3 שאלות נפוצות של צלמים מתחילים – והתשובות עליהן
מתי החלטתם לעבור ממצב צילום אוטומטי למצב צילום ידני? מתי החלטתם לעבור מהמצב ה"נח" הזה, בו המצלמה שולטת עליכם, למצב בו אתם שולטים עליה? ואולי זה בכלל לא קרה עדיין?
מאז שבלוג הצילום שלי נולד, אני מקבל המון שאלות במייל, הן בפן הטכני והן בפן האמנותי. ולכן החלטתי שבפוסט הזה אענה לכם על 3 שאלות נפוצות שנשאלתי בזמן האחרון. התשובות לשאלות האלו יכללו, בין היתר, גם את אופן השימוש בתכונות המתקדמות במצלמה שלכם.
בטח ראיתם מתישהו תמונות שנראות מדהים, אך משום מה, אתם לא יכולים לצלם תמונות מדהימות כאלה עם הציוד הנוכחי שלכם. אז זהו, שמאוד קל להאשים את הציוד שלנו, אבל אני אגלה לכם סוד קטן – ברוב הזמן הציוד שלנו לא אשם.
אז אתם בהחלט יכולים להיות רגועים, כי אחרי הפוסט הזה אתם לא תצטרכו לקפוץ לחנות הצילום הקרובה ולהיפרד מעוד כמה אלפי שקלים. מקסימום, תצאו החוצה לשחק קצת עם המצלמה שלכם 🙂
אז האמת היא שהעניין הזה הוא די פשוט. אתם רק צריכים למצוא את התשובות הנכונות למספר שאלות בסיסיות על מנת לשפר את התמונות שלכם באופן כמעט מיידי וללא רכישת ציוד נוסף.
שאלה מס' 1: למה הרקעים שלי לא מטושטשים?
אם אתם ממש בתחילת הדרך, אז יתכן שאין לכם מושג איך להשיג תוצאות טובות של רקע רך ומטושטש. וגם אם יש לכם מעט זמן ללמוד את הגדרות של המצלמה שלכם, אז הסיבות שגורמות לרקעים להיות מטושטשים עלולות לחמוק לכם מבין האצבעות.
רוב הזמן, התשובה הכי קצרה שתקבלו על השאלה הזו היא "צמצם". אבל מילה שלי, זה לא מתחיל ולא נגמר פה. הצמצם הוא רק ההתחלה של כל הסיפור, אבל זה באמת לא מלחיץ.
אז לפני הכל – בשפה המקצועית הנושא הזה שמדבר על אזורי הפוקוס והאזורים שמחוצה לו, נקרא "עומק שדה". וזה אומר דבר מאוד פשוט: אם עומק השדה שלנו קטן, זה אומר שיהיה לנו אזור מאוד קטן בפוקוס, ושאר התמונה תהיה מטושטשת, מחוץ לאזור הפוקוס. אך אם עומק השדה שלנו גדול, זה אומר שיהיה לנו אזור גדול יותר של פוקוס.
אז עכשיו אתם יודעים שכדי להוציא רקע מטושטש אנחנו נצטרך לצלם בעומק שדה קטן. וכדי ליצור אותו אנחנו צריכים להתחשב במספר גורמים.
אז בואו נתחיל מהצמצם, שתפקידו (מלבד שליטה בכמות האור הנכנסת אל החיישן) הוא לשלוט על עומק השדה שלנו.
צמצם סגור מאוד (מספר F גבוה) כדוגמת F32 יניב לנו עומק שדה גדול, אך לעומתו – צמצם פתוח מאוד (מספר F נמוך) כדוגמת F2.8, יניב לנו עומק שדה רדוד.
אז עכשיו אתם יודעים שאם אתם רוצים לטשטש את הרקע או ליצור תמונות אווירה עם פוקוס סלקטיבי, אתם צריכים להשתמש בצמצם פתוח.
אבל, כאמור, הצמצם הוא לא החלק היחידי של המשוואה. יתכן שאתם ראיתם תמונות שצולמו בצמצם 5.6 ואפילו 7.1 ועדיין הרקע מטושטש מאוד, וזאת למרות מה שסיפרו לכם על הצמצם.
אז נניח שאתם צילמתם זוג חמוד על רקע של שיח פרחוני וקיוויתם שהזוג יהיה בפוקוס והרקע יהיה מטושטש כי השתמשתם בצמצם פתוח כמו שלימדו אתכם, אבל התוצאה שהתקבלה שונה לגמרי ממה שרציתם שתהיה. הרקע לא מטושטש מספיק והוא לוקח תשומת לב רבה מהנושא שלכם.
