בלוג צילום – עמוד 9 – בית הספר לצילום

6 פחדים נפוצים של צלמים מתחילים, והדרכים להתגבר עליהם

by studioRL טיפים לצילום

הפחד הוא אחד מהמכשולים הגדולים ביותר עבור הצלם המתחיל. בפעמים רבות, הוא יוביל את הצלם להחמצת הזדמנויות לתמונה מושלמת, ואפילו ישפיע עליו לאורך הקריירה שלו כצלם.

מצד אחד, זה לגמרי נורמאלי לחשוש קצת בהתחלה, במיוחד בענף הצילום שבו מספר פעולות מתרכזות במקביל אל תוך פעולה אחת. מצד שני, החששות האלו יכולים לחדור עמוק ולהשפיע לרעה על היצירתיות שלנו.

בפוסט זה אני רוצה לסקור את אותן חששות שליוו אותי בתחילת דרכי, ואת הדרכים להתגבר עליהם.

1. טכנופוביה

אחד הפחדים הראשונים שאני נתקל בהם, הוא החשש מהפן הטכני ומהטכנולוגיה המתקדמת. הרבה צלמים בתחילת הדרך מפחדים להתעסק עם המצלמה שלהם וללמוד אותה "כדי שהם לא יעשו טעויות". הם מפחדים להתקדם לצילום במצב ידני, או לשליטה ידנית באיזון הלבן. כמו כן, הם מסרבים לפתוח את הראש לשאר האביזרים הקשורים לצילום כגון פלאש, משדרים וכדו'.

אחרי הכל יש ממה לחשוש, כי צילום הוא תחום רחב מאוד ויש בו המון מה ללמוד ולזכור.. גם מבחינת תיאוריה וגם מבחינת פרקטיקה.

אז לא פעם אני שומע תסכול מצלמים מתחילים שלא מבדילים בין הפרמטרים השונים במצלמה.. בהרבה מקרים, אני מבין שזה בא מעומס של ידע שפשוט נכנס בזמן הלא נכון ובגלל זה הוא גם יושב במקום הלא נכון. כאשר לומדים לבד דרך האינטרנט, אנחנו חשופים להמון מידע המוסבר בדרכים שונות, ולפעמים זה יכול ליצור לנו עומס של מידע ולבלבל אותנו.
בלבול בין צמצם לתריס, או בלבול בין iso ל-White Balance – הם רק חלק ממה שצלמים חווים בתחילת הדרך.
לכן חובה שיהיה סדר מסוים של למידה, על מנת שלא תלכו לאיבוד בדרך..

החדשות הטובות הן כי אפשר להתגבר על החששות האלה בקלות, וזה כמובן ידרוש מכם להבין ולשלוט היטב בכל פרמטר במצלמה. אם אתם מתקשים, אז תסתכלו על כל מרכיב בנפרד, תקראו עליו, תראו סרטונים, תשתמשו בו בפועל ותתרגלו אותו. לאחר מכן, תעברו למרכיב הבא ותעשו את אותו הדבר.

וזכרו! אל תעברו מנושא אחד לנושא אחר לפני שאתם יודעים את הראשון על בוריו.

2. פחד מקהל

צילום: תומר אלמקייס

לרוב הצלמים לא תהיה שום בעיה לצלם פסל עומד, בית יפה או נוף.. אבל ברגע שהצילום כרוך באיזשהו קשר עם בני אדם, הפחד מתחיל להיאחז. חשש זה בדרך כלל מלווה גם במעט ביישנות, אך לרוב מדובר בחשש מפני מה שאנשים יגידו, או חשש מעימות עם המצולמים.

המציאות היא שרוב האנשים מאוד נחמדים ומוכנים להצטלם, ובמיוחד אם אנחנו עושים את זה באלגנטיות אופיינית. דברו איתם, חייכו אליהם, תראו להם שהם מעניינים אתכם. במקרים אחרים, כשאתם מצלמים רגעים חולפים, האנשים אפילו לא ירגישו בכך שאתם מצלמים אותם.

אז נכון שקל לדבר וקשה לעשות, אני יודע.. ובאמת, הדרך היחידה להתגבר על החשש הזה היא לצאת החוצה עם המצלמה ביד ולצלם אנשים ברחוב. אתם תהיו מופתעים לגלות עד כמה אנשים יזרמו אתכם ועם השיגעוניות הצילומיים שלכם.

אגב, אם תצאו לתרגל, אתם תרוויחו פעמיים. גם תתרגלו את העבודה במצלמה וגם את חיזוק הביטחון בצילום אנשים.

3. חשש גדול שהתמונה לא תהיה מושלמת

צילום: תומר אלמקייס

כל צלם חווה את הרגע הזה שהוא מגיע הביתה ועובר על התמונות ומבין שהוא היה יכול לעשות אותן אחרת, הרבה יותר מושלמות. אלו יכולות להיות בעיות טכניות כגון חוסר חדות בתמונות, יותר מדי גרעיניות/רעש, או סתם קומפוזיציה לא טובה.

לפעמים זה עלול להסתיים בכך שזה ידפוק את הביטחון העצמי שלכם. הרעיון הוא שאתם צריכים למצוא את מה שלא בסדר, לסדר אותו, ולא לחזור שוב על הטעות. בפועל, אין צלם שלא עושה טעויות בצילום, גם המקצוענים ביותר, ומי שאומר שהוא לא עושה טעויות אז הוא שקרן.

העניין הוא בדיוק כמו בנהיגה או בנגינה.. כלל שתנהגו יותר, או ככל שתנגנו יותר, כך תהיו מנוסים יותר ובאופן טבעי אתם תעשו פחות טעויות.

אז בהתחלה תהיה לכם טעות אחת ל-10, לאחר מכן 1 ל-100, לאחר מכן אחת ל-1000 וכו'.. לאט לאט אתם תרגישו שאתם עושים פחות טעויות.

נקודת הפתיחה היא שאתם חייבים לקבל את העובדה שאתם תעשו טעויות בהתחלה, ובמקום להכות את עצמכם על חטא, תלמדו מהטעויות האלה ותחשבו איך אתם יכולים להימנע מהן בעתיד.
אני יכול לומר לכם שבמהלך הזמן למדתי יותר מהתמונות הלא טובות שלי מאשר הטובות.

4. פחד לנסות דברים חדשים

צילום: תומר אלמקייס

אני חושב שהתקופה הכי יפה של הצלם זו תחילת הדרך שלו. הכל חדש ומרגש, כל צילום הוא כמו מגע של קסם, כל תמונה היא עולם, והמוטיבציה קיימת במלוא הדרה. אין שום לחץ על הצלם המתחיל, והוא יכול להתמודד בקלות עם לקוחות תובעניים הזקוקים לתמונות מושלמות. נצלו את הזמן הזה על מנת לטפח ולפתח את עצמכם, נסו דברים חדשים, ותתנסו במספר ז'אנרים בצילום ובטכניקות צילום שונות.

הבעיה היא שעבור חלק מהצלמים, הפחד מהכישלון מלווה בחשש מהתנסות במשהו חדש. מה שאתם צריכים להזכיר לעצמכם כל הזמן זה שלפעמים אתם צריכים לקחת סיכונים עם הצילום שלכם. לפעמים עדיף שתהיה תמונה לא מושלמת, שכדי לצלם אותה אתם לקחתם סיכון, הזעתם והעזתם, מאשר תמונה מושלמת שבה כל פרט מוקפד.

5. פחד מדחייה

זה לא מפתיע שתעשייה כל כך גדולה (שרק הולכת וצומחת), תרתיע צלמים בתחילת דרכם.
לפני 10 שנים, כשהתחלתי לברר על לימודי צילום, הרבה אנשים ניסו להוריד אותי מזה בטענה שהשוק מפוצץ בצלמים ושיהיה לי קשה מאוד להתברג למערכת הזו. בהזדמנות אחרת, דיברתי עם צלם שפגשתי והוא אמר לי שכדי לעבוד בצילום אני צריך הרבה פרוטקציות, כי בלי ניסיון אף אחד לא ייקח אותי. המחשבות עלו וצפו להן, אבל הכח של הצילום היה כבד על כולם, וכמובן שלא הקשבתי לאף אחד.

אין ספק שזה נכון שקשה להתקבל לעבודה ללא ניסיון, אבל רגע.. הרי כל אלו שיש להם ניסיון, התחילו גם באיזשהו שלב ללא ניסיון.
אז יהיו קצת דחיות בהתחלה, בקטנה. בסופו של יום, זה לא משנה כמה אתם תעבדו קשה, אתם יכולים להידחות על ידי מעסיקים/לקוחות. לפעמים זה בגלל שהם מצאו צלם טוב יותר לצרכים שלהם, לפעמים זה המחיר ולפעמים זה כי הם לא אהבו את העבודה, וזה גם בסדר. מה שכן, מספר דחיות כאלה עלולות להרוס לכם את הביטחון לקראת הפנייה ללקוחות הבאים, ואתם יכולים למצוא את עצמכם שואלים "האם יש טעם בכלל להמשיך במאמצים רק כדי לקבל דחיות?"

התשובה היא כן.

בזמן הלימודים, הייתי רעב מאוד להתחיל לעבוד בצילום, ועשיתי הכל כדי שזה יקרה. לימים, נחשפתי למגזין מקומי והצעתי להם את שירותיי. בפגישה עם עורך המגזין, הצגתי ממעט העבודות שהיו לי באותה תקופה וציפיתי לטוב. הוא עיין בתמונות בהנאה ואפילו הזמין את כל עובדי המגזין לבוא ולצפות בתמונות. חשבתי לעצמי שהצלחתי, אבל אז הקהל התפזר והוא אמר לי "זה יפה, אבל זה לא מתאים". יצאתי משם מבואס, אבל לא התייאשתי. אחרי שנה חזרתי לשם, והפעם עם עבודות רלוונטיות יותר.
וזה השתלם לי כי באתי מוכן יותר, טוב יותר ואמיץ יותר. והתקבלתי.

מה שאתם צריכים לזכור זה שאם אדם אחד או מספר אנשים לא אהבו את התמונות שלכם, זה לא אומר שזה תקף על כל האנשים שחיים על פני כדור הארץ, וזה לא אומר שזה יישאר ככה לנצח. הדרך היחידה היא לדחוף את עצמכם קדימה ולמעלה, להביט בשגיאות שלכם ולנצח אותן, והכי חשוב – לעשות את מה שאתם אוהבים באמת. זה הכי כיף!

6. הפחד לאבד את הציוד או לגרום לו נזק

ללא ספק, שמירה על הציוד היא דבר הכרחי. בדרך כלל מדובר בציוד יקר מאוד שטעות קטנה יכולה ליצור לו נזק בלתי הפיך. יחד עם זאת, ציוד הצילום שלנו משמש אותנו על מנת שנעבוד איתו ולא על מנת שנלטף אותו כל היום ונישן איתו מחובקים בלילה תחת הפוך (למרות שלפעמים זה מתבקש).

פעם שכרתי את שירותיו של צלם סטילס לאחד האירועים, והוא סיפר לי שיש לו בבית מצלמת פול פריים שהיא הרבה יותר טובה מהמצלמה שנמצאת איתו באירוע. לרגע לא הבנתי והלכתי לאיבוד.. "למה בעצם באת עם המצלמה הזו, כאשר יש לך מצלמה חדשה?", שאלתי. הוא ענה לי שזו מצלמה שהוא לא רוצה להוציא החוצה כדי שהיא לא תיהרס.

הדבר האחרון שאתם צריכים להתייחס אליו זה שהמצלמה שלכם תתלכלך או תיהרס. אז אני לא אומר לכם לשתול אותה בחול או בים, אבל מצלמה (על כל אביזריה) היא כלי עבודה שאמור לשרת אותנו ולא אנחנו אמורים לשרת אותו. מצלמה מקצועית בנויה מחומרים חזקים מאוד ומשלדת פלדה המגנה על כל חלקי המצלמה. מעבר לכך, רוב המצלמות המקצועיות אטומות למים ברמה של גשם / טפטוף.

אם אתם בכל זאת מפחדים, אז תעשו ביטוח על הציוד. יש היום ביטוחים שתקפים גם לנפילה או טביעה (שלא נדע) ואתם יודעים שאתם תקבלו מוצר חדש אם יקרה אסון נוראי. הדבר הבא שאתם צריכים לעשות, הוא להתייחס לסביבה שלכם כמובן. לא להניח חצובות על קרקע לא ישרה, ואם יש רוחות חזקות אז לעבוד עם משקולות או שקי חול כדי שהציוד לא יעוף. אם אתם מצלמים בגשם אז תגנו על המצלמה שלכם באמצעות מטרייה, שקית, חולצה או כל דבר אחר. אם אתם מצלמים באזור הומה אדם ויש חשש לגניבה אז תבואו עם תיק גב שצמוד אליכם ועם רצועות חזקות שקשה לגזור.

זכרו! הסיבה שהמצלמה שלכם אתכם היא כדי שתצלמו איתה.

כמה מילים לסיום

פחדים קיימים בכל דבר בחיים. כל התחלה מלווה בהמון חששות שהדרך להתגבר עליהן היא להתמודד איתן ראש בראש. צילום יכול להיות תחביב שהופך למקצוע שהופך בשלב מסוים להכנסה עיקרית וטובה, אבל כמו בכל דבר חדש – הוא יכול להיות מרתיע.
המון תרגול מעשי, וכל אחד מכם יוכל להתגבר על הפחדים שלו.
בקיצור, תתגברו על החששות שלכם מבעוד מועד, כדי שאלו לא יפריעו לכם ליצור.

זהו להפעם. אם אהבתם את הפוסט, אז אתם מוזמנים לשתף אותו בכיף ובקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן. אני מאחל לכולכם שנה אזרחית נפלאה ופורייה, ללא חששות כלל ועם המון אומץ ורצון ליצור ולהצליח.

בהזדמנות זו, אני רוצה לאחל המון המון מזל טוב לבלוג "בית הספר הצילום" שחוגג שבועלדת שנה (!)

אז תודה לכם, הקוראים, שאתם עוקבים, קוראים, מגיבים ומשתפים.
אני מניח שבקרוב ייצא פוסט יום הולדת מכבד 🙂

הכירו את קורס הצילום למתחילים שלנו – לפרטים

עד אז תהיו יצירתיים 🙂

7 סודות למציאת סגנון הצילום האישי שלכם

by studioRL השראה והעצמה, טיפים לצילום

האם יצא לכם לראות תמונה בקיר הפייסבוק שלכם ולזהות מיד מי צילם אותה מבלי שראיתם את שמו של הצלם? אם התשובה היא כן, אז לאותם צלמים שזיהיתם את עבודותיהם יש סגנון צילום אישי, כזה שהם פיתחו במהלך השנים, והוא שייך רק להם.

אחרי שכתבתי את הפוסט על הצילום כשפה ויזאולית, ואיך השפה הזו עוזרת לנו לבטא את עצמנו כאמנים, חשבתי שיהיה נכון לתת במה גם לנושא הכל כך מעניין הזה שנקרא סגנון צילום אישי.

סגנון צילום אישי הוא אחד ההיבטים המרתקים והמתגמלים ביותר של הצילום, הגביע הקדוש של הצלמים, והיעד שכל צלם חולם להגיע אליו. סגנון הצילום האישי הוא תעודת הזהות של הצלם, ובמילים אחרות – טביעת האצבע האישית שאותה הצלם חותם על כל תמונה.

פיתוח סגנון הצילום האישי משתנה מאדם לאדם, והוא מושפע מגורמים רבים. עבור חלק מהצלמים יהיה זה עניין פשוט, והם יגיעו אליו באופן טבעי ומהיר יחסית, אך עבור החלק השני, העניין עלול להיות תהליך מתמשך המלווה במאבק של מספר שנים ולא מעט שינויים בדרך.

אצלי סגנון הצילום התפתח לאט יחסית, ולדעתי הוא עוד ממשיך להתפתח. זה התחיל מכך שכצלם מתחיל אני התאמצתי מאוד להיות כמו כולם, לנסות את כל תחומי הצילום האפשריים ופחות להיות קשוב לעצמי ולמה שאני באמת אוהב.
בשלב מסוים, תמונותיהם של אחרים הפכו להיות עבורי מקור השראה בלבד ולא מודל לחיקוי. כך הייתי מסוגל לדעת באמת מי אני כאמן ומה אני אוהב באמת. בשלב הזה, הסגנון האישי התחיל להתפתח ולאט לאט לבסס את עצמו.

ישנם צלמים שיש להם סגנון אחד, חד וברור, בעוד שאחרים עשויים לפתח סגנונות דומיננטיים נוספים.

הגורמים המשפיעים על סגנון הצילום

סגנון צילום אישי יכול להיות מוגדר על ידי מספר רב של גורמים. זו יכולה להיות בחירת הנושאים שלכם, הדרך בה אתם מאירים אותם, זוויות הצילום, נקודת המבט, חיתוכים, צבעוניות, טווח הגוונים שאליהם אתם נמשכים, סגנון עיבוד התמונות וכדו'..

הצלמים הגדולים בעולם זכו לפרסום רב בעיקר בזכות סגנון הצילום הייחודי שלהם שאיתו הם הלכו עד הסוף.

אנסל אדמס התפרסם בעיקר בזכות תמונות הנוף בשחור לבן שצילם בעזרת הפרפקציוניזם הטכני הידוע שלו.

צילומים: אנסל אדמס

הנרי קרטייה ברסון, מי שנחשב לאחד מאבות הצילום התיעודי, התפרסם בזכות סגנונו האנושי והספונטני ובזכות היכולת שלו להבחין בהיבטים הפחות מוכרים של חיי היומיום. הוא שבר כללי צילום רבים על מנת ללכוד את הרגע המכריע.

צילומים: הנרי קרטייה ברסון

אלכס ליבק מוכר בזכות צילומי הרחוב המאוד ספונטיים שלו, קרבתו למצולמים והכנסת הומור מתחכם לתמונותיו.

צילומים: אלכס ליבק

ישנם לא מעט צלמים עם סגנונות צילום ייחודיים, כאשר לכל אחד מהם יש גישה אישית לחיים בכלל ולצילום בפרט. בכל אחד מאיתנו קיימת הגישה הזו, אנחנו רק צריכים להבין אותה, להרגיש אותה ולהביא אותה לידי ביטוי בתמונות.

כדי להיות קשובים לעצמכם ולהגיע לסגנון ייחודי משלכם, אתם צריכים לעבוד על עצמכם קצת יותר למשך תקופה מסוימת – שכאמור, יכולה להיות קצרה או ארוכה. זה אמנם תלוי בכם, אבל אין צורך להיות בלחץ ולמהר להגיע לזה.

לפניכם ריכוז של השלבים החשובים שעזרו לי לפתח את סגנון הצילום שלי במהלך הזמן. אני מקווה שהם יעזרו לכם להיות קשובים יותר לעצמכם וליצור לעצמכם את סגנון הצילום האישי שלכם.

