דלג לתוכן
הקורסים שלנו

קטגוריה עומק שדה

שיעור צילום במתנה – עומק שדה והשפעתו על הצילום (מתוך קורס צילום למתחילים)

מאת studioRL עומק שדה,שיעורים בצילום,תרגילים בצילום

עומק שדה בצילום - כיצד תיצרו אותו? איך תשלטו בו?

עומק שדה או באנגלית Depth of field (ובקיצור – Dof) הוא אחד הכלים החשובים ביותר באמנות הצילום ומרכיב חשוב בלימודי הצילום.
המונח מתייחס לאזור שנראה ברור וחד (או מטושטש) – לפני, אחרי, ומצידי מישור המוקד או במילים אחרות, האזור שנמצא בפוקוס בתמונה. בזמן הצילום, תבחרו בין שני סוגים של עומק שדה:
1. עומק שדה גדול = אזור חדות גדול בתמונה. אין הפרדה בין החלקים הקרובים והרחוקים של התמונה למעשה, כל התמונה בפוקוס:

עומק שדה גדול בתמונה

עומק שדה גדול בתמונה – הנושא נראה חלק בלתי נפרד מהסביבה.

. 

2. עומק שדה קטן / רדוד = אזור חדות קטן בתמונה. ישנה הפרדה ברורה בין החלק שנמצא בפוקוס לבין האזור שמאחוריו (הרקע), לפניו ומצדדיו:

עומק שדה רדוד בתמונה

עומק שדה רדוד בתמונה – הנושא מופרד מהסביבה.

.

בצילום טבע ונוף, צרו עומק שדה גדול,  כך תציגו את הסביבה בצורה מפורטת, בכל שטח התמונה (ככל שניתן…):

.

צרו עומק שדה רדוד, כדי לבודד ולהדגיש פרט מסויים, כמו פרח או ענף מעניין:

.

קראו וצפו בפוסטים ושיעורים נוספים הקשורים לעומק השדה ולפוקוס והעמיקו את לימודי הצילום שלכם: 

הסיבות לכך שהתמונות שלכם לא בפוקוס

10 טכניקות פוקוס שיעזרו לכם לצלם תמונות חדות יותר

לחצן הפוקוס האחורי ש(באמת) יכול לעשות לכם את החיים לקלים יותר. 

הפעם בחרנו לצלם סרטון הדרכה קצר וממוקד, מתוך קורס צילום למתחילים ב"נקודת מבט בית הספר לצילום".

בשיעור הזה תלמדו הרבה על עומק שדה והשליטה בו, והכל בפחות מ-10 דקות! 

צפיה מהנה.

מצלמה לידכם – חובה!! 

לימוד צילום נעים 🙂

אהבתם את השיעור בוידאו?

תהיו חברים טובים ושתפו אותו לחברים שלכם. 

אתם מוזמנים גם להגיב למטה, לשאול שאלות ולהביע דעה.

כמו כן, הצטרפו לניוזלטר שלנו ותהיו הראשונים לקבל כל פוסט חדש שעולה לבלוג.

נתראה בפוסט הבא 😊

אה, ואל תשכחו לעקוב אחרינו באינסטגרם 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום ועיבוד תמונה בנקודת מבט:

יסודות הצילום ואיך תוכלו להשתמש בהם כדי לצלם תמונות טובות יותר

מאת studioRL איזון לבן,חשיפה,טיפים לצילום,יסודות הצילום,מדידת אור,עומק שדה,פוקוס

מושגי היסוד של עולם הצילום מורכבים מ-לא מעט מונחים שאינם מוכרים לרבים מאיתנו, מכיוון שהם משלבים מושגים טכנולוגיים כמו מבנה המצלמה, מערכות מדידת אור, חיישנים, ISO, רזולוציה, ומונחים מתחום האופטיקה כמו מבנה העדשות, פוקוס, אורך מוקד, עומק שדה ועוד.

אני מאמין שכדי להיות צלמים טובים יותר, עלינו להכיר את מרב הכלים העומדים לרשותנו. הרי, בסופו של יום, בעזרת כלים אלו אנחנו יוצרים את התמונות, ובעזרתם אנחנו גם יכולים ליצור את שפת הצילום האישית שלנו ואת סגנון הצילום האישי שכל צלם חולם עליו.

הפוסט הזה נולד מתוך מטרה לעזור לכם להיכנס אל עולם הצילום, להכיר לכם את הנפשות הפועלות, על מנת שתוכלו להבין טוב יותר את מה שקורה בתוך הקופסא השחורה הזו שאנחנו מכנים 'מצלמה'.
במהלך הפוסט, אדבר על המון מונחים שלחלק מכם יישמעו כשפה זרה לחלוטין, לכן כדאי מאוד לשים לב לקישורים שמלווים את הפוסט, שיפנו אתכם בדיוק לאן שצריך כדי ללמוד עוד ולהבין טוב יותר את עולם הצילום.

מבנה המצלמה הדיגיטלית

כדי להתחיל להבין איך כל המערכות עובדות, ראשית נכיר את מבנה הכלי העיקרי שלנו – המצלמה.

המצלמה מורכבת מהחלקים הבאים:

גוף המצלמה –  בו נמצאים כל הרכיבים הפיזיים והאלקטרוניים הדרושים לצורך צילום תמונות. גוף המצלמה עשוי בדרך כלל מפלסטיק (במצלמות הבסיסיות והזולות יותר) או מסגסוגות מתכת מסוגים שונים (במצלמות המתקדמות והיקרות יותר). ישנם סוגים שונים ומגוונים של גופי מצלמות והם מוצעים בגדלים שונים, עיצובים שונים ומשקלים שונים, לכן לפני רכישת מצלמה מומלץ להגיע לחנות צילום, לאחוז את הדגמים השונים ביד, על מנת לדעת איזה גוף הכי מתאים עבורכם.

גוף של מצלמה דיגיטלית מסוג DSLR

גוף של מצלמה דיגיטלית מסוג MIRRORLESS

עינית הצילום –  הרכיב שדרכו מביטים אל הסצנה שאותה רוצים לצלם.
כיום ישנם שני סוגים עיקריים של עיניות למצלמה:

  1. עינית אופטית(מבוססת על מערכת ה-פנטה פריזמה) – מורכבת במצלמות מסוג SLR ו-DSLR ובנויה ממערכת של מראות, שמטרתן להעביר לעין את מה שהעדשה רואה באופן מדויק (בדומה למערכת הפריסקופ של צוללות).

    עינית אופטית במצלמת DSLR

  1. עינית דיגיטלית– מורכבת במצלמות מסוג Mirrorless והיא למעשה מסך קטן, כך שהתמונה שאנו רואים בעינית היא תמונה דיגיטלית, שהיתרון הבולט שלה הוא צפייה מדויקת של התמונה אותה אנו מצלמים, מבחינת חשיפה או צבעוניות.

    עינית דיגיטלית במצלמת MIRRORLESS

בתוך העינית ניתן לראות את התמונה שתצולם ואת נתוני הצילום החיוניים.

תבריג העדשה (הידוע בכינוי "ביונט") – טבעת מיוחדת עליה מורכבות עדשות שונות (במצלמות המאפשרות להחליף עדשות). הטבעת מקשרת בין העדשה לגוף המצלמה, כולל העברת מתח חשמלי נמוך, כך שתוכלו לשלוט בתפעולים השונים של העדשה כמו מפתח צמצם, מיקוד ומדידת אור, ישירות מגוף המצלמה. לכל יצרן ישנו ביונט משלו, מה שמחייב שימוש בעדשות המותאמות באופן ספציפי לאותו יצרן.

תבריג העדשה – ביונט

סגר (המכונה גם 'תריס') –  רכיב הקיים בגוף המצלמה ומשמש לצורך קביעת משך זמן החשיפה לאור. במצבו הטבעי, תריס המצלמה סגור כל הזמן וחוסם את מעבר האור אל החיישן. בזמן הצילום בלבד, הוא ייפתח לזמן מסוים וקצוב, יחשוף את החיישן לאור והתמונה תיווצר.
מהירות תריס גבוהה (מהירה) תגרום להקפאת התנועה בתצלום, בעוד שמהירות תריס נמוכה (איטית) תגרום למריחת תנועה וטשטוש הנושא או הסצנה.
על מנת לקבל תמונה בחשיפה נכונה, יש לשמור על יחס גומלין נכון בין מפתח הצמצם למהירות התריס (הסבר בהמשך…).

תריס המצלמה

חיישן הצילום –  רכיב אלקטרוני שעשוי מסיליקון ומכיל מיליוני יחידות הרגישות לאור (הידועות בכינוין – פיקסלים). התמונה המצולמת נקלטת בחיישן ומועברת ממנו לשמירה בכרטיס הזיכרון.

החיישן הוא הרכיב החשוב ביותר בצילום הדיגיטלי. הוא אחראי על הטווח הדינמי שבתמונות, על הצבעים, על החדות, על הפרטים ועל גודל התמונה הדיגיטלית.
בהפשטה – ככל שהחיישן יכיל כמות גדולה יותר של פיקסלים, כך יהיו יותר פרטים בתמונה וכך גם התמונה תהיה גדולה יותר.

לגודל החיישן ישנה חשיבות מאוד גדולה בצילום הדיגיטלי, שכן, מאז הומצא הצילום הדיגיטלי, הומצאו חיישנים קטנים באופן משמעותי מסרטי הצילום הפופולריים (MM35) – דבר שמשפיע על שדה הראיה של העדשה, ובעקיפין משפיע גם על עומק השדה.

חיישן הזהה בגודלו לסרט הצילום MM35, נקרא חיישן Full Frame, ובקיצור FF.
לעומת זאת, חיישן הקטן בגודלו מסרט הצילום MM35, נקרא חיישן Crop.

היתרון של חיישן גדול, זו האפשרות והיכולת לצלם בתנאי תאורה חלשים עם ערכי ISO גבוהים, ולקבל תמונות נקיות יותר מרעשים דיגיטליים.

כדי להבין יותר את העניין הזה, אני ממליץ מאוד לקרוא על כל מה שאתם חייבים לדעת על פול פריים, קרופ ומה שביניהם.

החיישן – הלב הפועם של המצלמה הדיגיטלית

ISO – פרמטר הקשור במשולש החשיפה ומציין את רגישותו של החיישן לאור. בעזרת ערכי ISO גבוהים נוכל לצלם במהירויות תריס גבוהות בתנאי תאורה שאינם מאפשרים זאת.

מסך אחורי –  בעזרתו ניתן לקבוע הגדרות תפעול של המצלמה וגם לצפות בתמונה המצולמת, כך שניתן לבדוק אותה ולהחליט האם לשמור או למחוק אותה.

הגדרות המצלמה מופיעות על המסך האחורי של המצלמה

מד אור – בכל מצלמה (גם במצלמת הסמארטפון שלכם) קיים רכיב מד האור, שתפקידו לעזור לנו להגיע לחשיפה נכונה. מד האור של המצלמה יודע לראות את האור החוזר מהאובייקטים השונים ולתרגם אותם לערכים של החשיפה (צמצם, תריס ו-ISO).

'מדידת אור' זו הפעולה שאנו עושים כאשר אנו מביטים בסרגל מד האור ומחליטים על החשיפה שלנו בהתאם לכמות האור.

כרטיס זיכרון –  רכיב זיכרון שעליו נשמרות התמונות המצולמות. למעשה – הכונן הזמין של המצלמה. לאחר הצילום יש להעתיק את התמונות למחשב או לכונן קשיח לצורך המשך עבודה וגיבוי. כרטיס הזיכרון הוא אמצעי לזיכרון זמני בלבד.

כרטיס הזיכרון – אמצעי האחסון של המצלמה.

מבזק (פלאש) – רכיב המאפשר להוסיף תאורה מלאכותית בעצמה גבוהה, כאשר תנאי התאורה הקיימים אינם מספיקים לצילום התמונה בחשיפה הנכונה, או כאשר נרצה שליטה מוחלטת באור שלנו.
ישנם דגמי מצלמות הכוללים מבזק מובנה בגוף המצלמה וישנן מצלמות המחייבות הוספת מבזק חיצוני.

מצלמה עם פלאש מובנה

פלאש חיצוני SPEEDLIGHT מחובר למצלמה

תוכלו ללמוד על השימוש הנכון בפלאש בפוסטים הבאים:
פלאש למצלמה: המדריך המלא לצילום עם פלאש (מבזק)
7 טעויות נפוצות שלעולם אל תעשו עם פלאש

העדשה

עדשה (קרויה גם 'עצמית') – רכיב אופטי המשמש כ'עין' של המצלמה ואחד מהרכיבים החשובים ביותר. בשונה מהעין האנושית, עדשות מצלמה מגיעות במגוון רחב של שדות ראיה, מפתחי צמצם והרכבים אופטיים שונים שלכולם השפעה על איכות וטיב התמונות. עדשות מצלמה מגיעות כעדשות זום בטווחי ראיה שונים או כעדשות פריים בעלות שדה ראיה בודד ללא אפשרות שינוי.
עדשת המצלמה היא למעשה גוף המכיל מספר עדשות (קעורות וקמורות) שלכל אחת מהן תפקיד אחר (לכנס את קרני האור ולמקד אותן), ולכולן מטרה אחת – פוקוס!!!!

אורך מוקד העדשה – מונח שבפועל מציין את שדה הראיה של העדשה, אך מבחינה אופטית הוא מסומן ב-MM  המציינים את המרחק מהנקודה העיקרית בעדשה ועד למשטח המיקוד – שזה בעצם החיישן.

לדוגמה:

עדשה 18-55MM  זו עדשת זום שאורכי המוקד שלה נעים מ-MM18 ועד MM55, מה שאומר שניתן לשנות איתה את שדה הראיה על ידי סיבוב של טבעת הזום.
עדשה MM50 זו עדשת 'פריים' שאינה מאפשרת שינויים באורך המוקד.

תוכלו ללמוד עוד על עדשות בפוסט שמדבר על עדשות מצלמה: כל מה שאתם חייבים לדעת על עדשות.

צמצם – בלב עדשת המצלמה קיימת מערכת צמצם המאפשרת לקבוע את כמות האור שתגיע אל חיישן הצילום (או אל סרט הצילום במצלמות פילם). בדומה לאישון העין, פתח צמצם גדול יכניס כמות גדולה של אור, בעוד פתח קטן יכניס כמות קטנה של אור.

לצמצם ישנו תפקיד נוסף ומאוד חשוב, והוא קביעת עומק השדה (אזור החדות) של התמונה.
צמצם סגור יניב לנו שטח חדות גדול בתמונה (עומק שדה גדול), בעוד צמצם פתוח יניב לנו שטח חדות קטן (עומק שדה קטן), ובכך גם יאפשר לנו לבודד את הנושא שלנו מהרקע על ידי טשטוש הרקע.

עומק שדה בצילום

תוכלו ללמוד עוד על עומק שדה בפוסט משחקי הפוקוס: 5 הגורמים המשפיעים על עומק השדה.

מפתח הצמצם – זהו גודל פתח הצמצם – מסומן בערכים הקרויים  STOP-F, כאשר המספרים הקטנים (לדוגמה – F2.8) מציינים פתח גדול (המאפשר כניסה של כמות אור גדולה ומאפשר עומק שדה קטן), והמספרים הגדולים (לדוגמה – F16) מציינים פתח קטן (המאפשר כניסה של כמות אור קטנה ועומק שדה גדול).

צמצם במפתחים שונים

פוקוס – בהסבר פשוט מאוד, פוקוס זה מיקוד של קרני האור על גבי חיישן הצילום, כך שהנושא יהיה חד וברור.

בעבר שכבר נשכח מאיתנו, פוקוס היה נעשה באמצעות הזזת המצלמה קדימה ואחורה. לאחר מכן, עם התקדמות הטכנולוגיה, פיתחו עדשה שניתן לסובב ידנית טבעת פוקוס ייעודית ובכך לשנות את מישור הפוקוס מבלי לשנות את התמונה על ידי התקרבות לנושא או התרחקות ממנו.

היום אנחנו חיים בעידן שבו הפוקוס הוא כלי מורכב מאוד המשלב בתוכו את מערכת הפוקוס החכמה של המצלמה ואת מנוע הפוקוס שבעדשה. שניהם יחד עובדים בצורה מדהימה, אם יודעים לעבוד איתם נכון.

אז ישנן המון דרכים לעבוד עם מערכת הפוקוס האוטומטית של המצלמה. אולי לא כולן יהיו לכם שימושיות תמיד, אבל טוב להכיר ולהתנסות בהן.
הנה 10 טכניקות פוקוס מאוד שימושיות, שיעזרו לכם לצלם תמונות חדות יותר. 

