השפה הצילומית כשפת האם של הצלמים

הפעם אני רוצה לפתוח בשאלה איך אתם מגדירים את המונח "צילום"? יתכן וחלקכם ייתנו התייחסות לפן הטכני של העניין ויתכן שחלקכם יתייחסו דווקא יותר (ובצדק) לפן האמנותי, ויגידו שצילום עבורם הוא אמנות ואמצעי להבעה אישית. 

אז נכון שבפן הטכני, צילום זו בעצם טכניקה לרישום באור. אך אם אנחנו מסתכלים על הצילום לאורך כל השנים, מאז המצאתו, המדיום הזה עבר המון. החל מטכניקות רישום באור ללא מצלמה כלל, וכלה בתמונות מבוימות, תמונות ספונטניות, פוטומונטאז'ים ועוד.
במרוצת השנים, התפתחות הצילום צברה (ועודנה צוברת) תאוצה, כאשר כל התפתחות כזו משפיעה על המדיום הזה באופן ניכר. בין ההתפתחויות הגדולות של הצילום נמנים המצאת סרט הצילום, המצאת מצלמת ה- VIEW, וכמובן שלא נשכח את המצאת הצילום הדיגיטלי. כל אחד מאלו הביא את הצילום להיות נגיש יותר לקהל הרחב שחוקר, לומד ויוצר כבר כמעט 200 שנה.

כשהומצאה הקאמרה אובסקורה, לאונרדו דה וינצ'י אמר שזהו סוף עידן לציירים, שכן עם המצאת המצלמה לא יהיה יותר שימוש בציירים. הוא אמנם טעה באמירתו, אך לדעתי היה כאן רמז חזק מאוד לכל מה שהמדיום הזה יכול לחולל.
ובמילים אחרות, הצילום הוא כבר מזמן לא רק עניין טכני, אלא שילוב של טכניקה ואמנות היוצרים יחד שפה ויזואלית עשירה מאוד.

דמיינו לעצמכם שהייתם דוברים שפה מסוימת שאיתה כל העולם היה יכול להבין אתכם. ובכן, זה בידיים שלנו. השפה הויזואלית הזו שאני מדבר עליה קיימת בכל תחומי האמנות החזותית. שם, במקום מילים, האמן משתמש באלמנטים ויזואליים על מנת לספר סיפור או להעביר תחושה. במוסיקה זה החיבור של הצלילים, הליווי והמקצב המרכיבים את היצירה. בציור זה בחירת הנושא, הקומפוזיציה, מנעד הצבעים, סוג הצבעים, החומרים המשמשים את הצייר וכדו'.

בצילום, השפה הויזואלית מורכבת משימוש באור, תזמון נכון, קומפוזיציה, זוויות צילום, פרספקטיבה, עומק שדה, יחסי צבע, טקסטורה, עיבוד וכדו'. בעזרת אלו אנחנו מדברים את השפה שלנו, אומרים את מה שיש לנו לומר, ומעבירים את התחושה אותה אנחנו מעוניינים להעביר.

אז תמשיכו איתי לסקירה קטנה ומעניינת של אותם אמצעים ויזואליים שבעזרתם אנחנו מדברים ללא מילים.

אור

האור הוא הגורם העיקרי שיכול ליצור או להרוס תמונה. כולנו יודעים שמצלמה היא כלי שיודע לרשום באמצעות האור, זאת אומרת שבהיעדר אור – לא תהיה לנו תמונה. מה שעוד יותר מעניין, שהמצלמה לא מסוגלת (עדיין) להגיע לטווח דינמי כמו של העין האנושית, ולכן כדי לדעת להשתמש באור בצורה יעילה, אתם תצטרכו לפני הכל להבין אותו. ברגע שתבינו את האור ואת המגבלות שלו על הצילום, אתם תוכלו להתבונן אחרת על הנושאים שלכם. יותר מזה, אתם תוכלו להשתמש באור על מנת להעביר תחושה ולספר סיפור שלם.

אגב, אותו הדבר קורה לנו כאשר אנחנו נזכרים בסיטואציה מסוימת. בטח קרה לכם שנזכרתם באיזה רגע מרגש ויכולתם ממש לחוש אותו כאילו הוא קורה ממש עכשיו. לפעמים אתם אפילו יכולים להריח ריח מסוים שלא נמצא כלל בסביבה שלכם. זה קורה מכיוון שהמח עושה שימוש בכל חמשת החושים שלנו כדי לחוות תחושה מסוימת.
בצילום, אנחנו מסתמכים על התמונה הסופית שתעביר את המסר והתחושה הרצויים.

בעזרת שימוש נכון באור, אנחנו יכולים לתאר מצבי רוח ולעורר תחושות אצל הצופה בתמונה.

תזמון

אנרי קרטייה ברסון, מגדולי צלמי הרחוב והעיתונות, ומי שאחראי על הצמד המילים "הרגע המכריע", אמר פעם ש"כאשר אנחנו מצלמים תמונה, מתבצעת לרגע פעולה יצירתית שנמשכת לשבריר שנייה. בזמן הזה, העין שלנו מוכרחה לזהות קומפוזיציה או ביטוי רגשי שמזמנים לנו החיים, ואנחנו חייבים לדעת מתוך אינטואיציה מתי ללחוץ על המצלמה". "זה הרגע שבו הצלם יצירתי" – כך הוא חותם.

תמונותיו של אנרי קרטייה ברסון פורסמו בכל העולם בזכות יכולתו לצלם את הרגע הנכון והמדויק. לדבריו, הרגע המכריע הוא למעשה אותו שבריר שנייה שבו כל האלמנטים שבפריים, סטטיים ודינמיים, מתכנסים כולם אל קומפוזיציה אחת.

מכיוון שקרטייה ברסון היה צלם רחוב ועיתונות, נהוג לשייך את הרגע המכריע לתחום הצילום הזה, אך בהקדמה של ספרו הוא כתב "אין בעולם זה דבר שאין לו רגע מכריע". ואכן, אתם יכולים למצוא את אותו רגע מכריע גם בצילומי נוף (בדיוק ברגע שבו קרני אור יוצאות מהעננים), בצילומי חרקים (בדיוק כשהזחל הרים את הרגליים שלו) או בצילומי פורטרט (בדיוק ברגע שבו שפת הגוף או הבעות פניו של המצולם מספרות לנו משהו אמיתי).

בעזרת תזמון נכון, אנחנו יכולים "להקפיא" מצבי רוח ובכך לעורר תחושות אצל הצופה בתמונה.

קומפוזיציה

קומפוזיציה היא אמצעי הבעה דומיננטי בכל תחומי האמנות החזותיים. היא משמשת את האמן על מנת לסדר את האלמנטים המרכיבים את היצירה באופן שירגש את הצופה או המאזין (במקרה של מוסיקה).

בצילום, בדומה לציור, אנחנו משתמשים בקומפוזיציה על מנת להוביל את הצופה בתמונה אל מרכזי העניינים ו/או לחזק אותם. בבחירת הקומפוזיציה אנחנו מחליטים אילו אלמנטים ייכנסו לפריים ואילו לא, אנחנו מחליטים על מיקום האובייקטים השונים ביחס לפריים וביחס שבין אובייקט אחד לאחר, ואנחנו עושים הכל על מנת להדגיש את הנושא שלנו ולהוביל אליו את הצופה.

במילים אחרות, קומפוזיציה זה האופן שבו אנחנו מרכיבים את התמונה שלנו. קומפוזיציה היא אחת מהבעות הצלם החשובות ביותר, ובעזרת שימוש בקומפוזיציה נכונה אנחנו נוכל לספר סיפור ולהמחיש סיטואציה מנקודת המבט הפנימית שלנו.

חפשו יחסי גומלין בין אובייקטים שונים, חפשו קווים מוליכים שיובילו את הצופה אל מרכזי העניין, חפשו כיצד למסגר את הנושא שלכם באופן טבעי, והכי חשוב – תהיו חופשיים. תלמדו את חוקי הקומפוזיציה השונים אך זכרו שלא תמיד חייב ללכת שבי אחריהם.

זוויות צילום

השימוש בזוויות צילום מקנה לנו את האפשרות לשמור לא רק את הרגע, אלא גם את נקודת המבט הפיזית שלנו. התייחסות לזווית הצילום בתמונה היא עניין מינימאלי ואחת מהשלבים הראשוניים והבסיסיים בבניית התמונה.

זווית הצילום משפיעה מאוד על אלמנטים ויזואליים כמו גודל ופרספקטיבה. אם נצלם עצם כלשהו מזווית נמוכה, אנחנו נעצים אותו, נגרום לו להיראות גדול יותר ביחס לסביבה בה הוא נמצא, ניצור לו סביבה של עומק ונוסיף דרמה לתמונה. דמיינו את זווית הצילום של הנמלה, של התינוק או אפילו שלכם כאשר אתם שוכבים או יושבים על הרצפה.

לעומת זאת, אם אנחנו נצלם מזווית גבוהה, אנחנו נציג את אותו עצם כקטן ביחס לסביבה שלו ונשטיח את התמונה. דמיינו איך נראים מכוניות, עצים או בתים כאשר מסתכלים עליהם מבניין גבוה.

ואם אתם רוצים לעשות טסט אז תצלמו את הדשא שלכם פעם אחת מלמעלה מהגובה הטבעי שלכם, ופעם אחת כאשר המצלמה מונחת על הדשא.

בחירת הזווית הנכונה תספר את הסיפור שלכם באופן הטוב ביותר ותעצים את התחושה שאתם רוצים להעביר.

פוקוס ועומק שדה

מיקום הפוקוס זו הדרך שלנו להבליט את הנושא באופן הקל והפשוט ביותר. החלטה על מיקום הפוקוס מתקבלת יחד עם בחירת הנושא שלנו, בחירת הזוית והקומפוזיציה. לרוב אנחנו נרצה שהפוקוס יהיה על הנושא שלנו, אך לפעמים אנחנו נרצה דווקא להערים על הצופה.

האינסטינקט הראשוני שלנו כבני אדם הוא ביצוע פוקוס במרכז הפריים, מכיוון שככה העיניים שלנו רואות וככה אנחנו מורגלים בטבע שלנו. לכן ביצוע פוקוס באזורים שמחוץ למרכז הפריים יניבו תוצאות מעניינות יותר ברוב המקרים.

אחד הדברים היותר מעניינים באופטיקה, זו האפשרות לשלוט בעומק השדה ולהחליט אילו אזורים בתמונה יהיו בפוקוס ואילו אזורים יישארו מחוץ לפוקוס. תתייחסו לזה, השתמשו בצמצם פתוח על מנת להוציא אזורים מפוקוס והשתמשו בצמצם סגור על מנת להכניס אזורים לפוקוס.

אם אתם מעוניינים לצלם עצם כלשהו על פני רקע מטושטש, זכרו את חמשת הגורמים המשפיעים על עומק השדה והשתמשו בהם.

הפוקוס והשליטה בעומק השדה הם מכחול נוסף בארגז הכלים שלנו, ואם נשתמש בהם בצורה יעילה, אז נוכל לכוון את הצופה לעבר הנושא ולחזק את הסיפור שבתמונה.

מריחה והקפאה של תנועה

מריחה והקפאה של תנועה זו אפשרות מדהימה שבכל בוקר אני מברך עליה "מודה אני".

בעזרת הקפאה של תנועה אנחנו יכולים להקפיא עצמים שנעים במהירות, ואנחנו יכולים ליצור תמונה חדה שבה רעידות הידיים שלנו לא נקלטו במצלמה. במילים אחרות, אנחנו יכולים להקפיא שבריר של רגע גם במהירויות של 1/8000 של השנייה.

השתמשו בחשיפות קצרות על מנת להקפיא שבריר של רגע ועצמים בתנועה, ולגרום לתמונה למראה חד ו"קפוא".

מנגד, אנחנו יכולים למרוח תנועה ובכך אנחנו יכולים להמחיש לצופה בתמונה את התנועה שבסיטואציה ואת ההמשכיות של הפריים. מריחה של תנועה תגרום לדינמיות גבוהה בפריים, ובכך העין של הצופה תישאב אל תוך התמונה ותישאר שם לעוד זמן מה.

עבודה במהירויות תריס נמוכות מאוד, תצריך מכם להשתמש בחצובה או במייצב מאולתר כגון מעקה או רצפה, וזאת על מנת לאפשר לאובייקטים הסטטיים בתמונה להישאר חדים.

השתמשו בחשיפות ארוכות על מנת להמחיש לצופה סיטואציה של תנועה באופן נעים יותר, או ליצור תמונות סוריאליסטיות.

כדי להבין יותר טוב איך לשלוט במהירות התריס ובצמצם, אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט שמדבר על השילוש הקדוש.

פרספקטיבה

פרספקטיבה היא טכניקת רישום שמקורה בציור, ובה נוצרת לנו אשליה של מרחק ועומק. בצילום, פרספקטיבה היא אחת מהכלים החשובים ביותר, והיא משפיעה באופן ניכר על אופי התמונות שלנו בעזרת שימוש בעומק ויזואלי.

