הזכרתי את הנושא מספר פעמים בבלוג, אך מעולם לא הקדשתי פוסט שלם לעניין. עכשיו, יותר מתמיד, אני מוצא את עצמי מרגיש צורך לכתוב על זה, ואולי בגלל שלאחרונה אני נתקל די הרבה בחוסר הבנה בסיסי בנוגע להבדלים בין מצלמות ה-Full Frame לבין המצלמות בעלות החיישנים הקטנים יותר, הקרויות בלעז – מצלמות Crop.

במובן כלשהו, המעבר ממצלמה קומפקטית או "חצי מקצועית" למצלמת DSLR, מהווה התקדמות כלשהי עבור הצלם, כזו שחושפת אותו לעולמות חדשים של יצירה והתבטאויות.
יחד עם זאת, המעבר למצלמת DSLR מלווה לרוב בלא מעט לבטים והרבה מאוד סיבוכים לצלם הצעיר. עד שסוף סוף למדתם מהו אורך מוקד, פתאום אתם מבינים שבשביל לקבל שדה ראיה מסוים, אתם תזדקקו לעדשה רחבה יותר במידה ואתם מצלמים במצלמת קרופ.

אז מה זה קרופ? מה זה Full Frame? מה הקשר שלהם לאורך המוקד? למה זה צריך להיות ככה? ממתי כל הסיפור הזה התחיל ולמה מסבכים אותנו עם זה?

בפוסט המקיף הזה, אענה לכם על השאלות האלה ואעשה לכם קצת סדר בבלגן.
אז בואו נתחיל..

מה זה פול פריים, מה זה קרופ, ומה הקשר ביניהם?  

מצלמת פול פריים זו הגדרה למצלמה בעלת "פריים מלא", דהיינו – מצלמה שהחיישן שלה הוא בגודל 35 מ"מ (במדידה לגובה).

מה זה בעצם אומר לנו?

למעשה, קיימים המון סוגים ופורמטים של מצלמות, וכמו שיש מצלמות עם חיישן קטן יותר מ-35 מ"מ, כך יש מצלמות עם חיישנים גדולים יותר.
לצורך העניין, בואו נחזור קצת אחורה בזמן אל עידני צילום ישנים יותר.

לפני המצאת המצלמה, היו מצלמים בדרכים שונות ע"י קמרה אובסקורה ולוחות רגישים לאור. כל צלם היה מכין לעצמו את הלוח בהתאם לרצונות, לצרכים ולתנאים שהיו לו. עם המצאת המצלמה, החלו להמציא מצלמות בפורמטים שונים, דהיינו – גדלים שונים של סרטי צילום וזאת בהתאם לצרכיהם של הצלמים.

באותן תקופות, המצלמות היו גדולות מאוד ולאט לאט הומצאו מצלמות קטנות יותר עד שהעניין הפך לגמיש, וכל צלם יכול היה לבחור בפורמט המתאים לו.

כך הומצאו מצלמות בפורמט גדול (מכילות לוח צילום בגדלים של 4X5, 5X7, 8X10 אינצ') ומצלמות בפורמט בינוני (המכילות לוח / סרט צילום בגדלים של 6X6, 6X9 ס"מ וכדו'). בגלל גודלם המגושם של לוחות וסרטי הצילום, בעזרת מצלמות אלה היו מתאפשרות הדפסות ענק, ולכן עם השנים מצלמות אלה הפכו שימושיות בעיקר בקרב צלמים מקצועיים הזקוקים להדפסות גדולות במיוחד.

אחת מפריצות הדרך הגדולות ביותר בעולם הצילום, זוהי מצלמת ה-35 מ"מ שפותחה אי שם ע"י חברת Kodak. זו המצלמה המוכרת לכולנו, זו שרובנו המוחלט מצלמים איתה.

מדובר בפורמט הצילום הנפוץ ביותר מאז המצאתו, ולא בכדי. זו הפעם הראשונה שהצליחו לייצר מצלמה קטנה בפורמט צילום מאוד שימושי המתאים הן לצלם החובב והחובבן והן לצלם המקצועי שלא נזקק להדפסות ענק. כמובן שהיו יתרונות נוספים כמו שימוש בסרט צילום אטום לאור (דבר שלא היה לפני כן), כך שניתן היה להחליף סרט צילום בכל מקום ובכל זמן מבלי הצורך בחדר חושך.

מאז, מצלמות ה-35 מ"מ שולטות בעולם מכיוון שהיה זה הפורמט הקטן ביותר של סרטי הצילום שעדיין היה נח לשימוש.

עם תחילתו של הצילום הדיגיטלי, חיישן אלקטרוני הונח במקום סרט הצילום. עלות ייצורו של החיישן הייתה יקרה מאוד – דבר שהיה מייקר משמעותית את עלות המצלמות. מה גם שהטכנולוגיה עוד הייתה בחיתוליה, וככל הנראה לא התאפשר לייצר חיישנים הזהים בגודלם לסרט הצילום 35 מ"מ.

