דלג לתוכן

משחקי הצללים: כך תיצרו תמונות סילואט מושלמות

אני מתאר לעצמי שכבר ראיתם בעבר תמונות צללית של זוג מחובק בשקיעה או של איזה מבנה יפה. בטח גם חלקכם תהו מדוע התמונות האלה נראות כל כך רומנטיות ומסתוריות, ואולי גם עברה לכם מחשבה בראש על אופן יצירת התמונה.

בעקבות הפוסט האחרון שכתבתי על צילום מול השמש, מספר אנשים שאלו אותי גם על צילום סילואט, מה זה בכלל, ואיך יוצרים אותו. אז החלטתי שהפעם אכתוב על הנושא הזה בצורה מפורטת, ואביא בפניכם את כל מה שאתם צריכים לדעת על צילומי סילואט.

מהו סילואט?

מקורה של המילה סילואט הוא בלועזית (Silhouette), ומשמעותה: "צללית". באמנות, מונח זה מתאר יצירה אמנותית שבה הנושא מוצג כצללית כהה ונטולת פרטים.
בהמרה לצילום, אנחנו מדברים על מצב שבו הנושא שלנו מוצב לפני אור חזק מאוד – בדרך כלל אור השמש, אך לא מחייב. במצב זה, אם לא נשתמש בעזרים מלאכותיים כגון פלאש או עריכה דיגיטלית, אנחנו לא נוכל לקבל תוצאה ברורה גם של הרקע המואר וגם של הנושא שלנו. מה שאנחנו כן נוכל לקבל זו תוצאה של רקע ברור ונושא כהה, או נושא בהיר ורקע "שרוף" (או בהיר מאוד).

זאת אומרת שלשם יצירת צללית אנחנו לא זקוקים לעזרים חיצוניים מלבד מצלמה ועדשה.

צילום סילואט מוכר בדרך כלל בצילום בשקיעה או בשעת הקסם כאשר השמש נמצאת למטה והיא מפיקה צבעים נעימים למראה, אך הוא יכול להתבצע גם במקומות אחרים כגון בתוך הבית מול חלון מואר, או בתנאים אחרים כגון שימוש באמצעים מלאכותיים.

סילואט בשקיעה. צילום: תומר אלמקייס

סילואט בשקיעה. צילום: תומר אלמקייס

סילואט בבית. צילום: תומר אלמקייס

סילואט בבית. צילום: תומר אלמקייס

עבודה במצב צילום ידני

מהבחינה הטכנית, צילום סילואט ידרוש מאיתנו לעבוד עם מצלמה בעלת שליטה מלאה על החשיפה שלנו. אז לפני הכל, תעבדו על מצב צילום ידני (M), ותקבעו בעצמכם את הגדרות הצמצם, התריס וה-ISO.

אז למה בעצם לצלם במצב צילום ידני? מכיוון שבמצב אוטומטי המצלמה תבצע חשיפה ממוצעת על מנת לקבל חשיפה מאוזנת של הפריים. זה עלול לבוא על חשבון ISO גבוה ונתוני צמצם ותריס שאתם לא מעוניינים בהם. ובלי קשר, זה לא יביא לכם את התוצאה שאתם רוצים.

תעבדו על ISO 100-200, תחליטו על מפתח הצמצם בהתאם לעומק השדה שאתם רוצים, ותקבעו את מהירות התריס בהתאם. אם אתם מצלמים בצמצם סגור וזקוקים ליותר אור, אז תעלו את ערך ה-ISO בהתאם.

כשאתם קובעים את מהירות התריס, זכרו את כלל האצבע שאומר שערך מהירות התריס לא יהיה קטן יותר מאורך המוקד, ובכללי שהוא לא ירד מ-1/60. זאת על מנת לקבל תמונה חדה ללא מריחות הנובעות כתוצאה מרעידות הידיים. זאת אומרת שאם אתם מצלמים באורך מוקד 100 מילימטר, אז תצלמו במהירות תריס של 1/100 לכל הפחות. אם אתם מצלמים עם מצלמת קרופ, אז תצטרכו להתחשב בכך ש-100 מ"מ על קרופ X1.5 זה 150 מ"מ, ועל קרופ X2 זה 200 מ"מ, ובכך תתאימו את מהירות התריס בהתאם.

מדידת אור בצילום סילואט

נתחיל מכך שאת מד האור תעבירו למצב SPOT (מדידת אור נקודתית). במצב זה אתם יכולים למדוד אור מנקודה ספציפית בפריים מבלי להיות מושפעים מהתאורה שמסביב, ולכן זהו המצב האידיאלי לעבוד איתו כשמצלמים סילואט.

b2

את קריאת האור מומלץ לקחת מהאזור המואר שבפריים, שהוא למעשה הרקע שלנו.
בצילום סילואט בתוך הבית מול חלון, תיקחו את קריאת האור מהחלון על מנת לקבל פרטים ברקע ולהצליל את הנושא.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

אם אתם מצלמים בשקיעה, אז אני ממליץ שתיקחו קריאת אור מהאזור שמסביב לשמש ולא מהשמש עצמה, מכיוון שמדידת אור מהשמש תניב לכם תוצאה כהה מאוד שבה רק השמש נראית בבירור. ואולי יתכן מאוד שזה מה שאתם רוצים וזה בסדר גמור, כמו בתמונה הזו לדוגמא.

מדידת אור מהשמש. צילום: תומר אלמקייס

מדידת אור מהשמש. צילום: תומר אלמקייס

אם אתם אוהבים לצלם בצמצמים סגורים מאוד, אז מומלץ שתיקחו אתכם חצובה כדי שתוכלו לעבוד על מהירויות תריס איטיות יותר.

למרות מה שאולי למדתם על פלאש מילוי, הפעם אתם לא תצטרכו אותו. אם תצטרכו אותו, זה מהסיבה שתרצו ליצור תמונות סילואט מדהימות באמצעות פלאש, אבל זה נושא לגופו שעליו אדבר בהמשך הפוסט.

חפשו צורות וקווי מתאר של אלמנטים שונים

מכיוון שבצילום סילואט נושא הצילום שלנו נטול פרטים, אז אנחנו נביט עליו באופן שונה מבדרך כלל. לדוגמא, אם אתם מצלמים אדם, אז אין טעם שפניו ייפנו לכיוון המצלמה, וגם אין טעם להתייחס להבעות פניו. במקום זאת, העמידו אותו כך שפניו פונות הצידה, ובכך אתם תצלמו את קווי המתאר של פניו ולא איזה גוש שחור סתמי שאולי יזכיר לכם ראש אבל לא יהיה ממש דומה לו.
אם אתם מצלמים מבנה כלשהו, אז תחפשו את הזווית שמדגישה את הצורה שלו. בצילום אנשים, אתם יכולים ליצור סיפורים ממשיים, מסקרנים, רומנטיים ומסתוריים. נצלו את זה כדי ליצור תמונות סילואט שיגידו עליהם "וואוו".

ספרו את הסיפור. צילום: תומר אלמקייס

ספרו את הסיפור. צילום: תומר אלמקייס

לא פעם נתקלתי בצלמים המצלמים תמונות סילואט של זוג ואומרים להם להתנשק. אני מניח שאחרי ההסבר שלי על קווי המתאר, אתם יכולים לנחש איך נראית התוצאה. גוש שחור ותו לא!
במקום זאת, אתם יכולים להעמיד את הזוג זה מול זו, מביטים אחד על השנייה ומבלי ליצור מגע באזור הפנים (אם המגע הוא קל ומבוקר, זה יכול להיות בסדר). בכך אתם תקבלו סילואט מושלם, עם קווי מתאר יפים וזוג מאוהב בשקיעה..

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

בשורה התחתונה – קווי המתאר והצורות, הם אלו שיתנו לצופה את המידע והמשמעות לגבי נושאי הצילום שלכם.

תתנסו ותטעו

צילום סילואט ידרוש מכם ללכת קצת נגד רצונות המצלמה שלכם, ואולי גם נגד חוקים מסוימים שלמדתם עד היום. זה יהיה בסדר גמור אם לא תצליחו לצלם תמונת סילואט טובה בפעם הראשונה, אבל זה באמת עניין כל כך פשוט שרק ידרוש מכם מעט תשומת לב ודיוק.
המזל שלכם הוא שיש לכם מסך במצלמה, והניסוי והטעייה לא יצטרכו לקחת זמן רב. צלמו תמונה אחת עם חשיפה ראשונית שאתם חושבים לנכון, תסתכלו עליה, תבחנו אותה ותשנו בהתאם. אני מניח שהתמונה השנייה כבר תהיה טובה יותר.

צילום סילואט עם תאורה מלאכותית

טוב, אז אם הגעתם עד לכאן, ואולי בכל זאת תחליטו לקחת אתכם פלאש או פנס לצילומים, אז ברור שאסביר לכם גם איך להוסיף מעט תבלינים לתמונות שלכם באמצעות תאורה מלאכותית.

לצורך הבנה- תאורה מלאכותית היא מקור תאורה שאינו טבעי. ז"א שזה יכול להיות פלאש, פנס, פנסי רחוב, פנסי מכוניות, תאורת מסיבה וכדו'..

יצירת סילואט באמצעות תאורה מעשית

תאורה מעשית היא בעצם תאורה מלאכותית הנתונה לשליטתנו, כגון פלאש או פנס.
הפלאש הוא מכשיר כל כך קטן וחמוד, והוא יכול לקחת את התמונות שלכם צעד אחד קדימה למקומות אחרים לגמרי.

יצירת סילואט עם פלאש לא תגביל אתכם בשעות של היום, מכיוון שבתאורה מלאכותית אתם לא צריכים להיות תלויים בחסדיה של השמש. למעשה, מומלץ מאוד שהאזור שבו אתם מצלמים לא יהיה מואר באור השמש, מכיוון שאתם רוצים תמונה שבה הפלאש הוא מקור האור היחיד שלכם. זאת אומרת שללא הפלאש התמונה צריכה להיות כהה לגמרי (טסט שאתם צריכים לעשות לפני שהדלקתם את הפלאש).

יצירת סילואט באמצעות פלאש יכולה להיעשות בשני דרכים, ואלו הם:

אפשרות אחת היא שהפלאש יאיר את הרקע ובכך אתם תקבלו צללית של הנושא.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

האפשרות השנייה היא לכוון את הפלאש כך שיאיר את המצולם מאחור, ובכך אנחנו בעצם יוצרים תמונה מאוד מעניינת שבה האור מגיע מזווית נגדית למצלמה, וכל מה שחוסם אותו מתקבל כצללית.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

בחושך מוחלט ניתן להגיע לתוצאות דומות עם פנס, וטוב שהוא יהיה בעצמה חזקה.

סילואט עם פנס. צילום: תומר אלמקייס

סילואט עם פנס. צילום: תומר אלמקייס

אני לא נכנסתי כאן לפן הטכני של עבודה עם פלאש, מכיוון שזהו נושא לגופו שעליו הקדשתי בעבר פוסט שלם. לכן, אם אתם עדיין לא יודעים עדיין איך לעבוד עם פלאש ברמה הטכנית, אז אתם מוזמנים לקרוא את המדריך המלא לצילום עם פלאש.

צילום סילואט באמצעות תאורה מלאכותית זמינה

כשאני אומר "תאורה מלאכותית זמינה", אני מתכוון לתאורה שאינה טבעית, אך זו תאורה שלא אנחנו יצרנו, אלא כזו שזמינה עבורנו ברחוב, במסיבות ואפילו בתוך הבית. צילום בתאורה כזו יכול לספר לנו המון על האווירה של התרחיש או של המקום בו צולמה התמונה.

בדומה לצילום סילואט באור השמש, גם כאן אנחנו זקוקים רק למצלמה ועדשה. אה, וגם למעט יצירתיות.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

כמה מילים לסיום

סילואט משמש לא מעט אמנים ביצירות שלהם. ניתן לראות את השימוש בו בתמונות, בציורים, באיורים, בקולנוע, ואפילו בפסיפסים.
לכאורה, צילום סילואט הוא צילום די פשוט מבחינה טכנית, וצילמו תמונות כאלה עוד מימים ימימה. אני מניח שאתם מכירים התמונה המפורסמת שבה צללית של אדם מחזיקה את השמש. זה רעיון נחמד אבל נדוש, נכון? אז תשתדלו לא להיות בנאליים מדי, תיקחו את הסילואט למחוזותיכם היצירתיים ותצלמו תמונות טובות ומעניינות.

חברים, עד כאן להפעם. אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה ובקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן.

שתפו אותי בתגובות שלכם, אשמח לדעת מהן התובנות שלכם מהפוסט ומהצילומים שצילמתם.

נתראה בפוסט הבא 🙂

כך תצלמו מול השמש ותצאו מזה בחיים

כשלומדים צילום, לומדים בין היתר על עדשות, על המרכיבים שלהן, על היתרונות שלהן, וכמו כן גם על החסרונות שלהן. אחד הנושאים המוזכרים תמיד כשמדברים על עדשות זהו ההבהק (Flare) אשר נוצר בצילום מול אור חזק. למעשה מדובר בסטייה אופטית, ויש סיכוי טוב שמישהו אמר לכם פעם שאם יש לכם את זה בתמונה אז התמונה הרוסה.

אחד מהמדדים המוכיחים כי העדשה שברשותכם היא בעלת אופטיקה טובה, זו היכולת שלה להניב תוצאות טובות מול אור חזק, ומהסיבה הזו יצרני העדשות מקפידים כל כך על הנושא הזה ואפשר לומר שהם יוצאים מגדרם על מנת לייצר עדשות שאינן גורמות להיווצרות ה-Flare.

אם כך, המסקנה היא כי הבהק הוא דבר גרוע, נכון? ואולי גם צילום מול אור חזק?

טוב, אז לא באמת…

לפני שאני הולך לספר לכם למה קודמיי לא ממש בסדר עם זה, ולמה היצרניות כל כך מקפידות על הנושא הזה, תנו לי רק לומר לכם כי ללמוד להימנע מבעיות אלה דווקא יכול לעזור לכם מאוד בהתחלה. זה בסך הכל נכון לומר כי טשטוש, ניגודיות גבוהה או הבהק ה-Flare יכולים להרוס את התמונה שלכם אם אתם לא מודעים למה שאתם עושים. אבל ברגע שאתם מבינים ויודעים מה שאתם עושים, אתם בהחלט יכולים להכליל את שלושת ה"שגיאות" האלו בתמונות שלכם, והם בהחלט יכולים להוסיף לכם המון לעומק היצירתי ולאווירה של התמונה.

היום אדבר אתכם על צילום מול אור אחורי, מתי להשתמש בו בצורה יעילה וכיצד.

כאשר ההבהק יבוא לנו בטוב

אפשר לומר שתאורה אחורית והבהקי ה-Flare הם שם דבר כרגע, ובמיוחד בצילום חתונות. אני מאמין שראיתם לא מעט תמונות של זוגות המצולמים בשעות אחר הצהריים המאוחרות עם אור זהוב מסביבם. איך הרגשתם כשהסתכלתם על התמונה? אני מניח שעברה לכם בראש אווירה רומנטית, חלומית ואולי גם מעוררת קנאה.

הנה תזכורת:

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

אם כן, מדוע אתם חושבים שאתם מרגישים כך?

התשובה לכך היא מאוד פשוטה: האור.

אז נכון, האור הוא תשובה להמון תמונות נהדרות, ואתם לא יכולים לקבל תמונה מדהימה ללא שימוש מושכל באור, אבל סוג האור המסוים הזה שקיים בשעת הקסם הוא זה שנותן לתמונות האלה את התבלין החם והרומנטי. ואם האור הזה מגיע מאחורי המצולם (מול המצלמה) הוא יכול לעשות פלאים, אבל ייתכן מאוד שעד היום אתם בכלל נמנעתם ממנו..

תאורה אחורית מתקשרת מאוד גם לצילום צלליות – שם יש הבדלי תאורה קיצוניים בין הרקע לבין הנושא, ובמצב כזה אנחנו יכולים לקחת קריאת אור מהרקע ובכך להשאיר את הנושא כצללית.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

מצב זה (של צילום צללית) יכול לקרות גם בטעות, כאשר אנחנו מצלמים על מצב צילום אוטומטי, בו המצלמה רואה את כמות האור שבסצנה ומחליטה לחשוף בהתאם.. לכן, כאשר אתם מצלמים בתאורה אחורית, תוותרו על ההגדרות האוטומטיות או החצי אוטומטיות של המצלמה שלכם. פשוט תעבדו על מצב ידני (M) וצאו לרגע מצורת העבודה עם כפתור פיצוי חשיפה, כי לא רק שזה לא יתרום לכם – זה ישגע אתכם.

האור האחורי

תמונות כאלו מצולמות בדרך כלל בשעות אחר הצהריים במהלך שעת הזהב, אם כי ניתן להגיע לאותן תוצאות גם בשעות הבוקר, שכן שעת הזהב מופיעה גם שם (זוכרים?).

ישנן כמה סיבות לכך שהשעה הזו ביום עובדת כל כך טוב בתמונה. הסיבה הראשונה היא כי במהלך זמנים אלו האור רך ומפוזר יותר, ובכך הוא תורם מאוד לתמונות שלנו. אבל הסיבה שבגללה אתם צריכים לצאת בשעות האלו ולצלם בסגנון התאורה הזה, זה מכיוון שאתם צריכים את השמש במיקום נמוך בשמיים על מנת שתוכלו לצלם כאשר השמש נמצאת באותו גובה של הנושא שלכם. כשהיא שם, אתם תוכלו להשתעשע איתה המון.. תוכלו ליצור צלליות והבהקים, ובכך תוסיפו המון קסם לתמונות שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

ברוב הזמן, אתם הולכים להציב את הנושא שלכם כך שהשמש נמצאת מאחוריו במלואה או בחלקה, וזה מהסיבה שאם אתם תכניסו את כל השמש לפריים, אתם עלולים להציף את התמונה באור ולקבל את התוצאה שאתם פחות רוצים. אתם יכולים למקם את הפריים שלכם כך שהשמש מוסתרת על ידי מבנה, עץ או אדם, ואז לזוז מעט ימינה או שמאלה, לתת לשמש להציץ ופשוט לצלם את התמונה שאתם רוצים ברגע שהשמש במיקום הרצוי.

