11 סיבות לכך שהתמונות שלכם לא חדות מספיק והדרכים לפתור אותן

אחד הדברים המתסכלים ביותר זה לחזור מיום צילום ולגלות שכל התמונות שצילמתם אינן חדות מספיק או לא חדות בכלל.

תחשבו שהיה לכם את הרגע המושלם, האור המושלם, התמזגות של אלמנטים ברקע, בניית קומפוזיציה לתפארת, ובנוסף לכל זה – גם לחצתם בדיוק בשנייה הנכונה על לחצן הצילום אך כשאתם מביטים בתמונה, אתם רואים שאין לכם אותה כי החדות רחוקה ממנה שנות אור.

אם אתם לא תדאגו מראש לתוצאה הסופית שלכם, כל העבודה שלכם עלולה לרדת לטמיון מכיוון שישנם עניינים שלאחר מעשה לא ניתן לתקן בשום דרך ואחד מהם זה נושא החדות בתמונה.

צילום ברמת חדות גבוהה זה אחד מכלי הבסיס שצריך ליישם על מנת ליצור תמונה איכותית. תמונה חדה תמשוך יותר את הצופה בה, תעורר יותר עניין וגם תוכלו להדפיס אותה בעותקים גדולים יותר ולהתגאות בה.

כשאני מדבר על חדות אני לא מתכוון לעומק שדה אלא לחדות על כל המשתמע מכך. שהנושא יהיה חד, עם פרטים חדים וברורים ושהתמונה לא תעשה כאב ראש לצופה.

חוסר חדות יכול לנבוע כתוצאה משימוש לא נכון במערכת הפוקוס, אופטיקה לא איכותית, צילום במהירויות תריס איטיות ועוד..
בפוסט הזה, אספתי עבורכם 11 סיבות שיכולות להעיד על חוסר חדות בתמונה ואת הדרכים לפתור אותן. יש כאן נקודות שיכולות להיות מיושמות במקרים ספציפיים וכאלה שצריכות להיות מיושמות תמיד.
כך או כך, הכתוב כאן יעזור לכם לשפר באופן משמעותי את החדות בתמונות שלכם.

סיבה מס' 1: מהירות תריס נמוכה מדי

ישנו חוק יבש שאומר שעל מנת לצלם תמונות "קפואות" מהיד עלינו לצלם במהירות תריס מינימאלית של 1 חלקי אורך המוקד. ז"א שאם אנחנו מצלמים באורך מוקד 100 מ"מ אז מהירות התריס צריכה להיות 1/100 לכל הפחות ע"מ שהתמונה תצא חדה וזאת מכיוון שככל שאורך המוקד יהיה ארוך יותר, כך תנועות היד תהיינה מורגשות יותר.
בנוסף, כאשר מצלמים מהיד, מומלץ לא לרדת ממהירות 1/60 ללא יציבות כלשהי.

חוקים אלו נשפטו לפי היד הממוצעת ולפי אורך המוקד כפי שהוא נראה במצלמת 35 מ"מ (Full Frame) כך שאם אתם מצלמים במצלמת קרופ, אתם תצטרכו להתחשב בעובדה הזו ולצלם במהירות תריס מינימאלית המקבילה לאורך המוקד כפי שהוא נראה על מצלמת קרופ.

הנה הנוסחה לחישוב:
אורך המוקד בעדשה (לדוגמא: 50 מ"מ) X מקדם הקיטוע (לדוגמא: 1.5) = אורך המוקד שתקבלו אחרי מקדם הקיטוע (75).

כמו כן, לכל אדם יש יציבות שונה בידיים ולכן יהיו כאלו שיוכלו לצלם במהירויות תריס איטיות יותר, ולחלופין – יהיו כאלו שיוכלו לצלם במהירויות תריס גבוהות יותר מהחוק היבש.

כדי להגיע תמיד לתוצאות טובות, אתם נדרשים להכיר את היכולות שלכם. פשוט תעשו טסטים במהירויות תריס שונות ובאורכי מוקד שונים כדי לדעת את גבולות הגזרה שלכם 🙂

סיבה מספר 2: אחיזה לא נכונה של המצלמה

אחיזת מצלמה לא נכונה היא אחת הסיבות היותר נפוצות לתמונות שאינן חדות. המצלמה צריכה להיות אחוזה ב-2 ידיים כאשר יד ימין מחזיקה את המצלמה בחלק המיועד לכך ויד שמאל תומכת את העדשה מלמטה בצורה כזו שהעדשה ממש יושבת על היד. זו הצורה האופטימלית ביותר לאחיזה יציבה של המצלמה שלכם.