חשיפה

חשיפה היא סך כל כמות האור הקיימת בצילום. החשיפה נקבעת על ידי 3 פרמטרים – צמצם, תריס ו-ISO (לחצו כאן כדי לקרוא בהרחבה).

הצמצם, שנמצא בעדשה – תפקידו לאפשר לנו לשלוט על כמות האור הנכנסת מבעד לעדשה בהתאם לגודל הפתח.
התריס, שנמצא במצלמה – תפקידו לאפשר לנו לשלוט בפרק הזמן שבו החיישן נחשף לאור (מ-1/8000 של השנייה, ועד מס' שניות, דקות או שעות).
ה-ISO  מאפשר לנו להגביר את האות המגיעה אל החיישן ובכך לגרום לתמונה להיות בהירה יותר. ל-ISO ישנה תופעת לוואי המגיעה בדמות של גרעיניות על התמונה, שגוברת ככל שהערכים הם גבוהים יותר.
כדי לדעת לעבוד עם ה-ISO ולצאת מזה בחיים, אני ממליץ לכם לקרוא על כל מה שרציתם לדעת על ISO, כיצד לעבוד אתו ואיך להבין אותו נכון.

בחירת החשיפה 'הנכונה'

בחירת החשיפה היא אחת מבחירות הצלם החשובות ביותר בצילום התמונה. מעבר לעובדה שהיא תשפיע על כמות האור שבתמונה, היא תשפיע גם על עומק השדה (על ידי הצמצם) וגם על מריחה והקפאה של תנועה (על ידי מהירות התריס).
מכאן, שההחלטות שמקבלים בבחירת החשיפה, צריכות להיות שקולות בהתאם למה שאנחנו רוצים לקבל בתמונה.

אבל היי.. רגע, באמת שזה לא כזה מסובך..

בסך הכל, אנחנו צריכים לחשוב מה חשוב לנו קודם.. עומק השדה או עניין ההקפאה/מריחה?
אם בחרנו בעומק השדה, אז נבחר את ערך הצמצם הרצוי, ואז נשלים את החשיפה באמצעות מהירות התריס, ובמקרה הצורך גם באמצעות ה-ISO.
אם בחרנו במריחה/הקפאה, אז נבחר את מהירות התריס הרצויה, ואז נשלים את החשיפה באמצעות הצמצם, ובמקרה הצורך גם באמצעות ה-ISO.

צילום במצב ידני, אוטומטי או חצי אוטומטי? זאת השאלה.

למצלמה מצבי צילום שונים, כמו שאתם יודעים. בחלק מהמצלמות קיים מצב צילום אוטומטי, ובחלק הנוטה יותר לכיוון המקצועי, קיימים רק מצבים חצי אוטומטיים, וכמובן – מצב ידני מלא.

גלגל מצבי הצילום במצלמה

–  המצב האוטומטי של המצלמה ייקח את מלוא השליטה לידיים שלו ויחליט עבורכם את החשיפה, את הערכים של כל פרמטר, את הגדרת הפוקוס, את מיקום הפוקוס ועוד.

–  המצבים החצי אוטומטיים (עדיפות צמצם או עדיפות סגר) יאפשרו לכם לבחור פרמטר חשוב כמו צמצם או תריס, ויאפשרו למצלמה להשלים את החשיפה בעצמה. במצב צילום חצי אוטומטי, יש לצלם שליטה על כל ההגדרות, מלבד קביעת הערכים של הפרמטר שאותו הוא לא בחר (צמצם או תריס), אך תינתן לו האפשרות לבצע 'פיצוי חשיפה' על מנת 'לתקן' את החשיפה של המצלמה ולקבל תמונה בהירה או כהה יותר מכפי שהמצלמה בחרה.

–  מצב צילום ידני (M) יאפשר לצלם בשליטה מלאה על כל הפרמטרים של החשיפה, ללא התערבות המצלמה (לחצו כאן להרחבה).

דגשים לצילום תמונה מוצלחת יותר

1. האור.

האם חשבתם פעם מה הופך צלם טוב לצלם מצוין? התשובה היא די פשוטה – האופן שבו הוא משתמש באור.
צלם טוב יודע איך לחבר תמונה, איך עם זווית צילום מסוימת הצופה יקבל נקודת מבט ייחודית על הנושא, הוא יודע איך לתפוס את הרגע המכריע בצילום בצורה מעניינת וייחודית, והוא יודע כיצד לספר סיפור בתמונות וגם איך להעביר רגש ותחושות באמצעות הצילום.
צלם מצוין יעשה את כל אלו בצורה הטובה ביותר, אבל הוא יעשה אותם עם שימוש מושכל באור!

השתמשו באור כחומר ביד היוצר. צילום: תומר אלמקייס.

אור הוא דבר פשוט. באמת. בדיוק בגלל זה צלמים מתחילים רבים לא תמיד מודעים אליו או שלא משקיעים בו את הזמן ותשומת הלב הראויים לו. מסיבה כואבת זו, קיימים לא מעט אנשים בעולם הזה שיכולים לבלות המון זמן עם המצלמה מבלי לחשוב באמת על האור, על האופי שלו ועל האיכות שלו. כשלומדים צילום, הדבר הכי חשוב זה לשים לב לאור!!

הנה פוסט מאוד מעניין שילמד אתכם איך הבנת האור תעזור לכם לצלם תמונות טובות.

2. אור וצל.

הצל הוא החבר הכי טוב שלכם כצלמים.
כשם שלא ניתן לקבל עשן ללא אש, כך גם אתם לא יכולים לקבל אור ללא חושך או צללים.
בדומה לאור, צל הוא אחד המרכיבים החשובים ביותר בתמונה. הוא אחד מאותם אלו שאחראים על תחושת העומק הויזואלי בתמונה, כך שבהעדרו התמונה תראה שטוחה וחסרת עומק ופרטים.
שימוש בצללים דורש הבנה באור, ראיה טובה ויכולת הבחנה בין אור לצל, במיוחד כאשר התאורה ניגודית. החדשות הטובות הן שזה משהו שכל אחד יכול לרכוש אם רק ירצה בכך.

השתמשו בצללים וצלליות בתבונה. צילום: תומר אלמקייס.

השתמשו בצללים וצלליות בתבונה. צילום: תומר אלמקייס.

הנה פוסט שילמד אתכם כיצד שימוש מושכל בצללים יעזור לכם ליצור תמונות דרמטיות ומעניינות יותר.

3. הקומפוזיציה – "הפריים" – יצירת תמונה במחשבה תחילה.

עוד מאז התפתח הציור (שמתקשר לצילום באופן ישיר) נוצרו להם כללי קומפוזיציה על ידי אמנים רבים. כללים אלו לא נועדו לקבוע מה מותר ומה אסור, אך בהחלט כדאי להקשיב להם וליישם אותם. עובדה שזה עובד כבר מאות שנים.
מאחורי כל “כלל” עומדים מחקרים פסיכולוגיים, ניסויים ותהיות של צלמים וציירים גדולים, שעם הזמן הבינו מה המח האנושי מרגיש כשהוא מסתכל על תמונה או ציור מסוימים. באופן עקבי – מדובר בצורות, קווים, זוויות, יחסי גובה, יחסי גודל, יחסי גומלין בין נושאים שונים, שימוש נכון בעדשה, שחור לבן, ניגודי צבע, ובעצם כל מה שניתן לשלב בתמונה עד הפרטים הקטנים.

קומפוזיציה = הסיפור שבתמונה

הקומפוזיציה נועדה לענות על שאלות כמו:

כדי ללמוד עוד קצת על קומפוזיציה, אני מזמין אתכם לקרוא את עשרת הדיברות לקומפוזיציה נכונה בצילום.

4. פרספקטיבה.

פרספקטיבה היא יחס הגודל הנראה לעין בין העצמים הקרובים והרחוקים שבתצלום. שינויים בפרספקטיבה נובעים מהמרחק בו נמצא הצלם ביחס לעצם הקרוב ביותר. ככל שהצלם יהיה קרוב יותר לעצם הקרוב ביותר – כך הפרספקטיבה תהיה עמוקה יותר. זאת אומרת שהעצם הקרוב יראה גדול מאוד ביחס לעצם הרחוק שיראה קטן ומרוחק יותר.

לקבלת פרספקטיבה עמוקה או שטוחה, ישנה חשיבות גדולה לזווית הצילום, כאשר צילום מלמטה יעצים את העומק שבתמונה וצילום מלמעלה ישטיח אותה.

פרספקטיבה שטוחה בצילום מלמעלה

פרספקטיבה עמוקה בצילום מלמטה

מה שמשפיע מאוד על הפרספקטיבה, זהו אורך המוקד של העדשה. בשימוש בעדשה רחבה, יחד עם קרבה לנושא, נגדיל את העומק הויזואלי שבתמונה.
כדאי לכם לקרוא כאן על 10 דרכים להוספת ממד של עומק חזותי לתמונות שלכם.

5. איזון לבן (WHITE BALANCE).

מה שמיוחד בעיניים שלנו, זה שהן יודעות לבצע פוקוס לבד, לסגור או לפתוח לבד את האישון בהתאם לכמות האור שמגיעה אל העין וגם לאזן את סטיות הצבעים הקיימות בעולם.

העניין הוא שכל מקור תאורה בעולם מפיק לנו צבע שונה בהתאם לטמפרטורת הקלווין (K) של האור, מה שגורם להשפעה צבעונית על התמונות שאנחנו מצלמים.

לצורך העניין, שמש של אמצע היום מפיקה אור לבן, אך שמש בשעת הזריחה או השקיעה מפיקה לנו אור בצבעים של אדום/כתום/צהוב.
מקורות תאורה מלאכותיים כמו פלואורסצנט או תאורת לד, יגיעו בדרך כלל עם סטיות צבעוניות של ירוק, סגול וכדו' – שאותם אנחנו נצטרך לאזן.

בעבר הלא רחוק בכלל (בעידן סרטי הצילום), צלמים התבקשו להשתמש בפילטרים צבעוניים על מנת לאזן את סטיות הצבעים.

בימינו אלה, זה נעשה הרבה יותר קל מאי פעם, כשכל מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לאזן את האור, זה פשוט להגדיר למצלמה את טמפרטורת האור שבו אנחנו משתמשים, והיא כבר תדע מה לעשות כדי לאזן את הצבעים.

מה שעוד יותר מיוחד זה שאנחנו יכולים לבחור שלא לאזן את הצבעים בתמונה ובכך לקבל סטיית צבע מכוונת של כחול או צהוב, והנה יש לנו עוד כלי מדהים שיוסיף לשפה הצילומית העשירה שלנו.

כדי לדעת עוד על איזון הלבן, אתם מוזמנים לקרוא את המדריך המלא לאיזון לבן (WB).

סטייה מכוונת של הצבעים, כדי לקבל אווירה בתמונה

6. יחסי הגומלין בחשיפה.

אחת ה'צרות' הגדולות יותר של צלמים בתחילת דרכם, היא הקושי לדעת כדי לגשת לתמונה, באילו פרמטרים לבחור, במה להתחיל ואיך לסיים..

אני מאוד מבין את התסכול הזה, הרי גם אני הייתי שם.

מה שחשוב לדעת זה שיחסי הגומלין בין הפרמטרים של החשיפה, זה לא משהו שנקבע על פי חוק, אלא על פי מצב התאורה ורצונות הצלם בלבד!!

זאת אומרת שאנחנו יכולים להגיע לחשיפה זהה (מבחינת כמות האור שבתמונה) באמצעות דרכים שונות ושימושים שונים במשולש החשיפה (צמצם, תריס ו-ISO).

אז איך מתחילים? זו השאלה..

נניח שאתם מצלמים פורטרט או פרח. במצב הזה, הסבירות הגבוהה היא שתרצו להפריד את הנושא מהרקע, כך שהנושא יהיה חד והרקע יהיה מטושטש.
במצב הזה, אנחנו נבחר קודם את ערך הצמצם (כדי לשלוט בעומק השדה שבתמונה), ואז ניגש לסרגל מד האור על מנת להשלים את החשיפה באמצעות התריס וה-ISO (תוך כדי שאנחנו ממשיכים להתייחס לכל הנתונים כדי שלא נגיע למהירות תריס שאינה רצויה, או שנעלה את ערך ה-ISO למקומות שאנחנו לא צריכים.
אותו הדבר לגבי צילום נוף, שנרצה עומק שדה גדול.

עומק שדה קטן בצילום

דוגמה נוספת היא כאשר אתם רוצים תנועה ולהמחיש אותה בצילום. במצב הזה, אנחנו נרצה לתת עדיפות למהירות התריס ולכן אנחנו נבחר מהירות תריס שתמרח או שתקפיא את הנושא שלנו בהתאם לצורך והרצון, ואז ניגש למד האור על מנת להשלים את החשיפה באמצעות הצמצם וה-ISO.

מריחת תנועה בצילום

זה קל! כבר אמרתי, נכון?

אבל רגע.. איך עושים טכנית במצלמה?
אל תדאגו, כי כל התשובות לשאלות האלה נמצאות במדריך המלא למדידת אור וחשיפה נכונה.

השילוש הקדוש של הצלמים (משולש החשיפה). מתוך האתר petapixel

לסיכום

צילום הוא תחום מורכב. זה נכון.

בחלון זמן אחד, מאוד מאוד קטן, אנחנו צריכים להתייחס לכל כך הרבה גורמים שבסוף ייכנסו אל תוך התמונה ויהיו אחראים על כל מה שהתמונה מעבירה מאיתנו והלאה.

בכל פעם שאנחנו מרימים את המצלמה כדי לצלם, עלינו להתייחס לאור, לצבע, למיקום הנושאים בתמונה, ליחסים ביניהם, לזווית הצילום, לסוג הקומפוזיציה המרכיבה את התמונה, למיקום הפוקוס ועוד.

בנוסף לכל, אנחנו צריכים להתייחס גם לפן הטכני ולשלוט בו היטב כדי שנוכל להוסיף לתמונה את הטכניקות שבהן אנחנו רוצים להשתמש, כדי שנוכל לקבוע מדידת האור ואת החשיפה, כדי לקבל שליטה על עומק השדה, על הקפאה ו/או מריחה של תנועה ועל עוד דברים טובים שאתם כבר יודעים, כי אם הגעתם עד לפה אז כנראה שקראתם את הפוסט וגם הגעתם ממנו לפוסטים אחרים.

אז כן, צילום הוא תחום מורכב המשלב בתוכו אמנות מדהימה (האחות הקטנה והבוגרת של הציור) וטכניקות ייחודיות שקיימות רק בצילום.

אז אם הגעתם לכאן, אני מניח שהצילום בוער בכם לפחות כמו שהוא בוער אצלי.
אני מזמין אתכם להירשם לניוזלטר שלנו ולהתעדכן על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

אהבתם את הפוסט?
אתם מוזמנים להגיב לנו בתחתית הפוסט וכמובן לשתף אותו לאלו שעשויים למצוא בו עניין דומה לשלכם.

אז תודה שהייתם איתי.
נתראה בפוסט הבא 😊

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

10 טעיות נפוצות

פוסט וידאו: 10 טעויות נפוצות של צלמים מתחילים ואיך להימנע מהן.

מאת studioRL איזון לבן,השראה והעצמה,חשיפה,טיפים לצילום,מדידת אור,עדשות ואופטיקה,עומק שדה,פוקוס,פלאש,ציוד צילום,שיעורים בצילום,תאורה

כמורה לצילום, אני מחוייב לתת ביקורת על העבודות של התלמידים שלי, בתחילת כל שיעור, וזאת על מנת שהמשתתפים בקורס הצילום יוכלו ללמוד את הטעויות שלהם, ולהמנע מהן או להשתמש בהן ככלי. 

עם הזמן, קיבצתי את הטעויות שחוזרות על עצמן שוב ושוב אצל צלמים בתחילת דרכם. 

לפני שאתם לוחצים PLAY על הוידאו, חשוב לי לציין שהפוסט הזה לא בא להכתיב לכם חוקים, ודווקא הרוב המוחלט של הטעויות שאנחנו עושים – יכולים לשמש אותנו דווקא לדברים טובים אם נדע מתי להשתמש בהן וכיצד. 

כצלמים, אתם חייבים ללמוד את הבסיס הנכון של הצילום שלכם, כדי שתוכלו להשתמש בכל דבר ככלי, גם אם הוא טעות. 

צפייה מהנה 🙂

 

אני מקווה שאהבתם את הסרטון ושהבנתם שטעויות זה לא דבר נורא כל כך, רק צריכים להיות קשובים לעצמנו.