טוב להשתמש בשיטה הזו שגם נותנת לכם אפשרות שליטה טובה יותר במיקום השמש בפריים, וגם שומרת על העיניים שלכם מקרינת השמש החזקה.

הגדרות

תתחילו מכך שהמצלמה שלכם מכוונת על מצב ידני (M). זכרו, כי במצב הזה אתם צריכים לסמוך על מחוון מד האור של המצלמה שלכם (זה שנמצא בתוך עינית המצלמה, בדרך כלל למטה) ולהיעזר בו על מנת להגיע לחשיפה טובה.

כך נראה מחוון מד האור שבעינית המצלמה:

Camera viewfinder - vector

תפקידו לומר לנו מהו מצב החשיפה שלנו.. אם הסקאלה הולכת לכיוון ה- "+", זה אומר שאתם בחשיפת יתר, ובמילים אחרות – המצלמה חושבת שהתמונה שלכם מוארת יותר מכפי שהיא אמורה להיות. אם הסקאלה הולכת לכיוון ה- "-", זה אומר שאתם בחשיפת חסר, ובמילים אחרות – המצלמה חושבת שהתמונה שלכם חשוכה יותר מכפי שהיא אמורה להיות.

לדוגמא: אם הסמן נמצא על המספר +1, זה אומר שאתם בחשיפת יתר של סטופ אחד. ואם הוא נמצא בקווים שבין 0 ל- +1, זה אומר שאתם ב- +1/3 או +2/3 של חשיפה (בתיאום).

הדבר שבאמת חשוב להבין כאן זה שצילום בתאורה אחורית עלול לבלבל את מד האור של המצלמה ולהטעות אתכם. הנתונים המוצגים בסקאלת מד האור רק מספרים לכם את מה שהמצלמה חושבת שיקרה אם תצלמו בנתונים אלו, אבל זה לא בהכרח אומר שאתם תקבלו תוצאה שגויה. זכרו כי מערכת מדידת האור של המצלמה מצביעה לכם על נתון מסוים שלא תמיד נכון עבורכם, במיוחד בצילום בתאורה אחורית ששם המצלמה רואה המון אור ויכולה לבלבל אתכם. לכן אתם צריכים להבין את מערכת מדידת האור כדי לדעת לשלוט בחשיפה שלכם.

בכל פעם שאתם תכוונו את המצלמה שלכם לשמש, המצלמה תחשוב שאתם הולכים לצלם תמונה חשופה ביותר מדי אור. יש לה סיבה טובה לחשוב כך מכיוון שזה נכון שהרבה אור נכנס למצלמה, ותפקידו של מד האור להתריע על כך.

אבל לפעמים אנחנו רוצים תוצאה אחרת לגמרי.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

במקרה שבו אנחנו רוצים לקבל את התאורה הזהובה, החלומית והרומנטית הזו, אנחנו קודם כל נעבוד על מצב מדידת אור נקודתית (SPOT) על מנת שנוכל למדוד אור מנקודה ספציפית מבלי להיות מושפעים מהתאורה החזקה שמסביב. את קריאת האור תיקחו מהנושא שלכם. אולי זה לא ייתן לכם את התוצאה המדויקת ביותר, אבל זה יהיה מקום מצוין להתחיל. אחרי שהקשבתם למד האור וכיוונתם את החשיפה, ייתכן שתקבלו תוצאה מעט בהירה יותר מכפי שאתם רוצים, מכיוון שהמצלמה חושבת שיש מעט מאוד אור בנקודה שממנה אתם מודדים. במצב כזה כוונו את מד האור שלכם למינוס 1/3 או 2/3 כדי לקבל תוצאה טובה יותר. אם אתם מצלמים ב-RAW, או אם למצלמה שלכם יש טווח דינמי גדול, אז אתם יכולים לכוון את מד האור שלכם למינוס סטופ אחד או שניים מתחת לאפס (של מד האור). זה אולי יחשיך מעט את הנושא שלכם, אבל ייתן לכם יותר פרטים ברקע, והאור האחורי וההבהק יהיו נעימים יותר. את הנושא המעט כהה שלכם אתם תוכלו להבהיר אחרי זה בקלות בתוכנת העריכה.

רקע שטוף באור הוא די מובן באליו בסוג כזה של תמונות, אבל אתם חייבים לקחת בחשבון שלא ניתן לשחזר אזורים שנשרפו, ולכן (במצב הזה) אם אתם תצלמו במעט חשיפת חסר אתם תרוויחו יותר פרטים באזורים הבהירים. את הכהים יותר תוכלו לשחזר אחר כך. מצד שני, אם הרקע שלכם בעייתי ויש בו אובייקטים מסיחי דעת שאתם לא מעוניינים להכניס לפריים, אז תצלמו כאשר הרקע שטוף באור ובכך תוכלו "להעלים" את מה שקורה שם.

בצילומים מהסוג הזה אני מציע לכם לצלם בצמצמים פתוחים על מנת לאפשר פתח גדול יותר לכניסת אור טבעי וגם על מנת ליצור עומק שדה קטן שישפיע מאוד על האווירה של התמונה.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

דבר נוסף שחשוב להתייחס אליו זה שיהיה לכם קשה יותר לעשות פוקוס על הנושא שלכם כאשר המצלמה מכוונת אל השמש. אפשר פשוט להציב את היד לרגע מעל העדשה על מנת להסתיר ממנה את השמש. פעולה זו תסתיר את ההבהק של השמש ותאפשר לכם להתמקד על הנושא שלכם בקלות וביעילות.

על מנת לקבל את אפקט ההילה סביב הנושא שלכם, אתם תצטרכו להעמיד את המצולם שלכם על פני רקע כהה יחסית ושהשמש מאירה אותו (את הנושא) מאחור. כך תתקבל הילה סביב המצולמים שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

סוף דבר

סוג זה של צילום הוא באמת יפה ומעניין, והוא יכול לשמש אותנו בכל יום. החל מצילומי בוקים, משפחות, ילדים, זוגות, צילומי תדמית ועוד.. אבל הוא דורש התנסות. אני לא מבטיח לכם שאתם הולכים לקבל תוצאות מושלמות על הפעם הראשונה, אבל זה בסדר.. ואם בנוסף לכך תמצאו את עצמכם מנחשים את החשיפה, גם זה בסדר 🙂

אני חושב שבתור התחלה, פשוט אל תנסו לחפש את השלמות. פשוט צלמו להנאתם, תבחנו ותלמדו, ותהיו הרבה יותר מאושרים מהתוצאות שלכם. השלמות תבוא כבר אחר כך.

חברים, תודה רבה שהייתם איתי גם הפעם. אם אהבתם את הפוסט הזה, אז כמובן שאתם מוזמנים לשתף אותו בקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן. כמו כן, אם אתם רוצים לקבל את הפוסטים שלי לפני כולם אז אתם יכולים להירשם לניוזלטר שלי ותהיו הראשונים שיקבלו את הפוסטים במייל.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

4 טיפים שיוסיפו טאץ' מקצועי לתמונות שלכם

אתם מכירים את זה שאתם מצלמים קבוצה של תמונות חשובות ואחרי זה מעלים אותן למחשב בהתרגשות? הרגע הזה מזכיר לי לפעמים ימים בהם הייתי צריך לחכות מחוץ לחנות ה"פוטו" ולחכות שהפילם יפותח. רק אז הייתי יכול באמת לדעת אם התמונות שצילמתי הן בסדר. בשונה מאז, היום יש לנו מסך איכותי מאוד על גבי המצלמה, והוא נותן לנו המון מידע על הקובץ, אך אין ספק שהצפייה האמיתית היא על גבי מסך המחשב, שם אתם יכולים לצפות בתמונה ברזולוציה גבוהה ולקבל את כל המידע אודותיה. 

אז הגעתם לרגע הזה, אתם מעלים את התמונות למחשב ו- אופס.. משהו לא בסדר שם. אתם רואים את זה, אתם מרגישים את זה, אבל אתם לא ממש יכולים להצביע על הבעיה או על מה שחסר בתמונה, ואין לכם שום מושג מה לעשות בקשר לזה. כולנו היינו שם, ועדיין יכולים להיות.

כאשר אתם מרגישים שהתמונות שלכם לא מושלמות, רוב הסיכויים שחסר איזשהו מרכיב מרכזי בתמונות שלכם. ישנם לא מעט גורמים שונים שמרכיבים יחד תמונה אחת, ולכן צילום תמונות אמנותיות, יצירתיות ובעלות מראה מקצועי – זה ממש כמו להרכיב פאזל. ככל שיהיו יותר גורמים כאלה בתמונה שלכם – אתם תתחילו לשמוע יותר את המילה "וואוו".

היום, אני הולך לתת לכם ארבעה טיפים שאתם יכולים לעשות ממש עכשיו כדי להתחיל ליהנות מתמונות מקצועיות יותר.

1. לפני הכל – תחשבו על האור

ואם אתם לא מצליחים לזכור את זה, אז תקעקעו את זה על מקום שתוכלו לראות ולהיזכר (טוב, לא באמת!).

ועכשיו קצת רצינות 🙂 האור הוא המרכיב החשוב ביותר בתמונה. נקודה. לפני שאתם מחליטים על מיקום, לפני שאתם מחליטים על קומפוזיציה, ולפני שאתם מחליטים על כל דבר אחר שקשור ביצירת התמונה.

כאשר אתם מצלמים תמונה, הדבר הראשון שאתם צריכים לחשוב עליו זה על המיקום של האור ביחס לנושא שלכם, ואיך אתם יכולים להשתמש בו בצורה הכי טובה והכי חכמה שאפשר. ישנן המון דרכים להאיר את הנושא שלכם (אור קדמי, אור אחורי, אור צידי וכו'), ואתם צריכים להחליט עם איזו תאורה אתם רוצים להאיר את הנושא שלכם.

האפשרויות הן באמת אינסופיות.. הסתובבו סביב הנושא שלכם ותהיו הרבה יותר חכמים.. אולי צילום מזווית אחרת יניב לכם תוצאה מעניינת יותר מבחינת תאורה? אולי תגלו זווית שבה האור מחמיא יותר למצולם שלכם?

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

הדרך הטובה ביותר למצוא תאורה טובה – היא שימוש בעיניים שלכם. תסתובבו סביב הנושא שלכם, תסתובבו בלוקיישן שלכם, תכירו את הסביבה ואת האור שבה. אתם יכולים לצלם תמונות יצירתיות מאוד, ובזוויות שמחמיאות למצולמים שלכם, אך אם לא תשתמשו נכון באור – זה יכול ללכת לאיבוד. והכי הכי חשוב – זה לא משהו שאפשר לשנות בפוטושופ.

בגדול – אם התאורה לא מרגשת אתכם בעיניים שלכם אז היא לא ממש תרגש אתכם גם בתמונה.

הנה מספר טיפים שיעזרו לכם להתחיל:

  • עד שאתם תהיו בטוחים יותר בידע שלכם באור ובחשיפה – תמנעו מצילום בשמש קשה, במיוחד כזו של שעות הצהריים המוקדמות. הרבה יותר קשה לצלם תמונות טובות בשעות האלה בגלל המיקום של השמש בשמיים והניגודיות הגבוהה.
שמש קשה. צילום: תומר אלמקייס

שמש קשה. צילום: תומר אלמקייס

  • בימים מעוננים יהיה לכם קל יותר לצלם (גם בשעות הצהריים המוקדמות) ולהגיע לתוצאות משביעות רצון. זה מכיוון שהעננים מרככים את אור השמש ומפזרים אותו, וכך אתם תקבלו תאורה מחמיאה יותר.
תאורה טבעית ביום מעונן. צילום: תומר אלמקייס

תאורה טבעית ביום מעונן. צילום: תומר אלמקייס

  • צאו לצלם בשעת הזהב. זוהי השעה הסמוכה לזריחה והשעה הסמוכה לשקיעה. בשעה זו המיקום של השמש נמוך מאוד, והאור שהיא מפיקה הוא מדהים ומאפשר לכם להאיר את הנושא שלכם במגוון דרכים.
הקסם שבשעת הזהב. צילום: תומר אלמקייס

הקסם שבשעת הזהב. צילום: תומר אלמקייס

2. השתמשו בצמצם שלכם בחכמה

אצל צלמים מתחילים ישנן שתי טעויות נפוצות בשימוש בצמצם:

הטעות הראשונה היא שהם משתמשים בצמצם סגור כאשר הם מצלמים סצנה הדורשת צמצם פתוח. אז נכון שאם אתם מצלמים בצמצם סגור, אז התוצאה בנויה משטח גדול יותר של פוקוס, אבל זה גם הופך את התמונות שלכם לריאליסטיות מדי.. לכן זה גם יותר מתאים לצילומים מסחריים שרוצים להציג את המוצר בצורה יפה ומוכרת. אבל אם לא במסחריות עסקינן – לא תמיד יש לנו את הסיבות לצלם בצמצם סגור.

אלו שעדיין מתעקשים לצלם על מצב אוטומטי סובלים מזה יותר, מכיוון שבמצב אוטומטי המצלמה מוגדרת לכך שכל עוד היא יכולה לסגור צמצם אז היא תסגור, כדי לקבל שטח גדול יותר של פוקוס. בסופו של דבר המצלמה היא כלי שלא יודע אם אתם מצלמים נוף, פורטרט, קבוצה של אנשים או צילום תקריב של עצם כלשהו.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

הטעות השנייה היא שלפעמים הולכים רחוק מדי ומצלמים עם צמצם פתוח לסצנה שדורשת צמצם סגור, ובסופו של דבר התוצאה בנויה משטח מאוד קטן של פוקוס. זה מאוד יפה אם הפוקוס שלכם הוא נקודתי -ואני באמת אוהב תמונות עם עומק שדה רדוד- אבל זה לא יהיה שווה את זה אם אתם תפספסו את הפוקוס, ואפילו במעט.

צולם בצמצם F6.3. צילום: תומר אלמקייס

צולם בצמצם F6.3. צילום: תומר אלמקייס

בנוסף, אם אתם מצלמים פורטרט בצמצם פתוח מאוד, אתם יכולים לפספס את הפוקוס בעין אחת. לפעמים סגירת צמצם ב-1/3 או 2/3 סטופ יכולה לסדר לכם את המצב.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

בשורה התחתונה – בעזרת שימוש נכון בצמצם של העדשה, אתם יכולים להוסיף לתמונות שלכם המון טאץ' מקצועי.

תבחרו את מפתח הצמצם שלכם בהתאם לסיטואציה שבה אתם נמצאים. אם אתם רוצים עומק שדה רדוד אז תצלמו כך שאתם תוכלו לקבל "בוקה" (האזור המטושטש שמאחורי הנושא שלכם) שגם ייתן לכן ליצור הפרדה בין הנושא לרקע, אך יחד עם זאת, תוודאו שיש לכם את כל מה שצריך כדי שהנושא שלכם יהיה בפוקוס (או החלק החשוב שבו).

עכשיו אני יודע איזו שאלה רצה לכם בראש.. אז מהו בעצם מפתח הצמצם המומלץ?

אז זהו, שאין כאן נוסחה קבועה בכלל. צילום פורטרט בצמצם F1.8 יכול להיות מעניין באותה מידה כמו צילום פורטרט בצמצם F3.2. זה הכל עניין של מה שאתם רוצים או צריכים להשיג. אם אתם רוצים שעין אחת תהיה בפוקוס ושאר הפנים לא, אז ייתכן שאתם צריכים להשתמש בצמצם פתוח מאוד, אך אם אתם מעוניינים שכל הפנים יהיו בפוקוס, אז יתכן מאוד שאתם צריכים לסגור מעט את הצמצם לכיוון ה- F4 או יותר.

בנוסף – חשוב שתדעו שלא הצמצם לבדו הוא זה שמשפיע על עומק השדה שלנו. בסך הכל ישנן 5 גורמים המשפיעים על עומק השדה, ואתם מוזמנים ללמוד עליהם עוד היום!

3. שימו לב לכל דבר שקורה בסביבה שלכם

בכל פעם שאתם מצלמים תמונה כלשהי, תקשיבו לסביבה שלכם ושימו לב שאין דברים המסיחים את הדעת. זה יכול להיות כל דבר שימשוך את העין מנושא הצילום שלכם. אם מצאתם כזה, אז אתם יכולים לקחת רגע ולהזיז אותו, או לנסות לצלם מזווית אחרת שמסתירה אותו, מטשטשת אותו או פשוט מוציאה אותו מטווח הראייה של העדשה.

לפעמים, כשאני מגיע ללוקיישן מסוים, אני שם לב לכך שהמצולם שלי אינו שלם עם המקום. אני כמובן לא נלחץ מזה כי אני יודע שהוא רואה את הכל, ולעומתו – אני רואה אזורים נקודתיים ופוטנציאליים לצילום. אדם שהוא לא צלם, יביט על הסביבה ויראה לכלוך, פחים, בזנטים וכו'.. לעומתו – הצלם יראה אור, רקע, זוויות, אפשרויות להעמדה, הסתרה של אובייקטים מסיחי דעת וכו'..