סיבה מס' 3: חוסר יציבות

חוסר יציבות יכול לנבוע מאחיזה לא נכונה של המצלמה ומצילום ללא חצובה כאשר צריכים אותה. חוסר יציבות יכול ליצור רעידות מיניאטוריות שלא נשים לב אליהן במסך של המצלמה אך כשנצפה בתמונה ב100% אנו נרגיש אותן עד כאב.

כאשר אתם נדרשים לצלם במהירויות תריס איטיות, אתם נדרשים לייצב את המצלמה בצורה כלשהי. חצובת מונופוד (חד-רגל) יכולה להיות מאוד שימושית לצילום עם עדשות טלה ארוכות וכבדות. היא תוריד את המשקל מהידיים שלכם, תפחית רעידות ותאפשר לכם לצלם במהירויות תריס איטיות יותר. חצובת מונופוד היא גם גמישה מאוד ומאפשרת חופש פעולה בצילום דינאמי.

המצב הוא שונה כאשר אתם זקוקים ליציבות מרבית. אם אתם רוצים לצלם נוף בחשיפה ארוכה כדי שתהיה לכם האפשרות לסגור צמצם ולקבל עומק שדה גדול יותר ו/או למרוח תנועה בתמונה, אז תצטרכו להשתמש בחצובת טריפוד (3 רגליים) שתתן לכם יציבות מרבית גם לחשיפות ארוכות מאוד.

אם אתם נמצאים בסיטואציה בה אין לכם חצובה אז תאלתרו אותה.. אתם יכולים להחזיק את המצלמה ביד ולהישען על קיר, מעקה, רצפה או כל דבר אחר שייתן לכם יציבות. אם אתם זקוקים לחשיפות ארוכות שדורשות יציבות מרבית אז אתם יכולים להניח את המצלמה על כיסא, שולחן, מעקה או על הרצפה.
אתם תופתעו לגלות על הדרך גם זוויות מעניינות שאולי לא חשבתם עליהן.

בכל מקרה, אני ממליץ לכם לרכוש חצובה טובה, שתשב אצלכם באוטו.. אתם לא יודעים מתי אתם תצטרכו אותה ומתי היא תציל אתכם.

סיבה מס' 4: רעידות מהמגע עם המצלמה

כאשר אתם מצלמים על חצובה בחשיפה ארוכה, אתם צריכים להיות זהירים מאוד מכיוון שכל תנועה, ולו הקטנה ביותר יכולה לגרום להרס מוחלט של חדות התמונה. מספיק שתלחצו על כפתור הצילום כדי לעשות "סיפתח" רועד לתמונה ואיבדתם את זה. למרבה המזל – ישנם שני פתרונות ידידותיים מאוד לשחרור התריס מרחוק מבלי ליצור מגע ישיר עם המצלמה.

האפשרות הראשונה היא שליטה מרחוק על ידי שלט, כבל שחרור או צילום מאפליקציה בטלפון (למצלמות שמאפשרות את זה). אלו יאפשרו לכם לצלם ללא מגע ישיר עם המצלמה.

אם אין ברשותכם את אחד מאלו ואתם מצלמים נושא דומם שלא בורח לשום מקום אז אתם יכולים להשתמש בטיימר של המצלמה, ככה שהצילום יתבצע לאחר הזמן שהגדרתם למצלמה מרגע הלחיצה על לחצן הצילום.

סיבה מס' 5: רעידות כתוצאה מתנועת המראה

ע"מ להביא לנו את הפריים לעינית המצלמה, קיים במצלמה מנגנון שנקרא פנטה פריזמה שהוא בנוי בדומה לפריסקופ וכל תפקידו הוא להעביר לנו את התמונה לעינית ישירות דרך העדשה.
רגע לפני החשיפה, המראה עולה למעלה על מנת לאפשר מעבר של אור. לכן, אגב, גם לא ניתן לראות דבר בעינית בזמן החשיפה.

אותה  מראה שעולה למעלה יוצרת רעידות עדינות שיכולות להשפיע על חדות התמונה, ולכן בכל מצלמת DSLR קיימת אפשרות של נעילת מראה. כאשר היא מופעלת, לחיצה ראשונה תרים את המראה ולחיצה שנייה תצלם.. ע"י כך נמנעים מהרעידות שהמראה יוצרת.

אפשרות זו נקראת Miror Lock Up או MLU.

סיבה מס' 6: נושא בתנועה

אם הנושא שלכם בתנועה, אתם עלולים למצוא אותו מטושטש עם צילום לא נכון. במקרה כזה, מהירות התריס חייבת להיות מהירה מספיק כדי להקפיא את התנועה.

