אפקט של צבעי פסטל הוא אחד האפקטים המבוקשים והפופולריים כיום.
כמה וכמה צלמים, חברים ולקוחות פנו אלינו בתקופה האחרונה, וביקשו ללמוד כיצד ליצור את האפקט הזה בתוכנת לייטרום.
מכיוון שאף פעם לא ידענו לסרב לצלמים, לחברים או ללקוחות, הקלטנו לכם את הסרטון הבא שבו תוכלו ללמוד כיצד ליצור אפקט צבעי פסטל בלייטרום, בשיטה קצרה ופשוטה והכי חשוב – כזו שניתנת לביצוע בכל פורמט בו נשמרה התמונה.
לתשומת לבכם – הפרמטרים המוצגים בסרטון הם לצורך הדגמה. תוכלו לשנות אותם לפי רצונכם עד שתגיעו לתמונה שאתם הכי מרוצים ממנה.
לאחר מכן, תוכלו לבצע את ההתאמות הרצויות עבורכם במודול Develop בלייטרום.
הוראות הורדה של הפריסט:
1. לאחר לחיצה על הקישור להורדה תועברו לדף של Dropbox:
2. ליחצו על Download ובחרו באפשרות Direct Download:
3. יוצג חלון בו Dropbox מנסה לשכנע אתכם להצטרף לשירות שלה. אם אתם לא מעוניינים, ליחצו על הקישור No thanks, continue to download:
4. שמרו את הקובץ. בדפדפן כרום השמירה תתבצע באופן אוטומטי:
קובץ ה-zip שמכיל את הפריסט מונח כעת בתיקיית ההורדות שלכם ותוכלו לעבור להתקנה.
התקנת הפריסט
כדי להתקין את הפריסט על הלייטרום שלכם, הנה מדריך קצר שיסביר לכם איך לעשות זאת באופן המהיר ביותר:
בלייטרום – כנסו למודול Develop.
בחלון Presets בחרו בפקודה Import Presets .
נווטו אל התיקייה אליה הורדתם את הפריסט ובחרו בקובץ שהורד.
לייטרום תייבא את הפריסט לתיקייה בשם Nekudat Mabat והפריסט מחכה לכם בתוכה.
זהו. אפשר להתחיל לעבוד 😊
חברים, תודה רבה שהייתם איתנו גם הפעם. אם אהבתם את הפוסט והשכלתם ממנו, אתם מוזמנים לכתוב לנו ממש כאן מתחת לפוסט וכמובן לשתף אותו לכל אלו שיימצאו בו עניין דומה לשלכם.
אם אתם מעוניינים לקבל מאיתנו פוסטים דומים בהמשך, אנחנו מזמינים אתכם להירשם לעדכונים שלנו ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.
אז נתראה בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בפוטושופ ובלייטרום שכדאי לכם לראות:
בפועל, מי שאמר לכם את זה לא טעה. פוקוס הוא עניין די בסיסי בתמונות שלנו, כי אחרת -ברוב המקרים- לא תהיה לעין נקודה לאחיזה. יחד עם זאת, אם אתם מצלמים כבר כמה שנים, אתם צריכים לדעת שחוקי הצילום השונים הם סוג של המלצה חשובה. שזה אומר שאנחנו צריכים להקשיב להם, אבל לא ללכת שבי אחריהם ואפילו לחפש הזדמנויות "שוות" לשבור אותם.
כשם שאתם שוברים את חוק השלישים ו/או כשם שאתם יוצרים תמונות עם חשיפת יתר או חשיפת יתר מכוונות, כך אתם יכולים להשתמש בחוסר פוקוס או בעומק שדה מינימאלי ככלי שישנה את צורת החשיבה שלכם ויוסיף לכם עוד משהו חשוב לראש הצלם שלכם.
על המושג בוקה (Bokeh) בטח כולכם שמעתם ואני יכול לנחש גם שלחלקכם ישנו איזשהו חלום לא מוגשם לבוקה מהאגדות.. ואני יכול לנחש גם שחלקכם מוכנים לשים אלפי שקלים כדי לרכוש עדשה שתספק לכם את התוצאה הזו.
אז רגע לפני שאסביר לכם בדיוק איך לנצל את העדשה שלכם, כך שתוכלו להגיע לבוקה הכי מושלמת שהיא יודעת לתת, אנחנו נבין רגע מה זה בכלל בוקה.
מקור המילה בוקה (Bokeh) הוא בשפה היפנית והפירוש שלה הוא "טשטוש". זאת אומרת שמבחינה טכנית, כל חלק בתמונה שאינו בפוקוס נחשב כבוקה. בשנים האחרונות המילה הזו התגלגלה ואנשים נוטים יותר לייחס את המילה הזו לצורות של בוקה מסוימות שיוצרות עיגולים של אור ברקע. בדרך כלל בתוצאה כזו מדובר בעומק שדה רדוד מאוד שהעלים יכולת זיהוי של האובייקטים הקיימים ברקע.
צילום: תומר אלמקייס.
דבר נוסף, לרוב מתייחסים לבוקה כרקע מאחורי הנושא, אך בוקה יכול להופיע גם מלפני הנושא.
צילום: תומר אלמקייס.
בוקה טובה (כן, "בוקה" זה נקבה) זה משהו שאתם צריכים לשאוף להגיע אליו כאשר אתם מצלמים עם עומק שדה קטן. בגלל שחלקכם צלמים מתחילים ואולי המושג "עומק שדה" קיים אצלכם רק בהבנה הבסיסית שלו, אז אני אחזור רגע לבסיס ואחזק אותו.
המונח "עומק שדה" מתייחס לאזורים בתמונה שנמצאים בפוקוס. זאת אומרת שתמונה עם עומק שדה גדול זו תמונה שבה ייראו הרבה פרטים, יהיו פחות אזורים מטושטשים או שלא יהיו אזורים מטושטשים כלל. לעומת זאת, בתמונה עם עומק שדה קטן יראו פרטים בודדים או פרט בודד, וכל שאר התמונה תהיה מחוסרת פוקוס, כך שאזורים מסוימים כמו רקע או חזית יהפכו להיות מטושטשים.
כאשר אנחנו משתמשים בעומק שדה קטן, היתרון הגדול ביותר שלנו הוא היכולת לבודד את הנושא שלנו מהרקע ולהדגיש אותו. לדוגמא, אם אתם מצלמים אדם ברחוב, אתם יכולים לצלם אותו עם עומק שדה גדול, אבל זה יתאים למצבים שאתם מקשרים את הנושא לסביבה שלו.
צילום: תומר אלמקייס.
מצד שני, אתם יכולים לצלם אותו עם עומק שדה קטן, לטשטש את שאר האנשים ולהדגיש אותו מכל הסביבה שלו.
צילום: תומר אלמקייס.
אז איך להפריד את הנושא מהרקע?
עומק השדה מושפע מ-2 גורמים עיקריים:
1. מפתח הצמצם. ככל שהצמצם יהיה פתוח יותר, כך עומק השדה יהיה קטן יותר ולהיפך.
2. אורך המוקד. ככל שאורך המוקד יהיה ארוך יותר (עדשת טלה), כך עומק השדה יהיה קטן יותר. ככל שאורך המוקד יהיה קצר יותר (עדשה רחבה), כל עומק השדה יהיה גדול יותר.
מידת הטשטוש של הרקע (עוצמת הבוקה) מושפעות מ-2 גורמים נוספים:
1. המרחק בין המצלמה לנושא. ככל שתהיו קרובים יותר לנושא שלכם, כך עומק השדה יהיה קטן יותר והרקע יהיה מטושטש יותר. ולהיפך.. זו בדיוק הסיבה שבצילומי מאקרו לא ניתן להגיע לעומקי שדה גדולים בגלל הקרבה הגדולה לנושאי הצילום.
2. המרחק בין הנושא לרקע. ככל שהרקע יהיה רחוק יותר מהנושא שלכם, כך יהיה אפשר לטשטש אותו יותר. ולהיפך כמובן..
אז תעשו 1+1 ועכשיו אתם יודעים שאם אתם תתקרבו פיזית לנושא שלכם, תהיה לכך השפעה מאוד גדולה על רמת הטשטוש של הרקע. אם תוסיפו לכך צמצם פתוח, אז תשדרגו את הבוקה פי כמה וכמה. רוצים בוקה מרוחה במיוחד? צלמו בדיוק אותו דבר רק עם עדשת טלה (עדשה 85 מ"מ זה די מספק). נסו את כל זה עם עדשת מאקרו, אז בכלל…
בפסקה הנ"ל אתם בעצם השתמשתם בכל הגורמים האפשריים על מנת להקטין את עומק השדה שלכם ולשלוט ברמת הטשטוש שבתמונה. כעת, תוכלו לשדרג יותר את רמת הטשטוש על ידי סגירת צמצם. לעתים, סגירת צמצם אפילו בסטופ אחד, תניב לנו בוקה שתתאים יותר לתמונה שאנחנו רואים בראש. כדי לראות את ההבדלים השונים, אתם יכולים לעשות לעצמכם תרגיל ובו תצלמו כמו בדוגמא שלמעלה, אך בכל פעם תסגרו מעט את הצמצם. לאחר מכן, תסתכלו בתמונות ותראו את ההבדלים ברקע.
התמונות הבאות הן דוגמא מעולה לכך. בסך הכל חלון שבור עם תריס מאחוריו, אבל שימו לב למה שהשינויים בצמצם עשו..
צמצם F2. צילום: תומר אלמקייס.
צמצם F4. צילום: תומר אלמקייס.
צמצם F5.6. צילום: תומר אלמקייס.
צמצם F11. צילום: תומר אלמקייס.
איזו תמונה הכי אהבתם? אני בחרתי את זו שצולמה בצמצם 4.. שם הטשטוש של התריס יצא בדיוק כמו שרציתי. לא יותר מדי בולט ולא מטושטש מדי.
עד עכשיו דיברנו על הדרך המסורתית והמקובלת לטשטש אזורים בתמונה. במצב הזה, כל עוד יש לכם אזור קטן של פוקוס אתם יכולים להיות רגועים. יחסית.
אבל..
ישנן דרכים אחרות, יצירתיות אף יותר, להשתמש בטשטוש.. אחת מהן זו הרעדה מכוונת של המצלמה. למרות (ואולי בגלל) כל מה ששמעתם על חצובות, שלט רחוק ועדשות עם מייצב תמונה, זו ההזדמנות לנסות ולגלות איך העניינים יכולים להסתדר גם אחרת.
עכשיו זה לא אומר שמהיום אתם מוותרים על חצובה או יציבות בתמונות שלכם.. זה פשוט אומר שבסיטואציות מסוימות, רעידות מצלמות מכוונות יכולות להפוך סיטואציה ריאליסטית לסיטואציה ציורית, אבל זה ידרוש מכם מעט תרגול.
צילום: תומר אלמקייס.
בתמונה הנ"ל השתמשתי במהירות תריס איטית למשך זמן של 2 שניות. במהלך החשיפה החזקתי את המצלמה ביד אחת ונתתי לרעידות הטבעיות של הידיים שלי לעשות את העבודה.
דבר שחשוב לשים לב אליו זה לגבול הדק שעובר בין תמונה מטושטשת שנראית כטעות, לבין תמונה מטושטשת שנראית יצירת אמנות. אז אם התמונה שלכם יצאה מטושטשת בטעות, זו לא תמיד תהיה סיבה טובה להפוך אותה לתמונה טובה 😉
אתם יכולים לנסות גם בדרך אחרת ולהזיז את המצלמה ימינה / שמאלה / למעלה / למטה בזמן החשיפה.. תופתעו לגלות שפתאום אתם יודעים לצייר 🙂
צילום: תומר אלמקייס.
נושאים בתנועה
אני מקווה שלקחתם את העצה שלי ולא נפרדתם מהחצובה שלכם, כי בשיטה הבאה אנחנו נצטרך אותה.. או משהו שדומה לה. בשיטה זו אנחנו בעצם מורחים אובייקטים מסוימים, בעוד אובייקטים אחרים נשארים חדים. וזו, חברים, אחת הדרכים הטובות לצלם תמונות מוצלחות!
מה שצריך לדעת לפני שניגשים לעבודה זה שכל עוד יש לנו אובייקט אחד שאותו אנחנו רוצים חד / ללא מריחה, אז אנחנו צריכים שהמצלמה תהיה יציבה. דהיינו – חצובה.
עכשיו לסיטואציה. נניח שאתם רוצים לבודד אדם אחד בקהל. אתם יכולים לבקש ממישהו לעמוד במקום אחד ולא לזוז, בעוד כל הקהל נמצא בתנועה, או שאתם יכולים למצוא מישהו שיושב בשקט וקורא ספר או אדם שנשען על קיר ומחכה.
כשהמצלמה על החצובה, מצאו את הקומפוזיציה המתאימה לכם ותוודאו שיש מספיק תנועה שנכנסת לפריים. הגדירו את מהירות התריס למשך זמן של שנייה או יותר (או פחות. תלוי מהי רמת המריחה שתרצו לקבל וכמובן שגם תלוי במהירות המצולמים). רצוי לצלם עם טיימר או שלט רחוק, כדי לשמור על חדות מלאה בנושא שלנו.
התוצאה שתתקבל היא תוצאה שבה הסביבה והנושא שבחרתם יהיו חדים, אך כל האנשים שמסביב שנמצאים בתנועה יהיו מרוחים.
בטכניקה זו אתם יכולים להשתמש בכל דבר שתרצו לצלם נושאים בתנועה, רוח בעצים, גלים בים, אבל תזכרו שכדי לעשות חשיפה ארוכה אתם צריכים לצלם בתאורה חלשה. אם תרצו בכל זאת לצלם באור יום, אז תוכלו להרכיב פילטר ND שמשמש כמעין "משקפי שמש" לעדשה על מנת להכניס פחות אור ולדמות מצב של תאורה חלשה לצרכים של חשיפות ארוכות.
מיקוד רך
מיקוד רך – הכוונה לפוקוס שהוא לא 100% ובשביל זה אנחנו נצטרך לעבוד על פוקוס ידני. בשימוש בטכניקה הזו אנחנו יכולים ליצור תמונות שמשרות רוך ורוגע ובהרבה מקרים גם ייקחו אותנו אחורה בזמן.
גם כאן ישנו הגבול הדק שעובר בין טעות לאמנות. אז תטשטשו עם רגש ותשמרו על פרטים בנושא שלכם.
צילום: תומר אלמקייס.
לסיכום
טכניקות אלה שעליהן דיברנו היום, הן כל כך כיפיות.. בכל פעם שאתם מוצאים את עצמכם מחוסרי יצירתיות, פשוט תצאו מאזור הנוחות שלכם, תתנתקו רגע מכל המוסכמות המקובלות ונסו ליצור משהו שהוא רק שלכם. אני מבטיח לכם שמשם הדרך תהיה קצרה מאוד להחזיר את היצירתיות לחיים.
לעולם אל תחששו לנסות דברים חדשים שלא ניסיתם עד היום ותמיד תזכרו שלא נורא אם לא יצא טוב. בפעם הבאה ייצא יותר טוב 🙂
בהזדמנות זו אני רוצה לברך את הבלוג שלנו שכפי ששמתם לב, בימים אלו עובר שינוי מהותי מ"בית הספר לצילום" ל"נקודת מבט – בית הספר לצילום" ומרחיב את כל פעילותו.
בין כל הרחבת הפעילות, נמצא גם (ובעיקר) הבלוג הזה שאתם קוראים כרגע וחלקכם אף עוקבים אחריו.
מיותר לציין כמה שעות עבודה מושקעות לצורך קיומו הפיזי של הבלוג ותחזוקתו. אנחנו עושים את מירב המאמצים כדי שהבלוג הזה ימשיך להתקיים על הצד הטוב ביותר וייתן לכם מידע עשיר וענייני באופן שוטף.
אתם יכולים לקחת חלק בזה ולעזור לנו לעזור לכם 🙂 כל מה שאתם צריכים לעשות זה share אחד קטן לדף הפייסבוק שלכם. יותר מזה אנחנו לא צריכים.. אם אתם ממש רוצים להיות לארג'ים איתנו, אז בואו להיות חברים שלנו בדף הפייסבוק שלנו 😊
אם אתם עובדים עם תוכנת לייטרום, בוודאי שנתקלתם מידי פעם בבעיה כלשהי, בתקלה שמציקה או במשהו שקרה שם מבלי שתבינו למה זה קרה דווקא לכם…
בעקבות שאלות רבות שפורסמו בקבוצות לייטרום ובלא מעט קבוצות צלמים בפייסבוק ובהמשך לשאלות דומות שנשלחו אלינו באופן פרטי, החלטנו להקליט לכם את השיעור הבא שמפרט על חמש תכונות חשובות בלייטרום, כאלו שכל צלם חייב להכיר.
לימוד נעים 🙂
חברים, תודה שצפיתם בנו. אנחנו מקווים שנהנתם מהסרטון ושהפקתם ממנו תועלת. אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לכתוב לנו למטה בתגובות וכמובן שאתם מוזמנים להשתמש בכפתורי השיתוף ולשתף אותו לאלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם.
בנוסף, אם אתם לא מנויים עדיין על הבלוג שלנו, אז זה הזמן לעשות זאת ותוך פחות מ-5 שניות אתם תהיו רשומים לעדכונים שלנו ותהיו הראשונים לקבל עדכון על כל פוסט חדש שיוצא, בחינם וללא עלות.
