ארכיון דצמבר 2016

האם יצא לכם לראות תמונה בקיר הפייסבוק שלכם ולזהות מיד מי צילם אותה מבלי שראיתם את שמו של הצלם? אם התשובה היא כן, אז לאותם צלמים שזיהיתם את עבודותיהם יש סגנון צילום אישי, כזה שהם פיתחו במהלך השנים, והוא שייך רק להם.

אחרי שכתבתי את הפוסט על הצילום כשפה ויזאולית, ואיך השפה הזו עוזרת לנו לבטא את עצמנו כאמנים, חשבתי שיהיה נכון לתת במה גם לנושא הכל כך מעניין הזה שנקרא סגנון צילום אישי.

סגנון צילום אישי הוא אחד ההיבטים המרתקים והמתגמלים ביותר של הצילום, הגביע הקדוש של הצלמים, והיעד שכל צלם חולם להגיע אליו. סגנון הצילום האישי הוא תעודת הזהות של הצלם, ובמילים אחרות – טביעת האצבע האישית שאותה הצלם חותם על כל תמונה.

פיתוח סגנון הצילום האישי משתנה מאדם לאדם, והוא מושפע מגורמים רבים. עבור חלק מהצלמים יהיה זה עניין פשוט, והם יגיעו אליו באופן טבעי ומהיר יחסית, אך עבור החלק השני, העניין עלול להיות תהליך מתמשך המלווה במאבק של מספר שנים ולא מעט שינויים בדרך.

אצלי סגנון הצילום התפתח לאט יחסית, ולדעתי הוא עוד ממשיך להתפתח. זה התחיל מכך שכצלם מתחיל אני התאמצתי מאוד להיות כמו כולם, לנסות את כל תחומי הצילום האפשריים ופחות להיות קשוב לעצמי ולמה שאני באמת אוהב.
בשלב מסוים, תמונותיהם של אחרים הפכו להיות עבורי מקור השראה בלבד ולא מודל לחיקוי. כך הייתי מסוגל לדעת באמת מי אני כאמן ומה אני אוהב באמת. בשלב הזה, הסגנון האישי התחיל להתפתח ולאט לאט לבסס את עצמו.

ישנם צלמים שיש להם סגנון אחד, חד וברור, בעוד שאחרים עשויים לפתח סגנונות דומיננטיים נוספים.

הגורמים המשפיעים על סגנון הצילום

סגנון צילום אישי יכול להיות מוגדר על ידי מספר רב של גורמים. זו יכולה להיות בחירת הנושאים שלכם, הדרך בה אתם מאירים אותם, זוויות הצילום, נקודת המבט, חיתוכים, צבעוניות, טווח הגוונים שאליהם אתם נמשכים, סגנון עיבוד התמונות וכדו'..

הצלמים הגדולים בעולם זכו לפרסום רב בעיקר בזכות סגנון הצילום הייחודי שלהם שאיתו הם הלכו עד הסוף.

אנסל אדמס התפרסם בעיקר בזכות תמונות הנוף בשחור לבן שצילם בעזרת הפרפקציוניזם הטכני הידוע שלו.

צילומים: אנסל אדמס

הנרי קרטייה ברסון, מי שנחשב לאחד מאבות הצילום התיעודי, התפרסם בזכות סגנונו האנושי והספונטני ובזכות היכולת שלו להבחין בהיבטים הפחות מוכרים של חיי היומיום. הוא שבר כללי צילום רבים על מנת ללכוד את הרגע המכריע.

צילומים: הנרי קרטייה ברסון

אלכס ליבק מוכר בזכות צילומי הרחוב המאוד ספונטיים שלו, קרבתו למצולמים והכנסת הומור מתחכם לתמונותיו.

צילומים: אלכס ליבק

ישנם לא מעט צלמים עם סגנונות צילום ייחודיים, כאשר לכל אחד מהם יש גישה אישית לחיים בכלל ולצילום בפרט. בכל אחד מאיתנו קיימת הגישה הזו, אנחנו רק צריכים להבין אותה, להרגיש אותה ולהביא אותה לידי ביטוי בתמונות.

כדי להיות קשובים לעצמכם ולהגיע לסגנון ייחודי משלכם, אתם צריכים לעבוד על עצמכם קצת יותר למשך תקופה מסוימת – שכאמור, יכולה להיות קצרה או ארוכה. זה אמנם תלוי בכם, אבל אין צורך להיות בלחץ ולמהר להגיע לזה.

