הצלמת דורות’יאה לאנג אמרה פעם ש”מצלמה היא כלי שמלמד אנשים איך לראות ללא מצלמה”. כשחושבים על זה קצת לעומק, המצלמה באמת מלמדת אותנו המון על ראיה והתבוננות, על היופי שבפרטים הקטנים, על אותם רגעים מכריעים שלא היינו שמים לב אליהם

כשחושבים על זה, זה קצת מוזר לדבר על תנועה כאשר מדברים על צילום סטילס. כל מי שתשאלו, יאמר לכם שצילום זה הקפאה והנצחה של רגע אחד בחלון הזמן. זה אמנם נכון, מכיוון שבסופו של דבר – התוצר הסופי שלנו מגיע

בעקבות 2 הפוסטים האחרונים המדברים על סטופ בצילום ועל הסיבות המצדיקות את עדשות הפריים בתיק הצילום שלכם, נשאלתי על ידי מספר אנשים – מדוע אנחנו צריכים צמצם כל כך פתוח אם ממילא אפשר להעלות את ערך ה-ISO לרגישויות גבוהות? ובאופן

בוודאי שמעתם לא מעט פעמים את המילה “סטופ” (Stop), ואולי חלקכם לא ממש הבינו במה מדובר. בצילום, כשאומרים “סטופ”, מתכוונים באופן ישיר לחשיפה (סך כל כמות האור המגיעה אל החיישן או סרט הצילום). למעשה, לכמות האור שאנחנו מכניסים אל החיישן. 

אין ספק שעדשות זום הן פתרון מעולה כאשר מדובר בנוחות של הצלם. הן מביאות איתן מגוון רחב של אורכי מוקד, וכל שעל הצלם לעשות הוא להזיז את פרק כף ידו על מנת לשנות אורך המוקד של העדשה. יחד עם זאת,

אני חושב שהעוצמה הגדולה ביותר של הצילום זו היכולת להביע רגש באמצעותו. אם תשימו לב, אתם תגלו שהתמונות החזקות ביותר שנחרטו לכם בזיכרון, אלו תמונות המביעות רגש ומצבי רוח מסוימים. הרגש והתחושות שהתמונה מעבירה, הם אלו שיגעו בצופה ויגרמו לו

בחלק הקודם של הראיון עם הצלם משה נחומוביץ’, הוא סיפר לנו מעט על העולם שלו ועל איך שהוא התקדם במדרגות הצילום.  בסיום הראיון, שאלתי את משה “מה זה צילום בשבילו” והאמת היא שלא ציפיתי לתשובה אחרת ממה שהוא ענה לי..