אז נתראה בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בפוטושופ ובלייטרום שכדאי לכם לראות:
אז כנראה שכל דבר קורה בעיתו ובזמנו והנה הגיעה העת לכתוב על העדשה הזו שאני כל כך אוהב, זו שלא יוצאת לי מהתיק מיום קנייתה, זו שלא אעבור סט צילום מבלי להשתמש בה, ואולי זו שאני משתמש בה לעתים הקרובות ביותר.
כשהתחלתי לימודי צילום, סיפרו לי על העדשה הזו, ומבחינתי לא היה בא בחשבון שאקנה עדשת פריים ש"תגביל" אותי. היו לי שתי עדשות זום והסתדרתי איתן מעולה מבלי הצורך להחליף עדשות בכל פעם.
ככה חשבתי, עד שיום אחד "נפל לי האסימון" והבנתי שפספסתי משהו..
עדשה 50 מ"מ היא עדשה חדה בטירוף, היא זולה, היא קלת משקל.. למה שלא תהיה לי אותה בעצם? אז כמו בן שרצתי לקנות..
מהר מאוד התאהבתי עד כדי כך שלא חלפה תקופה ארוכה מאוד עד שהמרתי את כל העדשות שלי לעדשות פריים.
אז אני לא אומר לכם להיות משוגעים כמוני, אבל קנייה של עדשה 50 מ"מ בהחלט תשדרג את תיק הצילום שלכם ואת הצילום שלכם והיא גם תוסיף לא מעט "תבלינים" לתמונות שלכם.
אז קדימה.. בואו נדבר עליה 🙂
מהי עדשה 50 מ"מ?
עדשה 50 מ"מ היא עדשת פריים (עדשה בעלת אורך מוקד קבוע), והיא מגיעה בגרסאות שונות ובמפתחי צמצם מקסימאליים שונים, כאשר ישנן גרסאות עם מפתח צמצם F1.4 ו-F1.8 ובקנון יש את גרסת ה-1.2F. ישנן גם גרסאות אחרות עם צמצם F2 או צמצמים סגורים יותר.
כמובן שככל שהצמצם יהיה פתוח יותר, כך גם מחיר העדשה יהיה גבוה יותר. בפוסט הזה, עדשה 50 מ"מ תקבל התייחסות כללית ללא קטלוג לפי יצרן או מפתח צמצם, מכיוון שכל כיס לגופו ומכיוון שגם הזולות שבעדשות אלו לא תביישנה את אחיותיהן הגדולות.
עדשה 50 מ"מ קנון
כששואלים אותי מה המטרה של עדשה 50 מ"מ ולאיזה סוג צילום היא נועדה, אני תמיד עונה שהיא מיועדת להכל! זו פשוט עדשה שימושית מאוד. הסיבה לכך נובעת בגלל העובדה שאורך המוקד 50 מ"מ הוא שווה ל"אורך המוקד" של העיניים שלנו, כך שהיא לא מרחיבה את שדה הראייה, לא מצרה אותו ואינה משנה מימד העומק של התמונה על ידי פרספקטיבה עמוקה או שטוחה.
אתם יכולים להשתמש בה בכל מקום. היא קטנה ולא מאיימת כך שהיא מושלמת לצילומי רחוב ולצילום פורטרטים, והיתרון הבולט זה הצמצם הפתוח שיכניס לכם הרבה אור גם בשעות הקשות.
צילום: תומר אלמקייס.
הערה קטנה: עדשה 50 מ"מ על מצלמת קרופ היא שוות ערך ל-75 מ"מ (בהתאמה).
מבאס מעט, אבל לא כל כך נורא. במאמר זה אני אתעלם באופן מוחלט מעניין הקרופ והפול פריים, ואתייחס אך ורק ליתרונותיה של העדשה והתכונות האופטיות שלה.
אז הנה כל הסיבות שבגללן אתם חייבים עדשה 50 מ"מ בתיק הצילום שלכם.
1. עדשה 50 מ"מ היא עדשה זולה!
עבור רוב האנשים, התקציב הוא הגורם הראשוני שמתייחסים אליו כשקונים עדשה למצלמה. למזלנו הרב, עדשה 50 מ"מ לא דורשת עבודה אופטית מסובכת ולכן היא לא יקרה. היא מגיעה במגוון מחירים, אך כולם לא יקרים במיוחד כך שאנחנו יכולים להקל משמעותית על חשבון הבנק שלנו.
ניתן למצוא עדשה 50 מ"מ אצל כל היצרניות כמעט, לרבות קנון, ניקון וסוני. אפשר למצוא אותן גם אצל יצרניות צד ג' כמו סיגמא, טמרון, יונגנואו וכדו' – כך שאתם יכולים לבחור עדשת מצלמה שמתאימה ביותר עבורכם הן מבחינת האיכות והן מבחינת המחיר.
הזולה שבהן היא גרסת ה-F1.8 שאותה תמצאו במחירים שנעים בין 500 ל-1000 שקלים, תלוי בדגם וביצרן. את גרסאות ה-F1.2 (שקיימת רק אצל קנון) וה-F1.4 תמצאו במחירים גבוהים יותר, אבל עדיין לא משהו שישבור לכם את הכיס (ביחס לעדשות מצלמה איכותיות אחרות, כמובן).
זה אומר שכבר עכשיו אתם יכולים שתהיה לכם עדשת מצלמה נוספת בתיק – במינימום כסף ובמקסימום הנאה!
2. היא קטנה מאוד!
הרבה עדשות מצלמה איכותיות -ובמיוחד עדשות זום- מגיעות כעדשות גדולות וכבדות ומעט (לפעמים הרבה) מסורבלות, אבל עדשה 50 מ"מ היא אפילו קטנה לעומת עדשה 18-55 מ"מ – עדשת הקיט שלרוב מגיעה עם מצלמות הכניסה.
היכולת הקומפקטית הזו מושלמת כמעט תמיד, אבל בעיקר במצבים שבהם לא ניתן להרכיב עדשה גדולה, כבדה ומאיימת. צילום רחוב הוא דוגמא מעולה לכך, מכיוון ששם אנחנו נדרשים להיות פחות מאיימים ובנוסף לכך, אנחנו צריכים לנוע במהירות, בשקט ולתפוס את הרגע המכריע בלי הפרעות מיותרות.
עדשה 50 מ"מ מאפשרת את זה בקלות.
צילום: תומר אלמקייס.
חשוב לציין שגרסת ה-F1.8 תמיד תהיה קלה יותר מגרסאות ה-F1.4 וה-F1.2 בגלל איכות הבנייה שלהן, אך גם שתי האחרונות יתנו לכם את המענה הנדרש במצבים אלו.
3. עדשה 50 מ"מ היא עדשה חדה מאוד!
אחד מהדברים המשפיעים ביותר על איכות עדשות פריים כמו עדשה 50 מ"מ המדוברת, זו העובדה שהן מכילות הרבה פחות אלמנטים מאשר עדשות זום. עם פחות אלמנטים בעדשה, זה אומר שהאור עובר דרך קצרה יותר, קרני האור נשברים פחות וכך אנחנו יכולים לקבל תמונות חדות יותר.
צילום: תומר אלמקייס.
אתם יכולים לראות זאת כעובדה באם תעשו מבחן ותבדקו תמונה שצולמה עם עדשה 50 מ"מ לעומת תמונה שצולמה עם עדשה 18-55 מ"מ. כמובן שאם עשיתם את הבדיקה עם עדשה 50 מ"מ ניקון, אז תסיימו אותה עם עדשה 18-55 ניקון (או כל עדשה אחרת).
אבל רגע.. קחו בחשבון שאם אתם עושים את זה, אתם מחר הולכים לחנות הצילום הקרובה כדי לרכוש לכם את העדשה הזו, אז תכינו את עצמכם 🙂
אחת העדשות החדות ביותר שיש היום בתחום ה-50 מ"מ זו עדשה 50 מ"מ סיגמא מסדרת ART המצטיידת במפתח צמצם F1.4.
זו עדשת מצלמה חדה מאוד ברמה "מוגזמת", אבל זה לא אומר שגם עם הגרסאות ה"פשוטות" יותר במפתחי צמצם F1.8 של קנון או ניקון לא ניתן לקבל תמונות חדות מאוד.
מעבר לחדות האופטית המאופיינת בעדשה 50 מ"מ, קיים גם עניין הצבעים העשיר שמאפיין אותה יחד עם סטייה כרומטית מופחתת מאוד ביחס לשאר העדשות, כך שאתם באמת יכולים ליהנות מחדות מדהימה וצבעים עשירים גם אם בחרתם ללכת על הגרסאות הזולות יותר.
4. מניסיון אישי – זו העדשה הכי שימושית שתכירו!
אין לי מה לומר לכם חוץ מזה שאם תוסיפו לתיק שלכם עדשה 50 מ"מ, זה יהיה צעד משמעותי נוסף וחשוב שתעשו בקריירת הצילום שלכם.
בשורה התחתונה, כשהיא תהיה בתוך התיק שלכם, לא יהיה לכם קל לנצח אותה עם עדשות מצלמה אחרות.
צילום: תומר אלמקייס.
5. עדשה 50 מ"מ מתאימה גם למצלמת קרופ וגם למצלמת פול פריים
היבט נוסף להסתכל על עדשה 50 מ"מ זה שהיא מתאימה גם למצלמת פול פריים וגם למצלמת קרופ, כך שאם אתם מצלמים כרגע במצלמת קרופ ויום אחד תרצו להשתדרג למצלמת פול פריים, אז אתם לא תצטרכו להחליף גם את העדשה.
דבר נוסף שחשוב לדעת זה שיצרני המצלמות ממשיכות להשתמש באותו חיבור של העדשה למצלמה גם כאשר הם מפתחים מצלמות חדשות, כך שאם קניתם עדשה בשנת 2019, הסבירות מאוד גבוהה שתוכלו להשתמש בה על מצלמה חדשה שתקנו בשנת 2022.
נכון להיום, הדבר תקף כמובן לכל יצרני המצלמות.
6. היא גם מעולה לצילום בתנאי תאורה חלשים
עדשה 50 מ"מ (ועדשות פריים בכלל) מעולה לצילום בתנאי תאורה קשים. היא תעזור לכם לצלם תמונות מעולות בתנאי תאורה שעד היום לא ממש יכולתם לעמוד מולם ללא עזרה חיצונית או ISO גבוה במיוחד. כדי שתוכלו להבין את העניין, אז עם עדשה 50 מ"מ אתם תוכלו לצלם גם עם אור חלש מאוד ללא עזרת פלאש – במצבים כמו אור נר, אור חלון חלש, אור של הטלפון, תאורת רחוב או פנסי מכוניות.
F2.2, 1/125, 100ISO . צילום: תומר אלמקייס.
אני לא אומר שאתם לא תצטרכו להשתמש ב-ISO בכלל, אבל השימוש בו לא יהרוס את התמונות שלכם מכיוון שהצמצם מכניס הרבה יותר אור בצורה משמעותית וממילא אתם תשתמשו גם בערכי ISO נמוכים יותר.
באופן כללי, אם אתם חובבים סרטי צילום, אז לא אמורה להיות לכם בעיה עם מעט גרעיניות, אבל אם בכל זאת אתם מהמקפידים בעניין, אז תמיד תוכלו להסיר מעט את הרעשים בשלב עיבוד התמונה בלייטרום או בפוטושופ.
כך או כך, זה ממש לא משנה אם אתם אוהבים לצלם בתאורה חלשה או לא, השימוש בעדשה הזו בתאורה חלשה ילמד אתכם הרבה וגם יוסיף לכם לא מעט יצירות לחיים.
אולי זה לא נשמע לכם כל כך משמעותי, אבל אם אתם מצלמים היום עם עדשה 18-55 שכאשר היא נמצאת על אורך מוקד 50 מ"מ, אז הצמצם שלה הוא F5.6 – זה אומר שעם צמצם F1.8 אתם תקבלו פתיחה של 4 סטופים שלמים. זאת אומרת – פי 4 יותר אור!
רק תחשבו על הדברים שאתם יכולים לצלם איתה בתאורה חלשה..
7. עדשה 50 מ"מ היא עדשה מהירה.
"עדשה מהירה" בהגדרתה היא עדשת מצלמה עם מפתח צמצם פתוח מאוד, למרות שלכאורה המהירות קשורה בכלל לתריס המצלמה ולא לצמצם.
אם כן, עדשות מצלמה מסוג זה נקראות "עדשות מהירות" מכיוון שהן מאפשרות לנו עבודה עם מהירויות תריס גבוהות יותר מכיוון שהצמצם מכניס הרבה אור.
(אגב, גם סרטי צילום המתאפיינים ברגישות ASA גבוהה, קרויים "סרטים מהירים" בגלל אותה סיבה..)
זה אומר שבתנאי תאורה חלשים אתם יכולים לצלם מהיד ולסמוך על התוצאות שלכם הרבה יותר מאשר עדשות קיט. מה גם, שעם עדשה 50 מ"מ אתם יכולים לאפשר לעצמכם להשתמש ב-ISO נמוך יותר. כך תקבלו פחות גרעיניות בתמונות, הצבעים יהיו עשירים יותר והתמונה תהיה חדה יותר.
צילום: תומר אלמקייס.
8. 50 מ"מ הוא אורך מוקד מושלם!
אורך מוקד 50 מ"מ הוא זהה לזווית הראייה דרך העיניים שלנו. זאת אומרת שכל מספר שמתחתיו הוא עדשה רחבה וכל מספר שמעליו הוא עדשת טלה.
זאת אומרת שכאשר אנחנו מצלמים עם עדשה 50 מ"מ, אנחנו מקבלים תמונות בזווית ראיה טבעית ללא שינויים כלשהם בפרספקטיבה של התמונה ולכן זו עדשה מעולה לצלמים מתחילים שיראו את הסצנה במצלמה כפי שהם רואים אותה במציאות וכך זה יעזור להם ללמוד טוב יותר את השטח ולצלם תמונות טובות יותר.
אז נכון שהרוב המוחלט של הצלמים המתחילים לא מצלמים עם מצלמות פול פריים ושדה הראיה שהם מקבלים עם עדשה 50 מ"מ הוא שדה ראיה שקרוב יותר לאורך מוקד 75 מ"מ, אבל עדיין האופטיקה היא אותה אופטיקה ועדיין אין שינויים בפרספקטיבה של התמונה.
השינוי היחיד הוא שפשוט תצטרכו להתרחק יותר מהנושאים שלכם כדי למלא יותר את הפריים שלכם.
9. עדשה 50 מ"מ מתאפיינת בבוקה לא רעה בכלל!
אחד הנושאים היותר מדוברים היום בקבוצות הצילום זהו עניין הבוקה שלא ניתן לפסוח עליו כשכותבים פוסט כזה.. למי שזה נשמע לו סינית כרגע, המילה "בוקה" מתייחסת לאזור המטושטש שבתמונה – זה שאינו בפוקוס.
צילום: תומר אלמקייס.
אם כן, אז עדשה 50 מ"מ מתאפיינת בבוקה לא רעה בכלל שתשפר את נראות התמונות שלכם ותטשטש אזורים פחות רלוונטיים במידה ותשתמשו בעומק שדה קטן. לכן יש המגדירים אותה גם כ"עדשת פורטרטים".
בכל אופן, אני רואה הרבה צלמים בתחילת הדרך שעובדים קשה על הפוטושופ כדי להשיג את "אפקט הבוקה" לאחר צילום התמונה ותמיד אני שואל: "למה?" למה בעצם צריך לעשות את זה בפוטושופ כשמדובר במשהו שהוא טבעי כל כך?
10. העדשה הזו תעזור לכם להיות יצירתיים הרבה יותר. בהבטחה!
בינינו, הדבר הכי קל בעולם זה לקנות עדשת "כל-בו", כזו שיש לה זום מטורף, כזו שאפשר לקחת איתנו לכל מקום ולצלם איתה כל דבר שרק נרצה, החל מנוף רחב ידיים ועד נשר שטס לו הרחק מאיתנו בשמיים הכחולים (או האפורים. תלוי ביום.).
יצרני המצלמות תמיד מכינות קיטים לצלמים מתחילים שכוללים מצלמה יחד עם עדשת מצלמה בסיסית. לרוב, עדשות אלו יהיו עדשה 18-55 קנון או 18-55 ניקון (בהתאמה), אך לפעמים יהיו אלו עדשות אחרות כמו עדשה 18-105, עדשה 18-140 וכדו'.
מטרת הקיטים היא להקל על הצלם המתחיל מ"דילמת אורכי המוקד" ולתת לו ליהנות ממגוון אפשרויות צילום.
אבל…
אמנם עדשה 50 מ"מ היא לא עדשת "כל-בו", אבל דווקא בגלל זה היא כלי למידה מעולה. יש בה אורך מוקד קבוע, ללא טבעת זום או אפשרות כזו, מה שמאפשר לנו להתקרב ולהתרחק פיזית אל נושאי הצילום שלנו. כך אנחנו מזיזים את הגוף שלנו ומתאמצים יותר כדי לקבל תמונה טובה ובאופן טבעי אנחנו גם משקיעים יותר ומחפשים יותר את התמונות שאנחנו אוהבים.
צילום: תומר אלמקייס.
מה גם שהדבר החשוב ביותר הוא שכאשר אנחנו מתקרבים ומתרחקים פיזית, הפרספקטיבה ועומק השדה משתנים..
בדרך הזו יותר קל לנו ללמוד את עצמנו כצלמים ולהבין מה אנחנו באמת אוהבים לצלם ואיך. מה גם שזו עדשת מצלמה שימושית מאוד, כאמור, אז אתם יכולים לצלם איתה כמעט כל דבר מבלי הצורך להחליף עדשות כל הזמן.