1. הביטו בעצמכם ותשכחו את מה שכולם עושים

בתחילת דרכי, חשבתי שאהיה צלם טבע ונופים, מכיוון שתמיד אהבתי את הטבע. הסתכלתי על תמונותיהם של אחרים תוך כדי הזלת ריר, ורציתי להיות כמוהם. לימים, נחשפתי לתחומי הצילום השונים והלכתי קצת לאיבוד. לאט לאט נפתח בפניי עולם כל כך גדול ומורכב ולא ידעתי מה אני רוצה מעצמי. צילמתי כמעט כל דבר אפשרי.. צילומי נוף, צילומי פנים ואדריכלות, צילומי מוצרים דוממים בסטודיו, צילום אנשים על היבטיו השונים ועוד.. רציתי לטרוף את עולם הצילום, ולהיות צלם "כללי", כזה שיודע לעשות הכל.

בשלב מסוים, הבנתי שתמיד היה חשוב לי שיהיה איזשהו פן אנושי בתמונות, ובהרבה מקרים ניסיתי להכניס את אותו פן אנושי למרות שהאדם נעדר פיזית מהתמונה. כאן הבנתי שהמקום שלי הוא כנראה צילום אנשים, וזו הייתה התחלה מעולה לפיתוח הסגנון האישי שלי. אבל אתם חושבים שכאן זה נגמר? ממש לא.. צילום אנשים הוא ענף רחב מאוד, כך שמצאתי את עצמי מתלהב מתמונות של תינוקות תלויים על ערסלים או מקופלים בתוך סל בתנוחת צפרדע, ובו זמנית אני מתלהב מצילומי רחוב, עיתונות ופורטרטים מרגשים.

כשניסיתי להשוות בין העבודות שלי לעבודות של אחרים, הבנתי משהו מאוד חשוב.. בחלק מהתמונות שלי אני מצליח להביא איזשהו פן אישי, ובחלק השני אני מנסה להיות כמו האחר – ופשוט נכשל בזה. מצאתי את עצמי הולך לאיבוד בתוך ים של זהויות והתחלתי לערבב בין מה שאני באמת אוהב לבין מה שהלקוחות רוצים.

העניין הוא, שכל הצלמים בעלי הסגנונות האישיים פשוט לא עושים את מה שכולם עושים, וזה מה שמבדיל אותם מכל אחד אחר.

כשהבנתי את זה, אני התחלתי לעקוב אחרי יותר צלמים ולקחת מהם השראה בלבד. צלמים רבים שאני עוקב אחריהם מתעסקים בז'אנר שונה לגמרי משלי, אבל מעקב אחרי העבודה שלהם רק מזכיר לי את החשיבות של להיות אמיץ ושונה.

צילום: תומר אלמקייס

2. נסו להיזכר בנקודת ההתחלה

יעזור לכם מאוד להבין איך התשוקה שלכם לצילום נולדה, ולשמור את הזיכרון הזה היטב בתוך ההארדיסק שבמח שלכם.
עבור רבים מאיתנו, התשוקה לצילום החלה כתהליך אישי כלשהו.. עבור אחרים, התשוקה הזו החלה מהתבוננות בתמונות של צלם או צלמים מסוימים. אותו ניצוץ ראשוני, הוא זה שבסופו של דבר ישפיע על אופי הצילום שלכם ויגרום לכם לא להפסיק לחקור את המדיום הזה.

אז מי או מה הדליק בכם את הניצוץ לצילום? האם זו חוויה אישית שחוויתם? האם ראיתם תמונה שריתקה אתכם בעיתון, בספר או בפייסבוק? אולי זו תערוכה מעניינת שבה השתתפתם?
אני מכיר אנשים שהגיעו לצילום בעקבות משבר או חוויות אישיות שעברו, כאלו שהגיעו לצילום בעקבות בעיות רפואיות, וגם כאלו שדווקא העניין הטכני שבצילום ריתק אותם. כל אחד מאלו שרשמתי ישפיע בצורה אחרת על סגנון הצילום של הצלם.. הצלם שהתחיל לצלם בעקבות משבר או חוויה אישית, יפתח סגנון צילום מרגש, בעוד הצלם שמתעניין בפן הטכני יפתח סגנון טכני, פרפקציוניסטי וכמעט שנטול רגש.

לפעמים מדובר במספר גורמים שמתחברים יחד וזה יכול להיות קשה לשים את האצבע דווקא על נקודה ספציפית אחת שהשפיעה יותר מהכל.

אצלי עניין הצילום היה חבוי במשך שנים.. עוד מילדותי אהבתי לצלם ולתעד על מנת שיישארו לי זיכרונות מתקופות שלא יחזרו, ובאמת כך היה. כמובן שלתמונות שלי מאותה תקופה לא היה שום פן אמנותי או רצון לכך, מכיוון שלא ידעתי בכלל על קיומה של אפשרות זו.

העניין החל להתחמם במהלך השירות הצבאי שלי, אותו רציתי לתעד כדי שיישאר לי זיכרון להראות לילדים. הניצוץ עצמו קרה במהלך מלחמת לבנון השנייה, בה מצאתי את עצמי מתייחס לצילום כשפה ויזואלית ומנסה להעביר מסרים דרך התמונות שצילמתי. במשך שנה לאחר המלחמה חקרתי את עולם הצילום ככל יכולתי, קניתי מצלמה דיגיטלית פשוטה בתקציב שהיה לי והתחלתי לצלם משפחות של חזירי בר בבסיס, שקיעות וזריחות, פרחים, חברים לנשק ומה לא.. כל זה נעשה מתוך חוסר הבנה מוחלט בעולם הצילום ותוך כדי לימוד יומיומי, בעיקר מאתר ויקיפדיה ומקריאת מאמרים בודדים שהסתובבו ברשת.

מאז המלחמה – עברתי, למדתי וניסיתי המון.. אבל הנה, 10 שנים לאחר מכן הגלגל מסתובב, ובסופו של דבר אני צלם תיעודי שמחפש לספר סיפור בעזרת רגעים מרגשים תוך כדי שימוש בצילום כשפה ויזואלית. אולי, אם הייתי קשוב לעצמי יותר במהלך הזמן, יכולתי לחסוך לעצמי המון זמן של ניסויים ותהיות ולהגיע למקום שלי מהר יותר.

מאז שהבנתי את המקום שלי בצילום ואת מה שאני באמת אוהב, אני שם לב שאני מביא את זה איתי לכל נושא שאני מצלם, בין אם זה נושא דומם או אנושי, מבוים או ספונטני.

צילום: תומר אלמקייס

3. תסתכלו על התמונות שלכם

חזרתם מיום צילום? תכינו לעצמכם קפה ותעברו על התמונות שצילמתם, זה יעשה לכם טוב. אני מכיר הרבה צלמים שלא מרבים להסתכל על התמונות שהם מצלמים, ובעיניי זה זלזול מהותי בעבודה של עצמם, מכיוון שכך הם לעולם לא יוכלו להבין את הטעויות שלהם או מה הם באמת אוהבים בתמונות שהם מצלמים.

אני חושב שצלם חייב להסתכל על כל התמונות שהוא מצלם, כי רק ככה הוא יוכל לתקן את עצמו ולפתח את הסגנון האישי שלו. אני הבנתי את זה כשנאבקתי עם תיקון התמונות שלי בפוטושופ, כדי להגיע לתוצאה נורמאלית.. בכל פעם שתיקנתי תמונה, כעסתי על עצמי שאני לא מצליח להגיע לתוצאה טובה כבר בזמן הצילום, ובפעם הבאה כבר היה שיפור ניכר.. ככה לאט לאט ביססתי את עצמי, ועד היום אני מסתכל על כל התמונות שאני מצלם, ומי שמכיר אותי יודע שמדובר בלא מעט.

4. תעבדו קשה כדי לפתח את הסגנון שלכם

מדי פעם הביטו על עבודות שלכם מהעבר ותנסו להרגיש את השינויים שעברתם בתקופות מסוימות. תכינו לכם תיקייה עם אוסף התמונות המועדפות עליכם ביותר, כאלו שתרצו לשתף בפייסבוק, להראות לחברים, להציג באתר האישי, לתלות על הקיר בסלון וכדו'.

הביטו בתמונות האלה ושימו לב לכל פרט, ולו לקטן ביותר. הנה כמה דברים שכדאי לקחת בחשבון:

נניח שאתם אוהבים לצלם ילדים.. האם הם ילדים או בני נוער? מה הם עושים כאשר אתם מצלמים אותם? האם אתם תופסים אותם בפעולה כלשהי או שאתם מעדיפים לביים אותם כרצונכם? האם אתם אוהבים לצלם אותם בפנים או בחוץ?
מה לגבי אורך המוקד של העדשה? האם אתם אוהבים לצלם כאשר אתם קרובים לנושאים שלכם או רחוקים מהם? האם אתם אוהבים לכלול קצת רקע כדי לחזק את הסיפור או שאתם מעדיפים להתמקד בפורטרט ולהוציא את הרקע מפוקוס? מהן זוויות הצילום המועדפות עליכם? האם בתמונות שלכם יש יותר דגש רגש או יותר על יופי?

עכשיו תחשבו על תאורה.. באיזו שעה של היום צולמו התמונות שהכי אהבתם? האם התאורה בה השתמשתם היא קשה ויוצרת צללים או שהיא תאורה מפוזרת ואחידה? מהו מיקום התאורה ביחס לנושא שלכם?

האם יש צבע או טווח גוונים מסוים ששולט בתמונות שלכם (זה גם תלוי בסגנון העריכה)? האם הצבעים בתמונות שלכם מאוזנים או שיש סטייה לכיוון החם/קר? אתם יכולים לגלות פתאום שרוב התמונות שאהבתם במיוחד הם בשחור לבן, או עם כיווני תאורה מסוימים.

כל האלמנטים שהזכרתי (ועוד..) תורמים לסגנון הצילום שלכם. ברגע שאתם תזהו אותם, אתם יכולים להתחיל להתרכז בסגנון הייחודי שלכם על ידי הדברים שמרגשים אתכם באמת.

צילום: תומר אלמקייס

5. אל תשוו את עצמכם לצלמים אחרים ואל תעתיקו מהם

יהיה לכם קשה מאוד לא להשוות את העבודה שלכם עם צלמים אחרים, את זה אני יודע.. אבל הניתוק הזה ישפיע מאוד על הפן האישי שבצילום שלכם. פעם הייתי מבלה שעות רבות מהזלת ריר על עבודותיהם של צלמים אחרים ובתסכול רב שאני לא יודע לצלם כמוהם. בשלב מסוים הבנתי שהפתגם הידוע "הדשא של השכן ירוק יותר" הוא נכון גם כאן, ועשיתי הפרדה בין השראה לבין העתקה.

בסופו של דבר יהיה לכם קשה למצוא נתיב משלכם כאשר אתם עסוקים בלטייל בנתיב של האחר.

בבקשה, אל תנסו להיות משהו שאתם לא! ואל תנסו להתאים את עצמכם לסגנון צילום שהוא לא באמת אתם, זה רק ישאיר אתכם מתוסכלים ומאוכזבים מעצמכם. במקום לנסות להעתיק את מה שמישהו אחר עשה, תשאלו את עצמכם מה יש בתמונות שלו שכל כך קוסם לכם? האם זה מצבי הרוח? הצבעים? התאורה? קחו את ההיבטים האלה ותשלבו אותם בתוך התמונות שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

6. בקשו עזרה

האם אתם חברים באיזושהי קבוצה או מועדון צילום רציניים? האם אתם מכירים אנשים רציניים בתחום שיוכלו לתת לכם ביקורת ולענות לכם על שאלות? אם יש לכם כאלו שמבינים בעולם הצילום ויחד עם זאת יכולים להיות לכם לאוזן קשבת למחשבות, לשאלות ולרעיונות שלכם, אז תנצלו את המומנט. אל תתביישו לבקש עזרה, מקסימום זה יצליח. בימינו זה לא קשה בכלל, יש המון קבוצות צילום בפייסבוק ובפורומים אחרים ברשת. תמצאו לכם את הפורומים או הקבוצות שבהם יש צלמים טובים, תשתפו איתם את התמונות שלכם, תתייעצו ואפילו תצאו למפגשי צילום קבוצתיים. ההיכרות עם צלמים חדשים תעשה לכם טוב. לפעמים אנחנו קרובים מדי לעבודה שלנו כדי לראות דברים מסוימים, ולכן עזרה מאדם אחר יכולה לתת לכם משוב מצוין. בקשו מהם לתאר את העבודה שלכם בשלוש מילים, אתם תופתעו עד כמה אתם יכולים ללמוד על עצמכם.

אחד ההיבטים היותר טובים של לימודי צילום זה הפן של ביקורת העבודות.. בפועל, עם קצת רצון וקצת יכולת – כולנו יכולים ללמוד לצלם באמצעות שוטטות ברשת בצירוף תרגול. ללימודי צילום יש ערכי מוסף נוספים. אחד מהם זו האפשרות לקבל ביקורת מקצועית, אמיתית וכנה! אני זוכר שכשהגשתי את אחד הפרויקטים שלי בלימודים, המרצה הביט בעבודה שלי וידע באיזה תמונות התאמצתי להגיע לתוצאה טובה ובאיזה מהתמונות זה בא לי טבעי. הוא גם ידע לזהות את התשוקות והחולשות שלי, משהו שלא הבנתי ולא הכרתי קודם לכן. יש מצב שאם לא הייתי נמצא באותו שיעור ספציפי, אז לא הייתי מגיע לאיפה שאני היום.

צילום: תומר אלמקייס

7. צלמו הרבה. אל תפסיקו לצלם

התרגול יביא אתכם לשלמות, וימקד יותר את סגנון הצילום שלכם. אתם יכולים להתחיל בפרויקט יומי או שבועי.
אם אתם לא יודעים מה לצלם אז אתם יכולים להצטרף לאתגרי צילום בקבוצות בפייסבוק, הם יעזרו לכם.

קחו תמיד צעד אחד קדימה מאזור הנוחות שלכם ותנסו דברים חדשים. כשאני עובד מול לקוח, אני קודם כל מצלם את התמונות ה"בטוחות", אלה שאני מרגיש בטוח לגביהן ושיספקו את רצונו של הלקוח. ברגע שיש לי את התמונות האלה, אני מרשה לעצמי לנסות משהו חדש.

לפעמים זה אומר שאני מנסה עדשה חדשה או הגדרות אחרות במצלמה, ולפעמים זה עניין של קומפוזיציה או תאורה. אני הכי אוהב לחפש דרכים חדשות להאיר את המצולמים שלי ולחפש קומפוזיציות חדשות. אני תמיד מנסה דרכים חדשות להבליט את הנושאים שלי, על ידי מסגור תמונה, קווים מוליכים, תכנון אדריכלי וכדו'. שימוש באלמנטים הויזואליים האלו הם חלק בלתי נפרד מהצילום שלי היום, והם לא היו שם אם לא הייתי דוחף את עצמי לנסות.

צילום: תומר אלמקייס

שיעורי בית לסיום

על מנת שתוכלו ליישם את הכתוב מעלה, אני רוצה לסיים עם משימה פשוטה שיכולה לתת לכם סיפתח נהדר למציאת סגנון הצילום שלכם. זו משימה פשוטה מאוד שכל אחד מכם יכול לעשות כבר עכשיו.

בחרו את 10 התמונות האהובות עליכם ביותר (זה ייקח קצת יותר זמן). אלו יכולות להיות תמונות שלכם או תמונות של צלמים אחרים.
רשמו 3 מילים המתארות את אוסף התמונות הללו בכללותו.
השתמשו ב-3 המילים האלו כנקודה למציאת סגנון הצילום שלכם.

גילוי סגנון הצילום האישי שלכם הוא לא כל כך מורכב כמו שהוא נשמע. העניין הוא שהיום אנחנו חשופים להמון תמונות ולהמון צלמים ברשת, ובאופן טבעי אנחנו גם מושפעים מהם. תציבו לעצמכם את הגבול הדק שבין השראה להעתקה, וצאו לדרך חדשה שבה אתם קשובים לעצמכם ולמה שאתם באמת אוהבים.

לסיום, אשמח מאוד להקשיב לדעתכם על הפוסט, ואתם מוזמנים לשאול שאלות ולשתף אותי במחשבות ובלבטים שלכם.

אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה ובקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן.

להתראות בפוסט הבא 🙂

7 סיבות לכך שאתם צריכים עדשת 85mm f1.8 בתיק הצילום שלכם

by studioRL טיפים לצילום, עדשות ואופטיקה, ציוד צילום

שאלו אותי מספר פעמים 'מהי העדשה המועדפת עליי?'. מכיוון שאני רוצה לומר לכם את האמת, אז התשובה היא שאין לי תשובה. לכל עדשה בתיק שלי יש סיבה (אחרת, למה לסחוב סתם?), ולכן זה נורא קשה לי להחליט איזו עדשה היא המועדפת עליי. מה שכן, אני יכול לומר איזו עדשה מועדפת עליי בסוג צילום מסוים או בסיטואציה מסוימת.

ה-85 מ"מ f1.8 נמצאת אצלי בשימוש כבר 3 שנים. מאז שקניתי אותה היא הפכה להיות אחת מתוך 3 העדשות העיקריות שאיתן אני מצלם. מקובל לחשוב שעדשה זו היא עדשת פורטרטים מכיוון שלרוב משתמשים בה למטרה זו, אבל אורך המוקד המדהים הזה נותן לנו מצד אחד טווח טלה נהדר, ומצד שני הוא גם לא מגביל אותנו ברמות קשות, מה שמאפשר לנו שימושים נוספים איתה.
אני אוהב להשתמש בעדשה הזו לצילום פורטרטים, לצילומים תיעודיים מרחוק באירועים או בסיטואציות רחוב, או סתם כשאני הולך לטייל עם הילדה. בקיצור, העדשה הזו מדהימה, והיא ויכולה לשמש אתכם לא מעט.

ישנן מספר סיבות שבגללן אני כל כך אוהב את העדשה הזו, והיום אני רוצה לפרט לכם את הסיבות האלה על מנת שתבינו למה היא כל כך מדהימה, ולמה כדאי לכם לשקול להכניס אותה לתיק שלכם.

העדשה שבבעלותי היא אמנם עדשה של חברת ניקון, אך ניתן לייחס את הכתוב גם לבת דודתה הקנוניסטית.

סיבה מס' 1 – היא איכותית וחדה מאוד!

בפעם הראשונה שהרכבתי את ה-85 מ"מ על המצלמה שלי, מיד שמתי לב לחדות שלה.
כידוע, שברוב העדשות, מפתחי הצמצם הפתוחים ביותר לא מנצלים ב-100% את האיכות של העדשה, אך כאן זה מעט שונה. העדשה הזו חדה מאוד גם במפתח הצמצם הכי פתוח שלה. אמנם, גם כאן העדשה לא משתמשת במרב האיכות שיש לה להציע, אך החדות שהיא מפיקה בצמצם f1.8 ראויה מאוד להערכה, ומספיק שנסגור צמצם ב- 1/3 או 2/3 סטופ על מנת שנוכל לקבל איכות טובה יותר.

מאז, אני באמת לא חושש להשתמש בצמצמים פתוחים, והעניין הפך להיות חלק גדול מהצילום שלי. כמובן שישנן לא מעט סיבות נוספות שיכולות להשפיע על חדות התמונה, אך העדשה הזו בהחלט נכנסת לשורת העדשות החדות ביותר, והיא יכולה למצוא את מקומה בצילום שלכם לא מעט.

בנוסף לחדות, האיכות האופטית של העדשה הזו היא מדהימה. הצבעים שהיא מפיקה מאוד עשירים, והניגודיות שלה נהדרת – מה שגורם לחדות טובה יותר.

