דלג לתוכן

ארכיון ספטמבר 2017

6 דרכים למתן ביקורת עצמית יעילה על הצילום שלכם

אחד מהדברים שאני מקפיד עליהם לאורך השנים זה מתן ביקורת עצמית על העבודות שלי. כל מי שמכיר אותי יודע שאני מתעקש על הנושא הזה ומתייחס אליו בכובד ראש.

כשאנחנו בוחנים את התמונות שלנו, אנחנו מתבוננים על דברים שעובדים יותר ועל כאלו שטעונים שיפור. אנחנו למדים מהטוב ומהפחות טוב, אנחנו למדים מהטעויות שלנו, ואנחנו למדים בעיקר להיות מודעים לתהליך הלמידה (שלא נגמר לעולם, אגב).
המשוב שאני מקבל בקורסים שלי הוא שביקורת עבודות היא אחד מהדברים המועילים ביותר שאנחנו עושים יחד בכיתה.

הרעיון הוא להתבונן בתמונה מנקודת מבט של בוחן, לחפש את הטוב שבתמונה ולהבין למה הוא עובד, לחפש את השגיאות שבתמונה וללמוד איך להתגבר עליהם בפעמים הבאות, והכי הכי חשוב – להתבאס בעצמנו מטעויות שעשינו, ובכך  להשתפר באופן טבעי בפעמים הבאות.

ביקורת עבודות קבוצתית היא דבר מאוד מועיל, ולכן כל מורה לצילום יגיד לכם שביקורת עבודות היא חלק בלתי נפרד מלימודי צילום. שם אנו למדים לא רק מטעויות של עצמנו, אלא גם מטעויות של אחרים וגם מההצלחה שלהם.

בכל אופן, כדי לקבל את הביקורת הזו אתם לא חייבים להירשם לקורס צילום במיידי, אבל מה שאתם כן יכולים לעשות זה ללמוד איך להעביר ביקורת עצמית על התמונות שלכם. לכן, היום אדבר על הדרכים הנכונות להתבונן בתמונות שלכם. אלו שיובילו אתכם לבקר אותן בצורה המועילה ביותר שתעזור לכם לשפר את הצילום שלכם באופן משמעותי.

אז איך תדעו אם התמונה שלכם טובה או לא?

האמת היא שזו שאלת השאלות..

בתחילת הדרך קשה לנו מאוד לדעת האם התמונות שאנחנו מצלמים הן טובות או לא וגם מהן הסיבות לכך, אז אם אתם מצלמים להנאתכם ואתם היחידים שרואים את התמונות שצילמתם, לעולם לא יהיה לכם אמצעי להשוואה.

באופן טבעי, כל אמן רוצה לשתף את העבודות שלו ולקבל עליהן ביקורת, וכך גם אתם.. הבעיה מתחילה כאשר ישנו חשש שאולי התמונה לא טובה, ואולי תתקבל ביקורת שלילית שתהרוס אתכם יותר מאשר תבנה.

אז לפני הכל, התבוננות בעבודותיהם של צלמים אחרים תיתן לכם הרבה מידע לגבי טיב ואיכות התמונות שלכם. בסופו של דבר, אתם אלו שיוצרים את התמונה שלפעמים הערך הסנטימנטלי שלה גבוה מאוד עבורכם, מה שעלול להרגיש לכם כמו התמונה הטובה ביותר שצילמתם. לכן, אם תסתכלו בעבודות של אחרים, אתם תקבלו פרספקטיבה עמוקה יותר על העבודות שלכם.

אתם אמנם לא מעוניינים כלל להשוות את עצמכם לאחרים או להעתיק מהם, אבל מהתבוננות בעבודה שלהם אתם תוכלו לדעת מה אתם יכולים לעשות טוב יותר, כיצד אתם יכולים להשתפר והאם יש דברים נוספים ללמוד..

מצד שני, אם אתם כל הזמן תסתכלו על תמונות של אחרים ותגידו "הלוואי שהייתי יכול לצלם ככה", אז אתם לא ממש תוכלו ללמוד מזה משהו.
אז לפני הכל, אתם צריכים לדעת שבצילום תמיד יש מה ללמוד ולאן לשאוף, ואני חושב שזו אחת הסיבות שהתחום הזה סוחף אחריו את ההמון הרב.

עכשיו, כשאתם יודעים את זה, בואו נראה מהם 6 הדרכים שיובילו אתכם לבקר את העבודות שלכם בצורה המועילה ביותר.

1. בחנו את התמונות מנקודת מבט אובייקטיבית.

