מרחק של שעה נסיעה מהבית,
ונדמה היה כאילו חציתי יבשות אל מקום שבו אין חוקים.
3 שעות של הליכה בדרום העיר נראו לי כמו מסע למדינת עולם שלישית.
פליטים מאיימים עליך במבט,
אך במבט עמוק אל תוך עיניהם, לא קשה לזהות את הפחד האוחז בהם.
הם מאיימים עליך,
אך בו זמנית הם מרגישים מאוימים מעדשת המצלמה המכוונת לעברם.
זו שאולי תנציח אותם.
זו שאולי תנציח את הרגע הזה שהם לא רוצים לזכור.
אלו הם אנשים מחוסרי כל.
פליטים מאזורי העוני והפשע בעולם,
ונרקומנים חסרי תקנה.
הרחוב הוא הבית שלהם,
פינות הרחוב הם החדרים,
והקרטון הוא מזרן.
סמים קשים עושים את דרכם מיד אחת לאחרת,
אנשים מזריקים ומסניפים בתוך ההמון וכהרף עין,
והזנות היא חלק בלתי נפרד מהנוף הדרום תל אביבי המסורתי.
אני מביט בהם, ואז בעוברי האורח,
מנסה ליצור את החיבור ביניהם,
ואני מוצא את עצמי מתקשה.
אני בוחר להתרכז באנשים השקופים,
אלו שצמאים למעט תשומת לב,
אלו שרובנו לא רואים בכלל.
אני בוחר להתבונן בהם מבעד לעדשת המצלמה.
שם, בפנים, הכל מועצם יותר.
בתוך העינית אני נוכח,
אך בו זמנית אני מנותק משאר הסביבה שלי.
כאילו שאני נמצא בתוך עולם משלי,
רואה את מה שאחרים לא,
ולוכד את אותם הרגעים שבהם אני מזהה כאב.
אני ניגש אליהם בעדינות,
מבקש בלב להיכנס אל תוך עולמם הפרטי,
מנסה להבין את סיפור חייהם דרך העדשה.
כתב וצילם: תומר אלמקייס.
אני מקווה שאהבתם לצפות בסדרת התמונות "האנשים השקופים של דרום תל אביב". אתם מוזמנים לשתף אותה בשמחה ולקחת חלק בהגברת המודעות של הנושא.
52 תגובות
מילים מרגשות ונוגעות ללב, לתמונות עצמתיות ביותר
תודה רבה, דבורה 🙂
גם אני רוצה לצלם סדרה בנושא חברתי. מה שיפה בסדרה שלך הוא שלא חשפת את פניהם. וכמובן התצלומים עצמם. תודה, תומר.
מדהים תומר! עבודה מעולה
תודה רבה, איתי.
עבודה מדהימה.
תפאורה חיה לדמותו של הרומני הקטן משירו של פוליקר "פומה פומה".
תודה רבה, בני.
קטונתי מפוליקר אבל תודה על המחמאה 🙂
יפהפה . משקף יפה את המצב שם.
תודה לך, עמוס.
מעניין מאוד מכיר את זה מקרוב . אפשר גם להסתובב בשכונת שפירא ביחוד בשבתות
תודה רבה, עמוס.
יפה מאד
תודה רבה.
תמונות מקסימות.
תודה, איציק.
מדהים, השחור לבן משקף את הזמן האבוד, כאילו 40שנה שלא שינו כלום מהתקופה שעוד תחנה מרכזית היתה שם
ניסים, תודה רבה 🙂
עוצמתי אמנותי ומלא עניין….
העיין הרגישה שלך הזויות והצילום בשחור לבן
מעבירים את המתרחש בחצר האחורית של ת"א .
ישר כח תומר ! מרגש
מרים, המון המון תודה.
מסתובבת הרבה ברחובות הללו וגם מצלמת כבר כ3 שנים. אין ספק שהעליבות הפחד העוני וגם החגיגות ושמחת הילדים הם הענין. נכון שאינם מוכנים להצטלם מסיבותיהם.
להעלות מודעות למה?
יש למטבע מספר צדדים והמדינה לא מטפלת בנושא כמו בעית הבדואים בנגב גם שם אפשר לצלם ולעורר מודעות. כנל בשכונות מצוקה או בעיירות כמו ירוחם. גם שם חיים עלובי חיים שמקוששים אוכל מתרומות. גם שם צילמתי. לכן צריך לעורר מודעות חברתית בכלל לנזקקים..
אין ספק שהלב ניכמר למראה עלובי החיים.
צילומים מאד עוצמתיים..
חנה, תודה רבה.
אין ספק שיש עוד הרבה דברים להתעסק בהם, אבל ההזנחה הזו ברחובות זה משהו לא רגיל.. אני בטוח שאם זה מה שאנחנו רואים בעיניים, אז אני שואל מה סמוי מן העין? והאם זה גרוע מכל מה שאנחנו רואים?
