דלג לתוכן

ארכיון נובמבר 2017

אסתטיקה ואיזון חזותי בתמונות – כך תעשו זאת נכון

האם מתישהו צילמתם או ראיתם תמונה טובה מבחינת האמירה שלה וגם מבחינה טכנית, אבל בכל זאת הרגשתם שמשהו בה לא עובד לכם כמו שצריך?

לפעמים קיימת מעין תחושה כזו של חוסר אסתטיקה, משהו כזה שצורם לעין אך אתם לא יודעים להצביע בדיוק לעבר הבעיה.. אם זה קרה לכם, יש סיכוי ש'נפלתם' על תמונה שאינה מאוזנת מבחינה ויזואלית.

גם קומפוזיציה מעולה עלולה להיות צורמת אם חלק מהאלמנטים המופיעים בה אינם מאוזנים ואין משקל נכון ביניהם. אבל מהו אותו המשקל הזה שעליו אני מדבר? ואיך הוא בדיוק יכול לאזן את התמונה?

היום אנחנו הולכים להיכנס לאחד המקומות המתקדמים והיפים יותר בעולם הצילום, בתקווה לשפוך לכם אור על המרכיב הכה חשוב הזה שבהחלט יכול ליצור שינוי משמעותי בתוצאות הצילום שלכם.

אז מהו איזון חזותי?

איזון חזותי הוא חלק גדול מהשפה הצילומית. מדובר במעין שיווי משקל שאנחנו מכניסים לתמונות שלנו במטרה ליצור מאזן בין חלקים בתמונה או בין נושא אחד לאחר.

יש הנוטים לחשוב שאיזון חזותי נעשה רק על ידי אלמנטים פיזיים המופיעים בפריים, אבל למען האמת זה הרבה יותר מורכב מזה.

האיזון של התמונה יכול להיעשות על ידי מספר לא מועט של גורמים הקשורים לצבע, גוונים, מרקם, פרספקטיבה, יחסי גומלין בין אובייקטים לסביבה ואפילו באמצעות הסיפור והאמירה שבתמונה.

בסופו של יום, תמונה מאוזנת היא כזו שתמקד את הצופה בנושא הראשי אך עדיין תשמור על מודעות לגבי אלמנטים אחרים בפריים. מבחינה ויזואלית, אלמנטים אלו יתרמו בדרכם על מנת להשלים את הנושא ולא לגרוע ממנו.

לעתים קרובות, איזון טוב של הפריים ישדרג את הקומפוזיציה בצורה ניכרת. הוא עובד מעולה עם חוק השלישים, קווים מוליכים, קומפוזיציה מתכנסת, ובקיצור, עם כל מה שידרוש מהתמונה שלכם להיות מאוזנת מבחינה ויזואלית.

צילום: תומר אלמקייס.

סימטריה ואסימטריה

אפשרי בהחלט לומר שסימטריה ואסימטריה הם שני עמודי התווך של האיזון החזותי.

סימטריה היא כלי מאוד שימושי בקומפוזיציה, אבל כזה שצריכים להיות זהירים איתו מאוד מכיוון שאם לאחד מהאזורים בתמונה יש מסה גדולה יותר, אנחנו עלולים לאבד מהאפקט.

צילומי נוף הם דוגמא קלאסית לשימוש בסימטריה, בעיקר כאשר ישנו אגם או נחל היוצרים שקיפות שמשכפלת את כל מה שקורה למעלה, אך אפשרי ליצור קומפוזיציות סימטריות כמעט בכל מקום.
המטרה היא להגיע למצב שחלק אחד של התמונה זהה לחלק השני שלה. כמובן לא חייב להיות 100% תיאום בין החלקים.

סימטריה בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

סימטריה בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

סימטריה בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

לעומת זאת, אסימטריה היא המקום שבו אנחנו משתמשים באובייקט משני כדי לאזן את הנושא העיקרי שלנו. התמונה הבאה היא דוגמא מעולה. לכאורה, צילמתי את השמלה של הכלה, אבל משהו בפריים היה חסר כדי לספר את הסיפור. אז התרחקתי כמה צעדים אחורה והכנסתי את מס' החדר של הכלה. גם תורם לסיפור וגם תורם לאיזון התמונה.

אסימטריה בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

איזון פיזי

איזון פיזי הוא אולי הצורה המוכרת ביותר של האיזון החזותי שעליו אני מדבר. הוא מחייב אותנו לקשר בין האלמנטים המופיעים בפריים ולוודא שהם עובדים יחד בצורה מועילה ולא גורעים אחד מהשני.

בדוגמא הבאה, האיזון של התמונה נוצר על ידי ההקשר בין הזוג העומד ברקע לציור שעל הכביש.

איזון פיזי בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

בתמונה הזו, האיזון של התמונה נעשה ע"י הכרית החתוכה המופיעה ברקע מצד ימין. הטבעות נמצאות בצד שמאל, ואם צד ימין היה ריק אז הייתה תחושה של חוסר איזון.

איזון פיזי בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

דוגמא נוספת היא בתמונה הזו. לכאורה המבנה של הפריים סימטרי ויש בסיס טוב לתמונה מאוזנת, אבל צריך לשים לב למספר דברים חשובים. הנושא הראשי שלי ממורכז והמשני מצד שמאל. את הנושא המשני הייתי יכול להעמיד גם מצד ימין וליצור תמונה דומה, אבל מצד ימין יש לי עץ שמבצבץ מאחורי הפירמידה ואם הנושא יהיה שם אז כל הפריים יטה לימין. לכן העמדה של הנושא המשני מצד שמאל יוצרת איזון לתמונה.
או מנקודת מבט אחרת – העץ המבצבץ מימין הוא זה שנותן איזון לתמונה.

איזון פיזי בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

איזון צבעוני

צבעוניות היא כלי נהדר לאזן את התמונות שלנו. ניתן לעשות זאת על ידי צילום של תמונה מונוטונית בשילוב של אובייקט בצבע אחר, כמו בדוגמא הזו.

איזון צבעוני בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

אפשרי גם לאזן באמצעות צבעים ניגודיים כמו כאן, שהצבעים של הקומקום והאגרטל ניגודיים ויוצרים איזון.

איזון צבעוני בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

או כמו כאן שהצבעים עובדים בצורה מושלמת.

איזון צבעוני בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

ניתן גם לאזן את התמונה באמצעות שילוב של תאורה חמה וקרה יחד עם פעולת איזון צבעים פשוטה ב- White Balance (האיזון הלבן), כמו בדוגמא הזו שבה האור הסביבתי הוא אור קר (שעת ערב שלאחר השקיעה), והאור המאיר את הזוג בתוך הרכב הוא אור חם. לצורך איזון התאורה, הגדרתי את ה-WB ל-3300K בערך, מה שנתן לי איזון צבעים יפהפה של חם וקר.

איזון צבעוני בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

איזון באמצעות אור וצל

אור וצל. כצלמים לא יכולנו לבקש ניגודים יותר טובים מאלו כי מי, אם לא אנחנו, ינצלו אותם עד תום?

השימוש באור וחושך בו זמנית בתמונה אחת היא מתנה מדהימה עבורנו הצלמים, ויכאב הלב אם מצלמות העתיד יכילו חיישנים עם טווח דינמי קרוב לזה של העין שלנו, כי אחרת אנחנו נתחיל לאבד עניין בצילום המסורתי.

לתמונה הבאה יש איזון מכל מיני כיוונים. יש כאן השתקפות, קווים מאונכים ומאוזנים ואלמנטים כמו וילונות ושולחן שתורמים לאיזון, אבל האיזון הכי גדול כאן זו הניגודיות בין האור לצל ומה שמחזק את כל זה, זו ההשתקפות שבקרקע.

איזון תמונה באמצעות אור וצל. צילום: תומר אלמקייס.

איזון באמצעות סיפור / אמירה

כמו שכתבתי בעבר, לסיפור בתמונה יש כח. כח שבאמצעותו אנחנו יכולים להפוך תמונה פשוטה לתמונה עם אפקט ה"וואוו". וכשאני אומר "וואוו" אני לא מתכוון לכך כי התמונה היפה, אלא כי היא טובה. תמונה טובה מבחינתי זו תמונה שיש בה סיפור, רגש ומשקל, ויש הקשר נכון בין אובייקט אחד למשנהו.

אם אנחנו מכניסים לתמונה ניגודים של ישן מול חדש, חלום מול מציאות, יפה מול מכוער, חיים מול מוות, עתיק מול מודרני וכדו', אנחנו נוכל ליצור איזון מושלם לתמונות ולהוסיף נדבך אחר לעלילה.

בתמונה הזו רציתי להציג את המוות הנגרם בים כתוצאה מפעולות הנעשות ביבשה.

איזון תמונה באמצעות אמירה. צילום: תומר אלמקייס.

ובנימה אופטימית יותר, בתמונה הבאה ישנו קשר עין בין הכלה לבין הילדים, מה שנותן תחושה של מציאות מחד ושל חלום מאידך.

איזון תמונה באמצעות אמירה. צילום: תומר אלמקייס.

דוגמא נוספת אפשר לראות בתמונה הזו שבה ישנה תחושה שבימין התמונה מדובר בתקופה ישנה יותר ובשמאל התמונה מדובר בתקופה מודרנית יותר.

איזון תמונה באמצעות אמירה. צילום: תומר אלמקייס.

סיכום

האיזון החזותי הוא חלק מחיינו הצילומיים והוא חיוני מאוד עבורנו. יחד עם זאת, לעתים קרובות אנחנו יכולים גם להתעלם ממנו בחלק מהתמונות שלנו וזה בסדר.. הכל תלוי מה אנחנו מצלמים ולאיזו מטרה.

ישנם צלמים עם ראיה חדה לסימטריה, וכך הם יכולים לזהות איזון כבר מהמבט הראשון על הסיטואציה, בעוד ישנם כאלו שלהם זה ייקח מעט יותר זמן.

כך או כך, זה עניין של זמן עד שמתרגלים לשים לב לזה בצורה אוטומטית. לכן, מה שאני ממליץ זה שתתרגלו את עצמכם ותחשבו כל הזמן איך לאזן את הפריים או את הנושא שלכם. הביטו היטב מסביב, חפשו אובייקטים חיים או דוממים, צבעים, צורות, חומרים, וכל מה שעולה לכם לראש.
בנוסף לכך, תעברו על התמונות שלכם ותבחנו אותן האם וכמה הן מאוזנות. זה ישפר לכם מאוד את הראיה הצילומית ואת סגנון הצילום האישי שלכם.

עד כאן להיום, חברים.
מוזמנים להגיב כאן את הדעה שלכם, וכמובן אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בכיף ובאהבה דרך כפתורי השיתוף המצורפים לפוסט. כמו כן, אם אתם מעוניינים להישאר מעודכנים על כל פוסט חדש שיוצא, הירשמו לניוזלטר ותהיו הראשונים לדעת.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

עדשות רחבות והשפעתן על הצילום שלכם

אם אתם עדיין מצלמים עם מצלמת פוקט או דמוי SLR כלשהי, אז יש מצב גדול שאתם עדיין לא מבינים את משמעות המונח אורך מוקד והשפעתו על הצילום שלכם. אם אתם מצלמים במצלמה בה ניתן להחליף עדשות, אז סביר להניח שיש לכם לפחות הבנה בסיסית בנושא.

מה שכן, לא מעטים המקרים בהם אני נתקל בצלמים שלא ממש יודעים מה הם עושים ואין להם מושג על פי מה לבחור באורך המוקד הרצוי בהתאם לסיטואציה, לתנאים ולנסיבות.

כך או כך, לא משנה אם אתם צלמים מתחילים, חובבים או מקצועיים, בפוסט הזה אני אתן לכם סקירה כללית על משמעות המושג אורך מוקד, ואציג בפניכם את הסיבות הראויות שבגללן תרצו לצלם בעדשה רחבת זווית.

