דלג לתוכן
הקורסים שלנו

ארכיון פברואר 2016

משחקי הפוקוס: 5 הגורמים המשפיעים על עומק השדה

מאת studioRL טיפים לצילום,עומק שדה,פוקוס

אנחנו כל הזמן רואים את זה בצילומים מקצועיים. דוגמנית יפה, פורטרט או פרח הבולטים אל מול רקע מטושטש ורך. תמונות כאלו מדגישות לנו את הנושא בצורה כל כך ברורה ויפה ואם נדע לעשות זאת נכון אנו נוכל ליצור תמונות מדהימות בכל מקום.

אז איך עושים את זה נכון? האם צריך להתאמן הרבה על הציוד שלנו כדי לגרום לזה לקרות? ממש לא.. לא צריך להיות מומחה גדול בצילום או לקנות עדשה יקרה על מנת להשיג את המראה הזה. זהו אחד מהדברים הכי קלים שתוכלו לעשות כדי להוסיף מימד חדש לתמונות שלכם וכל מה שנדרש לכם הוא ידע בסיסי, מצלמת ה-DSLR שלכם ועדשה. וכן, גם עדשת קיט תהיה טובה לעניין.

הבנת המושג "עומק שדה" תאפשר לנו שליטה בכלי צילום שיאפשר לנו להגיע לתוצאות צילום מגוונות ויעצים את הקומפוזיציה של התמונה.

עומק שדה (Depth Of Field ובקיצור – DOF) הוא האזור שנמצא בתוך טווח הפוקוס שלנו. למעשה כל מה שנמצא לפני ואחרי מישור המוקד ועדיין בפוקוס. כל מה שאינו נמצא בטווח עומק השדה יהיה מטושטש ונטול פרטים.

נהוג לחשוב שההשפעה הגדולה ביותר על עומק השדה קשורה לצמצם אך זו טעות נפוצה. עומק השדה אמנם מושפע מאוד מהצמצם אך קיימים גם גורמים אחרים שאליהם אתייחס במהלך המאמר.

כל אחד מהגורמים הבאים משפיע באופן ישיר על עומק השדה בתמונה.

1. אורך המוקד

אורך המוקד משפיע באופן משמעותי על עומק השדה שלנו. ככל שאורך המוקד יהיה קצר יותר (זווית ראיה רחבה) כך עומק השדה יהיה גדול יותר וככל שאורך המוקד יהיה ארוך יותר (זווית ראיה צרה) כך יוקטן עומק השדה ונוכל לטשטש את הרקע באופן ניכר וליצור הפרדה מהותית מהנושא.

בצילום של סצנה רחבה, כמו בצילום נוף, סביר להניח שאנחנו נרצה עומק שדה גדול ע"מ לשמור על חדות לכל אורך הפריים (או ברובו) ולהכניס יותר פרטים לתמונה. לשם כך בצילומי נוף נהוג להשתמש באורכי מוקד קצרים (עדשות רחבות) המשפיעות הן על עומק השדה הגדול והן על הפרספקטיבה הרצויה בסוג צילומים זה.

התמונה שלמטה צולמה בצמצם פתוח יחסית ועומק השדה הגדול נובע בעיקר מכך שהשתמשתי באורך מוקד קצר. אתם יכולים להגדיל את התמונה כדי לראות יותר פרטים ותשימו לב שגם העצים שקרובים אלינו וגם הכנסייה נמצאים בפוקוס.

צולם באורך מוקד 24 מ

צולם באורך מוקד 24 מ"מ במפתח צמצם F6.3. צילום: תומר אלמקייס

לעומת זאת אם אנו בוחרים לצלם פורטרט, פרח, פרפר או כל נושא אחר שנרצה ליצור לו הפרדה ברורה מהרקע אנחנו נצטרך להשתמש באורכי מוקד ארוכים יותר ע"מ להשטיח יותר את התמונה ולטשטש את הרקע בהתאם לרצונות והצרכים שלנו.

צולם באורך מוקד 50 מ

צולם באורך מוקד 50 מ"מ במפתח צמצם F1.8. צילום: תומר אלמקייס

צולם באורך מוקד 200 מ

צולם באורך מוקד 200 מ"מ במפתח צמצם F3.5. צילום: תומר אלמקייס

2. מפתח הצמצם

הצמצם הוא למעשה חור בעדשה המאפשר כניסת אור לגוף המצלמה בדומה לאישון שבעין. עם החלטה על גודל מפתח הצמצם, שנקבע בערכים הקרויים F-STOP, אנו יכולים לקבוע את כמות האור שתכנס לגוף המצלמה כדי להגיע לחשיפה טובה. ככל שערך ה-F-STOP קטן יותר כך הצמצם פתוח יותר ויכניס יותר אור. לדוגמה: מפתח צמצם F1.8 יכניס לנו הרבה יותר אור ממפתח צמצם F4.

בנוסף – לצמצם יש תפקיד חשוב נוסף. יש לו השפעה רבה על עומק השדה בתמונה. אם אתם מצלמים במצבים אוטומטיים המצלמה תקבע בשבילכם את הצמצם וזה לא טוב. במקרים מסוימים אתם תרצו רקע רך וקטיפתי בעוד במקרים מסוימים אתם תרצו חדות לאורך כל הדרך. זו החלטה שצריכה להתקבל אך ורק על ידי הצלם שהרי המצלמה מגדירה את החשיפה שלה על פי תנאי התאורה בלבד. אם אתם רוצים לטשטש את הרקע ולהתמקד אך ורק על נושא הצילום אתם צריכים לקחת את השליטה לידיים שלכם ולשלוט על הצמצם בעצמכם. ניתן לעשות זאת במצב ידני (M) או במצב עדיפות צמצם (A במצלמות ניקון ו-AV במצלמות קנון) בו ניתן להגדיר את מפתח הצמצם ולאפשר למצלמה להגדיר את שאר הנתונים.

אם אתם מצלמים בעדשת קיט סביר להניח שהצמצם שלכם הוא F3.5-5.6. משמעות הדבר היא שאם, לצורך העניין, העדשה שלכם היא עדשת זום באורכי מוקד של 18-140 זה אומר שבקצה הרחב של העדשה (18 מ"מ) מפתח הצמצם המרבי יהיה F3.5  ובקצה הצר (140מ"מ) מפתח הצמצם המרבי יהיה F5.6.  בעדשות מקצועיות יותר הצמצם אינו משתנה ונשאר קבוע לאורך כל הדרך וללא קשר לאורך המוקד.

הנה לכם דוגמה של השפעת הצמצם על עומק השדה. אתם יכולים לראות בתמונה הראשונה שצולמה בצמצם F1.8 שקשה להבחין בפרטים וכמעט בלתי אפשרי כי הטשטוש המסיבי מרח את הכל. לעומת זאת – התמונה האחרונה צולמה בצמצם F16, שם ניתן לראות הרבה יותר פרטים בתמונה. התמונות צולמו באורך מוקד 85 מ"מ.

השפעת הצמצם

3. המרחק בין הנושא לרקע

אם אנו מעוניינים לטשטש את הרקע וליצור הפרדה מוחלטת בין הרקע לנושא זה לא מספיק שנשתמש רק באורך מוקד ארוך ובצמצם פתוח. אנו נצטרך לשים לב לרקע ולמרחק שלו מהנושא. אם תשעינו את המצולם שלכם על חומה ותצלמו פרונטלית אז לא יהיה עומק בתמונה וכך מישור הפוקוס יתפוס את כל הפריים ותתקבל חדות בכל התמונה או ברובה ובעצם לא תהיה לכם הפרדה מוחלטת בין הנושא לרקע. ממש כמו בתמונה שלמטה.

הפקה: מאוריסיו פולצ'ק. דוגמן: אופיר סודאי. צילום: תומר אלמקייס

הפקה: מאוריסיו פולצ'ק. דוגמן: אופיר סודאי. צילום: תומר אלמקייס

כמובן שניתן לקבל הפרדה ע"י אור וצל, קונטרסט וצבע ואלו יכולות להיות תמונות מהממות אך התכנסנו כאן היום ע"מ ללמוד איך ליצור את ההפרדה הזו ע"י טשטוש הרקע. לשם כך אנו נצטרך להרחיק את הנושא מהרקע ובכך אנחנו ניצור עומק בתמונה (קרוב ורחוק) ונוכל לשלוט יותר בטשטוש הרקע. ככל שהרקע יהיה רחוק יותר מהמצולם כך נוכל לטשטש אותו יותר. שימו לב לבוקה (האזור המטושטש) היפה שנוצר בתמונה הזו בגלל הצמצם הפתוח והמרחק של הרקע מהנושא.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

4. המרחק בין המצלמה לנושא הצילום

זהו גורם נוסף וחשוב מאוד בדרך ליצירת התמונה המושלמת. המרחק בין המצלמה לנושא הצילום משפיע גם על אופי התמונה וגם על הטשטוש שייווצר מאחורי הנושא. ככל שהמצלמה תהיה קרובה יותר לנושא כך אנו יוצרים יותר עומק בתמונה והרקע יהיה מטושטש יותר ולכן בצילומי תקריב ניתן לקבל רקעים מטושטשים מאוד גם בצמצמים סגורים יחסית. בתמונה הזו – הקרבה ל"דוגמן" היא זו שאחראית על יצירת הטשטוש הזה ברקע.

צולם באורך מוקד 70 מ

צולם באורך מוקד 70 מ"מ ובמפתח צמצם F5.6. צילום: תומר אלמקייס

גם בתמונה הזו הקרבה למצולם יחד עם אורך המוקד הגדול יצרו מצב שבו העיניים של הזברה בפוקוס וכל שאר התמונה לא.

צולם באורך מוקד 200 מ

צולם באורך מוקד 200 מ"מ במפתח צמצם F5.6. צילום: תומר אלמקייס

5. גודל החיישן

דבר אחרון המשפיע על עומק השדה -והוא קשור בעקיפין לאופטיקה- הוא גודל החיישן של המצלמה.

ולמה בעקיפין?

בפוסט הקודם דיברתי על עדשות ובין היתר על הנושא של מקדם הקיטוע במצלמות הדיגיטליות – מה שאומר שאם המצלמה שלכם היא בעלת חיישן קרופ 1.5 ואתם מעוניינים לקבל טווח של 50 מ"מ אז אתם צריכים להשתמש בעדשת 35 מ"מ כך שאתם אמנם מקבלים שדה ראייה של 50 מ"מ אבל אופטיקה של 35 מ"מ על כל המשתמש מכך כולל עומק השדה.

עכשיו אתם יכולים להבין למה המצלמות של הטלפונים הסלולריים שבידכם מכילות צמצם פתוח מאוד (F2.8, F1.8 וכו') ועדיין מפיקות תמונות עם עומק שדה גדול.. ואם עדיין לא הבנתם למה אז זה נובע מכך שהחיישן של המצלמה בטלפון הוא מאוד קטן כך שאם היצרן רצה ליצור זווית ראייה של 24 מ"מ, על חיישן כזה קטן הוא היה צריך להשתמש בעדשה הרבה יותר רחבה שכאמור נותנת לנו עומק שדה גדול יותר.

הנה דוגמה שממחישה את מקדם הקיטוע. התמונה צולמה במצלמת פול פריים והריבוע הפנימי מציג את התמונה שהייתה מתקבלת אם הייתי משתמש באותו אורך מוקד על חיישן קרופ 1.5.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

כעת, לאחר שהבנו את הנושא אנו יכולים לגשת לצילום התמונה שלנו בצורה מושכלת יותר ולקבל החלטה מפוקסת יותר על מה שאנחנו רוצים לקבל בתמונה.

צילום בעומק שדה רדוד יניב לנו קומפוזיציות מעניינות עם פוקוס סלקטיבי של הנושא. כאשר הנושא מופרד מהרקע אנו מפנים את תשומת לב הצופה לנושא התמונה שאנחנו בחרנו שכן העין תימשך תמיד לאזורים החדים שבתמונה.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

בעזרת צילום בעומק שדה רדוד אנו יכולים ליצור תמונות בהן הנושא המפוקס "נשען" על מה שקורה ברקע וכך ליצור יחסי גומלין ולקבל נושא ראשי ונושא משני.

יחסי גומלין ע

יחסי גומלין ע"י פוקוס סלקטיבי. צילום: תומר אלמקייס

יחסי גומלין ע

יחסי גומלין ע"י פוקוס סלקטיבי. צילום: תומר אלמקייס

במצבים בהם הרקע עמוס בפרטים השימוש בעומק שדה רדוד יועיל מאוד ויאפשר לטשטש את הפרטים הלא מעניינים בתמונה ולהפוך אותם לרקע מטושטש ונעים יותר.

צולם באורך מוקד 85 מ

צולם באורך מוקד 85 מ"מ במפתח צמצם F1.8 כדי ליצור הפרדה מהרקע. צילום: תומר אלמקייס

כמובן שלא כל נושא צילום יכול להצטלם בעומק שדה רדוד וישנם מקרים בהם עומק השדה הגדול חיוני יותר לקבלת התוצאה הרצויה כמו בצילום נוף למשל. גם בצילום קבוצה של אנשים אם אנחנו נשתמש בעומק שדה רדוד יכול להיווצר מצב שבו אדם אחד יהיה בפוקוס ושאר האנשים לא.

בצילום פורטרט נדרש משנה זהירות בכל הנוגע לעומק שדה רדוד. אמנם זה מדהים לצלם פורטרט עם צמצם פתוח מאוד שרק העין נמצאת בפוקוס אך כל תנועה קטנה של הצלם או של המצטלם יכולה להוציא אותנו מפוקוס ובבית אנחנו עלולים לגלות שהפוקוס הוא על האף ולא על העיניים.

צולם באורך מוקד 50 מ

צולם באורך מוקד 50 מ"מ במפתח צמצם 1.8. צילום: תומר אלמקייס

בוקה קדמי

כמו שאנחנו יודעים עכשיו לטשטש את הרקע של התמונה וע"י כך ליצור תמונות ייחודיות ונעימות למראה אנו יכולים גם לטשטש את חזית התמונה כי הרי האזורים הלא מפוקסים בתמונה הם האזורים שנמצאים מחוץ לאזור הפוקוס שלנו והם קיימים אחרי מישור המוקד וגם לפניו.. ע"י כך שתכניסו לפריים אלמנטים מעניינים/מוארים/צבעוניים אתם תוכלו ליצור אווירה ייחודית עם הרבה כח בתמונות והובלת הצופה אל הנושא.

הנה לכם כמה תמונות לדוגמא.

