דלג לתוכן

ארכיון יולי 2017

צילום פורטרט: כיצד הבנה בשפת הבעות הפנים תשפר את התמונות שלכם?

אחת השאלות היותר נפוצות בקרב צלמים היא: "איך אפשר להוציא יותר רגש מהמצולם?" בהרבה מקרים מדובר בצלמים טובים שמבינים צילום ותאורה לעומק, אך בנושא הספציפי של צילום פורטרט הם מוצאים עצמם מתקשים. 

לרוב, הסיבה לכך נובעת מחוסר ידע או חוסר שימת לב לפרטים רגשיים ותקשורתיים המופיעים בגוף האדם ומשמשים כחלון לרגשותיו.

לנו, בני האדם ישנם ערוצי תקשורת מילוליים שדרכם אנחנו מעבירים מסרים בקלות יחסית. אם אני כועס, אני פשוט יכול לומר שאני כועס, לכתוב שאני כועס או לסמן בשפת הסימנים שאני כועס.

לעתים, מסיבות כאלה ואחרות, האדם שמולי לא ישתף אותי את שעל ליבו ואני אצטרך לפרש את תחושותיו בדרכיי שלי. כאן נכנסים למשוואה ערוצי התקשורת הבלתי מילוליים שבאמצעותם אנחנו יכולים לפרש רגשות ותחושות. ערוצי התקשורת הבלתי מילוליים שעליהם אני מדבר הם שפת גוף, מחוות תנועה, מגע, קשר עין, שינויים בטון הדיבור, הבגדים שהאדם שמולנו בחר ללבוש, הבושם שבו הוא בחר להשתמש בו וכמובן הבעות הפנים שמספרות לנו לא מעט.

הבעות פנים הן אחד מערוצי התקשורת הבלתי מילוליים החשובים ביותר לאדם בכלל ולצלם בפרט, ולכן אני אגע בהן בהרחבה בפוסט הזה.

מאז שנולדנו, אנחנו למדנו להכיר את הבעות הפנים השונות ולפרש אותן לתחושות. כך בעצם אנחנו יודעים לזהות איזו תחושה מניעה את האדם שמולנו בכל רגע נתון. בפועל, אם אנחנו חושבים על זה, במהלך שנות חיינו היינו אמורים לצבור ניסיון ולהיות מומחים בתחום, אבל האמת די רחוקה מכך.

על פי מחקרים שבוצעו, כל מה שאנחנו יודעים על הבעות פנים, לקוח מתוך הניסיון האישי שלנו בחברה שבה אנחנו נמצאים ובהקשר לתרבות. זאת אומרת שהבעות פנים הן אינן אוניברסליות ושהפרשנות שלהן די תלויה בהקשר התרבותי שבו הן מופיעות. למרות זאת, המחקרים מלמדים כי ניתן להסתגל בקלות למעבר בין תרבות אחת לאחרת מכיוון שהשינויים הם שינויים קטנים.

מאחר שהרוב המוחלט של בני האדם לא לקחו על עצמם ללמוד לעומק את השפה הבלתי מילולית הזו, ולא כולם יודעים לזהות אי אלו דקויות כאלה ואחרות המייצגות את ההבדל בין ביטוי אחד לאחר, כולנו די מתחילים.
מה שמעניין הוא שרוב בני האדם מצליחים לחיות חיי אושר ושמחה למרות המגבלה הזו המקננת בתוכם, ולפעמים מבלי שהם יודעים על כך.

הצלמים, לעומת זאת, יכולים להיות די מתוסכלים אם הם לא מבינים את התחום הזה ולא יודעים לשים לב או לפרש נכון את הבעות הפנים. בכל אופן, אם אתם מצלמים אנשים, אז אתם חייבים לדעת לקרוא את הבעות הפנים השונות ולהתייחס אליהן בכל תמונה שאתם מצלמים.

מהן בכלל הבעות פנים ולמה טוב לנו להכיר אותן?

כאשר אדם חווה רגש מסוים, מתעוררת אצלו תגובה טבעית ובלתי רצונית שבאה לידי ביטוי בשינויים בשרירי הפנים. אלו יוכלו לספר לנו על הרגש שהאדם חווה מבלי שהוא יצטרך לספר לנו על כך.

פניו של האדם יכולים ליצור מגוון עצום של הבעות פנים (מדובר באלפים) מכיוון שכל רגש או תחושה יכולים להגיע בעוצמות משתנות וכן מספר רגשות יכולים להיות משולבים בו זמנית.

למזלנו הרב, ישנן רק 8 הבעות פנים אוניברסליות בסיסיות. כשאני אומר אוניברסליות, אני מתכוון לכך שאלו הן הבעות הפנים שתמצאו גם באזורים הכי נידחים בעולם.

