סיפור על אווזים, שלולית חורף וצילום מתמשך…

המסע התחיל ביום סתיו נעים, בפארק קטן ומקסים בעיר נתניה…

כל מי שעוסק בצילום, מכיר את החיפוש אחרי אותו אובייקט מיוחד שיצוץ ברגע מיוחד ומקווה שהמצלמה תהיה עליו, כדי להנציח את אותו רגע אחד ויחיד. אני הולך כמעט כל בוקר בפארק שלולית החורף בנתניה, סביב אותו המסלול ומתעקש לא להשתעמם. למזלי, עונות השנה המתחלפות, מזמנות הפתעות רבות.

מטבע העיסוק בצילום במשך שנים רבות, העיניים מתרוצצות לכל כיוון אפשרי ומחפשות תמונה. הסופר ז'ורז' פרק כתב: "יש לגשת לעניין לאט יותר, בטמטום כמעט. להכריח את עצמנו לכתוב דברים שאין בהם עניין, לכתוב את המובן מאליו, את הנדוש ביותר, את התפל ביותר" (מתוך הספר חלל וכו': מבחר מרחבים (1974) ). עבורי, צילום הוא סוג של כתיבה ואני משתדל לתמצת ולנסח אותו מנקודת המבט האישית שלי.

בסרט "עישון" בבימוים של ווין וואנג (Wang) ופול אוסטר. לצד דמותו של פול בנימין הסופר, שהוא כנראה בן דמותו של אוסטר, מופיעה דמותו של אוגי – בעליה של חנות לממכר סיגריות. אוגי הוא סוג של צלם אובססיבי: בכל בוקר, באותה השעה, הוא  מציב את מצלמתו  בפינה של אותם רחובות בברוקלין ומצלם תמונה אחת. פול בנימין המתבונן בתמונות, אומר כי הן כולן אותו הדבר, אוגי עונה לו: "הן כולן אותו הדבר, אבל כל אחת שונה מן השנייה…".

ההשראה הזאת הובילה אותי לצלם לפחות תמונה אחת בכל בוקר של הליכה. עשיתי זאת במשך חודשים רבים וחלק מהתוצרים מוצגים בפורטפוליו שלי, כאן.

אבל לא עבור זה התכנסנו כאן…

בוקר אחד ראיתי משהו שונה. פגשתי זוג עופות, שמחוסר ידע חשבתי שהם ברווזים, שבניגוד גמור לכל עופות המים שהכרתי בשלולית החורף, לא ברחו ברגע שהתקרבתי אליהם. להיפך. הם המשיכו בענייניהם, תוך התעלמות מופגנת מנוכחותי.

כך נראה הפוסט הראשון שפירסמתי על הזוג הזה, ב-30.11.2020 (את ההאשטג הוספתי מאוחר יותר…):

כמה ימים אחר כך, פגשתי אותם שוב, הפעם הם שוטטו באזור המשחקים של בפארק. לטובת מי שלא מכיר את פארק שלולית החורף בנתניה, אספר כי הפארק מחולק לשלושה מתחמים עיקריים: 

  1. שטח בר ובו שלולית חורף שמתמלאת בחורף ומתייבשת לגמרי בקיץ, שסביבה צמחיה טבעית לגמרי, כולל מבחר גדול של פרחים מוגנים ויפהפיים. בשטח הזה נמצאות חיות הבר, בעיקר עופות מים.
  2. אזור משחקים ובו מתקני שעשועים לילדים ומתקני ספורט שונים.
  3. אזור המנגלים ובו משטחים להעמדת מנגלים ושולחנות אוכל מסודרים.

באופן טבעי, לא ציפיתי למצוא עופות מים כל כך רחוק ממקור המים… גם הפעם, הם לא התרגשו מנוכחותי ואפילו נשארו קרובים, ממש במרחק נגיעה. התמונות צולמו בסמרטפון, ללא זום. קל לראות עד כמה הם קרובים אלי.

