דלג לתוכן

דרום שחור – פרוייקט הצילום הגדול של ישראל – כתבה בערוץ 20

בעקבות יוזמה של צלם העיתונות אדי ישראל, יצאנו ביום שישי האחרון בתאריך 6.7.2018, לצילומים בעקבות השריפות בדרום הארץ.
המבצע "דרום שחור", שכלל מעל 300 צלמים מדהימים שהשתתפו ותיעדו כל חלקה אפשרית על מנת להעביר את הסיפור הכואב הזה לכל העולם, נחל הצלחה רבה וצבר עד כה עשרות אלפי שיתופים, כתבות בעיתונות, בטלויזיה וברדיו.
 
אתמול בערב עלתה כתבה של סיון חילאי במהדורה המרכזית של ערוץ 20, בה דיברו על המצבע ונתנו במה למילים ובעיקר לתמונות שלנו. בכתבה זו גם אני לקחתי חלק וסיפרתי אודות החוויה המאתגרת והמרגשת שחוויתי שם באותו יום.
הדבר הכי מרגש בכל המבצע הזה הוא שהוכחנו כמה כח יש לצילום להשפיע. הוכחנו שצילום זו שפה בינלאומית שמדברת ונוגעת לכל אדם באשר הוא, והיא אכן נגעה ועדיין נוגעת!
ומבחינתנו המבצע הזה ממשיך עד שהמצב העגום שבדרום ייעצר!
 

 צילום: תומר אלמקייס.

 צילום: תומר אלמקייס.

 צילום: תומר אלמקייס.

 צילום: תומר אלמקייס.

 צילום: חן כהן

אם היית שם בין מאות הצלמים שתיעדו וצילמו, זה הזמן להודות לך על שבאת ופינית מזמנך כדי לדבר אל העולם באמצעות הצילום.
מה שעוד אפשר לעשות כרגע זה להמשיך לשתף את התמונות שצילמת, את הכתבות והראיונות – וזאת על מנת שכל העולם יישמע, יראה ויכאב!
 
 
תודה לכם על שיתוף הפעולה 🙂

עיצוב חזותי בצילום: כיצד שימוש בצורות ישפר את הראיה הצילומית שלכם?

אם אתם לא בוהים רק באוויר, אתם עשויים לגלות שלכל דבר בעולם שלנו ישנה צורה. הצורה נמצאת בכל מקום והיא משפיעה לנו על המח גם מבלי שנשים לב לכך.

אם תרצו או לא, בין אם זה מודע ובין אם לאו, הצורה היא הדבר הראשון שהמח שלכם מתייחס אליו כאשר אתם מסתכלים על אובייקט או על סצנה מסוימים.

באמנות בכלל ובצילום פרט, הצורה היא אחד מאותן ששה אלמנטים עיצוביים שנמצאים בחלל שלנו ומגרים את המח שלנו בכל רגע נתון ביום, ולמעשה – הצורה היא חלק מאוד חשוב בבניית הקומפוזיציה של התמונה.
בין אותן ששת האלמנטים נמנים גם צבע, מרקם, נקודות, קווים וחלל.

כל תמונה מכילה צורה אחת או יותר, אבל תמונות גדולות הן אלה המכילות שילובים של צורות, צורות ניגודיות או תמונות שבהן הצלם השתמש בצורה מיוחדת או מעניינת כד ליצור יותר עניין לצופה.

הצורה עוסקת בתכונות הממדיות של האובייקט וניתן למצוא אותה בכל אובייקט שיש לו מתאר ברור. כדי להבין טוב יותר את הרעיון הזה, אתם יכולים פשוט להסתכל על תמונה שבה הנושא מופיע כצללית מול רקע בהיר (כמו צילום של אדם או בניין על רקע של שקיעה) וכך תוכלו להסתכל על הנושא בצורה אחרת לגמרי ולהתייחס אליו שלא באופן הטבעי שלו מכיוון שבצללית אין עומק ויזואלי לנושא, כך שהוא שטוח והפרטים שלו מוסתרים מכם וזה משאיר לכם את האפשרות לחשוב רק על המטרה שלשמה נועדה התמונה.

צילום: תומר אלמקייס.

זו הייתה רק דוגמא לעניין, אבל כמובן שהצורה אינה מוגבלת רק לצלליות, שכן דימוי תלת ממדי יכול גם כן להיות בעל צורה חזקה.
הרעיון הוא ללמוד למצוא אובייקטים עם צורות מושכות ולצלם אותם באופן מושך באותה מידה..
כמו בכל חוקי הקומפוזיציה, שימוש מיומן בצורות יכול לחזק לכם את המשמעות ולהוסיף לא מעט עניין לתמונות שלכם.

בפוסט הזה אנסה לגרום לכם להבין איך הבנה בסוגים השונים של הצורות ובקיום שלהם בטבע יעזרו לכם להשתמש בהם בצילום שלכם, ושמדובר באחת הדרכים היעילות יותר לשפר את טיב התמונות שלכם בצורה משמעותית.

צורה אורגנית לעומת צורה גיאומטרית

צורות אורגניות מתרחשות לרוב בטבע, ומכאן שמן. הן כוללות קימורים, כמו כאלה שאתם יכולים לראות בדרך כלל בצמחים למיניהן, או צורות לא סדירות כמו אלו שאתם יכולים לראות על סלעים.

צילום: אביב קורט.

לעומתן, צורות גיאומטריות הן ישרות וסימטריות וניתן יותר למצוא אותן כאשר הן עשויות מעשה ידי אדם, כגון מבנים, כבישים, גשרים, מכוניות, ובפועל – בכל מוצר שאתם עשויים להחזיק כרגע ביד.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

צורות חיוביות לעומת צורות שליליות

אם רק עכשיו התחלתם להכניס את הצורות לצילום שלכם במודע, יש מצב גדול שאתם מתמקדים בעיקר בצורות חיוביות. זאת אומרת שאתם מתמקדים בצורה מוחשית שלא קשה לפספס אותה. כמו טבעת, למשל, שצורתה עגולה וכולנו רואים את זה. אבל הגיע הזמן לחפש גם צורות שליליות, כאלו שאין להם צורה משלהם אבל הן נוצרו על ידי חפצים סביבם, על ידי תאורה או אפילו על ידי זווית צילום נכונה שרק אנחנו כצלמים יכולים לשים לב אליה.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: אביב קורט.

צילום: אביב קורט.

אז מה הצורות יכולות לספר לנו?

באופן כללי, לצורות יש המון מה לספר לנו והן מעבירות לנו המון מידע. הצורות מצביעות על גודל ומשקל, והאינטראקציה שהן מקיימות עם הסביבה ועם אובייקטים אחרים בסביבה תספר משהו על הפרופורציה של האובייקט, איך הוא משתווה לאחרים ועד כמה הוא חשוב ודומיננטי.

כמו קווים שיכולים לשמש כקווים המוליכים אל הנושא או כאלה המוליכים בין אובייקטים בתמונה, כך גם צורות יכולות להוביל אותנו אל הנושא, לחזק את האמירה עליו ולהעביר מסרים שונים. צורות רגילות כמו עיגולים, ריבועים ומשולשים מעבירות תחושה של סדר ויציבות. צורות לא סדירות כמו מלבנים, מקבילים ומעוינים יכולים להוסיף לתמונה אשליה של תנועה או פשוט לגרום לה להיראות דינמית יותר.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

שימוש יעיל בצורות

כאשר אתם מסתכלים על הנושא שלכם, נסו לחשוב מה הופך אותו למעניין. אם קווי המתאר שלו דומיננטיים יותר מאשר העומק התלת ממדי שלו, אתם צריכים לגשת אליו עם התייחסות לכך הרבה יותר מאשר ההתייחסות לעומק שלו.

חשוב לעשות את ההבחנה הזו מכיוון שתבנית וצורה יוצרים 2 סוגים שונים של דימויים. אם הנושא שלכם מעניין יותר בגלל הצורה שלו, אתם צריכים לתת את הדגש יותר על הזווית, על הפרספקטיבה ועל המיקום של האובייקטים האחרים בפריים.

צילום: תומר אלמקייס.

לעומת זאת, אם הנושא שלכם מעניין יותר בגלל התבנית שלו, אז תצטרכו להתייחס יותר לאור ולצל ולהתייחס לצורה שלו כצורה דו ממדית ולא כצורה תלת ממדית.

את הצורות אתם תוכלו למצוא באובייקט יחיד או באוסף של אובייקטים והשילוב ביניהם. בתור התחלה, כדי לא להוליך שולל את הצופה בתמונה, נסו למצוא אובייקטים בעלי צורות דומות ולשלבם בתוך התמונה שלכם. לפעמים, שילוב של יותר מדי צורות בפריים אחד עלול לבלבל את המח של הצופה בתמונה וליצור קצת בלגן.

צילום: תומר אלמקייס.

כיצד להביא את זה לידי ביטוי בפועל?

לפעמים, כדי ליישם דברים בפועל וגם כדי להיות צלמים טובים יותר, אתם צריכים להעמיד את עצמכם בנקודת מבטו של הצופה בתמונות. התרגיל הראשון והטוב ביותר שאתם יכולים לעשות הוא פשוט להתבונן בתמונות שלכם, לבקר את התמונות שלכם, לבחון אותן ולחפש צורות חיוביות ושליליות. דהיינו צורות ממשיות של אובייקטים או צורות שנוצרו כתוצאה משילוב של אובייקטים בפריים.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

בשלב הבא, תבחרו את התמונות האהובות עליכם כולל התמונות שנראות לכם פחות עובדות מהבחינה הזו. חפשו צורות גיאומטריות וצורות אורגניות חזקות ותשאלו את עצמכם את השאלות הבאות:

  • מה הופך את התמונות האלה לתמונות חזקות?
  • מהם מצבי הרוח שהתמונות משדרות לכם?
  • האם התמונות המועדפות שלכם משלבות סוגים שונים של צורות?
  • האם הן מכילות צורות דומות?
  • האם הצורות האלה תורמות לתמונה או שמא הן צורמות לעין וגורמות לאי נוחות?

לאחר שסיימתם לענות לעצמכם על השאלות האלה, אתם מוזמנים להתחיל להסתכל בעבודותיהם של צלמים אחרים שאתם עוקבים אחריהם. הסיכויים גבוהים מאוד שמעכשיו אתם תתחילו לשים לב לצורות האלה בכל תמונה.
השוו את התמונות האלה לתמונות שלכם ותלמדו האם יש מקום אצלכם לשיפור.

כמה מילים לסיום

צורות עשויות להיות חלק מאוד משמעותי מהתמונות שלכם, אם רק תשימו לב אליהן. השימוש בהן ישפר את התמונות שלכם בגלל האסתטיקה שהן יכולות להכניס לתוך הקומפוזיציה, הן תמקדנה את עינו של הצופה ותובלנה אותו להתבונן במקומות שאתם בוחרים.
צורות הן חלק חשוב מאוד מהשפה הצילומית והן יכולות להיות המהות של הקומפוזיציה או אלמנט משני שגורם לדימויים להיות מעניינים יותר או ראויים לצפייה.

רכשו לעצמכם את המיומנות הזו וצאו איתה לשטח בפעם הבאה שאתם מצלמים. כשיש לכם זמן בסיטואציה המצולמת שלכם, קחו לכם מספר רגעים כדי לבחון את הסביבה שלכם מבחינת צורות. אם אתם לא מוצאים צורות מעניינות, שנו את זווית הצילום שלכם, תתרוממו, תתכופפו ותזוזו כמה שיותר על מנת לאפשר לעצמכם להתבונן בנושא שלכם מנקודות מבט שונות.
במילים אחרות, אלצו את עצמכם להבחין בצורות שסביבכם ובסופו של דבר אתם תפתחו את המיומנות הזו באופן טבעי.

כמובן שלא כל תמונה צריכה לשלב צורות. תמונה יכולה להיות בנויה משילוב של צבעים, קווים, נקודות, מרקם וכדו'. גם אם תתמקדו רק באחד מאלו, התמונות שלכם עשויות להיות חזקות בסופו של דבר, אבל אין ספק ששימוש בצורות בתמונות שלכם הוא מקום מצוין להתחיל בו. במיוחד לאלו מכם שרואים את הצילום כמהות החיים ורוצים להתקרב אליו מנקודת מבט אמנותית יותר.

לאחר שהבנתם את כל העניין הזה של צורות ולפני שאנחנו מסיימים כאן, אני רוצה לבקש מכם דבר אחד אחרון!
בבקשה, אל תסתכלו על העניין הזה כעניין טכני בלבד. השתמשו בעיניים שלכם, בלב שלכם ובנשמה שלכם כשאתם מצלמים.

הצילום הוא אמנם טכני בחלקו, אך כל העניין הטכני נמצא כאן רק על מנת לשמש לנו ככלי שאמור להפוך את התמונות שלנו לתמונות שמספרות סיפור, לתמונות הרבה יותר עשירות ומסקרנות, וכמובן לתמונות שמביעות רגש ותחושות.

חברים, תודה רבה שקראתם אותי. אתם מוזמנים לכתוב לי למטה בתגובות, לשאול שאלות, להביע דעה.
כמו כן, אתם מוזמנים לשתף את הפוסט הזה בשמחה לכל אותם אלו שישמחו לקרוא אותו.

אם עדיין לא נרשמתם לניוזלטר שלי, אתם מוזמנים לעשות זאת כעת ולהתעדכן על כל פוסט חדש שיוצא לאוויר העולם.

אז נתראה (איך לא?) בפוסט הבא 🙂

6 סיבות לכך שהתמונות שלכם לא מספיק בפוקוס ואיך תפתרו את זה

באמת שאין דבר מתסכל יותר מלחזור הביתה מיום צילום ולגלות שחצי מהתמונות שלכם לא בפוקוס.

כשאתם מצלמים, אתם יכולים לעשות הרבה טעויות שלפעמים גם עשויות להיראות טוב למרות (ולפעמים בגלל) שהן טעויות, אבל חוסר פוקוס לרוב ייראה רע, אלא אם כן מדובר בעניין אמנותי שלשמו התכנסתם.

פוקוס הוא אחד הדברים החשובים בצילום. עם הזמן הטכנולוגיה מתפתחת וענייני הפוקוס הופכים למורכבים ומסבכים יותר מיום ליום עם אפשרויות רבות כל כך שעומדות לרשותנו.

אז אם קיימת מערכת פוקוס אוטומטית כל כך חכמה במצלמות שלנו, למה לא הכל מושלם? למה בכל זאת אנחנו נמצא את עצמנו הרבה פעמים נטולי פוקוס בכלל?

אז קודם כל, העובדה שיש לנו פוקוס אוטומטי זה לא אומר בהכרח שהפוקוס נעשה אוטומטית. עדיין יש לנו את הבחירות של איפה, כמה, למה ואיך..
המצלמה נותנת לנו לא מעט כלים, אבל אנחנו צריכים להכיר את כל הכלים שיש לנו כדי שנדע במה לבחור, מתי לבחור, למה לבחור וכדו'.

היום אני אתכם כדי לסקור 6 תרחישים אפשריים שעלולים לגרום לתמונות שלכם לצאת מפוקוס. אם תמנעו מכל אותם המצבים, אתם תוכלו לצלם את התמונות החדות שתמיד רציתם.

1. עדשה לא מכוילת.

באופן כללי, אם אתם משתמשים במערכת הפוקוס האוטומטית של המצלמה והעדשה שלכם, אז העדשה שלכם צריכה להיות מכוילת לגוף המצלמה. אם יש לכם מספר עדשות, אז כולן צריכות להיות מכוילות לגוף המצלמה. אם יש לכם גם מספר מצלמות, אז כל העדשות צריכות להיות מכוילות לכל מצלמה.

לפני שאתם ממהרים לנסוע למעבדה ולשלם על זה לא מעט כסף, אתם צריכים לדעת שאתם יכולים לכייל את העדשות שלכם דרך גוף המצלמה. אם תעשו את זה עבור כל העדשות שלכם, מובטחות לכם תמונות חדות לאין ערוך גם בצמצמים פתוחים מאוד!

והנה 2 חבר'ה אלופים שב-4:30 דקות יסבירו לכם איך לכייל את העדשות שלכם כמו שצריך:

2. הגדרות פוקוס אוטומטי שגויות.

פוקוס אוטומטי הוא בהחלט אחד מפלאי הצילום המודרני ואין שום סיבה שצריכה לגרום לנו לא ללמוד להשתמש בו כראוי.

אם תחזרו לימי הצילום האנלוגי, אתם תגיעו לימים שבהם הפוקוס נעשה בצורה ידנית בלבד והקשה מאוד על הצלמים שפספסו לא מעט את הפוקוס בתמונות שלהם, בייחוד כאשר הנושא שלהם היה בתנועה.

לפני מספר ימים נתקלתי בשאלה באחת מקבוצות הצילום שבפייסבוק, כאשר מישהו ציין את העובדה שהוא מצלם רוב הזמן בפוקוס ידני ושאל אם הוא עובד נכון או לא?
אז לפני הכל, אתם צריכים לדעת שחלק גדול ממחיר העדשה שלכם זה מנוע הפוקוס המהיר והחכם. אם הוצאתם עליו כל כך הרבה כסף, אז למה לא להשתמש בו? או למה לא ללמוד להשתמש בו ולנצל אותו כהוגן?

אז יש הרבה שחושבים שלצלם עם פוקוס ידני זה שווה ערך לצילום במצב ידני (M) במצלמה.
זאת אומרת – עם הרבה יותר שליטה. זאת אומרת – מקצועי יותר.
אז זהו, שלא..

מערכת הפוקוס האוטומטית שבמצלמה שלכם היא מערכת מאוד מאוד חכמה ויש בתוכה לא מעט הגדרות שאם אתם תכירו אותן ותדעו מתי להשתמש בכל אחת מהן, אתם תוכלו לשפר את הפוקוס בתמונות שלכם בצורה מאוד משמעותית!

למעשה, כאשר מדובר בפוקוס אוטומטי, אתם יכולים להיות במצב של פוקוס ננעל (AF-S – בניקון / One shot – בקנון) המיועד לאובייקטים סטטיים שאינם בתנועה, ואתם יכולים להיות על מצב פוקוס עוקב (AF-C – בניקון / AI SERVO – בקנון) המיועד לנושאים שבתנועה.

בנוסף, לכל אחת מהתכונות האלה, יש תתי הגדרות המתאימות לצרכים שלכם, להרגלים שלכם ולסיטואציות שאותן אתם מצלמים.

ההבדל העיקרי בין 2 המצבים הוא שבמצב פוקוס ננעל, אתם מבצעים את הפוקוס על ידי חצי לחיצה או על ידי לחצן הפוקוס האחורי (הרחבה בסעיף הבא) והפוקוס פשוט ננעל לפי מרחק מסוים וזהו. הוא לא יזוז לכם יותר עד שתבצעו פוקוס מחדש.
במצב של פוקוס עוקב מדובר בפוקוס שהוא רציף, כך שהוא פשוט יעקוב אחר הנושא שבתנועה וישמור עליו בפוקוס לאורך כל הדרך (כל עוד האצבע לוחצת על הכפתור, כמובן) מבלי שתצטרכו לבצע פוקוס בכל פעם מחדש.

אז אם אתם מוצאים חלק מהצילום שלכם לא בפוקוס, כנראה שאתם לא נמצאים על ההגדרה המתאימה לסיטואציה.

אם כך, אז למה לא להשתמש תמיד בפוקוס עוקב ולהישאר רגועים?
מכיוון שבפוקוס עוקב, המנוע תמיד מחפש לזוז, כך שאם הוא על אובייקט סטטי אתם עלולים לפספס את הפוקוס.

