דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:
צילום: תומר אלמקייס.
דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור! תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.
צילום: תומר אלמקייס.
דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:
תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?
יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין. ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.
אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.
צילום: תומר אלמקייס.
דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור! תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.
צילום: תומר אלמקייס.
דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:
צילום: תומר אלמקייס.
צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.
הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי. לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.
צילום: תומר אלמקייס.
ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!
צילום נופים בלתי נשכחים
תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?
יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין. ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.
אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.
צילום: תומר אלמקייס.
דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור! תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.
צילום: תומר אלמקייס.
דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.
הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי. לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.
צילום: תומר אלמקייס.
ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!
צילום נופים בלתי נשכחים
תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?
יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין. ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.
אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.
צילום: תומר אלמקייס.
דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור! תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.
צילום: תומר אלמקייס.
דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:
מסיבה פשוטה, קל ליצור תמונות מאקרו בלתי נשכחות, בהן הצופה מסתכל על נקודת מבט שהוא לא רגיל לראות ביומיום שלו. הרי באיזו תדירות אנחנו באמת מתקרבים לפרח ובודקים את עלי הכותרת שלו או את האבקנים? כנראה שאם זה לא העיסוק שלכם, אז אתם לא מרבים לעשות את זה במהלך היום שלכם.
בתמונות הבאות אתם רואים פרח, אבל רק חלק ממנו, ובצורה כזו שמפשטת אותו מאיך שאנחנו רואים אותו בדרך כלל. לכן, תמונות כאלה קל לנו לזכור הרבה יותר.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.
הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי. לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.
צילום: תומר אלמקייס.
ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!
צילום נופים בלתי נשכחים
תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?
יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין. ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.
אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.
צילום: תומר אלמקייס.
דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור! תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.
צילום: תומר אלמקייס.
דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:
צילום: תומר אלמקייס.
בפעם הבאה שאתם מצלמים בעלי חיים, אל תחפשו אחר התמונות הפשוטות שרק מציגות בעל חיים יפה, אלא חפשו את הסיפור שמאחורי בעל החיים, הסיטואציה שבה הוא נמצא וההקשר שלו כלפיה וכלפי הסביבה שלו. ככה תוכלו לדבר יותר בפן הרגשי, לספר סיפור ולהעלות שאלות לצופה בתמונות. אלו יגרמו לו לזכור אותה היטב.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום תמונות מאקרו
מסיבה פשוטה, קל ליצור תמונות מאקרו בלתי נשכחות, בהן הצופה מסתכל על נקודת מבט שהוא לא רגיל לראות ביומיום שלו. הרי באיזו תדירות אנחנו באמת מתקרבים לפרח ובודקים את עלי הכותרת שלו או את האבקנים? כנראה שאם זה לא העיסוק שלכם, אז אתם לא מרבים לעשות את זה במהלך היום שלכם.
בתמונות הבאות אתם רואים פרח, אבל רק חלק ממנו, ובצורה כזו שמפשטת אותו מאיך שאנחנו רואים אותו בדרך כלל. לכן, תמונות כאלה קל לנו לזכור הרבה יותר.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.
הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי. לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.
צילום: תומר אלמקייס.
ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!
צילום נופים בלתי נשכחים
תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?
יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין. ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.
אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.
צילום: תומר אלמקייס.
דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור! תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.
צילום: תומר אלמקייס.
דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:
תמיד כיף לראות צילומים של בעלי חיים בסביבתם הטבעית, אבל לא תמיד תהיה זו תמונה בלתי נשכחת. לעומת זאת, יד של קוף שמחזיקה בגדר זה משהו שלא רואים כל יום. מעבר לכך שלא רואים כל יום, אפשר להעלות כל מיני השערות על התמונה הזו, כי התמונה בעיקרה מדגישה רגש של כאב.
צילום: תומר אלמקייס.
