יסודות הצילום – עמוד 3 – בית הספר לצילום

22אוג

מהו טווח דינמי ולמה צריך להיות לכם אכפת ממנו? המדריך המלא!

מאת studioRL חשיפה,טיפים לצילום,טכניקות צילום

אם אתם צלמים, אז סביר להניח ששמעתם לא מעט פעמים את המושג "טווח דינמי". זהו אחד מאותם ביטויים שצלמים משתמשים בהם ביומיום בהנחה שכולם יודעים על מה הם מדברים, למרות שלמרבית הצלמים בתחילת הדרך יש במקרה הטוב, הבנה בסיסית של המושג.

טווח דינמי כפי שהוא נוגע לצילום, מתקשר לאור וליכולות הטכנולוגיות של המצלמה. הבנת המושג הזה ואיך הוא עובד, יכולה באמת לעזור לכם בשלבי הלמידה, וגם הרבה אחרי.

אז למה באמת צריך להיות לכם אכפת מזה, ואיך זה יכול לעזור לכם? התשובות בהמשך..

מהו טווח דינמי ולמה כל כך חשוב שנבין אותו?

טווח דינמי הוא למעשה אחת הבעיות הנפוצות ביותר בתאורה, שהצלם יכול להיתקל בהן. זה קשור בקשר ישיר להבדל בין מה ואיך שהעין רואה לבין מה ואיך שהמצלמה רואה. אז באמת, זו אחת המגבלות של הטכנולוגיה, שכמובן הולכת ומשתפרת כל הזמן, ומי יודע כמה שנים ייקח עד שימציאו מצלמה שרואה כמו העין האנושית? (מעניין, אה?)

אז מתישהו, בעיית הטווח הדינמי אולי לא תהווה בעיה, כי המצלמות תהיינה מסוגלות להתמודד עם זה. אבל היום, אתם צריכים להיות מודעים לכך שישנה מגבלה של טווח דינמי במצלמה שלכם, ולהבין אותה היטב על מנת שתוכלו להמשיך הלאה 🙂

בהגדרה, טווח דינמי הוא בעצם ההבדל בגוונים שבין שחור מוחלט ללבן מוחלט. במצבי תאורה מסוימים (כמו שמש קשה של צהרי היום) יש המון הבדל בין האזורים המוארים שבסצנה לבין האזורים החשוכים, והמצלמה פשוט לא מסוגלת לקלוט את כל מנעד הגוונים שבין שני הערכים האלה.

במצב כזה, אם אתם מחוסרי ניסיון, אתם עלולים למצוא את עצמכם מול דילמה לא פשוטה. אם תיקחו קריאת אור מאזור בהיר, אתם תקבלו תמונה שבה יראו באופן ברור את כל מה שבהיר בתמונה, אך כל מה שכהה – יהיה כהה מאוד ונטול פרטים. באופן דומה, אם תיקחו קריאת אור מהאזורים הכהים שבתמונה, אתם תקבלו תמונה שבה האזורים הכהים יצטלמו בברור, אך האזורים הבהירים יישרפו עד כדי איבוד פרטים. זו מגבלה שכל צלם חייב לדעת עליה, כי יש מצבים שפשוט לא נוכל לצלם ללא תאורה מלאכותית או טכניקת (HDR (High Dynamic Range המשלבת מספר חשיפות בתמונה אחת (נדבר עליה בהמשך, אל דאגה).

דוגמא טובה לכך היא צילום פורטרט בשקיעה. כשתעמידו את המצולם שלכם מול השקיעה, אתם תוכלו לראות בברור את הגוונים שבשמיים יחד עם כל הגוונים של הנושא שלכם, אך כשאתם תרצו להביא את זה לידי ביטוי בתמונה, אתם תעמדו בפני דילמה.. זה או שתיקחו קריאת אור מהשמיים, תקבלו שקיעה יפה אך הנושא שלכם יהיה כהה, או להיפך.. תיקחו קריאת אור מהנושא שלכם, הוא יהיה בהיר, אך השמיים יהיו לבנים ובוהקים (שרופים).

צילום: תומר אלמקייס

דוגמא נוספת לכך זה צילום נוף מהחלון באור יום. תסתכלו מהחלון כלפי חוץ (באור יום) ואתם תראו שיש לכם את היכולת להבחין גם במה שקורה בתוך החדר וגם במה שקורה בחוץ. כשתרצו להביא את זה לידי ביטוי בתמונה, אתם שוב תהיו באותה דילמה כמו בתמונה של השקיעה.

העניין הוא שלעין האנושית ישנו טווח דינמי גדול מאוד, והיא מסוגלת להתמודד עם הבדלי תאורה קיצוניים ועדיין לראות פרטים גם באזורים הכהים מאוד וגם באזורים הבהירים מאוד – דבר שהמצלמה (עדיין) לא יודעת להתמודד איתו.

טווח דינמי הוא עניין שימושי להרבה תחומים, ובכל תחום הוא נמדד לפי ערכים אחרים הקשורים באותו תחום. בצילום, טווח דינמי נמדד לפי ערך חשיפה הידוע גם כ"סטופ" (Stop), שהוא ערך ידידותי ומובן יותר לנו, הצלמים. אם כך, לעין האנושית יש את היכולת להבחין בגווני הגוונים, גם במצבים בהם יש ניגודיות קשה בין האזורים הבהירים לאזורים הכהים. בהשוואה לצילום, אני מדבר על הבחנה של 10-14 סטופים בין הלבן המוחלט לשחור המוחלט. בגדול, זה תלוי את מי שואלים, מכיוון שבפועל, העין מסוגלת להבחין גם בהרבה יותר מזה, אבל בואו ניקח בחשבון שאנחנו מסתכלים על אזור קטן מהסצנה ולא על הסצנה כולה. לעומת העין האנושית, המצלמה הממוצעת מסוגלת להבחין בהבדלים של 5-7 סטופים בין הלבן המוחלט לשחור המוחלט. מצלמות משוכללות יותר, מסוגלות להבחין בהבדלים של 8-11 סטופים בין הלבן לשחור.

אז למה המידע הזה כל כך נחוץ? ולמה לפעמים אתם כן צריכים לחשוב עליו ולפעמים לא?

בואו נניח שאתם כרגע מצלמים ביום מעונן. ביום כזה, התאורה מאוד רכה ומפוזרת, כך שיש לכם הבדל של 3 סטופים בלבד בין הכהים לבהירים. מספיק שתסתכלו בעיניים על סצנה כזו כדי להבין שכאן לא תהיה לכם בעיה, כי אלו טווחים שהמצלמה המודרנית עומדת בהם יפה מאוד.

צילום: תומר אלמקייס

מצד שני, אם אתם מצלמים באור יום בשמש ישירה, ייתכן ויהיו הבדלים של יותר מ-12 סטופים של טווח דינמי, כך שיהיה לכם קשה מאוד ללכוד את כל הגוונים בתמונה. כאשר אתם נמצאים בסיטואציה כזו, אתם תקבלו תמונה עם המון צל ומעט מאוד אור, אלא אם כן היה חשוב לכם לצלם דווקא את האזורים שבצל, ולקחתם את קריאת האור משם (במקרה כזה, כל מה שבהיר, יישרף).

אז עכשיו אתם יודעים שכאשר אתם מצלמים, אתם צריכים לחשוב על 2 דברים בו זמנית. האחד הוא איך הסצנה מוארת ואיך אתם רואים אותה בעיניים שלכם, והשני הוא איך המצלמה שלכם תהיה מסוגלת לצלם את זה. מצלמות עם טווח דינמי קטן יעלימו לכם הרבה פרטים באזורים הבהירים והכהים, לעומת מצלמות עם טווח דינמי גדול שיכולות ליצור לכם תמונות עם מנעד גדול יותר של גוונים. אם כך, באמת יעזור לכם לדעת ולהבין קצת את הטווח הדינמי של המצלמה שלכם.

אז איך אתם יכולים לדעת מהו הטווח הדינמי במצלמה שלכם?

רוב יצרני המצלמות לא מפרסמים בפומבי את יכולות הטווח הדינמי של דגמי מצלמות ספציפיים, ואם הם עושים את זה אז זה לא ממש חלק מתהליך השיווק שלהם, אלא אם כן המצלמה ממש מצטיינת בתחום.

הדרך הטובה ביותר להבין את המצלמה שלכם, היא פשוטה מאוד. עם הזמן שבו אתם משתמשים במצלמה שלכם, אתם כבר תזהו לבד את היכולות שלה להתמודד עם אור, ותדעו בכל סיטואציה מה אתם הולכים לקבל. עד שזה יקרה, אתם פשוט יכולים להשתמש בהיסטוגרמה של כל תמונה על מנת לקבל את המידע הזה.

ככה נראית היסטוגרמה:

החלק השמאלי של ההיסטוגרמה מתייחס לאזורים הכהים שבתמונה, החלק הימני מתייחס לבהירים, וכל האזור האמצעי מוקדש לגווני הביניים. אם ההיסטוגרמה שלכם נוטה יותר לכהים ולבהירים, זה אומר שהתמונה שלכם קונטראסטית מאוד. יכול להיות שיש לכם בעיה עם הטווח הדינמי במצלמה שלכם או שזה פשוט קשור לחשיפה שלכם, ולאו דווקא למצלמה, ולפעמים פשוט לא יהיה לכם מה לעשות כדי לשנות את זה.

בהיסטוגרמה שמוצגת למעלה אנחנו יכולים להבין שיש לנו אזורים שרופים בתמונה (לפי החלק הימני שעולה עד למעלה), שיש לנו אזורים שחורים (לפי החלק השמאלי שעולה עד למעלה), שיש לנו אזורים כהים אבל עם פרטים (אפשר לראות את הירידה מהכהים לכיוון הבהירים), ושיש לנו מעט מאוד גווני ביניים בתמונה. ז"א שלפני שלפי ההיסטוגרמה אתם יכולים לדעת עכשיו שהתמונה היא מאוד קונטראסטית.

ואם מעניין אתכם, אז זו התמונה:

צילום: תומר אלמקייס

בהיסטוגרמה הבאה, המצב קצת שונה..

ההיסטוגרמה הזו מציגה לנו תמונה שבה אין לנו אזורים שרופים בכלל, יש לנו הרבה גווני ביניים, ושיש לנו אזורים כהים מאוד אבל עדיין עם פרטים. ז"א שרק ממבט חטוף על ההיסטוגרמה אנחנו יכולים להבין שבתמונה יש מנעד עשיר מאוד של גוונים.

וזו התמונה:

צילום: תומר אלמקייס

כיצד להתמודד עם מגבלת הטווח הדינמי?

ישנן מספר דרכים להתמודד עם מגבלת הטווח הדינמי, אך זה נורא תלוי במה שאתם מצלמים. הפתרון הראשוני והברור ביותר הוא לחזור ולצלם את התמונה שאתם רוצים בזמן אחר של היום. אתם יכולים לנצל את "שעת הזהב" לצורך העניין. בשעת הזהב, התאורה חלשה יותר ויש לנו הרבה יותר גווני ביניים, ככה שאפשר לצלם תמונות טובות מבלי הצורך "להילחם", אלא אם כן אנחנו מצלמים מול השמש ורוצים להכליל את השמיים יחד עם אלמנטים בחזית בתמונה אחת (במידה והנושא זה שקיעה או זריחה).

מכאן, אפשר להבין שאם אתם מצלמים נוף, אז צילום בשעת הזהב לא ממש יעזור לכם, כי סביר להניח שאתם תרצו להכליל את השמיים בתמונה, וכאמור – ישנם הבדלי סטופים משמעותיים מאוד בין השמיים לבין הקרקע.
אז אתם יכולים פשוט לחשוף את התמונה לפי קריאת האור של השמיים ולהניח לשאר הפריים להופיע כצללית, או שאתם יכולים להשתמש באחת משתי טכניקות שיכולות לעזור לכם להתמודד עם ה"בעיה".

הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות הוא לרכוש לעצמכם פילטר ND מדורג שמרכיבים על העדשה. הפילטר הזה בנוי כך שחלקו העליון כהה, ונהיה בהיר כלפי מטה בהדרגה (כמו שמשקפי שמש מדורגים). כל מה שהפילטר הזה עושה זה להוריד במספר סטופים (משתנה מפילטר לפילטר) את השמיים על מנת שתוכלו לצלם תמונה שבה רואים בברור את השמיים ויחד איתם גם את חזית הפריים. הפילטר הזה בעצם מאפשר לכם ליהנות מ-2 העולמות בתמונה אחת והוא מתאים לכל מצב שבו יש לכם ניגודיות גבוהה בין מה שקורה בשמיים לבין מה שקורה בקרקע.

דבר נוסף שיכול לעזור לכם להתמודד עם בעיות בטווח הדינמי זה לצלם בטכניקת (HDR (High Dynamic Range. זו טכניקה שהשתמשו בה עוד בעידן סרטי הצילום, על מנת להגיע לגווני הגוונים שבתמונה, אך בתקופה ההיא זה לקח להם הרבה יותר זמן ממה שזה יכול לקחת לנו היום בעידן הפוטושופ. הרעיון שעומד מאחורי הטכניקה הזו, זה שאנחנו צריכים לצלם יותר מתמונה אחת ובחשיפות שונות, וזאת כדי שנוכל לחבר אותן לתמונה אחת שבה יש טווח דינמי רחב. ההמלצה היא לצלם לפחות 3 תמונות בחשיפות שונות, ולמחמירים – אפשר גם 5 תמונות. אז אתם יכולים לחפש קצת בגוגל על הנושא הזה, ולמצוא לא מעט תמונות HDR מעובדות באופן מוגזם, וגם כאלו שנראות טבעיות למדי. אז לפני הכל, אתם לא ממש חייבים להגיע לתוצאות מעובדות מדי, כי זו לא המטרה. המטרה שלנו בצילום בטכניקת HDR היא ברורה מאוד: ללכוד את הפרטים גם באזורים המוארים ביותר וגם באזורים הכהים ביותר.

הנה תמונת HDR הבנויה מ-5 חשיפות שונות:

צילום: תומר אלמקייס

התהליך הזה הוא מאוד מאוד פשוט. אתם חייבים שתהיה לכם חצובה, כי אתם צריכים לצלם 3 חשיפות שונות של אותו הפריים בדיוק. החשיפה הראשונה צריכה להתבצע בהתאם לקריאת האור "הנכונה" מהנושא שלכם. החשיפה השנייה צריכה להיות בסטופ אחד יותר גבוה מהחשיפה הראשונה, והחשיפה השלישית צריכה להיות בסטופ אחד יותר נמוך מהחשיפה הראשונה (לא ממש חשוב הסדר של החשיפות).

עכשיו, כשיש לכם 3 חשיפות שונות של אותו הפריים, אתם צריכים לחבר אותן יחד לתוך תמונה אחת. אז לפני הכל, זה באמת הרבה יותר פשוט מאיך שזה נשמע.

כל מה שאתם צריכים לעשות זה לפתוח את תכנת ה-Photoshop, ללכת ל- File > Automate > Merge to HDR Pro ולהעלות לשם את שלושת התמונות שצילמתם. פוטושופ תמזג את שלושת התמונות באופן אוטומטי ותיתן לכם הגדרה קבועה מראש, אך לכם תהיה את ההזדמנות לשנות את ההגדרות ולקבוע את רמת העיבוד שאתם רוצים לפי טעמכם האישי. אם אתם רוצים ללכת על מראה טבעי, אז תבחרו מראש שהתמונה לא תהיה מעובדת יותר מדי, אבל שעדיין תיתן לכם את הפרטים באזורים המוארים ובאזורים הכהים.

אתם חייבים לקחת בחשבון שאם אתם מצלמים אובייקט אנושי, אז יהיה לכם קשה לצלם 3 חשיפות שונות של אותו נושא מכיוון שהוא זז. אפילו תנועות קטנות כמו מצמוץ יכולות להשפיע. במצב כזה אתם יכולים לצלם רק תמונה אחת שבה, כאמור, תהיה לכם בעיה עם הטווח הדינמי. כדי לגבור על כך, אתם יכולים לצלם בקובץ RAW ולנסות לפתוח את הצללים אחרי זה (כמה שאפשר), או פשוט להאיר את הנושא שלכם בפלאש. הפלאש יכול להאיר בעוצמה חזקה מאוד, וכך לעזור לכם לקבל גם את הגוונים שבשמיים, וגם את הנושא שלכם בברור.

צילום: תומר אלמקייס

סיכום

ביום בהיר אחד שיבוא עלינו לטובה (או שלא), אנחנו עשויים למצוא את עצמנו ללא מגבלת הטווח הדינמי. הרי, במוקדם או במאוחר, הטכנולוגיה תגיע לשם. אם אנחנו רוצים שהיא תגיע לשם או לא, זה כבר עניין אחר.. לדעתי זה דווקא כיף כשיש לנו מגבלה כזו. היא מאתגרת אותנו כצלמים ועושה את ההבדל בין מה שהעין רואה לבין מה שהמצלמה יכולה לראות. אם לא יהיה את ההבדל הזה, אז איפה תהיה הייחודיות שלנו כצלמים? אבל באמת שזה כבר נושא פילוסופי שמצדיק כתיבת פוסט בפני עצמו. בכל מקרה, עד שהטכנולוגיה הזו תהיה כאן, אנחנו תמיד צריכים לחשוב ולהתייחס למגבלה הזו בכל פעם שאנחנו מצלמים.

פילטר ND מדורג זו השקעה מצוינת, אם אתם מצלמים הרבה תמונות של נופים. ממש כמו להרכיב משקפי שמש באור יום. אם אתם אוהבים לצלם אנשים, אז רפלקטורים ופלאשים הם פתרון מעולה כדי להתגבר על המגבלה הזו. אם אתם תגיעו מוכנים לצילומים שלכם, אתם לא תהיו מאוכזבים מהתמונות שלכם לאחר שצילמתם אותן, כי אתם פשוט תהיו מסוגלים להתמודד עם המגבלות האלה עוד לפני שלחצתם על כפתור הצילום.

אני מאוד מקווה שהפוסט הזה עזר לכם להבין את אחד הנושאים המדוברים והחשובים יותר בצילום, אם כי הפחות מובנים לצלם המתחיל. תרגישו חופשי לשתף את הפוסט הזה לאלו שגם כן ימצאו בו עניין.