אז איך זה ייתכן?
התשובה טמונה במרחק בין הנושא לרקע. כשאתם מיקמתם את הנושא שלכם קרוב מאוד לרקע, אתם בעצם מיקמתם אותו כמעט באותו מישור מוקד של שיח הפרחים. אז מן הסתם שהשיח ייכנס לפוקוס ויהיה חד כמעט כמו הנושא שלכם, גם אם צילמתם בצמצם פתוח מאוד.
הפתרון לכך הוא להעביר את הנושא קדימה ובעצם להרחיק אותו מהרקע. ככל שהוא יהיה רחוק יותר מהרקע, כך תוכלו להשיג רקע מטושטש יותר.
אבל המרחק בין הנושא לרקע הוא בהחלט לא הגורם היחידי שנכנס לכל הסיפור הזה.. גם המרחק בין המצלמה לנושא משפיע מאוד על יצירת רקע מטושטש. נסו את הניסוי הבא: תתרחקו מהנושא שלכם ותצלמו תמונה. אם מדובר באדם, אז תצלמו את כל הגוף. אחרי זה תתקרבו אליו ותצלמו עוד אחת שרואים חצי גוף או אפילו רק פנים וטיפה כתפיים. אתם תראו לבד שבתמונה השנייה אתם תקבלו רקע מטושטש יותר.
צילום: תומר אלמקייס
בנוסף לכל אלו, לאורך המוקד של העדשה ישנה חשיבות רבה בנוגע לעומק השדה שלנו. עדשה רחבה תניב לנו עומק שדה גדול יותר מאשר עדשה צרה. ולהיפך.
בשורה התחתונה: יצירת רקעים מטושטשים / עומק שדה רדוד, תלויה מאוד בגורמים שהזכרתי. שילוב של כל הגורמים יחד יכול להניב לכם תוצאות מדהימות.
אם אתם מעוניינים להרחיב את הידע שלכם בנושא, אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט הזה.
שאלה מס' 2: למה התמונות שאני מצלם עם פלאש נראות כל כך גרועות?
הפלאש שמגיע כחלק מהמצלמה שלכם לא נועד כדי לעזור לכם לצלם תמונות מדהימות, הוא נועד כדי לעזור לכם לצלם תמונות. נקודה. כאשר תנאי התאורה לא מאפשרים לכם לצלם, אתם עלולים להרגיש שאתם זקוקים לעזרתו של הפלאש, ושבלעדיו אין לכם סיכוי לצלם תמונה טובה. זה היה נכון פעם, בעבר הלא רחוק בכלל, כשלמצלמות הייתה את המוגבלות לצלם בתנאי תאורה חלשים, במיוחד בתחילת עידן הצילום הדיגיטלי. גם כאשר עבדו עם סרט צילום, הייתה את האפשרות לצלם בתנאי תאורה חלשים ללא פלאש, עם סרט צילום רגיש לאור ברמה תואמת. אך עבור האדם הממוצע, הפלאש שעל המצלמה הוא רעיון שפותר בעיות מבלי צורך לחשוב יותר מדי. והרעיון הזה נמשך ממש עד היום.
רוב המצלמות מגיעות עם פלאש מובנה, בעיקר בגלל המחשבה שהמשתמשים הפשוטים נוטים לחשוב שהם זקוקים לו לעתים קרובות, וזאת למרות שיש לא מעט טכניקות לצילום ללא הפלאש המובנה, כגון: שימוש בצמצם פתוח או חשיפה ארוכה (כשאפשרי), שימוש ב-iso גבוה או שימוש בפלאש מחוץ למצלמה.
אם כך, הסיבה העיקרית לכך שהתמונות שצילמתם עם פלאש הן גרועות, זה בגלל שאתם משתמשים בפלאש המובנה של המצלמה שלכם, שבעצם מגיע עם מטרה אחת, והיא הגדלת כמות האור בסצנה כדי שתוכלו לקבל תמונה.
אז בגלל שהפלאש המובנה הוא חלק מהמצלמה, זה אומר שהוא ישיר, מבלי היכולת לזוז ימינה, שמאלה או אחורה. התאורה הזו מגיעה מאותו הכיוון של העדשה והיא משטיחה את התמונה בגלל זה. אם המצולם שלכם יסתכל עליכם, אז סביר מאוד להניח שהוא ייצא גם עם עיניים אדומות. ואם הוא קרוב אליכם אז הוא עלול גם לקבל מכת אור חזקה ו"להישרף". בנוסף לכל אלו, אם יש משהו מבריק מאחורי המצולם שלכם, כגון חלון או מראה, אתם תקבלו סינוור חזק כתוצאה מאור הפלאש הפוגע בזכוכית וחוזר חזרה אל העדשה.