פעמים רבות, למרות היותנו שמרניים מאוד, אנחנו יכולים להביט בתמונות שלנו במחשב ולגלות שפספסנו איזה שקית ניילון ברקע, או אפילו זבוב שהחליט לנחות פתאום על האף של הדוגמנית שלנו. אם לא שמנו לב לכך בזמן הצילום זה משאיר אותנו עם אופציה אחת ויחידה – להסיר בעריכה. מה שמביא אותי לכתוב לכם את הסעיף הבא.

4. תערכו את התמונות שלכם

רוב הצלמים המקצועיים יעשו מידה מסוימת של עיבוד לתמונות שלהם. למען האמת, אני לא יכול לחשוב אפילו על צלם שלא עושה.

הפוסט פרודקשן על התמונות שלכם חשוב לא רק למטרת שינוי ושיפור התמונות.. יותר מכך, הוא יעזור לכם לדעת אם התמונות שצילמתם הן טובות או לא טובות, ואם אתם זקוקים לשיפורים בעבודה שלכם. במילים אחרות – זו ההזדמנות שלכם לתת פידבקים לעצמכם.

העריכה לא צריכה להיות מטורפת, כמובן. שינויים קלים כמו איזון לבן, חשיפה, ניגודיות, רוויה, וחיתוך נכון של התמונה – יכולים לשנות הרבה בתמונות שלכם.

אחד מהדברים שאני משנן לעצמי כל יום זה שהתמונה שאני מצלם צריכה לרגש אותי עוד בזמן הצילום, ושהתוצאה לא פחות.

זכרו כי העריכה אינה צריכה לשנות את התמונה, אלא להוסיף לה מעט "תבלינים".

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

אם אין לכם תוכנת עיבוד מקצועית, אני מאוד ממליץ לכם לשים את ידיכם על אחת כזו לפחות. אתם יכולים להוריד לא מעט תוכנות עריכה להתקנה בחינם, ואתם יכולים למצוא תוכנות אינטרנטיות שדורשות רק חיבור לרשת, כמו זו.

אם אתם מעוניינים להשקיע קצת יותר בתמונות שלכם אז תיכנסו לאתר של אדובי ותרכשו חבילה של פוטושופ + לייטרום במחיר שווה לכל כיס.

סיכום

כל צלם בתחילת דרכו רוצה שלתמונות שלו יהיה טאץ' מקצועי, ושהצופים בתמונות יראו משהו אחר. לשם כך, עליכם להבין את הצילום על בוריו, וככל שתדעו יותר – כך התוצאות תדברנה בעד עצמן.

בעקבות הבלוג שאני כותב, אני מתכתב עם המון צלמים מתחילים, חובבים ומקצועיים. לא מעט פעמים קיבלתי פניות מצלמים שקיבלו "בלאק-אאוט" באמצע צילומים וכלום לא הלך להם כשורה. אם זה קרה לכם, אז אתם יודעים שזו הרגשה מאוד מתסכלת והיא יכולה להשפיע רבות על הביטחון הצילומי שלכם. כדי להימנע מאותו "בלאק-אאוט", אני ממליץ לשחרר את הכל ולהתחיל מאפס, ואז לעבור לסעיף מספר 1 – האור. החשיבה על האור תגרום לכם להתאפס ולהתחיל להתרגש מחדש.

חברים, תודה רבה שהייתם איתי. אני מאחל לכולכם שנה טובה ויצירתית, שנה בה תעלו עוד מספר שלבים בסולם ההצלחה שלכם.

אם אהבתם את הפוסט הזה, אז אתם מוזמנים להשתמש בכפתורי השיתוף המופיעים כאן ולשתף אותו בשמחה לכל מי  שתרצו.

וכמובן לשתף אותי בתגובות שלכם 🙂

שנה טובה 🙂

כיצד שימוש במצב צילום ידני ישפיע על אמנות הצילום שלכם?

כאשר לומדים צילום, זה יכול להיות קצת מסובך להבין איך עובדת מצלמה. רובנו התחלנו לצלם על מצב אוטומטי, מכיוון שלא ממש ידענו מה שאנחנו עושים או מה שאנחנו רוצים לעשות.

ברמת העיקרון, במצלמת DSLR (וגם בחלק מאלו שהן לא DSLR) יש 4 מצבי צילום עיקריים:

M – מצב ידני מלא. 

S/TV – מצב עדיפות תריס.

A/AV – מצב עדיפות צמצם.

P – Program – שהוא מאוד קרוב למצב אוטומטי מלא.

a

במאמר הזה אנסה להסביר לכם איך לעבוד עם הצמצם, עם מהירות התריס ועם ה-ISO בדרך הקלה ביותר. אני מקווה שזה יעזור לכם לא להשתמש יותר במצבים האוטומטיים של המצלמה שלכם.

למען הסר ספק, אני לא מתנגד למצבים "חצי אוטומטיים" כמו S/TV או A/AV, אבל אני פשוט חושב שהם עלולים להפחית את היצירתיות שלכם כצלמים.

מצב צילום ידני יגרום לכם לחשוב קצת יותר

כשאתם מצלמים תמונות במצב צילום אוטומטי, אתם פשוט מצלמים באופן אובייקטיבי. במילים אחרות, אתם נותנים למצלמה את האפשרות לחשוב ולהחליט בשבילכם. לדוגמא: אתם רוצים לצלם זוג חתן וכלה חמודים 🙂 האם אתם יודעים איך אתם רוצים לצלם אותם? אולי אתם רוצים לצלם אותם על פני רקע מטושטש? אולי אתם רוצים לצלם אותם על רקע של נוף כאשר כל התמונה בפוקוס? ואולי יותר חשוב לכם להקפיא אותם ברגע מסוים?

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

הנקודה היא כזו.. כשאתם מצלמים על מצב ידני, אתם מכניסים הרבה יותר סובייקטיביות לתמונות שלכם, יש לכם נתח גדול יותר של מודעות על הכוונות והרצונות שלכם, ואתם תמיד תדעו מה אתם צריכים לעשות כדי להגיע לתוצאה הסופית שאתם מעוניינים בה.

הבעיה של הרבה אנשים בתחילת דרכם הצילומית היא איך להגיע לחשיפה הנכונה כאשר מצלמים במצב צילום ידני, אז אשתדל לעשות לכם קצת סדר בנושא.

מציאת החשיפה הנכונה

חשיפה נכונה היא בעצם האיזון המושלם בין צמצם, מהירות תריס ורגישות ה- iso בהתאם לאור הזמין.
כאשר אתם תצלמו באור יום, החשיפה שלכם עשויה להשתנות כל מספר דקות ו/או בכל פעם שתשנו סצנה. לדוגמא, נניח שאתם מצלמים פורטרט בתאורה טבעית. במצב כזה, התאורה עלולה להשתנות לכם בקצב מהיר כל הזמן.. אולי פתאום הגיע ענן שהסתיר את השמש ושינה את עוצמת האור, או שפשוט החלטתם להזיז את המצולם שלכם מטר וחצי שמאלה ושם התאורה שונה.. כאשר מצלמים בתאורה טבעית, יכולות להיות המון סיבות לשינויים בחשיפה, ואנחנו כל הזמן צריכים להיות מודעים אליהם ולראות אותם.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

בסטודיו זה עובד קצת אחרת, כי ברגע שכיוונתם את התאורה הרצויה וקבעתם את החשיפה הנכונה עבורכם, לא תצטרכו לשנות שוב את ההגדרות שלכם עד הפעם הבאה שתעשו שינוי במיקום התאורה או בעוצמתה.

בגדול, הנקודה העיקרית כאן היא שאתם צריכים להבין את האור, את העוצמה שלו ואת הכיוון שלו.

c

צילום אופנה בסטודיו: תומר אלמקייס.

לפני שנמשיך לנושא העיקרי שלשמו התכנסנו כאן היום, אני רוצה לתת לכם תזכורת קלה לגבי התפקידים של הצמצם, התריס וה-ISO.

צמצם

Camera diaphragm aperture with flare and reflection on lens

בדומה לאישון של העין, הצמצם הוא התקן שנמצא בתוך העדשה והוא משמש כפתח אשר דרכו עובר האור לעבר החיישן, ובעצם קובע את כמות האור הנכנס אל החיישן. מה שמבלבל הרבה צלמים בתחילת דרכם זה הערך המספרי של הצמצם וזה מכיוון שבמהלך היומיום שלנו אנחנו מתרגמים פתחים גדולים למספרים גדולים ולהיפך.

אך כאן זה שונה.. בצמצם, הפתחים הגדולים מתורגמים עם מספרים קטנים והפתחים הקטנים מתורגמים עם מספרים גדולים. לדוגמא: צמצם F2 הוא צמצם בעל פתח גדול מאוד, ולעומתו צמצם F16 הוא צמצם בעל פתח קטן מאוד. בהתחלה זה יכול לבלבל קצת אבל מהר מאוד מתרגלים לזה ומבינים שהצמצם הוא לא נושא מסובך בכלל.

ברמת העיקרון, אנחנו משתמשים בצמצם עבור שני דברים עיקריים:

  1. שליטה בכמות האור הנכנסת אל החיישן. צמצם פתוח יכניס הרבה אור, לעומת צמצם סגור שיכניס מעט אור.
  2. שליטה בעומק השדה שלנו. צמצם פתוח יניב לנו עומק שדה קטן (רקע מטושטש), בעוד צמצם סגור יניב לנו עומק שדה גדול (תמונה שבה הכל חד).
בחירה בעומק שדה רדוד כדי לקבל רקע מטושטש. צילום: תומר אלמקייס

בחירה בעומק שדה רדוד כדי לקבל רקע מטושטש. צילום: תומר אלמקייס

תריס

via GIPHY

התריס הוא התקן שנמצא במצלמה והוא למעשה חוצץ בין האור שנכנס דרך העדשה לבין החיישן. כאשר אנחנו לוחצים על כפתור הצילום, התריס מתרומם ומאפשר את מעבר האור לעבר החיישן, וזאת בהתאם למשך הזמן שקבענו לו. מכאן, אפשר להסיק שתפקידו של התריס הוא לאפשר לנו שליטה במשך זמן החשיפה שלנו, שזהו משך הזמן שבו החיישן נחשף לאור.

כאמור, התפקיד הראשון של התריס הוא כמובן השליטה במשך הזמן שבו ייחשף החיישן לאור. ז"א שבתנאי תאורה נמוכים אנחנו נצטרך לבצע חשיפות ארוכות על מנת להכניס יותר אור לחיישן הצילום.

התפקיד השני של התריס הוא לאפשר לנו הקפאה או מריחה של תנועה. לדוגמא, אם אנחנו מצלמים נושא בתנועה, יש לנו את האפשרות להקפיא אותו במקום ויש לנו את האפשרות למרוח אותו וליצור דינמיקה בתמונה.

הקפאת תנועה. מהירות תריס 1/2500. צילום: תומר אלמקייס

הקפאת תנועה. מהירות תריס 1/2500. צילום: תומר אלמקייס

מהירות תריס 1/200 שאפשרה מריחה של הכנפיים בלבד. צילום: תומר אלמקייס

מהירות תריס 1/200 שאפשרה מריחה של הכנפיים בלבד. צילום: תומר אלמקייס

ISO

Camera sensor

ISO הוא למעשה הרגישות של החיישן לאור  ורוב הזמן הוא משמש לנו כגלגל הצלה. ככל שערך ה-ISO גבוה יותר, כך רגישותו לאור גבוהה יותר, ולהיפך. ההמלצה הכי גדולה שאני יכול לתת לכם בנוגע ל-ISO היא שאל תחששו ממנו, ואם אתם צריכים אותו אז תשתמשו בו כי הוא שם בשביל זה. נכון שזה עושה נזק לתמונה על ידי התוספת של הגרעיניות, אבל במצלמות ה-DSLR המודרניות אנחנו יכולים לצלם ב- 1600 ISO (ובמצלמות מתקדמות גם בהרבה יותר מזה) ועדיין להישאר עם איכות מעולה. מלבד זאת, אתם תמיד יכולים להפחית רעשים בתוכנת העריכה.

הנקודה היא כזו.. או שתצאו מהסיטואציה עם תמונה מגורענת אבל טובה, או שתצאו מהסיטואציה בלי תמונה או עם תמונה לא מעניינת כי לא רציתם להגביר את ה-ISO וצילמתם עם פלאש פופ-אפ ישיר.

צולם ב- 3200 ISO ע

צולם ב- 3200 ISO ע"מ לקבל את האור הסביבתי. צילום: תומר אלמקייס

צילום במצב ידני

מצב ידני בצילום הוא המצב שמאפשר לנו קבלת החלטות באופן מלא! ואם תרצו להקשיב לי, אז ב-100 אחוז מהמקרים אנחנו זקוקים לשליטה מלאה. בואו נדמיין סיטואציה שבה מצב התאורה שלכם חלש מאוד אך עדיין יש לכם חומר גלם שאפשר להשתמש בו. השארתם את ערך ה-ISO נמוך יחסית והגדרתם את המצלמה על מצב עדיפות צמצם (A/AV) כי רציתם לשלוט בעומק השדה שלכם. במצב כזה המצלמה נתנה לכם מהירות תריס איטית שלא מאפשרת צילום יציב מהיד. אז עברתם למצב עדיפות תריס (S/TV) והגדרתם מהירות תריס 1/60 כדי לצלם תמונות יציבות יותר. המצלמה השתמשה בצמצם הכי פתוח של העדשה אבל עדיין אין לה מספיק אור.. אין לכם ברירה אלא להעלות את ה-ISO.. אבל אתם מפחדים ממנו כי הוא יהרוס לכם את החדות של התמונה, ובנוסף הנושא שלכם כהה קצת, אז המצלמה נותנת לכם תוצאה בהירה יותר ממה שצריך להיות, מה שמחייב אתכם לעבוד עם כפתור נוסף – פיצוי חשיפה.

עכשיו אתם מבינים עם כמה דברים מיותרים יש לכם להתעסק ולשנות כשאתם נותנים למצלמה שלכם לחשוב במקומכם? קצת מתסכל..

בואו ניקח את אותה סיטואציה ונצלם אותה במצב צילום ידני. הבחירה האמנותית שלכם היא הצמצם אז בחרתם בצמצם הכי פתוח של העדשה כדי להכניס יותר אור וכדי לקבל רקע מטושטש. בחרתם במהירות תריס 1/80 כדי לאפשר מקסימום כניסה של אור במינימום מריחות תנועה (בהתאם לאורך המוקד, תנועות הידיים שלכם ותנועות הנושא המצולם). אתם מסתכלים על מד האור ואתם רואים שעדיין חסר לכם אור. אז אתם פשוט מגבירים את רגישות ה-ISO עד שאתם מגיעים לחשיפה נכונה (גם אם הוא יגיע ל-2500, זה בסדר). עכשיו תצלמו ותגידו לי באיזה מהמקרים היה לכם קל יותר.

סיטואציה שונה: אתם מצלמים ילד שרץ או מכונית שנוסעת, ואתם מעוניינים להקפיא תנועה. הבחירה האמנותית שלכם היא מהירות התריס, אז אתם מתחילים את קביעת החשיפה שלכם בהתאם למהירות התריס הנדרשת/הרצויה על מנת להקפיא את אותה תנועה (כל תנועה לגופה), אחר כך קובעים את ערך הצמצם בהתאם, ואם יש צורך אז מגבירים גם את ערך ה-ISO.

ואולי הבחירה האמנותית שלכם היא דווקא ה-ISO? כן, כן.. לפעמים צילום ב-ISO גבוה בכוונה תחילה, יכול להניב לכם תוצאות מאוד מעניינות. תנסו את זה.. תגדירו את המצלמה שלכם על ISO גבוה ותשתמשו בגרעיניות כדי ליצור תמונות ייחודיות ואותנטיות. אגב, שחור לבן מומלץ מאוד במקרה הזה (אך לא מחייב) 🙂

בקיצור, בשימוש במצב צילום ידני אתם מקבלים החלטות אמנותיות לגבי התמונות שלכם. אתם כל הזמן "משחקים" עם הצמצם, התריס וה-ISO ואתם משאירים בצד את התוספת הזו שנקראת "כפתור פיצוי חשיפה".
ישנן דרכים רבות לאזן את שלושת הפרמטרים שמשפיעים על החשיפה, וכל בחירה כזו תניב לכם תוצאה אמנותית שונה. כאן זה כבר תלוי בכם, בעין השלישית שלכם, ביצירתיות שלכם ובמה שאתם רוצים להעביר בתמונה.

סיכום

אז הבנו שהצמצם, התריס וה-ISO, הם אלו שאחראים על החשיפה שלנו, והבנו שהשימוש במצב צילום ידני גורם לנו להקדיש יותר מחשבה ביצירת התמונות שלנו. בין הבחירות האמנותיות שלכם, אתם יכולים לבחור לקבל עומק שדה קטן או גדול, מריחה או הקפאה של תנועה, יצירת גרעיניות או תמונה חלקה, וכמובן שילוב של כל אחד עם השני..

שילוב של הקפאה ומריחה בו זמנית ע

שילוב של הקפאה ומריחה בו זמנית ע"י שימוש בפלאש חיצוני + תנועת מצלמה. צילום: תומר אלמקייס

כמובן שניתן לבחור כמה אור אתם רוצים בתמונות שלכם.

אם הבחירה האמנותית שלכם מתחילה בצמצם, אז אתם משלימים את החשיפה שלכם עם התריס וה-ISO.

אם הבחירה האמנותית שלכם מתחילה בתריס, אז אתם משלימים את החשיפה שלכם עם הצמצם וה-ISO.

אם הבחירה האמנותית שלכם מתחילה ב- ISO, אז אתם משלימים את החשיפה שלכם עם הצמצם והתריס.

זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפשטתי לכם כאן את פני הדברים ושכעת זה נראה לכם מסודר יותר. אם יש לכם עדיין קושי בהבנת החשיפה, אז אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט שמדבר על השילוש הקדוש.
אם אהבתם אז אתם מוזמנים לשתף את הפוסט בשמחה ובקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן.

תודה שהייתם איתי גם הפעם,

נתראה בפוסט הבא 🙂

לחצן הפוקוס האחורי במצלמה שיעשה לכם חיים קלים יותר

אפשרי לומר ש"חצי לחיצה" היא אחת מאותן אמיתות בלתי מעורערות של החיים. ככה לימדו אותנו מינקות, וככה זה נשאר אצל רובנו. אני מתכוון לכך שלימדו אותנו שלחיצה על כפתור הצילום עד אמצע הדרך תמקד את העדשה לנושא שלנו, ואז נוכל לצלם כאשר הנושא בפוקוס.

אין ספק שזו המצאה מדהימה וגאונית -ויש המון המון כבוד אליה- אבל זו לא הדרך היחידה לעשות פוקוס במצלמת DSLR. ולא, זו גם לא הדרך הטובה ביותר לעשות פוקוס במצלמת DSLR.

תירגעו, אני לא בא לומר לכם שאתם עושים משהו לא בסדר או משהו לא נכון. אני פשוט רוצה שתדעו ש"חצי לחיצה" זו לא האופציה היחידה שלנו לבצע פוקוס. 

מהו לחצן פוקוס אחורי ולמה הוא נועד?

לחצן הפוקוס האחורי (Back Button Focus) הוא בעצם כפתור בגב המצלמה (נמצא באזור שמתאים ללחיצה על ידי האגודל) שעוזר לנו להשתמש בשיטת פוקוס שמנתקת אותנו מכפתור הצילום ומאפשרת לו לעשות את מה שהוא באמת יודע לעשות (אתם יודעים, שחרור התריס).

לחצן הפוקוס האחורי נוצר על מנת להביא לנו יותר שליטה במערכת הצילום שלנו. בעצם, על ידי השימוש בו אנחנו נוכל להתמקד על הנושא שלנו ולאפשר לכפתור הצילום לעשות את הדבר שהוא הכי טוב בו, שזה בעצם צילום התמונה.

מעולה. אז למה שאנחנו נרצה להשתמש בו?

לחצן הפוקוס האחורי עושה עבודת התמקדות פשוטה, מדויקת ויעילה יותר. כאשר אתם מסירים את פעולת הפוקוס מכפתור הצילום שלכם, אתם משאירים אותו לעשות את התפקיד הראשוני והאמיתי שלו: שחרור התריס וצילום התמונה.

כאשר לכפתור הצילום שלנו יש את התפקיד הכפול של פוקוס + צילום, התיאום בין שני הדברים האלה יכול להיות קשה, וזו הסיבה לחשיבותו של כפתור הצילום האחורי.

בואו נמשיך, אסביר לכם את זה יותר לעומק.

פוקוס אוטומטי עובד קצת אחרת בהתאם לסוג/דגם המצלמה שלכם, אבל בואו ניקח לדוגמא את שיטת הפוקוס הפופולארית שנקראת בניקון Single AF, ובקנון One Shot. במצב זה, אתם בעצם נועלים את הפוקוס, כך שהוא נשאר במקום ללא שום שינוי עד פעולת הפוקוס הבאה. כאשר אתם מפקסים בשיטת "חצי לחיצה" על כפתור הצילום, אתם יכולים לצלם תמונה אחת בלבד או רצף של תמונות (אם אתם נמצאים על מצב צילום רציף). ברגע שהרמתם את האצבע מלחצן הצילום, אתם תצטרכו לפקס מחדש כדי לצלם תמונה נוספת. וזה אומר שאתם תצטרכו גם לבנות את הקומפוזיציה מחדש..

לעומת זאת, אם אתם תשתמשו בכפתור קביעת הפוקוס האחורי, אתם לא תצטרכו לחדש את הפוקוס ואת הקומפוזיציה בכל תמונה. אתם תוכלו לפקס פעם אחת, וכל עוד שהאגודל שלכם לוחצת על הכפתור – אתם תוכלו לצלם כמה תמונות שתרצו ומתי שתרצו.

כאשר אתם מסירים את פעולת הפוקוס מכפתור הצילום שלכם, אין שום סכנה שנקודת הפוקוס תשתנה רק בגלל שלחצתם על הכפתור הזה. הדבר הזה הולך לשפר לכם את תזמון הצילום שלכם ולהפוך את החיים שלכם ליפים יותר.

השימוש בלחצן הפוקוס האחורי מתאים לכל סוגי הצילום אך מתאים במיוחד לצילמי עיתונות, ספורט, אירועים, ילדים, או כל נושא אחר שמצריך מאיתנו לתפוס רגעים מסוימים.
לדוגמא, אם הנושא שלכם עושה משהו מעניין, ואתם יודעים שזה הולך להימשך לשבריר שנייה, אתם ממש לא רוצים לחכות עד שהמצלמה תוכל לפקס מחדש, כי עד שזה יקרה – אתם עלולים לפספס את הרגע. אם הפוקוס שלכם נעול באמצעות כפתור הפוקוס האחורי, אתם יכולים פשוט לצלם את התמונה מבלי הצורך לפקס מחדש. האפשרות הפחות טובה (ואולי גם המוכרת יותר) היא פשוט לחכות עם האצבע ב"חצי לחיצה" ולחכות שמשהו יקרה.

b

צילום: תומר אלמקייס

ישנן מצלמות שבהן מערכת הפוקוס בנויה כך שהמצלמה תמיד תחפש פוקוס איפה שנקודת הפוקוס נמצאת. זו אינה בעיה גדולה כל עוד הנושא נמצא תחת נקודת הפוקוס ולא זז ממנה, אבל ברגע שהנושא זז – המצלמה תבצע פוקוס מחדש על אובייקט אחר שנמצא מאחורי הנושא שלכם. לדוגמא: נניח שהחלטתם לצלם צמח כלשהו. אתם יכולים לפקס עליו, אבל אתם כל כך קרובים אליו שקשה לכם לשמור על נקודת המיקוד בדיוק איפה שאתם רוצים אותה. אם הנושא שלכם זז מספיק כדי לחמוק מנקודת הפוקוס, מערכת הפוקוס תחפש פוקוס מחדש ותתמקד על אובייקט אחר, ושוב בחזרה אל הצמח כאשר הוא יחזור למיקום של נקודת הפוקוס. אז אולי ניתן להאשים את משב הרוח הקלה שהזיזה את הצמח ממקומו וגרמה למצלמה לחשוב ששיניתם את הדעה בנוגע לנושא שלכם, אבל התוצאה תהיה בכל מקרה פוקוס שמשחק בין אובייקטים שונים ומעצבן אתכם. במצב כזה יהיה לכם קשה לצלם תמונה אחת נורמאלית כי מנוע הפוקוס לא יפסיק לנוע הלוך ושוב בין הנושא האמיתי שלכם לבין מה שמאחוריו או מלפניו, ואתם לא ממש תוכלו לעצור את זה מלקרות.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

גם כאן, אם אתם משתמשים בכפתור הפוקוס האחורי, אתם תוכלו פשוט ללחוץ עליו פעם אחת כדי לנעול את הפוקוס על הנושא שלכם עד לפעם הבאה שתרצו לפקס מחדש. עכשיו המצלמה שלכם תפסיק לחפש פוקוס כל הזמן, ותישאר נעולה על הנושא שלכם כך שאתם תוכלו לצלם סדרה של תמונות מבלי הצורך לבצע פוקוס מחדש בכל תמונה (כל עוד הנושא נמצא באותו מישור מוקד, כמובן) ומבלי הצורך לצלם רצף של תמונות שווא.

כיצד להשתמש בכפתור הפוקוס האחורי?

טוב, זה נורא תלוי בדגם המצלמה שלכם. במצלמות קנון וניקון מתקדמות ישנו כפתור פוקוס אחורי, אותו תוכלו למצוא בגב המצלמה תחת השם AF-ON, והוא נמצא במקום המיועד לאגודל שלכם.

a

אם לא מצאתם כפתור כזה במצלמה שלכם, אתם תוכלו לתכנת כפתור כזה באמצעות תפריט המצלמה שלכם. פשוט תצטרכו להגדיר את כפתור AF-L/AE-L שישמש ככפתור AF-ON.

במצלמות Canon – תחפשו בתפריט המצלמה שלכם את האופציה AE Lock button/Shutter.

במצלמות Nikon – תחפשו בתפריט המצלמה שלכם (זה עם הציור של העיפרון) את האופציה Assign AE-L/AF-L button.

העניין של תכנות הכפתורים עשוי להשתנות מיצרן ליצרן, ולכן אם אתם לא מוצאים אותו אז פשוט תחפשו בספר הוראות ההפעלה של המצלמה שלכם.

אם יש לכם כבר כפתור AF-ON במצלמה שלכם, תצטרכו לעשות דבר מה על מנת שתוכלו להשתמש בו ביתר יעילות. ברוב המצלמות, ברירת המחדל של המצלמה היא שכפתור הצילום יבצע גם את הפוקוס, אבל זה לא ממש הולך לעזור לכם אם אתם ממילא רוצים להשתמש בכפתור הפוקוס האחורי. מה שאתם באמת רוצים זה לקחת את השליטה לידיים שלכם ולנתק את הפוקוס לחלוטין מכפתור הצילום. גם את זה אתם תצטרכו לעשות דרך תפריט המצלמה שלכם, ולמען האמת זו הדרך הטובה, היעילה והמהירה ביותר כדי להתרגל לצלם בשיטה הזו. ובאמת, זה כל כך פשוט ברגע שאתם מתרגלים לזה, וזה גם יכול לקרות די מהר אם אתם תתמידו מעט.

אז למקרה שעדיין לא השתכנעתם…

ישנם לא מעט מצבים שהמצלמה שלכם לא תצליח למצוא פוקוס מסיבה כזו או אחרת, ואתם כנראה תמצאו את עצמכם עוברים ממצב פוקוס אוטומטי למצב פוקוס ידני. זה יכול לקרות באזורים חשוכים, בסצנות עם ניגודיות נמוכה, או כאשר אתם מצלמים דרך זכוכית.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

בתנאים רגילים, אתם יכולים לבצע פוקוס ידני דרך טבעת הפוקוס של העדשה, אבל אם לא הזזתם את הכפתור הקטן של העדשה מ-AF ל-M, אתם עבדתם לחינם כי לחיצה על כפתור הצילום תחפש פוקוס מחדש ותהרוס לכם את כל מה שבניתם. ואם הייתם חכמים והעברתם את הכפתור ל-M אז יש מצב שתשכחו אותו על M ואחרי זה לא תבינו למה אתם בלי פוקוס..

בשימוש בכפתור הפוקוס האחורי, אתם לא תצטרכו כלל לשנות את המתג שעל העדשה מכיוון שכפתור הצילום אינו שולט לכם עוד על הפוקוס האוטומטי של המצלמה שלכם. לכן, למרות שאתם לא משתמשים בכפתור הפוקוס כאשר אתם משתמשים בפוקוס ידני, אתם פשוט מונעים מכפתור הצילום להשתלט לכם על הפוקוס, ולהתמקד על הנושא שלכם ביתר יעילות.

ואם לא די בכך, הנה לכם סיבה הגיונית נוספת לשימוש בכפתור הפוקוס האחורי: כל העניין של חצי לחיצה יכול להעיק עליכם קצת לפעמים, כשאתם לוחצים חצי לחיצה ופשוט מחכים שמשהו יקרה כדי לצלם את התמונה שלכם. אבל מה קורה אם האצבע שלכם מחליקה מכפתור הצילום? עכשיו אתם צריכים להתחיל את הכל שוב מההתחלה.. או מה דעתם על זה שאתם לוחצים על כפתור הצילום חזק יותר ממה שצריך ואתם בסופו של דבר מצלמים תמונה לפני שאתם מוכנים, כאשר אתם בעיצומה של בניית קומפוזיציה?

רגע, עדיין לא סיימתי. יש סיבה נוספת שמצדיקה את המעבר לשימוש בכפתור הפוקוס האחורי, וזה כאשר אתם מצלמים על מצב פוקוס עוקב. במצב פוקוס עוקב, אם אתם משתמשים בכפתור הצילום כדי לבצע פוקוס, אתם תמצאו את עצמכם שוב ושוב מבצעים פוקוס מחדש.. וזה בגלל שאחרי הצילום תצטרכו להרים את האצבע (או לצלם רצף של תמונות). ברגע שאתם תרימו את האצבע, אתם תצטרכו לבצע פוקוס מחדש ושוב לבנות את הקומפוזיציה, וזה פשוט לא נח כי כל מה שאתם רוצים בסך הכל זה לעקוב אחרי הנושא שלכם ולתפוס רגעים תוך כדי המעקב. אם תשתמשו בכפתור הפוקוס האחורי, אתם פשוט תוכלו להמשיך לעקוב עם הפוקוס אחרי הנושא שלכם, לשמור על הקומפוזיציה שאתם רוצים ולצלם רק כשדברים מעניינים קורים.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

סיכום

אני באמת לא רוצה להבטיח לכם שאם תתחילו כבר היום להשתמש בכפתור הפוקוס האחורי אז החיים שלכם ישתנו ללא היכר באופן מיידי. כמו כל שינוי בחיים – צריך להתרגל לזה, ובזמן הקרוב זה הולך להיות מתסכל קצת מכיוון שהאצבע שלכם מתוכנתת לעבוד כך שהיא קודם כל מבצעת חצי לחיצה ואחרי זה ממשיכה את הלחיצה עד הסוף כדי לצלם תמונה, אז אתם פשוט תצטרכו ללמד את היד שלכם להתרגל למשהו חדש. אני התרגלתי לעניין הזה די מהר אבל זה יכול להשתנות מאדם לאדם. דמיינו רגע שכבר 5 שנים אתם משתמשים בארון מסוים כדי לשים בו איזשהו חפץ, ויום אחד החלטתם לשנות את המיקום של אותו חפץ לארון אחר. אתם עלולים למצוא את עצמכם בחודשים הקרובים ניגשים בכל פעם לארון הישן כדי לקחת את אותו החפץ, כי זה מה שאתם רגילים לעשות באופן אוטומטי.

בדיוק אותו הדבר גם כאן. שימוש בכפתור הפוקוס האחורי זה עניין שדורש זמן הסתגלות, ולכן אני ממליץ מאוד לנטרל את כפתור הצילום מהפוקוס. זה יקצר לכם משמעותית את זמן ההסתגלות.

אז בבקשה, אל תהיו מתוסכלים בשעה הראשונה ואל תתייאשו ותחזרו מיד לעבוד בשיטה הישנה. אין ספק שקשה לעשות מהפך ממשהו שאתם רגילים אליו למשהו חדש, ויכול להיות שזה גם יגרום לכם לפספס כמה תמונות בדרך, אבל החדשות הטובות הן שאחרי כמה ימים המח שלכם כבר יתחיל לתכנת מחדש את האצבעות שלכם ואז אתם תוכלו להבין את גודל השינוי שעשיתם ולשאול את עצמכם למה לא השתמשתם בזה עד היום..

אם הפוסט הזה חידש לכם משהו, אם הוא גרם לכם להשתמש בכפתור הפוקוס האחורי, ו/או אם הוא שינה לכם משהו בתפיסה, אז תשתפו אותי בתגובות שלכם.. אשמח מאוד לדעת מזה. בנוסף, אתם מוזמנים לשתף את הפוסט בכיף על ידי לחיצה על אחד מכפתורי השיתוף המופיעים כאן.

אז תודה שהייתם איתי גם היום, מחכה לתגובות שלכם, כמו תמיד 🙂

10 שיעורים שאתם יכולים ללמוד מעידן סרטי הצילום

בעוד שישנם הבדלים גדולים בין צילום דיגיטלי לצילום בסרט צילום (Film), הם עדיין חולקים לא מעט מן המשותף. הקומפוזיציה, האור, הגדרות המצלמה, ואפילו הדרך שבה המצלמה עובדת (ברוב המקרים).

צלמים המגיעים מעידן סרטי הצילום יודעים שהם התמודדו עם הרבה יותר אתגרים צילומיים מאשר צלמים בעידן הדיגיטלי. ההתמודדות הזו יכולה בהחלט להיות שימושית גם בעידן הצילום הדיגיטלי, והיא יכולה ללמד אותנו המון. במאמר זה אני רוצה להביא בפניכם 10 שיעורים חשובים שאנחנו יכולים ללמוד מעידן סרטי הצילום, ואיך הם יכולים לשפר לכם משמעותית את הצילום ואת החוויה הצילומית שלכם. 

שיעור מס' 1: חדות איננה בעדיפות הראשונה

קריאה בבלוגים ופורומי צילום למיניהם יכולים בקלות לגרום לכם לחשוב שחדות היא הדבר הכי חשוב בתמונה. אמנם כתבתי על זה בעבר, אבל חדות היא לא תמיד הדבר החשוב ביותר בתמונה.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

בעוד שנושא החדות היה (ועודנו) חשוב לצלמי הפילם, הוא מעולם לא קיבל את המעמד הממלכתי אותו הוא מקבל היום, בעידן הצילום הדיגיטלי. תוכלו לקחת לדוגמא את עבודתו של הצלם אנרי קרטייה ברסון שהיה מגדולי צלמי העיתונות, ולימים היה גם צלם קולנוע מבוקש. ממבט חטוף על עבודותיו אתם תראו אותן חדות, אך אם תבחנו אותן מקרוב אתם תגלו כי ברובן חסרה החדות הזו שרבים מהצלמים מחפשים כיום, בעידן הדיגיטלי.