לפניכם ריכוז של השלבים החשובים שעזרו לי לפתח את סגנון הצילום שלי במהלך הזמן. אני מקווה שהם יעזרו לכם להיות קשובים יותר לעצמכם וליצור לעצמכם את סגנון הצילום האישי שלכם.

1. הביטו בעצמכם ותשכחו את מה שכולם עושים

בתחילת דרכי, חשבתי שאהיה צלם טבע ונופים, מכיוון שתמיד אהבתי את הטבע. הסתכלתי על תמונותיהם של אחרים תוך כדי הזלת ריר, ורציתי להיות כמוהם. לימים, נחשפתי לתחומי הצילום השונים והלכתי קצת לאיבוד. לאט לאט נפתח בפניי עולם כל כך גדול ומורכב ולא ידעתי מה אני רוצה מעצמי. צילמתי כמעט כל דבר אפשרי.. צילומי נוף, צילומי פנים ואדריכלות, צילומי מוצרים דוממים בסטודיו, צילום אנשים על היבטיו השונים ועוד.. רציתי לטרוף את עולם הצילום, ולהיות צלם "כללי", כזה שיודע לעשות הכל.

בשלב מסוים, הבנתי שתמיד היה חשוב לי שיהיה איזשהו פן אנושי בתמונות, ובהרבה מקרים ניסיתי להכניס את אותו פן אנושי למרות שהאדם נעדר פיזית מהתמונה. כאן הבנתי שהמקום שלי הוא כנראה צילום אנשים, וזו הייתה התחלה מעולה לפיתוח הסגנון האישי שלי. אבל אתם חושבים שכאן זה נגמר? ממש לא.. צילום אנשים הוא ענף רחב מאוד, כך שמצאתי את עצמי מתלהב מתמונות של תינוקות תלויים על ערסלים או מקופלים בתוך סל בתנוחת צפרדע, ובו זמנית אני מתלהב מצילומי רחוב, עיתונות ופורטרטים מרגשים.

כשניסיתי להשוות בין העבודות שלי לעבודות של אחרים, הבנתי משהו מאוד חשוב.. בחלק מהתמונות שלי אני מצליח להביא איזשהו פן אישי, ובחלק השני אני מנסה להיות כמו האחר – ופשוט נכשל בזה. מצאתי את עצמי הולך לאיבוד בתוך ים של זהויות והתחלתי לערבב בין מה שאני באמת אוהב לבין מה שהלקוחות רוצים.

העניין הוא, שכל הצלמים בעלי הסגנונות האישיים פשוט לא עושים את מה שכולם עושים, וזה מה שמבדיל אותם מכל אחד אחר.

כשהבנתי את זה, אני התחלתי לעקוב אחרי יותר צלמים ולקחת מהם השראה בלבד. צלמים רבים שאני עוקב אחריהם מתעסקים בז'אנר שונה לגמרי משלי, אבל מעקב אחרי העבודה שלהם רק מזכיר לי את החשיבות של להיות אמיץ ושונה.

צילום: תומר אלמקייס

2. נסו להיזכר בנקודת ההתחלה

יעזור לכם מאוד להבין איך התשוקה שלכם לצילום נולדה, ולשמור את הזיכרון הזה היטב בתוך ההארדיסק שבמח שלכם.
עבור רבים מאיתנו, התשוקה לצילום החלה כתהליך אישי כלשהו.. עבור אחרים, התשוקה הזו החלה מהתבוננות בתמונות של צלם או צלמים מסוימים. אותו ניצוץ ראשוני, הוא זה שבסופו של דבר ישפיע על אופי הצילום שלכם ויגרום לכם לא להפסיק לחקור את המדיום הזה.

אז מי או מה הדליק בכם את הניצוץ לצילום? האם זו חוויה אישית שחוויתם? האם ראיתם תמונה שריתקה אתכם בעיתון, בספר או בפייסבוק? אולי זו תערוכה מעניינת שבה השתתפתם?
אני מכיר אנשים שהגיעו לצילום בעקבות משבר או חוויות אישיות שעברו, כאלו שהגיעו לצילום בעקבות בעיות רפואיות, וגם כאלו שדווקא העניין הטכני שבצילום ריתק אותם. כל אחד מאלו שרשמתי ישפיע בצורה אחרת על סגנון הצילום של הצלם.. הצלם שהתחיל לצלם בעקבות משבר או חוויה אישית, יפתח סגנון צילום מרגש, בעוד הצלם שמתעניין בפן הטכני יפתח סגנון טכני, פרפקציוניסטי וכמעט שנטול רגש.