חברים, תודה רבה ששוב הייתם איתנו. אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים להגיב כאן למטה וכמובן לשתף אותו בשמחה לחברים שלכם.

אם אתם עדיין לא רשומים לעדכונים שלנו, אתם מוזמנים לעשות זאת כעת ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום ועיבוד תמונה בנקודת מבט:

100 טעויות שכל צלם חייב לעשות כדי להיות צלם (חלק א')

מאת studioRL איזון לבן,השראה והעצמה,חשיפה,טיפים לצילום,יסודות הצילום,מדידת אור,עומק שדה,פוקוס,פלאש,שיעורים בצילום,תאורה

היא שבכתיבת הפוסט הזה אני ממש מתרגש. לפני 4 שנים הקמתי את הבלוג הזה ולא האמנתי שהוא יהפוך להיות בית לכל כך הרבה אנשים שאוהבים ונושמים צילום – כמוני. לא האמנתי שיגיע היום ואציג לפניכם את הפוסט ה-100. כן, הפוסט ה-100!!!

יותר מזה, כל כך חיכיתי לפוסט ה-100 שבבלוג, ואפילו תכננתי להוציא ספר לרגל החגיגות, אבל החיים תכננו אחרת ועקב נסיבות מאוד חיוביות, פרויקט הספר נדחה.

אז לכבוד חגיגות 100 הפוסטים, הכנתי לכם פוסט כיפי וקליל עם טעויות שכל צלם עושה, עשה או יעשה מתישהו בחייו..
כל הטעויות נכתבו מהניסיון האישי שלי כצלם וכמורה לצילום שנתקל בלא מעט טעויות ושאלות, וגם בלא מעט תשובות שאינן נכונות..

הפוסט הזה הוא מעין סיכום זריז של התכנים בבלוג, כך שבמהלך הפוסט יופיעו המון קישורים לתכנים לימודיים הקשורים לתכנים הכתובים בפוסט. אל תהססו להיכנס אליהם כדי ללמוד דברים חדשים.

תיהנו 🙂

טעות מס' 1: לא יוצאים מאזור הנוחות.

צילום: תומר אלמקייס.

אזור הנוחות הוא המקום הזה שנח לנו להיות בו. בצילום, זה יכול לבוא לידי ביטוי באופן שיקבע אותנו ובאיזשהו שלב ישעמם אותנו ואת הצופים בתמונות שלנו. אזורי הנוחות של הצלם יכולים להיות העדשה הקבועה, התאורה הקבועה, נקודת המבט הקבועה ועוד הרבה דברים שקצרה היריעה מלהכיל, וגם כי אתם הולכים לקרוא עוד 99 טעויות בהמשך, אז אני די רוצה שיישאר לכם כח..
אבל אני בטוח שאתם מבינים על מה אני מדבר.

מדי פעם, קחו לכם רגיעה קטנה וצאו החוצה אל מעבר לאזור הנוחות הפרטי שלכם.
חפשו מקומות חדשים, שעות אחרות לצילום, נקודות מבט חדשות, נושאים חדשים, תחליפו עדשה, נסו לצלם באור אחר, תצלמו קצת מהסמארטפון, ובאופן כללי – תתרגשו מהצילום כאילו זו הפעם הראשונה שאתם מחזיקים מצלמה ביד.

טעות מס' 2: לא נהנים מספיק ממגבלות הצילום.

צילום: תומר אלמקייס.

אחד המאפיינים הבולטים של מדיום הצילום זו העובדה שלמצלמה ישנן המון מגבלות על פני העיניים שלנו, ולכן ישנו הבדל מהותי בין ההתבוננות דרך עדשת המצלמה לבין ההתבוננות דרך העיניים.

המגבלות האלה כוללות את שדה הראיה המוגבל, את עניין הפוקוס ועומק השדה המאפשרים לנו להתמקד רק באזורים מסוימים, את הבחירה באורך המוקד שיכול לשנות המון בתמונות שלנו, את הטווח הדינמי המוגבל, את הסטיות האופטיות בעדשות (כי בכל זאת, מדובר באופטיקה) ועוד כמה דברים טובים שרק מצלמה יכולה לאפשר לנו.

אז הרבה פעמים אני שומע מצלמים שזה מבאס אותם שלפעמים הם רוצים להגיע לתוצאה מסוימת, אך המגבלות האלה מפריעות להם.

היופי הגדול שבמדיום הצילום זה שהוא מאוד דומה למערכת הראיה שלנו, אך יחד עם זאת הוא גם שונה מאוד.

העיניים שלנו יכולות לקלוט המון גוונים גם בסצנה קונטרסטית מאוד, בעוד שלמצלמה אין את היכולת הזו (עדיין?).
בעוד העיניים שלנו "מודדות אור" ומתמקדות באופן אוטומטי – במצלמה זה נתון לשליטה שלנו.
באמצעות המצלמה, אנחנו יכולים לראות דברים שלעולם לא היינו שמים לב אליהם אלמלא המצלמה.

זכרו כי מגבלות הן לא עניין שלילי בכלל. הן אלו שעושים את הצילום למדיום כל כך מעניין. הרי אם המצלמה הייתה בדיוק כמו העיניים שלנו, עולם הצילום היה משעמם ואולי לא היו כל כך הרבה צלמים בעולם.

אתם מוזמנים להיכנס לכאן כדי ללמוד להפוך את מגבלות המצלמה ליתרונות. 

טעות מס' 3: לא נהנים מספיק מיכולות הצילום והמצלמה.

צילום: תומר אלמקייס.

תמיד כשאני מדבר על צילום אני יוצר הפרדה בין העולם היצירתי / אמנותי, לבין העולם הטכני.
יחד עם זאת, אני גם מציין את העובדה שצילום הוא מדיום המשלב בתוכו אמנות וטכניקה יחד. זאת אומרת שללא הטכניקה, לא נוכל ליצור את האמנות שלנו – דבר שהרבה צלמים לא מתייחסים אליו.

אם שוב נעשה הפרדה בין הטכניקה לאמנות, אנחנו נגלה שדווקא בטכניקה אין לנו יותר מדי דברים להתעסק בהם, אבל אנחנו חייבים לדעת ולהכיר בהם, להשתמש בהם ולשלב ביניהם על מנת ליצור דברים חדשים.

צמצם, תריס, איזו, איזון לבן, עומק שדה, מדידת אור, שימוש בעדשות ופוקוס – לא אמורים לשנות לכם את סדר היום ולהפריע לכם באמנות, אלא בדיוק ההיפך הגמור הוא. אתם צריכים להכיר את כל אלו לעומק ולדעת להשתמש בהם על מנת ליצור את האמנות שלכם.

וכמובן שאפשר לדבר גם על טכניקות מתקדמות יותר כמו חשיפה כפולה, HDR, שילובים של מריחה והקפאת תנועה, ציור באור וכדו', שאם תרבו להשתמש בהם, אז תשפרו את העבודה שלכם ואת הראיה הצילומית שלכם בצורה משמעותית.

טעות מס' 4: לא משתמשים נכון בעדשות.

כשמשתמשים בעדשות מצלמה (ואנחנו תמיד משתמשים בהן), אנחנו חייבים להבין שהעדשה היא בעצם העין של המצלמה. וכמו שאצלנו, אם לעין יש בעיה, אז המח לא יוכל לתקן אותה בכוחות עצמו – כך גם במצלמה.

אם כן, עדשת המצלמה היא הרכיב בחשוב ביותר בדרך לתמונה איכותית וכן גם בדרך לסיפור של התמונה, כי לעדשה ישנה השפעה ניכרת על כך.

עדשות רחבות, לדוגמא, ירחיבו לנו את שדה הראיה וביחד גם את עומק השדה, אבל הכי חשוב – יש להן השפעה מאוד גדולה על הפרספקטיבה (עומק ויזואלי) שבתמונה.
לעומת זאת, עדשות צרות יצמצמו את שדה הראיה שלנו, יקטינו את עומק השדה וישטיחו את התמונות.

אם כן, לעשות זום בעדשה רק מכיוון שהנושא נמצא רחוק או כי זה יותר קל לנו – אלו לא סיבות מספיק טובות, ואולי לא טובות בכלל (אלא אם כן, אתם מצלמים בעלי חיים בטבע).
כשאתם בוחרים את העדשה ו/או את אורך המוקד לצילום, אתם בעצם צריכים להתייחס לכל הפרמטרים האלו, להחליט מה אתם רוצים לקבל בתמונה שלכם, ולפעול בהתאם לכך.

לחצו כאן כדי לקרוא את כל מה שאתם חייבים לדעת על עדשות למצלמה.

טעות מס' 5: לא נותנים חשיבות לנקודה המתוקה בעדשה.

לכל עדשה באשר היא, ישנה "נקודה מתוקה" שבה היא יודעת להפיק את המירב האופטי שלה. בשימוש בנקודה המתוקה, אנחנו נרוויח את התמונות החדות והאיכותיות ביותר שהעדשה יודעת להפיק.

כדי להגיע לנקודה המתוקה בעדשת המצלמה שלכם, אתם בעצם צריכים לסגור 2 סטופים שלמים של צמצם מהצמצם הפתוח ביותר של העדשה. זאת אומרת – שעדשה עם מפתח צמצם מרבי 2.8F, תניב את התוצאות הטובות ביותר החל מצמצם 5.6F ועד צמצם 11F (בערך. תלוי באיכות העדשה).

אז האם אתם צריכים תמיד להתייחס לזה? ממש לא..
אבל בלא מעט מצבים, אתם תרצו.

טעות מס' 6: מצלמים תמונות לא חדות מבלי להבין את הסיבה לכך.

צילום: תומר אלמקייס.

כן, זה מתסכל לחזור הביתה ולגלות שחצי מהתמונות שצילמנו מטושטשות, והאמת היא שיותר מתסכל מזה – זה לא לדעת מהן הסיבות לכך.
לצערי, אני נתקל המון בתופעה הזו שלאנשים אין שום סיבה למה חלק מהתמונות שלהם מטושטשות, ויותר מכך – הרבה מהם לא מבינים את ההבדל שבין חוסר פוקוס למריחת תנועה.. וכאן זה בדיוק המתכון לטעות שוב ושוב ושוב..

חוסר חדות בתמונה יכול לקרות מחוסר פוקוס, מעבודה לא נכונה עם מערכת הפוקוס של המצלמה, ממהירות תריס נמוכה שמשפיעה גם על רעידות הידיים וגם על נושאים בתנועה, מאחיזה לא נכונה של המצלמה או אפילו משימוש שלא לצורך במנגנון ייצוב התמונה שבעדשה.

הדרך הטובה ביותר ללמוד היא לחקור את התמונה ולבדוק היכן בדיוק "הבעיה". זו הדרך הטובה ביותר לשפר את הצד הטכני שבתמונות שלנו.

לחצו כאן כדי לקרוא על 11 סיבות לכך שהתמונות שלכם לא מספיק חדות והדרכים לפתור אותן.

טעות מס' 7: לא משתמשים בכלל האצבע: 1/אורך מוקד.

כשאנחנו מחזיקים את המצלמה ביד, ישנה חשיבות רבה לתנועות הידיים שלנו שלפעמים, בלי מודע, ישפיעו בצורה חזקה על החדות שבתמונות. לשם כך, אנחנו צריכים תמיד להיות עם האצבע על הדופק בנוגע למהירות התריס שתקפיא את תנועות הידיים שלנו.

בלי לחשוב יותר מדי, ישנו כלל אצבע פשוט שאומר שמהירות התריס המינימאלית לצילום מהיד היא 1/אורך המוקד.

זאת אומרת, שאם אתם מצלמים עם אורך מוקד 100 מ"מ, אתם צריכים לצלם במהירות תריס מינימאלית של 1/100 + לקחת בחשבון את מקדם הקיטוע של המצלמה שלכם (קרופ).
ז"א שאם המצלמה שלכם היא קרופ 1.6X ואתם מצלמים עם אורך מוקד 100 מ"מ, אז אתם צריכים לצלם במהירות תריס מינימאלית של 1/160.

המלצה נוספת היא לא לרדת ממהירות תריס 1/60 גם בעדשות רחבות מאוד.

כמובן שמדובר בכלל אצבע המשתנה מאדם לאדם, אז קחו זאת בחשבון.

טעות מס' 8: לא מכירים לעומק את מערכת הפוקוס של המצלמה.

יש דברים שלא ניתן לתקן בעריכה, והגדול מבניהם הוא חוסר פוקוס.

לא מעט צלמים שאני פוגש משתמשים בפוקוס באופן הפשוט ביותר, ולפעמים הם משתמשים בהגדרת פוקוס אחת שמשמשת אותם עד שבא מישהו כמוני ומראה דרכים אחרות.

במצלמות בנות ימינו מותקנת מערכת פוקוס חכמה מאוד, כזו הטומנת בחובה הגדרות פוקוס שונות ותתי הגדרות, שלכולן יש שימוש במהלך היומיום שלנו כצלמים, אז באמת שאין שום סיבה לא להשתמש בהן..
אנחנו משקיעים את מיטב כספנו בציוד, אך לא תמיד אנחנו מממשים את כל הפוטנציאל שלו. ותתפלאו, לפעמים אנחנו לא מממשים אפילו את הרוב.

2 הגדרות הפוקוס העיקריות הן פוקוס ננעל (המיועד לאובייקטים סטטיים) ופוקוס עוקב (המיועד לאובייקטים דינמיים). כל אחד מהם יתאים לסיטואציה אחרת, וכל תת-הגדרה שנמצאת בכל אחד מהם, תתאים למשהו אחר או שתעבוד לנו יותר טוב מבחינת נוחות.

בואו ללמוד על 10 טכניקות פוקוס שימושיות מאוד שיעזרו לכם לצלם תמונות חדות יותר.

טעות מס' 9: לא משתמשים בלחצן הפוקוס האחורי.

נכון שכולנו רגילים לעשות פוקוס באמצעות חצי לחיצה על ידי לחצן הצילום, אך ישנה דרך נוספת, טובה לא פחות (ואולי אף יותר) מחצי לחיצה..
מדובר בכפתור הפוקוס האחורי הקרוי ON-AF שבעצם מנתק את כפתור הצילום מהיכולת לעשות פוקוס ומשאיר אותנו עם לחצן ייעודי לפוקוס ולחצן ייעודי לצילום.

אתם יכולים להתרגל לעבוד עם כפתור הפוקוס האחורי תמיד ואתם יכולים להשתמש בובמצבים מסוימים כמו צילום של אובייקט בתנועה – שם הוא יכול לעזור לכם מאוד!

אם מעניין אתכם לדעת עוד על כפתור הקסם הזה, אתם פשוט יכולים ללחוץ כאן😊

טעות מס' 10: לא מחזיקים בתיק עדשת פריים אחת לפחות.

עדשת פריים היא למעשה עדשה בעלת אורך מוקד אחד, ללא אפשרות זום. צלמים מתחילים יראו בכך חיסרון בדרך כלל, אך כמו שהזכרתי בסעיף 2, מגבלות הצילום הן לא באמת מגבלות..

ובעיניי, זו טעות גדולה לא להחזיק בתיק עדשת פריים אחת לפחות!

עדשת פריים תגרום לכם לחפש יותר, להעריך יותר וללמוד יותר. מה גם שעדשות פריים מגיעות במפתחי צמצם פתוחים מאוד (1.8, 1.4 או 1.2) ובאיכויות אופטיות מהמעולות שתדעו.

אז הנה לכם 5 סיבות ממש טובות לכך שאתם צריכים עדשת פריים בתיק הצילום שלכם.
והנה 10 סיבות לכך שאתם צריכים עדשת 50 מ"מ בתיק הצילום שלכם.

טעות מס' 11: לוקחים יותר מדי ציוד לסט צילומים אחד.

נכון, לפעמים יש לנו את התחושה הזו שאם ניקח את כל הציוד זה בטוח לא יזיק.. הרי אולי נצטרך משהו, ועדיף שהוא יהיה איתנו כשנצטרך אותו.
מצד שני, אם נסחב איתנו כל כך הרבה ציוד, זה עלול להפריע לנו בצילומים כי לציוד צריך לדאוג.. מה גם, שכאשר אתם תיקחו אתכם יותר מדי ציוד, אתם  עלולים למצוא את עצמכם מתבלבלים ולא יודעים מה אתם רוצים.

ההמלצה שלי היא שלפני כל סט צילום תכינו את התיק מחדש, תחשבו מה אתם צריכים ותיקחו אותו אתכם. אתם תופתעו לגלות שבהרבה מקרים אתם לא תצטרכו יותר מ-2 עדשות (או אפילו עדשה אחת) ואולי גם פלאש.