ריקוד סלואו בחתונה. בועות הסבון הנמצאות בחזית הפריים

ריקוד סלואו בחתונה. בועות הסבון הנמצאות בחזית הפריים "יצאו מפוקוס" וקיבלו את המראה המיוחד הזה. צילום: תומר אלמקייס

הסלעים הרטובים בפרונט

הסלעים הרטובים בפרונט "יצאו מפוקוס" ולכן הבהקי האור שעליהם הפכו לעיגולי אור נעימים ש-אגב, צורתם מושפעת מצורת הצמצם. צילום: תומר אלמקייס

סיכום

השליטה בעומק השדה היא כלי חיוני מאוד עבור הצלם. כדי להשיג עומקי שדה רדודים מומלץ להשתמש בעדשות בעלות מפתח צמצם מרבי גדול אך אלו הן עדשות כבדות וגדולות ויש להן קשר ישיר לכיס שלנו. יש כמובן יוצאות מן הכלל כגון עדשת פריים 50 מ"מ. זו שמגיעה במפתח צמצם F1.8 היא זולה מאוד, מתאימה לכל כיס ומספקת הרבה מעבר למחיר שלה. בזכות אורך המוקד שלה ומפתח הצמצם הפתוח מאוד אפשרי ליצור איתה משחקי פוקוס סלקטיבי מעניינים ויצירתיים.

כמובן שנוכל לעשות זאת גם עם עדשת קיט בסיסית אך נצטרך "לעזור" לה יותר ע"י כך שנפתח את הצמצם למקסימום האפשרי, נשתמש באורך מוקד ארוך, נרחיק את המצולם מהרקע ככל הניתן ונהיה קרובים למצולם ככל הניתן וכמובן שהכל צריך להיעשות בהתאם לקומפוזיציה שאנחנו רוצים.

ברגע שתבינו את המגבלות של הציוד שלכם תוכלו לקבל תוצאות טובות יותר.

אני מקווה שנתתי לכם חשק לצאת לצלם אז אל תשכחו לשתף אותי..

שיהיה בהצלחה,

תומר.

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

עדשות מצלמה: כל מה שאתם חייבים לדעת על עדשות למצלמה

מאת studioRL טיפים לצילום,עדשות ואופטיקה,ציוד צילום

לפני שקניתם את מצלמת ה-DSLR הראשונה שלכם, אתם באמת לא התבקשתם לדעת כל כך הרבה על עדשות מצלמה. מצלמות דמוי DSLR ומצלמות פשוטות יותר מגיעות עם עדשת מצלמה מובנית, כך שאין לכם ממש מה לעשות עם זה, אך במצלמות DSLR המצב קצת שונה. הן מגיעות כגוף מצלמה בלבד שאתם יכולים לחבר אליו כל עדשה שתרצו.

מצלמות ה-DSLR המיועדות יותר לצלם החובב מגיעות לרוב עם עדשת קיט – שהיא בעצם עסקת חבילה אחת שסוגרת פינות. תמיד זו תהיה עדשת זום שמכסה טווחים שימושיים, אך כשיש לכם עדשה כזו, סביר להניח שכל הידע שלכם יסתכם בכך שאתם תדעו את הטווח של העדשה ואולי תדעו גם מה זה אומר במילימטרים, אך אם בזה מסתכם הידע שלכם – זה בהחלט לא מספיק.
והאמת היא שאי אפשר להאשים אתכם.

עם הזמן, יצרני המצלמות מקלות הרבה יותר על הצלם החובב ויוצרות עבורו את מירב האפשרויות ה"נוחות" והחסכוניות יותר שלא תמיד מתאימות לצלם המקצועי.

עכשיו, כשיש לכם ביד כבר מצלמת DSLR, זה בסדר שיש לכם עדשת קיט שאיתה אתם מצלמים, מתנסים ולומדים.. אבל בבוא העת, כשתרצו להרחיב את ארסנל העדשות שלכם, אתם תצטרכו להבין קצת יותר ויתכן שחלקכם כבר מעכשיו מחפשים את העדשה הבאה ונמצאים בדילמה החשובה ביותר:
איזו עדשה לקנות?
כמובן שמדברים על כזו שתתאים לכם גם מבחינת האיכות וגם מבחינת המחיר.

אז קיים המון מידע שצריך לדעת על עדשות למצלמה. המון.
זה ממש לא רק עניין של שימוש בעדשה רחבה או עדשת טלה, מכיוון שיש עוד המון פרמטרים שצריך לקחת בחשבון לפני שקונים עדשה למצלמה.

מעבר לכך שהפוסט הזה הוא מדריך מלא בנושא עדשות למצלמה, הפוסט הזה הוא גם מדריך לקניית עדשה למצלמה שלכם והוא ילמד אתכם מושגים כלליים בעולם האופטיקה המדהים הזה, הוא ילמד את אתכם על סוגי עדשות וייתן לכם את ההבנה איך לבחור עדשה למצלמה שלכם.

אני מאמין, מקווה ויודע שתצאו ממנו עם המון מידע שישנה את דרך החשיבה שלכם כבר מעכשיו.

Photographer Desk Lenses

מהי עדשת מצלמה?

בהמרה לגוף האדם – העדשה היא העיניים שלנו והמצלמה היא המח המתרגם את האור לתמונה. אם משהו בעין שלנו לא יעבוד כמו שצריך, המח שלנו לא יוכל לתקן את זה וכך גם בתחום הצילום.
העדשה מהווה את הרכיב החשוב ביותר בדרך לתמונה איכותית , כך שאם משהו באופטיקה לא יעבוד טוב – לא המצלמה ולא הפוטושופ יוכלו לתקן זאת.

בחירת עדשה למצלמה היא חשובה אף יותר מבחירת גוף המצלמה. עדשת מצלמה גם מאריכה חיים הרבה יותר מהמצלמה, שכן עדשה טובה עלולה לשמש אותנו לאורך זמן רב גם אחרי שהמצלמה הפסיקה את פעולות ליבה והחזירה את נשמתה לבורא.

לפני שאתחיל להסביר לכם על סוגי עדשות ואורכי מוקד, אני חייב לציין שאין כאן נוסחה קבועה ואין איזושהי עדשה מושלמת לתנאי צילום מסוימים או איזושהי עדשה שמתאימה לכל תנאי הצילום. יש עדשות שטובות למטרות מסוימות וישנן כאלה שהן יותר "רב שימושיות".

מבנה עדשת המצלמה

Sectional camera lens view

העדשה למעשה בנויה ממספר אלמנטים שיושבים בתוך מארז אחד וכולם יחד יודעים לכנס לנו את קרני האור באופן מדויק ישירות אל חיישן הצילום.

אלו הם האלמנטים מהם בנוי גוף העדשה:

  • מספר עדשות.
  • צמצם.
  • מערכת הפוקוס.
  • מערכת הזום (בעדשות זום).
  • אלמנטים המתקנים סטיות אופטיות.
  • מנגנון ייצוב תמונה (בעדשות מסוימות).
  • ציפויי עדשה.

שתי נקודות שחשוב לדעת:

  1. ככל שעדשת המצלמה תהיה מורכבת מ-יותר אלמנטים, כך המבנה האופטי שלה יהיה מסובך יותר.
  2. ככל שאיכות החומרים תהיה טובה יותר, כך עדשת המצלמה תפיק תוצאות טובות יותר וזה יורגש גם במחיר.

אורך מוקד העדשה

אורך מוקד העדשה הוא למעשה טווח שדה הראייה של העדשה. הוא מסומן במילימטרים המציינים את המרחק מהנקודה העיקרית בעדשה עד למשטח המיקוד – שזה בעצם החיישן.

אם, לדוגמא, יש לכם עדשה 18-55, זה אומר שלעדשה שלכם יש זווית ראיה של 18 מ"מ עד 55 מ"מ וכל עצירה בדרך שבין ה-18 ל-55 אתם תקבלו אורך מוקד וזווית ראייה אחרים (19, 20, 21 וכו').

אורך מוקד העדשה משפיע על הפרספקטיבה (העומק הויזואלי) ועל עומק השדה שבתמונה. יחד עם זאת יש לו השפעה ניכרת על אופי התמונה.

אז מתי צריך מה? ואיך? ולמה?
כן, כן, אני מכיר את השאלות האלה..

אז בואו נכיר את אורכי המוקד השונים והשפעתם על הצילום.

אורך מוקד Normal

אורך מוקד נורמל הוא אורך מוקד בעל זווית ראיה זהה לזו שיש בעין האנושית והוא מציג את האובייקטים המצולמים באותו הגודל כמו שאנו רואים אותם במציאות. הוא לא משנה את הפרספקטיבה של העולם, לא מגדיל ולא מקטין ואינו יוצר עיוותים כלשהם בתמונה.

טווח נורמל הוא למעשה עדשה 50 מ"מ.

צולם בעדשת 50 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

אורך מוקד קצר – Wide Angle

אורך מוקד קצר זהו אורך מוקד בעל זווית ראיה רחבה ולכן עדשה עם אורך מוקד קצר קרויה עדשה רחבה. למעשה, מדובר בכל טווח הקטן מ-50 מ"מ. במילים אחרות, כל טווח שמרחיב לנו את שדה הראייה מעבר למה שאנו רואים באופן טבעי או מעבר למה שאנחנו רואים בעדשה 50 מ"מ.

הטווחים השימושיים ביותר הם 24 מ"מ עד 35 מ"מ, אך ישנם שימושים גם בעדשות רחבות יותר כמו 17 מ"מ ו-10 מ"מ. השימוש הידוע בעדשה רחבה הוא כאשר אנו רוצים להכניס הרבה יותר לתוך הפריים כמו בצילום נוף לדוגמא.

נוף גיאורגיאני. צולם בעדשת 24 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

אבל לא כאן מתחיל ולא כאן מסתיים לו אופן השימוש בעדשה רחבה. לא רק כשאנחנו נרצה לצלם נוף או כאשר אין באפשרותנו לצעוד אחורה יותר.
אנו נשתמש בעדשה רחבה גם כאשר נרצה ליצור עומק חזותי וליצור יחס במרחב בין קטן/גדול וקרוב/רחוק.
ואני אסביר..

אם תצלמו אובייקט מסוים עם עדשה רחבה ותהיו קרובים אליו מאוד, אתם תיצרו מצב שהוא נראה גדול הרבה יותר ביחס לסביבה בה הוא נמצא ובנוסף תקבלו הרגשה שהרקע מאוד רחוק ממנו.

מבחינה ההשפעה האמנותית – השימוש בעדשה רחבה עם קרבה לסיטואציה המצולמת תגרום לצופה להרגיש שהוא ממש שם בתוך הסיטואציה והוא ממש ירגיש את האווירה שבתמונה. לכן גם יש כאלו שנוהגים לכנות אותן "עדשות אווירה".

כפר שאטילי, גיאורגיה. צולם באורך מוקד 29 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

צריך "להיזהר" בשימוש בעדשות רחבות זווית מכיוון שככל שהעדשה תהיה רחבה יותר, כך יגדלו העיוותים בתמונה וקווים ישרים יתחילו לקבל צורה מעגלית. ניתן לראות זאת בבירור בעדשות "עין הדג" שבכוונה תחילה מקצינות את העיוות.

צולם בעדשת עין הדג 16 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס

עדשות מצלמה רחבות זווית הן מעולות לצילומי פנים ושימושיות מאוד אצל צלמי האדריכלות וזאת מ-2 סיבות עיקריות:
האחת היא ההתמודדות עם המוגבלות ללכת אחורה בתוך מבנה והשנייה היא יצירת פרספקטיבה רחבה שמאוד מחמיאה לחללים והופכת אותם למרווחים הרבה יותר.

צילום אדריכלות: אביב קורט

אורך מוקד ארוך (Telephoto)

עדשה בעלת אורך מוקד ארוך נקראת גם עדשת טלפוטו – ובקיצור "טלה". אלו הן עדשות בעלות שדה ראייה צר יותר מה-Normal. למעשה כל טווח הגדול מעדשה 50 מ"מ נקרא "טלה", ובמילים אחרות – כל טווח שמצר לנו את זווית הראייה הטבעית.

ככל שנרצה "לצוד" אובייקט רחוק יותר, כך נצטרך עדשת טלפוטו בעלת אורך מוקד ארוך יותר.
לדוגמא – אם אנו בעניין של צילום ציפורים במעופם, אנו נצטרך להשתמש באורכי מוקד של 200-300 מ"מ וככל שנעלה עם אורך המוקד, כך נוכל לצלם אובייקטים רחוקים יותר כמו בצילום בעלי חיים בטבע או בצילום ספורט.
אנו נרצה להשתמש בעדשת טלפוטו גם כאשר נרצה להשטיח את הפרספקטיבה של התמונה ו/או ליצור הפרדה ברורה בין הנושא לרקע על ידי שימוש בעומק שדה קטן.

עדשת טלפוטו יכולה להיות עדשת Prime בעלת אורך מוקד קבוע או עדשת זום בעלת אורך מוקד משתנה, כאשר הבעיה העיקרית עם עדשת טלפוטו שהיא גם עדשת זום – היא שהזולות מכילות צמצם משתנה – ז"א שבקצה הרחב יותר של העדשה הצמצם יהיה (לדוגמא) F4.5 ובקצה הצר הוא יהיה (לדוגמא) F6.3 – דבר שעלול להגביל אותנו מאוד בתנאי תאורה חשוכים, כך שכל שינוי בזום יצריך מאיתנו לעשות פיצוי חשיפה חיובי.

עדשות המצלמה האיכותיות והיקרות יותר יכילו צמצמים קבועים שנשארים במפתח צמצם זהה לאורך כל הדרך. ההבדלים במחיר בין 2 סוגי העדשות יכול לנוע בהבדלים של אלפי שקלים והסיבה לכך קשורה לפיזיקה מורכבת, אז נוותר על זה לעת עתה..

הפרדה מוחלטת מהרקע. צולם באורך מוקד 85 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס

לצוד את הנושא שלנו. צולם באורך מוקד 200 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס

דבר נוסף שאתם צריכים לדעת על עדשות טלפוטו הוא שככל שאורך המוקד ארוך יותר, כך אתם תצטרכו להעלות את מהירות התריס במצלמה וזה מכיוון שהרעידות של הידיים מורגשות יותר באורכי המוקד האלה. בגלל הסיבה הזו צלמי טבע וספורט משתמשים תמיד בחצובות לייצוב המצלמה. מנגנון הייצוב שקיים בעדשות מסוימות הוא יתרון עצום, אך גם יתרון יקר שיוציא מכם לא מעט זוזים נוספים מכיסכם.