בפעם הבאה שאתם מצלמים בעלי חיים, אל תחפשו אחר התמונות הפשוטות שרק מציגות בעל חיים יפה, אלא חפשו את הסיפור שמאחורי בעל החיים, הסיטואציה שבה הוא נמצא וההקשר שלו כלפיה וכלפי הסביבה שלו. ככה תוכלו לדבר יותר בפן הרגשי, לספר סיפור ולהעלות שאלות לצופה בתמונות. אלו יגרמו לו לזכור אותה היטב.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום תמונות מאקרו
מסיבה פשוטה, קל ליצור תמונות מאקרו בלתי נשכחות, בהן הצופה מסתכל על נקודת מבט שהוא לא רגיל לראות ביומיום שלו. הרי באיזו תדירות אנחנו באמת מתקרבים לפרח ובודקים את עלי הכותרת שלו או את האבקנים? כנראה שאם זה לא העיסוק שלכם, אז אתם לא מרבים לעשות את זה במהלך היום שלכם.
בתמונות הבאות אתם רואים פרח, אבל רק חלק ממנו, ובצורה כזו שמפשטת אותו מאיך שאנחנו רואים אותו בדרך כלל. לכן, תמונות כאלה קל לנו לזכור הרבה יותר.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.
הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי. לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.
צילום: תומר אלמקייס.
ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!
צילום נופים בלתי נשכחים
תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?
יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין. ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.
אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.
צילום: תומר אלמקייס.
דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור! תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.
צילום: תומר אלמקייס.
דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:
צילום: אביב קורט.
הכללת אדם ליד מבנה גדול יכולה להעניק לצופה תחושה של קנה מידה לגבי אותו בניין, מה גם שאדם או קבוצת אנשים יכולים לעזור בהקשר של הבניין לבני האדם. אנשי עסקים העושים את דרכם אל תוך בניין משרדים יכניסו לתמונה תחושה שונה מזו שמשתקפת לתיירים כלפי אותו בניין.
אתם יכולים גם להפוך את התמונות לבלתי נשכחות על ידי בחירת זוויות ייחודיות / מוזרות. בעת בחירת נקודת המבט שלכם, תשאלו את עצמכם כמה תמונות של הבניין הזה אתם ראיתם (או שתיכנסו רגע לגוגל ותחפשו) ומאיזה זוויות הן צולמו. זה יעזור לכם לחפש זווית צילום ייחודית שאולי אף אחד אחר לא חשב עליה עדיין.
תהיו ייחודיים ויזכרו את התמונות שלכם 🙂
צילום: תומר אלמקייס.
צילום טבע
תמיד כיף לראות צילומים של בעלי חיים בסביבתם הטבעית, אבל לא תמיד תהיה זו תמונה בלתי נשכחת. לעומת זאת, יד של קוף שמחזיקה בגדר זה משהו שלא רואים כל יום. מעבר לכך שלא רואים כל יום, אפשר להעלות כל מיני השערות על התמונה הזו, כי התמונה בעיקרה מדגישה רגש של כאב.
צילום: תומר אלמקייס.
בפעם הבאה שאתם מצלמים בעלי חיים, אל תחפשו אחר התמונות הפשוטות שרק מציגות בעל חיים יפה, אלא חפשו את הסיפור שמאחורי בעל החיים, הסיטואציה שבה הוא נמצא וההקשר שלו כלפיה וכלפי הסביבה שלו. ככה תוכלו לדבר יותר בפן הרגשי, לספר סיפור ולהעלות שאלות לצופה בתמונות. אלו יגרמו לו לזכור אותה היטב.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום תמונות מאקרו
מסיבה פשוטה, קל ליצור תמונות מאקרו בלתי נשכחות, בהן הצופה מסתכל על נקודת מבט שהוא לא רגיל לראות ביומיום שלו. הרי באיזו תדירות אנחנו באמת מתקרבים לפרח ובודקים את עלי הכותרת שלו או את האבקנים? כנראה שאם זה לא העיסוק שלכם, אז אתם לא מרבים לעשות את זה במהלך היום שלכם.
בתמונות הבאות אתם רואים פרח, אבל רק חלק ממנו, ובצורה כזו שמפשטת אותו מאיך שאנחנו רואים אותו בדרך כלל. לכן, תמונות כאלה קל לנו לזכור הרבה יותר.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.
הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי. לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.
צילום: תומר אלמקייס.
ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!
צילום נופים בלתי נשכחים
תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?
יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין. ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.
אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.
צילום: תומר אלמקייס.
דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור! תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.