עכשיו אולי ינחם אתכם לדעת שאם צילמתם תמונות לא טובות בגלל הסיבות האלה, זה מכיוון שזהו טבעו של הפלאש הישיר. הוא קשה והוא לא מחמיא לתמונה בכלל!
הדרך הטובה ביותר להתגבר על בעיית הפלאש המובנה, היא פשוט לא להשתמש בו. ברוב המצלמות הדיגיטליות בנות ימינו ישנם חיישנים עם רגישות גבוהה לאור, ומה שזה אומר בעצם זה שאתם יכולים להשתמש באור הזמין שלכם ולהעלות את ערך ה-ISO לגבוה ולצלם תמונות מדהימות עם תאורה זמינה וללא מרותו של הפלאש המובנה.
עשו ככל יכולתכם ע"מ לא להשתמש בו. השתמשו בתבונה בשילוש הקדוש, צלמו עם הצמצם הכי פתוח שיש לכם, צלמו במהירויות תריס מינימאליות בהתאם לסיטואציה ולרצונות שלכם, ותשתמשו בערך ISO גבוה ע"מ להעלות את רגישותו של החיישן.
אם בכל זאת אתם מוצאים את עצמכם בסיטואציה בה אתם צריכים להוסיף מקור אור משלכם, אתם עדיין יכולים לקבל תוצאות טובות מאוד עם שימוש בפלאש, כל עוד אתם יודעים לעבוד איתו נכון. עם הפלאש המובנה שלכם זה אומר שאתם יכולים לשים אמצעי ריכוך על הפלאש. זו יכולה להיות אפילו פיסת נייר לבן שדרכו יעבור האור ויתרכך.
אבל כדי להגיע לתוצאות הטובות ביותר עם פלאש, אתם תצטרכו להשתמש בפלאש חיצוני. הוא יפתח בפניכם המון אפשרויות נוספות ושליטה טובה יותר על אור הפלאש.
פלאשים חיצוניים קיימים עם יכולות שונות ומחירים שונים, כאשר הפשוטים ביותר יכולים לנוע בין 250 ל-300 ש"ח. גם הפלאשים הזולים הם פלאשים מעולים, רק שהם לא חכמים בכלל – זאת אומרת שהם לא יודעים לעבוד על מצבים אוטומטיים למיניהם, אלא על מצב ידני בלבד.
השימוש בפלאש החיצוני יכול להיעשות בחיבור להתקן ה-Hot-shoe של המצלמה שלכם, והוא יכול להיות גם בשימוש חיצוני בהפעלה מרחוק. בתור התחלה, צלמו עם הפלאש כאשר הוא על המצלמה שלכם ותשתמשו בראש המסתובב שלו. זה אומר שאתם יכולים לכוון אותו למשטחים לבנים כמו קיר או תקרה ו"להקפיץ" את האור שלו. התקרה או הקיר יקבלו את ההבזק החזק ביותר, ומשם האור יחזור אל הסיטואציה שלכם הרבה יותר רך ומפוזר.
כך תוכלו להימנע מהשטחה של התמונה, מעיניים אדומות ומצללים קשים שהפלאש המובנה יוצר.
התמונה הזו היא דוגמא מעולה לפלאש מוקפץ. כאן, ראש הפלאש היה מכוון אל קיר מצד שמאל, כך שהאור פגע בקיר וחזר אל הנושא כשהוא רך יותר, מפוזר יותר והכי חשוב – הוא לא מאותו הכיוון של העדשה.
צילום: תומר אלמקייס
כדי ללמוד עוד על פלאש, אני מזמין אתכם לקרוא את המדריך המלא לצילום עם פלאש.
שאלה מס' 3: מדוע התמונות שלי לא חדות מספיק?
זו כנראה אחת משאלות הצילום הנפוצות ביותר, ולא סתם. נושא החדות בתמונה מושפע מלא מעט גורמים הקשורים באיכות הציוד ואופן השימוש בו.
אחת הבעיות הנפוצות ביותר לכך שהתמונות לא חדות, היא מהירות התריס של המצלמה. כאשר אתם מצלמים במהירויות תריס איטיות, אתם מגדילים את הסיכויים שלכם לקבל תמונה מרוחה. ההתחשבות במהירות התריס צריכה להיעשות בהתאם לאורך המוקד שלכם, לרעידות הידיים שלכם, ליציבות המצלמה ולתנועה של הנושא שלכם (אם קיימת).