השפעתו של אורך מוקד העדשה על התמונה

אורך מוקד העדשה חשוב לנו מבחינת הקומפוזיציה הכללית של התמונה שמשפיעה באופן ישיר על האמירה שלנו בתמונה.

כדי להסביר לכם את כל התורה הזו על רגל אחת אני רוצה לתת לכם תרגיל קטן שאם תעשו אותו אתם מיד תבינו את תורת השימוש בעדשות מצלמה.

צאו החוצה וחפשו אובייקט מעניין שישמש אתכם לנושא התמונה – זה יכול להיות עץ, אוטו, עציץ או כל דבר אחר. תדאגו לכך שיהיה לו רקע עם פרטים ויחסית רחוק (בית עם חלונות זה סבבה).

עכשיו תצלמו 3 תמונות תוך שמירה על קומפוזיציה זהה ככל הניתן.
את התמונה ראשונה תצלמו עם עדשה רחבה (אורך המוקד הכי רחב שיש לכם) ותזכרו איפה מיקמתם את הנושא. אחרי זה תצלמו עם עדשה 50 מ"מ (אורך מוקד נורמל) ותשמרו על כך שהנושא יהיה בדיוק באותו הגודל כמו בתמונה הראשונה.
נכון, אתם צריכים ללכת אחורה. אז תלכו.

אחרי שצילמתם את התמונה השנייה, תצלמו את התמונה השלישית עם עדשת טלפוטו באורך המוקד הכי צר שיש לכם ושוב תשמרו על הנושא שלכם באותו גודל כמו בתמונות הראשונות. עכשיו אתם צריכים ללכת ממש ממש אחורה.

עכשיו תסתכלו על שלושת התמונות ותראו מה קרה לרקע ומה קרה לנושא שלכם.

ועכשיו תסתכלו על זה:

אם לא קיבלתם תוצאה דומה – לא עשיתם נכון את התרגיל.

סוגי עדשות

קיימים 2 סוגי עדשות מצלמה עיקריים:

1. עדשת "PRIME"

עדשת פריים היא עדשה בעלת אורך מוקד קבוע, לא משתנה.
מכיוון שהמבנה האופטי של עדשות פריים לא מכליל בתוכו את מערכת הזום (שבפני עצמה מצריכה זכוכיות נוספות ומערכת חכמה), מדובר בעדשות מאוד איכותיות שמגיעות לרוב עם צמצמים פתוחים מאוד – שזה יתרון גדול בצילום בתנאי תאורה קשים.

יתרון נוסף הוא בעומק השדה הרדוד ובבוקה (האזור בתמונה שאינו בפוקוס) שהן מייצרות. הן קיימות בהרבה טווחים והן העדשות האיכותיות ביותר.
לחצו כאן כדי ללמוד יותר על עדשות "פריים".

2. עדשת זום

לעומת עדשת ה-PRIME, קיימת גם עדשת זום. מדובר בעדשה בעלת אורך מוקד משתנה והיא מגיעה בשלל טווחים שימושיים. מטרתה של עדשת זום היא להקל על הצלם מלהפעיל את שרירי הרגליים ולשנות את זווית הראיה בסיבוב טבעת הזום בלבד. הטובות שבעדשות הזום יקרות מאוד וזאת מכיוון שהמבנה האופטי שלהן מורכב.

עדשת זום סטנדרטית מכילה טווח צילום בסיסי ושימושי. המקצועיות שבהן מגיעות בטווחים של 24-70, 17-55, 16-35, 70-200 (וכו') עם צמצם קבוע שלא משתנה עם הזום. עדשות הזום הפחות מקצועיות מגיעות בטווחים של 18-55, 18-105, 18-200 (וכו') עם צמצם שמשתנה עם הזום – דבר ש(באמת)יכול לשגע פילים.

הנפוצה שבהן היא עדשה 18-55 שהיא עדשת קיט הנמכרת כעסקת חבילה עם מצלמות "כניסה".

אז עדשות זום או עדשות Prime

כשנפרדתי מעדשות הזום לטובת עדשות הפריים, נשאלתי ע"י לא מעט צלמים אם השתגעתי והאמת היא שכן.. השתגעתי קצת.. אבל זה קרה רק אחרי המעבר.

השתגעתי מהיכולות האופטיות ה(בהחלט)מרגשות של העדשות האלו ומעבר לכך הסרתי מעצמי את המחסום ב"להיות עצלן".
כשאני אומר "עצלן", אני לא מתכוון לכך שהייתי עצלן, אלא שהשימוש בעדשת זום חוסך מכם הרבה תזוזה – ואם היא שם, אז אתם משתמשים בה ופחות מפעילים את שרירי הרגליים.

מעבר ליתרונות אלו, יש גם את יתרון הגודל והמשקל (לרוב, עדשות פריים תהיינה קטנות וקלות יותר מעדשות הזום) ואת היתרון החשוב ביותר שזה הצמצם הפתוח. עדשות פריים יגיעו במפתחי צמצם פתוחים מאוד של F1.2, F1.4, F1.8  ו-F2 לעומת עדשות הזום שלרוב מפתח הצמצם הפתוח ביותר שלהן יהיה F2.8.

החיסרון בעדשות הפריים הוא שאם לפני שנתיים הייתי מסתדר עם 2 עדשות זום שמשלימות אחת את השנייה (24-70 ו- 70-200), אז היום אני צריך 5 עדשות פריים שיכסו לי את הטווחים האלה וקשה לי נורא להיפרד מהן, כך שלכל יום צילום אני "נאלץ" לקחת איתי את כולן ובכל סיטואציה עליי להחליט באיזה טווח אני רוצה להשתמש ובהתאם לכך להתאים את עצמי מראש.

באופן אישי אני הפכתי את החסרונות האלו ליתרונות. אין לי בעיה לסחוב 5 עדשות שכל אחת מהן מרגשת אותי בפני עצמה. מה גם שהחשיבה של התאמת עדשה לסיטואציה גורמת לי להתרגש יותר.

עדשת זום לעומת זאת, היא עדשה נוחה שמכסה לנו טווח רחב, כך שנוכל -למעשה- לצאת ליום צילום עם עדשת זום סטנדרטית אחת ועוד עדשת זום טלה במקרה הצורך. המקצועיות שבהן הן מאוד איכותיות, כאשר השימושיות שבהן (בטווח הקצר) היא עדשה 18-55 או עדשה 17-55 למצלמות קרופ ו-24-70 למצלמות פריים מלא.
עדשת זום שימושית בטווח הארוך הוא 70-200 שמכסה לנו טווח שימושי מאוד.

בימינו הן מיוצרות עם אופטיקה מעולה ומערכות פוקוס מתקדמות מאוד. הן יכולות להקל עליכם ו"להציל" אתכם בהרבה מקרים.

אז עדשת זום או עדשת פריים?

כמובן שזו החלטה שלכם.

קיימות המון עדשות מצלמה מומלצות. גם כאלה שהן עדשות זום וגם כאלה שהן עדשות פריים.
בכל מקרה אני מאוד ממליץ -ואפילו בחום- שגם אם הבחירה שלכם היא עדשת זום, אז תרכשו לכם עדשת פריים אחת לפחות.

עדשה 50 מ"מ עם צמצם F1.8 היא עדשת פריים מדהימה שתשמש אתכם לא מעט. העלות שלה נעה בין 500 ל-900 ש"ח וזה באמת מחיר מצחיק לעדשה מצוינת עם אופטיקה מעולה, חדות שאתם לא מכירים עדיין וצמצם פתוח לרווחה.
אתם תגלו לאט לאט שאתם מתאהבים בה ואין לי ספק בכלל שאתם לא תרצו להיפרד ממנה. מעבר לכך היא יכולה לשמש לכם גם כעדשת גיבוי מצוינת.

עדשת קיט

עדשת קיט היא עדשה שיצרניות המצלמות יוצרות כדי לפתור לצלם המתחיל את דילמת בחירת העדשה במחיר סביר מאוד. היא פשוטה, זולה, איכותית יחסית, הפוקוס שלה במהירות סבירה וסך הכל עדשות כאלה הן סבבה של עדשות לצלם המתחיל ונמכרות כ"עסקת חבילה" עם מצלמות ה"כניסה".
עדשת קיט תמיד תהיה עדשת זום והיא תגיע בטווחים סטנדרטיים כמו עדשה 18-55 או עדשה רחבה עד טלה קצר כגון 18-105.

המוגזמות שבהן -ואני לא מגזים- מגיעות כעדשות "סופר זום" המגיעות בטווחים של 18-200 ו-אפילו 18-300.. עכשיו תדמיינו לעצמכם כמה "חומר" היה צריך לדחוס היצרן ותוך כדי כך גם לשמור על מחיר אטרקטיבי שכמובן מושפע מעלות החומרים והעבודה.

אז נכון שעדשות קיט יכולות להיות מאוד שימושיות לטיולים כשאתם לא רוצים לסחוב אתכם יותר מדי ציוד, אבל האיכות שתקבלו תהיה רחוקה מאוד אפילו מעדשות הקיט הסטנדרטיות וזה יורגש בכל תמונה.ת מצ

לחצו כאן לקבלת הרצאה מלאה על עדשות - בחינם!

מפתח הצמצם המקסימלי בעדשות

אחד הנושאים שאתם חייבים לדעת עליו הוא הצמצם. עכשיו, אחרי שכבר קראתם את הפוסט המדבר על השילוש הקדוש,  אתם כבר יודעים מהו צמצם, מה תפקידו ואיך הוא משפיע על התמונות שלנו. מפתח הצמצם המקסימלי מהווה מרכיב חשוב בבחירת עדשה וזאת בהתאם לרצונות ולצרכים של הצלם.

לכל עדשה יש את מפתח הצמצם המקסימאלי שלה. ישנן עדשות מצלמה עם מפתח צמצם מקסימאלי אחד (לדוגמא: F2.8) וישנן עדשות מצלמה עם מפתח צמצם מקסימאלי משתנה, כך שאתם עשויים "להיתקל" בשני מספרים שיציינו את מפתח הצמצם המקסימאלי של העדשה (לדוגמא: 3.5-5.6).

כשזה קיים, הסיבה נובעת ממבנה אופטי פשוט או מעדשת זום-טלה ארוכה מאוד, כך שמפתח הצמצם המקסימאלי ישתנה בהתאם לאורך המוקד. זה מופיע בעדשות קיט ובעדשות זום-טלה גדולות.

מקדם הקיטוע והשפעתו על העדשה

מקדם הקיטוע (Crop Factor) או בקיצור "קרופ" מתייחס לגודל החיישן במצלמה. במצלמות פריים מלא (Full Frame) גודל החיישן הוא 35 מ"מ וכל מה שקטן ממנו נחשב ל-קרופ. הקרופ הזה בעצם נוצר עם תחילתו של עידן המצלמות הדיגיטליות כשלא יכלו עדיין ליצור חיישן זהה בגודלו לסרט הצילום בשל מוגבלויות הטכנולוגיה. כשהתפתחה הטכנולוגיה והתחילו לייצר מצלמות פריים מלא דיגיטליות, עדיין השאירו את מצלמות הקרופ כי העלויות שלהן קטנות יותר ויכולות לפנות גם לצלמים שרוצים "להשקיע פחות".

השימוש במקדם הקיטוע משפיע מאוד על זווית הראיה של העדשה, כך שאם לדוגמא אנחנו משתמשים בעדשת 50 מ"מ על מצלמת פריים מלא, אנו נראה תוצר של עדשה 50 מ"מ, אך אם נצלם במצלמת קרופ 1.5 אנחנו נקבל תמונה חתוכה שנותנת לנו תוצאה דומה לאורך מוקד 75 מ"מ. כדי לעשות את החישוב בעצמכם, הנוסחה היא כזו:

אורך המוקד בעדשה (50 מ"מ) X מקדם הקיטוע (1.5) = אורך המוקד שתקבלו אחרי מקדם הקיטוע (75).

ואם אתם רוצים לראות כמה שטח מהתמונה אתם מפספסים – ככה זה נראה:

צולם בעדשה 50 מ"מ במצלמת פריים מלא. הריבוע הפנימי מציג את הפריים שהיה מתקבל אם הייתי מצלם במצלמת קרופ.

בשפת יצרני המצלמות והעדשות – פריים מלא מכונה FX ו-קרופ מכונה APS-C או DX שהם למעשה 2 שמות לאותו דבר.

חשוב לציין שיש סוגים שונים של חיישני קרופ. ביניהם קרופ 1.5, קרופ 1.6, קרופ 2 ויש גם יותר..

למה אתם צריכים לדעת זה?

אם המצלמה שלכם היא מצלמת פריים מלא והעדשות שלכם הן עדשות קרופ אז הן לא יכסו את כל שטח החיישן, כך שתהיה לכם מסגרת עגולה ושחורה בקצות הפריים. לעומת זאת אם המצב הפוך והמצלמה שלכם היא מצלמת קרופ, אתם תוכלו להרכיב עליה עדשה המיועדת למצלמת פריים מלא. היא תכסה לכם את כל החיישן ויותר ממנו אך מה שייקלט בתמונה זה בהתאם למקדם הקיטוע במצלמה שלכם.

לחצו כאן כדי לדעת עוד על ההבדלים בין מצלמות קרופ למצלמות פריים מלא. 

 סטיות אופטיות בעדשה

צילום הוא תחביב יקר, ואם לא הבנתם את זה עדיין – אנחנו בבעיה. אמנם אתם לא צריכים למשכן את החיים שלכם כדי לקנות עדשה למצלמה שלכם, אבל חשוב שתבינו כמה התפשרות תקציבית יכולה להשפיע על איכות התמונות שלכם. לכל עדשה של מצלמה יש מידה מסוימת של עיוותים כאשר בעדשות היקרות יותר קיימים אלמנטים המתקנים את הסטיות האופטיות ככל הניתן.

הנה לכם רשימה קצרה של חלק מתופעות הלוואי שייתכן ותתקלו בהן בדרך.

1. פוקוס רך

או פשוט מאוד – חוסר חדות.

חדות של עדשת מצלמה זולה לעולם לא תגיע לאותה חדות של עדשת מצלמה באיכות גבוהה. לרוב הצלמים החובבים זה לא משנה, כי ממילא הם לא מדפיסים תמונות בהגדלות ענק (שם האיכות הירודה מורגשת מאוד) אבל אם תסתכלו על התמונה שצילמתם בגודל של 100% אתם תבחינו בריכוך של פרטים ובחוסר חדות כואב.