נתראה בפוסט הבא 🙂

7יונ

7 טעויות נפוצות שלעולם אל תעשו עם פלאש

מאת studioRL חשיפה,טיפים לצילום,פלאש

כמעט כל המצלמות שנמכרות היום כוללות פלאש מובנה. ניתן לראות אותו במצלמות קומפקטיות, במצלמות מקצועיות וגם בטלפון הסלולארי שלכם. במצלמות מתקדמות יותר קיים התקן Hot-Shoe שתפקידו להחזיק פלאש גדול יותר ולסנכרן אותו יחד עם המצלמה.

אבל שימוש טוב בפלאש, לאו דווקא נועד למקרים בהם התאורה חלשה. שימוש בפלאש יכול להיות גם כתוצאה מרצון טוב לכיוון תאורה מסוים, אופי מסוים של תאורה, שילוב של מספר מקורות תאורה והכי חשוב – שליטה!

במאמר זה, אציג בפניכם שבע טעויות נפוצות שאנשים עושים עם פלאש, ואגלה לכם כיצד הימנעות מטעויות אלה תשפר את איכות העבודה שלכם ותעזור לכם להפיק תמונות טובות יותר.

טעות מספר 1: לצלם עם פלאש על המצלמה באור יום

לא פעם ולא פעמיים נתקלתי באנשים שמצלמים בשעות היום עם פלאש על המצלמה. אז נכון שבשעות הצהריים הפלאש יכול למלא צללים קשים, אבל יחד עם זאת הוא יכול להרוס קצת את התמונה אם הוא מגיע מהמצלמה ולא מחוצה לה.

באופן כללי, עליכם לדעת שמקור תאורה המגיע מאותה נקודה בה הצילום מתבצע, יגרום למראה שטוח של התמונה, וזה מכיוון שהוא לא יוצר צללים ולא מדגיש את המרקם של החומר.

כדי להימנע מצילום סתמי עם פלאש ישיר באור יום, לימדו -לפני הכל- על האור הטבעי ועל השליטה בו. לאחר מכן, לימדו מהו פלאש ואיך לעבוד איתו מחוץ למצלמה. ככה לא תוכלו רק להעלים צללים באור יום, אלא גם ליצור מקור תאורה נוסף שיוסיף הרבה עומק ועניין לתמונות שלכם.

לדוגמא: תוכלו להעמיד את המצולם שלכם כאשר השמש מאירה אותו מאחור, ובעזרת הפלאש תוכלו ליצור מקור תאורה נוסף שיאיר את פני המצולם. השמש האחורית תאיר את הרקע ואת קווי המתאר של המצולם שלכם, בעוד שהפלאש יאיר את פניו של המצולם ו"ימלא" את האזורים המוצלים באור.

צילום: תומר אלמקייס

טעות מספר 2: לצלם תמיד בפלאש חשוף

בעוד פלאש חשוף (פלאש ללא אמצעי ריכוך) יכול לתת עבודה טובה, פלאש עם אמצעי ריכוך ייתן עבודה הרבה יותר טובה, ובמיוחד כאשר אנחנו מצלמים פורטרט קרוב של אדם ולא פורטרט המקושר לסביבה.

פלאש מרוכך עם מטרייה רפלקטיבית (אור חוזר). צילום: תומר אלמקייס

אתם צריכים לזכור כי הפלאש הוא מכשיר קטן שמפיק לנו אור לפי עוצמות שאנו קובעים לו, ויחד עם זאת, המכשיר לכשעצמו אינו מספק אותנו ללא אביזרים נלווים כגון מרככי תאורה. אלו ירככו את האור ויצרו צללים עדינים ונעימים יותר.

אחת השיטות היותר אהובות עליי לריכוך אור הפלאש, היא הקפצה. במילים אחרות – כוונו את הפלאש שלכם לתקרה, לקיר, או לכל מקום אחר ממנו ניתן "להקפיץ". האור יפגע במקור ההקפצה, ומשם יגיע אל המצולם שלכם כשהוא מפוזר ורך יותר. כשאתם תשלטו בשיטה הזו, אתם תמצאו את עצמכם משתמשים בה לא מעט.
כשאתם עושים את זה – תוודאו שהקיר או התקרה בצבע לבן ובמרחק מתאים. במידה ומקור החזר האור אינו צבוע בלבן אז האור שיוחזר יהיה כצבע הקיר או התקרה.

צילום: תומר אלמקייס

אם אין לכם עדיין פלאש חיצוני, אתם יכולים לאלתר או לקנות כל מיני צעצועים לפלאש הקטן אבל אני מציע לכם לדלג על השלב הזה ולקנות פלאש ידני פשוט (200-300 ש"ח). אתם תוכלו לעשות איתו הרבה יותר מלהקפיץ אותו.. כמו לדוגמא: לרכך אותו עם מטרייה, עם סופט בוקס או אפילו להציב בד לבן שיחצוץ בין הפלאש למצולם שלכם. בצורה הזו גם תוכלו לשלוט בעוצמת הריכוך ע"י קירוב של הפלאש לבד וקירוב של הבד למצולם..

דבר נוסף – אני רואה הרבה צלמים שמצלמים דרך קבע בדיפיוזר הקטן (זה שמגיע עם הפלאש).

הרבה חושבים כי הפלסטיק הקטן הזה מרכך את האור, אבל צר לי לבאס אתכם..
תפקידו של הדיפיוזר הוא לפזר את האור לכל עבר והיעילות שלו תהיה טובה יותר כאשר תצלמו בחדר סגור, כך שהאור יפגע בקירות ובתקרה ויחזור אל המצולם.
אך זכרו דבר אחד – כמו שהוא מפזר את האור לכל עבר, הוא גם יורה אותו בצורה ישירה למצולם והתוצאה תהיה (איך לא?) שטוחה.. ובמיוחד כאשר משתמשים בו במקום פתוח, שם הוא בסך הכל "יגנוב" לכם המון אור וייתן תוצאה זהה לפלאש ישיר.

טעות מספר 3: לשכוח ממהירות התריס

אחת הסיבות העיקריות לשימוש בפלאש היא כאשר מצלמים בתנאי תאורה לקויים. כשאתם מוסיפים את אור הפלאש, יש לכם בעצם אפשרות לצלם במהירויות תריס המתאימות לידיים שלכם, ולכן הרבה אנשים לא מתייחסים כל כך למהירות התריס ולא מנצלים אותה כהוגן.

שילוב של פלאש יחד עם מהירות תריס איטית, דווקא יכול לעבוד לא רע כאשר אנחנו רוצים מצד אחד להקפיא תנועה ומצד שני למרוח אותה.

מצד אחד – מהירות תריס איטית תמרח לנו את התנועה, אך מצד שני – הפלאש יקפיא לנו אותה, מה שיכול ליצור לנו הרגשה של תנועה מאוד ברורה בצילומים בהם הנושא נמצא בתנועה או בצילומים בהם נרצה לבצע הקפאה ומריחה יחד.

התמונות הבאות צולמו עם פלאש בשילוב של התאורה הזמינה. בשתי התמונות האלו, היה שילוב של תאורה זמינה יחד עם תאורת פלאש. תנועת יד גסה ומכוונת, היא זו שיצרה את המריחות האלו בתמונות.

צילום: תומר אלמקייס

לעומת זאת – פלאש יכול לסבך אתכם כאשר תרצו לעבוד איתו במהירויות תריס מהירות, וזאת בשל האופן בו עובד התריס של המצלמה יחד עם האופן בו עובד הפלאש. מעל מהירות מסוימת, התריס פשוט לא מצליח לחשוף את כל החיישן לאור הפלאש מכיוון שהפלאש מבזיק במהירות גבוהה מאוד (בין 1/2000 ל-1/10,000) ולא מצליח להסתנכרן עם התריס באופן מושלם. בעקבות זאת אנחנו נקבל תמונה עם קטע קטן שמואר ע"י הפלאש.

צילום: תומר אלמקייס

מהירות התריס המקסימאלית שבה המצלמה שלכם תחשוף את כל החיישן לאור הפלאש נעה בין 1/180 ל-1/250 בהתאם לדגם המצלמה שלכם. נתון זה נקרא בשפה המקצועית "מהירות סנכרון".

אתם לא תרגישו את המגבלה הזו במקרים בהם התאורה הסביבתית לא משפיעה על הנושא שלכם, כך שאתם תוכלו להשתמש בפלאש בקלות כמקור התאורה העיקרי שלכם. אך המצב שונה מאוד כאשר התאורה חזקה ומשפיעה על הנושא או על הרקע. במצב כזה – ע"מ "לבטל" את התאורה הקיימת (או להחשיך אותה) ולעבוד עם פלאש כמקור אור עיקרי, אתם תצטרכו לסגור את הצמצם מאוד כדי לא לעבור את מהירות הסנכרון המקסימאלית של המצלמה שלכם.

אתם לא תמיד תרצו בכך וזה מאוד יגביל אתכם. מניסיון!

החדשות הטובות בכל הסיפור הזה הן שיש אנשים שחשבו על הנושא הזה עוד הרבה לפני שאתם חשבתם עליו, ויצרו טכניקה מאוד מעניינת שנקראת "מהירות סנכרון גבוהה". טכניקה זו קיימת בפלאשים ובמשדרים מסוימים, והיא בעצם מאפשרת לצלם עם פלאש גם במהירויות תריס גבוהות במיוחד (1/8000) ע"י כך שהפלאש נותן מספר הבזקות רצופות, בסנכרון מלא עם המצלמה, כך שכל החיישן נחשף לאור הפלאש.

צולם עם פלאש חיצוני במהירות תריס 1/2000. צילום: תומר אלמקייס

אז אם אתם מתכננים לקנות פלאש בקרוב, יהיה כדאי לכם לבחור אחד שתומך במהירות סנכרון גבוהה 🙂

טעות מספר 4: להשתמש בפלאש על המצלמה כאשר מצלמים דרך זכוכית

כאשר מצלמים דרך זכוכית -כמו אקווריום או חלון- אין שום עניין ב-לצלם עם פלאש המצלמה. התוצאה שתקבלו תהיה רעה במיוחד, מכיוון שאור הפלאש יפגע בזכוכית ויסנוור את הכל. בימי הפילם, תמונות כאלו היו נשרפות ולכן זה נחשב לאחד מחוקי הבסיס כאשר מצלמים עם פלאש.

אם אתם יכולים לצלם כשהעדשה צמודה לזכוכית אז הפלאש פחות ישפיע לרעה. יחד עם זאת, כאשר אתם תהיו במצב שיש לכם יותר משכבה אחת של זכוכית בניכם לבין הנושא שלכם, אתם תקבלו השתקפויות וערפיליות שינבעו כתוצאה מסינוור של הפלאש.

הפתרון – לעבוד עם פלאש רחוק מהמצלמה, כך שזווית הפגיעה של האור אינה זהה לזווית החזרה שלו.

צולם מבחוץ כאשר 2 פלאשים מאירים את הרחבה בפנים. צילום: תומר אלמקייס

טעות מספר 5: לעבוד על מצב פלאש אוטומטי

כשאני אומר שאתם לא צריכים להשאיר את הפלאש שלכם על מצב אוטומטי אני לא מתכוון למצב ה-TTL שעובד לא רע בכלל ומשתפר יותר עם השנים. אני מתכוון לכך שאתם לא צריכים לתת למצלמה שלכם להחליט מתי אתם צריכים פלאש ומתי לא.

במצב הפלאש האוטומטי אתם יכולים למצוא את עצמכם בסיטואציה בה אתם רוצים לקבל את האור הסביבתי הזמין על מנת להנציח את האווירה האמיתית של הסיטואציה (לדוגמא: באירוע או בהופעה) אך בכל פעם שתלחצו על כפתור הצילום, המצלמה תפעיל את הפלאש מכיוון שמבחינתה אין מספיק אור בסביבה.

אם אתם תנסו לצלם סיטואציה ולהציג אותה כמו שהיא נראית במציאות, אבל המצלמה שלכם תחליט פתאום שבא לה פלאש, התמונה עלולה לצאת ממש לא כפי שדמיינתם.
כמו כן, ייתכן ובאמת אתם תהיו בסיטואציה שאין לכם מספיק אור, אך הנושא שלכם רחוק מכם כל כך שהפלאש לא ישפיע עליו.. במצב כזה, הפלאש לא יעשה כלום מלבד לבזבז לכם את הסוללות.

בשורה התחתונה – נסו להימנע מעבודה עם מצב פלאש אוטומטי.
אתם אלו שאמורים להיות מסוגלים לדעת מתי אתם רוצים פלאש ומתי לא.. ולא המצלמה שלכם.

טעות מספר 6: לקנות פלאשים ולהשתמש בהם רק על המצלמה

למען הסר ספק – אין שום דבר רע בצילום עם פלאש מחובר להתקן ה-Hot-Shoe של המצלמה. הוא יספק לכם עוצמה הרבה יותר חזקה מהפלאש המובנה של המצלמה שלכם והוא יספק לכם גם תאורה נחמדת מאוד כאשר הוא יוקפץ מקיר או מתקרה, אבל במקרים רבים אתם יכולים להשיג תאורה הרבה יותר מעניינת באמצעות צילום עם פלאש מחוץ לטווח המצלמה.

פלאש מחוץ לטווח המצלמה יאפשר לכם לשנות את כיוון התאורה כאוות נפשכם. שינוי הכיוון של האור ישנה את האזורים המודגשים ואת אלו הנמצאים בצל, זאת אומרת שאתם יכולים לקבל תמונות שונות מאוד רק באמצעות שינוי המיקום של האור שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

וככה זה נראה מאחורי הקלעים..

צילום: תומר אלמקייס

בשורה התחתונה: בשימוש בפלאשים מחוץ לטווח המצלמה, אתם יכולים להיות ממש יצירתיים בנוגע לאור שלכם.

טעות מספר 7: להתעלם מפלאשים המיוצרים על ידי יצרני צד ג'

יש כאלו הנוטים לחשוב שפלאשים צריכים להיות מיוצרים ע"י אותו היצרן של המצלמה. אותם אנשים מתעלמים כליל מיצרני צד ג' של פלאשים המציעים פתרונות איכותיים במחירים זולים בהרבה יותר מיצרן המצלמה.

וזו טעות!

פלאשים צד ג' מציעים מגוון גדול של אפשרויות. קיימים פלאשים פשוטים ו"טיפשים" שיודעים לעשות רק מה שהצלם אומר להם וקיימים פלאשים חכמים עם אפשרויות TTL מתקדמות המאפשרות לצלם בחופש פעולה מבלי להתייחס יותר מדי לפלאש.

אז למה בעצם לשלם 2000-3000 ש"ח על פלאש, כשאתם יכולים לקנות באותו המחיר 3 פלאשים + סט משדר/מקלט ועוד יישאר לכם עודף?

אז הבעיה הראשונה היא אמינות, ולא כל יצרן צד ג' יספק לכם סחורה איכותית, אך לא קשה לפספס את יצרני הפלאשים הנפוצים ביותר בשוק כדוגמת Youngnuo, Godox ו-Metz המציעים פלאשים עוצמתיים ואמינים מאוד.

הבעיה השנייה היא האחריות על המוצר.. הפלאשים הזולים יותר בדרך כלל מכילים אחריות לתקופה קצרה בהרבה יותר מהיצרניות הגדולות. אבל בהתחשב בהפרש המחירים, האם באמת שווה לכם להשקיע סכום כסף גדול ולו רק כדי שתהיה לכם אחריות שסביר להניח שלא תשתמשו בה?
ותחשבו על זה..

סיכום

פלאש יכול להיות ידידו הטוב של הצלם, כזה שיהיה לו בתיק וישמש אותו באמת למקרה הצורך והרצון.. אך יחד עם זאת הוא יכול להיות כלי הרס שישמיד כל זכר לתמונה טובה. כל זאת תלוי בידע שלכם ובשימוש שאתם עושים עם הפלאש.

אמנם ייעודו העיקרי של הפלאש הוא כאשר אין לנו מקור אור זמין אחר, אך זכרו כי הפלאש יכול לשמש אתכם כמקור תאורה בפני עצמו גם כאשר התאורה הזמינה מאוד טובה לצילום, זה תלוי אך ורק ברצונות ובצרכים שלכם.

בימינו, הפלאשים הפכו להיות נגישים לכל דורש והם לא יגרמו לכם להיפרד מאלפי שקלים כמו בעבר. רכשו לכם פלאש אחד בתור התחלה, וכשתלמדו איך לעבוד איתו, תוכלו לרכוש לכם עוד אחד או שניים.
אם יש לכם טיפים נוספים לעבודה עם פלאש, אתם מוזמנים בכיף לכתוב בתגובות למטה.
בכל מקרה, אני מקווה שגם כאן הייתי לכם לעזר.

מחכה לשמוע מכם,
תומר.

אהבתם את הפוסט? למדתם עוד משהו חדש? שתפו אותו לחברים שלכם. אולי גם הם ימצאו בו עניין 🙂

13מאי

11 סיבות לכך שהתמונות שלכם לא חדות מספיק והדרכים לפתור אותן

מאת studioRL טיפים לצילום,טכניקות צילום,פוקוס

אחד הדברים המתסכלים ביותר זה לחזור מיום צילום ולגלות שכל התמונות שצילמתם אינן חדות מספיק או לא חדות בכלל.

תחשבו שהיה לכם את הרגע המושלם, האור המושלם, התמזגות של אלמנטים ברקע, בניית קומפוזיציה לתפארת, ובנוסף לכל זה – גם לחצתם בדיוק בשנייה הנכונה על לחצן הצילום אך כשאתם מביטים בתמונה, אתם רואים שאין לכם אותה כי החדות רחוקה ממנה שנות אור.

אם אתם לא תדאגו מראש לתוצאה הסופית שלכם, כל העבודה שלכם עלולה לרדת לטמיון מכיוון שישנם עניינים שלאחר מעשה לא ניתן לתקן בשום דרך ואחד מהם זה נושא החדות בתמונה.

צילום ברמת חדות גבוהה זה אחד מכלי הבסיס שצריך ליישם על מנת ליצור תמונה איכותית. תמונה חדה תמשוך יותר את הצופה בה, תעורר יותר עניין וגם תוכלו להדפיס אותה בעותקים גדולים יותר ולהתגאות בה.

כשאני מדבר על חדות אני לא מתכוון לעומק שדה אלא לחדות על כל המשתמע מכך. שהנושא יהיה חד, עם פרטים חדים וברורים ושהתמונה לא תעשה כאב ראש לצופה.