לי אישית יש 2 תיקי צילום עיקריים שבהם אני משתמש. האחד מיועד לציוד מועט יחסית, כמו צילומי זוגיות למשל, והשני מיועד לצילומים גדולים יותר כמו צילום חתונות – ששם אני צריך יותר עדשות, יותר פלאשים, מצלמת גיבוי, סוללות, מטענים וכו'..

תסכימו איתי שאין שום סיבה שבעולם לסחוב איתנו מטענים כשמדובר בסט צילום של 3 שעות..

טעות מס' 12: חושבים שציוד טוב יהפוך אותם לצלמים טובים יותר.

טעות גדולה מאוד בקרב צלמים (במיוחד אצל צלמים מתחילים), זה שהם חושבים שציוד טוב ישפר את העבודה שלהם, וכך הם מוצאים את עצמם קונים ציוד שוב ושוב ומשדרגים כל הזמן את הציוד הקיים.
ציוד טוב בהחלט עשוי לשפר את העבודה שלנו, אבל זה ממש לא אומר שצילום יהפוך אותנו לצלמים טובים יותר.

צילום טוב מתחיל מהראש, הלב והנשמה. הציוד הוא רק האמצעי, וטוב שהוא יהיה טוב, אבל אין צורך ללכת שבי אחריו. אם תסתכלו על כל הצלמים הגדולים, אתם עוד עשויים לגלות שהם משתמשים באותה מצלמה ואותה עדשה במשך שנים.. ואולי זו אחת הדרכים הטובות לפיתוח סגנון צילום אישי וייחודי.

טעות מס' 13: לא משקיעים במתן ביקורת עצמית טובה.

לפעמים תמונה נראית לנו טובה, אך ורק כי אנחנו צילמנו אותה. וזה בסדר, כי יש דברים שהם רק שלנו..
יחד עם זאת, אנחנו חייבים מדי פעם להסתכל על התמונות שלנו מנקודת מבט של בוחן, למצוא את הטוב שבתמונות ולהבין למה הוא עובד, ולחפש את השגיאות בתמונות כדי להבין את ההשפעה שלהם כדי שניתן יהיה לשפר את העבודה שלנו בפעמים הבאות.

עלינו לבחון את התמונות מנקודת מבט אובייקטיבית, ולשאול את עצמנו מהו הנושא והאם הוא ברור לצופה, לבחון האם נקודת המבט שלנו אכן יוצרת אמירה,  האם הסיפור שבתמונה חזק, האם הקומפוזיציה, הזווית והתאורה טובים ועוד…

כך או כך, יהיה לכם קשה מאוד להתקדם בצילום ולשפר את העבודה שלכם אם לא תדעו לבקר את התמונות שלכם בצורה ראויה.

הנה שיעור ממש חשוב שייתן לכם 6 דרכים למתן ביקורת עצמית יעילה על הצילום שלכם.

טעות מס' 14: לא מתקרבים מספיק לנושאי הצילום.

צילום: רוברט קאפה.

הצלם רוברט קאפה אמר שאם התמונות שלכם לא טובות מספיק, זה סימן לכך שאתם לא קרובים מספיק, ואין ספק שהוא צדק..
אחת הטעויות הגדולות בצילום היא לא להתקרב מספיק לנושאי הצילום שלכם, ולרוב זה נובע מחוסר הבנה בסיסת של משמעות הסיפור והעומק הויזואלי שבתמונה.

אז נכון שהדבר הכי קל בעולם זה לסובב את טבעת הזום ולהתקרב לנושא שלנו מבלי להתקרב פיזית, אבל כשאנחנו עושים את זה אנחנו בעצם מצמצמים את שדה הראיה ומקטינים את העומק הויזואלי שבתמונה – ולא תמיד זה מה שאנחנו רוצים.
מה גם שקרבה לנושאי הצילום שלנו ימחישו את העובדה שהיינו קרובים ונוכחים בסיטואציה – מה שיחזק מאוד את הסיפור שבתמונה ויעצים אותו.

אז תתחילו להתקרב יותר לנושאים שלכם, נצלו יותר את הרגליים שלכם ואולי גם תרוויחו כמה שעות של כושר על הדרך 😊

טעות מס' 15: מצלמים תמיד מגובה העיניים.

והכוונה היא למובן המילולי של המשפט.

רוב הזמן אנחנו מסתכלים על העולם מאותו גובה, כך שזה מה שהמח שלנו מכיר ויודע..
אם גם בתמונות אנחנו ניתן לו את אותה זווית, אנחנו לא נחדש לו דבר.. אלא אם כן, זה ממש יצדיק את זה, כמו תמונה שבה אנחנו רוצים נקודת מבט של אדם ההולך ברחוב, למשל..

אז כדי לחדש למוחות הצופים בתמונות שלנו, וכדי לגרות אותם, וכדי להעצים את הרגש והתחושות בתמונות – אנחנו נרצה להשתמש בזוויות צילום ייחודיות.
עשו לכם תרגיל וקחו יום אחד שבו אתם תצלמו מכל זווית אפשרית, מלבד זווית אחת – זווית הראייה שלכם כשאתם במצב עמידה.

אה, וכנסו לפוסט הזה שיעזור לכם לעורר את היצירתיות בעזרת נקודות מבט ייחודיות.

טעות מס' 16: חושבים שעיבוד זו מילה גסה.

תמיד שואלים אותי אם התמונות שלי עברו עיבוד, וכמעט רוב הזמן אנשים מגיבים לכך בפליאה. שכן, אם מעבדים את התמונות אז מאבדים את הצילום..

אז הרשו לי לתקן אתכם – אתם ממש לא חייבים לאבד את התמונות שלכם. עיבוד הוא לאו דווקא שינוי מהותי של התמונות שלכם – וגם אם כן, זה בסדר, כל עוד זו האמנות שלכם.. אבל כאן אתם יכולים לחלוק ולשאול איפה עובר הגבול בין צילום לאמנות דיגיטלית..

בעידן סרטי הצילום, כשלא היו מצלמות דיגיטליות, אנשים היו מעבדים את התמונות במעבדה, עם כימיקלים וריח (מדהים, חייב לציין), ועם חושך מוחלט (למעט צילום בשחור לבן שאפשר עבודה עם נורה אדומה), כאשר רק התמונה גלויה לעיניהם דרך המגדל.
שם הם היו עושים הכל.
כן, הכל..

הם היו מבהירים ומכהים את התמונות, עובדים על אזורים, מחדדים, מוסיפים קונטרסט, מעלימים אובייקטים, מוסיפים אובייקטים ועוד הרבה דברים שמוכרים לכם היום בעידן הפוטושופ.
כמובן שמה שלוקח לנו לעשות היום ב-10 דקות, תורגם ל-10 שעות מעבדה בערך.

בשורה התחתונה, עיבוד הוא חלק בלתי נפרד מהצילום עוד מיום היווסדו של הצילום, אז אל תחששו לעבד את התמונות שלכם, אך חשוב מאוד שתשמרו על רגישות בעיבוד – מה שמביא אותי לכתוב את הסעיף הבא..

טעות מס' 17: מעבדים את התמונה באופן מוגזם.

צילום: יהודית גרמי. עיבוד: טל ניניו.

העיבוד הדיגיטלי הגיע אלינו יחד עם הופעתן של המצלמות הדיגיטליות ומאוד מהר תפס את מקומו בעולם. הוא הכניס לא מעט מטעמים לצילום וגם לא מעט חילוקי דעות על הקלות שבאפשרותנו לשנות את התמונות שלנו כהרף עין.

אז אכן, עיבוד תמונה יכול להיות קיצוני והוא יכול להיות מתון..
הוא יכול להיות עיבוד שמחזק את התוכן של התמונה, או כזה שעלול להרוס אותה..

אחת הטעויות החמורות ביותר שצלם יכול לעשות, זה לעבד את התמונות שלו יתר על המידה. אבל אין מה לעשות.. כולנו עברנו את תקופת ההתלהבות מיכולותיהן של לייטרום ופוטושופ האחיות (תרתי משמע 😉 ).
וכאן לגמרי אסור לנו להגזים, כי עיבוד יתר יכול רק להרוס.

כדי לקרוא עוד קצת על עיבוד תמונה (שאינו מוגזם) ועל הדרכים הנכונות לעבד תמונות, אתם מוזמנים להיכנס לכאן.

טעות מס' 18: עורכים בתוכנות פשוטות.

לא פעם ולא פעמיים סטודנטים שלי אמרו לי שהם מעבירים את התמונות לטלפון ועורכים אותם שם באפליקציה פשוטה. ואני תמיד שואל: למה?

תאמינו לי שאת התמונות שלכם אתם רוצים לראות על מסך גדול ולערוך אותן כמו שמגיע להן על ידי תוכנה מקצועית לעיבוד תמונות, כמו לייטרום ופוטושופ.

תעשו לעצמכם טובה, ותרכשו את 2 התוכנות האלה (בגרוש וחצי) ותערכו את התמונות שלכם כמו שמגיע להן. ולכם.

והנה המדריך המהיר לעיבוד תמונה בלייטרום שיעשה לכם היכרות זריזה וטובה עם התוכנה.
לכו ללמוד, אבל אל תשכחו לחזור 😛

טעות מס' 19: מסתמכים על העריכה ושמים פחות דגש על הצילום.

והנה הטעות הכי גדולה, שאולי בגללה הרבה אנשים חושבים שעיבוד תמונה זה עניין שלילי.

העיבוד לא אמור להחליף את הצילום שלכם, ולא לתקן את השגיאות שלכם – למרות שבהרבה מקרים הוא יכול לעשות את זה.
אל תשכחו שבסופו של יום – אתם צלמים! וככאלה, אתם צריכים להיות נאמנים לאמנות שלכם וליצור אותה דרך המצלמה. העיבוד הוא השלב שיבוא אחר כך על מנת לחזק את האמירה והסיפור ולפעמים גם לנקות לכלוך או מפגעים.

מה גם, שהרבה יותר כיף לבלות זמן איכות עם המצלמה מאשר עם המחשב.

טעות מס' 20: לא לוקחים השראה.

צילום: יוג'ין סמית'.

לא משנה מה טיב הציוד שלנו או כמה עדשות יש ברשותנו, בסוף – כל אחד מאיתנו עלול למצוא את עצמו חסר השראה. הרי לכל אחד מאיתנו קרה שהוא מתחיל להשתעמם מהתמונות שלו, וזה בדיוק הזמן לחדש ולהתחדש.

תעקבו אחרי צלמים שאתם אוהבים ומעריכים, ותלמדו מהם. תשאבו מהם השראה לרעיונות חדשים ויצירתיים, ותשתדלו לא להעתיק.

השראה ניתן לקבל גם ממקורות אחרים כמו ציור, מוסיקה או סרטים, כך שתהיו יצירתיים גם בעניין הזה.

הנה 6 דרכים פשוטות ויעילות שיחזירו לכם את ההשראה בצילום.

טעות מס' 21: חוששים מ-ISO גבוה.

צילום: תומר אלמקייס.

משום מה, מסתובבת שמועה כזו בעולם שה-ISO סתם עושה הרבה רעש ושצריך להשתמש בו לעתים רחוקות אם בכלל..
הרבה צלמים חוששים ממנו, במיוחד כאלו שנמצאים בתחילת הדרך ושואפים לשלמות איכות התמונות. מה שצריך לדעת זה שלפעמים השאיפה לשלמות רק יכולה להזיק.. במיוחד, כאשר חושבים דברים לא נכונים.

אז שימוש ב-ISO גבוה היה אולי מילה גסה אם אנחנו מדברים על התקופות הראשונות של הצילום הדיגיטלי, לפני כל החידושים הגדולים. כיום, המצלמות מגיעות ברגישויות מאוד גבוהות עם כמות רעשים מינימאלית שלא תהרוס לכם את התמונות אם אתם תעבדו נכון.

כך או כך, לא לחינם קיים ה-ISO במצלמה, ולא לחינם הוא חלק בלתי נפרד מהשילוש הקדוש של החשיפה, הוא כאן כדי לתמוך בנו כאשר מצבי התאורה קשים ולא ניתן יהיה לצלם את מה שאנחנו רוצים ללא עזרתו.

אז תרגישו חופשי להשתמש באיזו כשצריך.
מתי צריך ואיך? את זה תוכלו להמשיך ולקרוא כאן 🙂

טעות מס' 22: לשכוח לשנות את נתוני המצלמה מיום צילומים קודם.

זו טעות של צלמים מתחילים!!

זה יכול להיות מלחיץ שפתאום משהו בחשיפה משתבש ואנחנו לא מבינים למה. הרבה פעמים אנשים מתקשרים אליי בלחץ באמצע צילומים ואומרים לי שיש בעיה בחשיפה או שהמצלמה מצלמת בדיליי וכדו'.. בדרך כלל אני מבין מיד את הבעיה, כי בינינו? אין משהו שלא עברתי..

אז קרה לי שהשארתי את ה-ISO גבוה מאוד מיום צילומים קודם ולקח לי זמן להבין מה הבעיה.
קרה לי גם שהעברתי את ה-ISO לאוטומט בטעות, וכשאני לא יודע שעשיתי את זה, זה יכול להיות מתסכל כשבמשך שעה אני מנסה לצלם בחשיפה טובה ולא מצליח.
קרה לי גם שהפלאש עבר בטעות למצב של תיקון עיניים אדומות, ואז נוצר לי דיליי רציני בין הלחיצה ועד לצילום עצמו..

אבל אתם יודעים מה טוב בזה? שאלו טעויות שקורות רק פעם אחת בחיים!

טעות מס' 23: מפחדים מתאורה קשה.

צילום: תומר אלמקייס.

תמיד כשאני מדבר על תאורה, יש אלו שחוששים מלצלם בתאורה קשה. כך הם מוצאים את עצמם מוגבלים בשעות בצילום או הלוקיישנים.

תאורה קשה היא באמת לא כזו מפחידה כמו שלפעמים עושים ממנה. היא יכולה להוסיף לנו המון עומק לתמונות שלנו, להפוך את הסיפורים שלנו לחזקים יותר, להוסיף דרמה ולתמוך בנושא.
אל תפספסו אותה!

הנה פוסט שיעזור לכם להבין כמה דברים על תאורה.

טעות מס' 24: חושבים שצללים זה דבר שלילי.

צילום: תומר אלמקייס.

לפני שאסביר לכם למה, אני רק אומר לכם שהצל הוא החבר הכי טוב שלכם! ואם הוא לא ככה, אז תתחילו להתיידד איתו כי הוא יעזור לכם הרבה.

אני יכול להבין למה רבים מכם אולי חוששים ממנו או מעדיפים להימנע ממנו. זה בדרך כלל מכיוון שבתאורה רכה ומפוזרת יותר קל לנו להתמודד עם האור ועם החשיפה, בעוד שבתאורה קשה, אנחנו צריכים "להילחם" יותר על ההחלטות שלנו ולפעמים גם להתפשר.

אבל מי אמר שזה דבר רע?

צללים יוסיפו לעומק הויזואלי של התמונה ושל הנושאים שלכם, ייתנו אשליה אופטית של תמונה חדה יותר וידגישו מרקמים.
מה שכן – שימוש בצללים ובתאורה קשה, דורשים קצת יותר הבנה באור ויכולת הבחנה טובה בין אור לצל.

החדשות הטובות הן שזה משהו שכל אחד יכול לרכוש, רק אם ירצה.
אז בואו לגלות כיצד שימוש מושכל בצללים יעזור לכם ליצור תמונות דרמטיות ומעניינות יותר.

טעות מס' 25: לא משתפים את התמונות.

למה אנחנו בעצם יוצרים את התמונות שאנחנו מצלמים? בפועל, אנחנו יוצרים את התמונות בשביל האמנות שלנו, בשביל הנפש שלנו.
לפעמים, יש יצירות שנשארות במגירה כי אנחנו רוצים אותן רק לעצמנו, וזה בסדר גמור ויש בזה אפילו קצת כיף.. אבל רוב הזמן אנחנו נרצה שאנשים ייחשפו לעבודות שלנו, שיקשיבו למה שיש לנו לומר.. ואת האמת שאנחנו גם רוצים להקשיב למה שיש להם לומר.

ישנן כל כך הרבה אפשרויות היום.. בפייסבוק בקבוצות הצילום השונות (גם לנו יש אחת. מוזמנים.), באינסטגרם ובפורומי צילום למיניהם. כמובן שגם תערוכות באות בחשבון.. פשוט תשוטטו ברשת ותמצאו לא מעט אופציות לשיתוף האמנות שלכם ולקבלת ביקורת בונה עליהן.