הטיפ הראשון שאני יכול לתת לכם הוא שתנתקו את הרגשות שלכם מהתמונה (כמה שאפשר כמובן) ואל תחשבו למה אתם אוהבים את התמונה, אלא תשאלו את עצמכם למה התמונה הזו עובדת ומשדרת את מה שהיא משדרת. גם להיפך, כמובן.
כשאתם תעשו את זה, המח שלכם יראה את הדברים אחרת וגם יפרש אותם כך.
זה אולי נשמע כמו דבר קטן ולא חשוב, אבל זה עובד.

ברור לי ולכם שאתם אוהבים את התמונות שלכם, הרי אתם צילמתם אותם במלוא כישרונכם ואהבתכם. בגלל זה כנראה גם קשה לכם לבקר את עצמכם, אך אם אתם תביטו בתמונות שלכם בצורה אובייקטיבית ותתייחסו לדברים שעובדים יותר ולאלו שפחות, תוכלו לקבל מידע גדול יותר על נקודות החוזק והחולשה בתמונות שלכם. כך אתם תעזרו לעצמכם להבין איך לעשות את זה טוב יותר בפעמים הבאות.

לימוד בהתבוננות בתמונות של צלמים אחרים גם כן בא בחשבון. מלבד זאת שהוא יעזור לכם בנושאים טכניים כאלו ואחרים, הוא יעזור לכם בפענוח הרגשי של התמונה. למעשה, כאשר אנחנו מביטים בתמונה, מתעוררת אצלנו תגובה רגשית, חיובית או שלילית – מה שעשוי להיות מתורגם לנו כ"אוהב את התמונה" או "לא אוהב את התמונה".

מה שאני רוצה לומר לכם זה שתיקחו צעד אחד קדימה, תנטרלו את ה"אוהב" וה"לא אוהב" ובחנו את התמונה האם היא טובה או לא, מבלי לקשר את החיבור האישי שלכם אליה.

תחשבו על זה רגע.. תמונה יכולה להיות עם קומפוזיציה חזקה, תאורה מדהימה ונושא ברור, אך בכל זאת הסיפור של התמונה משדר משהו שאתם לא מתחברים אליו. השאלה היא האם זו עדיין תמונה טובה? האם היא עובדת? התשובה היא כן. אולי אתם לא אוהבים את התמונה, אולי יש בה משהו מנוכר ומדכא וזה לא מה שמושך אתכם, אבל התמונה עדיין עובדת והיא עדיין העלתה לכם רגש תחושות מסוימות.

צילום: תומר אלמקייס.

כשאני נותן ביקורת לאחר, אני לעולם לא שואל את עצמי אם אני אוהב את התמונה או לא, אלא מה הצלם רצה להעביר, האם הוא הצליח בכך, האם יש מה לשפר וכיצד. כך תתנהגו גם כאשר אתם נותנים ביקורת לעצמכם.

2. האם הנושא ברור לצופה?

עכשיו, כשאתם מסתכלים על התמונות בצורה אובייקטיבית, אפשר להמשיך הלאה ולהתחיל לזהות אם התמונה עובדת או לא.

בראש ובראשונה, שימו לב אם יש נושא ברור בתמונה. זאת אומרת שכאשר אתם מסתכלים בתמונה בפעם הראשונה, אתם יודעים בדיוק לאן הצלם רצה שהעין שלכם תלך.

ישנם אמצעים רבים שיעזרו לכם להדגיש את הנושא שלכם על פני שאר התמונה.
הנה חלק מהם, מלווים בדוגמאות והסברים.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

  • שימוש באלמנטים או קווים מוליכים המובילים את הצופה אל הנושא באופן ברור.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

  • שמירה על פשטות, כאשר הנושא הוא האובייקט היחיד בתמונה.

צילום: תומר אלמקייס.

כפי שניתן להסיק, אנחנו יוצרים את התמונה שלנו סביב הנושא ולא להיפך.
כאשר אתם יוצרים תמונה, חפשו לפני הכל את הנושא שלכם ואת האמירה. אחרי זה תבנו את התמונה בהתאם, והכל יהיה קל יותר.

3. האם התמונה מספרת סיפור?

אחת המילים החשובות שאתם צריכים לשאול בעת ניתוח תמונה היא "למה"?

למה הצלם צילם את התמונה? מה זה אומר לצופה? האם ישנו סיפור שאנחנו יכולים לראות?

תחשבו רגע על הסיפור שבתמונה.. יכול להיות שהתמונה מדברת על אהבה, על שלווה, על עצבות או על כל דבר אחר.
כאשר אתם מצלמים, נסו לא לקחת את הנושא פשוטו כמשמעו.. זאת אומרת שהנושא שלכם יכול להיות רעיון או תחושה ולאו דווקא אובייקט או אדם ספציפיים.