חוסר חדות יכול לנבוע כתוצאה משימוש לא נכון במערכת הפוקוס, אופטיקה לא איכותית, צילום במהירויות תריס איטיות ועוד..
בפוסט הזה, אספתי עבורכם 11 סיבות שיכולות להעיד על חוסר חדות בתמונה ואת הדרכים לפתור אותן. יש כאן נקודות שיכולות להיות מיושמות במקרים ספציפיים וכאלה שצריכות להיות מיושמות תמיד.
כך או כך, הכתוב כאן יעזור לכם לשפר באופן משמעותי את החדות בתמונות שלכם.

סיבה מס' 1: מהירות תריס נמוכה מדי

ישנו חוק יבש שאומר שעל מנת לצלם תמונות "קפואות" מהיד עלינו לצלם במהירות תריס מינימאלית של 1 חלקי אורך המוקד. ז"א שאם אנחנו מצלמים באורך מוקד 100 מ"מ אז מהירות התריס צריכה להיות 1/100 לכל הפחות ע"מ שהתמונה תצא חדה וזאת מכיוון שככל שאורך המוקד יהיה ארוך יותר, כך תנועות היד תהיינה מורגשות יותר.
בנוסף, כאשר מצלמים מהיד, מומלץ לא לרדת ממהירות 1/60 ללא יציבות כלשהי.

חוקים אלו נשפטו לפי היד הממוצעת ולפי אורך המוקד כפי שהוא נראה במצלמת 35 מ"מ (Full Frame) כך שאם אתם מצלמים במצלמת קרופ, אתם תצטרכו להתחשב בעובדה הזו ולצלם במהירות תריס מינימאלית המקבילה לאורך המוקד כפי שהוא נראה על מצלמת קרופ.

הנה הנוסחה לחישוב:
אורך המוקד בעדשה (לדוגמא: 50 מ"מ) X מקדם הקיטוע (לדוגמא: 1.5) = אורך המוקד שתקבלו אחרי מקדם הקיטוע (75).

כמו כן, לכל אדם יש יציבות שונה בידיים ולכן יהיו כאלו שיוכלו לצלם במהירויות תריס איטיות יותר, ולחלופין – יהיו כאלו שיוכלו לצלם במהירויות תריס גבוהות יותר מהחוק היבש.

כדי להגיע תמיד לתוצאות טובות, אתם נדרשים להכיר את היכולות שלכם. פשוט תעשו טסטים במהירויות תריס שונות ובאורכי מוקד שונים כדי לדעת את גבולות הגזרה שלכם 🙂

סיבה מספר 2: אחיזה לא נכונה של המצלמה

אחיזת מצלמה נכונה

אחיזת מצלמה לא נכונה היא אחת הסיבות היותר נפוצות לתמונות שאינן חדות. המצלמה צריכה להיות אחוזה ב-2 ידיים כאשר יד ימין מחזיקה את המצלמה בחלק המיועד לכך ויד שמאל תומכת את העדשה מלמטה בצורה כזו שהעדשה ממש יושבת על היד. זו הצורה האופטימלית ביותר לאחיזה יציבה של המצלמה שלכם.

סיבה מס' 3: חוסר יציבות

חוסר יציבות יכול לנבוע מאחיזה לא נכונה של המצלמה ומצילום ללא חצובה כאשר צריכים אותה. חוסר יציבות יכול ליצור רעידות מיניאטוריות שלא נשים לב אליהן במסך של המצלמה אך כשנצפה בתמונה ב100% אנו נרגיש אותן עד כאב.

כאשר אתם נדרשים לצלם במהירויות תריס איטיות, אתם נדרשים לייצב את המצלמה בצורה כלשהי. חצובת מונופוד (חד-רגל) יכולה להיות מאוד שימושית לצילום עם עדשות טלה ארוכות וכבדות. היא תוריד את המשקל מהידיים שלכם, תפחית רעידות ותאפשר לכם לצלם במהירויות תריס איטיות יותר. חצובת מונופוד היא גם גמישה מאוד ומאפשרת חופש פעולה בצילום דינאמי.

המצב הוא שונה כאשר אתם זקוקים ליציבות מרבית. אם אתם רוצים לצלם נוף בחשיפה ארוכה כדי שתהיה לכם האפשרות לסגור צמצם ולקבל עומק שדה גדול יותר ו/או למרוח תנועה בתמונה, אז תצטרכו להשתמש בחצובת טריפוד (3 רגליים) שתתן לכם יציבות מרבית גם לחשיפות ארוכות מאוד.

אם אתם נמצאים בסיטואציה בה אין לכם חצובה אז תאלתרו אותה.. אתם יכולים להחזיק את המצלמה ביד ולהישען על קיר, מעקה, רצפה או כל דבר אחר שייתן לכם יציבות. אם אתם זקוקים לחשיפות ארוכות שדורשות יציבות מרבית אז אתם יכולים להניח את המצלמה על כיסא, שולחן, מעקה או על הרצפה.
אתם תופתעו לגלות על הדרך גם זוויות מעניינות שאולי לא חשבתם עליהן.

בכל מקרה, אני ממליץ לכם לרכוש חצובה טובה, שתשב אצלכם באוטו.. אתם לא יודעים מתי אתם תצטרכו אותה ומתי היא תציל אתכם.

סיבה מס' 4: רעידות מהמגע עם המצלמה

כאשר אתם מצלמים על חצובה בחשיפה ארוכה, אתם צריכים להיות זהירים מאוד מכיוון שכל תנועה, ולו הקטנה ביותר יכולה לגרום להרס מוחלט של חדות התמונה. מספיק שתלחצו על כפתור הצילום כדי לעשות "סיפתח" רועד לתמונה ואיבדתם את זה. למרבה המזל – ישנם שני פתרונות ידידותיים מאוד לשחרור התריס מרחוק מבלי ליצור מגע ישיר עם המצלמה.

האפשרות הראשונה היא שליטה מרחוק על ידי שלט, כבל שחרור או צילום מאפליקציה בטלפון (למצלמות שמאפשרות את זה). אלו יאפשרו לכם לצלם ללא מגע ישיר עם המצלמה.

אם אין ברשותכם את אחד מאלו ואתם מצלמים נושא דומם שלא בורח לשום מקום אז אתם יכולים להשתמש בטיימר של המצלמה, ככה שהצילום יתבצע לאחר הזמן שהגדרתם למצלמה מרגע הלחיצה על לחצן הצילום.

סיבה מס' 5: רעידות כתוצאה מתנועת המראה

ע"מ להביא לנו את הפריים לעינית המצלמה, קיים במצלמה מנגנון שנקרא פנטה פריזמה שהוא בנוי בדומה לפריסקופ וכל תפקידו הוא להעביר לנו את התמונה לעינית ישירות דרך העדשה.
רגע לפני החשיפה, המראה עולה למעלה על מנת לאפשר מעבר של אור. לכן, אגב, גם לא ניתן לראות דבר בעינית בזמן החשיפה.

אותה מראה שעולה למעלה יוצרת רעידות עדינות שיכולות להשפיע על חדות התמונה, ולכן בכל מצלמת DSLR קיימת אפשרות של נעילת מראה. כאשר היא מופעלת, לחיצה ראשונה תרים את המראה ולחיצה שנייה תצלם.. ע"י כך נמנעים מהרעידות שהמראה יוצרת.

אפשרות זו נקראת Miror Lock Up או MLU.

סיבה מס' 6: נושא בתנועה

צילום: תומר אלמקייס

אם הנושא שלכם בתנועה, אתם עלולים למצוא אותו מטושטש עם צילום לא נכון. במקרה כזה, מהירות התריס חייבת להיות מהירה מספיק כדי להקפיא את התנועה.

אבל כמה זה מהיר מספיק?

ובכן, מהירות תריס של 1/60 או 1/125 מהירה מספיק כדי לצלם אדם בהליכה, אך ככל שהתנועה של הנושא תהיה מהירה יותר כך תצטרכו לעבוד על מהירויות תריס גבוהות יותר.

מהירות של 1/500 ברוב הזמן תספיק כדי לצלם שחקן כדורגל בתנועה, אך חלקים מהירים יותר בגוף של השחקן (כמו הרגליים) עשויים לצאת מרוחים. לפעמים אתם דווקא תרצו את האפקט הזה כדי להמחיש את הדינמיות בתמונה אך אם בכל זאת אתם חפצים בהקפאה מלאה, אז תצטרכו להשתמש במהירות תריס מהירה יותר.

לשם כך תכניסו יותר אור ע"י פתיחת הצמצם ו/או הגדרת רגישות ISO גבוהה יותר וכך יתאפשר לכם לצלם במהירות תריס גבוהה יותר.

בצילומי נוף, ההמלצה היא לא לטפס כל כך גבוה ב-ISO (אלא אם כן אתם מצלמים כוכבים בלילה) אך בצילומי ספורט זה נדרש ומאוד חיוני במצבים בהם התאורה לקויה ואתם רוצים לעבוד במהירויות תריס גבוהות.

זכרו כי תמונות עם טיפה רעש לא כל כך נוראיות, ועדיף לקבל תמונה רועשת מ-לא לקבל תמונה בכלל!

סיבה מס' 7: עבודה שגויה עם הפוקוס

במצלמות בנות ימינו מותקנות מערכות חכמות שבהחלט יכולות לעשות חיים קלים לצלם המתחיל והחובבן. צילום באיזון לבן אוטומטי, קביעת חשיפה אוטומטית או בחירת נקודת מיקוד אוטומטית יכולות אמנם "להקל" עליכם משמעותית אך יחד עם זאת, אין שום הבטחה חד משמעית ששימוש במצבים האלה יניב לכם את התוצאות המקצועיות ביותר.

אם אתם תניחו למצלמה לעשות את הבחירה שלה בנוגע לפוקוס, היא עלולה להתמקד על איזור שאתם לא מעוניינים בו בכלל. מצלמות רבות מכוילות כך שהמיקוד יהיה תמיד על האובייקט הקרוב ביותר למרכז הפריים ויש כאלו המכוילות כך שהפוקוס יהיה תמיד על האובייקט הקרוב ביותר למצלמה, כך שאם אתם תרצו שהנושא שלכם יהיה באזור אחר מהאזורים האלו, אתם עלולים למצוא את עצמכם בפוקוס על אובייקט אחר שלא עניין אתכם בכלל.

הפתרון הפשוט כאן הוא לקבוע את נקודת הפוקוס בעצמכם ולנעול אותו על הנושא. מצב זה נקרא AF-S בניקון ו- One Shot בקנון.

במצב הזה אתם יכולים להזיז את נקודת המיקוד שלכם לאזורים שונים בפריים (בהתאם ליכולות המצלמה שלכם) ולנעול את הפוקוס על הנושא שלכם. אפשרות נוחה, מהירה ויעילה יותר בשימוש במצב הזה – פשוט תשאירו את נקודת הפוקוס במרכז הפריים, תלחצו חצי לחיצה על הנושא שלכם ותבנו את הקומפוזיציה מחדש.

סיבה מס' 8: לא משתמשים בפוקוס עוקב כשצריך אותו

אחת הסיבות שצלמים מאבדים פוקוס בתמונות שלהם היא הסיבה שהם לא מכירים או פשוט לא משתמשים בטכניקת הפוקוס העוקב.
דמיינו רגע שהתמקדתם על ילד קטן שרץ, ומרגע ההתמקדות עד החשיפה הוא זז בעוד 5 ס"מ. נכון, הנושא יצא מפוקוס ולכם אין תמונה.

פוקוס עוקב קיים במטרה לעקוב אחרי הנושא שלנו כאשר הוא בתנועה. ז"א שמהרגע שלחצנו חצי לחיצה על הנושא, הפוקוס יעקוב אחריו וישמור עליו בפוקוס עד שהוא יעלם מן העין או עד שנרים את האצבע חזרה מלחצן הצילום. אז גם אם צילמנו רצף של תמונות כאשר הנושא בתנועה אנחנו נקבל את רוב התמונות בפוקוס מכיוון שהמצלמה תמיד עוקבת אחרי הנושא.

חשוב לזכור כי מצב פוקוס עוקב מתאים למצבים בהם הנושא בתנועה ויתכן כי במצבים אחרים הוא יותר יזיק לכם מאשר יועיל.

בתמונה הבאה לא הייתי מגיע לתוצאה הזו אם לא הייתי על מצב פוקוס עוקב וזאת מכיוון שהילד שנמצא בחזית התמונה היה בתנועה לכיוון המצלמה.

צילום: תומר אלמקייס

כדי ללמוד יותר על פוקוס ועל טכניקות התמקדות, אני מזמין אתכם לקרוא את המאמר הזה.

סיבה מס' 9: לא מכירים את הנקודה המתוקה בעדשה

לכל עדשה יש את "הנקודה המתוקה" שלה. זהו מפתח הצמצם (וגם אורך מוקד בעדשות זום) בו היא מנצלת את מלוא האופטיקה, ושם היא יודעת להוציא את התמונות החדות ביותר. בדרך כלל מדובר בשניים עד שלושה סטופים מהצמצם הפתוח ביותר בעדשה. ז"א שאם הצמצם הפתוח ביותר בעדשה שלכם הוא F2.8 אז מפתח הצמצם שייתן את התוצאות החדות ביותר יהיה סביב ה- F7.1 – F8.

הבחירה של מפתח הצמצם צריכה להתבצע לפני הכל ע"פ שיקולים אחרים כגון תלות במהירות התריס הרצויה ועומק השדה הרצוי, ורק לאחר מכן להישאר צמוד ככל האפשר למפתח הצמצם המיטבי של העדשה.

העניינים האלה משתנים מעדשה לעדשה וטוב שתצפו במבחנים על העדשה/ות שלכם כדי להכיר אותן יותר לעומק ולדעת היכן הנקודות החזקות ביותר בכל עדשה.

סיבה מס' 10: משתמשים ב-ISO גבוה ללא סיבה מוצדקת

לפעמים אני רואה צלמים שמצלמים ב-ISO גבוה ולו רק כי יש להם את האפשרות הזו במצלמה. שימוש ב-ISO גבוה, משוכלל ככל שיהיה, מוריד מחדות התמונה ומהפרטים. אני לא אומר לכם לא להשתמש בו אלא בדיוק ההיפך. תשתמשו בו מתי שאתם צריכים אותו וגם תעלו אותו לרמות רגישות גבוהות אם צריך, הרי זו המטרה שלשמה הוא נועד. אך תשתמשו בו אך ורק כאשר צריכים אותו ובמינון מדויק ככל היותר, ז"א שאם אתם יכולים עכשיו לצלם ב-ISO 800 אז אין לכם שום סיבה להרים אותו ל-2000.

סיבה מספר 11: מנגנון ייצוב עובד ללא סיבה מוצדקת

ישנן עדשות המגיעות עם מערכת ייצוב תמונה שמטרתה למנוע רעידות כאשר יד אוחזת במצלמה.
כאשר המצלמה יושבת על חצובה, מערכת ייצוב התמונה יכולה להתבלבל על ידי חוסר תנועה, ולמעשה היא תגרום לרעידות קלות. בנוסף – כאשר אתם מצלמים מהיד במהירויות תריס גבוהות ואין לכם צורך ממשי במנגנון ייצוב התמונה, אז כבו אותו. הוא לא יתרום לכם ואף יכול להרוס משמעותית את החדות של התמונה שלכם.

מנגנון ייצוב תמונה נועד למצבים בהם אתם מצלמים מהיד וזקוקים למהירויות תריס איטיות יותר ולכן תשתדלו לכבות אותו אם אין לכם סיבה אמיתית להשתמש בו.

סיכום

כמו שראיתם, ישנן סיבות רבות המשפיעות על החדות בתמונה. חלקן דורשות הבנה בסיסית ויכולות אלתור וחלקן מבוססות על טכניקות צילום וציוד ייעודי.
כך או כך, אני חושב שכל צלם חייב לדעת את כל הסיבות האלה ולהתאמן עליהן כדי שלא יהיה מצב כלשהו שהוא מצלם בחוסר ברירות וסומך על חסדי העריכה, שכאמור – לא עוזרות בתיקון תמונה מטושטשת.

אם אתם נתקלתם בסיבות נוספות שגרמו לתמונות שלכם לאבד חדות, אתם מוזמנים לכתוב לי למטה בשמחה.

אהבתם את הפוסט הזה ואתם מרגישים שהוא תרם לידע שלכם? אז תשתפו אותו עם אלו שימצאו עניין דומה.

שיהיה בהצלחה,

נתראה בפוסט הבא 🙂

27מרץ

קביעת הפוקוס: 10 טכניקות שיעזרו לכם לצלם תמונות חדות יותר

מאת studioRL טיפים לצילום,טכניקות צילום,פוקוס

אחד מהכללים הראשונים בצילום הוא שנושא הצילום צריך להיות בפוקוס. המצלמות הדיגיטליות בנות ימינו מציעות לנו מספר דרכים להיכנס לפוקוס בצילום ויהיו גם מקרים בהם נצטרך לעבוד קצת יותר קשה ולעשות זאת בעצמנו.

מי מאיתנו לא חווה מקרים בהם המצלמה לא מתפקסת?
בסופו של יום, לתפוס תמונות חדות בעקביות זה עניין מאתגר ואולי מהמאתגרים ביותר עבור הצלם..
החדשות הטובות הן שלא תמיד מדובר בבעיית כיול פוקוס במצלמה.

בניגוד לפרמטרים אחרים או טכניקות צילום אחרות, את הפוקוס שבתמונה לא ניתן לתקן לאחר מעשה. טעות קטנה באיזון הלבן, תמונה כהה מעט או חוסר קונטרסט, ניתן לתקן בקלות בתוכנת עריכה אך תמונה מטושטשת היא תמונה מטושטשת ולא ניתן לתקן אותה בשום דרך.

אם אתם משתמשים במצב פוקוס ברירת המחדל של המצלמה או במצב צילום אוטומטי, אתם בעצם נותנים למצלמה את כל הלגיטימציה לעשות מה שהיא רוצה. התמונות יכולות לצאת טובות במידה והקומפוזיציה פשוטה, אך כשהקומפוזיציה תהיה "מסובכת" יותר אתם תמצאו את עצמכם מחזיקים את הראש עם הידיים בחוסר שביעות רצון מטורף.

