בוודאי שמעתם לא מעט פעמים את המילה "סטופ" (Stop), ואולי חלקכם לא ממש הבינו במה מדובר.

בצילום, כשאומרים "סטופ", מתכוונים באופן ישיר לחשיפה (סך כל כמות האור המגיעה אל החיישן או סרט הצילום). למעשה, לכמות האור שאנחנו מכניסים אל החיישן. 

הרבה צלמים בתחילת דרכם נרתעים מהמושג הזה וחוששים מלהבין אותו מכיוון שהוא נשמע מעט מסובך, אבל האמת היא שהנושא הזה לא מסובך בכלל ואפילו פשוט מאוד.

אז בואו ניגש לעניין…

מה זה "סטופ"?

סטופ הוא מונח המשמש לתיאור ההבדלים ברמת החשיפה (צמצם, תריס, ISO).  לצורך העניין, אם אתם שומעים צלם שאומר שהוא הולך להגדיל את החשיפה שלו בסטופ אחד, זה אומר שהוא הולך להגדיל את כמות האור שלו פי 2 מהכמות הנוכחית. בדומה לכך, אם הוא אומר שהוא הולך להקטין את החשיפה שלו בסטופ אחד, אז זה אומר שהוא הולך להפחית את כמות האור בחצי מהכמות הנוכחית.

כידוע שכמות האור הכללית הנתפסת בזמן הצילום נקראת "חשיפה", והיא מושפעת מ-3 גורמים – מפתח הצמצם, מהירות תריס ורגישות ה-ISO.

כל אחד מאלו נמדד בערכים שונים, ולכן הרעיון של ה"סטופ" הומצא כדרך נוחה יותר להשוות ביניהם.

סטופ בצמצם

הצמצם נמדד בערכים הקרויים F-Stop המציינים את היחס שבין אורך המוקד לקוטר הצמצם.
כאשר ערך הצמצם הוא מס' קטן, זה אומר שהצמצם פתוח ונכנס יותר אור. כאשר ערך הצמצם הוא מס' גדול, זה אומר שהצמצם סגור יותר ובכך מכניס פחות אור.

בצמצם, ערך הסטופ אינו מתייחס להכפלה או למחצית מהערך עצמו, אלא להכפלה או לחלוקה של הערך ב-1.41 – שזה בעצם השורש הריבועי של 2.

לדוגמא:

* אם נסגור צמצם בעל ערך F2.8 בסטופ אחד, אז התוצאה תהיה צמצם F4 מכיוון ש- 2.8 X 1.41 = 4.
* אם נפתח צמצם בעל ערך F22 בסטופ אחד, אז התוצאה תהיה צמצם F16, מכיוון ש- 22 \ 1.41 = 16.

סטופ במהירות התריס

מהירות תריס זו בעצם ההגדרה שלנו לזמן שבו התריס נשאר פתוח במהלך החשיפה. ככל שהתריס יחשוף את החיישן ליותר זמן, כך ייכנס לנו יותר אור ולהיפך.

מהירות התריס נמדדת בערכים המציינים זמן – שניות או חלקי שניות.

לדוגמא:

צילום במהירות תריס 250 = מהירות תריס 1/250 של השנייה.
צילום במהירות תריס 6" = מהירות תריס של 6 שניות.  (הסימן " מציין שנייה ולא חלקי שנייה).

סטופ ברגישות ה-ISO

ערך ה-ISO מתאר לנו עד כמה החיישן של המצלמה רגיש לאור שפוגע בו. זאת אומרת שחיישן רגיש יותר, יפיק לנו תמונה מוארת יותר.

ה-ISO נמדד בערכים מספריים המציינים את רגישותו של החיישן, כאשר מספר נמוך מציין רגישות נמוכה, ומספר גבוה מציין רגישות גבוהה.

בכל שלושת הפרמטרים, עלייה בסטופ אחד תגדיל את כמות האור הנכנסת אל החיישן פי 2, וירידה בסטופ אחד תקטין אותו בחצי.