לפעמים מדובר במספר גורמים שמתחברים יחד וזה יכול להיות קשה לשים את האצבע דווקא על נקודה ספציפית אחת שהשפיעה יותר מהכל.

אצלי עניין הצילום היה חבוי במשך שנים.. עוד מילדותי אהבתי לצלם ולתעד על מנת שיישארו לי זיכרונות מתקופות שלא יחזרו, ובאמת כך היה. כמובן שלתמונות שלי מאותה תקופה לא היה שום פן אמנותי או רצון לכך, מכיוון שלא ידעתי בכלל על קיומה של אפשרות זו.

העניין החל להתחמם במהלך השירות הצבאי שלי, אותו רציתי לתעד כדי שיישאר לי זיכרון להראות לילדים. הניצוץ עצמו קרה במהלך מלחמת לבנון השנייה, בה מצאתי את עצמי מתייחס לצילום כשפה ויזואלית ומנסה להעביר מסרים דרך התמונות שצילמתי. במשך שנה לאחר המלחמה חקרתי את עולם הצילום ככל יכולתי, קניתי מצלמה דיגיטלית פשוטה בתקציב שהיה לי והתחלתי לצלם משפחות של חזירי בר בבסיס, שקיעות וזריחות, פרחים, חברים לנשק ומה לא.. כל זה נעשה מתוך חוסר הבנה מוחלט בעולם הצילום ותוך כדי לימוד יומיומי, בעיקר מאתר ויקיפדיה ומקריאת מאמרים בודדים שהסתובבו ברשת.

מאז המלחמה – עברתי, למדתי וניסיתי המון.. אבל הנה, 10 שנים לאחר מכן הגלגל מסתובב, ובסופו של דבר אני צלם תיעודי שמחפש לספר סיפור בעזרת רגעים מרגשים תוך כדי שימוש בצילום כשפה ויזואלית. אולי, אם הייתי קשוב לעצמי יותר במהלך הזמן, יכולתי לחסוך לעצמי המון זמן של ניסויים ותהיות ולהגיע למקום שלי מהר יותר.

מאז שהבנתי את המקום שלי בצילום ואת מה שאני באמת אוהב, אני שם לב שאני מביא את זה איתי לכל נושא שאני מצלם, בין אם זה נושא דומם או אנושי, מבוים או ספונטני.

צילום: תומר אלמקייס

3. תסתכלו על התמונות שלכם

חזרתם מיום צילום? תכינו לעצמכם קפה ותעברו על התמונות שצילמתם, זה יעשה לכם טוב. אני מכיר הרבה צלמים שלא מרבים להסתכל על התמונות שהם מצלמים, ובעיניי זה זלזול מהותי בעבודה של עצמם, מכיוון שכך הם לעולם לא יוכלו להבין את הטעויות שלהם או מה הם באמת אוהבים בתמונות שהם מצלמים.

אני חושב שצלם חייב להסתכל על כל התמונות שהוא מצלם, כי רק ככה הוא יוכל לתקן את עצמו ולפתח את הסגנון האישי שלו. אני הבנתי את זה כשנאבקתי עם תיקון התמונות שלי בפוטושופ, כדי להגיע לתוצאה נורמאלית.. בכל פעם שתיקנתי תמונה, כעסתי על עצמי שאני לא מצליח להגיע לתוצאה טובה כבר בזמן הצילום, ובפעם הבאה כבר היה שיפור ניכר.. ככה לאט לאט ביססתי את עצמי, ועד היום אני מסתכל על כל התמונות שאני מצלם, ומי שמכיר אותי יודע שמדובר בלא מעט.

4. תעבדו קשה כדי לפתח את הסגנון שלכם

מדי פעם הביטו על עבודות שלכם מהעבר ותנסו להרגיש את השינויים שעברתם בתקופות מסוימות. תכינו לכם תיקייה עם אוסף התמונות המועדפות עליכם ביותר, כאלו שתרצו לשתף בפייסבוק, להראות לחברים, להציג באתר האישי, לתלות על הקיר בסלון וכדו'.