המצלמות המודרניות מציעות לנו מגוון רחב של אפשרויות פוקוס עוקב או פוקוס סטטי המתאימות -כל אחת בדרכה – למצבי צילום שונים. כמו כן, קיים מספר רב של נקודות פוקוס במצלמה המאפשרות לנו לצלם תמונות עם פוקוס צילום מדויק יותר.
באופן טבעי – ככל שהמצלמה שלכם תהיה יקרה יותר, כך תקבלו יותר נקודות פוקוס במצלמה.

בעקבות הפוסט האחרון שכתבתי, קיבלתי לא מעט פניות בנושא הפוקוס בצילום ולכן החלטתי שבפוסט הזה אציג לכם את הכלים העומדים לרשותנו ואת טכניקות הצילום השונות שיעזרו לכם להיכנס לפוקוס בצילום סיטואציות השונות.

1. פוקוס ידני במצלמה (Manual Focus)

למרות שרוב המצלמות המודרניות מאפשרות לעדשה להתמקד באופן אוטומטי, יש מקרים בהם נרצה דווקא להשתמש במיקוד ידני ולכן האפשרות הזו עדיין קיימת – אם רציתם לשאול.

פוקוס ידני זו טכניקת צילום אידיאלית לצילומי מאקרו. שם, בגלל הקרבה לנושא, המצלמה יכולה ממש להיאבק עם העדשה למציאת הפוקוס בצילום ואתם יכולים למצוא את עצמכם מתוסכלים מאוד אם לא תעשו זאת בעצמכם באופן ידני.

צילום: תומר אלמקייס

בנוסף לכך, כאשר אתם מצלמים דרך מסך המצלמה ולא דרך העינית (שימושי בצילום מבוקר כמו צילום סטודיו או בצילום וידאו ששם בכל מקרה מצלמים דרך המסך), יהיה לכם קל הרבה יותר למקד ידנית .
הסיבה הראשונה נובעת מכך שלמצלמה קשה יותר להתמקד כאשר מופעל מצב צילום "Live View" והסיבה השנייה היא שכאשר אתם מצלמים מהמסך, ישנה בדרך כלל אפשרות להגדיל את התצוגה כך שאתם יכולים להתמקד במדויק במקום שאתם מעוניינים ולקבל תוצאה מושלמת.

2. נקודת מיקוד בודדת (Single AF)

זהו מצב צילום שמאפשר לכם להתמקד על הנושא שלכם באמצעות נקודת פוקוס אחת. ברגע שתתמקדו על הנושא, הפוקוס במצלמה ינעל והמצלמה לא תחפש יותר פוקוס עד ללחיצה הבאה.

בניקון האפשרות הזו נקראת – AF-S ובקנון היא נקראת – One Shot.

כאשר אתם מצלמים במצב הזה, עדיין תראו בעינית המצלמה את כל נקודות הפוקוס שהמצלמה מאפשרת אך תוכלו להשתמש רק באחת! באמצעות חצי לחיצה על לחצן הצילום, תפעילו את מנוע הפוקוס האוטומטי של העדשה עד שהיא תתמקד על הנושא שלכם. ברגע שהיא תמצא את הפוקוס בצילום היא תפסיק את הפעולה, כך שאם תרצו להתמקד מחדש, תצטרכו להרים את האצבע מלחצן הצילום ולפקס שוב.

זהו מצב צילום אידיאלי לנושאים סטטיים כגון טבע דומם, נוף או פורטרט.

צילום: תומר אלמקייס

3. פוקוס עוקב (Continuous AF)

פוקוס עוקב זו טכניקת צילום ופוקוס שאהובה עליי במיוחד, וכנראה זה נובע מכך שבהרבה מקרים הנושאים שלי נמצאים בתנועה.
במצב צילום זה, המצלמה תחפש פוקוס בצילום כל עוד האצבע שלנו על כפתור הצילום או על כפתור ה-AF האחורי. אם הבנתם נכון – זה אומר שכאשר אתם תצלמו נושא בתנועה, המצלמה תעקוב אחר הנושא שלכם ותשמור עליו בפוקוס כל עוד האצבע שלכם תישאר על ההדק.

צילום: תומר אלמקייס.

במצלמות מתקדמות ניתן להגדיר את הפוקוס העוקב לרמות דיוק שונות, כך שקיימת האפשרות לבחור בנקודת מיקוד אחת שתעקוב אחר הנושא או לבחור בכמות גדולה יותר של נקודות מיקוד שעושות מעין ממוצע של אזורי מיקוד – אפשרות שמתאימה מאוד לצילום קבוצה של אנשים.
אפשרות נוספת הקיימת במצלמות מסוימות היא פוקוס עוקב דינמי, בו נקודת הפוקוס במצלמה תזוז יחד עם הנושא שלכם, כל עוד הוא נמצא בתוך הפריים.

במצלמות מסוימות ניתן גם להגדיר למצלמה את זמן התגובה שלה, לשינויי המרחק של הנושא.

באופן אישי, אני מאוד אוהב את השימוש בטכניקת הצילום הזו. היא מהירה יותר, אמינה יותר, מדויקת יותר והיא עובדת מדהים גם בתנאי תאורה חלשים מאוד.

בתמונה הבאה לא הייתי מצליח להתמקד על הילד (שמתקרב אליי) אם לא הייתי עובד תחת הגדרות מצלמה נכונות:

צילום: תומר אלמקייס

במצלמות ניקון פוקוס עוקב קיים תחת השם – AF-C ובמצלמות קנון פוקוס עוקב קיים תחת השם – Al Servo.

4. בחירת נקודת פוקוס אוטומטית במצלמה

מצב צילום זה הוא בדרך כלל מצב ברירת המחדל של הרבה מצלמות. אם אתם לא צלמים חובבים מינוס, אני לא רואה כל צורך להשתמש באופציה הזו, גם אם לפעמים היא תקלע למטרה.

במצב הזה אתם נותנים למצלמה את האפשרות להחליט בעצמה היכן להתמקד. בדרך כלל היא תעשה את זה על הנושאים הקרובים אליה, לכן מצב צילום זה יגביל אתכם לשימושים בקומפוזיציות פשוטות יחסית.
גם אני, כמוכם, שאלתי לא מעט פעמים מדוע צריכים את האפשרות הזאת… אז נכון שיש כאלו שלא רוצים לחשוב יותר מדי, אבל מה היתרון בכך שהם יצלמו תמונה והנושא שלהם לא יהיה בפוקוס?

5. בחירת נקודת פוקוס ידנית במצלמה

בחירת נקודת הפוקוס במצלמה באופן ידני תאפשר לכם שליטה טובה יותר במיקוד על נושא הצילום שלכם. העניין דורש מעט התעסקות, לכן הוא יהיה שימושי לצילומים מבוקרים (כגון נוף, סטודיו ופורטרט), כאשר יש לכם זמן להתעסק עם המצלמה.

במצב זה ניתן להזיז את נקודת הפוקוס במצלמה וזאת בהתאם לכמות נקודות הפוקוס שהמצלמה מאפשרת. לצורך העניין – אם אתם מעוניינים בפוקוס בצילום בפינה הימנית העליונה של הפריים, הזיזו את נקודת הפוקוס עד לנקודה בה תרצו להתמקד ובעזרת חצי לחיצה על כפתור הצילום תוכלו להתמקד עליה.

6. להתמקד ולבנות את הפריים מחדש

למרות שרוב המצלמות מציעות לנו מספרים לא קטנים של נקודות פוקוס בצילום, לא תמיד תהיה לכם נקודה בדיוק במקום שאתם רוצים או צריכים. מה גם שמרכז הפריים הוא האזור בו המצלמה תמצא פוקוס בצילום בצורה מדויקת ומהירה יותר, במיוחד בתנאי תאורה לקויים.

לשם כך קיימת טכניקת הצילום הזו שלא זנחה אותנו מאז הומצא הפוקוס האוטומטי במצלמה ואם תתרגלו אליה, תהיו הרבה יותר יעילים.
לצורך העניין, תארו לכם מצב בו נקודת הפוקוס במצלמה נמצאת במרכז הפריים, אך הנושא שלכם נמצא בפינה השמאלית העליונה. כדי להכניס את הנושא שלכם לפוקוס, תצטרכו להתמקד עליו כאשר הוא במרכז הפריים ואז, תוך כדי שאתם שומרים על חצי הלחיצה, להזיז את המצלמה ולבנות את הקומפוזיציה מחדש.

כשמשתמשים בטכניקה הזו, חשוב להגדיר את הפוקוס במצלמה על מצב Single AF ולשמור את הנקודה תמיד במרכז. אני ממליץ אפילו לנעול אותה (באמצעות כפתור Lock) במרכז, כדי שלא תזיזו אותה בטעות.

אם תנסו להשתמש בטכניקת הצילום הזו כאשר אתם במצב Continuous AF, המצלמה שלכם תבצע פוקוס מחדש כאשר תסדרו את הקומפוזיציה אלא אם כן אתם נמצאים במצב פוקוס דינמי (מצב צילום בו הפוקוס שבמצלמה הוא בנקודה המרכזית, אך זז יחד עם תנועת הנושא).

7. זיהוי פנים אוטומטי

פוקוס במצלמה - מערכת אוטומטית לזיהוי פנים

צילום: תומר אלמקייס

מערכת זיהוי פנים זו מערכת חכמה שעובדת על מצב צילום Live View בלבד ויודעת לזהות פנים ולהתמקד עליהם. האופציה הזו שמורה למצלמות קומפקטיות, למצלמות דמוי SLR ולמצלמות של טלפון נייד.

בדומה לשימוש בבחירת נקודת פוקוס אוטומטית במצלמה, גם כאן אנחנו נותנים למצלמה להחליט היכן לשים את הפוקוס בצילום ולכן הייעוד העיקרי שלה הוא למצלמות ביתיות ומצלמות חובבים.

8. כפתור פוקוס אחורי במצלמה

הדרך הרגילה והמוכרת ביותר לבצע פוקוס בצילום היא באמצעות חצי לחיצה על כפתור הצילום, אך במצלמות המקצועיות קיים כפתור ייעודי שאפשר ללחוץ עליו כדי להתמקד בנושא, מבלי להיות תלויים בכפתור הצילום.

כפתור זה שימושי מאוד כאשר מצלמים נושא בתנועה ועובדים על מצב צילום Continuous AF. הוא מאפשר הפרדה מוחלטת בין כפתור הצילום לכפתור הפוקוס במצלמה ובכך אינו מגביל אותנו בנעילת הגדרות החשיפה, במידה שעובדים על מצבי צילום חצי אוטומטיים.

טכניקה זו תאפשר לכם לשמור את הפוקוס על נושא בתנועה ולצלם תמונה כאשר הקומפוזיציה והאור בדיוק כמו שאתם רוצים.

התמונה הבאה היא דוגמא טובה לכך שהייתי ממוקד על ה"מטרה" עד שהיא נכנסה לנקודת האור.

צילום: תומר אלמקייס

9. מרחק היפרפוקאלי

צילום: תומר אלמקייס

מרחק היפרפוקאלי הוא המרחק שכאשר נתמקד עליו, נקבל עומק שדה מרבי בתמונה. כאשר נמקד את העדשה למרחק ההיפרפוקאלי, טווח החדות בתמונה יהיה מחצי המרחק שאליו מיקדנו ועד לאינסוף.

השימוש במרחק היפרפוקאלי נפוץ מאוד בצילומי נוף, ששם בדרך כלל רוצים שכל התמונה תהיה בפוקוס. זאת אומרת שגם מה שקרוב יהיה בפוקוס ויחד עם זאת, גם מה שרחוק.

לשם כך עליכם לכוון את הפוקוס בעדשה למרחק ההיפרפוקאלי ולא לנושא שלכם. לכן, יש להפריד בין מרחק היפרפוקאלי לבין עומק שדה, שכן המרחק ההיפרפוקאלי מושפע ממפתח הצמצם ומאורך המוקד בלבד.

לדוגמא: בעת צילום באורך מוקד 20 מ"מ בצמצם F11 – המרחק ההיפרפוקאלי יהיה 1.5 מטר.

זאת אומרת שאם נכוון את הפוקוס בעדשה ל-1.5 מטר, נקבל טווח פוקוס מ-0.75 מטר ועד אינסוף.

כדי לא לשבור את הראש יותר מדי בחישובים מתמטיים, קיימות אפליקציות ייעודיות, שכל מטרתן היא לעזור לנו למצוא את המרחק ההיפרפוקאלי באמצעות מחשבון ידידותי.

ככה זה נראה באחת מהן:

השימוש באפליקציה הוא פשוט מאוד. ראשית, אתם צריכים להגדיר לאפליקציה אם המצלמה שלכם היא מצלמת פריים מלא או מצלמת קרופ. לאחר מכן תגיעו למסך שאתם רואים למעלה. מצד שמאל אתם בוחרים את אורך המוקד ומצד ימין את מפתח הצמצם.
הסקאלה האמצעית תציג לכם את המרחק ההיפרפוקאלי – זוהי הנקודה בה בה אתם צריכים להתמקד כדי לקבל פוקוס בצילום עד אינסוף.

הנה קישור לאפליקציה למשתמשי האייפון מבינכם.

למשתמשי אנדרואיד, פשוט תחפשו את צמד המילים DOF Calculator בחנות האפליקציות ותבחרו את האפליקציה הנוחה לכם ביותר.

10. הערמת פוקוס בצילום

הערמת פוקוס בצילום זו טכניקת צילום דיגיטלית שבה כמה תמונות שצולמו עם מרחקי מוקד שונים משולבות יחד אל תוך תמונה אחת חדה לאורך כל הדרך.

טכניקת צילום זו שימושית במיוחד בצילומי מאקרו , שם עומק השדה קטן מאוד, אך יש כאלו שמשתמשים בה גם בצילומי נוף או בצילום מסחרי.

בטכניקת צילום זו, הצילום צריך להיעשות מחצובה כאשר לא מזיזים אותה ולא משנים את הקומפוזיציה מהתמונה הראשונה ועד לתמונה האחרונה.
בכל תמונה מתקרבים עוד טיפה עם הפוקוס ע"מ לכסות את כל הפריים. לאחר הצילום, מעלים את התמונות לפוטושופ ויוצרים מהן תמונה אחת עם טווח פוקוס גדול.

הדוגמא הבאה צולמה במיוחד לצורך ההדגמה כשהשרשרת שלי משמשת לי כדוגמנית. התמונה הראשונה היא פריים בודד שצולם עם עדשת 105 מ"מ מאקרו בצמצם F6.3. אתם יכולים לראות בוודאות את עומק השדה הרדוד.

צילום: תומר אלמקייס.

כדי להכניס את כל השרשרת לפוקוס ביצעתי הערמת פוקוס בצילום ע"י צילום של 16 פריימים כאשר בכל תמונה הפוקוס נמצא על אזור אחר בשרשרת. לאחר מכן חיברתי את כל התמונות יחד בפוטושופ וזו התוצאה שהתקבלה:

צילום: תומר אלמקייס.

לסיכום

אם האור הוא המילה הראשונה בצילום, אז הפוקוס בצילום הוא המילה האחרונה.
הוא זה שיסגור לכם את התמונה לכדי תמונה טובה, שכן אם יצרתם קומפוזיציה מושלמת עם תאורה מהסרטים ורגע מיוחד אך פספסתם את הפוקוס בצילום – כל העבודה שלכם הייתה לשווא.

זכרו כי גם כאן אין ברירת מחדל ואין הגדרות מצלמה מסוימות שעונות לכל הצרכים. לכל סיטואציה יש את הגדרת המצלמה המתאימה לה, על מנת להוציא ממנה מקסימום תמונה במקסימום יעילות ולפעמים גם במינימום זמן.

אז בפעם הבאה שאתם נתקלים בסיטאוציה שבה המצלמה לא מתפקסת, תבדקו טוב את הגדרות הצילום שלכם עוד הרבה לפני שאתם ממהרים לבצע בדיקת כיול פוקוס במצלמה.

אני חושב שהפוסט הזה יכול להיות שימושי להרבה צלמים בתחילת דרכם, וגם לאלו שנמצאים באמצע הדרך, אז אל תהססו לשתף אותו עם האנשים שיראו בו עניין.

נתראה, איך לא, בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

12מרץ

White Balance – המדריך המלא לאיזון הלבן

מאת studioRL איזון לבן,טיפים לצילום

סביר מאוד להניח שלפני שהתחלתם לצלם לא היה לכם כל מושג מהו איזון לבן (White balance) והסיבה לכך היא כי בעולם האמיתי איזון הלבן נעשה באופן אוטומטי ע"י המחשב הכי טוב שהומצא אי פעם – המח האנושי.

המח שלנו מאזן לנו את הלבן ברמה כל כך מדויקת ולכן אם אתה לא צלם, אופטומטריסט או רופא עיניים – סביר להניח שאי ידיעת המידע הזה לא תזיק לך. מכיוון שאנו צלמים וחומר הגלם שלנו הוא האור – עלינו להבין את משמעות האור גם מבחינת הטמפרטורה שלו שכן האור אינו נמדד רק בעוצמה אלא גם בצבע.

מהו איזון לבן?

כל מקור אור מקרין צבע של אור שונה ומשפיע באופן ישיר על צבעוניות התמונה. צבעו של האור המופק מהשמש ברוב שעות היום הוא אור לבן לעומת צבעו החם של האור המופק מנורת הטונגסטן (צהוב) או מנורת הפלורוסנט (ירוק). העין האנושית עושה איזון לבן באופן אוטומטי כך שאנחנו תמיד נראה את צבעו של האור כ-לבן אך במצלמה העניין שונה.

נניח שלבשתם עכשיו חולצה לבנה ואתם מוארים על ידי נורת טונגסטן, אתם בעצם מוארים באור צהוב. החולצה תיתפס בעינכם כלבנה בגלל שהעין מפצה על הצבעים הצהובים. המצלמה לעומת זאת רואה את הצהוב וכדי לאזן את הצבעים אנו נצטרך לומר למצלמה מה לעשות ובעצם לסנן את הצבע המיותר ולהגיע למצב שאובייקטים לבנים נראים לבנים ולא צהובים, כחולים וכו'..

איך זה עובד?

כדי לאזן את הלבן בעידן סרטי הצילום, צלמים היו צריכים להרכיב פילטרים על העדשה על מנת לסנן צבע אור לא רצוי. סרטי הצילום היו מגיעים בהתאמה לתאורת DAYLIGHT ואם הצלם היה מצלם בתאורה אחרת הוא היה צריך להרכיב על העדשה פילטר עם צבע נגדי המסנן את הצבע הלא רצוי.

