כך תצלמו את התמונות הבלתי נשכחות

אני רוצה שתעצרו לרגע ותחשבו על כל התמונות שראיתם בחיים שלכם.

אני יודע שאין סיכוי שתזכרו את כל התמונות, ואני גם יודע שאין סיכוי שתזכרו את רובם.. אבל בטח יש מספר תמונות שאתם זוכרים היטב, כאלה שחקוקות לכן בראש ונותנות לכם השראה יומיומית.

מה דעתם על התמונה “מותו של חייל לויאליסט” שצילם רוברט קאפה?
מה דעתכם על התמונה של “הנערה האפגנית” שצילם הצלם סטיב מק’קורי?
או על התמונה “אם נודדת” שצילמה הצלמת דורות’יאה לאנג?

עכשיו אתם בוודאי יכולים להניח את ידכם על מספר לא מבוקר של תמונות שנתפסו בעיניכם כבלתי נשכחות, אבל נשאלת השאלה – מה הופך את התמונות האלה לבלתי נשכחות? כאלה שבכל דור ודור אנחנו זוכים לראות אותן תלויות על קירות, נמכרות בחוצות העיר או סתם מופיעות לנו בזיכרון כהשראה.

למעשה, לא כל התמונות הן בלתי נשכחות. רוב התמונות המצולמות בעולם הן כאלה שיישכחו במהרה, במיוחד כאשר מדובר בימינו אלה שבהם אנחנו מוצפים בהמון תמונות בכל רחבי הרשת.

אני רוצה שתעצרו רגע ותעשו לעצמכם תרגיל.. שוטטו להנאתכם באחד מאתרי הצילום האהובים עליכם, או אפילו באינסטגרם או פינטרנסט. לאחר רבע שעה, בחנו את עצמכם על התמונות שראיתם.
כמה תמונות, לדעתכם, אתם חושבים שתוכלו לתאר אך ורק מהזיכרון שלכם?
תמונה אחת?
שתי תמונות?
יש מצב שלא יותר מזה..

כצלמים, אנחנו תמיד רוצים שהתמונות שלנו תהיינה בלתי נשכחות. זוהי כנראה הסיבה העיקרית לכך שאנחנו מצלמים אותן מלכתחילה. סיבות אחרות יכולות להיות כי אתם רוצים לשמר את הזיכרונות שלכם או כי אתם רוצים ליצור אמנות שמישהו אחר יזכור.

בסופו של יום – יצירת אמנות שתישאר במוחו של הצופה זמן רב לאחר שהוא צפה בה, היא אולי האתגר החשוב ביותר לאמן.

בואו נראה איך זה עובד..

מה הופך צילום לבלתי נשכח?

לפני מספר שנים התפרסם מחקר שהתייחס לשאלה הזו. החוקרים אספו 10,000 תמונות נבחרות מז’אנרים שונים, החל מצילומי טבע וצילומי אדריכלות ועד צילומים של אנשים.
במחקר הוצגו כל התמונות האלה כאשר חלקן חוזר על עצמן והמשתתפים התבקשו להקיש על מקש במקלדת המחשב כאשר הם מזהים תמונה שכבר ראו.

דירוג הזיכרונות של כל תמונה נקבע לפי כמות המשתתפים שזכרו אותה.
בנוסף, החוקרים יצרו אלגוריתם שיודע ליצור מודל חישובי שמנתח את התמונות יחד עם יכולת הזכירה שלהם על פי דירוגם של בני אדם. על כל תמונה, המודל החישובי ניתח נתונים שונים כמו קומפוזיציה, צבע וצורות, וקשר אותם עם הזיכרונות של התמונה – מה שדרך אגב, גרם לחוקרים לפתח אלגוריתם שיכול לחזות זיכרון של תמונות ללא צורך בבני אדם והם סבורים כי בבוא היום יושתל אלגוריתם כזה במצלמות ואז המח שלנו יפסיק לחשוב.. אבל לא בא לי לדבר על זה..

לענייננו, המסקנה שהוסקה מהמחקר הייתה כי תמונות שמכילות אנשים היו התמונות הנזכרות ביותר, אחריהן היו תמונות פנים של מבנים ולאחר מכן התמונות שנזכרו אלו תמונות מאקרו של חפצים סטטיים.
אם אתם צלמי נוף, אז יש לי חדשות רעות מכיוון שצילומי נוף מדורגים במקום האחרון במונחים של זיכרון.