צילום: תומר אלמקייס

סיבה מס' 2 – מפתח צמצם פתוח מאוד

מפתח הצמצם המקסימאלי של העדשה הוא עניין חשוב מאוד, בין אם אתם מעוניינים לצלם בתנאי תאורה לקויים, ובין אם אתם מעוניינים לצלם תמונות עם עומק שדה רדוד מאוד. במילים אחרות, מפתח צמצם מקסימאלי של F1.8 יציל אתכם במצבים בהם התאורה חלשה, יאפשר לכם לצלם במהירויות תריס גבוהות יותר, ויאפשר לכם להפריד את הנושא מהרקע באופן מוחלט.

צילום בתאורה חלשה. צילום: תומר אלמקייס

הפרדה מוחלטת של הנושא מהרקע. צילום: תומר אלמקייס

בנוסף, מפתח צמצם F1.8 בשילוב אורך מוקד 85 מ"מ הם מתכון מנצח לעומק שדה רדוד, מה שמייחד אותה כעדשת פורטרטים אולטימטיבית, ומה שמביא אותי לכתוב את הפסקה הבאה.

סיבה מס' 3 – אורך מוקד מושלם לצילום אנשים

למרות שאני אוהב נורא את ה-105 מ"מ שלי ואת העוצמות האופטיות שלה, אני נוטה יותר לצלם אנשים עם ה-85 מ"מ. באורך המוקד הזה אני מרוויח טווח טלה נהדר שלא מגביל את התנועות שלי, ומאפשר לי לצלם קבוצות של אנשים מבלי להידחק לקירות. הגמישות הזו מאפשרת לי גם להיות קרוב יותר למצולמים שלי, לחוש אותם, והיא מאפשרת גם להם לחוש אותי במידה ואני רוצה בכך.

צילום: תומר אלמקייס

אם אתם מצלמים במצלמת קרופ, אז תצטרכו לקחת בחשבון את מקדם הקיטוע שמשנה את זווית טווח הראיה של המצלמה.

שילוב של אורך המוקד הזה יחד עם צמצם פתוח מאפשר לנו ליצור בוקה נהדרת אם רק נבחר את הרקע הנכון, מה שיאפשר לנו "להקפיץ" את הנושא שלנו על פני שאר התמונה.

צילום: תומר אלמקייס

סיבה מס' 4 – פוקוס מהיר מאוד

פוקוס מהיר הוא נושא חשוב מאוד אם אתם מתכננים להשתמש במנוע הפוקוס של העדשה שלכם. אם היו (או שיש) באמתחתכם מספר עדשות, אתם צריכים לדעת שעניין מהירות הפוקוס משתנה מעדשה לעדשה. ישנן עדשות שבהן מערכת הפוקוס מהירה במיוחד, וישנן כאלה שייקח להן קצת יותר זמן עד למיקוד מלא. בגלל העובדה שמפתח הצמצם של העדשה המדוברת הוא פתוח מאוד (F1.8), אז באופן טבעי היא מכניסה הרבה יותר אור, וכך קל יותר למצלמה למצוא פוקוס – מה שכמובן משפיע על המהירות שלו.

יוצא לי לא מעט להשתמש בפוקוס העוקב של המצלמה, ולכן מהירות הפוקוס חשובה לי במיוחד. עם העדשה הזו אני מצליח לתפוס נושא בתנועה שמתקרב אליי או שמתרחק ממני, ולשמור עליו חד לאורך כל הדרך.

צילום: תומר אלמקייס

כדי ללמוד עוד על מערכת הפוקוס, אני מזמין אתכם לקרוא את הפוסט הזה.

סיבה מס' 5 – זו עדשה רב שימושית

אמרתי לפני כן שהעדשה הזו היא עדשת פורטרטים נהדרת, וכך גם כולם מכנים אותה, אך אורך המוקד הזה יכול להיות שימושי גם להרבה יותר מזה. בנוסף לשימוש בה בצילום פורטרטים, אני משתמש בה לצילומי אווירה של סיטואציות או מקומות, לצילומי תקריב, ולכול סיטואציה אחרת שדורשת ממני צילום בעדשת טלה קצרה.

צילום: תומר אלמקייס

בשורה התחתונה, העדשה הזו הולכת איתי לכל מקום ואני באמת לא יודע מה הייתי עושה בלעדיה.

סיבה מס' 6 – קלה לנשיאה וידידותית לסביבה

ל-70-200 שהייתה לי קראתי "נשק הסליחות"' מכיוון שכל הזמן הייתי נכנס איתה באנשים – מה שדרש ממני לבקש סליחה 356 פעמים (בקירוב) בערב אחד. ה-85 היא ההיפך הגמור.. היא קטנה ודלת משקל – מה שהופך אותה לקלה לנשיאה וידידותית לסביבה.
מלבד עניין הנשיאה, המשקל של העדשה מהווה יתרון גם ביציבות התמונה, שכן היא לא דורשת הפעלת כח כשמחזיקים אותה ביד.

כמו כן, כאשר אתם רוצים להסתובב עם טווח ארוך (טלה) ברחוב, היא פחות "תאיים" על המצולמים שלכם ותעזור לכם להוציא תמונות טובות יותר.

צילום: תומר אלמקייס

סיבה מס' 7 – תמורה הולמת עבור המחיר

קחו את כל מה שכתבתי למעלה, תחברו את הכל יחד, ותוסיפו לזה מחיר שלא עולה על 2300 ש"ח. במחיר הזה (ואפילו בפחות) אתם מקבלים תמורה אופטית מדהימה, חדות ואיכות מעולים, בוקה נהדרת, פוקוס מהיר, וכל זה בתוך עדשת טלה קטנה שיכולה לשמש אתכם לא מעט!

אם אתם נמצאים כרגע במצב של חוסר החלטיות בנוגע לעדשה הבאה שלכם, אז אני מאוד מקווה שפתרתי לכם את הדילמה 🙂

וככה העדשה נראית:

מימין: העדשה של ניקון. משמאל: העדשה של קנון. צילום: H&B

מימין: העדשה של ניקון. משמאל: העדשה של קנון. צילום: B&H

כמה מילים לסיום

המחלה הכי גדולה של צלמים היא "ציודיזם". מחלה זו לעולם לא מרפה מהצלם, החיידקים מתרבים במהירות והמחלה הופכת לקשה יותר. מה שמייחד את המחלה הזו במיוחד זו העובדה שהיא מדבקת מאוד, ללא מגע. כשאנחנו רואים איזו עדשה מטורפת אצל צלם אחר, אנחנו מיד רוצים גם, ואני מכיר גם כאלו שמיד רצים לקנות.. הבעיה היא שלפעמים אנחנו לא בודקים יותר מדי, אך אם נעצור לרגע לפני שאנחנו רצים לקנות עדשה ב-12,000 ש"ח, אנחנו נגלה שבמחיר הזה אנחנו יכולים לקנות 3-4 עדשות שיהיו הרבה יותר שימושיות מהעדשה שרצינו..

העדשה המדוברת נמכרת במחיר שווה לכל צלם באשר הוא. מכיוון שמדובר בעדשת Prime, אז היא לא תוכל לשמש לכם כעדשה יחידה, אבל מי באמת רוצה לצלם רק עם עדשה אחת?…

ותחשבו על זה..

אז שוב תודה לכם שקראתם אותי. אשמח לדעת מהן התובנות שלכם מהפוסט, וכמובן שאתם מוזמנים לשתף אותו לכל מי שרק תרצו. הדבר נעשה בקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן.

אם כבר יש ברשותכם את העדשה שעליה אני מדבר, אתם מוזמנים לומר את הדעה שלכם עליה ולשתף אותנו בחוויות שלכם איתה.

נתראה (איך לא?) בפוסט הבא 🙂

השפה הצילומית כשפת האם של הצלמים

by studioRL השראה והעצמה, טיפים לצילום

הפעם אני רוצה לפתוח בשאלה איך אתם מגדירים את המונח "צילום"? יתכן וחלקכם ייתנו התייחסות לפן הטכני של העניין ויתכן שחלקכם יתייחסו דווקא יותר (ובצדק) לפן האמנותי, ויגידו שצילום עבורם הוא אמנות ואמצעי להבעה אישית.

אז נכון שבפן הטכני, צילום זו בעצם טכניקה לרישום באור. אך אם אנחנו מסתכלים על הצילום לאורך כל השנים, מאז המצאתו, המדיום הזה עבר המון. החל מטכניקות רישום באור ללא מצלמה כלל, וכלה בתמונות מבוימות, תמונות ספונטניות, פוטומונטאז'ים ועוד.
במרוצת השנים, התפתחות הצילום צברה (ועודנה צוברת) תאוצה, כאשר כל התפתחות כזו משפיעה על המדיום הזה באופן ניכר. בין ההתפתחויות הגדולות של הצילום נמנים המצאת סרט הצילום, המצאת מצלמת ה- VIEW, וכמובן שלא נשכח את המצאת הצילום הדיגיטלי. כל אחד מאלו הביא את הצילום להיות נגיש יותר לקהל הרחב שחוקר, לומד ויוצר כבר כמעט 200 שנה.

כשהומצאה הקאמרה אובסקורה, לאונרדו דה וינצ'י אמר שזהו סוף עידן לציירים, שכן עם המצאת המצלמה לא יהיה יותר שימוש בציירים. הוא אמנם טעה באמירתו, אך לדעתי היה כאן רמז חזק מאוד לכל מה שהמדיום הזה יכול לחולל.
ובמילים אחרות, הצילום הוא כבר מזמן לא רק עניין טכני, אלא שילוב של טכניקה ואמנות היוצרים יחד שפה ויזואלית עשירה מאוד.

דמיינו לעצמכם שהייתם דוברים שפה מסוימת שאיתה כל העולם היה יכול להבין אתכם. ובכן, זה בידיים שלנו. השפה הויזואלית הזו שאני מדבר עליה קיימת בכל תחומי האמנות החזותית. שם, במקום מילים, האמן משתמש באלמנטים ויזואליים על מנת לספר סיפור או להעביר תחושה. במוסיקה זה החיבור של הצלילים, הליווי והמקצב המרכיבים את היצירה. בציור זה בחירת הנושא, הקומפוזיציה, מנעד הצבעים, סוג הצבעים, החומרים המשמשים את הצייר וכדו'.

בצילום, השפה הויזואלית מורכבת משימוש באור, תזמון נכון, קומפוזיציה, זוויות צילום, פרספקטיבה, עומק שדה, יחסי צבע, טקסטורה, עיבוד וכדו'. בעזרת אלו אנחנו מדברים את השפה שלנו, אומרים את מה שיש לנו לומר, ומעבירים את התחושה אותה אנחנו מעוניינים להעביר.

אז תמשיכו איתי לסקירה קטנה ומעניינת של אותם אמצעים ויזואליים שבעזרתם אנחנו מדברים ללא מילים.

אור

האור הוא הגורם העיקרי שיכול ליצור או להרוס תמונה. כולנו יודעים שמצלמה היא כלי שיודע לרשום באמצעות האור, זאת אומרת שבהיעדר אור – לא תהיה לנו תמונה. מה שעוד יותר מעניין, שהמצלמה לא מסוגלת (עדיין) להגיע לטווח דינמי כמו של העין האנושית, ולכן כדי לדעת להשתמש באור בצורה יעילה, אתם תצטרכו לפני הכל להבין אותו. ברגע שתבינו את האור ואת המגבלות שלו על הצילום, אתם תוכלו להתבונן אחרת על הנושאים שלכם. יותר מזה, אתם תוכלו להשתמש באור על מנת להעביר תחושה ולספר סיפור שלם.

אגב, אותו הדבר קורה לנו כאשר אנחנו נזכרים בסיטואציה מסוימת. בטח קרה לכם שנזכרתם באיזה רגע מרגש ויכולתם ממש לחוש אותו כאילו הוא קורה ממש עכשיו. לפעמים אתם אפילו יכולים להריח ריח מסוים שלא נמצא כלל בסביבה שלכם. זה קורה מכיוון שהמח עושה שימוש בכל חמשת החושים שלנו כדי לחוות תחושה מסוימת.
בצילום, אנחנו מסתמכים על התמונה הסופית שתעביר את המסר והתחושה הרצויים.

בעזרת שימוש נכון באור, אנחנו יכולים לתאר מצבי רוח ולעורר תחושות אצל הצופה בתמונה.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

תזמון

אנרי קרטייה ברסון, מגדולי צלמי הרחוב והעיתונות, ומי שאחראי על הצמד המילים "הרגע המכריע", אמר פעם ש"כאשר אנחנו מצלמים תמונה, מתבצעת לרגע פעולה יצירתית שנמשכת לשבריר שנייה. בזמן הזה, העין שלנו מוכרחה לזהות קומפוזיציה או ביטוי רגשי שמזמנים לנו החיים, ואנחנו חייבים לדעת מתוך אינטואיציה מתי ללחוץ על המצלמה". "זה הרגע שבו הצלם יצירתי" – כך הוא חותם.

תמונותיו של אנרי קרטייה ברסון פורסמו בכל העולם בזכות יכולתו לצלם את הרגע הנכון והמדויק. לדבריו, הרגע המכריע הוא למעשה אותו שבריר שנייה שבו כל האלמנטים שבפריים, סטטיים ודינמיים, מתכנסים כולם אל קומפוזיציה אחת.

מכיוון שקרטייה ברסון היה צלם רחוב ועיתונות, נהוג לשייך את הרגע המכריע לתחום הצילום הזה, אך בהקדמה של ספרו הוא כתב "אין בעולם זה דבר שאין לו רגע מכריע". ואכן, אתם יכולים למצוא את אותו רגע מכריע גם בצילומי נוף (בדיוק ברגע שבו קרני אור יוצאות מהעננים), בצילומי חרקים (בדיוק כשהזחל הרים את הרגליים שלו) או בצילומי פורטרט (בדיוק ברגע שבו שפת הגוף או הבעות פניו של המצולם מספרות לנו משהו אמיתי).

בעזרת תזמון נכון, אנחנו יכולים "להקפיא" מצבי רוח ובכך לעורר תחושות אצל הצופה בתמונה.

הרגע המכריע בסיטואציית רחוב. צילום: אנרי קרטייה ברסון

לחכות לשילוב הנכון של תנועת הדיג'יי, תנועת הרוקדת, והתאורה. צילום: תומר אלמקייס

לחכות להבעת הפנים ולמבט בנכונים על מנת להקפיא את הרגע. צילום: תומר אלמקייס

לחכות להבעת הפנים ולמבט הנכונים על מנת להקפיא את הרגע. צילום: תומר אלמקייס

לחכות לרגע שבו האור משתלב באופן מושלם עם תנועת הרוקדת. צילום: תומר אלמקייס

קומפוזיציה

קומפוזיציה היא אמצעי הבעה דומיננטי בכל תחומי האמנות החזותיים. היא משמשת את האמן על מנת לסדר את האלמנטים המרכיבים את היצירה באופן שירגש את הצופה או המאזין (במקרה של מוסיקה).

בצילום, בדומה לציור, אנחנו משתמשים בקומפוזיציה על מנת להוביל את הצופה בתמונה אל מרכזי העניינים ו/או לחזק אותם. בבחירת הקומפוזיציה אנחנו מחליטים אילו אלמנטים ייכנסו לפריים ואילו לא, אנחנו מחליטים על מיקום האובייקטים השונים ביחס לפריים וביחס שבין אובייקט אחד לאחר, ואנחנו עושים הכל על מנת להדגיש את הנושא שלנו ולהוביל אליו את הצופה.

במילים אחרות, קומפוזיציה זה האופן שבו אנחנו מרכיבים את התמונה שלנו. קומפוזיציה היא אחת מהבעות הצלם החשובות ביותר, ובעזרת שימוש בקומפוזיציה נכונה אנחנו נוכל לספר סיפור ולהמחיש סיטואציה מנקודת המבט הפנימית שלנו.

חפשו יחסי גומלין בין אובייקטים שונים, חפשו קווים מוליכים שיובילו את הצופה אל מרכזי העניין, חפשו כיצד למסגר את הנושא שלכם באופן טבעי, והכי חשוב – תהיו חופשיים. תלמדו את חוקי הקומפוזיציה השונים אך זכרו שלא תמיד חייב ללכת שבי אחריהם.

קומפוזיציה סטטית המשדרת שקט, שלווה ורוגע. צילום: תומר אלמקייס

קומפוזיציה דינמית המשדרת תנועה. צילום: תומר אלמקייס

שילוב של קומפוזיציה סטטית עם קומפוזיציה דינמית. צילום: תומר אלמקייס

קומפוזיציה סימטרית. צילום: תומר אלמקייס

קומפוזיציה מתכנסת. צילום: תומר אלמקייס

זוויות צילום

השימוש בזוויות צילום מקנה לנו את האפשרות לשמור לא רק את הרגע, אלא גם את נקודת המבט הפיזית שלנו. התייחסות לזווית הצילום בתמונה היא עניין מינימאלי ואחת מהשלבים הראשוניים והבסיסיים בבניית התמונה.

זווית הצילום משפיעה מאוד על אלמנטים ויזואליים כמו גודל ופרספקטיבה. אם נצלם עצם כלשהו מזווית נמוכה, אנחנו נעצים אותו, נגרום לו להיראות גדול יותר ביחס לסביבה בה הוא נמצא, ניצור לו סביבה של עומק ונוסיף דרמה לתמונה. דמיינו את זווית הצילום של הנמלה, של התינוק או אפילו שלכם כאשר אתם שוכבים או יושבים על הרצפה.

צילום: תומר אלמקייס

לעומת זאת, אם אנחנו נצלם מזווית גבוהה, אנחנו נציג את אותו עצם כקטן ביחס לסביבה שלו ונשטיח את התמונה. דמיינו איך נראים מכוניות, עצים או בתים כאשר מסתכלים עליהם מבניין גבוה.

צילום: תומר אלמקייס

ואם אתם רוצים לעשות טסט אז תצלמו את הדשא שלכם פעם אחת מלמעלה מהגובה הטבעי שלכם, ופעם אחת כאשר המצלמה מונחת על הדשא.

בחירת הזווית הנכונה תספר את הסיפור שלכם באופן הטוב ביותר ותעצים את התחושה שאתם רוצים להעביר.

פוקוס ועומק שדה

מיקום הפוקוס זו הדרך שלנו להבליט את הנושא באופן הקל והפשוט ביותר. החלטה על מיקום הפוקוס מתקבלת יחד עם בחירת הנושא שלנו, בחירת הזוית והקומפוזיציה. לרוב אנחנו נרצה שהפוקוס יהיה על הנושא שלנו, אך לפעמים אנחנו נרצה דווקא להערים על הצופה.

האינסטינקט הראשוני שלנו כבני אדם הוא ביצוע פוקוס במרכז הפריים, מכיוון שככה העיניים שלנו רואות וככה אנחנו מורגלים בטבע שלנו. לכן ביצוע פוקוס באזורים שמחוץ למרכז הפריים יניבו תוצאות מעניינות יותר ברוב המקרים.

אחד הדברים היותר מעניינים באופטיקה, זו האפשרות לשלוט בעומק השדה ולהחליט אילו אזורים בתמונה יהיו בפוקוס ואילו אזורים יישארו מחוץ לפוקוס. תתייחסו לזה, השתמשו בצמצם פתוח על מנת להוציא אזורים מפוקוס והשתמשו בצמצם סגור על מנת להכניס אזורים לפוקוס.