סינון צבע מסוים מתבצע ע"י כך שאנו מוסיפים את הצבע הנגדי. לדוגמא: אם אנחנו מצלמים בתאורה חמה מאוד שמקרינה אור צהוב אנו נצטרך לאזן אותה ע"י הוספת הצבע הכחול שהוא צבע נגדי לצהוב. זה אולי נשמע לכם מסובך אבל בעידן הדיגיטלי יצרני המצלמות נתנו לנו דרך פשוטה מאוד לעשות את זה ע"י פרמטר שנקרא White Balance שכל תפקידו הוא לאזן את צבע מקור האור ללבן כך שלא תהיה לו השפעה צבעונית על הנושא ושהצבעים יתקבלו כפי שאנו רואים אותם במציאות.

מעלות קלווין

איזון הלבן קשור בקשר ישיר לטמפרטורת הצבע ונמדד בסולם קלווין שמתחיל מ-K1000 ועד K10,000 כשבאמצע עומד האור הלבן בטמפרטורה של K5500. ככל שהתאורה שלנו תהיה קרה יותר -כמו בצל או ביום מעונן- אנו נעלה מ-5500 כדי "לחמם" אותה וככל שהתאורה תהיה חמה יותר אנו נרד מ-5500 כדי "לקרר" אותה.

בתרשים הבא תוכלו לראות את הטמפרטורות השונות בהתאם לסוג התאורה שלכם. תדפיסו לכם את התרשים או שתשמרו אותו בטלפון כדי שהוא יעזור לכם בעת הצורך.

אז איך מאזנים את הלבן?

ניתן להגדיר את איזון הלבן באופן ידני וכך לשמור תמיד על איזון רצוי וניתן לעשות זאת בצורה אוטומטית ולתת למצלמה להחליט לבד אך עליכם לדעת שיש לכך השלכות. איזון הלבן האוטומטי במצלמה לא תמיד יעבוד לכם טוב וייתכן שתקבלו תמונות בגוונים שונים במידה שהתאורה תשתנה ולכן כאשר אנו נצלם עם סוג אחד של אור זה יכול להיות בסדר לעבוד על WB אוטומטי אך הבעיה תתחיל להופיע כאשר יהיו לנו מספר מקורות תאורה ובטמפרטורות שונות.

לדוגמא: אם אנו מצלמים פורטרט בתוך חדר ויש לנו מקור אור טבעי (שמפיק אור לבן) שנכנס מהחלון אך יש לנו בחדר גם כמה נורות להט (שמפיקים אור צהוב) אז המצב הוא שהתאורה כרגע היא תאורה מעורבת ואם נגדיר למצלמה לאזן את הלבן באופן אוטומטי היא תתבלבל. הפתרון הוא לכבות כל סוג תאורה אחר ולהישאר רק עם סוג אחד אך לפעמים אתם תהיו במקום שאין לכם שליטה על האור ותצטרכו בכל זאת לכוון את ה-WB באופן ידני ולאזן אותו לפי מקור האור המאיר את הנושא שלנו.

איזון ידני של WB יכול להתבצע ב-2 דרכים. הדרך האחת היא להגדיר למצלמה את הטמפרטורה הרצויה בהתאם לסוג התאורה שלנו. איזון הלבן ע"י הגדרת טמפרטורה מתבצע בתפריט ה-WB תחת הקטגוריה "Kelvin".

הדרך השנייה היא "ללמד" את המצלמה מהו הלבן. בשיטה זו אנו נוכל לקבל תוצאה מדויקת ויעילה במהירות וכל מה שצריך לעשות זה ללכת להגדרה הזו בתפריט ה-WB של המצלמה שלכם ולצלם אובייקט לבן כלשהו (קיר, חולצה, דף A4 וכו') שכמובן נמצא באותו מיקום של הנושא שלנו ומואר באותו מקור תאורה.

פיתרון ידידותי לאזן את הלבן בשיטה הזו הוא לחסום את העדשה עם משטח לבן חלבי (אפשרי עם תחתית של קוטג') ולבצע את הפעולה כאשר אנו מכוונים את המצלמה ישירות אל מקור האור המאיר את הנושא. האור היוצא ממקור התאורה יעבור דרך אותו משטח לבן ויצבע אותו וכך המצלמה תאזן את האור ללבן נקי.

באמצעות השיטה הזו הצבעים בתמונה יהיו מאוזנים כל עוד תנאי התאורה לא השתנו.

כדי לעשות זאת במצלמות ניקון תיגשו לתפריט ה-WB במצלמה ותלכו למצב "Preset manual" או בקיצור "PRE". תלחצו על לחצן ה-WB לחיצה ארוכה עד שהמילה "PRE" תהבהב במסך המידע של המצלמה. כרגע יש לכם מספר שניות לצלם אובייקט לבן. אין צורך לפקס בכלל וברגע שהמצלמה זיהתה את אותו אובייקט כ-לבן היא תרשום "GOOD" וזה מצביע על כך שהיא הבינה מה אתם רוצים וסיננה כל צבע אור אחר.

ההגדרה הזו תישמר לכם על מצב "Pre" גם אם יצאתם ממנו כך שאם לדוגמא עברתם למקור אור אחר שהצריך מכם לשנות את הגדרות ה-WB למצב אחר – תוכלו תמיד לחזור למצב "Pre" ולהשתמש באיזון האחרון שעשיתם לפי המשטח הלבן מבלי צורך לעבור שוב את התהליך. כמובן שזה בהנחה שמקור האור לא השתנה כי אם כן – אתם תצטרכו לבצע את האיזון מחדש.

כדי לעשות זאת במצלמות קנון תכניסו את המצלמה למצב פוקוס ידני ותיגשו ל- Shooting menu 2 ומשם ל- Custom white balance ולחצו על "Set". עכשיו תצלמו את האובייקט הלבן ותהיה לכם אפשרות לבחור אם אתם רוצים לשמור אותו כהגדרה מותאמת אישית כך שאם תעברו ממצב זה למצב אחר תוכלו לדלג בין שני המצבים מבלי הצורך לאזן שוב באמצעות משטח לבן.

הגדרות מובנות לאיזון לבן

יצרני המצלמות שוב מקלות עלינו וגם כאן הם יצרו עבורנו הגדרות מובנות שיעזרו לנו להגיע לאיזון לבן נכון מבלי להשקיע יותר מדי מחשבה. לשם כך – בתפריט ה-WB שבמצלמה אתם תוכלו לראות את האייקונים הבאים:

בבחירת כל אחד ממצבים אלו אתם פשוט מגדירים למצלמה טמפרטורה מבלי לדעת ממש איזו. לדוגמא: אם בחרנו באייקון של שמש – המצלמה תבחר בטמפרטורה של 5500 קלווין ואם נבחר באייקון של הענן – המצלמה תבחר בטמפרטורה של 6500 קלווין וזה כי ליום מעונן יש צבעים קרים יותר.

עכשיו, כשאתם מבינים מה המצלמה עושה במצבים האלה אני מצפה מכם לחשוב במונחים של טמפרטורה ולא במונחים של אייקונים.

שימוש אמנותי באיזון הלבן

עכשיו, אחרי שאתם כבר יודעים לבצע איזון לבן , אולי יפתיע אתכם לדעת שלא תמיד צריך לקבל את האיזון הנכון ולפעמים אנו נרצה דווקא לשנות את הצבעים של המציאות כדי להשיג תוצאה יצירתית אחרת כמו שקיעות בגוונים כחולים או אדומים מאוד. כדי לעשות זאת אתם רק צריכים לפתוח טיפה את הראש וככה תוכלו להגיע לתוצאות מעניינות במיוחד.

לשם כך אנו נצטרך "לשקר" על המצלמה ולטעות באיזון במתכוון. לדוגמא – נניח שאתם מעוניינים לצלם עכשיו שקיעה ובא לכם שהיא תהיה בגוונים חמים. אם אנו נצלם ב-WB אוטומטי המצלמה תראה שיש הרבה צהוב וכתום בתמונה והיא תפצה על הצבעים האלו ע"י הוספת הצבע הכחול (קירור) אך אם אנו נגדיר אותו באופן ידני ונגיד למצלמה להוסיף דווקא את הצבעים החמים התוצאה תהיה שקיעה בגוונים חמים יותר ממה שהיינו מקבלים במצב האוטומטי.

צילום: תומר אלמקייס

אותו הדבר יכול להיעשות גם במצב ההפוך. כאשר אנו נרצה, לדוגמא, לצלם שקיעה בגוונים קרים אנו נגדיר למצלמה בעצם "לקרר" את התמונה ובכך אנו נקבל תמונה בגוונים קרים שהעין אינה רגילה לראות.

צילום: תומר אלמקייס

כאשר יש לנו יותר ממקור תאורה אחד בתמונה אנו נאזן את הלבן בהתאם לנושא בדרך כלל. התמונה שלמטה היא דוגמא מעולה לכך. הזוג שיושב בתוך האוטו מואר בתאורה חמה לעומת תאורת החוץ הקרה של שעות הערב. במקרה הזה "קיררתי" את הצבעים ע"י בחירה בטמפרטורה קרה.

צילום: תומר אלמקייס

סיכום

בעקבות הפוסטים האחרונים שכתבתי – שאלו אותי פעמים רבות איך להגיע לצבעים נכונים בתמונה אז הפעם כתבתי על הנושא הזה כדי ליישר קו באחד הנושאים החשובים בצילום.
איזון הלבן נקרא כך מכיוון שעצם הפעולה אמורה לאזן את צבע מקור האור ללבן ועל ידי כך לקבל צבעים מאוזנים ונכונים כפי שהם נראים במציאות אך תמיד יש בידינו את האפשרות להחליט מה אנו רוצים ולהגדיר למצלמה לעשות אחרת. כאן היצירתיות היא בידיים שלכם וע"י שינויים ממש קטנים אתם יכולים לשנות את הצבעים בתמונה בהתאם להחלטות ולרצונות שלכם.

איזון הלבן הוא פרמטר חשוב מאוד בצילום וישנם צלמים שלא מקפידים עליו וסומכים על חסדי המצלמה או במקרה הכי גרוע – על חסדי העיבוד. אז נכון שבעיבוד קל אפשר לשנות הגוונים בתמונה ובייחוד אם מצלמים בקובץ RAW – שם ניתן ממש לשנות את הטמפרטורה.

אבל אנחנו צלמים, לא? ואנו אמורים לייצר תמונה טובה במצלמה ולא במחשב.

אז בפעם הבאה שאתם יוצאים לצלם – תחשבו שוב מה אתם רוצים לקבל בתמונה שלכם. אולי כן תרצו לקבל צבעים מציאותיים ואולי לא.. מה שבטוח – אל תסמכו על הפעולות האוטומטיות של המצלמה. היא לא חכמה כמוכם 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

25פבר

משחקי הפוקוס: 5 הגורמים המשפיעים על עומק השדה

מאת studioRL טיפים לצילום,עומק שדה,פוקוס

אנחנו כל הזמן רואים את זה בצילומים מקצועיים. דוגמנית יפה, פורטרט או פרח הבולטים אל מול רקע מטושטש ורך. תמונות כאלו מדגישות לנו את הנושא בצורה כל כך ברורה ויפה ואם נדע לעשות זאת נכון אנו נוכל ליצור תמונות מדהימות בכל מקום.

אז איך עושים את זה נכון? האם צריך להתאמן הרבה על הציוד שלנו כדי לגרום לזה לקרות? ממש לא.. לא צריך להיות מומחה גדול בצילום או לקנות עדשה יקרה על מנת להשיג את המראה הזה. זהו אחד מהדברים הכי קלים שתוכלו לעשות כדי להוסיף מימד חדש לתמונות שלכם וכל מה שנדרש לכם הוא ידע בסיסי, מצלמת ה-DSLR שלכם ועדשה. וכן, גם עדשת קיט תהיה טובה לעניין.

הבנת המושג "עומק שדה" תאפשר לנו שליטה בכלי צילום שיאפשר לנו להגיע לתוצאות צילום מגוונות ויעצים את הקומפוזיציה של התמונה.

עומק שדה (Depth Of Field ובקיצור – DOF) הוא האזור שנמצא בתוך טווח הפוקוס שלנו. למעשה כל מה שנמצא לפני ואחרי מישור המוקד ועדיין בפוקוס. כל מה שאינו נמצא בטווח עומק השדה יהיה מטושטש ונטול פרטים.

נהוג לחשוב שההשפעה הגדולה ביותר על עומק השדה קשורה לצמצם אך זו טעות נפוצה. עומק השדה אמנם מושפע מאוד מהצמצם אך קיימים גם גורמים אחרים שאליהם אתייחס במהלך המאמר.

כל אחד מהגורמים הבאים משפיע באופן ישיר על עומק השדה בתמונה.

1. אורך המוקד

אורך המוקד משפיע באופן משמעותי על עומק השדה שלנו. ככל שאורך המוקד יהיה קצר יותר (זווית ראיה רחבה) כך עומק השדה יהיה גדול יותר וככל שאורך המוקד יהיה ארוך יותר (זווית ראיה צרה) כך יוקטן עומק השדה ונוכל לטשטש את הרקע באופן ניכר וליצור הפרדה מהותית מהנושא.

בצילום של סצנה רחבה, כמו בצילום נוף, סביר להניח שאנחנו נרצה עומק שדה גדול ע"מ לשמור על חדות לכל אורך הפריים (או ברובו) ולהכניס יותר פרטים לתמונה. לשם כך בצילומי נוף נהוג להשתמש באורכי מוקד קצרים (עדשות רחבות) המשפיעות הן על עומק השדה הגדול והן על הפרספקטיבה הרצויה בסוג צילומים זה.

התמונה שלמטה צולמה בצמצם פתוח יחסית ועומק השדה הגדול נובע בעיקר מכך שהשתמשתי באורך מוקד קצר. אתם יכולים להגדיל את התמונה כדי לראות יותר פרטים ותשימו לב שגם העצים שקרובים אלינו וגם הכנסייה נמצאים בפוקוס.

צולם באורך מוקד 24 מ"מ במפתח צמצם F6.3. צילום: תומר אלמקייס

לעומת זאת אם אנו בוחרים לצלם פורטרט, פרח, פרפר או כל נושא אחר שנרצה ליצור לו הפרדה ברורה מהרקע אנחנו נצטרך להשתמש באורכי מוקד ארוכים יותר ע"מ להשטיח יותר את התמונה ולטשטש את הרקע בהתאם לרצונות והצרכים שלנו.

צולם באורך מוקד 50 מ"מ במפתח צמצם F1.8. צילום: תומר אלמקייס

צולם באורך מוקד 200 מ"מ במפתח צמצם F3.5. צילום: תומר אלמקייס

2. מפתח הצמצם

הצמצם הוא למעשה חור בעדשה המאפשר כניסת אור לגוף המצלמה בדומה לאישון שבעין. עם החלטה על גודל מפתח הצמצם, שנקבע בערכים הקרויים F-STOP, אנו יכולים לקבוע את כמות האור שתכנס לגוף המצלמה כדי להגיע לחשיפה טובה. ככל שערך ה-F-STOP קטן יותר כך הצמצם פתוח יותר ויכניס יותר אור. לדוגמה: מפתח צמצם F1.8 יכניס לנו הרבה יותר אור ממפתח צמצם F4.

בנוסף – לצמצם יש תפקיד חשוב נוסף. יש לו השפעה רבה על עומק השדה בתמונה. אם אתם מצלמים במצבים אוטומטיים המצלמה תקבע בשבילכם את הצמצם וזה לא טוב. במקרים מסוימים אתם תרצו רקע רך וקטיפתי בעוד במקרים מסוימים אתם תרצו חדות לאורך כל הדרך. זו החלטה שצריכה להתקבל אך ורק על ידי הצלם שהרי המצלמה מגדירה את החשיפה שלה על פי תנאי התאורה בלבד. אם אתם רוצים לטשטש את הרקע ולהתמקד אך ורק על נושא הצילום אתם צריכים לקחת את השליטה לידיים שלכם ולשלוט על הצמצם בעצמכם. ניתן לעשות זאת במצב ידני (M) או במצב עדיפות צמצם (A במצלמות ניקון ו-AV במצלמות קנון) בו ניתן להגדיר את מפתח הצמצם ולאפשר למצלמה להגדיר את שאר הנתונים.

אם אתם מצלמים בעדשת קיט סביר להניח שהצמצם שלכם הוא F3.5-5.6. משמעות הדבר היא שאם, לצורך העניין, העדשה שלכם היא עדשת זום באורכי מוקד של 18-140 זה אומר שבקצה הרחב של העדשה (18 מ"מ) מפתח הצמצם המרבי יהיה F3.5 ובקצה הצר (140מ"מ) מפתח הצמצם המרבי יהיה F5.6. בעדשות מקצועיות יותר הצמצם אינו משתנה ונשאר קבוע לאורך כל הדרך וללא קשר לאורך המוקד.

הנה לכם דוגמה של השפעת הצמצם על עומק השדה. אתם יכולים לראות בתמונה הראשונה שצולמה בצמצם F1.8 שקשה להבחין בפרטים וכמעט בלתי אפשרי כי הטשטוש המסיבי מרח את הכל. לעומת זאת – התמונה האחרונה צולמה בצמצם F16, שם ניתן לראות הרבה יותר פרטים בתמונה. התמונות צולמו באורך מוקד 85 מ"מ.

3. המרחק בין הנושא לרקע

אם אנו מעוניינים לטשטש את הרקע וליצור הפרדה מוחלטת בין הרקע לנושא זה לא מספיק שנשתמש רק באורך מוקד ארוך ובצמצם פתוח. אנו נצטרך לשים לב לרקע ולמרחק שלו מהנושא. אם תשעינו את המצולם שלכם על חומה ותצלמו פרונטלית אז לא יהיה עומק בתמונה וכך מישור הפוקוס יתפוס את כל הפריים ותתקבל חדות בכל התמונה או ברובה ובעצם לא תהיה לכם הפרדה מוחלטת בין הנושא לרקע. ממש כמו בתמונה שלמטה.

