כשהתחלתי לצלם, ממש בתחילת דרכי, צלמים דיברו איתי הרבה על סיפורים. ואני, צלם צעיר שרק דורך את צעדיו הראשונים בתחום הצילום, רוצה ללמוד עוד ועוד אך לא מבין את משמעות הסיפור שבתמונה, איפה לחפש אותו ואיך ליצור אותו בכלל..
לימים הבנתי שהתשובה נמצאת ממש מתחת לאף שלי כי הרי הצילום עצמו הוא סיפור. או יותר נכון, צורה ויזואלית של סיפור. הסיפור הזה יכול להגיע בתמונה אחת, בסדרה של תמונות, בדיפטיך, בפוטומונטאז' וכדו'.
יש כל כך הרבה ז'אנרים בצילום שהעיסוק העיקרי בהם הוא הסיפור. אפשר למצוא את זה בצילום עיתונות, בצילום רחוב, בצילום אירועים ובכל ז'אנר תיעודי אחר, אך תוכלו למצוא את זה גם בצילומי טבע, ספורט, סטודיו וכדו'.
הסיפור שבתמונה, הוא זה שגורם לצלם לצאת לרגע מחוץ לקופסא ולחשוב קצת מעבר למה שהעיניים רואות. הוא גם זה שיגרום לצופה לראות משהו מרגש בתמונה ובכך לזכור אותה.
אם כן, שאלת השאלות שעליה אני אשתדל לענות היום היא: איך נוכל להיות 'צלמים מספרי סיפור' מעולים?
ממש כמו בספר.
מספיק שתקראו ספר אחד בחיים על מנת לדעת שלספר יש התחלה, אמצע וסוף. בדרך כלל ההתחלה של הספר תערוך לנו היכרות עם הדמויות, המקומות והסיפורים שמאחוריהן, החלק האמצעי יחבר בין הדמויות ובין הסיפורים, והחלק האחרון ייתן לנו את התשובות לשאלות ששאלנו במהלך הספר, יסגור לנו את הסיפור ולעתים גם ישאיר לנו רמז לגבי מה שהולך להיות בחלק הבא.
סיפור ויזואלי דורש מבנה דומה אך שונה במעט, מכיוון שאין לנו כל כך הרבה דפים לכתוב עליהם. בצילום, אנחנו מובילים את הצופה בתמונה למעין מסע בתוך הפריים דרך הסיפור שאנחנו עדים לו, בדרך שמדגישה את הלך הרוח והרגשות של הסיפור.
למרות הקלילות הנשמעת מדבריי, עליכם לדעת שסיפור ויזואלי ניתן לספר בתמונה אחת אך ישנם סיפורים מורכבים יותר שידרשו סדרה של תמונות.
על מנת לתרגל את עצמכם בנושא, אני ממליץ לכם לחזור לזמן מה אל עידן סרטי הצילום ולשאוב משם השראה. זה לא אומר שמחר אתם מחליפים את המצלמה שלכם למצלמת FILM ומתחילים לצלם ככה.. למרות שאתם יכולים אם אתם רוצים 🙂
בכל מקרה, תאמצו לעצמכם דפוס חשיבה דומה לצלם המצלם במצלמת FILM עם סרט צילום המוגבל ל-36 תמונות ובלי מסך דיגיטלי. אתם יכולים פשוט לבטל את הPreview לזמן מה או שפשוט תסובבו את המסך אם המצלמה שלכם תומכת באפשרות.
אחרי יום אחד שאתם תצלמו בשיטה הזו, אתם תגלו שלכל התמונות שצילמתם הייתה מטרה וששום תמונה שצילמתם לא צולמה סתם. כל תמונה הייתה הכי מדויקת שיש עם אמירה וסיפור שלם.
בשונה מצילום וידאו, שם אנחנו יכולים לספר סיפור בפרק זמן מסוים, בתנועה מוחשית, עם סאונד וכדו', בצילום סטילס התמונה היא דוממת, שטוחה וללא רוח חיים, אך יחד עם זאת היא יכולה להיות שוקקת חיים אם רק נדע לעשות זאת נכון.
תכננו את הסיפור שלכם וחברו אותו בחכמה.
אני חושב שהכלל הראשון שאתם צריכים לדעת הוא שכאשר אתם מצלמים בסביבה המשתנה במהירות ושהסיטואציות בה הן בלתי צפויות, אז אתם לא צריכים ללכת שבי אחרי חוקי הצילום למיניהם.
למעשה, אם יש ז'אנר אחד בצילום שבו אפשר להעריך תמונה גם אם הקומפוזיציה לא מושלמת, זהו הז'אנר התיעודי בכלל וצילום רחוב בפרט.