כדי לשלוט יותר במערכת הפוקוס האוטומטית של המצלמה שלכם, אני ממליץ לכם לקרוא על 10 הטכניקות שיעזרו לכם להיכנס לפוקוס ולצלם תמונות חדות יותר באמצעות קביעת הפוקוס במצלמה.

3. השתמשו בלחצן הפוקוס האחורי (Back – Button).

לא כולם מודעים אליו, אבל הוא קיים בכל מצלמה שקצת מכבדת את עצמה. באלה שהוא לא קיים בהן, אך עדיין קצת מכבדות את עצמן, ניתן להגדיר לחצן אחר שיעשה את העבודה.

לחצן הפוקוס האחורי נמצא מאחורי המצלמה במקום המתאים ללחיצה על ידי האגודל והתפקיד שלו הוא ליצור הפרדה מוחלטת בין פעולת הפוקוס לפעולת הצילום.

אתם בטח שואלים את עצמכם למה צריך את זה? הרי רובכם התרגלתם לבצע את הפוקוס בחצי לחיצה דרך כפתור הצילום ומיד לאחר מכן לצלם את התמונה, אז למה צריך להפעיל 2 אצבעות במקום אצבע אחת?

כמו שאמרתי קודם, לחצן הפוקוס האחורי ייצור הפרדה מוחלטת מכפתור הצילום, כך שהפוקוס שלכם יהיה הרבה יותר בשליטה. זה מתאים במיוחד לעבודה עם פוקוס עוקב כאשר הנושא שלכם נמצא בתנועה.
במצב הזה, אתם לא תהיו מחויבים לצלם רצף של תמונות כדי לתפוס את הרגע המכריע, אתם פשוט תצטרכו ללחוץ על הפוקוס באצבע אחת ולצלם באצבע אחרת רק כאשר הרגע שאתם רוצים מופיע לנגד עיניכם.

אני מזמין אתכם לקרוא כאן על לחצן הפוקוס האחורי שיעשה לכם חיים יפים יותר.

4. שימוש לא נכון בנקודות המיקוד.

Camera viewfinder – vector

סביר להניח שלמצלמה שלכם יש המון נקודות מיקוד. משהו שנע בין 11 ל-150 נקודות מיקוד ואף יותר מכך, בהתאם לדגם המצלמה שלכם.

אז הכל טוב ויפה, ונקודות המיקוד הן בהחלט כלי עזר מעניין, אבל לא תמיד הן יעבדו לכם כמו שצריך. למעשה, כל מה שאתם צריכים לדעת זה שנקודת הפוקוס הטובה והיעילה ביותר היא זו שנמצאת במרכז העינית שלכם.

בצילום באור יום, שימוש בנקודות הפוקוס הצדדיות יכולות להיות מועילות גם כן, אך ככל שהתאורה תהיה חלשה יותר, המצלמה תתקשה לבצע פוקוס כאשר נקודת הפוקוס לא נמצאת במרכז הפריים.

דבר נוסף שקורה לא מעט זה שאנחנו לפעמים שוכחים את נקודת הפוקוס בצדדים או שאפילו לוחצים בטעות על הג'ויסטיק ומזיזים אותה מבלי להתכוון. כשזה קורה, זו הדרך המדהימה ביותר לפספס את הפוקוס בתמונה שלכם.
פשוט תסתכלו תמיד על נקודת הפוקוס ותבינו אם היא נמצאת במקום שאתם רוצים. בחלק מהמצלמות ישנו כפתור המיועד לנעילת נקודת הפוקוס כדי שהיא לא תזוז שלא מרצונכם.

במצלמות המתקדמות ביותר, אלו שמצוידות במסך מגע, אתם יכולים ממש לגעת באזור שאתם רוצים לבצע פוקוס ולהתמקד עליו בקלות, ממש כמו שאתם עושים עם הטלפון שלכם.
זו בהחלט פריצת דרך נוספת בעולם הצילום הדיגיטלי 🙂

5. בצילום מבוקר, נסו להשתמש במסך המצלמה שלכם.

תמיד אני אומר שאין כמו צילום דרך עינית המצלמה. זו הדרך היעילה, המהירה והנוחה ביותר לצילום. מה שכן, אם אתם מצלמים נוף, סטודיו או כל דבר אחר שמצריך מכם צילום מבוקר והמצלמה שלכם ממילא יושבת על חצובה, אתם יכולים להשתמש במסך המצלמה שלכם ולבצע פוקוס בצורה מדויקת ביותר על ידי תצוגה גדולה יותר של התמונה שלכם, קרבה לפרטים הקטנים ווידוא שהכל חד כתער.

זהו פיצ'ר שימושי ביותר לצילומים מבוקרים. לימדו להשתמש בו ותשמרו על תמונות חדות להפליא.

6. כשצריך, היעזרו בפוקוס הידני.

כן, אני רציני. למרות כל מה שאמרתי בתחילת הפוסט.

אני עדיין עומד במילים שלי, אבל יש מצבים שבהם יהיה קשה למצלמה לבצע פוקוס (כמו בתנאים של תאורה חלשה) או שפשוט תרצו לקבוע את הפוקוס לפי מרחק היפרפוקאלי ולא לפי נושא מסוים , כמו בצילום נוף למשל, ואת זה אנחנו נצטרך לעשות עם פוקוס ידני בלבד.

בדיוק כמו מצבי הפוקוס האוטומטיים, גם כאן צריך לדעת מתי נכון להשתמש בפוקוס הידני. השימוש בפוקוס הידני מתאפשר בכל עדשה (בעזרת טבעת הפוקוס) והוא עשוי להביא לכם חוויות מדהימות לצילום שלכם.

הפוקוס הידני הוא דרך מעולה למקד את התמונות שלכם, החל ממצבים של חוסר באור ועד למצבים של צילום עם פוקוס מדויק ביותר.

בשורה התחתונה, לכל יצרנית מצלמה יש דרכים שונות לבצע פוקוס, וההגדרות עשויות להשתנות מיצרנית אחת לאחרת. לכן אתם צריכים לחפש את הדרכים היעילות ביותר לבצע פוקוס וזאת בהתאם למצלמה שאתם מחזיקים ביד.

סיכום

כשאין פוקוס, הנטייה של המון צלמים היא קודם כל להילחץ.
אבל רגע.. לכל דבר יש פתרון. רק צריך לעצור לרגע, להבין מהו ולתפעל אותו.
פוקוס הוא באמת אחד הגורמים הראשיים לתסכול אצל צלמים ולכן זהו נושא שחשוב להכיר על בוריו ולשלוט בו על כל היבטיו.

אם אתם עדיין לא מכירים את כל מצבי הפוקוס של המצלמה שלכם, אני מציע לכם להכיר אותם במהרה. אם זה לחפש את דגם המצלמה שלכם ביוטיוב יחד עם המילה Focus, ואם זה לפתוח את המדריך שקיבלתם עם המצלמה שלכם ופשוט ללמוד את ההגדרות ולדעת מה כל הגדרה עושה.
שילמתם המון כסף על הציוד שלכם, אז תשקיעו זמן בללמוד אותו!

חברים, תודה רבה שהייתם איתי גם הפעם. כרגיל, אתם מוזמנים לכתוב את דעתכם על הפוסט, לשאול שאלות, להביע דעה.
כמו כן, אתם מוזמנים לשתף את הפוסט בשמחה לכל מי שאתם חושבים שישמח לקרוא אותו.

אם עדיין לא נרשמתם לניוזלטר שלי, אתם מוזמנים לעשות זאת כעת ולהתעדכן על כל פוסט חדש שיוצא לאור.

אז נתראה בפוסט הבא : -)

6 טעויות שאפילו צלמים מקצועיים עושים

כששואלים אותי כמה זמן למדת צילום או כמה זמן צריך ללמוד צילום כדי להיות צלם מקצועי, אני לא ממש יודע מה לענות. למעשה, אין איזושהי תקופת זמן מומלצת כדי ללמוד את התחום הזה, הרי אנחנו כל החיים לומדים. גם אני שכבר עוסק בצילום קרוב ל-12 שנים, מוצא את עצמי לומד כל הזמן דברים חדשים  ומתעדכן בחידושים שיש לעולם הזה להציע.

וזה טוב, כמובן. אם הלימוד היה נעצר מתישהו אז היינו משתעממים מהר מאוד, כך שזה די כיף שיש תחום כזה שלא משנה כמה תדעו ממנו, ככה אתם תצטרכו ללמוד יותר.

צילום של תמונה טובה מסתמך על שרשרת של דברים שעל הצלם להתייחס אליהם, ולפעמים זה יהיה בחלון זמן של אלפית השנייה. אם אחד מהדברים ילקה בחסר או ייעדר מהתמונה,  הוא יכול להיות ההבדל בין צילום מוצלח לצילום כישלון.

הבעיה העיקרית היא שככל שאנחנו הופכים להיות צלמים מקצועיים יותר, אנחנו נכנסים למעין "טייס אוטומטי" שזה מצב שבו הדברים נעשים אצלנו בצורה טבעית לגמרי ומתוך הרגל כלשהו. כשזה קורה, אנחנו נכנסים למצב שבו אנחנו יכולים לעשות טעויות ואולי גם לשכוח כל מיני דברים בדרך.

בפוסט הזה, החלטתי להתייחס לא רק לטעויות שצלמים מתחילים עושים, אלא לטעויות שגם הצלמים המנוסים ביותר יכולים ליפול בהם.

קראו והפנימו 🙂

טעות מס' 1: שוכחים את ה-ISO על מצב אוטומטי.

ISO אוטומטי יכול להיות כלי לא רע לצלם אם תדעו להשתמש בו בתנאי תאורה קשים. מה שכן, העבודה עם ISO אוטומטי די מזכירה את העבודה עם מצב עדיפות צמצם או תריס ולכן במצב הזה אתם תצטרכו להשתמש גם בכפתור פיצוי החשיפה.

בכל אופן, ידוע ששימוש ב-ISO גבוה לא מכניס לנו אור פיזית אל תוך העדשה ובגלל זה הוא משפיע מאוד על האיכות ועל החדות של התמונות שלנו. כשאנחנו שולטים בו, אנחנו יכולים לקבוע אותו באופן ידני ולהתאים אותו בצורה מושלמת לחשיפה שלנו, אבל כשהוא על מצב אוטומט, המצלמה פשוט תחליט על איזה ערך לשים אותו בהתאם לתאורה הזמינה.

לפעמים קורה שצילמתם אתמול בערב עם ISO אוטומטי ופשוט שכחתם את המצלמה על המצב הזה וככה כל התמונות שצילמתם למחרת צולמו ככה. לפעמים קורה גם שבטעות עוברים למצב אוטומטי ב-ISO.
במצב הזה, התוצאה המתקבלת מגיעה בצורה של תמונות באיכות ירודה בהרבה מקרים, ובלבול גדול. במצב הזה אתם יכולים להיות על מצב צילום ידני (M) אבל ההתנהגות של המצלמה תהיה כמו מצב חצי אוטומט (עדיפות תריס או עדיפות צמצם) ולא תבינו למה.
במצב הזה, חוסר ערנות מצדכם יגרום לכם לאבד שליטה על הצילום שלכם וללכת לאיבוד.

להשתמש ב-ISO כשצריך ובתבונה. צולם ב-ISO 6400. צילום: תומר אלמקייס.

כמו שציינתי קודם, צילום ב-ISO אוטומטי דומה לעבודה במצב חצי אוטומטי. במצב הזה המצלמה מתייחסת אך ורק לאור הסביבתי הקיים ולכן עבודה עם ISO אוטומטי לא תקפה בעבודה עם פלאש מכיוון שפלאש הוא לא אור שעובד באופן רציף.

בכל אופן, תמיד לפני צילומים תבדקו את ההגדרות של ציוד הצילום שלכם כדי לוודא שאתם מתחילים את הצילומים בתקינות מלאה. זה יעשה לכם גם איזשהו שקט נפשי. בנוסף, אם אתם מרגישים שינויים לא הגיוניים בחשיפה, תוודאו את העניין שלא עברתם ל-ISO אוטומטי בטעות.

טעות מס' 2: לא מרוקנים את כרטיסי הזיכרון.

אחד הדברים שצלם צריך להקפיד עליהם זה לרוקן את כרטיסי הזיכרון מיד עם סיום הצילומים. בפועל, כשאנחנו מסיימים יום צילומים ארוך, כל מה שאנחנו רוצים לפעמים זה רק לשתות את הקפה שלנו בשקט וללכת לישון. אלא שמה שקורה אחר כך יגרום לכם בהרבה מקרים לשכוח מהכרטיסים שלכם ולדחות אותם ליום המחרת במקרה הטוב או עד יום הצילומים הבא במקרה הרע.

ככה אתם יכולים למצוא את עצמכם מגיעים ליום הצילומים הבא מבלי שרוקנתם את כרטיסי הזיכרון שלכם ומבלי שגיביתם את החומרים שעליהם. אז יכול להיות שצילמתם על כרטיס נוסף במקביל, אבל זה לא מעלים את העובדה שהתמונות שלכם לא מגובות במחשב בצורה מסודרת.

אז לפני הכל, הדבר שהכי מומלץ לעשות זה לצלם על שני כרטיסים בו זמנית – במידה והמצלמה שלכם מאפשרת זאת כמובן. ככה אם אתם שוכחים לפרוק את התמונות למחשב, אז לפחות יש לכם אותן על 2 כרטיסים, שזו חצי נחמה.

הדבר הבא זה לגבות את הכרטיסים במחשב, כאמור.
חוץ מזה, תדאגו שתמיד יהיה לכם כרטיס נוסף בתיק למצבים כאלה.

טעות מס' 3: לא מגבים את החומרים שלכם.

בהמשך לסעיף הקודם, אחת הטעויות הנפוצות היא לא לגבות את החומרים שלכם כשמרוקנים את כרטיסי הזיכרון. אחד הדברים שהכי הכי חשוב להקפיד עליהם זה שכאשר אתם מרוקנים את כרטיסי הזיכרון, תעתיקו את הקבצים שלכם ל-2 דיסקים קשיחים שונים.
עותק אחד יכול להיות על המחשב, אך תדאגו לכך שהעותק השני יהיה על הארדיסק קשיח חיצוני ועדיף כזה שלא מחובר למחשב תמיד. כבר שמעתי על סיפורים של האקרים שפרצו למחשבים אישיים וביקשו כופר גבוה על מנת לא למחוק כליל את הקבצים. מה גם שעולם הקבצים הדיגיטליים הוא עולם בעייתי יותר וכל תקלה הכי קטנה יכולה לעלות לכם ביוקר.

תעשו לעצמכם את הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות ותרכשו לעצמכם הארדיסק חיצוני נוסף שישמש לכם כגיבוי על כל הקבצים שלכם.

אתם יכולים גם להגדיל ראש ולשלם לענן אינטרנטי כמו Dropbox, Goole drive, Adobe cloud, וכדו' (יש המון. אם אתם מכירים משהו טוב, אז מוזמנים לשתף בתגובות) וככה אתם מוגנים גם מפני גניבה, שריפה וכדו' (לא עלינו ולא עליכם). רוב האתרים מציעים גם שירות חינמי שייתן לכם בין 5 ל-20 ג'יגה במתנה.

טעות מס' 4: לא מטעינים סוללות.

אחד הדברים שהכי קל לעשות זה לשכוח להטעין את הסוללות של הציוד שלכם, בין אם מדובר בסוללות של המצלמה או בסוללות של הפלאש, והאמת היא שזה קורה לרוב בדיוק מאותן סיבות שכתבתי בסעיף 2. מדי פעם אנחנו פשוט לא נטעין את הסוללות שלנו כי אנחנו נחשוב שיש לנו מספיק כח בסוללה כדי שהיא תספיק לנו גם ליום הצילום הבא וזו טעות חמורה.

כמו שאתם פורקים את כרטיסי הזיכרון שלכם עם סיום יום הצילומים, כך אתם צריכים גם להטעין את הסוללות שלכם לפני יום הצילום הבא ולוודא שהן טעונות עד הסוף. הכי גרוע זה לנסוע 80 ק"מ לסט הצילומים ולגלות שאתם בלי סוללה.

וכן, זה קורה גם לטובים ביותר 🙂

טעות מס' 5: לוקחים אתכם יותר מדי ציוד שאתם לא זקוקים לו.

כצלמים, אנחנו מחזיקים באמתחתנו לא מעט ציוד שמשמש אותנו למטרות שונות. הטעות הגדולה ביותר שצלם יכול לעשות לעצמו היא לקחת איתו ליום הצילום ציוד שהוא לא צריך.

אז נכון שהרבה פעמים הסיבה העיקרית לכך היא "שיהיה".. מקסימום לא נשתמש בו..

אבל.. 

אם אתם יודעים מראש שלא תזקקו לציוד הזה, אז למה לסחוב אותו אתכם לחינם? זה יכול להאט אתכם באופן משמעותי גם מבחינה פיזית -כי אתם תצטרכו לסחוב את הכל- וגם מבחינה אמנותית שעלולה לבלבל אתכם באיזה ציוד להשתמש ומתי.

פשוט תחשבו על מה שאתם הולכים לצלם ותכניסו לתיק שלכם אך ורק את הציוד שאיתו אתם הולכים לעבוד. אין סיבה לקחת עדשת 85 מ"מ אם אתם הולכים לצלם צילום ארכיטקטורה כמו שאין סיבה לקחת 20 מ"מ אם אתם הולכים לצלם ציפורים.

לי באופן אישי יש מספר תיקי צילום בגדלים שונים ולצרכים שונים. לרוב אני משתמש ב-2 תיקים עיקריים. אחד לסטים קטנים כמו צילום רחוב, צילומי בוק וכדו', והשני לימי צילום רציניים יותר כמו צילום חתונה או הפקות גדולות.

טעות מס' 6: מצלמים מבלי לסקור את הסביבה יותר מדי.

צילום: תומר אלמקייס.

לפעמים אנחנו נמצאים במקום כל כך יפה עד שהוא ממש מתחנן אלינו שנצלם אותו. הבעיה היא שהנטייה שלנו הרבה פעמים היא להיות עסוקים מאוד בצילום של נקודה ספציפית עד שאנחנו שוכחים להסתכל מסביב עם העיניים שלנו כדי לחפש נקודות נוספות  לצילום.

לפעמים אנחנו פשוט צריכים להניח לרגע את המצלמה ולהתבונן מסביב. היתרון הבולט בכך הוא שאנחנו פשוט נוכל ליהנות מהיופי דרך העיניים שלנו, שזה לרוב משהו שאנחנו שוכחים לעשות כצלמים. היתרון הבא הוא שאנחנו נוכל לפתח את היצירתיות שלנו יותר אם נקדיש זמן לחיפוש אחר מראות חדשים. כך אנחנו נוכל גם לראות את הסביבה באור אחר ולחפש נקודות מבט מעניינות אחרות ולקבל פרספקטיבה שונה לגבי אותו מקום.

סיכום

6 הטעויות שהזכרתי כאן הן טעויות שכל צלם עושה לפחות פעם אחת בחייו כצלם. באופן אישי אני חוויתי כל אחת מהן לפחות פעם אחת, אבל פעם אחת זה באמת יותר מדי.. בסופו של יום, כל אחת מהטעויות האלה ידעה לחשל אותי בדרכה, מכיוון שבסך הכל מדובר בדברים שכולנו צריכים לעבור מתישהו.