וכך נכנס לעולם המונח Crop , או בשפה המקצועית יותר – APS-C. למעשה, המונח הזה מתייחס למצלמות שהחיישן שלהן קטן יותר מסרט צילום 35 מ"מ, דבר המקטין את שדה הראיה של המצלמה. באותה מידה, במצלמות בעלות חיישן (או סרט צילום) גדול יותר, שדה הראיה של המצלמה רחב יותר.

בכל אופן, כשהתחילו לייצר מצלמות דיגיטליות בעלות חיישן פריים מלא (35 מ"מ), המשיכו במקביל לייצר מצלמות "קרופ" בגדלי חיישן קטנים יותר, וזאת על מנת לענות לצרכיהם של כל בני האדם. כך תמצאו חיישנים הקטנים בחצי או ברבע מחיישן 35 מ"מ.

מהו אורך מוקד?

המונח "אורך מוקד" אינו מתייחס לאורכה הפיזי של העדשה, אלא למרחק בין המרכז האופטי של העדשה (מיקום ההתמזגות של קרני האור) לבין החיישן הדיגיטלי או סרט הצילום, והוא מצוין ב-MM. בעוד שפרט זה אינו נחוץ לרובכם, ואולי גם פחות מעניין אתכם, המונח "אורך מוקד" יכול לספר לכם משהו על שדה הראיה של העדשה שלכם.

אורכי מוקד קטנים מתאימים לצילום של תמונות "פתוחות", בעוד אורכי מוקד גדולים יותר מתאימים לצילום של תמונות "סגורות". במילים אחרות, אורכי מוקד קטנים מאפשרים לכם ראיה רחבה יותר, בעוד אורכי מוקד גדולים מאפשרים לכם ראיה צרה יותר.

אם נתרגם את זה לזוויות, אנחנו נגלה שבאורך מוקד 11 מ"מ – שדה הראיה של העדשה הוא 180 מעלות, בעוד שבאורך מוקד 135 מ"מ – שדה הראיה של העדשה הוא 18 מעלות.

תוכלו לראות זאת בדוגמאות הבאות..

צולם באורך מוקד 20 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

צולם באורך מוקד 85 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

מהו החיישן הדיגיטלי וכיצד גודלו משפיע על אורך המוקד?

מכיוון שמצלמות דיגיטליות לא רושמות את התמונה על סרט צילום, הן זקוקות לדרך אחרת לעשות זאת. לשם כך הומצא החיישן הדיגיטלי שתפקידו להיות רגיש לפוטונים (חלקיקי אור), להפוך אותם לאלקטרונים ולתרגם אותם לתמונה שתישמר בכרטיס הזיכרון.

עלינו לומר בכל בוקר "מודה אני על המצאת החיישן". כנראה שבלעדיו היינו מצלמים עדיין בשיטה הישנה ומוציאים לא מעט כסף על סרטי צילום, פיתוחים, הדפסות וזמן.

אבל..

החיישן הדיגיטלי הוא החלק הכי יקר במצלמה, ובפועל הוא אחד מהגדולים שאחראים על מחירה הכבד. לכן, יצרני המצלמות שאינם רוצים לפנות רק לקהל הצלמים המקצועיים ממשיכים לייצר מצלמות עם חיישנים קטנים יותר במחירים ידידותיים יותר לסביבה.

עניין זה משפיע מאוד על מה שאנחנו רואים דרך עינית המצלמה שלנו, ובסופו של דבר על מה שנרשם על גבי החיישן.

בסופו של דבר, ההשוואה הנהוגה כיום היא השוואה לסרט צילום 35 מ"מ מכיוון שהוא הנפוץ ביותר, אך אני מתאר לעצמי שכאשר הומצא פורמט ה-35 מ"מ, הוא היה ה-Crop של המצלמות הגדולות..
נקודה למחשבה..

בכל אופן, למען הנוחיות של כולנו, את ההשוואה אני אערוך לפי פורמט ה-35 מ"מ.

בדוגמא הבאה אתם רואים פריים שצולם במצלמת פריים מלא, דהיינו 35 מ"מ. הריבועים הצבעוניים בתוך הפריים מתייחסים לשדה הראיה שלכם כאשר מדובר בחיישנים קטנים יותר (ותסלחו לי על חוסר הדיוק, זה נעשה רק לשם ההדגמה).

צילום: תומר אלמקייס.

התמונה צולמה באורך מוקד 35 מ"מ (בעדשה). שדה הראיה הרחב ביותר בתמונה (זה המסומן באדום) הוא מה שהייתם מקבלים במידה וצילמתם את התמונה עם מצלמת פריים מלא (חיישן 35 מ"מ).