שמונת הבעות הפנים האלה הן: עצב, שמחה, פחד, כעס, הפתעה, ציפייה, קבלה ודחייה.

הפתעה או כעס? -צילום: תומר אלמקייס.

שילוב של הבעות, ייצרו לנו תחושות כמו בוז, דיכאון, תשוקה, אהבה, בדידות, ייאוש, גועל וכדו'..

אהבה, תשוקה, גאווה. -צילום: תומר אלמקייס.

בשלב הזה, אתם יכולים לתהות מדוע הבעות הפנים מקבלות את מירב התהילה? הרי גם שפת גוף היא חלק מהמשוואה. ובכן, רגשות באים לידי ביטוי בעיקר באזור בפנים ופחות באזור הגוף. מה שכן, הגוף יכול לספר לנו את רמת ההחצנה של מצבי הרוח אותם אנו חווים, כדוגמת אדם עצבני ולחוץ הדופק במהירות עם הרגל או היד, או כוסס ציפורניים בעצבנות.
אין ספק שזה מידע חשוב מאוד, אבל הפנים הם המקום שבו מתרחשות הפעולות העיקריות.

הפנים מציגים לנו 3 סוגים עיקריים של סימנים. ישנם סימנים סטטיים כמו צבע עור, שהם היבטים קבועים של הפנים. ישנם סימנים איטיים כמו קמטי הבעה שמתפתחים עם הזמן, וישנם סימנים מהירים המתרחשים כאן ועכשיו ומציגים לנו בצורה ברורה את הרגשות. אלו הם הסוגים המהירים של הבעות הפנים שבדרך כלל מופיעים למספר שניות בודדות, ואנחנו, כצלמים, צריכים להקפיא אותם. זו גם הסיבה שעל צלם הפורטרט להכיר ולהבין את תחום הבעות הפנים ולזהות רגעים של רגשות מעורבים היוצרים לנו הבעות פנים שונות.

כמה רגשות מעורבים מלווים את הנושא?
-צילום: תומר אלמקייס.

החדשות הטובות הן שאתם לא ממש צריכים ללכת עכשיו לקורס "חוכמת הפנים" כדי לדעת את זה.. אתם די מהר יכולים לאמן את עצמכם לזהות ביטויים רגשיים אמיתיים, ואז תוכלו לצלם בדיוק ברגע הנכון על מנת להקפיא את אותו רגע חולף של רגש אמיתי.

רגע של כיף. -צילום: תומר אלמקייס.

כמובן שאתם גם יכולים להתעלם לחלוטין מהבעות פנים אמיתיות ולקבל רק חיוכים מאולצים ומזויפים שאנשים יכולים לעטות על פניהם במשך זמן רב יותר.

הבחירה היא שלכם!

חשיבותן של הבעות הפנים בצילום

חשוב מאוד שכל צלם אנשים ילמד להבחין בהבעות הפנים השונות. זה יעזור לו בזמן הצילום, בזמן מיון התמונות והגשתן ללקוח, ואפילו גם בחיים עצמם.

בצילום

כאשר אתם מצלמים, עליכם להקפיד לבחון את הנושאים שלכם כאשר העין שלכם בתוך עינית המצלמה, ואתם צריכים להחליט מתוך אינטואיציה רגשית מתי ללחוץ על המחשף ולהקפיא את הרגע שמולכם.
אתם צריכים גם להיות מסוגלים לקלוט מתי האדם שמולכם מזייף את החיוך, ומתי הוא חווה אושר אמיתי. ההבדל בין חיוך אמיתי לחיוך מזויף הוא הבדל של שמיים וארץ. הבדל זה מתבטא באיכות הביטוי שאתם מביאים מהסיטואציה.

כאשר אתם מבינים את העובדות על הבעות הפנים ויודעים שהם בדרך כלל מופיעים למספר שניות בודדות, אתם כבר בתחילתו של שינוי בדרך שבה אתם מצלמים.
בתחילת דרככם, אתם יכולים לבקש מהלקוחות שלכם לחייך, לצלם כמה תמונות "טכניות" ולאחר מכן להמשיך הלאה ולקוות שתהיה לכם תמונה טובה. בפועל, הקפאת רגעים חולפים של רגשות אמיתיים מחייבת טכניקה שונה מזו. על הצלם לחפש את הביטויים האלו, להיות סבלניים ולחכות שהם ייצאו באופן טבעי. כשאלו יוצאים, אתם מיד מצלמים בהנחה שהבעת הפנים הזו תחלוף בעוד מספר שניות.