מה שכן, אתם יכולים ללמוד מבעלי הניסיון ולמנוע לא מעט נזקים לעצמכם. הטיפ ההתחלתי שאני יכול לתת לכם הוא שבתור התחלה תעשו לכם רשימה על דף ותדביקו אותה לתיק שלכם במקום שבו תוכלו לראות את זה תמיד כמעין תזכורת (אפשר גם בפתקים של הטלפון) ותרשמו בה את כל הדברים שאתם צריכים לעשות לפני תחילת הצילומים ואת כל הדברים שאתם צריכים לעשות לאחר הצילומים.

הנה כל מה שאני עושה, אולי זה יעזור לכם.

לפני הצילומים:

  • מסדר תיק עם הציוד הנדרש.
  • מוודא שכרטיסי הזיכרון ריקים.
  • מפרמט את כרטיסי הזיכרון.
  • מטעין סוללות / מוודא שכל הסוללות טעונות ונוכחות בתיק.
  • עובר על הגדרות המצלמה ומוודא שלא שכחתי הגדרה מסוימת מאמש.
  • במידה ואני יוצא לצלם עם 2 מצלמות, אני מכוון שעונים באופן מדויק בשתיהן למען הסדר הטוב בקבצים.

לאחר הצילומים:

  • בודק שכל הציוד נוכח בתיק ובמקום המיועד לו (שיטה טובה לא להשאיר מזכרות בשטח).
  • פורק כרטיסים למחשב אל תוך תיקייה עם שם הפרויקט.
  • יוצר עותק גיבוי בהארדיסק חיצוני.
  • מוודא שהכל מגובה 100%.

במידה ויש לי צילומים ביום שלמחרת אני עושה את 2 הרשימות באותו יום וכך מתעורר מוכן לצילומים מבלי להתעסק בזה בלחץ של הבוקר.

חברים, גם הפעם שמחתי להנעים לכם מעט מזמנכם, אז תודה שוב שקראתם אותי. אתם כמובן מוזמנים לכתוב את דעתכם על הפוסט, לשאול שאלות ולהביע דעה.
כמו כן, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה לחברים שלכם.

אם עדיין לא נרשמתם לניוזלטר שלי, אתם מוזמנים לעשות זאת כעת ולהצטרף לרשימת הקוראים שלי ולהיות מעודכנים בכל פוסט חדש שעולה לאוויר.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

איך הבנת האור תעזור לכם לצלם תמונות טובות יותר

האם חשבתם פעם מה הופך צלם טוב לצלם מצוין?

אגלה לכם. מה שהופך צלם טוב לצלם מצוין זהו האופן שבו הוא משתמש באור.
צלם טוב יודע איך לחבר תמונה, איך עם זווית צילום מסוימת הצופה יקבל נקודת מבט ייחודית על הנושא, הוא יודע איך לתפוס את הרגע המכריע בצורה מעניינת וייחודית והוא ידע כיצד לספר סיפור בתמונות וגם איך להעביר רגש ותחושות באמצעות הצילום.

צלם מצוין יעשה את כל אלו בצורה הטובה ביותר, אבל הוא יעשה אותם עם שימוש מושכל באור!

אור זה דבר פשוט. באמת. בדיוק בגלל זה חלקכם לא תמיד מודעים אליו או שלא משקיעים בו את הזמן ותשומת הלב הראויים לו. מסיבה כואבת זו קיימים לא מעט אנשים בעולם הזה שיכולים לבלות המון זמן עם המצלמה מבלי לחשוב באמת על האור, על האופי שלו ועל האיכות שלו.

אז לא מזמן נשאלתי "מה זה אור רך?" ו"מה זה אור קשה"? "מה ההבדל ביניהם" ו"כיצד אדע מתי להשתמש במה?".
אז החלטתי שבפוסט הזה אתייחס לנושא הכה חשוב הזה כדי שבפעם הבאה שתצאו לצלם אתם תדעו להתייחס לאור קצת אחרת ולשפר את רמת הצילום שלכם באופן משמעותי.

צילום: תומר אלמקייס.

אור טבעי מול אור מלאכותי

מבחינתנו הצלמים, אנחנו מחלקים את האור ל-2 קטגוריות עיקריות: אור טבעי ואור מלאכותי. כל קטגוריה כזו טומנת בחובה תתי קטגוריות של אור שלכל אחת מהן מאפיינים שונים.

לדוגמא, האור הטבעי מקושר בעיקר לשמש אבל הוא יכול להגיע גם כאור נר, אור מדורה או אור ירח. למרות שכל אלו הם למעשה סוגים של אור טבעי, לכל אחד מהם יש מאפיינים אחרים הקשורים לרכות, עוצמה וצבע.
שמש בצהריים תפיק אור שצבעו לבן בעוד שנר או מדורה יפיקו אור שצבעו כתום / אדום.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

אור מלאכותי הוא למעשה כל אור שאינו טבעי, כגון: נורת להט, פלואורסצנט, תאורת רחוב, פנס של רכב, פלאשים וכדו'. גם כאן, לכל סוג של אור ישנם המאפיינים שלו שגם הם (איך לא?) קשורים לרכות, עוצמה וצבע.
נורת הלהט תיצור אור בגוונים של צהוב / כתום בעוד שנורת הפלואורסצנט תיצור אור בגוונים כחול עם סטייה לירוק.

מעבר למאפייני הצבע, יש את מאפייני האופי. אור שמגיע ישירות ממקור האור יפיק אור השונה מאור שעובר דרך מקור ריכוך כגון ענן (בתאורה טבעית) או אהיל (בתאורה מלאכותית).
בתאורה הטבעית גם ישנה חשיבות גדולה לשעה ביום מכיוון שלשעה ישנה השפעה גדולה על כיוון האור, צבעו ורכותו.

המאפיינים של האור

אני בטוח ששמעתם יותר מפעם אחת את המושגים "אור רך" ו"אור קשה". כשמשתמשים במושגים האלה מתכוונים לכך שאור קשה הוא אור מאוד חזק שיוצר צללים קשים ואור רך הוא אור שיוצר צללים רכים.
אור קשה הוא למעשה אור המגיע ממקור אור קטן וישיר כמו שמש ביום לא מעונן. לעומתו, אור רך זה אור המגיע ממקור אור גדול או כזה שעבר דרך מקור ריכוך שהגדיל את מקור האור בצורה משמעותית ופיזר אותו – כמו אור שמש ביום מעונן.
אור עקיף גם הוא רך, והכוונה לאור החוזר ממשטח גדול כמו קיר או רפלקטור.

יש מצב שאי שם בקריירת הצילום שלכם נאמר לכם להימנע משימוש באור קשה ולהרבות ככל האפשר בצילום באור רך. מי שאמר לכם את זה רצה לעזור לכם כי בסך הכל זה די בסדר לחשוב ככה וברוב המקרים זה גם די יעזור לכם.
אור רך יגדיל את הטווח הדינמי שבסצנה שלכם וכך תקבלו תמונות עשירות יותר בפרטים בעוד שהאור הקשה יהיה אור קונטראסטי מאוד ועם הרבה פחות פרטים.

יחד עם זאת, ולמרות מה שאמרו לכם, לאור הקשה יש מקום מאוד טוב ומאוד חיובי בקריירת הצילום שלכם. לדוגמא, אם אתם רוצים להדגיש אזור מסוים בסצנה שלכם, אתם תוכלו לעשות את זה מצוין בצהריים ללא עננים. כך גם אם אתם רוצים לשדר דרמה או אם אתם מצלמים משטח בעל מרקם מסוים שאותו אתם רוצים להדגיש.
אור קשה יכול להיות בחירה מצוינת בהרבה מקרים, אז אל תחסמו אותו. בנוסף לכך, לימדו כיצד להשתמש בצללים כדי ליצור תמונות דרמטיות ומעניינות יותר.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

רוב הזמן אנחנו רוצים לצלם באור רך כמו ביום מעונן, אור חלון או אור כזה שאנחנו מוצאים בשעת הקסם שמופיעה לפני הזריחה ואחרי השקיעה.

כמו שאמרתי קודם, האור הרך יניב לנו הרבה יותר פרטים בתמונה והוא גם יחמיא יותר לאנשים.

צילום: תומר אלמקייס.

טמפרטורת הצבע

נו, בטח שגם את המושג הזה שמעתם יותר מ-5 פעמים. בטח גם שאלתם פעם "איך צבע יכול להיות טמפרטורה?"
כן, זה קצת מסבך, אני יודע.. אבל זה מסבך רק ברמת התיאוריה כי בפועל זה הדבר הכי קל בעולם!

בקיצור, טמפרטורת הצבע היא למעשה תרגום לצבע שהיה מתקבל אם הייתם לוקחים מתכת שחורה ומחממים אותה ללא הפסקה. כך, כשהמתכת תגיע ל-1000 מעלות צבעה יהיה אדום. לאט לאט, ככל שתחממו אותה יותר, הטמפרטורה תעלה וצבע המתכת יתחיל להשתנות לכיוון הכתום, צהוב, לבן, תכלת ועד שהיא תגיע לגוון הכחול שזוהי טמפרטורה של 10,000 מעלות קלווין.

עכשיו זה נשמע לכם יותר מוכר, ויש סיכוי שעכשיו גם הבנתם למה נורת טונגסטן (להט) שמפיקה צבע כתום מתאפיינת בטמפרטורה של 3200 מעלות קלווין.

בסדר, אתם עדיין יכולים לומר שזה מסובך לכם, אבל שתדעו שבעבר הלא כל כך רחוק, כל צלם היה חייב לשחות בחומר הזה כדי לדעת שאם הוא לא מצלם באור יום הוא יצטרך להרכיב פילטר צבעוני כדי לסנן צבעים לא רצויים או שהוא פשוט יתקע עם תמונות אדומות, צהובות וכחולות.
זה קרה מכיוון שסרטי הצילום הגיעו מותאמים לאור יום בלבד, כך שכדי לאזן צבעים בתאורות אחרות, הצלם 'נאלץ' להשתמש בפילטרים צבעוניים.

היום הכל הרבה יותר קל ואיזון הצבעים נעשה בצורה דיגיטלית, כך שאנחנו יכולים לאזן את הצבעים דרך הגדרת האיזון הלבן -White Balance (או בקיצור – WB) שבמצלמה הדיגיטלית שלנו.
הרבה צלמים, חובבים ומקצועיים, משתמשים בהגדרת ה-WB האוטומטית שיודעת לעבוד לא רע בלא מעט תנאים, אבל אם אתם רוצים יותר שליטה על העניין אתם יכולים פשוט לצלם על הגדרות קלווין (K) ובכך לבחור בטמפרטורה הרצויה ולפעמים גם לשבור את האיזון וליצור תמונות ייחודיות מאוד. אם אין לכם הגדרת קלווין במצלמה, אז תוכלו להשתמש בהגדרות המובנות של ה-WB ובכך לאזן את הצבעים בתמונה בהתאם לסיטואציה (יום מעונן, צל, נורת להט, אור יום וכדו') וגם 'לרמות' כשתרצו.

כך או כך, למרות הטכנולוגיה השופעת בכל טוב, אתם חייבים להבין את הנושא הזה לעומק מכיוון שהוא לגמרי עוד כלי בשפה הצילומית.

צילום: תומר אלמקייס.

כיוון האור והשפעותיו על הצילום

לכיוון שממנו מגיע האור יש השלכות רבות על התמונות שלנו. בטח יצא לכם לראות פעם אדם המואר מלמטה. זה נותן תחושה מפחידה וזה בגלל שאנחנו פשוט לא רגילים לראות אור שמגיע מהכיוון הזה.

העובדה הזו צריכה להעיר בכם את ההבנה מדוע כיוון האור הוא חשוב. אתם יכולים לצלם 8 תמונות (ויותר) שונות מאותו מקום עם אותו נושא ועם אותו רקע וזה רק בגלל שאתם תשנו את כיוון התאורה שלכם.
כך תאורה צידית וצללים ארוכים הנוצרים בשעת זריחה או שקיעה יכולים לתת תחושה דרמטית בעוד תאורה אחורית תרגיש קסומה, מיסטית או סוריאליסטית.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

הכיוון של האור יעשה לכם הרבה יותר מאשר להעביר את מצב הרוח של התמונה. כמו שראיתם למעלה, צילומי פורטרט יכולים להיראות שונה מאוד כאשר משתמשים בכיוונים שונים של האור.
כך אור קדמי ישטיח את תווי הפנים, יעלים את המרקם של העור ועל הדרך יעלים קמטים, פצעים ונקבוביות. אור צידי ידגיש יותר את מרקם העור ועל הדרך יבליט קמטים ושאר פגמים כך שהוא דורש תשומת לב רבה.

עוצמת האור

כשמדברים על אור – עוצמה ואיכות קשורים בקשר חברי הדוק, כאשר מקורות אור בעוצמה גבוהה נוטים לייצר אור קשה; ולעומתם – מקורות אור בעלי עוצמה נמוכה מייצרים אור רך. בפועל, בגלל שאנחנו צלמים, אנחנו משתמשים בצמצם, בתריס וב-ISO על מנת לשלוט בכמות האור הרצויה לכל סיטואציה.
לדוגמא, אם עוצמת האור נמוכה, יתכן שאתם תרצו לצלם עם צמצם פתוח כדי לאפשר צילום במהירות תריס גבוהה יותר ובכך אתם תפסידו עומק שדה. יתכן גם שאתם תרצו עומק שדה גדול יותר ולשם כך תצטרכו להעלות את ערך ה-ISO ולהקריב מעט מאיכות התמונה לטובת העניין.

בצילום בסטודיו יש לכם את השליטה המלאה באור שלכם ולכן יש לכם את החופש להגדיר את התאורה בצורה כזו שהיא תתאים לכם לכל מה שרק תרצו.
בתאורה טבעית יהיה לכם קשה נורא לקבל את השליטה הזו אלא אם כן תשתמשו בפילטרים, רפלקטורים ומסתירי אור.

ההתנהגות של האור

עכשיו אנחנו נכנסים קצת לתוך אזור טכני, אבל שזה לא ימנע מכם להבין בצורה הבסיסית את האופן שבו האור מתנהג עם אובייקטים שונים.
ישנם חפצים ש'בולעים' אור, ישנם כאלו שמחזירים אותו וישנם כאלו שהאור עובר דרכם.

זה די דומה לאופן שבו עובד הצבע. אובייקט כחול הוא בעצם אובייקט שמחזיר את הצבע הכחול אבל בולע את שאר הצבעים. כך אובייקט שמחזיר את כל הצבעים יתקבל כ-לבן ואובייקט שבולע את כל הצבעים יתקבל כשחור.

רוב האובייקטים בולעים אור. אלו שמחזירים אור הם כאלו שאנחנו מפרשים בדרך כלל כמבריקים כמו זכוכית, מתכת, נייר כסף וכדו'. ישנם חפצים לא מבריקים שגם כן יכולים להחזיר אור כמו קיר למשל. לכן, אלו יכולים לשמש אותנו כרפלקטורים טבעיים 🙂

הדבר הבא שצריך לדעת זה שהשתקפות יכולה להיות ישירה או מפוזרת. השתקפות ישירה מגיעה ממשטח חלק כמו פח חלק של רכב בעוד השתקפות מפוזרת תגיע ממשטח בעל מרקם כלשהו (כמו קיר) ותיצור אור רך יותר מזה שתיצור השתקפות ישירה.

צילום: תומר אלמקייס.

אובייקטים שהאור עובר דרכם הם בדרך כלל כאלו שאנחנו יכולים לראות דרכם כמו זכוכית, פלסטיק שקוף או מים.
זכוכית שקופה לא תשפיע במיוחד על איכות האור מכיוון שהאור עובר דרכה באופן ישיר. לעומתה, זכוכית פרוסט (כמו זו שיש לכם במקלחת) היא זכוכית בעלת מרקם מחוספס, כך שהאור העובר דרכה מתפזר ומתקבל כאור רך יותר.

איך זה משפיע עליכם כצלמים?

זה אומר שאם אתם מבינים את האור ויודעים לדבר איתו, אתם תוכלו להתמודד איתו בכל שעה ובכל צורה.

לדוגמא, אם אתם מצלמים ביום שמש בהיר, אתם ממש לא צריכים לחשוש מזה. במקום זה אתם יכולים פשוט להשתמש באור הזה כדי לצלם תמונות דרמטיות וקונטראסטיות. אתם יכולים גם להשתמש ברפלקטור או כל מחזיר אור אחר על מנת להוסיף מקור תאורה נוסף ו/או לקבל קצת יותר שליטה על האור שלכם.

אור יום אחורי + רפלקטור. צילום: תומר אלמקייס.

אתם יכולים גם להשתמש בבד מרכך (קיים בחלק מהרפלקטורים) על מנת לרכך את אור השמש ולהפוך אותה מ"זוועתית" ל"מושלמת". מדובר בעצם בבד לבן חצי שקוף שממוקם בין מקור האור לנושא ובכך מרכך את האור בצורה מושלמת.

אז יצאתי רגע החוצה וצילמתי לכם 2 תמונות של לימון. אחת עם תאורה קשה ובשנייה הצבתי מרכך לבן כדי לרכך את אור השמש.
הנה הדוגמאות.

ככה נראה בד הריכוך.

למעשה, הלימון כרגע נמצא מתחת לבד הריכוך, כך שהאור מגיע אל הלימון כשהוא רך ומפוזר יותר.

סיכום

תמיד אני מופתע מחדש מכמות המיילים שלי שמצביעה על כך שיותר ויותר צלמים חובבים לא ממש מבינים באור ולא מתייחסים אליו כהוגן.

העולם הטכנולוגי זרע בנו ברכה שהיא גם קללה ואנחנו חייבים לשים לב להבדלים (הדקים כקליפת השום) ביניהם. אני מדבר על אותם מצבים אוטומטיים שמצד אחד הביאו לא מעט טוב, אבל מצד שני הם לוקחים את ההחלטות החשובות ביותר מהצלם וזה פחות טוב כאשר אנחנו רוצים לקבל שליטה על התמונות שלנו.

אני רוצה להבטיח לכם משהו ואני גם עומד במילה שלי. אתם יכולים לשפר את התמונות שלכם מרגע זה רק אם אתם תחשבו על האור בכל תמונה שאתם מצלמים.
האור הוא הדבר הכי חשוב בצילום וככה הוא יישאר, אז לפני הכל כדאי לכם להבין אותו ולדבר את שפתו.
אם תעשו את זה, אתם תרגישו איך אתם נהיים יצירתיים יותר ואיך התמונות שלכם הופכות להיות טובות יותר הן מבחינה אמנותית והן מבחינה טכנית.

חברים, תודה רבה שקראתם אותי שוב. אם הגעתם עד לכאן, אז אתם מוזמנים לכתוב את דעתכם על הפוסט, לשאול שאלות ולהביע דעה.
כמובן שאתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה לאלו שיראו בו עניין דומה לשלכם.
כמו כן, אתם מוזמנים להירשם בשמחה לניוזלטר שלי ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

3 בעיות נפוצות של צלמים מתחילים והדרכים לפתור אותן

כשאתם רק נכנסים לעולם הצילום, אתם עדיין לא מבינים במושגים בסיסיים כמו חשיפה וסביר להניח שמצב הצילום המועדף עליכם יהיה מצב צילום אוטומטי שבו המצלמה היא זו ששולטת עליכם ולא אתם עליה. 

במצב האוטומטי, המצלמה אולי תצלם לכם תמונות סבירות, אבל לא תהיה לכם את האפשרות להחליט על החשיפה האידיאלית עבורכם או עבור הסיטואציה שבה אתם נמצאים. אתם גם לא תוכלו לשלוט בעומק השדה, לא תוכלו לשלוט במריחה או הקפאה של תנועה או באיזון נכון של הצבעים בתמונה.