אם אתם מעוניינים לצלם עצם כלשהו על פני רקע מטושטש, זכרו את חמשת הגורמים המשפיעים על עומק השדה והשתמשו בהם.

הפוקוס והשליטה בעומק השדה הם מכחול נוסף בארגז הכלים שלנו, ואם נשתמש בהם בצורה יעילה, אז נוכל לכוון את הצופה לעבר הנושא ולחזק את הסיפור שבתמונה.

צילום: תומר אלמקייס

מריחה והקפאה של תנועה

מריחה והקפאה של תנועה זו אפשרות מדהימה שבכל בוקר אני מברך עליה "מודה אני".

בעזרת הקפאה של תנועה אנחנו יכולים להקפיא עצמים שנעים במהירות, ואנחנו יכולים ליצור תמונה חדה שבה רעידות הידיים שלנו לא נקלטו במצלמה. במילים אחרות, אנחנו יכולים להקפיא שבריר של רגע גם במהירויות של 1/8000 של השנייה.

השתמשו בחשיפות קצרות על מנת להקפיא שבריר של רגע ועצמים בתנועה, ולגרום לתמונה למראה חד ו"קפוא".

צילום: תומר אלמקייס

מנגד, אנחנו יכולים למרוח תנועה ובכך אנחנו יכולים להמחיש לצופה בתמונה את התנועה שבסיטואציה ואת ההמשכיות של הפריים. מריחה של תנועה תגרום לדינמיות גבוהה בפריים, ובכך העין של הצופה תישאב אל תוך התמונה ותישאר שם לעוד זמן מה.

עבודה במהירויות תריס נמוכות מאוד, תצריך מכם להשתמש בחצובה או במייצב מאולתר כגון מעקה או רצפה, וזאת על מנת לאפשר לאובייקטים הסטטיים בתמונה להישאר חדים.

השתמשו בחשיפות ארוכות על מנת להמחיש לצופה סיטואציה של תנועה באופן נעים יותר, או ליצור תמונות סוריאליסטיות.

צילום: תומר אלמקייס

כדי להבין יותר טוב איך לשלוט במהירות התריס ובצמצם, אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט שמדבר על השילוש הקדוש.

פרספקטיבה

פרספקטיבה היא טכניקת רישום שמקורה בציור, ובה נוצרת לנו אשליה של מרחק ועומק. בצילום, פרספקטיבה היא אחת מהכלים החשובים ביותר, והיא משפיעה באופן ניכר על אופי התמונות שלנו בעזרת שימוש בעומק ויזואלי.

אז למה אנחנו צריכים אותה בכלל?

התמונה היא תוצר דו מימדי, דהיינו – נטולת עומק . יחד עם זאת, בחלק מהתמונות אנחנו יכולים להרגיש שאנחנו נשאבים לתוכן, ואנחנו יכולים לדעת באופן ברור אילו אובייקטים קרובים יותר למצלמה ואילו רחוקים יותר.

אם כן, מדוע ישנן תמונות שבהן אין תחושה של עומק?

התשובה לכך היא פשוטה. הפרספקטיבה שבתמונה תלויה במספר גורמים שיאפשרו לנו לשלוט בעומק התמונה. הראשון שבהם הוא המרחק בין המצלמה לבין האובייקט הקרוב ביותר אליה. במילים אחרות, אם אתם רוצים לקבל עומק בתמונה אז תתקרבו. ככל שתהיו קרובים יותר לנושא שלכם, כך תגבר תחושת העומק שבתמונה.

צילום: תומר אלמקייס

לחלופין, הנושא שלכם יכול להיות רחוק מכם, אך אלמנטים שקרובים לעדשה יוסיפו את מימד העומק.

צילום: תומר אלמקייס

אם אתם מעוניינים בפרספקטיבה שטוחה, אז קחו מספר צעדים אחורה מהנושא שלכם ואל תכניסו אלמנטים בקדמת הפריים.

התמונות צולמו באורך מוקד 35 מ"מ במרחקי צילום שונים. צילום: תומר אלמקייס

גורם שמשפיע מאוד על עוצמת העומק שבתמונה, זה אורך המוקד של העדשה. צילום ממרחק קרוב בשילוב שימוש באורך מוקד קצר (עדשה רחבה), ייצור לנו פרספקטיבה חזקה עם תחושת עומק גדולה. צילום מרחוק בשילוב שימוש באורך מוקד ארוך (עדשה צרה), ייצור לנו פרספקטיבה חלשה עם תחושת עומק מועטה.

זכרו כי פרספקטיבה מושגת על ידי המרחק של המצלמה מהאובייקט הקרוב ביותר אליה. השימוש באורך מוקד כזה או אחר, רק יחזק או יחליש את עוצמת העומק.

התמונות צולמו באורך מוקד 20 מ"מ במרחקי צילום שונים. צילום: תומר אלמקייס

די פשוט, לא?
אם כן, למה כל כך הרבה צלמים נוטים לשכוח עניין הפרספקטיבה בזמן הצילום?

אחד הגורמים העיקריים לכך, זה השימוש בעדשות זום, שמחד הן נוצרו על מנת להקל על תנועת הצלם, אך מאידך הן גורמות לו "להתקרב" לאובייקט מבלי לזוז מהמקום ומבלי לעשות כל שינוי בפרספקטיבה של התמונה.
אחת מהסיבות לכך שעברתי לצלם בעדשות פריים (עדשות בעלות אורך מוקד יחיד) היא הסיבה הזו. עדשת פריים מאלצת את הצלם להתקרב ולהתרחק פיזית מנושאי הצילום שלו, כך שבאופן אוטומטי הוא משנה כל הזמן את הפרספקטיבה של התמונה.

תלמדו לשלוט בפרספקטיבה של התמונה, ובכך תיצרו יותר עומק בתמונות שלכם.

סיכום

עברתי כאן בקצרה על המרכיבים העיקריים והבסיסיים ביותר של השפה הצילומית, כאשר כל אחד מאלו הוא חלק מפאזל שמרכיב את התמונה הסופית.

מה שמדהים בשפה הזו, הן האפשרויות האינסופיות העומדות לרשותנו הצלמים. אנחנו יכולים להשתמש בקומפוזיציה אחת בתמונה, ואנחנו יכולים לשלב מספר קומפוזיציות בתמונה אחת ובכך ליצור יותר עניין. בדומה לכך, אנחנו יכולים לצלם בזווית מסוימת בשילוב שימוש באורך מוקד מסוים, ובכך לשנות את מראה התמונה.

ההצעה הכי טובה שתוכלו לקבל ממני, היא שתלמדו את המרכיבים של השפה הצילומית ותלמדו לשלוט בהם טכנית ואמנותית. ברגע שתדעו לדבר את השפה הזו כשפת האם שלכם, אתם תוכלו לבנות לעצמכם את הסגנון האישי שלכם ולדבר לעולם מהנשמה.

חברים, אני מקווה שהפוסט הזה עניין אתכם. אני מזכיר לכם שמלבד הפוסט הזה, נכתבו בבלוג 37 פוסטים נוספים שנגישים עבורכם כאן.

אם אהבתם את הפוסט, אז אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה ובקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן.

תודה שהייתם קשובים אליי,

נתראה בפוסט הבא 🙂

משחקי הצללים: כך תיצרו תמונות סילואט מושלמות

by studioRL טיפים לצילום, טכניקות צילום, מדידת אור

אני מתאר לעצמי שכבר ראיתם בעבר תמונות צללית של זוג מחובק בשקיעה או של איזה מבנה יפה. בטח גם חלקכם תהו מדוע התמונות האלה נראות כל כך רומנטיות ומסתוריות, ואולי גם עברה לכם מחשבה בראש על אופן יצירת התמונה.

בעקבות הפוסט האחרון שכתבתי על צילום מול השמש, מספר אנשים שאלו אותי גם על צילום סילואט, מה זה בכלל, ואיך יוצרים אותו. אז החלטתי שהפעם אכתוב על הנושא הזה בצורה מפורטת, ואביא בפניכם את כל מה שאתם צריכים לדעת על צילומי סילואט.

מהו סילואט?

מקורה של המילה סילואט הוא בלועזית (Silhouette), ומשמעותה: "צללית". באמנות, מונח זה מתאר יצירה אמנותית שבה הנושא מוצג כצללית כהה ונטולת פרטים.
בהמרה לצילום, אנחנו מדברים על מצב שבו הנושא שלנו מוצב לפני אור חזק מאוד – בדרך כלל אור השמש, אך לא מחייב. במצב זה, אם לא נשתמש בעזרים מלאכותיים כגון פלאש או עריכה דיגיטלית, אנחנו לא נוכל לקבל תוצאה ברורה גם של הרקע המואר וגם של הנושא שלנו. מה שאנחנו כן נוכל לקבל זו תוצאה של רקע ברור ונושא כהה, או נושא בהיר ורקע "שרוף" (או בהיר מאוד).

זאת אומרת שלשם יצירת צללית אנחנו לא זקוקים לעזרים חיצוניים מלבד מצלמה ועדשה.

צילום סילואט מוכר בדרך כלל בצילום בשקיעה או בשעת הקסם כאשר השמש נמצאת למטה והיא מפיקה צבעים נעימים למראה, אך הוא יכול להתבצע גם במקומות אחרים כגון בתוך הבית מול חלון מואר, או בתנאים אחרים כגון שימוש באמצעים מלאכותיים.

סילואט בשקיעה. צילום: תומר אלמקייס

סילואט בבית. צילום: תומר אלמקייס

עבודה במצב צילום ידני

מהבחינה הטכנית, צילום סילואט ידרוש מאיתנו לעבוד עם מצלמה בעלת שליטה מלאה על החשיפה שלנו. אז לפני הכל, תעבדו על מצב צילום ידני (M), ותקבעו בעצמכם את הגדרות הצמצם, התריס וה-ISO.

אז למה בעצם לצלם במצב צילום ידני? מכיוון שבמצב אוטומטי המצלמה תבצע חשיפה ממוצעת על מנת לקבל חשיפה מאוזנת של הפריים. זה עלול לבוא על חשבון ISO גבוה ונתוני צמצם ותריס שאתם לא מעוניינים בהם. ובלי קשר, זה לא יביא לכם את התוצאה שאתם רוצים.

תעבדו על ISO 100-200, תחליטו על מפתח הצמצם בהתאם לעומק השדה שאתם רוצים, ותקבעו את מהירות התריס בהתאם. אם אתם מצלמים בצמצם סגור וזקוקים ליותר אור, אז תעלו את ערך ה-ISO בהתאם.

כשאתם קובעים את מהירות התריס, זכרו את כלל האצבע שאומר שערך מהירות התריס לא יהיה קטן יותר מאורך המוקד, ובכללי שהוא לא ירד מ-1/60. זאת על מנת לקבל תמונה חדה ללא מריחות הנובעות כתוצאה מרעידות הידיים. זאת אומרת שאם אתם מצלמים באורך מוקד 100 מילימטר, אז תצלמו במהירות תריס של 1/100 לכל הפחות. אם אתם מצלמים עם מצלמת קרופ, אז תצטרכו להתחשב בכך ש-100 מ"מ על קרופ X1.5 זה 150 מ"מ, ועל קרופ X2 זה 200 מ"מ, ובכך תתאימו את מהירות התריס בהתאם.

מדידת אור בצילום סילואט

נתחיל מכך שאת מד האור תעבירו למצב SPOT (מדידת אור נקודתית). במצב זה אתם יכולים למדוד אור מנקודה ספציפית בפריים מבלי להיות מושפעים מהתאורה שמסביב, ולכן זהו המצב האידיאלי לעבוד איתו כשמצלמים סילואט.

את קריאת האור מומלץ לקחת מהאזור המואר שבפריים, שהוא למעשה הרקע שלנו.
בצילום סילואט בתוך הבית מול חלון, תיקחו את קריאת האור מהחלון על מנת לקבל פרטים ברקע ולהצליל את הנושא.

צילום: תומר אלמקייס

אם אתם מצלמים בשקיעה, אז אני ממליץ שתיקחו קריאת אור מהאזור שמסביב לשמש ולא מהשמש עצמה, מכיוון שמדידת אור מהשמש תניב לכם תוצאה כהה מאוד שבה רק השמש נראית בבירור. ואולי יתכן מאוד שזה מה שאתם רוצים וזה בסדר גמור, כמו בתמונה הזו לדוגמא.

מדידת אור מהשמש. צילום: תומר אלמקייס

אם אתם אוהבים לצלם בצמצמים סגורים מאוד, אז מומלץ שתיקחו אתכם חצובה כדי שתוכלו לעבוד על מהירויות תריס איטיות יותר.

למרות מה שאולי למדתם על פלאש מילוי, הפעם אתם לא תצטרכו אותו. אם תצטרכו אותו, זה מהסיבה שתרצו ליצור תמונות סילואט מדהימות באמצעות פלאש, אבל זה נושא לגופו שעליו אדבר בהמשך הפוסט.

חפשו צורות וקווי מתאר של אלמנטים שונים

מכיוון שבצילום סילואט נושא הצילום שלנו נטול פרטים, אז אנחנו נביט עליו באופן שונה מבדרך כלל. לדוגמא, אם אתם מצלמים אדם, אז אין טעם שפניו ייפנו לכיוון המצלמה, וגם אין טעם להתייחס להבעות פניו. במקום זאת, העמידו אותו כך שפניו פונות הצידה, ובכך אתם תצלמו את קווי המתאר של פניו ולא איזה גוש שחור סתמי שאולי יזכיר לכם ראש אבל לא יהיה ממש דומה לו.
אם אתם מצלמים מבנה כלשהו, אז תחפשו את הזווית שמדגישה את הצורה שלו. בצילום אנשים, אתם יכולים ליצור סיפורים ממשיים, מסקרנים, רומנטיים ומסתוריים. נצלו את זה כדי ליצור תמונות סילואט שיגידו עליהם "וואוו".

ספרו את הסיפור. צילום: תומר אלמקייס

לא פעם נתקלתי בצלמים המצלמים תמונות סילואט של זוג ואומרים להם להתנשק. אני מניח שאחרי ההסבר שלי על קווי המתאר, אתם יכולים לנחש איך נראית התוצאה. גוש שחור ותו לא!
במקום זאת, אתם יכולים להעמיד את הזוג זה מול זו, מביטים אחד על השנייה ומבלי ליצור מגע באזור הפנים (אם המגע הוא קל ומבוקר, זה יכול להיות בסדר). בכך אתם תקבלו סילואט מושלם, עם קווי מתאר יפים וזוג מאוהב בשקיעה..

צילום: תומר אלמקייס

בשורה התחתונה – קווי המתאר והצורות, הם אלו שיתנו לצופה את המידע והמשמעות לגבי נושאי הצילום שלכם.

תתנסו ותטעו

צילום סילואט ידרוש מכם ללכת קצת נגד רצונות המצלמה שלכם, ואולי גם נגד חוקים מסוימים שלמדתם עד היום. זה יהיה בסדר גמור אם לא תצליחו לצלם תמונת סילואט טובה בפעם הראשונה, אבל זה באמת עניין כל כך פשוט שרק ידרוש מכם מעט תשומת לב ודיוק.
המזל שלכם הוא שיש לכם מסך במצלמה, והניסוי והטעייה לא יצטרכו לקחת זמן רב. צלמו תמונה אחת עם חשיפה ראשונית שאתם חושבים לנכון, תסתכלו עליה, תבחנו אותה ותשנו בהתאם. אני מניח שהתמונה השנייה כבר תהיה טובה יותר.

צילום סילואט עם תאורה מלאכותית

טוב, אז אם הגעתם עד לכאן, ואולי בכל זאת תחליטו לקחת אתכם פלאש או פנס לצילומים, אז ברור שאסביר לכם גם איך להוסיף מעט תבלינים לתמונות שלכם באמצעות תאורה מלאכותית.

לצורך הבנה- תאורה מלאכותית היא מקור תאורה שאינו טבעי. ז"א שזה יכול להיות פלאש, פנס, פנסי רחוב, פנסי מכוניות, תאורת מסיבה וכדו'..

יצירת סילואט באמצעות תאורה מעשית

תאורה מעשית היא בעצם תאורה מלאכותית הנתונה לשליטתנו, כגון פלאש או פנס.
הפלאש הוא מכשיר כל כך קטן וחמוד, והוא יכול לקחת את התמונות שלכם צעד אחד קדימה למקומות אחרים לגמרי.

יצירת סילואט עם פלאש לא תגביל אתכם בשעות של היום, מכיוון שבתאורה מלאכותית אתם לא צריכים להיות תלויים בחסדיה של השמש. למעשה, מומלץ מאוד שהאזור שבו אתם מצלמים לא יהיה מואר באור השמש, מכיוון שאתם רוצים תמונה שבה הפלאש הוא מקור האור היחיד שלכם. זאת אומרת שללא הפלאש התמונה צריכה להיות כהה לגמרי (טסט שאתם צריכים לעשות לפני שהדלקתם את הפלאש).

יצירת סילואט באמצעות פלאש יכולה להיעשות בשני דרכים, ואלו הם:

אפשרות אחת היא שהפלאש יאיר את הרקע ובכך אתם תקבלו צללית של הנושא.

צילום: תומר אלמקייס

האפשרות השנייה היא לכוון את הפלאש כך שיאיר את המצולם מאחור, ובכך אנחנו בעצם יוצרים תמונה מאוד מעניינת שבה האור מגיע מזווית נגדית למצלמה, וכל מה שחוסם אותו מתקבל כצללית.

צילום: תומר אלמקייס

בחושך מוחלט ניתן להגיע לתוצאות דומות עם פנס, וטוב שהוא יהיה בעצמה חזקה.

סילואט עם פנס. צילום: תומר אלמקייס

אני לא נכנסתי כאן לפן הטכני של עבודה עם פלאש, מכיוון שזהו נושא לגופו שעליו הקדשתי בעבר פוסט שלם. לכן, אם אתם עדיין לא יודעים עדיין איך לעבוד עם פלאש ברמה הטכנית, אז אתם מוזמנים לקרוא את המדריך המלא לצילום עם פלאש.

צילום סילואט באמצעות תאורה מלאכותית זמינה

כשאני אומר "תאורה מלאכותית זמינה", אני מתכוון לתאורה שאינה טבעית, אך זו תאורה שלא אנחנו יצרנו, אלא כזו שזמינה עבורנו ברחוב, במסיבות ואפילו בתוך הבית. צילום בתאורה כזו יכול לספר לנו המון על האווירה של התרחיש או של המקום בו צולמה התמונה.

בדומה לצילום סילואט באור השמש, גם כאן אנחנו זקוקים רק למצלמה ועדשה. אה, וגם למעט יצירתיות.

צילום: תומר אלמקייס

כמה מילים לסיום

סילואט משמש לא מעט אמנים ביצירות שלהם. ניתן לראות את השימוש בו בתמונות, בציורים, באיורים, בקולנוע, ואפילו בפסיפסים.
לכאורה, צילום סילואט הוא צילום די פשוט מבחינה טכנית, וצילמו תמונות כאלה עוד מימים ימימה. אני מניח שאתם מכירים התמונה המפורסמת שבה צללית של אדם מחזיקה את השמש. זה רעיון נחמד אבל נדוש, נכון? אז תשתדלו לא להיות בנאליים מדי, תיקחו את הסילואט למחוזותיכם היצירתיים ותצלמו תמונות טובות ומעניינות.