כך, לדוגמא, ספסל ריק עשוי להעביר את המסר של בדידות או שלווה.

בואו נתבונן לרגע בתמונות הבאות וננסה להבין את הסיפור שמאחוריהן.

נתחיל בתמונה הזו שהיא דוגמא מעולה לחוצפה הישראלית. מצד אחד, הדיג והרחצה אסורים, אך מצד שני, אף אחד לא מתייחס לשלט הזה.

צילום: תומר אלמקייס.

התמונה הבאה צולמה במסגרת עבודתי כצלם במגזין המושבות. צילמתי את השר יובל שטייניץ (שר האוצר דאז) בביקורו במפעל מרכבים בקיסריה.

רציתי, בתמונה אחת, לספר את הסיפור של הביקור שלו, שהוא בעצם הגיע לשם על מנת לחזות בנפלאות המפעל ולהכיר את השכלולים החדשים שלהם. במהלך הסיור, כשיובל עלה אחד האוטובוסים הוא התיישב על כיסא הנהג וכאן ידעתי שאני יכול להביא את התמונה המנצחת.

התמונה הראשונה צולמה מפנים האוטובוס בצפיפות איומה ולא נחלה הצלחה. התמונה השנייה צולמה מחזית האוטובוס וגם כן לא שידרה לי משהו מיוחד.
התמונה השלישית צולמה מהצד מחלון הנהג, כאשר אוטובוס אחר משתקף על החלון, מה שהביא אותי לסיפור שרציתי לספר.

צילום: תומר אלמקייס.

4. האם התאורה מתאימה למצב הרוח של התמונה?

בפוסט שמדבר על 7 שימושים בתאורה טבעית שכל צלם חייב להכיר, אני מסביר על ההבדלים בין תאורה קשה לתאורה רכה וגם על המאפיינים של כל אחד.

אור רך יעזור לכם להכניס יותר פרטים בתמונה שלכם. למעשה הוא יגדיל את הטווח הדינמי של התמונה שלכם, ירכך את הצללים בצורה משמעותית וייצר תמונות עם פחות דרמה ומסתורין.

צילום: תומר אלמקייס.

אור קשה לעומת זאת, יגרום לאובדן פרטים באזורים המוצלים, ידגיש את האזורים המוארים, ידגיש את הטקסטורה ויעצים את הדרמה והמסתורין.

צילום: תומר אלמקייס.

מה שעליכם לזכור זה שאין דבר כזה אור נכון או לא נכון, אבל צריך להתאים את סוג האור לתמונה ולסיפור המסופר בה.

לכן, בזמן שאתם בודקים / מצלמים את התמונות אתם צריכים לשאול גם את השאלות הבאות:

האם התאורה תורמת לתמונה או גורעת ממנה?

האם ניתן להשתמש באור כדי להדגיש את הנושא?

האם יש אור ברקע שלוקח את תשומת הלב מהנושא?

בתמונה הזו בחרתי שהנושא שלי יהיה כהה כצל, ולכן גם התמונה הומרה לשחור לבן. האם אתם חושבים שזה עובד?

צילום: תומר אלמקייס.

5. תסכלו על כל התמונה.

הסעיף הזה די עובד יחד עם סעיף 2.

אחת מהטעויות הנפוצות יותר בקרב צלמים מתחילים היא שהם מנסים להכניס יותר מדי פרטים לתוך תמונה אחת. הם רוצים להראות את הכל בתמונה וכך הנושא הולך לאיבוד והתוצאה לא מתרכזת בסיפור אחד שירגש את הצופה.

תשאלו את עצמכם האם ישנם אובייקטים שלא תורמים לתמונה ולא צריכים להיות שם.. אולי יש גם דברים אחרים שמושכים את העין של הצופה. לפעמים ענף שנראה כאילו הוא יוצא מהראש של המצולם, או אפילו קו אופק עקום יכולים להרוס לנו את התמונה שלנו.

תחשבו תמיד מה אתם רוצים לחזק בתמונה ומה פחות.. כשאתם תדעו את זה, אז יהיה לכם הרבה יותר קל לצלם תמונה טובה.

תתרגלו להסתכל על כל התמונה, תתקרבו, תתמקדו, שנו את זווית הצילום שלכם ועשו כל מה שנדרש כדי להוציא את הדברים המיותרים מהתמונה ולהתרכז אך ורק בעיקר.

6. תהפכו את התמונות שלכם.

כן, התכוונתי לזה. תהפכו את התמונות שלכם.
אתם עשויים לגלות עולם חדש שייפתח בפניכם.