אבל כמה זה מהיר מספיק?

ובכן, מהירות תריס של 1/60 או 1/125 מהירה מספיק כדי לצלם אדם בהליכה, אך ככל שהתנועה של הנושא תהיה מהירה יותר כך תצטרכו לעבוד על מהירויות תריס גבוהות יותר.

מהירות של 1/500 ברוב הזמן תספיק כדי לצלם שחקן כדורגל בתנועה, אך חלקים מהירים יותר בגוף של השחקן (כמו הרגליים) עשויים לצאת מרוחים. לפעמים אתם דווקא תרצו את האפקט הזה כדי להמחיש את הדינמיות בתמונה אך אם בכל זאת אתם חפצים בהקפאה מלאה, אז תצטרכו להשתמש במהירות תריס מהירה יותר.

לשם כך תכניסו יותר אור ע"י פתיחת הצמצם ו/או הגדרת רגישות ISO גבוהה יותר וכך יתאפשר לכם לצלם במהירות תריס גבוהה יותר.

בצילומי נוף, ההמלצה היא לא לטפס כל כך גבוה ב-ISO (אלא אם כן אתם מצלמים כוכבים בלילה) אך בצילומי ספורט זה נדרש ומאוד חיוני במצבים בהם התאורה לקויה ואתם רוצים לעבוד במהירויות תריס גבוהות.

זכרו כי תמונות עם טיפה רעש לא כל כך נוראיות, ועדיף לקבל תמונה רועשת מ-לא לקבל תמונה בכלל!

סיבה מס' 7: עבודה שגויה עם הפוקוס

במצלמות בנות ימינו מותקנות מערכות חכמות שבהחלט יכולות לעשות חיים קלים לצלם המתחיל והחובבן. צילום באיזון לבן אוטומטי, קביעת חשיפה אוטומטית או בחירת נקודת מיקוד אוטומטית יכולות אמנם "להקל" עליכם משמעותית אך יחד עם זאת, אין שום הבטחה חד משמעית ששימוש במצבים האלה יניב לכם את התוצאות המקצועיות ביותר.

אם אתם תניחו למצלמה לעשות את הבחירה שלה בנוגע לפוקוס, היא עלולה להתמקד על איזור שאתם לא מעוניינים בו בכלל. מצלמות רבות מכוילות כך שהמיקוד יהיה תמיד על האובייקט הקרוב ביותר למרכז הפריים ויש כאלו המכוילות כך שהפוקוס יהיה תמיד על האובייקט הקרוב ביותר למצלמה, כך שאם אתם תרצו שהנושא שלכם יהיה באזור אחר מהאזורים האלו, אתם עלולים למצוא את עצמכם בפוקוס על אובייקט אחר שלא עניין אתכם בכלל.

הפתרון הפשוט כאן הוא לקבוע את נקודת הפוקוס בעצמכם ולנעול אותו על הנושא. מצב זה נקרא AF-S בניקון ו- One Shot בקנון.

במצב הזה אתם יכולים להזיז את נקודת המיקוד שלכם לאזורים שונים בפריים (בהתאם ליכולות המצלמה שלכם) ולנעול את הפוקוס על הנושא שלכם. אפשרות נוחה, מהירה ויעילה יותר בשימוש במצב הזה – פשוט תשאירו את נקודת הפוקוס במרכז הפריים, תלחצו חצי לחיצה על הנושא שלכם ותבנו את הקומפוזיציה מחדש.

סיבה מס' 8: לא משתמשים בפוקוס עוקב כשצריך אותו

אחת הסיבות שצלמים מאבדים פוקוס בתמונות שלהם היא הסיבה שהם לא מכירים או פשוט לא משתמשים בטכניקת הפוקוס העוקב.
דמיינו רגע שהתמקדתם על ילד קטן שרץ, ומרגע ההתמקדות עד החשיפה הוא זז בעוד 5 ס"מ. נכון, הנושא יצא מפוקוס ולכם אין תמונה.

פוקוס עוקב קיים במטרה לעקוב אחרי הנושא שלנו כאשר הוא בתנועה. ז"א שמהרגע שלחצנו חצי לחיצה על הנושא, הפוקוס יעקוב אחריו וישמור עליו בפוקוס עד שהוא יעלם מן העין או עד שנרים את האצבע חזרה מלחצן הצילום. אז גם אם צילמנו רצף של תמונות כאשר הנושא בתנועה אנחנו נקבל את רוב התמונות בפוקוס מכיוון שהמצלמה תמיד עוקבת אחרי הנושא.