חברים, עד כאן להפעם. אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה ובקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן.

שתפו אותי בתגובות שלכם, אשמח לדעת מהן התובנות שלכם מהפוסט ומהצילומים שצילמתם.

נתראה בפוסט הבא 🙂

כך תצלמו מול השמש ותצאו מזה בחיים

by studioRL חשיפה, טיפים לצילום, טכניקות צילום, מדידת אור

כשלומדים צילום, לומדים בין היתר על עדשות, על המרכיבים שלהן, על היתרונות שלהן, וכמו כן גם על החסרונות שלהן. אחד הנושאים המוזכרים תמיד כשמדברים על עדשות זהו ההבהק (Flare) אשר נוצר בצילום מול אור חזק. למעשה מדובר בסטייה אופטית, ויש סיכוי טוב שמישהו אמר לכם פעם שאם יש לכם את זה בתמונה אז התמונה הרוסה.

אחד מהמדדים המוכיחים כי העדשה שברשותכם היא בעלת אופטיקה טובה, זו היכולת שלה להניב תוצאות טובות מול אור חזק, ומהסיבה הזו יצרני העדשות מקפידים כל כך על הנושא הזה ואפשר לומר שהם יוצאים מגדרם על מנת לייצר עדשות שאינן גורמות להיווצרות ה-Flare.

אם כך, המסקנה היא כי הבהק הוא דבר גרוע, נכון? ואולי גם צילום מול אור חזק?

טוב, אז לא באמת…

לפני שאני הולך לספר לכם למה קודמיי לא ממש בסדר עם זה, ולמה היצרניות כל כך מקפידות על הנושא הזה, תנו לי רק לומר לכם כי ללמוד להימנע מבעיות אלה דווקא יכול לעזור לכם מאוד בהתחלה. זה בסך הכל נכון לומר כי טשטוש, ניגודיות גבוהה או הבהק ה-Flare יכולים להרוס את התמונה שלכם אם אתם לא מודעים למה שאתם עושים. אבל ברגע שאתם מבינים ויודעים מה שאתם עושים, אתם בהחלט יכולים להכליל את שלושת ה"שגיאות" האלו בתמונות שלכם, והם בהחלט יכולים להוסיף לכם המון לעומק היצירתי ולאווירה של התמונה.

היום אדבר אתכם על צילום מול אור אחורי, מתי להשתמש בו בצורה יעילה וכיצד.

כאשר ההבהק יבוא לנו בטוב

אפשר לומר שתאורה אחורית והבהקי ה-Flare הם שם דבר כרגע, ובמיוחד בצילום חתונות. אני מאמין שראיתם לא מעט תמונות של זוגות המצולמים בשעות אחר הצהריים המאוחרות עם אור זהוב מסביבם. איך הרגשתם כשהסתכלתם על התמונה? אני מניח שעברה לכם בראש אווירה רומנטית, חלומית ואולי גם מעוררת קנאה.

הנה תזכורת:

צילום: תומר אלמקייס

אם כן, מדוע אתם חושבים שאתם מרגישים כך?

התשובה לכך היא מאוד פשוטה: האור.

אז נכון, האור הוא תשובה להמון תמונות נהדרות, ואתם לא יכולים לקבל תמונה מדהימה ללא שימוש מושכל באור, אבל סוג האור המסוים הזה שקיים בשעת הקסם הוא זה שנותן לתמונות האלה את התבלין החם והרומנטי. ואם האור הזה מגיע מאחורי המצולם (מול המצלמה) הוא יכול לעשות פלאים, אבל ייתכן מאוד שעד היום אתם בכלל נמנעתם ממנו..

תאורה אחורית מתקשרת מאוד גם לצילום צלליות – שם יש הבדלי תאורה קיצוניים בין הרקע לבין הנושא, ובמצב כזה אנחנו יכולים לקחת קריאת אור מהרקע ובכך להשאיר את הנושא כצללית.

צילום: תומר אלמקייס

מצב זה (של צילום צללית) יכול לקרות גם בטעות, כאשר אנחנו מצלמים על מצב צילום אוטומטי, בו המצלמה רואה את כמות האור שבסצנה ומחליטה לחשוף בהתאם.. לכן, כאשר אתם מצלמים בתאורה אחורית, תוותרו על ההגדרות האוטומטיות או החצי אוטומטיות של המצלמה שלכם. פשוט תעבדו על מצב ידני (M) וצאו לרגע מצורת העבודה עם כפתור פיצוי חשיפה, כי לא רק שזה לא יתרום לכם – זה ישגע אתכם.

האור האחורי

תמונות כאלו מצולמות בדרך כלל בשעות אחר הצהריים במהלך שעת הזהב, אם כי ניתן להגיע לאותן תוצאות גם בשעות הבוקר, שכן שעת הזהב מופיעה גם שם (זוכרים?).

ישנן כמה סיבות לכך שהשעה הזו ביום עובדת כל כך טוב בתמונה. הסיבה הראשונה היא כי במהלך זמנים אלו האור רך ומפוזר יותר, ובכך הוא תורם מאוד לתמונות שלנו. אבל הסיבה שבגללה אתם צריכים לצאת בשעות האלו ולצלם בסגנון התאורה הזה, זה מכיוון שאתם צריכים את השמש במיקום נמוך בשמיים על מנת שתוכלו לצלם כאשר השמש נמצאת באותו גובה של הנושא שלכם. כשהיא שם, אתם תוכלו להשתעשע איתה המון.. תוכלו ליצור צלליות והבהקים, ובכך תוסיפו המון קסם לתמונות שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

ברוב הזמן, אתם הולכים להציב את הנושא שלכם כך שהשמש נמצאת מאחוריו במלואה או בחלקה, וזה מהסיבה שאם אתם תכניסו את כל השמש לפריים, אתם עלולים להציף את התמונה באור ולקבל את התוצאה שאתם פחות רוצים. אתם יכולים למקם את הפריים שלכם כך שהשמש מוסתרת על ידי מבנה, עץ או אדם, ואז לזוז מעט ימינה או שמאלה, לתת לשמש להציץ ופשוט לצלם את התמונה שאתם רוצים ברגע שהשמש במיקום הרצוי.

טוב להשתמש בשיטה הזו שגם נותנת לכם אפשרות שליטה טובה יותר במיקום השמש בפריים, וגם שומרת על העיניים שלכם מקרינת השמש החזקה.

הגדרות

תתחילו מכך שהמצלמה שלכם מכוונת על מצב ידני (M). זכרו, כי במצב הזה אתם צריכים לסמוך על מחוון מד האור של המצלמה שלכם (זה שנמצא בתוך עינית המצלמה, בדרך כלל למטה) ולהיעזר בו על מנת להגיע לחשיפה טובה.

כך נראה מחוון מד האור שבעינית המצלמה:

תפקידו לומר לנו מהו מצב החשיפה שלנו.. אם הסקאלה הולכת לכיוון ה- "+", זה אומר שאתם בחשיפת יתר, ובמילים אחרות – המצלמה חושבת שהתמונה שלכם מוארת יותר מכפי שהיא אמורה להיות. אם הסקאלה הולכת לכיוון ה- "-", זה אומר שאתם בחשיפת חסר, ובמילים אחרות – המצלמה חושבת שהתמונה שלכם חשוכה יותר מכפי שהיא אמורה להיות.

לדוגמא: אם הסמן נמצא על המספר +1, זה אומר שאתם בחשיפת יתר של סטופ אחד. ואם הוא נמצא בקווים שבין 0 ל- +1, זה אומר שאתם ב- +1/3 או +2/3 של חשיפה (בתיאום).

הדבר שבאמת חשוב להבין כאן זה שצילום בתאורה אחורית עלול לבלבל את מד האור של המצלמה ולהטעות אתכם. הנתונים המוצגים בסקאלת מד האור רק מספרים לכם את מה שהמצלמה חושבת שיקרה אם תצלמו בנתונים אלו, אבל זה לא בהכרח אומר שאתם תקבלו תוצאה שגויה. זכרו כי מערכת מדידת האור של המצלמה מצביעה לכם על נתון מסוים שלא תמיד נכון עבורכם, במיוחד בצילום בתאורה אחורית ששם המצלמה רואה המון אור ויכולה לבלבל אתכם. לכן אתם צריכים להבין את מערכת מדידת האור כדי לדעת לשלוט בחשיפה שלכם.

בכל פעם שאתם תכוונו את המצלמה שלכם לשמש, המצלמה תחשוב שאתם הולכים לצלם תמונה חשופה ביותר מדי אור. יש לה סיבה טובה לחשוב כך מכיוון שזה נכון שהרבה אור נכנס למצלמה, ותפקידו של מד האור להתריע על כך.

אבל לפעמים אנחנו רוצים תוצאה אחרת לגמרי.

צילום: תומר אלמקייס

במקרה שבו אנחנו רוצים לקבל את התאורה הזהובה, החלומית והרומנטית הזו, אנחנו קודם כל נעבוד על מצב מדידת אור נקודתית (SPOT) על מנת שנוכל למדוד אור מנקודה ספציפית מבלי להיות מושפעים מהתאורה החזקה שמסביב. את קריאת האור תיקחו מהנושא שלכם. אולי זה לא ייתן לכם את התוצאה המדויקת ביותר, אבל זה יהיה מקום מצוין להתחיל. אחרי שהקשבתם למד האור וכיוונתם את החשיפה, ייתכן שתקבלו תוצאה מעט בהירה יותר מכפי שאתם רוצים, מכיוון שהמצלמה חושבת שיש מעט מאוד אור בנקודה שממנה אתם מודדים. במצב כזה כוונו את מד האור שלכם למינוס 1/3 או 2/3 כדי לקבל תוצאה טובה יותר. אם אתם מצלמים ב-RAW, או אם למצלמה שלכם יש טווח דינמי גדול, אז אתם יכולים לכוון את מד האור שלכם למינוס סטופ אחד או שניים מתחת לאפס (של מד האור). זה אולי יחשיך מעט את הנושא שלכם, אבל ייתן לכם יותר פרטים ברקע, והאור האחורי וההבהק יהיו נעימים יותר. את הנושא המעט כהה שלכם אתם תוכלו להבהיר אחרי זה בקלות בתוכנת העריכה.

רקע שטוף באור הוא די מובן באליו בסוג כזה של תמונות, אבל אתם חייבים לקחת בחשבון שלא ניתן לשחזר אזורים שנשרפו, ולכן (במצב הזה) אם אתם תצלמו במעט חשיפת חסר אתם תרוויחו יותר פרטים באזורים הבהירים. את הכהים יותר תוכלו לשחזר אחר כך. מצד שני, אם הרקע שלכם בעייתי ויש בו אובייקטים מסיחי דעת שאתם לא מעוניינים להכניס לפריים, אז תצלמו כאשר הרקע שטוף באור ובכך תוכלו "להעלים" את מה שקורה שם.

בצילומים מהסוג הזה אני מציע לכם לצלם בצמצמים פתוחים על מנת לאפשר פתח גדול יותר לכניסת אור טבעי וגם על מנת ליצור עומק שדה קטן שישפיע מאוד על האווירה של התמונה.

צילום: תומר אלמקייס

דבר נוסף שחשוב להתייחס אליו זה שיהיה לכם קשה יותר לעשות פוקוס על הנושא שלכם כאשר המצלמה מכוונת אל השמש. אפשר פשוט להציב את היד לרגע מעל העדשה על מנת להסתיר ממנה את השמש. פעולה זו תסתיר את ההבהק של השמש ותאפשר לכם להתמקד על הנושא שלכם בקלות וביעילות.

על מנת לקבל את אפקט ההילה סביב הנושא שלכם, אתם תצטרכו להעמיד את המצולם שלכם על פני רקע כהה יחסית ושהשמש מאירה אותו (את הנושא) מאחור. כך תתקבל הילה סביב המצולמים שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

סוף דבר

סוג זה של צילום הוא באמת יפה ומעניין, והוא יכול לשמש אותנו בכל יום. החל מצילומי בוקים, משפחות, ילדים, זוגות, צילומי תדמית ועוד.. אבל הוא דורש התנסות. אני לא מבטיח לכם שאתם הולכים לקבל תוצאות מושלמות על הפעם הראשונה, אבל זה בסדר.. ואם בנוסף לכך תמצאו את עצמכם מנחשים את החשיפה, גם זה בסדר 🙂

אני חושב שבתור התחלה, פשוט אל תנסו לחפש את השלמות. פשוט צלמו להנאתם, תבחנו ותלמדו, ותהיו הרבה יותר מאושרים מהתוצאות שלכם. השלמות תבוא כבר אחר כך.

חברים, תודה רבה שהייתם איתי גם הפעם. אם אהבתם את הפוסט הזה, אז כמובן שאתם מוזמנים לשתף אותו בקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן. כמו כן, אם אתם רוצים לקבל את הפוסטים שלי לפני כולם אז אתם יכולים להירשם לניוזלטר שלי ותהיו הראשונים שיקבלו את הפוסטים במייל.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

4 טיפים שיוסיפו טאץ' מקצועי לתמונות שלכם

by studioRL טיפים לצילום

אתם מכירים את זה שאתם מצלמים קבוצה של תמונות חשובות ואחרי זה מעלים אותן למחשב בהתרגשות? הרגע הזה מזכיר לי לפעמים ימים בהם הייתי צריך לחכות מחוץ לחנות ה"פוטו" ולחכות שהפילם יפותח. רק אז הייתי יכול באמת לדעת אם התמונות שצילמתי הן בסדר. בשונה מאז, היום יש לנו מסך איכותי מאוד על גבי המצלמה, והוא נותן לנו המון מידע על הקובץ, אך אין ספק שהצפייה האמיתית היא על גבי מסך המחשב, שם אתם יכולים לצפות בתמונה ברזולוציה גבוהה ולקבל את כל המידע אודותיה.

אז הגעתם לרגע הזה, אתם מעלים את התמונות למחשב ו- אופס.. משהו לא בסדר שם. אתם רואים את זה, אתם מרגישים את זה, אבל אתם לא ממש יכולים להצביע על הבעיה או על מה שחסר בתמונה, ואין לכם שום מושג מה לעשות בקשר לזה. כולנו היינו שם, ועדיין יכולים להיות.

כאשר אתם מרגישים שהתמונות שלכם לא מושלמות, רוב הסיכויים שחסר איזשהו מרכיב מרכזי בתמונות שלכם. ישנם לא מעט גורמים שונים שמרכיבים יחד תמונה אחת, ולכן צילום תמונות אמנותיות, יצירתיות ובעלות מראה מקצועי – זה ממש כמו להרכיב פאזל. ככל שיהיו יותר גורמים כאלה בתמונה שלכם – אתם תתחילו לשמוע יותר את המילה "וואוו".

היום, אני הולך לתת לכם ארבעה טיפים שאתם יכולים לעשות ממש עכשיו כדי להתחיל ליהנות מתמונות מקצועיות יותר.

1. לפני הכל – תחשבו על האור

ואם אתם לא מצליחים לזכור את זה, אז תקעקעו את זה על מקום שתוכלו לראות ולהיזכר (טוב, לא באמת!).

ועכשיו קצת רצינות 🙂 האור הוא המרכיב החשוב ביותר בתמונה. נקודה. לפני שאתם מחליטים על מיקום, לפני שאתם מחליטים על קומפוזיציה, ולפני שאתם מחליטים על כל דבר אחר שקשור ביצירת התמונה.

כאשר אתם מצלמים תמונה, הדבר הראשון שאתם צריכים לחשוב עליו זה על המיקום של האור ביחס לנושא שלכם, ואיך אתם יכולים להשתמש בו בצורה הכי טובה והכי חכמה שאפשר. ישנן המון דרכים להאיר את הנושא שלכם (אור קדמי, אור אחורי, אור צידי וכו'), ואתם צריכים להחליט עם איזו תאורה אתם רוצים להאיר את הנושא שלכם.

האפשרויות הן באמת אינסופיות.. הסתובבו סביב הנושא שלכם ותהיו הרבה יותר חכמים.. אולי צילום מזווית אחרת יניב לכם תוצאה מעניינת יותר מבחינת תאורה? אולי תגלו זווית שבה האור מחמיא יותר למצולם שלכם?

צילום: תומר אלמקייס

הדרך הטובה ביותר למצוא תאורה טובה – היא שימוש בעיניים שלכם. תסתובבו סביב הנושא שלכם, תסתובבו בלוקיישן שלכם, תכירו את הסביבה ואת האור שבה. אתם יכולים לצלם תמונות יצירתיות מאוד, ובזוויות שמחמיאות למצולמים שלכם, אך אם לא תשתמשו נכון באור – זה יכול ללכת לאיבוד. והכי הכי חשוב – זה לא משהו שאפשר לשנות בפוטושופ.

בגדול – אם התאורה לא מרגשת אתכם בעיניים שלכם אז היא לא ממש תרגש אתכם גם בתמונה.

הנה מספר טיפים שיעזרו לכם להתחיל:

עד שאתם תהיו בטוחים יותר בידע שלכם באור ובחשיפה – תמנעו מצילום בשמש קשה, במיוחד כזו של שעות הצהריים המוקדמות. הרבה יותר קשה לצלם תמונות טובות בשעות האלה בגלל המיקום של השמש בשמיים והניגודיות הגבוהה.

שמש קשה. צילום: תומר אלמקייס

בימים מעוננים יהיה לכם קל יותר לצלם (גם בשעות הצהריים המוקדמות) ולהגיע לתוצאות משביעות רצון. זה מכיוון שהעננים מרככים את אור השמש ומפזרים אותו, וכך אתם תקבלו תאורה מחמיאה יותר.

תאורה טבעית ביום מעונן. צילום: תומר אלמקייס

צאו לצלם בשעת הזהב. זוהי השעה הסמוכה לזריחה והשעה הסמוכה לשקיעה. בשעה זו המיקום של השמש נמוך מאוד, והאור שהיא מפיקה הוא מדהים ומאפשר לכם להאיר את הנושא שלכם במגוון דרכים.

הקסם שבשעת הזהב. צילום: תומר אלמקייס

2. השתמשו בצמצם שלכם בחכמה

אצל צלמים מתחילים ישנן שתי טעויות נפוצות בשימוש בצמצם:

הטעות הראשונה היא שהם משתמשים בצמצם סגור כאשר הם מצלמים סצנה הדורשת צמצם פתוח. אז נכון שאם אתם מצלמים בצמצם סגור, אז התוצאה בנויה משטח גדול יותר של פוקוס, אבל זה גם הופך את התמונות שלכם לריאליסטיות מדי.. לכן זה גם יותר מתאים לצילומים מסחריים שרוצים להציג את המוצר בצורה יפה ומוכרת. אבל אם לא במסחריות עסקינן – לא תמיד יש לנו את הסיבות לצלם בצמצם סגור.

אלו שעדיין מתעקשים לצלם על מצב אוטומטי סובלים מזה יותר, מכיוון שבמצב אוטומטי המצלמה מוגדרת לכך שכל עוד היא יכולה לסגור צמצם אז היא תסגור, כדי לקבל שטח גדול יותר של פוקוס. בסופו של דבר המצלמה היא כלי שלא יודע אם אתם מצלמים נוף, פורטרט, קבוצה של אנשים או צילום תקריב של עצם כלשהו.

צילום: תומר אלמקייס

הטעות השנייה היא שלפעמים הולכים רחוק מדי ומצלמים עם צמצם פתוח לסצנה שדורשת צמצם סגור, ובסופו של דבר התוצאה בנויה משטח מאוד קטן של פוקוס. זה מאוד יפה אם הפוקוס שלכם הוא נקודתי -ואני באמת אוהב תמונות עם עומק שדה רדוד- אבל זה לא יהיה שווה את זה אם אתם תפספסו את הפוקוס, ואפילו במעט.

צולם בצמצם F6.3. צילום: תומר אלמקייס

בנוסף, אם אתם מצלמים פורטרט בצמצם פתוח מאוד, אתם יכולים לפספס את הפוקוס בעין אחת. לפעמים סגירת צמצם ב-1/3 או 2/3 סטופ יכולה לסדר לכם את המצב.

צילום: תומר אלמקייס

בשורה התחתונה – בעזרת שימוש נכון בצמצם של העדשה, אתם יכולים להוסיף לתמונות שלכם המון טאץ' מקצועי.

תבחרו את מפתח הצמצם שלכם בהתאם לסיטואציה שבה אתם נמצאים. אם אתם רוצים עומק שדה רדוד אז תצלמו כך שאתם תוכלו לקבל "בוקה" (האזור המטושטש שמאחורי הנושא שלכם) שגם ייתן לכן ליצור הפרדה בין הנושא לרקע, אך יחד עם זאת, תוודאו שיש לכם את כל מה שצריך כדי שהנושא שלכם יהיה בפוקוס (או החלק החשוב שבו).

עכשיו אני יודע איזו שאלה רצה לכם בראש.. אז מהו בעצם מפתח הצמצם המומלץ?

אז זהו, שאין כאן נוסחה קבועה בכלל. צילום פורטרט בצמצם F1.8 יכול להיות מעניין באותה מידה כמו צילום פורטרט בצמצם F3.2. זה הכל עניין של מה שאתם רוצים או צריכים להשיג. אם אתם רוצים שעין אחת תהיה בפוקוס ושאר הפנים לא, אז ייתכן שאתם צריכים להשתמש בצמצם פתוח מאוד, אך אם אתם מעוניינים שכל הפנים יהיו בפוקוס, אז יתכן מאוד שאתם צריכים לסגור מעט את הצמצם לכיוון ה- F4 או יותר.

בנוסף – חשוב שתדעו שלא הצמצם לבדו הוא זה שמשפיע על עומק השדה שלנו. בסך הכל ישנן 5 גורמים המשפיעים על עומק השדה, ואתם מוזמנים ללמוד עליהם עוד היום!

3. שימו לב לכל דבר שקורה בסביבה שלכם

בכל פעם שאתם מצלמים תמונה כלשהי, תקשיבו לסביבה שלכם ושימו לב שאין דברים המסיחים את הדעת. זה יכול להיות כל דבר שימשוך את העין מנושא הצילום שלכם. אם מצאתם כזה, אז אתם יכולים לקחת רגע ולהזיז אותו, או לנסות לצלם מזווית אחרת שמסתירה אותו, מטשטשת אותו או פשוט מוציאה אותו מטווח הראייה של העדשה.

לפעמים, כשאני מגיע ללוקיישן מסוים, אני שם לב לכך שהמצולם שלי אינו שלם עם המקום. אני כמובן לא נלחץ מזה כי אני יודע שהוא רואה את הכל, ולעומתו – אני רואה אזורים נקודתיים ופוטנציאליים לצילום. אדם שהוא לא צלם, יביט על הסביבה ויראה לכלוך, פחים, בזנטים וכו'.. לעומתו – הצלם יראה אור, רקע, זוויות, אפשרויות להעמדה, הסתרה של אובייקטים מסיחי דעת וכו'..

פעמים רבות, למרות היותנו שמרניים מאוד, אנחנו יכולים להביט בתמונות שלנו במחשב ולגלות שפספסנו איזה שקית ניילון ברקע, או אפילו זבוב שהחליט לנחות פתאום על האף של הדוגמנית שלנו. אם לא שמנו לב לכך בזמן הצילום זה משאיר אותנו עם אופציה אחת ויחידה – להסיר בעריכה. מה שמביא אותי לכתוב לכם את הסעיף הבא.

4. תערכו את התמונות שלכם

רוב הצלמים המקצועיים יעשו מידה מסוימת של עיבוד לתמונות שלהם. למען האמת, אני לא יכול לחשוב אפילו על צלם שלא עושה.

הפוסט פרודקשן על התמונות שלכם חשוב לא רק למטרת שינוי ושיפור התמונות.. יותר מכך, הוא יעזור לכם לדעת אם התמונות שצילמתם הן טובות או לא טובות, ואם אתם זקוקים לשיפורים בעבודה שלכם. במילים אחרות – זו ההזדמנות שלכם לתת פידבקים לעצמכם.

העריכה לא צריכה להיות מטורפת, כמובן. שינויים קלים כמו איזון לבן, חשיפה, ניגודיות, רוויה, וחיתוך נכון של התמונה – יכולים לשנות הרבה בתמונות שלכם.

אחד מהדברים שאני משנן לעצמי כל יום זה שהתמונה שאני מצלם צריכה לרגש אותי עוד בזמן הצילום, ושהתוצאה לא פחות.

זכרו כי העריכה אינה צריכה לשנות את התמונה, אלא להוסיף לה מעט "תבלינים".

צילום: תומר אלמקייס

אם אין לכם תוכנת עיבוד מקצועית, אני מאוד ממליץ לכם לשים את ידיכם על אחת כזו לפחות. אתם יכולים להוריד לא מעט תוכנות עריכה להתקנה בחינם, ואתם יכולים למצוא תוכנות אינטרנטיות שדורשות רק חיבור לרשת, כמו זו.

אם אתם מעוניינים להשקיע קצת יותר בתמונות שלכם אז תיכנסו לאתר של אדובי ותרכשו חבילה של פוטושופ + לייטרום במחיר שווה לכל כיס.

סיכום

כל צלם בתחילת דרכו רוצה שלתמונות שלו יהיה טאץ' מקצועי, ושהצופים בתמונות יראו משהו אחר. לשם כך, עליכם להבין את הצילום על בוריו, וככל שתדעו יותר – כך התוצאות תדברנה בעד עצמן.

בעקבות הבלוג שאני כותב, אני מתכתב עם המון צלמים מתחילים, חובבים ומקצועיים. לא מעט פעמים קיבלתי פניות מצלמים שקיבלו "בלאק-אאוט" באמצע צילומים וכלום לא הלך להם כשורה. אם זה קרה לכם, אז אתם יודעים שזו הרגשה מאוד מתסכלת והיא יכולה להשפיע רבות על הביטחון הצילומי שלכם. כדי להימנע מאותו "בלאק-אאוט", אני ממליץ לשחרר את הכל ולהתחיל מאפס, ואז לעבור לסעיף מספר 1 – האור. החשיבה על האור תגרום לכם להתאפס ולהתחיל להתרגש מחדש.

חברים, תודה רבה שהייתם איתי. אני מאחל לכולכם שנה טובה ויצירתית, שנה בה תעלו עוד מספר שלבים בסולם ההצלחה שלכם.

אם אהבתם את הפוסט הזה, אז אתם מוזמנים להשתמש בכפתורי השיתוף המופיעים כאן ולשתף אותו בשמחה לכל מי שתרצו.

וכמובן לשתף אותי בתגובות שלכם 🙂

שנה טובה 🙂

כיצד שימוש במצב צילום ידני ישפיע על אמנות הצילום שלכם?

by studioRL טיפים לצילום, טכניקות צילום, מדידת אור

כאשר לומדים צילום, זה יכול להיות קצת מסובך להבין איך עובדת מצלמה. רובנו התחלנו לצלם על מצב אוטומטי, מכיוון שלא ממש ידענו מה שאנחנו עושים או מה שאנחנו רוצים לעשות.

ברמת העיקרון, במצלמת DSLR (וגם בחלק מאלו שהן לא DSLR) יש 4 מצבי צילום עיקריים:

M – מצב ידני מלא.

S/TV – מצב עדיפות תריס.

A/AV – מצב עדיפות צמצם.

P – Program – שהוא מאוד קרוב למצב אוטומטי מלא.

במאמר הזה אנסה להסביר לכם איך לעבוד עם הצמצם, עם מהירות התריס ועם ה-ISO בדרך הקלה ביותר. אני מקווה שזה יעזור לכם לא להשתמש יותר במצבים האוטומטיים של המצלמה שלכם.

למען הסר ספק, אני לא מתנגד למצבים "חצי אוטומטיים" כמו S/TV או A/AV, אבל אני פשוט חושב שהם עלולים להפחית את היצירתיות שלכם כצלמים.

מצב צילום ידני יגרום לכם לחשוב קצת יותר

כשאתם מצלמים תמונות במצב צילום אוטומטי, אתם פשוט מצלמים באופן אובייקטיבי. במילים אחרות, אתם נותנים למצלמה את האפשרות לחשוב ולהחליט בשבילכם. לדוגמא: אתם רוצים לצלם זוג חתן וכלה חמודים 🙂 האם אתם יודעים איך אתם רוצים לצלם אותם? אולי אתם רוצים לצלם אותם על פני רקע מטושטש? אולי אתם רוצים לצלם אותם על רקע של נוף כאשר כל התמונה בפוקוס? ואולי יותר חשוב לכם להקפיא אותם ברגע מסוים?

צילום: תומר אלמקייס

הנקודה היא כזו.. כשאתם מצלמים על מצב ידני, אתם מכניסים הרבה יותר סובייקטיביות לתמונות שלכם, יש לכם נתח גדול יותר של מודעות על הכוונות והרצונות שלכם, ואתם תמיד תדעו מה אתם צריכים לעשות כדי להגיע לתוצאה הסופית שאתם מעוניינים בה.

הבעיה של הרבה אנשים בתחילת דרכם הצילומית היא איך להגיע לחשיפה הנכונה כאשר מצלמים במצב צילום ידני, אז אשתדל לעשות לכם קצת סדר בנושא.

מציאת החשיפה הנכונה

חשיפה נכונה היא בעצם האיזון המושלם בין צמצם, מהירות תריס ורגישות ה- iso בהתאם לאור הזמין.
כאשר אתם תצלמו באור יום, החשיפה שלכם עשויה להשתנות כל מספר דקות ו/או בכל פעם שתשנו סצנה. לדוגמא, נניח שאתם מצלמים פורטרט בתאורה טבעית. במצב כזה, התאורה עלולה להשתנות לכם בקצב מהיר כל הזמן.. אולי פתאום הגיע ענן שהסתיר את השמש ושינה את עוצמת האור, או שפשוט החלטתם להזיז את המצולם שלכם מטר וחצי שמאלה ושם התאורה שונה.. כאשר מצלמים בתאורה טבעית, יכולות להיות המון סיבות לשינויים בחשיפה, ואנחנו כל הזמן צריכים להיות מודעים אליהם ולראות אותם.

צילום: תומר אלמקייס

בסטודיו זה עובד קצת אחרת, כי ברגע שכיוונתם את התאורה הרצויה וקבעתם את החשיפה הנכונה עבורכם, לא תצטרכו לשנות שוב את ההגדרות שלכם עד הפעם הבאה שתעשו שינוי במיקום התאורה או בעוצמתה.

בגדול, הנקודה העיקרית כאן היא שאתם צריכים להבין את האור, את העוצמה שלו ואת הכיוון שלו.

צילום אופנה בסטודיו: תומר אלמקייס.

לפני שנמשיך לנושא העיקרי שלשמו התכנסנו כאן היום, אני רוצה לתת לכם תזכורת קלה לגבי התפקידים של הצמצם, התריס וה-ISO.

צמצם

בדומה לאישון של העין, הצמצם הוא התקן שנמצא בתוך העדשה והוא משמש כפתח אשר דרכו עובר האור לעבר החיישן, ובעצם קובע את כמות האור הנכנס אל החיישן. מה שמבלבל הרבה צלמים בתחילת דרכם זה הערך המספרי של הצמצם וזה מכיוון שבמהלך היומיום שלנו אנחנו מתרגמים פתחים גדולים למספרים גדולים ולהיפך.

אך כאן זה שונה.. בצמצם, הפתחים הגדולים מתורגמים עם מספרים קטנים והפתחים הקטנים מתורגמים עם מספרים גדולים. לדוגמא: צמצם F2 הוא צמצם בעל פתח גדול מאוד, ולעומתו צמצם F16 הוא צמצם בעל פתח קטן מאוד. בהתחלה זה יכול לבלבל קצת אבל מהר מאוד מתרגלים לזה ומבינים שהצמצם הוא לא נושא מסובך בכלל.

ברמת העיקרון, אנחנו משתמשים בצמצם עבור שני דברים עיקריים:

שליטה בכמות האור הנכנסת אל החיישן. צמצם פתוח יכניס הרבה אור, לעומת צמצם סגור שיכניס מעט אור.
שליטה בעומק השדה שלנו. צמצם פתוח יניב לנו עומק שדה קטן (רקע מטושטש), בעוד צמצם סגור יניב לנו עומק שדה גדול (תמונה שבה הכל חד).

בחירה בעומק שדה רדוד כדי לקבל רקע מטושטש. צילום: תומר אלמקייס

תריס

via GIPHY

התריס הוא התקן שנמצא במצלמה והוא למעשה חוצץ בין האור שנכנס דרך העדשה לבין החיישן. כאשר אנחנו לוחצים על כפתור הצילום, התריס מתרומם ומאפשר את מעבר האור לעבר החיישן, וזאת בהתאם למשך הזמן שקבענו לו. מכאן, אפשר להסיק שתפקידו של התריס הוא לאפשר לנו שליטה במשך זמן החשיפה שלנו, שזהו משך הזמן שבו החיישן נחשף לאור.

כאמור, התפקיד הראשון של התריס הוא כמובן השליטה במשך הזמן שבו ייחשף החיישן לאור. ז"א שבתנאי תאורה נמוכים אנחנו נצטרך לבצע חשיפות ארוכות על מנת להכניס יותר אור לחיישן הצילום.

התפקיד השני של התריס הוא לאפשר לנו הקפאה או מריחה של תנועה. לדוגמא, אם אנחנו מצלמים נושא בתנועה, יש לנו את האפשרות להקפיא אותו במקום ויש לנו את האפשרות למרוח אותו וליצור דינמיקה בתמונה.

הקפאת תנועה. מהירות תריס 1/2500. צילום: תומר אלמקייס

מהירות תריס 1/200 שאפשרה מריחה של הכנפיים בלבד. צילום: תומר אלמקייס

ISO

ISO הוא למעשה הרגישות של החיישן לאור ורוב הזמן הוא משמש לנו כגלגל הצלה. ככל שערך ה-ISO גבוה יותר, כך רגישותו לאור גבוהה יותר, ולהיפך. ההמלצה הכי גדולה שאני יכול לתת לכם בנוגע ל-ISO היא שאל תחששו ממנו, ואם אתם צריכים אותו אז תשתמשו בו כי הוא שם בשביל זה. נכון שזה עושה נזק לתמונה על ידי התוספת של הגרעיניות, אבל במצלמות ה-DSLR המודרניות אנחנו יכולים לצלם ב- 1600 ISO (ובמצלמות מתקדמות גם בהרבה יותר מזה) ועדיין להישאר עם איכות מעולה. מלבד זאת, אתם תמיד יכולים להפחית רעשים בתוכנת העריכה.

הנקודה היא כזו.. או שתצאו מהסיטואציה עם תמונה מגורענת אבל טובה, או שתצאו מהסיטואציה בלי תמונה או עם תמונה לא מעניינת כי לא רציתם להגביר את ה-ISO וצילמתם עם פלאש פופ-אפ ישיר.

צולם ב- 3200 ISO ע"מ לקבל את האור הסביבתי. צילום: תומר אלמקייס

צילום במצב ידני

מצב ידני בצילום הוא המצב שמאפשר לנו קבלת החלטות באופן מלא! ואם תרצו להקשיב לי, אז ב-100 אחוז מהמקרים אנחנו זקוקים לשליטה מלאה. בואו נדמיין סיטואציה שבה מצב התאורה שלכם חלש מאוד אך עדיין יש לכם חומר גלם שאפשר להשתמש בו. השארתם את ערך ה-ISO נמוך יחסית והגדרתם את המצלמה על מצב עדיפות צמצם (A/AV) כי רציתם לשלוט בעומק השדה שלכם. במצב כזה המצלמה נתנה לכם מהירות תריס איטית שלא מאפשרת צילום יציב מהיד. אז עברתם למצב עדיפות תריס (S/TV) והגדרתם מהירות תריס 1/60 כדי לצלם תמונות יציבות יותר. המצלמה השתמשה בצמצם הכי פתוח של העדשה אבל עדיין אין לה מספיק אור.. אין לכם ברירה אלא להעלות את ה-ISO.. אבל אתם מפחדים ממנו כי הוא יהרוס לכם את החדות של התמונה, ובנוסף הנושא שלכם כהה קצת, אז המצלמה נותנת לכם תוצאה בהירה יותר ממה שצריך להיות, מה שמחייב אתכם לעבוד עם כפתור נוסף – פיצוי חשיפה.

עכשיו אתם מבינים עם כמה דברים מיותרים יש לכם להתעסק ולשנות כשאתם נותנים למצלמה שלכם לחשוב במקומכם? קצת מתסכל..

בואו ניקח את אותה סיטואציה ונצלם אותה במצב צילום ידני. הבחירה האמנותית שלכם היא הצמצם אז בחרתם בצמצם הכי פתוח של העדשה כדי להכניס יותר אור וכדי לקבל רקע מטושטש. בחרתם במהירות תריס 1/80 כדי לאפשר מקסימום כניסה של אור במינימום מריחות תנועה (בהתאם לאורך המוקד, תנועות הידיים שלכם ותנועות הנושא המצולם). אתם מסתכלים על מד האור ואתם רואים שעדיין חסר לכם אור. אז אתם פשוט מגבירים את רגישות ה-ISO עד שאתם מגיעים לחשיפה נכונה (גם אם הוא יגיע ל-2500, זה בסדר). עכשיו תצלמו ותגידו לי באיזה מהמקרים היה לכם קל יותר.

סיטואציה שונה: אתם מצלמים ילד שרץ או מכונית שנוסעת, ואתם מעוניינים להקפיא תנועה. הבחירה האמנותית שלכם היא מהירות התריס, אז אתם מתחילים את קביעת החשיפה שלכם בהתאם למהירות התריס הנדרשת/הרצויה על מנת להקפיא את אותה תנועה (כל תנועה לגופה), אחר כך קובעים את ערך הצמצם בהתאם, ואם יש צורך אז מגבירים גם את ערך ה-ISO.

ואולי הבחירה האמנותית שלכם היא דווקא ה-ISO? כן, כן.. לפעמים צילום ב-ISO גבוה בכוונה תחילה, יכול להניב לכם תוצאות מאוד מעניינות. תנסו את זה.. תגדירו את המצלמה שלכם על ISO גבוה ותשתמשו בגרעיניות כדי ליצור תמונות ייחודיות ואותנטיות. אגב, שחור לבן מומלץ מאוד במקרה הזה (אך לא מחייב) 🙂

בקיצור, בשימוש במצב צילום ידני אתם מקבלים החלטות אמנותיות לגבי התמונות שלכם. אתם כל הזמן "משחקים" עם הצמצם, התריס וה-ISO ואתם משאירים בצד את התוספת הזו שנקראת "כפתור פיצוי חשיפה".
ישנן דרכים רבות לאזן את שלושת הפרמטרים שמשפיעים על החשיפה, וכל בחירה כזו תניב לכם תוצאה אמנותית שונה. כאן זה כבר תלוי בכם, בעין השלישית שלכם, ביצירתיות שלכם ובמה שאתם רוצים להעביר בתמונה.