למעשה ישנה סיבה פיזיולוגית לעשות את זה, מכיוון שהתמונה הופכת להיות "לא מציאותית" והמח זורק אותנו ישר למקומות אחרים, כך שאנחנו נשים לב קודם כל לדברים כמו אור וצל, צורות, צבעים וכדו'.

צילום: תומר אלמקייס.

אז אתם יכולים לעשות את זה מסיבות אמנותיות ולהציג את התמונה לצופה כאשר היא הפוכה, ואתם יכולים להשתמש בשיטה הזו כשימוש במתן ביקורת על התמונות שלכם במידה ואתם לא בטוחים שיש לכם נושא ברור. כך, כשתהפכו את המצלמה, אתם תראו מה מושך את העין. אם זה לא הנושא, אז תתחילו לחשוב מה אתם עושים כדי לפתור את הבעיה וצלמו תמונה נוספת.

לפעמים, תזוזה של מטר או שניים תעשה הבדל משמעותי. מה שחשוב לדעת ששינוי זווית לא משהו שאתם תוכלו לעשות בזמן עריכת התמונות, אז תשקיעו זמן של מחשבה בזמן הצילום.
באופן כללי, בעריכה אתם רק יכולים לשפר את הקיים אך לא תוכלו לתקן תאורה לא טובה או רקע שמסיח את הדעת. טוב, את השני אולי אפשר לעשות במקרים מסוימים אבל תצטרכו לפני כן לפנות כמה שעות מהחיים שלכם לטובת העניין.

 לסיכום

לדעתי אי אפשר להתקדם בצילום מבלי לבקר את התמונות שלך בצורה הכי קשה שאפשר. ביקורת עצמית היא חובה לכל צלם באשר הוא, ולכן אני ממליץ תמיד להסתכל על כל התמונות שאתם מצלמים ובזמן העריכה לשים לב לכל פרט כדי שבפעם הבאה לא תצטרכו לתקן, אלא רק לשפר.

כל אחת מהדרכים שכתבתי כאן יכולה לעזור לכם במתן ביקורת עצמית על התמונות שלכם ושיפור הצילום שלכם באופן משמעותי. החלו את השימוש בטיפים אלו על התמונות שלכם ועשו זאת גם על תמונות של צלמים אחרים.

כשתעברו את התהליך הזה של ביקורת עצמית על העבודות שלכם, לא רק שאתם תהיו מסוגלים לזהות צילום טוב כאשר אתם רואים אותו, אלא שאתם תדעו גם כיצד לתקן את הטעויות שלכם כבר בפעם הבאה שאתם יוצאים לצלם.

זה מתחיל בשלב הראשון שבו אתם צריכים להיות בידיעה שאתם רוצים את התמונות שלכם טובות יותר, וזה ממשיך לשלב השני שבו אתם צריכים לדעת איך לעשות את זה.

כל הטיפים האלה נכונים הן לגבי מתן ביקורת עצמית והן לגבי מתן ביקורת לאחרים, מלבד הגישה השונה.
אז לסיום, כאשר אתם מבקרים עבודה של אדם אחר, זכרו 2 כללים חשובים:

  1. שמרו על אווירה נעימה והערות חיוביות ומועילות. לדוגמא: ביקורת כמו "התמונה הזו לא טובה" – זו לא ביקורת מועילה. במקומה אתם יכולים לכתוב מה לדעתכם היה משדרג את התמונה.
  2. תתחילו לפחות בדבר אחד חיובי, ורק לאחר מכן תפנו לשלילי.
    חפשו קודם כל את הדברים הטובים בתמונה ודברו עליהם. לאחר מכן חפשו את הדברים הפחות טובים, נסו להבין למה הם לא טובים וכיצד ניתן לשפר.

חברים, שמחתי להיות אתכם גם הפעם, אז תודה שקראתם אותי שוב. אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו באהבה לכל מי שימצא בו עניין דומה לשלכם.

אם עדיין לא נרשמתם לניוזלטר שלי, אז אתם מוזמנים להירשם עכשיו ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שיוצא לאור.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

 

כל מה שאתם צריכים לדעת על פול פריים, קרופ ומה שביניהם

הזכרתי את הנושא מספר פעמים בבלוג, אך מעולם לא הקדשתי פוסט שלם לעניין. עכשיו, יותר מתמיד, אני מוצא את עצמי מרגיש צורך לכתוב על זה, ואולי בגלל שלאחרונה אני נתקל די הרבה בחוסר הבנה בסיסי בנוגע להבדלים בין מצלמות ה-Full Frame לבין המצלמות בעלות החיישנים הקטנים יותר, הקרויות בלעז – מצלמות Crop.