אז איך אתם תדעו מתי צריך מה? הרי אתם לא אמורים לנחש. טוב, אז זה ידרוש מכם קצת יותר ניסיון, או אפילו לשנן קצת את החומר ולדעת (פחות או יותר) מה הם מהירויות התריס המתאימות לסיטואציות השונות.
לדוגמא:
- אם אתם מצלמים אנשים עומדים, אז צלמו במהירות תריס של 1/125 לפחות. הסיבה לכך היא שגם אנשים עומדים יכולים פתאום להזיז את הידיים או הראש ואז ליצור לכם מריחה.
- אם אתם מצלמים אנשים הולכים, אז צלמו במהירות תריס של 1/250 לפחות.
- אם אתם מצלמים אנשים בפעולה, אז צלמו במהירות תריס של 1/500 לפחות.
- אם אתם מצלמים כלי רכב בתנועה ואתם רוצים להקפיא אותם אז צלמו במהירות תריס של 1/1000 לפחות. כמובן, שבהתאם למהירות שבה הם נוסעים.
זו כמובן לא הרשימה המלאה, וזה גם משתנה בהתאם לנושא שלכם, כגון: אנשים, ילדים, בעלי חיים, מים זורמים וכו'. זה גם משתנה בהתאם למרחק של הנושא מכם ולאיזה כיוון הוא זז ביחס למצלמה.
נושאים שזזים לכיוון המצלמה או הרחק ממנה ידרשו צילום במהירות גבוהה יותר מנושאים שזזים במקביל למצלמה. בכל מקרה, אם אתם מעוניינים להקפיא תנועה, אז אל תעבדו עם מהירויות תריס איטיות, אלא אם כן תנאי התאורה לא מאפשרים לכם אחרת. אם אתם יכולים, אז נסו להשתמש במהירות תריס גבוהה יותר מהמינימום הנדרש. כך אתם תוכלו להיות בטוחים שתצלמו תמונה טובה גם אם המצולם שלכם החליט פתאום לעבור ממצב הליכה למצב ריצה.
סיבה נוספת לכך שהתמונות שלכם יכולות להיות מטושטשות זה שימוש לא נכון בצמצם ובפוקוס. לעתים, בעת שימוש בצמצם פתוח מאוד, אתם יכולים לצלם תמונה שבה הנושא שלכם לא נמצא בתוך טווח הפוקוס. זה יכול לקרות בעיקר אם אתם תלויים בחסדיה של המצלמה שלכם שתמצא לכם את הפוקוס באופן אוטומטי. במצב כזה אתם יכולים להעמיד דוגמנית מאחורי אובייקט מסוים והמצלמה תחליט לעשות את הפוקוס על האובייקט במקום על הדוגמנית, וזה מכיוון שהיא החליטה לעשות את הפוקוס על הנושא הקרוב ביותר אליה. לכן, במצבים כאלו מומלץ מאוד להגדיר את המצלמה על מצב נעילת פוקוס בנקודה אחת בודדת ולנעול אותו על הנושא שלכם. כך תוכלו להיות בטוחים שהפוקוס יהיה במקום הנכון.
צילום: תומר אלמקייס
באופן כללי, אל תסמכו על המצלמה שלכם בנושא הזה. תכירו את תכונותיו של הפוקוס, תלמדו איך לעבוד איתו ותסמכו רק על עצמכם בעניין הזה. לימדו לעבוד עם פוקוס עוקב ועם פוקוס ננעל ותבינו את המצבים בהם אתם צריכים להשתמש בכל אחת מההגדרות העומדות לרשותכם.
סיכום
אלו הן 3 השאלות הנפוצות ביותר שנשאלתי בתקופה האחרונה, אך אין ספק שיש עוד המון שאלות שיצוצו לכם במהלך הלמידה שלכם. תתחילו עם שלושת השאלות האלו, וברגע שאתם תבינו את התשובות עליהן אתם תשפרו באופן משמעותי את הצילום שלכם.
אז תמשיכו להתאמן.. וזיכרו! לשאול שאלות זו הדרך הטובה ביותר ללמוד. אז אתם מוזמנים לשאול אותי שאלות ולהגיב ממש כאן למטה. אני עונה לכולם!
אם הפוסט הזה עזר לכם אז אל תהססו לשתף אותו עם אלו שגם כן יראו בו עניין.