זה לא אומר שאתם צריכים לזרוק את כל מה שאתם יודעים על קומפוזיציה, אור, זוויות צילום וכדו'.. ממש לא!
העניין הוא, שבצילום מהסוג הזה אתם צריכים לדאוג יותר לאופן שבו אתם משתמשים במרחב שלכם בצורה יעילה בתוך התמונה. הסיפורים הטובים ביותר מצליחים כשהם אינם מכילים אלמנטים מיותרים ומסיחי דעת. תמונה שמטרתה לספר סיפור צריכה להיות גם נקייה מהסחות דעת מיותרות.
ודאו שהנושא שלכם בולט מספיק על פני שאר התמונה, ודאו שאלמנטים אחרים שקיימים בפריים הם רק כאלו שתורמים לחיזוק של הנושא ולא מפריעים לו, ו-ודאו שאין אלמנטים אחרים היכולים לשמש כנושא ולקחת את תשומת הלב מהנושא האמיתי שלכם.
ממש כמו בכתיבת ספר, לספר סיפור בצילום זה עניין שדורש קצת תכנון מראש. אתם צריכים להחליט מה אתם רוצים להעביר בתמונה, מה אתם רוצים שיהיה מצב הרוח של התמונה ולאיזה כיוון הסיפור יתפתח. כדי שתוכלו לקבל מושג כלשהו על העניין, בואו נעבור על מספר תמונות ונבחן את הסיטואציות.
התמונות הבאות הן דוגמא מעולה לסיפורים שאני נוהג לחפש ביום החתונה. תמונות כאלו מספרות על עתיד זוגי מדהים, אהבה שלא נגמרת, ילדים עתידיים ועוד.
בתמונה הזו הילדים אמנם אמיתיים, אך משהו ברגע הזה שהיה שם יחד עם ההתרגשות של הכלה גרם לי לראות את הילדים כדמיוניים. ברגע שזיהיתי את הסיפור שאני רוצה לספר, החל תהליך קצר של חיפוש אחר הרגע הנכון שבו הסיפור שלי ייצא לפועל. במקרה הזה, המבט של הכלה לכיוון של הילדים הוא זה שממחיש את הכמיהה לילדים ולהמשכיות. הילדים, לעומת זאת משחקים תפקיד נהדר של ילדות כיפית שכל אחד רוצה.
החיבור בין 2 הסיטואציות (שאחת מהן היא מקרית לחלוטין), הוא זה שגרם לסיפור שלי לצאת לפועל.
המסר של התמונה הזו די דומה לתמונה הקודמת, אך כאן התמונה מספרת יותר על האהבה ועל התוצר שלה.
התמונות הבאות מתייחסות ללידה של הילדה שלי, אלינור. התמונה הראשונה מתייחסת לתהיות על העתיד החדש שהגיע למחוזותינו, ואילו התמונה השנייה היא כבר העתיד והשבועה לילדה.
התחברו לנושא שלכם.
רעיונות לסוגים של נושאים חדשים יכולות להשתנות מאדם לאדם. כך, אם אנחנו נזרוק 15 צלמים בסביבה כלשהי, אנחנו נגלה כי לכל אחד מהצלמים תהיה נקודת מבט אחרת כלפי המקום, מה שהשפיע מאוד על בחירת הנושאים והתוצאות. אדם אחד יבחר לצלם נושאים שמחים, השני יבחר לצלם נושאים עצובים, השלישי יבחר לצלם נושאים יפים, וכן הלאה..
כך או כך, זה לא משנה מה הנושא שבחרתם, פשוט תצלמו את מה שאתם אוהבים כי ברגע שאתם באמת מתעניינים בנושא ומחוברים אליו רגשית, לא יהיה לכם קשה להיכנס אליו ולספר את הסיפור שלו.
יש לכם כלים מעולים. תשתמשו בהם.
לכל אחד מאיתנו יש חושים שיותר חזקים אצלו מהאחר. בפועל, זה מה שמייחד אותנו כצלמים מכיוון שמה שצלם אחד רואה, הצלם האחר לא יראה.. מעבר לחמשת החושים הקיימים בגוף שלנו, יש לנו את היכולות לזהות רגעים מכריעים, תחושות, הבעות פנים וסיפורים, וגם את היכולת לחשוב מהר, להסיק מסקנות ולהגיע להחלטות מהירות. יש לנו גם שפה ויזואלית עשירה מאוד שאם נדע להשתמש בה בחוכמה אנחנו נוכל להפיק מהצילום שלנו הרבה יותר, ולחזק בצורה משמעותית את המסר והסיפור שאנחנו רוצים לספר דרך התמונה.
לימדו את חוקי הצילום והשפה הצילומית, תרעננו את הזיכרון שלכם בנוגע לנקודות מבט, תחשבו תמיד על הקומפוזיציה שתעביר את המסר בצורה הברורה ביותר, תתאמנו בשימוש בעדשות ואורכי מוקד שונים, לימדו לשלוט בשילוש הקדוש, העשירו את הידע שלכם בפסיכולוגיה שימושית, לימדו להעביר רגש באמצעות שימוש מושכל בתנועה, תתקרבו לנושא ותתרחקו ממנו וחפשו פרטים קרובים שיכולים להוסיף תבלינים לסיפור.
בקיצור, מסתבר שיש לנו, כצלמים, הרבה יותר מ-5 חושים, אז פשוט תכירו אותם ותלמדו לשלוט בהם.
תהיו ערניים לסביבה ולנושא שלכם
סיפור טוב הוא כזה שמעורר רגש ותחושות אצל הצופה. אירועים שמחים הם חלק מחייהם של רוב האנשים ולכן תמונות כאלה עלולות להיראות "רגילות" ופחות מסקרנות אם לא צולמו כראוי.
לעומת זאת, תמונות שצולמו באזורי מתח וסכסוך נוטות לייצר תגובות רציניות יותר אצל אנשים.
טוב, זה לא אומר שאתם צריכים להיכנס לעזה עכשיו כדי לספר סיפור מעניין, אבל זה אומר שאתם צריכים להניח את הדרמה במרכז העניינים. מחוות פשוטות כמו אצבע מורה, זרועות פתוחות לחיבוק, מבט מאוהב, מבט סקרן וכדו' יעשו היטב את העבודה.. למעשה, כמעט בכל צורה של שפת גוף אנחנו יכולים להשתמש על מנת להוסיף דרמה לתמונה ולסקרן את הצופה שלנו יותר.
תסתכלו תמיד על כל התמונות שלכם!
אם יש טיפ גדול אחד שאני יכול לתת לכם לחיים, זה שתסתכלו תמיד על כל התמונות שלכם, תבחנו אותן ותתנו לעצמכם ביקורת עצמית. לעולם אל תוותרו על החוויה הזו, היא זו שתשפר את העבודה שלכם בקצב מהיר ויעיל ותכניס לכם לא מעט ביטחון עצמי בצילום.
זכרו כי העניין הטכני בתמונה הוא פרט שולי. זה כמובן לא אומר שהתמונות שלכם צריכות להיות מטושטשות או שרופות רחמנא לצלן, אבל העניין הטכני הוא החלק הקל שבתמונה – זה שאפשר ללמוד ולרכוש.. את עניין הרגש לא ניתן לרכוש, ולכן זו צריכה להיות ה'דאגה' העיקרית שלכם.
תבחנו את התמונות שלכם לעומק, נסו להבין באיזה תמונות אתם הצלחתם להעביר את הסיפור שלכם בצורה הכי מרגשת ותאספו לעצמכם את המידע לשיפור בסט הבא שלכם.
כמה מילים לסיום..
אין ספק שתמונה עם סיפור טוב זה עניין מאתגר, אבל אם זו המטרה שלכם אז תלכו איתה עד הסוף, תחפשו סיפורים ותעקבו אחריהם עד שתצליחו לספר אותם. מה שכן, השתדלו לא להיות שאפתנים או פרפקציוניסטים מדי. במקרה הזה, זה רק יכול להרוס לכם.
נכון שהיצירתיות היא מרכז הבמה בתהליך הזה, אבל עדיין אתם צריכים לשמור על זה פשוט. דמיינו שקראתם ספר או צפיתם בסרט שיש בו יותר מדי מידע ושלא השאירו לכם שום מקום לדמיון. זה בדיוק מה שאתם לא רוצים שיקרה.
לסיום, אני אתן לכם טיפ אחרון. לפעמים, בלי לשים לב אנחנו מצלמים יותר מדי תמונות מבלי להתייחס לסיפור. נסו מהיום להתייחס לכל פרט בכל תמונה שאתם מצלמים.. נסו לחבר את האלמנטים שבפריים, נסו זוויות ופרספקטיבות שונות, ותצלמו רק כשהכל מוכן. הרי בעידן שלנו זה כל כך קל ללחוץ.. זה לא עולה לנו כסף, ובטח שלא מזיז למחשב שלנו אם הוספנו לו כמה ג'יגות.
אז פשוט אל תלחצו סתם. תמצאו את הסיבה לכל לחיצה..
חברים, הגענו לסיום. אני מקווה שאהבתם את הפוסט הזה לפחות כמו הפוסטים הקודמים. אתם מוזמנים לשתף את הפוסט בשמחה דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן, וכמובן להירשם לניוזלטר ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט או עדכון חדש.