צילום: תומר אלמקייס.
דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:
צילום: תומר אלמקייס.
במקרה של בניינים זה עובד קצת אחרת. הם יהיו זהים ביום חמישי בדיוק כמו שהם היו ביום ראשון. אז איך בכל זאת ניתן ללכוד תמונת ארכיטקטורה יפה באופן בלתי נשכח? ובכן, טריק אחד הוא (איך לא?) להוסיף אנשים לתמונה. אז כן, זה אולי משנה קצת את הגישה שלכם כי יש סיכוי גבוה שעד היום צילמתם את מגדל אייפל וחיכיתם ימים כדי שהמקום יהיה ריק מתיירים שלא רצויים במסגרת התמונה, אז למה לשנות את זה עכשיו?
התשובה הפשוטה היא כי אנשים יכולים לעזור להוסיף רבדים נוספים לתמונה. הן מבחינה טכנית -כמו פרספקטיבה למשל- והן מבחינה רגשית – כשהם יוסיפו לסיפור של התמונה ויחזקו אותו.
צילום: אביב קורט.
הכללת אדם ליד מבנה גדול יכולה להעניק לצופה תחושה של קנה מידה לגבי אותו בניין, מה גם שאדם או קבוצת אנשים יכולים לעזור בהקשר של הבניין לבני האדם. אנשי עסקים העושים את דרכם אל תוך בניין משרדים יכניסו לתמונה תחושה שונה מזו שמשתקפת לתיירים כלפי אותו בניין.
אתם יכולים גם להפוך את התמונות לבלתי נשכחות על ידי בחירת זוויות ייחודיות / מוזרות. בעת בחירת נקודת המבט שלכם, תשאלו את עצמכם כמה תמונות של הבניין הזה אתם ראיתם (או שתיכנסו רגע לגוגל ותחפשו) ומאיזה זוויות הן צולמו. זה יעזור לכם לחפש זווית צילום ייחודית שאולי אף אחד אחר לא חשב עליה עדיין.
תהיו ייחודיים ויזכרו את התמונות שלכם 🙂
צילום: תומר אלמקייס.
צילום טבע
תמיד כיף לראות צילומים של בעלי חיים בסביבתם הטבעית, אבל לא תמיד תהיה זו תמונה בלתי נשכחת. לעומת זאת, יד של קוף שמחזיקה בגדר זה משהו שלא רואים כל יום. מעבר לכך שלא רואים כל יום, אפשר להעלות כל מיני השערות על התמונה הזו, כי התמונה בעיקרה מדגישה רגש של כאב.
צילום: תומר אלמקייס.
בפעם הבאה שאתם מצלמים בעלי חיים, אל תחפשו אחר התמונות הפשוטות שרק מציגות בעל חיים יפה, אלא חפשו את הסיפור שמאחורי בעל החיים, הסיטואציה שבה הוא נמצא וההקשר שלו כלפיה וכלפי הסביבה שלו. ככה תוכלו לדבר יותר בפן הרגשי, לספר סיפור ולהעלות שאלות לצופה בתמונות. אלו יגרמו לו לזכור אותה היטב.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום תמונות מאקרו
מסיבה פשוטה, קל ליצור תמונות מאקרו בלתי נשכחות, בהן הצופה מסתכל על נקודת מבט שהוא לא רגיל לראות ביומיום שלו. הרי באיזו תדירות אנחנו באמת מתקרבים לפרח ובודקים את עלי הכותרת שלו או את האבקנים? כנראה שאם זה לא העיסוק שלכם, אז אתם לא מרבים לעשות את זה במהלך היום שלכם.
בתמונות הבאות אתם רואים פרח, אבל רק חלק ממנו, ובצורה כזו שמפשטת אותו מאיך שאנחנו רואים אותו בדרך כלל. לכן, תמונות כאלה קל לנו לזכור הרבה יותר.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.
הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי. לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.
צילום: תומר אלמקייס.
ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!
צילום נופים בלתי נשכחים
תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?
יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין. ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.
אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.
צילום: תומר אלמקייס.
דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור! תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.
צילום: תומר אלמקייס.
דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:
אני רוצה שתעצרו לרגע ותחשבו על כל התמונות שראיתם בחיים שלכם.