אם זה משהו שמדאיג אתכם, אז אתם צריכים לשקול להעלות את תקציב הקנייה שלכם או לחכות קצת עם הקנייה ולחסוך את הכסף לעדשה טובה יותר, אך זכרו שאם המעה אינה מצויה בכסכם ואתם ממילא לא צריכים עדשה מטורפת -כי כרגע צילום זה לא המקצוע שמכניס לכם פרנסה- אז אין לכם סיבה לקפוץ למים העמוקים ואתם יכולים לקנות עדשת מצלמה סבירה שתענה על הצרכים הבסיסיים שלכם ותו לא.

כנסו לכאן כדי לדעת על סיבות נוספות שהתמונות שלכם לא מספיק חדות.

2. חוסר קונטראסט (ניגודיות)

הניגודיות בעדשה מתייחסת ליכולת שלה להבחין בין פרטים קטנים מאוד.
אם לעדשה יש ניגודיות טובה, אתם תהיו מסוגלים לראות את ההבדלים בפרטים הקטנים ביותר כמו מרקם של חומרים גם אם המעבר בין גוון לגוון הוא קטן מאוד או זהה. הקונטראסט והמיקרו-קונטראסט בעדשה משפיעים באופן ישיר על חדות התמונה.

עדשות מצלמה זולות יותר עלולות להתאפיין באיבוד פרטים קטנים ועל הדרך לאבד חדות, אבל שוב.. גם כאן אתם צריכים לשאול את עצמכם איך אתם מרגישים עם זה ועד כמה ההבדלים האלו מפריעים לכם.

3. עיוות אספרי (SPHERICAL)

עיוות אספרי הוא עיוות הפוגע בפרספקטיבה של התמונה ומתחיל להופיע כאשר אנחנו יורדים או עולים מאורך מוקד נורמאל (עדשה 50 מ"מ).
למעשה זהו עיוות במרחב שנראה לעין בעיקר בקווים ישרים המתקבלים פחות ישרים ממה שהם במציאות.

עדשה רחבה מתאפיינת בתופעה של עיוותי "חבית" ששם אנחנו מקבלים תמונה שנמתחת החוצה כך שהקווים הישרים מתעגלים כלפי חוץ ויוצרים מעין צורה של חבית – ומכאן שמה של התופעה.

עדשת טלפוטו מתאפיינת בתופעה של עיוות "כרית מחטים" שבעצם מותחת את התמונה כלפי פנים כך שקווים ישרים מתקבלים בצורה מעגלית כלפי פנים התמונה, מה שיוצר צורה של כרית מחטים – ומכאן שמה של התופעה.

שתי התופעות האלו ישתנו בצורה קיצונית בכל שינוי באורך המוקד של העדשה. החדשות הטובות הן שברוב העדשות של היום קיים אלמנט המתקן את העיוותים האספריים במידה מסוימת.
החדשות הרעות הן שהתופעה הזו מסונכרנת מצוין עם המחיר של העדשה – ז"א שככל שהתיקון האופטי יהיה טוב יותר, כך העדשה תהיה יקרה יותר.

מה שנחמד לדעת זה שישנן דרכים לתקן את העיוותים האלו באמצעות תוכנת מחשב כמו פוטושופ או לייטרום בקלות יחסית. אני באופן אישי לא שונא את העיוותים האלה ואפילו די מחבב אותם מכיוון שיש בהם אופי מסוים, כך שאני לא רואה צורך להשקיע בהם אלפי שקלים, אלא אם כן אתה צלם אדריכלות, שכן צלמי האדריכלות לא אוהבים אותם וישקיעו הרבה כדי לקנות עדשה איכותית שמתקנת את התופעה הזו כמעט קליל וזה בכדי שבצילום מבנים בעדשות רחבות מאוד, הקווים יהיו ישרים ולא מעוותים.

עיוות "חבית" קיצוני בעדשה רחבה (עין דג). צילום: תומר אלמקייס.

4. סטייה כרומטית

סטייה זה נקראת בשפה המקצועית CA שהם ראשי התיבות של Chromatic Aberration.

עדשות מצלמה רגילות אינן ממקדות את הספקטרום הנראה באותו מקום – כלומר, אור כחול אינו מתמקד באותה נקודה כמו אור אדום וזה נובע בגלל הבדלים באורך הגל ותנועת האור דרך הזכוכית. התוצאה נראית כמו מריחת צבע בעיקר בשולי התמונה אך לא רק. הדבר בולט בעיקר בעדשות טלה ארוכות ובטלסקופים בגלל המסלול הארוך שהאור עובר.

לשם תיקון של הסטייה האופטית הזו, יצרו אלמנט הקרוי ED שהוא בעצם זכוכית מיוחדת שמאפשרת לכל אורכי הגל להתמקד באותה נקודה. התוצאה – חדות מצוינת. הזכוכית הזו קשה וחזקה ואינה נשרטת.

יצרני העדשות מרבות להתפאר בכך שהעדשות שלהן מכילות אלמנט ED. בעדשות ניקון ניתן לזהות זאת ע"י טבעת זהב סביב העדשה וכיתוב האותיות ED על העדשה.

5. Vignetting

העיוות האחרון שאתם צריכים לדעת עליו הוא עיוות הוינייטינג שמגיע בצורת פינות פריים אפלות. העיוות הזה בולט יותר בעדשות רחבות ובצמצמים פתוחים. ז"א שסגירת צמצם עוזרת בהרבה מקרים.

ברוב המצלמות היום ישנה הגדרה של תיקון העיוות שזה בעצם אינטרפולציה של המצלמה, מעין עיבוד פנימי במחשב של המצלמה שמתקן את העיוות מיד לאחר צילום התמונה. אתם יכולים להגדיר לה שתתקן או שלא, וזאת בהתאם להעדפתכם האישית.

האפלת הפינות, כמו עיוותי המרחב, משפיעה גם היא על אופי התמונה, וגם במקרה זה – ישנם צלמים שלא אוהבים אותה וישנם כאלו (כמוני) שאוהבים אותה ולפעמים דווקא מחזקים אותה יותר בעריכה.

דוגמא קלאסית להאפלת פינות. צילום: תומר אלמקייס.

מנגנון ייצוב תמונה בעדשה

מנגנון ייצוב תמונה הוא מנגנון אלקטרוני הקיים בעדשות מסוימות. מדובר בעדשה פנימית שהתפקיד שלה הוא לזוז לכיוון ההפוך מתנועת המצלמה המושפעת מרעידות הידיים שלנו. 

לצורך העניין – אם הרעידה כלפי מטה, אז הזכוכית תזוז בכיוון הנגדי כלפי מעלה כדי לשמור שקרני האור לא יזוזו ממקומם על החיישן. מנגנון זה מאפשר לנו לצלם מהיד במהירויות תריס איטיות יותר ולכן הוא שימושי בתנאי תאורה חלשים ובשימוש בעדשות הטלה שכאמור, שם כל תנועה מורגשת – ולו הקטנה ביותר.

מנגנון ייצוב התמונה נקרא VR בעדשות ניקון, IS בעדשות קנון ו- OS בעדשות סיגמא.

סיכום

בזמן האחרון קיבלתי לא מעט פניות המכילות בתוכן שאלות על עדשות למצלמות ואין ספק שזה תחום מורכב מאוד ש(תכל'ס)שייך לעולם האופטיקה ולא מובן להרבה צלמים, בעיקר למתחילים.

שאלו על עדשות מצלמה מומלצות ולא פעם ביקשו ממני הסבר על עדשות מצלמה.

עכשיו, כשאתם תלכו לקנות עדשה של מצלמה, אתם תדעו מה כל דבר אומר ועל מה שווה להשקיע יותר.

באופן כללי – עדשות צילום הן לא עניין פשוט, אך ככל שתגבירו את הידע הטכני שלכם, כך השימוש שלכם בציוד יהיה טוב ויעיל יותר. תשמרו את המאמר הזה אצלכם וכשתרצו להכניס עדשה חדשה לתיק שלכם תפתחו אותו שוב ותקבלו את כל המידע הנדרש לכם כדי לעשות קנייה חכמה.

מקווה שהתייעלתם גם הפעם.

באהבה רבה,
תומר.

לחצו כאן לקבלת הרצאה מלאה על עדשות - בחינם!

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

פלאש למצלמה: המדריך המלא לצילום עם פלאש (מבזק)

מאת studioRL טיפים לצילום,פלאש,ציוד צילום

כולנו מכירים את האפשרות להוסיף פלאש למצלמה.במצלמות רבות ניתן למצוא פלאש פנימי מובנה ובאחרות, יהיה צורך להוסיף פלאש חיצוני. למעשה, הפלאש שעל המצלמה הוא מקור תאורה שרוב בני האדם יודעים שכדאי להשתמש בו כאשר התאורה הטבעית איננה ידידותית.

לפלאש תכונות רבות, יתרונות וחסרונות. ייעודו הראשוני של הפלאש הוא לשמש כמקור תאורה נח וזמין תמיד להאיר את התמונה עבור הצלם, במידה והתאורה הטבעית אינה משחקת לטובתו אך הייעוד שלו ךא מסתכם רק בזה. במצלמות הביתיות ובמצלמות החובבים הוא מובנה כחלק מהמצלמה (פלאש פנימי), דבר המשפיע רבות על אופי התמונה. בצילום המקצועי – הפלאש חיצוני והשימוש בו נרחב יותר ואינו מסתכם רק כשיש מחסור באור.

במקרים רבים משתמשים בו מסיבות אחרות לגמרי ובשליטתו המלאה של הצלם. הפלאש מגיע בצורות רבות, החל מפלאש מובנה במצלמה הפועל באופן אוטומטי, פלאש חיצוני המורכב על המצלמה וכלה בפלאשים גדולים שהשימוש בהם מתחיל ונגמר בסטודיו. במדריך זה ארחיב מאוד בנושא וכשתסיימו לקרוא אותו – כל מה שחשבתם עד היום על פלאש הולך להשתנות.

החלק הראשון במדריך יוקדש לעניין הטכני כדי שיהיה לכם קל יותר להיכנס אל החלק השני, בו אשלב מדריך לעבודה עם פלאש ואחשוף שיטות מאוד שימושיות לעבודה עם פלאשים.

אז בואו נתחיל..

חלק ראשון: מה זה פלאש ואיך הוא עובד?

פלאש (בעברית: מבזק) הוא מכשיר אלקטרוני המשמש ליצירת אור בהבזקה קצרה ובעוצמה גבוהה. כשאני אומר הבזקה קצרה, אני מתכוון לכך שפלאש יכול להגיע למהירות הבזקה של בין 1/5000 ל- 1/15,000 של השנייה (תלוי בעוצמת ההבזקה). עוצמתו החזקה של הפלאש, יחד עם ההבזקה המהירה והגמישות שלו גרמו לו להיות פופולארי בקרב הצלמים ויצרני המצלמות.

הפלאש הקדום (מבזק היסטורי…)

עוד משחר ההיסטוריה ניסו דרכים שונות כדי ליצור מקור תאורה חזק ומהיר. הראשונה, שהייתה לפריצת דרך בעולם הצילום, הייתה שריפת אבקה דליקה שמונחת על מגש. הצלם הקדמוני היה מעמיד את המצולמים שלו, מסדר אותם כאוות נפשו, מכין את האבקה ומתכונן לתמונה. כשהכל מוכן הוא היה חושף את תריס המצלמה, מדליק את אבקת השריפה וסוגר את התריס בחזרה.

עד שנוצר לו הפלאש הנוכחי, הרבה עשן עלה לאוויר ולא מעט שריפות נגרמו בעקבות השימוש בשיטה הזו, אך היא הייתה פתרון יעיל לאותה תקופה 'לא רגישה לאור' שכן הדלקת האבקה הייתה בעוצמה חזקה ולמשך זמן קצר. מדהים איך שהכל התפתח עם השנים ליותר קטן והרבה יותר טוב.. מה שיותר מדהים אותי הוא שהיום אנחנו מתפנקים על חברות ומותגים, כשבעבר כל צלם היה מכין לעצמו פלאשים בסטודיו כאוות נפשו. אגב, הם היו חד פעמיים.

איך עובד הפלאש בן ימינו (מבזק מודרני…)

לאורך השנים הפלאש עבר שדרוגים רבים עד שהגיע לאיך שהוא נראה היום. הפלאשים בני ימינו עובדים על חיבור ישיר לחשמל או על סוללות. בפלאש ישנו קבל הממיר את הכח שהוא מקבל מהסוללות או מהשקע החשמלי לעצמה של בין 300 ל-600 וולט בהתאם לסוג הפלאש. בזמן שזה קורה אפשר לשמוע צפצוף מהפלאש שמעיד על הטעינה. משם כל הוולטים האלה נוסעים אל הטרנספורמטור שהוא בעצם שנאי פנימי, המקפיץ את המתח שהוא מקבל לאלפי וולטים ומזרים אותם ישירות לנורת הפלאש.

נורת הפלאש היא נורה מזכוכית המכילה בתוכה גז קסנון שבמצבו הרגיל, אינו מוליך חשמל. בזמן ההבזקה החשמל מוזרם מהטרנספורמטור לנורת הפלאש במתח של אלפי וולטים, ובכך הופך את גז הקסנון לגז מוליך (יונים) ואז לאור (פוטונים). כל הפעולה הזו קורית במהירות עצומה וכשהתהליך מסתיים, הפלאש חוזר על הפעולה על מנת להתכונן להבזקה הבאה.

סוגי הפלאשים הקיימים

1. פלאש מובנה

פלאש מובנה הוא הפלאש שכולם מכירים. הוא מובנה כחלק מהמצלמה ומכאן שמו. יתרונו הגדול שהוא עובד בסנכרון מלא עם המצלמה ללא צורך באביזרים חיצוניים כגון סוללות או משדרים. הוא שימושי מאוד לצלם החובבן מינוס שאינו יודע לתפעל מצלמה באופן ידני. חסרונו הגדול שהוא נמצא מעל העדשה או בסמוך אליה כך שהוא מגיע מכיוון הצילום, מה שגורם ל"השטחת" התמונה ויצירת עיניים אדומות (הסבר יינתן בהמשך). במצלמות מתקדמות יותר ניתן יהיה להוסיף פלאש למצלמה כפלאש חיצוני.

מבזק מובנה במצלמה קומפקטית

2. פלאש מורכב (נקרא גם "פלאש חיצוני")

זהו פלאש שאינו קשור למצלמה ומגיע כאביזר נפרד לחלוטין. הוא גדול יותר, חזק יותר ובעל ספק כח נפרד שעובד על סוללות אצבע או ליתיום. ניתן להשתמש בו כפלאש חיצוני בנפרד מהמצלמה או להשתמש בו בחיבור למצלמה על ידי הלבשתו להתקן ה-Hot Shoe (נעל חמה). הפלאש המורכב הוא קטן, קומפקטי, חזק ונגיש. הוא נכנס לכל תיק ויכול להיות זמין תמיד כשנרצה בכך. בימינו, הפלאשים המורכבים מיוצרים ברוב חכמה ודעת ויכולים להפיק אור בעוצמה חזקה מאוד.