סיכום

האמת היא שהתכנון שלי היה לכתוב פוסט אחד המכיל 100 טעויות, אבל החיים תכננו אחרת והתגליתי כטיפוס שמאוד אוהב לדבר. לפיכך, החלטתי לחלק את הפוסט הזה ל-4 חלקים, שכולן יחד יכילו את 100 הטעויות שכל צלם צריך לעבור כדי להיות צלם.

אז בפעם הבאה שניפגש כאן, אני אציג לכם 25 טעויות נוספות שכל צלם חייב לעשות כדי להיות צלם.
לבינתיים, הישארו טובים 😊

חברים, בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכם באופן אישי שאתם כאן, קוראים, לומדים ומשתפים. בזכותכם הגענו היום לפוסט ה-100 שבבלוג וזה באמת אחד הדברים היותר מרגשים בתולדות הבלוג.

אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים להגיב כאן למטה, לשאול שאלות, להביע דעה.
כמו כן, אתם ממש מוזמנים לשתף את הפוסט לחברים שלכם ולהירשם לניוזלטר שלנו, כך שתוכלו להיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

קורסי צילום ועיבוד תמונה בנקודת מבט:

כך חוסר פוקוס מכוון ומושכל ישנה את הדרך שבה אתם מצלמים

מאת studioRL טיפים לצילום,יסודות הצילום,עומק שדה,פוקוס

בפועל, מי שאמר לכם את זה לא טעה. פוקוס הוא עניין די בסיסי בתמונות שלנו, כי אחרת -ברוב המקרים- לא תהיה לעין נקודה לאחיזה.
יחד עם זאת, אם אתם מצלמים כבר כמה שנים, אתם צריכים לדעת שחוקי הצילום השונים הם סוג של המלצה חשובה. שזה אומר שאנחנו צריכים להקשיב להם, אבל לא ללכת שבי אחריהם ואפילו לחפש הזדמנויות "שוות" לשבור אותם.

כשם שאתם שוברים את חוק השלישים ו/או כשם שאתם יוצרים תמונות עם חשיפת יתר או חשיפת יתר מכוונות, כך אתם יכולים להשתמש בחוסר פוקוס או בעומק שדה מינימאלי ככלי שישנה את צורת החשיבה שלכם ויוסיף לכם עוד משהו חשוב לראש הצלם שלכם.

אז רגע לפני שאתם מתעלמים מכל מה שלמדתם על פוקוס ועל מערכת הפוקוס האוטומטית, עליי לציין שהפוסט הזה לא נכתב כהמלצה להפסיק להתייחס לפוקוס שלכם. למען הסר ספק – חוסר פוקוס יכול להרוס את התמונות שלכם, אבל חוסר פוקוס מכוון עשוי להוסיף לכם תבלין ייחודי מאוד למנה שלכם.

אז כמו בכל דבר, אם יש לכם סיבה – תעשו. אם אין סיבה – אין צורך.

הפעם אני רוצה לשתף אתכם איך הליכה נגד המוסכמות המקובלות יכולה לשפר את התמונות שלכם, את סגנון הצילום שלכם ואת היצירתיות הנלווית אליהן.

תאהבו את הבוקה, אך תשתמשו בה בחוכמה

על המושג בוקה (Bokeh) בטח כולכם שמעתם ואני יכול לנחש גם שלחלקכם ישנו איזשהו חלום לא מוגשם לבוקה מהאגדות..
ואני יכול לנחש גם שחלקכם מוכנים לשים אלפי שקלים כדי לרכוש עדשה שתספק לכם את התוצאה הזו.

אז רגע לפני שאסביר לכם בדיוק איך לנצל את העדשה שלכם, כך שתוכלו להגיע לבוקה הכי מושלמת שהיא יודעת לתת, אנחנו נבין רגע מה זה בכלל בוקה.

מקור המילה בוקה (Bokeh) הוא בשפה היפנית והפירוש שלה הוא "טשטוש". זאת אומרת שמבחינה טכנית, כל חלק בתמונה שאינו בפוקוס נחשב כבוקה.
בשנים האחרונות המילה הזו התגלגלה ואנשים נוטים יותר לייחס את המילה הזו לצורות של בוקה מסוימות שיוצרות עיגולים של אור ברקע. בדרך כלל בתוצאה כזו מדובר בעומק שדה רדוד מאוד שהעלים יכולת זיהוי של האובייקטים הקיימים ברקע.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דבר נוסף, לרוב מתייחסים לבוקה כרקע מאחורי הנושא, אך בוקה יכול להופיע גם מלפני הנושא.

 

צילום: תומר אלמקייס.

בוקה טובה (כן, "בוקה" זה נקבה) זה משהו שאתם צריכים לשאוף להגיע אליו כאשר אתם מצלמים עם עומק שדה קטן.
בגלל שחלקכם צלמים מתחילים ואולי המושג "עומק שדה" קיים אצלכם רק בהבנה הבסיסית שלו, אז אני אחזור רגע לבסיס ואחזק אותו.

המונח "עומק שדה" מתייחס לאזורים בתמונה שנמצאים בפוקוס. זאת אומרת שתמונה עם עומק שדה גדול זו תמונה שבה ייראו הרבה פרטים, יהיו פחות אזורים מטושטשים או שלא יהיו אזורים מטושטשים כלל.
לעומת זאת, בתמונה עם עומק שדה קטן יראו פרטים בודדים או פרט בודד, וכל שאר התמונה תהיה מחוסרת פוקוס, כך שאזורים מסוימים כמו רקע או חזית יהפכו להיות מטושטשים.

כאשר אנחנו משתמשים בעומק שדה קטן, היתרון הגדול ביותר שלנו הוא היכולת לבודד את הנושא שלנו מהרקע ולהדגיש אותו. לדוגמא, אם אתם מצלמים אדם ברחוב, אתם יכולים לצלם אותו עם עומק שדה גדול, אבל זה יתאים למצבים שאתם מקשרים את הנושא לסביבה שלו.

 

צילום: תומר אלמקייס.

מצד שני, אתם יכולים לצלם אותו עם עומק שדה קטן, לטשטש את שאר האנשים ולהדגיש אותו מכל הסביבה שלו.

 

צילום: תומר אלמקייס.

אז איך להפריד את הנושא מהרקע?

עומק השדה מושפע מ-2 גורמים עיקריים:

1. מפתח הצמצם.
ככל שהצמצם יהיה פתוח יותר, כך עומק השדה יהיה קטן יותר ולהיפך.

2. אורך המוקד.
ככל שאורך המוקד יהיה ארוך יותר (עדשת טלה), כך עומק השדה יהיה קטן יותר.
ככל שאורך המוקד יהיה קצר יותר (עדשה רחבה), כל עומק השדה יהיה גדול יותר. 

מידת הטשטוש של הרקע (עוצמת הבוקה) מושפעות מ-2 גורמים נוספים:

1. המרחק בין המצלמה לנושא.
ככל שתהיו קרובים יותר לנושא שלכם, כך עומק השדה יהיה קטן יותר והרקע יהיה מטושטש יותר. ולהיפך..
זו בדיוק הסיבה שבצילומי מאקרו לא ניתן להגיע לעומקי שדה גדולים בגלל הקרבה הגדולה לנושאי הצילום.

2. המרחק בין הנושא לרקע.
ככל שהרקע יהיה רחוק יותר מהנושא שלכם, כך יהיה אפשר לטשטש אותו יותר. ולהיפך כמובן..

אז תעשו 1+1 ועכשיו אתם יודעים שאם אתם תתקרבו פיזית לנושא שלכם, תהיה לכך השפעה מאוד גדולה על רמת הטשטוש של הרקע. אם תוסיפו לכך צמצם פתוח, אז תשדרגו את הבוקה פי כמה וכמה. רוצים בוקה מרוחה במיוחד? צלמו בדיוק אותו דבר רק עם עדשת טלה (עדשה 85 מ"מ זה די מספק).
נסו את כל זה עם עדשת מאקרו, אז בכלל…

בפסקה הנ"ל אתם בעצם השתמשתם בכל הגורמים האפשריים על מנת להקטין את עומק השדה שלכם ולשלוט ברמת הטשטוש שבתמונה. כעת, תוכלו לשדרג יותר את רמת הטשטוש על ידי סגירת צמצם. לעתים, סגירת צמצם אפילו בסטופ אחד, תניב לנו בוקה שתתאים יותר לתמונה שאנחנו רואים בראש.
כדי לראות את ההבדלים השונים, אתם יכולים לעשות לעצמכם תרגיל ובו תצלמו כמו בדוגמא שלמעלה, אך בכל פעם תסגרו מעט את הצמצם. לאחר מכן, תסתכלו בתמונות ותראו את ההבדלים ברקע.

התמונות הבאות הן דוגמא מעולה לכך. בסך הכל חלון שבור עם תריס מאחוריו, אבל שימו לב למה שהשינויים בצמצם עשו.. 

 

צמצם F2. צילום: תומר אלמקייס.

 

צמצם F4. צילום: תומר אלמקייס.

 

צמצם F5.6. צילום: תומר אלמקייס.

 

צמצם F11. צילום: תומר אלמקייס.

איזו תמונה הכי אהבתם?
אני בחרתי את זו שצולמה בצמצם 4.. שם הטשטוש של התריס יצא בדיוק כמו שרציתי. לא יותר מדי בולט ולא מטושטש מדי. 

כדי ללמוד עוד קצת על עומק שדה, אתם מוזמנים לקרוא על 5 הגורמים המשפיעים על עומק השדה.

רעידות מצלמה מכוונות

כן, שמעתם נכון.
סליחה, קראתם.

עד עכשיו דיברנו על הדרך המסורתית והמקובלת לטשטש אזורים בתמונה. במצב הזה, כל עוד יש לכם אזור קטן של פוקוס אתם יכולים להיות רגועים. יחסית.

אבל..

ישנן דרכים אחרות, יצירתיות אף יותר, להשתמש בטשטוש.. אחת מהן זו הרעדה מכוונת של המצלמה. למרות (ואולי בגלל) כל מה ששמעתם על חצובות, שלט רחוק ועדשות עם מייצב תמונה, זו ההזדמנות לנסות ולגלות איך העניינים יכולים להסתדר גם אחרת.

עכשיו זה לא אומר שמהיום אתם מוותרים על חצובה או יציבות בתמונות שלכם.. זה פשוט אומר שבסיטואציות מסוימות, רעידות מצלמות מכוונות יכולות להפוך סיטואציה ריאליסטית לסיטואציה ציורית, אבל זה ידרוש מכם מעט תרגול.

 

צילום: תומר אלמקייס.

בתמונה הנ"ל השתמשתי במהירות תריס איטית למשך זמן של 2 שניות. במהלך החשיפה החזקתי את המצלמה ביד אחת ונתתי לרעידות הטבעיות של הידיים שלי לעשות את העבודה.

דבר שחשוב לשים לב אליו זה לגבול הדק שעובר בין תמונה מטושטשת שנראית כטעות, לבין תמונה מטושטשת שנראית יצירת אמנות.
אז אם התמונה שלכם יצאה מטושטשת בטעות, זו לא תמיד תהיה סיבה טובה להפוך אותה לתמונה טובה 😉

אתם יכולים לנסות גם בדרך אחרת ולהזיז את המצלמה ימינה / שמאלה / למעלה / למטה בזמן החשיפה.. תופתעו לגלות שפתאום אתם יודעים לצייר 🙂

 

צילום: תומר אלמקייס.

נושאים בתנועה

אני מקווה שלקחתם את העצה שלי ולא נפרדתם מהחצובה שלכם, כי בשיטה הבאה אנחנו נצטרך אותה.. או משהו שדומה לה.
בשיטה זו אנחנו בעצם מורחים אובייקטים מסוימים, בעוד אובייקטים אחרים נשארים חדים.
וזו, חברים, אחת הדרכים הטובות לצלם תמונות מוצלחות!

מה שצריך לדעת לפני שניגשים לעבודה זה שכל עוד יש לנו אובייקט אחד שאותו אנחנו רוצים חד / ללא מריחה, אז אנחנו צריכים שהמצלמה תהיה יציבה. דהיינו – חצובה.

עכשיו לסיטואציה.
נניח שאתם רוצים לבודד אדם אחד בקהל. אתם יכולים לבקש ממישהו לעמוד במקום אחד ולא לזוז, בעוד כל הקהל נמצא בתנועה, או שאתם יכולים למצוא מישהו שיושב בשקט וקורא ספר או אדם שנשען על קיר ומחכה.

כשהמצלמה על החצובה, מצאו את הקומפוזיציה המתאימה לכם ותוודאו שיש מספיק תנועה שנכנסת לפריים. הגדירו את מהירות התריס למשך זמן של שנייה או יותר (או פחות. תלוי מהי רמת המריחה שתרצו לקבל וכמובן שגם תלוי במהירות המצולמים).
רצוי לצלם עם טיימר או שלט רחוק, כדי לשמור על חדות מלאה בנושא שלנו.

התוצאה שתתקבל היא תוצאה שבה הסביבה והנושא שבחרתם יהיו חדים, אך כל האנשים שמסביב שנמצאים בתנועה יהיו מרוחים.

בטכניקה זו אתם יכולים להשתמש בכל דבר שתרצו לצלם נושאים בתנועה, רוח בעצים, גלים בים, אבל תזכרו שכדי לעשות חשיפה ארוכה אתם צריכים לצלם בתאורה חלשה. אם תרצו בכל זאת לצלם באור יום, אז תוכלו להרכיב פילטר ND שמשמש כמעין "משקפי שמש" לעדשה על מנת להכניס פחות אור ולדמות מצב של תאורה חלשה לצרכים של חשיפות ארוכות.

מיקוד רך

מיקוד רך – הכוונה לפוקוס שהוא לא 100% ובשביל זה אנחנו נצטרך לעבוד על פוקוס ידני. בשימוש בטכניקה הזו אנחנו יכולים ליצור תמונות שמשרות רוך ורוגע ובהרבה מקרים גם ייקחו אותנו אחורה בזמן.

גם כאן ישנו הגבול הדק שעובר בין טעות לאמנות. אז תטשטשו עם רגש ותשמרו על פרטים בנושא שלכם.

 

צילום: תומר אלמקייס.

לסיכום

טכניקות אלה שעליהן דיברנו היום, הן כל כך כיפיות..
בכל פעם שאתם מוצאים את עצמכם מחוסרי יצירתיות, פשוט תצאו מאזור הנוחות שלכם, תתנתקו רגע מכל המוסכמות המקובלות ונסו ליצור משהו שהוא רק שלכם. אני מבטיח לכם שמשם הדרך תהיה קצרה מאוד להחזיר את היצירתיות לחיים.

לעולם אל תחששו לנסות דברים חדשים שלא ניסיתם עד היום ותמיד תזכרו שלא נורא אם לא יצא טוב. בפעם הבאה ייצא יותר טוב 🙂

חברים, תודה רבה שנשארתם עד כאן.
אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים להגיב לנו כאן בתגובות וכמובן לשתף אותו לכל אלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם.
אם עדיין לא נרשמתם לעדכונים שלנו, זה הזמן לעשות את זה ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

בהזדמנות זו אני רוצה לברך את הבלוג שלנו שכפי ששמתם לב, בימים אלו עובר שינוי מהותי מ"בית הספר לצילום" ל"נקודת מבט – בית הספר לצילום" ומרחיב את כל פעילותו.

בין כל הרחבת הפעילות, נמצא גם (ובעיקר) הבלוג הזה שאתם קוראים כרגע וחלקכם אף עוקבים אחריו.

מיותר לציין כמה שעות עבודה מושקעות לצורך קיומו הפיזי של הבלוג ותחזוקתו.
אנחנו עושים את מירב המאמצים כדי שהבלוג הזה ימשיך להתקיים על הצד הטוב ביותר וייתן לכם מידע עשיר וענייני באופן שוטף.

אתם יכולים לקחת חלק בזה ולעזור לנו לעזור לכם 🙂
כל מה שאתם צריכים לעשות זה share אחד קטן לדף הפייסבוק שלכם. יותר מזה אנחנו לא צריכים..
אם אתם ממש רוצים להיות לארג'ים איתנו, אז בואו להיות חברים שלנו בדף הפייסבוק שלנו 😊

אז שוב תודה,
נתראה בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

8 דרכים שיובילו אתכם לצלם תמונות חדות יותר

מאת studioRL טיפים לצילום,יסודות הצילום,עומק שדה,פוקוס

תתארו לכם סיטואציה מרגשת שבה יש את כל מה שאתם אוהבים.. אור וצל, קומפוזיציה, רגע, רגש וכדו'..