צילום: תומר אלמקייס.

זה אולי נשמע קשה, אבל זה לא באמת קשה. אתם פשוט יכולים להחמיא למצולמים שלכם ולהעסיק אותם במחשבות על נושאים מרגשים. מספיק שתתעניינו בהם ובעיסוקים שלהם וכבר תזכו לראות נפלאות.. אתם יכולים גם לשאול אותם על הפעם הראשונה שהם פגשו את אהבת חייהם או לדבר על כל נושא מרגש אחר. תוך כדי השאלה ותוך כדי התשובה אתם צריכים להתבונן היטב, וברגע שאתם מזהים הבעה אמיתית – זה השלב ללחוץ על המצלמה.
במצבים כאלה אתם צריכים להיות מיומנים על מנת לתפוס את הבעת הרגש האמיתית, וכמו כן – אתם צריכים לקחת בחשבון שבמהלך שנייה בודדה הבעת הפנים משנה את צורתה ולכן אפשרי לצלם רצף קטן של תמונות ולהגדיל את הסיכויים שלכם לתפוס הבעת פנים טובה ואמיתית.

בתמונה הזו, היה רגע כזה שהחבר הצחיק את מיקי החתן והוציא ממנו הבעות שלא היה אפשרי להתעלם מהם. רצף של צילום עזר לי לתפוס הבעות שונות בפרק זמן קצר יחסית.

צילום: תומר אלמקייס.

התמונות הבאות צולמו במסע צילום לגיאורגיה שהדרכתי לפני מספר שנים. היינו בדרך לכפר "שאטילי" כאשר ראינו בצידי הדרך את האיש שבתמונה יושב עם משפחתו לארוחת בוקר מול נוף מרהיב ביופיו. כצלמים סקרנים, כמובן שבחרנו לעצור, להכיר ולצלם..

כשהתקרבנו אליהם גילינו אדם מאוד נחמד (דיברנו בעיקר איתו) שסיפר לנו מעט על עברו ועל עיסוקו בגיאורגיה. במהלך השיחה, אני בחרתי להיות עם העין בתוך המצלמה ולצלם אותו תוך כדי שהוא מספר על עצמו. ידעתי שזה יביא לי את התוצאות הטובות ביותר.

הנה 2 תמונות מהסיטואציה, וכל תמונה מספרת סיפור אחר.

צילום: תומר אלמקייס.

בצילום של אדם אחד, אנחנו נדרשים להיות מרוכזים רק בו, וזה מקל עלינו מאוד בתזמונים הנכונים לצילום. אך מה קורה בצילום של יותר מאדם אחד? כאן יש לכם יותר פנים, ואתם צריכים להתייחס לכולם על מנת להקפיא רגע שבו כולם עם הבעת פנים טובה ומחמיאה.

צילום: תומר אלמקייס.

ודאו שאתם מסתכלים על כל המצולמים ונסו לצלם תמונה שבה לכולם יש הבעת פנים טובה. בגדול, ככל שיש לכם יותר מצולמים בתמונה, אז יהיה לכם מאתגר יותר לתפוס רגע שבו לכולם יש הבעת פנים טובה, אז במקרים כאלה מומלץ אפילו יותר לצלם רצף של תמונות.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

טכניקות אלו אולי יאטו במקרים מסוימים את קצב הצילום שלכם, אך עליכם לדעת שאתם עושים זאת כדי לקבל תוצאות אמיתיות. בפועל, זה הרבה יותר שווה מכמות גדולה של תמונות.

בתהליך מיון התמונות

אם אתם כבר מבלים זמן רב במיון התמונות שלכם, אתם יכולים לדעת היטב כמה מהר משתנות ההבעות והרגשות מתמונה לתמונה. בתמונה אחת אנחנו נראה הבעה מקורית ומרגשת, בעוד התמונה שאחריה עלולה להציג הבעה משעממת וחסרת חיים.
הפנים משתנות כל הזמן, וכאשר אתם בשלב שבו אתם צריכים לשבת ולמיין את התמונות עבור הלקוח שלכם, אתם יוצרים לעצמכם אתגר רציני.

איזה ביטוי הוא זה שאתם צריכים ללכת איתו? בדרך כלל זה החלק הקשה ביותר שדורש זמן ושיקולים זהירים. אחרי הכל, ביטויים הם מתוחכמים מאוד, וההבדל בין חיוך אמיתי לכזה מזויף, יכול להיות יותר קל ממה שאי פעם דמיינתם.

הבנה מספקת בהבעות הפנים יהפכו את תהליך מיון התמונות לקל יותר עבורכם. ברגע שאתם תשימו לב לכל פרט, אתם תדעו לזהות במהירות את ההבעה החזקה ביותר מהאחרים וגם תהיו מסוגלים להבין יותר טוב לאיזה ביטוי מתקשרת כל הבעת פנים, ובכך להחליט אם זה נכון עבור המסר שאתם מנסים להעביר בתמונה.

עד כה דיברנו בעיקר על החשיבות של הבעות הפנים בצילום שלנו. אין ספק שזה עניין חשוב מאוד מכיוון שתמונות אינן מכילות תקשורת שמועה או כתובה, והבעות הפנים הן השיטה העיקרית להעברת רגש מהמצולם לצופה.

מעבר לצילום, להבנת הבעות הפנים יש ערכים נוספים גם לחיים עצמם. הם יכולים לעזור לכם באינטראקציה עם בני אדם וגם עם הלקוחות שלכם בכל השלבים של התהליך.

בואו נראה איך…

בחיים

בכל פעם שאתם נפגשים עם הלקוחות שלכם, שימו לב להבעות הפנים שלהם. אלו יסבירו לכם בדיוק מה הם חושבים עליכם ועל העבודה שלכם מבלי שתצטרכו לשאול. הבעות הפנים יגידו לכם האם הם מבולבלים, חוששים, מרגישים לא בנח או שאולי הם מעריצים אתכם ואת העבודה שלכם.. אם תדעו לזהות את הסימנים האלה, אתם תוכלו להתאים את הגישה שלכם ולכוון את השיחה למקומות הנכונים.

אז כמו שראינו, הבעות הפנים יכולות לעזור לנו לתקשר באופן טוב יותר עם בני האדם בכלל ועם המצולמים שלנו בפרט. אבל מה לגבי הבעות הפנים שלנו? האם גם להם תהיה השפעה על המצולמים?

ובכן, גם להבעות הפנים שלנו ישנן השפעות על המצולמים בדיוק כמו שלהבעות הפנים שלהם ישנן השפעות על התמונה. בסופו של דבר, המצולם שלנו גם מעוניין להרגיש טוב בחברתכם וגם רוצה לדעת שאתם מרגישים טוב בחברתו.

הבעות הפנים שלכם יגידו לו שכיף לכם, שאתם נהנים כרגע בחברתו, שאתם נהנים לצלם אותו, שאתם מתרגשים מהתוצאות וכדו'.. כל זיהוי כזה מצד המצולם יוסיף לו ביטחון, וכל זריקת ביטחון כזו היא מקפצה לתמונה המושלמת.
אם הבעות הפנים שלכם יציגו למצולם שאתם מודאגים, לחוצים או כועסים, הוא יאבד את האמון בכם וזה לא טוב בכלל!

באותה מידה, הבעות הפנים שלכם יכולים לעזור לכם המון גם בפגישות ובמהלך ההתקשרות שלכם עם הלקוחות. אז תיקחו בחשבון שאם אתם ביום לחוץ או שאתם עצבניים, זה לא ממש יום טוב לפגישות.. אלא אם כן אתם תדעו לשלוט על ההבעות שלכם.

אם כן, שמנו לב שהבנה בהבעות הפנים תעזור לנו גם ביצירת תמונות מושלמות וגם בחוויית הלקוח שאנחנו מספקים. כל זה קשור מאוד (וגם חשוב) ליצירת תמונות טובות.

לקראת סיום, אני רוצה לכתוב קצת על אחת מהבעות הפנים החשובות והשימושיות ביותר לצלם הפורטרט: האושר.

אושר

אם אתם צלמי פורטרט או חתונות, זה הרגש שאתם תחפשו בתדירות הגבוהה ביותר. בסופו של דבר, מי ששוכר את העבודה שלכם רוצה שאתם תצלמו אותו ברגעים שמחים ומאושרים עם חיוך על הפנים. הבעות פנים כמו כעס או עצב לא יתקבלו בברכה לרוב. לכן זה טוב ללמוד לפני הכל את התחושות של האושר, שלמזלכם זה אחד הביטויים היותר קלים לזיהוי.

האושר מוצג בפנים התחתונות ובעיניים. איזור המצח והגבות אינם מעורבים ברגש זה, כך שאם אתם מזהים הבעה כלשהי המתרחשת באזור הזה, יש סיכוי טוב שיש כאן רגשות מעורבים.

המאפיין העיקרי של אושר נמצא בשפתיים. כשאנחנו מחייכים זהו הסימן לאושר, את זה כולם יודעים ומבינים.. אבל מה שחשוב עבור הצלמים זה להכיר את ההבעות השונות המתלוות לחיוך. אלו יכולים לעזור לכם להבחין בעוצמת הרגש וגם האם הוא אמיתי או לא.

לחיוך מתלווים קמטי הבעה היורדים מצדדיו של האף לכיוון השפתיים ומספרים לנו על עוצמת הרגש. הרי אנחנו יכולים לקבל את אותה עוצמת חיוך גם עם פה פתוח וגם עם פה סגור. במקרה הזה, מה שיספר לנו על עוצמת הרגש אלו קמטי ההבעה.
מה גם, שחיוך עם שיניים תמיד יציג תחושת אושר גדולה יותר.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

בהבעת פנים של אושר, מתרחשים גם המון דברים סביב העיניים. מצידי העיניים ומתחתן, ישנם קמטי הבעה הנראים היטב בעת חיוך של אושר אמיתי. בתוך העיניים ניתן לראות ברק מסוים – מה שאנחנו מגדירים "ניצוץ בעיניים", הלחיים מתרוממות, העור שמתחת לעפעף התחתון נדחף למעלה, וכך נוצרים קמטי ההבעה שמתחת ובצידי העיניים.

כמו שכל צלם יודע, הכי קל לזייף חיוך.. כל מה שנדרש זה לבקש מהמצולם לחייך וזהו. לצערנו ולצערכם, חיוך מאולץ שכזה אינו מעביר שום רגש  אמיתי לצופה, הוא הופך את התמונה לפחות משמעותית  והוא לא מייצג שום רגע אמיתי עבור המצולם.

מתוקף תפקידכם כצלמים, אתם צריכים לדאוג לכך שהמצולם שלכם יחייך חיוך אמיתי. תמצאו את השיטות שלכם ופשוט תפתחו אותם עם הזמן.

צילום: תומר אלמקייס.

סוף דבר

ובכן, ראינו והבנו שהבעות הפנים הם נושא כה חשוב בצילום אנשים ובכלל. זכרו כי המטרה העיקרית שלכם צריכה להיות הרגע וההבעה האמיתיים ולא הזיוף שלהם.
אני באמת מקווה שהפוסט הזה עזר לכם בהתבוננות שלכם על אנשים וכמובן בצילום שלהם.

לסיום, אני רוצה לתת לכם תרגיל שאינו מצריך מצלמה. לפחות בהתחלה. בפעם הבאה שאתם מנהלים שיחה רצינית עם מישהו, שימו לב להבעות הפנים שלו תוך כדי שהוא מדבר על נושאים מסוימים. שימו לב גם מה קורה כשאתם אלו שמדברים ומנהלים את השיחה או שואלים שאלות. תוך כדי ההתבוננות, תעצרו בראש את התמונה שלכם כאשר מגיעה הבעת הפנים הרצויה.
ככל שתעשו את זה יותר, אתם תהיו מיומנים יותר, תוכלו להכיר יותר את האנשים שאיתם אתם מדברים ותוכלו לתקשר היטב בעזרת התמונות שלכם.

אחרי זה, אתם כמובן יכולים לעשות את אותו הדבר עם המצלמה ביד..

תרגיל נוסף יכול לשמש אתכם רק אם אתם אוהבים לצלם רצף של תמונות.. במצב כזה, כשאתם מסננים את התמונות, תעברו על סדרה של תמונות שצולמה ברצף של מס' שניות ושימו לב לכמות השינויים המופיעים בהבעות הפנים בזמן כה קצר. שימו גם דגש על העיניים של המצולם כדי לראות את כמות המידע שהן מסוגלות להעביר.

חברים, תודה רבה שהייתם איתי גם בפעם זו. אני מקווה שהפוסט הזה יעזור לכם להוציא תמונות טובות ומרגשות יותר.

אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו באהבה לכל מי שימצא בו עניין דומה לשלכם. כמו כן, אני ממתין לתגובות ולשאלות שלכם ממש כאן מתחת לפוסט.

כך תהפכו את מגבלות ראיית המצלמה ליתרונות שיעשו לכם חיי צילום טובים יותר

הצלמת דורות'יאה לאנג אמרה פעם ש"מצלמה היא כלי שמלמד אנשים איך לראות ללא מצלמה".

כשחושבים על זה קצת לעומק, המצלמה באמת מלמדת אותנו המון על ראיה והתבוננות, על היופי שבפרטים הקטנים, על אותם רגעים מכריעים שלא היינו שמים לב אליהם אלמלא המצלמה הייתה בידינו. כצלמים, אני חושב שניתנה לנו מתנה גדולה.

להתבוננות על העולם מבעד לעדשת המצלמה יש הבדל מהותי מהתבוננות על העולם שלא דרך עדשת המצלמה. גם בעזרת המצלמה הבסיסית ביותר ניתן ליצור תמונות שאיננו יכולים לראות באופן טבעי דרך העיניים שלנו.
הסיבה לכך נובעת בגלל העובדה שלמצלמה ישנן מגבלות מסוימות על פני העין האנושית, ומכיוון שהמצלמה היא כלי מכאני בעל שליטה על כל חלק וחלק במערכת הראיה שלו.

מגבלות המצלמה יחד עם מכאניקה משובחת, הפכו במרוצת השנים להיות חלק מהכלים שאיתם אנחנו משתמשים על מנת להציג את העולם דרך נקודת המבט שלנו. היכרות מעמיקה עם המצלמה ועם מגבלותיה תעזור לכם להבין למה המצלמה רואה אחרת מהעין שלכם, מה שיביא אתכם להיות צלמים יצירתיים וטובים יותר.

הנה הדרכים השונות של המצלמה לראות את העולם באופן שונה מהעין האנושית.

שדה ראיה מוגבל

כשאנחנו מביטים על העולם בעיניים שלנו, אנחנו רואים תמונה רחבה מאוד ללא מגבלות בשדה הראיה. כשאנחנו מביטים על העולם מבעד לעינית המצלמה, אנחנו תלויים במסגרת הצילום שלנו, כך שאנחנו מחויבים לחשוב מה אנחנו מעוניינים שייכנס לתמונה ומה לא, וזאת על מנת להפיק את המרב מהפריים.

אפשר להסתכל על כך כמגבלה, אך אפשר גם להסתכל על כך כהזדמנות ליצור אמירות שלא היינו יכולים ליצור אלמלא הייתה לנו המגבלה הזו שבלעדיה אולי לא היינו בוחרים בקפידה את הנושא ואת המיקום שלו בפריים, או שלא היינו בררנים מספיק לגבי מה שנכנס לפריים ומה שיוצא ממנו.

אם כך, מגבלת שדה הראיה של המצלמה היא לא באמת מגבלה. דווקא היא זו שעוזרת לנו לראות באופן נקודתי יותר מבלי להיות מושפעים מעניינים אחרים בסביבה.

צילום: תומר אלמקייס.

פוקוס

בעיניים שלנו אנחנו אפילו לא חושבים על פוקוס. ברגע שאנחנו מסתכלים לאזור מסוים, העין מתמקדת עליו במהירות יוצאת דופן ומבלי שנשים לב לכך. הפוקוס תמיד יהיה ממורכז ותמיד יהיה על האובייקט שעליו אנחנו מסתכלים.

בצילום, זה שונה. אנחנו יכולים לקבוע היכן יהיה הפוקוס ובכך לכוון את הצופה לחלק המשמעותי ביותר של התמונה. לכן עניין הפוקוס הוא אחד מהנושאים הראשונים שמלמדים בצילום.

תבינו איך פוקוס עובד, תכירו את מערכת הפוקוס האוטומטית של המצלמה שלכם ואת טכניקות הפוקוס השונות, ותצרו לעצמכם מצב שבו אתם נמצאים בשליטה מלאה גם בעניין הזה.

צילום: תומר אלמקייס.

עומק שדה

אחת השליטות היותר כיפיות שקיימות במצלמה זו השליטה בהחלטה שלנו על כמה התמונה שלנו ממוקדת – מה שהעיניים שלנו לא יודעות ולא יכולות לעשות.
באמצעות המצלמה אנחנו נוכל לשלוט על האזורים שאותם אנחנו רוצים באזור החדות שלנו, ובכך להוציא מכלל עניין את האזורים האחרים שאינם מעניינים. השליטה על איזור ההתמקדות היא אחת מאותם היבטים נפלאים ויצירתיים שהצילום מספק לנו.

אזור החדות הזה שעליו אני מדבר נקרא "עומק שדה". בתמונה שבה עומק השדה גדול, אנחנו נקבל מצב שבו אזור גדול מהתמונה נמצא בפוקוס. לעומת זאת, בתמונה שבה עומק השדה קטן, אנחנו נקבל מצב שבו אזור קטן מהתמונה נמצא בפוקוס.
השליטה על עומק השדה שלנו תלויה בשילוב של מספר גורמים המשפיעים עליו להיות גדול או קטן. גורמים אלו הם אורך המוקד של העדשה, מפתח הצמצם, מרחק בין המצלמה לנושא, מרחק בין הנושא לרקע, וכן גודל החיישן שמשפיע גם הוא בצורה עקיפה.

אם נאזן בצורה טובה את חמשת הגורמים המשפיעים על עומק השדה, אז אנחנו נוכל לקבל תוצאות שלעולם לא נראה באופן טבעי.

צילום: תומר אלמקייס.

אורך מוקד

אם אתם רוצים קומפוזיציה מסוימת ולא מצליחים להשיג אותה, אז אתם יכולים לשקול לשנות את אורך המוקד של העדשה. זה משהו שהעיניים שלנו לא יכולות לעשות. כדי לראות משהו מקרוב מאוד ובפירוט מלא, אנחנו נצטרך להתקרב פיזית, וכדי לקבל תמונה רחבה יותר אנחנו נצטרך להתרחק.

שינוי של אורך המוקד מאפשר למצלמה להישאר באותו מקום ובכל זאת לראות גם זווית רחבה וגם זווית צרה, וזאת בהתאם לרצונות הצלם.

באמצעות בחירה נכונה של אורך המוקד, אנחנו נוכל להעצים את התחושות ואת הסיפור שבתמונה, להוסיף מימד של עומק חזותי, או להשטיח את התמונה במידה ואנו רוצים בכך.
הבנת העדשה ואורכי המוקד השונים תעזור לכם להבין את שדה הראיה של העדשה ואת ההשפעות השונות על התמונות.

צולם באורך מוקד 85 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

צולם באורך מוקד 20 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

מריחה והקפאה של תנועה

אחת מהיכולות המדהימות של המצלמה זו היכולת שלה להקפיא ולמרוח תנועה. בתמונה אחת אנחנו יכולים לתפוס רגע של אלפית שנייה, ובתמונה אחרת אנחנו יכולים לתפוס רגע שנמשך מספר שניות או אפילו דקות.

באמצעות התריס של המצלמה אנחנו יכולים לשלוט במשך הזמן שבו החיישן נחשף לאור, ובכך להחליט האם נושאים בתנועה יצאו קפואים או מרוחים. כמו כן, בדיוק כמו שניתנת לנו האפשרות להחליט אם הם ייצאו קפואים או מרוחים, אנחנו יכולים גם להחליט עד כמה הם ייצאו מרוחים, וזאת על ידי שליטה במהירות התריס. ככל שהתריס יהיה פתוח לזמן רב יותר, כך האובייקט הנע ייצא מרוח יותר.

חישבו על כך בפעם הבאה שאתם מצלמים נושא בתנועה ונסו פעם אחת לא להקפיא אותו אלא למרוח אותו. נסו לצלם במהירויות תריס שונות על מנת להבין את מינון המריחה הנדרש לכם.

צילום: תומר אלמקייס.

באותה מידה, באמצעות מהירות תריס אנחנו יכולים להקפיא תנועה מהירה מאוד. מצלמות משוכללות מאפשרות לנו לצלם במהירויות תריס של 1/8000 ולהקפיא עצמים הנעים במהירות גבוהה.

צילום: תומר אלמקייס.

טווח דינמי

טווח דינמי זה היחס שבין עוצמת האור החלשה ביותר לבין עוצמת האור החזקה ביותר שנקלטים על גבי החיישן. במילים אחרות, מדובר במנעד הטונים שהמצלמה מסוגלת לקלוט מלבן ועד שחור.
מגבלה זו עשויה להציק לנו בעיקר כאשר מדובר בסצנה קונטראסטית, שבה לא נוכל להשיג את כל מנעד הטונים על מנת לקבל פרטים הן באזורים הבהירים והן באזורים הכהים.

מה שחשוב לדעת זה שככל שהזמן עובר, כך גם הטכנולוגיה מתקדמת וכך גם הטווח הדינמי של המצלמות. השמועה אומרת שביום מן הימים ייצרו מצלמות עם טווח דינמי זהה לזה שקיים בעין שלנו ואפילו טוב יותר ממנו (רחמנא לצלן). טוב, נו, ימים יגידו..

כרגע אני לא שמעתי על שום מצלמה שמסוגלת לקלוט טווח דינמי גדול כל כך כמו בעין שלנו. ראו הוכחה לכך כשאתם תצלמו ביום שמשי בסצנה קונטראסטית, שם אתם תצטרכו להחליט לבצע את קריאת האור או מהחלק המואר או מהחלק המוצל. המצלמה פשוט לא מסוגלת לקלוט מנעד רחב של טונים כמו שהעיניים שלנו מסוגלים לקלוט.

לצורך השוואה – יכולת ההבחנה של המצלמה הממוצעת היא 5-7 סטופים בין הלבן לשחור. במצלמות משוכללות יותר אתם תמצאו טווח דינאמי של 8-11 סטופים בין הלבן לשחור .
לעומת זאת, אם אנחנו עורכים השוואה בין המצלמה לעין האנושית, יכולת ההבחנה של העין האנושית היא 24 סטופים בין הלבן לשחור בסצנות קונטראסטיות, והרבה יותר מכך בסצנות שאינן קונטראסטיות.