במובן כלשהו, המעבר ממצלמה קומפקטית או "חצי מקצועית" למצלמת DSLR, מהווה התקדמות כלשהי עבור הצלם, כזו שחושפת אותו לעולמות חדשים של יצירה והתבטאויות.
יחד עם זאת, המעבר למצלמת DSLR מלווה לרוב בלא מעט לבטים והרבה מאוד סיבוכים לצלם הצעיר. עד שסוף סוף למדתם מהו אורך מוקד, פתאום אתם מבינים שבשביל לקבל שדה ראיה מסוים, אתם תזדקקו לעדשה רחבה יותר במידה ואתם מצלמים במצלמת קרופ.

אז מה זה קרופ? מה זה Full Frame? מה הקשר שלהם לאורך המוקד? למה זה צריך להיות ככה? ממתי כל הסיפור הזה התחיל ולמה מסבכים אותנו עם זה?

בפוסט המקיף הזה, אענה לכם על השאלות האלה ואעשה לכם קצת סדר בבלגן.
אז בואו נתחיל..

מה זה פול פריים, מה זה קרופ, ומה הקשר ביניהם?  

מצלמת פול פריים זו הגדרה למצלמה בעלת "פריים מלא", דהיינו – מצלמה שהחיישן שלה הוא בגודל 35 מ"מ (במדידה לגובה).

מה זה בעצם אומר לנו?

למעשה, קיימים המון סוגים ופורמטים של מצלמות, וכמו שיש מצלמות עם חיישן קטן יותר מ-35 מ"מ, כך יש מצלמות עם חיישנים גדולים יותר.
לצורך העניין, בואו נחזור קצת אחורה בזמן אל עידני צילום ישנים יותר.

לפני המצאת המצלמה, היו מצלמים בדרכים שונות ע"י קמרה אובסקורה ולוחות רגישים לאור. כל צלם היה מכין לעצמו את הלוח בהתאם לרצונות, לצרכים ולתנאים שהיו לו. עם המצאת המצלמה, החלו להמציא מצלמות בפורמטים שונים, דהיינו – גדלים שונים של סרטי צילום וזאת בהתאם לצרכיהם של הצלמים.

באותן תקופות, המצלמות היו גדולות מאוד ולאט לאט הומצאו מצלמות קטנות יותר עד שהעניין הפך לגמיש, וכל צלם יכול היה לבחור בפורמט המתאים לו.

כך הומצאו מצלמות בפורמט גדול (מכילות לוח צילום בגדלים של 4X5, 5X7, 8X10 אינצ') ומצלמות בפורמט בינוני (המכילות לוח / סרט צילום בגדלים של 6X6, 6X9 ס"מ וכדו'). בגלל גודלם המגושם של לוחות וסרטי הצילום, בעזרת מצלמות אלה היו מתאפשרות הדפסות ענק, ולכן עם השנים מצלמות אלה הפכו שימושיות בעיקר בקרב צלמים מקצועיים הזקוקים להדפסות גדולות במיוחד.

אחת מפריצות הדרך הגדולות ביותר בעולם הצילום, זוהי מצלמת ה-35 מ"מ שפותחה אי שם ע"י חברת Kodak. זו המצלמה המוכרת לכולנו, זו שרובנו המוחלט מצלמים איתה.

מדובר בפורמט הצילום הנפוץ ביותר מאז המצאתו, ולא בכדי. זו הפעם הראשונה שהצליחו לייצר מצלמה קטנה בפורמט צילום מאוד שימושי המתאים הן לצלם החובב והחובבן והן לצלם המקצועי שלא נזקק להדפסות ענק. כמובן שהיו יתרונות נוספים כמו שימוש בסרט צילום אטום לאור (דבר שלא היה לפני כן), כך שניתן היה להחליף סרט צילום בכל מקום ובכל זמן מבלי הצורך בחדר חושך.

מאז, מצלמות ה-35 מ"מ שולטות בעולם מכיוון שהיה זה הפורמט הקטן ביותר של סרטי הצילום שעדיין היה נח לשימוש.

עם תחילתו של הצילום הדיגיטלי, חיישן אלקטרוני הונח במקום סרט הצילום. עלות ייצורו של החיישן הייתה יקרה מאוד – דבר שהיה מייקר משמעותית את עלות המצלמות. מה גם שהטכנולוגיה עוד הייתה בחיתוליה, וככל הנראה לא התאפשר לייצר חיישנים הזהים בגודלם לסרט הצילום 35 מ"מ.

וכך נכנס לעולם המונח Crop , או בשפה המקצועית יותר – APS-C. למעשה, המונח הזה מתייחס למצלמות שהחיישן שלהן קטן יותר מסרט צילום 35 מ"מ, דבר המקטין את שדה הראיה של המצלמה. באותה מידה, במצלמות בעלות חיישן (או סרט צילום) גדול יותר, שדה הראיה של המצלמה רחב יותר.