הפקה: מאוריסיו פולצ'ק. דוגמן: אופיר סודאי. צילום: תומר אלמקייס

כמובן שניתן לקבל הפרדה ע"י אור וצל, קונטרסט וצבע ואלו יכולות להיות תמונות מהממות אך התכנסנו כאן היום ע"מ ללמוד איך ליצור את ההפרדה הזו ע"י טשטוש הרקע. לשם כך אנו נצטרך להרחיק את הנושא מהרקע ובכך אנחנו ניצור עומק בתמונה (קרוב ורחוק) ונוכל לשלוט יותר בטשטוש הרקע. ככל שהרקע יהיה רחוק יותר מהמצולם כך נוכל לטשטש אותו יותר. שימו לב לבוקה (האזור המטושטש) היפה שנוצר בתמונה הזו בגלל הצמצם הפתוח והמרחק של הרקע מהנושא.

צילום: תומר אלמקייס

4. המרחק בין המצלמה לנושא הצילום

זהו גורם נוסף וחשוב מאוד בדרך ליצירת התמונה המושלמת. המרחק בין המצלמה לנושא הצילום משפיע גם על אופי התמונה וגם על הטשטוש שייווצר מאחורי הנושא. ככל שהמצלמה תהיה קרובה יותר לנושא כך אנו יוצרים יותר עומק בתמונה והרקע יהיה מטושטש יותר ולכן בצילומי תקריב ניתן לקבל רקעים מטושטשים מאוד גם בצמצמים סגורים יחסית. בתמונה הזו – הקרבה ל"דוגמן" היא זו שאחראית על יצירת הטשטוש הזה ברקע.

צולם באורך מוקד 70 מ"מ ובמפתח צמצם F5.6. צילום: תומר אלמקייס

גם בתמונה הזו הקרבה למצולם יחד עם אורך המוקד הגדול יצרו מצב שבו העיניים של הזברה בפוקוס וכל שאר התמונה לא.

צולם באורך מוקד 200 מ"מ במפתח צמצם F5.6. צילום: תומר אלמקייס

5. גודל החיישן

דבר אחרון המשפיע על עומק השדה -והוא קשור בעקיפין לאופטיקה- הוא גודל החיישן של המצלמה.

ולמה בעקיפין?

בפוסט הקודם דיברתי על עדשות ובין היתר על הנושא של מקדם הקיטוע במצלמות הדיגיטליות – מה שאומר שאם המצלמה שלכם היא בעלת חיישן קרופ 1.5 ואתם מעוניינים לקבל טווח של 50 מ"מ אז אתם צריכים להשתמש בעדשת 35 מ"מ כך שאתם אמנם מקבלים שדה ראייה של 50 מ"מ אבל אופטיקה של 35 מ"מ על כל המשתמש מכך כולל עומק השדה.

עכשיו אתם יכולים להבין למה המצלמות של הטלפונים הסלולריים שבידכם מכילות צמצם פתוח מאוד (F2.8, F1.8 וכו') ועדיין מפיקות תמונות עם עומק שדה גדול.. ואם עדיין לא הבנתם למה אז זה נובע מכך שהחיישן של המצלמה בטלפון הוא מאוד קטן כך שאם היצרן רצה ליצור זווית ראייה של 24 מ"מ, על חיישן כזה קטן הוא היה צריך להשתמש בעדשה הרבה יותר רחבה שכאמור נותנת לנו עומק שדה גדול יותר.

הנה דוגמה שממחישה את מקדם הקיטוע. התמונה צולמה במצלמת פול פריים והריבוע הפנימי מציג את התמונה שהייתה מתקבלת אם הייתי משתמש באותו אורך מוקד על חיישן קרופ 1.5.

צילום: תומר אלמקייס

כעת, לאחר שהבנו את הנושא אנו יכולים לגשת לצילום התמונה שלנו בצורה מושכלת יותר ולקבל החלטה מפוקסת יותר על מה שאנחנו רוצים לקבל בתמונה.

צילום בעומק שדה רדוד יניב לנו קומפוזיציות מעניינות עם פוקוס סלקטיבי של הנושא. כאשר הנושא מופרד מהרקע אנו מפנים את תשומת לב הצופה לנושא התמונה שאנחנו בחרנו שכן העין תימשך תמיד לאזורים החדים שבתמונה.

צילום: תומר אלמקייס

בעזרת צילום בעומק שדה רדוד אנו יכולים ליצור תמונות בהן הנושא המפוקס "נשען" על מה שקורה ברקע וכך ליצור יחסי גומלין ולקבל נושא ראשי ונושא משני.

יחסי גומלין ע"י פוקוס סלקטיבי. צילום: תומר אלמקייס

במצבים בהם הרקע עמוס בפרטים השימוש בעומק שדה רדוד יועיל מאוד ויאפשר לטשטש את הפרטים הלא מעניינים בתמונה ולהפוך אותם לרקע מטושטש ונעים יותר.

צולם באורך מוקד 85 מ"מ במפתח צמצם F1.8 כדי ליצור הפרדה מהרקע. צילום: תומר אלמקייס

כמובן שלא כל נושא צילום יכול להצטלם בעומק שדה רדוד וישנם מקרים בהם עומק השדה הגדול חיוני יותר לקבלת התוצאה הרצויה כמו בצילום נוף למשל. גם בצילום קבוצה של אנשים אם אנחנו נשתמש בעומק שדה רדוד יכול להיווצר מצב שבו אדם אחד יהיה בפוקוס ושאר האנשים לא.

בצילום פורטרט נדרש משנה זהירות בכל הנוגע לעומק שדה רדוד. אמנם זה מדהים לצלם פורטרט עם צמצם פתוח מאוד שרק העין נמצאת בפוקוס אך כל תנועה קטנה של הצלם או של המצטלם יכולה להוציא אותנו מפוקוס ובבית אנחנו עלולים לגלות שהפוקוס הוא על האף ולא על העיניים.

צולם באורך מוקד 50 מ"מ במפתח צמצם 1.8. צילום: תומר אלמקייס

בוקה קדמי

כמו שאנחנו יודעים עכשיו לטשטש את הרקע של התמונה וע"י כך ליצור תמונות ייחודיות ונעימות למראה אנו יכולים גם לטשטש את חזית התמונה כי הרי האזורים הלא מפוקסים בתמונה הם האזורים שנמצאים מחוץ לאזור הפוקוס שלנו והם קיימים אחרי מישור המוקד וגם לפניו.. ע"י כך שתכניסו לפריים אלמנטים מעניינים/מוארים/צבעוניים אתם תוכלו ליצור אווירה ייחודית עם הרבה כח בתמונות והובלת הצופה אל הנושא.

הנה לכם כמה תמונות לדוגמא.

ריקוד סלואו בחתונה. בועות הסבון הנמצאות בחזית הפריים "יצאו מפוקוס" וקיבלו את המראה המיוחד הזה. צילום: תומר אלמקייס

הסלעים הרטובים בפרונט "יצאו מפוקוס" ולכן הבהקי האור שעליהם הפכו לעיגולי אור נעימים ש-אגב, צורתם מושפעת מצורת הצמצם. צילום: תומר אלמקייס

סיכום

השליטה בעומק השדה היא כלי חיוני מאוד עבור הצלם. כדי להשיג עומקי שדה רדודים מומלץ להשתמש בעדשות בעלות מפתח צמצם מרבי גדול אך אלו הן עדשות כבדות וגדולות ויש להן קשר ישיר לכיס שלנו. יש כמובן יוצאות מן הכלל כגון עדשת פריים 50 מ"מ. זו שמגיעה במפתח צמצם F1.8 היא זולה מאוד, מתאימה לכל כיס ומספקת הרבה מעבר למחיר שלה. בזכות אורך המוקד שלה ומפתח הצמצם הפתוח מאוד אפשרי ליצור איתה משחקי פוקוס סלקטיבי מעניינים ויצירתיים.

כמובן שנוכל לעשות זאת גם עם עדשת קיט בסיסית אך נצטרך "לעזור" לה יותר ע"י כך שנפתח את הצמצם למקסימום האפשרי, נשתמש באורך מוקד ארוך, נרחיק את המצולם מהרקע ככל הניתן ונהיה קרובים למצולם ככל הניתן וכמובן שהכל צריך להיעשות בהתאם לקומפוזיציה שאנחנו רוצים.

ברגע שתבינו את המגבלות של הציוד שלכם תוכלו לקבל תוצאות טובות יותר.

אני מקווה שנתתי לכם חשק לצאת לצלם אז אל תשכחו לשתף אותי..

שיהיה בהצלחה,

תומר.

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

29ינו

השילוש הקדוש שכל צלם חייב להכיר: צמצם, תריס, ISO ומה שביניהם

מאת studioRL יסודות הצילום,מדידת אור

לא, אני לא מעוניין לדבר על תולדות הנצרות אלא על נושא מאוד חשוב שהרבה צלמים בתחילת דרכם מסתבכים איתו..

תחשבו לעצמכם.. כמה פעמים צילמתם תמונה ולא יצאתם מרוצים מהתוצאה? אם התשובה היא יותר מפעם אחת הפוסט הזה בשבילכם.

בצילום אנחנו לא יכולים לנחש. אם ניחשנו ולא יצא טוב – פספסנו את הרגע. לכן אנחנו תמיד צריכים להיות מודעים לכל דבר ולראות את התוצאה הסופית עוד הרבה לפני התוצאה הסופית.

לשם כך אנו נצטרך שליטה מלאה על המצלמה שלנו כדי שנוכל לשלוט בכל אחד מהפרמטרים הבאים:

צמצם
תריס / סגר
איזו (ISO)

אלו הם שלושת הפרמטרים שמשחקים אצלנו תפקיד מאוד חשוב ובמילים הכי פשוטות: אם אנחנו ציירים והאור הוא חומר הגלם שלנו אז השילוש הקדוש הוא המכחול..

לשלושת המרכיבים האלו יש תפקיד אחד משותף: הם שולטים -כל אחד בדרכו האישית- באור המגיע אל החיישן. יחד עם זאת, כל אחד מהם -בנפרד- ישפיע בצורה אחרת על התמונה.

לפני שאני אדבר על המונחים האלה שלחלקכם אולי לא מוכרים כל כך אני רוצה שנדבר רגע על העין האנושית.

העין

צילום: תומר אלמקייס

בטח מוזר לכם שפתאום בא לי לדבר על העין אבל תדעו שברגע שהבנתי איך העין שלנו עובדת הבנתי הכל..

אני לא מעוניין להיכנס לאנטומיה של העין אז אתייחס לשלושה מרכיבים עיקריים: האישון, העפעף והרשתית.

האישון – תפקידו לשלוט בכמות האור הנכנסת אל הרשתית. שלא יהיה חזק מדי ולא חלש מדי..

העפעף – תפקידו בעין הוא לשמור על הלחות שלה ולצמצם את כמות האור. אם הוא סגור – לא נראה דבר.

הרשתית – היא הגב – אליה מתכנסים כל קרני האור לכדי תמונה ומשם לעיבוד במח.

אם נמיר את העין למצלמה אז האישון הוא הצמצם, העפעף הוא התריס והרשתית היא החיישן.

עכשיו, אני מניח שזה קצת יותר ברור אז לפני הכל בואו נכיר את העין המכאנית שלנו – המצלמה והעדשה.

צמצם

הצמצם הוא מנגנון מכאני היושב בלב העדשה ובנוי ממספר עלים. הצמצם הוא בעצם החור שדרכו עובר האור אל החיישן. תפקידו לאפשר לנו שליטה בכמות האור העוברת דרך העדשה ע"י כך שאנו יכולים להגדיל ולהקטין את החור.

ממש כמו בעין שלנו – כשיש הרבה אור האישון קטן וכשחשוך הוא גדל. אצלנו זה קורה באופן אוטומטי וזאת כדי למנוע מהעין שלנו להסתנוור. במצלמה יש לנו שליטה מלאה בעניין.

מפתח הצמצם

גודל הצמצם נקבע בערכים בינלאומיים המכונים F-Stops. הם זהים בכל המצלמות והעדשות הקיימות בשוק.

ז"א שצמצם 2.8F במצלמת ניקון כלשהי יעביר את אותה כמות אור שיעביר צמצם 2.8F של מצלמת קנון.

אלו הם מפתחי הצמצם המקובלים:

קיימים גם ערכי צמצם פתוחים יותר כמו צמצם 1.4F וגם סגורים יותר כמו צמצם 64F.

עליכם לדעת דבר מאוד חשוב!

ככל שערך המספר קטן יותר כך הצמצם פתוח יותר – ז"א שפתיחת סטופ אחד תגדיל לנו את כמות האור פי 2.

ככל שערך המספר גדול יותר כך הצמצם סגור יותר – ז"א שסגירת סטופ אחד תפחית את כמות האור בחצי.

אתם בטח שואלים את עצמכם למה הצמצם מוגדר במספרים כאלה? הרי יכלו להקל עלינו ולקרוא להם: 1, 2, 3, 4….

אז כמובן שיש כאן מתמטיקה שכרגע אתם לא זקוקים לה יותר מדי מלבד לדעת את העובדה שמפתח הצמצם הוא היחס שבין הקוטר של העדשה לבין אורך המוקד. אולי בהזדמנות אחרת אתן הסבר מפורט יותר בנושא אך העובדה הזו תקל עליכם לדעת מדוע הצמצם שבטלפון שלכם הוא 2.8 ובכל זאת הוא קטן יותר מצמצם 16 בעדשה מקצועית.

הצמצם ועומק השדה

עומק שדה הוא מושג בצילום ובאופטיקה והוא מציין את טווח המרחקים שלפני ואחרי מישור המוקד (פוקוס) בהם עדיין קיים הפוקוס. מלבד השליטה בכמות האור הנכנסת אל החיישן – לצמצם יש תופעת לוואי ידועה. הוא משפיע בצורה ברורה מאוד על עומק השדה שלנו. ככל שהצמצם יהיה פתוח יותר – עומק השדה בתמונה יהיה קטן יותר ולהיפך. ז"א שאם נשתמש בצמצם פתוח – טווח הפוקוס יוקטן ואם נסגור צמצם טווח הפוקוס יגדל.

סורי על הסידור המהיר במיוחד הזה אבל התמונות הבאות צולמו רק כדי להמחיש לכם את ההבדלים שבין צמצם פתוח מאוד לצמצם סגור מאוד.

לחצו על התמונה להגדלה. צילום: תומר אלמקייס

אז הבנו את 2 התפקידים של הצמצם ואפשר לעבור הלאה.

סגר/תריס

הסגר הוא התקן מכאני המותקן במצלמה ותפקידו לתת לנו שליטה על זמן החשיפה ע"י פתיחתו וסגירתו בדומה לעפעף בעין. זאת אומרת שבשליטה מלאה על הסגר אנו יכולים להגדיר מה יהיה הזמן בו החיישן/סרט הצילום ייחשף לאור.

מהירויות הסגר נמדדות בערכים של זמן. לדוגמא: הערך 1/125 מתאר לנו מהירות חשיפה של שנייה חלקי 125 והערך 1/2 מתארך לנו זמן חשיפה של חצי שנייה.

תצוגה נוספת של זמן מגדירה לנו שניות שלמות והיא מגיעה במספרים שלמים עם הסמן ". לדוגמא: הערך "3 מתאר לנו זמן חשיפה של 3 שניות. ז"א שהחיישן/סרט הצילום נחשף לאור במשך 3 שניות שלמות.

עכשיו אתם כבר יודעים שאם נחשוף למשך שנייה אחת ("1) נקבל הרבה יותר אור מאשר נחשוף למשך 1/3 שנייה שכן במהירות של שנייה אחת אנו חושפים את החיישן להרבה יותר אור.

ברוב המצלמות המקצועיות מהירויות התריס מתחילות ב"30 (30 שניות) ונגמרות ב1/4000 או 1/8000 ואפשרות נוספת לחשיפת BULB שזה אומר שאנו קובעים מתי הסגר יפתח ומתי הוא ייסגר וזה יכול להימשך כמה זמן שנרצה כל עוד הסוללה של המצלמה תחזיק מעמד.

מהירות סגר ותנועה

דמיינו לעצמכם תריס שנפתח למשך שנייה אחת ונסגר. במשך שנייה שלימה נכנס אור לחיישן וכל מה שקרה בשנייה הזו נקלט בחיישן.

מדהים נכון?

אז מצד אחד כשאנו מצלמים מהיד אנחנו צריכים להיזהר לא לצלם במהירויות נמוכות כדי שהתמונה לא תימרח אלא אם כן זה משהו שעושים בכוונה תחילה.

תמונה שצולמה עם מריחה ידנית בכוונה תחילה. צילום: תומר אלמקייס

מצד שני בעזרת התריס אנחנו יכולים למרוח תנועה ע"י מהירויות סגר נמוכות. זה יכול להיות בנחל זורם, בפארק השעשועים, ברחוב או בכל סיטואציה אחרת שתרצו להדגיש את הדינמיות בתמונה ולהכניס בה חיים.

בתמונה הזו סיבוב מהיר מאוד של הקרוסלה, התמקדות על הזוג וחשיפה במהירות של 1/60 מהיד גרמה לכל הרקע להימרח ולזוג להישאר חד.

צילום: תומר אלמקייס

בתמונה הזו עקבתי עם המצלמה על רוכב האופניים באותה מהירות בה האופניים מתגלגלות וכך הנושא שלי נשאר חד והרק נמרח בצורה כזו.

צילום: תומר אלמקייס

עכשיו דמיינו לעצמכם תריס הנפתח במהירות של 1/8000 של השנייה. במהירות כזו אנו יכולים להקפיא כדור של רובה אם נדע לעשות זאת נכון. אז נכון שלרוב האנשים אין כמעט צורך להגיע למהירות חשיפה כזו אבל גם מהירויות נמוכות יותר כמו 1/60 יכולות להקפיא תנועה לא מהירה במיוחד כמו רעידות קטנות של היד. כשאנו מצלמים מהיד אנחנו ברוב המקרים רוצים להקפיא תנועה כדי שתנועות הידיים שלנו לא ייקלטו במצלמה ויגרמו למריחת הנושא.

הנה לכם דוגמא לקומפוזיציות זהות בחשיפות שונות.

מריחה והקפאת תנועה ע"י שינוי זמן החשיפה. צילום: אביב קורט

בחשיפות ארוכות בהן המצלמה סטטית והנושא בתנועה נדרשת חצובה לשמירה על ייצוב המצלמה. עם הזמן אתם תפתחו טריקים לאלתור חצובה בשטח כמו להניח אותה על הרצפה, על סלע או ספסל אבל זה לעולם לא ישמש תחליף לחצובה אמיתית.

העצה שלי – רכשו לכם חצובה אחת טובה ותשאירו אותה באוטו תמיד. שתהיה שם, אתם לא יודעים מתי תזדקקו לה.

