חשיפה כפולה בצילום – המדריך המלא
חשיפה כפולה -והכוונה לתמונה אחת בה משולבות 2 חשיפות (או יותר) שונות- זו טכניקת צילום רבת שנים שבפועל החלה כתאונה, כמעט כמו הצילום עצמו.
בשלבים המוקדמים יותר של עידן סרטי הצילום, לאחר צילום התמונה היה נדרש להזיז את קטע סרט הצילום שעליו צולמה התמונה האחרונה, על מנת להכניס קטע סרט חדש שאינו נגוע באור כדי לצלם עליו את התמונה הבאה.
הבעיה היא שכאשר אתם נדרשים לבצע את הפעולה הזו לאחר כל תמונה, קל מאוד לשכוח את העניין הזה.
כך הגיעה לעולם החשיפה הכפולה.
מה שקרה בעצם זה דבר פשוט. סרט הצילום נחשף לאור פעמיים ב-2 חשיפות שונות. זאת אומרת שאותו קטע סרט הכיל 2 תמונות שישבו אחת על השנייה.
לא תאמינו עד כמה שזה יכול להיות מדהים!
חשיפה כפולה בצילום. צילום: תומר אלמקייס.
כמובן שבאיזשהו שלב המציאו מנגנון שמזיז את סרט הצילום מיד לאחר צילום התמונה, אבל גם זה לא היה קיים בכל המצלמות ועדיין לא מעט צלמים (ואני ביניהם) נפלו בזה.
בימינו, כשהכל עובד בצורה דיגיטלית, אז הדברים לא עובדים אותו הדבר.. על מנת ליצור חשיפה כפולה בעזרת המצלמה ולא בעזרת פוטושופ, אנחנו נצטרך שלמצלמה שלנו תהיה את האפשרות הזו.
כואב הלב, אבל לפעמים העולם המודרני משכיח מאיתנו טכניקות ישנות וטובות שבאמת יכולות להנעים את זמננו כצלמים.
יחד עם זאת, היום אני רואה יותר ויותר צלמים שמנסים להגיע למחוזות הרטרו ולהחזיר מעט את סגנונות העבר.
אז בואו נטעם מעט מהטכניקה הישנה והמיוחדת הזו שאני באמת כל כך אוהב.. זו שיכולה לקחת אתכם למקומות חדשים של יצירתיות בציור באור.
אז קדימה 🙂
שיטות מסורתיות של ריבוי חשיפות
אם אנחנו לא יכולים לעשות את הפעולה הטכנית הזו במצלמה דיגיטלית, אז איך בכל זאת נוכל ליצור חשיפות כפולות?
אז אם במצלמה שלכם ישנה הגדרה העונה לשם Multiple Expoture (או משהו דומה), הרווחתם! אם לא, אתם תצטרכו ליצור זאת באמצעות חשיפה אחת ארוכה, וגם פלאש יכול להועיל לכם כאן.
כל מה שאתם צריכים זה לוקיישן חשוך שבו תוכלו לבצע חשיפה ארוכה של 10-15-30 שניות (כרצונכם), ושהתמונה עדיין תהיה כהה.
למה כהה אתם שואלים?
מכיוון שאם התמונה כהה, אז אתם תוכלו להאיר נושא מסוים עם פלאש מספר רב של פעמים כאשר בכל פעם הוא נמצא במקום אחר בפריים, וכך ליצור "אפקט" דומה לזה של החשיפה הכפולה.
טכניקה זו משמשת לעיתים צלמי אדריכלות על מנת להאיר חלקים שונים בסצנה עם מקור תאורה אחד ובחשיפה אחת.
כפי שאתם יכולים להבין, החיסרון הבולט כאן זה העניין שהפריים צריך להיות חשוך, וזה רוב הזמן יגביל אותנו. למרות זאת, טכניקה זו יכולה להיות מאוד יעילה, במיוחד אם משתמשים בפלאש במצב Strobe (ריבוי הבזקים) כדי להקפיא תנועה מספר רב של פעמים בפריים בודד.