סרטי הצילום פשוט לא מסוגלים להגיע לאותה החדות של החיישן הדיגיטלי, והעדשות שהיו בימים ההם לא היו חדות כמו העדשות שקיימות היום.. ועם כל המגבלה הזו, צלמים עדיין היו מגיעים לתוצאות מעולות!

צילום: ג'וליה מרגרט קמרון

צילום: ג'וליה מרגרט קמרון

שיעור מס' 2: לא לחשוש מגרעיניות

באופן דומה לחדות, נושא הרעש/גרעיניות שנוצר משימוש ב-ISO גבוה תמיד יוצר דיונים כאשר יוצאת לאוויר העולם מצלמה דיגיטלית חדשה. עם זאת, רמות הרעש הנוצרות במצלמות דיגיטליות, אפילו כאלו שנוצרו לפני חמש-שש שנים, נמוכות בהרבה מרמות הגרעיניות המאופיינות של סרטי הצילום.

אצל הרבה צלמים -בעיקר כאלו בתחילת דרכם- גרעיניות היא דבר בלתי נסבל, אך יש שפע של תמונות שצולמו ברגישות גבוהה מאוד, ובכל זאת הן נחשבות לתמונות מעולות למרות היותן מצולמות בסרט רגיש לאור ברמה גבוהה.

אז אם אתם רוצים לצלם בתנאי תאורה לקויים, תעלו את ערך ה-ISO של המצלמה שלכם מבלי לחשוש. אמנם התמונה שתתקבל תהיה מגורענת יותר, אבל כל עוד שהתמונה בנויה טוב מבחינת תאורה, קומפוזיציה, פוקוס וכו', זה לא ממש ישנה לכם הרבה. רעש וגרעיניות יכולים להוסיף המון אופי לתמונות שלכם, במיוחד אם מדובר בתמונות שחור לבן.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

שיעור מס' 3: טעויות זה לא דבר כל כך רע

דליפות של אור, סרט פג תוקף, חשיפות כפולות, סרט מעובד שלא בצדק, ועוד.. כל הבעיות האלו היו נפוצות כאשר צילמנו במצלמות פילם, ובכל זאת צילומים המפגינים בעיות כאלו יכולות להיות מעולים כאשר הבעיה משמשת כאפקט אומנותי.

חשיפה כפולה. צילום: תומר אלמקייס

חשיפה כפולה. צילום: תומר אלמקייס

גם שימוש בציוד מסוים שאינו איכותי, כגון שימוש בעדשות זולות, היה יוצר אפקטים לתמונות. אני מכיר המון צלמים (שחיים ובועטים בעידן הזה) שקונים עדשות ישנות מאוד בכל פעם שהם פוגשים כאלו. הם משתמשים בסטיות האופטיות של העדשה, ביושן שלה, ובפרמטרים אחרים, וזאת על מנת ליצור אפקטים אמנותיים לתמונות. זה יכול להתבטא  בצורת בוקה ייחודית, בהבהק פלייר מרשים מאוד, במריחות צבע ואור ועוד..

אל תפחדו לקחת את המוזרויות ואת החולשות של הציוד שלכם כדי להשתמש בהן לטובתכם.

שיעור מס' 4: להעריך כל תמונה

המגבלה הכי גדולה בצילום בסרטי צילום זה שהם הגיעו עם מגבלה של מספר תמונות שאפשר לצלם על אותו הסרט. כמובן שלכל סרט נוסף ישנו ערך כספי, וכמו כן ישנן עלויות עבור פיתוח הסרט וההדפסה. בכל צילום שהצלם האנלוגי היה מצלם, הוא היה לוקח בחשבון שישנה עלות כספית אמיתית עבור התמונה הזו, בעוד הצלם הדיגיטלי יכול לצלם ולצלם עד גמר כרטיס הזיכרון וללא עלות כספית כלל.

אז אין ספק שזה דבר מעולה שהיום אנחנו יכולים לצלם ולצלם ללא עלות כספית לכל תמונה שאנחנו מצלמים, ובעיקר בגלל זה תחום הצילום הוא תחום שהמודעות אליו הולכת וגוברת מיום ליום.

ובכל זאת, אלו שהכירו את עולם הצילום האנלוגי, אפילו במעט, יסכימו איתי שהחשיבה הצילומית בתקופה ההיא הייתה שונה. לפני הלחיצה על המחשף, הצלם היה מוודא שהכל יושב כמו שצריך, שהקומפוזיציה טובה בדיוק כמו שהוא רוצה, ושאין לו טעויות בחשיפה. רק אז הוא היה מצלם, ועם ידיעה בטוחה שהתמונה שיצלם תצא מושלמת.

תלמדו מזה.. קחו את הזמן עם הצילום שלכם. תנסו ותוודאו תמיד שהקומפוזיציה והחשיפה טובים עוד לפני שלחצתם על המחשף. כמובן שלא תמיד אתם תוכלו לקחת את הזמן כי ישנם מקרים של רגע שלא חוזר, אבל לפעמים רק צריך לשנות מעט את דפוס החשיבה, והזמן כבר יעשה את שלו..

להיות קשובים לעצמנו ולחשוב לפני שאנחנו מרימים את התריס – זה דבר שיכול ללמד אותנו המון על צילום, וזה יכול לשפר את העבודה שלנו מאוד. תחשבו על תמונות טובות יותר ולא על כמות תמונות גדולה.

והכי חשוב שתחשבו (!) לפני כל לחיצה.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

שיעור מס' 5: אל תפחדו להתנסות

אחד הגורמים שהבליטו צלמי פילם טובים מהאוכלוסייה הכללית, היה שהצלמים הטובים פשוט צילמו הרבה יותר. הם היו מצלמים פילם או שניים ביום אחד, בעוד האדם הממוצע היה מצלם פילם אחד בחודש אם בכלל.

צלמי הפילם הטובים ביותר פשוט לא פחדו להתנסות, למרות עלויות הסרטים, הפיתוחים וההדפסות. הם ניסו טכניקות שונות של צילום, תאורה, עיבוד והדפסה. לא הכל עבד תמיד כמו שהם ציפו, אבל זה עזר להם ללמוד ולהבין מה טוב ומה לא – מה שאפשר להם לצלם תמונות טובות יותר בעתיד.

זה אולי נראה סותר את הסעיף הקודם, בו דיברתי על הערך של כל תמונה, אבל יש הבדל גדול בין צילום במחשבה ובכוונה תחילה, מאשר צילום של כל כך הרבה תמונות רק בגלל שאין להן עלות כספית.

אתם לא צריכים לנסות טכניקות מטורפות, אלא פשוט לנסות דברים חדשים ושונים. זה יכול להתבטא בצילום, בנושאים שאתם מצלמים, בתאורה, בקומפוזיציה ובסגנון הצילום הכללי.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

שיעור מס' 6: Manual הוא לא בלתי אפשרי

עד סוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, הרוב המכריע של המצלמות והעדשות שנמכרו היו עם פוקוס ידני בלבד, ומצלמות עם חשיפה אוטומטית החלו להימכר בשנות ה-60 המוקדמות, כאשר עד אותה תקופה הצלמים "נאלצו" להשתמש בחשיפה ובפוקוס ידניים בלבד.

Shooting a wedding with an oldschool camera

התקדמות הטכנולוגיה גורמת לנו לחשוב אחרת. אתם יכולים לקרוא היום המון תגובות על עדשות "לא טובות" בגלל שאין להן פוקוס אוטומטי. אז אני אחדש לכם שהמון תמונות מצוינות צולמו עם עדשות ידניות, גם בעבר וגם היום.

אז נכון, אין ספק שעדשות עם פוקוס אוטומטי מאוד נוחות לשימוש, אבל אם לא איכפת לכם לצלם עם פוקוס ידני כמו שצלמי פילם רבים נאלצו, אתם יכולים למצוא עדשות ידניות מעולות במחירים זולים מאוד ועם תמורה גדולה יותר ממה שפוקוס אוטומטי היה נותן לכם.

תוכלו למצוא עדשות מדהימות עם פוקוס ידני, כגון עדשות Tilt-shift, Lens Baby ו-Petzavel שמפצות מאוד על היותן נטולות פוקוס אוטומטי.

במונחים של חשיפה אוטומטית, אתם לא הולכים למצוא מצלמות דיגיטליות ידניות במחירים זולים יותר. עם זאת, אתם לא צריכים לפחד ללמוד כיצד להשתמש במצב חשיפה ידנית על המצלמה שלכם. זה לא משהו שאתם מחויבים להשתמש בו כל הזמן, אבל זה בהחלט ייתן לכם שליטה טובה יותר על איך שהתמונה שלכם תיראה עוד לפני שצילמתם אותה, ממש כמו בעידן סרטי הצילום.

שיעור מס' 7: להכיר את הציוד שלכם

צלמי פילם "נאלצו" להכיר את הציוד שלהם כדי להגיע לתוצאות מצוינות. הם היו צריכים להבין איך להתאים את החשיפה, כיצד להגדיר את הצמצם והתריס, כיצד למתוח את הסרט וכו', בעוד מצלמות דיגיטליות נוטות להיות הרבה יותר קלות לתפעול וצילום.

Vintage Photography Concept

תכירו את הציוד שלכם, וזה יאפשר לכם לשנות את ההגדרות בקלות ובמהירות כדי לקבל את התוצאה הרצויה. אתם רוצים פורטרט עם רקע מטושטש? אתם צריכים לדעת באיזו עדשה לבחור, באיזה מפתח צמצם להשתמש, כיצד להגדיר אותו, איך להתמקד נכון ואולי גם איך לעשות פיצוי חשיפה.

כל מה שאתם רוצים זה שתוכלו להגדיר במהירות ולא להתחיל לגשש באפילה בתפריט המצלמה או במדריך המשתמש. יותר חמור מכך – אתם ממש לא רוצים להגיע למצב שיוצאת לכם תמונה טובה ב"פוקס", ואתם לא ממש יודעים מה גרם לתוצאה הזו.

ודאו שאתם יודעים איך להשתמש בציוד שלכם. זה לא אומר שאתם צריכים ללמוד בעל פה את הספר, אלא רק לוודא שאתם לפחות יודעים את היסודות של ההגדרות השונות, מה כל הגדרה עושה, וכיצד לשנות אותן.

שיעור מס' 8: צילום הוא תהליך

אחד מצלמי הפילם הגדולים והידועים ביותר היה צלם הנוף אנסל אדמס אשר ידוע בעיקר בזכות תמונות הנוף בשחור לבן שהיה מצלם. אנסל אדמס בילה זמן רב מאוד בהקמת מצלמתו ובמדידת אור יסודית כדי לקבל קומפוזיציה וחשיפה מדויקים. עם זאת, אחרי שהוא צילם את התמונות, הוא ממש לא סיים את העבודה שלו. כאן התחיל לו תהליך ארוך של הדפסה עם שליטה מלאה על כל גוון של אפור.

הוא בילה המון זמן בחדר החושך כדי לעבוד בזהירות על התמונה. הוא עבד על כל אזור ואזור בתמונה כדי להגיע לתוצאה חדה ביותר ועם טווח דינמי שמרשים את כולנו על עצם היום הזה. וכמוהו, עוד המון צלמים עשו תהליכים דומים על העבודות שלהם.

אחד הדברים שלמדתי מחדר החושך זה שצילום אינו נגמר לאחר הלחיצה על המחשף. צילום הוא תהליך שמתחיל במצלמה, ממשיך לתהליך הפיתוח והעיבוד, ומסתיים כאשר אנחנו מציגים את התוצאה.

הצילום הדיגיטלי דומה מאוד באותו אופן. צילמתם תמונה, ועכשיו יש את תהליך העיבוד, שהוא חלק בלתי נפרד מהצילום. שם אתם תוכלו לסיים את היצירה שהתחלתם ולהבטיח שהתמונות שלכם ייראו הכי טוב שאפשר ושיעבירו את המסר שרציתם להעביר.

תמונה עליונה: לפני עיבוד. תמונה תחתונה: אחרי עיבוד. צילום: תומר אלמקייס. דוגמנית: אפי פלריה. מתוך סדנת צילום אנשים בתאורה טבעית

תמונה עליונה: לפני עיבוד. תמונה תחתונה: אחרי עיבוד. צילום: תומר אלמקייס. דוגמנית: אפי פלריה. מתוך סדנת צילום אנשים בתאורה טבעית

שיעור מס' 9: היו עקביים

בצילום בפילם, אתם לא יכולים לשנות את הפילם שלכם עד שתסיימו את כל הגליל. אתם צריכים לקחת סט של תמונות על סרט בודד, שיהיה להם אופי דומה המורגש מסרט הצילום. לדוגמא: אם שמתי עכשיו סרט צילום שחור לבן, אז אני אצלם עכשיו 36 תמונות שאותן אני רוצה בשחור לבן..

בדומה לכך, בזמן פיתוח הסרט, כל התמונות יקבלו את אותו תהליך פיתוח, וזה לא יהיה פיתוח שונה עבור כל תמונה בנפרד.

בצילום הדיגיטלי המצב הוא אחרת. אתם יכולים לשנות את סגנון התמונה שלכם מאוד בקלות. בלחיצת כפתור אתם יכולים להוסיף ניגודיות, לצלם בשחור לבן, להוסיף רוויה וכו'.

אין שום דבר רע עם השימוש בהגדרות השונות, אולם כאשר אתם מציגים את התמונות שלכם יחד כסדרת תמונות, הן צריכות להיראות שהן שייכות זו לזו.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

אם התמונות הן של נושאים שונים בתכלית או שיש סגנונות עיבוד שונים מאוד, הן לא ייצרו סדרת תמונות ראויה, אלא סתם ייראו כמו ערבוב של תמונות שלא קשורות זו לזו.

שיעור מס' 10: הדפסה

עבור הרוב המכריע של צלמי הפילם, המטרה הייתה בסופו של דבר – ההדפסה. באותה תקופה זו הייתה הדרך היחידה לשתף לעולם את התמונות שלנו. היום המצב הוא שונה, ודי נדיר לראות שצלמים מדפיסים את העבודות שלהם.

העולם הדיגיטלי מציע לנו דרך מצוינת לשתף את התמונות שלנו ברגע אחד לכל מקום בעולם, אבל זה לא אומר שכבר אין שימוש בהדפסת תמונות. חוויית הצפייה בתמונה שמודפסת באיכות טובה ותלויה על הקיר, שונה לגמרי מחוויית צפייה על גבי מסך.

באופן דומה, מסירת תמונות מודפסות למשפחה ולחברים היא חוויה שונה מאוד מאשר צפייה במצגת. הדפסות הן יותר אמיתיות, והעובדה שהייתם צריכים לשלם כסף כדי לקבל הדפסה, מוסיפה ערך רב יותר לתמונה.

הדפסים הם גם מעולים עבור יצירת זיכרון טוב. הם לא מחזיקים מעמד לנצח, אבל אם הם שמורים בתנאים טובים הם כנראה יחזיקו מעמד זמן רב יותר מהכונן הקשיח של המחשב שלכם. הם גם ישאירו לכם סוג של מורשת פיזית שלא ניתן להתעלם ממנה בקלות כמו קבצים דיגיטליים.

J

סיכום

יש לא מעט שיעורים שצלמים דיגיטליים יכולים ללמוד מצלמי פילם. כדי להשתמש בשיעורים האלה, אתם לא צריכים לקנות מחר מצלמת פילם ו-50 סרטי צילום שחור לבן (למרות שזה יכול להיות רעיון לא רע בכלל). אתם בסך הכל צריכים לחשוב קצת כמו צלמי פילם. אני מבטיח לכם שהשינוי הזה בגישה יכול לעשות לכם פלאים באיכויות ובחוויית הצילום שלכם. אם אתם ממש רוצים להשקיע, אז אתם יכולים מדי פעם לצלם במצלמת פילם.. זה גם יהיה כיף, וגם יחזק אצלכם המון נקודות.

זהו להפעם, חברים 🙂

אני מקווה שהייתי טוב אליכם ושראיתם את הפוסט הזה מועיל לפחות כמו הקודמים לו. אז אם אהבתם, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה ובקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן.

נתראה בפוסט הבא 🙂

קורסי צילום ועיבוד תמונה בנקודת מבט:

מהו טווח דינמי ולמה צריך להיות לכם אכפת ממנו? המדריך המלא!

אם אתם צלמים, אז סביר להניח ששמעתם לא מעט פעמים את המושג "טווח דינמי". זהו אחד מאותם ביטויים שצלמים משתמשים בהם ביומיום בהנחה שכולם יודעים על מה הם מדברים, למרות שלמרבית הצלמים בתחילת הדרך יש במקרה הטוב, הבנה בסיסית של המושג.

טווח דינמי כפי שהוא נוגע לצילום, מתקשר לאור וליכולות הטכנולוגיות של המצלמה. הבנת המושג הזה ואיך הוא עובד, יכולה באמת לעזור לכם בשלבי הלמידה, וגם הרבה אחרי.

אז למה באמת צריך להיות לכם אכפת מזה, ואיך זה יכול לעזור לכם? התשובות בהמשך..

מהו טווח דינמי ולמה כל כך חשוב שנבין אותו?

טווח דינמי הוא למעשה אחת הבעיות הנפוצות ביותר בתאורה, שהצלם יכול להיתקל בהן. זה קשור בקשר ישיר להבדל בין מה ואיך שהעין רואה לבין מה ואיך שהמצלמה רואה. אז באמת, זו אחת המגבלות של הטכנולוגיה, שכמובן הולכת ומשתפרת כל הזמן, ומי יודע כמה שנים ייקח עד שימציאו מצלמה שרואה כמו העין האנושית? (מעניין, אה?)