רוצים להבין את זה טוב יותר? נסו לצלם פורטרט על רקע של שקיעה. פעם אחת תמדדו אור מהשמיים, ובפעם השנייה תמדדו אור מהנושא שלכם. אתם תגלו שהמצלמה לא יכולה לקלוט בתמונה אחת גם את הפרטים בשמיים וגם את הפרטים של הנושא שלכם ללא עזרים מלאכותיים.

צילום: תומר אלמקייס.

אתם יכולים לעשות את אותו הדבר בצילום מבעד לחלון בבית שלכם באור יום. פעם אחת תמדדו אור מהחדר עצמו ובפעם השנייה מהאזור שבחוץ. גם כאן אתם תגלו שהמצלמה לא תהיה מסוגלת לראות את הפרטים של הפנים ושל החוץ ביחד.

ככה אתם תוכלו לעשות השוואה בין המידע שהעין שלכם מסוגלת לקלוט לבין המידע שהמצלמה שלכם מסוגלת לקלוט. חשוב מאוד להבין את עניין הטווח הדינמי בצילום על מנת לדעת "לקרוא" סיטואציות של תאורה ולהפיק מהן את המיטב.

צילום: תומר אלמקייס.

הרבה מסתכלים על מגבלת הטווח הדינמי כחיסרון אבל אני מאוד בעד להסתכל עליה דווקא כיתרון עבור הצילום, שכן אם יגיעו למצב שבו המצלמות קולטות טווח דינמי כמו של העין, אז מה יהיה כל כך מיוחד בצילום?

הרגע המכריע

בכל שנייה נתונה, העיניים שלנו מסוגלות לקלוט המון רגעים שחולפים לנגדן מבלי היכולת לעצור רגעים מסוימים ולהתמקד בהם. בצילום, אנחנו יכולים לבחור רגע אחד בודד ולהקפיא אותו לעד. אני חושב שזו הסיבה היחידה שבגללה אני צלם היום. האפשרות לשמור זיכרון, לתעד ולהנציח קסמה לי תמיד.

בפועל, אין זה משנה אם אתם מצלמים נוף, פורטרט או אירוע – לנקודת הזמן שבה החלטתם לצלם, תמיד תהיה משמעות עבור התמונה שצילמתם.
הצלם הנרי קרטייה ברסון אמר פעם ש"שאין בעולם דבר שאין לו רגע מכריע". בצילום נוף זה יכול להיות בדיוק הרגע שהשמש נכנסה לענן או יצאה ממנו, או בדיוק הרגע שעבר נשר גדול והוסיף לכם לתמונה את מה שהיה חסר בה. בצילום פורטרט זה יכול להיות אותו הרגע שהמצולם שלכם נזכר במשהו מרגש שהשפיע על הבעות פניו. בצילום רחוב זו יכולה להיות סיטואציה ספציפית או שילוב של מספר סיטואציות אל תוך תמונה אחת. כך או כך, את הרגע המכריע ניתן למצוא בכל נושא שאנחנו מצלמים.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

לימדו כיצד לשים לב לרגע המכריע, לראות אותו מבעוד מועד, להתכונן אליו וללחוץ על המחשף בדיוק בזמן הנכון.

סיכום

היופי הכי גדול בצילום זה שהוא מאוד דומה למערכת הראיה שלנו, אך יחד עם זאת הוא שונה. באמצעות המצלמה אנחנו יכולים לראות דברים שאנחנו בחיים לא נראה בעיניים שלנו או שלא נשים לב אליהם.

כשעורכים השוואה בין הצילום למערכת הראיה האנושית, אנחנו מגלים שלמצלמה ישנן המון מגבלות שאם נבין אותן נכון ונדע להשתמש בהן לטובתנו אז נוכל להפוך אותן ליתרונות.
זכרו כי מגבלות הן לאו דווקא עניין שלילי, והן אלו שהופכים את הצילום למה שהוא. אם המצלמה הייתה מסוגלת לראות כמו העיניים שלנו, אז הצילום היה הרבה פחות מעניין ממה שהוא עכשיו..

חברים, המון תודה שקראתם אותי. אני מקווה שהפוסט הזה היה לכם לעזר רב 🙂
אני מזכיר לכם שקיימים בבלוג 59 פוסטים נוספים (כן, כן, זה הפוסט ה- 60 במספר. וואוו!!!) הזמינים לקריאה בכל יום ובכל שעה.

אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה לאלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