סיכום

אז הבנו שהצמצם, התריס וה-ISO, הם אלו שאחראים על החשיפה שלנו, והבנו שהשימוש במצב צילום ידני גורם לנו להקדיש יותר מחשבה ביצירת התמונות שלנו. בין הבחירות האמנותיות שלכם, אתם יכולים לבחור לקבל עומק שדה קטן או גדול, מריחה או הקפאה של תנועה, יצירת גרעיניות או תמונה חלקה, וכמובן שילוב של כל אחד עם השני..

שילוב של הקפאה ומריחה בו זמנית ע"י שימוש בפלאש חיצוני + תנועת מצלמה. צילום: תומר אלמקייס

כמובן שניתן לבחור כמה אור אתם רוצים בתמונות שלכם.

אם הבחירה האמנותית שלכם מתחילה בצמצם, אז אתם משלימים את החשיפה שלכם עם התריס וה-ISO.

אם הבחירה האמנותית שלכם מתחילה בתריס, אז אתם משלימים את החשיפה שלכם עם הצמצם וה-ISO.

אם הבחירה האמנותית שלכם מתחילה ב- ISO, אז אתם משלימים את החשיפה שלכם עם הצמצם והתריס.

זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפשטתי לכם כאן את פני הדברים ושכעת זה נראה לכם מסודר יותר. אם יש לכם עדיין קושי בהבנת החשיפה, אז אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט שמדבר על השילוש הקדוש.
אם אהבתם אז אתם מוזמנים לשתף את הפוסט בשמחה ובקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן.

תודה שהייתם איתי גם הפעם,

נתראה בפוסט הבא 🙂

לחצן הפוקוס האחורי במצלמה שיעשה לכם חיים קלים יותר

by studioRL טיפים לצילום, פוקוס

אפשרי לומר ש"חצי לחיצה" היא אחת מאותן אמיתות בלתי מעורערות של החיים. ככה לימדו אותנו מינקות, וככה זה נשאר אצל רובנו. אני מתכוון לכך שלימדו אותנו שלחיצה על כפתור הצילום עד אמצע הדרך תמקד את העדשה לנושא שלנו, ואז נוכל לצלם כאשר הנושא בפוקוס.

אין ספק שזו המצאה מדהימה וגאונית -ויש המון המון כבוד אליה- אבל זו לא הדרך היחידה לעשות פוקוס במצלמת DSLR. ולא, זו גם לא הדרך הטובה ביותר לעשות פוקוס במצלמת DSLR.

תירגעו, אני לא בא לומר לכם שאתם עושים משהו לא בסדר או משהו לא נכון. אני פשוט רוצה שתדעו ש"חצי לחיצה" זו לא האופציה היחידה שלנו לבצע פוקוס.

מהו לחצן פוקוס אחורי ולמה הוא נועד?

לחצן הפוקוס האחורי (Back Button Focus) הוא בעצם כפתור בגב המצלמה (נמצא באזור שמתאים ללחיצה על ידי האגודל) שעוזר לנו להשתמש בשיטת פוקוס שמנתקת אותנו מכפתור הצילום ומאפשרת לו לעשות את מה שהוא באמת יודע לעשות (אתם יודעים, שחרור התריס).

לחצן הפוקוס האחורי נוצר על מנת להביא לנו יותר שליטה במערכת הצילום שלנו. בעצם, על ידי השימוש בו אנחנו נוכל להתמקד על הנושא שלנו ולאפשר לכפתור הצילום לעשות את הדבר שהוא הכי טוב בו, שזה בעצם צילום התמונה.

מעולה. אז למה שאנחנו נרצה להשתמש בו?

לחצן הפוקוס האחורי עושה עבודת התמקדות פשוטה, מדויקת ויעילה יותר. כאשר אתם מסירים את פעולת הפוקוס מכפתור הצילום שלכם, אתם משאירים אותו לעשות את התפקיד הראשוני והאמיתי שלו: שחרור התריס וצילום התמונה.

כאשר לכפתור הצילום שלנו יש את התפקיד הכפול של פוקוס + צילום, התיאום בין שני הדברים האלה יכול להיות קשה, וזו הסיבה לחשיבותו של כפתור הצילום האחורי.

בואו נמשיך, אסביר לכם את זה יותר לעומק.

פוקוס אוטומטי עובד קצת אחרת בהתאם לסוג/דגם המצלמה שלכם, אבל בואו ניקח לדוגמא את שיטת הפוקוס הפופולארית שנקראת בניקון Single AF, ובקנון One Shot. במצב זה, אתם בעצם נועלים את הפוקוס, כך שהוא נשאר במקום ללא שום שינוי עד פעולת הפוקוס הבאה. כאשר אתם מפקסים בשיטת "חצי לחיצה" על כפתור הצילום, אתם יכולים לצלם תמונה אחת בלבד או רצף של תמונות (אם אתם נמצאים על מצב צילום רציף). ברגע שהרמתם את האצבע מלחצן הצילום, אתם תצטרכו לפקס מחדש כדי לצלם תמונה נוספת. וזה אומר שאתם תצטרכו גם לבנות את הקומפוזיציה מחדש..

לעומת זאת, אם אתם תשתמשו בכפתור קביעת הפוקוס האחורי, אתם לא תצטרכו לחדש את הפוקוס ואת הקומפוזיציה בכל תמונה. אתם תוכלו לפקס פעם אחת, וכל עוד שהאגודל שלכם לוחצת על הכפתור – אתם תוכלו לצלם כמה תמונות שתרצו ומתי שתרצו.

כאשר אתם מסירים את פעולת הפוקוס מכפתור הצילום שלכם, אין שום סכנה שנקודת הפוקוס תשתנה רק בגלל שלחצתם על הכפתור הזה. הדבר הזה הולך לשפר לכם את תזמון הצילום שלכם ולהפוך את החיים שלכם ליפים יותר.

השימוש בלחצן הפוקוס האחורי מתאים לכל סוגי הצילום אך מתאים במיוחד לצילמי עיתונות, ספורט, אירועים, ילדים, או כל נושא אחר שמצריך מאיתנו לתפוס רגעים מסוימים.
לדוגמא, אם הנושא שלכם עושה משהו מעניין, ואתם יודעים שזה הולך להימשך לשבריר שנייה, אתם ממש לא רוצים לחכות עד שהמצלמה תוכל לפקס מחדש, כי עד שזה יקרה – אתם עלולים לפספס את הרגע. אם הפוקוס שלכם נעול באמצעות כפתור הפוקוס האחורי, אתם יכולים פשוט לצלם את התמונה מבלי הצורך לפקס מחדש. האפשרות הפחות טובה (ואולי גם המוכרת יותר) היא פשוט לחכות עם האצבע ב"חצי לחיצה" ולחכות שמשהו יקרה.

צילום: תומר אלמקייס

ישנן מצלמות שבהן מערכת הפוקוס בנויה כך שהמצלמה תמיד תחפש פוקוס איפה שנקודת הפוקוס נמצאת. זו אינה בעיה גדולה כל עוד הנושא נמצא תחת נקודת הפוקוס ולא זז ממנה, אבל ברגע שהנושא זז – המצלמה תבצע פוקוס מחדש על אובייקט אחר שנמצא מאחורי הנושא שלכם. לדוגמא: נניח שהחלטתם לצלם צמח כלשהו. אתם יכולים לפקס עליו, אבל אתם כל כך קרובים אליו שקשה לכם לשמור על נקודת המיקוד בדיוק איפה שאתם רוצים אותה. אם הנושא שלכם זז מספיק כדי לחמוק מנקודת הפוקוס, מערכת הפוקוס תחפש פוקוס מחדש ותתמקד על אובייקט אחר, ושוב בחזרה אל הצמח כאשר הוא יחזור למיקום של נקודת הפוקוס. אז אולי ניתן להאשים את משב הרוח הקלה שהזיזה את הצמח ממקומו וגרמה למצלמה לחשוב ששיניתם את הדעה בנוגע לנושא שלכם, אבל התוצאה תהיה בכל מקרה פוקוס שמשחק בין אובייקטים שונים ומעצבן אתכם. במצב כזה יהיה לכם קשה לצלם תמונה אחת נורמאלית כי מנוע הפוקוס לא יפסיק לנוע הלוך ושוב בין הנושא האמיתי שלכם לבין מה שמאחוריו או מלפניו, ואתם לא ממש תוכלו לעצור את זה מלקרות.

צילום: תומר אלמקייס

גם כאן, אם אתם משתמשים בכפתור הפוקוס האחורי, אתם תוכלו פשוט ללחוץ עליו פעם אחת כדי לנעול את הפוקוס על הנושא שלכם עד לפעם הבאה שתרצו לפקס מחדש. עכשיו המצלמה שלכם תפסיק לחפש פוקוס כל הזמן, ותישאר נעולה על הנושא שלכם כך שאתם תוכלו לצלם סדרה של תמונות מבלי הצורך לבצע פוקוס מחדש בכל תמונה (כל עוד הנושא נמצא באותו מישור מוקד, כמובן) ומבלי הצורך לצלם רצף של תמונות שווא.

כיצד להשתמש בכפתור הפוקוס האחורי?

טוב, זה נורא תלוי בדגם המצלמה שלכם. במצלמות קנון וניקון מתקדמות ישנו כפתור פוקוס אחורי, אותו תוכלו למצוא בגב המצלמה תחת השם AF-ON, והוא נמצא במקום המיועד לאגודל שלכם.

אם לא מצאתם כפתור כזה במצלמה שלכם, אתם תוכלו לתכנת כפתור כזה באמצעות תפריט המצלמה שלכם. פשוט תצטרכו להגדיר את כפתור AF-L/AE-L שישמש ככפתור AF-ON.

במצלמות Canon – תחפשו בתפריט המצלמה שלכם את האופציה AE Lock button/Shutter.

במצלמות Nikon – תחפשו בתפריט המצלמה שלכם (זה עם הציור של העיפרון) את האופציה Assign AE-L/AF-L button.

העניין של תכנות הכפתורים עשוי להשתנות מיצרן ליצרן, ולכן אם אתם לא מוצאים אותו אז פשוט תחפשו בספר הוראות ההפעלה של המצלמה שלכם.

אם יש לכם כבר כפתור AF-ON במצלמה שלכם, תצטרכו לעשות דבר מה על מנת שתוכלו להשתמש בו ביתר יעילות. ברוב המצלמות, ברירת המחדל של המצלמה היא שכפתור הצילום יבצע גם את הפוקוס, אבל זה לא ממש הולך לעזור לכם אם אתם ממילא רוצים להשתמש בכפתור הפוקוס האחורי. מה שאתם באמת רוצים זה לקחת את השליטה לידיים שלכם ולנתק את הפוקוס לחלוטין מכפתור הצילום. גם את זה אתם תצטרכו לעשות דרך תפריט המצלמה שלכם, ולמען האמת זו הדרך הטובה, היעילה והמהירה ביותר כדי להתרגל לצלם בשיטה הזו. ובאמת, זה כל כך פשוט ברגע שאתם מתרגלים לזה, וזה גם יכול לקרות די מהר אם אתם תתמידו מעט.

אז למקרה שעדיין לא השתכנעתם…

ישנם לא מעט מצבים שהמצלמה שלכם לא תצליח למצוא פוקוס מסיבה כזו או אחרת, ואתם כנראה תמצאו את עצמכם עוברים ממצב פוקוס אוטומטי למצב פוקוס ידני. זה יכול לקרות באזורים חשוכים, בסצנות עם ניגודיות נמוכה, או כאשר אתם מצלמים דרך זכוכית.

צילום: תומר אלמקייס

בתנאים רגילים, אתם יכולים לבצע פוקוס ידני דרך טבעת הפוקוס של העדשה, אבל אם לא הזזתם את הכפתור הקטן של העדשה מ-AF ל-M, אתם עבדתם לחינם כי לחיצה על כפתור הצילום תחפש פוקוס מחדש ותהרוס לכם את כל מה שבניתם. ואם הייתם חכמים והעברתם את הכפתור ל-M אז יש מצב שתשכחו אותו על M ואחרי זה לא תבינו למה אתם בלי פוקוס..

בשימוש בכפתור הפוקוס האחורי, אתם לא תצטרכו כלל לשנות את המתג שעל העדשה מכיוון שכפתור הצילום אינו שולט לכם עוד על הפוקוס האוטומטי של המצלמה שלכם. לכן, למרות שאתם לא משתמשים בכפתור הפוקוס כאשר אתם משתמשים בפוקוס ידני, אתם פשוט מונעים מכפתור הצילום להשתלט לכם על הפוקוס, ולהתמקד על הנושא שלכם ביתר יעילות.

ואם לא די בכך, הנה לכם סיבה הגיונית נוספת לשימוש בכפתור הפוקוס האחורי: כל העניין של חצי לחיצה יכול להעיק עליכם קצת לפעמים, כשאתם לוחצים חצי לחיצה ופשוט מחכים שמשהו יקרה כדי לצלם את התמונה שלכם. אבל מה קורה אם האצבע שלכם מחליקה מכפתור הצילום? עכשיו אתם צריכים להתחיל את הכל שוב מההתחלה.. או מה דעתם על זה שאתם לוחצים על כפתור הצילום חזק יותר ממה שצריך ואתם בסופו של דבר מצלמים תמונה לפני שאתם מוכנים, כאשר אתם בעיצומה של בניית קומפוזיציה?

רגע, עדיין לא סיימתי. יש סיבה נוספת שמצדיקה את המעבר לשימוש בכפתור הפוקוס האחורי, וזה כאשר אתם מצלמים על מצב פוקוס עוקב. במצב פוקוס עוקב, אם אתם משתמשים בכפתור הצילום כדי לבצע פוקוס, אתם תמצאו את עצמכם שוב ושוב מבצעים פוקוס מחדש.. וזה בגלל שאחרי הצילום תצטרכו להרים את האצבע (או לצלם רצף של תמונות). ברגע שאתם תרימו את האצבע, אתם תצטרכו לבצע פוקוס מחדש ושוב לבנות את הקומפוזיציה, וזה פשוט לא נח כי כל מה שאתם רוצים בסך הכל זה לעקוב אחרי הנושא שלכם ולתפוס רגעים תוך כדי המעקב. אם תשתמשו בכפתור הפוקוס האחורי, אתם פשוט תוכלו להמשיך לעקוב עם הפוקוס אחרי הנושא שלכם, לשמור על הקומפוזיציה שאתם רוצים ולצלם רק כשדברים מעניינים קורים.

צילום: תומר אלמקייס

סיכום

אני באמת לא רוצה להבטיח לכם שאם תתחילו כבר היום להשתמש בכפתור הפוקוס האחורי אז החיים שלכם ישתנו ללא היכר באופן מיידי. כמו כל שינוי בחיים – צריך להתרגל לזה, ובזמן הקרוב זה הולך להיות מתסכל קצת מכיוון שהאצבע שלכם מתוכנתת לעבוד כך שהיא קודם כל מבצעת חצי לחיצה ואחרי זה ממשיכה את הלחיצה עד הסוף כדי לצלם תמונה, אז אתם פשוט תצטרכו ללמד את היד שלכם להתרגל למשהו חדש. אני התרגלתי לעניין הזה די מהר אבל זה יכול להשתנות מאדם לאדם. דמיינו רגע שכבר 5 שנים אתם משתמשים בארון מסוים כדי לשים בו איזשהו חפץ, ויום אחד החלטתם לשנות את המיקום של אותו חפץ לארון אחר. אתם עלולים למצוא את עצמכם בחודשים הקרובים ניגשים בכל פעם לארון הישן כדי לקחת את אותו החפץ, כי זה מה שאתם רגילים לעשות באופן אוטומטי.

בדיוק אותו הדבר גם כאן. שימוש בכפתור הפוקוס האחורי זה עניין שדורש זמן הסתגלות, ולכן אני ממליץ מאוד לנטרל את כפתור הצילום מהפוקוס. זה יקצר לכם משמעותית את זמן ההסתגלות.

אז בבקשה, אל תהיו מתוסכלים בשעה הראשונה ואל תתייאשו ותחזרו מיד לעבוד בשיטה הישנה. אין ספק שקשה לעשות מהפך ממשהו שאתם רגילים אליו למשהו חדש, ויכול להיות שזה גם יגרום לכם לפספס כמה תמונות בדרך, אבל החדשות הטובות הן שאחרי כמה ימים המח שלכם כבר יתחיל לתכנת מחדש את האצבעות שלכם ואז אתם תוכלו להבין את גודל השינוי שעשיתם ולשאול את עצמכם למה לא השתמשתם בזה עד היום..

אם הפוסט הזה חידש לכם משהו, אם הוא גרם לכם להשתמש בכפתור הפוקוס האחורי, ו/או אם הוא שינה לכם משהו בתפיסה, אז תשתפו אותי בתגובות שלכם.. אשמח מאוד לדעת מזה. בנוסף, אתם מוזמנים לשתף את הפוסט בכיף על ידי לחיצה על אחד מכפתורי השיתוף המופיעים כאן.

אז תודה שהייתם איתי גם היום, מחכה לתגובות שלכם, כמו תמיד 🙂

10 שיעורים שאתם יכולים ללמוד מעידן סרטי הצילום

by studioRL טיפים לצילום, שיעורים בצילום

בעוד שישנם הבדלים גדולים בין צילום דיגיטלי לצילום בסרט צילום (Film), הם עדיין חולקים לא מעט מן המשותף. הקומפוזיציה, האור, הגדרות המצלמה, ואפילו הדרך שבה המצלמה עובדת (ברוב המקרים).

צלמים המגיעים מעידן סרטי הצילום יודעים שהם התמודדו עם הרבה יותר אתגרים צילומיים מאשר צלמים בעידן הדיגיטלי. ההתמודדות הזו יכולה בהחלט להיות שימושית גם בעידן הצילום הדיגיטלי, והיא יכולה ללמד אותנו המון. במאמר זה אני רוצה להביא בפניכם 10 שיעורים חשובים שאנחנו יכולים ללמוד מעידן סרטי הצילום, ואיך הם יכולים לשפר לכם משמעותית את הצילום ואת החוויה הצילומית שלכם.

שיעור מס' 1: חדות איננה בעדיפות הראשונה

קריאה בבלוגים ופורומי צילום למיניהם יכולים בקלות לגרום לכם לחשוב שחדות היא הדבר הכי חשוב בתמונה. אמנם כתבתי על זה בעבר, אבל חדות היא לא תמיד הדבר החשוב ביותר בתמונה.

צילום: תומר אלמקייס

בעוד שנושא החדות היה (ועודנו) חשוב לצלמי הפילם, הוא מעולם לא קיבל את המעמד הממלכתי אותו הוא מקבל היום, בעידן הצילום הדיגיטלי. תוכלו לקחת לדוגמא את עבודתו של הצלם אנרי קרטייה ברסון שהיה מגדולי צלמי העיתונות, ולימים היה גם צלם קולנוע מבוקש. ממבט חטוף על עבודותיו אתם תראו אותן חדות, אך אם תבחנו אותן מקרוב אתם תגלו כי ברובן חסרה החדות הזו שרבים מהצלמים מחפשים כיום, בעידן הדיגיטלי.

סרטי הצילום פשוט לא מסוגלים להגיע לאותה החדות של החיישן הדיגיטלי, והעדשות שהיו בימים ההם לא היו חדות כמו העדשות שקיימות היום.. ועם כל המגבלה הזו, צלמים עדיין היו מגיעים לתוצאות מעולות!

צילום: ג'וליה מרגרט קמרון

שיעור מס' 2: לא לחשוש מגרעיניות

באופן דומה לחדות, נושא הרעש/גרעיניות שנוצר משימוש ב-ISO גבוה תמיד יוצר דיונים כאשר יוצאת לאוויר העולם מצלמה דיגיטלית חדשה. עם זאת, רמות הרעש הנוצרות במצלמות דיגיטליות, אפילו כאלו שנוצרו לפני חמש-שש שנים, נמוכות בהרבה מרמות הגרעיניות המאופיינות של סרטי הצילום.

אצל הרבה צלמים -בעיקר כאלו בתחילת דרכם- גרעיניות היא דבר בלתי נסבל, אך יש שפע של תמונות שצולמו ברגישות גבוהה מאוד, ובכל זאת הן נחשבות לתמונות מעולות למרות היותן מצולמות בסרט רגיש לאור ברמה גבוהה.

אז אם אתם רוצים לצלם בתנאי תאורה לקויים, תעלו את ערך ה-ISO של המצלמה שלכם מבלי לחשוש. אמנם התמונה שתתקבל תהיה מגורענת יותר, אבל כל עוד שהתמונה בנויה טוב מבחינת תאורה, קומפוזיציה, פוקוס וכו', זה לא ממש ישנה לכם הרבה. רעש וגרעיניות יכולים להוסיף המון אופי לתמונות שלכם, במיוחד אם מדובר בתמונות שחור לבן.

צילום: תומר אלמקייס

שיעור מס' 3: טעויות זה לא דבר כל כך רע

דליפות של אור, סרט פג תוקף, חשיפות כפולות, סרט מעובד שלא בצדק, ועוד.. כל הבעיות האלו היו נפוצות כאשר צילמנו במצלמות פילם, ובכל זאת צילומים המפגינים בעיות כאלו יכולות להיות מעולים כאשר הבעיה משמשת כאפקט אומנותי.

חשיפה כפולה. צילום: תומר אלמקייס

גם שימוש בציוד מסוים שאינו איכותי, כגון שימוש בעדשות זולות, היה יוצר אפקטים לתמונות. אני מכיר המון צלמים (שחיים ובועטים בעידן הזה) שקונים עדשות ישנות מאוד בכל פעם שהם פוגשים כאלו. הם משתמשים בסטיות האופטיות של העדשה, ביושן שלה, ובפרמטרים אחרים, וזאת על מנת ליצור אפקטים אמנותיים לתמונות. זה יכול להתבטא בצורת בוקה ייחודית, בהבהק פלייר מרשים מאוד, במריחות צבע ואור ועוד..

אל תפחדו לקחת את המוזרויות ואת החולשות של הציוד שלכם כדי להשתמש בהן לטובתכם.

שיעור מס' 4: להעריך כל תמונה

המגבלה הכי גדולה בצילום בסרטי צילום זה שהם הגיעו עם מגבלה של מספר תמונות שאפשר לצלם על אותו הסרט. כמובן שלכל סרט נוסף ישנו ערך כספי, וכמו כן ישנן עלויות עבור פיתוח הסרט וההדפסה. בכל צילום שהצלם האנלוגי היה מצלם, הוא היה לוקח בחשבון שישנה עלות כספית אמיתית עבור התמונה הזו, בעוד הצלם הדיגיטלי יכול לצלם ולצלם עד גמר כרטיס הזיכרון וללא עלות כספית כלל.

אז אין ספק שזה דבר מעולה שהיום אנחנו יכולים לצלם ולצלם ללא עלות כספית לכל תמונה שאנחנו מצלמים, ובעיקר בגלל זה תחום הצילום הוא תחום שהמודעות אליו הולכת וגוברת מיום ליום.

ובכל זאת, אלו שהכירו את עולם הצילום האנלוגי, אפילו במעט, יסכימו איתי שהחשיבה הצילומית בתקופה ההיא הייתה שונה. לפני הלחיצה על המחשף, הצלם היה מוודא שהכל יושב כמו שצריך, שהקומפוזיציה טובה בדיוק כמו שהוא רוצה, ושאין לו טעויות בחשיפה. רק אז הוא היה מצלם, ועם ידיעה בטוחה שהתמונה שיצלם תצא מושלמת.

תלמדו מזה.. קחו את הזמן עם הצילום שלכם. תנסו ותוודאו תמיד שהקומפוזיציה והחשיפה טובים עוד לפני שלחצתם על המחשף. כמובן שלא תמיד אתם תוכלו לקחת את הזמן כי ישנם מקרים של רגע שלא חוזר, אבל לפעמים רק צריך לשנות מעט את דפוס החשיבה, והזמן כבר יעשה את שלו..

להיות קשובים לעצמנו ולחשוב לפני שאנחנו מרימים את התריס – זה דבר שיכול ללמד אותנו המון על צילום, וזה יכול לשפר את העבודה שלנו מאוד. תחשבו על תמונות טובות יותר ולא על כמות תמונות גדולה.

והכי חשוב שתחשבו (!) לפני כל לחיצה.

צילום: תומר אלמקייס

שיעור מס' 5: אל תפחדו להתנסות

אחד הגורמים שהבליטו צלמי פילם טובים מהאוכלוסייה הכללית, היה שהצלמים הטובים פשוט צילמו הרבה יותר. הם היו מצלמים פילם או שניים ביום אחד, בעוד האדם הממוצע היה מצלם פילם אחד בחודש אם בכלל.

צלמי הפילם הטובים ביותר פשוט לא פחדו להתנסות, למרות עלויות הסרטים, הפיתוחים וההדפסות. הם ניסו טכניקות שונות של צילום, תאורה, עיבוד והדפסה. לא הכל עבד תמיד כמו שהם ציפו, אבל זה עזר להם ללמוד ולהבין מה טוב ומה לא – מה שאפשר להם לצלם תמונות טובות יותר בעתיד.

זה אולי נראה סותר את הסעיף הקודם, בו דיברתי על הערך של כל תמונה, אבל יש הבדל גדול בין צילום במחשבה ובכוונה תחילה, מאשר צילום של כל כך הרבה תמונות רק בגלל שאין להן עלות כספית.

אתם לא צריכים לנסות טכניקות מטורפות, אלא פשוט לנסות דברים חדשים ושונים. זה יכול להתבטא בצילום, בנושאים שאתם מצלמים, בתאורה, בקומפוזיציה ובסגנון הצילום הכללי.

צילום: תומר אלמקייס

שיעור מס' 6: Manual הוא לא בלתי אפשרי

עד סוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, הרוב המכריע של המצלמות והעדשות שנמכרו היו עם פוקוס ידני בלבד, ומצלמות עם חשיפה אוטומטית החלו להימכר בשנות ה-60 המוקדמות, כאשר עד אותה תקופה הצלמים "נאלצו" להשתמש בחשיפה ובפוקוס ידניים בלבד.

התקדמות הטכנולוגיה גורמת לנו לחשוב אחרת. אתם יכולים לקרוא היום המון תגובות על עדשות "לא טובות" בגלל שאין להן פוקוס אוטומטי. אז אני אחדש לכם שהמון תמונות מצוינות צולמו עם עדשות ידניות, גם בעבר וגם היום.

אז נכון, אין ספק שעדשות עם פוקוס אוטומטי מאוד נוחות לשימוש, אבל אם לא איכפת לכם לצלם עם פוקוס ידני כמו שצלמי פילם רבים נאלצו, אתם יכולים למצוא עדשות ידניות מעולות במחירים זולים מאוד ועם תמורה גדולה יותר ממה שפוקוס אוטומטי היה נותן לכם.

תוכלו למצוא עדשות מדהימות עם פוקוס ידני, כגון עדשות Tilt-shift, Lens Baby ו-Petzavel שמפצות מאוד על היותן נטולות פוקוס אוטומטי.

במונחים של חשיפה אוטומטית, אתם לא הולכים למצוא מצלמות דיגיטליות ידניות במחירים זולים יותר. עם זאת, אתם לא צריכים לפחד ללמוד כיצד להשתמש במצב חשיפה ידנית על המצלמה שלכם. זה לא משהו שאתם מחויבים להשתמש בו כל הזמן, אבל זה בהחלט ייתן לכם שליטה טובה יותר על איך שהתמונה שלכם תיראה עוד לפני שצילמתם אותה, ממש כמו בעידן סרטי הצילום.

שיעור מס' 7: להכיר את הציוד שלכם

צלמי פילם "נאלצו" להכיר את הציוד שלהם כדי להגיע לתוצאות מצוינות. הם היו צריכים להבין איך להתאים את החשיפה, כיצד להגדיר את הצמצם והתריס, כיצד למתוח את הסרט וכו', בעוד מצלמות דיגיטליות נוטות להיות הרבה יותר קלות לתפעול וצילום.

תכירו את הציוד שלכם, וזה יאפשר לכם לשנות את ההגדרות בקלות ובמהירות כדי לקבל את התוצאה הרצויה. אתם רוצים פורטרט עם רקע מטושטש? אתם צריכים לדעת באיזו עדשה לבחור, באיזה מפתח צמצם להשתמש, כיצד להגדיר אותו, איך להתמקד נכון ואולי גם איך לעשות פיצוי חשיפה.

כל מה שאתם רוצים זה שתוכלו להגדיר במהירות ולא להתחיל לגשש באפילה בתפריט המצלמה או במדריך המשתמש. יותר חמור מכך – אתם ממש לא רוצים להגיע למצב שיוצאת לכם תמונה טובה ב"פוקס", ואתם לא ממש יודעים מה גרם לתוצאה הזו.

ודאו שאתם יודעים איך להשתמש בציוד שלכם. זה לא אומר שאתם צריכים ללמוד בעל פה את הספר, אלא רק לוודא שאתם לפחות יודעים את היסודות של ההגדרות השונות, מה כל הגדרה עושה, וכיצד לשנות אותן.

שיעור מס' 8: צילום הוא תהליך

אחד מצלמי הפילם הגדולים והידועים ביותר היה צלם הנוף אנסל אדמס אשר ידוע בעיקר בזכות תמונות הנוף בשחור לבן שהיה מצלם. אנסל אדמס בילה זמן רב מאוד בהקמת מצלמתו ובמדידת אור יסודית כדי לקבל קומפוזיציה וחשיפה מדויקים. עם זאת, אחרי שהוא צילם את התמונות, הוא ממש לא סיים את העבודה שלו. כאן התחיל לו תהליך ארוך של הדפסה עם שליטה מלאה על כל גוון של אפור.

הוא בילה המון זמן בחדר החושך כדי לעבוד בזהירות על התמונה. הוא עבד על כל אזור ואזור בתמונה כדי להגיע לתוצאה חדה ביותר ועם טווח דינמי שמרשים את כולנו על עצם היום הזה. וכמוהו, עוד המון צלמים עשו תהליכים דומים על העבודות שלהם.

אחד הדברים שלמדתי מחדר החושך זה שצילום אינו נגמר לאחר הלחיצה על המחשף. צילום הוא תהליך שמתחיל במצלמה, ממשיך לתהליך הפיתוח והעיבוד, ומסתיים כאשר אנחנו מציגים את התוצאה.

הצילום הדיגיטלי דומה מאוד באותו אופן. צילמתם תמונה, ועכשיו יש את תהליך העיבוד, שהוא חלק בלתי נפרד מהצילום. שם אתם תוכלו לסיים את היצירה שהתחלתם ולהבטיח שהתמונות שלכם ייראו הכי טוב שאפשר ושיעבירו את המסר שרציתם להעביר.

תמונה עליונה: לפני עיבוד. תמונה תחתונה: אחרי עיבוד. צילום: תומר אלמקייס. דוגמנית: אפי פלריה. מתוך סדנת צילום אנשים בתאורה טבעית

שיעור מס' 9: היו עקביים

בצילום בפילם, אתם לא יכולים לשנות את הפילם שלכם עד שתסיימו את כל הגליל. אתם צריכים לקחת סט של תמונות על סרט בודד, שיהיה להם אופי דומה המורגש מסרט הצילום. לדוגמא: אם שמתי עכשיו סרט צילום שחור לבן, אז אני אצלם עכשיו 36 תמונות שאותן אני רוצה בשחור לבן..

בדומה לכך, בזמן פיתוח הסרט, כל התמונות יקבלו את אותו תהליך פיתוח, וזה לא יהיה פיתוח שונה עבור כל תמונה בנפרד.

בצילום הדיגיטלי המצב הוא אחרת. אתם יכולים לשנות את סגנון התמונה שלכם מאוד בקלות. בלחיצת כפתור אתם יכולים להוסיף ניגודיות, לצלם בשחור לבן, להוסיף רוויה וכו'.

אין שום דבר רע עם השימוש בהגדרות השונות, אולם כאשר אתם מציגים את התמונות שלכם יחד כסדרת תמונות, הן צריכות להיראות שהן שייכות זו לזו.

צילום: תומר אלמקייס

אם התמונות הן של נושאים שונים בתכלית או שיש סגנונות עיבוד שונים מאוד, הן לא ייצרו סדרת תמונות ראויה, אלא סתם ייראו כמו ערבוב של תמונות שלא קשורות זו לזו.

שיעור מס' 10: הדפסה

עבור הרוב המכריע של צלמי הפילם, המטרה הייתה בסופו של דבר – ההדפסה. באותה תקופה זו הייתה הדרך היחידה לשתף לעולם את התמונות שלנו. היום המצב הוא שונה, ודי נדיר לראות שצלמים מדפיסים את העבודות שלהם.

העולם הדיגיטלי מציע לנו דרך מצוינת לשתף את התמונות שלנו ברגע אחד לכל מקום בעולם, אבל זה לא אומר שכבר אין שימוש בהדפסת תמונות. חוויית הצפייה בתמונה שמודפסת באיכות טובה ותלויה על הקיר, שונה לגמרי מחוויית צפייה על גבי מסך.

באופן דומה, מסירת תמונות מודפסות למשפחה ולחברים היא חוויה שונה מאוד מאשר צפייה במצגת. הדפסות הן יותר אמיתיות, והעובדה שהייתם צריכים לשלם כסף כדי לקבל הדפסה, מוסיפה ערך רב יותר לתמונה.

הדפסים הם גם מעולים עבור יצירת זיכרון טוב. הם לא מחזיקים מעמד לנצח, אבל אם הם שמורים בתנאים טובים הם כנראה יחזיקו מעמד זמן רב יותר מהכונן הקשיח של המחשב שלכם. הם גם ישאירו לכם סוג של מורשת פיזית שלא ניתן להתעלם ממנה בקלות כמו קבצים דיגיטליים.

סיכום

יש לא מעט שיעורים שצלמים דיגיטליים יכולים ללמוד מצלמי פילם. כדי להשתמש בשיעורים האלה, אתם לא צריכים לקנות מחר מצלמת פילם ו-50 סרטי צילום שחור לבן (למרות שזה יכול להיות רעיון לא רע בכלל). אתם בסך הכל צריכים לחשוב קצת כמו צלמי פילם. אני מבטיח לכם שהשינוי הזה בגישה יכול לעשות לכם פלאים באיכויות ובחוויית הצילום שלכם. אם אתם ממש רוצים להשקיע, אז אתם יכולים מדי פעם לצלם במצלמת פילם.. זה גם יהיה כיף, וגם יחזק אצלכם המון נקודות.

זהו להפעם, חברים 🙂

אני מקווה שהייתי טוב אליכם ושראיתם את הפוסט הזה מועיל לפחות כמו הקודמים לו. אז אם אהבתם, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה ובקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן.

נתראה בפוסט הבא 🙂

1. טכנופוביה

2. פחד מקהל

3. חשש גדול שהתמונה לא תהיה מושלמת

4. פחד לנסות דברים חדשים

5. פחד מדחייה

6. הפחד לאבד את הציוד או לגרום לו נזק

כמה מילים לסיום

הגורמים המשפיעים על סגנון הצילום

1. הביטו בעצמכם ותשכחו את מה שכולם עושים

2. נסו להיזכר בנקודת ההתחלה

3. תסתכלו על התמונות שלכם

4. תעבדו קשה כדי לפתח את הסגנון שלכם

5. אל תשוו את עצמכם לצלמים אחרים ואל תעתיקו מהם

6. בקשו עזרה

7. צלמו הרבה. אל תפסיקו לצלם

שיעורי בית לסיום

סיבה מס' 1 – היא איכותית וחדה מאוד!

סיבה מס' 2 – מפתח צמצם פתוח מאוד

סיבה מס' 3 – אורך מוקד מושלם לצילום אנשים

סיבה מס' 4 – פוקוס מהיר מאוד

סיבה מס' 5 – זו עדשה רב שימושית

סיבה מס' 6 – קלה לנשיאה וידידותית לסביבה

סיבה מס' 7 – תמורה הולמת עבור המחיר

כמה מילים לסיום

אור

תזמון

קומפוזיציה

זוויות צילום

פוקוס ועומק שדה

מריחה והקפאה של תנועה

פרספקטיבה

סיכום

מהו סילואט?

עבודה במצב צילום ידני

מדידת אור בצילום סילואט

חפשו צורות וקווי מתאר של אלמנטים שונים

תתנסו ותטעו

צילום סילואט עם תאורה מלאכותית

יצירת סילואט באמצעות תאורה מעשית

צילום סילואט באמצעות תאורה מלאכותית זמינה

כמה מילים לסיום

כאשר ההבהק יבוא לנו בטוב

האור האחורי

הגדרות

סוף דבר

1. לפני הכל – תחשבו על האור

2. השתמשו בצמצם שלכם בחכמה

3. שימו לב לכל דבר שקורה בסביבה שלכם

4. תערכו את התמונות שלכם

סיכום

מצב צילום ידני יגרום לכם לחשוב קצת יותר

מציאת החשיפה הנכונה

צמצם

תריס

ISO

צילום במצב ידני

סיכום

מהו לחצן פוקוס אחורי ולמה הוא נועד?

מעולה. אז למה שאנחנו נרצה להשתמש בו?

כיצד להשתמש בכפתור הפוקוס האחורי?

סיכום

שיעור מס' 1: חדות איננה בעדיפות הראשונה

שיעור מס' 2: לא לחשוש מגרעיניות

שיעור מס' 3: טעויות זה לא דבר כל כך רע

שיעור מס' 4: להעריך כל תמונה

שיעור מס' 5: אל תפחדו להתנסות

שיעור מס' 6: Manual הוא לא בלתי אפשרי

שיעור מס' 7: להכיר את הציוד שלכם

שיעור מס' 8: צילום הוא תהליך

שיעור מס' 9: היו עקביים

שיעור מס' 10: הדפסה

סיכום

קורסי צילום ועיבוד תמונה בנקודת מבט:

אנו מעריכים את הפרטיות שלך