אני יודע שאין סיכוי שתזכרו את כל התמונות, ואני גם יודע שאין סיכוי שתזכרו את רובם. אבל בטח יש מספר תמונות שאתם זוכרים היטב, כאלה שחקוקות לכן בראש ונותנות לכם השראה יומיומית.
עכשיו אתם בוודאי יכולים להניח את ידכם על מספר לא מבוקר של תמונות שנתפסו בעיניכם כבלתי נשכחות, אבל נשאלת השאלה – מה הופך את התמונות האלה לבלתי נשכחות? כאלה שבכל דור ודור אנחנו זוכים לראות אותן תלויות על קירות, נמכרות בחוצות העיר או סתם מופיעות לנו בזיכרון כהשראה.
למעשה, לא כל התמונות הן בלתי נשכחות. רוב התמונות המצולמות בעולם הן כאלה שיישכחו במהרה, במיוחד כאשר מדובר בימינו אלה שבהם אנחנו מוצפים בהמון תמונות בכל רחבי הרשת.
אני רוצה שתעצרו רגע ותעשו לעצמכם תרגיל. שוטטו להנאתכם באחד מאתרי הצילום האהובים עליכם, או אפילו באינסטגרם או פינטרנסט. לאחר רבע שעה, בחנו את עצמכם על התמונות שראיתם. כמה תמונות, לדעתכם, אתם חושבים שתוכלו לתאר אך ורק מהזיכרון שלכם? תמונה אחת? שתי תמונות? יש מצב שלא יותר מזה.
כצלמים, אנחנו תמיד רוצים שהתמונות שלנו תהיינה בלתי נשכחות. זוהי כנראה הסיבה העיקרית לכך שאנחנו מצלמים אותן מלכתחילה. סיבות אחרות יכולות להיות כי אתם רוצים לשמר את הזיכרונות שלכם או כי אתם רוצים ליצור אמנות שמישהו אחר יזכור.
בסופו של יום – יצירת אמנות שתישאר במוחו של הצופה זמן רב לאחר שהוא צפה בה, היא אולי האתגר החשוב ביותר לאמן.
בואו נראה איך זה עובד..
מה הופך צילום לבלתי נשכח?
לפני מספר שנים התפרסם מחקר שהתייחס לשאלה הזו. החוקרים אספו 10,000 תמונות נבחרות מז'אנרים שונים, החל מצילומי טבע וצילומי אדריכלות ועד צילומים של אנשים. במחקר הוצגו כל התמונות האלה כאשר חלקן חוזר על עצמן והמשתתפים התבקשו להקיש על מקש במקלדת המחשב כאשר הם מזהים תמונה שכבר ראו.
דירוג הזיכרונות של כל תמונה נקבע לפי כמות המשתתפים שזכרו אותה. בנוסף, החוקרים יצרו אלגוריתם שיודע ליצור מודל חישובי שמנתח את התמונות יחד עם יכולת הזכירה שלהם על פי דירוגם של בני אדם. על כל תמונה, המודל החישובי ניתח נתונים שונים כמו קומפוזיציה, צבע וצורות, וקשר אותם עם הזיכרונות של התמונה – מה שדרך אגב, גרם לחוקרים לפתח אלגוריתם שיכול לחזות זיכרון של תמונות ללא צורך בבני אדם והם סבורים כי בבוא היום יושתל אלגוריתם כזה במצלמות ואז המח שלנו יפסיק לחשוב.. אבל לא בא לי לדבר על זה..
לענייננו, המסקנה שהוסקה מהמחקר הייתה כי תמונות שמכילות אנשים היו התמונות הנזכרות ביותר, אחריהן היו תמונות פנים של מבנים ולאחר מכן התמונות שנזכרו אלו תמונות מאקרו של חפצים סטטיים. אם אתם צלמי נוף, אז יש לי חדשות רעות מכיוון שצילומי נוף מדורגים במקום האחרון במונחים של זיכרון.
זה ממש לא אומר שאתם צריכים להתמקד תמיד על צילום אנשים אם אתם רוצים ליצור תמונות בלתי נשכחות, אבל ייתכן שאתם תצטרכו לעבוד קצת יותר קשה אם אתם מצלמים נופים ריקים או סצנות אחרות נטולות בני אדם. זכרו גם כי מדובר במחקר אקדמי יבש שלא בהכרח הכליל תמונות שעמדו בסטנדרטים איכותיים גבוהים ולכן התוצאות יכולות רק לשמש לנו כרמז (או אפילו קצת יותר מכך) על תשובה לשאלה גדולה יותר..
איך אתם יכולים לגרום לתמונות שלכם להיחרט בזיכרון?
ישנם מספר גורמים שיכולים כמעט להבטיח שהתמונות שלכם תיחרטנה במוחם של הצופים, ודבר אחד משותף לכולם: הרגש שקיים בתמונות! ואולי זו הסיבה לכך שכל כך קשה ליצור תמונת נוף בלתי נשכחת.. אמנם צילומי נופים יכולים בהחלט לעורר רגשות אצל הצופה, אך ברוב המקרים רגש חזק יופיע בתמונה שבה נוכחת דמותו של אדם.
בואו נבחן רגע את התמונות שהזכרתי למעלה..
"מותו של חייל לויאליסט" הוא תצלום מאוד מפורסם שצילם הצלם רוברט קאפה. התמונה צולמה בתאריך 5.9.1936 ובה מתועד רגע מותו של חייל בשם פדריקו בורל גרסיה בזמן מלחמת האזרחים בספרד.
רוברט קאפה תפס את רגע פגיעת הכדור בחייל כשהוא נופל אחורה מעוצמת הפגיעה והרובה שבידו נשמט. מספר שעות קודם לכן, רוברט קאפה צילם את החייל כשהוא בחברת חבריו ליחידה.
התמונה פורסמה בכל רחבי העולם, זכתה להדים רבים, יצרה מחלוקות בקרב אנשים שטענו כי התמונה מזויפת ואף הפכה להיות אחת מהתמונות המפורסמות והחשובות ביותר מהמלחמה, ועד היום היא משמשת כתמונה המסמלת את מלחמת האזרחים בספרד.
הייחודי לתמונה זו בלב ליבו של הקרב יחד עוצמת הרגש שתמונה זו מעבירה לנו – הם אלו שגרמו לתמונה הזו להיות עוצמתית כל כך ובלתי נשכחת.
"מותו של חייל לויאליסט". צילום: רוברט קאפה.
"הנערה האפגנית" שצילם הצלם סטיב מק'קורי גם היא תמונה שכבר מעל 30 שנה חרוטה בזיכרון שלנו ולא מעט צלמים מרחבי העולם לוקחים ממנה השראה עד עצם היום הזה.
תמונה זו הופיעה לראשונה על השער של מגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק" בחודש יוני שנת 1985 ומאז היא לא יצאה מהתודעה שלנו. את הרגש היוצא מהתמונה אפשר לקרוא בפניה של הנערה המלאת פחד, כעס, חוסר ודאות ואומץ, וכולם בעת ובעונה אחת. כמו כן, קשה מאוד להתעלם מצבע עיניה של הנערה המושך את הצופה פנימה אל תוך מחשבותיה ורגשותיה. קשה להתעלם גם מבגדיה המרופטים המרמזים על עוני וכמובן משילוב הצבעים המנצח של ירוק עם אדום.
התוצאה: תמונה דרמטית שמרתקת את הצופה ושואבת אותו פנימה אל תוך חייה של המצולמת.
"הנערה האפגנית". צילום: סטיב מק'קורי.
"אם נודדת"
זו תמונה שצולמה על ידי הצלמת דורות'יאה לאנג בשנת 1936 במהלך השפל הגדול בארצות הברית והפכה לתמונת הסמל של אותה תקופה קשה. בתמונה רואים אשה בת 32 העונה לשם פלורנס אוונס תומפסון אוחזת תינוק בידה בעוד 2 ילדיה האחרים נשענים על כתפיה מכל צד כאשר פניהם אינם גלויים למצלמה.
במרץ 1936, האשה המצולמת בתמונה סיימה קטיף סלק בעמק אימפריאל שבקליפורניה עם משפחתה ונסעה אתם צפונה לחפש עבודה חדשה. במהלך הנסיעה התקלקל רכבם והם נאלצו לעצור במחנה עוני שהיה אחד מרבים שהוקמו לצד הדרך בעקבות המצב הכלכלי הקשה. בזמן ששניים מבניה נסעו לתקן חלקים מהרכב בעיירה סמוכה, היא הקימה מאהל זמני יחד עם שאר בניה. בזמן ההמתנה התקרבה אליה הצלמת דורות'יאה לאנג וצילמה 6 תמונות בפרק זמן של 10 דקות.
התמונה המפורסמת ביותר היא התמונה האחרונה שצולמה כאשר לאחר כל תמונה היא התקרבה אליה עוד קצת. תמונה זו מציגה לנו כאב, דאגה ותקווה, והיא הפכה להיות סמל לתקופת השפל הגדול של ארה"ב וייצגה עידן שלם. תמונה זו התפרסמה מהר מאוד בכל רחבי העולם והצילה רבים ממוות ומעוני. בהמשך, תמונה זו ביססה את מעמדה של דורות'יאה לאנג כצלמת מוערכת.
הרגשות המעורבים שתמונה זו מעבירה לנו – כאב, יחד עם דאגה ותקווה – הם אלו שמנציחים את התמונה הזו בזיכרון שלנו.
"אם נודדת". צילום: דורות'יאה לאנג'.
אז עכשיו בואו נדבר רגע על איך אתם יכולים ליישם את תחושת הדרמה והרגש בתמונות שלכם.
צילום אנשים
בני אדם מלאים בדרמה ורגשות, כך שזה לא ממש קשה לבטא רגש בתמונות של אנשים. תחשבו רגע על כל התמונות שצילמתם במהלך טיול משפחתי או סיטואציה משפחתית אחרת.. איזו תמונה (או תמונות) אתם אוהבים יותר? רוב הסיכויים שתמונה שבה הילדה שלכם עומדת ליד שלט בכניסה לפארק לא תרגש אתכם כמו תמונה שבה הילדה שלכם מתפעמת מיופיו של נוף יפה, זיקוקים או רגע שבו היא אוכלת ביסקוויט ומוטרדת מהעובדה שאתם מצלמים אותה כעת..
צילום: תומר אלמקייס.
זה ממש לא קשה להקפיא רגש בתמונות של אנשים אם אתם זוכרים שני כללים חשובים:
1. תמונות מבוימות המבוססות "פוזה" לא יעזרו לכם ליצור תמונות בלתי נשכחות. 2. ספונטניות היא מילת המפתח.
כאשר אתם מצלמים אדם, אתם רוצים שהתמונה הזו תיתן לצופים הצצה לתוך האישיות של אותו אדם. מה יותר יעניין לדעתכם? תמונה שבה המצולם שלכם עומד בהעמדה מבוימת או כזו שתציג אותו מתעסק במשהו / חושב על משהו?
על פי רוב, תמונות של אנשים שמתעסקים במשהו ייזכרו הרבה יותר מתמונות של אנשים שלא מתעסקים בדבר. אנשים שעוסקים בפעילות כלשהי יבטאו הרבה יותר רגש מאשר אלו שעומדים סתם כך..
כמובן שגם תמונות מבוימות יכולות להעביר רגש, אך הן דורשות עבודה "קשה" יותר ועבודה משותפת בין הצלם למצולם.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום אדריכלות / צילום עיצוב פנים
בצילום אדריכלות / צילום עיצוב פנים קצת יותר מסובך ליצור רגש, במיוחד כשמדובר במבנים מפורסמים שנוטים להיות מצולמים מאוד. תמונות של אנשים עשויות להיות ייחודיות לעתים קרובות יותר מתמונות של מבנים וזאת בשל הסיבה הפשוטה שאנשים תמיד יוצרים מצבים מעניינים ואינטראקציה בדרכים מעניינות. מה גם שלאנשים יש שפת גוף והבעות פנים, כך שבאופן טבעי קל יותר להביע רגש באמצעות הצילום.
צילום: תומר אלמקייס.
במקרה של בניינים זה עובד קצת אחרת. הם יהיו זהים ביום חמישי בדיוק כמו שהם היו ביום ראשון. אז איך בכל זאת ניתן ללכוד תמונת ארכיטקטורה יפה באופן בלתי נשכח? ובכן, טריק אחד הוא (איך לא?) להוסיף אנשים לתמונה. אז כן, זה אולי משנה קצת את הגישה שלכם כי יש סיכוי גבוה שעד היום צילמתם את מגדל אייפל וחיכיתם ימים כדי שהמקום יהיה ריק מתיירים שלא רצויים במסגרת התמונה, אז למה לשנות את זה עכשיו?