בכל אופן, כשהתחילו לייצר מצלמות דיגיטליות בעלות חיישן פריים מלא (35 מ"מ), המשיכו במקביל לייצר מצלמות "קרופ" בגדלי חיישן קטנים יותר, וזאת על מנת לענות לצרכיהם של כל בני האדם. כך תמצאו חיישנים הקטנים בחצי או ברבע מחיישן 35 מ"מ.

מהו אורך מוקד?

המונח "אורך מוקד" אינו מתייחס לאורכה הפיזי של העדשה, אלא למרחק בין המרכז האופטי של העדשה (מיקום ההתמזגות של קרני האור) לבין החיישן הדיגיטלי או סרט הצילום, והוא מצוין ב-MM. בעוד שפרט זה אינו נחוץ לרובכם, ואולי גם פחות מעניין אתכם, המונח "אורך מוקד" יכול לספר לכם משהו על שדה הראיה של העדשה שלכם.

אורכי מוקד קטנים מתאימים לצילום של תמונות "פתוחות", בעוד אורכי מוקד גדולים יותר מתאימים לצילום של תמונות "סגורות". במילים אחרות, אורכי מוקד קטנים מאפשרים לכם ראיה רחבה יותר, בעוד אורכי מוקד גדולים מאפשרים לכם ראיה צרה יותר.

אם נתרגם את זה לזוויות, אנחנו נגלה שבאורך מוקד 11 מ"מ – שדה הראיה של העדשה הוא 180 מעלות, בעוד שבאורך מוקד 135 מ"מ – שדה הראיה של העדשה הוא 18 מעלות.

תוכלו לראות זאת בדוגמאות הבאות..

צולם באורך מוקד 20 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

צולם באורך מוקד 85 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

מהו החיישן הדיגיטלי וכיצד גודלו משפיע על אורך המוקד?

מכיוון שמצלמות דיגיטליות לא רושמות את התמונה על סרט צילום, הן זקוקות לדרך אחרת לעשות זאת. לשם כך הומצא החיישן הדיגיטלי שתפקידו להיות רגיש לפוטונים (חלקיקי אור), להפוך אותם לאלקטרונים ולתרגם אותם לתמונה שתישמר בכרטיס הזיכרון.

עלינו לומר בכל בוקר "מודה אני על המצאת החיישן". כנראה שבלעדיו היינו מצלמים עדיין בשיטה הישנה ומוציאים לא מעט כסף על סרטי צילום, פיתוחים, הדפסות וזמן.

אבל..

החיישן הדיגיטלי הוא החלק הכי יקר במצלמה, ובפועל הוא אחד מהגדולים שאחראים על מחירה הכבד. לכן, יצרני המצלמות שאינם רוצים לפנות רק לקהל הצלמים המקצועיים ממשיכים לייצר מצלמות עם חיישנים קטנים יותר במחירים ידידותיים יותר לסביבה.

עניין זה משפיע מאוד על מה שאנחנו רואים דרך עינית המצלמה שלנו, ובסופו של דבר על מה שנרשם על גבי החיישן.

בסופו של דבר, ההשוואה הנהוגה כיום היא השוואה לסרט צילום 35 מ"מ מכיוון שהוא הנפוץ ביותר, אך אני מתאר לעצמי שכאשר הומצא פורמט ה-35 מ"מ, הוא היה ה-Crop של המצלמות הגדולות..
נקודה למחשבה..

בכל אופן, למען הנוחיות של כולנו, את ההשוואה אני אערוך לפי פורמט ה-35 מ"מ.

בדוגמא הבאה אתם רואים פריים שצולם במצלמת פריים מלא, דהיינו 35 מ"מ. הריבועים הצבעוניים בתוך הפריים מתייחסים לשדה הראיה שלכם כאשר מדובר בחיישנים קטנים יותר (ותסלחו לי על חוסר הדיוק, זה נעשה רק לשם ההדגמה).

צילום: תומר אלמקייס.

התמונה צולמה באורך מוקד 35 מ"מ (בעדשה). שדה הראיה הרחב ביותר בתמונה (זה המסומן באדום) הוא מה שהייתם מקבלים במידה וצילמתם את התמונה עם מצלמת פריים מלא (חיישן 35 מ"מ).

המלבן הצהוב מתייחס לשדה הראיה שהייתם מקבלים אם הייתם משתמשים באותו אורך מוקד על חיישן קרופ. המלבן הכחול מתייחס לשדה הראיה במצלמות 3/4 קומפקטיות המיועדות לשימוש החובבני / ביתי, ואילו הריבוע הקטן ביותר (הירוק) מתייחס לשדה הראיה במצלמות קטנות מאוד כמו מצלמה של טלפון סלולארי.