המלבן הצהוב מתייחס לשדה הראיה שהייתם מקבלים אם הייתם משתמשים באותו אורך מוקד על חיישן קרופ. המלבן הכחול מתייחס לשדה הראיה במצלמות 3/4 קומפקטיות המיועדות לשימוש החובבני / ביתי, ואילו הריבוע הקטן ביותר (הירוק) מתייחס לשדה הראיה במצלמות קטנות מאוד כמו מצלמה של טלפון סלולארי.

מה שאתם צריכים לדעת זה שמלבד חיישן פריים מלא (35 מ"מ), שגודלו הוא אוניברסלי, שאר החיישנים שונים בגודלם בהתאם ליצרן, וקיימים לא מעט גדלים שונים של חיישנים.

כאשר אתם מצלמים עם מצלמת פול פריים, יש לכם שדה ראיה רחב ונעים מאוד, בדומה למצלמות הסרט 35 מ"מ. ככל שתצלמו עם חיישנים קטנים יותר, כך תאבדו יותר פרטים מהאזורים החיצוניים של הפריים, מה שנקרא בשפה המקצועית – Crop Factor, ובתרגום חופשי – מקדם הקיטוע (התרגום החופשי שמור ל"טד" יוסי קרמר).

בגלל ההבדל הזה, היצרנים החלו לייצר עדשות המיועדות למצלמות עם חיישנים קטנים יותר (CROP) על מנת שנוכל לקבל שדה ראיה "זהה" למצלמות הפריים המלא.

לדוגמא: עדשה באורכי מוקד של 17-55 המיועדת למצלמת קרופ, תהווה תחליף לעדשת 24-70 המיועדת למצלמת פול פריים.

או

עדשת 35 מ"מ המיועדת למצלמת קרופ, תהווה תחליף לעדשת 50 מ"מ המיועדת למצלמת פריים מלא.

עדיין מבולבלים? בואו נסתכל על זה אחרת…

נניח שבא לכם עדשה מגניבה לצילום פורטרטים והמליצו לכם על עדשת 85 מ"מ. אם אתם מצלמים במצלמת פריים מלא, אתם תקבלו שדה ראייה מאוד נח שאינו מגביל אתכם בכלל בצילום אנשים. אם אתם מצלמים במצלמת קרופ, אתם תגלו כי שדה הראיה שלכם צר בהרבה והוא שווה ערך ל-136 מ"מ בהשוואה למצלמת פריים מלא.
ז"א שעל מנת לקבל את אותו שדה הראיה (או משהו קרוב אליו), אתם תצטרכו להשתמש בעדשה עם אורך מוקד קטן יותר כמו 50 מ"מ.

אז מה זה אומר בעצם?

עדשות FX או FF, למעשה אלו עדשות המיועדות למצלמות פריים מלא, אך הן יכולות להיות בשימוש גם על גבי מצלמות קרופ מכיוון שהעדשה מכסה שטח גדול יותר מהחיישן. מה שצריך לדעת זה שכאשר אנחנו מצלמים עם עדשת FF על מצלמת קרופ, אנחנו מאבדים הרבה משדה הראיה של העדשה.

בשונה מעדשות המיועדות למצלמות פריים מלא, עדשות המיועדות למצלמות קרופ אינן מתאימות לצילום עם מצלמות פריים מלא. העדשה אמנם תתחבר למצלמה ללא כל בעיה, אך מכיוון שהעדשה אינה מכסה את כל שטח החיישן, אז בשולי התמונה יופיעו שוליים כהים. אלו הם למעשה אותם אזורים שלא נחשפים לאור.

צילום: תומר אלמקייס.

יש אנשים רבים הרואים יתרון במצלמות קרופ מכיוון שהם יכולים להשתמש באורכי מוקד קטנים יותר ולקבל תקריבים דומים לאורכי מוקד גדולים יותר. כך תמצאו צלמי ציפורים המצלמים באורכי מוקד 200 מ"מ על קרופ X2, מה שנותן להם שדה ראיה דומה ל-400 מ"מ על מצלמת פריים מלא.

אז אולי לאנשים מסוימים זה באמת יתרון, ולפעמים גם אני משתמש בפונקצית ה-CROP שבמצלמה שלי על מנת "לצמצם" את שדה הראיה שלי (או במילים אחרות – לעשות קרופ לתמונות בזמן הצילום עצמו), אך לשימוש בקרופ ישנן השפעות עקיפות נוספות הקשורות באופטיקה, והשפעות הקשורות ברגישות החיישן.