אתם מצלמים אותה והופ.. התמונה לא חדה מספיק. אתם מחפשים את הסיבות לכך, אך מוצאים את עצמכם חוזרים הביתה מיואשים מבלי היכולת והידע "לרפא" את המחלה.

לפני מספר ימים נשאלתי "האם אפשר לחדד תמונה שאינה בפוקוס?". לשמחתי ולשמחתכם הרבות, הטכנולוגיה של בחירת פוקוס לאחר הצילום עדיין בחיתוליה (כן, יש מישהו שעובד על זה), וכרגע התשובה לכך היא שלא ניתן לחדד תמונה שלא צולמה בפוקוס.
קל וחומר שלא ניתן לחדד תמונה שהתקבלה מרוחה כתוצאה ממהירות תריס איטית.

באופן כללי, החידוד של תוכנות העריכה בא לחזק חדות קיימת ולא ליצור אותה יש מאין. מעבר לכך, תוכנות העריכה למיניהן אולי חכמות מאוד בחלקן אך הן לעולם לא תחלפנה את הצלם.

אז מכיוון שאנחנו צלמים (וטוב שכך..), יש לנו לא מעט דברים שאנחנו יכולים לעשות על מנת לצלם תמונות חדות להפליא.

צילום תמונות חדות זו אחת משאיפותיו הגדולות של הצלם. תמונה חדה תמיד תמשוך יותר את הצופה ותעורר בו עניין. מעבר לכך, אם אתם מתכוונים להדפיס אי פעם את התצלומים שלכם, אז טוב שהם יתברכו בחדות מרבית.

עניין שחשוב לדעת זה שיש לא מעט דרכים להגיע לתוצאות חדות.. לפעמים הדרך תהיה פשוטה, ולפעמים היא תהיה מורכבת יותר. בסופו של דבר, הכל תלוי בסיטואציה ובנושא שאתם מצלמים.

אז בואו ניגש לעניין ונסקור את 8 הדרכים שיובילו אתכם לצלם תמונות חדות יותר.

1. שימרו על יציבות המצלמה.

מצלמה היא כלי שצריך להיות יציב בזמן הצילום. אם אתם מצלמים מהיד, אז תדאגו לכך ש-2 הידיים מחזיקות את המצלמה. יד אחת מחזיקה את המצלמה במקום הייעודי לכך, והיד השנייה תומכת את העדשה מתחתיה (העדשה "יושבת" על היד). אם בנוסף לכל זה אתם תצמידו את המרפקים שלכם לגוף ואת המצלמה לפנים, אז תקבלו יציבות גבוהה יותר. זו גם עוד סיבה טובה להשתמש תמיד בעינית המצלמה ולא במסך..

2. צלמו במהירות תריס גבוהה על מנת "להקפיא" את הנושא.

במידה ואתם אוחזים את המצלמה ביד, תמיד תצטרכו לדאוג לכך שמהירות התריס תהיה מספיק מהירה על מנת לקבל תמונה חדה. מעבר לכך שאם מדובר בנושא דינאמי אז הוא מועד יותר למריחת תנועה, אנחנו חשופים גם לרעידות הידיים שאליהם אנחנו גם צריכים להתייחס בכובד ראש.

אז בראש ובראשונה, אתם צריכים לדעת מהו ה-Limit שלכם בהתאם לאופי הרעידות או ליציבות שלכם ובהתחשב באורך המוקד של העדשה.

לגבי העניין הזה – ישנו חוק יבש בצילום שאומר שכדי "לנטרל" את רעידות הידיים שלנו, עלינו לצלם במהירות תריס מינימאלית של 1 חלקי אורך המוקד ובלבד שלא יורדים מתחת למהירות תריס 1/60.
זאת אומרת שאם אנחנו מצלמים באורך מוקד 200 מ"מ, אז אנחנו צריכים לדעת שמהירות התריס המינימאלית "המותרת" היא  1/200, ואם אנחנו מצלמים באורך מוקד 14 מ"מ אז מהירות התריס המינימאלית תהיה 1/60.
מי שמצלם עם מצלמת קרופ יצטרך לעשות חישוב נוסף של אורך המוקד כפול מקדם הקיטוע (1.5, 1.6 וכו').

הסיבה לחוק הזה היא פשוטה. ככל שאנחנו נצלם באורכי מוקד ארוכים יותר, כך רעידות הידיים שלנו תהיינה מועצמות יותר. מה שכן, כפי ששמתם לב, החוק הזה הוא אחד מחוקי הצילום ה"יבשים" – זאת אומרת שזו המלצה מעולה שמתאימה לבני האדם באופן ממוצע, אבל היא עשויה להשתנות מאדם לאדם ולכן לא תמיד אנחנו מחויבים להישמע אחר ההוראות.
בסופו של דבר, אין שום בעיה לצלם מהיד במהירויות תריס איטיות יותר אם אתם יציבים מספיק ויודעים מה אתם עושים, אך הקשבה לחוק הזה תהיה לכם לעזר רב.

אנחנו צריכים להתייחס למהירות התריס גם בהתאם לתנועת הנושא שלנו ועד כמה אנחנו רוצים להקפיא אותו באופן מוחלט.

אחת השאלות שאני נשאל המון היא "איך אדע מהי מהירות התריס שאני צריך על מנת להקפיא נושא בתנועה?", הרי ישנו הבדל בין מהירות של ילד שרץ לבין מהירות של סוס דוהר או רוכב אופניים בתנועה.
אז לטובתנו, לא ניתן לספק תשובה מדויקת בנושא, ואתם תצטרכו ללמוד את זה על ידי ניסוי וטעייה. הסיבה לכך היא כי לכל ילד, סוס או רוכב אופניים תהיה מהירות תנועה שונה שתדרוש מאיתנו נתונים שונים.

מה שכן, אני אוכל לעזור לכם ולכוון אתכם ל"אזורים הנכונים".

לצילום של אדם הולך במהירות ממוצעת, יספיקו מהירויות תריס של 1/60 – 1/125. ככל שההליכה תהיה מהירה יותר, כך מהירות התריס תצטרך להיות גבוהה יותר.

הקפאה של אדם רץ יכולה להתבצע במהירויות תריס של 1/500 – 1/1000. במהירות נמוכה יותר אתם עלולים לצלם תמונה שבה הנושא קפוא באזורים מסוימים, אך מרוח באזורים אחרים שנמצאים בתנועה גדולה יותר (ידיים, רגליים..).
ולפעמים, אתם אולי תרצו דווקא את התוצאה הזו.

צילום: תומר אלמקייס.

הקפאה של נושאים בתנועה מהירה יותר כמו רוכב אופניים, רכב נוסע וכדו', תדרוש מכם לצלם במהירויות תריס גבוהות יותר, אז אל תיבהלו אם תצטרכו לצלם במהירויות תריס של 1/2000 או יותר.

צולם במהירות תריס 1/2500. צילום: תומר אלמקייס.

הבעיה מתחילה כאשר אנחנו רוצים לצלם במהירות תריס גבוהה אבל אנחנו מחוסרי אור. אם אפשר, תפתחו את הצמצם שלכם כמה שאתם יכולים ותעלו את ערך ה-ISO לנקודה שבה הוא "מציל" אתכם.

במידה והסעיף הזה היה "סינית" עבורכם, אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט שמדבר על השילוש הקדוש של הצלמים.

3. השתמשו בחצובה.

חצובה היא כלי הכרחי לצלם, בדיוק כמו מצלמה ועדשה. אם היא לא תהיה שם ברגעים שאתם זקוקים לה, אתם תמצאו את עצמכם מבכים את עצמכם על חטא. מניסיון.

חצובה תשמש אתכם בעיקר כאשר אתם צריכים לצלם במהירויות תריס איטיות, שם אתם נדרשים לייצב את המצלמה (בדרך כלל), אך היא תשמש אתכם גם כאשר אתם משתמשים בעדשות טלה ארוכות מוקד או כאשר תרצו לקבע פריים מסוים ולעשות כיוונים שונים או מספר חשיפות מבלי להזיז את המצלמה ממקומה.

למי שלא אוהב לסחוב איתו ציוד כבד ומרובה, ישנן חצובות "אופנוע" המתקפלות לגודל קטן בצורה ידידותית ונוחות לנשיאה. מלבד זאת, ישנן חצובות מונופוד (חד-רגל) הנותנות ייצוב קל והן נוחות מאוד לשימוש בטיולים.

אם בכל זאת עדיין אין לכם אחת כזו או ששכחתם אותה בבית, אתם תמיד יכולים לאלתר.. לרוב זה יבוא לכם על חשבון זווית וקומפוזיציה, אבל כשאין ברירה – אין ברירה.
בכל אופן, אתם תמיד יכולים להניח את המצלמה על הרצפה, על מעקה או על כל דבר אחר שייתן לכם יציבות. בדרך אתם תגלו גם זוויות צילום מעניינות שאולי לא חשבתם עליהן.

דבר נוסף שחשוב שתדעו זה שכאשר אתם משתמשים בחצובה, אתם עדיין חשופים לאי אלו רעידות כאלה ואחרות. עצם הלחיצה שלכם על כפתור הצילום עלולה לגרום לרעידת המצלמה, וכמו כן גם המראה שעולה לפני התריס.
הפתרון לרעידה מהלחיצה הוא להשתמש בשלט רחוק, כבל מחשף או אפילו לשלוט על המצלמה דרך הטלפון (למי שקיימת האפשרות). המטרה היא בעצם לבצע צילום ללא מגע במצלמה וזאת על מנת לא לגרום לרעידות.

את המראה שעולה למעלה רגע לפני הצילום אנחנו יכולים פשוט לנעול דרך אפשרות הנקראת  Miror Lock-Up, והשימוש בה הוא כאשר מצלמים עם חצובה בחשיפות ארוכות. האפשרות הזו תרים לכם את המראה כמה שניות לפני תחילת החשיפה, כך שלתנועת המראה לא תהיה השפעה שלילית על התמונה.

4. הכירו את מערכת הפוקוס של המצלמה שלכם.

אם אתם לא יודעים את זה, אז אני נרגש להיות הראשון שמספר לכם על העניין. במצלמות המשוכללות של ימינו מותקנות מערכות פוקוס חכמות במיוחד עם יכולות פוקוס מתקדמות הכוללות פוקוס ננעל, פוקוס עוקב במצבים שונים, זיהוי פנים, ריבוי נקודות מיקוד ועוד..

להגדרות הפוקוס השונות ישנה השפעה גדולה מאוד על טיב החדות של התמונות שלכם, ולשמחתכם הגדולה – אין הגדרה ספציפית אחת שיכולה להתאים לכם לכל המצבים.

המצבים השימושיים הם:

פוקוס ננעל – AF-S בניקון או One Shot בקנון – זהו מצב שבו אנחנו נועלים את הפוקוס על הנושא באמצעות חצי לחיצה או לחצן הפוקוס האחורי, והפוקוס יישאר באותה נקודה עד שנרים היד ונשחרר אותו. מצב זה מתאים לצילום של אובייקטים סטטיים.

צילום: תומר אלמקייס.

פוקוס עוקב – AF-C בניקון או AI SERVO בקנון – זהו מצב שבו המצלמה שומרת את הפוקוס על הנושא כל עוד האצבע עומדת על לחצן הפוקוס. מצב זה שימושי ביותר למצבים בהם הנושא נמצא בתנועה. כמו כן, במצב זה אני מאוד ממליץ להשתמש בלחצן הפוקוס האחורי שיעזור לכם בלכידת רגעים מכריעים בדיוק רב וללא פספוסים.

צילום: תומר אלמקייס.

לכל אחת מההגדרות האלה ישנם תתי הגדרות בהתאם ליצרן ודגם המצלמה. לחצו כאן על מנת להכיר את הטכניקות השונות לביצוע פוקוס בצורה אופטימאלית ולימדו את היתרונות והחסרונות של מערכת הפוקוס של המצלמה שלכם.

5. אל תגזימו עם ה-ISO ללא סיבה מוצדקת.

הרבה פעמים אני רואה צלמים שמצלמים בערכי ISO גבוהים ללא כל סיבה מוצדקת. הגברת רגישות ה-ISO תמיד תגרע מאיכות התמונה שלכם ולא משנה עד כמה המצלמה שלכם חדשה ומשוכללת. השימוש ב-ISO גבוה יפחית את החדות בתמונה ויגרום לאיבוד פרטים.

אני לא אומר לכם לא להשתמש ביכולותיו המדהימות של ה-ISO, הרי הוא גלגל ההצלה העיקרי שלנו. מה גם שעם השכלולים שהזמן מביא איתו, המצלמות נהיו רגישות יותר וה-ISO כבר לא מפחיד אותנו כמו שהיה בעבר. מה שכן, נצלו קודם את כניסת האור דרך הצמצם והתריס, ורק כאשר תגיעו לקצה גבול היכולת שלכם, של המצלמה, או של העדשה – רק אז תשתמשו ב-ISO.

בשורה התחתונה, ככל שתכניסו יותר אור דרך הצמצם והתריס (ISO לא מכניס אור, אלא רק אחראי על רמת רגישות החיישן), כך לחיישן יהיה יותר חומר גלם להשתמש בו, ובכך התמונה תהיה חדה ואיכותית יותר.

6. השתמשו בעדשות איכותיות.

תעשו לעצמכם טובה ותרכשו לכם עדשה איכותית. אני מבין את הרצון של המון צלמים בתחילת דרכם לקנות עדשת "כלבו" שתיתן מענה לכל צרכיהם, אך זה תמיד יבוא על חשבון האיכות. אל תצפו לקנות עדשת זום זולה ולצפות לחדות מהאגדות. אם אין לכם תקציב גדול או שלא בא לכם להשקיע 7000 ש"ח על עדשת זום איכותית, פשוט תקנו 2 עדשות פריים באורכי מוקד שימושיים וכך גם תיהנו מ-2 עדשות שונות, גם תפתחו יותר את הראיה הצילומית שלכם וגם יישאר לכם קצת עודף לפילטרים, סוללות וכדו'..

לחצו כאן כדי לקרוא את כל מה שאתם חייבים לדעת על עדשות.

7. הכירו את הנקודה המתוקה של העדשה שלכם.

כשמדברים על "הנקודה המתוקה", מדברים על מפתח הצמצם שבו העדשה מנצלת את מלוא האופטיקה ויוצרת את התמונות החדות ביותר. לרוב מדובר בסגירה של 2-3 סטופים ממפתח הצמצם הפתוח ביותר של העדשה. זאת אומרת שאם מפתח הצמצם המקסימאלי של העדשה שלכם הוא F3.5, אז הנקודה המתוקה תהיה באזור הצמצם F8.

כמובן שבחירת מפתח הצמצם צריכה להתבצע מתוך שיקוליו האמנותיים והטכניים של הצלם, אז זה לא אומר שאתם צריכים לחפש תמיד אחרי הנקודה המתוקה.. מה שכן, אם אתם כבר סוגרים צמצם, אז תנצלו את הנקודה הזו כי שם אתם תקבלו חדות מרבית.

8. אם יש לכם מייצב תמונה, נצלו אותו.

מנגנון ייצוב תמונה הוא מנגנון המיועד לייצב את רעידות המצלמה / רעידות הידיים של הצלם. ישנם מנגנוני ייצוב הקיימים בגוף המצלמה וישנם כאלו הקיימים בגוף העדשה. בשניהם המטרה היא להזיז חלקים בכיוון הנגדי לתנועת היד על מנת שקרני האור ימשיכו לפגוע באותה נקודה על החיישן מבלי לזוז ממנה.

במנגנון ייצוב תמונה הקיים במצלמה, הייצוב נעשה על ידי תנועת החיישן מעלה ומטה.
במנגנון ייצוב תמונה הקיים בעדשה, הייצוב נעשה על ידי "עדשה צפה" שעולה ויורדת בהתאם לתנועות הידיים שלנו.

השימוש במנגנון ייצוב תמונה נועד למצבים בהם אתם זקוקים לצלם מהיד במהירויות תריס איטיות. מומלץ מאוד להקפיד עליו בעדשות טלה ארוכות מוקד, שם כל תנועה מורגשת ומועצמת.

כמו כן, מומלץ מאוד לא להשתמש במנגנון הייצוב כאשר אין צורך בכך, מכיוון שזה עלול לבלבל את העדשה שלכם וליצור פעולה הפוכה לגמרי..