ממש כמו בתמונה הזו שבה תנועת הקלף הוקפאה מספר רב של פעמים בעזרת הפלאש.
אם אנחנו מדברים על תאורת יום נורמאלית, הדרך היחידה ליצור חשיפה כפולה היא על ידי הרכבת פילטר ND שמשמש כמעין משקפי שמש לעדשה על מנת להוריד סטופים בחשיפה. במילים אחרות – הוא מחשיך את הפריים, ובכך מאפשר לנו ליצור חשיפה ארוכה שתאפשר לנו לכסות את העדשה ולזוז מהר למקום אחר כדי לצלם את הפריים הבא.
במקרה הזה יש לא מעט חסרונות שאתם יכולים להבין אותם לבד. החיסרון הבולט זה העניין של המגבלה. אם אני רוצה לצלם 2 חשיפות במקומות שונים או בהפרשי זמן גדולים יותר, אז זה לא אפשרי. מה גם שנעלמת האפשרות להקפיא תנועה ללא עזרתו של הפלאש.
מעבר לכך, החיסרון המשותף ל-2 השיטות האלה זה שהן מסתמכות על הצטברות של עוד ועוד אור על החיישן, וכך בעצם קל לנו יותר לייצר תמונות שרופות, אלא אם כן אנחנו עושים חישוב מדויק של כמות הפלאשים פר חשיפה ומודדים את האור בצורה מדויקת, כי תוך כדי הצילום אין לנו שום מושג מה קורה. התוצאה רק בסוף.
השיטות המודרניות לחשיפה כפולה
חלק מהמצלמות הדיגיטליות מציעות אפשרות ממש ממש טובה לריבוי חשיפות, והאמת היא שזו לא רק דרך לשחזר את הטכניקה הישנה, אלא גם (ובעיקר) פותח בפנינו אופקים חדשים של יצירתיות. כשאני מצלם חשיפות כפולות אני הכי מרגיש "צייר עם מצלמה". כאן, יותר מהכל, יש חשיבות רבה לכל פרט, מהבהיר ועד לכהה, מהחד ועד למטושטש.
אם הייתה טעות, אז פספסתם תמונה. כבר קרה לי לא מעט פעמים שחיכיתי כמה דקות בין תמונה לתמונה, עם תכנון מלא, אבל בלת"מ של הרגע האחרון הרס הכל. זה קורה. והידיעה הזו היא זו שתגרום לכם להשקיע וליהנות יותר מתהליך הצילום עצמו.
לענייננו, אם המצלמה שלכם נוצרה בשנים האחרונות, אז סביר להניח שקיימת בה האפשרות הזו. אתם רק צריכים לבדוק בספר המצלמה או פשוט לעיין קצת בתפריט שלה ולחפש את צמד המילים Multiple Expoture או משהו דומה לזה. כל יצרן עשוי לקרוא לזה בשם אחר, אבל בפועל מדובר באותה פעולה.
בהגדרה זו אתם יכולים לבחור את מספר החשיפות שאתם רוצים לצלם על קובץ תמונה אחד. מממ מעניין 🙂
דבר נוסף שטוב לדעת – בקנון ישנה אפשרות לבחור תמונה שצולמה במצב רגיל (לא במצב חשיפה כפולה) ולצלם עליה תמונה נוספת. לדעתי, זו אופציה מעולה. בניקון זה קל יותר, שם הם נותנים את האפשרות לבחור 2 תמונות מהכרטיס ולשלב ביניהן. זה טוב למצבים שבהם אתם מתכננים את החשיפות הכפולות שלכם, אבל רוצים לבצע את החיבור לאחר מכן בצורה מבוקרת יותר אך עדיין דרך המצלמה.
חוץ מזה, השיטה הכי אידיאלית זו השיטה הפשוטה והידועה. פשוט לצלם תמונה על תמונה, לתכנן טוב וליהנות מהתהליך!
כך או כך, אל תתנו למצלמה שלכם להקל עליכם יותר מדי..