מה שאתם צריכים לדעת זה שמלבד חיישן פריים מלא (35 מ"מ), שגודלו הוא אוניברסלי, שאר החיישנים שונים בגודלם בהתאם ליצרן, וקיימים לא מעט גדלים שונים של חיישנים.

כאשר אתם מצלמים עם מצלמת פול פריים, יש לכם שדה ראיה רחב ונעים מאוד, בדומה למצלמות הסרט 35 מ"מ. ככל שתצלמו עם חיישנים קטנים יותר, כך תאבדו יותר פרטים מהאזורים החיצוניים של הפריים, מה שנקרא בשפה המקצועית – Crop Factor, ובתרגום חופשי – מקדם הקיטוע (התרגום החופשי שמור ל"טד" יוסי קרמר).

בגלל ההבדל הזה, היצרנים החלו לייצר עדשות המיועדות למצלמות עם חיישנים קטנים יותר (CROP) על מנת שנוכל לקבל שדה ראיה "זהה" למצלמות הפריים המלא.

לדוגמא: עדשה באורכי מוקד של 17-55 המיועדת למצלמת קרופ, תהווה תחליף לעדשת 24-70 המיועדת למצלמת פול פריים.

או

עדשת 35 מ"מ המיועדת למצלמת קרופ, תהווה תחליף לעדשת 50 מ"מ המיועדת למצלמת פריים מלא.

עדיין מבולבלים? בואו נסתכל על זה אחרת…

נניח שבא לכם עדשה מגניבה לצילום פורטרטים והמליצו לכם על עדשת 85 מ"מ. אם אתם מצלמים במצלמת פריים מלא, אתם תקבלו שדה ראייה מאוד נח שאינו מגביל אתכם בכלל בצילום אנשים. אם אתם מצלמים במצלמת קרופ, אתם תגלו כי שדה הראיה שלכם צר בהרבה והוא שווה ערך ל-136 מ"מ בהשוואה למצלמת פריים מלא.
ז"א שעל מנת לקבל את אותו שדה הראיה (או משהו קרוב אליו), אתם תצטרכו להשתמש בעדשה עם אורך מוקד קטן יותר כמו 50 מ"מ.

אז מה זה אומר בעצם?

עדשות FX או FF, למעשה אלו עדשות המיועדות למצלמות פריים מלא, אך הן יכולות להיות בשימוש גם על גבי מצלמות קרופ מכיוון שהעדשה מכסה שטח גדול יותר מהחיישן. מה שצריך לדעת זה שכאשר אנחנו מצלמים עם עדשת FF על מצלמת קרופ, אנחנו מאבדים הרבה משדה הראיה של העדשה.

בשונה מעדשות המיועדות למצלמות פריים מלא, עדשות המיועדות למצלמות קרופ אינן מתאימות לצילום עם מצלמות פריים מלא. העדשה אמנם תתחבר למצלמה ללא כל בעיה, אך מכיוון שהעדשה אינה מכסה את כל שטח החיישן, אז בשולי התמונה יופיעו שוליים כהים. אלו הם למעשה אותם אזורים שלא נחשפים לאור.

צילום: תומר אלמקייס.

יש אנשים רבים הרואים יתרון במצלמות קרופ מכיוון שהם יכולים להשתמש באורכי מוקד קטנים יותר ולקבל תקריבים דומים לאורכי מוקד גדולים יותר. כך תמצאו צלמי ציפורים המצלמים באורכי מוקד 200 מ"מ על קרופ X2, מה שנותן להם שדה ראיה דומה ל-400 מ"מ על מצלמת פריים מלא.

אז אולי לאנשים מסוימים זה באמת יתרון, ולפעמים גם אני משתמש בפונקצית ה-CROP שבמצלמה שלי על מנת "לצמצם" את שדה הראיה שלי (או במילים אחרות – לעשות קרופ לתמונות בזמן הצילום עצמו), אך לשימוש בקרופ ישנן השפעות עקיפות נוספות הקשורות באופטיקה, והשפעות הקשורות ברגישות החיישן.

השפעות הקשורות באופטיקה
החיישן לא באמת משפיע על האופטיקה של העדשה כי הוא לא קשור אליה בשום צורה. מה שכן, כאשר אנחנו נרצה לצלם בשדה ראיה מסוים, נניח 50 מ"מ בהשוואה לפול פריים, אז במצלמת קרופ אנחנו נצטרך לצלם באורך מוקד קטן יותר כמו 35 מ"מ (בעדשה) על מנת לקבל שדה ראיה דומה. ואורך מוקד קטן יותר = פרספקטיבה גדולה יותר ועומק שדה גדול יותר.