אז למה אנחנו צריכים אותה בכלל?

התמונה היא תוצר דו מימדי, דהיינו – נטולת עומק . יחד עם זאת, בחלק מהתמונות אנחנו יכולים להרגיש שאנחנו נשאבים לתוכן, ואנחנו יכולים לדעת באופן ברור אילו אובייקטים קרובים יותר למצלמה ואילו רחוקים יותר.

אם כן, מדוע ישנן תמונות שבהן אין תחושה של עומק?

התשובה לכך היא פשוטה. הפרספקטיבה שבתמונה תלויה במספר גורמים שיאפשרו לנו לשלוט בעומק התמונה. הראשון שבהם הוא המרחק בין המצלמה לבין האובייקט הקרוב ביותר אליה. במילים אחרות, אם אתם רוצים לקבל עומק בתמונה אז תתקרבו. ככל שתהיו קרובים יותר לנושא שלכם, כך תגבר תחושת העומק שבתמונה.

לחלופין, הנושא שלכם יכול להיות רחוק מכם, אך אלמנטים שקרובים לעדשה יוסיפו את מימד העומק.

אם אתם מעוניינים בפרספקטיבה שטוחה, אז קחו מספר צעדים אחורה מהנושא שלכם ואל תכניסו אלמנטים בקדמת הפריים.

גורם שמשפיע מאוד על עוצמת העומק שבתמונה, זה אורך המוקד של העדשה. צילום ממרחק קרוב בשילוב שימוש באורך מוקד קצר (עדשה רחבה), ייצור לנו פרספקטיבה חזקה עם תחושת עומק גדולה. צילום מרחוק בשילוב שימוש באורך מוקד ארוך (עדשה צרה), ייצור לנו פרספקטיבה חלשה עם תחושת עומק מועטה.

זכרו כי פרספקטיבה מושגת על ידי המרחק של המצלמה מהאובייקט הקרוב ביותר אליה. השימוש באורך מוקד כזה או אחר, רק יחזק או יחליש את עוצמת העומק.

די פשוט, לא?
אם כן, למה כל כך הרבה צלמים נוטים לשכוח עניין הפרספקטיבה בזמן הצילום?

אחד הגורמים העיקריים לכך, זה השימוש בעדשות זום, שמחד הן נוצרו על מנת להקל על תנועת הצלם, אך מאידך הן גורמות לו "להתקרב" לאובייקט מבלי לזוז מהמקום ומבלי לעשות כל שינוי בפרספקטיבה של התמונה.
אחת מהסיבות לכך שעברתי לצלם בעדשות פריים (עדשות בעלות אורך מוקד יחיד) היא הסיבה הזו. עדשת פריים מאלצת את הצלם להתקרב ולהתרחק פיזית מנושאי הצילום שלו, כך שבאופן אוטומטי הוא משנה כל הזמן את הפרספקטיבה של התמונה.

תלמדו לשלוט בפרספקטיבה של התמונה, ובכך תיצרו יותר עומק בתמונות שלכם.

סיכום

עברתי כאן בקצרה על המרכיבים העיקריים והבסיסיים ביותר של השפה הצילומית, כאשר כל אחד מאלו הוא חלק מפאזל שמרכיב את התמונה הסופית.

מה שמדהים בשפה הזו, הן האפשרויות האינסופיות העומדות לרשותנו הצלמים. אנחנו יכולים להשתמש בקומפוזיציה אחת בתמונה, ואנחנו יכולים לשלב מספר קומפוזיציות בתמונה אחת ובכך ליצור יותר עניין. בדומה לכך, אנחנו יכולים לצלם בזווית מסוימת בשילוב שימוש באורך מוקד מסוים, ובכך לשנות את מראה התמונה.

ההצעה הכי טובה שתוכלו לקבל ממני, היא שתלמדו את המרכיבים של השפה הצילומית ותלמדו לשלוט בהם טכנית ואמנותית. ברגע שתדעו לדבר את השפה הזו כשפת האם שלכם, אתם תוכלו לבנות לעצמכם את הסגנון האישי שלכם ולדבר לעולם מהנשמה.

חברים, אני מקווה שהפוסט הזה עניין אתכם. אני מזכיר לכם שמלבד הפוסט הזה, נכתבו בבלוג 37 פוסטים נוספים שנגישים עבורכם כאן.

אם אהבתם את הפוסט, אז אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה ובקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן.

תודה שהייתם קשובים אליי,

נתראה בפוסט הבא 🙂