הם מגיעים כפלאשים "טיפשים" שיודעים לעשות רק מה שאומרים להם וכפלאשים "חכמים" עם תכונות ממוחשבות אוטומטיות, מבלי הצורך לחשוב יותר מדי. לפלאשים החיצוניים יש ראש שניתן לסובב אותו ימינה, שמאלה ולמעלה וזאת על מנת להיות גמישים יותר בכיוון התאורה.

פלאש חיצוני שמורכב על רגלית

פלאש מורכב (חיצוני)

צילום עם פלאש חיצוני (ספידלייט) שמורכב על המצלמה

התקן ה – Hot Shoe במצלמה

3. פלאש סטודיו

זהו פלאש גדול וחזק במיוחד הדורש חיבור לחשמל. השימוש בו לרוב נעשה בסטודיו ומכאן שמו. יתרונו הגדול שהוא חזק, עוצמתי ובעל טעינה מהירה. חסרונו שהוא גדול, כבד ומוגבל לחיבור לחשמל.

פלאש סטודיו

4. Ring Flash

זהו פלאש טבעתי המשמש בעיקר לצילומי מאקרו. ספק הכח יושב על ה-Hot Shoe ואילו נורת הפלאש עצמה יושבת סביב העדשה כך שהפלאש מייצר תאורה המגיעה בדיוק מאותה זווית של העדשה וזאת כדי למנוע הצללות בצילום מקרוב.

פלאש סטודיו מסוג Ring flash

תכונותיו של הפלאש

הפלאש הוא מקור תאורה שיכול להיות זמין לנו תמיד מבלי להיות תלויים בחסדיה של השמש. הוא יכול לשמש כמקור אור יחיד בתמונה והוא יכול לשמש כתוספת משלימה למקור אור סביבתי (תאורת שמש, תאורת רחוב, תאורה ביתית וכו'). לפלאש תכונה חשובה מאוד – מכיוון שהוא מבזיק במהירות כה גבוהה (תזכורת: 1/5000 – 1/15,000) יש לו את היכולת להקפיא תנועה בדומה לתריס המצלמה (ל סתם קוראים לו גם ספידלייט…). יכולת זו היא יתרון גדול כאשר נרצה לצלם בחשיפה ארוכה ובו זמנית להקפיא את הנושא שלנו.

האור שהפלאש מפיק הוא בטמפרטורה של 5500K בדומה לשמש. ניתן לשנות זאת ע"י הרכבת ג'לים צבעוניים על ראש הפלאש כך שאם בא לנו רקע בגוונים קרים אנחנו יכולים לכוון את המצלמה לטמפרטורה קרה ולהרכיב על הפלאש ג'ל כתום שיחזיר את הנושא לצבעים המקוריים שלו.

שליטה בחשיפה בזמן צילום עם פלאש

בצילום עם פלאש מה שמשפיע על החשיפה של הפלאש אלו רק הצמצם וה-ISO. התריס אינו משפיע בכלל על חשיפת הפלאש מכיוון שהפלאש מהיר הרבה יותר מהתריס וכל עוצמת האור היוצאת מהפלאש נכנסת כולה אל החיישן. לכן העבודה עם פלאשים דורשת ידע נוסף וחשיבה שונה במקצת.

דבר נוסף המשפיע על עוצמתו של הפלאש על הנושא שלנו, הוא המרחק מהפלאש לנושא. ככל שהפלאש רחוק יותר כך הוא ישפיע פחות. הפלאשים מוגבלים למרחקים של עד 5 מטרים, מעבר לכך הם כבר לא ישפיעו.

מהירות סנכרון

עכשיו אנו יודעים שהפלאש חייב להיות בסנכרון מושלם עם התריס של המצלמה בזמן החשיפה. כדי שנבין את פעולת הסנכרון אני רוצה שנחדד קצת את אופן פעולת התריס.

התריס הוא התקן במצלמה, איתו ניתן לשלוט על זמן החשיפה ולהחליט כמה זמן אנו רוצים שהחיישן ייחשף לאור. הוא בנוי מכמה שלבים כך שבחשיפה מהירה השלבים האלו נעו בתיאום מדויק, כך שבכל רגע נתון בזמן החשיפה חלק אחר של החיישן נחשף לאור עד שבתום החשיפה נחשף כל החיישן לאור. מזה ניתן להסיק שהתריס צריך לקבל אור בצורה רציפה אך מכיוון שהאור של הפלאש אינו רציף הוא צריך להיות מסונכרן באופן מדויק עם התריס.

אם נצלם במהירות תריס נמוכה יחסית לא תהיה בעיה, אבל מה יקרה אם מהירות התריס תהיה גבוהה יותר ממהירות ההבזקה והפלאש לא יצליח להיכנס לתמונה? במקרה כזה רק חלק קטן מהחיישן ייחשף לאור וכתוצאה מכך נקבל פס כהה בתמונה, שנוצר כתוצאה מכך שבזמן ההבזקה חלק מהתריס כיסה חלק מהחיישן ולא חשף אותו לאור הפלאש.

צילום עם פלאש שבוצע בהגדרות שגויות

כשעוברים את מהירות הסינכרון המקסימלית. צילום: תומר אלמקייס

ברוב המצלמות, במיוחד במצלמות הביתיות והחצי מקצועיות, יצרני המצלמה מגבילים את מהירות התריס בזמן צילום עם פלאש למהירות הסנכרון המקסימלית שנעה בין 1/200 ל-1/320 ברוב המצלמות.

כדי לגבור על הבעיה הזו פיתחו שיטה שנקראת High Sync Speed – מהירות סנכרון גבוהה. במצב זה יורה הפלאש סדרה של הבזקות בזמן החשיפה וכך כל החיישן נחשף לאור גם במהירויות תריס של 1/8000. כדי לצלם בשיטה הזו נצטרך פלאש ומשדר/מקלט תומכים.

תכניות במצלמה לצילום עם פלאש

1. אוטומטי

במצב זה המצלמה מחליטה מתי / כמה / למה להפעיל את הפלאש. מומלץ לא להשתמש במצב הזה ולהפעיל את שיקולי הדעת שלכם כצלמים.

2. תיקון עיניים אדומות

עיניים אדומות היא תופעה שנוצרת כאשר תאורת הפלאש מגיעה מאותו הכיוון של הצילום. האור פוגע באישוני העין וחוזר ישירות לעדשה. בחלק האחורי של העין שלנו יש המון נימי דם ולכן האור שחוזר מהם הוא אדום. כדי להתגבר על התופעה הזו, במצב תיקון עיניים אדומות, המצלמה מורה לפלאש להבזיק פלאש אחד מקדים וחזק וזה כדי שהאישונים יתכווצו במהירות ואז הפלאש מבזיק פעם נוספת והיא למעשה ההבזקה של הצילום עצמו. לרוב זה מקטין את התופעה אך לא פותר אותה ב-100%.

3. סנכרון קדמי

מה שצמד המילים האלו אומרות בעצם זה שהפלאש יבזיק בתחילת החשיפה. זוהי ברירת המחדל של כל המצלמות.

4. סנכרון אחורי

במצב זה הפלאש מבזיק בסוף החשיפה. מאוד שימושי כאשר אנו עושים שימוש במריחות תנועה יחד עם פלאש.

הגדרות המבזק למצלמה

TTL – ראשי התיבות של Through The Lens (דרך העדשה). במצב זה הפלאש מודד את האור תוך כדי ההבזקה וכשהוא מגיע לרמה הרצויה הוא עוצר את הפעולה.

E-TTL – זוהי שיטה מתקדמת יותר בה הפלאש מבזיק לפני החשיפה הבזקה חלשה. האור החוזר עוזר לפלאש למדוד אור מהסצנה המצולמת וכך להחליט את עוצמת ההבזקה לחשיפה שתגיע מיד לאחר ההבזקה המקדימה.

Manual –  במצב זה אנו בשליטה מלאה על הפלאש. אנו קובעים את עוצמת ההבזקה בעצמנו ואפשר לומר שאם בחרנו לצלם במצב הזה אז נוסף לנו עוד בייבי קטן לטפל בו בנוסף לצמצם/תריס/איזו אבל התוצאה, אם תשאלו אותי, הרבה יותר טובה וכשמתרגלים אליו אין לו תחליף. ישנם פלאשים המגיעים עם אפשרות זו בלבד, מה שמוזיל להם את העלות באופן משמעותי כך שאם אין לכם צורך במצב TTL, זהו פיתרון אידיאלי.

Strobe – אפשרות הקיימת בחלק מהפלאשים ובמצלמות מסוימות. במצב זה, כאשר נגיד לו, יבזיק הפלאש מספר רב של הבזקים מהירים ובעצמה נמוכה. מצב זה נועד בעיקר לצילום פורטרטים ואופנה כאשר רוצים לראות את השפעת האור על המצולם לפני הצילום.

Repeat – במצב זה הפלאש יבזיק מספר הבזקים בהתאם למה שהגדרנו לו פר שנייה. ז"א שאם הגדרנו לפלאש 10 הבזקים בשנייה ואנחנו בחשיפה של 1/2 שנייה אז הוא יבזיק 5 הבזקים במהלך החשיפה. זה שימושי מאוד ליצירת תמונות אמנותיות של תנועה מתמשכת כמו ריקוד לדוגמא.

Flash Zoom – תכונה שקיימת בפלאשים חיצוניים. זהו מנגנון שנמצא בראש הפלאש ומתאים את עצמו לאורך המוקד של העדשה. אם, לצורך העניין צילמנו בעדשות 85 מ"מ הפלאש ימקד יותר את האור ואם נצלם בעדשה רחבה יותר כמו 24 מ"מ אז הפלאש יפזר יותר את האור.

Master – בעבודה עם מספר פלאשים זה הפלאש הראשי המסונכרן עם המצלמה באופן ישיר.

Slave – במצב זה הפלאש מופעל ברגע שהוא "רואה" הבזקה של פלאש אחר. במקרה שאנו עובדים עם יותר מפלאש אחד על הסט – הפלאש הראשי חייב להיות Master ושאר הפלאשים יכולים להיות Slave.

מערך פלאשים למצלמות בסטודיו

חלק שני: המבזק כמקור תאורה

בחלק הראשון קיבלתם הסבר מפורט על תכונותיו של הפלאש ועכשיו יהיה לכם קל הרבה יותר לעבור לחלק השני והמעניין במדריך כי הרי הבטחתי לכם שיהיה סוף טוב לכל הסיפור הזה.

לפני הכל אני רוצה לקחת אתכם רגע לפוסט בו אני מדבר על צילום בתאורה טבעית כדי שתלמדו על כיווני תאורה, אופי של תאורות שונות וריכוכים טבעיים.

קראתם כבר? יופי, אפשר להמשיך…

הפלאש הוא מקור תאורה קשה בדיוק כמו שמש ישירה. צלמים בתחילת דרכם חוסמים לעצמם את האפשרות להשתמש בו בגלל סטיגמות חברתיות כגון אלו שאומרות ש"צילום עם פלאש משטיח את התמונה" והם צודקים רק במקרה שהפלאש מגיע ישירות מהמצלמה, מכיוון הצילום. התאורה הזו לא מעניינת, ומקטינה את השפעת העומק בתמונה אך הפלאש, כפי שראינו בחלק הראשון של המדריך, מגיע גם בצורה חיצונית ללא כל קשר למבנה המצלמה ואנו יכולים להפעיל אותו מחוצה לה ולהביא את האור מכיוונים אחרים לגמרי ולפתוח דלת לעולם חדש של צילום.

פלאשים יכולים להיות מגניבים לצילום, אך צריכים להיות זהירים איתם מבלי להגזים יותר מדי. אתחיל בהסברים על עבודה עם פלאש בנפרד מהמצלמה ואחרי כך אתן לכם טיפים יעילים מאוד לצילום עם פלאש חיצוני על המצלמה.

3 מצבים בהם אני משתמש בצילום עם פלאש:

1. כאשר אין לי מקור תאורה יעיל אחר.

2. כאשר אני רוצה לשלב תאורה טבעית עם תאורה מלאכותית.

3. כאשר אני רוצה ויכול לשלוט באור ב-100%. בדרך כלל בסטודיו או בצילום בחושך.

ברירת המחדל שלי היא להשתמש בפלאש חיצוני וליצור זוויות תאורה מעניינות. לרוב, הפלאש יהיה חשוף וללא כל ריכוך (אין לי בעיה עם זה) ולפעמים ארכך אותו באמצעות מטריה, סופטבוקס או אמצעי ריכוך אחר בהתאם לסצנה אותה אני מצלם.

עבודה עם פלאש חיצוני בתאורת חוץ

ישנן דרכים שונות להפעיל את הפלאש מחוץ למצלמה. הדרך הפרימיטיבית ביותר היא לשים את הפלאש החיצוני על מצב Slave ולהפעיל את הפלאש שעל המצלמה. ברגע שה-Slave קולט את ההבזקה שיוצאת מהפלאש שעל המצלמה הוא מבזיק גם. אם בחרתם בדרך הזו, אתם צריכים להיות מודעים לכך שהפלאש שעל המצלמה ישפיע מאוד על הנושא שלכם כך שתצטרכו לכוון אותו למעלה (אם אפשרי) ולהנמיך לו את העוצמה ככל הניתן.

בנוסף, קשה מאוד ולעתים אף על גבול הבלתי אפשרי לעבוד בשיטה זו בשמש. אם תעבדו איתו במקום כמו אירוע לדוגמא, כל פלאש שיופעל באירוע יפעיל גם את הפלאש שלכם. די מעצבן.

דרך נוספת ופשוטה מאוד היא לחבר את הפלאש עם כבל Sync ארוך ישירות למצלמה. ככה הוא גם יכול לעבוד במצב TTL. הרבה זמן לא ראיתי צלמים שמשתמשים בשיטה הזו כי היא מגבילה מאוד. ישנה דרך יעילה ונוחה הרבה יותר – להיעזר במכשירים שנקראים משדר/מקלט אלחוטיים שעובדים על תדרי רדיו. המשדר מתחבר לפלאש והמקלט למצלמה וכך הפלאש יודע מתי להבזיק. קיימים היום פלאשים המכילים בתוכם את האפשרות הזו מבלי הצורך לחבר את הפלאש למצלמה או למשדר נפרד.