אחרי המפגש הקרוב והכמעט אינטימי הזה, התחלתי ללמוד קצת על העוף הזה. הבנתי שזאת ההזדמנות שלי לפרויקט צילום מתמשך.

גיליתי שהיאורית המצרית נחשבת ל"מין פולש" בישראל. כזה שאמור היה לבוא וללכת, אבל נשאר…

למדתי שהזכר והנקבה משמיעים צלילים שונים. הזכר רושף וחורק והנקבה מגעגעת בקול עז:

המשכתי לחפש את האווזים הללו בכל טיול בוקר. לא בכל יום הם הואילו בטובם לדגמן עבורי, אבל כשעשו זאת, נשארו קרובים, ללא פחד.

עופות המים האחרים בפארק נעלמים ברגע שמתחילים לנוע לכיוונם. אלה, התעלמו ממני באופן מוחלט…

בתגובות לפוסט הזה הוזהרתי שלא לנסות לגעם בהם כי הם עלולים לנשוך… לא ניסיתי 🙂

אחרי המפגש הקרוב והכמעט אינטימי הזה, התחלתי ללמוד קצת על העוף הזה. הבנתי שזאת ההזדמנות שלי לפרויקט צילום מתמשך.

גיליתי שהיאורית המצרית נחשבת ל"מין פולש" בישראל. כזה שאמור היה לבוא וללכת, אבל נשאר…

למדתי שהזכר והנקבה משמיעים צלילים שונים. הזכר רושף וחורק והנקבה מגעגעת בקול עז (הסרטון צולם בזמן מאוחר יותר):

ככל שעבר הזמן, למדתי גם שחברים רבים בפייסבוק התחילו להתעניין גם הם בקורותיה של המשפחה והתחילו להיות מעורבים יותר ויותר. באיזה שהוא שלב, החברים החליטו שהזוג המלכותי ראוי לשם.

בהמשך לבדיחה משפחתית וותיקה, החלטתי לקרוא להם ז'וז'ו וברטה והתחלתי לתייג כל פוסט #זוזו_וברטה_נתניה.

לחצו על הכפתור וצפו בכל התיעוד של המשפחה המלכותית בפייסבוק:


הסיפור של ז'וז'ו וברטה בפייסבוק

אחרי המפגש של 9.12.2020, הזוג נעלם למשך כ-3 שבועות. מחוסר היכרות מוקדמת עם האווז הזה, חששתי כי משהו קרה להם או שפשוט החליטו לנטוש ולעבור למקום אחר. ואז, כמיטב המסורת של הפארק, הגיעה ההפתעה:

עכשיו כבר לא מדובר רק בזוג – מדובר במשפחה מרובת אפרוחים. 8 זאטוטים ניצפו מטיילים בשלווה ובציוצים לצד ההורים הגאים. אחד האפרוחים לא שרד, אבל שבעת אחיו ואחיותיו, גדלו בקצב מדהים. בהמשך, הצמדנו לשבעת האפרוחים את שמותיהם של שבעת הגמדים של שלגיה. כן, התחיל להתפתח סוג של פולקלור בזעיר אנפין סביב המשפחה והתיעוד שלה…

כחודשיים אחר כך, האפרוחים כבר עזבו את השלולית ועברו למקום לאחר (אין לי מושג לאן…) וההורים חזרו לטייל להם לבדם, ברחבי הפארק.

בימים הראשונים של חודש מאי 2021, לא הצלחתי למצוא אף אחד ממשפחת האווזים. שוב, חשבתי כי הם נטשו את המקום. ושוב, הופתעתי. הפרט הזה נמצא מטייל לבדו באזור המשחקים של הפארק, לועס עשב רטוב להנאתו ונראה מבסוט מהחיים. חשבתי כי הוא אחד האפרוחים שנשאר מאחור, אך כמה שניות אחרי שהתמונה צולמה, הוא טס לכיוון המים במהירות שטרם ראיתי ואז החלתי לחשוב אחרת…

כעשרה ימים אחר כך, התברר שהחשד שלי היה מוצדק. זה לא אפרוח ולא בטיח. זה ז'וז'ו הגדול מכולם… הוא טייל לבדו כי זוגתו ברטה הייתה עסוקה במשפחה החדשה, שהקימו רחוק מעינו של הציבור. הפעם בקעו 6 אפרוחים, שכולם נראים חסונים ונמרצים:

המסע מתחיל מחדש…

מכיוון שלא מערבבים שמחה בשמחה, אקדיש למשפחה בגרסה 2.0 פוסט מיוחד משלה. כבר עכשיו ניתן לראות, כי הם מתנהגים אחרת מהדור הקודם וגם ההורים מתנהגים אחרת. משפחה חדשה, סיפורים חדשים.

אני ממשיך לעקוב אחריהם בכל בוקר ולפעמים גם בשעות בין הערביים, בחיפוש מתמשך אחרי החיבור הנכון בין האור לאווז 🙂

מוזמנים להמשיך ולעקוב אחרי המשפחה בפייסבוק:


הסיפור של ז'וז'ו וברטה בפייסבוק

כמה מילים על הצילומים עצמם ואופן ביצועם.

מרבית התמונות צולמו בסמרטפון בזמן הליכות הבוקר בפארק. בהתחלה בסמסונג גלקסי S7 הישן והנאמן (שהפתיע לטובה, אך סבל ממחסור בזום אמיתי…). בהמשך, הוא הוחלף בסמסונג גלקסי S21 Ultra, שהוכיח יכולות מפתיעות ביותר (כולל זום אופטי שימושי מאוד).

גלריית תמונות שצולמו בסמרטפונים. התמונה הראשונה שצולמה – הימנית העליונה.

כאמור, כשצילמתי את התמונה האחרונה בגלריה הזאת, הייתי בטוח שזה הפרט האחרון שנותר בפארק ונגמרה ההרפתקה לשנה זו. כמה ימים אחר כך, התברר לי שהזוג המלכותי הקים משפחה חדשה, שניה לעונה זו, אבל זה כבר עניין לפוסט נפרד…




























































































למרות הנוחיות והזמינות של הסמרטפון, מדי פעם יזמתי ימי צילום בפארק עם מצלמה "אמיתית" ובעיקר, עם עדשות איכותיות.

המצלמה שלי היא קנון 750D קלה ופשוטה. התמונות צולמו בפורמט RAW ונערכו בקפידה בלייטרום.

רוב הזמן צילמתי עם עדשת קנון 70-200 מ"מ f2.8, לא מיוצבת. מדי פעם עם 50 מ"מ f1.8 ולאחרונה גם עם סיגמא 10-300 מ"מ f4.

גלריית תמונות שצולמו בקנון 750D:
























































סרטונים נוספים של המשפחה, מחכים לכם כאן

מקווה שנהניתם מהסיפור על ז'וז'ו וברטה 🙂 אשמח מאוד אם תשתפו אותו לחברים שלכם.

הגיבו למטה, שאלו שאלות, ושתפו אותנו בסיפורים האישיים שלכם.
כמו כן, הצטרפו לניוזלטר שלנו ותהיו הראשונים לקבל כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

אז נתראה בפוסט הבא ?

אה, ואל תשכחו לעקוב אחרינו באינסטגרם ?

טל ניניו
15 תגובות
  1. חנה הגב

    חשוב להקדיש זמן להתבוננות,
    צילום יכול להיות באותו המקום, באותה השעה והכל נראה אחרת.
    סיפור יפה.

  2. טל ניניו הגב

    תודה רבה חנה 🙂

  3. רוני מ הגב

    אני עוקבת אחרי ברטה וז'וז'ו , דרך עיניך, בכיף גדול, מתחילת הסיפור כשכל פוסט נותן כמה דקות של שפיות ורוגע. סוג של תרפיה.
    לאן האווזים יעופו כשהשלולית תתייבש?
    גם אני מצלמת הרבה מאותה נקודה, מחלון הסלון, וכמעט תמיד משהו אחר מתרחש מולי, אף פעם לא משעמם…..

    • טל ניניו הגב

      תודה רוני 🙂
      מכיוון שזאת השנה הראשונה להגעת היאורית המצרית, לא ידוע אם, מתי ולאן תלך…
      שאר עופות המים הם כנראה נודדים. הם נעלמים לגמרי כשהשלולית מתייבשת.
      רק השלדגים נשארים כי יש די הרבה חרקים ורמשים 🙂

  4. גדעון הגב

    יופי של סיפור וכמובן הצילומים. אמנם אני לא מופתע אבל הצילומים עם הסמרטפון ממש טובים. אז טל תמשיך לעניין אותנו ולהביא סיפורים נוספים

  5. שלומית הגב

    סיפור ג'וג'ו וברטה הנפלאים בפשטותם ובשיגרת חייהם בתוספת הצילומים הנפלאים ובתאוריך שודאי משקפים גם את הפרשנות שלך וראייתך הפרטית, אשר תואמת לצלמים רבים(לפחות לשלי), ממש הרנינו את לבי, חבל שאני לא גרה קרוב לשלולית זאת.( גרה הכרמל בחיפה) לעומת זאת יש זוג של צופיות שמגיעות אל חלון בחלוני, כאילו קוראות לי בציוצן הערב, ואני עוזבת הכל כדי לתפוס צילום אבל ממש לא מצליחה. מבאס☹️. תודה על הפוסט היפייפה והצילומים המושלמים.

  6. דני הגב

    שלום טל התרשמתי לטובה מהצילומים.
    אבל הערה בקטנה: בצילומי וידאו מאוד רצוי לשמור על מסגרת יציבה וללא תזוזה, גם במחיר שהאובייקט המצולם זז ולא נשאר במרכז המסגרת.
    בהסתכלות במסך גדול, הריצודים במיקום המסגרת מפריעים. מנתקים את רצף הרוגע שמנסים לקבל.

    • טל ניניו הגב

      היי דני,
      תודה רבה על התגובה.
      ו… אתה צודק לגבי הוידאו.
      אני לא צלם וידאו והסרטונים צולמו בסמרטפון שמוחזק ביד, תוך כדי הליכה בתנאי השטח של הפארק, כשהמטרה היא לחזק את הסיפור של המשפחה…
      לפעמים התזוזה נובעת מכך שכמעט ומעדתי על איזה שורש בולט או שיח שלא שמתי לב אליו 🙂
      ככה זה בתנאי שדה…
      בסמרטפון החדש, יש כבר מייצב פנימי לוידאו, מה שמוריד חלק ניכר מהריצוד.

  7. שלומית הגב

    איזה כיף, התיעוד נהדר, הצילומים נהדרים

  8. מרגלית הגב

    טל שלום,
    ביום שלישי השבוע ביקרתי בפארק, היאורית צדה את עיניי , הבנתי שזה אינו ברווז רגיל כמו שאר הברכיות ששטו בשלולית.
    חיפשתי במגדיר הציפורים ובגוגל את שם הברווז , וכמה שמחתי כשנתקלתי בסיפור שלך על משפחת היאוריות עם תאור מדויק ומקסים של המשפחה . תודה רבה !
    צילמתי כמה תמונות , אשתף אותן בפייסבוק.
    מרגלית

    • טל ניניו הגב

      תודה 🙂
      היאוריות הן הברווז היחיד שלא בורח, לכן כיף להיות בחברתן.
      בשנה שעברה, היה רק זוג אחד והיה הרבה זמן פנוי ללוות אותם.
      השנה ישנם 8 זוגות ואין כל כך זמן פנוי לפגוש אותם…
      מקווה שבסוף השבוע אגיע לפארק ואראה מה המצב המשפחתי שם.
      הגיוני וסביר שיהיו המון אפרוחים…

  9. יניב הגב

    פוסט מעניין.
    צילומים נהדרים. תודה

השארת תגובה ל-טל ניניו

ביטול

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
Send this to a friend