לאחר זמן מה אתם מגיעים לבד לאותה הנקודה שבה הצילום האוטומטי כבר לא מספק אתכם. זה הזמן שבו אתם צריכים לעצור ולקחת את הצילום שלכם מספר צעדים קדימה. במצב הזה אתם צריכים להבין כיצד עובדת המצלמה ומהם הגורמים לכל דבר.

מאז שאני כותב את הבלוג, אני נשאל בכל יום המון שאלות שלכאורה התשובות עליהן הן פשוטות, אבל צלם בתחילת דרכו עלול לראות את העניינים כמסובכים.

בפוסט הזה, ריכזתי עבורכם 3 בעיות נפוצות של צלמים מתחילים יחד עם הדרכים המקצועיות לפתרון שלהן. בעיות אלו הן בעיות יומיומיות שאני נשאל עליהם כמעט מדי יום, אז אני מקווה שהפוסט הזה יעזור לכם להבין את פני הדברים, להתגבר על המכשולים ולשפר את הצילום שלכם באופן משמעותי.

קריאה מהנה 🙂

בעיה מס' 1: "הצבעים בתמונה לא טובים".

צילום: תומר אלמקייס.

כשאנחנו נסתכל על אובייקט לבן בעיניים שלנו, אנחנו נראה אותו לבן. בעקבות כך כל הצבעים שבתמונה גם כן יהיו מאוזנים למעט מצבים של תאורות הצבועות באדום או בצבעים אחרים.
כאשר מדובר בצבעים המושפעים מהטמפרטורה של האור, העין תדע לסנן את הסטיות הצבעוניות באופן אוטומטי ובכך לגרום לנו לראות צבעים טובים ונקיים מסטיות של צבע.

הכל טוב ויפה עד שאנחנו מוציאים את המצלמה, מכיוון שבצילום לא כך הדבר.
סוג האור ובעיקר הטמפרטורה שלו יכולים לשנות באופן מהותי את הצבעים בתמונות שלכם וזאת למרות שבשבילכם זה נראה משהו מובן מאליו. זאת מכיוון שהעיניים שלנו יודעות שהן מביטות כרגע על קיר או חולצה לבנים והיא פשוט תאזן את הסטיות הצבעוניות בהתאם, ואין זה משנה אם אתם נמצאים כרגע בשמש, בצל, בשקיעה, בתוך הבית, תחת נורת לד או תחת נורת להט (טונגסטן). העין שלנו פשוט תדע להתמודד עם זה.

אז למה זה לא ככה במצלמה?

כי בפועל, הלבן תלוי נורא בטמפרטורת הצבע של האור. כך הצבעים שמלווים אותנו בשקיעה הם צבעים בגוונים חמים של כתום/אדום ולכן זה הצבע שישלוט על התמונות שלנו. כך גם בתאורות שהצבעים שלהם הם צבעים חמים כמו נורת הלהט.

לעומת זאת, בחוץ בצל, האור הוא בגוונים קרים ולכן הלבן יתקבל ככחול. תחת נורת הפלואורסצנט הלבן עלול להתקבל כירוק ולא כלבן.

אם לא שמתם לב לזה עד כה, כנראה שהמצלמה שלכם נמצאת על תכונה בשם Auto WB – שזה איזון לבן אוטומטי. במצב הזה המצלמה תעריך את הצבעים בסצנה שלכם, תמצא את הלבן ותאזן את כל הצבעים, כך שאתם תקבלו צבעים נקיים.

זה אומר שבתאורה המתאפיינת בצבעים חמים כמו בזמן שקיעה, אור נר או נורת להט, המצלמה תוסיף לתמונות את הגוון הכחול על מנת לאזן את הצבעים החמים.
כן, זה גם אומר שכאשר תצלמו בתאורה המתאפיינת בצבעים קרים כמו בשעה הכחולה (Blue Hour) או בצילום באור יום בצל,  המצלמה תוסיף לכם את הצבע הצהוב וזאת על מנת לאזן את הצבע הכחול..

אז הכל טוב ויפה ויש לנו מצב אוטומטי שעובד מצוין בהרבה מצבים, אבל יחד עם זאת – לא תמיד הוא יידע להתמודד טוב עם התאורה הזמינה שלנו.
אז כמו שאתם לא רוצים לעבוד על מצב אוטומטי במצלמה, וכמו שאתם לא רוצים לתת למצלמה שלכם לבחור את סוג הפוקוס, או את כמות נקודות הפוקוס או היכן יהיה הפוקוס, כך אתם לא ממש רוצים לתת לה לקבוע את הצבעים שלכם. הרי בסצנות שבהן אין לבן בכלל, המצלמה עלולה להסתבך ולטעות בצבעים. בנוסף לכך, יש תאורות מסוימות שהמצלמה פשוט לא תצליח להתמודד עם הצבע שלהן באופן אוטומטי, כך שאתם תצטרכו "לעזור" לה.

מה גם שלא תמיד אתם תרצו לאזן את הצבע בתמונות. לפעמים אתם תרצו להוסיף אווירה לתמונה על ידי הוספת צבעים קרים או חמים.. וזה, רבותי, משהו שרק אתם יכולים לראות, לדעת ולעשות.
המצלמה תמיד תרצה לאזן את הצבע. אתם יכולים לראות בצבע גם את הפן האמנותי והיצירתי.

כך, אם אתם רוצים להדגיש את הצבעים הכתומים והאדומים כדי ליצור אווירה חמימה ונעימה, אתם יכולים לבחור במצב "מעונן" ב-WB ובכך "להערים" על המצלמה ולקבל צבעים חמים יותר במקום צבעים מאוזנים.

צילום: תומר אלמקייס.

אם אתם רוצים ליצור תמונה בצבעים קרים, אתם יכולים להגדיר את המצלמה שלכם על מצב של נורת להט ובכך "להערים" עליה שוב ולקבל צבעים קרים בתמונה.

צילום: תומר אלמקייס.

אתם יכולים גם ללכת צעד אחד קדימה ולקבוע את הצבעים בעצמכם על ידי שליטה במעלות הקלווין (K) אם זה קיים במצלמה שלכם. לצערי ולצערכם, במצלמות "כניסה" האות K לא קיימת ולכן תצטרכו להסתפק במצבים המובנים של המצלמה שזה כל הציורים של שמש, פלאש, צל, יום מעונן, טונגסטן, פלואורסצנט וכו'.

אם אתם רוצים ללמוד עוד על האיזון הלבן ולהעשיר את הידע שלכם בנושא, אתם מוזמנים לקרוא את המדריך המלא לאיזון הלבן.

בעיה מס' 2: "השמיים אינם כחולים כפי שראיתי במציאות".

צילום: תומר אלמקייס.

אם אתם מצלמים ביום בהיר, אז סביר להניח שאתם מצפים לקבל שמיים כחולים, אם אלו קיימים שם ואין שכבה של עננים המכסים אותם. הבעיה היא שבצילום אתם לא תמיד זוכים לקבל אותם כפי שאתם רואים אותם בעיניים שלכם.

הפתרון לזה תלוי בכם כמובן, והאמת היא שזה לא קשור לצבעים של התמונה כמו בסעיף הקודם (אולי קצת), אלא שהפעם זה קשור בעיקר לחשיפה.

אם אתם מצלמים בצהריים והתמונה שלכם מכילה גם שמיים וגם נושא שנמצא בקרקע ובצל, אז אתם תקבלו שמיים בגוון כחול בהיר מאוד או אפילו לבן. הסיבה לכך היא בגלל הטווח הדינמי המוגבל של המצלמה.

טווח דינמי הוא מושג שמתאר את היחסים שבין הפרטים הבהירים ביותר לפרטים הכהים ביותר שבתמונה. כאשר הטווח הדינאמי קטן, כמו באור יום ללא עננים כשהתאורה קונטראסטית מאוד, ההבדלים בין הבהיר ביותר לכהה ביותר יכולים להגיע לכ-12 סטופים.

לעומת זאת, ביום מעונן כשהתאורה מפוזרת והקונטראסט נמוך, ההבדל בין הבהיר ביותר לכהה ביותר יכול להיות רק כ-3 סטופים. מה שכן, ביום מעונן, אתם לא תקבלו שמיים כחולים.

הרעיון הוא פשוט מאוד. הטווח הדינאמי של המצלמה לא מתקרב אפילו לטווח הדינאמי שהעין שלנו מסוגלת לקלוט. זה דבר טוב ולא טוב, תלוי איך מסתכלים על זה.
בעיניי זה טוב מכיוון שאם המצלמה הייתה רואה כמו העין שלנו, אז החיים שלנו כצלמים היו משעממים מדי.

אז מה הפתרון?

אם אתם מצלמים בשעות הצהריים המוקדמות כשהשמש ממש מעל הראש שלכם, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הבעיה הזו היא פשוט לא לצלם תמונות שכוללות שמיים. ככל שהשמש תרד יותר, וככל שהיא תהיה פחות קרובה לפריים שלכם, אתם תקבלו שמיים כחולים עמוקים יותר.

צילום: תומר אלמקייס.

ניתן גם להרכיב על העדשה פילטר ND מדורג שהוא כהה בחלקו העליון ושקוף בחלקו התחתון, ממש כמו במשקפי שמש מדורגות. עם פילטר כזה אתם בעצם מכהים את השמיים ושומרים על הקרקע כמו שהוא.

ניתן גם להרכיב פילטר מקטב (פולרייזר) אשר יעמיק את הצבעים בשמיים וייתן להם גוון של כחול עמוק יותר. בלי קשר לנושא שלנו, פילטר כזה ייתן לכם גם אפשרויות נוספות כמו העלמת השתקפויות מזכוכיות או במצב של צילום של ים או אגם הוא פשוט ייתן לכם מים צלולים יותר.

פילטר מקטב למעשה בנוי מ-2 זכוכיות שניתן לסובב עד שמגיעים לתוצאה הרצויה (רואים הכל דרך עינית המצלמה) ואז לצלם את התמונה כפי שאתם רוצים אותה – למעשה, ברגע שאתם רואים שהשמיים כחולים.

כדי ללמוד עוד על שימוש מושכל בתאורה טבעית, אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט הזה.

בעיה מס' 3: "התמונות שלי בהירות מדי / התמונות שלי כהות מדי".

אחד הדברים שכל צלם מתחיל עושה זה לצלם במצב מדידת אור ממוצעת (Matrix  בניקון / Evaluative בקנון). אם אתם לא יודעים על מה אני מדבר, אז כנראה שאתם משתמשים במצב הזה כי בדרך כלל זוהי ברירת המחדל של המצלמות.

מדידת אור בשיטה זו יכולה לעבוד נהדר במצבים מסוימים שבהם התמונה מכילה הרבה גווני ביניים ומעט מאוד שחורים ובהירים, או במצבים שבהם ישנה חלוקה שווה בין כהים לבהירים. במצבים אלו אתם תקבלו חשיפה טובה, אך במצבים אחרים כמו במצב שב-80% מהתמונה מדובר בצללים וב-20% האחרים מדובר באזורים בהירים (או להיפך), אתם עלולים למצוא את עצמכם עם חשיפה לא טובה.

אם כך, אתם ממש חייבים להבין בחשיפה ובמדידת אור גם במצב הזה, ואולי אפילו במיוחד במצב הזה מכיוון שהוא עלול להקשות עליכם הרבה יותר מאשר הוא יועיל לכם.

אז דמיינו לעצמכם מצב שבו אתם מצלמים בשלג כלה עם שמלה לבנה. במצב כזה, אם אתם תשתמשו במדידת אור ממוצעת, אתם תקבלו תמונה בגווני אפור, כך שהשלג לא יהיה לבן ואפילו לא קרוב לכך. זה קורה מכיוון שמבחינת המצלמה יש הרבה אור בתמונה והיא תרצה תמיד להביא את הלבן הזה להיות אפור (כי ככה לימדו אותה).

צילום: תומר אלמקייס

במצלמות מודרניות רבות (בעיקר במצלמות ביתיות, במצלמות דמוי SLR או במצלמות "כניסה") אתם תמצאו מצבים לצילום בשלג, כך שמראש המצלמה תדע להוסיף פיצוי חשיפה כדי שהשלג ייצא לבן, אבל כאן מדובר על מצבי סצנה אוטומטיים שבהם לא תהיה לכם כל שליטה על המתרחש.

דוגמא נוספת היא כאשר אתם מצלמים בסצנה קונטראסטית שבה חלקים מסוימים מהתמונה מוארים באור חזק ושאר החלקים אינם מוארים. בהנחה שאתם רוצים את הדגש על האזורים המוארים, אם תעבדו על מצב מדידה ממוצעת, אתם תקבלו תוצאה שבה האזורים הכהים הפכו להיות בגווני אפור והאזורים הבהירים הפכו לבהירים מדי עד כדי איבוד פרטים.

בכל המצבים, אתם תוכלו פשוט לפצות את החשיפה שלכם בפיצוי חשיפה חיובי או שלילי ובכך "לתקן" את החשיפה שהמצלמה רצתה להביא לכם, בין אם מדובר בצילום במצב צילום ידני (M) או במצב עדיפות צמצם או תריס.

צילום: תומר אלמקייס.

יכול להיות שייקח לכם מעט זמן לזהות סצנות שיהיו קשות עבור מד האור שלכם, אבל מתישהו ייפול לכם האסימון לגבי זה.

דוגמא נוספת שיכולה לבלבל אתכם היא צילום בהופעה. שם, כל האולם חשוך, אבל רק האזור של האמן על הבמה יהיה מואר, וגם אז האור יהיה נקודתי מאוד.

אסף אבידן. צילום: תומר אלמקייס.

אז מה הפיתרון? וכיצד ניתן להגיע לחשיפה טובה במצבים כאלו?

ההמלצה שלי היא (חד משמעית) להשתמש תמיד במדידת אור נקודתית (SPOT) ולקבוע את החשיפה שלכם לפי אזור שנראה קרוב ביותר לגוון אפור 18% (בעוצמת הבהירות וללא קשר לצבע שלו), שזהו הגוון האמצעי שבין לבן לשחור. כמובן שהאובייקט האפור הזה צריך להיות מואר באותו אור שמאיר את הנושא שלכם כי אחרת לא עשיתם שום דבר מועיל.

אם אין אובייקט כזה בסביבה, אז פשוט תמדדו אור מהנושא שלכם "ותתקנו" את החשיפה בהתאם לגוון שלו.

בפועל זה פשוט מאוד ולא אמור לסבך אתכם. כדי ללמוד עוד על מדידת אור, אתם מוזמנים לקרוא את המדריך המלא למדידת אור וחשיפה נכונה.

סיכום

מבחינה טכנית, הצילום מסתמך על מדע מדויק ופחות על ניסוי וטעייה. זאת אומרת שיש לכם את כל הדרכים להגיע לתוצאות מושלמות גם מבלי להסתכל במסך המצלמה כל שנייה. כצלמים, אנחנו לומדים כל הזמן דברים חדשים. אחרת לא היינו נמשכים לתחום שדורש למידה יומיומית.

זכרו, כי אם אתם עושים טעויות של צלמים מתחילים, זה לא כל כך נורא כי הרי מטעויות אנחנו למדים הכי טוב. רק תזכרו שאם עשיתם טעות, אתם חייבים לנסות להבין מהי הטעות וכיצד ניתן לפתור אותה כדי שבאמת תוכלו ללמוד ממנה ולא לחזור עליה בשנית.

חברים, תודה לכם ששוב קראתם אותי ואני באמת מקווה שהפוסט הזה היה יעיל עבורכם לפחות כמו הפוסטים הקודמים לו.
אני מזכיר לכם שמלבד הפוסט הזה יש לכם 77 פוסטים נוספים שתוכלו לקרוא כאן בבלוג הצילום שלי.
אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה לכל מי שימצא בו עניין דומה לשלכם. כמובן שאתם מוזמנים להגיב וגם לתת רעיונות לפוסטים הבאים.

הכירו את קורס הצילום למתחילים שלנו – לפרטים

נתראה בפוסט הבא 🙂

המדריך המפורט לצילום רחוב

כל אחד מאיתנו נתקל פה ושם בסיטואציה שבה הוא נמצא ברחוב, ממתין לאוטובוס או סתם עומד ברחוב בהפסקת קפה, משקיף ובוחן אחר העוברים והשבים ואחר סיטואציות מעניינות כמצלם עם העיניים.

היכולת להקפיא את אותן סיטואציות יצרה את ז'אנר צילום הרחוב והפכה אותו לאחד מהז'אנרים המעניינים ביותר בעולם הצילום.

מבחינת הצילום, תפיסת רגעים כאלה שונה מאוד משאר הז'אנרים שבצילום. בעוד צלם הנוף ימצא את עצמו לבד מול נוף עוצר נשימה באמצע שומקום ועם זמן רב לתכנן את התמונות שלו, צלם הרחוב יימצא את עצמו באזור הומה אדם סביב אנשים שונים וינסה למצוא סיטואציות ולחבר ביניהן בעוד הזמן שלו קצוב ברמות של אלפית שנייה. 
בעוד צלם הספורט ישתמש בעדשות טלה ארוכות ויעמוד במרחק פיזי גדול מהמצולמים שלו, צלם הרחוב ישתמש לרוב בעדשות רחבות ויהיה קרוב מאוד למצולמים שלו.

צילום רחוב דורש מאיתנו להיות נוכחים וקשובים לכל מה שקורה בסביבה.
אה, וכמובן גם שתמיד תהיה עליכם מצלמה, מכיוון שבלעדיה אתם עלולים למצוא את עצמכם מצטערים על כך שבזה הרגע פספסתם את הפריים של החיים שלכם.

צילום רחוב הוא תחום מאתגר מאוד שדורש מאיתנו לדעת לראות, להתבונן, לבחון ולהיות תמיד מוכנים לצעד הבא. קיימים לא מעט קורסים שמשלבים לימודי צילום מקצועי של צילום רחוב, ותוכלו למצוא גם כאלה שמתמקדים אך ורק בתחום צילום זה.

הפוסט הזה הוא בעצם מדריך מפורט שיעזור לכם לצאת לצלם ברחוב עם הרבה יותר ביטחון צילומי ועם הרבה פחות חששות 🙂

מה זה בכלל צילום רחוב?

צילום רחוב בהגדרתו הוא צילום שבו מצולמות סיטואציות אקראיות במקומות ציבוריים, בין אם זה ברחוב, במסעדה או אפילו בקניון. צילום רחוב דומה בגישתו לצילום עיתונות שכן גם הוא עוסק בחברה ומתמקד בעיקר בצילומים של בני אדם או בעלי חיים בסביבה מאוכלסת שמטרתה לספק את ההקשר לסיפור, אך בשונה מצילום עיתונות, צילום הרחוב מתמקד לרוב בתיעוד חיי היומיום של אנשים זרים לחלוטין במקום להתמקד באיזשהו תיעוד של אירוע חשוב.

מכיוון שמדובר בצילום שאינו מבוים על ידי הצלם, צלמי הרחוב בדרך כלל נוהגים להסוות את עצמם ככל האפשר ולהיטמע בסביבה בה הם נמצאים. זאת על מנת לצלם סיטואציות טבעיות בדגש על הרגע המכריע שבו, בנקודת זמן קריטית בודדה, מתלכדים יחד כל חלקי הצילום: האור, הרקע, הדמויות, היחסים בין הדמויות, הבעות הפנים, הקומפוזיציה ועוד.
בזמן הרגע המכריע, כל מרכיבי התמונה נמצאים ברגע שיא והחיבור שלהם יחד הופך את התמונה לייחודית וחד פעמית.