ISO – רגישות החיישן/סרט הצילום לאור

ISO הוא תקן בינלאומי לקביעת הרגישות לאור בסרט הצילום. לכאורה הוא מדבר על סרטי הצילום שם הרגישות נקבעת ע"י חומרים כימיים המרוחים על סרט הצילום אך שרד איתנו גם לעידן הדיגיטלי וממשיך לציין את מידת הרגישות של החיישן. התקן מבוסס על המקור בארה"ב הנקרא ASA.

מה שאתם צריכים לדעת זה שככל שמספר ה-ISO גבוה יותר כך החיישן רגיש יותר לאור.

ל-ISO השפעה גדולה על איכות הצילום. ככל שנעלה עם מספר ה-ISO ורגישות החיישן תעלה ייווצר לנו "רעש" (לשעבר גרעיניות) בתמונה.

הנה דוגמא לאותו "רעש" שאני מדבר עליו.

שימו לב לגרעיניות בתמונה. צילום: תומר אלמקייס

בימינו המצלמות יכולות להגיע למספרים גבוהים ב-ISO מבלי לפגוע באיכות כמעט בכלל אך עדיין מומלץ שלא להשתמש ב-ISO אם אין צורך בו.

ידידיי, עברנו את החלק הראשון בפוסט שהציג לכם את מבנה העין השלישית שלנו. עכשיו נשאר לכם לדעת איך לשלוט בכל אחד מהם בנפרד ובכולם ביחד ולצאת לצלם.

אז באמת היו לא מעט מקרים שאנשים התקשו בסינכרון של השילוש היפה הזה ולא ידעו מה לעשות ואיך, ומתי צריך מה..

אז לפני הכל יש סדר לכל דבר ואם תתרגלו לפעול לפי סדר מסוים, אתם תוכלו לשלוט בנושא מהר מאוד ואולי כבר מהיום.

אז איך מתחילים?

למען הסדר הטוב אני אתייחס למספר סיטואציות פוטנציאליות כדי להסביר בצורה הכי ברורה שיש את התפקיד של כל אחד מהמרכיבים הנ"ל.

סיטואציה א' – צילום ילדים

מכירים את זה שאתם באים לצלם את הילד/אחיין/נכד שלכם והוא לא מפסיק להתרוצץ בפארק? אתם מגיעים הביתה וכל התמונות שצילמתם מטושטשות/מרוחות ואתם מבואסים כי אין אפילו תמונה אחת שאפשר לשתף בפייסבוק ולהתלהב?

אחרי שקראתם יותר מחצי מהפוסט הזה אתם בטח מתארים לעצמכם מה אתם צריכים לעשות. נכון, אתם צריכים לצלם במהירות סגר גבוהה על מנת לגבור על המהירות של הילד המתרוצץ ובנוסף תגבור על תנועות הידיים ובכך תקפיא את הסיטואציה.

בסיטואציה מסוג כזה אנחנו ניתן קודם כל העדפה למהירות הסגר כדי לאפשר למצלמה להקפיא תנועה.

אבל רגע.. אם הגברתם את מהירות התריס נכנס לחיישן פחות אור. נכון, ובדיוק לשם כך יש לנו גיבוי (או פיצוי).. פותחים את הצמצם בהתאם ומכניסים יותר אור. תנאי תאורה חלשים? פתחתם את הצמצם עד קצה גבול היכולת והתמונה עדיין חשוכה? תגבירו את רגישות ה-ISO.

די פשוט, לא?

בתמונה הזו נראית אלינור כאילו היא הדבר הכי רגוע בעולם אך מה שאתם לא יודעים הוא שבזמן הצילום היא הלכה קדימה ואחורה הלוך חזור וכדי לתפוס אותה חדה וברורה הייתי חייב להעלות את מהירות הסגר.

צילום: תומר אלמקייס

סיטואציה ב' – צילום נחל זורם

אתם עושים טיול עם המשפחה בחו"ל והגעתם לנחל יפהפה באמצע יער עבות. צבעי הסתיו והריח שלו ממלאים את האוויר ואתם רוצים להעביר את ההרגשה הזו בתמונה כך שבכל פעם שתסתכלו בה תריחו את הריח המשכר הזה ותרגישו את החוויה כאילו חזרתם לשם. אם תצלמו מהיד תצטרכו לעבוד במהירות גבוהה וכך תנועת המים של הנחל תוקפא בצילום ולא תהיה דינמית. אם נבחר למרוח תנועה אנו ממש נביא לצופה את ההרגשה כאילו הוא נוכח שם והמים זורמים. את זה נעשה, כאמור, בשימוש בחשיפה ארוכה ע"י כך שנגדיר למצלמה לצלם במהירות תריס נמוכה. לא לשכוח חצובה!

שימו לב להבדלים בין שתי התמונות הבאות. בתמונה שנחשפה למשך זמן של 1/3 שנייה אפשר לראות את סימני המים המרוחים לעומת התמונה השנייה שצולמה במהירות של 30 שניות שהמים כבר נראים כמו ענן.

חשיפה למשך 1/3 שנייה. צילום: תומר אלמקייס

צולם בחשיפה של "30 (30 שניות). צילום: תומר אלמקייס

נ.ב. בשימוש בחצובה תשתמשו בערך ה-ISO הנמוך ביותר כי שם אתם ממש לא צריכים אותו.

אם בכל זאת אתם מסתבכים וחוששים לפספס רגעים בגלל התעסקות יתר או שסתם בא לכם להתפנק ולא לעבוד קשה, קיים במצלמה מצב "עדיפות סגר". מצב זה מאפשר לכם לקבוע את מהירות הסגר ולתת למצלמה לפצות את החשיפה ע"י מערכת מדידת אור אוטומטית שתגדיר לבד את מפתח הצמצם. מצב זה נקרא S במצלמות ניקון ו-TV במצלמות קנון.

סיטואציה ג' – צילום פורטרט

במקרה של צילום אנשים או פורטרטים אנו לרוב נבחר להגדיר קודם כל את הצמצם כי סביר להניח שאנחנו רוצים להפריד את המצולם שלנו מהרקע.

תזכורת: צמצם פתוח ייתן לנו עומק שדה רדוד ויפריד את הנושא מהרקע בצורה יפה וברורה.

את פיצוי החשיפה במקרה הזה אנחנו עושים עם מהירות הסגר כאשר אנו מתחשבים בגבולות הגזרה שלנו כדי לשמור על הקפאת תנועה אופטימאלית (תנועות ידיים וזה..). אם הגעתם לקצה גבול היכולת והתמונה עדיין חשוכה שוב רגישות ה-ISO נכנסת לשימוש.

עומק שדה רדוד יוצר הפרדה מושלמת מהרקע. צילום: תומר אלמקייס

סיטואציה ד' – צילום נוף

צילום נוף הוא אחד מהנושאים המרגיעים ביותר. אין לחץ ויש את כל הזמן שבעולם לבחור קומפוזיציה ולנסות חשיפות שונות. הרי הנוף לא יברח לנו לשום מקום. כשאני מצלם נוף זה ממש כמו לעשות מדיטציה עם המצלמה. יש לי זמן לחשיפות ארוכות, צמצמים סגורים ו-ISO נמוך וכך להגיע לתוצאות האיכותיות ביותר.

בצילום נוף אנו ברוב המקרים נרצה לצלם בצמצמים סגורים ככל הניתן וזאת על מנת לקבל עומק שדה גדול וחדות מרבית.

אם אתם עם חצובה (וחסר לכם שלא..) אז אתם כבר יודעים שערך ה-ISO יישאר בערכו הנמוך ביותר (ברוב המצלמות הערך הקטן ביותר הוא 100 וישנם מצלמות שהוא נמוך יותר) והחשיפה יכולה להיות ארוכה. כך אנו דואגים שכל התמונה תהיה חדה כתער.

את התמונה הזו צילמתי לפני שנתיים בגיאורגיה. שימו לב שכל הפרטים בתמונה חדים ומפוקסים. גם הקרובים ביותר וגם הרחוקים ביותר. התמונה הזו צולמה בצמצם F11 כדי להגיע לעומק שדה מרבי.

צילום: תומר אלמקייס

גם כאן, אם חשקה נפשכם לעבוד קל, קיים במצלמה מצב "עדיפות צמצם". מצב זה מאפשר לכם להגדיר את מפתח הצמצם ולתת למצלמה לפצות את החשיפה ע"י מערכת מדידת אור אוטומטית שתגדיר לבד את מהירות הסגר. מצב זה נקרא A במצלמות ניקון ו-AV במצלמות קנון.

סיכום

אני חושב שהיום למדתם את אחד מהשיעורים היותר חשובים שאי פעם תצטרכו בתחום של תפעול המצלמה. ההבנה הזו תגרום לכם לצאת החוצה ולהתלהב מכל תמונה כי האפשרויות הן (באמת) אינסופיות..

כמו שראיתם – יש לנו לא מעט מגבלות כצלמים ותמיד שינוי פרמטר אחד יבוא על חשבון פרמטר אחר ובזה אתם צריכים להתחשב כל הזמן.. תמיד אנחנו צריכים לחשוב על המצב האופטימאלי כדי לא לדפוק משהו אחר או לדפוק אותו כמה שפחות.. יחד עם זאת – ה"מגבלות" האלה הופכות להיות יתרונות כשהן מוציאות מאיתנו את היצירתיות בכל פעם מחדש.

כפי ששמתם לב – תמיד בחישובי החשיפה ה-ISO בא אחרון. כי ה-ISO הוא בסך הכל סוג של גלגל הצלה ש(באמת)מציל אותנו בהרבה מאוד מקרים.

אני מקווה שהפקתם תועלת רבה מהפוסט הזה ואני מאוד אשמח לדעת שאהבתם אותו אז אל תהססו לכתוב לי למטה בתגובות ולשתף בחוויות שלכם מהצילומים שאתם הולכים לעשות בקרוב (כי אני בטוח שזה מה שהולך לקרות).

ועד הפעם הבאה שנתראה,

תהיו יצירתיים 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

22ינו

עשרת הדיברות לקומפוזיציה נכונה בצילום

מאת studioRL טיפים לצילום,טכניקות צילום,יסודות הצילום

מה הופך תמונה לתמונה מדהימה? מה יוצר את אפקט ה"וואוו"? מה יגרום לאנשים להימשך מאוד לתמונה שצילמתם גם אם הם לא מבינים בצילום?

חלק גדול מאוד מכך – זו הקומפוזיציה של התמונה.

באמנות – הקומפוזיציה היא אמצעי הבעה דומיננטי שהאמנים משתמשים בו על מנת להוביל את הצופה לנושאים מרכזיים ביצירה. קומפוזיציה יכולה להתבטא ע"י זווית, מיקום הנושא בפריים, בחירת רקע נכון, הולכת עין ע"י קווים ישרים, הדגשת נושאים ע"י פוקוס סלקטיבי, שימוש מושכל באור ועוד.

כשאנו מצלמים אנו רוצים לומר משהו, להביע דעה, לחוות את הסיטואציה מבעד לעדשה ולהביא את החוויה הזו לידי ביטוי בתמונה שתזכיר לנו ותגרום לצופה להרגיש את מה שאנחנו הרגשנו בזמן צילום התמונה ובו זמנית את מה שאנו רוצים שהצופה בתמונה ירגיש.

שמעתי לא מעט את המשפט: "באמנות אין חוקים". אני רק יכול לומר שזה נכון חלקית כי באמת שום חוק לא יכול לקבוע לנו בצורה חד משמעית מה יפה בשבילנו ומה לא אבל חוסר ידע ומודעות יגרום לכם לחשוב שתמונה מסוימת שצילמתם היא מדהימה אך בפועל היא לא תמשוך את תשומת לב הצופים ולא תעביר את המסר שלכם נכון.

עוד מאז התפתח הציור (שמתקשר לצילום באופן ישיר) נוצרו להם חוקי קומפוזיציה ע"י אמנים רבים. חוקים אלו לא באים לקבוע לנו מה מותר ומה אסור אך בהחלט ניתן להקשיב להם וליישם אותם ועובדה שזה עובד כבר מאות שנים. מאחורי כל "חוק" עומדים מחקרים פסיכולוגיים, ניסויים ותהיות של צלמים וציירים גדולים שעם הזמן הבינו מה המח האנושי מרגיש כשהוא מסתכל על תמונה או ציור מסוימים.

אם החלטתם לשבור את החוקים – "שבירת" החוקים צריכה להיעשות בצורה מבוקרת ומתוך ידיעה, ניסיון וראייה צילומית.

מונחים לפניכם עשרת הדיברות לקומפוזיציה נכונה שכבר מהיום יעזרו לכם "להשתלט" על העין שלכם.

1. צלמו רק דרך עינית המצלמה

זה שיש לכם Live View במצלמה זה ממש לא אומר שצריך להשתמש בו כל הזמן. עשו לעצמכם טובה ותשתמשו בפונקציה הזו רק כשאתם מצלמים מהטלפון כי שם אין ברירה אחרת.

עינית המצלמה במצלמות SLR (בימינו DSLR) מחוברת עם מראות ישירות לעדשה כך שמהעינית אנו רואים דרך העדשה ולא דרך מסך. דרך העינית אנו מנתקים את עצמנו מהסביבה ומרוכזים במטרה כך שדעתנו תוסח פחות. מעבר לכך בעינית אנו רואים הרבה יותר ברור כי מה שמפריד בינינו לבין העולם הן כמה זכוכיות ולא מסך שמוגבל לכמות פיקסלים וצבעים.

חפשו את הפריים שלכם מתוך העינית. הפרספקטיבה של העדשות שונה מהפרספקטיבה של העין ולכן זה יעזור לכם לראות את התמונה הרבה יותר טוב.

2. תסתכלו על כל התמונה

בשונה מהמצלמה – לעין האנושית יש יכולות אחרות כי אין מה לעשות – אנחנו לא מכונה. העין האנושית ממרכזת. תמיד האובייקט שנסתכל עליו יהיה במרכז שדה הראייה שלנו ועל כך אין לנו שליטה. כצלמים – אנו משתמשים ביכולות ראייה אחרות ע"י שימוש במכשיר מכני ואופטי שיציג לנו כתמונה את מה שראינו ויזואלית. ולמה אני אומר לכם את זה? כי כשאתם מצלמים אל תסתכלו רק למרכז הפריים. מסביבו קורים דברים מעניינים שיכולים להתקשר אליו בישירות או בעקיפין. או לחלופין יהיו אלמנטים שלא תרצו בכלל שייכנסו לתמונה.

3. הכניסו לפריים אך ורק את מה שאתם רוצים

אל תכניסו לפריים אלמנטים שלא קשורים ואחרי זה תנסו למצוא את הסיבות למה הם כן קשורים רק כדי להחזיר את שלוות הנפש לחייכם. הוציאו מהפריים את מה שאתם לא זקוקים לו ע"י שינוי זווית, שינוי אורך מוקד בעדשה (זום) והתקרבות/התרחקות.

בתמונה הזו לדוגמא יש מצד ימין חבל כביסה ומחסן. הבחירה לא להכניס אותם היא זו שעושה את התמונה נקייה.

4. בחרו במפתח צמצם פתוח ע"מ להוציא אובייקטים מפוקוס

לא בא לכם על הרקע מאחורי הנושא? צלמו במפתח צמצם פתוח וטשטשו את הרקע. לפעמים רקע מכוער או פשוט יהפוך להיות רקע מדהים כאשר הוא מחוץ לפוקוס. מעבר לכך, הוא ידגיש את הנושא שלנו.

5. "שחקו" עם הזום ע"מ ליצור פרספקטיבות שונות

העדשה הנה החלק החשוב ביותר במצלמה בדיוק כמו שאם נהיה ללא עיניים לא יהיה למח שלנו שום מידע לתרגם.

אורכי מוקד שונים משנים את זווית הראייה והפרספקטיבה בצילום. ע"י שימוש נכון בעדשה אנו נוכל לקבוע את הפרספקטיבה שאנחנו רוצים. למדו את העדשה שלכם ותכירו את אורכי המוקד השונים ע"מ ליצור פרספקטיבות שונות.

6. תתקרבו ותתרחקו פיזית

אני לא אוהב להשתמש בעדשות זום כי אני מרגיש עצלן איתם. בעדשות זום – במקום להתקרב ולהתרחק אנחנו בפעולת זום פשוטה מקבלים כביכול את התוצאה שרצינו ובדיוק לשם כך נועדה עדשת הזום.. כדי שיהיה לנו יותר קל. והקל הזה הופך אותנו לעצלנים כשאנחנו מחזיקים עדשת זום ביד. אז גם אם יש לכם עדשת זום תשאירו אותה על אורך מוקד קבוע שעליו תחליטו בהתאם לכל סיטואציה ותתקרבו ותתרחקו פיזית. עם הרגליים. כשאנו מתקרבים ומתרחקים פיזית אנו משנים בכל צעד שלנו את מה שקורה בפריים ואתם תופתעו לגלות כמה הרגליים שלכם יכולות להיות זום טבעי מדהים.

7. חפשו יחסי גומלין

בכל תמונה יש יחסי גומלין כלשהם. השאלה היא אם יחסי הגומלין האלו קיבלו משמעות מעיניו של הצלם או לא. אם יש נושא מרכזי אחד הרי שיש לו יחסי גומלין עם הרקע. האם הרקע מטושטש מספיק כדי להדגיש אותו? האם ברקע יש צבע כלשהו שיכול להתקשר לנושא? חפשו את יחסי הגומלין ובכך תוסיפו עניין רב לתמונה.

יחסי גומלין יכולים להיות כל דבר המקשר בין אובייקטים בפריים ובמיוחד כאלו המתקשרים באופן ישיר עם הנושא המרכזי.

דוגמאות ליחסי גומלין: אב מסתכל על בנו, ילד רץ לעבר ילדה, קישור נושאים באמצעות צבע או צורה, הדגשת נושאים באמצעות הקפאה ומריחת תנועה, הדגשת נושא באמצעות ניגודיות צבע בינו לבין שאר הפריים ובתכל'ס יש לכם פה את היצירתיות להסתכל על העולם ולעשות את ההקשרים ביניכם.

