כך תהפכו את מגבלות ראיית המצלמה ליתרונות שיעשו לכם חיי צילום טובים יותר

הצלמת דורות’יאה לאנג אמרה פעם ש”מצלמה היא כלי שמלמד אנשים איך לראות ללא מצלמה”.

כשחושבים על זה קצת לעומק, המצלמה באמת מלמדת אותנו המון על ראיה והתבוננות, על היופי שבפרטים הקטנים, על אותם רגעים מכריעים שלא היינו שמים לב אליהם אלמלא המצלמה הייתה בידינו. כצלמים, אני חושב שניתנה לנו מתנה גדולה.

להתבוננות על העולם מבעד לעדשת המצלמה יש הבדל מהותי מהתבוננות על העולם שלא דרך עדשת המצלמה. גם בעזרת המצלמה הבסיסית ביותר ניתן ליצור תמונות שאיננו יכולים לראות באופן טבעי דרך העיניים שלנו.
הסיבה לכך נובעת בגלל העובדה שלמצלמה ישנן מגבלות מסוימות על פני העין האנושית, ומכיוון שהמצלמה היא כלי מכאני בעל שליטה על כל חלק וחלק במערכת הראיה שלו.

מגבלות המצלמה יחד עם מכאניקה משובחת, הפכו במרוצת השנים להיות חלק מהכלים שאיתם אנחנו משתמשים על מנת להציג את העולם דרך נקודת המבט שלנו. היכרות מעמיקה עם המצלמה ועם מגבלותיה תעזור לכם להבין למה המצלמה רואה אחרת מהעין שלכם, מה שיביא אתכם להיות צלמים יצירתיים וטובים יותר.

הנה הדרכים השונות של המצלמה לראות את העולם באופן שונה מהעין האנושית.

שדה ראיה מוגבל

כשאנחנו מביטים על העולם בעיניים שלנו, אנחנו רואים תמונה רחבה מאוד ללא מגבלות בשדה הראיה. כשאנחנו מביטים על העולם מבעד לעינית המצלמה, אנחנו תלויים במסגרת הצילום שלנו, כך שאנחנו מחויבים לחשוב מה אנחנו מעוניינים שייכנס לתמונה ומה לא, וזאת על מנת להפיק את המרב מהפריים.

אפשר להסתכל על כך כמגבלה, אך אפשר גם להסתכל על כך כהזדמנות ליצור אמירות שלא היינו יכולים ליצור אלמלא הייתה לנו המגבלה הזו שבלעדיה אולי לא היינו בוחרים בקפידה את הנושא ואת המיקום שלו בפריים, או שלא היינו בררנים מספיק לגבי מה שנכנס לפריים ומה שיוצא ממנו.

אם כך, מגבלת שדה הראיה של המצלמה היא לא באמת מגבלה. דווקא היא זו שעוזרת לנו לראות באופן נקודתי יותר מבלי להיות מושפעים מעניינים אחרים בסביבה.

צילום: תומר אלמקייס.

פוקוס

בעיניים שלנו אנחנו אפילו לא חושבים על פוקוס. ברגע שאנחנו מסתכלים לאזור מסוים, העין מתמקדת עליו במהירות יוצאת דופן ומבלי שנשים לב לכך. הפוקוס תמיד יהיה ממורכז ותמיד יהיה על האובייקט שעליו אנחנו מסתכלים.

בצילום, זה שונה. אנחנו יכולים לקבוע היכן יהיה הפוקוס ובכך לכוון את הצופה לחלק המשמעותי ביותר של התמונה. לכן עניין הפוקוס הוא אחד מהנושאים הראשונים שמלמדים בצילום.

תבינו איך פוקוס עובד, תכירו את מערכת הפוקוס האוטומטית של המצלמה שלכם ואת טכניקות הפוקוס השונות, ותצרו לעצמכם מצב שבו אתם נמצאים בשליטה מלאה גם בעניין הזה.

צילום: תומר אלמקייס.