את הדוגמא הזו אתם יכולים להרגיש היטב במצלמת הטלפון שלכם. יצרני הטלפונים רוצים ליצור מצב שבו יש חיישן קטן מאוד ויחד עם זאת להביא בפניכם את האפשרות לצלם פריימים רחבים. לצורך העניין, על מנת לקבל זווית ראיה של 28 מ"מ כמו שהיא מתקבלת במצלמת פול פריים, נדרשת עדשה מאוד רחבה, בסדרי גודל של 8 מ"מ ואפילו רחבה מכך. בגלל הסיבה הזו, המצלמה הסלולארית מאפשרת לנו לצלם תמונות עם עומק שדה גדול למרות שאנחנו תמיד מצלמים עם צמצם 2.8 ומטה.

השפעות הקשורות ברגישות החיישן.
כאמור, לגודל החיישן ישנה השפעה נוספת והיא הרגישות לאור. הרגישות של החיישן לאור נורא תלויה בגודל החיישן ובצפיפות הפיקסלים. בחיישן גדול כמו 35 מ"מ, אפשר להכניס המון פיקסלים מבלי לדחוס אותם יותר מדי. בחיישנים קטנים יותר, הרצון לדחוס עוד ועוד פיקסלים לתוך חיישן קטן, גורם לצפיפות הפיקסלים ופוגם ברגישותם לאור. דבר המתבטא בגרעיניות ברגישויות ISO גבוהות, מה שסוגר בפנינו את האפשרות לצלם בתנאי תאורה קשים במיוחד.

אין ספק שעולם הטכנולוגיה משתפר מיום ליום, ויצרני המצלמות משחררות יותר ויותר מצלמות קרופ שמסוגלות להתמודד עם תנאי תאורה קשים מאוד, אך בכל זאת אחד מהיתרונות הבולטים של מצלמות פול פריים על פני מצלמות הקרופ מלבד עניין שדה הראיה, זהו עניין הרגישות לאור. במצלמות פול פריים בנות ימינו ניתן לטפס ב-ISO ללא כל חשש ועדיין לקבל פרטים טובים בתמונה למרות הגרעיניות.

לסיכום

אני נגעתי היום באחד הנושאים המדוברים יותר בעולם הצילום הדיגיטלי, כאשר אני יודע שקיים חוסר הבנה בתחום. בסופו של דבר, המידע הזה לא יהפוך אתכם לצלמים טובים יותר מחר,  אך הוא בהחלט יועיל לכם בלבטים שלכם (אם קיימים), בהבנה של השימוש בעדשות ואורכי מוקד שונים, ובהשפעות של גודל החיישן על הצילום שלנו.

אין ספק שמצלמות Full Frame הן עדיפות בהרבה על פני מצלמות ה-Crop, אך זה לא אומר שאתם צריכים לרוץ עכשיו ולשדרג את הציוד שלכם כי אולי אתם לא חייבים.

תבחנו את הצרכים שלכם, את התנאים שבהם אתם מצלמים, את אורכי המוקד שאיתם אתם עובדים בדרך כלל וכך תדעו מה עדיף יותר עבורכם. אם אתם מצלמים בסטודיו, אז אין ממש חשיבות ל-ISO גבוה, מה שאומר שאתם יכולים לקבל תוצאות מדהימות גם עם מצלמת CROP. לעומת זאת, אם אתם מצלמים חתונות או עיתונות, אתם תמיד תמצאו את עצמכם זקוקים למצלמת פריים מלא ושאר יתרונותיה.

כך או כך, אם החלטתם להמשיך לצלם במצלמות קרופ, זכרו תמיד לבדוק את גודל החיישן לפני קניית מצלמה וזאת על מנת לעשות חישוב של אורכי המוקד ותרגומם למקדם הקיטוע (Crop Factor). כמו כן, לקחת את העניין הזה בחשבון גם לפני קניית עדשה.

אז הגענו לסיום הפוסט ואני באמת מקווה שעזרתי לכם להבין את העניין הזה שכה רבים דנים ומתקשים בו. אם אתם מכירים מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו שהפוסט הזה יעזור לו, אז תשתפו. זו רק לחיצה אחת על כפתור ה-Share.

בנוסף לכל זה, אם אתם מעוניינים להיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר, אני מזמין אתכם להירשם לרשימת התפוצה שלי בתחתית הפוסט. כמו כן, אני ממתין לתגובות, לשאלות ולחיזוקים שלכם במידה ויש.

עד אז, הישארו טובים.

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט: