הפחד הוא אחד מהמכשולים הגדולים ביותר עבור הצלם המתחיל. בפעמים רבות, הוא יוביל את הצלם להחמצת הזדמנויות לתמונה מושלמת, ואפילו ישפיע עליו לאורך הקריירה שלו כצלם.
מצד אחד, זה לגמרי נורמאלי לחשוש קצת בהתחלה, במיוחד בענף הצילום שבו מספר פעולות מתרכזות במקביל אל תוך פעולה אחת. מצד שני, החששות האלו יכולים לחדור עמוק ולהשפיע לרעה על היצירתיות שלנו.
בפוסט זה אני רוצה לסקור את אותן חששות שליוו אותי בתחילת דרכי, ואת הדרכים להתגבר עליהם.
1. טכנופוביה
אחד הפחדים הראשונים שאני נתקל בהם, הוא החשש מהפן הטכני ומהטכנולוגיה המתקדמת. הרבה צלמים בתחילת הדרך מפחדים להתעסק עם המצלמה שלהם וללמוד אותה "כדי שהם לא יעשו טעויות". הם מפחדים להתקדם לצילום במצב ידני, או לשליטה ידנית באיזון הלבן. כמו כן, הם מסרבים לפתוח את הראש לשאר האביזרים הקשורים לצילום כגון פלאש, משדרים וכדו'.
אחרי הכל יש ממה לחשוש, כי צילום הוא תחום רחב מאוד ויש בו המון מה ללמוד ולזכור.. גם מבחינת תיאוריה וגם מבחינת פרקטיקה.
אז לא פעם אני שומע תסכול מצלמים מתחילים שלא מבדילים בין הפרמטרים השונים במצלמה.. בהרבה מקרים, אני מבין שזה בא מעומס של ידע שפשוט נכנס בזמן הלא נכון ובגלל זה הוא גם יושב במקום הלא נכון. כאשר לומדים לבד דרך האינטרנט, אנחנו חשופים להמון מידע המוסבר בדרכים שונות, ולפעמים זה יכול ליצור לנו עומס של מידע ולבלבל אותנו.
בלבול בין צמצם לתריס, או בלבול בין iso ל-White Balance – הם רק חלק ממה שצלמים חווים בתחילת הדרך.
לכן חובה שיהיה סדר מסוים של למידה, על מנת שלא תלכו לאיבוד בדרך..
החדשות הטובות הן כי אפשר להתגבר על החששות האלה בקלות, וזה כמובן ידרוש מכם להבין ולשלוט היטב בכל פרמטר במצלמה. אם אתם מתקשים, אז תסתכלו על כל מרכיב בנפרד, תקראו עליו, תראו סרטונים, תשתמשו בו בפועל ותתרגלו אותו. לאחר מכן, תעברו למרכיב הבא ותעשו את אותו הדבר.
וזכרו! אל תעברו מנושא אחד לנושא אחר לפני שאתם יודעים את הראשון על בוריו.
2. פחד מקהל
לרוב הצלמים לא תהיה שום בעיה לצלם פסל עומד, בית יפה או נוף.. אבל ברגע שהצילום כרוך באיזשהו קשר עם בני אדם, הפחד מתחיל להיאחז. חשש זה בדרך כלל מלווה גם במעט ביישנות, אך לרוב מדובר בחשש מפני מה שאנשים יגידו, או חשש מעימות עם המצולמים.
המציאות היא שרוב האנשים מאוד נחמדים ומוכנים להצטלם, ובמיוחד אם אנחנו עושים את זה באלגנטיות אופיינית. דברו איתם, חייכו אליהם, תראו להם שהם מעניינים אתכם. במקרים אחרים, כשאתם מצלמים רגעים חולפים, האנשים אפילו לא ירגישו בכך שאתם מצלמים אותם.
אז נכון שקל לדבר וקשה לעשות, אני יודע.. ובאמת, הדרך היחידה להתגבר על החשש הזה היא לצאת החוצה עם המצלמה ביד ולצלם אנשים ברחוב. אתם תהיו מופתעים לגלות עד כמה אנשים יזרמו אתכם ועם השיגעוניות הצילומיים שלכם.
אגב, אם תצאו לתרגל, אתם תרוויחו פעמיים. גם תתרגלו את העבודה במצלמה וגם את חיזוק הביטחון בצילום אנשים.
3. חשש גדול שהתמונה לא תהיה מושלמת
כל צלם חווה את הרגע הזה שהוא מגיע הביתה ועובר על התמונות ומבין שהוא היה יכול לעשות אותן אחרת, הרבה יותר מושלמות. אלו יכולות להיות בעיות טכניות כגון חוסר חדות בתמונות, יותר מדי גרעיניות/רעש, או סתם קומפוזיציה לא טובה.
לפעמים זה עלול להסתיים בכך שזה ידפוק את הביטחון העצמי שלכם. הרעיון הוא שאתם צריכים למצוא את מה שלא בסדר, לסדר אותו, ולא לחזור שוב על הטעות. בפועל, אין צלם שלא עושה טעויות בצילום, גם המקצוענים ביותר, ומי שאומר שהוא לא עושה טעויות אז הוא שקרן.
העניין הוא בדיוק כמו בנהיגה או בנגינה.. כלל שתנהגו יותר, או ככל שתנגנו יותר, כך תהיו מנוסים יותר ובאופן טבעי אתם תעשו פחות טעויות.
אז בהתחלה תהיה לכם טעות אחת ל-10, לאחר מכן 1 ל-100, לאחר מכן אחת ל-1000 וכו'.. לאט לאט אתם תרגישו שאתם עושים פחות טעויות.
נקודת הפתיחה היא שאתם חייבים לקבל את העובדה שאתם תעשו טעויות בהתחלה, ובמקום להכות את עצמכם על חטא, תלמדו מהטעויות האלה ותחשבו איך אתם יכולים להימנע מהן בעתיד.
אני יכול לומר לכם שבמהלך הזמן למדתי יותר מהתמונות הלא טובות שלי מאשר הטובות.
4. פחד לנסות דברים חדשים
אני חושב שהתקופה הכי יפה של הצלם זו תחילת הדרך שלו. הכל חדש ומרגש, כל צילום הוא כמו מגע של קסם, כל תמונה היא עולם, והמוטיבציה קיימת במלוא הדרה. אין שום לחץ על הצלם המתחיל, והוא יכול להתמודד בקלות עם לקוחות תובעניים הזקוקים לתמונות מושלמות. נצלו את הזמן הזה על מנת לטפח ולפתח את עצמכם, נסו דברים חדשים, ותתנסו במספר ז'אנרים בצילום ובטכניקות צילום שונות.
הבעיה היא שעבור חלק מהצלמים, הפחד מהכישלון מלווה בחשש מהתנסות במשהו חדש. מה שאתם צריכים להזכיר לעצמכם כל הזמן זה שלפעמים אתם צריכים לקחת סיכונים עם הצילום שלכם. לפעמים עדיף שתהיה תמונה לא מושלמת, שכדי לצלם אותה אתם לקחתם סיכון, הזעתם והעזתם, מאשר תמונה מושלמת שבה כל פרט מוקפד.
5. פחד מדחייה
זה לא מפתיע שתעשייה כל כך גדולה (שרק הולכת וצומחת), תרתיע צלמים בתחילת דרכם.
לפני 10 שנים, כשהתחלתי לברר על לימודי צילום, הרבה אנשים ניסו להוריד אותי מזה בטענה שהשוק מפוצץ בצלמים ושיהיה לי קשה מאוד להתברג למערכת הזו. בהזדמנות אחרת, דיברתי עם צלם שפגשתי והוא אמר לי שכדי לעבוד בצילום אני צריך הרבה פרוטקציות, כי בלי ניסיון אף אחד לא ייקח אותי. המחשבות עלו וצפו להן, אבל הכח של הצילום היה כבד על כולם, וכמובן שלא הקשבתי לאף אחד.
אין ספק שזה נכון שקשה להתקבל לעבודה ללא ניסיון, אבל רגע.. הרי כל אלו שיש להם ניסיון, התחילו גם באיזשהו שלב ללא ניסיון.
אז יהיו קצת דחיות בהתחלה, בקטנה. בסופו של יום, זה לא משנה כמה אתם תעבדו קשה, אתם יכולים להידחות על ידי מעסיקים/לקוחות. לפעמים זה בגלל שהם מצאו צלם טוב יותר לצרכים שלהם, לפעמים זה המחיר ולפעמים זה כי הם לא אהבו את העבודה, וזה גם בסדר. מה שכן, מספר דחיות כאלה עלולות להרוס לכם את הביטחון לקראת הפנייה ללקוחות הבאים, ואתם יכולים למצוא את עצמכם שואלים "האם יש טעם בכלל להמשיך במאמצים רק כדי לקבל דחיות?"
התשובה היא כן.
בזמן הלימודים, הייתי רעב מאוד להתחיל לעבוד בצילום, ועשיתי הכל כדי שזה יקרה. לימים, נחשפתי למגזין מקומי והצעתי להם את שירותיי. בפגישה עם עורך המגזין, הצגתי ממעט העבודות שהיו לי באותה תקופה וציפיתי לטוב. הוא עיין בתמונות בהנאה ואפילו הזמין את כל עובדי המגזין לבוא ולצפות בתמונות. חשבתי לעצמי שהצלחתי, אבל אז הקהל התפזר והוא אמר לי "זה יפה, אבל זה לא מתאים". יצאתי משם מבואס, אבל לא התייאשתי. אחרי שנה חזרתי לשם, והפעם עם עבודות רלוונטיות יותר.
וזה השתלם לי כי באתי מוכן יותר, טוב יותר ואמיץ יותר. והתקבלתי.
מה שאתם צריכים לזכור זה שאם אדם אחד או מספר אנשים לא אהבו את התמונות שלכם, זה לא אומר שזה תקף על כל האנשים שחיים על פני כדור הארץ, וזה לא אומר שזה יישאר ככה לנצח. הדרך היחידה היא לדחוף את עצמכם קדימה ולמעלה, להביט בשגיאות שלכם ולנצח אותן, והכי חשוב – לעשות את מה שאתם אוהבים באמת. זה הכי כיף!
6. הפחד לאבד את הציוד או לגרום לו נזק
ללא ספק, שמירה על הציוד היא דבר הכרחי. בדרך כלל מדובר בציוד יקר מאוד שטעות קטנה יכולה ליצור לו נזק בלתי הפיך. יחד עם זאת, ציוד הצילום שלנו משמש אותנו על מנת שנעבוד איתו ולא על מנת שנלטף אותו כל היום ונישן איתו מחובקים בלילה תחת הפוך (למרות שלפעמים זה מתבקש).
פעם שכרתי את שירותיו של צלם סטילס לאחד האירועים, והוא סיפר לי שיש לו בבית מצלמת פול פריים שהיא הרבה יותר טובה מהמצלמה שנמצאת איתו באירוע. לרגע לא הבנתי והלכתי לאיבוד.. "למה בעצם באת עם המצלמה הזו, כאשר יש לך מצלמה חדשה?", שאלתי. הוא ענה לי שזו מצלמה שהוא לא רוצה להוציא החוצה כדי שהיא לא תיהרס.
הדבר האחרון שאתם צריכים להתייחס אליו זה שהמצלמה שלכם תתלכלך או תיהרס. אז אני לא אומר לכם לשתול אותה בחול או בים, אבל מצלמה (על כל אביזריה) היא כלי עבודה שאמור לשרת אותנו ולא אנחנו אמורים לשרת אותו. מצלמה מקצועית בנויה מחומרים חזקים מאוד ומשלדת פלדה המגנה על כל חלקי המצלמה. מעבר לכך, רוב המצלמות המקצועיות אטומות למים ברמה של גשם / טפטוף.
אם אתם בכל זאת מפחדים, אז תעשו ביטוח על הציוד. יש היום ביטוחים שתקפים גם לנפילה או טביעה (שלא נדע) ואתם יודעים שאתם תקבלו מוצר חדש אם יקרה אסון נוראי. הדבר הבא שאתם צריכים לעשות, הוא להתייחס לסביבה שלכם כמובן. לא להניח חצובות על קרקע לא ישרה, ואם יש רוחות חזקות אז לעבוד עם משקולות או שקי חול כדי שהציוד לא יעוף. אם אתם מצלמים בגשם אז תגנו על המצלמה שלכם באמצעות מטרייה, שקית, חולצה או כל דבר אחר. אם אתם מצלמים באזור הומה אדם ויש חשש לגניבה אז תבואו עם תיק גב שצמוד אליכם ועם רצועות חזקות שקשה לגזור.
זכרו! הסיבה שהמצלמה שלכם אתכם היא כדי שתצלמו איתה.
כמה מילים לסיום
פחדים קיימים בכל דבר בחיים. כל התחלה מלווה בהמון חששות שהדרך להתגבר עליהן היא להתמודד איתן ראש בראש. צילום יכול להיות תחביב שהופך למקצוע שהופך בשלב מסוים להכנסה עיקרית וטובה, אבל כמו בכל דבר חדש – הוא יכול להיות מרתיע.
המון תרגול מעשי, וכל אחד מכם יוכל להתגבר על הפחדים שלו.
בקיצור, תתגברו על החששות שלכם מבעוד מועד, כדי שאלו לא יפריעו לכם ליצור.
זהו להפעם. אם אהבתם את הפוסט, אז אתם מוזמנים לשתף אותו בכיף ובקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן. אני מאחל לכולכם שנה אזרחית נפלאה ופורייה, ללא חששות כלל ועם המון אומץ ורצון ליצור ולהצליח.
בהזדמנות זו, אני רוצה לאחל המון המון מזל טוב לבלוג "בית הספר הצילום" שחוגג שבועלדת שנה (!)
אז תודה לכם, הקוראים, שאתם עוקבים, קוראים, מגיבים ומשתפים.
אני מניח שבקרוב ייצא פוסט יום הולדת מכבד 🙂
הכירו את קורס הצילום למתחילים שלנו – לפרטים
עד אז תהיו יצירתיים 🙂
37 תגובות
כל מילה בסלע. יפה מאד ונכון!
בהצלחה
תודה רבה, מרים.
יופי של פוסט. מלמד ומרגיע :))
תודה רבה, רווית 🙂
תודה רבה.אין עליך
בכיף, יהודה 🙂
תודה רבה, בדיוק בזמן הנכון!!! אני ממש מודה על הפוסט וכל שאר הפוסטים המוצלחים ברמות.
בכיף גדול 🙂
מודה לך על הפוסט המאלף.ישר כח על הדגשים חיוניים בדרכו של צלם חובב.אמשיך לעקוב ולישם את שיעוריך המלומדים.שנה טובה
בכיף גדול, שאול. מוזמן תמיד 🙂
אני נהנת לקרוא את העצות שלך וללמוד מהן, אני צלמת חובבת ואין לי שום מחשבות להפוך את התחביב למקצוע, אני לומדת במסגרת עמותה של גמלאים כבר שנה שביעית ודבריך מחזקים לי את מה שאני לומדת בשיעורים, כמו שנאמר מכל מלמדי השכלתי.
היי, מאירה. תודה רבה שאת עוקבת.
כיף גדול 🙂
אין יום שאני לא נכנס לקרוא איזה פוסט, על חלקם אני חוזר לקרוא שוב, תודה רבה
תודה רבה, אביחי. ובכיף 🙂
מוזמן תמיד.
תודה!
תמיד מתחברת למאמרים שלך ❤
בכיף, גדול, רעות. איזה כיף 🙂
מעניין ומועיל כתמיד….
תודה !
תודה רבה, עמוס.
ובכיף 🙂
תמיד אוהבת לקרוא את המאמרים שלך תומר. עוסקים בנושאים נבחרים חשובים, ממוקדים, קולחים וכתובים ברהיטות עם דוגמאות יפות וטובות. המשך ללוות אותנו בלימודינו בהדרכתך ועצותיך הטובות.
תודה רבה, מיכל 🙂
גדול .. ולעניין.
תודה רבה, רותי 🙂
היי תומר,
הפוסט הזה נוגע ממש בנקודות הרגישות שלי ואני מניח של רבים אחרים.
אני אמנם מצלם מגיל העשרה ועד היום (גמלאי בפרישה מוקדמת).
את פחד הטכניקה כבר עברתי… שזה אומר לקרוא הוראות ומדריכי המצלמה, לקנות ספרים בעניין. לנסות ושוב לנסות את האפשרויות של המצלמה, והיום האפשרויות ממש רבות (אני מצלם בניקון D810).
לגבי סעיף 3 בפוסט. אני מרגיש חששות עד היום. אני חבר במועדון הצילום במכללת תל-חי ובעת ביקורת עבודות, תמיד אני חושש….. יחד עם זאת, אם לא נקבל הערות, לא נתקדם.
אני מודה לך על הידע שאתה מעניק לנו, ומגדיש מזמנך לטובת כלל הצלמים.
יישר כוח.
הרצל
הרצל, המון המון תודה 🙂 ובכיף, כמובן.
ויש לך אחלה מצלמה..
שלום תומר
נראה לי שאת הפוסט כתבת עלי
תודה על העצות הנהדרות אני אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך וכמובן נעזרת בהם
המון תודה
חנה
חחח.. בכיף גדול, חנה.
תודה שאת עוקבת 🙂
תודה רבה תומר
בכיף גדול 🙂
כיף מדוייק תודה
בכיף 🙂
היי, אני צלמת בתחילת הדרך, ממש בתחילתה והפוסט הזה נתן לי המון כוחות ובטחון להתמקד בצילום ולא בדברים שמסביב, להפסיק לפחד ולצאת לצלם.
תודה לך !!
בכיף גדול, ג'ני 🙂
מוזמנת תמיד.
תודה רבה על הפוסט חיזקת אותי
בכיף גדול, משה 🙂
היי תומר, תודה על הפוסט המחזק 🙂
יש לי התלבטות שאשמח אם תאיר את עיניי בעניינה.
קניתי את מצלמת הdslr הראשונה שלי לפני כמה ימים, Nikon d3400, ויש אפשרות לביטוח ל3 שנים (הכל חוץ מגניבה ואבידה). אני די מתלבט כי אני בנאדם ששומר על המכשירים שלו להרבה זמן, ובכל זאת, אני לא מכיר מצלמות. דגם כזה של מצלמה (שמיועד למתחילים) תוכנן לעמוד במשך שנים?
תודה רבה שוב! ממש כיף לקרוא אותך.
תומר האלוף צלם בחסד עליון מסביר ברהיטות כל דבר
במילה אחת אלוף
תודה רבה, לאה יקרה 🙂