במילים אחרות, עדשה 50 מ"מ תגרום לכם לצלם את התמונות שלכם עם הרבה יותר מחשבה מאי פעם. היא תעזור לכם לגדול כצלמים כי אתם כל הזמן תצטרכו לחשוב על התמונות שלכם, על הסיפור בתמונה, תצטרכו לחשוב על העומק בתמונה ועל עוד הרבה הרבה דברים טובים שעדשת זום "גונבת" מכם ככה בשקט, מבלי שתרגישו.
סיכום
אני שמח שכתבתי את הפוסט הזה. מכתיבת כל היתרונות של העדשה הזו, פתאום אני מרגיש געגוע אליה.. למרות שהיא נמצאת כאן לידי.
לדעתי, אפשר לסכם את הפוסט הזה במספר שורות:
אם אתם יוצאים לצילומים ולא יודעים איזו עדשת מצלמה לקחת אתכם, אם אתם מתחילים צילומים ומתלבטים באיזו עדשה להתחיל, אם חדות בתמונות זה משהו שחשוב לכם מאוד, אז אין ספק שאתם צריכים עדשה 50 מ"מ בתיק הצילום שלכם!
חברים, שמחתי לכתוב לכם גם הפעם ולחשוף אתכם לעוד כלי שיאפשר לכם להרחיב קצת את האופקים. אם אהבתם את הפוסט, אשמח שתקדישו דקה כדי להגיב את דעתכם ולשתף את הפוסט למעגל החברים שלכם ואולי תעזרו לעוד אנשים לבחור עדשה למצלמה.
דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:
צילום: תומר אלמקייס.
דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור! תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.
צילום: תומר אלמקייס.
דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:
תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?
יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין. ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.
אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.
צילום: תומר אלמקייס.
דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור! תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.
צילום: תומר אלמקייס.
דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:
צילום: תומר אלמקייס.
צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.
הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי. לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.
צילום: תומר אלמקייס.
ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!
צילום נופים בלתי נשכחים
תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?
יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין. ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.
אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.
צילום: תומר אלמקייס.
דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור! תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.
צילום: תומר אלמקייס.
דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.
הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי. לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.
צילום: תומר אלמקייס.
ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!
צילום נופים בלתי נשכחים
תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?
יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין. ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.
אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.
צילום: תומר אלמקייס.
דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור! תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.
צילום: תומר אלמקייס.
דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:
מסיבה פשוטה, קל ליצור תמונות מאקרו בלתי נשכחות, בהן הצופה מסתכל על נקודת מבט שהוא לא רגיל לראות ביומיום שלו. הרי באיזו תדירות אנחנו באמת מתקרבים לפרח ובודקים את עלי הכותרת שלו או את האבקנים? כנראה שאם זה לא העיסוק שלכם, אז אתם לא מרבים לעשות את זה במהלך היום שלכם.
בתמונות הבאות אתם רואים פרח, אבל רק חלק ממנו, ובצורה כזו שמפשטת אותו מאיך שאנחנו רואים אותו בדרך כלל. לכן, תמונות כאלה קל לנו לזכור הרבה יותר.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.
הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי. לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.
צילום: תומר אלמקייס.
ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!
צילום נופים בלתי נשכחים
תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?
יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין. ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.
אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.
צילום: תומר אלמקייס.
דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור! תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.
צילום: תומר אלמקייס.
דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:
צילום: תומר אלמקייס.
בפעם הבאה שאתם מצלמים בעלי חיים, אל תחפשו אחר התמונות הפשוטות שרק מציגות בעל חיים יפה, אלא חפשו את הסיפור שמאחורי בעל החיים, הסיטואציה שבה הוא נמצא וההקשר שלו כלפיה וכלפי הסביבה שלו. ככה תוכלו לדבר יותר בפן הרגשי, לספר סיפור ולהעלות שאלות לצופה בתמונות. אלו יגרמו לו לזכור אותה היטב.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום תמונות מאקרו
מסיבה פשוטה, קל ליצור תמונות מאקרו בלתי נשכחות, בהן הצופה מסתכל על נקודת מבט שהוא לא רגיל לראות ביומיום שלו. הרי באיזו תדירות אנחנו באמת מתקרבים לפרח ובודקים את עלי הכותרת שלו או את האבקנים? כנראה שאם זה לא העיסוק שלכם, אז אתם לא מרבים לעשות את זה במהלך היום שלכם.
בתמונות הבאות אתם רואים פרח, אבל רק חלק ממנו, ובצורה כזו שמפשטת אותו מאיך שאנחנו רואים אותו בדרך כלל. לכן, תמונות כאלה קל לנו לזכור הרבה יותר.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.
הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי. לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.
צילום: תומר אלמקייס.
ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!
צילום נופים בלתי נשכחים
תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?
יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין. ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.
אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.
צילום: תומר אלמקייס.
דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור! תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.
צילום: תומר אלמקייס.
דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:
תמיד כיף לראות צילומים של בעלי חיים בסביבתם הטבעית, אבל לא תמיד תהיה זו תמונה בלתי נשכחת. לעומת זאת, יד של קוף שמחזיקה בגדר זה משהו שלא רואים כל יום. מעבר לכך שלא רואים כל יום, אפשר להעלות כל מיני השערות על התמונה הזו, כי התמונה בעיקרה מדגישה רגש של כאב.
צילום: תומר אלמקייס.
בפעם הבאה שאתם מצלמים בעלי חיים, אל תחפשו אחר התמונות הפשוטות שרק מציגות בעל חיים יפה, אלא חפשו את הסיפור שמאחורי בעל החיים, הסיטואציה שבה הוא נמצא וההקשר שלו כלפיה וכלפי הסביבה שלו. ככה תוכלו לדבר יותר בפן הרגשי, לספר סיפור ולהעלות שאלות לצופה בתמונות. אלו יגרמו לו לזכור אותה היטב.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום תמונות מאקרו
מסיבה פשוטה, קל ליצור תמונות מאקרו בלתי נשכחות, בהן הצופה מסתכל על נקודת מבט שהוא לא רגיל לראות ביומיום שלו. הרי באיזו תדירות אנחנו באמת מתקרבים לפרח ובודקים את עלי הכותרת שלו או את האבקנים? כנראה שאם זה לא העיסוק שלכם, אז אתם לא מרבים לעשות את זה במהלך היום שלכם.
בתמונות הבאות אתם רואים פרח, אבל רק חלק ממנו, ובצורה כזו שמפשטת אותו מאיך שאנחנו רואים אותו בדרך כלל. לכן, תמונות כאלה קל לנו לזכור הרבה יותר.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.
הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי. לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.
צילום: תומר אלמקייס.
ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!
צילום נופים בלתי נשכחים
תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?
יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין. ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.
אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.
צילום: תומר אלמקייס.
דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור! תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.
צילום: תומר אלמקייס.
דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:
צילום: אביב קורט.
הכללת אדם ליד מבנה גדול יכולה להעניק לצופה תחושה של קנה מידה לגבי אותו בניין, מה גם שאדם או קבוצת אנשים יכולים לעזור בהקשר של הבניין לבני האדם. אנשי עסקים העושים את דרכם אל תוך בניין משרדים יכניסו לתמונה תחושה שונה מזו שמשתקפת לתיירים כלפי אותו בניין.
אתם יכולים גם להפוך את התמונות לבלתי נשכחות על ידי בחירת זוויות ייחודיות / מוזרות. בעת בחירת נקודת המבט שלכם, תשאלו את עצמכם כמה תמונות של הבניין הזה אתם ראיתם (או שתיכנסו רגע לגוגל ותחפשו) ומאיזה זוויות הן צולמו. זה יעזור לכם לחפש זווית צילום ייחודית שאולי אף אחד אחר לא חשב עליה עדיין.
תהיו ייחודיים ויזכרו את התמונות שלכם 🙂
צילום: תומר אלמקייס.
צילום טבע
תמיד כיף לראות צילומים של בעלי חיים בסביבתם הטבעית, אבל לא תמיד תהיה זו תמונה בלתי נשכחת. לעומת זאת, יד של קוף שמחזיקה בגדר זה משהו שלא רואים כל יום. מעבר לכך שלא רואים כל יום, אפשר להעלות כל מיני השערות על התמונה הזו, כי התמונה בעיקרה מדגישה רגש של כאב.
צילום: תומר אלמקייס.
בפעם הבאה שאתם מצלמים בעלי חיים, אל תחפשו אחר התמונות הפשוטות שרק מציגות בעל חיים יפה, אלא חפשו את הסיפור שמאחורי בעל החיים, הסיטואציה שבה הוא נמצא וההקשר שלו כלפיה וכלפי הסביבה שלו. ככה תוכלו לדבר יותר בפן הרגשי, לספר סיפור ולהעלות שאלות לצופה בתמונות. אלו יגרמו לו לזכור אותה היטב.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום תמונות מאקרו
מסיבה פשוטה, קל ליצור תמונות מאקרו בלתי נשכחות, בהן הצופה מסתכל על נקודת מבט שהוא לא רגיל לראות ביומיום שלו. הרי באיזו תדירות אנחנו באמת מתקרבים לפרח ובודקים את עלי הכותרת שלו או את האבקנים? כנראה שאם זה לא העיסוק שלכם, אז אתם לא מרבים לעשות את זה במהלך היום שלכם.
בתמונות הבאות אתם רואים פרח, אבל רק חלק ממנו, ובצורה כזו שמפשטת אותו מאיך שאנחנו רואים אותו בדרך כלל. לכן, תמונות כאלה קל לנו לזכור הרבה יותר.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.
הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי. לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.
צילום: תומר אלמקייס.
ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!
צילום נופים בלתי נשכחים
תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?
יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין. ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.
אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.
צילום: תומר אלמקייס.
דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור! תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.
צילום: תומר אלמקייס.
דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:
צילום: תומר אלמקייס.
במקרה של בניינים זה עובד קצת אחרת. הם יהיו זהים ביום חמישי בדיוק כמו שהם היו ביום ראשון. אז איך בכל זאת ניתן ללכוד תמונת ארכיטקטורה יפה באופן בלתי נשכח? ובכן, טריק אחד הוא (איך לא?) להוסיף אנשים לתמונה. אז כן, זה אולי משנה קצת את הגישה שלכם כי יש סיכוי גבוה שעד היום צילמתם את מגדל אייפל וחיכיתם ימים כדי שהמקום יהיה ריק מתיירים שלא רצויים במסגרת התמונה, אז למה לשנות את זה עכשיו?
התשובה הפשוטה היא כי אנשים יכולים לעזור להוסיף רבדים נוספים לתמונה. הן מבחינה טכנית -כמו פרספקטיבה למשל- והן מבחינה רגשית – כשהם יוסיפו לסיפור של התמונה ויחזקו אותו.
צילום: אביב קורט.
הכללת אדם ליד מבנה גדול יכולה להעניק לצופה תחושה של קנה מידה לגבי אותו בניין, מה גם שאדם או קבוצת אנשים יכולים לעזור בהקשר של הבניין לבני האדם. אנשי עסקים העושים את דרכם אל תוך בניין משרדים יכניסו לתמונה תחושה שונה מזו שמשתקפת לתיירים כלפי אותו בניין.
אתם יכולים גם להפוך את התמונות לבלתי נשכחות על ידי בחירת זוויות ייחודיות / מוזרות. בעת בחירת נקודת המבט שלכם, תשאלו את עצמכם כמה תמונות של הבניין הזה אתם ראיתם (או שתיכנסו רגע לגוגל ותחפשו) ומאיזה זוויות הן צולמו. זה יעזור לכם לחפש זווית צילום ייחודית שאולי אף אחד אחר לא חשב עליה עדיין.
תהיו ייחודיים ויזכרו את התמונות שלכם 🙂
צילום: תומר אלמקייס.
צילום טבע
תמיד כיף לראות צילומים של בעלי חיים בסביבתם הטבעית, אבל לא תמיד תהיה זו תמונה בלתי נשכחת. לעומת זאת, יד של קוף שמחזיקה בגדר זה משהו שלא רואים כל יום. מעבר לכך שלא רואים כל יום, אפשר להעלות כל מיני השערות על התמונה הזו, כי התמונה בעיקרה מדגישה רגש של כאב.
צילום: תומר אלמקייס.
בפעם הבאה שאתם מצלמים בעלי חיים, אל תחפשו אחר התמונות הפשוטות שרק מציגות בעל חיים יפה, אלא חפשו את הסיפור שמאחורי בעל החיים, הסיטואציה שבה הוא נמצא וההקשר שלו כלפיה וכלפי הסביבה שלו. ככה תוכלו לדבר יותר בפן הרגשי, לספר סיפור ולהעלות שאלות לצופה בתמונות. אלו יגרמו לו לזכור אותה היטב.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום תמונות מאקרו
מסיבה פשוטה, קל ליצור תמונות מאקרו בלתי נשכחות, בהן הצופה מסתכל על נקודת מבט שהוא לא רגיל לראות ביומיום שלו. הרי באיזו תדירות אנחנו באמת מתקרבים לפרח ובודקים את עלי הכותרת שלו או את האבקנים? כנראה שאם זה לא העיסוק שלכם, אז אתם לא מרבים לעשות את זה במהלך היום שלכם.
בתמונות הבאות אתם רואים פרח, אבל רק חלק ממנו, ובצורה כזו שמפשטת אותו מאיך שאנחנו רואים אותו בדרך כלל. לכן, תמונות כאלה קל לנו לזכור הרבה יותר.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.
הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי. לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.
צילום: תומר אלמקייס.
ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!
צילום נופים בלתי נשכחים
תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?
יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין. ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.
אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.
צילום: תומר אלמקייס.
דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור! תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.
צילום: תומר אלמקייס.
דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:
אני רוצה שתעצרו לרגע ותחשבו על כל התמונות שראיתם בחיים שלכם.
אני יודע שאין סיכוי שתזכרו את כל התמונות, ואני גם יודע שאין סיכוי שתזכרו את רובם. אבל בטח יש מספר תמונות שאתם זוכרים היטב, כאלה שחקוקות לכן בראש ונותנות לכם השראה יומיומית.
עכשיו אתם בוודאי יכולים להניח את ידכם על מספר לא מבוקר של תמונות שנתפסו בעיניכם כבלתי נשכחות, אבל נשאלת השאלה – מה הופך את התמונות האלה לבלתי נשכחות? כאלה שבכל דור ודור אנחנו זוכים לראות אותן תלויות על קירות, נמכרות בחוצות העיר או סתם מופיעות לנו בזיכרון כהשראה.
למעשה, לא כל התמונות הן בלתי נשכחות. רוב התמונות המצולמות בעולם הן כאלה שיישכחו במהרה, במיוחד כאשר מדובר בימינו אלה שבהם אנחנו מוצפים בהמון תמונות בכל רחבי הרשת.
אני רוצה שתעצרו רגע ותעשו לעצמכם תרגיל. שוטטו להנאתכם באחד מאתרי הצילום האהובים עליכם, או אפילו באינסטגרם או פינטרנסט. לאחר רבע שעה, בחנו את עצמכם על התמונות שראיתם. כמה תמונות, לדעתכם, אתם חושבים שתוכלו לתאר אך ורק מהזיכרון שלכם? תמונה אחת? שתי תמונות? יש מצב שלא יותר מזה.
כצלמים, אנחנו תמיד רוצים שהתמונות שלנו תהיינה בלתי נשכחות. זוהי כנראה הסיבה העיקרית לכך שאנחנו מצלמים אותן מלכתחילה. סיבות אחרות יכולות להיות כי אתם רוצים לשמר את הזיכרונות שלכם או כי אתם רוצים ליצור אמנות שמישהו אחר יזכור.
בסופו של יום – יצירת אמנות שתישאר במוחו של הצופה זמן רב לאחר שהוא צפה בה, היא אולי האתגר החשוב ביותר לאמן.
בואו נראה איך זה עובד..
מה הופך צילום לבלתי נשכח?
לפני מספר שנים התפרסם מחקר שהתייחס לשאלה הזו. החוקרים אספו 10,000 תמונות נבחרות מז'אנרים שונים, החל מצילומי טבע וצילומי אדריכלות ועד צילומים של אנשים. במחקר הוצגו כל התמונות האלה כאשר חלקן חוזר על עצמן והמשתתפים התבקשו להקיש על מקש במקלדת המחשב כאשר הם מזהים תמונה שכבר ראו.
דירוג הזיכרונות של כל תמונה נקבע לפי כמות המשתתפים שזכרו אותה. בנוסף, החוקרים יצרו אלגוריתם שיודע ליצור מודל חישובי שמנתח את התמונות יחד עם יכולת הזכירה שלהם על פי דירוגם של בני אדם. על כל תמונה, המודל החישובי ניתח נתונים שונים כמו קומפוזיציה, צבע וצורות, וקשר אותם עם הזיכרונות של התמונה – מה שדרך אגב, גרם לחוקרים לפתח אלגוריתם שיכול לחזות זיכרון של תמונות ללא צורך בבני אדם והם סבורים כי בבוא היום יושתל אלגוריתם כזה במצלמות ואז המח שלנו יפסיק לחשוב.. אבל לא בא לי לדבר על זה..
לענייננו, המסקנה שהוסקה מהמחקר הייתה כי תמונות שמכילות אנשים היו התמונות הנזכרות ביותר, אחריהן היו תמונות פנים של מבנים ולאחר מכן התמונות שנזכרו אלו תמונות מאקרו של חפצים סטטיים. אם אתם צלמי נוף, אז יש לי חדשות רעות מכיוון שצילומי נוף מדורגים במקום האחרון במונחים של זיכרון.