בספרה "הצילום כראי התקופה", כותבת הסופרת סוזן סונטאג כי "לאחר שהמאורע נשלם, התמונה תמשיך להתקיים, ותעניק לאירוע סוג של אלמוות וחשיבות שבלעדיה הוא לא היה זוכה בו".
כך חושב צלם הרחוב שרואה עולם מלא ברגע אחד בודד, וכל מה שהוא רוצה זה פשוט לשמור את אותו הרגע.

צילום: תומר אלמקייס.

יחד עם כל הטוב הזה, קשה מאוד לספר סיפור ברחוב כשהכל קורה כל כך מהר, כשהתאורה משתנה וכשיש חששות לצלם אנשים ש-מי יודע איך יקבלו את העובדה שאתם כרגע מצלמים אותם?

היו נועזים

באמת שאין טעם לדבר על ציוד, מצלמות ועדשות לפני שאתם בכלל דוחפים את עצמכם לצאת החוצה, לצלם, להכיר את הרחוב ולהיתקל במצבים השונים. לפעמים אנשים יחייכו אליכם וידברו אתכם, אבל לפעמים אתם עלולים למצוא את עצמכם גם במצבים פחות נעימים.

קחו לדוגמא את התמונה הזו:

צילום: תומר אלמקייס.

בסך הכל רציתי לצלם מסתנן חסר בית, אך מישהו שם לא רצה לתת לזה לקרות (בלשון המעטה). כמובן שהתעקשתי לצלם את התמונה שרציתי, אבל שנייה לאחר צילום התמונה זכיתי באבן גדולה שנזרקה לכיווני מכיוון שמישהו שם כעס עליי (מאוד כנראה) על כך שצילמתי את חבר שלו במצב הזה. למזלי, התקרית נגמרה ללא אסון, אבל אין ספק שזו הייתה סיטואציה מפחידה.
אין ספק גם שבזמן אחר, ללא מצלמה ביד, לא הייתי חושב להיכנס לסיטואציה כזו, אבל משהו בקסם הזה של הצילום תמיד יסחף אותנו גם למקומות פחות ידידותיים.

מה שאתם צריכים לדעת זה שחוסר הנעימות הזה לא יופיע רק בתקריות אלימות. הרי זה לא פשוט להכניס את עצמנו למרחבים פרטיים של בני אדם אקראיים ולצלם אותם ללא רשות. אם להיות כן, זו אחת הסיבות שהרבה אנשים לא יוצאים החוצה לצלם אנשים אקראיים.

אז קודם כל תחשבו על המניעים שלכם כצלמים. למה אתם מצלמים את התמונות האלה? והאם אתם עושים בכך משהו לא בסדר או לא חוקי?
האם אי פעם כעסתם על מישהו שצילם אתכם ללא רשות? הרי בפועל, לאף אחד לא תהיה סיבה לכעוס עליכם אם לא תספקו לו את הסיבה המוצדקת לכך.

אז הבנתם שלפני הכל תצטרכו להיראות ידידותיים. זה אומר שאם מישהו הבחין בכם שצילמתם אותו אז תחייכו, צרו איתו שיחה, תראו לו את התמונה ואף תשלחו לו אותה.
הכי חשוב שתזכרו שאתם לא בלשים, ואם אתם תהיו יותר מדי חשאיים זה רק יהפוך את העניין למחשיד יותר.
בשורה התחתונה, לפי חוקי רוב המדינות אתם לא עושים משהו לא חוקי, כך שגם אם ניגש אליכם שוטר או מאבטח, הישארו רגועים ותסבירו את עצמכם יפה. אף אחד לא אסר עליכם לצלם במקומות ציבוריים.
לשתף את התמונות ברשתות החברתיות זה כבר סיפור אחר שעליו נדבר בהמשך הפוסט.

בכל אופן, יתכן שלפחות בהתחלה אתם בכל זאת תחששו לצלם אנשים ללא רשות וזה בסדר. במקרה כזה אתם יכולים לבחור בגישה אחרת ופשוט לבקש רשות מהמצולמים שלכם לצלם אותם. זה אולי "יגנוב" לכם מהטבעיות של הנושא שלכם, אבל זו אחלה שיטה להתחבר למצולמים שלכם, להכיר אותם ולצלם פורטרטים נהדרים.

צילום: תומר אלמקייס.

אם אתם עדיין לא מרגישים בנח, אבל בכל זאת רוצים לצאת החוצה ולנסות לצלם צילומי רחוב, תתחילו עם מצבים פשוטים בסביבה שלכם לפני שאתם "נכנסים אל עובי הקורה". אתם יכולים גם להאזין למוסיקה באזניות בזמן שאתם מצלמים. זה גם ירים לכם את מצב הרוח וגם תרגישו שאתם מנותקים מהסביבה וצופים עליה.

היו רואים שאינם נראים

כמו שכתבתי קודם, אל תהיו חשאיים מדי, אבל יחד עם זאת – היו בלתי נראים. והאמת היא שכשאתם יודעים איך לעשות את זה נכון, זה הרבה יותר קל ממה שחשבתם.

אז קודם כל תתנהגו באופן הכי טבעי שיש ובכך תמשכו פחות ופחות תשומת לב.
דבר שני, תלמדו להתבונן ולראות את התמונות שלכם עם העיניים. זה יעזור לכם לשמור את המצלמה רחוקה מהעין שלכם ולהשתמש בה רק כאשר אתם מצלמים את התמונה. צפו בכל מה שקורה סביבכם. בחנו את האנשים, מה הם עושים ולאן הם הולכים ובמי הם עלולים להיתקל בדרכם.
שימו דגש גם על הסביבה שלכם וחפשו צורות מעניינות, שלטים, צבעים, כיתובים או כל דבר אחר שעולה לכם לראש ויכול לשמש לכם כמשנה לנושא התמונה.

צילום: קורל גולדנר.

ברגע שאתם יודעים בדיוק איך הולכת להיראות התמונה שלכם, אתם תהיו מוכנים לשלוף את המצלמה שלכם ולצלם מבלי שירגישו בכם, וגם תרוויחו זמן יקר של חיפושים אחר התמונה המושלמת.

צילום: תומר אלמקייס.

אם בכל זאת זה לא נגמר בשליפת המצלמה וצילום מהיר, אתם יכולים ליצור מצב שבו אתם כביכול מתעניינים בקיר יפה, בספסל, או בחתול שבדיוק עבר בסביבה. תנו למצולם שלכם את ההרגשה שלא הוא זה שמעניין אתכם ורק אז תפנו לצלם אותו בסיטואציה טבעית.

דרך נוספת להיות 'רואה ואינו נראה' היא צילום מהמותן. ממש כמו שזה נשמע. המצלמה תלויה על הצוואר שלכם ואתם מצלמים מהמותן ומבלי לדעת ב-100% איך הפריים שלכם ייצא. אתם עוד עשויים לקבל הפתעות 🙂
בשיטה זו אני ממליץ לצלם עם עדשה רחבה וצמצם סגור יחסית כדי להבטיח פוקוס על הנושאים שלכם. דבר נוסף, אני ממליץ להגדיר את העדשה על מצב פוקוס ידני ולקבוע את הפוקוס לפי מרחק פיזי סביר, כדי לוודא שהנושאים שלכם אכן יהיו בפוקוס.
עם הזמן אתם תכירו את העדשה שלכם ויהיה לכם הרבה יותר קל לשלוט בזה.

אם בכל 'נתפסתם על חם', פשוט תמשיכו לצלם את מה שקורה מסביבכם, כאילו האדם שתפס אתכם לא ממש עניין אתכם. בפועל, כשמדובר בחששות, רוב הזמן מדובר בתחושות פנימיות שלנו. אל תשכחו שהאנשים ברחוב חוששים לדבר איתכם בדיוק באותה מידה שאתם חוששים לצלם אותם. יותר מזה – סביר להניח שהם יעמידו פנים שהם לא ראו אתכם בכלל.

צילום: קורל גולדנר.

הציוד המומלץ לצילומי רחוב

עכשיו, כאשר אתם מוכנים לצאת לצלם ברחוב, אתם צריכים להחליט על הציוד היעיל ביותר שתיקחו אתכם. השאלה הנשאלת ביותר בנושא היא (איך לא?): איזו מצלמה ואיזו עדשה הכי טובות לצילום רחוב? והתשובה היא (איך לא?): תשתמשו במה שיש לכם. אם מדובר במצלמת DSLR, מה טוב. אם לא, אז כל מצלמה אחרת תוכל לעשות את העבודה, בין אם מדובר במצלמה נטולת מראה (Mirrorless) ובין אם מדובר במצלמה ביתית פשוטה או אפילו במצלמת הסמארטפון שלכם שדרך אגב היא יכולה להוות יתרון משמעותי בצילום רחוב מבלי שיחשדו בכם אפילו לרגע. פשוט תתנהגו כאילו אתם שולחים SMS או קוראים משהו במייל.

יהיה טוב כמובן אם תהיה לכם שליטה מלאה או אפילו חלקית על ההגדרות שלכם למקרים שבהם תרצו חשיפה מסוימת, שזה בעצם כל הזמן 🙂
במקרים מסוימים אתם אולי תרצו גם שליטה ידנית על הפוקוס.

צילום: תומר אלמקייס.

אם תסתכלו על צלמי הרחוב הגדולים, אתם תראו שהם מצלמים במצלמות מירורלס קטנות ושקטות שנותנות להם את כל היתרונות של צילום במצלמת DSLR (מלבד העינית האופטית) יחד עם היתרונות של מצלמה קטנה ודיסקרטית.
זה באמת לא אומר שאתם חייבים לרוץ ולהחליף את מצלמת ה-DSLR שלכם למצלמת מירורלס. מה שכן, כשאני יוצא לצלם ברחוב, אני מקטין את הציוד שלי ככל האפשר על מנת להיות דיסקרטי ככל האפשר. מבחינתי זה אומר שאשתמש במצלמה ללא הגריפ וללא ציוד מיותר כמו פלאש ושאשתמש בעדשה קטנה וקלה.
זכרו שאתם צריכים למשוך כמה שפחות תשומת לב מיותרת ואתם צריכים להימנע מלהלחיץ את המצולמים שלכם עם עדשות גדולות ומפחידות.

עניין העדשות בצילום רחוב הוא נושא מעניין ומעלה לא מעט דיונים. ישנם צלמים שיעדיפו לצלם בעדשות טלה ארוכות מוקד כמו 70-200 ואפילו יותר, מהסיבה שהם רוצים להיות רחוקים מהנושא שלהם כדי שיוכלו לצלם סיטואציות טבעיות מבלי שישימו לב אליהם.

אני בעד לא לעבור את אורך המוקד 85 מ"מ (על מצלמת פריים מלא) ורוב הזמן לצלם דווקא עם 50 מ"מ, 35 מ"מ או אפילו אורכי מוקד קצרים יותר.

זיכרו!
"אם התמונות שלכם לא טובות מספיק, אתם כנראה לא קרובים מספיק".
את זה אמר רוברט קאפה.

כשתצלמו עם עדשת 70-200 מהקצה השני של הרחוב, אתם אולי תוכלו לצלם פורטרטים מדהימים, אך כדי לצלם סיטואציות רחוב אתם צריכים להיות נוכחים בסיטואציה. זו גם הסיבה שצלמי רחוב טובים מעדיפים עדשות פריים קטנות ורחבות. עדשת פריים עוזרת מאוד בשיקול הדעת כי כשאתם מצלמים איתם אין לכם את עניין הזום שיבלבל אתכם. עדשה רחבה יחד עם קרבה לנושא תיצור פרספקטיבה עמוקה שתמשוך את הצופה אל תוך התמונה ותיתן לו תחושה של נוכחות בתוך הסיפור שבתמונה כאילו שהוא חלק ממנו.

צילום: תומר אלמקייס.

לעומת זאת, עדשת טלה תדחוס את הפרספקטיבה, תטשטש את הסביבה ותעלים ממנה פרטים שעשויים להיות מעניינים. מה גם שהנושא ייראה רחוק יותר ולא תהיה את התחושה של הנוכחות בתוך הסיפור. לפעמים זה דווקא יכול להיות נחמד, אבל רוב הזמן אעדיף לצלם עם 50 מ"מ ומטה ולפעמים גם עם 20 מ"מ.

צולם באורך מוקד 85 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

הגדרות המצלמה

אני תמיד מעדיף לסמוך על מצב הצילום הידני (M) מכיוון שמצב חשיפה אוטומטי או חצי אוטומטי ישנה את ההגדרות שלכם בכל שינוי קטן שתעשו בפריים שלכם. במצב אוטומטי, הגדרות החשיפה נקבעות בהתאם לכמות האור והצל שיש לכם בפריים ולא לפי החשיבה הצילומית שלכם. זאת אומרת שאם תרצו לצלם מישהו הולך ברחוב ובתמונה שלכם יש הרבה שמיים, אז במצב אוטומטי אתם תקבלו תמונה בחשיפת חסר (כהה יותר ממה שאתם רוצים).

אני מוצא את העבודה במצב צילום ידני מהיר יותר ממצב עדיפות תריס או מצב עדיפות צמצם שבהם אנחנו נאלצים להשתמש גם בכפתור נעילת חשיפה וגם בכפתור פיצוי חשיפה, אבל זה באמת עניין של טעם מכיוון שיש צלמים שמצלמים במצבי צילום חצי אוטומטיים ומצליחים להתמודד איתם יפה מאוד.

אז לפני הכל, אני בודק ומכוון את הגדרות החשיפה שלי ברגע שיש לי חצי דקה פנויה. אם מדובר ביום שמש, אני לרוב אבחר לצלם או בשמש או בצל, כך שרוב הזמן אהיה מכוון יחסית ואם יהיו שינויים אז הם יהיו קטנים. בכל מקרה, אני תמיד אזכור את היחסים שבין האור לצל שביום שמשי יכולים להגיע להבדלים של 3 סטופים. ברגע שאני זוכר את היחס הזה אז המעבר מאזור מואר לאזור מוצל יהיה מעבר מהיר וכך אבזבז פחות זמן על מדידת אור.

צילום: תומר אלמקייס.

לרוב אתם תרצו לצלם במהירויות תריס גבוהות על מנת להקפיא תנועה. באור יום זו לא בעיה, אבל ברגע שמדובר בתאורה חלשה, אתם תצרכו להשתמש ב-ISO גבוה על מנת לאפשר לעצמכם מהירות תריס שתקפיא תנועה.
בנוגע לצמצם – באור יום אתם יכולים לצלם עם צמצמים סגורים יחסית (f5.6 – f7.1) כדי להכניס לפוקוס גם את מה שקורה ברקע.

צילום: קורל גולדנר.

אלא אם כן אתם רוצים ליצור עומק שדה רדוד ששם תצטרכו לצלם בצמצם פתוח יותר.
מה שמביא אותי לכתוב את הפסקה הבאה..

עומק שדה רדוד לא באמת חשוב בצילום רחוב

אם נודה בזה, עומק שדה רדוד זו דרך מעולה להפוך תמונות פשוטות לתמונות מוצלחות, אבל בצילום רחוב אנחנו לא מחפשים את הדרכים 'לרמות' ולמעשה צילום רחוב זה המקום המדהים הזה שמזכיר לנו הרבה פעמים שאנחנו יכולים לצלם תמונות טובות גם עם צמצמים סגורים ועומק שדה גדול.

צילום: תומר אלמקייס.

זה בשום פנים ואופן לא אומר שאתם לא יכולים לצלם צילומי רחוב עם צמצם פתוח לרווחה, אבל לצלם תמונה שבה כל האלמנטים נמצאים בפוקוס זו יכולה להיות חוויה נהדרת שגם תספק רקע נוסף לסיפור. מה גם שלפעמים אתם עשויים להיות מופתעים כשפתאום תגלו שתפסתם נושא מעניין נוסף שאולי לא שמתם לב אליו בזמן הצילום.

דעו את זכויותיכם כצלמי רחוב

צלמים מבלים לא מעט זמן על למידה ומשקיעים לא מעט כסף על קניית ציוד, אבל מעט מאוד מודעים לזכויות שלהם כצלמי רחוב. מתי מותר ומתי אסור לצלם? מה מותר ומה אסור? האם מותר להשתמש בתמונות שצילמתי ללא אישור?
בכל זאת, הרבה יותר מעניין לחפור על המצלמות החדשות שיצאו לקנון ולניקון ולעשות ביניהן השוואה מאשר לחפור בעניינים משפטיים.

כך או כך, חשוב מאוד להבין את החוקים החלים במדינה שבה אתם חיים וזאת על מנת שבפעם הבאה שתצאו לצלם אתם תדעו את זכויותיכם.
אז ראשית, אני חייב לציין שאני לא עורך דין במקצועי ואת המידע שאני נותן לכם כאן ליקטתי ממאמרים מקצועיים שקראתי ברשת תוך כדי התייחסות לחוקים עצמם, אך אין לראות בכך תחלופה לייעוץ עם איש מקצוע במידה ואתם זקוקים לכך.

בסעיף 1 של חוק הגנת הפרטיות נקבע כי "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו".

לגבי המונח 'פרטיות', המחוקק הישראלי הגדיר אותו כך (וברשותכם, אתייחס רק לדברים הקשורים בצילום):

  • בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת.
  • צילום אדם כשהוא ברשות היחיד.
  • פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו.
  • שימוש בשמו של אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח.
  • פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.

בנוגע לאקט הצילום עצמו, כמו שאתם רואים ומבינים, החוק מתייחס לצילום ברשות היחיד בלבד. זאת אומרת שאין שום אזכור בנוגע לצילום ברשות הרבים, ומכאן שאין חוק האוסר על צילום ברשות הרבים.

צילום: תומר אלמקייס.

כמובן שישנם מקרים מסוימים שסיטואציה ברשות הרבים הופכת להיות פרטית כמו במקרים של תקיפה, תאונת דרכים וכדו'. כמו כן, סיטואציות שעלולות להתפרש כמביכות או פוגעניות עבור המצולמים, כמו במקרה התביעה של הצלם אלכס ליבק.

בצילום בשטח פרטי, גם אם יש לכם אישור מבעל המקום, לכל אדם שנוכח בשטח הפרטי יש זכות לפרטיות משל עצמו ועליכם לכבד אותו במידה ולא רצה להצטלם או שביקש לא לעשות שימוש פרסומי בתמונות.

לפעמים אנשים יסרבו לכך שתצלמו אותם או שאנשי ביטחון למיניהם יבקשו מכם לא לצלם ברחוב. בפועל, כל עוד אתם נמצאים בשטח ציבורי ולא נכנסתם לשטח פרטי, מותר לכם לצלם מה שתרצו, מתי שתרצו וכמה שתרצו.
בכל אופן, אם מישהו ביקש מכם לא לצלם אותו, אני ממליץ שתכבדו אותו. הרי גם אתם לא הייתם רוצים שיצלמו אתכם ללא רשותכם.

אז מבחינת הצילום עצמו, אין שום בעיה לצלם בשטח ציבורי. השאלה הנשאלת עכשיו היא: מה מותר לעשות עם התמונות האלה? והאמת שכאן זה כבר עניין אחר.

בנוגע לשיתוף תמונות שצולמו בשטח ציבורי (גם אם מדובר בפרסום שלא למטרות רווח), אם בתמונות לא ניתן לזהות את המצולמים אז מותר לשתף באופן חופשי. לעומת זאת, בתמונות שבהן מזהים את המצולמים חל איסור פרסום ללא אישור בכתב מהמצולמים שמאשרים לצלם לעשות שימוש רחב בתמונות. ניתן לעשות זאת גם על ידי צילום וידאו שבו המצולם מצהיר כי הוא מאשר לצלם להשתמש בתמונות.