לסיכום

כמו הרבה דברים אחרים, חדות זה משהו שאנחנו צריכים לדאוג לו בזמן הצילום. הבנו שחדות קשורה לאופטיקה, ליציבות שלנו, ליציבות המצלמה, לתנועת הנושא, להגדרות חשיפה נכונות ביחס לסיטואציה, להגדרות פוקוס נכונות ולפעמים גם לתשומת לב יתרה לפרטים.

השיטה שאני בחרתי להשתמש בה היא לבחון כל עניין לגופו, ובהתאם לכך להחליט על הנתונים וההגדרות שלי.

אז כן.. אני תמיד משנה את מהירות התריס, הצמצם וה-ISO, וגם את הגדרות הפוקוס..
מה שחשוב לדעת זה שאין הגדרה מסוימת אחת שתענה לכם על כל הצרכים, כך שלפעמים אתם תמצאו את עצמכם משנים הגדרות כל מספר שניות.

אז אתם יכולים לחשוב שאולי ההתעסקות הזו תגרע מטיב העבודה שלכם, אבל כשאתם תתרגלו זה כבר יהיה עניין שמתבצע באופן אוטומטי. ממש כמו נהיגה.

כך או כך, צילום זה דבר מאוד אישי. לכל אחד יש את ההרגלים שלו, את הנושאים שלו, את הציוד שלו ואת דפוסי החשיבה שלו.

פשוט תכירו את המצלמה שלכם לעומק, תכירו את המגבלות שלכם, את היתרונות ואת החסרונות, ואמצו לעצמכם דפוסי עבודה המתאימים לכם באופן אישי. אם צלם אחד אמר לכם לצלם תמיד עם פוקוס ננעל, זה לא אומר שהוא טועה.. זה אולי רק יכול להעיד על כך שעבורו זה טוב מכיוון שהוא מצלם רק נושאים סטטיים.

חברים, הגענו לסיום.
אני מקווה שהפוסט הזה היה לכם לעזר. אם אהבתם, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה ובקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן. כמו כן, אני מזמין אתכם להירשם לניוזלטר של "בית הספר לצילום" ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

אם אתם ממש רוצים להגדיל ראש, אז תוכלו גם לפנק אותנו בלייק בדף הפייסבוק שלנו 🙂

אז אני שמח גם הפעם על כך שקראתם אותי.
ניפגש שוב בפוסט הבא 🙂

צמצם פתוח: 5 מצבים לצילום בצמצמים פתוחים

מאת studioRL טיפים לצילום,טכניקות צילום,עומק שדה,פוקוס

בעקבות 2 הפוסטים האחרונים המדברים על סטופ בצילום ועל הסיבות המצדיקות את עדשות הפריים בתיק הצילום שלכם, נשאלתי על ידי מספר אנשים – מדוע אנחנו צריכים צמצם כל כך פתוח אם ממילא אפשר להעלות את ערך ה-ISO לרגישויות גבוהות? ובאופן כללי, למה הוא טוב? 

לפני שנגלוש לעומק הפוסט, אני רוצה לעשות לכם חידוד קל בנוגע לאופן פעולת הצמצם.

הצמצם הוא אחד מ"השילוש הקדוש" – אותם שלושת הפרמטרים המרכיבים את החשיפה.
יחד עם מהירות התריס, ובהתאם לרמת הרגישות שנקבעה לחיישן (ISO), הצמצם שולט בכמות האור המגיעה בסופו של דבר אל החיישן על מנת ליצור תמונה.

בגלל שהצמצם הוא 1 מתוך 3 פרמטרים, אז לא ברורים מיד ההבדלים בין צילום בצמצם פתוח לבין צילום בצמצם סגור, כל עוד החשיפה המתקבלת היא טובה. נכון שחשיפה טובה צריכה להיות אחת המטרות העיקריות שלכם כצלמים, אבל זה לא אומר שאתם לא צריכים להתייחס גם לדברים שאתם יכולים לעשות באופן יצירתי יותר על מנת לשנות / לשפר את התוצאות שלכם.

בפוסט הזה, אני רוצה לשתף אתכם על יתרונותיו של הצמצם הפתוח, מתי נזדקק לו ומתי נרצה אותו, אבל לפני זה בואו נבין רגע מה זה צמצם ואיך הוא עובד.

איך פועל הצמצם?

כמו תמיד, כשאני מסביר משהו, אני אוהב לנתח אותו מהשורש. אני חושב שרק בדרך הזו יוכל הלומד ללמוד. אז לפני שתקראו את המצבים בהם תזדקקו לחסדיו של הצמצם הפתוח ואת הדרכים שבהן אתם יכולים להשתמש בו כדי להיות יצירתיים יותר, אני רוצה שנבין רגע איך עובד הצמצם וכיצד הוא תורם לצילום.

הצמצם הוא התקן שנמצא בתוך העדשה והוא משמש כפתח שדרכו עובר האור אל עבר החיישן. הצמצם בנוי ממספר עלעלים על מנת לאפשר לנו לשלוט בגודלו בהתאם לרצונותינו וצרכינו.

כאשר אנחנו בוחרים לצלם בצמצם סגור (מספר F גדול), אנחנו בעצם מצמצמים את כניסת האור לעבר החיישן. כאשר אנחנו בוחרים לצלם בצמצם פתוח (מספר F קטן), אנחנו מרחיבים את כניסת האור לעבר החיישן.

ההבדל המהותי בין הצמצם לתריס, הוא שהצמצם אחראי לכמות האור הנכנסת אל החיישן, והתריס אחראי למשך הזמן שבו החיישן יהיה חשוף לאור. זאת אומרת שבתאורה נתונה אתם יכולים לצלם תמונה שבה הצמצם סגור ומהירות התריס איטית, ובאותה מידה ובאותם תנאים, אתם יכולים לצלם תמונה שבה הצמצם פתוח ומהירות התריס גבוהה.

ב-2 התמונות אתם תגיעו לחשיפה זהה, אך יהיה הבדל ניכר בין 2 התמונות.

מלבד תפקידו לשלוט בכמות האור הנכנסת אל החיישן, הצמצם אחראי גם על עומק השדה. לצורך העניין, המונח "עומק שדה" מתייחס לטווח שבו אובייקטים נמצאים בפוקוס. צילום בצמצם פתוח יניב לכם עומק שדה קטן שבו רק אזור קטן יהיה ממוקד. לעומת זאת, ככל שהצמצם יהיה סגור יותר, אז עומק השדה יגדל ונקבל שטח מיקוד גדול יותר.

עכשיו, כשזה יושב לכם יותר טוב בראש, זה הזמן לספר לכם על המצבים שבהם השימוש בצמצם פתוח יעזור לכם הן מבחינה טכנית והן מבחינה אמנותית.

1. כאשר התאורה חלשה.

אחת הסיבות היותר טובות לשימוש בצמצם פתוח היא העובדה שאתם יכולים לצלם תמונה חשופה היטב גם בתאורה חלשה. כמובן שתמיד אתם יכולים להוסיף פלאש אם נראה שאין לכם כמות אור מספקת, אבל בהרבה מקרים זה רעיון טוב יותר לצלם בצמצם פתוח ולהשתמש בתאורה הזמינה עבורנו. במיוחד אם מדובר בצילום תיעודי כלשהו שבו שאתם מעוניינים לספר את הסיפור כמו שהוא.

צולם בצמצם F2. צילום: תומר אלמקייס.

צולם בצמצם F2. צילום: תומר אלמקייס.

צמצם פתוח יאפשר לכם לצלם תמונה חשופה היטב מבלי להעלות את ערך ה-ISO יותר מדי או להשתמש במהירות תריס איטית מדי. מה שכן, אם אתם משתמשים בעדשות קיט, אתם לא תוכלו לצלם בצמצמים פתוחים מאוד.
הרבה צלמים בתחילת דרכם לא מבינים את המשמעות של העניין עד שהם חווים "על בשרם" קשיים מסוימים, או לחלופין – עד שהם מצלמים בצמצם פתוח מאוד ומבינים את העניין.

ההמלצה שלי היא לרכוש לעצמכם לפחות עדשת פריים אחת. רוב עדשות הפריים מכילות צמצמים פתוחים מאוד כמו F1.8, F1.4 או F1.2.. כמובן שמחיר העדשה משתנה ככל שהצמצם המרבי שלה פתוח יותר אבל עדשת 50 מ"מ עם צמצם F1.8 או אפילו F1.4 תעלה לכם פרוטות (במונחים של ציוד צילום) והיא עשויה להוסיף ולעזור לכם המון!

2. בצילום פורטרטים.

בצילום פורטרטים של בני אדם או אפילו של בעלי חיים, אנחנו לרוב נרצה להשתמש בצמצם פתוח על מנת לטשטש הסחות דעת המפריעות לנושא להיות מרכז העניינים.

דמיינו שאתם מטיילים עם האחיינית שלכם ברחוב ראשי בעיר. לצלם אותה שם זו יכולה להיות עבודה קשה, מכיוון שהכל עמוס אנשים, מכוניות, שלטי חנויות, שלטי חוצות ועוד אלמנטים מסיחי דעת כאלו ואחרים. במצב כזה, צילום בצמצם סגור יכניס לכם לפוקוס המון אלמנטים שאתם לא תהיו מעוניינים בהם בכלל. אלו ייקחו את תשומת הלב מהנושא שלכם.

הדרך הקלה לפתור בעיה זו היא פשוט לצלם את הסצנה בצמצם פתוח יותר. הצמצם הפתוח יגרום לעומק שדה רדוד וישאיר את האלמנטים שמאחורי הנושא (וגם את אלו שמלפניו) להיות מטושטשים וכך הנושא שלכם יבלוט ללא הסחות דעת מיותרות.

ליאור כלפון. צולם בצמצם F2. צילום: תומר אלמקייס.

צולם בצמצם F3. צילום: תומר אלמקייס.

צולם בצמצם F2. צילום: תומר אלמקייס.

3. כשרוצים לבודד חלקים קטנים בצילום מאקרו.

כאשר אנחנו נצלם מאוד קרוב לנושא, אנחנו נקבל עומק שדה קטן מאוד גם אם אנחנו נצלם בצמצמים סגורים. זה נובע בגלל העובדה ש-פיזית אנחנו קרובים מאוד לנושא שלנו. אז למרות שרוב הזמן אנחנו אולי נרצה דווקא לסגור צמצם על מנת להשיג יותר חדות מהנושא, ישנם מצבים מסוימים שבהם נרצה לעשות בדיוק ההפך.

לדוגמא, נניח שאתם מצלמים פרח. אתם יכולים לצלם אותו עם צמצם סגור ובכך להכניס את כל הפרח לפוקוס (או חלק גדול ממנו), ואתם יכולים לצלם בצמצם פתוח על מנת  ליצור מראה סוריאליסטי יותר וקסום כמעט.

צולם בעדשת מאקרו 50 מ"מ. צמצם F2.8. צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

בסופו של דבר – בצילום זה הכל עניין של בחירת הצלם, מכיוון שזו הדרך שלנו להציג לצופה את מה שהוא לא יכול לראות בעיניים שלו. זה יכול להפוך את התצלום למעניין ומשכנע מאוד, ובאופן כללי – כל מי שמצלם מאקרו צריך לצלם מדי פעם בצמצמים פתוחים ולו רק על מנת להבין את הפוטנציאל הגדול של העניין.

4. צילום נושאים בתנועה.

אם אתם רוצים לצלם נושאים בתנועה מהירה כגון בעלי חיים רצים או עפים, ילדים מתרוצצים וכדו', אתם תזדקקו למהירות תריס גבוהה על מנת להקפיא את תנועת הנושא ולא למרוח אותה. כדי להשיג מהירות תריס גבוהה אתם תצטרכו לפצות על כך ולהכניס יותר אור באמצעות הצמצם, או לחלופין להעלות את ערך ה-ISO, אך כמובן שהפתרון היעיל יותר הוא שימוש בצמצם פתוח.

קחו בחשבון שאם מדובר בתאורת יום ביום בהיר, אז לא תזדקקו ממש לחסדיו של הצמצם הפתוח על מנת להקפיא תנועה מהירה, אך ביום מעונן, בצילום בצל או בשעות שבהן התאורה חלשה יותר, אתם עלולים להרגיש את הצורך הזה.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

אז אולי אתם חושבים עכשיו שאם הסיבה היחידה שתצטרכו לצלם בצמצם פתוח היא רק כדי להקפיא תנועה מהירה, אז אתם פשוט יכולים להעלות את ערך ה-ISO כי ממילא המצלמות של היום בנויות לכך.

טוב, זה לא מאמר על ISO, אך בהחלט אני מרגיש צורך לדבר על הנושא באופן נקודתי מכיוון שהרבה לא יודעים זאת, אבל אתם לא יכולים להשתמש ב-ISO מבלי להבין כיצד עובדת החשיפה.
לצורך העניין, הצמצם והתריס אחראים על כניסה של אור אמיתי לחיישן המצלמה, ואילו ה-ISO אינו מכניס אור אלא רק מעלה את רגישות החיישן לאור. על מנת שתוכלו להשתמש ב-ISO ביתר יעילות, אתם צריכים להבין שבראש ובראשונה אתם צריכים להכניס אור לחיישן. וכמה שיותר אור אמיתי, ככה יותר טוב.

זאת אומרת שגם בתאורה חלשה, אנחנו קודם כל נרצה להכניס את כמות האור המרבית המתאפשרת לנו באמצעות הצמצם והתריס, ורק לאחר מכן -כשאין ביכולתנו או ברצוננו לפתוח עוד את הצמצם ולהאט את מהירות התריס- אנחנו נפנה ל-ISO ונעלה את הערך שלו לאן שצריך. ככה אנחנו נהיה בטוחים שלא העלנו את ערך ה-ISO למקום שאנחנו לא זקוקים לו כלל.

5. יצירת בוקה מרהיבה.

שימוש נוסף בצמצם פתוח הוא יצירת בוקה יפה ונעימה לעין – מה שהרבה צלמים אוהבים. בוקה (Bokeh) היא בעצם האזור בתמונה שאינו בפוקוס. אופייה של הבוקה תלוי מאוד במבנה הצמצם, בצורתו, בגודלו ובמספר העלעלים שמהם בנוי הצמצם.

עם צמצם פתוח מאוד בעדשה, אתם תוכלו לבחור כל רקע פשוט ולהפוך אותו למעניין יותר או לטשטש אותו לחלוטין אם רק תרצו בכך. רקעים עם נגיעות של אור, מנורות קטנות, מנורות רחוב, או כאלו בעלי טקסטורה מעניינת יוכלו לשמש אתכם כרקעים פוטנציאליים מאוד ליצירת בוקה מעניינת. כל מה שאתם צריכים לעשות זה למקם את הנושא שלכם במרחק מסוים מהרקע ולהשתמש בצמצם פתוח.

עם הזמן והניסיון אתם כבר תדעו ללכת ברחוב ולזהות רקעים פוטנציאליים ליצירת בוקה יפה.

צולם בצמצם F1.8. צילום: תומר אלמקייס.

צולם בצמצם F3.3. צילום: תומר אלמקייס.

סיכום

צילום בצמצמים פתוחים זה מגרש צעצועים לצלמים. ממש ככה! הם מוסיפים הרבה פאן לצילום וגם לא מעט אתגרים לצלם.
אתם צריכים לזכור שעל מנת לשלוט בצמצם באופן מוחלט, אתם צריכים לצאת מאוטומט ולהתחיל לעבוד על מצב צילום ידני מלא או מצב עדיפות צמצם (A בניקון, AV בקנון) שבו השליטה על הצמצם נתונה בידיכם, אך שאר הפרמטרים נקבעים באופן אוטומטי על ידי המצלמה.

אני מקווה שהפוסט הזה גרם לכם להבין פן חשוב, במיוחד לאלו מכם שמצלמים עם עדשות קיט בצמצמים מרביים שבין 3.5 ל-6.3 ורוצים מעט יותר. הפתרון הוא באמת לא יקר. אתם יכולים לפתור את זה בקנייה של עדשת 50 מ"מ F1.8 שמחירה זעום ביחס לתמורה.

עד כאן להפעם, חברים. אני מקווה שעניינתי אתכם גם בפעם זו.
אם אהבתם את תוכן הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה דרך כפתורי השיתוף המופיעים מטה (ומעלה). כמו כן, אם חשקה נפשכם להיות הראשונים לקרוא את התוכן שאני מפרסם בבלוג, אתם מוזמנים להירשם לניוזלטר שלי ממש כאן מתחת לפוסט ולהתעדכן בכל פוסט חדש שיוצא.