תודה שהייתם איתי,
נתראה בפוסט הבא 🙂
28 תגובות
תודה כרגיל מעניין ומועיל
תודה רבה, רותי 🙂
תודה רבה תומר, נותן חומר למחשבה
בכיף, ג'אנה 🙂
תודה רבה.
הי תומר,
הפוסטים שלך נהדרים. לומדת מכל אחד מהם…
תודה גדולה על הנדיבות השיתוף והבהירות בה אתה מעביר את הידע שלך.
שוב תודה.
מיכל הלוי
היי, מיכל.
בכיף גדול.
שמח לשתף 🙂
תודה תומר. יופי של מאמר.מסביר היטב את הנושא ומרחיב את הירייה.
בכיף גדול, מיכל 🙂
תודה.
תודה לך תומר שהסכלת אותי בלספר סיפור בצילום.
בכיף גדול, אליעזר 🙂
היף,
״ גנבת״ לי את המילים מהפה. כמי שעוסק גם בכתיבה אני אומר תמיד לחברי- אתם יודעים שאני גם מצלם אז הכתיבה שלי היא סוג של צילום. במקום להעהביר תמונה ויזואלית אני עביר מילים המתארות את התמונה.
תודה
אלקנה
מדהים, אלקנה.
תודה על השיתוף 🙂
תודה תומר !
אתמול הייתי עם חברי מריוס בפסטיבל הליצנות בנתניה,
וידדתנו הצלמת הנהדרת נורית מוזס-קלמקי אמרה לנו משהו דומה.
"אל תחפשו סתם צילום של ליצנים, חפשו את האינטראקציה "
חומר למחשבה, באותו נושא של הכתבה.
ושוב תודה על מאמר מאלף
אמיר
היי, אמיר.
בכיף גדול.
ונורית לגמרי צודקת 🙂
אז אכן משכיל אתה אותנו תמיד
להיכנס לתוך התמונה בעיניים חודרות
בהחלט מחדדים את המסר
ומסכים מאד מאד עם ההתבוננות בתמונות שלך
בהחלט משפרות את הצילום בכלל והמסר בפרט
ממליץ גם לחזור לצפיה שניה בתמונות שלך
בפעם השניה הן נראות אחרת
תודה רבה, מוטי.
ונכון מאוד מה שאמרת.. לרוב יש משמעות גדולה יותר למבט השני על פני הראשון.
אכן לא הכל טכני בצילום – יפה מאוד
תודה רבה, גלעד 🙂
שלום תומר,
מזמן לא התחברתי לפוסט כמו שהתחברתי והזדהיתי עם הפוסט הזה.
אני תמיד אומרת שאני מצלמת הכי טוב כשאני מצלמת דברים שאני אוהבת.
בטיולים יש כמה צלמים,ותמיד כשאני שולחת תמונות אני כותבת דומה אבל שונה.
הצילומים שלי לרוב שונים משל אחרים,אני תמיד מחפשת טבע,פרחים,נוף ודברים מיוחדים.
תודה על החיזוק שנתת לי.
נעמה בר נצר.
היי, נעמה.
בכיף גדול. שמח שאהבת 🙂
תומר,
תודה.
חוזר ומחדד את מה שצריך לא לדעת ולא לשכוח.
תודה שוב לכתיבה הכוללת עם הדוגמאות והטיפים.
נהנית שוב ושוב מהמאמרים שלך.
יום נפלא וקסום
בכיף גדול, רונית.
ותודה :-*
כרגיל. תותח, פחות מלל, יותר שכל.
תודה רבה לך, שי 🙂
תומר שלום!
כרגיל מעניין מקצועי והכי חשוב מועיל ..אך אודה שלעיתים אין לי תשובה ברורה למה עדיף לקחת לטיול טבע וטיול בכלל – את המצלמה, ולא להסתפק בפלאפון החכם שמעבר ליתרונות הברורים של מקום ומשקל – גם הצילומים הצבעים, והחדות – לעיתים יותר מוצלחים , ולא רק בידני. גם באוטומט.
בשביל זה כל מילה שלך בסלע וכל המצלמה אתגר.
כל הכבוד לך …..בברכה .
אמנון
היי, אמנון.
תודה רבה 🙂
הרצון שלנו כצלמים הוא ליצור את התמונה שלנו ב-100 אחוז ולא לתת למצלמה לעשות זאת באופן אוטומטי.
לגבי העניין של הטלפון לעומת המצלמה – אתה באמת שואל את זה? חחח.. ברור שמצלמה!
תומר, כרגיל – הפוסטים שלך הם הנאה צרופה, שהרבה חומר למחשבה בצידה. תודה!
תודה רבה, אבישי.
תבוא כל יום 😛