זה ממש לא אומר שאתם צריכים להתמקד תמיד על צילום אנשים אם אתם רוצים ליצור תמונות בלתי נשכחות, אבל ייתכן שאתם תצטרכו לעבוד קצת יותר קשה אם אתם מצלמים נופים ריקים או סצנות אחרות נטולות בני אדם.
זכרו גם כי מדובר במחקר אקדמי יבש שלא בהכרח הכליל תמונות שעמדו בסטנדרטים איכותיים גבוהים ולכן התוצאות יכולות רק לשמש לנו כרמז (או אפילו קצת יותר מכך) על תשובה לשאלה גדולה יותר..

איך אתם יכולים לגרום לתמונות שלכם להיחרט בזיכרון?

ישנם מספר גורמים שיכולים כמעט להבטיח שהתמונות שלכם תיחרטנה במוחם של הצופים, ודבר אחד משותף לכולם: הרגש שקיים בתמונות!
ואולי זו הסיבה לכך שכל כך קשה ליצור תמונת נוף בלתי נשכחת.. אמנם צילומי נופים יכולים בהחלט לעורר רגשות אצל הצופה, אך ברוב המקרים רגש חזק יופיע בתמונה שבה נוכחת דמותו של אדם.

בואו נבחן רגע את התמונות שהזכרתי למעלה..

“מותו של חייל לויאליסט” הוא תצלום מאוד מפורסם שצילם הצלם רוברט קאפה. התמונה צולמה בתאריך 5.9.1936 ובה מתועד רגע מותו של חייל בשם פדריקו בורל גרסיה בזמן מלחמת האזרחים בספרד.

רוברט קאפה תפס את רגע פגיעת הכדור בחייל כשהוא נופל אחורה מעוצמת הפגיעה והרובה שבידו נשמט. מספר שעות קודם לכן, רוברט קאפה צילם את החייל כשהוא בחברת חבריו ליחידה.

התמונה פורסמה בכל רחבי העולם, זכתה להדים רבים, יצרה מחלוקות בקרב אנשים שטענו כי התמונה מזויפת ואף הפכה להיות אחת מהתמונות המפורסמות והחשובות ביותר מהמלחמה, ועד היום היא משמשת כתמונה המסמלת את מלחמת האזרחים בספרד.

תפיסת הרגע המכריע הייחודי לתמונה זו בלב ליבו של הקרב יחד עוצמת הרגש שתמונה זו מעבירה לנו – הם אלו שגרמו לתמונה הזו להיות עוצמתית כל כך ובלתי נשכחת.

 

“הנערה האפגנית” שצילם הצלם סטיב מק’קורי גם היא תמונה שכבר מעל 30 שנה חרוטה בזיכרון שלנו ולא מעט צלמים מרחבי העולם לוקחים ממנה השראה עד עצם היום הזה.

תמונה זו הופיעה לראשונה על השער של מגזין “נשיונל ג’יאוגרפיק” בחודש יוני שנת 1985 ומאז היא לא יצאה מהתודעה שלנו. את הרגש היוצא מהתמונה אפשר לקרוא בפניה של הנערה המלאת פחד, כעס, חוסר ודאות ואומץ, וכולם בעת ובעונה אחת. כמו כן, קשה מאוד להתעלם מצבע עיניה של הנערה המושך את הצופה פנימה אל תוך מחשבותיה ורגשותיה.
קשה להתעלם גם מבגדיה המרופטים המרמזים על עוני וכמובן משילוב הצבעים המנצח של ירוק עם אדום.

התוצאה: תמונה דרמטית שמרתקת את הצופה ושואבת אותו פנימה אל תוך חייה של המצולמת.

 

“הנערה האפגנית”. צילום: סטיב מק’קורי.

“אם נודדת” זו תמונה שצולמה על ידי הצלמת דורות’יאה לאנג בשנת 1936 במהלך השפל הגדול בארצות הברית והפכה לתמונת הסמל של אותה תקופה קשה.
בתמונה רואים אשה בת 32 העונה לשם פלורנס אוונס תומפסון אוחזת תינוק בידה בעוד 2 ילדיה האחרים נשענים על כתפיה מכל צד כאשר פניהם אינם גלויים למצלמה.

במרץ 1936, האשה המצולמת בתמונה סיימה קטיף סלק בעמק אימפריאל שבקליפורניה עם משפחתה ונסעה אתם צפונה לחפש עבודה חדשה. במהלך הנסיעה התקלקל רכבם והם נאלצו לעצור במחנה עוני שהיה אחד מרבים שהוקמו לצד הדרך בעקבות המצב הכלכלי הקשה. בזמן ששניים מבניה נסעו לתקן חלקים מהרכב בעיירה סמוכה, היא הקימה מאהל זמני יחד עם שאר בניה. בזמן ההמתנה התקרבה אליה הצלמת דורות’יאה לאנג וצילמה 6 תמונות בפרק זמן של 10 דקות.