אז מתישהו, בעיית הטווח הדינמי אולי לא תהווה בעיה, כי המצלמות תהיינה מסוגלות להתמודד עם זה. אבל היום, אתם צריכים להיות מודעים לכך שישנה מגבלה של טווח דינמי במצלמה שלכם, ולהבין אותה היטב על מנת שתוכלו להמשיך הלאה  🙂

בהגדרה, טווח דינמי הוא בעצם ההבדל בגוונים שבין שחור מוחלט ללבן מוחלט. במצבי תאורה מסוימים (כמו שמש קשה של צהרי היום) יש המון הבדל בין האזורים המוארים שבסצנה לבין האזורים החשוכים, והמצלמה פשוט לא מסוגלת לקלוט את כל מנעד הגוונים שבין שני הערכים האלה.

במצב כזה, אם אתם מחוסרי ניסיון, אתם עלולים למצוא את עצמכם מול דילמה לא פשוטה. אם תיקחו קריאת אור מאזור בהיר, אתם תקבלו תמונה שבה יראו באופן ברור את כל מה שבהיר בתמונה, אך כל מה שכהה – יהיה כהה מאוד ונטול פרטים. באופן דומה, אם תיקחו קריאת אור מהאזורים הכהים שבתמונה, אתם תקבלו תמונה שבה האזורים הכהים יצטלמו בברור, אך האזורים הבהירים יישרפו עד כדי איבוד פרטים. זו מגבלה שכל צלם חייב לדעת עליה, כי יש מצבים שפשוט לא נוכל לצלם ללא תאורה מלאכותית או טכניקת (HDR (High Dynamic Range המשלבת מספר חשיפות בתמונה אחת (נדבר עליה בהמשך, אל דאגה).

דוגמא טובה לכך היא צילום פורטרט בשקיעה. כשתעמידו את המצולם שלכם מול השקיעה, אתם תוכלו לראות בברור את הגוונים שבשמיים יחד עם כל הגוונים של הנושא שלכם, אך כשאתם תרצו להביא את זה לידי ביטוי בתמונה, אתם תעמדו בפני דילמה.. זה או שתיקחו קריאת אור מהשמיים, תקבלו שקיעה יפה אך הנושא שלכם יהיה כהה, או להיפך.. תיקחו קריאת אור מהנושא שלכם, הוא יהיה בהיר, אך השמיים יהיו לבנים ובוהקים (שרופים).

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

דוגמא נוספת לכך זה צילום נוף מהחלון באור יום. תסתכלו מהחלון כלפי חוץ (באור יום) ואתם תראו שיש לכם את היכולת להבחין גם במה שקורה בתוך החדר וגם במה שקורה בחוץ. כשתרצו להביא את זה לידי ביטוי בתמונה, אתם שוב תהיו באותה דילמה כמו בתמונה של השקיעה.

העניין הוא שלעין האנושית ישנו טווח דינמי גדול מאוד, והיא מסוגלת להתמודד עם הבדלי תאורה קיצוניים ועדיין לראות פרטים גם באזורים הכהים מאוד וגם באזורים הבהירים מאוד – דבר שהמצלמה (עדיין) לא יודעת להתמודד איתו.

טווח דינמי הוא עניין שימושי להרבה תחומים, ובכל תחום הוא נמדד לפי ערכים אחרים הקשורים באותו תחום. בצילום, טווח דינמי נמדד לפי ערך חשיפה הידוע גם כ"סטופ" (Stop), שהוא ערך ידידותי ומובן יותר לנו, הצלמים. אם כך, לעין האנושית יש את היכולת להבחין בגווני הגוונים, גם במצבים בהם יש ניגודיות קשה בין האזורים הבהירים לאזורים הכהים. בהשוואה לצילום, אני מדבר על הבחנה של 10-14 סטופים בין הלבן המוחלט לשחור המוחלט. בגדול, זה תלוי את מי שואלים, מכיוון שבפועל, העין מסוגלת להבחין גם בהרבה יותר מזה, אבל בואו ניקח בחשבון שאנחנו מסתכלים על אזור קטן מהסצנה ולא על הסצנה כולה. לעומת העין האנושית, המצלמה הממוצעת מסוגלת להבחין בהבדלים של 5-7 סטופים בין הלבן המוחלט לשחור המוחלט. מצלמות משוכללות יותר, מסוגלות להבחין בהבדלים של 8-11 סטופים בין הלבן לשחור.

אז למה המידע הזה כל כך נחוץ? ולמה לפעמים אתם כן צריכים לחשוב עליו ולפעמים לא?

בואו נניח שאתם כרגע מצלמים ביום מעונן. ביום כזה, התאורה מאוד רכה ומפוזרת, כך שיש לכם הבדל של 3 סטופים בלבד בין הכהים לבהירים. מספיק שתסתכלו בעיניים על סצנה כזו כדי להבין שכאן לא תהיה לכם בעיה, כי אלו טווחים שהמצלמה המודרנית עומדת בהם יפה מאוד.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

מצד שני, אם אתם מצלמים באור יום בשמש ישירה, ייתכן ויהיו הבדלים של יותר מ-12 סטופים של טווח דינמי, כך שיהיה לכם קשה מאוד ללכוד את כל הגוונים בתמונה. כאשר אתם נמצאים בסיטואציה כזו, אתם תקבלו תמונה עם המון צל ומעט מאוד אור, אלא אם כן היה חשוב לכם לצלם דווקא את האזורים שבצל, ולקחתם את קריאת האור משם (במקרה כזה, כל מה שבהיר, יישרף).

אז עכשיו אתם יודעים שכאשר אתם מצלמים, אתם צריכים לחשוב על 2 דברים בו זמנית. האחד הוא איך הסצנה מוארת ואיך אתם רואים אותה בעיניים שלכם, והשני הוא איך המצלמה שלכם תהיה מסוגלת לצלם את זה. מצלמות עם טווח דינמי קטן יעלימו לכם הרבה פרטים באזורים הבהירים והכהים, לעומת מצלמות עם טווח דינמי גדול שיכולות ליצור לכם תמונות עם מנעד גדול יותר של גוונים. אם כך, באמת יעזור לכם לדעת ולהבין קצת את הטווח הדינמי של המצלמה שלכם.

אז איך אתם יכולים לדעת מהו הטווח הדינמי במצלמה שלכם?

רוב יצרני המצלמות לא מפרסמים בפומבי את יכולות הטווח הדינמי של דגמי מצלמות ספציפיים, ואם הם עושים את זה אז זה לא ממש חלק מתהליך השיווק שלהם, אלא אם כן המצלמה ממש מצטיינת בתחום.

הדרך הטובה ביותר להבין את המצלמה שלכם, היא פשוטה מאוד. עם הזמן שבו אתם משתמשים במצלמה שלכם, אתם כבר תזהו לבד את היכולות שלה להתמודד עם אור, ותדעו בכל סיטואציה מה אתם הולכים לקבל. עד שזה יקרה, אתם פשוט יכולים להשתמש בהיסטוגרמה של כל תמונה על מנת לקבל את המידע הזה.

ככה נראית היסטוגרמה:

C

החלק השמאלי של ההיסטוגרמה מתייחס לאזורים הכהים שבתמונה, החלק הימני מתייחס לבהירים, וכל האזור האמצעי מוקדש לגווני הביניים. אם ההיסטוגרמה שלכם נוטה יותר לכהים ולבהירים, זה אומר שהתמונה שלכם קונטראסטית מאוד. יכול להיות שיש לכם בעיה עם הטווח הדינמי במצלמה שלכם או שזה פשוט קשור לחשיפה שלכם, ולאו דווקא למצלמה, ולפעמים פשוט לא יהיה לכם מה לעשות כדי לשנות את זה.

בהיסטוגרמה שמוצגת למעלה אנחנו יכולים להבין שיש לנו אזורים שרופים בתמונה (לפי החלק הימני שעולה עד למעלה), שיש לנו אזורים שחורים (לפי החלק השמאלי שעולה עד למעלה), שיש לנו אזורים כהים אבל עם פרטים (אפשר לראות את הירידה מהכהים לכיוון הבהירים), ושיש לנו מעט מאוד גווני ביניים בתמונה. ז"א שלפני שלפי ההיסטוגרמה אתם יכולים לדעת עכשיו שהתמונה היא מאוד קונטראסטית.

ואם מעניין אתכם, אז זו התמונה:

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

בהיסטוגרמה הבאה, המצב קצת שונה..

E

ההיסטוגרמה הזו מציגה לנו תמונה שבה אין לנו אזורים שרופים בכלל, יש לנו הרבה גווני ביניים, ושיש לנו אזורים כהים מאוד אבל עדיין עם פרטים. ז"א שרק ממבט חטוף על ההיסטוגרמה אנחנו יכולים להבין שבתמונה יש מנעד עשיר מאוד של גוונים.

וזו התמונה:

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

כיצד להתמודד עם מגבלת הטווח הדינמי?

ישנן מספר דרכים להתמודד עם מגבלת הטווח הדינמי, אך זה נורא תלוי במה שאתם מצלמים. הפתרון הראשוני והברור ביותר הוא לחזור ולצלם את התמונה שאתם רוצים בזמן אחר של היום. אתם יכולים לנצל את "שעת הזהב" לצורך העניין. בשעת הזהב, התאורה חלשה יותר ויש לנו הרבה יותר גווני ביניים, ככה שאפשר לצלם תמונות טובות מבלי הצורך "להילחם", אלא אם כן אנחנו מצלמים מול השמש ורוצים להכליל את השמיים יחד עם אלמנטים בחזית בתמונה אחת (במידה והנושא זה שקיעה או זריחה).

מכאן, אפשר להבין שאם אתם מצלמים נוף, אז צילום בשעת הזהב לא ממש יעזור לכם, כי סביר להניח שאתם תרצו להכליל את השמיים בתמונה, וכאמור – ישנם הבדלי סטופים משמעותיים מאוד בין השמיים לבין הקרקע.
אז אתם יכולים פשוט לחשוף את התמונה לפי קריאת האור של השמיים ולהניח לשאר הפריים להופיע כצללית, או שאתם יכולים להשתמש באחת משתי טכניקות שיכולות לעזור לכם להתמודד עם ה"בעיה".

הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות הוא לרכוש לעצמכם פילטר ND מדורג שמרכיבים על העדשה. הפילטר הזה בנוי כך שחלקו העליון כהה, ונהיה בהיר כלפי מטה בהדרגה (כמו שמשקפי שמש מדורגים). כל מה שהפילטר הזה עושה זה להוריד במספר סטופים (משתנה מפילטר לפילטר) את השמיים על מנת שתוכלו לצלם תמונה שבה רואים בברור את השמיים ויחד איתם גם את חזית הפריים. הפילטר הזה בעצם מאפשר לכם ליהנות מ-2 העולמות בתמונה אחת והוא מתאים לכל מצב שבו יש לכם ניגודיות גבוהה בין מה שקורה בשמיים לבין מה שקורה בקרקע.

G

דבר נוסף שיכול לעזור לכם להתמודד עם בעיות בטווח הדינמי זה לצלם בטכניקת (HDR (High Dynamic Range. זו טכניקה שהשתמשו בה עוד בעידן סרטי הצילום, על מנת להגיע לגווני הגוונים שבתמונה, אך בתקופה ההיא זה לקח להם הרבה יותר זמן ממה שזה יכול לקחת לנו היום בעידן הפוטושופ. הרעיון שעומד מאחורי הטכניקה הזו, זה שאנחנו צריכים לצלם יותר מתמונה אחת ובחשיפות שונות, וזאת כדי שנוכל לחבר אותן לתמונה אחת שבה יש טווח דינמי רחב. ההמלצה היא לצלם לפחות 3 תמונות בחשיפות שונות, ולמחמירים – אפשר גם 5 תמונות. אז אתם יכולים לחפש קצת בגוגל על הנושא הזה, ולמצוא לא מעט תמונות HDR מעובדות באופן מוגזם, וגם כאלו שנראות טבעיות למדי. אז לפני הכל, אתם לא ממש חייבים להגיע לתוצאות מעובדות מדי, כי זו לא המטרה. המטרה שלנו בצילום בטכניקת HDR היא ברורה מאוד: ללכוד את הפרטים גם באזורים המוארים ביותר וגם באזורים הכהים ביותר.

הנה תמונת HDR הבנויה מ-5 חשיפות שונות:

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

התהליך הזה הוא מאוד מאוד פשוט. אתם חייבים שתהיה לכם חצובה, כי אתם צריכים לצלם 3 חשיפות שונות של אותו הפריים בדיוק. החשיפה הראשונה צריכה להתבצע בהתאם לקריאת האור "הנכונה" מהנושא שלכם. החשיפה השנייה צריכה להיות בסטופ אחד יותר גבוה מהחשיפה הראשונה, והחשיפה השלישית צריכה להיות בסטופ אחד יותר נמוך מהחשיפה הראשונה (לא ממש חשוב הסדר של החשיפות).

עכשיו, כשיש לכם 3 חשיפות שונות של אותו הפריים, אתם צריכים לחבר אותן יחד לתוך תמונה אחת. אז לפני הכל, זה באמת הרבה יותר פשוט מאיך שזה נשמע.

כל מה שאתם צריכים לעשות זה לפתוח את תכנת ה-Photoshop, ללכת ל- File > Automate > Merge to HDR Pro ולהעלות לשם את שלושת התמונות שצילמתם. פוטושופ תמזג את שלושת התמונות באופן אוטומטי ותיתן לכם הגדרה קבועה מראש, אך לכם תהיה את ההזדמנות לשנות את ההגדרות ולקבוע את רמת העיבוד שאתם רוצים לפי טעמכם האישי.  אם אתם רוצים ללכת על מראה טבעי, אז תבחרו מראש שהתמונה לא תהיה מעובדת יותר מדי, אבל שעדיין תיתן לכם את הפרטים באזורים המוארים ובאזורים הכהים.

אתם חייבים לקחת בחשבון שאם אתם מצלמים אובייקט אנושי, אז יהיה לכם קשה לצלם 3 חשיפות שונות של אותו נושא מכיוון שהוא זז. אפילו תנועות קטנות כמו מצמוץ יכולות להשפיע. במצב כזה אתם יכולים לצלם רק תמונה אחת שבה, כאמור, תהיה לכם בעיה עם הטווח הדינמי. כדי לגבור על כך, אתם יכולים לצלם בקובץ RAW ולנסות לפתוח את הצללים אחרי זה (כמה שאפשר), או פשוט להאיר את הנושא שלכם בפלאש. הפלאש יכול להאיר בעוצמה חזקה מאוד, וכך לעזור לכם לקבל גם את הגוונים שבשמיים, וגם את הנושא שלכם בברור.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

סיכום

ביום בהיר אחד שיבוא עלינו לטובה (או שלא), אנחנו עשויים למצוא את עצמנו ללא מגבלת הטווח הדינמי. הרי, במוקדם או במאוחר, הטכנולוגיה תגיע לשם. אם אנחנו רוצים שהיא תגיע לשם או לא, זה כבר עניין אחר.. לדעתי זה דווקא כיף כשיש לנו מגבלה כזו. היא מאתגרת אותנו כצלמים ועושה את ההבדל בין מה שהעין רואה לבין מה שהמצלמה יכולה לראות. אם לא יהיה את ההבדל הזה, אז איפה תהיה הייחודיות שלנו כצלמים? אבל באמת שזה כבר נושא פילוסופי שמצדיק כתיבת פוסט בפני עצמו. בכל מקרה, עד שהטכנולוגיה הזו תהיה כאן, אנחנו תמיד צריכים לחשוב ולהתייחס למגבלה הזו בכל פעם שאנחנו מצלמים.

פילטר ND מדורג זו השקעה מצוינת, אם אתם מצלמים הרבה תמונות של נופים. ממש כמו להרכיב משקפי שמש באור יום. אם אתם אוהבים לצלם אנשים, אז רפלקטורים ופלאשים הם פתרון מעולה כדי להתגבר על המגבלה הזו. אם אתם תגיעו מוכנים לצילומים שלכם, אתם לא תהיו מאוכזבים מהתמונות שלכם לאחר שצילמתם אותן, כי אתם פשוט תהיו מסוגלים להתמודד עם המגבלות האלה עוד לפני שלחצתם על כפתור הצילום.

אני מאוד מקווה שהפוסט הזה עזר לכם להבין את אחד הנושאים המדוברים והחשובים יותר בצילום, אם כי הפחות מובנים לצלם המתחיל. תרגישו חופשי לשתף את הפוסט הזה לאלו שגם כן ימצאו בו עניין.

נתראה בפוסט הבא 🙂

תשאלו את השאלות הנכונות… כדי ללמוד לצלם טוב יותר

זה נורמאלי לחלוטין להביט בעבודותיהם של אחרים, לקבל השראה וללמוד על עבודתם. אתם אפילו יכולים לנסות ולשחזר עבודה שלהם, כל עוד אתם למדים ממנה וכל עוד אתם לא מציגים אותה כיצירה שלכם, כמובן. אבל ישנו נדבך נוסף שאם נדע להשתמש בו נכון, אנו נוכל ללמוד הרבה יותר, ובקצב מהיר יותר.

נניח שאתם נמצאים עכשיו בסיטואציה שבה אתם יכולים לשאול את הצלם הטוב ביותר שהיה אי פעם (בעיניכם) 4 שאלות בלבד.  אילו שאלות הייתם שואלים אותו?