זה ממש לא אומר שאתם צריכים להתמקד תמיד על צילום אנשים אם אתם רוצים ליצור תמונות בלתי נשכחות, אבל ייתכן שאתם תצטרכו לעבוד קצת יותר קשה אם אתם מצלמים נופים ריקים או סצנות אחרות נטולות בני אדם. זכרו גם כי מדובר במחקר אקדמי יבש שלא בהכרח הכליל תמונות שעמדו בסטנדרטים איכותיים גבוהים ולכן התוצאות יכולות רק לשמש לנו כרמז (או אפילו קצת יותר מכך) על תשובה לשאלה גדולה יותר..
איך אתם יכולים לגרום לתמונות שלכם להיחרט בזיכרון?
ישנם מספר גורמים שיכולים כמעט להבטיח שהתמונות שלכם תיחרטנה במוחם של הצופים, ודבר אחד משותף לכולם: הרגש שקיים בתמונות! ואולי זו הסיבה לכך שכל כך קשה ליצור תמונת נוף בלתי נשכחת.. אמנם צילומי נופים יכולים בהחלט לעורר רגשות אצל הצופה, אך ברוב המקרים רגש חזק יופיע בתמונה שבה נוכחת דמותו של אדם.
בואו נבחן רגע את התמונות שהזכרתי למעלה..
"מותו של חייל לויאליסט" הוא תצלום מאוד מפורסם שצילם הצלם רוברט קאפה. התמונה צולמה בתאריך 5.9.1936 ובה מתועד רגע מותו של חייל בשם פדריקו בורל גרסיה בזמן מלחמת האזרחים בספרד.
רוברט קאפה תפס את רגע פגיעת הכדור בחייל כשהוא נופל אחורה מעוצמת הפגיעה והרובה שבידו נשמט. מספר שעות קודם לכן, רוברט קאפה צילם את החייל כשהוא בחברת חבריו ליחידה.
התמונה פורסמה בכל רחבי העולם, זכתה להדים רבים, יצרה מחלוקות בקרב אנשים שטענו כי התמונה מזויפת ואף הפכה להיות אחת מהתמונות המפורסמות והחשובות ביותר מהמלחמה, ועד היום היא משמשת כתמונה המסמלת את מלחמת האזרחים בספרד.
הייחודי לתמונה זו בלב ליבו של הקרב יחד עוצמת הרגש שתמונה זו מעבירה לנו – הם אלו שגרמו לתמונה הזו להיות עוצמתית כל כך ובלתי נשכחת.
"מותו של חייל לויאליסט". צילום: רוברט קאפה.
"הנערה האפגנית" שצילם הצלם סטיב מק'קורי גם היא תמונה שכבר מעל 30 שנה חרוטה בזיכרון שלנו ולא מעט צלמים מרחבי העולם לוקחים ממנה השראה עד עצם היום הזה.
תמונה זו הופיעה לראשונה על השער של מגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק" בחודש יוני שנת 1985 ומאז היא לא יצאה מהתודעה שלנו. את הרגש היוצא מהתמונה אפשר לקרוא בפניה של הנערה המלאת פחד, כעס, חוסר ודאות ואומץ, וכולם בעת ובעונה אחת. כמו כן, קשה מאוד להתעלם מצבע עיניה של הנערה המושך את הצופה פנימה אל תוך מחשבותיה ורגשותיה. קשה להתעלם גם מבגדיה המרופטים המרמזים על עוני וכמובן משילוב הצבעים המנצח של ירוק עם אדום.
התוצאה: תמונה דרמטית שמרתקת את הצופה ושואבת אותו פנימה אל תוך חייה של המצולמת.
"הנערה האפגנית". צילום: סטיב מק'קורי.
"אם נודדת"
זו תמונה שצולמה על ידי הצלמת דורות'יאה לאנג בשנת 1936 במהלך השפל הגדול בארצות הברית והפכה לתמונת הסמל של אותה תקופה קשה. בתמונה רואים אשה בת 32 העונה לשם פלורנס אוונס תומפסון אוחזת תינוק בידה בעוד 2 ילדיה האחרים נשענים על כתפיה מכל צד כאשר פניהם אינם גלויים למצלמה.
במרץ 1936, האשה המצולמת בתמונה סיימה קטיף סלק בעמק אימפריאל שבקליפורניה עם משפחתה ונסעה אתם צפונה לחפש עבודה חדשה. במהלך הנסיעה התקלקל רכבם והם נאלצו לעצור במחנה עוני שהיה אחד מרבים שהוקמו לצד הדרך בעקבות המצב הכלכלי הקשה. בזמן ששניים מבניה נסעו לתקן חלקים מהרכב בעיירה סמוכה, היא הקימה מאהל זמני יחד עם שאר בניה. בזמן ההמתנה התקרבה אליה הצלמת דורות'יאה לאנג וצילמה 6 תמונות בפרק זמן של 10 דקות.
התמונה המפורסמת ביותר היא התמונה האחרונה שצולמה כאשר לאחר כל תמונה היא התקרבה אליה עוד קצת. תמונה זו מציגה לנו כאב, דאגה ותקווה, והיא הפכה להיות סמל לתקופת השפל הגדול של ארה"ב וייצגה עידן שלם. תמונה זו התפרסמה מהר מאוד בכל רחבי העולם והצילה רבים ממוות ומעוני. בהמשך, תמונה זו ביססה את מעמדה של דורות'יאה לאנג כצלמת מוערכת.
הרגשות המעורבים שתמונה זו מעבירה לנו – כאב, יחד עם דאגה ותקווה – הם אלו שמנציחים את התמונה הזו בזיכרון שלנו.
"אם נודדת". צילום: דורות'יאה לאנג'.
אז עכשיו בואו נדבר רגע על איך אתם יכולים ליישם את תחושת הדרמה והרגש בתמונות שלכם.
צילום אנשים
בני אדם מלאים בדרמה ורגשות, כך שזה לא ממש קשה לבטא רגש בתמונות של אנשים. תחשבו רגע על כל התמונות שצילמתם במהלך טיול משפחתי או סיטואציה משפחתית אחרת.. איזו תמונה (או תמונות) אתם אוהבים יותר? רוב הסיכויים שתמונה שבה הילדה שלכם עומדת ליד שלט בכניסה לפארק לא תרגש אתכם כמו תמונה שבה הילדה שלכם מתפעמת מיופיו של נוף יפה, זיקוקים או רגע שבו היא אוכלת ביסקוויט ומוטרדת מהעובדה שאתם מצלמים אותה כעת..
צילום: תומר אלמקייס.
זה ממש לא קשה להקפיא רגש בתמונות של אנשים אם אתם זוכרים שני כללים חשובים:
1. תמונות מבוימות המבוססות "פוזה" לא יעזרו לכם ליצור תמונות בלתי נשכחות. 2. ספונטניות היא מילת המפתח.
כאשר אתם מצלמים אדם, אתם רוצים שהתמונה הזו תיתן לצופים הצצה לתוך האישיות של אותו אדם. מה יותר יעניין לדעתכם? תמונה שבה המצולם שלכם עומד בהעמדה מבוימת או כזו שתציג אותו מתעסק במשהו / חושב על משהו?
על פי רוב, תמונות של אנשים שמתעסקים במשהו ייזכרו הרבה יותר מתמונות של אנשים שלא מתעסקים בדבר. אנשים שעוסקים בפעילות כלשהי יבטאו הרבה יותר רגש מאשר אלו שעומדים סתם כך..
כמובן שגם תמונות מבוימות יכולות להעביר רגש, אך הן דורשות עבודה "קשה" יותר ועבודה משותפת בין הצלם למצולם.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום אדריכלות / צילום עיצוב פנים
בצילום אדריכלות / צילום עיצוב פנים קצת יותר מסובך ליצור רגש, במיוחד כשמדובר במבנים מפורסמים שנוטים להיות מצולמים מאוד. תמונות של אנשים עשויות להיות ייחודיות לעתים קרובות יותר מתמונות של מבנים וזאת בשל הסיבה הפשוטה שאנשים תמיד יוצרים מצבים מעניינים ואינטראקציה בדרכים מעניינות. מה גם שלאנשים יש שפת גוף והבעות פנים, כך שבאופן טבעי קל יותר להביע רגש באמצעות הצילום.
צילום: תומר אלמקייס.
במקרה של בניינים זה עובד קצת אחרת. הם יהיו זהים ביום חמישי בדיוק כמו שהם היו ביום ראשון. אז איך בכל זאת ניתן ללכוד תמונת ארכיטקטורה יפה באופן בלתי נשכח? ובכן, טריק אחד הוא (איך לא?) להוסיף אנשים לתמונה. אז כן, זה אולי משנה קצת את הגישה שלכם כי יש סיכוי גבוה שעד היום צילמתם את מגדל אייפל וחיכיתם ימים כדי שהמקום יהיה ריק מתיירים שלא רצויים במסגרת התמונה, אז למה לשנות את זה עכשיו?
התשובה הפשוטה היא כי אנשים יכולים לעזור להוסיף רבדים נוספים לתמונה. הן מבחינה טכנית -כמו פרספקטיבה למשל- והן מבחינה רגשית – כשהם יוסיפו לסיפור של התמונה ויחזקו אותו.
צילום: אביב קורט.
הכללת אדם ליד מבנה גדול יכולה להעניק לצופה תחושה של קנה מידה לגבי אותו בניין, מה גם שאדם או קבוצת אנשים יכולים לעזור בהקשר של הבניין לבני האדם. אנשי עסקים העושים את דרכם אל תוך בניין משרדים יכניסו לתמונה תחושה שונה מזו שמשתקפת לתיירים כלפי אותו בניין.
אתם יכולים גם להפוך את התמונות לבלתי נשכחות על ידי בחירת זוויות ייחודיות / מוזרות. בעת בחירת נקודת המבט שלכם, תשאלו את עצמכם כמה תמונות של הבניין הזה אתם ראיתם (או שתיכנסו רגע לגוגל ותחפשו) ומאיזה זוויות הן צולמו. זה יעזור לכם לחפש זווית צילום ייחודית שאולי אף אחד אחר לא חשב עליה עדיין.
תהיו ייחודיים ויזכרו את התמונות שלכם 🙂
צילום: תומר אלמקייס.
צילום טבע
תמיד כיף לראות צילומים של בעלי חיים בסביבתם הטבעית, אבל לא תמיד תהיה זו תמונה בלתי נשכחת. לעומת זאת, יד של קוף שמחזיקה בגדר זה משהו שלא רואים כל יום. מעבר לכך שלא רואים כל יום, אפשר להעלות כל מיני השערות על התמונה הזו, כי התמונה בעיקרה מדגישה רגש של כאב.
צילום: תומר אלמקייס.
בפעם הבאה שאתם מצלמים בעלי חיים, אל תחפשו אחר התמונות הפשוטות שרק מציגות בעל חיים יפה, אלא חפשו את הסיפור שמאחורי בעל החיים, הסיטואציה שבה הוא נמצא וההקשר שלו כלפיה וכלפי הסביבה שלו. ככה תוכלו לדבר יותר בפן הרגשי, לספר סיפור ולהעלות שאלות לצופה בתמונות. אלו יגרמו לו לזכור אותה היטב.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום תמונות מאקרו
מסיבה פשוטה, קל ליצור תמונות מאקרו בלתי נשכחות, בהן הצופה מסתכל על נקודת מבט שהוא לא רגיל לראות ביומיום שלו. הרי באיזו תדירות אנחנו באמת מתקרבים לפרח ובודקים את עלי הכותרת שלו או את האבקנים? כנראה שאם זה לא העיסוק שלכם, אז אתם לא מרבים לעשות את זה במהלך היום שלכם.
בתמונות הבאות אתם רואים פרח, אבל רק חלק ממנו, ובצורה כזו שמפשטת אותו מאיך שאנחנו רואים אותו בדרך כלל. לכן, תמונות כאלה קל לנו לזכור הרבה יותר.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.
הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי. לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.
צילום: תומר אלמקייס.
ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!
צילום נופים בלתי נשכחים
תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?
יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין. ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.
אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.
צילום: תומר אלמקייס.
דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור! תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.
צילום: תומר אלמקייס.
דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
מורה טוב הוא מישהו שיכול להבין את המטרות שאתם רוצים להשיג ולהביא אתכם אליהם. אלו יכולים להיות חברים שתוכלו ללמוד צילום יחד איתם, כאלו שיכולים לעזור לכם להבין חלק מהגדרות המצלמה או אנשי מקצוע עם ניסיון של כמה שנים טובות בתחום לימודי הצילום. הכישורים שלהם עשויים להשתנות מאחד לשני, כמו כן הניסיון, אבל כל מי שהקדים אתכם בכמה שנים יוכל להעניק לכם ידע רב ולחסוך לכם המון זמן, כסף ומאמצים רבים כדי ללמוד צילום בצורה טובה ולהשיג את המטרות שלכם.
מקומות מעולים למצוא את המנטורים שלכם הם מועדוני צילום למיניהם, קבוצות צילום בפייסבוק ופורומים שונים שיכולים לעזור לכם מאוד. לאט לאט אתם תלמדו להכיר את הצלמים שאתם מעריצים את העבודות שלהם וכבר תוכלו להתחבר אליהם או לפנות אליהם באופן פרטי. אל תשכחו להגיב לצלמים שאתם מעריכים, לשתף את העבודות שלהם ולהעריך את התשובות והביקורות שהם נותנים לכם, הרי בשביל זה אתם שם ולרגע אחד אל תשכחו את זה!
טיפ חשוב מאוד! תנו קצת זמן למערכת היחסים שאתם בונים עם צלם מסוים לפני שאתם הולכים ללמוד צילום ממנו והופכים אותו למנטור שלכם. זה יגדיל את הסיכויים לכך שהוא יסכים מכיוון שאתם נותנים לו הזדמנות להכיר אתכם. סביר יותר שאם תראו יוזמה, אז למנטורים תהיה נטייה גדולה יותר להסכים לוותר על זמן יקר כדי לעבוד אתכם.
מאז שהתחלתי לצלם, תמיד הייתי אמיץ מספיק כדי לפנות לצלמים ולהצטרף אליהם לעבודות כדי ללמוד צילום כמה שיותר, ואני יכול לומר בוודאות שהעבודה עם אותם צלמים פתחה לי דלתות רבות בעולם הצילום שאלמלא שיתופי הפעולה האלו לא הייתי יכול לעבור בדלתות האלה.
"תשוקה היא נקודת ההתחלה של כל הישג, לא תקווה, לא משאלה, אלא תשוקה בוערת שגוברת על הכל" -נפוליאון היל.
סוף דבר
בעולם של שנת 2018, אנו חווים שינוי משמעותי מאוד בתחום הלימודי בכלל ובתחום של לימודי צילום בפרט. למזלנו הרב, השינוי הזה חל גם עלינו – הצלמים. היום אנחנו יכולים למצוא מידע רב בכל מקום שרק נרצה וקיימת האפשרות ללמוד צילום מהרבה צלמים שהם גם מורים מדהימים, אבל בסופו של דבר, הצעד הראשון תלוי אך ורק בכם!
צאו לאוויר העולם, חפשו צלמים להעריץ, תעקבו אחרי מדריכים אינטרנטיים, ערוצי יוטיוב ובלוגים של צילום, עקבו אחרי צלמים באינסטגרם קראו ספרים והעשירו את מאגר הלמידה שלכם בדרכים שונות. אולי אתם תמצאו בדרך שיטה שלא האמנתם בה עד היום ותגלו שהיא שינתה לכם את החיים.
בסופו של עניין, לימודי צילום הם לא דבר כל כך מסובך בימינו. כל אחד ואחת מכם יכול/ה למצוא את הדרך המתאימה לו ביותר וללמוד צילום בקצב הזמן והלמידה שלו.
חברים יקרים, תודה רבה שהייתם איתי גם היום. אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה לאלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם. כמו כן, אתם מוזמנים לשתף אותי בתחושות שלכם מהפוסט, לשאול שאלות, להביע דעה ולספר לנו על הדרכים שבהם אתם למדתם צילום או על הלבטים שלכם.
אם קראתם עד לכאן, אני מניח שצילום זה תחום אהוב עליכם, אז אני מזמין אתכם להקיש על הלוגו בראש העמוד ולהגיע לדף הבית של "בית הספר לצילום", שם תמצאו עוד המון פוסטים נוספים שיעשירו את הידע שלכם. כמו כן, אני מזמין אתכם להירשם לניוזלטר שלי ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
קורסי צילום ועיבוד תמונה בנקודת מבט:
לימודי צילום באינטרנט מעולם לא היו קלים יותר כמו היום. קורסים דיגיטליים וקורסים מקוונים עשויים להיות נהדרים עבורכם אם אתם אוהבים ללמוד צילום באופן איטי התואם את לוח הזמנים שלכם מבלי להתחייב ליום, שעה או מיקום קבועים.
יתרון נוסף של לימודי צילום דיגיטלי וקורסים מקוונים הוא המחיר הטוב שאותו אתם מקבלים ובהרבה מקרים גם כל מיני "הפתעות". זאת מכיוון שלימודי צילום דיגיטלי מהסוג הזה לא דורשים שכירות של מקום, וכמות המשתתפים בקורס כזה יכולה להיות גבוהה בהרבה מזו של כיתה.