הביטו בתמונות האלה ושימו לב לכל פרט, ולו לקטן ביותר. הנה כמה דברים שכדאי לקחת בחשבון:

נניח שאתם אוהבים לצלם ילדים.. האם הם ילדים או בני נוער? מה הם עושים כאשר אתם מצלמים אותם? האם אתם תופסים אותם בפעולה כלשהי או שאתם מעדיפים לביים אותם כרצונכם? האם אתם אוהבים לצלם אותם בפנים או בחוץ?
מה לגבי אורך המוקד של העדשה? האם אתם אוהבים לצלם כאשר אתם קרובים לנושאים שלכם או רחוקים מהם? האם אתם אוהבים לכלול קצת רקע כדי לחזק את הסיפור או שאתם מעדיפים להתמקד בפורטרט ולהוציא את הרקע מפוקוס? מהן זוויות הצילום המועדפות עליכם? האם בתמונות שלכם יש יותר דגש רגש או יותר על יופי?

עכשיו תחשבו על תאורה.. באיזו שעה של היום צולמו התמונות שהכי אהבתם? האם התאורה בה השתמשתם היא קשה ויוצרת צללים או שהיא תאורה מפוזרת ואחידה? מהו מיקום התאורה ביחס לנושא שלכם?

האם יש צבע או טווח גוונים מסוים ששולט בתמונות שלכם (זה גם תלוי בסגנון העריכה)? האם הצבעים בתמונות שלכם מאוזנים או שיש סטייה לכיוון החם/קר? אתם יכולים לגלות פתאום שרוב התמונות שאהבתם במיוחד הם בשחור לבן, או עם כיווני תאורה מסוימים.

כל האלמנטים שהזכרתי (ועוד..) תורמים לסגנון הצילום שלכם. ברגע שאתם תזהו אותם, אתם יכולים להתחיל להתרכז בסגנון הייחודי שלכם על ידי הדברים שמרגשים אתכם באמת.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

5. אל תשוו את עצמכם לצלמים אחרים ואל תעתיקו מהם

יהיה לכם קשה מאוד לא להשוות את העבודה שלכם עם צלמים אחרים, את זה אני יודע.. אבל הניתוק הזה ישפיע מאוד על הפן האישי שבצילום שלכם. פעם הייתי מבלה שעות רבות מהזלת ריר על עבודותיהם של צלמים אחרים ובתסכול רב שאני לא יודע לצלם כמוהם. בשלב מסוים הבנתי שהפתגם הידוע "הדשא של השכן ירוק יותר" הוא נכון גם כאן, ועשיתי הפרדה בין השראה לבין העתקה.

בסופו של דבר יהיה לכם קשה למצוא נתיב משלכם כאשר אתם עסוקים בלטייל בנתיב של האחר.

בבקשה, אל תנסו להיות משהו שאתם לא! ואל תנסו להתאים את עצמכם לסגנון צילום שהוא לא באמת אתם, זה רק ישאיר אתכם מתוסכלים ומאוכזבים מעצמכם. במקום לנסות להעתיק את מה שמישהו אחר עשה, תשאלו את עצמכם מה יש בתמונות שלו שכל כך קוסם לכם? האם זה מצבי הרוח? הצבעים? התאורה? קחו את ההיבטים האלה ותשלבו אותם בתוך התמונות שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

6. בקשו עזרה

האם אתם חברים באיזושהי קבוצה או מועדון צילום רציניים? האם אתם מכירים אנשים רציניים בתחום שיוכלו לתת לכם ביקורת ולענות לכם על שאלות? אם יש לכם כאלו שמבינים בעולם הצילום ויחד עם זאת יכולים להיות לכם לאוזן קשבת למחשבות, לשאלות ולרעיונות שלכם, אז תנצלו את המומנט. אל תתביישו לבקש עזרה, מקסימום זה יצליח. בימינו זה לא קשה בכלל, יש המון קבוצות צילום בפייסבוק ובפורומים אחרים ברשת. תמצאו לכם את הפורומים או הקבוצות שבהם יש צלמים טובים, תשתפו איתם את התמונות שלכם, תתייעצו ואפילו תצאו למפגשי צילום קבוצתיים. ההיכרות עם צלמים חדשים תעשה לכם טוב. לפעמים אנחנו קרובים מדי לעבודה שלנו כדי לראות דברים מסוימים, ולכן עזרה מאדם אחר יכולה לתת לכם משוב מצוין. בקשו מהם לתאר את העבודה שלכם בשלוש מילים, אתם תופתעו עד כמה אתם יכולים ללמוד על עצמכם.