השפעות הקשורות באופטיקה
החיישן לא באמת משפיע על האופטיקה של העדשה כי הוא לא קשור אליה בשום צורה. מה שכן, כאשר אנחנו נרצה לצלם בשדה ראיה מסוים, נניח 50 מ"מ בהשוואה לפול פריים, אז במצלמת קרופ אנחנו נצטרך לצלם באורך מוקד קטן יותר כמו 35 מ"מ (בעדשה) על מנת לקבל שדה ראיה דומה. ואורך מוקד קטן יותר = פרספקטיבה גדולה יותר ועומק שדה גדול יותר.

את הדוגמא הזו אתם יכולים להרגיש היטב במצלמת הטלפון שלכם. יצרני הטלפונים רוצים ליצור מצב שבו יש חיישן קטן מאוד ויחד עם זאת להביא בפניכם את האפשרות לצלם פריימים רחבים. לצורך העניין, על מנת לקבל זווית ראיה של 28 מ"מ כמו שהיא מתקבלת במצלמת פול פריים, נדרשת עדשה מאוד רחבה, בסדרי גודל של 8 מ"מ ואפילו רחבה מכך. בגלל הסיבה הזו, המצלמה הסלולארית מאפשרת לנו לצלם תמונות עם עומק שדה גדול למרות שאנחנו תמיד מצלמים עם צמצם 2.8 ומטה.

השפעות הקשורות ברגישות החיישן.
כאמור, לגודל החיישן ישנה השפעה נוספת והיא הרגישות לאור. הרגישות של החיישן לאור נורא תלויה בגודל החיישן ובצפיפות הפיקסלים. בחיישן גדול כמו 35 מ"מ, אפשר להכניס המון פיקסלים מבלי לדחוס אותם יותר מדי. בחיישנים קטנים יותר, הרצון לדחוס עוד ועוד פיקסלים לתוך חיישן קטן, גורם לצפיפות הפיקסלים ופוגם ברגישותם לאור. דבר המתבטא בגרעיניות ברגישויות ISO גבוהות, מה שסוגר בפנינו את האפשרות לצלם בתנאי תאורה קשים במיוחד.

אין ספק שעולם הטכנולוגיה משתפר מיום ליום, ויצרני המצלמות משחררות יותר ויותר מצלמות קרופ שמסוגלות להתמודד עם תנאי תאורה קשים מאוד, אך בכל זאת אחד מהיתרונות הבולטים של מצלמות פול פריים על פני מצלמות הקרופ מלבד עניין שדה הראיה, זהו עניין הרגישות לאור. במצלמות פול פריים בנות ימינו ניתן לטפס ב-ISO ללא כל חשש ועדיין לקבל פרטים טובים בתמונה למרות הגרעיניות.

לסיכום

אני נגעתי היום באחד הנושאים המדוברים יותר בעולם הצילום הדיגיטלי, כאשר אני יודע שקיים חוסר הבנה בתחום. בסופו של דבר, המידע הזה לא יהפוך אתכם לצלמים טובים יותר מחר,  אך הוא בהחלט יועיל לכם בלבטים שלכם (אם קיימים), בהבנה של השימוש בעדשות ואורכי מוקד שונים, ובהשפעות של גודל החיישן על הצילום שלנו.

אין ספק שמצלמות Full Frame הן עדיפות בהרבה על פני מצלמות ה-Crop, אך זה לא אומר שאתם צריכים לרוץ עכשיו ולשדרג את הציוד שלכם כי אולי אתם לא חייבים.

תבחנו את הצרכים שלכם, את התנאים שבהם אתם מצלמים, את אורכי המוקד שאיתם אתם עובדים בדרך כלל וכך תדעו מה עדיף יותר עבורכם. אם אתם מצלמים בסטודיו, אז אין ממש חשיבות ל-ISO גבוה, מה שאומר שאתם יכולים לקבל תוצאות מדהימות גם עם מצלמת CROP. לעומת זאת, אם אתם מצלמים חתונות או עיתונות, אתם תמיד תמצאו את עצמכם זקוקים למצלמת פריים מלא ושאר יתרונותיה.

כך או כך, אם החלטתם להמשיך לצלם במצלמות קרופ, זכרו תמיד לבדוק את גודל החיישן לפני קניית מצלמה וזאת על מנת לעשות חישוב של אורכי המוקד ותרגומם למקדם הקיטוע (Crop Factor). כמו כן, לקחת את העניין הזה בחשבון גם לפני קניית עדשה.

אז הגענו לסיום הפוסט ואני באמת מקווה שעזרתי לכם להבין את העניין הזה שכה רבים דנים ומתקשים בו. אם אתם מכירים מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו שהפוסט הזה יעזור לו, אז תשתפו. זו רק לחיצה אחת על כפתור ה-Share.

בנוסף לכל זה, אם אתם מעוניינים להיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר, אני מזמין אתכם להירשם לרשימת התפוצה שלי בתחתית הפוסט. כמו כן, אני ממתין לתגובות, לשאלות ולחיזוקים שלכם במידה ויש.

עד אז, הישארו טובים.