התשובה הפשוטה היא כי אנשים יכולים לעזור להוסיף רבדים נוספים לתמונה. הן מבחינה טכנית -כמו פרספקטיבה למשל- והן מבחינה רגשית – כשהם יוסיפו לסיפור של התמונה ויחזקו אותו.
צילום: אביב קורט.
הכללת אדם ליד מבנה גדול יכולה להעניק לצופה תחושה של קנה מידה לגבי אותו בניין, מה גם שאדם או קבוצת אנשים יכולים לעזור בהקשר של הבניין לבני האדם. אנשי עסקים העושים את דרכם אל תוך בניין משרדים יכניסו לתמונה תחושה שונה מזו שמשתקפת לתיירים כלפי אותו בניין.
אתם יכולים גם להפוך את התמונות לבלתי נשכחות על ידי בחירת זוויות ייחודיות / מוזרות. בעת בחירת נקודת המבט שלכם, תשאלו את עצמכם כמה תמונות של הבניין הזה אתם ראיתם (או שתיכנסו רגע לגוגל ותחפשו) ומאיזה זוויות הן צולמו. זה יעזור לכם לחפש זווית צילום ייחודית שאולי אף אחד אחר לא חשב עליה עדיין.
תהיו ייחודיים ויזכרו את התמונות שלכם 🙂
צילום: תומר אלמקייס.
צילום טבע
תמיד כיף לראות צילומים של בעלי חיים בסביבתם הטבעית, אבל לא תמיד תהיה זו תמונה בלתי נשכחת. לעומת זאת, יד של קוף שמחזיקה בגדר זה משהו שלא רואים כל יום. מעבר לכך שלא רואים כל יום, אפשר להעלות כל מיני השערות על התמונה הזו, כי התמונה בעיקרה מדגישה רגש של כאב.
צילום: תומר אלמקייס.
בפעם הבאה שאתם מצלמים בעלי חיים, אל תחפשו אחר התמונות הפשוטות שרק מציגות בעל חיים יפה, אלא חפשו את הסיפור שמאחורי בעל החיים, הסיטואציה שבה הוא נמצא וההקשר שלו כלפיה וכלפי הסביבה שלו. ככה תוכלו לדבר יותר בפן הרגשי, לספר סיפור ולהעלות שאלות לצופה בתמונות. אלו יגרמו לו לזכור אותה היטב.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום תמונות מאקרו
מסיבה פשוטה, קל ליצור תמונות מאקרו בלתי נשכחות, בהן הצופה מסתכל על נקודת מבט שהוא לא רגיל לראות ביומיום שלו. הרי באיזו תדירות אנחנו באמת מתקרבים לפרח ובודקים את עלי הכותרת שלו או את האבקנים? כנראה שאם זה לא העיסוק שלכם, אז אתם לא מרבים לעשות את זה במהלך היום שלכם.
בתמונות הבאות אתם רואים פרח, אבל רק חלק ממנו, ובצורה כזו שמפשטת אותו מאיך שאנחנו רואים אותו בדרך כלל. לכן, תמונות כאלה קל לנו לזכור הרבה יותר.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.
הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי. לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.
צילום: תומר אלמקייס.
ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!
צילום נופים בלתי נשכחים
תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?
יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין. ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.
אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.
צילום: תומר אלמקייס.
דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור! תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.
צילום: תומר אלמקייס.
דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".
צילום: תומר אלמקייס.
כמה מילים לסיום
אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.
ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים. כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.
כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!
אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.
אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.
אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.
אז להתראות, יקיריי. נתראה שוב בפוסט הבא 🙂
שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:
הגדרות נגישות
ניווט
ניגודיות וצבע
תוכן
גודל טקסט
מרווח שורות
מרווח מילים
מרווח אותיות
הגדלת תצוגה
אנו מעריכים את הפרטיות שלך
אנו משתמשים בעוגיות לשיפור חווית הגלישה שלך, ניתוח השימוש באתר והתאמה אישית של תוכן. למידע נוסף, אנא קרא את מדיניות הפרטיות שלנו.