משהו קטן ואחרון 🙂

בוודאי לכל אחד ואחת מכם יש נושאים שהייתם רוצים לקרוא עליהם. תרשמו לי בתגובות למטה מהם הנושאים שמעניינים אתכם, ואולי הפוסט הבא יוקדש כולו לנושא שביקשתם.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

משחקי הפוקוס: 5 הגורמים המשפיעים על עומק השדה

מאת studioRL טיפים לצילום,עומק שדה,פוקוס

אנחנו כל הזמן רואים את זה בצילומים מקצועיים. דוגמנית יפה, פורטרט או פרח הבולטים אל מול רקע מטושטש ורך. תמונות כאלו מדגישות לנו את הנושא בצורה כל כך ברורה ויפה ואם נדע לעשות זאת נכון אנו נוכל ליצור תמונות מדהימות בכל מקום.

אז איך עושים את זה נכון? האם צריך להתאמן הרבה על הציוד שלנו כדי לגרום לזה לקרות? ממש לא.. לא צריך להיות מומחה גדול בצילום או לקנות עדשה יקרה על מנת להשיג את המראה הזה. זהו אחד מהדברים הכי קלים שתוכלו לעשות כדי להוסיף מימד חדש לתמונות שלכם וכל מה שנדרש לכם הוא ידע בסיסי, מצלמת ה-DSLR שלכם ועדשה. וכן, גם עדשת קיט תהיה טובה לעניין.

הבנת המושג "עומק שדה" תאפשר לנו שליטה בכלי צילום שיאפשר לנו להגיע לתוצאות צילום מגוונות ויעצים את הקומפוזיציה של התמונה.

עומק שדה (Depth Of Field ובקיצור – DOF) הוא האזור שנמצא בתוך טווח הפוקוס שלנו. למעשה כל מה שנמצא לפני ואחרי מישור המוקד ועדיין בפוקוס. כל מה שאינו נמצא בטווח עומק השדה יהיה מטושטש ונטול פרטים.

נהוג לחשוב שההשפעה הגדולה ביותר על עומק השדה קשורה לצמצם אך זו טעות נפוצה. עומק השדה אמנם מושפע מאוד מהצמצם אך קיימים גם גורמים אחרים שאליהם אתייחס במהלך המאמר.

כל אחד מהגורמים הבאים משפיע באופן ישיר על עומק השדה בתמונה.

1. אורך המוקד

אורך המוקד משפיע באופן משמעותי על עומק השדה שלנו. ככל שאורך המוקד יהיה קצר יותר (זווית ראיה רחבה) כך עומק השדה יהיה גדול יותר וככל שאורך המוקד יהיה ארוך יותר (זווית ראיה צרה) כך יוקטן עומק השדה ונוכל לטשטש את הרקע באופן ניכר וליצור הפרדה מהותית מהנושא.

בצילום של סצנה רחבה, כמו בצילום נוף, סביר להניח שאנחנו נרצה עומק שדה גדול ע"מ לשמור על חדות לכל אורך הפריים (או ברובו) ולהכניס יותר פרטים לתמונה. לשם כך בצילומי נוף נהוג להשתמש באורכי מוקד קצרים (עדשות רחבות) המשפיעות הן על עומק השדה הגדול והן על הפרספקטיבה הרצויה בסוג צילומים זה.

התמונה שלמטה צולמה בצמצם פתוח יחסית ועומק השדה הגדול נובע בעיקר מכך שהשתמשתי באורך מוקד קצר. אתם יכולים להגדיל את התמונה כדי לראות יותר פרטים ותשימו לב שגם העצים שקרובים אלינו וגם הכנסייה נמצאים בפוקוס.

צולם באורך מוקד 24 מ

צולם באורך מוקד 24 מ"מ במפתח צמצם F6.3. צילום: תומר אלמקייס

לעומת זאת אם אנו בוחרים לצלם פורטרט, פרח, פרפר או כל נושא אחר שנרצה ליצור לו הפרדה ברורה מהרקע אנחנו נצטרך להשתמש באורכי מוקד ארוכים יותר ע"מ להשטיח יותר את התמונה ולטשטש את הרקע בהתאם לרצונות והצרכים שלנו.

צולם באורך מוקד 50 מ

צולם באורך מוקד 50 מ"מ במפתח צמצם F1.8. צילום: תומר אלמקייס

צולם באורך מוקד 200 מ

צולם באורך מוקד 200 מ"מ במפתח צמצם F3.5. צילום: תומר אלמקייס

2. מפתח הצמצם

הצמצם הוא למעשה חור בעדשה המאפשר כניסת אור לגוף המצלמה בדומה לאישון שבעין. עם החלטה על גודל מפתח הצמצם, שנקבע בערכים הקרויים F-STOP, אנו יכולים לקבוע את כמות האור שתכנס לגוף המצלמה כדי להגיע לחשיפה טובה. ככל שערך ה-F-STOP קטן יותר כך הצמצם פתוח יותר ויכניס יותר אור. לדוגמה: מפתח צמצם F1.8 יכניס לנו הרבה יותר אור ממפתח צמצם F4.

בנוסף – לצמצם יש תפקיד חשוב נוסף. יש לו השפעה רבה על עומק השדה בתמונה. אם אתם מצלמים במצבים אוטומטיים המצלמה תקבע בשבילכם את הצמצם וזה לא טוב. במקרים מסוימים אתם תרצו רקע רך וקטיפתי בעוד במקרים מסוימים אתם תרצו חדות לאורך כל הדרך. זו החלטה שצריכה להתקבל אך ורק על ידי הצלם שהרי המצלמה מגדירה את החשיפה שלה על פי תנאי התאורה בלבד. אם אתם רוצים לטשטש את הרקע ולהתמקד אך ורק על נושא הצילום אתם צריכים לקחת את השליטה לידיים שלכם ולשלוט על הצמצם בעצמכם. ניתן לעשות זאת במצב ידני (M) או במצב עדיפות צמצם (A במצלמות ניקון ו-AV במצלמות קנון) בו ניתן להגדיר את מפתח הצמצם ולאפשר למצלמה להגדיר את שאר הנתונים.

אם אתם מצלמים בעדשת קיט סביר להניח שהצמצם שלכם הוא F3.5-5.6. משמעות הדבר היא שאם, לצורך העניין, העדשה שלכם היא עדשת זום באורכי מוקד של 18-140 זה אומר שבקצה הרחב של העדשה (18 מ"מ) מפתח הצמצם המרבי יהיה F3.5  ובקצה הצר (140מ"מ) מפתח הצמצם המרבי יהיה F5.6.  בעדשות מקצועיות יותר הצמצם אינו משתנה ונשאר קבוע לאורך כל הדרך וללא קשר לאורך המוקד.

הנה לכם דוגמה של השפעת הצמצם על עומק השדה. אתם יכולים לראות בתמונה הראשונה שצולמה בצמצם F1.8 שקשה להבחין בפרטים וכמעט בלתי אפשרי כי הטשטוש המסיבי מרח את הכל. לעומת זאת – התמונה האחרונה צולמה בצמצם F16, שם ניתן לראות הרבה יותר פרטים בתמונה. התמונות צולמו באורך מוקד 85 מ"מ.

השפעת הצמצם

3. המרחק בין הנושא לרקע

אם אנו מעוניינים לטשטש את הרקע וליצור הפרדה מוחלטת בין הרקע לנושא זה לא מספיק שנשתמש רק באורך מוקד ארוך ובצמצם פתוח. אנו נצטרך לשים לב לרקע ולמרחק שלו מהנושא. אם תשעינו את המצולם שלכם על חומה ותצלמו פרונטלית אז לא יהיה עומק בתמונה וכך מישור הפוקוס יתפוס את כל הפריים ותתקבל חדות בכל התמונה או ברובה ובעצם לא תהיה לכם הפרדה מוחלטת בין הנושא לרקע. ממש כמו בתמונה שלמטה.

הפקה: מאוריסיו פולצ'ק. דוגמן: אופיר סודאי. צילום: תומר אלמקייס

הפקה: מאוריסיו פולצ'ק. דוגמן: אופיר סודאי. צילום: תומר אלמקייס

כמובן שניתן לקבל הפרדה ע"י אור וצל, קונטרסט וצבע ואלו יכולות להיות תמונות מהממות אך התכנסנו כאן היום ע"מ ללמוד איך ליצור את ההפרדה הזו ע"י טשטוש הרקע. לשם כך אנו נצטרך להרחיק את הנושא מהרקע ובכך אנחנו ניצור עומק בתמונה (קרוב ורחוק) ונוכל לשלוט יותר בטשטוש הרקע. ככל שהרקע יהיה רחוק יותר מהמצולם כך נוכל לטשטש אותו יותר. שימו לב לבוקה (האזור המטושטש) היפה שנוצר בתמונה הזו בגלל הצמצם הפתוח והמרחק של הרקע מהנושא.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

4. המרחק בין המצלמה לנושא הצילום

זהו גורם נוסף וחשוב מאוד בדרך ליצירת התמונה המושלמת. המרחק בין המצלמה לנושא הצילום משפיע גם על אופי התמונה וגם על הטשטוש שייווצר מאחורי הנושא. ככל שהמצלמה תהיה קרובה יותר לנושא כך אנו יוצרים יותר עומק בתמונה והרקע יהיה מטושטש יותר ולכן בצילומי תקריב ניתן לקבל רקעים מטושטשים מאוד גם בצמצמים סגורים יחסית. בתמונה הזו – הקרבה ל"דוגמן" היא זו שאחראית על יצירת הטשטוש הזה ברקע.

צולם באורך מוקד 70 מ

צולם באורך מוקד 70 מ"מ ובמפתח צמצם F5.6. צילום: תומר אלמקייס

גם בתמונה הזו הקרבה למצולם יחד עם אורך המוקד הגדול יצרו מצב שבו העיניים של הזברה בפוקוס וכל שאר התמונה לא.

צולם באורך מוקד 200 מ

צולם באורך מוקד 200 מ"מ במפתח צמצם F5.6. צילום: תומר אלמקייס

5. גודל החיישן

דבר אחרון המשפיע על עומק השדה -והוא קשור בעקיפין לאופטיקה- הוא גודל החיישן של המצלמה.

ולמה בעקיפין?

בפוסט הקודם דיברתי על עדשות ובין היתר על הנושא של מקדם הקיטוע במצלמות הדיגיטליות – מה שאומר שאם המצלמה שלכם היא בעלת חיישן קרופ 1.5 ואתם מעוניינים לקבל טווח של 50 מ"מ אז אתם צריכים להשתמש בעדשת 35 מ"מ כך שאתם אמנם מקבלים שדה ראייה של 50 מ"מ אבל אופטיקה של 35 מ"מ על כל המשתמש מכך כולל עומק השדה.

עכשיו אתם יכולים להבין למה המצלמות של הטלפונים הסלולריים שבידכם מכילות צמצם פתוח מאוד (F2.8, F1.8 וכו') ועדיין מפיקות תמונות עם עומק שדה גדול.. ואם עדיין לא הבנתם למה אז זה נובע מכך שהחיישן של המצלמה בטלפון הוא מאוד קטן כך שאם היצרן רצה ליצור זווית ראייה של 24 מ"מ, על חיישן כזה קטן הוא היה צריך להשתמש בעדשה הרבה יותר רחבה שכאמור נותנת לנו עומק שדה גדול יותר.

הנה דוגמה שממחישה את מקדם הקיטוע. התמונה צולמה במצלמת פול פריים והריבוע הפנימי מציג את התמונה שהייתה מתקבלת אם הייתי משתמש באותו אורך מוקד על חיישן קרופ 1.5.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

כעת, לאחר שהבנו את הנושא אנו יכולים לגשת לצילום התמונה שלנו בצורה מושכלת יותר ולקבל החלטה מפוקסת יותר על מה שאנחנו רוצים לקבל בתמונה.

צילום בעומק שדה רדוד יניב לנו קומפוזיציות מעניינות עם פוקוס סלקטיבי של הנושא. כאשר הנושא מופרד מהרקע אנו מפנים את תשומת לב הצופה לנושא התמונה שאנחנו בחרנו שכן העין תימשך תמיד לאזורים החדים שבתמונה.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

בעזרת צילום בעומק שדה רדוד אנו יכולים ליצור תמונות בהן הנושא המפוקס "נשען" על מה שקורה ברקע וכך ליצור יחסי גומלין ולקבל נושא ראשי ונושא משני.

יחסי גומלין ע

יחסי גומלין ע"י פוקוס סלקטיבי. צילום: תומר אלמקייס

יחסי גומלין ע

יחסי גומלין ע"י פוקוס סלקטיבי. צילום: תומר אלמקייס

במצבים בהם הרקע עמוס בפרטים השימוש בעומק שדה רדוד יועיל מאוד ויאפשר לטשטש את הפרטים הלא מעניינים בתמונה ולהפוך אותם לרקע מטושטש ונעים יותר.

צולם באורך מוקד 85 מ

צולם באורך מוקד 85 מ"מ במפתח צמצם F1.8 כדי ליצור הפרדה מהרקע. צילום: תומר אלמקייס

כמובן שלא כל נושא צילום יכול להצטלם בעומק שדה רדוד וישנם מקרים בהם עומק השדה הגדול חיוני יותר לקבלת התוצאה הרצויה כמו בצילום נוף למשל. גם בצילום קבוצה של אנשים אם אנחנו נשתמש בעומק שדה רדוד יכול להיווצר מצב שבו אדם אחד יהיה בפוקוס ושאר האנשים לא.

בצילום פורטרט נדרש משנה זהירות בכל הנוגע לעומק שדה רדוד. אמנם זה מדהים לצלם פורטרט עם צמצם פתוח מאוד שרק העין נמצאת בפוקוס אך כל תנועה קטנה של הצלם או של המצטלם יכולה להוציא אותנו מפוקוס ובבית אנחנו עלולים לגלות שהפוקוס הוא על האף ולא על העיניים.

צולם באורך מוקד 50 מ

צולם באורך מוקד 50 מ"מ במפתח צמצם 1.8. צילום: תומר אלמקייס

בוקה קדמי

כמו שאנחנו יודעים עכשיו לטשטש את הרקע של התמונה וע"י כך ליצור תמונות ייחודיות ונעימות למראה אנו יכולים גם לטשטש את חזית התמונה כי הרי האזורים הלא מפוקסים בתמונה הם האזורים שנמצאים מחוץ לאזור הפוקוס שלנו והם קיימים אחרי מישור המוקד וגם לפניו.. ע"י כך שתכניסו לפריים אלמנטים מעניינים/מוארים/צבעוניים אתם תוכלו ליצור אווירה ייחודית עם הרבה כח בתמונות והובלת הצופה אל הנושא.

הנה לכם כמה תמונות לדוגמא.

ריקוד סלואו בחתונה. בועות הסבון הנמצאות בחזית הפריים

ריקוד סלואו בחתונה. בועות הסבון הנמצאות בחזית הפריים "יצאו מפוקוס" וקיבלו את המראה המיוחד הזה. צילום: תומר אלמקייס

הסלעים הרטובים בפרונט

הסלעים הרטובים בפרונט "יצאו מפוקוס" ולכן הבהקי האור שעליהם הפכו לעיגולי אור נעימים ש-אגב, צורתם מושפעת מצורת הצמצם. צילום: תומר אלמקייס

סיכום

השליטה בעומק השדה היא כלי חיוני מאוד עבור הצלם. כדי להשיג עומקי שדה רדודים מומלץ להשתמש בעדשות בעלות מפתח צמצם מרבי גדול אך אלו הן עדשות כבדות וגדולות ויש להן קשר ישיר לכיס שלנו. יש כמובן יוצאות מן הכלל כגון עדשת פריים 50 מ"מ. זו שמגיעה במפתח צמצם F1.8 היא זולה מאוד, מתאימה לכל כיס ומספקת הרבה מעבר למחיר שלה. בזכות אורך המוקד שלה ומפתח הצמצם הפתוח מאוד אפשרי ליצור איתה משחקי פוקוס סלקטיבי מעניינים ויצירתיים.

כמובן שנוכל לעשות זאת גם עם עדשת קיט בסיסית אך נצטרך "לעזור" לה יותר ע"י כך שנפתח את הצמצם למקסימום האפשרי, נשתמש באורך מוקד ארוך, נרחיק את המצולם מהרקע ככל הניתן ונהיה קרובים למצולם ככל הניתן וכמובן שהכל צריך להיעשות בהתאם לקומפוזיציה שאנחנו רוצים.

ברגע שתבינו את המגבלות של הציוד שלכם תוכלו לקבל תוצאות טובות יותר.

אני מקווה שנתתי לכם חשק לצאת לצלם אז אל תשכחו לשתף אותי..

שיהיה בהצלחה,

תומר.

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט: