השילוש הקדוש שכל צלם חייב להכיר: צמצם, תריס, ISO ומה שביניהם
לא, אני לא מעוניין לדבר על תולדות הנצרות אלא על נושא מאוד חשוב שהרבה צלמים בתחילת דרכם מסתבכים איתו..
תחשבו לעצמכם.. כמה פעמים צילמתם תמונה ולא יצאתם מרוצים מהתוצאה? אם התשובה היא יותר מפעם אחת הפוסט הזה בשבילכם.
בצילום אנחנו לא יכולים לנחש. אם ניחשנו ולא יצא טוב – פספסנו את הרגע. לכן אנחנו תמיד צריכים להיות מודעים לכל דבר ולראות את התוצאה הסופית עוד הרבה לפני התוצאה הסופית.
לשם כך אנו נצטרך שליטה מלאה על המצלמה שלנו כדי שנוכל לשלוט בכל אחד מהפרמטרים הבאים:
- צמצם
- תריס / סגר
- איזו (ISO)
אלו הם שלושת הפרמטרים שמשחקים אצלנו תפקיד מאוד חשוב ובמילים הכי פשוטות: אם אנחנו ציירים והאור הוא חומר הגלם שלנו אז השילוש הקדוש הוא המכחול..
לשלושת המרכיבים האלו יש תפקיד אחד משותף: הם שולטים -כל אחד בדרכו האישית- באור המגיע אל החיישן. יחד עם זאת, כל אחד מהם -בנפרד- ישפיע בצורה אחרת על התמונה.
לפני שאני אדבר על המונחים האלה שלחלקכם אולי לא מוכרים כל כך אני רוצה שנדבר רגע על העין האנושית.
העין
צילום: תומר אלמקייס
בטח מוזר לכם שפתאום בא לי לדבר על העין אבל תדעו שברגע שהבנתי איך העין שלנו עובדת הבנתי הכל..
אני לא מעוניין להיכנס לאנטומיה של העין אז אתייחס לשלושה מרכיבים עיקריים: האישון, העפעף והרשתית.
האישון – תפקידו לשלוט בכמות האור הנכנסת אל הרשתית. שלא יהיה חזק מדי ולא חלש מדי..
העפעף – תפקידו בעין הוא לשמור על הלחות שלה ולצמצם את כמות האור. אם הוא סגור – לא נראה דבר.
הרשתית – היא הגב – אליה מתכנסים כל קרני האור לכדי תמונה ומשם לעיבוד במח.
אם נמיר את העין למצלמה אז האישון הוא הצמצם, העפעף הוא התריס והרשתית היא החיישן.
עכשיו, אני מניח שזה קצת יותר ברור אז לפני הכל בואו נכיר את העין המכאנית שלנו – המצלמה והעדשה.
צמצם
הצמצם הוא מנגנון מכאני היושב בלב העדשה ובנוי ממספר עלים. הצמצם הוא בעצם החור שדרכו עובר האור אל החיישן. תפקידו לאפשר לנו שליטה בכמות האור העוברת דרך העדשה ע"י כך שאנו יכולים להגדיל ולהקטין את החור.
ממש כמו בעין שלנו – כשיש הרבה אור האישון קטן וכשחשוך הוא גדל. אצלנו זה קורה באופן אוטומטי וזאת כדי למנוע מהעין שלנו להסתנוור. במצלמה יש לנו שליטה מלאה בעניין.
מפתח הצמצם
גודל הצמצם נקבע בערכים בינלאומיים המכונים F-Stops. הם זהים בכל המצלמות והעדשות הקיימות בשוק.
ז"א שצמצם 2.8F במצלמת ניקון כלשהי יעביר את אותה כמות אור שיעביר צמצם 2.8F של מצלמת קנון.
אלו הם מפתחי הצמצם המקובלים:
קיימים גם ערכי צמצם פתוחים יותר כמו צמצם 1.4F וגם סגורים יותר כמו צמצם 64F.
עליכם לדעת דבר מאוד חשוב!
ככל שערך המספר קטן יותר כך הצמצם פתוח יותר – ז"א שפתיחת סטופ אחד תגדיל לנו את כמות האור פי 2.
ככל שערך המספר גדול יותר כך הצמצם סגור יותר – ז"א שסגירת סטופ אחד תפחית את כמות האור בחצי.
אתם בטח שואלים את עצמכם למה הצמצם מוגדר במספרים כאלה? הרי יכלו להקל עלינו ולקרוא להם: 1, 2, 3, 4….
אז כמובן שיש כאן מתמטיקה שכרגע אתם לא זקוקים לה יותר מדי מלבד לדעת את העובדה שמפתח הצמצם הוא היחס שבין הקוטר של העדשה לבין אורך המוקד. אולי בהזדמנות אחרת אתן הסבר מפורט יותר בנושא אך העובדה הזו תקל עליכם לדעת מדוע הצמצם שבטלפון שלכם הוא 2.8 ובכל זאת הוא קטן יותר מצמצם 16 בעדשה מקצועית.
הצמצם ועומק השדה
עומק שדה הוא מושג בצילום ובאופטיקה והוא מציין את טווח המרחקים שלפני ואחרי מישור המוקד (פוקוס) בהם עדיין קיים הפוקוס. מלבד השליטה בכמות האור הנכנסת אל החיישן – לצמצם יש תופעת לוואי ידועה. הוא משפיע בצורה ברורה מאוד על עומק השדה שלנו. ככל שהצמצם יהיה פתוח יותר – עומק השדה בתמונה יהיה קטן יותר ולהיפך. ז"א שאם נשתמש בצמצם פתוח – טווח הפוקוס יוקטן ואם נסגור צמצם טווח הפוקוס יגדל.
סורי על הסידור המהיר במיוחד הזה אבל התמונות הבאות צולמו רק כדי להמחיש לכם את ההבדלים שבין צמצם פתוח מאוד לצמצם סגור מאוד.
לחצו על התמונה להגדלה. צילום: תומר אלמקייס
אז הבנו את 2 התפקידים של הצמצם ואפשר לעבור הלאה.
סגר/תריס
הסגר הוא התקן מכאני המותקן במצלמה ותפקידו לתת לנו שליטה על זמן החשיפה ע"י פתיחתו וסגירתו בדומה לעפעף בעין. זאת אומרת שבשליטה מלאה על הסגר אנו יכולים להגדיר מה יהיה הזמן בו החיישן/סרט הצילום ייחשף לאור.
מהירויות הסגר נמדדות בערכים של זמן. לדוגמא: הערך 1/125 מתאר לנו מהירות חשיפה של שנייה חלקי 125 והערך 1/2 מתארך לנו זמן חשיפה של חצי שנייה.
תצוגה נוספת של זמן מגדירה לנו שניות שלמות והיא מגיעה במספרים שלמים עם הסמן ". לדוגמא: הערך "3 מתאר לנו זמן חשיפה של 3 שניות. ז"א שהחיישן/סרט הצילום נחשף לאור במשך 3 שניות שלמות.
עכשיו אתם כבר יודעים שאם נחשוף למשך שנייה אחת ("1) נקבל הרבה יותר אור מאשר נחשוף למשך 1/3 שנייה שכן במהירות של שנייה אחת אנו חושפים את החיישן להרבה יותר אור.
ברוב המצלמות המקצועיות מהירויות התריס מתחילות ב"30 (30 שניות) ונגמרות ב1/4000 או 1/8000 ואפשרות נוספת לחשיפת BULB שזה אומר שאנו קובעים מתי הסגר יפתח ומתי הוא ייסגר וזה יכול להימשך כמה זמן שנרצה כל עוד הסוללה של המצלמה תחזיק מעמד.
מהירות סגר ותנועה
דמיינו לעצמכם תריס שנפתח למשך שנייה אחת ונסגר. במשך שנייה שלימה נכנס אור לחיישן וכל מה שקרה בשנייה הזו נקלט בחיישן.
מדהים נכון?
אז מצד אחד כשאנו מצלמים מהיד אנחנו צריכים להיזהר לא לצלם במהירויות נמוכות כדי שהתמונה לא תימרח אלא אם כן זה משהו שעושים בכוונה תחילה.
תמונה שצולמה עם מריחה ידנית בכוונה תחילה. צילום: תומר אלמקייס
מצד שני בעזרת התריס אנחנו יכולים למרוח תנועה ע"י מהירויות סגר נמוכות. זה יכול להיות בנחל זורם, בפארק השעשועים, ברחוב או בכל סיטואציה אחרת שתרצו להדגיש את הדינמיות בתמונה ולהכניס בה חיים.
בתמונה הזו סיבוב מהיר מאוד של הקרוסלה, התמקדות על הזוג וחשיפה במהירות של 1/60 מהיד גרמה לכל הרקע להימרח ולזוג להישאר חד.
צילום: תומר אלמקייס
בתמונה הזו עקבתי עם המצלמה על רוכב האופניים באותה מהירות בה האופניים מתגלגלות וכך הנושא שלי נשאר חד והרק נמרח בצורה כזו.
צילום: תומר אלמקייס
עכשיו דמיינו לעצמכם תריס הנפתח במהירות של 1/8000 של השנייה. במהירות כזו אנו יכולים להקפיא כדור של רובה אם נדע לעשות זאת נכון. אז נכון שלרוב האנשים אין כמעט צורך להגיע למהירות חשיפה כזו אבל גם מהירויות נמוכות יותר כמו 1/60 יכולות להקפיא תנועה לא מהירה במיוחד כמו רעידות קטנות של היד. כשאנו מצלמים מהיד אנחנו ברוב המקרים רוצים להקפיא תנועה כדי שתנועות הידיים שלנו לא ייקלטו במצלמה ויגרמו למריחת הנושא.
הנה לכם דוגמא לקומפוזיציות זהות בחשיפות שונות.
מריחה והקפאת תנועה ע"י שינוי זמן החשיפה. צילום: אביב קורט
בחשיפות ארוכות בהן המצלמה סטטית והנושא בתנועה נדרשת חצובה לשמירה על ייצוב המצלמה. עם הזמן אתם תפתחו טריקים לאלתור חצובה בשטח כמו להניח אותה על הרצפה, על סלע או ספסל אבל זה לעולם לא ישמש תחליף לחצובה אמיתית.
העצה שלי – רכשו לכם חצובה אחת טובה ותשאירו אותה באוטו תמיד. שתהיה שם, אתם לא יודעים מתי תזדקקו לה.
ISO – רגישות החיישן/סרט הצילום לאור
ISO הוא תקן בינלאומי לקביעת הרגישות לאור בסרט הצילום. לכאורה הוא מדבר על סרטי הצילום שם הרגישות נקבעת ע"י חומרים כימיים המרוחים על סרט הצילום אך שרד איתנו גם לעידן הדיגיטלי וממשיך לציין את מידת הרגישות של החיישן. התקן מבוסס על המקור בארה"ב הנקרא ASA.
מה שאתם צריכים לדעת זה שככל שמספר ה-ISO גבוה יותר כך החיישן רגיש יותר לאור.
ל-ISO השפעה גדולה על איכות הצילום. ככל שנעלה עם מספר ה-ISO ורגישות החיישן תעלה ייווצר לנו "רעש" (לשעבר גרעיניות) בתמונה.
הנה דוגמא לאותו "רעש" שאני מדבר עליו.
שימו לב לגרעיניות בתמונה. צילום: תומר אלמקייס
בימינו המצלמות יכולות להגיע למספרים גבוהים ב-ISO מבלי לפגוע באיכות כמעט בכלל אך עדיין מומלץ שלא להשתמש ב-ISO אם אין צורך בו.
ידידיי, עברנו את החלק הראשון בפוסט שהציג לכם את מבנה העין השלישית שלנו. עכשיו נשאר לכם לדעת איך לשלוט בכל אחד מהם בנפרד ובכולם ביחד ולצאת לצלם.
אז באמת היו לא מעט מקרים שאנשים התקשו בסינכרון של השילוש היפה הזה ולא ידעו מה לעשות ואיך, ומתי צריך מה..
אז לפני הכל יש סדר לכל דבר ואם תתרגלו לפעול לפי סדר מסוים, אתם תוכלו לשלוט בנושא מהר מאוד ואולי כבר מהיום.
אז איך מתחילים?
למען הסדר הטוב אני אתייחס למספר סיטואציות פוטנציאליות כדי להסביר בצורה הכי ברורה שיש את התפקיד של כל אחד מהמרכיבים הנ"ל.
סיטואציה א' – צילום ילדים
מכירים את זה שאתם באים לצלם את הילד/אחיין/נכד שלכם והוא לא מפסיק להתרוצץ בפארק? אתם מגיעים הביתה וכל התמונות שצילמתם מטושטשות/מרוחות ואתם מבואסים כי אין אפילו תמונה אחת שאפשר לשתף בפייסבוק ולהתלהב?
אחרי שקראתם יותר מחצי מהפוסט הזה אתם בטח מתארים לעצמכם מה אתם צריכים לעשות. נכון, אתם צריכים לצלם במהירות סגר גבוהה על מנת לגבור על המהירות של הילד המתרוצץ ובנוסף תגבור על תנועות הידיים ובכך תקפיא את הסיטואציה.
בסיטואציה מסוג כזה אנחנו ניתן קודם כל העדפה למהירות הסגר כדי לאפשר למצלמה להקפיא תנועה.
אבל רגע.. אם הגברתם את מהירות התריס נכנס לחיישן פחות אור. נכון, ובדיוק לשם כך יש לנו גיבוי (או פיצוי).. פותחים את הצמצם בהתאם ומכניסים יותר אור. תנאי תאורה חלשים? פתחתם את הצמצם עד קצה גבול היכולת והתמונה עדיין חשוכה? תגבירו את רגישות ה-ISO.
די פשוט, לא?
בתמונה הזו נראית אלינור כאילו היא הדבר הכי רגוע בעולם אך מה שאתם לא יודעים הוא שבזמן הצילום היא הלכה קדימה ואחורה הלוך חזור וכדי לתפוס אותה חדה וברורה הייתי חייב להעלות את מהירות הסגר.
צילום: תומר אלמקייס
סיטואציה ב' – צילום נחל זורם
אתם עושים טיול עם המשפחה בחו"ל והגעתם לנחל יפהפה באמצע יער עבות. צבעי הסתיו והריח שלו ממלאים את האוויר ואתם רוצים להעביר את ההרגשה הזו בתמונה כך שבכל פעם שתסתכלו בה תריחו את הריח המשכר הזה ותרגישו את החוויה כאילו חזרתם לשם. אם תצלמו מהיד תצטרכו לעבוד במהירות גבוהה וכך תנועת המים של הנחל תוקפא בצילום ולא תהיה דינמית. אם נבחר למרוח תנועה אנו ממש נביא לצופה את ההרגשה כאילו הוא נוכח שם והמים זורמים. את זה נעשה, כאמור, בשימוש בחשיפה ארוכה ע"י כך שנגדיר למצלמה לצלם במהירות תריס נמוכה. לא לשכוח חצובה!
שימו לב להבדלים בין שתי התמונות הבאות. בתמונה שנחשפה למשך זמן של 1/3 שנייה אפשר לראות את סימני המים המרוחים לעומת התמונה השנייה שצולמה במהירות של 30 שניות שהמים כבר נראים כמו ענן.
חשיפה למשך 1/3 שנייה. צילום: תומר אלמקייס
צולם בחשיפה של "30 (30 שניות). צילום: תומר אלמקייס
נ.ב. בשימוש בחצובה תשתמשו בערך ה-ISO הנמוך ביותר כי שם אתם ממש לא צריכים אותו.
אם בכל זאת אתם מסתבכים וחוששים לפספס רגעים בגלל התעסקות יתר או שסתם בא לכם להתפנק ולא לעבוד קשה, קיים במצלמה מצב "עדיפות סגר". מצב זה מאפשר לכם לקבוע את מהירות הסגר ולתת למצלמה לפצות את החשיפה ע"י מערכת מדידת אור אוטומטית שתגדיר לבד את מפתח הצמצם. מצב זה נקרא S במצלמות ניקון ו-TV במצלמות קנון.
סיטואציה ג' – צילום פורטרט
במקרה של צילום אנשים או פורטרטים אנו לרוב נבחר להגדיר קודם כל את הצמצם כי סביר להניח שאנחנו רוצים להפריד את המצולם שלנו מהרקע.
תזכורת: צמצם פתוח ייתן לנו עומק שדה רדוד ויפריד את הנושא מהרקע בצורה יפה וברורה.
את פיצוי החשיפה במקרה הזה אנחנו עושים עם מהירות הסגר כאשר אנו מתחשבים בגבולות הגזרה שלנו כדי לשמור על הקפאת תנועה אופטימאלית (תנועות ידיים וזה..). אם הגעתם לקצה גבול היכולת והתמונה עדיין חשוכה שוב רגישות ה-ISO נכנסת לשימוש.
עומק שדה רדוד יוצר הפרדה מושלמת מהרקע. צילום: תומר אלמקייס
סיטואציה ד' – צילום נוף
צילום נוף הוא אחד מהנושאים המרגיעים ביותר. אין לחץ ויש את כל הזמן שבעולם לבחור קומפוזיציה ולנסות חשיפות שונות. הרי הנוף לא יברח לנו לשום מקום. כשאני מצלם נוף זה ממש כמו לעשות מדיטציה עם המצלמה. יש לי זמן לחשיפות ארוכות, צמצמים סגורים ו-ISO נמוך וכך להגיע לתוצאות האיכותיות ביותר.
בצילום נוף אנו ברוב המקרים נרצה לצלם בצמצמים סגורים ככל הניתן וזאת על מנת לקבל עומק שדה גדול וחדות מרבית.
אם אתם עם חצובה (וחסר לכם שלא..) אז אתם כבר יודעים שערך ה-ISO יישאר בערכו הנמוך ביותר (ברוב המצלמות הערך הקטן ביותר הוא 100 וישנם מצלמות שהוא נמוך יותר) והחשיפה יכולה להיות ארוכה. כך אנו דואגים שכל התמונה תהיה חדה כתער.
את התמונה הזו צילמתי לפני שנתיים בגיאורגיה. שימו לב שכל הפרטים בתמונה חדים ומפוקסים. גם הקרובים ביותר וגם הרחוקים ביותר. התמונה הזו צולמה בצמצם F11 כדי להגיע לעומק שדה מרבי.
צילום: תומר אלמקייס
גם כאן, אם חשקה נפשכם לעבוד קל, קיים במצלמה מצב "עדיפות צמצם". מצב זה מאפשר לכם להגדיר את מפתח הצמצם ולתת למצלמה לפצות את החשיפה ע"י מערכת מדידת אור אוטומטית שתגדיר לבד את מהירות הסגר. מצב זה נקרא A במצלמות ניקון ו-AV במצלמות קנון.
סיכום
אני חושב שהיום למדתם את אחד מהשיעורים היותר חשובים שאי פעם תצטרכו בתחום של תפעול המצלמה. ההבנה הזו תגרום לכם לצאת החוצה ולהתלהב מכל תמונה כי האפשרויות הן (באמת) אינסופיות..
כמו שראיתם – יש לנו לא מעט מגבלות כצלמים ותמיד שינוי פרמטר אחד יבוא על חשבון פרמטר אחר ובזה אתם צריכים להתחשב כל הזמן.. תמיד אנחנו צריכים לחשוב על המצב האופטימאלי כדי לא לדפוק משהו אחר או לדפוק אותו כמה שפחות.. יחד עם זאת – ה"מגבלות" האלה הופכות להיות יתרונות כשהן מוציאות מאיתנו את היצירתיות בכל פעם מחדש.
כפי ששמתם לב – תמיד בחישובי החשיפה ה-ISO בא אחרון. כי ה-ISO הוא בסך הכל סוג של גלגל הצלה ש(באמת)מציל אותנו בהרבה מאוד מקרים.
אני מקווה שהפקתם תועלת רבה מהפוסט הזה ואני מאוד אשמח לדעת שאהבתם אותו אז אל תהססו לכתוב לי למטה בתגובות ולשתף בחוויות שלכם מהצילומים שאתם הולכים לעשות בקרוב (כי אני בטוח שזה מה שהולך לקרות).
ועד הפעם הבאה שנתראה,
תהיו יצירתיים 🙂