התמונה המפורסמת ביותר היא התמונה האחרונה שצולמה כאשר לאחר כל תמונה היא התקרבה אליה עוד קצת.
תמונה זו מציגה לנו כאב, דאגה ותקווה, והיא הפכה להיות סמל לתקופת השפל הגדול של ארה”ב וייצגה עידן שלם. תמונה זו התפרסמה מהר מאוד בכל רחבי העולם והצילה רבים ממוות ומעוני. בהמשך, תמונה זו ביססה את מעמדה של דורות’יאה לאנג כצלמת מוערכת.

הרגשות המעורבים שתמונה זו מעבירה לנו – כאב, יחד עם דאגה ותקווה – הם אלו שמנציחים את התמונה הזו בזיכרון שלנו.

 

“אם נודדת”. צילום: דורות’יאה לאנג’.

אז עכשיו בואו נדבר רגע על איך אתם יכולים ליישם את תחושת הדרמה והרגש בתמונות שלכם.

צילום אנשים

בני אדם מלאים בדרמה ורגשות, כך שזה לא ממש קשה לבטא רגש בתמונות של אנשים. תחשבו רגע על כל התמונות שצילמתם במהלך טיול משפחתי או סיטואציה משפחתית אחרת.. איזו תמונה (או תמונות) אתם אוהבים יותר? רוב הסיכויים שתמונה שבה הילדה שלכם עומדת ליד שלט בכניסה לפארק לא תרגש אתכם כמו תמונה שבה הילדה שלכם מתפעמת מיופיו של נוף יפה, זיקוקים או רגע שבו היא אוכלת ביסקוויט ומוטרדת מהעובדה שאתם מצלמים אותה כעת..

 

צילום: תומר אלמקייס.

זה ממש לא קשה להקפיא רגש בתמונות של אנשים אם אתם זוכרים שני כללים חשובים:

1. תמונות מבוימות המבוססות “פוזה” לא יעזרו לכם ליצור תמונות בלתי נשכחות.
2. ספונטניות היא מילת המפתח.

כאשר אתם מצלמים אדם, אתם רוצים שהתמונה הזו תיתן לצופים הצצה לתוך האישיות  של אותו אדם.
מה יותר יעניין לדעתכם? תמונה שבה המצולם שלכם עומד בהעמדה מבוימת או כזו שתציג אותו מתעסק במשהו / חושב על משהו?

על פי רוב, תמונות של אנשים שמתעסקים במשהו ייזכרו הרבה יותר מתמונות של אנשים שלא מתעסקים בדבר. אנשים שעוסקים בפעילות כלשהי יבטאו הרבה יותר רגש מאשר אלו שעומדים סתם כך..

כמובן שגם תמונות מבוימות יכולות להעביר רגש, אך הן דורשות עבודה “קשה” יותר ועבודה משותפת בין הצלם למצולם.

 

צילום: תומר אלמקייס.

צילום אדריכלות / צילום עיצוב פנים

בצילום אדריכלות / צילום עיצוב פנים קצת יותר מסובך ליצור רגש, במיוחד כשמדובר במבנים מפורסמים שנוטים להיות מצולמים מאוד. תמונות של אנשים עשויות להיות ייחודיות לעתים קרובות יותר מתמונות של מבנים וזאת בשל הסיבה הפשוטה שאנשים תמיד יוצרים מצבים מעניינים ואינטראקציה בדרכים מעניינות. מה גם שלאנשים יש שפת גוף והבעות פנים, כך שבאופן טבעי קל יותר להביע רגש באמצעות הצילום.

 

צילום: תומר אלמקייס.

במקרה של בניינים זה עובד קצת אחרת. הם יהיו זהים ביום חמישי בדיוק כמו שהם היו ביום ראשון. אז איך בכל זאת ניתן ללכוד תמונת ארכיטקטורה יפה באופן בלתי נשכח?
ובכן, טריק אחד הוא (איך לא?) להוסיף אנשים לתמונה. אז כן, זה אולי משנה קצת את הגישה שלכם כי יש סיכוי גבוה שעד היום צילמתם את מגדל אייפל וחיכיתם ימים כדי שהמקום יהיה ריק מתיירים שלא רצויים במסגרת התמונה, אז למה לשנות את זה עכשיו?