האפשרות הגמישה הזו של צילום עם פלאשים קטנים מתי ואיפה שרק נרצה פתחה עולם חדש להרבה צלמים. כשאני מצלם בחוץ, אני מוצא את עצמי לא מעט פעמים מוציא פלאש או שניים מהתיק, רק כדי ליצור משהו מיוחד גם אם אין לי ממש צורך בפלאש.

לצורך המחשת השימוש בפלאש בתאורת חוץ מצורפות התמונות הבאות עם הסבר לכל תמונה.

שימוש בפלאש חיצוני בעת צילום תמונה יצירתית

צילום: תומר אלמקייס

התמונה הזו צולמה בלילה עם פלאש יחיד שנמצא מאחורי המצולמים. הרעיון היה ליצור תמונה דרמתית שתדגיש את צורת הגוף של המצולמים ותאיר את האבקה הלבנה.

צילום עם פלאש שמוקם מאחורי הזוג המצולם

צילום: תומר אלמקייס

בתמונה זו מדדתי את האור לפי התאורה הטבעית הקיימת ולאחר מכן הוספתי את הפלאש מימין. כדי לקבל חשיפה טובה מהרקע הייתי צריך לסגור מאוד את הצמצם  ולהאיר את הנושא באמצעות הפלאש ש"פתח" לי את האזורים המוצלים. הבחירה שלי להביא אותו מהצד גרמה להכל להיראות מעניין.

צילום עם פלאש שמוקם מימין לזוג המצולם

צילום: תומר אלמקייס

כאן יש שימוש ב- 2 פלאשים ושמש אחת. במקרה של צילום אנשים בשקיעה אין לנו ממש ברירה אלא אם אנחנו רוצים לצלם סילואט (צללית) וזה מכיוון שאם אנו רוצים לחשוף את התמונה לפי השמש אז השמש תצא טוב אבל הנושא יצא חשוך ולהיפך. אז תמיד יגידו לכם להפעיל פלאש אבל זה לא העיקר כי אם תשתמשו בו בתובנה התוצאות שלכם יהיו לא רק טובות אלא גם מעניינות. כאן מדדתי אור לפי השמיים כדי להגיע למצב שהשמיים חשופים טוב ולא יוצאים שרופים. התמונה שהתקבלה, כאמור, יצאה עם שמיים מעולים ונושא חשוך. כשהארתי את הזוג היה חסר  לי משהו.. לא הספיק לי שרק הם מוארים אז הוספתי פלאש נוסף שיאיר לי את הקרקע המגניבה הזו שיחד עם הזווית הנמוכה העצימו את הכל.

צילום עם פלאש חיצוני שמאיר את הקרקע

צילום: תומר אלמקייס

כאן כיוון האור הוא אחר וזה מכיוון שהעמדה של הזוג אחרת. פני הזוג והמבט שלהם פונים קדימה ושמאלה ומיקום השמש נותן הרגשה כאילו היא מאירה אותם אך השמש הייתה חלשה מדי בכדי להאיר את הזוג ולכן השתמשתי בפלאש שהאיר את הזוג מלפנים.

צילום עם פלאש חיצוני שיצר אלומות אור מצידי הזוג

צילום: תומר אלמקייס

כאן פלאש אחד האיר את הזוג מאחוריהם ומכיוון שהמעקה של הגשר מבריק ומחזיר אור אז הוא החזיר את האור מ-2 הצדדים – מה שיצר את ה"כוכבים" בצידי הזוג ואת ההרגשה כאילו יש 3 פלאשים בתמונה.

צילום עם פלאש חיצוני שמוסתר מתחת לעלה

צילום: תומר אלמקייס

בתמונה הזו רציתי להשיג משהו קצת אחר. היה לי מספיק אור טבעי כדי לצלם את הזוג אבל רציתי בכוונה להוסיף מקור תאורה משלי כדי לקבל יותר עניין בתמונה. מיקמתי את הזוג ואת הקומפוזיציה שאני רוצה, מדדתי את האור הסביבתי כפי שאני רציתי אותו והתחלתי למקם את הפלאשים. בגלל שרציתי אור ממוקד על כל אחד מהמצולמים בנפרד ומבלי שהוא ישפיע לי על אזורים אחרים בפריים הייתי צריך להעמיד אותם קרוב למצולמים ומלמטה כדי שהם לא יאירו לי את הקרקע. הצבת הפלאשים על הספסל הייתה אידיאלית ביותר מבחינתי אבל לא בא בחשבון שיראו את המכשיר השחור הזה בפריים אז לכסות את הפלאשים בעלים היה פתרון נהדר שגם תרם לא מעט לתמונה לדעתי.

צילום עם פלאש חיצוני שמאיר מלמטה כלפי מעלה

צילום: תומר אלמקייס

זו תמונה אהובה עליי מאוד ובכל פעם שאני מסתכל עליה אני מצדיק את העובדה שתמיד יש לי פלאש בתיק. התמונה צולמה באור יום של חודש יולי בשעה 17:30 בערך. השמש הייתה במיקום מצוין ושלא כמו בשקיעה – הצבעים היו קרים יותר והתאורה קונטראסטית יותר. כמו שאתם רואים השמש נמצאת מאחורה והזוג בצל. פלאש אחד שמאיר את הזוג משמאל סגר לי את הפינה ותוך כמה שניות קיבלתי את התמונה שרציתי.

צילום עם פלאש חיצוני שמקפיא את רחבת הריקודים כששאר התמונה מרוחה

צילום: תומר אלמקייס

בתמונה הזו השתמשתי ב-2 פלאשים כדי שיאירו לי את רחבת הריקודים ויצאתי החוצה הרחק מהרחבה. השתמשתי בחשיפה של 1/60 ותנועת יד מהירה על מנת לקבל את המריחה הזו. רחבת הריקודים נשארה קפואה בגלל תאורת הפלאש שכאמור, מקפיאה תנועה.

צילום עם פלאש חיצוני שמוסתר בין ענפי העץ

צילום: תומר אלמקייס

זו דוגמא מעולה לצילום במהירות סנכרון גבוהה. שימו לב למיקום של השמש ודמיינו לעצמכם כמה הייתי צריך לסגור מהירות תריס וצמצם. התמונה צולמה עם פלאש שנמצא על אחד הענפים בעץ (אל תנסו לחפש כי לא תמצאו אותו :-)).

צולם ב-iso 100, מהירות תריס 1/2000 וצמצם F6.3. ללא היכולת לעבוד במהירות סנכרון גבוהה היה לי קשה מאוד לצלם את התמונה הזו בשעה שהשמש חזקה כל כך.

עבודה עם פלאש על המצלמה

כל התמונות הנ"ל צולמו עם תאורת פלאשים מחוץ למצלמה אך לפעמים בכורח הנסיבות אנו נצטרך להשתמש בפלאש על המצלמה וזה יצריך מאיתנו לחפש תמיד פתרונות ריכוך/פיזור יצירתיים.

אלו הם האפשרויות העומדות לרשותנו כאשר אנו מצלמים עם פלאש על המצלמה.

פלאש ישיר

צילום עם פלאש ישיר

פלאש ישיר

הכוונה לפלאש המגיע מאותו כיוון של הצילום. הוא יוצר תאורה לא יפה ולא מחמיאה המשטיחה מאוד את התמונה וגורמת לתופעת העיניים האדומות.

שימו לב, בתמונה למעלה אתם יכולים לראות את השפעתו של הפלאש הישיר. זה שמגיע ישירות מהמצלמה. לכבשה החמודה אין צללים וזה גורם לה להיראות שטוחה. כמו כן, האור מאוד קשה – ניתן לראות זאת לפי הצל שנוצר מאחוריה. אפ תמונות כאלה מאכזבות אתכם, זה הזמן להוסיף פלאש למצלמה…

פלאש מוקפץ

כן, אני יודע שזה נשמע לכם כמו התחלה של ארוחה טובה אבל לא. פלאש מוקפץ הוא פתרון נהדר לריכוך האור ושינוי זווית התאורה. עקרון הפעולה הוא פשוט. יש לנו פלאש על המצלמה שניתן לסובב לו את הראש ולכוון אותו לאן שנרצה. באופן אישי, אני תמיד בוחן את הסביבה ובודק מאיפה אפשר להקפיץ את הפלאש. זה יכול להיות מתקרה, מקיר ומכל אלמנט מחזיר אור יצירתי אחר. האור היוצא מהפלאש יגיע לתקרה או לקיר ויחזור ממנו לנושא הצילום.

צילום עם פלאש שמוקפץ מהתקרה

פלאש מוקפץ מהתקרה

פלאש עם פלאש שמוקפץ משמאל

פלאש מוקפץ משמאל

פלאש עם פלאש שמוקפץ מימין

פלאש מוקפץ מימין

שימו לב להשפעת האור על הבובה כאשר התאורה חוזרת מקיר או מתקרה. האור רך יותר, מפוזר יותר ונעים יותר לעין. עניין חשוב שצריך לשים לב אליו בצילום עם פלאש מוקפץ הוא שצבע האור מושפע מאוד מצבע הקיר שממנו הקפצנו. אם אנו נקפיץ פלאש מקיר ירוק אז האור ייצבע לנו בירוק.

פלאש סטודיו בעבודה

מערך המשלב פלאש סטודיו מימין ופלאש סטודיו משמאל

שלא כמו בצילומי חוץ – בסטודיו העבודה עם פלאשים מעט שונה. בסטודיו אנחנו בשליטה מלאה על כל מה שקורה מבחינת האור. אנחנו פשוט מייצרים אותו מאפס, שולטים בעוצמה שלו, בכיוון שלו ובעזרת אביזרים ייעודיים, מרככים אותו בדיוק לרמה שאנחנו רוצים, ממקדים אותו, מפזרים אותו ובקיצור שולטים בו.

בסטודיו הכל מונח לנו על מגש של כסף ושום דבר לא מסורבל כך שיש לנו את כל הזמן שבעולם להתייחס לכל דבר קטן. צילום בסטודיו שימושי מאוד לצילום מסחרי ולצילום אופנה שם התאורה צריכה להיעשות בצורה מבוקרת ובשליטה מלאה אך צלמים רבים משתמשים בו גם לשם האמנות.

צילום אופנה בסטודיו. צילום: תומר אלמקייס

צילום אופנה בסטודיו. צילום: תומר אלמקייס

צילום הריון בסטודיו. צילום: תומר אלמקייס

צילום הריון בסטודיו. צילום: תומר אלמקייס

צילום תכשיטים בסטודיו. צילום: תומר אלמקייס

צילום תכשיטים בסטודיו. צילום: תומר אלמקייס

סיכום

עכשיו, אחרי שראיתם ולמדתם את תורת הצילום עם פלאש בעזרת המדריך המפורט, אתם יכולים לצאת החוצה, להתאמן קצת ולגלות עולם חדש. הנושא הזה לא מסובך בכלל אבל אין ספק שהוא דורש ידע, הבנה ושליטה בצילום בכלל ובאור בפרט. הניסיון והזמן עושים את שלהם, תלמדו מטעויות שאתם עושים בדרך ואל תחזרו עליהן.

חישבו תמיד כיצד להיות מקוריים, בכל תמונה! בחנו את כיווני האור השונים בחשיפות שונות, עם השפעת האור הסביבתי ובלעדיו. הטיפ הכי גדול שאני יכול לתת לכם הוא –  התחילו עם מקור תאורה אחד, בחנו את התמונה והוסיפו עוד אחד במקרה הצורך.

אתם מוזמנים לכתוב לי ממש כאן למטה אם אהבתם וכמה המדריך לצילום עם פלאש עזר לכם לצלם תמונות טובות יותר. שתפו את הפוסט עם החברים שלכם, אני בטוח שיש ביניהם כאלו שהמדריך הזה יעניין אותם.

שתהיו לי טובים, כמו תמיד, ונתראה בפוסט הבא.

 

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

טיפים לצילום ילדים: 11 כללי זהב שיעזרו לכם לצלם תמונות טובות יותר

מאת studioRL טיפים לצילום

כאבא ל – 2 בנות מגניבות יוצא לי לא מעט להוציא את המצלמה ולצלם אותם ברגעים יפים ולפעמים גם מביכים. כל הורה כאן יכול לומר שילדים הם הדבר הכי יפה שיש לנו בחיים ואולי יש כאלו שיגידו שזה עד גיל מסוים אבל בינתיים אני די נהנה מהן.

הילדות הזו עוברת די מהר ובמרוץ החיים אנחנו מרגישים שרק אתמול הם נולדו, היום הם בבית הספר ומחר כבר בצבא.

כמה רגעים לפני שכל זה קורה יש לנו הזדמנות מצוינת להנציח אותם כשהם עוד קטנים וחמודים ולהשאיר לנו ולהם מזכרת שאין שני לה.

מי מאיתנו לא נוסע לטייל עם המשפחה בסופ"ש, בחגים ובכלל? שם זו ההזדמנות הכי גדולה לקחת אתכם את המצלמה ולהתענג מדי פעם על צילום איכותי.

הנה לכם כמה כללים בסיסיים שיעזרו לכם להוציא מהילדים שלכם תמונות טובות יותר.

1. תהיו סבלניים

ילדים דורשים המון סבלנות. אם אתם מבינים על מה אני מדבר – כנראה שגם לכם יש ילדים. אל תלחיצו אותם עם המצלמה, לא כל ילד אוהב שמצלמים אותו ובגיל מסוים כשהם מבינים מה זה הדבר השחור הזה שאתם מחזיקים ביד הם יתחילו גם לעשות לכם פוזות מאולצות שיקשו עליכם יותר. תהיו סבלניים, תזרמו אתם ומקסימום אם חזרתם הביתה ללא התמונות שרציתם אל תתבאסו מזה אלא תלמדו מזה כך שעם הזמן אתם תרכשו מיומנויות שישפרו את התמונות שלכם פלאים!

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

2. תתפסו את הרגע

כולנו יודעים שהתמונות הכי מרגשות אלו התמונות שמשקפות משהו אמיתי. רגע יפה, מבט שובב/כועס/עצוב/שמח ועוד סיטואציות טבעיות ומעניינות יכולות להיות מקור מצוין לתמונה טובה. עמדו בצד עם העין בתוך המצלמה, תתמקדו ותחכו לרגע. אל תמשכו יותר מדי את תשומת לבם ותנו להם להיות בתוך המרחב הפרטי שלהם. תופתעו לגלות כמה תמונות אתם יכולים לצלם בדקה..