אחד ההיבטים היותר טובים של לימודי צילום זה הפן של ביקורת העבודות.. בפועל, עם קצת רצון וקצת יכולת – כולנו יכולים ללמוד לצלם באמצעות שוטטות ברשת בצירוף תרגול. ללימודי צילום יש ערכי מוסף נוספים. אחד מהם זו האפשרות לקבל ביקורת מקצועית, אמיתית וכנה! אני זוכר שכשהגשתי את אחד הפרויקטים שלי בלימודים, המרצה הביט בעבודה שלי וידע באיזה תמונות התאמצתי להגיע לתוצאה טובה ובאיזה מהתמונות זה בא לי טבעי. הוא גם ידע לזהות את התשוקות והחולשות שלי, משהו שלא הבנתי ולא הכרתי קודם לכן. יש מצב שאם לא הייתי נמצא באותו שיעור ספציפי, אז לא הייתי מגיע לאיפה שאני היום.

צילום: תומר אלמקייס

7. צלמו הרבה. אל תפסיקו לצלם

התרגול יביא אתכם לשלמות, וימקד יותר את סגנון הצילום שלכם. אתם יכולים להתחיל בפרויקט יומי או שבועי.
אם אתם לא יודעים מה לצלם אז אתם יכולים להצטרף לאתגרי צילום בקבוצות בפייסבוק, הם יעזרו לכם.

קחו תמיד צעד אחד קדימה מאזור הנוחות שלכם ותנסו דברים חדשים. כשאני עובד מול לקוח, אני קודם כל מצלם את התמונות ה"בטוחות", אלה שאני מרגיש בטוח לגביהן ושיספקו את רצונו של הלקוח. ברגע שיש לי את התמונות האלה, אני מרשה לעצמי לנסות משהו חדש.

לפעמים זה אומר שאני מנסה עדשה חדשה או הגדרות אחרות במצלמה, ולפעמים זה עניין של קומפוזיציה או תאורה. אני הכי אוהב לחפש דרכים חדשות להאיר את המצולמים  שלי ולחפש קומפוזיציות חדשות. אני תמיד מנסה דרכים חדשות להבליט את הנושאים שלי, על ידי מסגור תמונה, קווים מוליכים, תכנון אדריכלי וכדו'. שימוש באלמנטים הויזואליים האלו הם חלק בלתי נפרד מהצילום שלי היום, והם לא היו שם אם לא הייתי דוחף את עצמי לנסות.

צילום: תומר אלמקייס

שיעורי בית לסיום

על מנת שתוכלו ליישם את הכתוב מעלה, אני רוצה לסיים עם משימה פשוטה שיכולה לתת לכם סיפתח נהדר למציאת סגנון הצילום שלכם. זו משימה פשוטה מאוד שכל אחד מכם יכול לעשות כבר עכשיו.

1. בחרו את 10 התמונות האהובות עליכם ביותר (זה ייקח קצת יותר זמן). אלו יכולות להיות תמונות שלכם או תמונות של צלמים אחרים.
2. רשמו 3 מילים המתארות את אוסף התמונות הללו בכללותו.
3. השתמשו ב-3 המילים האלו כנקודה למציאת סגנון הצילום שלכם.

גילוי סגנון הצילום האישי שלכם הוא לא כל כך מורכב כמו שהוא נשמע. העניין הוא שהיום אנחנו חשופים להמון תמונות ולהמון צלמים ברשת, ובאופן טבעי אנחנו גם מושפעים מהם. תציבו לעצמכם את הגבול הדק שבין השראה להעתקה, וצאו לדרך חדשה שבה אתם קשובים לעצמכם ולמה שאתם באמת אוהבים.

לסיום, אשמח מאוד להקשיב לדעתכם על הפוסט, ואתם מוזמנים לשאול שאלות ולשתף אותי במחשבות ובלבטים שלכם.

אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה ובקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן.

להתראות בפוסט הבא 🙂