מרגש עד כאב, וצילום בשחור לבן עוד יתר מחדד,
יצירה חשובה מאד לכולנו, כל הכבוד
תודה רבה לך, יעל.
מרגש מאד.תמו ות נוגעות ללב.
האם צילמת אותם ברשותם?או מרחוק?
היי לבנה. תודה רבה 🙂
צילמתי מקרוב, וביקשתי רשות במבט 🙂
חזק ומעולה!
תודה, מאיר.
מקבץ תמונות מעניין מאד ואף מרגש. קשה להשאר אדיש לנוכח המציאות הנמצאת מתחת לאפנו, בהחלט עולם שלישי. מגיע להם לקבל יחס אנושי מאיתנו ואף המדינה צריכה לעזור להם – אולי היה נכון להעביר תקציבים מהישיבות המליונריות ולתת להם תנאים של חיים אנושיים , בריאות ופרנסה סבירים .
תודה על האשנב שפתחת לנו לעולם שלהם .
תודה רבה, שרה.
צילומים חודרים ומשקפים מציאות קשה ,תודה ששיתפת הלואי עלי צילומים כאלה
תודה רבה, מיכל 🙂
מעניין יפה ומדאיג.
אכן מדאיג.
תודה רבה, מוטי 🙂
תמונות רגישות מרגשות ומלאות אוירה. והכתיבה גם.
אכן מפחיד לאן כל זה יכול ללכת. מיאוש לא יוצא כלום טוב.
חזרתי עכשיו מתאילנד. טיול בר מצווה לילד.
אתה מסתובב בבנגקוק ורואה דברים כאלו. וזה מהפנט. בעיקר מול השפע שמסביב. שם דווקא הרגשתי ביטחון. נראה שהתאילנדים רגועים/אדישים ומקבלים את זה (למרות שלא הייתי בונה על זה לטווח הארוך).
אם לא הייתי עם הילדים, הדברים נמצאים במרחק פניה לסימטה צדדית. וכן, ברור לגמרי שגם שם אתה יכול להזיז את המבט ולהתעלם, ולהיכנס למרכז הקניות הקרוב. מה שאנחנו עושים בדרך כלל.
אבל מסתבר שהלכתי רחוק. התמונות שלך מחזקות את מה שאנחנו כבר יודעים. יש לנו הכל ממש ליד הבית.
מי מדינת עולם שלישי? ומי בוחר לא לדאוג ולהתעלם מהאנשים ברחוב?
ומי מתחמק מזה, בינתיים, בלי לשלם את המחיר?
ומתי כל זה יתפוצץ לנו לפרצוף?
אורי, תודה רבה על התייחסותך.
אכן, מתי כל זה יתפוצץ לנו בפרצוף? לדעתי כבר יש כאלו שזה מתפוצץ להם בדיוק שם.
עצוב מאד. איזה הבדל תהומי קיים בין צפון תל אביב לדרומה.
שבת שלום
אכן כן.
שיהיה שבוע נפלא.
יפה מאד ומרגש
תודה רבה, יעקב.
שלום תומר !
מיד שקראתי את נושא הצילום הרגשתי שכל התמונות יהיו שחור לבן להגברת הדרמה ואכן שמחתי לראות שהרגשתי נכון . התמונות בהחלט דרמטיות ומורגש שמצולמות בידי צלם מקצועי רגיש ומיומן . כל הכבוד על הביצוע מאד מצא חן בעיני .
עמי, תודה רבה לך 🙂
צילומים יפייפיים ועוצמתיים! כל תמונה שפרסמת היא סיפור עצוב ומרגש בפני עצמו שחודר עמוק ללב וסוחף למציאות עלובה ומכוערת.
תודה רבה, גפני 🙂
תמונות קשות והשחור לבן מדגיש ונכון לנושא. הבעיה היא שהתמונות קשות אבל המציאות קשה יותר. אולי כמה סיגרים ושמפניה ורודה יכולים לעזור, איזו מציאות עלובה מכל הכיוונים
תודה רבה, גדעון.
שיהיה שבוע נפלא.
לתומר תודה ששיתפת , כך ניתן לראות את העצב והטרגדיה ברחובות של דרום תל אביב, תמונות קשות עד מאד והצלחת בדרך הצילומית היחודית שלך להעביר לי את התחושות ואת העצב והקושי
תומר שלום !
מספר התגובות לתמונותיך רב ומגוון …אז תודה ! נותן כוון והשראה לאנשים השקופים שחייהם כל-כך קשים. הזעקה בשחור לבן מעצימה ונוגעת ברגישות של כל קמט מצב ועניין…….
היי מרים.
המון המון תודה לך:-)
אחלה תמונות
תודה רבה, יניב.
הי תומר
אוהבת את התמונות שלך!
תודה רבה, לאה 🙂