בשנים האחרונות גברו השימושים בתחנות ביניים, כך שברוב המצלמות ניתן להשתמש בערכים של 1/2 או 1/3 סטופים המאפשרים גמישות גדולה יותר בצילום.
באופן אישי, המצלמה שלי מוגדרת ל-1/3 סטופים, ככה שתמיד אני זוכר שכל "קליק" בגלגלת יוריד או יעלה 1/3 סטופ.

חוק הגומלין בחשיפה

הדבר הטוב ביותר בהמצאתם של הסטופים זה שהם נותנים לנו דרך מאוד נוחה לשמור על החשיפה שלנו תוך כדי שאנחנו עושים שינויים בצמצם, בתריס וב-ISO.

נניח שאתם מצלמים תמונה עם ערכי חשיפה של  צמצם F11, מהירות תריס 1/100 ו-ISO 200. הנושא שלכם יוצא מעט מרוח, אז אתם מחליטים להגדיל את מהירות התריס ל-1/200.

בפעולה הזו אתם קיצרתם את זמן החשיפה בסטופ אחד, מה שאומר שעכשיו אתם תקבלו תמונה כהה יותר בסטופ אחד – דהיינו, חצי מכמות האור שנכנסה לתמונה הקודמת.
על מנת להחזיר את החשיפה לקדמותה, אתם תצטרכו להגדיל אותה שוב בסטופ אחד, רק שהפעם זה ייעשה על ידי הצמצם או ה-ISO.

זאת אומרת שבמקרה הזה, אנחנו נצטרך לפתוח צמצם מ-F11 ל- F8 (סטופ אחד) או להגדיל את רגישות ה-ISO מ-200 ל-400. בכך, אנחנו עשינו את השינוי הרצוי מבלי לשנות את החשיפה.

כמו שאתם יכולים להבין – כשאנחנו מתרגמים את החשיפה שלנו לערכים של סטופים, הרבה יותר קל לנו לשנות את הגדרות החשיפה מבלי לפגוע בחשיפה עצמה.

שיקולי הצלם בזמן החשיפה

בזמן שאתם מרכיבים את החשיפה שלכם משלושת המרכיבים שלה (צמצם, תריס, ISO), אתם צריכים להיות מודעים לכך שכל אחד מהפרמטרים משפיע באופן אחר על הצילום, ולא תמיד זה מה שאתם רוצים.

אם מהירות התריס שלכם תהיה איטית מדי, אתם עלולים למרוח את התמונה שלכם. זה יכול לקרות גם מתנועת המצלמה וגם מתנועת הנושא. מצד שני, לפעמים זה דווקא מה שאתם תרצו.

צולמה מהיד בחשיפה של 2 שניות תוך כדי תנועה. צילום: תומר אלמקייס.

אם הצמצם שלכם יהיה פתוח מדי, אתם עלולים לפספס אובייקטים שחשוב לכם שיהיו בפוקוס. מצד שני, עם צמצם פתוח אתם יכולים ליצור תמונות שבהן עומק השדה קטן והנושא מאוד בולט על פני שאר הסביבה שלו.

אם רגישות ה-ISO תהיה גבוהה מדי, אתם עלולים לצלם תמונות עם רעש דיגיטלי גבוה שמוריד מאיכות התמונה. וכמובן שגם כאן אולי זה דווקא מה שתרצו..

סיכום

כמו בכל דבר בצילום, התאמת שלושת הפרמטרים המשפיעים על החשיפה צריכה להיעשות באיזון נכון. לפני הכל, אתם צריכים להחליט מהן ההשפעות שאתם רוצים על התמונה ולבחור בהגדרות שיביאו לתוצאה הזו. לאחר מכן, אתם מסיימים לקבוע את החשיפה שלכם באמצעות 2 הפרמטרים האחרים.

הסטופים הם בהחלט כלי עזר מעולה שמאפשר לנו לשלוט בחשיפה בצורה מהירה ומדויקת יותר מבלי להסתכל כל הזמן על מד האור.

אז זהו להפעם, חברים.
אם נהניתם מהפוסט, הרגישו חופשי לשתף אותו עם אלו שלדעתכם ימצאו בו עניין דומה. בנוסף, אם יש לכם שאלות או הערות, אתם מוזמנים לרשום לי בתגובות שמתחת לפוסט.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