עומק שדה

אחת השליטות היותר כיפיות שקיימות במצלמה זו השליטה בהחלטה שלנו על כמה התמונה שלנו ממוקדת – מה שהעיניים שלנו לא יודעות ולא יכולות לעשות.
באמצעות המצלמה אנחנו נוכל לשלוט על האזורים שאותם אנחנו רוצים באזור החדות שלנו, ובכך להוציא מכלל עניין את האזורים האחרים שאינם מעניינים. השליטה על איזור ההתמקדות היא אחת מאותם היבטים נפלאים ויצירתיים שהצילום מספק לנו.

אזור החדות הזה שעליו אני מדבר נקרא “עומק שדה”. בתמונה שבה עומק השדה גדול, אנחנו נקבל מצב שבו אזור גדול מהתמונה נמצא בפוקוס. לעומת זאת, בתמונה שבה עומק השדה קטן, אנחנו נקבל מצב שבו אזור קטן מהתמונה נמצא בפוקוס.
השליטה על עומק השדה שלנו תלויה בשילוב של מספר גורמים המשפיעים עליו להיות גדול או קטן. גורמים אלו הם אורך המוקד של העדשה, מפתח הצמצם, מרחק בין המצלמה לנושא, מרחק בין הנושא לרקע, וכן גודל החיישן שמשפיע גם הוא בצורה עקיפה.

אם נאזן בצורה טובה את חמשת הגורמים המשפיעים על עומק השדה, אז אנחנו נוכל לקבל תוצאות שלעולם לא נראה באופן טבעי.

צילום: תומר אלמקייס.

אורך מוקד

אם אתם רוצים קומפוזיציה מסוימת ולא מצליחים להשיג אותה, אז אתם יכולים לשקול לשנות את אורך המוקד של העדשה. זה משהו שהעיניים שלנו לא יכולות לעשות. כדי לראות משהו מקרוב מאוד ובפירוט מלא, אנחנו נצטרך להתקרב פיזית, וכדי לקבל תמונה רחבה יותר אנחנו נצטרך להתרחק.

שינוי של אורך המוקד מאפשר למצלמה להישאר באותו מקום ובכל זאת לראות גם זווית רחבה וגם זווית צרה, וזאת בהתאם לרצונות הצלם.

באמצעות בחירה נכונה של אורך המוקד, אנחנו נוכל להעצים את התחושות ואת הסיפור שבתמונה, להוסיף מימד של עומק חזותי, או להשטיח את התמונה במידה ואנו רוצים בכך.
הבנת העדשה ואורכי המוקד השונים תעזור לכם להבין את שדה הראיה של העדשה ואת ההשפעות השונות על התמונות.

צולם באורך מוקד 85 מ”מ. צילום: תומר אלמקייס.
צולם באורך מוקד 20 מ”מ. צילום: תומר אלמקייס.

מריחה והקפאה של תנועה

אחת מהיכולות המדהימות של המצלמה זו היכולת שלה להקפיא ולמרוח תנועה. בתמונה אחת אנחנו יכולים לתפוס רגע של אלפית שנייה, ובתמונה אחרת אנחנו יכולים לתפוס רגע שנמשך מספר שניות או אפילו דקות.

באמצעות התריס של המצלמה אנחנו יכולים לשלוט במשך הזמן שבו החיישן נחשף לאור, ובכך להחליט האם נושאים בתנועה יצאו קפואים או מרוחים. כמו כן, בדיוק כמו שניתנת לנו האפשרות להחליט אם הם ייצאו קפואים או מרוחים, אנחנו יכולים גם להחליט עד כמה הם ייצאו מרוחים, וזאת על ידי שליטה במהירות התריס. ככל שהתריס יהיה פתוח לזמן רב יותר, כך האובייקט הנע ייצא מרוח יותר.

חישבו על כך בפעם הבאה שאתם מצלמים נושא בתנועה ונסו פעם אחת לא להקפיא אותו אלא למרוח אותו. נסו לצלם במהירויות תריס שונות על מנת להבין את מינון המריחה הנדרש לכם.