נשבע לכם שזה לא מבוים. צילום: תומר אלמקייס

נשבע לכם שזה לא מבוים. צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

3. תרדו לגובה העיניים

הרבה אנשים שמצלמים את הילדים שלהם מצלמים מלמעלה. הילדים הם נמוכים מאוד ביחס אלינו ולפעמים אנחנו פשוט מתעצלים להתכופף.. אז זהו, שצילום מלמעלה תמיד ישנה את הפרספקטיבה והנושא המצולם יהיה קטן ביחס לעולם. ההיפך הגמור קורה בצילום מלמטה שהוא מעצים את הנושא. אם תרדו לגובה שלו תצלמו אותו בזווית שתעצים אותו ביחס לסביבה. לפעמים תרצו גם לשבור את הכלל הזה ובכל זאת לצלם מלמעלה וזו יכולה להיות קומפוזיציה מעניינת במקרים מסוימים.

4. השתמשו בתאורה רכה ומחמיאה

ילדים הם רגישים, רכים ותמימים.. מה יותר יפה מלצלם אותם עם תאורה רכה? את התאורה הרכה תוכלו למצוא ביום מעונן כשהעננים מרככים את אור השמש, תוכלו למצוא אותה בצל, בתוך הבית ותוכלו לרכך אותה בעצמכם ע"י מרככי תאורה או שימוש בפלאש מוקפץ מקיר או תקרה.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

5. היו יצירתיים בהעמדה

רוב הזמן אתם מצלמים שהילד לא שם לב אליכם אך מדי פעם יפה גם להעמיד את הילד כמו שאתם רוצים ואולי לתפוס גם מבט ישיר למצלמה, זה ישדרג את האמירה של התמונה. הבעיה מתחילה שהוא לא ממש יבין מה אתם רוצים ממנו אם לא תדעו לבקש זאת נכון. הגישה לילד צריכה להיעשות בגובה העיניים. לדוגמא: אם בא לכם שהוא יעשה פוזה מסוימת למצלמה אז תעשו בעצמכם ותגידו לו שיעשה כמוכם.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

6. צרו אינטרקציה עם הילד

כדי שיצאו לכם תמונות טובות הילד צריך להרגיש שהוא סומך עליכם ושאתם חברים שלו.. לפני שהוצאתם את המצלמה מהתיק – שחקו איתו קצת, דגדגו אותו, תצחקו איתו ותוציאו לאט את המצלמה בלי לתקוף. תנו לו להרגיש כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם.

ילדה מתוקה שצילמתי בסין. צילום: תומר אלמקייס

ילדה מתוקה שצילמתי בסין. צילום: תומר אלמקייס

7. צלמו בחוץ

צאו החוצה לעולם המואר ותגלו שהחוץ הוא הסטודיו הכי יפה. התאורה טבעית ויש מבחר רקעים מדהימים כפי יכולתכם. כנסו עם הילד לפארק שעשועים ותתגלה לכם צבעוניות ושמחת חיים. קחו אותו לטיול בטבע, שדה חמניות, כותנה, חציר ומה שעולה על רוחכם. תשתדלו לשמור תמיד על תאורה רכה. אם השמש לא מרוככת תמקמו את הילד כך שהשמש תאיר אותו מאחור או שתצלמו אותו בצל. אין כלל ברזל לצילום בתאורה רכה אבל היא פשוט מחמיאה יותר ולא מסנוורת כמו שמש ישירה.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

8. התייחסו לרקע בכבוד

התייחסנו לאור, לרגע היפה, להעמדה, לחיוך אבל יש עוד עניין קטן שצריך לשים לב אליו. הרקע שלנו משפע מאוד על התמונה ולפעמים הוא עלול לקחת את תשומת לב הצופה מהנושא שלנו ולכן אנו נתייחס לרקע כחלק מהתמונה ממש. גם אם החלטנו לטשטש אותו עדיין יש לו השפעה גדולה על התמונה. השתדלו לא להכניס לרקע אלמנטים כמו עמודי חשמל שנראים כאילו יוצאים מהראש של הילד. אם אתם מצלמים בטבע אז תשאירו את התמונות טבעיות מבלי להכניס לפריים מכונית שבדיוק עברה או טלפון סלולרי שנשאר על הספסל.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

9. צלמו במהירויות תריס גבוהות

הרבה פעמים שמעתי אנשים מתוסכלים שכל התמונות שהם צילמו את הילדים שלהם יצאו מטושטשות כי הילדים התורצצו מהר מדי ולא עצרו לרגע אחד. כן, האמת שלפעמים הם יכולים להיות כאלו מעצבנים וחושבים רק עצמם.. הם ישחקו במשחקים שלהם כמה שהם רוצים אבל לא יתנו לנו לשחק בצעצוע שלנו. למרבה המזל יש לזה פתרון. תלמדו איך לשלוט על החשיפה שלכם ותעלו את מהירות התריס במצלמה שלכם על מנת להקפיא תנועה ולמנוע מריחות בתמונה.

אלינור בפעם הראשונה בים. צילום: תומר אלמקייס

אלינור בפעם הראשונה בים. צילום: תומר אלמקייס

10. תהיו מקוריים

בכל יום אני נחשף למלא תמונות ילדים בפייסבוק ואין ספק שהילדים הם מקור מעולה ליצירה אמנותית הרי הם בעצמם יצירת אמנות. כדי שהתמונות שלכם לא יהיו רגילות תנסו להבדיל אותם ולמצוא את הדרך להיות מקוריים ע"י כך שתצלמו בזווית ייחודית, קומפוזיציה ייחודית, תאורה מחמיאה, רגע מכריע וכל מה שיהפוך לכם את התמונה מתמונה רגילה לתמונה "וואוו".

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

11. ספרו את הסיפור

כשלמדתי צילום לימדו אותי תמיד שלכל תמונה יש סיפור ואם לא הצלחנו להעביר את הסיפור אז התמונה יכולה להיות מגניבה והכל אבל חסר בה משהו מאוד חשוב. חפשו תמיד את הסיפור בתמונה. הסיפור יכול להגיע כשהילד מתעסק בצעצוע מסוים ואנחנו מכלילים את הצעצוע בפריים וזה יכול להגיע כשהילד רץ בשמחה אל אמא שלו כשהיא חוזרת מהעבודה. הסיפור תמיד קיים רק צריך לחפש אותו כל הזמן. קשרו את הילד עם אלמנטים אחרים הנמצאים בפריים וצרו את הסיפור האישי שלכם.

כשלזוג שאתה מצלם יש כבר ילדה. צילום: תומר אלמקייס

כשלזוג שאתה מצלם יש כבר ילדה. צילום: תומר אלמקייס

צילום עצמי. תומר אלמקייס

צילום עצמי. תומר אלמקייס

בחדר הלידה. צילום: תומר אלמקייס

בחדר הלידה. צילום: תומר אלמקייס

כשלזוג נוסף שאתה מצלם יש כבר ילדה. צילום: תומר אלמקייס

כשלזוג נוסף שאתה מצלם יש כבר ילדה. צילום: תומר אלמקייס

סיכום

צילום ילדים הוא כיפי ומגניב, במיוחד אם עושים אותו לשם הרגש וההנצחה המשפחתית. אל תתנו לו לחלוף לכם מול העיניים בעוד המצלמה שלכם נחה בתיק את שנת החורף שלה כי לא תוכלו לעולם לחזור אחורה ולצלם אותם שוב ברגעים המקסימים האלה.

צאו החוצה, קחו את הילדים או האחיינים שלכם ואת 11 הכללים האלו ותצלמו אותם ברגעים הכי יפים שיש.

מקווה שתרמתי לכם עוד משהו בדרך.

שיהיה בכיף ועד הפוסט הבא, תישארו יצירתיים.

ואל תשכחו לשתף אותי תרתי משמע 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

3 עקרונות שתוכלו ליישם היום כדי להיות צלמים טובים יותר מחר

מאת studioRL טיפים לצילום

אפשר לומר שהדלת של כל צלם מתחיל נפתחה כאשר הוא גילה את יכולותיה הנוחים של המצלמה החדשה שלו. כולנו התחלנו לצלם על אוטומט והיינו די מרוצים מהתוצאות שלנו פחות או יותר אך אם אתם צלמים בתחילת דרככם אתם יודעים שתמיד תצא בת קול מהשמיים ותגיד לכם שאתם מסוגלים ליותר. 

תחום הצילום הוא תחום מאוד מורכב ויש לו שלוחות רבות. הלמידה בצילום היא באמת אינסופית ואתם עלולים למצוא את עצמכם לומדים בכל יום משהו חדש שלא ידעתם קודם לכן. הטכנולוגיה מתקדמת בקצב מטורף, מצלמות שאנחנו קונים היום לא יהיו באותו הערך בעוד שנה – שנתיים וכמות הצלמים בעולם גדלה מיום ליום.

החדשות הטובות הן שיש כמה עקרונות פשוטים מאוד שאתם יכולים לעשות כבר היום וללא הצורך להוציא אלפי שקלים על ציוד.

אם תיישמו את העקרונות האלו בכל פעם שתצאו לצלם – הדרך שלכם להיות צלמים טובים תהיה קרובה מתמיד.

1. תגנזו את האוטומט

מאז ומתמיד יצרני המצלמות הוציאו פרסומות כמו: "צלם על אוטומט ותוציא תמונות מדהימות" או "עם המצלמה החדשה של XXXXXX כבר לא תעבוד קשה"..

פרסומות אלה אינן פונות לצלם המקצועי אלא לאדם שרוצה לצלם במצב אוטומטי מבלי לחשוב יותר מדי ושייצאו לו תמונות טובות הרי זה כל כך פשוט להגדיר את המצלמה על מצב אוטומטי, נכון? ואתם, חלילה, לא תצטרכו לטרוח כדי להגדיר את מפתח הצמצם ומהירות הסגר.

אבל –

אם אתם מצלמים על אוטומט אני מבטיח לכם שכל התמונות שלכם נראות די דומות. הן סבבה והכל אבל לא מדהימות ויש לכך סיבה אחת והיא די ברורה. המצלמה שלכם לא יכולה להיות יצירתית. היא יודעת לקרוא את האור ולהתאים את הנתונים לכך שהתמונה תצא מוארת מספיק ולא חשוכה מדי/מוארת מדי אך היא זקוקה למשהו נוסף. כן, לאותו ייצור אנושי מעשה ידי הבריאה אשר בנוי ברוב חכמה ודעת. אין תחליף לעיניים שלנו, לחשיבה שלנו וליכולות שלנו כבני אדם. שום מכונה בעולם לא תוכל לחשוב ולראות כמונו.

מצבי סצנה במצלמה

אם צמד המילים "צמצם" ו"מהירות תריס" עושות לכם עדיין דקירות בלב זה בסדר גמור. למרבה המזל יצרני המצלמות מצאו דרך לצאת מהמצב האוטומטי בצעדי תינוק. במצלמות "כניסה" (מצלמה חצי מקצועית המיועדת לצלם המתחיל) ובמצלמות קומפקטיות קיימים מצבי סצנה שהם למעשה הגדרות מובנות לסצנות צילום מסוימות והמטרה שלהם היא לתת לכם מעט במה ליצירתיות מבלי להפעיל את הצד הטכני. מצבי הסצנה נמצאות לרוב בגלגל חוגה הנמצא בראש המצלמה ובמצלמות מסוימות הם מופיעים בתוך התפריט. בהתאם לדגם המצלמה שלך אתה עלול לקבל מצבי סצנה של: צילום פורטרט, צילום נוף, צילום מאקרו, צילום תנועה, צילום בלילה, צילום זיקוקים ועוד.. זה רעיון לא רע בכלל להתחיל עם ההיכרות של המצבים האלה וכך בכל סיטואציה שאתם נמצאים בה תדעו להתאים את ההגדרה המתאימה אך אם לא תביטו לעתים קרובות בנתוני ה –EXIF  (המידע) של המצלמה כדי להבין מה היא עשתה בכל סצנה שצילמתם לא תלמדו יותר מדי ובטח שלא תשפרו את יכולות העבודה שלכם.

את נתוני ה –EXIF  תוכלו לראות במצלמה וגם בקובץ עצמו אחרי שהעברתם אותו למחשב.

אם תיקחו את התמונות שצילמתם ותציצו בנתוני ה –EXIF  אתם תגלו שבצילום נוף המצלמה השתמשה בצמצם סגור ע"מ ליצור עומק שדה גדול יותר, בצילום פורטרט המצלמה השתמשה בצמצם פתוח ע"מ ליצור הפרדה מהנושא לרקע, בצילום תנועה המצלמה השתמשה במהירות תריס גבוהה ע"מ לגרום להקפאת תנועה ובצילום לילה המצלמה השתמשה בחשיפה ארוכה ע"מ להכניס יותר אור.

האם מצבי סצנה הם הפתרון?

מצבי הצילום האלו הם מצבים אוטומטיים לחלוטין והם ברירת מחדל לצלם המתחיל מינוס. במצבים אלו המצלמה מחליטה לעשות פעולה כזו או אחרת כי אמרתם לה שכרגע אתם רוצים לצלם נוף / פורטרט / פרח וכו'. אז היא החליטה לסגור צמצם בצילום נוף אבל היא לא יודעת אם אתם עם חצובה או לא ואם אתם רוצים חשיפה ארוכה או לא. ובצילום פורטרט היא לא יודעת אם אתם רוצים צמצם פתוח מאוד או טיפה יותר סגור. את הנתונים האלה רק אתם יודעים וכאן נכנסת היצירתיות והידע שלכם כצלמים.

מצבי צילום חצי אוטומטיים

במצלמות המקצועיות וגם במצלמות ה"כניסה" קיימים מצבי צילום חצי אוטומטיים הנותנים לנו שליטה מעולה על הצילום. שליטה זו דורשת הבנה אך מורידה מאיתנו התעסקויות בזמן הצילום כך שאם -לצורך העניין- אתם מצלמים עכשיו ילדים מתרוצצים תצלמו על מצב "עדיפות סגר" וכך תוכלו להגדיר בעצמכם את מהירות הסגר ע"מ להקפיא תנועה ולאפשר למצלמה להשלים את החשיפה ע"י כך שהיא תבחר את מפתח הצמצם בעצמה.

מצב זה נקרא S במצלמות ניקון ו –TV  במצלמות קנון.

לעומת זאת – אם אתם מצלמים תמונה בה תרצו שליטה בעומק השדה צלמו במצב "עדיפות צמצם". כך תוכלו להגדיר את מפתח הצמצם בעצמכם ולאפשר למצלמה להשלים את החשיפה ע"י כך שהיא תבחר את מהירות הסגר בעצמה.

מצב זה נקרא A במצלמות ניקון ו – AV במצלמות קנון.

אם אתם מעוניינים להרחיב את הידע שלכם בנושא החשיפה את מוזמנים לקרוא את המאמר הזה.