חפשו קורסים דיגיטליים המועברים על ידי אנשי מקצוע שאתם מכבדים ושיש להם סגנון צילום שאליו אתם רוצים לכוון. ככל שתיהנו יותר וככל שתעריצו את המורה/ים שלכם, כך יהיה לכם הרבה יותר קל ללמוד צילום. רבים מן הקורסים הטובים מציעים החזרת תשלום במידה ולא רכשתם את הידע שאותו רציתם, כך שהסיכון כאן הוא אפסי למדי.
5. מנטורים / שיעורים פרטיים בצילום.
מורה טוב הוא מישהו שיכול להבין את המטרות שאתם רוצים להשיג ולהביא אתכם אליהם. אלו יכולים להיות חברים שתוכלו ללמוד צילום יחד איתם, כאלו שיכולים לעזור לכם להבין חלק מהגדרות המצלמה או אנשי מקצוע עם ניסיון של כמה שנים טובות בתחום לימודי הצילום. הכישורים שלהם עשויים להשתנות מאחד לשני, כמו כן הניסיון, אבל כל מי שהקדים אתכם בכמה שנים יוכל להעניק לכם ידע רב ולחסוך לכם המון זמן, כסף ומאמצים רבים כדי ללמוד צילום בצורה טובה ולהשיג את המטרות שלכם.
מקומות מעולים למצוא את המנטורים שלכם הם מועדוני צילום למיניהם, קבוצות צילום בפייסבוק ופורומים שונים שיכולים לעזור לכם מאוד. לאט לאט אתם תלמדו להכיר את הצלמים שאתם מעריצים את העבודות שלהם וכבר תוכלו להתחבר אליהם או לפנות אליהם באופן פרטי. אל תשכחו להגיב לצלמים שאתם מעריכים, לשתף את העבודות שלהם ולהעריך את התשובות והביקורות שהם נותנים לכם, הרי בשביל זה אתם שם ולרגע אחד אל תשכחו את זה!
טיפ חשוב מאוד! תנו קצת זמן למערכת היחסים שאתם בונים עם צלם מסוים לפני שאתם הולכים ללמוד צילום ממנו והופכים אותו למנטור שלכם. זה יגדיל את הסיכויים לכך שהוא יסכים מכיוון שאתם נותנים לו הזדמנות להכיר אתכם. סביר יותר שאם תראו יוזמה, אז למנטורים תהיה נטייה גדולה יותר להסכים לוותר על זמן יקר כדי לעבוד אתכם.
מאז שהתחלתי לצלם, תמיד הייתי אמיץ מספיק כדי לפנות לצלמים ולהצטרף אליהם לעבודות כדי ללמוד צילום כמה שיותר, ואני יכול לומר בוודאות שהעבודה עם אותם צלמים פתחה לי דלתות רבות בעולם הצילום שאלמלא שיתופי הפעולה האלו לא הייתי יכול לעבור בדלתות האלה.
"תשוקה היא נקודת ההתחלה של כל הישג, לא תקווה, לא משאלה, אלא תשוקה בוערת שגוברת על הכל" -נפוליאון היל.
סוף דבר
בעולם של שנת 2018, אנו חווים שינוי משמעותי מאוד בתחום הלימודי בכלל ובתחום של לימודי צילום בפרט. למזלנו הרב, השינוי הזה חל גם עלינו – הצלמים. היום אנחנו יכולים למצוא מידע רב בכל מקום שרק נרצה וקיימת האפשרות ללמוד צילום מהרבה צלמים שהם גם מורים מדהימים, אבל בסופו של דבר, הצעד הראשון תלוי אך ורק בכם!
צאו לאוויר העולם, חפשו צלמים להעריץ, תעקבו אחרי מדריכים אינטרנטיים, ערוצי יוטיוב ובלוגים של צילום, עקבו אחרי צלמים באינסטגרם קראו ספרים והעשירו את מאגר הלמידה שלכם בדרכים שונות. אולי אתם תמצאו בדרך שיטה שלא האמנתם בה עד היום ותגלו שהיא שינתה לכם את החיים.
בסופו של עניין, לימודי צילום הם לא דבר כל כך מסובך בימינו. כל אחד ואחת מכם יכול/ה למצוא את הדרך המתאימה לו ביותר וללמוד צילום בקצב הזמן והלמידה שלו.
חברים יקרים, תודה רבה שהייתם איתי גם היום. אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה לאלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם. כמו כן, אתם מוזמנים לשתף אותי בתחושות שלכם מהפוסט, לשאול שאלות, להביע דעה ולספר לנו על הדרכים שבהם אתם למדתם צילום או על הלבטים שלכם.
אם קראתם עד לכאן, אני מניח שצילום זה תחום אהוב עליכם, אז אני מזמין אתכם להקיש על הלוגו בראש העמוד ולהגיע לדף הבית של "בית הספר לצילום", שם תמצאו עוד המון פוסטים נוספים שיעשירו את הידע שלכם. כמו כן, אני מזמין אתכם להירשם לניוזלטר שלי ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
קורסי צילום ועיבוד תמונה בנקודת מבט:
לפני 12 שנים, כשרק עשיתי את צעדיי הראשונים בתחום הצילום ולפני
שהתחלתי לימודי צילום מסודרים, גיששתי בגוגל כדי ללמוד קצת יותר על העולם הזה. 12 שנים הן לא המון זמן, אבל בהחלט זמן שיצר שינוי מהותי בתרבות שלנו.
באותה תקופה היו מעט מאוד אפשרויות ללימוד צילום עצמי. היו מעט בלוגים שמלמדים ומדברים על לימודי צילום מקצועי, כך שכדי ללמוד לצלם לבד אני נעזרתי בעיקר באתר "ויקיפדיה" ועוד 2 פורומים שעזרו לי קצת.
היום, צלמים מתחילים הם בני מזל, אז אם אתם גם כאלה, מזל טוב! בין אם מדברים על לימודי צילום סטילס או וידאו, לימוד צילום למתחילים מעולם לא היה קל יותר כמו שהוא קל כל כך היום. השוק של ימינו מוצף בספרים, בקורסי צילום, בסדנאות צילום, באתרי אינטרנט ובקורסים דיגיטליים שלפני 12 שנים לא היו קיימים בעולם.
כל אלו קיימים, אם בכוונה ואם לאו, על מנת לאפשר לכל אחד מאיתנו ללמוד צילום מקצועי בדרכו שלו. ישנם ערוצים כאלה שידרשו מכם תשלום עבור לימודי צילום מקצועי, אך אחרים יציעו גם לימוד צילום חינם.
כך או כך, היום ישנן המון דרכים ללמוד לצלם ולפתח את כישורי הצילום שלכם ולכן האפשרויות שנותרו לכם הן לדעת שאתם רוצים ללמוד צילום וכמובן איך הכי מתאים לכם ללמוד צילום. כל מה שאתם צריכים לעשות זה רק להכיר את האפשרויות הקיימות ולמצוא מתוכן את האפשרות המתאימה ביותר לאישיות שלכם ולסגנון הלמידה הטוב ביותר עבורכם.
אז מהו סגנון הלמידה שלכם?
1. לימודי צילום ויזואליים.
אנשים ויזואליים ילמדו הכי טוב מלצפות בתמונות, בסרטוני וידאו מוחשיים, מפות ודיאגרמות. ערוצי צילום ביוטיוב, בלוגי צילום וקריאת ספרים יוכלו באמת לתמוך בסגנון הלמידה שלכם אם אתם אוהבים את שיטת הלימוד הויזואלי.
2. לימודי צילום בהאזנה.
אנשים שאוהבים ללמוד באמצעות האזנה להרצאות או מצגות אודיו, מבינים עניין דרך האזנה למה שיש לאנשים אחרים לומר. האזנה לפודקאסטים וספרי אודיו היא דרך מעולה שתתמוך בסגנון הלמידה שלכם, אם אתם כאלו.
3. לימודי צילום על ידי פרקטיקה.
אנשים פרקטיים אוהבים ללמוד לצלם באמצעות ביצוע פעולות. הם מעדיפים לעבוד ולנסות דברים עם הידיים ולגלות איך הם עובדים בפועל. השתתפות בקורסים ו/או בסדנאות צילום יתאימו לכם מאוד אם אתם אנשים פרקטיים.
אם יש בכם יותר מאחד מאלו הרשומים מעלה ואתם רוצים ללמוד צילום באמצעות כל הדרכים, אז פשוט תקראו, תצפו, תקשיבו, לכו לסדנאות.
לצורך העניין, אני יודע שבאופן אישי קשה לי נורא ללמוד משמיעה וקשה לי נורא ללמוד מבלי לבצע את הדברים בפועל. אם אני מקשיב להרצאה בלי לעשות כלום, אני הולך לאיבוד מהר, אבל אם תוך כדי ההרצאה אני מבצע פעולות – אני שומר הרבה יותר מידע. בגלל זה אנשים כמוני מעדיפים להאזין להרצאות בזמן נהיגה, למשל, או בזמן רחיצת כלים.
הנה 5 דרכים שתוכלו לשקול כדי ללמוד צילום
1. לימודי צילום לתואר או לימודי תעודה.
זו הדרך המסורתית ללמוד צילום והדרך הטובה ביותר! בלימודי צילום מקצועי אתם תיחשפו לצילום לא רק בפן הטכני (שאותו אפשר ללמוד בכל דרך) אלא בעיקר בפן האמנותי, היצירתי וההיסטורי. אתם תיחשפו לצילום בסרטי צילום ולמגוון רחב של סגנונות צילום מהעולם ומזמנים שונים, וכל זה יקרה בסביבה שמובנית אך ורק בשביל לימודי הצילום שלכם, וכמו כן – אתם תלמדו ממורים מנוסים בתעשיית הצילום. לרוב (במכללות הגדולות בעיקר) אתם תיהנו גם מגישה לציוד כמו מצלמות, פלאשים, ציוד סטודיו, עדשות, אביזרים למיניהם, חדרי מחשבים עם כל התוכנות שאתם צריכים ומעבדות דפוס מקצועיות.
לימודי צילום מקצועי בבית ספר לצילום מהווים גם את יתרון השהות בקבוצה שמכילה אנשים כמוכם שרעבים ללמוד צילום, כך שתוכלו ללמוד אחד מהשני, לבצע עבודות יחד ולצאת יחד לצילומים. זה תמיד טוב שיש מישהו שעובר יחד אתכם את המסע וזה גם הופך את לימודי הצילום שלכם לחוויה הרבה יותר מהנה.
החיסרון היחיד בלימודי צילום מהסוג הזה הוא ההוצאות. לימודי צילום מקצועי לתעודה או לתואר יכולים לעלות עשרות אלפי שקלים וכמובן שלא נשכח את הזמן שצריך להשקיע בלימודי תואר בצילום (4 שנים) או לימודי תעודה (מתקיימים במסלולים שונים).
מיקום בית הספר לצילום שבו תלמדו גם כן יהיה גורם מכריע. בתי הספר הטובים ביותר נמצאים בערים הגדולות (חיפה, ירושלים, תל אביב), כך שתצטרכו לשקול גם הוצאות נסיעות ולפעמים גם מעבר דירה.
אם אתם רוצים ללמוד לצלם ברמה הגבוהה ביותר וביסודיות מעמיקה ואם אתם חושבים שאתם מתאימים לסגנון הלמידה הזה, אז זה הזמן להתחיל את שיעורי הבית שלכם עבור בתי ספר לצילום באזור מגורכם. תבררו על המורים, תבדקו אילו תלמידים יצאו מבית הספר הזה ומה הם השיגו במהלך הקריירה שלהם. תבקשו להשתתף ביום פתוח ולשאול את התלמידים הנוכחים מה הם חושבים על בית הספר, על תכנית לימודי הצילום בבית הספר ועל האופן שבו היא מועברת. אני מכיר באופן אישי תלמידים שלא צלחו תכניות לימודי צילום מסוימות ורק מכיוון שאישיותם לא תאמה את התרבות של בית הספר שבו הם בחרו ללמוד צילום, אך לאחר שעברו לבית ספר המתאים להם יותר, הם הצליחו בענק!
מחובתי לציין שזו הדרך בה אני בחרתי ללמוד צילום במכללת ויצ"ו חיפה, שם קיבלתי את כל הכלים שאני צריך כדי להמשיך הלאה כצלם. אני מצאתי את הדרך הזו כיעילה ביותר וכזו שחשפה אותי לעולמות שלא ביקרתי בהם קודם לכן ושאלמלא לימודי הצילום האלה, לא הייתי נחשף אליהם.
2. השתלבות כעוזר צלם / רכישת ניסיון.
להיות אסיסטנט של צלם גדול זו דרך מעולה ללמוד צילום ולהתמקצע בתחום צילום ספציפי, אך לפעמים מתעלמים מהאפשרות הזו של לימוד מעמיק בשטח ואף קפיצה גדולה לעבר היעד.
לאחר שסיימתי את לימודי הצילום שלי, כל מה שעניין אותי זה להצטרף לצלמים (בתשלום סמלי או שלא בתשלום) רק על מנת לשאוב מהם את התורה והניסיון שלהם. לאחר שלמדתי מהניסיון הרב שלהם, יכולתי לקחת לקוחות בביטחון מלא!
אגיד לכם משהו חשוב..
לימודי צילום מקצועי הם דבר מאוד מאוד חשוב! אני מאוד בעדם, אבל לימודי צילום לכשעצמם אינם מספיקים. אתם יכולים ללמוד צילום לתואר במשך 4 שנים ולהיות עם ידע וכישרון מדהימים, אך אם לא תתנסו בשטח כשיש לידכם אדם שמצלם כבר המון שנים, אתם עלולים להישאר מקובעים למה שלימדו אתכם ולא לפתוח את הראש לאופקים חדשים. לכן סעיף זה לרוב אינו מהווה תחליף עבור לימודי צילום, אלא הקבלה.
בסופו של יום, בלימודי הצילום שלי אני קיבלתי את כל הכלים שאני צריך על מנת לצאת אל העולם הזה ולהשתמש בהם כדי לפתח את עצמי כצלם, אבל השנים שביליתי כאסיסטנט לימדו אותי שפע של שיעורים נוספים שלא למדתי במסגרת הלימודית שבה הייתי. החל משליטה במצבים מסוימים, קבלת החלטות בשטח, שימוש בציוד לצרכים שונים, באיזה תכונות פוקוס לעבוד ומתי, וכלה בהתנהלות מול לקוחות, עריכת תמונות וניהול העסק כצלם, כי בסופו של יום גם את זה צריך לדעת.
כשאני חושב על זה לעומק, אם הייתי עושה את צעדיי הראשונים לבד מבלי להצטרף לצלמים אחרים וללמוד מהם, לא הייתי מבין לעולם שאחד הדברים החשובים ביותר כצלם זה הניסיון בשטח. במקרים מסוימים, להיות אסיסטנט של הצלם הנכון יכול להיות בעל ערך רב יותר מלימודי צילום, אך האדם שאיתו אתם עובדים צריך להיות בעל נדיבות רבה לידע שלו והוא צריך לדעת גם לעודד אתכם ולתת לכם את הביקורת המתאימה. הסוג הלא נכון של סוג התמחות זה יכול להשאיר אתכם תקועים במשרד, מבצעים טלפונים ללקוחות ומכינים תה/קפה מבלי להיחשף באמת לעולם הצילום עצמו ולהוות הזדמנות ללמוד משהו משם.
3. סדנאות צילום.
מטרתן של סדנאות צילום היא לחדד נקודות מסוימות, לקדם את היכולות של הצלם ולהיחשף לדרך חשיבה וראיה צילומית של צלם אחר. היתרון המהותי ביותר של סדנאות צילום הוא שאתם בוחרים את סגנון הצילום והטכניקות שאותם אתם רוצים לשפר וכמובן את הצלמים שמהם אתם רוצים ללמוד צילום.
סדנאות הן לרוב חד יומיות או דו יומיות כך שאין לכם התחייבות לכל כך הרבה ימים ושעות. כמובן שיש סדנאות שנמשכות זמן רב יותר ויש כאלה המתקיימות במקומות ספציפיים בעולם. אלו מעולים עבור אנשים שאוהבים לטייל ולצלם, אך פחות מעוניינים לנסוע לבד ללא הדרכה וגם עבור אותם אלו שרוצים ללמוד צילום מצלם מסוים שלצערם לא גר במדינה בה הם גרים.
אם אתם חושבים ללכת לסדנת צילום מסוימת, אז תקראו עליה ורצוי גם לצפות בביקורות כדי לדעת כמה ניסיון יש למרצה המעביר את הסדנא.
4. קורסים דיגיטליים או קורסים מקוונים.
לימודי צילום באינטרנט מעולם לא היו קלים יותר כמו היום. קורסים דיגיטליים וקורסים מקוונים עשויים להיות נהדרים עבורכם אם אתם אוהבים ללמוד צילום באופן איטי התואם את לוח הזמנים שלכם מבלי להתחייב ליום, שעה או מיקום קבועים.
יתרון נוסף של לימודי צילום דיגיטלי וקורסים מקוונים הוא המחיר הטוב שאותו אתם מקבלים ובהרבה מקרים גם כל מיני "הפתעות". זאת מכיוון שלימודי צילום דיגיטלי מהסוג הזה לא דורשים שכירות של מקום, וכמות המשתתפים בקורס כזה יכולה להיות גבוהה בהרבה מזו של כיתה.
חפשו קורסים דיגיטליים המועברים על ידי אנשי מקצוע שאתם מכבדים ושיש להם סגנון צילום שאליו אתם רוצים לכוון. ככל שתיהנו יותר וככל שתעריצו את המורה/ים שלכם, כך יהיה לכם הרבה יותר קל ללמוד צילום. רבים מן הקורסים הטובים מציעים החזרת תשלום במידה ולא רכשתם את הידע שאותו רציתם, כך שהסיכון כאן הוא אפסי למדי.