התשובה הפשוטה היא כי אנשים יכולים לעזור להוסיף רבדים נוספים לתמונה. הן מבחינה טכנית -כמו פרספקטיבה למשל- והן מבחינה רגשית – כשהם יוסיפו לסיפור של התמונה ויחזקו אותו.

 

צילום: אביב קורט.

הכללת אדם ליד מבנה גדול יכולה להעניק לצופה תחושה של קנה מידה לגבי אותו בניין, מה גם שאדם או קבוצת אנשים יכולים לעזור בהקשר של הבניין לבני האדם. אנשי עסקים העושים את דרכם אל תוך בניין משרדים יכניסו לתמונה תחושה שונה מזו שמשתקפת לתיירים כלפי אותו בניין.

אתם יכולים גם להפוך את התמונות לבלתי נשכחות על ידי בחירת זוויות ייחודיות / מוזרות. בעת בחירת נקודת המבט שלכם, תשאלו את עצמכם כמה תמונות של הבניין הזה אתם ראיתם (או שתיכנסו רגע לגוגל ותחפשו) ומאיזה זוויות הן צולמו. זה יעזור לכם לחפש זווית צילום ייחודית שאולי אף אחד אחר לא חשב עליה עדיין.

תהיו ייחודיים ויזכרו את התמונות שלכם 🙂

 

צילום: תומר אלמקייס.

צילום טבע

תמיד כיף לראות צילומים של בעלי חיים בסביבתם הטבעית, אבל לא תמיד תהיה זו תמונה בלתי נשכחת. לעומת זאת, יד של קוף שמחזיקה בגדר זה משהו שלא רואים כל יום. מעבר לכך שלא רואים כל יום, אפשר להעלות כל מיני השערות על התמונה הזו, כי התמונה בעיקרה מדגישה רגש של כאב.

 

צילום: תומר אלמקייס.

בפעם הבאה שאתם מצלמים בעלי חיים, אל תחפשו אחר התמונות הפשוטות שרק מציגות בעל חיים יפה, אלא חפשו את הסיפור שמאחורי בעל החיים, הסיטואציה שבה הוא נמצא וההקשר שלו כלפיה וכלפי הסביבה שלו. ככה תוכלו לדבר יותר בפן הרגשי, לספר סיפור ולהעלות שאלות לצופה בתמונות. אלו יגרמו לו לזכור אותה היטב.

 

צילום: תומר אלמקייס.

צילום תמונות מאקרו

מסיבה פשוטה, קל ליצור תמונות מאקרו בלתי נשכחות, בהן הצופה מסתכל על נקודת מבט שהוא לא רגיל לראות ביומיום שלו. הרי באיזו תדירות אנחנו באמת מתקרבים לפרח ובודקים את עלי הכותרת שלו או את האבקנים? כנראה שאם זה לא העיסוק שלכם, אז אתם לא מרבים לעשות את זה במהלך היום שלכם.

בתמונות הבאות אתם רואים פרח, אבל רק חלק ממנו, ובצורה כזו שמפשטת אותו מאיך שאנחנו רואים אותו בדרך כלל. לכן, תמונות כאלה קל לנו לזכור הרבה יותר.

 

צילום: תומר אלמקייס.

 

צילום: תומר אלמקייס.

צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.

הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא “יעזור” לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי.
לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.

 

צילום: תומר אלמקייס.

ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!

צילום נופים בלתי נשכחים

תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?

יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז’אנר צילומי הנופים כז’אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין.
ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.

אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור!
תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים “רגילים”.

 

צילום: תומר אלמקייס.

כמה מילים לסיום

אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.

ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים.
כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.

כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!

אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.

אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.

אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.

אז להתראות, יקיריי.
נתראה שוב בפוסט הבא 🙂

תומר אלמקייס
30 תגובות
  1. יוני בר-יוסף הגב

    תומר שלום רב

    אני מצלם בכל הזדמנות ,בעקר בטיולים בחו”ל ומתעד באפן ספונטני רגעים נפלאים ופעמים בסנפ שוט.
    אחרי כל טיולים מדפיס מספר אלבומים בלופה, בני אדם ,נוף ,בעלי חיים .
    לא ניתן לבחור את התמונה המוצלחת כמו של זוג שמצטלם לחתונה ,או שאתה יושב על כסא ברחוב ומחכה שהאדם יגיע אליך,בטיול אתה בתנועה.
    אני מטייל עם זוגתי שמצמת בווידאו וטני בשת מצלמות.
    יוצאים צילומים נפלאים.
    אם אתה מעוניין ,אשלח אליך תמונות ,אשמח לקבל את הערותיך
    כל התמונות בשלוש האחרונות עובר עיבוד בלייטרום.
    הטיול האחרונות היה במדגסקר כ – 40 יום.

    ערב טוב

    בברכה

    יוני בר-יוסף
    0535450861

    • תומר אלמקייס הגב

      היי, יוני.
      איזה כיף לך שאתה מטייל, מצלם ומדפיס את התמונות שלך. תענוג!
      לדעתי, תמיד אפשר להתבונן טוב יותר ולתת עדיפות לאיכות מאשר לכמות, וזה לא משנה אם מדובר בטיול או בחתונה.
      מוזמן לשלוח אליי תמונות בשמחה 🙂

  2. ינאי הגב

    היי תומר,
    (איזה כייף! פעם ראשונה שאני כותב ראשון..)
    כמו תמיד פוסטים מאלפים!
    אני באופן אישי (אני פונה אליך בעניין כעת במייל באישי) מפעיל בלוג של צילום, והפוסט האחרון שכתבתי דיבר על קומפוזיציות בצילום. כתבתי שהכי יפה והכי מיוחד בעיניי היא תמונה שתיתן לצופה איזושהי מכת רגש ותסחט מזוויות עיניו דמעות סוררות.. [שמחה, עצב, התרגשות, אהבה, או מה שלא יהיה].
    את מה שלא יכולתי לבטא במילים – העלית בפוסט הזה, בכישרון, במקצועיות, ובעיקר באנושיות מדהימה, של צלם מהנשמה!!
    תמשיך תמיד להיות מי שאתה,
    ותן לנו להתחבר לזה..
    ינאי.

    • תומר אלמקייס הגב

      תודה רבה לך, ינאי יקר!
      ריגשת אותי במילים שלך ואני ממש שמח לדעת שהמילים שלי עוברות בצורה ברורה לכל קורא.
      אתייחס למייל שלך בקרוב.
      שיהיה המון המון בהצלחה עם הבלוג ובכלל 🙂

  3. רונית הגב

    מאמר מצוין. מעורר למחשבה . מרגישה שיתרום לי משמעותית בהתפתחות שלי בצילום. תודה רבה.

  4. בר-סלע דן הגב

    שלום תומר,
    כרגיל מאמר מעולה, מחכים ומעשיר.
    תודה ואנא המשך…

  5. אורית סגיב הגב

    פוסט מעולה! ופשוט מסביר לי את כל מה שאני עושה באופן כמעט אינטואיטיבי… בעיקר את זה שתמיד אני אומרת שלא ממש מעניין אותי לצלם נופים, הרבה יותר אוהבת לצלם אנשים וסיטואציות, וגם משתמשת הרבה בטיפ לגבי ״השחרת״ השמיים והעננים. ואכן, נושא זוויות חריגות לצילום הוא משהו שבהחלט מוסיף לדרמה וגם בזה אני משתדלת להשתמש ככל שניתן.
    בקיצור, מסכימה עם כל מה שכתבת ואשתדל לשכלל את כל אלו בהמשך.
    תודה רבה!

  6. רונית בן דוד הגב

    תומר,
    כמו תמיד נפלא.
    כל מאמר שלך נכתב באופן שילמד, ירגש וייתן מקום ללמידה והתפתחות מקצועית.
    נהדר לקבל את התזכורות הללו שמחדדות את מה שאולי חלק מאיתנו יודעים ולא תמיד שמים בחזית הצילומית.
    תודה לך על מי שאתה ועל מה שאתה נותן לכולם מסביבך.
    יום נפלא,
    רונית

    • תומר אלמקייס הגב

      באהבה גדולה, רונית.
      תודה גם לך שאת עוקבת תמיד ומגיבה כאן את המילים המרגשות שלך.
      שיהיה סופ”ש מהמם 🙂

  7. יואל תמנליס הגב

    תודה תומר,
    זו אחת הכתבות הטובות ביותר שלך. מקורית, מעמיקה ומעשירה. ממש מעולה. למדתי הרבה. תמשיך … 🙂

  8. ניסים הגב

    היי תומר!
    תודה רבה על הפוסט,
    מאמץ את כל מה שכתוב כאן.
    כמו תמיד כייף לקרוא את זה..

    שיהיה לך אחלה סופ”ש!