צילום: תומר אלמקייס.

באותה מידה, באמצעות מהירות תריס אנחנו יכולים להקפיא תנועה מהירה מאוד. מצלמות משוכללות מאפשרות לנו לצלם במהירויות תריס של 1/8000 ולהקפיא עצמים הנעים במהירות גבוהה.

צילום: תומר אלמקייס.

טווח דינמי

טווח דינמי זה היחס שבין עוצמת האור החלשה ביותר לבין עוצמת האור החזקה ביותר שנקלטים על גבי החיישן. במילים אחרות, מדובר במנעד הטונים שהמצלמה מסוגלת לקלוט מלבן ועד שחור.
מגבלה זו עשויה להציק לנו בעיקר כאשר מדובר בסצנה קונטראסטית, שבה לא נוכל להשיג את כל מנעד הטונים על מנת לקבל פרטים הן באזורים הבהירים והן באזורים הכהים.

מה שחשוב לדעת זה שככל שהזמן עובר, כך גם הטכנולוגיה מתקדמת וכך גם הטווח הדינמי של המצלמות. השמועה אומרת שביום מן הימים ייצרו מצלמות עם טווח דינמי זהה לזה שקיים בעין שלנו ואפילו טוב יותר ממנו (רחמנא לצלן). טוב, נו, ימים יגידו..

כרגע אני לא שמעתי על שום מצלמה שמסוגלת לקלוט טווח דינמי גדול כל כך כמו בעין שלנו. ראו הוכחה לכך כשאתם תצלמו ביום שמשי בסצנה קונטראסטית, שם אתם תצטרכו להחליט לבצע את קריאת האור או מהחלק המואר או מהחלק המוצל. המצלמה פשוט לא מסוגלת לקלוט מנעד רחב של טונים כמו שהעיניים שלנו מסוגלים לקלוט.

לצורך השוואה – יכולת ההבחנה של המצלמה הממוצעת היא 5-7 סטופים בין הלבן לשחור. במצלמות משוכללות יותר אתם תמצאו טווח דינאמי של 8-11 סטופים בין הלבן לשחור .
לעומת זאת, אם אנחנו עורכים השוואה בין המצלמה לעין האנושית, יכולת ההבחנה של העין האנושית היא 24 סטופים בין הלבן לשחור בסצנות קונטראסטיות, והרבה יותר מכך בסצנות שאינן קונטראסטיות.

רוצים להבין את זה טוב יותר? נסו לצלם פורטרט על רקע של שקיעה. פעם אחת תמדדו אור מהשמיים, ובפעם השנייה תמדדו אור מהנושא שלכם. אתם תגלו שהמצלמה לא יכולה לקלוט בתמונה אחת גם את הפרטים בשמיים וגם את הפרטים של הנושא שלכם ללא עזרים מלאכותיים.

צילום: תומר אלמקייס.

אתם יכולים לעשות את אותו הדבר בצילום מבעד לחלון בבית שלכם באור יום. פעם אחת תמדדו אור מהחדר עצמו ובפעם השנייה מהאזור שבחוץ. גם כאן אתם תגלו שהמצלמה לא תהיה מסוגלת לראות את הפרטים של הפנים ושל החוץ ביחד.

ככה אתם תוכלו לעשות השוואה בין המידע שהעין שלכם מסוגלת לקלוט לבין המידע שהמצלמה שלכם מסוגלת לקלוט. חשוב מאוד להבין את עניין הטווח הדינמי בצילום על מנת לדעת “לקרוא” סיטואציות של תאורה ולהפיק מהן את המיטב.

צילום: תומר אלמקייס.

הרבה מסתכלים על מגבלת הטווח הדינמי כחיסרון אבל אני מאוד בעד להסתכל עליה דווקא כיתרון עבור הצילום, שכן אם יגיעו למצב שבו המצלמות קולטות טווח דינמי כמו של העין, אז מה יהיה כל כך מיוחד בצילום?

הרגע המכריע

בכל שנייה נתונה, העיניים שלנו מסוגלות לקלוט המון רגעים שחולפים לנגדן מבלי היכולת לעצור רגעים מסוימים ולהתמקד בהם. בצילום, אנחנו יכולים לבחור רגע אחד בודד ולהקפיא אותו לעד. אני חושב שזו הסיבה היחידה שבגללה אני צלם היום. האפשרות לשמור זיכרון, לתעד ולהנציח קסמה לי תמיד.

בפועל, אין זה משנה אם אתם מצלמים נוף, פורטרט או אירוע – לנקודת הזמן שבה החלטתם לצלם, תמיד תהיה משמעות עבור התמונה שצילמתם.
הצלם הנרי קרטייה ברסון אמר פעם ש”שאין בעולם דבר שאין לו רגע מכריע”. בצילום נוף זה יכול להיות בדיוק הרגע שהשמש נכנסה לענן או יצאה ממנו, או בדיוק הרגע שעבר נשר גדול והוסיף לכם לתמונה את מה שהיה חסר בה. בצילום פורטרט זה יכול להיות אותו הרגע שהמצולם שלכם נזכר במשהו מרגש שהשפיע על הבעות פניו. בצילום רחוב זו יכולה להיות סיטואציה ספציפית או שילוב של מספר סיטואציות אל תוך תמונה אחת. כך או כך, את הרגע המכריע ניתן למצוא בכל נושא שאנחנו מצלמים.

צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.

לימדו כיצד לשים לב לרגע המכריע, לראות אותו מבעוד מועד, להתכונן אליו וללחוץ על המחשף בדיוק בזמן הנכון.

סיכום

היופי הכי גדול בצילום זה שהוא מאוד דומה למערכת הראיה שלנו, אך יחד עם זאת הוא שונה. באמצעות המצלמה אנחנו יכולים לראות דברים שאנחנו בחיים לא נראה בעיניים שלנו או שלא נשים לב אליהם.

כשעורכים השוואה בין הצילום למערכת הראיה האנושית, אנחנו מגלים שלמצלמה ישנן המון מגבלות שאם נבין אותן נכון ונדע להשתמש בהן לטובתנו אז נוכל להפוך אותן ליתרונות.
זכרו כי מגבלות הן לאו דווקא עניין שלילי, והן אלו שהופכים את הצילום למה שהוא. אם המצלמה הייתה מסוגלת לראות כמו העיניים שלנו, אז הצילום היה הרבה פחות מעניין ממה שהוא עכשיו..

חברים, המון תודה שקראתם אותי. אני מקווה שהפוסט הזה היה לכם לעזר רב 🙂
אני מזכיר לכם שקיימים בבלוג 59 פוסטים נוספים (כן, כן, זה הפוסט ה- 60 במספר. וואוו!!!) הזמינים לקריאה בכל יום ובכל שעה.

אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה לאלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

תומר אלמקייס
36 תגובות
  1. יהודה כהן הגב

    תודה תומר
    מענין מאד.

  2. dina הגב

    תודה רבה תומר על פוסטים נהדרים ומחכימים

  3. אלי הגב

    אתה כותב נפלא. בהיר, ברור ומלא תוכן

  4. נירה יואלי הגב

    הפעם הפוסט נפל עלי בדיוק בזמן.
    לא שלא ידעתי את הדברים האלה, אבל הוא אירגן לי אותם בדיוק בתקופה
    שלא הייתי בטוחה שאני זוכרת הכל.
    תודה, תומר

  5. רחל הגב

    תודה גם על הפוסט הזה, לאט לאט אני לומדת את המושגים ומבינה יותר על מה מדובר. בזמני הפנוי נכנסת גם לפוסטים קודמים בסיסיים יותר.
    כל הכבוד לך על ההתמדה בכתיבה ותודה רבה
    רחל

  6. משה גולדפוס הגב

    יופי של כתבה.אמירה מחודדת מאוד של הצלמת לאנג!