5. מנטורים / שיעורים פרטיים בצילום.
מורה טוב הוא מישהו שיכול להבין את המטרות שאתם רוצים להשיג ולהביא אתכם אליהם. אלו יכולים להיות חברים שתוכלו ללמוד צילום יחד איתם, כאלו שיכולים לעזור לכם להבין חלק מהגדרות המצלמה או אנשי מקצוע עם ניסיון של כמה שנים טובות בתחום לימודי הצילום. הכישורים שלהם עשויים להשתנות מאחד לשני, כמו כן הניסיון, אבל כל מי שהקדים אתכם בכמה שנים יוכל להעניק לכם ידע רב ולחסוך לכם המון זמן, כסף ומאמצים רבים כדי ללמוד צילום בצורה טובה ולהשיג את המטרות שלכם.
מקומות מעולים למצוא את המנטורים שלכם הם מועדוני צילום למיניהם, קבוצות צילום בפייסבוק ופורומים שונים שיכולים לעזור לכם מאוד. לאט לאט אתם תלמדו להכיר את הצלמים שאתם מעריצים את העבודות שלהם וכבר תוכלו להתחבר אליהם או לפנות אליהם באופן פרטי. אל תשכחו להגיב לצלמים שאתם מעריכים, לשתף את העבודות שלהם ולהעריך את התשובות והביקורות שהם נותנים לכם, הרי בשביל זה אתם שם ולרגע אחד אל תשכחו את זה!
טיפ חשוב מאוד! תנו קצת זמן למערכת היחסים שאתם בונים עם צלם מסוים לפני שאתם הולכים ללמוד צילום ממנו והופכים אותו למנטור שלכם. זה יגדיל את הסיכויים לכך שהוא יסכים מכיוון שאתם נותנים לו הזדמנות להכיר אתכם. סביר יותר שאם תראו יוזמה, אז למנטורים תהיה נטייה גדולה יותר להסכים לוותר על זמן יקר כדי לעבוד אתכם.
מאז שהתחלתי לצלם, תמיד הייתי אמיץ מספיק כדי לפנות לצלמים ולהצטרף אליהם לעבודות כדי ללמוד צילום כמה שיותר, ואני יכול לומר בוודאות שהעבודה עם אותם צלמים פתחה לי דלתות רבות בעולם הצילום שאלמלא שיתופי הפעולה האלו לא הייתי יכול לעבור בדלתות האלה.
"תשוקה היא נקודת ההתחלה של כל הישג, לא תקווה, לא משאלה, אלא תשוקה בוערת שגוברת על הכל" -נפוליאון היל.
סוף דבר
בעולם של שנת 2018, אנו חווים שינוי משמעותי מאוד בתחום הלימודי בכלל ובתחום של לימודי צילום בפרט. למזלנו הרב, השינוי הזה חל גם עלינו – הצלמים. היום אנחנו יכולים למצוא מידע רב בכל מקום שרק נרצה וקיימת האפשרות ללמוד צילום מהרבה צלמים שהם גם מורים מדהימים, אבל בסופו של דבר, הצעד הראשון תלוי אך ורק בכם!
צאו לאוויר העולם, חפשו צלמים להעריץ, תעקבו אחרי מדריכים אינטרנטיים, ערוצי יוטיוב ובלוגים של צילום, עקבו אחרי צלמים באינסטגרם קראו ספרים והעשירו את מאגר הלמידה שלכם בדרכים שונות. אולי אתם תמצאו בדרך שיטה שלא האמנתם בה עד היום ותגלו שהיא שינתה לכם את החיים.
בסופו של עניין, לימודי צילום הם לא דבר כל כך מסובך בימינו. כל אחד ואחת מכם יכול/ה למצוא את הדרך המתאימה לו ביותר וללמוד צילום בקצב הזמן והלמידה שלו.
חברים יקרים, תודה רבה שהייתם איתי גם היום. אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה לאלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם. כמו כן, אתם מוזמנים לשתף אותי בתחושות שלכם מהפוסט, לשאול שאלות, להביע דעה ולספר לנו על הדרכים שבהם אתם למדתם צילום או על הלבטים שלכם.
אם קראתם עד לכאן, אני מניח שצילום זה תחום אהוב עליכם, אז אני מזמין אתכם להקיש על הלוגו בראש העמוד ולהגיע לדף הבית של "בית הספר לצילום", שם תמצאו עוד המון פוסטים נוספים שיעשירו את הידע שלכם. כמו כן, אני מזמין אתכם להירשם לניוזלטר שלי ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.
אנחנו מקשרים אותם בעיקר לחתונות או אירועים חגיגיים הקשורים לתחום הרומנטי, אך בשנים האחרונות תחום צילומי הזוגות הפך להיות פופולארי בקרב הקהל הרחב ללא קשר לאירועים רומנטיים כאלו ואחרים.
מדובר באחד מתחומי הצילום הנפוצים ביותר כיום ואחד מתחומי הצילום שעבר שדרוג משמעותי מאוד בשנים האחרונות.
כצלם שמתעסק עם הרבה זוגות, אני מאוד מתרגש מזה כל פעם מחדש. תמיד כיף להכיר אנשים חדשים, להקשיב לסיפור ההיכרות וההתאהבות שלהם, לקנא קצת לפעמים ואחרי כל זה – לספר את הסיפור שלהם דרך התמונות.
לפני שנצלול לעומק הטיפים שהכנתי לכם בפוסט הזה, חשוב לי לציין שהמפגש עם הזוג חייב לרגש אתכם בפן האישי אם אתם רוצים ערך אמנותי חזק בתמונות שלכם, בדיוק כמו כל סוג אחר של צילום. אם לא תתרגשו מהסיטואציה, לא תוכלו לצלם אותה מהנשמה.
במהלך השנים כצלם של זוגות, אימצתי לעצמי גישה ודפוסי חשיבה שאלמלא הייתי מצלם חתונות, לא הייתי זוכה להכיר. הפעם אני רוצה לשתף אתכם ב-5 טיפים חשובים מאוד. כאלו שאתם תצטרכו אתכם לפני כל סט צילום זוגי שתצלמו.
1. בחרו לוקיישן מעניין, אך אין טעם להרחיק לכת.
לוקיישנים לצילום זוגות לא חייבים להיות מטורפים ובטח שהם לא חייבים להיות במרחק של 4 שעות נסיעה מהבית. זה אולי מפתיע חלק מהאנשים, אבל השכונה או החצר האחורית יכולים לשמש כלוקיישן מדהים לצילומים אם רק נדע להתבונן בהם דרך עיניים של צלם. מה שאנחנו צריכים זה להסתכל על הסביבה שלנו באופן ממוקד יותר ולחפש אזורים עם פוטנציאל אמנותי המתאים לצרכים שלנו.
צילום: תומר אלמקייס.
עצים, לדוגמא, יוכלו לשמש אותנו לא מעט כרכיב יצירתי בתמונות שלנו. תוכלו להשתמש בעצים כדי לצלם בצל, לשחק עם האור והצל, תוכלו ליצור איתם תמונות דרמטיות ביום שמש, תוכלו למסגר איתם את המצולמים שלכם ובכך לתת את מלוא היחס לזוג.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
עם עלים ופרחים אפשר להשתמש באופן דומה, שכן הצבעוניות שלהם יכולה לשמש כרקע צבעוני יפה או אפילו כאלמנט קדמי מטושטש.
הספונטניות חשובה מאוד בכל סוג של צילום פורטרט, אך בצילום זוגות אני יכול לומר לכם שהספונטניות היא אחד מהגורמים החשובים ביותר שיש לקחת בחשבון. למרות זאת, המון צלמים מנסים לשלוט על הזוגות שלהם במקום לתת להם להישאר טבעיים ולהוביל אותנו לתעד סיטואציות ורגעים מרגשים. גישה זו שגויה מאוד בעיניי, משום שהדרך שבה אנשים מקיימים אינטראקציה זה עם זה היא מה שעושה תמונה ליוצאת דופן ובלתי נשכחת.
כמובן שאתם תמיד יכולים להציע לזוג פוזות מסוימות אם אתם רוצים או נאלצים, ויש אפילו שיעריכו את ההכוונה המאוד עוזרת הזו. מה שכן, בדרך כלל הדרך הטובה ביותר להכניס רגש ותחושות לתמונות שלכם היא אם אתם תצליחו לגרום למצולמים שלכם להתנהג באופן טבעי לחלוטין.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
3. תחליפו עדשות.
זה נכון שצילום עם עדשה אחת יכולה ללמד אתכם המון על ראייה צילומית. וזה נכון שצילום עם עדשה אחת זה לא דבר רע.
אבל..
עדשות שונות יניבו לכם פרספקטיבות שונות. משמע – תמונות שונות. אתם בכיף יכולים למצוא 2-3 עדשות שונות שיעזרו לכם ליצור תמונות שונות ומגוונות.
את המפגש הראשוני עם הזוג ביום הצילומים מומלץ רוב הזמן להתחיל עם עדשה צרה יחסית, במיוחד אם אתם מצלמים זוג שלא מרגישים בנח כשדוחפים להם מצלמה לתוך הפרצוף. עדשה צרה תאפשר לכם לקחת מספר צעדים אחורה ולתת למצולמים שלכם מרחב אישי יותר להתנהג בטבעיות.
כאן חלקכם בטח מתחילים להסתקרן לגבי עדשות ואולי חלקכם שואלים מהן העדשות שיש לי או מהן העדשות האהובות עליי.
אז ככה..
לי באופן אישי יש 5 עדשות. כולן עדשות Prime באורכי מוקד של 20mm, 35mm, 50mm, 85mm ו-105mm.
אם תשאלו אותי איזו עדשה יחידה אני לוקח איתי לאי בודד, הייתי שואל אתכם בחזרה – אם היו זורקים אתכם באי בודד לכל החיים ונותנים לכם לקחת אתכם רק ילד אחד שלכם, את מי הייתם בוחרים?
ההחלטה היא קשה.
סביר להניח שהייתי בוחר ב-50mm כי איתה אפשר לעשות הכל, אבל בהנחה שאתם לא מעמידים אותי במצב הזה, אני אוהב את כל העדשות שלי באותה מידה. לכל אחת מהן יש אופי משלה וככה אני מתאים את העדשה הנכונה לי לפי הצרכים והרצונות שלי.
אז אתם לא חייבים להיות משוגעים כמוני ולצלם רק עם עדשות פריים (למרות שאני מאוד בעד זה), אבל 2-3 עדשות שונות יעשו את העבודה. עדשה אחת רחבה, עדשה אחת טלה ואפשר שתהיה לכם גם את ה-50mm.
4. חפשו אור אידיאלי לצילום או שתהפכו אותו לכזה.
לאור יש ערך פיוטי חזק בצילומי זוגות, כך שסוגים שונים של אור יכולים לעורר רגשות שונים. למשל, אם תצלמו מול השמש בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות אחר הצהריים המאוחרות, אתם תקבלו אור מיסטי מהמם שעובד נהדר עם רומנטיקה זוגית.
צילום: תומר אלמקייס.
מצד שני, ניתן להגיע לתוצאות רומנטיות גם בעזרת סוגים אחרים של אור. באור הקשה של אחה"צ המוקדמות אתם תוכלו להשתמש כדי ליצור תמונות דרמטיות עם תאורה צידית, קונטראסטית ועם צללים שמדברים. אתם תוכלו להשיג את התמונות האלה גם בחוץ וגם בתוך מבנים.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילומי סילואט בשקיעה הפכו לעניין נפוץ מאוד, אז אם בחרתם ליצור אחד כזה, תהיו מקוריים ותוסיפו לעלילה טוויסט יצירתי משלכם.
צילום: תומר אלמקייס.
5. הישארו צמודים לרעיון של הסיפור.
הפוטנציאל של לספר סיפור בתמונות של פורטרטים קצת נשכח לפעמים וזאת למרות שהוא יכול להיות כלי עם הרבה עוצמות. אז בפעם הבאה שאתם יוצאים לצלם זוג, פשוט תחשבו לפני כן על איזשהו סיפור שבו יש התחלה, אמצע וסוף -ממש כמו ברומן- וצרו לכם סדרה צילומית לאורך הסט. את הגישה הזו ניתן למצוא באלבומי חתונה וזה עובד מצוין!
אם אתם לא בטוחים באיזה סוג של סיפור הזוג שלכם מעוניין, אתם יכולים לשאול אותם ואף לשתף אותם ברעיונות שלכם. זכרו שכל זוג הוא אחר ולכל זוג היסטוריה ייחודית משלו ולכל אדם אישיות משלו. רק לאחר שתכירו אותם, אתם תוכלו להרכיב את הסיפור שלהם יחד ולהפוך את סט הצילום שלכם למרתק יותר, אז אל תתביישו לשאול אותם שאלות ולהתעניין בחיים שלהם – הן בפן האישי והן בפן הזוגי. כל מידע שיהיה לכם בידיים רק יוסיף לכם.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
להיות צלם של אנשים לא דורש מאיתנו רק להבין בצילום ולהיות מצחיקים כדי לשחרר את המצולמים שלנו. למעשה, הוא דורש מאיתנו הרבה יותר מזה.
להיות צלם של אנשים דורש מאיתנו בעיקר להכיר את המצולמים שלנו וללמוד אותם לעומק. במקום לחפש רק רגעים רומנטיים טיפוסיים, אתם צריכים לחפש את הרגעים שבהם אתם מזהים סוגים שונים של שעשוע וחיבה שקורים בין בני הזוג. אם אתם יכולים להשיג את זה, אתם בסופו של יום תצאו עם תמונות מרגשות ולא רק פוזות "לפי הספר".
חברים, הגענו לסיום, אז תודה רבה שקראתם אותי.
אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה לאלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם. כמו כן, אתם מוזמנים לכתוב לי למטה בתגובות, לשאול שאלות, להביע דעה.
אם צילום מעניין אתכם אז לחצו למעלה על הלוגו שלנו ותגיעו לעוד הרבה פוסטים חינמיים שילמדו אתכם לצלם טוב יותר עוד היום! כמובן שאתם מוזמנים גם להירשם לניוזלטר שלי ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.
זה לא סוד שאני אוהב לצלם סדרות של תמונות. כשאני יוצר סדרת תמונות אני מרגיש הרבה יותר בתוך הסיפור, אני חלק אינטגראלי ממנו, אני חוקר אותו ואני נכנס אליו בכל הכח.
סיפורים הם חלק בלתי נפרד מחיינו וסיפור סיפורים הוא עניין נצחי. יצירה של סדרת תמונות יכולה להיות דרך מצוינת לספר סיפור באמצעות הצילום. מה שכן, מעטים מאוד הם אלו שמבינים שיש הבדל בין צילום לבין סיפור ויזואלי באמצעות צילום.
כשאתם קוראים ספר שנכתב כאמנות, אתם "נדבקים" אליו ונשאבים לתוכו דרך הרגשות שהכותב חי ומעביר אליכם באמצעות מילים. כשאנחנו מצלמים סיפור, אנחנו הופכים את המילים למשהו ויזואלי שבו אנחנו משתמשים כדי לדבר את שפתינו ועל ידי כך אנחנו "נדביק" את הצופה שלנו לתמונה בדיוק כמו שעשה הסופר מלמעלה.
הביטוי "תמונה אחת שווה אלף מילים" מצדיק מאוד את אמנות הסיפור בתמונות, אך זה לא בהכרח אומר שכל התמונות מספרות סיפור, ובל נשכח שמדי פעם אנחנו רוצים לספר את הסיפור במספר תמונות – הנושא שלשמו התכנסנו כאן היום.
כשאנחנו יוצרים סדרת תמונות, אנחנו בעצם מצלמים בכל פעם פיסה קטנה של מידע מתוך סיפור שלם. התצלומים יתחברו יחד לתמונה אחת כוללת שתציג סיפור, סיטואציה, מצב, מחקר או רעיון. בסדרת תמונות, כל תמונה צריכה להיות חזקה בפני עצמה גם אם היא מוצגת בנפרד מהסדרה. כמו כן, כל תמונה צריכה להיות שונה מקודמתה ועליה להוסיף או להרחיב את המידע על נושא הסדרה.
טקסט המצורף לסדרה (ו/או טקסט קצר ליד כל תמונה) תמיד יכול להוסיף להבנה של סדרת התמונות, אך חשוב לזכור כי תפקיד הטקסט הוא להרחיב את ההבנה של הסיפור, אך התמונות הן אלו שצריכות לספר את הסיפור ולא המילים.
בפוסט הזה אני רוצה להמחיש לכם מהי בכלל סדרת תמונות, למה יוצרים אותה ואיך ניגשים אליה נכון.
תמונה אחת VS סדרה של תמונות?
כדי להמחיש לכם את ההבדל בין תמונה בודדת לסדרה של תמונות, אני רוצה שלרגע תדמיינו את עצמכם קוראים סיפור בן כמה שורות וסיפור המסופר בספר שלם. בסיפור קצר, הכותב יכניס הרבה מידע מתומצת וייגש די מהר למטרה, לעומת ספר – שבו המידע מפורט יותר, יש חלוקה לפרקים ובכל שלב קיימת התפתחות בעלילה עד לרגע השיא.
אז קיימת השאלה: האם הסיפור עובר טוב יותר בתמונה אחת או בסדרה של תמונות? זו אחת מנקודות הדיון שעולה לא מעט בקבוצות הצילום השונות.
ובכן, זה נורא תלוי בסיפור ובמספר הסיפור. כמו בטקסט, אתם יכולים לקרוא טקסט קצר ובועט לא פחות מספר ארוך שבועט, אך זכרו שבסיפור המסופר על ידי תמונה בודדת אתם לא יכולים להכניס יותר מדי פרטים ולכן ייתכן שהסיפור שעליו אנחנו מדברים לא יוצג במלואו.
מה זה אומר?
בתמונות, המסר עשוי להיות נכון בחלקו, אך בפועל הוא רק חלק מן האמת כולה והתמונה היא רק פיסת מידע אחת מהתמונה הכללית. זה משאיר לחלק מהמח שלנו לפרש את הדימוי עצמו ולכן גם מקשה בהרבה מקרים להבין את המסר של הצלם. זו גם הסיבה שבהרבה מקרים אנשים שונים יפרשו את התמונות בדרכים שונות.
יש לזכור כי סדרה של תמונות היא בעצם אוסף של תמונות בודדות שכל אחת מהן היא פרק בסיפור, וכל פרק כזה מתפתח לקראת השיא. מצד שני, סדרה של תמונות תאפשר למח לעבד כל תמונה בנפרד. היא תדגיש מספר רעיונות בעוד תמונה אחת תדגיש רק רעיון אחד.
בסדרת תמונות, התמונה הראשונה והתמונה האחרונה הן התמונות החשובות ביותר. אלו הן התמונות שיפתחו ויסגרו את הסדרה ואלו הן התמונות שיתפסו את תשומת הלב של הצופה. זה ממש לא שונה מלשפוט ספר על פי הכריכה שלו. ספר עם כריכה חזקה ימשוך אליו הרבה יותר אנשים וספר שהפרק הראשון שלו מרתק, ישאיר אתכם מרותקים כנראה עד סוף הספר.
לסדרת התמונות הזו קראתי "לידה ראשונה" והיא עוקבת אחר אותם רגעים הראשונים של יציאת ולד אל אוויר העולם.
"לידה ראשונה". צילום: תומר אלמקייס.
"לידה ראשונה". צילום: תומר אלמקייס.
"לידה ראשונה". צילום: תומר אלמקייס.
"לידה ראשונה". צילום: תומר אלמקייס.
תכנון מקדים
מה שהראש לא יודע, העיניים לא יכולות לראות ולכן תכנון מקדים הוא חלק חשוב מאוד ביצירת סדרת תמונות. תכנון טוב יגרום לכם לדמיין את הסיפור, לראות את התמונות בראש שלכם ולומר לכם לקראת מה אתם צריכים להיערך.
התכנון צריך לכלול את בחירת הנושא, מחקר קצר או ארוך עליו, שאיבת השראה ואז את תכנון התמונות. לפעמים אתם לא תוכלו לצלם את התמונות בסדר הנכון מפני היערכויות כאלה ואחרות, ולכן אם תכננתם טוב את הסדרה, אתם תוכלו לצלם בסדר שונה מהסדר שאותו אתם מעוניינים להציג. בנוסף לכך, תכנון טוב יגרום לכם לדעת מה אתם רוצים בדיוק בזמן הצילום וככה לא יהיו לכם (או שיהיו פחות) ספקות בזמן עיבוד התמונות.
מיותר לציין שהתמונות שלכם לא תהיינה מושלמות ללא הבנה באור, בקומפוזיציה ובשאר המרכיבים של השפה הצילומית, אך דבר שחשוב לא פחות זו ההחלטה האם הסדרה תהיה צבעונית או שחור/לבן. זה ממש לא חכם ליצור סדרה שבה חלק מהתמונות צבעוניות וחלק בשחל"ב. דבר נוסף שחשוב לדעת זה שצריך לשמור על עיבוד תמונות אחיד ולא לעשות עיבוד שונה לכל תמונה. זה מזיק ומנתק את הצופה מהסיפור.
צלמו תמונות חזקות
ייתכן כי מבחינה טכנית יהיו לכם תמונות מושלמות, אך יחד עם זאת, ישנם 2 אלמנטים עיקריים שיהפכו את התמונה לחזקה ואפילו לחזקה יותר כשהיא חלק מסדרת תמונות.
בראש ובראשונה התמונות צריכות להעביר רגש וזאת על מנת שיוכלו להשפיע על הצופה בפן הרגשי. לא כל התמונות חייבות להכיל אלמנט אנושי כדי להיות מרגשות, אלא שזה באמת יכול להיות כל דבר.. החל מנוף, עץ או פרט קטן מהסביבה. בסופו של יום, התמונות אמורות לעורר תגובה רגשית חזקה אצל הצופה.
הדבר השני הוא שכל תמונה לא צריכה לתת את כל התשובות, אלא להשאיר מקום להרהורים ופתח למשמעות. כמו כן, ישנה חשיבות רבה לסידור התמונות בסדר הנכון, אז תשקיעו הרבה מחשבה לעניין זה שגם הוא אחראי גדול על חוזק הסדרה.
הנה סדרת תמונות מדהימה שסטודנט מאוד מוכשר שלי יצר. הסדרה מציגה את סדר יומו של שוטר בישראל ועוקבת אחר השילוב של חייו הפרטיים יחד עם חייו המקצועיים.
צילום: איתן שאשא.
צילום: איתן שאשא.
צילום: איתן שאשא.
צילום: איתן שאשא.
צילום: איתן שאשא.
תאמינו באינסטינקטים שלכם
דמיינו את עצמכם הולכים ברחוב הומה אדם כשלפתע אתם רואים את התמונה שלכם מול העיניים. אדם מעניין שמבצע פעולה מעניינת והחלטתם שיש לכם פריים. עכשיו אתם רק צריכים להבין מה אתם רוצים, להתקרב, לחפש ולתפוס את הרגע המכריע שיספר את הסיפור.
אתם לא יודעים מה הולך לקרות, אבל אתם נורא רוצים שיקרה… ואז משהו קורה. אתם מתקרבים לאט, מחפשים את הפריים הנכון ביותר ולפתע מגיע אוטובוס שממנו יורדים נוסעים ואתם יודעים שזה הזמן שלכם לתפוס את התמונה שחיפשתם כי ידעתם שלא די לכם לצלם את הנושא שלכם לבדו.
מתוך סדרת התמונות " האנשים השקופים של דרום תל אביב". צילום: תומר אלמקייס.
לצילום יש את היכולת להקפיא רגעים בזמנים שאנחנו לא חשבנו בכלל להרים את המצלמה, או לחלופין – בזמנים שהרמנו את המצלמה בשביל דבר אחד ואז הופיע לו דבר אחר שתרם לנו. אלו הם הרגעים שמעוררים בנו חזון ייחודי משלנו ואלו הם הרגעים שבונים את סגנון הצילום האישי שלנו. אז אם הבחנתם בהזדמנות טובה לצילום, אל תנסו להעריך את המצב יותר מדי, פשוט לכו עם האינסטינקטים שלכם, תהיו בטוחים בתהליך ותראו לאן זה מתפתח משם.
הישארו מקוריים
מקוריות בצילום עלולה להיות פרט שולי עבור מספר לא מועט של צלמים. זה באמת לא קל להיות ייחודיים בימים אלו שבהם הרשת מוצפת במספר עצום של תמונות מכל מקום בעולם. יחד עם זאת, יהיה לכם טוב אם תתאמצו כדי לשאוף למקוריות מכיוון שאין שום סיפוק בהעתקת עבודה של מישהו אחר.
קחו השראה מצלמים אהובים עליכם, אך הישארו נאמנים לעצמכם ותמיד תחשבו מה אתם יכולים לעשות כדי לדבר את שפתכם ולא את שפתו של אמן אחר.
בשורה התחתונה – אם אתם רוצים שסדרת התמונות שלכם תתבלט, זכרו תמיד להישאר אתם!
אל תפחדו להיכשל
הפחד מפני כישלון קשור באופן מוחלט לפחד מדחייה וביקורת שלילית. למעשה, הפחד הזה רק ישפיע על הביטחון הצילומי שלכם ויגרום לכם לא לנסות דברים חדשים ופחות להביע את עצמכם. זה הזמן להפסיק לחשוב ככה ולשחרר את עצמכם ממחשבות שליליות.
כמו בכל דבר בחיים, להיכשל זה עניין נורמאלי לחלוטין ומאוד בריא. כל המצליחנים הכי גדולים נכשלו, והכישלון לכשעצמו מהווה עבורנו חלק חשוב מאוד בשיפור הראיה, הגישה, הביצוע וההצלחה. כישלון יעזור לכם להבין את הנוסחה שעובדת הכי טוב בשבילכם, כך שבסופו של יום העבודות שלכם יקבלו שפה צילומית אישית.
תתרגלו את עצמכם
כמו שאמרתי בהתחלה, סדרה צילומית דורשת מכם להיות אחידים לאורך כל הסדרה ועליה לשקף רעיון שאיתו אתם תלכו עד הסוף. דמיינו לעצמכם סדרה שבה מישהי מצלמת את עצמה החל מגיל 18 ועד גיל 90 כאשר בכל שנה ביום ההולדת שלה היא מצלמת תמונה אחת. בכל תמונה אתם עשויים להרגיש בשינויים שקורים לה בפנים במהלך השנים וכך אתם תמצאו את עצמכם מסתקרנים ונשאבים פנימה אל סדרת התמונות.
חשוב לדעת שהמח שלנו מגורה כאשר הוא מזהה דפוסים או קישורים שמאחדים אלמנטים דומים, אך לא בהכרח זהים. כצלמים, ניתנה לנו מתנה גדולה, כך שאנחנו יכולים ליצור חוויה מספקת של אסוציאציות חזותיות עבורנו ועבור הצופים בתמונות וזאת במספר דרכים. אחת מהן זו יצירת סדרת תמונות.
הנה 2 תרגילים שאתם יכולים לעשות כבר עכשיו כדי להתחיל ליצור סדרות תמונות מוצלחות.
תבחרו נושא שמעניין אתכם ותחקרו אותו לעומק.
כדי ליצור סדרה צילומית מוצלחת, אתם חייבים בראש ובראשונה להחליט על נושא הסדרה ולהישאר צמודים אליו לכל אורך הסדרה. בתור התחלה, אתם יכולים לבחור נושאים פשוטים כמו דלתות, רחובות, ערים, עננים וכל מה שעולה לכם לראש. אתם יכולים גם להיות ספציפיים יותר ולבחור אנשים מתולתלים, אנשים עם מחלות מסוימות, ילדים ג'ינג'ים, אנשים שהולכים ברחוב עם כלבים וכדו'. אתם יכולים גם ליצור סדרה שמבוססת על הפן הגרפי כמו סדרה המבוססת על צבעים, צורות, קווים וכדו'. פשוט תשתמשו ביצירתיות שלכם ואל תמנעו מכם לחשוב.
הנה סדרת תמונות מדהימה של הצלמת יוליה טייץ בה היא מציגה אנשים לבקנים. לסדרת התמונות היא קראה Porcelain Beauty. מהשם ומהתמונות לא ניתן להתעלם מהעובדה שהסדרה מתייחסת ליופי שבצבע הלבן, ובעצם ללבקנות כדבר יפה ומלאכי.
אחד הדברים שהופכים סדרת תמונות למעניינת הוא הקשר בין אובייקטים בפריים עם הבדלים נורא קטנים ששובים את העין. נסו לצלם סדרת תמונות שבה אתם נמצאים באותה נקודה ומצלמים את אותו הפריים בדיוק מספר פעמים, אך הדבר היחיד שמשתנה בפריים זה המיקום הפיזי של הנושא שלכם וגם של אובייקטים אחרים. אתם יכולים לצלם גם במקומות שונים אך לצלם פריימים דומים. לדוגמא, אם בחרתם לצלם אנשים יורדים מגרמי מדרגות, אז תעמדו בכל פעם באותה הנקודה כדי ליצור פריימים דומים מבחינת קומפוזיציה, אך שהנושא יהיה שונה בכל תמונה.
אחרית דבר
יצירה של סדרה צילומית זה דבר מדהים! היא מאתגרת אותנו כאמנים וכצלמים, היא דוחפת אותנו לחפש ולהשקיע ורוב הזמן היא תלמד אותנו המון דברים חדשים שלא ידענו קודם לכם.
זכרו כי המטרה העיקרית בסדרת תמונות היא לא ליצור תמונות שיעמדו בזכות עצמן, אלא תמונות שהעוצמה הגדולה ביותר שלהן היא כאשר הן חלק מסדרה. כמובן שכל תמונה צריכה להיות חזקה ובועטת גם כאשר היא בודדת, אבל בסופו של דבר, אתם צריכים לזכור שהסדרה – היא היצירה כאן!
הסדרה עצמה נועדה להיות יצירת אמנות וכל תמונה בסדרה תשמש כחלק נוסף מתוך פאזל שלם.
דבר נוסף שחשוב לדעת! אתם לא תוכלו להעריך את היופי והחוזק של הסדרה עד שהיא תתחיל ללבוש צורה, אז אל תמחקו תמונות בקלות יתרה.. חכו לראות מה מתפתח כדי שתוכלו לבחור את התמונות הטובות ביותר.
חברים, הגענו לסיום, אז תודה רבה שקראתם אותי.
אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה לאלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם. כמו כן, אתם מוזמנים לכתוב לי למטה בתגובות, לשאול שאלות, להביע דעה.
אם צילום מעניין אתכם אז לחצו למעלה על הלוגו שלנו ותגיעו לעוד הרבה פוסטים חינמיים שילמדו אתכם לצלם טוב יותר עוד היום! כמובן שאתם מוזמנים גם להירשם לניוזלטר שלי ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.
אנחנו נמצאים בעולם כזה שכל יום יוצא לאוויר העולם מכשיר סלולרי חדש עם מצלמה חדשה בעלת אפשרויות מתקדמות מאוד, עד לרמה של כמעט צילום מקצועי בסמארטפון. מדובר בתחום שלא נגמר וגם כזה שתמיד יודע להפתיע, ובגלל זה כנראה שיש תשובה מאוד מדויקת לשאלה ששאלתי.
אם כן, המצלמה הטובה ביותר היא זו שזמינה עבורכם ברגע זה ממש! בין אם מדובר במצלמת ה-DSLR שלכם, ובין אם מדובר במצלמת הסמארטפון שיש ברשותכם. ואם מדובר במצלמת הסמארטפון שלכם, אז זה לא רע כמו שאולי חשבתם עד היום.
אחד מהדברים הראשונים שאני אומר לסטודנטים שלי זה שצילום טוב אינו תלוי בסוג או בדגם המצלמה שהם מחזיקים ביד, אלא בצלם ובראיה הצילומית האמנותית שלו.
עד שקניתי את הסמארטפון האחרון שלי, לא חשבתי אי פעם שאכתוב פוסט כזה, ואם הייתם שואלים אותי על צילום מהטלפון אז סביר להניח שהייתי עונה לכם בשלילה. אז אני לא לוקח את המילים שלי בחזרה, מפני שהדור הקודם של המצלמות הסלולריות באמת לקה בחוסרים מסוימים, אבל בזמן האחרון קרה מהפך מדהים, ויותר מאי פעם אני נוטה להוציא את הטלפון מהכיס לצורך צילום, ולא רק ל"סלפי". לא פעם "ניצלתי" בזכותו כאשר הוא היה שם והמצלמה שלי לא הייתה, ובאמת שאני מופתע כל פעם מחדש מהתוצאות.
בפוסט הזה אני רוצה לצאת אתכם למסע קטן אל תוך הסמארטפון שלכם, לתת לכם כמה טיפים לצילום בסמארטפון שלכם, להראות לכם מה באמת אפשר לעשות עם הקטנצ'יק הזה, ואיך באמצעות ראיה ושימוש נכונים, ניתן להשתמש במצלמת הסמארטפון שלכם כדי לצלם תמונות טובות ואמנותיות.
1. אור זווית וקומפוזיציה – זה כל הסיפור
זה באמת לא משנה עם איזו מצלמה תצלמו אם תשתמשו באור בתבונה ואם תדעו לצלם בזוויות ובקומפוזיציות הנכונות עבורכם ועבור הסיפור שאותו אתם רוצים לספר.
הטלפון החכם בן ימינו מאפשר לנו למדוד אור ולפצות עליו בצורה חכמה, יעילה וקלה ובכך הוא גורם לנו להתמקד בדברים חשובים יותר כמו התבוננות באור עצמו, בניית קומפוזיציה וחיפוש נקודות מבט שונות מהרגיל. אם אתם תדעו להשתמש בכל אלו בצורה חכמה, אז באמת שאין סיבה הגיונית לכך שלא תוכלו לצלם תמונות מדהימות מהטלפון שלכם.
עוד לפני שנעסוק בטיפים לצילום בסמארטפון, זכרו כי לפני הכל, צילום עוסק באור. חפשו את האור ושימו לב כיצד הוא מאיר את הנושא שלכם, האם הוא מחמיא לו, והאם המיקום שלכם הוא טוב ביחס לאור. מקומות עם אור וצל יכולים להיות פוטנציאליים מאוד לצילום, אך הם עשויים לבלבל את המצב האוטומטי של המצלמה. במצב הזה אתם יכולים להשתמש בפיצוי החשיפה ובכך להבהיר או להכהות יותר את התמונה שלכם ביחס למה שהמצלמה רוצה ובהתאם למה שאתם רוצים. כך אתם תגיעו לחשיפה מדויקת יותר ולתוצאות שלא תבקשנה תיקון. צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
אור חלון הוא מקור אור גדול, רך ומפוזר והוא מושלם עבור מגוון רחב של נושאים, בדגש על צילום פורטרט אבל לא רק. הצללים הרכים שהאור הזה יוצר יחמיאו מאוד לנושאים שלכם, אז פשוט תמקמו את הנושא שלכם ליד החלון ותגלו עולם ומלואו.
בנוגע לזווית הצילום – תחשבו מאיזו זווית אתם רואים את העולם דרך העיניים שלכם ופשוט תמנעו מעצמכם לצלם מהזווית הזו אלא אם כן זה נדרש מכם. צלמו מלמטה, מלמעלה, מהצדדים.. חפשו את הזויות שיספרו את הסיפור בצורה הכי ברורה שיש ומנקודת המבט האישית שלכם.
אם מדובר בצילום של אדם, חפשו את הזווית שהכי מחמיאה לו ואל תתביישו להזיז אותו במידת הצורך בהתאם לתאורה או למנח הגוף / ראש המחמיאים לו יותר.
לימדו את חוקי הקומפוזיציה, אפילו את הבסיסיים ביותר. מלאו את הפריים שלכם ואל תכניסו אליו תוכן שאינו רצוי, הכניסו קווים מוליכים לתמונות שלכם ותובילו את העין של הצופה לנושא, מסגרו את הנושאים שלכם כדי להדגיש יותר את הנושא ולימדו למקם את הנושאים שלכם בפריים לפי חוק השלישים.
הצלם רוברט קאפה אמר ש"אם התמונות שלך לא מספיק טובות, אז אתה לא מספיק קרוב".
להתקרב לנושא שלנו זה משהו שתמיד יועיל לנו. ככל שנהיה קרובים יותר, כך התוצאות יהיו טובות יותר. לשמחתנו, הצילום בסמארטפון מאפשר להתקרב לנושא בקלות רבה יותר מאשר עם מצלמה גדולה וכבדה. המצלמות שבטלפון שלנו מכילות עדשות רחבות קבועות, ועדשות רחבות הן נהדרות לצילום בשימוש נכון. אם נתקרב לנושאים שלנו, אנחנו נקבל הרבה יותר עומק בתמונה וגם הן מאפשרות לנו להתמקד על נושאים מקרוב מאוד ובכך להשיג תקריבים לא רעים בכלל.
כל מה שצריך לעשות זה להתקרב פיזית אל הנושא ובשום פנים ואופן לא להשתמש בזום הדיגיטלי של הטלפון. אם יש לכם אפשרות לבטל אותו, אז תבטלו (הסבר מפורט יינתן בהמשך).
ודאו שיש לכם רקע טוב, נקי ועם צבעים חיים או מרקם מעניין, התקרבו ככל האפשר והרצוי, רק שימו לב שאתם לא מתקרבים יותר מדי למרחק הפוקוס המינימאלי של העדשה מכיוון שאז התמונות שלכם לא יהיו לפוקוס. אז אם אתם מרגישים שאתם קרובים מדי, קחו מס' סנטימטרים אחורה. במקרה הכי גרוע, אתם תוכלו תמיד לחתוך מעט את התמונה שלכם בעריכה.
3. בחרו את הפוקוס בעצמכם
מצלמת הסמארטפון היא מצלמה מאוד חכמה והיא תבצע פוקוס אוטומטי עוד לפני שחשבתם איפה אתם רוצים את הפוקוס שלכם, אבל מה שכן – לא תמיד אתם תרצו את הפוקוס איפה שהמצלמה רוצה. פשוט תגעו במסך במקום שבו אתם רוצים את הפוקוס וככה תיקחו את השליטה הזו לידיים שלכם.
קחו בחשבון שאותה נקודה שאתם תגעו בה כדי לעשות פוקוס, היא אותה נקודה שממנה המצלמה מבצעת את מדידת האור. זאת אומרת שזו הנקודה שבה המצלמה תתחשב כדי ליצור את החשיפה של התמונה, אז אם התמונה יצאה בהירה או כהה מדי פשוט תשתמשו בפיצוי החשיפה ותגיעו בעזרתו לחשיפה הנכונה עבורכם.
4. השתמשו בפוקוס סלקטיבי כדי להדגיש את הנושא שלכם
בצילום בסמארטפון קשה יותר ליצור עומק שדה רדוד, אבל זה אפשרי בהחלט. קשה ליצור אותו מכיוון שהחיישן קטן מאוד והעדשה מאוד רחבה, אבל עומק שדה לא נשלט רק ע"י העדשה ולכן אם נתקרב פיזית לנושא וגם נרחיק אותו מהרקע, אנחנו נוכל ליצור בוקה נחמדה מאוד ובכך נוכל להפריד את הנושא מהרקע.
צילום פורטרט בסמארטפון – בטלפונים שבהם יש גם "עדשת פורטרט" בנוסף לעדשה הרחבה, ניתן לשלוט בחלקן על הבוקה של הרקע (באופן מלאכותי כמובן) גם לאחר צילום התמונה. זה דווקא די מגניב ורוב הזמן הוא עובד לא רע, אך זה עדיין טעון שיפור לדעתי.
5. חשיפה ארוכה בפלאפון – שימוש יצירתי
למצלמות הסמארטפון יש צמצם פתוח קבוע שאותו לא ניתן לשנות, אבל עם מהירות התריס (זמן החשיפה) יש לנו גמישות ואנחנו יכולים ליצור איתה תמונות מעניינות מאוד.
ציור באור ומריחות של תנועה הם דרך נהדרת ויצירתית לצילום במארטפון שלכם. לשם כך, אתם תצטרכו לעבור למצב צילום ידני על מנת לשלוט בפרמטרים ולוודא כמובן שאתם נמצאים באזור חשוך מכיוון שלא ניתן לסגור את הצמצם במצלמת הטלפון – דבר שמגביל אותנו בלא מעט מקרים.
אז אחרי שחיפשתם אזור או סיטואציה שבהם ניתן לבצע חשיפה ארוכה בפלאפון, פשוט תדאגו לכך שמכשיר הסמארטפון יהיה על משטח יציב וצאו לדרך. אתם יכולים לעשות חשיפות ארוכות ברחוב או פשוט לצייר עם האור כאוות נפשכם בזמן החשיפה.
6. צלמו פנורמות
צילום פנורמה מעולם לא היה קל יותר. כשאתם מצלמים פנורמה עם המצלמה שלכם, העבודה קצת שונה. אתם תצטרכו לדאוג לכך שהמצלמה תהיה על חצובה ועל משטח ישר, אתם תצטרכו להתייחס לאורך המוקד, לפוקוס ולמיקום של חיתוך התמונות כדי שתוכלו אחר כך לשלב את כל התמונות יחד בתוכנה בלי בעיות.
האפשרות של צילום פנורמה בטלפון הפכה את העניין לקל יותר בצורה מדהימה. כל מה שצריך זה להחליט מאיפה אתם מתחילים את הפריים שלכם ופשוט לזוז ימינה או שמאלה. כמובן שצריך להגדיר את החשיפה והפוקוס כמו שאתם רוצים ולדאוג לתנועה ישרה ובלי רעידות, אבל העבודה היא קלה יותר מאי פעם ותוך חצי דקה אתם תמצאו את עצמכם עם תמונה פנורמית רחבה ועשירה מאוד בפרטים.
7. נצלו את החיישן שלכם
עוד לפני שהתחלתם להשתמש בטלפון שלכם כמצלמה, עליכם לדעת שברירת המחדל של הטלפונים היא לצלם תמונות מלבניות המתאימות לפורמט המסך שלכם. מה שאתם אולי לא יודעים זה שהרזולוציה הזו היא קטנה יותר מהרזולוציה שהחיישן שלכם יודע לספק, וממילא מדובר בחיישן קרופ קטן מאוד. לכן, מה שאתם צריכים לעשות זה להיכנס להגדרות הרזולוציה ולהגדיר את התמונה שלכם ברזולוציה הגבוהה ביותר בפורמט של 4/3. אם תרצו אחר כך לחתוך את התמונות שלכם, אתם תוכלו לעשות זאת בקלות, אבל תמיד עדיף לנצל את כל החיישן בזמן הצילום.
8. שמרו על יציבות
אם התמונות שלכם יוצאות מטושטשות, זה ממש לא כי הטלפון שלכם גרוע. מצלמת הסמארטפון מתוכננת כך שהיא רוצה להכניס כמה שיותר אור אמיתי ופחות להשתמש ב-ISO גבוה וזאת כדי שתוכלו לקבל תמונות נקיות יותר מרעשים. ברוב המצלמות קיים גם מנגנון ייצוב תמונה שגם בו המצלמה מתחשבת, אך ישנם מצבים שבהם אתם תצלמו בתנאי תאורה חלשים והתריס שלכם ייפתח למשך חצי שנייה או יותר, כך שאם אתם לא תהיו יציבים או שהנושא שלכם יזוז, התמונות שלכם עלולות לצאת מרוחות שלא מרצונכם.
השיטה הטובה ביותר לצילום בסמארטפון במצבים כאלה, היא פשוט להניח את המכשיר על משטח יציב ואפשרי שתהיה גם חצובה קטנה. במיוחד אם אתם משתמשים בטלפון כמצלמה לכל דבר. אם אתם מצלמים מהיד, שימרו על מרפקים צמודים לגוף או שפשוט תשענו על משהו כדי לקבל תמונות יציבות יותר.
9. אל תשתמשו בפלאש!
בואו נשים את הקלפים על השולחן. הפלאש שבמצלמה שלכם הוא לא באמת פלאש. מדובר בנורת לד רציפה שמספקת תאורה מאוד מוגבלת. ממרחק קרוב יחסית לנושא שלכם היא תעזור לכם להאיר אותו, אך המצלמה תתחשב בכך שאתם משתמשים בפנס הזה ותעלים כמעט כל זכר לתאורה הסביבתית היפה שאתם רואים בעין שלכם.
אם אין לכם צורך ממשי באור הזה, אז פשוט תכבו אותו ואל תתפתו להשתמש בו. מה שאני עושה בהרבה מקרים שבהם אני רוצה להוסיף תאורה, אני פשוט לוקח מכשיר טלפון אחר, מדליק את הפנס ומאיר את הנושא שלי מהצד. ככה אני מרוויח אור יפה ולא פוגם בטיב התמונה. וזה אפשרי עם כל פנס 🙂
10. בשום פנים ואופן אל תשתמשו בזום הדיגיטלי
זום דיגיטלי הוא לא באמת זום! מדובר בסך הכל בחיתוך של התמונה עוד לפני שצילמתם אותה, אז אם אתם משתמשים בפרמטר הזה, אתם בסך הכל מאבדים פיקסלים מהתמונה שלכם וחבל!
העדשות של הסמארטפונים הם עדשות פריים קבועות ולא מכילות זום אופטי, כך שאם אתם רוצים תמונה קרובה יותר אתם תצטרכו להתקרב פיזית, שזה לכשעצמו יתרון עצום.
11. שימרו על העדשה נקייה
אם הטלפון שלכם חכם מדי הוא יזכיר לכם מדי פעם לנקות את העדשה ויזהיר אתכם מפני תמונות לא חדות כאשר העדשה מלוכלכת.
באופן טבעי, הסמארטפון שלנו נמצא בכיס או בתיק, מונח הרבה פעמים באזורים לא נקיים ואנחנו גם נוגעים בו מלא עם הידיים שלנו, כך שאם נרצה או לא, העדשה מתלכלכת, והלכלוך הזה עלול לפגום מאוד באיכות התמונות.
פשוט תדאגו לכך שהעדשה שלכם נקייה. הניקוי מתבצע כמו שמנקים משקפיים, עם מטלית רכה ולא עם נייר לטש 🙂
12. הורידו אפליקציה טובה לעריכת תמונות מהטלפון
איך אפשר לדבר על צילום בסמארטפון ולא להזכיר את עניין עיבוד התמונה. כמה כיף זה לצלם תמונה ובאותו מכשיר לעבד אותה טוב ולשתף אותה בצורה מיידית!
מה שכן, עניין עיבוד התמונה דורש הרבה יותר מאשר הכרת הכלים הנמצאים בתוכנה. חוסר רגישות בעיבוד עשוי להוליך אתכם שולל ולהביא אתכם לתוצאות של תמונות עשויות מדי או כאלו עם אפקטים מוגזמים. מה גם שישנה טעות נפוצה שעריכה יכולה להפוך תמונה גרועה למושלמת. במציאות זה לא קורה באמת ולכן אתם תצטרכו קודם כל לצלם טוב.
אז לענייננו..
אם תעשו חיפוש באפסטור או בחנות של גוגל, אתם תמצאו אינספור אפליקציות לעריכת תמונות. באופן אישי עברתי בעבר על כמה מהן ומחקתי אותן מהר מאוד בגלל הזילות וחוסר האפשרויות. החדשות הטובות הן שיש אפליקציה אחת שאני ממש ממש ממליץ עליה! אני עורך בטלפון רק איתה ואני עדיין לא מצאתי משהו שחסר בה.
האפליקציה נקראת Snapseed והיא נראית כך:
באפליקציה אתם תמצאו כלים של תיקוני חשיפה כלליים ונקודתיים, איזון לבן, חשיפה כפולה, כלי פלסטר להסרת פצעונים וכדו', חיתוך תמונה, יישור תמונה, חידוד, עבודה עם מברשות לטיפול באזורים נקודתיים ועוד הרבה הרבה דברים טובים.
אבל הכי הכי חשוב זה שהאפליקציה תומכת בעיבוד קבצי Raw וגם ניתן לייצא את התמונות מבלי לפגום כלל באיכות שלהן.
את האפליקציה Snapseed ניתן להוריד מהקישורים הבאים:
הצלם יוסוף קארש אמר שלפני שמשחררים את התריס אנחנו צריכים קודם כל להתבונן ולחשוב. הוא המשיך והוסיף שהלב והרגש הם העדשות האמיתיות של המצלמה..
אז זה באמת לא משנה מה דגם המצלמה שלנו ומי ייצר אותה. זה משנה מיהו האדם שעומד מאחוריה, מה הוא רואה, מה הוא מרגיש ואיך הוא יודע להביא את הדברים האלה לידי ביטוי דרך המצלמה.
אני מעיד על עצמי שבשנה האחרונה אני נוטה הרבה יותר להוציא את הסמארטפון מהכיס לצורך צילום. ואני נהנה מזה שיש לי כלי כל כך מדהים בכיס. רק תזכרו שמדובר עדיין במצלמה של טלפון עם עדשה וחיישן קטנים ולכן היא לא מהווה תחליף למצלמת DSLR מקצועית או למצלמה נטולת מראה (Mirrorless).
לסיום, אני רוצה לתת לכם מספר טיפים שיעזרו לכם.
צלמו RAW כשצריך (לא תמיד צריך). הטלפונים של היום מאפשרים צילום של קבצי RAW באיכות גבוהה מאוד המאפשרים לנו שליטה מעולה על עיבוד התמונה.
אל תתפתו לעבוד ב-ISO גבוה. החיישן של המצלמה הסלולארית מאוד קטן וככל שתטפסו באיזו, כך תוסיפו עוד שכבה של חוסר חדות לתמונה.
הפעילו את רכיב ה-GPS שבסמארטפון שלכם ושמרו תמיד נקודת ציון של המקום שבו התמונות שלכם צולמו. אולי יום אחד תרצו לחזור לאותו מקום.
שתפו את התמונות שלכם במדיה ותתגאו בכישרון שלכם.
השתמשו בטלפון שלכם לצילום. זו לגמרי המצלמה השנייה שלכם.
זהו, חברים, עד כאן להיום. נעמתם לי מאוד, אז תודה שוב שקראתם אותי. אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה לאלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם. כמו כן, אתם מוזמנים לכתוב לי למטה בתגובות, לשאול שאלות, להביע דעה.
אם צילום מעניין אתכם אז לחצו למעלה על הלוגו שלנו ותגיעו לעוד הרבה פוסטים חינמיים שילמדו אתכם לצלם טוב יותר עוד היום! כמובן שאתם מוזמנים גם להירשם לניוזלטר שלי ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.
לפני שבועיים קיבלתי טלפון מצלם ענק, רפאל בן דור שמו, ונקראתי להתראיין בתוכנית הרדיו שלו 'חשיפה' – על צילום, הגשמה וכל מה שביניהם.
התכנית שודרה בשידור חי ברדיו החברתי הראשון, שם דיברנו על הצעדים הראשונים שלי בתחום הצילום, על ההתקדמות, על התובנות שהגיעו בדרך וכמובן שדיברנו גם על 'בית הספר לצילום'.
אם עדיין לא צפית בראיון, אני מזמין אותך לצפות בו כאן:
חברים, תודה רבה שצפיתם בי. אם יש לכם שאלות על הנושאים שדיברתי, משהו שלא הזכרתי או עניתי עליו, אתם מוזמנים לכתוב לי למטה בתגובות, לשאול שאלות וכמובן גם להביע את דעתכם. אם אהבתם את הראיון ואתם חושבים שיש אנשים נוספים שישמחו לראות אותו ולקבל השראה, תרגישו חופשי לשתף אותו.
אנחנו נתראה, כמובן, בפוסט הבא שיגיע ממש ממש בקרוב 🙂
הגדרות נגישות
ניווט
ניגודיות וצבע
תוכן
גודל טקסט
מרווח שורות
מרווח מילים
מרווח אותיות
הגדלת תצוגה
אנו מעריכים את הפרטיות שלך
אנו משתמשים בעוגיות לשיפור חווית הגלישה שלך, ניתוח השימוש באתר והתאמה אישית של תוכן. למידע נוסף, אנא קרא את מדיניות הפרטיות שלנו.
צילום: תומר אלמקייס.
