לסיפור שלפניכם יש הרבה משמעות עבורנו, כצלמים וכשותפים אליו. מסוג המקרים האלה שמשאירים אותך חסר מילים, ועם דמעות בעיניים.
לפני מס' ימים קיבלתי שיחת טלפון, כאשר מהצד השני עונה לי אשה, ש-קולה נשמע לי מרוגש מאוד.
"שלום, הגעתי ל"נקודת מבט – בית הספר לצילום?"
"כן", אני עונה לה, ומיד היא ממשיכה – "סוף סוף מצאתי אתכם!! אתה לא מבין כמה אני מאושרת שענית לי".
ואני באמת לא מבין עדיין מה קורה ומה היא רוצה לומר לי, אבל אני מבין שזה הולך לכיוון מעניין.
"באחד הפרסומים שלכם אתם פרסמתם תמונה של אדם בשוק, מישהו עם שפם שמחזיק חריף בידיים".
"האיש הזה הוא אבא שלי", היא ממשיכה, "והוא נפטר לפני שנה וחצי".
לרגע, כמעט נפל לי הטלפון מהיד, ולפני שהספקתי למצוא את המילים להגיב היא הוסיפה "אתה לא מבין מה אתם עשיתם לנו כשראינו פתאום את התמונה הזו באינסטגרם. כולנו היינו עם דמעות בעיניים, זה מדהים".
לרגע אחד לא הבנתי ממש במה מדובר, ואולי נפלה כאן טעות, אך היא שלחה לי את התמונה המדוברת, ומיד פניתי לטל לבירור העניין.
מסתבר שלפני 12 שנה, טל ניניו התנדב להעביר חוג צילום לתלמידי כיתות ט' בבית הספר ש"י עגנון בנתניה.
באחד מסיורי הצילום המודרכים, שהתקיים בשוק, התלמידים התחלקו לזוגות ויצאו לסיבוב צילומים בשוק.
טל נשאר לבד, וכאחד שמאוד אוהב את המצלמה, הוא יצא לסיבוב צילומים בעצמו.
כשהגיע לרחוב המזרחי של השוק, הוא ראה איש מקסים, ומיד החל בשיחה איתו. הם שיתפו כמה משפטים אחד עם השני, טל סיפר לו על חוג הצילום ובעצם על הסיבה לכך שיש הרבה ילדים עם מצלמות שמסתובבים בשוק, והוא מיד הסכים לשתף פעולה ולהצטלם.
"החיוך שלו היה כל כך גדול שאי אפשר היה לוותר עליו", מספר טל ניניו "אז קניתי גם צנצנת אחת של חריף.
היה מאוד חריף… אבל מאוד טעים 🙂 ״.
כמי שמצלם כבר קרוב ל-15 שנה, ומתוכם אני מעביר קורסים וסדנאות צילום כ-10 שנים, מצאתי את עצמי נתקל לא פעם בסיטואציות מרגשות, וזה תמיד מרגש מחדש לראות איך הצילום מדבר אל אנשים ונוגע בהם.
יותר מכך – מדהים לראות איך תמונה אחת באמת יכולה להיות שווה ל-1000 מילים, ואיך תמונה אחת שצילמתם אי שם, מתישהו, ואולי שכחתם ממנה בכלל – יכולה להזיז משהו למישהו.
אז זה הזמן אולי, לעבור קצת על הארכיון ולהוציא ממנו דברים ישנים.
אתם באמת לא יודעים לאן זה יכול להוביל ולמי זה יכול לעשות טוב על הלב 😊
אם הסיפור הזה ריגש גם אתכם, אז תהיו חברים טובים ותשתפו אותו לחברים שלכם.
אתם מוזמנים גם להגיב למטה, לשאול שאלות, וכמובן לשתף אותנו בסיפורים האישיים שלכם.
כמו כן, אתם מוזמנים להצטרף לניוזלטר שלנו ולהיות הראשונים לקבל כל פוסט חדש שעולה לאוויר.
אז נתראה בפוסט הבא 😊
2 תגובות
באמת סיפור מאוד מרגש.
תודה רבה, דפנה 🙂