במקרים שאנו רוצים לצלם ולפרסם תמונות שבהם צולמו ילדים (בהגדרה הרשמית – עד גיל 18), אנו נזדקק להסכמה בכתב יד או וידאו מאחד ההורים של הילד או האפוטרופוס.

בפועל, צלמים לא באמת נוהגים לבקש רשות שימוש בתמונות ממצולמים אקראיים. כך, אתם יכולים לראות מיליוני תמונות של אנשים אקראיים מסתובבים ברשת וכן מוצגות בתערוכות ואף מיועדות למכירה.
בפועל, זה לא חוקי, ויש מידת מה של סיכון שכל צלם לוקח על עצמו בעת שיתוף התמונות.

ומה לגבי צילום של מפורסמים?
בעניין הזה, החוק מכיר אותם כמפורסמים ומתיר לצלם אותם גם על חשבון זכותם הפרטית וגם למטרות רווח. אולי זה נשמע לא הוגן במיוחד אבל מי שסלב בוחר בזה..

כמה מילים לסיום

כמו שהבנתם, צילום רחוב הוא באמת אחד מהז'אנרים המעניינים ביותר אך יחד עם זאת, קו דק מפריד בין היסחפות לז'אנר לבין איבוד הראש בתוך ים של סיטואציות מביכות.

כדי שההיסחפות תישאר ותגבר ואיבוד הראש יפחת וייעלם, אתם צריכים קודם כל להגדיר לכם את הצילום שלכם ולקבוע לעצמכם מה אתם הולכים לצלם בכל פעם שאתם יוצאים לצלם. אם אתם תנסו לצלם כל אדם שנקרה בדרככם, אתם עלולים למצוא את עצמכם מאבדים את הראש מהר מאוד.

הדבר הראשון להתמקד בו הם הנושאים שאתם בוחרים לצלם. אתם יכולים לבחור לצלם סיטואציות מצחיקות, סיטואציות עצובות, אנשים ממהרים שאוכלים או קוראים עיתון תוך כדי הליכה מהירה או אנשים שתופסים טרמפים.
לאחר מכן, תחליטו על רקע טוב לתמונות שלכם ועל האור שאתם רוצים שיאיר את המצולמים שלכם. עצם ההתמקדות יגרום לכם לחפש אחר נושאים ספציפיים ולא ללכת לאיבוד.

זכרו גם שבצילום רחוב איכות התמונה זה לא הדבר הכי חשוב. הנושא, מצב הרוח של התמונה, הסיפור, האור והקומפוזיציה – כל אלו חשובים הרבה יותר מתמונה חדה או נקייה מגרעיניות.
בסופו של דבר, בתמונה שאין בה חדות אבל יש בה את כל המאפיינים האלה, ניתן לראות סיפור ולהרגיש משהו גם אם התמונה לא מספיק חדה, אבל תמונה חדה ואיכותית ללא המאפיינים האלה תהיה משעממת וזאת למרות שהיא תהיה איכותית.

צילום: תומר אלמקייס.

דבר אחרון -אני ממליץ לכם מאוד לצלם שחור לבן ואל תחכו לעריכה בשביל זה. חווית הצילום בשחור לבן היא חוויה מעניינת מאוד ובמיוחד בצילום רחוב. כשאתם מצלמים שחור לבן, אתם מנטרלים את הצבעים מהעולם שלכם ואתם מתמקדים אך ורק בסיפור, ברגש ובתחושות שהתמונה מעבירה.
מה שכן – כשאתם מצלמים שחור לבן, אז צלמו ב-RAW, כדי שתהיה לכם גמישות גבוהה יותר בעריכה וכדי שאם תתחרטו אז תוכלו להחזיר את התמונה להיות צבעונית 🙂

כמובן שישנם מצבים שבהם הצילום הצבעוני מתבקש מכיוון שהצבע הוא חלק משמעותי מהתמונה.

צילום: תומר אלמקייס.

חברים, תודה רבה שקראתם אותי גם הפעם. אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה ובאהבה לחברים שלכם.
כמו כן, אני מחכה לתגובות ולשאלות שלכם, אז תרגישו חופשי 🙂

נתראה בפוסט הבא.

5 מצבי תאורה קשים בצילום וההתמודדות איתן ללא שימוש בפלאשים

אחד מסימני ההיכר של הצלם המקצועי זו היכולת לצלם תמונות טובות גם כאשר מצב התאורה לא טוב.

אז לא רק שזה אפשרי, לפעמים זה גם נדרש. אחרי הכל, אף אחד לא יכול לומר ללקוח שלו שהוא מצטער שהתמונות יצאו גרועות כי בדיוק השמש יצאה מהענן או כי האור שבחדר היה חלש מדי.

כמו שאומרים: תירוצים לא בבית ספרינו 😉

אם נניח את הקלפים על השולחן, אנחנו נגיד פה אחד שהאור הוא המזון שלנו. האור הוא אובססיה של כל צלם, אבל אור יכול להיות ידידותי וקל לעבודה והוא יכול להיות גם קשה ומסובך להתמודדות.
אם היה גן עדן רק לצלמים, אז שעת הזהב הייתה נמשכת כל היום והתאורה הייתה רכה תמיד. אבל אנחנו יכולים לרגע להתעורר מהחלום ולהבין שלא כך הדבר. שעת הזהב תופיע לפרקי זמן קצרים מאוד בתחילתו ובסופו של היום, ומה שקורה בין לבין אולי ידרוש התמודדות אבל בעיקר יביא איתו תוצאות אחרות.

כבר כתבתי בעבר על 3 בעיות בצילום בתנאי תאורה חלשים והדרכים להתמודד איתן, אך הפעם בחרתי להציב בפניכם סיטואציות מהחיים שלנו כצלמים ולבחון את הדרכים היצירתיות להתמודד עם האור הקיים מבלי להוסיף לו עזרים מלאכותיים כגון פלאש.

במדריך המלא לצילום עם פלאש כתבתי על היתרונות העצומים של הפלאש, אבל מה שחשוב לדעת זה שלא תמיד אנחנו חייבים או צריכים אותו. לפעמים אנחנו נרצה להמחיש את האווירה הקיימת ולא ליצור אוירה חדשה – יש מאין.

אז בואו נעבור על 5 מצבי תאורה שונים שלפי דו"ח השאלות שאני נשאל, אלו מצבי התאורה הקשים ביותר להתמודדות.

קריאה מהנה 🙂

1. צילום רחוב בלילה.

צילום בתנאי תאורה חלשים זה קשה, אני יודע. במיוחד בתאורה מהסוג הזה שאתם רואים בלילה ברחובות.
אז זה קשה, אבל לא בלתי אפשרי. וברור שלא צריך לוותר על צילום רק בגלל תנאי התאורה.

חיי הלילה מלאים ברגעים טובים שבהחלט מגיע להם להיתפס בעין המצלמה ואם עושים את זה נכון, אפשר להגיע לתוצאות מדהימות.

בשנים האחרונות הטכנולוגיה התפתחה מאוד, ותחום הצילום שינה פעמיו למקום שלפני 5 שנים היה נראה כחלום. המצלמות בנות ימינו מכילות חיישנים איכותיים הרגישים מאוד לאור וגמישים מאוד לעבודה עם איזו גבוה ועם רמה נמוכה של רעש דיגיטלי.

אני מדבר על מצב שעד לפני 5 שנים צילום ב-ISO גבוה מ-800 עם גרעיניות נמוכה יחסית, הייתה אפשרית רק במצלמות מתקדמות מהסדרות הגבוהות של היצרנים (וגם שם הוא לא היה גבוה במיוחד ביחס להיום). מי שהחזיק בידיו מצלמת "כניסה", הסתפק בערכי ISO נמוכים יותר, כי אחרת איכות התמונה הייתה יורדת באופן משמעותי וברור לעין.

היום אתם יכולים להגיע לרחוב בשעה 22:00 וליהנות מהצילום כמעט כמו שאתם נהנים ממנו באור יום (ולפעמים גם יותר). תשתמשו בצמצמים פתוחים (כמה שיותר פתוח – יותר טוב) על מנת לאפשר ליותר אור להיכנס אל החיישן ובכך לעבוד בערכי ISO גבוהים עם מינימום רעשים ולשמור על מהירות תריס סבירה להקפאת תנועה.

מעבר לכל, צילום של רחוב דורש גם אור מעניין. בהנחה שבלילה התאורה היחידה היא תאורת רחוב מלאכותית, אז חפשו את המקומות בהם נמצא מקור אור מעניין ומספק.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

2. אור שמש נוקשה.

אור קשה, כמו זה הנוצר ביום בהיר כשהשמש חשופה מעננים, הוא אחד מהדברים שהכי קשה להתמודד איתם. טוב, לא באמת הכי קשה, אבל לא מעט צלמים מגדירים אותו כך.

הסיבה לכך נובעת בגלל שאור השמש הוא חזק מאוד, וכשהוא מגיע ללא ריכוך הוא יוצר קונטראסט גבוה בין האור לצל.

ההתמודדות עם אור שמש נוקשה מתחילה לפני הכל בהתבוננות על כיוון השמש. אם השמש נמוכה טיפה ולא ממש מעל הראש שלנו, אז יש לנו הרבה יותר אפשרויות להתמודדות מכיוון שכאשר אנחנו זזים אז אנחנו משנים את כיוון התאורה ביחס אלינו.

באשר להתמודדות הטכנית, כולנו יודעים שלמצלמה יש טווח דינמי מוגבל, ולכן אנחנו נצטרך לבחור בין הכהים לבהירים. הכוונה שלי היא לכך שאם אנחנו רוצים לראות את מה שקורה באזורים הבהירים, אנחנו נצטרך לבצע את מדידת האור מאזורים אלו, ואם נרצה לראות את מה שקורה באזורים הכהים אז נצטרך לבצע מדידת אור משם.

מה שצריך לדעת זה שכאשר אנחנו נמדוד אור מהאזור הבהיר, אז האזורים הכהים יהיו כהים מדי ולפעמים עד כדי איבוד פרטים. כשאנחנו נמדוד אור מהאזור הכהה, אז האזורים הבהירים יהיו בהירים מדי עד כדי איבוד פרטים.

צילום: תומר אלמקייס.

אז מה עושים במצב כזה? מאיפה מודדים את האור? ואיך עושים את זה נכון?

אז הבנתם שאם הנושא שלכם עומד חצי באור חצי בצל, אתם צריכים להחליט מאיפה תיקחו קריאת האור, כי אחרת לא תקבלו תוצאה משביעת רצון.

במצב הזה (ובכלל), אני ממליץ להגדיר את מד האור על מדידת אור נקודתית (SPOT). כך אתם תוכלו לקחת קריאת אור מדויקת מאזור קטן מבלי שהמצלמה תתחשב באזורים האחרים בפריים.

אם אתם מצלמים אנשים (ובתכל'ס גם אובייקטים אחרים), אתם יכולים להיעזר ברפלקטור על מנת לשכפל את אור השמש.

הדבר הזה ייתן לכם מספר אפשרויות מדהימות!

  1. להשתמש בשמש כ-2 מקורות תאורה מכיוונים שונים.
  2. להשתמש באור השמש המוחזר מהרפלקטור כמקור אור יחיד ומיוחד.
  3. להשתמש ברפלקטור על מנת למלא צללים.

בתמונה הזו שיר יושבת בצל אך האור שמאיר אותה הוא אור שמש שמוחזר מרפלקטור שנמצא מצד ימין.

צילום: תומר אלמקייס.

רפלקטור יכול להיות כל משטח לבן, כסוף או זהב (תלוי בצורך). אתם יכולים ליצור לעצמכם אחד כזה עם קאפה עטופה בנייר כסף (או בלי), אתם יכולים להשתמש גם בסך השמש הכסוף שיש לכם ברכב ואתם יכולים לרכוש לכם אחד כזה שהוא מקצועי ונח ומכליל בתוכו את כל מה שאנחנו צריכים (לבן אטום, לבן חלבי, כסוף, זהב ושחור).

החזרת אור מרפלקטור לבן תיצור לנו אור רך מאוד ובכמות נמוכה. מתאים מאוד למילוי צללים.

החזרת אור מרפלקטור כסוף תיצור לנו מקור תאורה חזק, רך וקונטראסטי.

החזרת אור מרפלקטור מוזהב תיצור לנו אור זהה לזה שהרפלקטור הכסוף יוצר, אך צבע האור יהיה חם.

המשטח הלבן החלבי הוא בעצם סוג של ענן נייד ומטרתו היא לרכך לנו את האור העובר דרכו.

המשטח השחור נועד לחסום החזרי אור לא רצויים ולשלוט יותר בהצללות.

צילום: תומר אלמקייס.

אם אתם רוצים לדעת עוד על עבודה עם תאורה טבעית, אני מזמין אתכם לקרוא את הפוסט 7 שימושים בתאורה טבעית שכל צלם חייב להכיר.

3. משטחים רפלקטיביים.

משטחים רפלקטיביים (כמו מים ושלג למשל) יכולים לבלבל מאוד את מד האור שלנו במקרה הטוב ולהרוס את התמונות במקרה הרע. כך אם תרצו לצלם את הים בצהרי יום שמשי, לא תוכלו לעשות זאת ללא עזרים חיצוניים מכיוון שהשמש משתקפת על המים ובכך מאבדת את הפרטים.
בצילום בשלג המצב קצת אחרת מכיוון שהשלג הלבן מחזיר את אור השמש והופך להיות בוהק מאוד ובכך מבלבל את מד האור.

אז איך מתמודדים?

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם צילום של הים ביום שמשי היא להשתמש בפילטר מקטב (פולורייזר) שמטרתו לעזור לנו להתגבר על החזרי אור ממשטחים מבריקים. אם אין לכם אחד כזה, אז חפשו שעות אחרות לצילום או זוויות פחות בעייתיות.

צילום: תומר אלמקייס

התמודדות עם שלג היא קצת שונה והאמת שהיא לא דורשת יותר מדי טכניקה אלא רק הבנה בסיסית במדידת האור. כל שעליכם לדעת זה שהשלג מחזיר הרבה אור, כך שמבחינת המצלמה יש הרבה אור בסצנה ולכן היא תרצה להכניס פחות אור על מנת להגיע לאפור הממוצע (אפור 18%). לכן, במקרה הזה אנחנו לא נסמוך על מד האור של המצלמה ונפתח 2 סטופים על מנת "להחזיר" את השלג לגוון המקורי שלו.

צילום: תומר אלמקייס.

דרך נוספת היא לחפש בסביבה אובייקט בגוון אפור ממוצע ולמדוד את האור ממנו, או לחלופין – להשתמש בכרטיס אפור 18% שזה בדיוק הייעוד שלו.

אם הלכתם לאיבוד בשורות האחרונות, אז כנראה שאתם צריכים לקרוא את המדריך המלא למדידת אור וחשיפה נכונה.

4. צילום מול השמש.

כאשר אנחנו מצלמים מול השמש, אנחנו יכולים ליצור תמונות מדהימות ויחד עם זאת אנחנו עלולים לבלבל את מד האור של המצלמה וכך להתבלבל גם בעצמנו.
תאורה אחורית זו תאורה ייחודית ומיוחדת שיכולה להוסיף לא מעט קסם לתמונות שלכם אם תדעו להשתמש בה נכון.
הבעיה מתחילה כאשר לא יודעים להשתמש בה נכון או שחוששים ממנה ונמנעים מלהשתמש בה. וזו טעות!

צילום: תומר אלמקייס.

תמונות מהסוג הזה שראיתם עכשיו מצולמות בשעות אחה"צ או בשעות הבוקר ולרוב עם נטייה לשעת הזהב. בשעות אלו האור מפוזר ונעים יותר, צבעו זהוב והדבר החשוב ביותר – השמש נמוכה ובכך היא מאפשרת לנו גמישות בהצבת הנושאים שלנו וביחס שלהם לאור.
כשהשמש במצב הזה אנחנו יכולים ליצור תמונות דרמטיות ע"י שימוש בצללים, אנחנו יכולים להשתמש בה כתאורה שטוחה (אם היא מאחורינו), ואנחנו יכולים להשתמש בה כתאורה שמאירה את הנושא מאחור ובכך ליצור תמונות בעלות מראה קסום וגם ליצור צלליות מעניינות.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

אז בפועל זה לא באמת מסובך ליצור תמונות כאלה, רק צריך להבין מעט את האור וכמובן גם את יכולות המצלמה ומגבלותיה.

אז לפני הכל, כדי לא להתבלבל, כוונו את המצלמה שלכם למצב צילום ידני M כדי שתוכלו לשלוט במד האור שלכם. אחרת, המצלמה תראה כניסה גדולה מדי של אור ותחשיך את התמונה למצב שאותו אולי אתם לא רוצים.
השלב הבא זה למדוד את האור.

במידה ואתם רוצים תאורה שתאיר את הנושא שלכם מאחור ותיצור הילה מסביבו, תצטרכו קודם כל להעמיד אותו כאשר יש רקע כהה יחסית מאחוריו. את קריאת האור תיקחו מהנושא שלכם במצב מדידה SPOT על מנת שמד האור לא יושפע ממה שקורה בסביבה.
במצב הזה, אם הנושא שלכם בהיר – הרווחתם; אך אם הנושא שלכם כהה, אתם עלולים "לשרוף" את כל הסביבה שלכם אם היא מוארת באור יום. הפתרון האידיאלי הוא שימוש ברפלקטור שיחזיר את אור השמש למצולם שלכם וכך הרווחתם 2 מקורות תאורה משמש אחת.

צילום: תומר אלמקייס.

אם אתם רוצים ליצור צלליות מעניינות, אז כל מה שאתם צריכים זה למדוד אור מהשמיים כאשר השמש מאחורי הנושא שלכם ולהתחיל להשתעשע.

אם אתם רוצים לדעת עוד על צלליות, מוזמנים לקרוא את הפוסט כך תיצרו תמונות סילואט מושלמות.

5. צילום במסיבות ובהופעות.

מסיבות והופעות מתאפיינות בתחושה ייחודית שמושפעת המון מאופי התאורה. אותה תחושה ייחודית הופכת להיות מסובכת כאשר אנחנו מעוניינים לצלם אותה. יש תחושה שהתאורה משטה בנו ושה-White Balance לא סגור על עצמו, כך שהרבה פעמים אנחנו נכוון למשהו אחד ונקבל משהו אחר.

אז נכון שהפתרון האידיאלי הוא שימוש בפלאש שתמיד יאיר לנו את המצולמים וזהו.. אבל לפעמים אנחנו נרצה להמחיש את האווירה האמיתית שנכחה במסיבה או בהופעה ולא נרצה להוסיף תאורה משלנו שתשנה את הכל.
אגב, זו אחת הסיבות שאסור לצלם עם פלאשים בהופעות (וגם לא מומלץ). תחשבו על כך שיש שם תאורן מקצועי שעושה לכם עבודת קודש, אז למה לא לנצל את זה?

אז אולי העבודה כאן באמת קשה יותר, כי היא דורשת מאיתנו לחשוב כל הזמן, לראות, להתבונן, לחפש, והרבה פעמים גם לחכות לרגע המכריע שבו הכל יתמזג בצורה מושלמת עם התאורה המושלמת.

אסף אבידן. צילום: תומר אלמקייס.

