מהו טווח דינמי ולמה צריך להיות לכם אכפת ממנו? המדריך המלא!

אם אתם צלמים, אז סביר להניח ששמעתם לא מעט פעמים את המושג "טווח דינמי". זהו אחד מאותם ביטויים שצלמים משתמשים בהם ביומיום בהנחה שכולם יודעים על מה הם מדברים, למרות שלמרבית הצלמים בתחילת הדרך יש במקרה הטוב, הבנה בסיסית של המושג.

טווח דינמי כפי שהוא נוגע לצילום, מתקשר לאור וליכולות הטכנולוגיות של המצלמה. הבנת המושג הזה ואיך הוא עובד, יכולה באמת לעזור לכם בשלבי הלמידה, וגם הרבה אחרי.

אז למה באמת צריך להיות לכם אכפת מזה, ואיך זה יכול לעזור לכם? התשובות בהמשך..

מהו טווח דינמי ולמה כל כך חשוב שנבין אותו?

טווח דינמי הוא למעשה אחת הבעיות הנפוצות ביותר בתאורה, שהצלם יכול להיתקל בהן. זה קשור בקשר ישיר להבדל בין מה ואיך שהעין רואה לבין מה ואיך שהמצלמה רואה. אז באמת, זו אחת המגבלות של הטכנולוגיה, שכמובן הולכת ומשתפרת כל הזמן, ומי יודע כמה שנים ייקח עד שימציאו מצלמה שרואה כמו העין האנושית? (מעניין, אה?)

אז מתישהו, בעיית הטווח הדינמי אולי לא תהווה בעיה, כי המצלמות תהיינה מסוגלות להתמודד עם זה. אבל היום, אתם צריכים להיות מודעים לכך שישנה מגבלה של טווח דינמי במצלמה שלכם, ולהבין אותה היטב על מנת שתוכלו להמשיך הלאה  🙂

בהגדרה, טווח דינמי הוא בעצם ההבדל בגוונים שבין שחור מוחלט ללבן מוחלט. במצבי תאורה מסוימים (כמו שמש קשה של צהרי היום) יש המון הבדל בין האזורים המוארים שבסצנה לבין האזורים החשוכים, והמצלמה פשוט לא מסוגלת לקלוט את כל מנעד הגוונים שבין שני הערכים האלה.

במצב כזה, אם אתם מחוסרי ניסיון, אתם עלולים למצוא את עצמכם מול דילמה לא פשוטה. אם תיקחו קריאת אור מאזור בהיר, אתם תקבלו תמונה שבה יראו באופן ברור את כל מה שבהיר בתמונה, אך כל מה שכהה – יהיה כהה מאוד ונטול פרטים. באופן דומה, אם תיקחו קריאת אור מהאזורים הכהים שבתמונה, אתם תקבלו תמונה שבה האזורים הכהים יצטלמו בברור, אך האזורים הבהירים יישרפו עד כדי איבוד פרטים. זו מגבלה שכל צלם חייב לדעת עליה, כי יש מצבים שפשוט לא נוכל לצלם ללא תאורה מלאכותית או טכניקת (HDR (High Dynamic Range המשלבת מספר חשיפות בתמונה אחת (נדבר עליה בהמשך, אל דאגה).

דוגמא טובה לכך היא צילום פורטרט בשקיעה. כשתעמידו את המצולם שלכם מול השקיעה, אתם תוכלו לראות בברור את הגוונים שבשמיים יחד עם כל הגוונים של הנושא שלכם, אך כשאתם תרצו להביא את זה לידי ביטוי בתמונה, אתם תעמדו בפני דילמה.. זה או שתיקחו קריאת אור מהשמיים, תקבלו שקיעה יפה אך הנושא שלכם יהיה כהה, או להיפך.. תיקחו קריאת אור מהנושא שלכם, הוא יהיה בהיר, אך השמיים יהיו לבנים ובוהקים (שרופים).

דוגמא נוספת לכך זה צילום נוף מהחלון באור יום. תסתכלו מהחלון כלפי חוץ (באור יום) ואתם תראו שיש לכם את היכולת להבחין גם במה שקורה בתוך החדר וגם במה שקורה בחוץ. כשתרצו להביא את זה לידי ביטוי בתמונה, אתם שוב תהיו באותה דילמה כמו בתמונה של השקיעה.

העניין הוא שלעין האנושית ישנו טווח דינמי גדול מאוד, והיא מסוגלת להתמודד עם הבדלי תאורה קיצוניים ועדיין לראות פרטים גם באזורים הכהים מאוד וגם באזורים הבהירים מאוד – דבר שהמצלמה (עדיין) לא יודעת להתמודד איתו.

טווח דינמי הוא עניין שימושי להרבה תחומים, ובכל תחום הוא נמדד לפי ערכים אחרים הקשורים באותו תחום. בצילום, טווח דינמי נמדד לפי ערך חשיפה הידוע גם כ"סטופ" (Stop), שהוא ערך ידידותי ומובן יותר לנו, הצלמים. אם כך, לעין האנושית יש את היכולת להבחין בגווני הגוונים, גם במצבים בהם יש ניגודיות קשה בין האזורים הבהירים לאזורים הכהים. בהשוואה לצילום, אני מדבר על הבחנה של 10-14 סטופים בין הלבן המוחלט לשחור המוחלט. בגדול, זה תלוי את מי שואלים, מכיוון שבפועל, העין מסוגלת להבחין גם בהרבה יותר מזה, אבל בואו ניקח בחשבון שאנחנו מסתכלים על אזור קטן מהסצנה ולא על הסצנה כולה. לעומת העין האנושית, המצלמה הממוצעת מסוגלת להבחין בהבדלים של 5-7 סטופים בין הלבן המוחלט לשחור המוחלט. מצלמות משוכללות יותר, מסוגלות להבחין בהבדלים של 8-11 סטופים בין הלבן לשחור.

אז למה המידע הזה כל כך נחוץ? ולמה לפעמים אתם כן צריכים לחשוב עליו ולפעמים לא?

בואו נניח שאתם כרגע מצלמים ביום מעונן. ביום כזה, התאורה מאוד רכה ומפוזרת, כך שיש לכם הבדל של 3 סטופים בלבד בין הכהים לבהירים. מספיק שתסתכלו בעיניים על סצנה כזו כדי להבין שכאן לא תהיה לכם בעיה, כי אלו טווחים שהמצלמה המודרנית עומדת בהם יפה מאוד.

מצד שני, אם אתם מצלמים באור יום בשמש ישירה, ייתכן ויהיו הבדלים של יותר מ-12 סטופים של טווח דינמי, כך שיהיה לכם קשה מאוד ללכוד את כל הגוונים בתמונה. כאשר אתם נמצאים בסיטואציה כזו, אתם תקבלו תמונה עם המון צל ומעט מאוד אור, אלא אם כן היה חשוב לכם לצלם דווקא את האזורים שבצל, ולקחתם את קריאת האור משם (במקרה כזה, כל מה שבהיר, יישרף).

אז עכשיו אתם יודעים שכאשר אתם מצלמים, אתם צריכים לחשוב על 2 דברים בו זמנית. האחד הוא איך הסצנה מוארת ואיך אתם רואים אותה בעיניים שלכם, והשני הוא איך המצלמה שלכם תהיה מסוגלת לצלם את זה. מצלמות עם טווח דינמי קטן יעלימו לכם הרבה פרטים באזורים הבהירים והכהים, לעומת מצלמות עם טווח דינמי גדול שיכולות ליצור לכם תמונות עם מנעד גדול יותר של גוונים. אם כך, באמת יעזור לכם לדעת ולהבין קצת את הטווח הדינמי של המצלמה שלכם.

אז איך אתם יכולים לדעת מהו הטווח הדינמי במצלמה שלכם?

רוב יצרני המצלמות לא מפרסמים בפומבי את יכולות הטווח הדינמי של דגמי מצלמות ספציפיים, ואם הם עושים את זה אז זה לא ממש חלק מתהליך השיווק שלהם, אלא אם כן המצלמה ממש מצטיינת בתחום.

הדרך הטובה ביותר להבין את המצלמה שלכם, היא פשוטה מאוד. עם הזמן שבו אתם משתמשים במצלמה שלכם, אתם כבר תזהו לבד את היכולות שלה להתמודד עם אור, ותדעו בכל סיטואציה מה אתם הולכים לקבל. עד שזה יקרה, אתם פשוט יכולים להשתמש בהיסטוגרמה של כל תמונה על מנת לקבל את המידע הזה.

ככה נראית היסטוגרמה:

החלק השמאלי של ההיסטוגרמה מתייחס לאזורים הכהים שבתמונה, החלק הימני מתייחס לבהירים, וכל האזור האמצעי מוקדש לגווני הביניים. אם ההיסטוגרמה שלכם נוטה יותר לכהים ולבהירים, זה אומר שהתמונה שלכם קונטראסטית מאוד. יכול להיות שיש לכם בעיה עם הטווח הדינמי במצלמה שלכם או שזה פשוט קשור לחשיפה שלכם, ולאו דווקא למצלמה, ולפעמים פשוט לא יהיה לכם מה לעשות כדי לשנות את זה.

בהיסטוגרמה שמוצגת למעלה אנחנו יכולים להבין שיש לנו אזורים שרופים בתמונה (לפי החלק הימני שעולה עד למעלה), שיש לנו אזורים שחורים (לפי החלק השמאלי שעולה עד למעלה), שיש לנו אזורים כהים אבל עם פרטים (אפשר לראות את הירידה מהכהים לכיוון הבהירים), ושיש לנו מעט מאוד גווני ביניים בתמונה. ז"א שלפני שלפי ההיסטוגרמה אתם יכולים לדעת עכשיו שהתמונה היא מאוד קונטראסטית.

ואם מעניין אתכם, אז זו התמונה:

בהיסטוגרמה הבאה, המצב קצת שונה..

ההיסטוגרמה הזו מציגה לנו תמונה שבה אין לנו אזורים שרופים בכלל, יש לנו הרבה גווני ביניים, ושיש לנו אזורים כהים מאוד אבל עדיין עם פרטים. ז"א שרק ממבט חטוף על ההיסטוגרמה אנחנו יכולים להבין שבתמונה יש מנעד עשיר מאוד של גוונים.

וזו התמונה:

כיצד להתמודד עם מגבלת הטווח הדינמי?

ישנן מספר דרכים להתמודד עם מגבלת הטווח הדינמי, אך זה נורא תלוי במה שאתם מצלמים. הפתרון הראשוני והברור ביותר הוא לחזור ולצלם את התמונה שאתם רוצים בזמן אחר של היום. אתם יכולים לנצל את "שעת הזהב" לצורך העניין. בשעת הזהב, התאורה חלשה יותר ויש לנו הרבה יותר גווני ביניים, ככה שאפשר לצלם תמונות טובות מבלי הצורך "להילחם", אלא אם כן אנחנו מצלמים מול השמש ורוצים להכליל את השמיים יחד עם אלמנטים בחזית בתמונה אחת (במידה והנושא זה שקיעה או זריחה).

מכאן, אפשר להבין שאם אתם מצלמים נוף, אז צילום בשעת הזהב לא ממש יעזור לכם, כי סביר להניח שאתם תרצו להכליל את השמיים בתמונה, וכאמור – ישנם הבדלי סטופים משמעותיים מאוד בין השמיים לבין הקרקע.
אז אתם יכולים פשוט לחשוף את התמונה לפי קריאת האור של השמיים ולהניח לשאר הפריים להופיע כצללית, או שאתם יכולים להשתמש באחת משתי טכניקות שיכולות לעזור לכם להתמודד עם ה"בעיה".

הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות הוא לרכוש לעצמכם פילטר ND מדורג שמרכיבים על העדשה. הפילטר הזה בנוי כך שחלקו העליון כהה, ונהיה בהיר כלפי מטה בהדרגה (כמו שמשקפי שמש מדורגים). כל מה שהפילטר הזה עושה זה להוריד במספר סטופים (משתנה מפילטר לפילטר) את השמיים על מנת שתוכלו לצלם תמונה שבה רואים בברור את השמיים ויחד איתם גם את חזית הפריים. הפילטר הזה בעצם מאפשר לכם ליהנות מ-2 העולמות בתמונה אחת והוא מתאים לכל מצב שבו יש לכם ניגודיות גבוהה בין מה שקורה בשמיים לבין מה שקורה בקרקע.

דבר נוסף שיכול לעזור לכם להתמודד עם בעיות בטווח הדינמי זה לצלם בטכניקת (HDR (High Dynamic Range. זו טכניקה שהשתמשו בה עוד בעידן סרטי הצילום, על מנת להגיע לגווני הגוונים שבתמונה, אך בתקופה ההיא זה לקח להם הרבה יותר זמן ממה שזה יכול לקחת לנו היום בעידן הפוטושופ. הרעיון שעומד מאחורי הטכניקה הזו, זה שאנחנו צריכים לצלם יותר מתמונה אחת ובחשיפות שונות, וזאת כדי שנוכל לחבר אותן לתמונה אחת שבה יש טווח דינמי רחב. ההמלצה היא לצלם לפחות 3 תמונות בחשיפות שונות, ולמחמירים – אפשר גם 5 תמונות. אז אתם יכולים לחפש קצת בגוגל על הנושא הזה, ולמצוא לא מעט תמונות HDR מעובדות באופן מוגזם, וגם כאלו שנראות טבעיות למדי. אז לפני הכל, אתם לא ממש חייבים להגיע לתוצאות מעובדות מדי, כי זו לא המטרה. המטרה שלנו בצילום בטכניקת HDR היא ברורה מאוד: ללכוד את הפרטים גם באזורים המוארים ביותר וגם באזורים הכהים ביותר.

הנה תמונת HDR הבנויה מ-5 חשיפות שונות:

התהליך הזה הוא מאוד מאוד פשוט. אתם חייבים שתהיה לכם חצובה, כי אתם צריכים לצלם 3 חשיפות שונות של אותו הפריים בדיוק. החשיפה הראשונה צריכה להתבצע בהתאם לקריאת האור "הנכונה" מהנושא שלכם. החשיפה השנייה צריכה להיות בסטופ אחד יותר גבוה מהחשיפה הראשונה, והחשיפה השלישית צריכה להיות בסטופ אחד יותר נמוך מהחשיפה הראשונה (לא ממש חשוב הסדר של החשיפות).

עכשיו, כשיש לכם 3 חשיפות שונות של אותו הפריים, אתם צריכים לחבר אותן יחד לתוך תמונה אחת. אז לפני הכל, זה באמת הרבה יותר פשוט מאיך שזה נשמע.

כל מה שאתם צריכים לעשות זה לפתוח את תכנת ה-Photoshop, ללכת ל- File > Automate > Merge to HDR Pro ולהעלות לשם את שלושת התמונות שצילמתם. פוטושופ תמזג את שלושת התמונות באופן אוטומטי ותיתן לכם הגדרה קבועה מראש, אך לכם תהיה את ההזדמנות לשנות את ההגדרות ולקבוע את רמת העיבוד שאתם רוצים לפי טעמכם האישי.  אם אתם רוצים ללכת על מראה טבעי, אז תבחרו מראש שהתמונה לא תהיה מעובדת יותר מדי, אבל שעדיין תיתן לכם את הפרטים באזורים המוארים ובאזורים הכהים.

אתם חייבים לקחת בחשבון שאם אתם מצלמים אובייקט אנושי, אז יהיה לכם קשה לצלם 3 חשיפות שונות של אותו נושא מכיוון שהוא זז. אפילו תנועות קטנות כמו מצמוץ יכולות להשפיע. במצב כזה אתם יכולים לצלם רק תמונה אחת שבה, כאמור, תהיה לכם בעיה עם הטווח הדינמי. כדי לגבור על כך, אתם יכולים לצלם בקובץ RAW ולנסות לפתוח את הצללים אחרי זה (כמה שאפשר), או פשוט להאיר את הנושא שלכם בפלאש. הפלאש יכול להאיר בעוצמה חזקה מאוד, וכך לעזור לכם לקבל גם את הגוונים שבשמיים, וגם את הנושא שלכם בברור.

סיכום

ביום בהיר אחד שיבוא עלינו לטובה (או שלא), אנחנו עשויים למצוא את עצמנו ללא מגבלת הטווח הדינמי. הרי, במוקדם או במאוחר, הטכנולוגיה תגיע לשם. אם אנחנו רוצים שהיא תגיע לשם או לא, זה כבר עניין אחר.. לדעתי זה דווקא כיף כשיש לנו מגבלה כזו. היא מאתגרת אותנו כצלמים ועושה את ההבדל בין מה שהעין רואה לבין מה שהמצלמה יכולה לראות. אם לא יהיה את ההבדל הזה, אז איפה תהיה הייחודיות שלנו כצלמים? אבל באמת שזה כבר נושא פילוסופי שמצדיק כתיבת פוסט בפני עצמו. בכל מקרה, עד שהטכנולוגיה הזו תהיה כאן, אנחנו תמיד צריכים לחשוב ולהתייחס למגבלה הזו בכל פעם שאנחנו מצלמים.

פילטר ND מדורג זו השקעה מצוינת, אם אתם מצלמים הרבה תמונות של נופים. ממש כמו להרכיב משקפי שמש באור יום. אם אתם אוהבים לצלם אנשים, אז רפלקטורים ופלאשים הם פתרון מעולה כדי להתגבר על המגבלה הזו. אם אתם תגיעו מוכנים לצילומים שלכם, אתם לא תהיו מאוכזבים מהתמונות שלכם לאחר שצילמתם אותן, כי אתם פשוט תהיו מסוגלים להתמודד עם המגבלות האלה עוד לפני שלחצתם על כפתור הצילום.

אני מאוד מקווה שהפוסט הזה עזר לכם להבין את אחד הנושאים המדוברים והחשובים יותר בצילום, אם כי הפחות מובנים לצלם המתחיל. תרגישו חופשי לשתף את הפוסט הזה לאלו שגם כן ימצאו בו עניין.

נתראה בפוסט הבא 🙂