שאלות יכולות לסדר לנו הרבה בחיים, ויחד עם זאת – אם לא נדע לשאול אותן נכון, הן יכולות גם להרוס לנו במקרה הרע, ולא ללמד אותנו יותר מדי במקרה הטוב. אז אין ספק שכדי ללמוד טוב יותר, צריך לשאול יותר.. אבל גם אין ספק שכדי ללמוד טוב יותר, צריך לשאול נכון יותר.

רשימת השאלות הבאה מציגה שאלות שנשאלתי במהלך הזמן, כאלו שגרמו לי לחשוב מה היה מפיק השואל אם הוא היה שואל אותן בצורה אחרת.

שאלה מספר 1: באילו נתונים השתמשת בתמונה הזו?

תשובה: צמצם 2.8, מהירות תריס 1/125, iso 100.

למדתם משהו מזה? אני מניח שלא ממש, מכיוון שאין לכם מה לעשות עם המידע הזה מלבד הידיעה שאלו הם הנתונים שאיתם צולמה התמונה. אתם לא יודעים למה הוא בחר בנתונים האלה ומה היו תנאי הצילום שלו בעת צילום התמונה. נתונים אלו תלויים בלא מעט גורמים והם משתנים תמיד בהתאם לתנאי הצילום ורצונות הצלם.
בשורה התחתונה: אין קבוצת הגדרות אחת שאתם תרשמו לעצמכם ותוכלו להשתמש בה תמיד.

יהיה לכם נכון יותר אם תנתחו את התמונה ותמצאו את הנקודות שאתם לא מצליחים להשיג. לדוגמא, במקום לשאול "מהן הגדרות הצילום?", אתם יכולים לשאול "איך הצלחת למרוח תנועה ולהקפיא תנועה בו זמנית בתמונה אחת?".

צולם במהירות תריס 1/40. צילום: תומר אלמקייס.

צולם במהירות תריס 1/40. צילום: תומר אלמקייס.

במקרה כזה אתם תלמדו שיש כאן שילוב של נושא סטטי עם מושא בתנועה, ובנוסף שילוב של מצלמה יציבה יחד עם מהירות תריס המאפשרת למרוח את תנועת הרכב (1/40 במקרה הזה).

זו יכולה להיות גם שאלה כגון "איך השגת רקע כזה מטושטש?".

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

דוגמא לתשובה לשאלה הזו יכולה להיות "שימוש בצמצם פתוח בעדשת טלה, תוך שמירה על רקע מרוחק מהמצולם וקרבה לנושא. ככה בעצם השתמשתי בכל הגורמים המשפיעים על עומק השדה וניצלתי אותם כדי ליצור הפרדה מוחלטת בין הנושא לבין הרקע. 

הדוגמאות הן באמת אינסופיות. העניין הוא שאתם צריכים ללמוד יותר על תהליך יצירת התמונה ולשאול באופן ספציפי על השפעה מסוימת, ולא על ערכים מספריים.

ערכים מספריים הם בדיוק כמו שהם, ערכים. ודרך העבודה שלהם שונה לחלוטין מכל תרחיש כזה או אחר. אם אתם תלמדו את התהליך כראוי, הערכים כבר יבואו אליכם לבד.

שאלה מספר 2: מה היא נעילת מראה? מהו מצב עדיפות צמצם?

ברשת האינטרנט, אתם תמיד תוכלו לקבל מענה על שאלות טכניות. ויקיפדיה או קליקי יכולים לתת לכם מענה של המון שאלות טכניות. ושלא נדבר על שאר בלוגים ואינספור מאמרים, כתבות וסרטונים שעפים להם ברשת בחופשיות.

לכן, אל תבזבזו את הזמן שלכם בשאלות מיותרות. זה לא שאתם לא תקבלו תשובה, אתם פשוט יכולים לקבל הרבה יותר אם תשאלו את השאלה הנכונה.

אם תעשו שיעורי בית ותלמדו את הפונקציות של המצלמה, הדרך בה היא עובדת, ואת שאר העקרונות הבסיסיים (נושאים שאתם באמת יכולים ללמוד מויקיפדיה), אתם תתפנו לשאול שאלות נכונות וטובות יותר, כאלה שישרתו אתכם נאמנה.

לדוגמא, במקום לשאול "מהו מצב עדיפות צמצם?", אתם תוכלו לשאול "באילו מצבים מומלץ להשתמש במצב עדיפות צמצם?", או יותר טוב מכך – אתם יכולים לבקש מהצלם להראות לכם איך הוא משתמש בפונקציה הזו, הרי למידה יותר טובה מלמידה ממקור ראשון.

שאלה מספר 3: זהו אפקט מגניב. באיזה פילטר השתמשת בתכנת העריכה?

זו שאלה באמת מוזרה.. פילטרים הם בעצם זכוכיות בעלות תכונות אופטיות שונות, אותן מרכיבים על העדשה בהתאם לצרכים השונים של הצלם.

C

"פילטרים" באינסטגרם (ובואו נהיה כנים, הם צריכים להיקרא בכלל "Presets") רחוקים מאוד מעיבוד תמונה מקצועי. ועיבוד תמונה צריך להיעשות לאחר הצילום ולא לפניו.

במקרה כזה יהיה נכון יותר לשאול "באיזו טכניקה השתמשת כדי להשיג את המראה הזה?" כי רוב הסיכויים שמדובר בצילום טוב, משחקים של האור ואולי גם לוקיישן מיוחד. העיבוד רק בא לשפר מעט את התמונה.

התשובה שתקבלו, תלמד אתכם הרבה יותר מלחשוב בזמן הצילום על עיבוד התמונה.
ייקח לכם המון זמן לתקן תמונה שלא צולמה טוב (אם בכלל), וייקח לכם מעט מאוד זמן לשפר תמונה שצולמה נכון ושהייתה בה הקפדה על הפרטים הקטנים עוד בזמן צילום התמונה. כלומר, שבזמן הצילום אתם צריכים להחליט על לוקיישן, תאורה, קומפוזיציה, איפור, ניקיון וכדו', ולא לחשוב על כך שיש לכם את האפשרות לתקן בתכנת העריכה.

D

שאלה מספר 4: התמונות שלך נורא טובות. עם איזו מצלמה אתה מצלם?

תשובה: Nikon d750.

לפני כמה שנים, מישהו ראה איזו תמונה שצילמתי ואמר לי: "אילו תמונות יפות אתה מצלם עם המצלמה שלך.. אם רק הייתה לי מצלמה כזו.."
באותו רגע הרגשתי שמזלזלים בי. כאילו שאותו אדם לא ראה שהתמונה צולמה מתוך חשיבה יצירתית כלשהי, ושהמצלמה היא הרבה יותר מכלי שמשרת את המטרה שלי.

אמנם המצלמה היא כלי חשוב מאוד אבל היא עדיין כלי. היא כלי העבודה שבו משתמש הצלם על מנת ליצור, ממש כמו צייר שמשתמש במכחול על מנת לצייר. וכן, אתם יכולים להיות יצירתיים גם אם תצלמו מהסמארטפון שלכם, וגם אם תבנו קאמרה אובסקורה מקרטון.

העניין הוא שהמצלמה תיתן לכם איכות תמונה, שליטה בפרמטרים השונים, מהירות עבודה, גישה מהירה לתפריטים ועוד.. אבל היא לא תראה את האור, היא לא תבין את הסיטואציה, היא לא תבנה לכם את הקומפוזיציה, היא לא תתפוס את הרגע, ובטח שהיא לא תיצור עבורכם את התמונה.
אז במקום לשייך את טיב התמונות של הצלם למצלמה איתה הוא מצלם אותן, אתם יכולים לומר לו שהתמונות שלו נורא איכותיות ביחס לתמונות שלכם, והאם לדעתו ישנו קשר בין איכות התמונות שלכם לבין דגם המצלמה או שאולי יש משהו שאתם לא עושים נכון.

סיכום

שאלות יכולות להיות נכס גדול מאוד עבורנו אם אנחנו נדע לגשת ולשאול אותן נכון. בהרבה מהמקרים אני נשאל שאלות שהתשובות עליהן בהחלט לא יספקו את השואל אותן, ואפילו יזיקו לו כאשר הוא יבוא לצלם. אם לא תדעו לשאול את השאלות הנכונות, אתם עלולים למצוא את עצמכם מקובעים על דברים מסוימים, ואחרי זה יהיה לכם קשה מאוד לשנות גישה.

אני מקווה שתלמדו גם מהפוסט הזה, ובפעם הבאה תשאלו נכון כדי לקבל תשובות שיספקו אתכם וילמדו אתכם באמת!!!

אתם מוזמנים לכתוב לי את התובנות שלכם ממש כאן מתחת לפוסט.. ואם אהבתם אז אתם מוזמנים גם לשתף את הפוסט בשמחה למתעניינים אחרים.

נתראה בפוסט הבא,

ועד אז – תחייכו 🙂

הקשר בין צילום חתונות לצילום רחוב והשילוב המושלם ביניהם

היי, מה שלומכם?

הפעם החלטתי לכתוב על תחום העיסוק העיקרי שלי -צילום חתונות- ולשתף אתכם במספר דרכים שאני נעזר בהם כאשר אני מצלם חתונה אבל חושב כמו צלם רחוב.

בין אם אתם צלמי חתונות מקצועיים ובין אם אתם בתחילת דרככם, הפוסט הזה ייתן לכם מספר רעיונות שימושיים שלקוחים מעולם צילום הרחוב ויעזרו לכם להשתמש בהם בצילומי החתונה שלכם.

צלם רחוב יכול להיות כל אחד אשר ישוטט ברחובות העיר עם מצלמה, במטרה לצלם תמונות מזדמנות שיספרו את הסיפור האנושי היומיומי כפי שהוא מתרחש ברחובות. מצד שני – צלם חתונות הוא בעל מקצוע / אמן שנשכר על ידי לקוחות, וזאת על מנת שיתעד את היום המאושר בחייהם, יספר את הסיפור של הזוג ושל היום המיוחד, וכמובן שילכוד רגעים שישאירו זיכרון מתוק גם עשרות שנים לאחר היום הגדול.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

השפה הצילומית האישית שלכם, היא זו שתפריד ביניכם לבין צלם אחר. השפה הזו היא אתם והיא חלק בלתי נפרד מכם, אבל היא זקוקה לטיפול וטיפוח מתמיד, על מנת שיהיה איזשהו גורם דומיננטי בסגנון הצילום שלכם. גם תחרותיות, שינויים בטרנדים קיימים, וציוד חדש, עשויים להשפיע על אופי העבודה שלכם. שמירה על איזון נכון בין העולם הפנימי שלכם לבין ההשפעות החיצוניות של יום החתונה, היא המפתח להצלחה כצלם חתונות טוב.

העצות הבאות מגיעות מהעולם של אמנות צילום הרחוב, והן מתאימות בצורה מושלמת עבור כל צלם חתונות באשר הוא. אם אתם צלמי רחוב טובים, אתם יכולים ללכת לצלם חתונה בביטחון מלא וליצור שם את האמנות שלכם.

תכננו את הרגע

מה שנדרש כדי לצלם תמונות מדהימות של רגעים מכריעים, זה קודם כל לראות אותם לפני שהם מתרחשים. ככל שתראו את הרגע מוקדם יותר, יהיה לרשותם זמן רב יותר לתכנון תמונה וקומפוזיציה שיספרו סיפור.

אני יודע שחלקכם מסתכלים עליי מוזר עכשיו.. הרי, איך אפשר לראות את הרגע לפני שהוא קורה?

על מנת לראות את הרגעים לפני שהם קורים, אתם צריכים להיות עם ראיית 360 מעלות. אתם כל הזמן צריכים להסתכל סביב הנושא שלכם (החתן והכלה), לחפש מסביבם כל הזמן ולא לשים את המיקוד רק עליהם. בדרך זו, אתם תהיו מסוגלים להבחין באלמנטים ואנשים אחרים שיהפכו את הקומפוזיציה שלכם למעניינת יותר ובעלת סיפור.
זה יכול להיות אלמנט דומם המחזק את הקומפוזיציה, ואלו יכולות להיות דמויות מהחיים שלהם (כגון הורים או אחים) שפתאום נכנסים לפריים בהופעה ייצוגית.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

אז כמה זמן של תכנון צריך כדי להתכונן לתמונה טובה?
צלם רחוב טוב יכול להסתפק בשתיים או שלש שניות כדי לתכנן תמונה טובה. אם אתם מסתכלים מסביבכם ומתכננים תמיד את התמונה הבאה שלכם, יש לכם סיכוי גדול יותר לתפוס את הרגע המכריע, ולא את השנייה שאחרי.

תרגלו את עצמכם, אתגרו את עצמכם בכוונה תחילה ותנסו להפתיע את עצמכם בכל פעם מחדש באפשרויות העומדות לרשותכם וביכולות שלכם להיות פסיכולוגים של העולם.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

תקפיאו ותמרחו את התנועה

הקפאה ומריחת תנועה של עצמים ואנשים הם שני דרכים להוסיף המון רגש ועצמה לתמונות שלכם. האפשרויות האלה הן נכס ייחודי בצילום סטילס, והן חלק בלתי נפרד מהשפה הצילומית. ישנם צלמים שחושבים שתמונות חתונה צריכות להיות חדות ומפוקסות, וכך התוצאות הסופיות שלהם קרובות מאוד לתיעוד מדויק של המציאות ולא מתארות בתיאור פיוטי את הרגע.

יום החתונה מורכב מאינספור רגעים שנמצאים מסביבנו. חלקם דורשים הקפאת תנועה, אך חלקם יהיו פוטוגניים יותר כאשר אנו נוסיף להם מעט תבלינים. אם יש מסביבכם עצמים בתנועה, אז השתמשו בהם על מנת לחזק את הרגע ולהדגיש אותו.

קחו לעצמכם זמן איכות, ותתאמנו ברחוב על מריחה והקפאת תנועה, ועל איך שהם נתפסים בידי הצופה.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

תבינו את האור, כך שהוא יעבוד בשבילכם

האור הוא חומר הגלם של הצלם, ויש לו השפעה רבה על התוצר הסופי של התמונות שלנו. לאור יש יכולות רבות להאיר את הנושאים שלנו, והוא יכול להגיע במגוון צורות, בין אם הוא אור טבעי או אור מלאכותי. חקרו את האור ואת הדרכים השונות שלו ליפול על אובייקטים מסוימים, וכמו כן – את הדרך בה הוא נראה בצילומי הרחוב שלכם.

כאשר אתם נמצאים תחת לחץ, והאחריות של יום החתונה משתלטת עליכם, היא יכולה לכבות את המח היצירתי שלכם לזמן מה. במקרה כזה אתם עלולים לראות את יום החתונה כרשימה מתויגת של תמונות ונושאים, ולא של רגעים מכריעים. עם הזמן והניסיון, אתם תתרגלו ללחץ של יום החתונה והוא יתגמד מול קשיים אחרים, אך בכל זאת ישנה דרך אחת שתמיד תחזיר את היצירתיות הביתה, אם זו יצאה החוצה לטיול קצר.

אחת הדרכים שישמרו לכם על מח יצירתי לאורך כל יום החתונה הוא להזכיר לעצמכם כל הזמן לעבוד עם האור, לראות את האור, ולשנות אותו במידת הצורך. אם אתם מצלמים את הכלה מתארגנת, אז הסיטואציה הזו היא הנושא שלכם. עכשיו זה הזמן לחשוב על האור. שינויים בכיוון התאורה, או לחלופין – שינויים בזווית הנושא או בזווית הצילום שלכם, ירגשו אתכם מחדש ויציתו בכם שוב את התשוקה.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

היו אחראים ואמינים

בין אם אתם מצלמים רחוב בשביל הכיף, ובין אם אתם מצלמים חתונות בצורה מקצועית, אתם אמורים לישון טוב בלילה. אתם לא צריכים לפרסם תמונות רחוב שעלולות לפגוע ברגשותיהם של אנשים אחרים או לגרום להם נזק. עם זאת, אתם צריכים גם לזכור כי כשאתם מצלמים אנשים ברחוב, אתם מתחייבים לא לפגוע בהם או ברגשותיהם בכל דרך, וכך אתם לא תפחדו בכלל לעשות את האמנות שלכם.

צד נוסף למטבע של אחריות, היא אמינות. כאשר אנשים משלמים לכם כסף כדי שתצלמו את החתונה שלהם, הקפידו להראות להם בפגישה הראשונה אתכם אך ורק תמונות שנוצרו על ידכם, מכיוון שרק התמונות שלכם תייצגנה את הסגנון הצילומי שלכם. בנוסף, אם הסגנון שלכם הוא סגנון צילומי רחוב אז אתם צריכים ליידע את הלקוחות שלכם שזה מה שאתם רוצים לתת להם.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

סיכום

יום החתונה הוא יום ארוך שבו אתם מתבקשים לתעד ולהנציח. הזוג בחר בכם בגלל המקצועיות שלכם, היצירתיות שלכם והכישרון שלכם. נצלו את זה כדי להוכיח להם כמה שאתם מקצועיים, יצירתיים וכישרוניים. חפשו את התמונות שלא יהיה ניתן לחזור עליהם שוב. אני קורא להם "תמונות של פעם אחת".. אלו הן התמונות של הרגעים היפים שאין הזדמנות שנייה לצלם אותן.

העבודה כאן היא לא קשה בכלל. ברגע שאתם תפתחו את המיומנות הזו, היא תזרום לכם הכי קליל שבעולם, ובפשטות!

אני מקווה שהפוסט הזה הוציא אתכם עם תובנות בנוגע לצילום שלכם. אם אהבתם אותו, אני אשמח לדעת מזה, אז אני מחכה כבר לתגובות שלכם ממש כאן מתחת לפוסט.