  7. ליאון הגב

    פשוט תענוג לקרוא כל פוסט שלך. תודה

  8. עמוס כהן הגב

    תודה תומר על השיתוף

  9. טליה רוקח הגב

    תודה תומר שכן ומורה יקר כמה אני לומדת ממך 🙂

  10. מיכה רגב הגב

    תודה רבה תומר.
    פוסט נהדר, בדיוק כמו שאמרה הנברת לאנג: “מצלמה היא כלי שמלמד אנשים איך לראות ללא מצלמה”.
    כך גם הפוסט שלך, הוא הכלי שחידד וריכז את מה שידעתי וקיבלתי כמובן מאליו, אך יצר לי תובנות מעמיקות וברורות יותר.
    או כמו שאומרים החבר’ה, “הראית לנו מאיפה משתין הדג” 🙂

  11. חיים הגב

    תודה על המאמר. מעניין מאד
    חיים

  12. רענן הגב

    היי תומר
    כייף לקרוא את החומרים שלך הם ממש עוזרים כתובים בשפה פשוטה ונעימה ומאוד מובנים .
    המשך ככה מקווה שניפגש שוב מתי שהוא
    רענן

  13. אביחי הגב

    תודה רבה, מאמר מחכים מאוד

  14. אוהד הגב

    מאד אהבתי – ביתוי ברור וחד של הרבה דברים שמסתובבים לי בראש.. כולל ההתיחסות (המרגיזה) “אתה מסתובב כל הזמן עם העין ב view finder” (שדרך אגב אינה נכונה 🙂 ) אבל בעצם מתיחסת לעובדה שצלם מסתכל על דברים קצת אחרת…:)

  15. אמנון הגב

    תומר שלום!
    כל הכבוד על הפוסטים המעניינים מאד.
    אתה נותן לי את הכלים והאומץ לנסות/להשתולל ולמקסם את הפוטנציאל הכלול במצלמה, למרות שעוד אין לי שליטה מלאה על מה משפיע על מה ועל התוצאה.
    אומרים שמה שאנחנו רואים – זה התרגום של המוח את מה שהעיניים מעבירות, עם ערבוב של ציפיות/רגשות/ניסיון וכו’ , ואני מוכרח להגיד שלפי הצילומים שלך – אתה פשוט מקטין את הפער בין הציפיות/רגשות וכו’ למציאות למינימום.
    תודה וברכה אמנון.

  16. אורן ברוך הגב

    שלום תומר
    גם הפעם הצלחת להסביר נושא בזווית חדשה ומעניינת
    תודה כרגיל מעניין וכתוב נפלא

  17. ניסים הגב

    לתומר המדהים!
    המדריכים שלך מעניינים מרתקים, חוץ מהידע הענק בצילום יש לך גם ידע בכתיבה, פשוט כייף לקרוא, וגם מה שלא באמת שימושי בשבילי אני קורא תמיד. פשוט מעניין ומהנה!!

    ממש תודה רבה!!

השארת תגובה

נקודת המבט שלנו

טל ניניו ותומר אלמקייס - הצילום עבורנו הוא דרך חיים, אמנות, צורך להתבטא. לאחר עשרות שנים של תשוקה לצילום שלא נגמרת שהתחילו בהמון ניסויים ותהיות, רצינו ליצור אתר שבו נוכל לעזור לאלו שחיים ונושמים צילום מתוך תשוקה גדולה - כמונו ובכך לקבל הזדמנות להעניק לכם מהידע שצברנו במהלך השנים ולחסוך לכם זמן של ניסויים ותהיות. אנחנו מאמינים שהדרך להיות צלם מתחילה קודם כל מהצורך להתבטא. אם הוא קיים אצלכם - שום דבר אחר לא חשוב כרגע. לימוד נעים, טל ותומר.

אנחנו כבר חברים בפייסבוק?
Call Now Button
גלילה לראש העמוד
Send this to a friend