אם כן, צילום במסיבות והופעות ידרוש מאיתנו ציוד שיודע להתמודד עם תנאי תאורה קשים כדי שנוכל להשתמש ב-ISO גבוה מבלי להרוס את התמונות שלנו יותר מדי וזה אומר גם שרצוי להשתמש בעדשות עם צמצמים פתוחים F2.8 ומעלה.
אלו יאפשרו לנו לצלם במהירויות תריס גבוהות יחסית לצילום מהיד, מה שלרוב נדרש מאיתנו בסיטואציות כאלה. מנגנון ייצוב בעדשה יהווה יתרון במצבים אלו, וגם מונופוד (חצובת חד-רגל).

מלבד הציוד שרק יעזור לכם להגיע לתוצאות טובות יותר, נדרשת גם היכולת שלכם להבין את האור, לזהות סיטואציה וכמובן להגדיר את החשיפה הנכונה כדי שלא תפספסו תמונות חשובות.

אחד הקשיים הראשונים שאנחנו פוגשים בצילום מהסוג הזה זה העניין שהתאורה כל הזמן משתנה, כך שאם אנחנו לא ממוקדים, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו נלחמים ובסוף חוזרים הביתה ללא תמונות טובות.

אז איך ניתן להתגבר על זה?

חשוב להבין שבצילום כזה התאורה אמנם משתנה המון, אבל יש סטים של תאורה שחוזרים על עצמם, כך שאנחנו יכולים לכוון את כל הפרמטרים לסט אור מסוים ופשוט לחכות לרגע שסט האור הזה יופיע שוב.
כמובן שגם כאן לעבוד על מצב ידני M ומצב מדידה SPOT.

הכי קל להרוס תמונות בהופעות ובמסיבות, אז תהיו עדינים.

צילום: תומר אלמקייס.

סיכום

כצלמים, הגישה שלנו לסיטואציה חשובה מאוד. אם ניגש לסיטואציה מסוימת ונחשוב כמה התאורה קשה, אז סביר להניח שנסיים כמו שהתחלנו.
אם נשנה את הגישה ונחשוב כיצד אנחנו יכולים להשתמש במה שיש לנו על מנת ליצור את הכי טוב שלנו, אנחנו נמצא בכל תאורה את הקסם הייחודי שלה.

הפוסט הזה מכיל רק 5 סיטואציות, אך סיטואציות דומות אתם יכולים למצוא כל יום, כל הזמן.. ואתם, כצלמים, צריכים לדעת להתבונן, להבין, לגשת נכון ולנצל את מה שיש לטובתכם.

חברים, תודה רבה ששוב קראתם אותי. אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בכיף.
כמו כן, אם עדיין לא נרשמתם לניוזלטר שלי, זה הזמן לעשות זאת ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שיוצא לאור.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

כיצד שימוש מושכל בצללים יעזור לכם ליצור תמונות דרמטיות ומעניינות יותר

לעתים קרובות מדי אני מגלה על עוד ועוד צלמים שתמיד רוצים להתגבר על הצללים בתמונות שלהם. הם תמיד ירצו להאיר את הפורטרט שלהם בתאורה מאוד מפוזרת עד כדי השטחה, הם יצלמו נוף בטכניקת HDR כדי להתגבר על הצללים או גרוע מכך – יש כאלו שמראש לא יצלמו את התמונה מכיוון שהצללים מפריעים להם. 

לפני שתצללו אל תוך הפוסט הזה אתם חייבים להבין משהו מאוד חשוב: הצל הוא החבר הכי טוב שלכם כצלמים.
כשם שלא ניתן לדעת מהו אושר מבלי לדעת מהו עצב, וכשם שלא ניתן להבין הצלחה אם לא הרגשנו כשלון, כך גם אתם לא יכולים לקבל אור ללא חושך או צללים.
בדומה לאור, צל הוא אחד המרכיבים החשובים ביותר בתמונה. הוא אחד מאותם אלו שאחראים על תחושת העומק הויזואלי שבתמונה, כך שבהעדרו התמונה תראה שטוחה וחסרת עומק ופרטים.

שימוש בצללים דורש הבנה באור, ראיה טובה ויכולת הבחנה בין אור לצל, במיוחד כאשר התאורה ניגודית.
החדשות הטובות הן שזה משהו שכל אחד יכול לרכוש אם רק ירצה 🙂

אז בואו לגלות כיצד שימוש מושכל בצללים יעזור לכם ליצור תמונות דרמטיות יותר ותמונות בעלות עומק חזותי עשיר יותר, ובכך ישפר את התמונות שלכם באופן משמעותי.

הצל כנושא התמונה

לאובייקטים שונים יש צורות שונות שיכולות להיות בכיף הנושא הבא שלכם. תחשבו על דברים כמו עצים, אנשים, גדרות, אופניים וכדו'. בעזרת כיווני תאורה שונים, אתם תוכלו ליצור דימויים מעניינים מאוד מהצל של האובייקטים הללו. אתם יכולים לצלם רק את הצל ולחתוך את האובייקט האמיתי ואתם יכולים להציג את שניהם יחד.

ברור שלשם כך אתם תצטרכו אור שמש נוקשה או שימוש בתאורה מלאכותית חזקה כמו פלאש. אם אתם רוצים צללים ארוכים יותר, אז התאורה צריכה להאיר מזווית נמוכה יותר, זאת אומרת שאם מדובר בתאורה טבעית, אז זה אומר שתצטרכו לצלם בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות אחה"צ המאוחרות.

הנה דוגמא מעולה לשימוש בצל כנושא התמונה. בתמונה הבאה יש פלאש חשוף (ללא מקור ריכוך) שמאיר את המצולמים מימין ובעיקר יוצר את הצל שלהם שהוא בעצם נושא התמונה.

צילום: תומר אלמקייס.

צרו צללית (סילואט) משלכם

בשונה מצל שנוצר מאובייקט שחוסם את האור, צללית נוצרת כתוצאה מכך שיש אובייקט כהה על רקע בהיר. צילום של צלליות הוא קל מאוד להשגה אם אנחנו מבינים את האור בצורה בסיסית וגם יודעים למדוד נכון את האור. לצורך העניין אתם צריכים שיהיה לכם אור אחורי חזק (מאחורי הנושא שלכם) או רקע בהיר מאחורי אובייקט כהה.

כמובן שאתם יכולים להיות יצירתיים ו"לעצב" את הנושא שלכם כראות עיניכם (במידה והדבר אפשרי כמובן). העניין הוא שבצילום מהסוג הזה אנחנו חושבים יותר על הצורות המתקבלות בתמונה ופחות על העומק של הנושא עצמו, וזה דבר מאתגר בפני עצמו.
כמו שאתם יכולים להבין מהתמונות הבאות, שקיעה היא דרך מצוינת ליצור צלליות מדהימות.

סילואט בשקיעה. צילום: תומר אלמקייס.

סילואט בשקיעה. צילום: תומר אלמקייס.

גם צילום של הנושא שלכם כאשר יש חלון מואר מאחוריו יניב לכם תוצאות מדהימות.

סילואט מול אור חלון. צילום: תומר אלמקייס.

והנה עוד כמה רעיונות לצילום צלליות גם כאשר השמש נעלמת לנו.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

מבחינה טכנית, צילום סילואט נעשה כאשר יש אובייקט כהה על רקע בהיר ומדידת האור נלקחת מהאזור הבהיר.
כאשר אנחנו רוצים לצלם סילואט אך אין לנו את התנאים המתאימים, אנחנו יכולים להביא את התנאים אלינו, ממש כמו בדוגמא הבאה שבה השתמשתי בפלאש שהאיר את הקיר שמאחורי המצולמים.

סילואט עם פלאש. צילום: תומר אלמקייס.

צילום של הנושא שלכם כצללית יספר סיפור אחר לגביו ויעורר סקרנות כלפיו.
אם אתם רוצים לדעת יותר על צילום סילואט, אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט "משחקי הצללים: כך תיצרו תמונות סילואט מושלמות".

צלמו פורטרטים דרמתיים

לפני שנתיים כתבתי את הפוסט 7 שימושים בתאורה טבעית שכל צלם חייב להכיר. אם קראתם את הפוסט הזה, אתם יכולים להבין שאין כזה דבר אור טוב יותר או אור טוב פחות. הכל מתחיל ונגמר בכוונות וברצונות שלכם כצלמים.

הנטייה הגדולה של צלמים מתחילים רבים היא לצלם ללא צללים כי מישהו אי פעם לימד אותם שצללים זה רע ותאורה קשה זה עוד רע אף יותר. מה שחשוב לדעת זה שאם יש לכם צללים בתמונה, זה לאו דווקא מצביע על כך שהתאורה היא קשה מכיוון שצללים מופיעים גם כאשר התאורה רכה.

כך או כך, הצללים הם אלו שיספרו לנו על העומק של הנושא שלנו ויוסיפו גם לדרמתיות של התמונה.

פורטרט בתאורת חלון. צילום: תומר אלמקייס.

לשם ההמחשה, תעשו לעצמכם את התרגיל הבא:

בחרו חלון שהשמש לא נכנסת דרכו בצורה ישירה והושיבו שם מצולם כלשהו כאשר הוא קרוב לחלון ושהחלון נמצא מימינו או משמאלו.
מקמו את עצמכם מולו כאשר הכתף שלכם פונה לקיר (וכך גם הכתף שלו) ותגידו לו להסתכל עליכם כך שהתוצאה תהיה חצי פנים מוארות וחצי פנים מוצלות. עכשיו תצלמו תמונה אחת.

לאחר מכן תרחיקו אותו מהחלון ותצלמו אותו כך שהחלון נמצא מאחוריכם. תעשו השוואה בין התמונות ותגלו שבראשונה יש לכם הרבה יותר עומק שנוצר כתוצאה מאור וצל יחד. לעומתה, התמונה השנייה תהיה שטוחה ונטולת צללים ועומק.

אז מה אתם יכולים ללמוד מזה? איזו תאורה טובה יותר לצילום פורטרט?

אני מקווה שעניתם נכון מכיוון שאין באמת תאורה שהיא טובה יותר או פחות. פשוט מדובר בשתי תאורות שונות שלכל אחת יש האופי וההשפעות שלה וכל אחת תתאים לצרכים אחרים.

אז כיצד זה יכול לבוא לידי ביטוי בתמונות שלכם?

תמונות דרמטיות וקונטראסטיות יכולות להיות תמונות שמספרות סיפור עמוק יותר על הנושא שלכם ומציגה אותו כדמות חזקה או כזו עם סיפור חיים מרתק.
תמונות עם תאורה שטוחה יותר ללא צללים יכולות להתאים לצילום רך של תינוקות, צילומי נשיות עדינים וכדו'.

בתמונה הבאה מצולם ברנס בן ה-93, עם תאורה טבעית רכה אך כזו שמגיעה מלמעלה ויוצרת צללים עדינים שמבליטים כל קמט במפת חייו המופיעה על פניו.

צילום: תומר אלמקייס.

התמונה הבאה מצולמת בתוך חדר, כאשר אור שמש נוקשה נכנס מבעד לתריס. הבדלי התאורה הקיצוניים הם אלו שגרמו לדרמה ולמקום שהתמונה הזו לוקחת אתכם אליו.

צילום: תומר אלמקייס.

התמונה הבאה מציגה משהו רך ונעים יותר ומתייחסת ליופי של המצולמת ופחות לסיפור חייה. לשם כך נעשה שימוש בשמש המאירה את הדוגמנית מאחוריה, כך שכל החלק הפונה אלינו הוא למעשה אזור מוצל והתאורה המתקבלת עליו היא רכה מאוד וכמעט שטוחה..

צילום: תומר אלמקייס.

השתמשו בצללים כדי להוסיף עומק גם בצילומי הנוף שלכם

צילום נוף הוא לא באמת קל כמו שאנחנו חושבים עליו בתחילת הדרך שלנו. אנחנו יכולים לצלם אלפי תמונות עד שתמונה תזכה ליחס של תגובות ושיתופים.

מילת המפתח בתמונה נוף טובה זו תאורה טובה, וכאן אנחנו מאוד תלויים בחסדיה של השמש ובשעות של היום.
צלמי נוף רבים יכולים לחכות מספר ימים לתאורה הנכונה שתגיע בשעה הנכונה ולו כדי לצלם "רק" תמונה אחת. אז אם זה לא אפשרי מבחינתכם, או שאתם לא מתכננים לעזוב את האשה והילדים ל-3 ימים לטובת צילום של תמונה אחת, פשוט תבחרו את זמני הצילום שלכם ברוב חכמה ודעת. ככה אתם תדעו אם אתם רוצים לצלם בשעות הבוקר, הצהריים, הערב או אפילו בשעת הזהב – שם האור קסום מאוד ואתם יכולים לצלם תמונות מקסימות מול השמש ולצאת מזה בחיים.

צילום: תומר אלמקייס.

הדבר הבא שאתם צריכים לעשות זה לחשוב על הכיוון של האור. כשאתם משתמשים בשמש כמקור התאורה שלכם, אז כיוון האור תלוי למעשה במיקום שלכם ביחס לשמש / לנושא שלכם.

אם השמש נמצאת מאחוריכם, זה אומר שאתם תקבלו תמונה שטוחה בדומה לצילום עם הפלאש הקטן שעל המצלמה שלכם (אם יש לכם כזה). רוב הזמן זו התוצאה שאתם פחות תרצו לקבל.
כדי לקבל יותר עומק בתמונה, מקמו את עצמכם כך שהשמש מאירה מהצד או אפילו ניגודית אליכם.

בשורה התחתונה: תאורה צידית תיצור צללים שיוסיפו עומק לתמונות שלכם, ידגישו את המרקם ויפיחו חיים ביצירות שלכם.

צילום: תומר אלמקייס.

צלמו שחור לבן

אם אתם דורכים את צעדיכם הראשונים בעולם הצילום, אתם חייבים ללמוד את האור ולדעת לדבר את השפה שלו. דרך מעולה ללמוד את האור היא לצלם בשחור לבן מכיוון ששחור לבן ידגיש לנו את האור והצל ואת הקונטראסט שבתמונה, כך שאנחנו מיד נבחין בכל בעיה או שינוי.

אני ממליץ לכם לאתגר קצת את עצמכם ולצלם את הסט הבא שלכם (ואפילו גם את זה שאחריו) בשחור לבן וזאת רק על מנת לחוות את חווית השימוש באור. אם תצלמו בקובץ RAW, אז תוכלו מצד אחד לחוות את חווית הצילום בשחור לבן, אך בזמן עיבוד התמונה אתם תוכלו להחזיר לה את הצבעים.

אני מאוד אוהב לצלם שחור לבן כי זה צילום שיש בו הרבה נשמה. אין צבעוניות שמסיחה את הדעת והריכוז הוא ברגש ובאור בלבד – מה שממקד אותנו מאוד במטרה שלנו.

צילום: תומר אלמקייס.

כמה מילים לסיום

הדבר החשוב ביותר שלמדתם היום זה שהצל הוא מקור החיים של התמונה בדיוק כמו האור, ואסור לכם לפחד ממנו משום שהוא צריך להיות החבר הכי טוב שלכם.
הוא ידגיש פרטים חשובים ויעלים את אלו שלא, הוא יעיד על העומק של הנושא שלכם וידגיש את המרקם שלו והוא תמיד יהיה שם כדי לספר לכם מהיכן הגיע האור ובאיזו שעה צולמה התמונה (במידה ומדובר באור טבעי).

עכשיו, לאחר שקראתם, זה הזמן לצאת החוצה, לחפש את האור ואת הצל גם יחד ולהתחיל להשתמש באהבה החדשה שלכם.

אז תודה לכם שקראתם אותי. אני מקווה שהפוסט הזה היטיב אתכם לפחות כמו אלו הקודמים לו. אם אהבתם את הפוסט, אל תהססו לשתף אותו לחברים שלכם שאולי ימצאו בו עניין דומה לשלכם, וכמובן גם להגיב את הדעה שלכם.
מזכיר לכם שכרגע יש בבלוג 74 פוסטים נוספים ועשירים במידע שניתן לקרוא בדף הבית של הבלוג.

אם טרם נרשמתם לניוזלטר שלי, אז זה הזמן לעשות זאת ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שיוצא לאור.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

שיטת האזורים בצילום: המדריך המלא למדידת אור וחשיפה נכונה

אגלה לכם סוד – לאחרונה, כחלק מהפעילות הבלוגרית שלי, אני מוצא את עצמי מסתובב יותר בקבוצות הצילום השונות שבפייסבוק על מנת לזהות חסרים אצל צלמים ובכך לקבל השראות לפוסטים. אני חושב שאם אני מצליח להביא פוסט שיענה לכם על צורך עכשווי, זה יהיה מאוד מועיל.

אחת התופעות שאני חווה יותר מדי לאחרונה היא חוסר הידע והשליטה באחד מהנושאים החשובים ביותר בעולם הצילום – החשיפה. מרגע לרגע, אני מבין שהצילום הדיגיטלי שואב מאיתנו לאט לאט את ההנאה האמיתית שבצילום, את הצורך ליצור כאן ועכשיו, ובעיקר את ההערכה האמיתית למדיום הזה שעוזר לכל אחד ואחת מאיתנו בכל רגע נתון.

המצלמות המשוכללות, הקבצים מלאי המידע, תוכנות העריכה המטורפות ומפלצות המחשבים – כל אלו שיפרו באופן מהותי את מדיום הצילום שבשנים האחרונות קיבל תפנית חדה וחיובית (והיד עוד נטויה…).
יחד עם זאת, צלמים שבימים אלו צועדים את צעדיהם הראשונים בתחום, מקבלים את הצילום "על מגש של כסף", כאשר כבר אין דגש על נתונים בסיסיים כמו חשיפה נכונה או איזון לבן. הרי ממילא אפשר לצלם ב-RAW, וממילא אנחנו עורכים את התמונות, וממילא הקבצים מפוצצים במידע, וממילא עוד אלף ואחת סיבות שצלמים שנולדו לעידן הדיגיטלי יכולים לומר לכם על צילום לא נכון.

ולענייננו, נושא החשיפה הפך להיות למטריד בשנים האחרונות. מסכי המצלמות "החליפו" את מד האור שלא במתכוון, וצלמים רבים נוטים לאמץ את שיטת ה"צלם והבט במסך" מבלי להתייחס כלל למד האור (במקרה הטוב) ולעתים גם מבלי להכיר בו כלל (במקרה הרע).

אז מה שאתם הולכים לקרוא היום זה בעיקר מדריך טכני על חשיפה ומדידת אור וקצת רקע כללי על מנת שתבינו את הסיבות לכל דבר.
במהלך הפוסט אדבר על מושגים שחלקכם אולי לא מכירים, אז תשימו לב לקישורים חיצוניים שכנראה יסבירו לכם את מה שאתם צריכים.

קריאה מהנה 🙂

אז מהי חשיפה?

חשיפה היא סך כל הכמות האור המגיעה אל חיישן המצלמה או אל סרט הצילום (במצלמות FILM). החשיפה נקבעת על ידי ערכים מסוימים של מפתח צמצם, מהירות תריס ורגישות ה-ISO (עיינו בפוסט "השילוש הקדוש שכל צלם חייב להכיר"). ערכים אלו אינם קבועים והם עשויים להשתנות מרגע לרגע בהתאם לתנאים, לתאורה ולרצונות שלכם.
כמו כן, מכיוון שחשיפה היא סך הכמות הכללית של האור, אז זה אומר שאתם יכולים לצלם 2 תמונות בחשיפות זהות לחלוטין אך עם נתונים שונים לחלוטין.

התבלבלתם?
אז בואו נמשיך..

כאן, למעשה, אנחנו נכנסים לחוק הגומלין שמספר לנו שאת החשיפה אנחנו קובעים פעם אחת בהתאם לסיטואציה, ואנחנו יכולים לשמור עליה גם אם אנחנו מעוניינים לשנות נתונים במהלך הצילום.

לדוגמא, נניח שבסיטואציה מסוימת החלטתם שאתם רוצים לצלם עם צמצם F4, ומד האור הראה לכם שכנגד אתם צריכים מהירות תריס 1/400 (ב-ISO100 לצורך העניין) על מנת לקבל חשיפה טובה.
צילמתם, הבטתם בתמונה והחשיפה מעולה בדיוק כמו שתכננתם, אבל בא לכם לפתוח סטופ אחד בצמצם כדי ליצור עומק שדה רדוד יותר. במקרה כזה, אם פתחתם סטופ אחד בצמצם (מ-F4 ל- F2.8) אז כנגד, אתם צריכים להעלות את מהירות התריס בסטופ אחד (מ-1/400 ל-1/800) או להוריד את ערך ה-ISO בהתאם (אם אפשרי).

כך בעצם, אתם שיניתם את נתוני הצילום, אך שמרתם על החשיפה שלכם.

אפור 18%, מדידת אור ומה שביניהם

אתם לא באמת תבינו עד כמה אתם יכולים לשלוט במצלמה שלכם עד שתצאו מהמצב האוטומטי ותתחילו לצלם במצב צילום ידני – Manual. במצב זה אתם לוקחים את המושכות לידיים שלכם ובעצם נפתחת בפניכם האפשרות לשנות כל דבר ולהשתלט על הצילום. אתם תוכלו לבחור בין מצבי הפוקוס השונים, אתם תוכלו לקבל שליטה על האיזון הלבן (WB), וכמובן שאתם תקבלו שליטה מלאה על החשיפה שלכם – משהו שהמצלמה לא תמיד תדע לעשות כמוכם.

הסיבה לכך נובעת מהעובדה שמד האור שנמצא בתוך המצלמה מכוון להגיע לרמת בהירות ממוצעת (נקודת הכיול של מד האור) בלי קשר ובלי מודעות לרמת הבהירות האמיתית של הנושא.

הדבר מתבטא בעיקר כאשר אנחנו נצלם נושאים בהירים מאוד (ראו פוסט צילום בשלג), או כהים מאוד. במקרים אלו המצלמה תתרגם את הכהה למחסור באור וכתוצאה מכך היא תבהיר את התמונה (חשיפת יתר). את הלבן היא תתרגם להרבה אור וכתוצאה מכך היא תכהה את התמונה (חשיפת חסר).

אז איך באמת אתם יכולים לקחת את השליטה לידיים שלכם ולפצות על השגיאות של המצלמה?

ובכן, אם אתם מצלמים במצב אוטומטי/חצי אוטומטי כלשהו, אתם יכולים לעשות זאת על ידי כפתור "פיצוי חשיפה" (זה עם הסמל: -/+) ואם אתם מצלמים במצב ידני, אז תוכלו לעשות זאת על ידי שינוי ידני של הפרמטרים (צמצם, תריס, איזו).
כך או כך, באיזו דרך שתבחרו, אתם חייבים להבין איך מד האור עובד וללמוד להקשיב לו כי יש סיבה לכך שהוא קיים שם.

אם כן, הדבר הראשון שחשוב להבין הוא שמד האור מתייחס לעולם כגוונים של אפור. במילים אחרות, כעולם נטול צבעים.
כן, זה למרות שהמצלמה מצלמת תמונות צבעוניות.

דבר קריטי אחר שחשוב לדעת זה שכל אובייקט שתצלמו, בין אם הוא בהיר ובין אם הוא כהה, מד האור ירצה תמיד לעשות אותו אפור ממוצע – זה המכונה אפור 18%.

תזכרו ותרשמו את זה! זה פרט חשוב מאוד בתרבות הצילום ובקריירת הצילום שלכם.

אם נרצה או לא, כשאנחנו עובדים עם מד האור, אנחנו תמיד נחשוב לפי אפור 18% ונחליט אם אנחנו רוצים יותר או פחות. במילים אחרות, אם הסצנה שלכם מלאה באזורים בהירים כמו שלג או הרבה אנשים שלובשים חולצות לבנות, מד האור שלכם יתרגם את הלבן הזה לכמות גדולה של אור ויביא אותו להיות אפור 18% מכיוון שהוא לא ידע לעולם שמדובר בשלג או באנשים.
כך גם לגבי נושא כהה..

אז אמרנו שכאשר אנחנו מצלמים במצב שאינו מצב ידני מלא (M), אנחנו נצטרך לבצע פעולה שנקראת פיצוי חשיפה וזאת על מנת להביא את החשיפה למקומה הרצוי.

לחצן פיצוי חשיפה

במצב צילום ידני לעומת זאת, אנחנו מתייחסים תמיד לסקאלה של מד האור (זו שנמצאת בתחתית או בצידי העינית) ומקשיבים לה. בינתיים, מה שאתם צריכים לדעת זה שמרכז הסקאלה, ה-0, מתייחס לנקודת הכיול – אפור 18%, כך שאם נמדוד אור מנושא לבן ונאפס את החשיפה על פי דעת המצלמה, אז נדע שהוא יתקבל כאפור ולכן נרצה להיות מעל ה-0 (= פיצוי חשיפה חיובי). כמובן שההיפך הוא בצילום של אובייקט כהה.

אם הבנתם נכון, עיקר ה"בעיה" היא כאשר הנושא שלנו בהיר או כהה יותר מאפור 18%. זאת אומרת שאם נמדוד אור מאפור 18%, אז אנחנו נקבל חשיפה נכונה.

אז סבבה שיש לכם מד אור, אבל איך הוא באמת יעזור לכם אם הוא ממילא לא יביא תוצאה מדויקת רוב הזמן? או במילים אחרות, כיצד ניתן להקשיב להצעת מד האור ולהחליט על שינויים בחשיפה?
כמובן שאני מדבר על מדידת אור מבלי לקבל אינדיקציה ממסך המצלמה או להסתמך עליו.

לשם כך, אתם חייבים להבין את שיטת האזורים (Zone System), כי הכל מתחיל ונגמר שם..

שיטת האזורים – Zone System

שיטת האזורים היא שיטה לתרגום האור שפיתח הצלם אנסל אדמס כדי להגיע לתוצאות עקביות בהדפסה. למעשה מדובר בשיטה שמקורה בהדפסת תמונות בחדר החושך כדי לעזור לצלמים לתרגם את האור הנראה לעין לאור המתקבל על גבי נייר הצילום.
עם הזמן, שיטה זו התפתחה למד האור הקיים היום בכל מצלמה.

לפי שיטת האזורים, העולם מחולק ל-11 אזורים של טונים.

כמו שאתם יכולים להבין, ה-0 הוא שחור, 10 הוא לבן, וכל 9 האזורים האחרים הם אזורים של אפור בטונים שונים.
האפור הממוצע, זה שנמצא במרכז הסקאלה שבין השחור ללבן, הוא אפור 18% והוא נקרא כך מכיוון שהוא מחזיר 18% מהאור הפוגע בו. האפור הזה הוא נקודת הכיול של החשיפה בכל המצלמות בעולם.

הנה הסבר על כל אזור כדי שיהיה לכם קל יותר להבין את זה:

  • אזור 0 מתייחס לשחור מוחלט, ללא מידע כלל.
  • אזור 1 מתייחס לאזור כהה עם טונליות מועטה אך עדיין נטול פרטים.
  • אזור 2 מתייחס לאזור הכהה הראשון שבו מתחילים להופיע פרטים, אם כי מועטים מאוד.
  • אזור 3 מתייחס לאזורים כהים עם פרטים הנראים לעין.
  • אזור 4 מתייחס לאזורים כהים כמו צל בנוף או עור בגוון כהה.
  • אזור 5 מתייחס לאזורים עם טונליות בינונית – מה שנקרא "אפור 18%".
  • אזור 6 מתייחס לאזורים כמו צללים בשלג, עור בהיר וכדו'.
  • אזור 7 מתייחס לעור בהיר מאוד, אספלט אפור באור שמש וכדו'.
  • אזור 8 מתייחס לאזור הבהיר ביותר שבו יש עדיין פרטים.
  • אזור 9 הוא טון קל עם פרטים מועטים מאוד, כמו שלג בוהק, דף לבן וכדו'
  • אזור 10 הוא לבן מוחלט, ללא פרטים – מה שקרוי גם "שרוף".

הדבר הבא שאתם צריכים לזכור זה שבין אזור אחד לשני מפריד סטופ אחד של חשיפה.

עכשיו, כשיש לכם את המידע הזה והדברים יושבים אצלכם טוב יותר מקודם, אתם צריכים לארוז את הכל ולהתחיל להשתמש בזה לטובת הצילום שלכם.

נניח שהנושא שלכם הוא ברמת בהירות כמו באזור 8, אז עכשיו אתם יודעים שהאיזון של מד האור יביא אותו להיות אפור 18% (אזור 5). זאת אומרת שאם מדובר בשמלה לבנה, המצלמה לא ממש תרצה שהשמלה הזו תהיה לבנה ולכן כאן אתם נכנסים כצלמים. כדי לקבל את השמלה כמו במציאות  אתם תצטרכו "לפצות" חיובית ב-1-3 סטופים על מנת לקבל חשיפה נכונה.

בדוגמא הבאה לקחתי קריאת אור מהכרית הלבנה. בתמונה הימנית הקשבתי למצלמה וקיבלתי כרית אפורה ופריים חשוך. בתמונה השנייה פתחתי סטופ אחד וקיבלתי את התוצאה הרצויה.

לצורך תרגול והבנה מעמיקה יותר, נסו לצלם דף לבן (או אובייקט לבן אחר). אם אתם מצלמים במצב צילום ידני, תמדדו אור מהדף כך שתעמדו על ה-0 בסקאלת מד האור. אם אתם מצלמים במצב עדיפות צמצם או תריס, אז תוודאו שאתם מצלמים ללא פיצוי חשיפה.

עכשיו צלמו תמונה אחת.

לאחר מכן, תפצו ב-2 סטופים חיוביים (בצורה ידנית או חצי אוטומטית) וצלמו תמונה נוספת.

מבחינים בהבדל? בתמונה הראשונה הדף יצא לכם אפור וממש לא לבן. בתמונה השנייה, הדף ייראה לבן אך עדיין עם מעט פרטים.

והנה המחשה של סקאלת מד האור מול שיטת האזורים:

מדידת אור באמצעות מד אור חיצוני

כלי נוסף ויעיל מאוד הוא מד האור החיצוני שאם נודה בכך, רובנו לא מכירים אותו וגם אלו שכן מכירים – ממעטים להשתמש בו. אני מודה שאני מאלו שמכירים אותו ולא משתמשים בו כי באמת היום פחות זקוקים לו אם מבינים באמת מה צריך לעשות, למה וכמה.

בכל אופן, כבודו של מד האור החיצוני מונח במקומו וזה זמן מעולה לתת לו את הבמה הראויה לו.

מד האור החיצוני נראה כך:

הוא עובד בצורה דומה למד האור שנמצא בתוך המצלמה שלנו וגם הוא תמיד מכוון לאפור 18%, אבל היתרון הברור שלו זה שהוא יודע למדוד גם אור נופל ולא רק אור חוזר.

לצורך העניין, מד האור שנמצא במצלמות שלכם יודע למדוד את האור החוזר מהנושא ולכן הוא מושפע מרמת הבהירות/כהות של הנושא. זה אולי לא נשמע ברור, אבל יש הבדל גדול בין האור הסביבתי לבין האור המוחזר מעצמים בסביבה. האור שחוזר מהנושא שלכם מושפע מאוד מרמת הבהירות שלו כך שאם הנושא שלכם בהיר אז הוא יחזיר יותר אור, אבל אם הוא כהה הוא יחזיר פחות אור. וזה, כמובן, משהו שמשפיע מאוד על מדידת האור ודורש התייחסות וערנות תמידית.

לעומת זאת, מד האור החיצוני יודע גם להתייחס לאור ככזה ש"נופל" על הנושא ולכן הוא לא מושפע מרמת הבהירות שלו. זאת אומרת שבאמצעות מד האור החיצוני, אנחנו יכולים למדוד את האור ולהגיע תמיד לחשיפות נכונות מבלי הצורך לחשב את רמת הבהירות של הנושא (למרות שזה עניין מאתגר בפני עצמו).

אם נודה בזה, אני מניח שאתם לא באמת הולכים לקנות מד אור חיצוני כי סביר להניח שבמקומו תרצו איזו עדשה חדשה, וזה בסדר.. אם אתם בכל זאת רוצים, אז תדעו שיש אפליקציות מעולות למדידת אור חיצונית כאשר מלבישים "כיפה" לבנה על חיישן האור של הטלפון (בדומה למד אור אמיתי) ולהגיע לאותן תוצאות. חוץ מזה, ניתן להגיע לחשיפה מדויקת גם באמצעות כרטיס אפור 18% או (כן כן) באמצעות כף היד שלכם.

מדידת אור באמצעות כרטיס אפור

כשהתחילו השימושים במד האור במצלמה, חיפשו דרכים קלות ויעילות שתקלנה על הצלם לא לטעות בחשיפה, שכן, בשונה מהיום, בעידן סרטי הצילום לא היו מסכים שנותנים מידע מיידי אודות התמונה והחשיפה. לשם כך הומצא כרטיס בגוון אפור 18% שקריאת האור ממנו מניבה חשיפה נכונה, מכיוון שכאמור – אפור 18% הוא נקודת הכיול של המצלמה.

איך עושים את זה?
פשוט מאוד.

מציבים את הכרטיס האפור במקום הנושא, עם אותה תאורה שאיתה מצלמים את הנושא ומאפסים את מד האור.

מדידת אור מאולתרת באמצעות כף היד

לאלו מכם שלא רוצים להסתובב עם כרטיס אפור, או למקרה ששכחתם אותו בבית, דעו שכף יד של אדם ממוצע מחזירה כ-36% מהאור הפוגע בה. זאת אומרת שאם ניקח קריאת אור מכף היד ונפתח סטופ אחד (פיצוי חשיפה חיובי), אז נקבל חשיפה נכונה.

כמובן שכף היד צריכה לעמוד באותו אופן של הכרטיס האפור המוזכר בפסקה הקודמת.

מדידת אור לפי אזורים

הדבר הבא שאתם צריכים לדעת הוא שקיימות במצלמה 3 שיטות עיקריות למדידת אור, כאשר כל אחת מהשיטות מאפשרת לנו למדוד אור מאזור רחב או מצומצם יותר.

ככה הם נראים במצלמה (יתכנו סמלים שונים ליצרניות השונות):

וזה מה שהם אומרים:

Matrix – במצב זה אנחנו מודדים אור מכלל הפריים. המצלמה תיקח ממוצע כולל של בהירים וכהים ותשכלל חשיפה ממוצעת.
Center Weighted – במצב זה אנחנו מודדים אור מאזור מרכזי בפריים. גם כאן נעשה ממוצע של אזורים בהירים וכהים אם קיימים.
Spot – המצב האידיאלי והנכון ביותר לעבודה בשוטף. במצב זה אנחנו מודדים אור בצורה נקודתית מאזורים קטנים מאוד בתוך הפריים שלנו. בשל כך אנחנו לא נותנים למצלמה להחליט בעצמה על חשיפה ממוצעת, מה שמאפשר לנו להגיע לתוצאות מדויקות מאוד.

ככה זה נראה בשטח בניסיון לצלם את הירח על רקע השמיים הכהים.

צילום התמונות: אביב קורט.

בתמונה השמאלית – מדידת אור כללית. מד האור התחשב ברוב השחור שיש בתמונה והתייחס לכך בקריאת האור.
בתמונה האמצעית – מדידת אור מרכזית – מד האור התייחס למרכז הפריים שבו יש יותר אזורים כהים מבהירים, ולכן הירח עדיין לא נראה במיטבו.
בתמונה הימנית – מדידת אור נקודתית – מד האור התייחס אך ורק לירח מבלי להיות מושפע כלל משאר הסביבה.

היסטוגרמה

כשמדברים על חשיפה, קשה מאוד שלא להזכיר את ההיסטוגרמה שהיא בעצם תעודת הזהות של החשיפה בתמונה. ההיסטוגרמה קיימת בכל מצלמה ותוכנת עיבוד תמונה שמכבדות את עצמן ותפקידה הוא להציג לנו את התפלגות הפיקסלים בתמונה מהבהיר ביותר ועד לכהה ביותר.

ככה היא נראית:

החלק הימני של ההיסטוגרמה מתייחס לאזורים הבהירים בתמונה, החלק המרכזי מתייחס לגווני הביניים והחלק השמאלי מתייחס לאזורים הכהים.
לפי ההיסטוגרמה שלמעלה אתם יכולים להבין שהתמונה המשויכת אליה עשירה במידע, יש בה הרבה גווני ביניים, מעט מאוד אזורים כהים נטולי פרטים ומעט בהירים.

והנה התמונה:

צילום: תומר אלמקייס.

חשוב לציין כי ההיסטוגרמה היא חלק מהתמונה ולכן אתם תוכלו לבחון אותה רק לאחר צילום התמונה. מכאן שההיסטוגרמה היא לא כלי למדידת אור, אלא כלי לבדיקה והבנה של החשיפה בתמונה לאחר הצילום.

כמה מילים לסיום

עכשיו, כשאתם מבינים את התפקיד של מד האור שבמצלמה שלכם, אתם בדרך הנכונה לקבלת חשיפות עקביות נכונות יותר.

בפעם הבאה שאתם יוצאים לצלם, זכרו כי ישנה דרך לתרגם את האור ואתם לא חייבים להציץ כל שנייה במסך המצלמה כדי להיות בטוחים שאתם בחשיפה טובה.
אז לפני שתלחצו על כפתור הצילום, בחנו היטב את הטונים שבסצנה שלכם ותקבלו החלטה על אופן מדידת האור.

כאשר אתם משתמשים במדידת אור כללית (Matrix) או מרכזית (Center Weighted), תשאלו את עצמכם כמה כהים וכמה בהירים יש לכם בתמונה / באזור המרכזי (בהתאם לשיטת המדידה).

אם הבהירים רבים יותר מהכהים, אז פיצוי החשיפה יצטרך להיות חיובי (+) על מנת ליצור חשיפה טובה יותר.
אם הכהים רבים יותר מהבהירים, אז פיצוי החשיפה יצטרך להיות שלילי (-) על מנת ליצור חשיפה טובה יותר.
לעומת זאת, אם יש שוויון בין הכהים לבהירים, אתם עשויים לגלות שלא תצטרכו להשתמש כלל בפיצוי חשיפה.

אם אתם רוצים לדעת איך אני עובד, אז זה פשוט מאוד. אני תמיד על מצב מדידת אור נקודתית (SPOT), כך שאני לא נעזר בממוצע שהמצלמה עושה, אלא בוחר בעצמי את האזור שממנו אני רוצה לקחת את קריאת האור וזאת מבלי להיות מוגבל או להתבלבל.
למעשה, אין לי כל צורך ב-2 שיטות המדידה האחרות..

חברים, הגענו לקו הסיום 🙂

אני מקווה שהפוסט הזה לימד אתכם ועשה לכם סדר בראש לפחות כמו הפוסטים הקודמים שכתבתי.
אז אם אהבתם את הפוסט והוא עזר לכם, הרגישו חופשי לשתף אותו עם החברים שלכם. גם להם הוא יכול לעזור.
בנוסף, הרגישו חופשי להגיב ולשאול שאלות.. אענה לכם בשמחה 🙂

כמו כן, אם עדיין לא נרשמתם לניוזלטר שלי, אתם מוזמנים לעשות זאת עכשיו ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