8. הקשיבו לחוק השלישים

קחו את הפריים שלכם וחלקו אותו לתשעה ריבועים. החוק אומר שמיקום הנושא בכל אחת מהנקודות המצטלבות יעניין את הצופה הרבה יותר. תבדקו את זה! במצלמות בנות ימינו קיימת האפשרות שיוצג מסך גריד בעינית וגם במסך (למי שמשתמש) כך שזה עוזר מאוד בבחירת הקומפוזיציה. כמובן שאני לא אומר שצריך ללכת שבי אחרי החוק הזה אך כמו שהזכרתי בסעיף 2 – העין האנושית מסתכלת תמיד על המרכז וזה לא הולך להשתנות בקרוב אבל לנו כצלמים ישנה הזדמנות לראות את העולם בעין אחרת וברוב המקרים אנו לא נרצה להביא משהו שאנחנו רגילים אליו. שימו את הנושא שלכם בצידי הפריים, למטה, למעלה.. חפשו את הנקודה בה אתם חושבים שזה זה ותנו גם לשאר הפריים לדבר, לתקשר איתו.

אחרי שתתנסו קצת בקימפוז לפי חוק השלישים נסו לצאת ממנו ו"להפר אותו". חפשו איפה אתם כן יכולים למרכז את הנושא ו"לשבור את הכללים".

9. צרו קווים מוליכים בתמונה

קו מוליך – כשמו כן הוא. הוא זה שיוביל את הצופה בתמונה אל אותם נקודות שאתם בחרתם. קו מוליך יכול להיות קווים ברצפה, שבילים, גדרות וכו'.. גם כאן ליצירתיות אין סוף. קו מוליך יגרום לעין לשוטט בפריים ולהגיע אל נושא הצילום וכל זה בהכוונה שלכם.

10. מסגרו את הנושא שלכם

צרו עניין סביב הנושא שלכם ותדגישו אותו ע"י מסגורו באלמנטים מצויים. זה יעטוף את הנושא שלכם וייתן לו משמעות אחרת. נושא ממוסגר ייתן לנו בהרבה מקרים תחושה של הצצה, כאילו בלשנו אחריו. צלמו מבעד לחלונות, גדרות, שערים, עצים ועוד ותעצימו את הפריים שלכם.

סיכום

קומפוזיציה הוא תחום די מעניין אך מעט מורכב וידרוש מכם לבלות זמן רב עם המצלמה ולעשות הרבה תרגילים. ראיתם כאן שישנם חוקי קומפוזיציה שמלמדים אותנו בעצם למה העין תמשך יותר אך לא בהכרח. קיימים מקרים בהם תרצו דווקא "לשבור" את חוקי הקומפוזיציה אל מומלץ שהדבר ייעשה בחכמה. אני מקווה שהפוסט הזה היה קליל עבורכם כי בפוסט הבא שידבר על הנושא אני מבטיח לחפור לכם הרבה יותר 😉

אם אהבתם והפוסט הזה עזר לכם, שתפו אותו לחברים שלכם כדי שגם הם יוכלו לאהוב אותו וכרגיל – תוכלו לכתוב לי כאן כל הערה שלכם.

צילומים מהנים 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

16ינו

צילום בשלג: המדריך המלא לחשיפה נכונה

מאת studioRL חשיפה,טיפים לצילום,מדידת אור

נכנסתי לאחת מקבוצות הצילום הגדולות בפייסבוק ונתקלתי בתמונה של אשה המצולמת בשלג. הצלם הצעיר, מתניה, הציג בעיה שהוא נתקל בה באופן חוזר. הוא מצלם את הדוגמנית שלו, הרקע יוצא מואר ויפה אך פני המצולמת כהות.

כמו שכל דבר בפייסבוק קורה במהירות – התגובות לא איחרו להגיע. מהתגובות הבנתי שלהרבה צלמים בתחילת דרכם אין כל מושג שיעזור להם להתגבר על אותה "בעיה".

בתמונה נראית אשה עומדת בצל כשמאחוריה רקע מושלג מואר ע"י שמש ישירה. הרקע נראה מצוין מבחינת החשיפה אך האשה חשוכה..

לצורך העניין הנה התמונה המדוברת

צילום: מתניה אדרי

צילום בכלל וצילום בשלג בפרט דורשים המון הבנה באור ובחשיפות והחלטתי לתת מענה לשאלה זו בעיקר כי נחשפתי לחוסר הידע מצד המגיבים שהטעו את הצלם בתשובות כמו: "תצלם ב HDR", "תערוך בפוטושופ" ועוד פתרונות לא ממש פותרות את הבעיה. כמובן שעריכה קלה יכולה לתקן טעויות אך לפני הכל אנחנו צלמים ואנחנו רוצים לצלם נכון. את העריכה והעיבוד נשאיר לאקסטרה. מעבר לכך – אם משהו בתמונה נשרף כליל אין כל דרך לשחזר אותו לאחר הצילום.

בפוסט זה אני אגע בבעיה שמתניה נתקל בה ואציג בפניכם את הפתרון אך לפני זה אני מעוניין להיכנס לפרטים טכניים כי אם לא תבינו את ה"למה" לעולם לא תלמדו את ה"איך".

בואו נקבל קצת רקע כללי על מדידת אור

בתוך המצלמה שלנו יש אלמנט חכם שנקרא מד אור. מד האור הזה יודע לקחת את כמות האור החוזרת מהאובייקט המצולם למצלמה ולתרגם לנו אותה לסקאלה הממליצה לנו על חשיפה נכונה. ולמה ממליצה? כי יש מצבים שנצטרך "להערים" על המצלמה כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.

לפני הכל ככה נראית הסקאלה של מד האור כפי שמופיעה במסך המידע של המצלמה:

כאשר הסמן נמצא על אפס – מבחינת המצלמה זו חשיפה נכונה.

כשהוא במינוס אנחנו בחשיפת חסר (תמונה כהה יותר).

וכשהוא בפלוס אנחנו בחשיפת יתר (תמונה בהירה יותר).

18% אפור

18% אפור הוא הגוון המרכזי בסקאלת הגוונים שבין לבן מוחלט לשחור מוחלט. כך לפני שנים רבות החליטו אי שם שזהו הגוון האידאלי ע"מ לקבוע מדידת אור ממוצעת. את שמו קבעו לו כי הוא מחזיר 18% מהאור הנופל עליו.

מודדי האור המקצועיים יודעים למדוד אור נופל כך שאין זה משנה אם האובייקט אותו אנו מצלמים כהה יותר או בהיר יותר אך מודדי אור מקצועיים שמורים לצלמים מקצועיים בלבד ודי מיותרים בימינו הדיגיטליים לרוב הצלמים.

הבעיה מתחילה כאשר מד האור המותקן במצלמה שלנו יודע למדוד רק אור חוזר ולכן לא משנה מאיזה גוון אנו נמדוד את האור המצלמה תמיד תביא אותו למצב של 18% אפור.. אם הבנתם נכון – זה אומר שבמדידת אור מאובייקט כהה המצלמה תביא אותו למצב של אפור 18% וכך שאר התמונה תהיה בהירה יותר. במדידה מאובייקט בהיר שוב המצלמה תביא אותו לאפור 18% ואנו נקבל תמונה כהה יותר אך אם נמדוד מאובייקט המחזיר בדיוק 18% מהאור אנו נקבל חשיפה נכונה.

מה זה אומר בעצם?

בצילום באזורים מושלגים אתם עלולים למצוא את עצמכם תופסים את הראש ולא מבינים מה עשיתם לא נכון..

אובייקט לבן כמו שלג או קיר מחזיר 95 אחוזים מהאור הפוגע בהם כך שאם נצלם "רגיל" אנו נקבל אותם כהים יותר מהגוון המקורי שלהם וזאת מכיוון שמד האור במצלמה ימליץ לנו להגיע לאמצע הסקאלה שהיא, כאמור, אפור 18%.

כרטיס אפור

כרטיס אפור הוא כרטיס בגוון 18% אפור שהמציאו כדי לעשות לנו חיים קלים יותר. ובפשטות: בכל פעם שנרצה לצלם סיטואציה מסוימת אנו ניקח מדידת אור מהכרטיס האפור וכך אנו נקבל איזון טוב בתאורה.

(אגב, כף היד של אדם לבן ממוצע מחזירה 18% מהאור ויכולה לשמש כתחליף מצוין לכרטיס האפור)

אך אליה וקוץ בה.

אין באמת כזה דבר חשיפה נכונה. כצלמים, אנו רוצים להיות בשליטה מלאה ולפעמים בא לנו טיפה יותר או טיפה פחות..

לשם כך אנחנו נבין תחילה את האור ואת המצלמה ונפעל בעצמנו.

מדידת אור

אלו הם מדידות האור הקיימות:

Matrix – במצב זה המצלמה תיקח את כל הפריים ותעשה ממוצע כללי על מנת להגיע לחשיפה נכונה.

Center Weighted – במצב זה המצלמה תיקח איזור קטן יותר ותעשה ממוצע על מנת להגיע לחשיפה נכונה.

Spot – במצב זה אנו נוכל למדוד אור בצורה נקודתית מאובייקטים קטנים שנמצאים בתוך הפריים. זהו המצב המועדף עליי כבר שנים רבות כי אז אני בוחר, בהתאם לסיטואציה ולפריים שלי, מאיזו נקודה אני רוצה למדוד את האור.

ומה בשטח?

מכיוון שהחלטתי לדבר דווקא על הנושא המושלג בואו נציג סיטואציה בה אתם מצלמים עכשיו הר מושלג. אתם רוצים שהשלג הלבן יישאר לבן. לא כהה יותר ולא בהיר יותר.

המצב האידאלי בצילום מסוג כזה הוא למדוד אור נקודתית לפי השלג ולתת פיצוי חשיפה חיובי של 2.5 סטופים. ז"א לפתוח 2.5 תחנות צמצם או 2.5 תחנות סגר/תריס או 2.5 תחנות ISO.

בעידן המצלמות המטורפות, למסכי המצלמות יש את היכולת להציג אזורים שרופים כך שתוכלו לדעת אם אתם מקבלים פרטים בלבן או שהוא נשרף כליל.

די פשוט לא?

ולענייננו

עכשיו אני רוצה לחזור אתכם לתחילת הפוסט לנושא שלשמו התכנסנו כאן הערב וזו הבעיה של מתניה שצילם את המצולמת שלו בשלג והיא יצאה כהה..

כצלם אני יכול להסתכל על התמונה ולדעת את הטעויות שהצלם עשה.

בואו נניח שהצלם רצה לצלם את הדוגמנית שלו על רקע השלג וששניהם יקבלו חשיפה טובה. שגם המצולמת תהיה מוארת וגם הרקע.

מה הן הטעויות שהצלם עשה?

הטעות הראשונה שהצלם עשה היא שהוא העמיד את המצולמת בצל אל מול רקע מואר מאוד ע"י שמש ישירה ז"א שכך או כך אם הוא החליט להישאר על אותו פריים בדיוק לא הייתה יוצאת לו תוצאה משביעת רצון ללא עזרים מלאכותיים כגון פלאש וזה מה שיצר לו את שרשרת הטעויות.

הטעות השנייה שלו היא שהוא מדד את האור לפי השלג ולא נתן פיצוי חשיפה חיובי או שהוא השתמש במדידת אור Matrix ונתן למצלמה לעשות את העבודה באופן אוטומטי כך שהמצלמה זיהתה המון אור בפריים (כי השלג מחזיר כמעט את כל האור שהוא מקבל) וסגרה / הורתה לו לסגור כל סטופ אפשרי על מנת להגיע ל18% אפור – דבר שגרם למצולמת להיות כהה. אם הוא היה מפצה את החשיפה לפי המצולמת היא הייתה יוצאת מוארת אך מנגד הרקע היה נשרף.

כנראה שהכל התחיל מזה שהוא פחד לצלם בשמש ישירה ובדיוק בגלל זה הקדשתי פוסט שלם שמדבר רק על תאורה טבעית.

אז מה הפתרון?

1. נתחיל מזה שהוא היה צריך להעמיד אותה בשמש.

2. אם הוא היה מסובב אותה טיפה כדי שתקבל אור שמש ישיר על פניה הוא היה יכול להגיע לתוצאה שגם השלג נראה טוב וגם המצולמת נראית טוב ובכללי גם תמונה הרבה יותר טובה.

3. השלג משמש כרפלקטור (מחזיר אור) נהדר כשעומדים עליו.

4. מדידת האור הייתה צריכה להתבצע קודם כל לפי נושא הצילום ובהתאם לכך לשלב את התאורה בין המצולמת לרקע. אפשרי לעשות את זה ע"י אור שמש ישיר, צידי או אחורי על פניה ואפשרי גם שימוש ברפלקטור שיחזיר המון אור למצולמת בנוסף לאור שחוזר אליה מהשלג הלבן.

ע"י מדידת או נכונה וטיפול מסור בזמן הצילום תוכלו לקבל הרבה יותר פרטים בפריים אחד.

די פשוט.

עם עין מקצועית לא מגיעים לתוצאה לא טובה כי כבר יודעים מראש מה טוב ומה לא אבל במקרה של מתניה – הוא ראה את הבעיה אחרי שצילם וחיפש אלטרנטיבה אוטומטית שתתקן את ה"בעיה". ובצילום אין אוטומט כי הצלם הוא זה שמחליט והוא זה שקובע. ניתן לפתור כל בעיה בשטח אם רק ניגשים אליה נכון ובאמת מבינים את שורש הבעיה שבמקרה הזה היא שימוש לא נכון באור הטבעי וחוסר ידע במדידת אור.

לפני זמן מה צילמתי זוג חמוד בשלג. במקרה היה זה יום מעונן והתאורה הייתה רכה ומאוד מפוזרת. הקרקע שימשה לי רפלקטור נהדר ולא נתבקשתי להיעזר באמצעי עזר אחרים מלבד השותף שלי ארתור שזרק עלינו קצת שלג.

הנה כמה תמונות מאותו יום קר מאוד שתוצאותיו היו שוות כל רגע קט.

סיכום

אז כמו שאתם רואים, זה לא קשה בכלל ויחד עם זאת דורש מעט ידע טכני וראיה צילומית . חורף זו תקופה מדהימה לנסוע לחרמון ולצלם את החברה, האשה, הילדים, האחיינים, הנכדים או סתם לתפוס סיטואציות מעניינות של אנשים וילדים משתעשעים בשלג.

עם מעט ההבנה הזו שנתתי לכם כאן אתם תוכלו לחזור הביתה מההרים המושלגים עם המון תמונות טובות ולא תמונות ברירת מחדל. קחו לכם את המאמר הזה אתכם ותיעזרו בו. הוא לא נכון רק לשלג. השלג הוא רק דוגמא קיצונית ביותר על מנת להמחיש לכם התמודדות קשה למי שאין לו ניסיון וידע בצילום.

אם אהבתם ופוסט זה עזר לכם – אני אשמח לדעת מזה. תוכלו להגיב לי ממש כאן מתחת לפוסט ולשתף בתובנותיכם. אני אשמח לדעת שזמן הכתיבה שהשקעתי היה שווה את זה.

ועכשיו צאו החוצה לצלם.

קטגוריה יסודות הצילום

מהו טווח דינמי ולמה כל כך חשוב שנבין אותו?

אז איך אתם יכולים לדעת מהו הטווח הדינמי במצלמה שלכם?

כיצד להתמודד עם מגבלת הטווח הדינמי?

סיכום

טעות מספר 1: לצלם עם פלאש על המצלמה באור יום

טעות מספר 2: לצלם תמיד בפלאש חשוף

טעות מספר 3: לשכוח ממהירות התריס

טעות מספר 4: להשתמש בפלאש על המצלמה כאשר מצלמים דרך זכוכית

טעות מספר 5: לעבוד על מצב פלאש אוטומטי

טעות מספר 6: לקנות פלאשים ולהשתמש בהם רק על המצלמה

טעות מספר 7: להתעלם מפלאשים המיוצרים על ידי יצרני צד ג'

סיכום

סיבה מס' 1: מהירות תריס נמוכה מדי

סיבה מספר 2: אחיזה לא נכונה של המצלמה

סיבה מס' 3: חוסר יציבות

סיבה מס' 4: רעידות מהמגע עם המצלמה

סיבה מס' 5: רעידות כתוצאה מתנועת המראה

סיבה מס' 6: נושא בתנועה

סיבה מס' 7: עבודה שגויה עם הפוקוס

סיבה מס' 8: לא משתמשים בפוקוס עוקב כשצריך אותו

סיבה מס' 9: לא מכירים את הנקודה המתוקה בעדשה

סיבה מס' 10: משתמשים ב-ISO גבוה ללא סיבה מוצדקת

סיבה מספר 11: מנגנון ייצוב עובד ללא סיבה מוצדקת

סיכום

1. פוקוס ידני במצלמה (Manual Focus)

2. נקודת מיקוד בודדת (Single AF)

3. פוקוס עוקב (Continuous AF)

4. בחירת נקודת פוקוס אוטומטית במצלמה

5. בחירת נקודת פוקוס ידנית במצלמה

6. להתמקד ולבנות את הפריים מחדש

7. זיהוי פנים אוטומטי

8. כפתור פוקוס אחורי במצלמה

9. מרחק היפרפוקאלי

10. הערמת פוקוס בצילום

לסיכום

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

מהו איזון לבן?

איך זה עובד?

מעלות קלווין

אז איך מאזנים את הלבן?

הגדרות מובנות לאיזון לבן

שימוש אמנותי באיזון הלבן

סיכום

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

1. אורך המוקד

2. מפתח הצמצם

3. המרחק בין הנושא לרקע

4. המרחק בין המצלמה לנושא הצילום

5. גודל החיישן

בוקה קדמי

סיכום

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

העין

צמצם

מפתח הצמצם

הצמצם ועומק השדה

סגר/תריס

מהירות סגר ותנועה

ISO – רגישות החיישן/סרט הצילום לאור

אז איך מתחילים?

סיטואציה א' – צילום ילדים

סיטואציה ב' – צילום נחל זורם

סיטואציה ג' – צילום פורטרט

סיטואציה ד' – צילום נוף

סיכום

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

1. צלמו רק דרך עינית המצלמה

2. תסתכלו על כל התמונה

3. הכניסו לפריים אך ורק את מה שאתם רוצים

4. בחרו במפתח צמצם פתוח ע"מ להוציא אובייקטים מפוקוס

5. "שחקו" עם הזום ע"מ ליצור פרספקטיבות שונות

6. תתקרבו ותתרחקו פיזית

7. חפשו יחסי גומלין

8. הקשיבו לחוק השלישים

9. צרו קווים מוליכים בתמונה