    🙂

  9. מירי הגב

    אחרי כל קריאת מאמר שלך אני מרגישה הנעה לפעולה. כאילו קידמת אותי שלב ועכשיו תורי לפעול וליישם.
    יש הרבה מה ללמוד ממך ומהנדיבות שבה אתה משתף במידע שצברת.
    תודה רבה!!

  10. פאול פרקש הגב

    תודה רבה ! זה היה נהדר כמו כל הפוסטם שלך. אני לומד מהפוסטים שלך הרבה . תודה !!!

  11. ירון שניר הגב

    תומר ידידי
    תודה לך על הכתיבה המשובחת והדוגמאות הנפלאות. אכן אתגר לצלם ולשתף תמונות שישאירו בצופה התרגשות, עניין, הפתעה ועוד.
    אני משתדל לחפש כל הזמן זוית יחודית להבעה שלי, אם מי שצופה בצילום שלי שואל, מה זה? אנע מרגיש שהעברתי משהו מיוחד אליו. כמובן שצילומי מאקרו מאפשרים להוציא דברים מהקשרם יותר בקלות אבל האתגר גם בצילומחם “רגילים” להפוך אותם לבלתי רגילים.
    שוב תודה על ההשקעה והשיתוף.

    • תומר אלמקייס הגב

      היי, ירון.
      באהבה גדולה!!
      אכן, תמונות שמעלות שאלות הן תמונות מוצלחות.
      תודה רבה לך על ההתייחסות 🙂

  12. חנה אשל הגב

    תודה לך תומר
    פוסט נפלא נהנתי לקרוא הרעיונות כתובים יפה ומענינים
    חנה אשל אני לומדת ממך המון

  13. ראובן רפ הגב

    מאמר מצויין. בלשון המתאימה לכל קורא. ברור ומלמד. כצלם חובב, הנהנה לצלם במיוחד אנשים, קיבלתי חיזוק. תודה

  14. אמנון הגב

    היי תומר!
    כרגיל הפוסט נהדר, כרגיל אתה נוגע בנקודות שבהן מתחבט ומתלבט הצלם שסוחב מצלמה ועדשות באופן קבוע , ולעיתים לא מעטות מקנא באלה הסובבים אותו עם אייפון ומצלמים תמונות באיכות טובה מאד.

    ואכן , השאיפה והאתגר להוציא את ”התמונה” שבאמת תנציח רגע/מצב, עומק ומרחב , ולהצליח להעביר את אשר רואה וחווה הצלם – הוא עצום ומדיר שינה, ומחייב להפוך את הצלם והמצלמה לאחד/אחת………וזאת ההנאה והסיבה להסתובב עם החבילה.

    לגבי שילוב בן אדם לצילום נוף או סביבה אורבנית – כדאי לצרף ברקע אדם קרוב , כי מניסיון – אלה התמונות ויישארו גם אחרי….
    תודה תומר על שיתוף הפוסט והתרומה הרבה שנותן לי .

    יישר כוח.
    אמנון

  15. iklop הגב

    שלום תומר
    תודה על העלאת הפוסט,
    הצלחת להסביר את הנושא בצורה פשוטה וברורה והחשוב מכל עבורי,
    קיבלתי כלים שכצלם מתחיל לא היו לי.
    מצפה לקרוא את הפוסטים הבאים.

    • תומר אלמקייס הגב

      באהבה ענקית 🙂
      אני ממש שמח שאהבת.
      מוזמן ללחוץ על הלוגו בראש הדף ולהגיע לפוסטים נוספים בבלוג.

השארת תגובה

נקודת המבט שלנו

טל ניניו ותומר אלמקייס - הצילום עבורנו הוא דרך חיים, אמנות, צורך להתבטא. לאחר עשרות שנים של תשוקה לצילום שלא נגמרת שהתחילו בהמון ניסויים ותהיות, רצינו ליצור אתר שבו נוכל לעזור לאלו שחיים ונושמים צילום מתוך תשוקה גדולה - כמונו ובכך לקבל הזדמנות להעניק לכם מהידע שצברנו במהלך השנים ולחסוך לכם זמן של ניסויים ותהיות. אנחנו מאמינים שהדרך להיות צלם מתחילה קודם כל מהצורך להתבטא. אם הוא קיים אצלכם - שום דבר אחר לא חשוב כרגע. לימוד נעים, טל ותומר.

אנחנו כבר חברים בפייסבוק?
Call Now Button
גלילה לראש העמוד
Send this to a friend