חשוב לזכור כי מצב פוקוס עוקב מתאים למצבים בהם הנושא בתנועה ויתכן כי במצבים אחרים הוא יותר יזיק לכם מאשר יועיל.

בתמונה הבאה לא הייתי מגיע לתוצאה הזו אם לא הייתי על מצב פוקוס עוקב וזאת מכיוון שהילד שנמצא בחזית התמונה היה בתנועה לכיוון המצלמה.

כדי ללמוד יותר על פוקוס ועל טכניקות התמקדות, אני מזמין אתכם לקרוא את המאמר הזה.

סיבה מס' 9: לא מכירים את הנקודה המתוקה בעדשה

לכל עדשה יש את "הנקודה המתוקה" שלה. זהו מפתח הצמצם (וגם אורך מוקד בעדשות זום) בו היא מנצלת את מלוא האופטיקה, ושם היא יודעת להוציא את התמונות החדות ביותר. בדרך כלל מדובר בשניים עד שלושה סטופים מהצמצם הפתוח ביותר בעדשה. ז"א שאם הצמצם הפתוח ביותר בעדשה שלכם הוא F2.8 אז מפתח הצמצם שייתן את התוצאות החדות ביותר יהיה סביב ה- F7.1 – F8.

הבחירה של מפתח הצמצם צריכה להתבצע לפני הכל ע"פ שיקולים אחרים כגון תלות במהירות התריס הרצויה ועומק השדה הרצוי, ורק לאחר מכן להישאר צמוד ככל האפשר למפתח הצמצם המיטבי של העדשה.

העניינים האלה משתנים מעדשה לעדשה וטוב שתצפו במבחנים על העדשה/ות שלכם כדי להכיר אותן יותר לעומק ולדעת היכן הנקודות החזקות ביותר בכל עדשה.

סיבה מס' 10: משתמשים ב-ISO גבוה ללא סיבה מוצדקת

לפעמים אני רואה צלמים שמצלמים ב-ISO גבוה ולו רק כי יש להם את האפשרות הזו במצלמה. שימוש ב-ISO גבוה, משוכלל ככל שיהיה, מוריד מחדות התמונה ומהפרטים. אני לא אומר לכם לא להשתמש בו אלא בדיוק ההיפך. תשתמשו בו מתי שאתם צריכים אותו וגם תעלו אותו לרמות רגישות גבוהות אם צריך, הרי זו המטרה שלשמה הוא נועד. אך תשתמשו בו אך ורק כאשר צריכים אותו ובמינון מדויק ככל היותר, ז"א שאם אתם יכולים עכשיו לצלם ב-ISO 800 אז אין לכם שום סיבה להרים אותו ל-2000.

סיבה מספר 11: מנגנון ייצוב עובד ללא סיבה מוצדקת

ישנן עדשות המגיעות עם מערכת ייצוב תמונה שמטרתה למנוע רעידות כאשר יד אוחזת במצלמה.
כאשר המצלמה יושבת על חצובה, מערכת ייצוב התמונה יכולה להתבלבל על ידי חוסר תנועה, ולמעשה היא תגרום לרעידות קלות. בנוסף – כאשר אתם מצלמים מהיד במהירויות תריס גבוהות ואין לכם צורך ממשי במנגנון ייצוב התמונה, אז כבו אותו. הוא לא יתרום לכם ואף יכול להרוס משמעותית את החדות של התמונה שלכם.

מנגנון ייצוב תמונה נועד למצבים בהם אתם מצלמים מהיד וזקוקים למהירויות תריס איטיות יותר ולכן תשתדלו לכבות אותו אם אין לכם סיבה אמיתית להשתמש בו.

סיכום

כמו שראיתם, ישנן סיבות רבות המשפיעות על החדות בתמונה. חלקן דורשות הבנה בסיסית ויכולות אלתור וחלקן מבוססות על טכניקות צילום וציוד ייעודי.
כך או כך, אני חושב שכל צלם חייב לדעת את כל הסיבות האלה ולהתאמן עליהן כדי שלא יהיה מצב כלשהו שהוא מצלם בחוסר ברירות וסומך על חסדי העריכה, שכאמור – לא עוזרות בתיקון תמונה מטושטשת.

אם אתם נתקלתם בסיבות נוספות שגרמו לתמונות שלכם לאבד חדות, אתם מוזמנים לכתוב לי למטה בשמחה.

אהבתם את הפוסט הזה ואתם מרגישים שהוא תרם לידע שלכם? אז תשתפו אותו עם אלו שימצאו עניין דומה.

שיהיה בהצלחה,

נתראה בפוסט הבא 🙂