בנוסף – אתם מוזמנים לשתף את הפוסט בשמחה לאלו שגם כן ימצאו בו עניין.

תודה שהייתם איתי,

נתראה בפוסט הבא 🙂

3 שאלות נפוצות של צלמים מתחילים – והתשובות עליהן

מתי החלטתם לעבור ממצב צילום אוטומטי למצב צילום ידני? מתי החלטתם לעבור מהמצב ה"נח" הזה, בו המצלמה שולטת עליכם, למצב בו אתם שולטים עליה? ואולי זה בכלל לא קרה עדיין?

מאז שבלוג הצילום שלי נולד, אני מקבל המון שאלות במייל, הן בפן הטכני והן בפן האמנותי. ולכן החלטתי שבפוסט הזה אענה לכם על 3 שאלות נפוצות שנשאלתי בזמן האחרון. התשובות לשאלות האלו יכללו, בין היתר, גם את אופן השימוש בתכונות המתקדמות במצלמה שלכם.

בטח ראיתם מתישהו תמונות שנראות מדהים, אך משום מה, אתם לא יכולים לצלם תמונות מדהימות כאלה עם הציוד הנוכחי שלכם. אז זהו, שמאוד קל להאשים את הציוד שלנו, אבל אני אגלה לכם סוד קטן – ברוב הזמן הציוד שלנו לא אשם.
אז אתם בהחלט יכולים להיות רגועים, כי אחרי הפוסט הזה אתם לא תצטרכו לקפוץ לחנות הצילום הקרובה ולהיפרד מעוד כמה אלפי שקלים. מקסימום, תצאו החוצה לשחק קצת עם המצלמה שלכם 🙂

אז האמת היא שהעניין הזה הוא די פשוט. אתם רק צריכים למצוא את התשובות הנכונות למספר שאלות בסיסיות על מנת לשפר את התמונות שלכם באופן כמעט מיידי וללא רכישת ציוד נוסף.

שאלה מס' 1: למה הרקעים שלי לא מטושטשים?

אם אתם ממש בתחילת הדרך, אז יתכן שאין לכם מושג איך להשיג תוצאות טובות של רקע רך ומטושטש. וגם אם יש לכם מעט זמן ללמוד את הגדרות של המצלמה שלכם, אז הסיבות שגורמות לרקעים להיות מטושטשים עלולות לחמוק לכם מבין האצבעות.

רוב הזמן, התשובה הכי קצרה שתקבלו על השאלה הזו היא "צמצם". אבל מילה שלי, זה לא מתחיל ולא נגמר פה. הצמצם הוא רק ההתחלה של כל הסיפור, אבל זה באמת לא מלחיץ.

אז לפני הכל – בשפה המקצועית הנושא הזה שמדבר על אזורי הפוקוס והאזורים שמחוצה לו, נקרא "עומק שדה". וזה אומר דבר מאוד פשוט: אם עומק השדה שלנו קטן, זה אומר שיהיה לנו אזור מאוד קטן בפוקוס, ושאר התמונה תהיה מטושטשת, מחוץ לאזור הפוקוס. אך אם עומק השדה שלנו גדול, זה אומר שיהיה לנו אזור גדול יותר של פוקוס.

אז עכשיו אתם יודעים שכדי להוציא רקע מטושטש אנחנו נצטרך לצלם בעומק שדה קטן. וכדי ליצור אותו אנחנו צריכים להתחשב במספר גורמים.

אז בואו נתחיל מהצמצם, שתפקידו (מלבד שליטה בכמות האור הנכנסת אל החיישן) הוא לשלוט על עומק השדה שלנו.
צמצם סגור מאוד (מספר F גבוה) כדוגמת F32 יניב לנו עומק שדה גדול, אך לעומתו – צמצם פתוח מאוד (מספר F נמוך) כדוגמת F2.8, יניב לנו עומק שדה רדוד.
אז עכשיו אתם יודעים שאם אתם רוצים לטשטש את הרקע או ליצור תמונות אווירה עם פוקוס סלקטיבי, אתם צריכים להשתמש בצמצם פתוח.

אבל, כאמור, הצמצם הוא לא החלק היחידי של המשוואה. יתכן שאתם ראיתם תמונות שצולמו בצמצם 5.6 ואפילו 7.1 ועדיין הרקע מטושטש מאוד, וזאת למרות מה שסיפרו לכם על הצמצם.

אז נניח שאתם צילמתם זוג חמוד על רקע של שיח פרחוני וקיוויתם שהזוג יהיה בפוקוס והרקע יהיה מטושטש כי השתמשתם בצמצם פתוח כמו שלימדו אתכם, אבל התוצאה שהתקבלה שונה לגמרי ממה שרציתם שתהיה. הרקע לא מטושטש מספיק והוא לוקח תשומת לב רבה מהנושא שלכם.

אז איך זה ייתכן?

התשובה טמונה במרחק בין הנושא לרקע. כשאתם מיקמתם את הנושא שלכם קרוב מאוד לרקע, אתם בעצם מיקמתם אותו כמעט באותו מישור מוקד של שיח הפרחים. אז מן הסתם שהשיח ייכנס לפוקוס ויהיה חד כמעט כמו הנושא שלכם, גם אם צילמתם בצמצם פתוח מאוד.
הפתרון לכך הוא להעביר את הנושא קדימה ובעצם להרחיק אותו מהרקע. ככל שהוא יהיה רחוק יותר מהרקע, כך תוכלו להשיג רקע מטושטש יותר.

אבל המרחק בין הנושא לרקע הוא בהחלט לא הגורם היחידי שנכנס לכל הסיפור הזה.. גם המרחק בין המצלמה לנושא משפיע מאוד על יצירת רקע מטושטש. נסו את הניסוי הבא: תתרחקו מהנושא שלכם ותצלמו תמונה. אם מדובר באדם, אז תצלמו את כל הגוף. אחרי זה תתקרבו אליו ותצלמו עוד אחת שרואים חצי גוף או אפילו רק פנים וטיפה כתפיים. אתם תראו לבד שבתמונה השנייה אתם תקבלו רקע מטושטש יותר.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

בנוסף לכל אלו, לאורך המוקד של העדשה ישנה חשיבות רבה בנוגע לעומק השדה שלנו. עדשה רחבה תניב לנו עומק שדה גדול יותר מאשר עדשה צרה. ולהיפך. 

בשורה התחתונה: יצירת רקעים מטושטשים / עומק שדה רדוד, תלויה מאוד בגורמים שהזכרתי. שילוב של כל הגורמים יחד יכול להניב לכם תוצאות מדהימות.

אם אתם מעוניינים להרחיב את הידע שלכם בנושא, אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט הזה.

שאלה מס' 2: למה התמונות שאני מצלם עם פלאש נראות כל כך גרועות?

הפלאש שמגיע כחלק מהמצלמה שלכם לא נועד כדי לעזור לכם לצלם תמונות מדהימות, הוא נועד כדי לעזור לכם לצלם תמונות. נקודה. כאשר תנאי התאורה לא מאפשרים לכם לצלם, אתם עלולים להרגיש שאתם זקוקים לעזרתו של הפלאש, ושבלעדיו אין לכם סיכוי לצלם תמונה טובה. זה היה נכון פעם, בעבר הלא רחוק בכלל, כשלמצלמות הייתה את המוגבלות לצלם בתנאי תאורה חלשים, במיוחד בתחילת עידן הצילום הדיגיטלי. גם כאשר עבדו עם סרט צילום, הייתה את האפשרות לצלם בתנאי תאורה חלשים ללא פלאש, עם סרט צילום רגיש לאור ברמה תואמת. אך עבור האדם הממוצע, הפלאש שעל המצלמה הוא רעיון שפותר בעיות מבלי צורך לחשוב יותר מדי. והרעיון הזה נמשך ממש עד היום.

רוב המצלמות מגיעות עם פלאש מובנה, בעיקר בגלל המחשבה שהמשתמשים הפשוטים נוטים לחשוב שהם זקוקים לו לעתים קרובות, וזאת למרות שיש לא מעט טכניקות לצילום ללא הפלאש המובנה, כגון: שימוש בצמצם פתוח או חשיפה ארוכה (כשאפשרי), שימוש ב-iso גבוה או שימוש בפלאש מחוץ למצלמה.

אם כך, הסיבה העיקרית לכך שהתמונות שצילמתם עם פלאש הן גרועות, זה בגלל שאתם משתמשים בפלאש המובנה של המצלמה שלכם, שבעצם מגיע עם מטרה אחת, והיא הגדלת כמות האור בסצנה כדי שתוכלו לקבל תמונה.
אז בגלל שהפלאש המובנה הוא חלק מהמצלמה, זה אומר שהוא ישיר, מבלי היכולת לזוז ימינה, שמאלה או אחורה. התאורה הזו מגיעה מאותו הכיוון של העדשה והיא משטיחה את התמונה בגלל זה. אם המצולם שלכם יסתכל עליכם, אז סביר מאוד להניח שהוא ייצא גם עם עיניים אדומות. ואם הוא קרוב אליכם אז הוא עלול גם לקבל מכת אור חזקה ו"להישרף". בנוסף לכל אלו, אם יש משהו מבריק מאחורי המצולם שלכם, כגון חלון או מראה, אתם תקבלו סינוור חזק כתוצאה מאור הפלאש הפוגע בזכוכית וחוזר חזרה אל העדשה.

עכשיו אולי ינחם אתכם לדעת שאם צילמתם תמונות לא טובות בגלל הסיבות האלה, זה מכיוון שזהו טבעו של הפלאש הישיר. הוא קשה והוא לא מחמיא לתמונה בכלל!

הדרך הטובה ביותר להתגבר על בעיית הפלאש המובנה, היא פשוט לא להשתמש בו. ברוב המצלמות הדיגיטליות בנות ימינו ישנם חיישנים עם רגישות גבוהה לאור, ומה שזה אומר בעצם זה שאתם יכולים להשתמש באור הזמין שלכם ולהעלות את ערך ה-ISO לגבוה ולצלם תמונות מדהימות עם תאורה זמינה וללא מרותו של הפלאש המובנה.

עשו ככל יכולתכם ע"מ לא להשתמש בו. השתמשו בתבונה בשילוש הקדוש, צלמו עם הצמצם הכי פתוח שיש לכם, צלמו במהירויות תריס מינימאליות בהתאם לסיטואציה ולרצונות שלכם, ותשתמשו בערך ISO גבוה ע"מ להעלות את רגישותו של החיישן.

אם בכל זאת אתם מוצאים את עצמכם בסיטואציה בה אתם צריכים להוסיף מקור אור משלכם, אתם עדיין יכולים לקבל תוצאות טובות מאוד עם שימוש בפלאש, כל עוד אתם יודעים לעבוד איתו נכון. עם הפלאש המובנה שלכם זה אומר שאתם יכולים לשים אמצעי ריכוך על הפלאש. זו יכולה להיות אפילו פיסת נייר לבן שדרכו יעבור האור ויתרכך.
אבל כדי להגיע לתוצאות הטובות ביותר עם פלאש, אתם תצטרכו להשתמש בפלאש חיצוני. הוא יפתח בפניכם המון אפשרויות נוספות ושליטה טובה יותר על אור הפלאש.

פלאשים חיצוניים קיימים עם יכולות שונות ומחירים שונים, כאשר הפשוטים ביותר יכולים לנוע בין 250 ל-300 ש"ח. גם הפלאשים הזולים הם פלאשים מעולים, רק שהם לא חכמים בכלל – זאת אומרת שהם לא יודעים לעבוד על מצבים אוטומטיים למיניהם, אלא על מצב ידני בלבד.

השימוש בפלאש החיצוני יכול להיעשות בחיבור להתקן ה-Hot-shoe של המצלמה שלכם, והוא יכול להיות גם בשימוש חיצוני בהפעלה מרחוק. בתור התחלה, צלמו עם הפלאש כאשר הוא על המצלמה שלכם ותשתמשו בראש המסתובב שלו. זה אומר שאתם יכולים לכוון אותו למשטחים לבנים כמו קיר או תקרה ו"להקפיץ" את האור שלו. התקרה או הקיר יקבלו את ההבזק החזק ביותר, ומשם האור יחזור אל הסיטואציה שלכם הרבה יותר רך ומפוזר.
כך תוכלו להימנע מהשטחה של התמונה, מעיניים אדומות ומצללים קשים שהפלאש המובנה יוצר.

התמונה הזו היא דוגמא מעולה לפלאש מוקפץ. כאן, ראש הפלאש היה מכוון אל קיר מצד שמאל, כך שהאור פגע בקיר וחזר אל הנושא כשהוא רך יותר, מפוזר יותר והכי חשוב – הוא לא מאותו הכיוון של העדשה.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

כדי ללמוד עוד על פלאש, אני מזמין אתכם לקרוא את המדריך המלא לצילום עם פלאש.

שאלה מס' 3: מדוע התמונות שלי לא חדות מספיק?

זו כנראה אחת משאלות הצילום הנפוצות ביותר, ולא סתם. נושא החדות בתמונה מושפע מלא מעט גורמים הקשורים באיכות הציוד ואופן השימוש בו.

אחת הבעיות הנפוצות ביותר לכך שהתמונות לא חדות, היא מהירות התריס של המצלמה. כאשר אתם מצלמים במהירויות תריס איטיות, אתם מגדילים את הסיכויים שלכם לקבל תמונה מרוחה. ההתחשבות במהירות התריס צריכה להיעשות בהתאם לאורך המוקד שלכם, לרעידות הידיים שלכם, ליציבות המצלמה ולתנועה של הנושא שלכם (אם קיימת).

אז איך אתם תדעו מתי צריך מה? הרי אתם לא אמורים לנחש. טוב, אז זה ידרוש מכם קצת יותר ניסיון, או אפילו לשנן קצת את החומר ולדעת (פחות או יותר) מה הם מהירויות התריס המתאימות לסיטואציות השונות.

לדוגמא:

  • אם אתם מצלמים אנשים עומדים, אז צלמו במהירות תריס של 1/125 לפחות. הסיבה לכך היא שגם אנשים עומדים יכולים פתאום להזיז את הידיים או הראש ואז ליצור לכם מריחה.
  • אם אתם מצלמים אנשים הולכים, אז צלמו במהירות תריס של 1/250 לפחות.
  • אם אתם מצלמים אנשים בפעולה, אז צלמו במהירות תריס של 1/500 לפחות.
  • אם אתם מצלמים כלי רכב בתנועה ואתם רוצים להקפיא אותם אז צלמו במהירות תריס של 1/1000 לפחות. כמובן, שבהתאם למהירות שבה הם נוסעים.

זו כמובן לא הרשימה המלאה, וזה גם משתנה בהתאם לנושא שלכם, כגון: אנשים, ילדים, בעלי חיים, מים זורמים וכו'. זה גם משתנה בהתאם למרחק של הנושא מכם ולאיזה כיוון הוא זז ביחס למצלמה.
נושאים שזזים לכיוון המצלמה או הרחק ממנה ידרשו צילום במהירות גבוהה יותר מנושאים שזזים במקביל למצלמה. בכל מקרה, אם אתם מעוניינים להקפיא תנועה, אז אל תעבדו עם מהירויות תריס איטיות, אלא אם כן תנאי התאורה לא מאפשרים לכם אחרת. אם אתם יכולים, אז נסו להשתמש במהירות תריס גבוהה יותר מהמינימום הנדרש. כך אתם תוכלו להיות בטוחים שתצלמו תמונה טובה גם אם המצולם שלכם החליט פתאום לעבור ממצב הליכה למצב ריצה.

סיבה נוספת לכך שהתמונות שלכם יכולות להיות מטושטשות זה שימוש לא נכון בצמצם ובפוקוס. לעתים, בעת שימוש בצמצם פתוח מאוד, אתם יכולים לצלם תמונה שבה הנושא שלכם לא נמצא בתוך טווח הפוקוס. זה יכול לקרות בעיקר אם אתם תלויים בחסדיה של המצלמה שלכם שתמצא לכם את הפוקוס באופן אוטומטי. במצב כזה אתם יכולים להעמיד דוגמנית מאחורי אובייקט מסוים והמצלמה תחליט לעשות את הפוקוס על האובייקט במקום על הדוגמנית, וזה מכיוון שהיא החליטה לעשות את הפוקוס על הנושא הקרוב ביותר אליה. לכן, במצבים כאלו מומלץ מאוד להגדיר את המצלמה על מצב נעילת פוקוס בנקודה אחת בודדת ולנעול אותו על הנושא שלכם. כך תוכלו להיות בטוחים שהפוקוס יהיה במקום הנכון.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

באופן כללי, אל תסמכו על המצלמה שלכם בנושא הזה. תכירו את תכונותיו של הפוקוס, תלמדו איך לעבוד איתו ותסמכו רק על עצמכם בעניין הזה. לימדו לעבוד עם פוקוס עוקב ועם פוקוס ננעל ותבינו את המצבים בהם אתם צריכים להשתמש בכל אחת מההגדרות העומדות לרשותכם.

סיכום

אלו הן 3 השאלות הנפוצות ביותר שנשאלתי בתקופה האחרונה, אך אין ספק שיש עוד המון שאלות שיצוצו לכם במהלך הלמידה שלכם. תתחילו עם שלושת השאלות האלו, וברגע שאתם תבינו את התשובות עליהן אתם תשפרו באופן משמעותי את הצילום שלכם.

אז תמשיכו להתאמן.. וזיכרו! לשאול שאלות זו הדרך הטובה ביותר ללמוד. אז אתם מוזמנים לשאול אותי שאלות ולהגיב ממש כאן למטה. אני עונה לכולם!

אם הפוסט הזה עזר לכם אז אל תהססו לשתף אותו עם אלו שגם כן יראו בו עניין.