אז מה זה אורך מוקד?

כמו בתחילת כל פוסט טכני, אני משתדל תמיד ליצור יישור קו בין אלו שמבינים יותר לאלו שמבינים פחות.

באופן כללי, המונח "אורך מוקד" מתייחס לשדה הראיה של העדשה. ישנם צלמים שיתייחסו לאורך המוקד כאשר הם צריכים או מעוניינים לראות את הנושא שלהם קרוב יותר.

אורך המוקד נמדד ב-MM כאשר מספרים קטנים מציינים אורך מוקד קצר (עדשה רחבת זווית), ומספרים גדולים מציינים אורך מוקד ארוך (עדשה צרת זווית או עדשת "טלה"). ה-MM מציינים מדידה בפנים העדשה והם מתייחסים למרחק שבין המרכז האופטי של העדשה למשטח המיקוד, שזה בעצם החיישן. זאת אומרת שאם אתם מצלמים באורך מוקד 35 מ"מ – זה אומר שהמרחק בין החיישן למרכז האופטי של העדשה הוא 35 מ"מ.

יתכן ותמצאו את המידע הזה כלא שימושי עבורכם מכיוון שאם נדבר גלויות, רובנו (אם לא כולנו) לא באמת לוקחים סרגל ומודדים את המרחק הזה.. מה שכן, תמיד טוב לדעת איך דברים עובדים 🙂

לצורך העניין, יספיק לכם להשתמש במונחים "עדשה רחבה", "עדשת Normal" או "עדשת טלה" ולזכור שככל שהמספר קטן יותר  מ-50 מ"מ – מדובר בעדשה רחבה, וככל שהוא גדול יותר מ-50 מ"מ – מדובר בעדשה צרה.
50 מ"מ – זהו אורך מוקד NORMAL המדמה את שדה הראיה של העין האנושית.

אם אתם מצלמים במצלמת פוקט כלשהי, אז יתכן מאוד שהמונח "אורך מוקד" מופיע לכם כ- זום 8X, זום X32 או משהו בסגנון. זוהי דרך אחרת להציג את הנושא והיא פונה בעיקר לאנשים שאינם צלמים או לצלמים חובבים.

מתי רצוי להשתמש בעדשה רחבה?

ישנן מספר סיבות שלפיהן אנחנו נחליט באיזה אורך מוקד לצלם.

הסיבה הראשונה קשורה למרחב הצילומי שלנו, ועד כמה הוא מאפשר לנו להיות גמישים עם אורכי המוקד.

צולם באורך מוקד 20 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

הסיבה השנייה קשורה לנושא התמונה ולאופי שהיא צריכה להעביר. לדוגמא, בצילום נוף אנחנו לרוב נרצה להציג מרחב גדול, לכן צלמי נוף אוהבים עדשות רחבות במיוחד.

צולם באורך מוקד 24 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

בתמונות אלו, קיימת התחושה של שטח פתוח ורחב מאוד, וזה תמיד עובד בתמונות מהסוג הזה.

אבל מה קורה אם אתם בסיטואציה שבה יש לכם אפשרות לצלם באיזה אורך מוקד שתרצו? על פי מה תבחרו את אורך המוקד המתאים עבורכם?

אם כן, הסיבה השלישית היא: פרספקטיבה.
אה, ועד כמה אתם רוצים להיות קרובים לנושא שלכם, שזה בעצם דבר שמאוד תלוי באורך המוקד.

ציולם באורך מוקד 35 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס. צולם באורך מוקד 35 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

כשאתם תצלמו עם עדשה רחבה ותתקרבו לנושא שלכם, משהו מדהים יקרה. התמונות שלכם יביעו רגש ותחושות ויספרו סיפור, ולצופה תהיה התחושה שהוא נוכח בעצמו בסיטואציה.

צולם באורך מוקד 20 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

זה קורה מכיוון שעדשה רחבה יוצרת עיוות של המרחב. תחשבו שהיא בעצם לוקחת את כל מה שאנחנו רואים באופן טבעי וכמו מכווצת אותו אל תוך התמונה. התוצאה היא שאנחנו רואים הרבה תוכן בתמונה אבל כל מה שרחוק מאיתנו הופך להיות קטן מאוד.

אבל מה קורה עם מה שקרוב אלינו?

ובכן, מה שקרוב אלינו הופך להיות גדול ומועצם יותר ועל ידי כך נוצרת לנו פרספקטיבה גדולה ומעניינת.

צולם באורך מוקד 24 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

עיוותים אופטיים בעדשות רחבות

בשימוש בעדשה רחבה במיוחד, אם נהיה קרובים לנושא שלנו, אנחנו עלולים ליצור עיוות שלא יחמיא כלל לנושא ואולי גם לא יחמיא לתוצאה שאנחנו רוצים לקבל. לכן, בשימוש בעדשות רחבות אנחנו צריכים להיות זהירים אם אנחנו לא מתכננים לקבל עיוות מהותי.

העיוות המתלווה לעדשות רחבות (וגם בעדשות טלה) נקרא בעגה המקצועית "עיוות אספרי". בעדשות רחבות הוא מגיע כעיוות "חבית"  ובעדשות צרות הוא מגיע כעיוות "כרית מחטים" (נקראים כך בשל צורתם האופיינית).

עיוות "חבית" מוגזם בעדשת עין הדג. צילום: תומר אלמקייס.

בצילום של אדם מקרוב עם עדשה רחבה אנחנו נקבל עיוות "חביתי" שיגדיל את האף של המצולם ויעגל לו את הראש (בדומה להתבוננות מבעד עינית של דלת). באופן כללי, בצילום של אובייקטים מקרוב מאוד, אנחנו נגדיל אותם ונעוות אותם בו זמנית.

אז מתי אתם כן יכולים להשתמש בעיוות הזה לטובתכם?

אמנם צלמים רבים נרתעים מעדשות רחבות בגלל העיוות שהן יוצרות, אך בהחלט ניתן להשתמש בעיוותים אלו לטובתנו.

נניח שאתם מצלמים סיטואציה ואתם רוצים להפוך אותה ליותר גדולה ממה שהיא במציאות.. תוכלו להשתמש בעדשה רחבה על מנת "להגדיל" את המרחב שלכם ולהגזים ביחסי המרחק בין אובייקטים.

אז לצילום אנשים מקרוב זה אולי לא יתאים (אלא אם כן זו תמונה הומוריסטית), אבל לצילום נוף זה יכול להתאים, ואם תדאגו להכניס אובייקטים בחזית הפריים, אתם תוכלו ליצור תחושה של עומק חזותי מטורף בגלל ההגזמה במרחק בין האובייקטים.

קצת הומור לא יזיק פה. צילום: תומר אלמקייס. הכניסו אלמנטים בקדמת הפריים. צילום: תומר אלמקייס.

צלמי אדריכלות נוהגים להשתמש בעדשות רחבות מאוד מכיוון שבעזרתן הם מציגים את הנכס בצורה המחמיאה לו ביותר, כשהכל נראה גדול יותר מאשר במציאות.

צילום: אביב קורט. צילום: אביב קורט.

סיכום

עדשות רחבות הן באמת אתגר לצלם. הן עלולות להיות משעממות ועשויות להיות הדבר הכי מדהים שיש לכם בתיק הצילום שלכם. הכל מתחיל ונגמר באופן השימוש.

כדי להשתמש ביכולותיה של העדשה  הרחבה, אנחנו נצטרך להתקרב מאוד לנושאים שלנו, אחרת אנחנו נמצא את עצמנו עם תמונות משעממות, שטוחות וחסרות עומק ויזואלי.

אם אתם צלמים של סיפור ורגש ואין לכם עדשה רחבה, קנו לכם אחת כזו ותתחילו להתקרב לנושאים שלכם.
מילה שלי שתגלו עולם חדש 🙂

זהו להיום, חברים.

אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה לכל אלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם. וכמובן להירשם לניוזלטר ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שיוצא לאור.
אם עדיין לא נרשמתם כמובן..

אז נתראה בפוסט הבא 🙂