הצילום בפועל
בשביל לקבל את התוצאות הטובות ביותר, אתם תצטרכו לצלם 2 סצנות ניגודיות. כך, האור מתגבר על החושך ואתם נשארים עם רישום מעניין.
התמונה הבאה משלבת תמונת סילואט (צללית) של המצולמת, יחד עם תמונה של הנוף. הניגודיות בין התמונות היא זו שגרמה לתוצאה הסופית להיראות כך .
כאשר התמונות השתלבו להן יחדיו, האזורים המוארים גברו על האזורים החשוכים והכל השתלב לתוצאה הזו.
חשיפה כפולה בצילום. צילום: תומר אלמקייס.
זכרו שכאשר אתם קונים מצלמה, אם קיימת בה אפשרות ריבוי החשיפות, אז היא תהיה מוגדרת על ברירת מחדל כלשהי של כמות חשיפות. לכן מומלץ להיכנס להגדרות המצלמה ולהגדיר את מספר החשיפות שאתם רוצים. אני לרוב משתמש ב-2 חשיפות ולא יותר, כי אחרת אני יכול למצוא את עצמי מביט מול עומס יתר של פרטים שלא באמת ראויים להצגה, אבל כמובן שזה אפשרי וההעדפה הזו היא אישית.
ומה לגבי החשיפה?
אולי חלקכם לא חשבו על זה, אבל אשתדל לעשות את זה בשבילכם. דמיינו לעצמכם שאתם חושפים חיישן בחשיפה נכונה. קיבלתם תמונה טובה, אני מניח. אבל מה יקרה כאשר תצלמו 2 תמונות, אחת על השנייה, כאשר שתיהן בחשיפה נכונה?
נכון, קיבלתם תוצאה של חשיפת יתר בסטופ אחד. לכן, זכרו שאם אתם מצלמים 2 חשיפות, אז אתם צריכים שהתמונות תהיינה בחשיפת חסר של סטופ אחד מהחשיפה שאותה אתם רוצים. כך גם אם אתם מצלמים 4 חשיפות, אז אתם צריכים שכל תמונה תהיה בחשיפת חסר של 2 סטופים, וכן הלאה..
כמובן שאתם יכולים להקל על עצמכם ולצלם במצב עדיפות צמצם או עדיפות תריס. המצלמה, חכמה שכזו, תדע מהי כמות החשיפות שאתם מתכננים לעשות ותדאג להביא לכם חשיפות חסר בהתאם. ושוב, גם כאן אני ממליץ לכם להמשיך לצלם על מצב צילום ידני M ולשלוט על הכל באופן מוחלט.
חשיפה כפולה בשלב העריכה
נכון שזה אולי הדבר האחרון שאנחנו רוצים, כי אין ספק שהאוטנטיות של הטכניקה היא אחד הדברים החשובים בכל העניין הזה, אבל לפעמים אנחנו נרצה או נצטרך עבודה מבוקרת יותר.
האמת שלפעולת עריכה זו נכון יותר לקרוא פוטומונטאז', אבל לדעתי היא עדיין יכולה להיקרא חשיפה כפולה אם התמונות צולמו למטרה הזו.
גם כאן, התוצאות הטובות ביותר תתקבלנה כאשר יש 2 פריימים ניגודיים. במצב כזה, האזורים המוארים מתגברים על האזורים החשוכים וכך נוצרת הרמוניה מעניינת בין הפיקסלים.
שיר אורדו, זמרת. צילום: תומר אלמקייס.
התמונה הזו קצת מורכבת מבחינת העשייה שלה, אבל לא משהו מסובך מדי.
מדובר בשילוב של 2 תמונות:
- תמונת הרקע שצולמה בחשיפה של 2 שניות מהיד, וזאת על מנת ליצור מריחת תנועה מבוקרת.
צילום: תומר אלמקייס.
- התמונה של שיר אורדו המוכשרת שצולמה מהיד בחשיפה של 2 שניות עם תנועה מבוקרת ומתוכננת בשילוב של פלאש ותאורה רציפה.
צילום: תומר אלמקייס.
שתי התמונות חוברו להן יחדיו בתכנת פוטושופ כאשר שכבה יושבת על שכבה עם ההגדרה Screen.
בנוגע ליצירתיות
לאחר שבדקתם את האפשרויות העומדות בפניכם בנוגע לריבוי חשיפות, אתם יכולים להתפנות ולחשוב על השינויים שאתם רוצים שיהיו בין התמונות שלכם. ושאני מדבר על שינויים, אני מדבר על שינויים ממשיים בין תמונה לתמונה. אתם ממש יכולים לצלם 2 תמונות שונות לחלוטין מבחינת הכל (חשיפה שונה, עדשה שונה, מיקום שונה וכדו') ובכך ליצור לעצמכם עולמות חדשים.
כך, לדוגמא, אתם יכולים לצלם תמונה אחת שהיא מאקרו ולשלב עליה תמונת נוף או שאתם יכולים לצלם תמונה אחת עם פוקוס ותמונה אחת בלי פוקוס. האפשרויות כאן הן באמת אינסופיות, והדרך להגיע לתוצאות מרשימות לא קשה במיוחד.
בדוגמא הבאה, מדובר בשילוב של 2 תמונות. האחת צולמה בחשיפה ארוכה ללא פלאשים חיצוניים ועם תנועת יד לקבלת מריחה, והתמונה השנייה צולמה בחשיפה קצרה יותר עם פלאשים חיצוניים. דבר זה גרם להבלטה של הנושא שנמצא בחזית הפריים.
חשיפה כפולה בצילום. צילום: תומר אלמקייס.
הדוגמאות הבאות שייכות לצלם יגאל גיאת, אמן מוכשר מאוד וחבר טוב.
התמונות צולמו בטורונטו בשנת 2003 במצלמת פילם ונסרקו במחשב על מנת להביא אותן אל המסכים.
כל תמונה משלבת צילום של אותו פריים, פעם אחת עם פוקוס ופעם אחת בלי פוקוס.
צילום: יגאל גיאת.
צילום: יגאל גיאת.
צילום: יגאל גיאת.
מדהים כמה קסם אפשר להכניס פתאום לתמונות..
עכשיו אני רוצה להתגאות בתלמיד מוכשר שלי שצילם את התמונות האלה במסגרת פרויקט הסיום של קורס יסודות הצילום בהדרכתי, כאשר כל תמונה מורכבת מ-2 תמונות שונות המכילות סיטואציות שונות. העבודה נעשתה בצורה מבוקרת ומתוכננת כאשר כל תמונה צולמה בנפרד וחוברה יחד עם התמונה המתאימה לה.
צילום: גיל בן הדור.
צילום: גיל בן הדור.
סוף דבר
הצילום עצמו התחיל כסוג של "פוקס". רגע אחד של תשומת לב והופ, הנה אנחנו כבר 2000 שנה אחרי, נהנים ממצלמות העתיד 🙂
תתפלאו, אבל עוד הרבה טכניקות צילום נוצרו מתוך תאונה או פוקס.
החשיפה הכפולה היא רק אחת מאותן טעויות שבהחלט ניתן לברך עליהן "מודה אני", אך היא בהחלט יכולה לקחת את החלק האמנותי שבכם כמה צעדים קדימה ולשדרג אותו.
בחשיפות כפולות, אתם באמת יכולים לעוף עם הרעיונות שלכם לאן שאתם רוצים, רק אל תשכחו להתחשב תמיד בסיפור של התמונה ובשילוב יצירתי של חשיפות, כי בסופו של דבר אנחנו מציירים עם האור.
חברים, הגענו לסיום, ושוב אני שמח מאוד שקראתם אותי. זה באמת כיף כל פעם מחדש!!!
אז אני באמת מחכה לתגובות ולשיתופים שלכם כי כל תגובה ושיתוף ממלאים לי את המצברים וגורמים לי לכתוב עוד 🙂
אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה, אז אתם מוזמנים לעשות זאת כעת ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.
נתראה, כמובן, בפוסט הבא 🙂