2. קחו את הפוקוס בידיים שלכם

פוקוס אוטומטי הוא אחד החידושים היותר טובים בעולם הצילום של ה – 50 שנים האחרונות. כמובן שהיו עוד הרבה חידושים מעולים כמו המעבר לצילום דיגיטלי אבל בהחלט אפשר לומר שהפוקוס האוטומטי שינה את הדרך בה צלמים עובדים. תארו לכם את הימים בהם היה פוקוס ידני בלבד והשליטה בפוקוס הייתה אך ורק בעזרת טבעת הפוקוס שיושבת על העדשה. תוסיפו לכך את העובדה שאתם מצלמים בסרט צילום (Film) וכל צילום לא טוב עולה לכם כסף.. נשמע מבאס אה? אבל הצלמים של הימים ההם לא ידעו משהו אחר אז הם למדו לצלם בהתאם למגבלות הקיימות ובנוסף הם היו זהירים יותר ומדויקים יותר אבל בסופו של דבר פוקוס ידני יצא מהאופנה בתחום צילום הסטילס וזה בגלל העובדה שהתמקדות לוקחת זמן אפילו לאדם מיומן. קשה מאוד לעקוב אחרי הנושא שלך עם פוקוס ידני וסביר להניח שאם אתם תצלמו בפוקוס ידני ייצאו לכם יותר תמונות מטושטשות מתמונות חדות.

אז הבנתם שאני בעד הפוקוס האוטומטי.. טוב, אני לא מאמין שיש מישהו שלא אוהב אותו אבל בכל דבר אפשר למצוא יתרונות וחסרונות. מערכת הפוקוס האוטומטית תהיה טובה יותר בהתאם לדגם המצלמה שלכם. במצלמות המקצועיות קיימת מערכת פוקוס חכמה מאוד לעומת המצלמות הקומפקטיות ששם היא מוגבלת יותר.

כיצד עובדת מערכת הפוקוס האוטומטית?

כדי להבין כיצד לשלוט על הפוקוס שלכם אתם לפני הכל צריכים לדעת איך המערכת הזו עובדת והאמת שזה די פשוט. מערכת הפוקוס של המצלמה שלכם יודעת לזהות ניגודיות בפרטים הקטנים וברגע שהיא מזהה אותם היא נועלת עליהם את הפוקוס. אם נתמקד על איזור ללא ניגודיות הפוקוס ינוע הלוך ושוב ללא תוצאה משביעת רצון.

לצורך העניין אם אנחנו נתמקד על עץ אז מערכת הפוקוס תזהה את הפרטים הקטנים בעץ וכך תתמקד עליו אך אם ננסה להתמקד על קיר לבן – העדשה שלכם תשנא אתכם.

במקרים כאלה וגם במקרים של תנאי תאורה חלשים ייתכן ותצטרכו לעזור למצלמה בעזרת טבעת הפוקוס. לכן היא עדיין קיימת שם אם התכוונתם לשאול.

שיטות הפוקוס הקיימות

1. פוקוס ננעל

AF-S במצלמות ניקון ו- One shot במצלמות קנון.

פוקוס ננעל הוא המצב ה"רגיל" שבו כולנו משתמשים. במצב זה, אנו ננעל על הנושא המפוקס שלנו באמצעות חצי לחיצה על המחשף. מרגע זה הפוקוס לא יזוז לשום מקום כל עוד האצבע שלנו נשארת בחצי הלחיצה. מצב זה הוא המצב האולטימטיבי והשימושי ביותר כאשר אתם רוצים קודם להגדיר את נקודת הפוקוס ואז לקבוע את הקומפוזיציה ולמקם את הנושא מחוץ למרכז התמונה.

במצב פוקוס ננעל המצלמה לא תצלם אם היא לא תמצא פוקוס.

2. פוקוס עוקב

AF-C במצלמות ניקון ו- Al Servo במצלמות קנון.

במצב זה אנחנו נשתמש כאשר אנו נרצה לצלם נושאי צילום המתרחקים או מתקרבים מהמצלמה. מרגע שנתמקד על הנושא שלנו -כל עוד האצבע שלנו נשארת במצב חצי לחיצה- המצלמה תעקוב אחר אותו נושא שהתמקדנו עליו.

מתאים מאוד לצילום במסיבות, עיתונות וצילומי ספורט. שם הנושאים שלנו נמצאים בתנועה.

במצב זה המצלמה תצלם בכל מקרה גם היא לא מצאה פוקוס.

3. פוקוס אוטומטי

AF-A במצלמות ניקון ו- Al Focus במצלמות קנון.

על המצב הזה אני מספר לכם רק כדי שתדעו לא להשתמש בו. במצב הזה הפוקוס הוא אך ורק במרכז הפריים והמצלמה עושה החלטות בעצמה. היא תבחר באובייקט במרכז הפריים, תתמקד עליו ואם הוא ינסה לזוז היא תעקוב אחריו. הבעיה היא שרוב הזמן המצלמה תבוא נגד הרצונות שלכם ותתחיל להתמקד על דברים הכי לא קשורים.

אל תנסו את זה בבית!

נקודות מיקוד

אם יש לכם מצלמת DSLR אתם בטח שמתם לב שיש לכם יותר מנקודת פוקוס אחת ואתם יכולים להזיז אותה בעזרת הג'ויסטיק או החצים לאן שתרצו. ככל שדגם המצלמה שלכם מתקדם יותר כך יהיו לכם יותר נקודות פוקוס.

Camera focusing screen

האמת, שזו אופציה נחמדה והכל אבל זה די נשאר כגימיק לתחרותיות של יצרני המצלמות כי צלמים מקצועיים לא באמת זקוקים לזה.

הסיבה העיקרית לכך היא שהמצלמה הכי טובה בלמצוא פוקוס במרכז הפריים ובמיוחד בתנאי תאורה חלשים. אם תתמקדו תמיד על מרכז הפריים אתם תתרגלו לזה די מהר. פשוט תתמקדו על הנושא שלכם כאשר הוא במרכז הפריים ולאחר מכן -כשהאצבע עדיין בחצי הלחיצה- תחזרו לקומפוזיציה שאתם רוצים.

אני מבטיח לכם שזו אופציה מהירה ומדויקת יותר.

3. השתמשו בפיצוי חשיפה

מד האור של המצלמה הוא כלי נהדר אבל בהרבה מקרים קשה לסמוך עליו. כמו מערכת הפוקוס האוטומטית במצלמה, גם מד האור עובר שדרוגים ושיפורים במהלך הזמן והופך להיות מדויק יותר אך לא משנה מה יהיה- המצלמה לא תמיד תוכל לעשות זאת נכון. מד האור מותאם לכך שהוא יביא כל נקודה שנמדוד ממנה אור לגוון אפור 18% – שהוא מרכז הסקאלה בין שחור ללבן. אם נבין איך המערכת הזו עובדת אז נוכל "לעזור" למצלמה להגיע לתוצאות טובות יותר.

הדרך הנכונה ללמוד על פיצוי חשיפה היא החוויה והניסיון. אני יודע שזה לא ממש מועיל לכם כרגע אך ככל שתתנסו בזה יותר כך תהיו טובים יותר. בשלב מסוים בקריירה שלכם כצלמים בטוח שמעתם/תשמעו לפחות פעם אחת שאם אתם מצלמים בשלג אתם צריכים להשתמש בפיצוי חשיפה חיובי מבלי לדעת את הסיבה לכך באמת אך כדי להבין את ה"למה" אתם צריכים, לפני הכל, להבין את ה"איך".

אז מה זה בעצם מד אור, מהו פיצוי חשיפה ואיך הם עובדים?

מד אור הוא התקן חכם מאוד היושב בתוך המצלמה ויודע לקרוא את האור המגיע אליו ובכך לומר לנו או למצלמה מה תהיה החשיפה הנכונה כדי שהתמונה לא תהיה כהה מדי/בהירה מדי.

בואו נסתכל רגע על הסקאלה של מד האור כפי שהיא מופיעה במצלמה:

A-3

מהי חשיפה נכונה?

נתחיל מכך שאין באמת מושג כזה חשיפה נכונה ושם מומלץ יותר הוא "חשיפה מומלצת". חשיפה מומלצת מבחינת המצלמה זה כאשר הסמן נמצא באפס (כפי שמופיע בתמונה) ששם כאמור היא הביאה את הנקודה ממנה מדדנו אור לגוון של 18% אפור. אם אנו עובדים על מדידת אור כללית (ברירת המחדל של רוב המצלמות) המצלמה תיקח ממוצע של כל הגוונים הקיימים בפריים ותביא אותם לגוון ממוצע של 18% כדי להגיע לחשיפה טובה. אך מה אם צילמנו אובייקט שחור או לבן?

באובייקט שחור המצלמה תראה אובייקט כהה והיא תרצה להביא אותו להיות אפור, מה שיבהיר לנו משמעותית את שאר הפריים לכן במצב זה אנו נצטרך לעשות פיצוי חשיבה שלילי (ע"מ להכניס פחות אור ממה שהמצלמה קבעה) כדי לתקן את ראיית המצלמה ולהחזיר שחור את הגוון המקורי שלו.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

אותו הדבר לגבי נושא לבן והדוגמא האידיאלית לכך זה צילום נוף מושלג. במצב כזה המצלמה תראה שיש מלא אור בפריים ותודיע לנו על כך בצורה כזו שהלבנים ייצאו בעצם – אפורים. ע"י כך היא תחשיך לנו את שאר הפריים. במצב זה נצטרך לעשות פיצוי חשיפה חיובי (ע"מ להכניס יותר אור ממה שהמצלמה קבעה) כדי לתקן את ראיית המצלמה ולהחזיר ללבן את הגוון המקורי שלו.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

אין זה משנה אם אתם עובדים על מצב ידני מלא או על מצב חצי ידני/חצי אוטומט. כך או כך תוכלו לעשות פיצוי חשיפה. במצב הידני תוכלו לעשות זאת ישירות דרך גלגלת הצמצם ו/או התריס ובמצב חצי ידני/חצי אוטומט תצטרכו ללחוץ על כפתור פיצוי החשיפה שהסמן שלו הוא: -/+ תוך כדי סיבוב הגלגלת.

היסטוגרמה

דבר שיעזור לכם להבין את עקרון החשיפה מאוד מהר זה היכרות עם ההיסטוגרמה שלכם. אני מבין שאולי זה נשמע לכם כמו סינית אבל זה די פשוט. בכל מצלמה שמכבדת את עצמה קיימת היסטוגרמה שמציגה  את מצב החשיפה שלכם. בחלק מהמצלמות אתם יכולים לראות את ההיסטוגרמה לפני הצילום כך שאתם יכולים לקבל מושג כללי על מערך הגוונים בתמונה עוד לפני שצילמתם אותה ובחלק מהמצלמות ניתן לצפות בהיסטוגרמה רק לאחר צילום התמונה. כך או כך – אתם יכולים ללמוד ממנה הרבה.

ככה זה נראה.

LEVELS 1

החלק הימני של ההיסטוגרמה מתייחס לגוונים הבהירים בתמונה, החלק השמאלי מתייחס לגוונים השחורים ביותר והמרכז מתייחס לגווני הביניים.

בואו נסתכל על התמונה הבאה ונבחן את ההיסטוגרמה שלה.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

בהיסטוגרמה של התמונה הזו אתם יכולים לראות מצד ימין שיש לנו גוונים בהירים, מעט גוונים בהירים מאוד וכל שאר הפריים נוטה לגווני ביניים ומעט מאוד שחורים אטומים (הצד השמאלי ביותר). ז"א שיש כאן חשיפה טובה עם המון פרטים

בואו נסתכל על תמונה נוספת:

צילום: תומר אלמקייס

בתמונה הזו יש לנו הרבה גווני ביניים אך שימו לב שההיסטוגרמה מראה לנו משהו חשוב.. מצד ימין היא מראה לנו שהבהירים צריכים להתבהר (פיצוי חשיפה חיובי) ומצד שמאל שהכהים צריכים להתכהות. אתם יכולים לנחש שהבהירים זו השמלה שאותה אני אוהב ככה ולא יותר בהיר מזה והכהים הם הצללים שלנו והאזורים החשוכים בתמונה שגם אותם אני אוהב ככה.

כשאתם תהיו ערניים למה שקורה בהיסטוגרמה שלכם אתם תקבלו הרבה יותר מידע על התמונה שלכם ומה אתם צריכים לעשות ע"מ לשפר אותה..

ודוגמא טובה לכך היא תמונת הכלבה מלמעלה. אם הייתי מצלם אותה עם מדידת האור של המצלמה מבלי לתת פיצוי חשיפה שלילי הייתי מקבל היסטוגרמה שמראה לי שיש הרבה גוונים אפורים בתמונה והרבה מאוד גוונים בהירים וזה לא טוב כי הכלבה היא שחורה וחשיפה לא נכונה גם תבהיר לי מאוד את צבע הכלבה וגם תשרוף לי את כל הרקע. לכן השתמשתי בפיצוי חשיפה שלילי ובמצב כזה ההיסטוגרמה מראה לי הרבה שחורים, מעט אפורים ומעט בהירים.

יכול להיות שייקח לכם זמן להתרגל לזה ויכול להיות שגם תוותרו על זה לגמרי כי במסכי המצלמות בנות ימינו אפשר לקבל המון מידע על התמונה רק מלהסתכל עליה אבל אין ספק שהידע והניסיון עם ההיסטוגרמה ישפר את ההישגים שלכם.

סיכום

שלושת העקרונות הכתובים למעלה הם פשוטים מאוד. אני מבטיח לכם שאם תיישמו כל אחד מהם עוד היום – אתם תוכלו להיות צלמים הרבה יותר טובים כבר ממחר.

נכון שהעניין דורש הבנה והתעסקות טכנית אך אי אפשר ממש להצליח בתחום מסוים אם לא מבינים אותו עד הסוף.

צילום הוא תחום ענק תרתי משמע והוא מכיל בתוכו המון מידע אמנותי, טכני, פסיכולוגי, מתמטי ופיסיקלי והדרך להיות צלם טוב עוברת דרך המון למידה והתנסויות גם בתחומים האלו.

מקווה שהייתי קריא גם הפעם.

אם הרגשתם שהפוסט הזה סגר לכם פינות אז תשתפו אותי ממש כאן מתחת לפוסט.

אם יש לכם חברים המתעניינים בצילום אל תשכוו לשתף איתם את שלושת העקרונות הללו. אולי גם להם זה יעזור 🙂

אז עד הפעם הבאה שנתראה,

תהיו יצירתיים.

תומר.

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט: