19אפר

שיעור צילום במתנה – עומק שדה והשפעתו על הצילום (מתוך קורס צילום למתחילים)

מאת studioRL עומק שדה,שיעורים בצילום,תרגילים בצילום

עומק שדה בצילום - כיצד תיצרו אותו? איך תשלטו בו?

עומק שדה או באנגלית Depth of field (ובקיצור – Dof) הוא אחד הכלים החשובים ביותר באמנות הצילום ומרכיב חשוב בלימודי הצילום.
המונח מתייחס לאזור שנראה ברור וחד (או מטושטש) – לפני, אחרי, ומצידי מישור המוקד או במילים אחרות, האזור שנמצא בפוקוס בתמונה. בזמן הצילום, תבחרו בין שני סוגים של עומק שדה:
1. עומק שדה גדול = אזור חדות גדול בתמונה. אין הפרדה בין החלקים הקרובים והרחוקים של התמונה למעשה, כל התמונה בפוקוס:

עומק שדה גדול בתמונה – הנושא נראה חלק בלתי נפרד מהסביבה.

2. עומק שדה קטן / רדוד = אזור חדות קטן בתמונה. ישנה הפרדה ברורה בין החלק שנמצא בפוקוס לבין האזור שמאחוריו (הרקע), לפניו ומצדדיו:

עומק שדה רדוד בתמונה – הנושא מופרד מהסביבה.

בצילום טבע ונוף, צרו עומק שדה גדול, כך תציגו את הסביבה בצורה מפורטת, בכל שטח התמונה (ככל שניתן…):

צרו עומק שדה רדוד, כדי לבודד ולהדגיש פרט מסויים, כמו פרח או ענף מעניין:

קראו וצפו בפוסטים ושיעורים נוספים הקשורים לעומק השדה ולפוקוס והעמיקו את לימודי הצילום שלכם:

הסיבות לכך שהתמונות שלכם לא בפוקוס

10 טכניקות פוקוס שיעזרו לכם לצלם תמונות חדות יותר

לחצן הפוקוס האחורי ש(באמת) יכול לעשות לכם את החיים לקלים יותר.

הפעם בחרנו לצלם סרטון הדרכה קצר וממוקד, מתוך קורס צילום למתחילים ב"נקודת מבט בית הספר לצילום".

בשיעור הזה תלמדו הרבה על עומק שדה והשליטה בו, והכל בפחות מ-10 דקות!

צפיה מהנה.

מצלמה לידכם – חובה!!

לימוד צילום נעים 🙂

אהבתם את השיעור בוידאו?

תהיו חברים טובים ושתפו אותו לחברים שלכם.

אתם מוזמנים גם להגיב למטה, לשאול שאלות ולהביע דעה.

כמו כן, הצטרפו לניוזלטר שלנו ותהיו הראשונים לקבל כל פוסט חדש שעולה לבלוג.

נתראה בפוסט הבא 😊

אה, ואל תשכחו לעקוב אחרינו באינסטגרם 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום ועיבוד תמונה בנקודת מבט:

4מרץ

יסודות הצילום ואיך תוכלו להשתמש בהם כדי לצלם תמונות טובות יותר

מאת studioRL איזון לבן,חשיפה,טיפים לצילום,יסודות הצילום,מדידת אור,עומק שדה,פוקוס

מושגי היסוד של עולם הצילום מורכבים מ-לא מעט מונחים שאינם מוכרים לרבים מאיתנו, מכיוון שהם משלבים מושגים טכנולוגיים כמו מבנה המצלמה, מערכות מדידת אור, חיישנים, ISO, רזולוציה, ומונחים מתחום האופטיקה כמו מבנה העדשות, פוקוס, אורך מוקד, עומק שדה ועוד.

אני מאמין שכדי להיות צלמים טובים יותר, עלינו להכיר את מרב הכלים העומדים לרשותנו. הרי, בסופו של יום, בעזרת כלים אלו אנחנו יוצרים את התמונות, ובעזרתם אנחנו גם יכולים ליצור את שפת הצילום האישית שלנו ואת סגנון הצילום האישי שכל צלם חולם עליו.

הפוסט הזה נולד מתוך מטרה לעזור לכם להיכנס אל עולם הצילום, להכיר לכם את הנפשות הפועלות, על מנת שתוכלו להבין טוב יותר את מה שקורה בתוך הקופסא השחורה הזו שאנחנו מכנים 'מצלמה'.
במהלך הפוסט, אדבר על המון מונחים שלחלק מכם יישמעו כשפה זרה לחלוטין, לכן כדאי מאוד לשים לב לקישורים שמלווים את הפוסט, שיפנו אתכם בדיוק לאן שצריך כדי ללמוד עוד ולהבין טוב יותר את עולם הצילום.

מבנה המצלמה הדיגיטלית

כדי להתחיל להבין איך כל המערכות עובדות, ראשית נכיר את מבנה הכלי העיקרי שלנו – המצלמה.

המצלמה מורכבת מהחלקים הבאים:

גוף המצלמה – בו נמצאים כל הרכיבים הפיזיים והאלקטרוניים הדרושים לצורך צילום תמונות. גוף המצלמה עשוי בדרך כלל מפלסטיק (במצלמות הבסיסיות והזולות יותר) או מסגסוגות מתכת מסוגים שונים (במצלמות המתקדמות והיקרות יותר). ישנם סוגים שונים ומגוונים של גופי מצלמות והם מוצעים בגדלים שונים, עיצובים שונים ומשקלים שונים, לכן לפני רכישת מצלמה מומלץ להגיע לחנות צילום, לאחוז את הדגמים השונים ביד, על מנת לדעת איזה גוף הכי מתאים עבורכם.

גוף של מצלמה דיגיטלית מסוג DSLR

גוף של מצלמה דיגיטלית מסוג MIRRORLESS

עינית הצילום – הרכיב שדרכו מביטים אל הסצנה שאותה רוצים לצלם.
כיום ישנם שני סוגים עיקריים של עיניות למצלמה:

עינית אופטית(מבוססת על מערכת ה-פנטה פריזמה) – מורכבת במצלמות מסוג SLR ו-DSLR ובנויה ממערכת של מראות, שמטרתן להעביר לעין את מה שהעדשה רואה באופן מדויק (בדומה למערכת הפריסקופ של צוללות).
עינית אופטית במצלמת DSLR

עינית דיגיטלית– מורכבת במצלמות מסוג Mirrorless והיא למעשה מסך קטן, כך שהתמונה שאנו רואים בעינית היא תמונה דיגיטלית, שהיתרון הבולט שלה הוא צפייה מדויקת של התמונה אותה אנו מצלמים, מבחינת חשיפה או צבעוניות.
עינית דיגיטלית במצלמת MIRRORLESS

בתוך העינית ניתן לראות את התמונה שתצולם ואת נתוני הצילום החיוניים.

תבריג העדשה (הידוע בכינוי "ביונט") – טבעת מיוחדת עליה מורכבות עדשות שונות (במצלמות המאפשרות להחליף עדשות). הטבעת מקשרת בין העדשה לגוף המצלמה, כולל העברת מתח חשמלי נמוך, כך שתוכלו לשלוט בתפעולים השונים של העדשה כמו מפתח צמצם, מיקוד ומדידת אור, ישירות מגוף המצלמה. לכל יצרן ישנו ביונט משלו, מה שמחייב שימוש בעדשות המותאמות באופן ספציפי לאותו יצרן.

תבריג העדשה – ביונט

סגר (המכונה גם 'תריס') – רכיב הקיים בגוף המצלמה ומשמש לצורך קביעת משך זמן החשיפה לאור. במצבו הטבעי, תריס המצלמה סגור כל הזמן וחוסם את מעבר האור אל החיישן. בזמן הצילום בלבד, הוא ייפתח לזמן מסוים וקצוב, יחשוף את החיישן לאור והתמונה תיווצר.
מהירות תריס גבוהה (מהירה) תגרום להקפאת התנועה בתצלום, בעוד שמהירות תריס נמוכה (איטית) תגרום למריחת תנועה וטשטוש הנושא או הסצנה.
על מנת לקבל תמונה בחשיפה נכונה, יש לשמור על יחס גומלין נכון בין מפתח הצמצם למהירות התריס (הסבר בהמשך…).

תריס המצלמה

חיישן הצילום – רכיב אלקטרוני שעשוי מסיליקון ומכיל מיליוני יחידות הרגישות לאור (הידועות בכינוין – פיקסלים). התמונה המצולמת נקלטת בחיישן ומועברת ממנו לשמירה בכרטיס הזיכרון.

החיישן הוא הרכיב החשוב ביותר בצילום הדיגיטלי. הוא אחראי על הטווח הדינמי שבתמונות, על הצבעים, על החדות, על הפרטים ועל גודל התמונה הדיגיטלית.
בהפשטה – ככל שהחיישן יכיל כמות גדולה יותר של פיקסלים, כך יהיו יותר פרטים בתמונה וכך גם התמונה תהיה גדולה יותר.

לגודל החיישן ישנה חשיבות מאוד גדולה בצילום הדיגיטלי, שכן, מאז הומצא הצילום הדיגיטלי, הומצאו חיישנים קטנים באופן משמעותי מסרטי הצילום הפופולריים (MM35) – דבר שמשפיע על שדה הראיה של העדשה, ובעקיפין משפיע גם על עומק השדה.

חיישן הזהה בגודלו לסרט הצילום MM35, נקרא חיישן Full Frame, ובקיצור FF.
לעומת זאת, חיישן הקטן בגודלו מסרט הצילום MM35, נקרא חיישן Crop.

היתרון של חיישן גדול, זו האפשרות והיכולת לצלם בתנאי תאורה חלשים עם ערכי ISO גבוהים, ולקבל תמונות נקיות יותר מרעשים דיגיטליים.

כדי להבין יותר את העניין הזה, אני ממליץ מאוד לקרוא על כל מה שאתם חייבים לדעת על פול פריים, קרופ ומה שביניהם.

החיישן – הלב הפועם של המצלמה הדיגיטלית

ISO – פרמטר הקשור במשולש החשיפה ומציין את רגישותו של החיישן לאור. בעזרת ערכי ISO גבוהים נוכל לצלם במהירויות תריס גבוהות בתנאי תאורה שאינם מאפשרים זאת.

מסך אחורי – בעזרתו ניתן לקבוע הגדרות תפעול של המצלמה וגם לצפות בתמונה המצולמת, כך שניתן לבדוק אותה ולהחליט האם לשמור או למחוק אותה.

הגדרות המצלמה מופיעות על המסך האחורי של המצלמה

מד אור – בכל מצלמה (גם במצלמת הסמארטפון שלכם) קיים רכיב מד האור, שתפקידו לעזור לנו להגיע לחשיפה נכונה. מד האור של המצלמה יודע לראות את האור החוזר מהאובייקטים השונים ולתרגם אותם לערכים של החשיפה (צמצם, תריס ו-ISO).

'מדידת אור' זו הפעולה שאנו עושים כאשר אנו מביטים בסרגל מד האור ומחליטים על החשיפה שלנו בהתאם לכמות האור.

כרטיס זיכרון – רכיב זיכרון שעליו נשמרות התמונות המצולמות. למעשה – הכונן הזמין של המצלמה. לאחר הצילום יש להעתיק את התמונות למחשב או לכונן קשיח לצורך המשך עבודה וגיבוי. כרטיס הזיכרון הוא אמצעי לזיכרון זמני בלבד.

כרטיס הזיכרון – אמצעי האחסון של המצלמה.

מבזק (פלאש) – רכיב המאפשר להוסיף תאורה מלאכותית בעצמה גבוהה, כאשר תנאי התאורה הקיימים אינם מספיקים לצילום התמונה בחשיפה הנכונה, או כאשר נרצה שליטה מוחלטת באור שלנו.
ישנם דגמי מצלמות הכוללים מבזק מובנה בגוף המצלמה וישנן מצלמות המחייבות הוספת מבזק חיצוני.

מצלמה עם פלאש מובנה

פלאש חיצוני SPEEDLIGHT מחובר למצלמה

תוכלו ללמוד על השימוש הנכון בפלאש בפוסטים הבאים:
פלאש למצלמה: המדריך המלא לצילום עם פלאש (מבזק)
7 טעויות נפוצות שלעולם אל תעשו עם פלאש

העדשה

עדשה (קרויה גם 'עצמית') – רכיב אופטי המשמש כ'עין' של המצלמה ואחד מהרכיבים החשובים ביותר. בשונה מהעין האנושית, עדשות מצלמה מגיעות במגוון רחב של שדות ראיה, מפתחי צמצם והרכבים אופטיים שונים שלכולם השפעה על איכות וטיב התמונות. עדשות מצלמה מגיעות כעדשות זום בטווחי ראיה שונים או כעדשות פריים בעלות שדה ראיה בודד ללא אפשרות שינוי.
עדשת המצלמה היא למעשה גוף המכיל מספר עדשות (קעורות וקמורות) שלכל אחת מהן תפקיד אחר (לכנס את קרני האור ולמקד אותן), ולכולן מטרה אחת – פוקוס!!!!

אורך מוקד העדשה – מונח שבפועל מציין את שדה הראיה של העדשה, אך מבחינה אופטית הוא מסומן ב-MM המציינים את המרחק מהנקודה העיקרית בעדשה ועד למשטח המיקוד – שזה בעצם החיישן.

לדוגמה:

עדשה 18-55MM זו עדשת זום שאורכי המוקד שלה נעים מ-MM18 ועד MM55, מה שאומר שניתן לשנות איתה את שדה הראיה על ידי סיבוב של טבעת הזום.
עדשה MM50 זו עדשת 'פריים' שאינה מאפשרת שינויים באורך המוקד.

תוכלו ללמוד עוד על עדשות בפוסט שמדבר על עדשות מצלמה: כל מה שאתם חייבים לדעת על עדשות.

צמצם – בלב עדשת המצלמה קיימת מערכת צמצם המאפשרת לקבוע את כמות האור שתגיע אל חיישן הצילום (או אל סרט הצילום במצלמות פילם). בדומה לאישון העין, פתח צמצם גדול יכניס כמות גדולה של אור, בעוד פתח קטן יכניס כמות קטנה של אור.

לצמצם ישנו תפקיד נוסף ומאוד חשוב, והוא קביעת עומק השדה (אזור החדות) של התמונה.
צמצם סגור יניב לנו שטח חדות גדול בתמונה (עומק שדה גדול), בעוד צמצם פתוח יניב לנו שטח חדות קטן (עומק שדה קטן), ובכך גם יאפשר לנו לבודד את הנושא שלנו מהרקע על ידי טשטוש הרקע.

עומק שדה בצילום

תוכלו ללמוד עוד על עומק שדה בפוסט משחקי הפוקוס: 5 הגורמים המשפיעים על עומק השדה.

מפתח הצמצם – זהו גודל פתח הצמצם – מסומן בערכים הקרויים STOP-F, כאשר המספרים הקטנים (לדוגמה – F2.8) מציינים פתח גדול (המאפשר כניסה של כמות אור גדולה ומאפשר עומק שדה קטן), והמספרים הגדולים (לדוגמה – F16) מציינים פתח קטן (המאפשר כניסה של כמות אור קטנה ועומק שדה גדול).

צמצם במפתחים שונים

פוקוס – בהסבר פשוט מאוד, פוקוס זה מיקוד של קרני האור על גבי חיישן הצילום, כך שהנושא יהיה חד וברור.

בעבר שכבר נשכח מאיתנו, פוקוס היה נעשה באמצעות הזזת המצלמה קדימה ואחורה. לאחר מכן, עם התקדמות הטכנולוגיה, פיתחו עדשה שניתן לסובב ידנית טבעת פוקוס ייעודית ובכך לשנות את מישור הפוקוס מבלי לשנות את התמונה על ידי התקרבות לנושא או התרחקות ממנו.

היום אנחנו חיים בעידן שבו הפוקוס הוא כלי מורכב מאוד המשלב בתוכו את מערכת הפוקוס החכמה של המצלמה ואת מנוע הפוקוס שבעדשה. שניהם יחד עובדים בצורה מדהימה, אם יודעים לעבוד איתם נכון.

אז ישנן המון דרכים לעבוד עם מערכת הפוקוס האוטומטית של המצלמה. אולי לא כולן יהיו לכם שימושיות תמיד, אבל טוב להכיר ולהתנסות בהן.
הנה 10 טכניקות פוקוס מאוד שימושיות, שיעזרו לכם לצלם תמונות חדות יותר.

חשיפה

חשיפה היא סך כל כמות האור הקיימת בצילום. החשיפה נקבעת על ידי 3 פרמטרים – צמצם, תריס ו-ISO (לחצו כאן כדי לקרוא בהרחבה).

הצמצם, שנמצא בעדשה – תפקידו לאפשר לנו לשלוט על כמות האור הנכנסת מבעד לעדשה בהתאם לגודל הפתח.
התריס, שנמצא במצלמה – תפקידו לאפשר לנו לשלוט בפרק הזמן שבו החיישן נחשף לאור (מ-1/8000 של השנייה, ועד מס' שניות, דקות או שעות).
ה-ISO מאפשר לנו להגביר את האות המגיעה אל החיישן ובכך לגרום לתמונה להיות בהירה יותר. ל-ISO ישנה תופעת לוואי המגיעה בדמות של גרעיניות על התמונה, שגוברת ככל שהערכים הם גבוהים יותר.
כדי לדעת לעבוד עם ה-ISO ולצאת מזה בחיים, אני ממליץ לכם לקרוא על כל מה שרציתם לדעת על ISO, כיצד לעבוד אתו ואיך להבין אותו נכון.

בחירת החשיפה 'הנכונה'

בחירת החשיפה היא אחת מבחירות הצלם החשובות ביותר בצילום התמונה. מעבר לעובדה שהיא תשפיע על כמות האור שבתמונה, היא תשפיע גם על עומק השדה (על ידי הצמצם) וגם על מריחה והקפאה של תנועה (על ידי מהירות התריס).
מכאן, שההחלטות שמקבלים בבחירת החשיפה, צריכות להיות שקולות בהתאם למה שאנחנו רוצים לקבל בתמונה.

אבל היי.. רגע, באמת שזה לא כזה מסובך..

בסך הכל, אנחנו צריכים לחשוב מה חשוב לנו קודם.. עומק השדה או עניין ההקפאה/מריחה?
אם בחרנו בעומק השדה, אז נבחר את ערך הצמצם הרצוי, ואז נשלים את החשיפה באמצעות מהירות התריס, ובמקרה הצורך גם באמצעות ה-ISO.
אם בחרנו במריחה/הקפאה, אז נבחר את מהירות התריס הרצויה, ואז נשלים את החשיפה באמצעות הצמצם, ובמקרה הצורך גם באמצעות ה-ISO.

צילום במצב ידני, אוטומטי או חצי אוטומטי? זאת השאלה.

למצלמה מצבי צילום שונים, כמו שאתם יודעים. בחלק מהמצלמות קיים מצב צילום אוטומטי, ובחלק הנוטה יותר לכיוון המקצועי, קיימים רק מצבים חצי אוטומטיים, וכמובן – מצב ידני מלא.

גלגל מצבי הצילום במצלמה

– המצב האוטומטי של המצלמה ייקח את מלוא השליטה לידיים שלו ויחליט עבורכם את החשיפה, את הערכים של כל פרמטר, את הגדרת הפוקוס, את מיקום הפוקוס ועוד.

– המצבים החצי אוטומטיים (עדיפות צמצם או עדיפות סגר) יאפשרו לכם לבחור פרמטר חשוב כמו צמצם או תריס, ויאפשרו למצלמה להשלים את החשיפה בעצמה. במצב צילום חצי אוטומטי, יש לצלם שליטה על כל ההגדרות, מלבד קביעת הערכים של הפרמטר שאותו הוא לא בחר (צמצם או תריס), אך תינתן לו האפשרות לבצע 'פיצוי חשיפה' על מנת 'לתקן' את החשיפה של המצלמה ולקבל תמונה בהירה או כהה יותר מכפי שהמצלמה בחרה.

– מצב צילום ידני (M) יאפשר לצלם בשליטה מלאה על כל הפרמטרים של החשיפה, ללא התערבות המצלמה (לחצו כאן להרחבה).

דגשים לצילום תמונה מוצלחת יותר

1. האור.

האם חשבתם פעם מה הופך צלם טוב לצלם מצוין? התשובה היא די פשוטה – האופן שבו הוא משתמש באור.
צלם טוב יודע איך לחבר תמונה, איך עם זווית צילום מסוימת הצופה יקבל נקודת מבט ייחודית על הנושא, הוא יודע איך לתפוס את הרגע המכריע בצילום בצורה מעניינת וייחודית, והוא יודע כיצד לספר סיפור בתמונות וגם איך להעביר רגש ותחושות באמצעות הצילום.
צלם מצוין יעשה את כל אלו בצורה הטובה ביותר, אבל הוא יעשה אותם עם שימוש מושכל באור!

השתמשו באור כחומר ביד היוצר. צילום: תומר אלמקייס.

אור הוא דבר פשוט. באמת. בדיוק בגלל זה צלמים מתחילים רבים לא תמיד מודעים אליו או שלא משקיעים בו את הזמן ותשומת הלב הראויים לו. מסיבה כואבת זו, קיימים לא מעט אנשים בעולם הזה שיכולים לבלות המון זמן עם המצלמה מבלי לחשוב באמת על האור, על האופי שלו ועל האיכות שלו. כשלומדים צילום, הדבר הכי חשוב זה לשים לב לאור!!

הנה פוסט מאוד מעניין שילמד אתכם איך הבנת האור תעזור לכם לצלם תמונות טובות.

2. אור וצל.

הצל הוא החבר הכי טוב שלכם כצלמים.
כשם שלא ניתן לקבל עשן ללא אש, כך גם אתם לא יכולים לקבל אור ללא חושך או צללים.
בדומה לאור, צל הוא אחד המרכיבים החשובים ביותר בתמונה. הוא אחד מאותם אלו שאחראים על תחושת העומק הויזואלי בתמונה, כך שבהעדרו התמונה תראה שטוחה וחסרת עומק ופרטים.
שימוש בצללים דורש הבנה באור, ראיה טובה ויכולת הבחנה בין אור לצל, במיוחד כאשר התאורה ניגודית. החדשות הטובות הן שזה משהו שכל אחד יכול לרכוש אם רק ירצה בכך.

השתמשו בצללים וצלליות בתבונה. צילום: תומר אלמקייס.

הנה פוסט שילמד אתכם כיצד שימוש מושכל בצללים יעזור לכם ליצור תמונות דרמטיות ומעניינות יותר.

3. הקומפוזיציה – "הפריים" – יצירת תמונה במחשבה תחילה.

עוד מאז התפתח הציור (שמתקשר לצילום באופן ישיר) נוצרו להם כללי קומפוזיציה על ידי אמנים רבים. כללים אלו לא נועדו לקבוע מה מותר ומה אסור, אך בהחלט כדאי להקשיב להם וליישם אותם. עובדה שזה עובד כבר מאות שנים.
מאחורי כל “כלל” עומדים מחקרים פסיכולוגיים, ניסויים ותהיות של צלמים וציירים גדולים, שעם הזמן הבינו מה המח האנושי מרגיש כשהוא מסתכל על תמונה או ציור מסוימים. באופן עקבי – מדובר בצורות, קווים, זוויות, יחסי גובה, יחסי גודל, יחסי גומלין בין נושאים שונים, שימוש נכון בעדשה, שחור לבן, ניגודי צבע, ובעצם כל מה שניתן לשלב בתמונה עד הפרטים הקטנים.

קומפוזיציה = הסיפור שבתמונה

הקומפוזיציה נועדה לענות על שאלות כמו:

איך אנחנו "ממסגרים" את התמונה?
היכן כדאי למקם את הנושא בתמונה – במרכז? בצד? שימוש בכלל השלישים? שימוש בפרספקטיבה?
מהי זווית הצילום המתאימה לצילום? – גובה וזוויות צילום לא שגרתיות יוצרים תמונה מעניינת ויצירתית יותר. כך גם שימוש מושכל ביסודות הצילום ולימוד מסודר שלהם, יאפשרו לנו לצלם תמונות ייחודיות. כאלה שלא כל אחד היה רואה באותם המקומות.

כדי ללמוד עוד קצת על קומפוזיציה, אני מזמין אתכם לקרוא את עשרת הדיברות לקומפוזיציה נכונה בצילום.

4. פרספקטיבה.

פרספקטיבה היא יחס הגודל הנראה לעין בין העצמים הקרובים והרחוקים שבתצלום. שינויים בפרספקטיבה נובעים מהמרחק בו נמצא הצלם ביחס לעצם הקרוב ביותר. ככל שהצלם יהיה קרוב יותר לעצם הקרוב ביותר – כך הפרספקטיבה תהיה עמוקה יותר. זאת אומרת שהעצם הקרוב יראה גדול מאוד ביחס לעצם הרחוק שיראה קטן ומרוחק יותר.

לקבלת פרספקטיבה עמוקה או שטוחה, ישנה חשיבות גדולה לזווית הצילום, כאשר צילום מלמטה יעצים את העומק שבתמונה וצילום מלמעלה ישטיח אותה.

פרספקטיבה שטוחה בצילום מלמעלה

פרספקטיבה עמוקה בצילום מלמטה

מה שמשפיע מאוד על הפרספקטיבה, זהו אורך המוקד של העדשה. בשימוש בעדשה רחבה, יחד עם קרבה לנושא, נגדיל את העומק הויזואלי שבתמונה.
כדאי לכם לקרוא כאן על 10 דרכים להוספת ממד של עומק חזותי לתמונות שלכם.

5. איזון לבן (WHITE BALANCE).

מה שמיוחד בעיניים שלנו, זה שהן יודעות לבצע פוקוס לבד, לסגור או לפתוח לבד את האישון בהתאם לכמות האור שמגיעה אל העין וגם לאזן את סטיות הצבעים הקיימות בעולם.

העניין הוא שכל מקור תאורה בעולם מפיק לנו צבע שונה בהתאם לטמפרטורת הקלווין (K) של האור, מה שגורם להשפעה צבעונית על התמונות שאנחנו מצלמים.

לצורך העניין, שמש של אמצע היום מפיקה אור לבן, אך שמש בשעת הזריחה או השקיעה מפיקה לנו אור בצבעים של אדום/כתום/צהוב.
מקורות תאורה מלאכותיים כמו פלואורסצנט או תאורת לד, יגיעו בדרך כלל עם סטיות צבעוניות של ירוק, סגול וכדו' – שאותם אנחנו נצטרך לאזן.

בעבר הלא רחוק בכלל (בעידן סרטי הצילום), צלמים התבקשו להשתמש בפילטרים צבעוניים על מנת לאזן את סטיות הצבעים.

בימינו אלה, זה נעשה הרבה יותר קל מאי פעם, כשכל מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לאזן את האור, זה פשוט להגדיר למצלמה את טמפרטורת האור שבו אנחנו משתמשים, והיא כבר תדע מה לעשות כדי לאזן את הצבעים.

מה שעוד יותר מיוחד זה שאנחנו יכולים לבחור שלא לאזן את הצבעים בתמונה ובכך לקבל סטיית צבע מכוונת של כחול או צהוב, והנה יש לנו עוד כלי מדהים שיוסיף לשפה הצילומית העשירה שלנו.

כדי לדעת עוד על איזון הלבן, אתם מוזמנים לקרוא את המדריך המלא לאיזון לבן (WB).

סטייה מכוונת של הצבעים, כדי לקבל אווירה בתמונה

6. יחסי הגומלין בחשיפה.

אחת ה'צרות' הגדולות יותר של צלמים בתחילת דרכם, היא הקושי לדעת כדי לגשת לתמונה, באילו פרמטרים לבחור, במה להתחיל ואיך לסיים..

אני מאוד מבין את התסכול הזה, הרי גם אני הייתי שם.

מה שחשוב לדעת זה שיחסי הגומלין בין הפרמטרים של החשיפה, זה לא משהו שנקבע על פי חוק, אלא על פי מצב התאורה ורצונות הצלם בלבד!!

זאת אומרת שאנחנו יכולים להגיע לחשיפה זהה (מבחינת כמות האור שבתמונה) באמצעות דרכים שונות ושימושים שונים במשולש החשיפה (צמצם, תריס ו-ISO).

אז איך מתחילים? זו השאלה..

נניח שאתם מצלמים פורטרט או פרח. במצב הזה, הסבירות הגבוהה היא שתרצו להפריד את הנושא מהרקע, כך שהנושא יהיה חד והרקע יהיה מטושטש.
במצב הזה, אנחנו נבחר קודם את ערך הצמצם (כדי לשלוט בעומק השדה שבתמונה), ואז ניגש לסרגל מד האור על מנת להשלים את החשיפה באמצעות התריס וה-ISO (תוך כדי שאנחנו ממשיכים להתייחס לכל הנתונים כדי שלא נגיע למהירות תריס שאינה רצויה, או שנעלה את ערך ה-ISO למקומות שאנחנו לא צריכים.
אותו הדבר לגבי צילום נוף, שנרצה עומק שדה גדול.

עומק שדה קטן בצילום

דוגמה נוספת היא כאשר אתם רוצים תנועה ולהמחיש אותה בצילום. במצב הזה, אנחנו נרצה לתת עדיפות למהירות התריס ולכן אנחנו נבחר מהירות תריס שתמרח או שתקפיא את הנושא שלנו בהתאם לצורך והרצון, ואז ניגש למד האור על מנת להשלים את החשיפה באמצעות הצמצם וה-ISO.

מריחת תנועה בצילום

זה קל! כבר אמרתי, נכון?

אבל רגע.. איך עושים טכנית במצלמה?
אל תדאגו, כי כל התשובות לשאלות האלה נמצאות במדריך המלא למדידת אור וחשיפה נכונה.

השילוש הקדוש של הצלמים (משולש החשיפה). מתוך האתר petapixel

לסיכום

צילום הוא תחום מורכב. זה נכון.

בחלון זמן אחד, מאוד מאוד קטן, אנחנו צריכים להתייחס לכל כך הרבה גורמים שבסוף ייכנסו אל תוך התמונה ויהיו אחראים על כל מה שהתמונה מעבירה מאיתנו והלאה.

בכל פעם שאנחנו מרימים את המצלמה כדי לצלם, עלינו להתייחס לאור, לצבע, למיקום הנושאים בתמונה, ליחסים ביניהם, לזווית הצילום, לסוג הקומפוזיציה המרכיבה את התמונה, למיקום הפוקוס ועוד.

בנוסף לכל, אנחנו צריכים להתייחס גם לפן הטכני ולשלוט בו היטב כדי שנוכל להוסיף לתמונה את הטכניקות שבהן אנחנו רוצים להשתמש, כדי שנוכל לקבוע מדידת האור ואת החשיפה, כדי לקבל שליטה על עומק השדה, על הקפאה ו/או מריחה של תנועה ועל עוד דברים טובים שאתם כבר יודעים, כי אם הגעתם עד לפה אז כנראה שקראתם את הפוסט וגם הגעתם ממנו לפוסטים אחרים.

אז כן, צילום הוא תחום מורכב המשלב בתוכו אמנות מדהימה (האחות הקטנה והבוגרת של הציור) וטכניקות ייחודיות שקיימות רק בצילום.

אז אם הגעתם לכאן, אני מניח שהצילום בוער בכם לפחות כמו שהוא בוער אצלי.
אני מזמין אתכם להירשם לניוזלטר שלנו ולהתעדכן על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

אהבתם את הפוסט?
אתם מוזמנים להגיב לנו בתחתית הפוסט וכמובן לשתף אותו לאלו שעשויים למצוא בו עניין דומה לשלכם.

אז תודה שהייתם איתי.
נתראה בפוסט הבא 😊

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

18פבר

פוסט וידאו: 10 טעויות נפוצות של צלמים מתחילים ואיך להימנע מהן.

מאת studioRL איזון לבן,השראה והעצמה,חשיפה,טיפים לצילום,מדידת אור,עדשות ואופטיקה,עומק שדה,פוקוס,פלאש,ציוד צילום,שיעורים בצילום,תאורה

כמורה לצילום, אני מחוייב לתת ביקורת על העבודות של התלמידים שלי, בתחילת כל שיעור, וזאת על מנת שהמשתתפים בקורס הצילום יוכלו ללמוד את הטעויות שלהם, ולהמנע מהן או להשתמש בהן ככלי.

עם הזמן, קיבצתי את הטעויות שחוזרות על עצמן שוב ושוב אצל צלמים בתחילת דרכם.

לפני שאתם לוחצים PLAY על הוידאו, חשוב לי לציין שהפוסט הזה לא בא להכתיב לכם חוקים, ודווקא הרוב המוחלט של הטעויות שאנחנו עושים – יכולים לשמש אותנו דווקא לדברים טובים אם נדע מתי להשתמש בהן וכיצד.

כצלמים, אתם חייבים ללמוד את הבסיס הנכון של הצילום שלכם, כדי שתוכלו להשתמש בכל דבר ככלי, גם אם הוא טעות.

צפייה מהנה 🙂

אני מקווה שאהבתם את הסרטון ושהבנתם שטעויות זה לא דבר נורא כל כך, רק צריכים להיות קשובים לעצמנו.

חברים, תודה רבה ששוב הייתם איתנו. אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים להגיב כאן למטה וכמובן לשתף אותו בשמחה לחברים שלכם.

אם אתם עדיין לא רשומים לעדכונים שלנו, אתם מוזמנים לעשות זאת כעת ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום ועיבוד תמונה בנקודת מבט:

12ספט

100 טעויות שכל צלם חייב לעשות כדי להיות צלם (חלק ב')

מאת studioRL איזון לבן,חשיפה,טיפים לצילום,יסודות הצילום,מדידת אור,פוקוס,פלאש,שיעורים בצילום,תאורה

בהמשך לפוסט הקודם שנכתב בעקבות חגיגות 100 הפוסטים שנכתבו בבלוג מאז הוקם, הפעם אציג לכם 25 טעויות נוספות שכל צלם חייב לעשות כדי להיות צלם.

כל הטעויות נכתבו מתוך הניסיון האישי שלי כצלם, ומתוך הניסיון האישי שלי כמורה לצילום שנתקל בהמון טעויות ובהמון שאלות של צלמים מתחילים.

סדרת הפוסטים הזו היא סיכום של כל הכתוב בבלוג, כך שכדאי לכם מאוד לשים לב לקישורים שמלווים את הפוסט ושיפנו אתכם לפוסטים נוספים ומלמדים.

קריאה מהנה 🙂

טעות מס' 26: לא שמים מספיק דגש על הרגש שבצילום.

צילום: תומר אלמקייס.

אני בא במגע עם המון צלמים מתחילים, גם כאן בבלוג הצילום וגם בקורסים ובסדנאות שלנו. אחת הבעיות החוזרות ונשנות היא שצלמים מתחילים פחות מתרכזים ברגש ובתחושות שאפשר לייצר בצילום, ומתקדמים יותר בצד הטכני שמפחיד ומלחיץ אותם יותר מכל דבר אחר.

תזכרו שאת כל הצד הטכני אתם יכולים ללמוד תמיד!!! הוא קיים בכל מקום ברשת וגם כאן בבלוג. את הפן הרגשי קצת יותר קשה לפתח, ולכן אתם צריכים להתחיל להתייחס אליו כבר עכשיו!

בסופו של יום, הסיפור הוא חלק בלתי נפרד מתמונה טובה, והרגש והתחושות שבתמונה, הם חלק גדול מאוד מהסיפור.
אז תרגישו את הסיטואציה שאתם מצלמים ותתחברו אליה, השתמשו באור כמקור גדול להעצמת הרגש בתמונה, התייחסו למבטים, לשפת גוף ולהבעות פנים ותתרגשו מהפרטים הקטנים ביותר.

הנה 10 כלים שימושיים שיעזרו לכם להביע רגש ותחושות בתמונות שלכם.

טעות מס' 27: לא משתמשים בחוקי הקומפוזיציה.

צילום: תומר אלמקייס.

כשאנחנו מצלמים, בין במודע ובין אם לאו, אנחנו משתמשים בקומפוזיציה. זאת אומרת שאנחנו מקפיאים איזושהי סיטואציה מנקודת המבט שלנו, מזווית הראיה שלנו, ואנחנו מסדרים את האובייקטים הנוכחים בתמונה בסדר הרצוי.
זה קורה גם בציור, במוסיקה, בקולנוע ובאמנויות הבמה.

מאז התחיל הציור לתפוס מקום של אמנות בעולם, התחילו הציירים להבחין בכל מיני גורמים שיודעים למשוך את העין ולהשפיע על המח של הצופה באופן שאנו רוצים. זה התחיל משילובים של צבעים והמשיך למקומות כמו סוגים שונים של קומפוזיציה, קווים ואובייקטים מוליכים, יחסי גומלין, כלל השלישים היוצר חלוקה של הפריים ומצביע לנו על נקודות הזהב ועוד הרבה דברים טובים שקרו בדרך..

אחד המשפיעים הגדולים בתחום הקומפוזיציה היה הצייר לאונרדו דה וינצ'י.

עם היכנסו של הצילום לעולם האמנות, ועם עצם העובדה שהוא התאום הלא זהה של הציור, החלו הצלמים להשתמש בחוקי הקומפוזיציה וליישם אותם על התמונות שלהם.
כך, במהלך השנים, נוצרו כללים, סוגים שונים של קומפוזיציות ואינסוף שילובים שלהם.

אל תוותרו על העניין הזה. לכו עכשיו ללמוד את חוקי הקומפוזיציה ולהשתמש בהם.

טעות מס' 28: סוגדים יותר מדי לחוקי הקומפוזיציה.

צילום: תומר אלמקייס.

לא, אין לי פיצול אישיות, אם לרגע חשבתם על זה..

חוקי הקומפוזיציה לא נולדו לחינם.. וכולם נוצרו מתוך מחקרים מעמיקים של טובי האמנים. אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולים לשנות אותם מעט, "להפר את החוקים", ולתת משהו חדש שהוא רק שלנו.
מדי פעם אתם תרצו לחתוך את התמונה באופן שונה וייחודי כדי להבליט דברים מסוימים, או שאפילו תרצו למרכז את הנושא שלכם בפריים למרות ההמלצה של כלל השלישים.

מה שכן, לפני שכל זה קורה, אתם צריכים להכיר היטב את חוקי הקומפוזיציה ורק אז תוכלו לדעת מתי להפר אותם בצורה חכמה שלא תיראה כטעות או כחוסר הבנה.

טעות מס' 29: מפספסים רגעים חשובים.

צילום: תומר אלמקייס.

לפעמים אנחנו עלולים לפספס רגעים מכריעים רק כי לא היינו מוכנים לסיטואציה או כי התעסקנו בדברים אחרים. אחד הדברים ש"למדתי על בשרי", זה פשוט להיות מוכן כל עוד אני עם המצלמה עליי. אחרת, אני אכשל.

מה גם שיש המון דרכים לתפוס את הרגע המכריע בצילום. אתם יכולים להביא את עצמכם אל הרגע או לחכות שהרגע יגיע אליכם.
כך או כך, תהיו מוכנים תמיד ואל תפספסו אותו.

טעות מס' 30: לא מחוברים לסיטואציה.

צילום: תומר אלמקייס.

אם אתם רוצים להעביר רגש בתמונות שלכם, אתם חייבים להרגיש את הסיטואציה שאתם מצלמים ולהתחבר אליה.

אתם מצלמים זוג אוהבים? תתרגשו מהם.
אתם מצלמים מסיבה? תרקדו, תיהנו ותחגגו.
אתם מצלמים מזון? תריחו אותו, תאכלו אותו, תעופו עליו.

רק כך אתם תוכלי להעביר את החוויה שלכם דרך הצילום.

טעות מס' 31: לא מכירים את שעת הזהב בצילום.

צילום: תומר אלמקייס.

שעת הזהב בצילום זו השעה הקסומה ביותר ביום, ולא לחינם כל הצלמים אוהבים אותה. מדובר בכשעה לפני השקיעה ובכשעה לאחר הזריחה.
בשעות אלו השמש נמוכה בשמיים ויוצרת לנו כיוון תאורה מעניין, עמוק ומפוזר. בנוסף לטוב הזה, השמש מביאה איתה את גווניה הזהובים שיהפכו כל תמונה לחלום.

אם אתם אוהבים לצלם נופים, טבע או אנשים, דעו שזו שעה מושלמת לצילום.
אבל לא הכי מושלמת..

העובדה ששעת הזהב היא קסומה, ממש לא מחייבת אתכם להשתמש רק בה. בכל שעה ביום אתם תוכלו למצוא תאורה שמתאימה לצילום שלכם.
אתם רק צריכים להתבונן.

טעות מס' 32: מפחדים לצלם מול השמש.

צילום: תומר אלמקייס.

כשאני מצלם אנשים בחוץ, בהרבה מהמקרים אני משתמש בתאורה אחורית. זאת אומרת מאחורי המצולם. זאת אומרת מול העדשה.

לצלמים בתחילת הדרך זה נראה מפחיד ואף מוזר להם שמישהו מצליח לצלם תוצאות טובות מול השמש. אז נכון, צילום מול השמש יכול להיות הצרה הכי גדולה שלכם, אך בו זמנית היא יכולה להיות הדבר הכי מתוק שיש.

לצילום מול השמש יש את הקסם, גם כי לתאורה אחורית יש את הקסם שלה וגם כי כאשר השמש נמצאת מול העדשה, ישנה איזושהי ערפיליות כזו שמוסיפה לאווירה החלומית בתמונות.

אם כך, אז למה זה כל כך מסובך לחלקכם?

מכיוון שכאשר מצלמים מול השמש, צריך לדעת לעשות את זה נכון.. ועד שתקראו את הפוסט "כך תצלמו מול השמש ותצאו מזה בחיים", אני רק יכול לתת לכם טיפ חשוב:

תתייחסו לרקע שלכם ואל תתנו למד האור להטעות אתכם.

טעות מס' 33: לא יודעים מה זה מדידת אור.

צילום: תומר אלמקייס.

מדידת אור.. אחד מהנושאים שצריכים ללמוד בקורס צילום בסיסי, ולצערי הרב – להרבה צלמים היום אין מושג בזה.

מד אור זה בעצם חיישן שנמצא במצלמה ויודע לתרגם את כמות האור לערכים של חשיפה (צמצם, תריס, איזו) ובכך לעזור לצלם להגיע לחשיפה הנכונה והרצויה עבורו, במהירות, בקלות וביעילות מבלי להסתמך על מסך המצלמה (שקיים רק בעידן הדיגיטלי).

מדידת אור היא כלי שכל צלם חייב להכיר ולדעת להשתמש בו טוב, כי זה החלק הטכני הבסיסי ביותר שצלם חייב לדעת.

כדי ללמוד עוד על מדידת אור, אתם מוזמנים לקרוא את המדריך המלא למדידת אור וחשיפה נכונה.

טעות מס' 34: לא לוקחים השראה מעידן סרטי הצילום.

אחד הדברים שאני מודה עליהם (ויש עוד רבים כמוני), זה שזכיתי לגדול על סרטי הצילום ולמדתי להעריך כל פריים כאילו הוא קדוש.
התפישה הזו הביאה אותי להיות הרבה יותר מדויק בתמונות שלי, לחשוב טוב לפני שאני לוחץ, להתבונן יותר, לחפש, לחקור יותר את השטח..

לצלמי הפילם לא היו את כל ה"פריבילגיות" שיש לנו היום.. מסכים במצלמות, פוקוס עוקב, מערכת לזיהוי פנים ועיניים, אפשרות לשינוי האיזון הלבן (WB), אפשרות לשינוי רגישות ה-ISO, קבצי RAW, פוטושופ, לייטרום ועוד הרבה דברים טובים שהעולם הדיגיטלי מביא איתו שקצרה היריעה מלהכיל את הכל.

היום הכל מוגש לנו בקלות ובמהירות. מאכילים אותנו עם כפית בכל מה שאנחנו צריכים, ואני עדיין שומע כאלו שמתלוננים.. ואני באמת לא מבין על מה.
כנראה שככל שיש לנו יותר, אנחנו רוצים יותר..

קחו לכם שבוע מהחיים שלכם. לא יותר. שבוע אחד שבו תחליטו שאתם מצלמים עם המצלמה שלכם וחושבים כמו צלמי פילם.
תצלמו מבלי להסתכל על התמונות שצילמתם (אם יש לכם מסך מסתובב אז תסובבו אותו כך שלא תראו את התמונות).
השתמשו אך ורק בעינית המצלמה ובמד האור, ותחשבו שכל תמונה שאתם מצלמים עולה לכם כסף.

אם אתם רוצים להגדיל ראש, אז תצלמו במצלמת פילם.
אחרי שבוע תחזרו לכאן ותרשמו לי איך היה 🙂

הנה 10 שיעורים שאתם יכולים ללמוד מעידן סרטי הצילום.

טעות מס' 35: לא שואלים את השאלות הנכונות.

אם אתם רוצים לקבל תשובות ראויות לשאלות שלכם, אתם צריכים לדעת איך לשאול, מכיוון שהנשאל לא תמיד ידע למה כוונתכם והוא עלול להטעות אתכם שלא במתכוון.
ובצילום זה נפוץ.. הו, כמה שזה נפוץ..

אני מסתובב לא מעט בקבוצות הפייסבוק השונות (וגם לנו יש אחת, אז מוזמנים להצטרף) ורואה המון שאלות לא נכונות של אנשים.
השאלות הלא נכונות הנפוצות ביותר הן: "באילו נתונים צילמת את התמונה?" ו-"באיזו מצלמה אתה מצלם? התמונות שלך נורא איכותיות"..

אז כמו שזה לא משנה באיזו מצלמה צילמנו כל עוד התמונה טובה, זה לא גם לא משנה באילו נתונים צילמנו..
ממש לא יעזור לכם לדעת את הנתונים של התמונה כי כל תמונה יכולה להיות מצולמת עם המון וריאציות של נתונים ובכולן תהיה אותה חשיפה.
אז יש את הטענה שאם הם ידעו את מהירות התריס שצולמה בתמונה של הרוכב אופניים, אז זה יעזור להם לצלם ככה, או שאם ידעו את ערך הצמצם, אז הם ידעו ליצור תמונה עם עומק שדה דומה. וזו טעות, מכיוון שמריחה או הקפאה של תנועה אינם תלויים רק במהירות התריס, אלא גם במהירות התנועה של הנושא; ועומק שדה לא תלוי רק בצמצם, אלא בעוד 4 גורמים נוספים..

לכן, אני ממש מציע לכם לדעת לשאול את השאלות הנכונות כדי ללמוד לצלם טוב יותר.

טעות מס' 36: מצלמים יותר מדי תמונות.

זה קצת מחזיר אותנו לטעות מס' 34, כי זה קצת מתקשר בצורה ישירה לתרבות הצילום הדיגיטלי.

אחת התופעות החמורות ביותר שהצילום הדיגיטלי הביא איתו זה שאנשים מצלמים יותר מדי תמונות לשווא. יש כרטיס זיכרון 128 ג'יגה, יש 11 טרה זיכרון בבית, אז לוחצים.
סתם. ללא סיבה מוצדקת.
לאחר מכן, חוזרים הביתה ונאלצים לעבור על 3500 תמונות מיום צילומים אחד ובסוף מתייאשים והתמונות נשארות ללא יחס, או שהן מלוות את הצלם בתסכול רב .

תעשו לעצמכם טובה, ותחשבו קצת (ממש קצת) כמו צלמי פילם, ותקדישו מעט יותר זמן למחשבה לפני שאתם לוחצים. זה יקצר לכם את כמות התמונות בהמון!! ואתם תופתעו לדעת עד כמה..
כשתעשו את זה, אתם גם תשפרו את הראיה הצילומית שלכם, גם תשמרו על הציוד שלכם וגם תאמנו את המח שלכם לחשוב.

תעשו את זה.

טעות מס' 37: לא לומדים לעומק את השפה הצילומית.

צילום: תומר אלמקייס.

איך אתם מגדירים את המונח "צילום"?

יתכן שחלקכם יתייחס לצדדים הטכניים שבו, ויהיו גם כאלה שיתייחסו דווקא יותר לצדדים האמנותיים והמסתוריים החבויים בו.
מאז המצאתו, מדיום הצילום עבר המון שינויים – כאלו שקשורים לטכנולוגיה וכאלו שקשורים לאמנות שהולכת ומתפתחת מיום ליום.

צילום זו שפה. שפה שתוכלו לדבר ויוכלו להבין אתכם בכל מקום בעולם, מבלי שתצטרכו להוסיף מילים. למעשה, כל זה נמצא ממש בידיים שלכם. אתם רק צריכים ללמוד להשתמש באוצר המילים של השפה הזו שכולל בין היתר את האור, התזמון, הקומפוזיציה, עומק השדה, הטקסטורה, הפרספקטיבה ועוד..

הנה פוסט שמוקדש כולו לשפה הצילומית כשפת האם של הצלמים.

טעות מס' 38: לא לומדים טכניקות חדשות.

צילום: תומר אלמקייס.

אם אתם רוצים לדעת לצלם טוב יותר ולקבל שליטה מלאה על הצילום שלכם, אתם צריכים להכיר את טכניקות הצילום השונות. וקיימות לא מעט..

תחשבו על ציור באור, על שילובים של הקפאה ומריחת תנועה, על חשיפות כפולות, על עבודה עם פוקוס עוקב, על שימושים בעדשות ייחודיות, ובגדול – על כל דבר שתוכלו לעשות כדי לקדם את הצילום שלכם ולהיות ייחודיים.

טעות מס' 39: לא מצלמים מספיק.

אתם משקיעים את מיטב כספכם בציוד חדש, משדרגים את המצלמות והעדשות שלכם, משקיעים זמן וכסף בלימודי צילום, אבל אז אתם מתרצים שאין לכם זמן לצלם, ושאין לכם רעיונות לצילום.
אז כל הציוד שלכם פשוט שוכב בתיק ומחכה..

אם צילום זו האהבה שלכם, אתם צריכים להשקיע בו ולטפח אותו על מנת לפתח אותו. זה אומר שאתם צריכים לצלם הרבה, ודברים שאתם אוהבים. כואב לי הלב כשמישהו אומר לי שצילום זו האהבה שלו, אבל במשך שנה הוא לא נגע במצלמה..
אני בטוח שלא הייתם עושים את אותו דבר עם בן/ת הזוג שלכם.

ואם המצלמה שלכם לא איתכם, אז זו ממש לא בושה בימינו לשלוף את מצלמת הסמארטפון ולצלם איתה. בסופו של יום, אנחנו אמנים ואנחנו חייבים לשמור על כושר.

טעות מס' 40: ממעטים בלקיחת השראות.

אז אם תהיתם מה אפשר לעשות כשההשראה בורחת מאיתנו, גם לזה יש פתרונות יצירתיים.
וזה בסדר, לכולנו קורה שאנחנו נמצאים ביום חסר השראה ויצירתיות, אבל לפעמים זה משפיע עלינו לרעה ולפעמים אנחנו פשוט חייבים להחזיר את היצירתיות, כי אם מדובר בעבודה, אז אין כל כך ברירה אחרת..

אז אם אתם מוצאים את עצמכם מחוסרי השראה, תעצרו רגע ותצאו מאזור הנוחות שלכם.. תחליפו עדשה, חפשו אור אחר, ואולי גם נושאים אחרים לצילום כדי 'להתרענן'. חפשו את הדרך להכניס את 'עצמכם' לתמונה, צלמו פרויקטים אישיים, שלבו את הצילום שלכם עם אמנות אחרת כמו כתיבה או מוסיקה, אתגרו את עצמכם ואל תתכננו את התמונות שלכם יותר מדי. פשוט תזרמו..

הנה 6 דרכים פשוטות ויעילות שיחזירו לכם את ההשראה בצילום כשזו הולכת לכם לאיבוד.

טעות מס' 41: לא יוצרים פרויקטים אישיים.

מתוך סדרת התמונות Woman om fire. צילום: תומר אלמקייס.

כמישהו שעוסק בצילום כבר 13 שנים, אני יכול לומר לכם שקל מאוד ללכת לאיבוד ולטבוע בתוך העולם הזה. כשאנחנו עובדים וזקוקים לפרנס את עצמנו, אנחנו לאט לאט שוכחים שהצילום הוא לפני הכל האמנות שלנו, וכך עלול להגיע היום שהצילום יהיה עבורכם מקצוע בלבד, והאמנות תהיה ממכם והלאה.

יום אחד אני הבנתי את זה והתחלתי ליצור פרויקטים אישיים בזמני הפנוי, ללא מטרות כספיות כאלה ואחרות, אלא למטרת הנפש בלבד. אז מכיוון שאני אוהב לצלם אנשים, התחלתי בלי לשים לב להתעסק בפוטותרפיה ובעצם ליצור סדרות צילום שדרכם המצולם עובר (וגם אני) תהליך של 'ריפוי' וקבלה עצמית.

תנחשו כמה זה מספק אותי..

אז זה באמת לא משנה מה אתם אוהבים לצלם. פשוט תקדישו זמן איכות עם המצלמה, צאו לצלם נופים, פרפרים, שדות, פרדסים, צילומי רחוב, צילומי סטודיו, פורטרטים או כל דבר אחר שעולה לכם לראש. זה רק יפתח אתכם יצירתית. כולנו צריכים את זה.

טעות מס' 42: נוסעים רחוק כדי לצלם תמונות טובות.

צילום: תומר אלמקייס.

לוקיישנים הם עניין כל כך מדובר בעולם הצלמים, עד שאנשים משקיעים המון זמן על נסיעות למקומות רחוקים. לפעמים זה בסדר גמור, אבל רוב הזמן אנחנו מפספסים את הדברים שיש לנו מתחת לאף שלנו.

אחד הדברים הטובים (ויש עוד הרבה) שלמדתי מצילום חתונות זה שבאמת לא צריך להרחיק לכת על מנת לצלם בלוקיישן יפה. עם ראיה טובה, שימוש נכון באור ובקומפוזיציה ומעט יצירתיות, אתם תוכלו לצלם בסביבה שנמצאת לידכם ברגע זה. ואם אתם תסמכו על עצמכם, אז גם ייצא מזה משהו טוב 😊

טעות מס' 43: מסתמכים על תנאי מזג האוויר.

צילום: תומר אלמקייס.

הרבה פעמים, צלמים נאלצים לחכות למזג אוויר טוב כדי לצלם, אבל לא תמיד יש סיבה טובה והגיונית לכך. אם מדובר בהפקה כלשהי שהקונספט שלה דורש צילום במזג אוויר מסוים, זה בסדר כמובן.
הבעיה היא כשאין איזשהו צורך במזג אוויר ספציפי, ועדיין אנחנו מחכים למזג אוויר טוב יותר, בעיקר בגלל עניין התאורה.

אז לא תמיד אתם באמת צריכים את זה. להיפך.. נסו לצאת גם בתנאים שקצת מקשים עליכם ולמדו איך 'להתמודד' איתם. אתם תופתעו לגלות שגם בתנאי תאורה קשים מאוד אפשר לצלם ולהגיע לתוצאות משביעות רצון.
ממש כמו בתמונה שלמעלה, שצולמה בשעה 14:00 בצהריים (בתאורה טבעית) כשהשמש קשה, אבל עם קצת מחשבה ושימוש ברפלקטורים, אפשר ליצור סטודיו בשטח.

טעות מס' 44: משתמשים בפלאש המובנה של המצלמה.

הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה. מצלמה המיועדת לצלם המקצועי לא צריכה לכלול פלאש מובנה. הוא מיותר ולא תורם לנו בשום צורה. גם אם נרצה להשתמש בו, עם רוב העדשות אנחנו לא נוכל לעשות את זה מכיוון שהאור של הפלאש ייצור צל של העדשה בתחתית הפריים.

אז למה בכל זאת הוא שם? אני באמת לא יודע..

בכל אופן, עדיף להשתמש באור הסביבתי (אם קיים) ולהעלות את רגישות ה-ISO, מאשר לצלם עם הפלאש המובנה של המצלמה שגם יעלים את העומק הויזואלי מהתמונות שלכם מכיוון שהוא מאיר מאותו הכיוון של הצילום.

אם אתם רוצים לדעת לצלם עם פלאש, אז דלגו לטעות הבאה.

טעות מס' 45: חושבים שפלאש הורס את התמונות.

צילום: תומר אלמקייס.

יכול להיות שאתם לא אוהבים לצלם עם פלאש, או מעדיפים שלא לעבוד אתו. אך האם חשבתם מתישהו על הסיבות לכך?

אני שומע הרבה פעמים תשובות כמו פלאש הורס את התמונות כי הוא משטיח אותן, או שהוא הורס אותן כי הוא יוצר יותר מדי אור. אם אתם חושבים לפחות את אחד משני אלו, אז אתם טועים כי:

פלאש לא משטיח את התמונות. תאורה מאותו כיוון של המצלמה – כן.
פלאש עלול להרוס את התמונות והוא גם עשוי לשדרג אותן. אפשר לשלוט בזה.

לצלם עם פלאש זה בדיוק כמו לצלם עם פנס, רק שפלאש הוא הרבה יותר חזק בעוצמות שלו והוא מאפשר שליטה מלאה על עוצמת ההבזקה.
דבר נוסף – פלאש לא חייב להיות רק על המצלמה או להאיר תמיד מכיוון העדשה. הוא יכול להיות מוקפץ מקיר או מתקרה והוא יכול להיות על חצובה בצד, כך שתוכלו לשלוט בכיוון האור הרצוי.

אתם תוכלו להוסיף לו גם מרככים, מפזרים או ממקדי תאורה על מנת להגיע בדיוק לתוצר שאתם רוצים.

כנסו למדריך המלא לצילום עם פלאש כדי ללמוד עוד על הקסם הזה.

טעות מס' 46: משתמשים בפלאש כשלא צריך ולהיפך.

בעידן הצילום הנוכחי, רמת הרגישות של החיישן הדיגיטלי יכולה להגיע לרמות שעד לפני מס' שנים יכולנו רק לחלום עליה. במצבים שלפני 10 שנים הייתי חייב לצלם עם פלאש, היום אני יכול 'להסתפק' בלהעלות את רגישות ה-ISO ולהישאר נאמן יותר לסיטואציה המקורית.

זאת אומרת, שהיום, יותר מאי פעם, אני מוצא את עצמי מצלם עם פלאש בעיקר כשאני רוצה, ופחות כשאני צריך.

אז מתי אני רוצה לצלם עם פלאש?
במשפט אחד: במצבים שבהם אני רוצה שליטה על האור שמאיר את הנושא שלי.

והנה פוסט שיציג לכם 7 טעויות שלעולם אל תעשו כשאתם מצלמים עם פלאש.

טעות מס' 47: נשארים חסרי ביטחון מבלי לטפל בבעיה.

זו בעיה נפוצה ודי מוצדקת בסה"כ, ובאמת שצלם בתחילת דרכו לא צריך להיות עם ביטחון מופרז בצילום שלו, אבל חוסר ביטחון מוחלט רק יכניס לכם לראש שאתם פחות טובים ממה שאתם, ושאתם לא תדעו מה צריך לעשות במקרה שיפתיעו אתכם.

לעומת זאת, אם יהיה לכם ביטחון בצילום שלכם, אתם תדעו שיהיה לכם פתרון לכל בעיה ושתדעו להתמודד עם כל סיטואציה.
כל מה שאתם צריכים לעשות בשביל זה, זה לתרגל הרבה, לשלוט במצלמה שלכם ובנתוני הצילום, לנהל את המטרות שלכם, להתבונן מדי פעם על עבודות ישנות שלכם ולהרגיש את השיפורים שחלו בכם, לתת לעצמכם ביקורת, ולעולם לא להשוות את עצמכם עם צלמים אחרים.

ברגע שאתם תדעו שאתם יכולים להתמודד עם הכל, אתם תתמודדו עם הכל, ועם זה יגיע גם הביטחון שלכם בצילום.

הנה 5 טיפים קצרים שישפרו את הביטחון העצמי שלכם כצלמים.

טעות מס' 48: לא מכירים לעומק את עקרונות הצילום.

קשה להיות בעלי ביטחון עצמי גבוה בצילום אם לא מכירים לעומק את עקרונות הצילום.

עקרונות הצילום מרכיבים בתוכם את האור, את הרישום באור, את הבנת האור, את הטווח הדינמי של המצלמה, את מרכיבי החשיפה (השילוש הקדוש שכל צלם חייב להכיר), את כל עניין האופטיקה, קצת פיזיקה, מתמטיקה ועוד..

ישנן לא מעט דרכים לקרוא וללמוד על העקרונות האלה. תוכלו לעשות זאת בבלוגים ברשת, בספרים או בקורס שיקנה לכם לימודי צילום מסודרים.

כך או כך, כשאתם רוצים שליטה מלאה, אתם תקבלו אותה רק עם ידע.

טעות מס' 49: משתמשים בזום של המצלמה במקום ברגליים.

למרות שאני חסיד גדול של עדשות הפריים, אני לא נגד עדשות זום ואני לא נגד זום באופן כללי.

אז כן, לפעמים אני מוצא את עצמי מתבאס שאין לי עדשת זום אחת לפחות שיכולה להקל עליי במצבים מסוימים, אבל בסך הכל מאז שהתחלתי להתקרב למצולמים שלי עם הרגליים במקום עם הזום, הצילום שלי נהיה טוב יותר.
קרה שם משהו ברמת החיפושים שלי אחרי הפריים הנכון והאור הנכון, ופתאום אני מצאתי עת עצמי מצלם הרבה פחות תמונות, כי אני חושב יותר לפני כל לחיצה.

אז גם אם אין לכם עדשת פריים, פשוט תלמדו כיצד לעבוד עם עדשת זום, כי יש לה נטייה לעודד עצלנות יתר.
הרי כמה פעמים אתם פשוט סובבתם את טבעת הזום במקום להתקרב? אני מניח שהרבה..

כשאנחנו מסובבים טבעת זום מהמקום שלנו, אנחנו בסך הכל עושים קרופ לתמונה. כשאנחנו מתקרבים פיזית ומשנים את אורכי המוקד, אנחנו משפיעים בעיקר על הפרספקטיבה של התמונה. כשתנסו את זה אתם תבינו בדיוק את ההשפעה לכך.

טעות מס' 50: לא לומדים צילום באופן מסודר.

מצד אחד, דור הצלמים של היום הם בני מזל. המידע כל כך נגיש ברשת, בכל מקום. רק תרשמו מילה לחיפוש בגוגל ותגיעו למקום שחיפשתם. מצד שני, לפעמים אנשים סוגדים כל כך למידע שקיים ברשת, שהם לא רוצים להשקיע בלימודי צילום מסודרים.
אז לאנשים מסוימים זו באמת יכולה להיות פלטפורמה מעולה ללימודי צילום, אבל להרבה אנשים זה עלול ליצור בלבול במושגים ובסדר שלהם, ולכן קורס צילום עשוי להיות יתרון ענק. קל וחומר כאשר משלבים אותו עם לימודים עצמיים.

היתרון הגדול ביותר של לימודי צילום הוא שאתם מקבלים הדרכה מסודרת ממורה שאתם בחרתם ללמוד ממנו, לפי סדר לימוד מומלץ, עם תרגילים שבונים את הצלם שבכם, יחד עם ביקורת עבודות תמידית.
בנוסף לכך, אם אתם עושים את זה בקבוצה, אז תוסיפו לזה את הלמידה של אחד מהשני, שזה חשוב מאוד!

ברשת, לעומת זאת, אפשר ללכת לאיבוד בקלות. אפשר ללמוד הכל דרך הרשת, אבל כצלמים בתחילת הדרך, אנחנו צריכים סדר לימוד מסוים על מנת להבין את הכל לעומק ושנהיה עם שליטה מלאה.

כל הזמן מגיעים לקורסים שלי אנשים שמצלמים המון שנים ולמדו רק מהרשת, מבלי ללמוד צילום בצורה מסודרת ומבוקרת. המכנה המשותף בין כולם זה שהם יודעים ומכירים מושגים, אבל הכל מתבלבל להם והם לא יודעים לשייך דבר אחד לאחר.

אז לימודי צילום מסודרים לא חייבים להיות לימודי תואר אם זה לא מה שאתם רוצים, אבל לקחת קורס צילום או שניים, סדנאות צילום שיעשירו את הידע שלכם וילמדו אתכם תפישות שונות, שיעורים פרטיים בצילום לחיזוק של נושאים פרטניים, ואפילו להשתלב כעוזרי צלם כדי ללמוד להתמחות בתחום צילום ספציפי.

כך או כך, דור הצלמים של היום הם בני מזל. היום יש לנו את כל הדרכים ללמוד, כך שכל אחד יכול לבחור את הדרך המתאימה לו ביותר.
תנצלו את זה!

והנה פוסט שכולו מוקדש ל-5 דרכים יעילות ללמוד צילום.

לסיום

אני מסיים את הפוסט הזה וחושב על איך שכל פסקה שכתבתי הובילה אותי לכתוב את הפסקה הבאה בצורה כמעט מושלמת, איך שדבר מוביל לדבר, ואיך שחוסר הבנה בדבר אחד יכול להשפיע על הרבה דברים אחרים.
אני מקווה שסדרת הפוסטים הזו תעשה לכם הרבה סדר בבלגן, תשלח אתכם למקומות הנכונים, ואולי גם תלמד אתכם דברים חדשים.

אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים להגיב כאן למטה, לשאול שאלות, להביע דעה.
כמו כן, אתם ממש מוזמנים לשתף את הפוסט לחברים שלכם ולהירשם לניוזלטר שלנו, כך שתוכלו להיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

אז נתראה בפוסט הבא 😊

קורסי צילום ועיבוד תמונה בנקודת מבט:

26אוג

100 טעויות שכל צלם חייב לעשות כדי להיות צלם (חלק א')

מאת studioRL איזון לבן,השראה והעצמה,חשיפה,טיפים לצילום,יסודות הצילום,מדידת אור,עומק שדה,פוקוס,פלאש,שיעורים בצילום,תאורה

היא שבכתיבת הפוסט הזה אני ממש מתרגש. לפני 4 שנים הקמתי את הבלוג הזה ולא האמנתי שהוא יהפוך להיות בית לכל כך הרבה אנשים שאוהבים ונושמים צילום – כמוני. לא האמנתי שיגיע היום ואציג לפניכם את הפוסט ה-100. כן, הפוסט ה-100!!!

יותר מזה, כל כך חיכיתי לפוסט ה-100 שבבלוג, ואפילו תכננתי להוציא ספר לרגל החגיגות, אבל החיים תכננו אחרת ועקב נסיבות מאוד חיוביות, פרויקט הספר נדחה.

אז לכבוד חגיגות 100 הפוסטים, הכנתי לכם פוסט כיפי וקליל עם טעויות שכל צלם עושה, עשה או יעשה מתישהו בחייו..
כל הטעויות נכתבו מהניסיון האישי שלי כצלם וכמורה לצילום שנתקל בלא מעט טעויות ושאלות, וגם בלא מעט תשובות שאינן נכונות..

הפוסט הזה הוא מעין סיכום זריז של התכנים בבלוג, כך שבמהלך הפוסט יופיעו המון קישורים לתכנים לימודיים הקשורים לתכנים הכתובים בפוסט. אל תהססו להיכנס אליהם כדי ללמוד דברים חדשים.

תיהנו 🙂

טעות מס' 1: לא יוצאים מאזור הנוחות.

צילום: תומר אלמקייס.

אזור הנוחות הוא המקום הזה שנח לנו להיות בו. בצילום, זה יכול לבוא לידי ביטוי באופן שיקבע אותנו ובאיזשהו שלב ישעמם אותנו ואת הצופים בתמונות שלנו. אזורי הנוחות של הצלם יכולים להיות העדשה הקבועה, התאורה הקבועה, נקודת המבט הקבועה ועוד הרבה דברים שקצרה היריעה מלהכיל, וגם כי אתם הולכים לקרוא עוד 99 טעויות בהמשך, אז אני די רוצה שיישאר לכם כח..
אבל אני בטוח שאתם מבינים על מה אני מדבר.

מדי פעם, קחו לכם רגיעה קטנה וצאו החוצה אל מעבר לאזור הנוחות הפרטי שלכם.
חפשו מקומות חדשים, שעות אחרות לצילום, נקודות מבט חדשות, נושאים חדשים, תחליפו עדשה, נסו לצלם באור אחר, תצלמו קצת מהסמארטפון, ובאופן כללי – תתרגשו מהצילום כאילו זו הפעם הראשונה שאתם מחזיקים מצלמה ביד.

טעות מס' 2: לא נהנים מספיק ממגבלות הצילום.

צילום: תומר אלמקייס.

אחד המאפיינים הבולטים של מדיום הצילום זו העובדה שלמצלמה ישנן המון מגבלות על פני העיניים שלנו, ולכן ישנו הבדל מהותי בין ההתבוננות דרך עדשת המצלמה לבין ההתבוננות דרך העיניים.

המגבלות האלה כוללות את שדה הראיה המוגבל, את עניין הפוקוס ועומק השדה המאפשרים לנו להתמקד רק באזורים מסוימים, את הבחירה באורך המוקד שיכול לשנות המון בתמונות שלנו, את הטווח הדינמי המוגבל, את הסטיות האופטיות בעדשות (כי בכל זאת, מדובר באופטיקה) ועוד כמה דברים טובים שרק מצלמה יכולה לאפשר לנו.

אז הרבה פעמים אני שומע מצלמים שזה מבאס אותם שלפעמים הם רוצים להגיע לתוצאה מסוימת, אך המגבלות האלה מפריעות להם.

היופי הגדול שבמדיום הצילום זה שהוא מאוד דומה למערכת הראיה שלנו, אך יחד עם זאת הוא גם שונה מאוד.

העיניים שלנו יכולות לקלוט המון גוונים גם בסצנה קונטרסטית מאוד, בעוד שלמצלמה אין את היכולת הזו (עדיין?).
בעוד העיניים שלנו "מודדות אור" ומתמקדות באופן אוטומטי – במצלמה זה נתון לשליטה שלנו.
באמצעות המצלמה, אנחנו יכולים לראות דברים שלעולם לא היינו שמים לב אליהם אלמלא המצלמה.

זכרו כי מגבלות הן לא עניין שלילי בכלל. הן אלו שעושים את הצילום למדיום כל כך מעניין. הרי אם המצלמה הייתה בדיוק כמו העיניים שלנו, עולם הצילום היה משעמם ואולי לא היו כל כך הרבה צלמים בעולם.

אתם מוזמנים להיכנס לכאן כדי ללמוד להפוך את מגבלות המצלמה ליתרונות.

טעות מס' 3: לא נהנים מספיק מיכולות הצילום והמצלמה.

צילום: תומר אלמקייס.

תמיד כשאני מדבר על צילום אני יוצר הפרדה בין העולם היצירתי / אמנותי, לבין העולם הטכני.
יחד עם זאת, אני גם מציין את העובדה שצילום הוא מדיום המשלב בתוכו אמנות וטכניקה יחד. זאת אומרת שללא הטכניקה, לא נוכל ליצור את האמנות שלנו – דבר שהרבה צלמים לא מתייחסים אליו.

אם שוב נעשה הפרדה בין הטכניקה לאמנות, אנחנו נגלה שדווקא בטכניקה אין לנו יותר מדי דברים להתעסק בהם, אבל אנחנו חייבים לדעת ולהכיר בהם, להשתמש בהם ולשלב ביניהם על מנת ליצור דברים חדשים.

צמצם, תריס, איזו, איזון לבן, עומק שדה, מדידת אור, שימוש בעדשות ופוקוס – לא אמורים לשנות לכם את סדר היום ולהפריע לכם באמנות, אלא בדיוק ההיפך הגמור הוא. אתם צריכים להכיר את כל אלו לעומק ולדעת להשתמש בהם על מנת ליצור את האמנות שלכם.

וכמובן שאפשר לדבר גם על טכניקות מתקדמות יותר כמו חשיפה כפולה, HDR, שילובים של מריחה והקפאת תנועה, ציור באור וכדו', שאם תרבו להשתמש בהם, אז תשפרו את העבודה שלכם ואת הראיה הצילומית שלכם בצורה משמעותית.

טעות מס' 4: לא משתמשים נכון בעדשות.

כשמשתמשים בעדשות מצלמה (ואנחנו תמיד משתמשים בהן), אנחנו חייבים להבין שהעדשה היא בעצם העין של המצלמה. וכמו שאצלנו, אם לעין יש בעיה, אז המח לא יוכל לתקן אותה בכוחות עצמו – כך גם במצלמה.

אם כן, עדשת המצלמה היא הרכיב בחשוב ביותר בדרך לתמונה איכותית וכן גם בדרך לסיפור של התמונה, כי לעדשה ישנה השפעה ניכרת על כך.

עדשות רחבות, לדוגמא, ירחיבו לנו את שדה הראיה וביחד גם את עומק השדה, אבל הכי חשוב – יש להן השפעה מאוד גדולה על הפרספקטיבה (עומק ויזואלי) שבתמונה.
לעומת זאת, עדשות צרות יצמצמו את שדה הראיה שלנו, יקטינו את עומק השדה וישטיחו את התמונות.

אם כן, לעשות זום בעדשה רק מכיוון שהנושא נמצא רחוק או כי זה יותר קל לנו – אלו לא סיבות מספיק טובות, ואולי לא טובות בכלל (אלא אם כן, אתם מצלמים בעלי חיים בטבע).
כשאתם בוחרים את העדשה ו/או את אורך המוקד לצילום, אתם בעצם צריכים להתייחס לכל הפרמטרים האלו, להחליט מה אתם רוצים לקבל בתמונה שלכם, ולפעול בהתאם לכך.

לחצו כאן כדי לקרוא את כל מה שאתם חייבים לדעת על עדשות למצלמה.

טעות מס' 5: לא נותנים חשיבות לנקודה המתוקה בעדשה.

לכל עדשה באשר היא, ישנה "נקודה מתוקה" שבה היא יודעת להפיק את המירב האופטי שלה. בשימוש בנקודה המתוקה, אנחנו נרוויח את התמונות החדות והאיכותיות ביותר שהעדשה יודעת להפיק.

כדי להגיע לנקודה המתוקה בעדשת המצלמה שלכם, אתם בעצם צריכים לסגור 2 סטופים שלמים של צמצם מהצמצם הפתוח ביותר של העדשה. זאת אומרת – שעדשה עם מפתח צמצם מרבי 2.8F, תניב את התוצאות הטובות ביותר החל מצמצם 5.6F ועד צמצם 11F (בערך. תלוי באיכות העדשה).

אז האם אתם צריכים תמיד להתייחס לזה? ממש לא..
אבל בלא מעט מצבים, אתם תרצו.

טעות מס' 6: מצלמים תמונות לא חדות מבלי להבין את הסיבה לכך.

צילום: תומר אלמקייס.

כן, זה מתסכל לחזור הביתה ולגלות שחצי מהתמונות שצילמנו מטושטשות, והאמת היא שיותר מתסכל מזה – זה לא לדעת מהן הסיבות לכך.
לצערי, אני נתקל המון בתופעה הזו שלאנשים אין שום סיבה למה חלק מהתמונות שלהם מטושטשות, ויותר מכך – הרבה מהם לא מבינים את ההבדל שבין חוסר פוקוס למריחת תנועה.. וכאן זה בדיוק המתכון לטעות שוב ושוב ושוב..

חוסר חדות בתמונה יכול לקרות מחוסר פוקוס, מעבודה לא נכונה עם מערכת הפוקוס של המצלמה, ממהירות תריס נמוכה שמשפיעה גם על רעידות הידיים וגם על נושאים בתנועה, מאחיזה לא נכונה של המצלמה או אפילו משימוש שלא לצורך במנגנון ייצוב התמונה שבעדשה.

הדרך הטובה ביותר ללמוד היא לחקור את התמונה ולבדוק היכן בדיוק "הבעיה". זו הדרך הטובה ביותר לשפר את הצד הטכני שבתמונות שלנו.

לחצו כאן כדי לקרוא על 11 סיבות לכך שהתמונות שלכם לא מספיק חדות והדרכים לפתור אותן.

טעות מס' 7: לא משתמשים בכלל האצבע: 1/אורך מוקד.

כשאנחנו מחזיקים את המצלמה ביד, ישנה חשיבות רבה לתנועות הידיים שלנו שלפעמים, בלי מודע, ישפיעו בצורה חזקה על החדות שבתמונות. לשם כך, אנחנו צריכים תמיד להיות עם האצבע על הדופק בנוגע למהירות התריס שתקפיא את תנועות הידיים שלנו.

בלי לחשוב יותר מדי, ישנו כלל אצבע פשוט שאומר שמהירות התריס המינימאלית לצילום מהיד היא 1/אורך המוקד.

זאת אומרת, שאם אתם מצלמים עם אורך מוקד 100 מ"מ, אתם צריכים לצלם במהירות תריס מינימאלית של 1/100 + לקחת בחשבון את מקדם הקיטוע של המצלמה שלכם (קרופ).
ז"א שאם המצלמה שלכם היא קרופ 1.6X ואתם מצלמים עם אורך מוקד 100 מ"מ, אז אתם צריכים לצלם במהירות תריס מינימאלית של 1/160.

המלצה נוספת היא לא לרדת ממהירות תריס 1/60 גם בעדשות רחבות מאוד.

כמובן שמדובר בכלל אצבע המשתנה מאדם לאדם, אז קחו זאת בחשבון.

טעות מס' 8: לא מכירים לעומק את מערכת הפוקוס של המצלמה.

יש דברים שלא ניתן לתקן בעריכה, והגדול מבניהם הוא חוסר פוקוס.

לא מעט צלמים שאני פוגש משתמשים בפוקוס באופן הפשוט ביותר, ולפעמים הם משתמשים בהגדרת פוקוס אחת שמשמשת אותם עד שבא מישהו כמוני ומראה דרכים אחרות.

במצלמות בנות ימינו מותקנת מערכת פוקוס חכמה מאוד, כזו הטומנת בחובה הגדרות פוקוס שונות ותתי הגדרות, שלכולן יש שימוש במהלך היומיום שלנו כצלמים, אז באמת שאין שום סיבה לא להשתמש בהן..
אנחנו משקיעים את מיטב כספנו בציוד, אך לא תמיד אנחנו מממשים את כל הפוטנציאל שלו. ותתפלאו, לפעמים אנחנו לא מממשים אפילו את הרוב.

2 הגדרות הפוקוס העיקריות הן פוקוס ננעל (המיועד לאובייקטים סטטיים) ופוקוס עוקב (המיועד לאובייקטים דינמיים). כל אחד מהם יתאים לסיטואציה אחרת, וכל תת-הגדרה שנמצאת בכל אחד מהם, תתאים למשהו אחר או שתעבוד לנו יותר טוב מבחינת נוחות.

בואו ללמוד על 10 טכניקות פוקוס שימושיות מאוד שיעזרו לכם לצלם תמונות חדות יותר.

טעות מס' 9: לא משתמשים בלחצן הפוקוס האחורי.

נכון שכולנו רגילים לעשות פוקוס באמצעות חצי לחיצה על ידי לחצן הצילום, אך ישנה דרך נוספת, טובה לא פחות (ואולי אף יותר) מחצי לחיצה..
מדובר בכפתור הפוקוס האחורי הקרוי ON-AF שבעצם מנתק את כפתור הצילום מהיכולת לעשות פוקוס ומשאיר אותנו עם לחצן ייעודי לפוקוס ולחצן ייעודי לצילום.

אתם יכולים להתרגל לעבוד עם כפתור הפוקוס האחורי תמיד ואתם יכולים להשתמש בובמצבים מסוימים כמו צילום של אובייקט בתנועה – שם הוא יכול לעזור לכם מאוד!

אם מעניין אתכם לדעת עוד על כפתור הקסם הזה, אתם פשוט יכולים ללחוץ כאן😊

טעות מס' 10: לא מחזיקים בתיק עדשת פריים אחת לפחות.

עדשת פריים היא למעשה עדשה בעלת אורך מוקד אחד, ללא אפשרות זום. צלמים מתחילים יראו בכך חיסרון בדרך כלל, אך כמו שהזכרתי בסעיף 2, מגבלות הצילום הן לא באמת מגבלות..

ובעיניי, זו טעות גדולה לא להחזיק בתיק עדשת פריים אחת לפחות!

עדשת פריים תגרום לכם לחפש יותר, להעריך יותר וללמוד יותר. מה גם שעדשות פריים מגיעות במפתחי צמצם פתוחים מאוד (1.8, 1.4 או 1.2) ובאיכויות אופטיות מהמעולות שתדעו.

אז הנה לכם 5 סיבות ממש טובות לכך שאתם צריכים עדשת פריים בתיק הצילום שלכם.
והנה 10 סיבות לכך שאתם צריכים עדשת 50 מ"מ בתיק הצילום שלכם.

טעות מס' 11: לוקחים יותר מדי ציוד לסט צילומים אחד.

נכון, לפעמים יש לנו את התחושה הזו שאם ניקח את כל הציוד זה בטוח לא יזיק.. הרי אולי נצטרך משהו, ועדיף שהוא יהיה איתנו כשנצטרך אותו.
מצד שני, אם נסחב איתנו כל כך הרבה ציוד, זה עלול להפריע לנו בצילומים כי לציוד צריך לדאוג.. מה גם, שכאשר אתם תיקחו אתכם יותר מדי ציוד, אתם עלולים למצוא את עצמכם מתבלבלים ולא יודעים מה אתם רוצים.

ההמלצה שלי היא שלפני כל סט צילום תכינו את התיק מחדש, תחשבו מה אתם צריכים ותיקחו אותו אתכם. אתם תופתעו לגלות שבהרבה מקרים אתם לא תצטרכו יותר מ-2 עדשות (או אפילו עדשה אחת) ואולי גם פלאש.

לי אישית יש 2 תיקי צילום עיקריים שבהם אני משתמש. האחד מיועד לציוד מועט יחסית, כמו צילומי זוגיות למשל, והשני מיועד לצילומים גדולים יותר כמו צילום חתונות – ששם אני צריך יותר עדשות, יותר פלאשים, מצלמת גיבוי, סוללות, מטענים וכו'..

תסכימו איתי שאין שום סיבה שבעולם לסחוב איתנו מטענים כשמדובר בסט צילום של 3 שעות..

טעות מס' 12: חושבים שציוד טוב יהפוך אותם לצלמים טובים יותר.

טעות גדולה מאוד בקרב צלמים (במיוחד אצל צלמים מתחילים), זה שהם חושבים שציוד טוב ישפר את העבודה שלהם, וכך הם מוצאים את עצמם קונים ציוד שוב ושוב ומשדרגים כל הזמן את הציוד הקיים.
ציוד טוב בהחלט עשוי לשפר את העבודה שלנו, אבל זה ממש לא אומר שצילום יהפוך אותנו לצלמים טובים יותר.

צילום טוב מתחיל מהראש, הלב והנשמה. הציוד הוא רק האמצעי, וטוב שהוא יהיה טוב, אבל אין צורך ללכת שבי אחריו. אם תסתכלו על כל הצלמים הגדולים, אתם עוד עשויים לגלות שהם משתמשים באותה מצלמה ואותה עדשה במשך שנים.. ואולי זו אחת הדרכים הטובות לפיתוח סגנון צילום אישי וייחודי.

טעות מס' 13: לא משקיעים במתן ביקורת עצמית טובה.

לפעמים תמונה נראית לנו טובה, אך ורק כי אנחנו צילמנו אותה. וזה בסדר, כי יש דברים שהם רק שלנו..
יחד עם זאת, אנחנו חייבים מדי פעם להסתכל על התמונות שלנו מנקודת מבט של בוחן, למצוא את הטוב שבתמונות ולהבין למה הוא עובד, ולחפש את השגיאות בתמונות כדי להבין את ההשפעה שלהם כדי שניתן יהיה לשפר את העבודה שלנו בפעמים הבאות.

עלינו לבחון את התמונות מנקודת מבט אובייקטיבית, ולשאול את עצמנו מהו הנושא והאם הוא ברור לצופה, לבחון האם נקודת המבט שלנו אכן יוצרת אמירה, האם הסיפור שבתמונה חזק, האם הקומפוזיציה, הזווית והתאורה טובים ועוד…

כך או כך, יהיה לכם קשה מאוד להתקדם בצילום ולשפר את העבודה שלכם אם לא תדעו לבקר את התמונות שלכם בצורה ראויה.

הנה שיעור ממש חשוב שייתן לכם 6 דרכים למתן ביקורת עצמית יעילה על הצילום שלכם.

טעות מס' 14: לא מתקרבים מספיק לנושאי הצילום.

צילום: רוברט קאפה.

הצלם רוברט קאפה אמר שאם התמונות שלכם לא טובות מספיק, זה סימן לכך שאתם לא קרובים מספיק, ואין ספק שהוא צדק..
אחת הטעויות הגדולות בצילום היא לא להתקרב מספיק לנושאי הצילום שלכם, ולרוב זה נובע מחוסר הבנה בסיסת של משמעות הסיפור והעומק הויזואלי שבתמונה.

אז נכון שהדבר הכי קל בעולם זה לסובב את טבעת הזום ולהתקרב לנושא שלנו מבלי להתקרב פיזית, אבל כשאנחנו עושים את זה אנחנו בעצם מצמצמים את שדה הראיה ומקטינים את העומק הויזואלי שבתמונה – ולא תמיד זה מה שאנחנו רוצים.
מה גם שקרבה לנושאי הצילום שלנו ימחישו את העובדה שהיינו קרובים ונוכחים בסיטואציה – מה שיחזק מאוד את הסיפור שבתמונה ויעצים אותו.

אז תתחילו להתקרב יותר לנושאים שלכם, נצלו יותר את הרגליים שלכם ואולי גם תרוויחו כמה שעות של כושר על הדרך 😊

טעות מס' 15: מצלמים תמיד מגובה העיניים.

והכוונה היא למובן המילולי של המשפט.

רוב הזמן אנחנו מסתכלים על העולם מאותו גובה, כך שזה מה שהמח שלנו מכיר ויודע..
אם גם בתמונות אנחנו ניתן לו את אותה זווית, אנחנו לא נחדש לו דבר.. אלא אם כן, זה ממש יצדיק את זה, כמו תמונה שבה אנחנו רוצים נקודת מבט של אדם ההולך ברחוב, למשל..

אז כדי לחדש למוחות הצופים בתמונות שלנו, וכדי לגרות אותם, וכדי להעצים את הרגש והתחושות בתמונות – אנחנו נרצה להשתמש בזוויות צילום ייחודיות.
עשו לכם תרגיל וקחו יום אחד שבו אתם תצלמו מכל זווית אפשרית, מלבד זווית אחת – זווית הראייה שלכם כשאתם במצב עמידה.

אה, וכנסו לפוסט הזה שיעזור לכם לעורר את היצירתיות בעזרת נקודות מבט ייחודיות.

טעות מס' 16: חושבים שעיבוד זו מילה גסה.

תמיד שואלים אותי אם התמונות שלי עברו עיבוד, וכמעט רוב הזמן אנשים מגיבים לכך בפליאה. שכן, אם מעבדים את התמונות אז מאבדים את הצילום..

אז הרשו לי לתקן אתכם – אתם ממש לא חייבים לאבד את התמונות שלכם. עיבוד הוא לאו דווקא שינוי מהותי של התמונות שלכם – וגם אם כן, זה בסדר, כל עוד זו האמנות שלכם.. אבל כאן אתם יכולים לחלוק ולשאול איפה עובר הגבול בין צילום לאמנות דיגיטלית..

בעידן סרטי הצילום, כשלא היו מצלמות דיגיטליות, אנשים היו מעבדים את התמונות במעבדה, עם כימיקלים וריח (מדהים, חייב לציין), ועם חושך מוחלט (למעט צילום בשחור לבן שאפשר עבודה עם נורה אדומה), כאשר רק התמונה גלויה לעיניהם דרך המגדל.
שם הם היו עושים הכל.
כן, הכל..

הם היו מבהירים ומכהים את התמונות, עובדים על אזורים, מחדדים, מוסיפים קונטרסט, מעלימים אובייקטים, מוסיפים אובייקטים ועוד הרבה דברים שמוכרים לכם היום בעידן הפוטושופ.
כמובן שמה שלוקח לנו לעשות היום ב-10 דקות, תורגם ל-10 שעות מעבדה בערך.

בשורה התחתונה, עיבוד הוא חלק בלתי נפרד מהצילום עוד מיום היווסדו של הצילום, אז אל תחששו לעבד את התמונות שלכם, אך חשוב מאוד שתשמרו על רגישות בעיבוד – מה שמביא אותי לכתוב את הסעיף הבא..

טעות מס' 17: מעבדים את התמונה באופן מוגזם.

צילום: יהודית גרמי. עיבוד: טל ניניו.

העיבוד הדיגיטלי הגיע אלינו יחד עם הופעתן של המצלמות הדיגיטליות ומאוד מהר תפס את מקומו בעולם. הוא הכניס לא מעט מטעמים לצילום וגם לא מעט חילוקי דעות על הקלות שבאפשרותנו לשנות את התמונות שלנו כהרף עין.

אז אכן, עיבוד תמונה יכול להיות קיצוני והוא יכול להיות מתון..
הוא יכול להיות עיבוד שמחזק את התוכן של התמונה, או כזה שעלול להרוס אותה..

אחת הטעויות החמורות ביותר שצלם יכול לעשות, זה לעבד את התמונות שלו יתר על המידה. אבל אין מה לעשות.. כולנו עברנו את תקופת ההתלהבות מיכולותיהן של לייטרום ופוטושופ האחיות (תרתי משמע 😉 ).
וכאן לגמרי אסור לנו להגזים, כי עיבוד יתר יכול רק להרוס.

כדי לקרוא עוד קצת על עיבוד תמונה (שאינו מוגזם) ועל הדרכים הנכונות לעבד תמונות, אתם מוזמנים להיכנס לכאן.

טעות מס' 18: עורכים בתוכנות פשוטות.

לא פעם ולא פעמיים סטודנטים שלי אמרו לי שהם מעבירים את התמונות לטלפון ועורכים אותם שם באפליקציה פשוטה. ואני תמיד שואל: למה?

תאמינו לי שאת התמונות שלכם אתם רוצים לראות על מסך גדול ולערוך אותן כמו שמגיע להן על ידי תוכנה מקצועית לעיבוד תמונות, כמו לייטרום ופוטושופ.

תעשו לעצמכם טובה, ותרכשו את 2 התוכנות האלה (בגרוש וחצי) ותערכו את התמונות שלכם כמו שמגיע להן. ולכם.

והנה המדריך המהיר לעיבוד תמונה בלייטרום שיעשה לכם היכרות זריזה וטובה עם התוכנה.
לכו ללמוד, אבל אל תשכחו לחזור 😛

טעות מס' 19: מסתמכים על העריכה ושמים פחות דגש על הצילום.

והנה הטעות הכי גדולה, שאולי בגללה הרבה אנשים חושבים שעיבוד תמונה זה עניין שלילי.

העיבוד לא אמור להחליף את הצילום שלכם, ולא לתקן את השגיאות שלכם – למרות שבהרבה מקרים הוא יכול לעשות את זה.
אל תשכחו שבסופו של יום – אתם צלמים! וככאלה, אתם צריכים להיות נאמנים לאמנות שלכם וליצור אותה דרך המצלמה. העיבוד הוא השלב שיבוא אחר כך על מנת לחזק את האמירה והסיפור ולפעמים גם לנקות לכלוך או מפגעים.

מה גם, שהרבה יותר כיף לבלות זמן איכות עם המצלמה מאשר עם המחשב.

טעות מס' 20: לא לוקחים השראה.

צילום: יוג'ין סמית'.

לא משנה מה טיב הציוד שלנו או כמה עדשות יש ברשותנו, בסוף – כל אחד מאיתנו עלול למצוא את עצמו חסר השראה. הרי לכל אחד מאיתנו קרה שהוא מתחיל להשתעמם מהתמונות שלו, וזה בדיוק הזמן לחדש ולהתחדש.

תעקבו אחרי צלמים שאתם אוהבים ומעריכים, ותלמדו מהם. תשאבו מהם השראה לרעיונות חדשים ויצירתיים, ותשתדלו לא להעתיק.

השראה ניתן לקבל גם ממקורות אחרים כמו ציור, מוסיקה או סרטים, כך שתהיו יצירתיים גם בעניין הזה.

הנה 6 דרכים פשוטות ויעילות שיחזירו לכם את ההשראה בצילום.

טעות מס' 21: חוששים מ-ISO גבוה.

צילום: תומר אלמקייס.

משום מה, מסתובבת שמועה כזו בעולם שה-ISO סתם עושה הרבה רעש ושצריך להשתמש בו לעתים רחוקות אם בכלל..
הרבה צלמים חוששים ממנו, במיוחד כאלו שנמצאים בתחילת הדרך ושואפים לשלמות איכות התמונות. מה שצריך לדעת זה שלפעמים השאיפה לשלמות רק יכולה להזיק.. במיוחד, כאשר חושבים דברים לא נכונים.

אז שימוש ב-ISO גבוה היה אולי מילה גסה אם אנחנו מדברים על התקופות הראשונות של הצילום הדיגיטלי, לפני כל החידושים הגדולים. כיום, המצלמות מגיעות ברגישויות מאוד גבוהות עם כמות רעשים מינימאלית שלא תהרוס לכם את התמונות אם אתם תעבדו נכון.

כך או כך, לא לחינם קיים ה-ISO במצלמה, ולא לחינם הוא חלק בלתי נפרד מהשילוש הקדוש של החשיפה, הוא כאן כדי לתמוך בנו כאשר מצבי התאורה קשים ולא ניתן יהיה לצלם את מה שאנחנו רוצים ללא עזרתו.

אז תרגישו חופשי להשתמש באיזו כשצריך.
מתי צריך ואיך? את זה תוכלו להמשיך ולקרוא כאן 🙂

טעות מס' 22: לשכוח לשנות את נתוני המצלמה מיום צילומים קודם.

זו טעות של צלמים מתחילים!!

זה יכול להיות מלחיץ שפתאום משהו בחשיפה משתבש ואנחנו לא מבינים למה. הרבה פעמים אנשים מתקשרים אליי בלחץ באמצע צילומים ואומרים לי שיש בעיה בחשיפה או שהמצלמה מצלמת בדיליי וכדו'.. בדרך כלל אני מבין מיד את הבעיה, כי בינינו? אין משהו שלא עברתי..

אז קרה לי שהשארתי את ה-ISO גבוה מאוד מיום צילומים קודם ולקח לי זמן להבין מה הבעיה.
קרה לי גם שהעברתי את ה-ISO לאוטומט בטעות, וכשאני לא יודע שעשיתי את זה, זה יכול להיות מתסכל כשבמשך שעה אני מנסה לצלם בחשיפה טובה ולא מצליח.
קרה לי גם שהפלאש עבר בטעות למצב של תיקון עיניים אדומות, ואז נוצר לי דיליי רציני בין הלחיצה ועד לצילום עצמו..

אבל אתם יודעים מה טוב בזה? שאלו טעויות שקורות רק פעם אחת בחיים!

טעות מס' 23: מפחדים מתאורה קשה.

צילום: תומר אלמקייס.

תמיד כשאני מדבר על תאורה, יש אלו שחוששים מלצלם בתאורה קשה. כך הם מוצאים את עצמם מוגבלים בשעות בצילום או הלוקיישנים.

תאורה קשה היא באמת לא כזו מפחידה כמו שלפעמים עושים ממנה. היא יכולה להוסיף לנו המון עומק לתמונות שלנו, להפוך את הסיפורים שלנו לחזקים יותר, להוסיף דרמה ולתמוך בנושא.
אל תפספסו אותה!

הנה פוסט שיעזור לכם להבין כמה דברים על תאורה.

טעות מס' 24: חושבים שצללים זה דבר שלילי.

צילום: תומר אלמקייס.

לפני שאסביר לכם למה, אני רק אומר לכם שהצל הוא החבר הכי טוב שלכם! ואם הוא לא ככה, אז תתחילו להתיידד איתו כי הוא יעזור לכם הרבה.

אני יכול להבין למה רבים מכם אולי חוששים ממנו או מעדיפים להימנע ממנו. זה בדרך כלל מכיוון שבתאורה רכה ומפוזרת יותר קל לנו להתמודד עם האור ועם החשיפה, בעוד שבתאורה קשה, אנחנו צריכים "להילחם" יותר על ההחלטות שלנו ולפעמים גם להתפשר.

אבל מי אמר שזה דבר רע?

צללים יוסיפו לעומק הויזואלי של התמונה ושל הנושאים שלכם, ייתנו אשליה אופטית של תמונה חדה יותר וידגישו מרקמים.
מה שכן – שימוש בצללים ובתאורה קשה, דורשים קצת יותר הבנה באור ויכולת הבחנה טובה בין אור לצל.

החדשות הטובות הן שזה משהו שכל אחד יכול לרכוש, רק אם ירצה.
אז בואו לגלות כיצד שימוש מושכל בצללים יעזור לכם ליצור תמונות דרמטיות ומעניינות יותר.

טעות מס' 25: לא משתפים את התמונות.

למה אנחנו בעצם יוצרים את התמונות שאנחנו מצלמים? בפועל, אנחנו יוצרים את התמונות בשביל האמנות שלנו, בשביל הנפש שלנו.
לפעמים, יש יצירות שנשארות במגירה כי אנחנו רוצים אותן רק לעצמנו, וזה בסדר גמור ויש בזה אפילו קצת כיף.. אבל רוב הזמן אנחנו נרצה שאנשים ייחשפו לעבודות שלנו, שיקשיבו למה שיש לנו לומר.. ואת האמת שאנחנו גם רוצים להקשיב למה שיש להם לומר.

ישנן כל כך הרבה אפשרויות היום.. בפייסבוק בקבוצות הצילום השונות (גם לנו יש אחת. מוזמנים.), באינסטגרם ובפורומי צילום למיניהם. כמובן שגם תערוכות באות בחשבון.. פשוט תשוטטו ברשת ותמצאו לא מעט אופציות לשיתוף האמנות שלכם ולקבלת ביקורת בונה עליהן.

סיכום

האמת היא שהתכנון שלי היה לכתוב פוסט אחד המכיל 100 טעויות, אבל החיים תכננו אחרת והתגליתי כטיפוס שמאוד אוהב לדבר. לפיכך, החלטתי לחלק את הפוסט הזה ל-4 חלקים, שכולן יחד יכילו את 100 הטעויות שכל צלם צריך לעבור כדי להיות צלם.

אז בפעם הבאה שניפגש כאן, אני אציג לכם 25 טעויות נוספות שכל צלם חייב לעשות כדי להיות צלם.
לבינתיים, הישארו טובים 😊

חברים, בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכם באופן אישי שאתם כאן, קוראים, לומדים ומשתפים. בזכותכם הגענו היום לפוסט ה-100 שבבלוג וזה באמת אחד הדברים היותר מרגשים בתולדות הבלוג.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

קורסי צילום ועיבוד תמונה בנקודת מבט:

11יול

כך חוסר פוקוס מכוון ומושכל ישנה את הדרך שבה אתם מצלמים

מאת studioRL טיפים לצילום,יסודות הצילום,עומק שדה,פוקוס

בפועל, מי שאמר לכם את זה לא טעה. פוקוס הוא עניין די בסיסי בתמונות שלנו, כי אחרת -ברוב המקרים- לא תהיה לעין נקודה לאחיזה.
יחד עם זאת, אם אתם מצלמים כבר כמה שנים, אתם צריכים לדעת שחוקי הצילום השונים הם סוג של המלצה חשובה. שזה אומר שאנחנו צריכים להקשיב להם, אבל לא ללכת שבי אחריהם ואפילו לחפש הזדמנויות "שוות" לשבור אותם.

כשם שאתם שוברים את חוק השלישים ו/או כשם שאתם יוצרים תמונות עם חשיפת יתר או חשיפת יתר מכוונות, כך אתם יכולים להשתמש בחוסר פוקוס או בעומק שדה מינימאלי ככלי שישנה את צורת החשיבה שלכם ויוסיף לכם עוד משהו חשוב לראש הצלם שלכם.

אז רגע לפני שאתם מתעלמים מכל מה שלמדתם על פוקוס ועל מערכת הפוקוס האוטומטית, עליי לציין שהפוסט הזה לא נכתב כהמלצה להפסיק להתייחס לפוקוס שלכם. למען הסר ספק – חוסר פוקוס יכול להרוס את התמונות שלכם, אבל חוסר פוקוס מכוון עשוי להוסיף לכם תבלין ייחודי מאוד למנה שלכם.

אז כמו בכל דבר, אם יש לכם סיבה – תעשו. אם אין סיבה – אין צורך.

הפעם אני רוצה לשתף אתכם איך הליכה נגד המוסכמות המקובלות יכולה לשפר את התמונות שלכם, את סגנון הצילום שלכם ואת היצירתיות הנלווית אליהן.

תאהבו את הבוקה, אך תשתמשו בה בחוכמה

על המושג בוקה (Bokeh) בטח כולכם שמעתם ואני יכול לנחש גם שלחלקכם ישנו איזשהו חלום לא מוגשם לבוקה מהאגדות..
ואני יכול לנחש גם שחלקכם מוכנים לשים אלפי שקלים כדי לרכוש עדשה שתספק לכם את התוצאה הזו.

אז רגע לפני שאסביר לכם בדיוק איך לנצל את העדשה שלכם, כך שתוכלו להגיע לבוקה הכי מושלמת שהיא יודעת לתת, אנחנו נבין רגע מה זה בכלל בוקה.

מקור המילה בוקה (Bokeh) הוא בשפה היפנית והפירוש שלה הוא "טשטוש". זאת אומרת שמבחינה טכנית, כל חלק בתמונה שאינו בפוקוס נחשב כבוקה.
בשנים האחרונות המילה הזו התגלגלה ואנשים נוטים יותר לייחס את המילה הזו לצורות של בוקה מסוימות שיוצרות עיגולים של אור ברקע. בדרך כלל בתוצאה כזו מדובר בעומק שדה רדוד מאוד שהעלים יכולת זיהוי של האובייקטים הקיימים ברקע.

דבר נוסף, לרוב מתייחסים לבוקה כרקע מאחורי הנושא, אך בוקה יכול להופיע גם מלפני הנושא.

בוקה טובה (כן, "בוקה" זה נקבה) זה משהו שאתם צריכים לשאוף להגיע אליו כאשר אתם מצלמים עם עומק שדה קטן.
בגלל שחלקכם צלמים מתחילים ואולי המושג "עומק שדה" קיים אצלכם רק בהבנה הבסיסית שלו, אז אני אחזור רגע לבסיס ואחזק אותו.

המונח "עומק שדה" מתייחס לאזורים בתמונה שנמצאים בפוקוס. זאת אומרת שתמונה עם עומק שדה גדול זו תמונה שבה ייראו הרבה פרטים, יהיו פחות אזורים מטושטשים או שלא יהיו אזורים מטושטשים כלל.
לעומת זאת, בתמונה עם עומק שדה קטן יראו פרטים בודדים או פרט בודד, וכל שאר התמונה תהיה מחוסרת פוקוס, כך שאזורים מסוימים כמו רקע או חזית יהפכו להיות מטושטשים.

כאשר אנחנו משתמשים בעומק שדה קטן, היתרון הגדול ביותר שלנו הוא היכולת לבודד את הנושא שלנו מהרקע ולהדגיש אותו. לדוגמא, אם אתם מצלמים אדם ברחוב, אתם יכולים לצלם אותו עם עומק שדה גדול, אבל זה יתאים למצבים שאתם מקשרים את הנושא לסביבה שלו.

מצד שני, אתם יכולים לצלם אותו עם עומק שדה קטן, לטשטש את שאר האנשים ולהדגיש אותו מכל הסביבה שלו.

אז איך להפריד את הנושא מהרקע?

עומק השדה מושפע מ-2 גורמים עיקריים:

1. מפתח הצמצם.
ככל שהצמצם יהיה פתוח יותר, כך עומק השדה יהיה קטן יותר ולהיפך.

2. אורך המוקד.
ככל שאורך המוקד יהיה ארוך יותר (עדשת טלה), כך עומק השדה יהיה קטן יותר.
ככל שאורך המוקד יהיה קצר יותר (עדשה רחבה), כל עומק השדה יהיה גדול יותר.

מידת הטשטוש של הרקע (עוצמת הבוקה) מושפעות מ-2 גורמים נוספים:

1. המרחק בין המצלמה לנושא.
ככל שתהיו קרובים יותר לנושא שלכם, כך עומק השדה יהיה קטן יותר והרקע יהיה מטושטש יותר. ולהיפך..
זו בדיוק הסיבה שבצילומי מאקרו לא ניתן להגיע לעומקי שדה גדולים בגלל הקרבה הגדולה לנושאי הצילום.

2. המרחק בין הנושא לרקע.
ככל שהרקע יהיה רחוק יותר מהנושא שלכם, כך יהיה אפשר לטשטש אותו יותר. ולהיפך כמובן..

אז תעשו 1+1 ועכשיו אתם יודעים שאם אתם תתקרבו פיזית לנושא שלכם, תהיה לכך השפעה מאוד גדולה על רמת הטשטוש של הרקע. אם תוסיפו לכך צמצם פתוח, אז תשדרגו את הבוקה פי כמה וכמה. רוצים בוקה מרוחה במיוחד? צלמו בדיוק אותו דבר רק עם עדשת טלה (עדשה 85 מ"מ זה די מספק).
נסו את כל זה עם עדשת מאקרו, אז בכלל…

בפסקה הנ"ל אתם בעצם השתמשתם בכל הגורמים האפשריים על מנת להקטין את עומק השדה שלכם ולשלוט ברמת הטשטוש שבתמונה. כעת, תוכלו לשדרג יותר את רמת הטשטוש על ידי סגירת צמצם. לעתים, סגירת צמצם אפילו בסטופ אחד, תניב לנו בוקה שתתאים יותר לתמונה שאנחנו רואים בראש.
כדי לראות את ההבדלים השונים, אתם יכולים לעשות לעצמכם תרגיל ובו תצלמו כמו בדוגמא שלמעלה, אך בכל פעם תסגרו מעט את הצמצם. לאחר מכן, תסתכלו בתמונות ותראו את ההבדלים ברקע.

התמונות הבאות הן דוגמא מעולה לכך. בסך הכל חלון שבור עם תריס מאחוריו, אבל שימו לב למה שהשינויים בצמצם עשו..

איזו תמונה הכי אהבתם?
אני בחרתי את זו שצולמה בצמצם 4.. שם הטשטוש של התריס יצא בדיוק כמו שרציתי. לא יותר מדי בולט ולא מטושטש מדי.

כדי ללמוד עוד קצת על עומק שדה, אתם מוזמנים לקרוא על 5 הגורמים המשפיעים על עומק השדה.

רעידות מצלמה מכוונות

כן, שמעתם נכון.
סליחה, קראתם.

עד עכשיו דיברנו על הדרך המסורתית והמקובלת לטשטש אזורים בתמונה. במצב הזה, כל עוד יש לכם אזור קטן של פוקוס אתם יכולים להיות רגועים. יחסית.

אבל..

ישנן דרכים אחרות, יצירתיות אף יותר, להשתמש בטשטוש.. אחת מהן זו הרעדה מכוונת של המצלמה. למרות (ואולי בגלל) כל מה ששמעתם על חצובות, שלט רחוק ועדשות עם מייצב תמונה, זו ההזדמנות לנסות ולגלות איך העניינים יכולים להסתדר גם אחרת.

עכשיו זה לא אומר שמהיום אתם מוותרים על חצובה או יציבות בתמונות שלכם.. זה פשוט אומר שבסיטואציות מסוימות, רעידות מצלמות מכוונות יכולות להפוך סיטואציה ריאליסטית לסיטואציה ציורית, אבל זה ידרוש מכם מעט תרגול.

בתמונה הנ"ל השתמשתי במהירות תריס איטית למשך זמן של 2 שניות. במהלך החשיפה החזקתי את המצלמה ביד אחת ונתתי לרעידות הטבעיות של הידיים שלי לעשות את העבודה.

דבר שחשוב לשים לב אליו זה לגבול הדק שעובר בין תמונה מטושטשת שנראית כטעות, לבין תמונה מטושטשת שנראית יצירת אמנות.
אז אם התמונה שלכם יצאה מטושטשת בטעות, זו לא תמיד תהיה סיבה טובה להפוך אותה לתמונה טובה 😉

אתם יכולים לנסות גם בדרך אחרת ולהזיז את המצלמה ימינה / שמאלה / למעלה / למטה בזמן החשיפה.. תופתעו לגלות שפתאום אתם יודעים לצייר 🙂

נושאים בתנועה

אני מקווה שלקחתם את העצה שלי ולא נפרדתם מהחצובה שלכם, כי בשיטה הבאה אנחנו נצטרך אותה.. או משהו שדומה לה.
בשיטה זו אנחנו בעצם מורחים אובייקטים מסוימים, בעוד אובייקטים אחרים נשארים חדים.
וזו, חברים, אחת הדרכים הטובות לצלם תמונות מוצלחות!

מה שצריך לדעת לפני שניגשים לעבודה זה שכל עוד יש לנו אובייקט אחד שאותו אנחנו רוצים חד / ללא מריחה, אז אנחנו צריכים שהמצלמה תהיה יציבה. דהיינו – חצובה.

עכשיו לסיטואציה.
נניח שאתם רוצים לבודד אדם אחד בקהל. אתם יכולים לבקש ממישהו לעמוד במקום אחד ולא לזוז, בעוד כל הקהל נמצא בתנועה, או שאתם יכולים למצוא מישהו שיושב בשקט וקורא ספר או אדם שנשען על קיר ומחכה.

כשהמצלמה על החצובה, מצאו את הקומפוזיציה המתאימה לכם ותוודאו שיש מספיק תנועה שנכנסת לפריים. הגדירו את מהירות התריס למשך זמן של שנייה או יותר (או פחות. תלוי מהי רמת המריחה שתרצו לקבל וכמובן שגם תלוי במהירות המצולמים).
רצוי לצלם עם טיימר או שלט רחוק, כדי לשמור על חדות מלאה בנושא שלנו.

התוצאה שתתקבל היא תוצאה שבה הסביבה והנושא שבחרתם יהיו חדים, אך כל האנשים שמסביב שנמצאים בתנועה יהיו מרוחים.

בטכניקה זו אתם יכולים להשתמש בכל דבר שתרצו לצלם נושאים בתנועה, רוח בעצים, גלים בים, אבל תזכרו שכדי לעשות חשיפה ארוכה אתם צריכים לצלם בתאורה חלשה. אם תרצו בכל זאת לצלם באור יום, אז תוכלו להרכיב פילטר ND שמשמש כמעין "משקפי שמש" לעדשה על מנת להכניס פחות אור ולדמות מצב של תאורה חלשה לצרכים של חשיפות ארוכות.

מיקוד רך

מיקוד רך – הכוונה לפוקוס שהוא לא 100% ובשביל זה אנחנו נצטרך לעבוד על פוקוס ידני. בשימוש בטכניקה הזו אנחנו יכולים ליצור תמונות שמשרות רוך ורוגע ובהרבה מקרים גם ייקחו אותנו אחורה בזמן.

גם כאן ישנו הגבול הדק שעובר בין טעות לאמנות. אז תטשטשו עם רגש ותשמרו על פרטים בנושא שלכם.

לסיכום

טכניקות אלה שעליהן דיברנו היום, הן כל כך כיפיות..
בכל פעם שאתם מוצאים את עצמכם מחוסרי יצירתיות, פשוט תצאו מאזור הנוחות שלכם, תתנתקו רגע מכל המוסכמות המקובלות ונסו ליצור משהו שהוא רק שלכם. אני מבטיח לכם שמשם הדרך תהיה קצרה מאוד להחזיר את היצירתיות לחיים.

לעולם אל תחששו לנסות דברים חדשים שלא ניסיתם עד היום ותמיד תזכרו שלא נורא אם לא יצא טוב. בפעם הבאה ייצא יותר טוב 🙂

חברים, תודה רבה שנשארתם עד כאן.
אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים להגיב לנו כאן בתגובות וכמובן לשתף אותו לכל אלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם.
אם עדיין לא נרשמתם לעדכונים שלנו, זה הזמן לעשות את זה ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

בהזדמנות זו אני רוצה לברך את הבלוג שלנו שכפי ששמתם לב, בימים אלו עובר שינוי מהותי מ"בית הספר לצילום" ל"נקודת מבט – בית הספר לצילום" ומרחיב את כל פעילותו.

בין כל הרחבת הפעילות, נמצא גם (ובעיקר) הבלוג הזה שאתם קוראים כרגע וחלקכם אף עוקבים אחריו.

מיותר לציין כמה שעות עבודה מושקעות לצורך קיומו הפיזי של הבלוג ותחזוקתו.
אנחנו עושים את מירב המאמצים כדי שהבלוג הזה ימשיך להתקיים על הצד הטוב ביותר וייתן לכם מידע עשיר וענייני באופן שוטף.

אתם יכולים לקחת חלק בזה ולעזור לנו לעזור לכם 🙂
כל מה שאתם צריכים לעשות זה share אחד קטן לדף הפייסבוק שלכם. יותר מזה אנחנו לא צריכים..
אם אתם ממש רוצים להיות לארג'ים איתנו, אז בואו להיות חברים שלנו בדף הפייסבוק שלנו 😊

אז שוב תודה,
נתראה בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

10יונ

6 סיבות לכך שהתמונות שלכם לא מספיק בפוקוס ואיך תפתרו את זה

מאת studioRL טיפים לצילום,טכניקות צילום,פוקוס

באמת שאין דבר מתסכל יותר מלחזור הביתה מיום צילום ולגלות שחצי מהתמונות שלכם לא בפוקוס.

כשאתם מצלמים, אתם יכולים לעשות הרבה טעויות שלפעמים גם עשויות להיראות טוב למרות (ולפעמים בגלל) שהן טעויות, אבל חוסר פוקוס לרוב ייראה רע, אלא אם כן מדובר בעניין אמנותי שלשמו התכנסתם.

פוקוס הוא אחד הדברים החשובים בצילום. עם הזמן הטכנולוגיה מתפתחת וענייני הפוקוס הופכים למורכבים ומסבכים יותר מיום ליום עם אפשרויות רבות כל כך שעומדות לרשותנו.

אז אם קיימת מערכת פוקוס אוטומטית כל כך חכמה במצלמות שלנו, למה לא הכל מושלם? למה בכל זאת אנחנו נמצא את עצמנו הרבה פעמים נטולי פוקוס בכלל?

אז קודם כל, העובדה שיש לנו פוקוס אוטומטי זה לא אומר בהכרח שהפוקוס נעשה אוטומטית. עדיין יש לנו את הבחירות של איפה, כמה, למה ואיך..
המצלמה נותנת לנו לא מעט כלים, אבל אנחנו צריכים להכיר את כל הכלים שיש לנו כדי שנדע במה לבחור, מתי לבחור, למה לבחור וכדו'.

היום אני אתכם כדי לסקור 6 תרחישים אפשריים שעלולים לגרום לתמונות שלכם לצאת מפוקוס. אם תמנעו מכל אותם המצבים, אתם תוכלו לצלם את התמונות החדות שתמיד רציתם.

1. עדשה לא מכוילת.

באופן כללי, אם אתם משתמשים במערכת הפוקוס האוטומטית של המצלמה והעדשה שלכם, אז העדשה שלכם צריכה להיות מכוילת לגוף המצלמה. אם יש לכם מספר עדשות, אז כולן צריכות להיות מכוילות לגוף המצלמה. אם יש לכם גם מספר מצלמות, אז כל העדשות צריכות להיות מכוילות לכל מצלמה.

לפני שאתם ממהרים לנסוע למעבדה ולשלם על זה לא מעט כסף, אתם צריכים לדעת שאתם יכולים לכייל את העדשות שלכם דרך גוף המצלמה. אם תעשו את זה עבור כל העדשות שלכם, מובטחות לכם תמונות חדות לאין ערוך גם בצמצמים פתוחים מאוד!

והנה 2 חבר'ה אלופים שב-4:30 דקות יסבירו לכם איך לכייל את העדשות שלכם כמו שצריך:

2. הגדרות פוקוס אוטומטי שגויות.

פוקוס אוטומטי הוא בהחלט אחד מפלאי הצילום המודרני ואין שום סיבה שצריכה לגרום לנו לא ללמוד להשתמש בו כראוי.

אם תחזרו לימי הצילום האנלוגי, אתם תגיעו לימים שבהם הפוקוס נעשה בצורה ידנית בלבד והקשה מאוד על הצלמים שפספסו לא מעט את הפוקוס בתמונות שלהם, בייחוד כאשר הנושא שלהם היה בתנועה.

לפני מספר ימים נתקלתי בשאלה באחת מקבוצות הצילום שבפייסבוק, כאשר מישהו ציין את העובדה שהוא מצלם רוב הזמן בפוקוס ידני ושאל אם הוא עובד נכון או לא?
אז לפני הכל, אתם צריכים לדעת שחלק גדול ממחיר העדשה שלכם זה מנוע הפוקוס המהיר והחכם. אם הוצאתם עליו כל כך הרבה כסף, אז למה לא להשתמש בו? או למה לא ללמוד להשתמש בו ולנצל אותו כהוגן?

אז יש הרבה שחושבים שלצלם עם פוקוס ידני זה שווה ערך לצילום במצב ידני (M) במצלמה.
זאת אומרת – עם הרבה יותר שליטה. זאת אומרת – מקצועי יותר.
אז זהו, שלא..

מערכת הפוקוס האוטומטית שבמצלמה שלכם היא מערכת מאוד מאוד חכמה ויש בתוכה לא מעט הגדרות שאם אתם תכירו אותן ותדעו מתי להשתמש בכל אחת מהן, אתם תוכלו לשפר את הפוקוס בתמונות שלכם בצורה מאוד משמעותית!

למעשה, כאשר מדובר בפוקוס אוטומטי, אתם יכולים להיות במצב של פוקוס ננעל (AF-S – בניקון / One shot – בקנון) המיועד לאובייקטים סטטיים שאינם בתנועה, ואתם יכולים להיות על מצב פוקוס עוקב (AF-C – בניקון / AI SERVO – בקנון) המיועד לנושאים שבתנועה.

בנוסף, לכל אחת מהתכונות האלה, יש תתי הגדרות המתאימות לצרכים שלכם, להרגלים שלכם ולסיטואציות שאותן אתם מצלמים.

ההבדל העיקרי בין 2 המצבים הוא שבמצב פוקוס ננעל, אתם מבצעים את הפוקוס על ידי חצי לחיצה או על ידי לחצן הפוקוס האחורי (הרחבה בסעיף הבא) והפוקוס פשוט ננעל לפי מרחק מסוים וזהו. הוא לא יזוז לכם יותר עד שתבצעו פוקוס מחדש.
במצב של פוקוס עוקב מדובר בפוקוס שהוא רציף, כך שהוא פשוט יעקוב אחר הנושא שבתנועה וישמור עליו בפוקוס לאורך כל הדרך (כל עוד האצבע לוחצת על הכפתור, כמובן) מבלי שתצטרכו לבצע פוקוס בכל פעם מחדש.

אז אם אתם מוצאים חלק מהצילום שלכם לא בפוקוס, כנראה שאתם לא נמצאים על ההגדרה המתאימה לסיטואציה.

אם כך, אז למה לא להשתמש תמיד בפוקוס עוקב ולהישאר רגועים?
מכיוון שבפוקוס עוקב, המנוע תמיד מחפש לזוז, כך שאם הוא על אובייקט סטטי אתם עלולים לפספס את הפוקוס.

כדי לשלוט יותר במערכת הפוקוס האוטומטית של המצלמה שלכם, אני ממליץ לכם לקרוא על 10 הטכניקות שיעזרו לכם להיכנס לפוקוס ולצלם תמונות חדות יותר באמצעות קביעת הפוקוס במצלמה.

3. השתמשו בלחצן הפוקוס האחורי (Back – Button).

לא כולם מודעים אליו, אבל הוא קיים בכל מצלמה שקצת מכבדת את עצמה. באלה שהוא לא קיים בהן, אך עדיין קצת מכבדות את עצמן, ניתן להגדיר לחצן אחר שיעשה את העבודה.

לחצן הפוקוס האחורי נמצא מאחורי המצלמה במקום המתאים ללחיצה על ידי האגודל והתפקיד שלו הוא ליצור הפרדה מוחלטת בין פעולת הפוקוס לפעולת הצילום.

אתם בטח שואלים את עצמכם למה צריך את זה? הרי רובכם התרגלתם לבצע את הפוקוס בחצי לחיצה דרך כפתור הצילום ומיד לאחר מכן לצלם את התמונה, אז למה צריך להפעיל 2 אצבעות במקום אצבע אחת?

כמו שאמרתי קודם, לחצן הפוקוס האחורי ייצור הפרדה מוחלטת מכפתור הצילום, כך שהפוקוס שלכם יהיה הרבה יותר בשליטה. זה מתאים במיוחד לעבודה עם פוקוס עוקב כאשר הנושא שלכם נמצא בתנועה.
במצב הזה, אתם לא תהיו מחויבים לצלם רצף של תמונות כדי לתפוס את הרגע המכריע, אתם פשוט תצטרכו ללחוץ על הפוקוס באצבע אחת ולצלם באצבע אחרת רק כאשר הרגע שאתם רוצים מופיע לנגד עיניכם.

אני מזמין אתכם לקרוא כאן על לחצן הפוקוס האחורי שיעשה לכם חיים יפים יותר.

4. שימוש לא נכון בנקודות המיקוד.

Camera viewfinder – vector

סביר להניח שלמצלמה שלכם יש המון נקודות מיקוד. משהו שנע בין 11 ל-150 נקודות מיקוד ואף יותר מכך, בהתאם לדגם המצלמה שלכם.

אז הכל טוב ויפה, ונקודות המיקוד הן בהחלט כלי עזר מעניין, אבל לא תמיד הן יעבדו לכם כמו שצריך. למעשה, כל מה שאתם צריכים לדעת זה שנקודת הפוקוס הטובה והיעילה ביותר היא זו שנמצאת במרכז העינית שלכם.

בצילום באור יום, שימוש בנקודות הפוקוס הצדדיות יכולות להיות מועילות גם כן, אך ככל שהתאורה תהיה חלשה יותר, המצלמה תתקשה לבצע פוקוס כאשר נקודת הפוקוס לא נמצאת במרכז הפריים.

דבר נוסף שקורה לא מעט זה שאנחנו לפעמים שוכחים את נקודת הפוקוס בצדדים או שאפילו לוחצים בטעות על הג'ויסטיק ומזיזים אותה מבלי להתכוון. כשזה קורה, זו הדרך המדהימה ביותר לפספס את הפוקוס בתמונה שלכם.
פשוט תסתכלו תמיד על נקודת הפוקוס ותבינו אם היא נמצאת במקום שאתם רוצים. בחלק מהמצלמות ישנו כפתור המיועד לנעילת נקודת הפוקוס כדי שהיא לא תזוז שלא מרצונכם.

במצלמות המתקדמות ביותר, אלו שמצוידות במסך מגע, אתם יכולים ממש לגעת באזור שאתם רוצים לבצע פוקוס ולהתמקד עליו בקלות, ממש כמו שאתם עושים עם הטלפון שלכם.
זו בהחלט פריצת דרך נוספת בעולם הצילום הדיגיטלי 🙂

5. בצילום מבוקר, נסו להשתמש במסך המצלמה שלכם.

תמיד אני אומר שאין כמו צילום דרך עינית המצלמה. זו הדרך היעילה, המהירה והנוחה ביותר לצילום. מה שכן, אם אתם מצלמים נוף, סטודיו או כל דבר אחר שמצריך מכם צילום מבוקר והמצלמה שלכם ממילא יושבת על חצובה, אתם יכולים להשתמש במסך המצלמה שלכם ולבצע פוקוס בצורה מדויקת ביותר על ידי תצוגה גדולה יותר של התמונה שלכם, קרבה לפרטים הקטנים ווידוא שהכל חד כתער.

זהו פיצ'ר שימושי ביותר לצילומים מבוקרים. לימדו להשתמש בו ותשמרו על תמונות חדות להפליא.

6. כשצריך, היעזרו בפוקוס הידני.

כן, אני רציני. למרות כל מה שאמרתי בתחילת הפוסט.

אני עדיין עומד במילים שלי, אבל יש מצבים שבהם יהיה קשה למצלמה לבצע פוקוס (כמו בתנאים של תאורה חלשה) או שפשוט תרצו לקבוע את הפוקוס לפי מרחק היפרפוקאלי ולא לפי נושא מסוים , כמו בצילום נוף למשל, ואת זה אנחנו נצטרך לעשות עם פוקוס ידני בלבד.

בדיוק כמו מצבי הפוקוס האוטומטיים, גם כאן צריך לדעת מתי נכון להשתמש בפוקוס הידני. השימוש בפוקוס הידני מתאפשר בכל עדשה (בעזרת טבעת הפוקוס) והוא עשוי להביא לכם חוויות מדהימות לצילום שלכם.

הפוקוס הידני הוא דרך מעולה למקד את התמונות שלכם, החל ממצבים של חוסר באור ועד למצבים של צילום עם פוקוס מדויק ביותר.

בשורה התחתונה, לכל יצרנית מצלמה יש דרכים שונות לבצע פוקוס, וההגדרות עשויות להשתנות מיצרנית אחת לאחרת. לכן אתם צריכים לחפש את הדרכים היעילות ביותר לבצע פוקוס וזאת בהתאם למצלמה שאתם מחזיקים ביד.

סיכום

כשאין פוקוס, הנטייה של המון צלמים היא קודם כל להילחץ.
אבל רגע.. לכל דבר יש פתרון. רק צריך לעצור לרגע, להבין מהו ולתפעל אותו.
פוקוס הוא באמת אחד הגורמים הראשיים לתסכול אצל צלמים ולכן זהו נושא שחשוב להכיר על בוריו ולשלוט בו על כל היבטיו.

אם אתם עדיין לא מכירים את כל מצבי הפוקוס של המצלמה שלכם, אני מציע לכם להכיר אותם במהרה. אם זה לחפש את דגם המצלמה שלכם ביוטיוב יחד עם המילה Focus, ואם זה לפתוח את המדריך שקיבלתם עם המצלמה שלכם ופשוט ללמוד את ההגדרות ולדעת מה כל הגדרה עושה.
שילמתם המון כסף על הציוד שלכם, אז תשקיעו זמן בללמוד אותו!

חברים, תודה רבה שהייתם איתי גם הפעם. כרגיל, אתם מוזמנים לכתוב את דעתכם על הפוסט, לשאול שאלות, להביע דעה.
כמו כן, אתם מוזמנים לשתף את הפוסט בשמחה לכל מי שאתם חושבים שישמח לקרוא אותו.

אם עדיין לא נרשמתם לניוזלטר שלי, אתם מוזמנים לעשות זאת כעת ולהתעדכן על כל פוסט חדש שיוצא לאור.

אז נתראה בפוסט הבא : -)

1מאי

3 בעיות נפוצות של צלמים מתחילים והדרכים לפתור אותן

מאת studioRL טיפים לצילום,יסודות הצילום

כשאתם רק נכנסים לעולם הצילום, אתם עדיין לא מבינים במושגים בסיסיים כמו חשיפה וסביר להניח שמצב הצילום המועדף עליכם יהיה מצב צילום אוטומטי שבו המצלמה היא זו ששולטת עליכם ולא אתם עליה.

במצב האוטומטי, המצלמה אולי תצלם לכם תמונות סבירות, אבל לא תהיה לכם את האפשרות להחליט על החשיפה האידיאלית עבורכם או עבור הסיטואציה שבה אתם נמצאים. אתם גם לא תוכלו לשלוט בעומק השדה, לא תוכלו לשלוט במריחה או הקפאה של תנועה או באיזון נכון של הצבעים בתמונה.

לאחר זמן מה אתם מגיעים לבד לאותה הנקודה שבה הצילום האוטומטי כבר לא מספק אתכם. זה הזמן שבו אתם צריכים לעצור ולקחת את הצילום שלכם מספר צעדים קדימה. במצב הזה אתם צריכים להבין כיצד עובדת המצלמה ומהם הגורמים לכל דבר.

מאז שאני כותב את הבלוג, אני נשאל בכל יום המון שאלות שלכאורה התשובות עליהן הן פשוטות, אבל צלם בתחילת דרכו עלול לראות את העניינים כמסובכים.

בפוסט הזה, ריכזתי עבורכם 3 בעיות נפוצות של צלמים מתחילים יחד עם הדרכים המקצועיות לפתרון שלהן. בעיות אלו הן בעיות יומיומיות שאני נשאל עליהם כמעט מדי יום, אז אני מקווה שהפוסט הזה יעזור לכם להבין את פני הדברים, להתגבר על המכשולים ולשפר את הצילום שלכם באופן משמעותי.

קריאה מהנה 🙂

בעיה מס' 1: "הצבעים בתמונה לא טובים".

צילום: תומר אלמקייס.

כשאנחנו נסתכל על אובייקט לבן בעיניים שלנו, אנחנו נראה אותו לבן. בעקבות כך כל הצבעים שבתמונה גם כן יהיו מאוזנים למעט מצבים של תאורות הצבועות באדום או בצבעים אחרים.
כאשר מדובר בצבעים המושפעים מהטמפרטורה של האור, העין תדע לסנן את הסטיות הצבעוניות באופן אוטומטי ובכך לגרום לנו לראות צבעים טובים ונקיים מסטיות של צבע.

הכל טוב ויפה עד שאנחנו מוציאים את המצלמה, מכיוון שבצילום לא כך הדבר.
סוג האור ובעיקר הטמפרטורה שלו יכולים לשנות באופן מהותי את הצבעים בתמונות שלכם וזאת למרות שבשבילכם זה נראה משהו מובן מאליו. זאת מכיוון שהעיניים שלנו יודעות שהן מביטות כרגע על קיר או חולצה לבנים והיא פשוט תאזן את הסטיות הצבעוניות בהתאם, ואין זה משנה אם אתם נמצאים כרגע בשמש, בצל, בשקיעה, בתוך הבית, תחת נורת לד או תחת נורת להט (טונגסטן). העין שלנו פשוט תדע להתמודד עם זה.

אז למה זה לא ככה במצלמה?

כי בפועל, הלבן תלוי נורא בטמפרטורת הצבע של האור. כך הצבעים שמלווים אותנו בשקיעה הם צבעים בגוונים חמים של כתום/אדום ולכן זה הצבע שישלוט על התמונות שלנו. כך גם בתאורות שהצבעים שלהם הם צבעים חמים כמו נורת הלהט.

לעומת זאת, בחוץ בצל, האור הוא בגוונים קרים ולכן הלבן יתקבל ככחול. תחת נורת הפלואורסצנט הלבן עלול להתקבל כירוק ולא כלבן.

אם לא שמתם לב לזה עד כה, כנראה שהמצלמה שלכם נמצאת על תכונה בשם Auto WB – שזה איזון לבן אוטומטי. במצב הזה המצלמה תעריך את הצבעים בסצנה שלכם, תמצא את הלבן ותאזן את כל הצבעים, כך שאתם תקבלו צבעים נקיים.

זה אומר שבתאורה המתאפיינת בצבעים חמים כמו בזמן שקיעה, אור נר או נורת להט, המצלמה תוסיף לתמונות את הגוון הכחול על מנת לאזן את הצבעים החמים.
כן, זה גם אומר שכאשר תצלמו בתאורה המתאפיינת בצבעים קרים כמו בשעה הכחולה (Blue Hour) או בצילום באור יום בצל, המצלמה תוסיף לכם את הצבע הצהוב וזאת על מנת לאזן את הצבע הכחול..

אז הכל טוב ויפה ויש לנו מצב אוטומטי שעובד מצוין בהרבה מצבים, אבל יחד עם זאת – לא תמיד הוא יידע להתמודד טוב עם התאורה הזמינה שלנו.
אז כמו שאתם לא רוצים לעבוד על מצב אוטומטי במצלמה, וכמו שאתם לא רוצים לתת למצלמה שלכם לבחור את סוג הפוקוס, או את כמות נקודות הפוקוס או היכן יהיה הפוקוס, כך אתם לא ממש רוצים לתת לה לקבוע את הצבעים שלכם. הרי בסצנות שבהן אין לבן בכלל, המצלמה עלולה להסתבך ולטעות בצבעים. בנוסף לכך, יש תאורות מסוימות שהמצלמה פשוט לא תצליח להתמודד עם הצבע שלהן באופן אוטומטי, כך שאתם תצטרכו "לעזור" לה.

מה גם שלא תמיד אתם תרצו לאזן את הצבע בתמונות. לפעמים אתם תרצו להוסיף אווירה לתמונה על ידי הוספת צבעים קרים או חמים.. וזה, רבותי, משהו שרק אתם יכולים לראות, לדעת ולעשות.
המצלמה תמיד תרצה לאזן את הצבע. אתם יכולים לראות בצבע גם את הפן האמנותי והיצירתי.

כך, אם אתם רוצים להדגיש את הצבעים הכתומים והאדומים כדי ליצור אווירה חמימה ונעימה, אתם יכולים לבחור במצב "מעונן" ב-WB ובכך "להערים" על המצלמה ולקבל צבעים חמים יותר במקום צבעים מאוזנים.

צילום: תומר אלמקייס.

אם אתם רוצים ליצור תמונה בצבעים קרים, אתם יכולים להגדיר את המצלמה שלכם על מצב של נורת להט ובכך "להערים" עליה שוב ולקבל צבעים קרים בתמונה.

צילום: תומר אלמקייס.

אתם יכולים גם ללכת צעד אחד קדימה ולקבוע את הצבעים בעצמכם על ידי שליטה במעלות הקלווין (K) אם זה קיים במצלמה שלכם. לצערי ולצערכם, במצלמות "כניסה" האות K לא קיימת ולכן תצטרכו להסתפק במצבים המובנים של המצלמה שזה כל הציורים של שמש, פלאש, צל, יום מעונן, טונגסטן, פלואורסצנט וכו'.

אם אתם רוצים ללמוד עוד על האיזון הלבן ולהעשיר את הידע שלכם בנושא, אתם מוזמנים לקרוא את המדריך המלא לאיזון הלבן.

בעיה מס' 2: "השמיים אינם כחולים כפי שראיתי במציאות".

צילום: תומר אלמקייס.

אם אתם מצלמים ביום בהיר, אז סביר להניח שאתם מצפים לקבל שמיים כחולים, אם אלו קיימים שם ואין שכבה של עננים המכסים אותם. הבעיה היא שבצילום אתם לא תמיד זוכים לקבל אותם כפי שאתם רואים אותם בעיניים שלכם.

הפתרון לזה תלוי בכם כמובן, והאמת היא שזה לא קשור לצבעים של התמונה כמו בסעיף הקודם (אולי קצת), אלא שהפעם זה קשור בעיקר לחשיפה.

אם אתם מצלמים בצהריים והתמונה שלכם מכילה גם שמיים וגם נושא שנמצא בקרקע ובצל, אז אתם תקבלו שמיים בגוון כחול בהיר מאוד או אפילו לבן. הסיבה לכך היא בגלל הטווח הדינמי המוגבל של המצלמה.

טווח דינמי הוא מושג שמתאר את היחסים שבין הפרטים הבהירים ביותר לפרטים הכהים ביותר שבתמונה. כאשר הטווח הדינאמי קטן, כמו באור יום ללא עננים כשהתאורה קונטראסטית מאוד, ההבדלים בין הבהיר ביותר לכהה ביותר יכולים להגיע לכ-12 סטופים.

לעומת זאת, ביום מעונן כשהתאורה מפוזרת והקונטראסט נמוך, ההבדל בין הבהיר ביותר לכהה ביותר יכול להיות רק כ-3 סטופים. מה שכן, ביום מעונן, אתם לא תקבלו שמיים כחולים.

הרעיון הוא פשוט מאוד. הטווח הדינאמי של המצלמה לא מתקרב אפילו לטווח הדינאמי שהעין שלנו מסוגלת לקלוט. זה דבר טוב ולא טוב, תלוי איך מסתכלים על זה.
בעיניי זה טוב מכיוון שאם המצלמה הייתה רואה כמו העין שלנו, אז החיים שלנו כצלמים היו משעממים מדי.

אז מה הפתרון?

אם אתם מצלמים בשעות הצהריים המוקדמות כשהשמש ממש מעל הראש שלכם, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הבעיה הזו היא פשוט לא לצלם תמונות שכוללות שמיים. ככל שהשמש תרד יותר, וככל שהיא תהיה פחות קרובה לפריים שלכם, אתם תקבלו שמיים כחולים עמוקים יותר.

צילום: תומר אלמקייס.

ניתן גם להרכיב על העדשה פילטר ND מדורג שהוא כהה בחלקו העליון ושקוף בחלקו התחתון, ממש כמו במשקפי שמש מדורגות. עם פילטר כזה אתם בעצם מכהים את השמיים ושומרים על הקרקע כמו שהוא.

ניתן גם להרכיב פילטר מקטב (פולרייזר) אשר יעמיק את הצבעים בשמיים וייתן להם גוון של כחול עמוק יותר. בלי קשר לנושא שלנו, פילטר כזה ייתן לכם גם אפשרויות נוספות כמו העלמת השתקפויות מזכוכיות או במצב של צילום של ים או אגם הוא פשוט ייתן לכם מים צלולים יותר.

פילטר מקטב למעשה בנוי מ-2 זכוכיות שניתן לסובב עד שמגיעים לתוצאה הרצויה (רואים הכל דרך עינית המצלמה) ואז לצלם את התמונה כפי שאתם רוצים אותה – למעשה, ברגע שאתם רואים שהשמיים כחולים.

כדי ללמוד עוד על שימוש מושכל בתאורה טבעית, אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט הזה.

בעיה מס' 3: "התמונות שלי בהירות מדי / התמונות שלי כהות מדי".

אחד הדברים שכל צלם מתחיל עושה זה לצלם במצב מדידת אור ממוצעת (Matrix בניקון / Evaluative בקנון). אם אתם לא יודעים על מה אני מדבר, אז כנראה שאתם משתמשים במצב הזה כי בדרך כלל זוהי ברירת המחדל של המצלמות.

מדידת אור בשיטה זו יכולה לעבוד נהדר במצבים מסוימים שבהם התמונה מכילה הרבה גווני ביניים ומעט מאוד שחורים ובהירים, או במצבים שבהם ישנה חלוקה שווה בין כהים לבהירים. במצבים אלו אתם תקבלו חשיפה טובה, אך במצבים אחרים כמו במצב שב-80% מהתמונה מדובר בצללים וב-20% האחרים מדובר באזורים בהירים (או להיפך), אתם עלולים למצוא את עצמכם עם חשיפה לא טובה.

אם כך, אתם ממש חייבים להבין בחשיפה ובמדידת אור גם במצב הזה, ואולי אפילו במיוחד במצב הזה מכיוון שהוא עלול להקשות עליכם הרבה יותר מאשר הוא יועיל לכם.

אז דמיינו לעצמכם מצב שבו אתם מצלמים בשלג כלה עם שמלה לבנה. במצב כזה, אם אתם תשתמשו במדידת אור ממוצעת, אתם תקבלו תמונה בגווני אפור, כך שהשלג לא יהיה לבן ואפילו לא קרוב לכך. זה קורה מכיוון שמבחינת המצלמה יש הרבה אור בתמונה והיא תרצה תמיד להביא את הלבן הזה להיות אפור (כי ככה לימדו אותה).

צילום: תומר אלמקייס

במצלמות מודרניות רבות (בעיקר במצלמות ביתיות, במצלמות דמוי SLR או במצלמות "כניסה") אתם תמצאו מצבים לצילום בשלג, כך שמראש המצלמה תדע להוסיף פיצוי חשיפה כדי שהשלג ייצא לבן, אבל כאן מדובר על מצבי סצנה אוטומטיים שבהם לא תהיה לכם כל שליטה על המתרחש.

דוגמא נוספת היא כאשר אתם מצלמים בסצנה קונטראסטית שבה חלקים מסוימים מהתמונה מוארים באור חזק ושאר החלקים אינם מוארים. בהנחה שאתם רוצים את הדגש על האזורים המוארים, אם תעבדו על מצב מדידה ממוצעת, אתם תקבלו תוצאה שבה האזורים הכהים הפכו להיות בגווני אפור והאזורים הבהירים הפכו לבהירים מדי עד כדי איבוד פרטים.

בכל המצבים, אתם תוכלו פשוט לפצות את החשיפה שלכם בפיצוי חשיפה חיובי או שלילי ובכך "לתקן" את החשיפה שהמצלמה רצתה להביא לכם, בין אם מדובר בצילום במצב צילום ידני (M) או במצב עדיפות צמצם או תריס.

צילום: תומר אלמקייס.

יכול להיות שייקח לכם מעט זמן לזהות סצנות שיהיו קשות עבור מד האור שלכם, אבל מתישהו ייפול לכם האסימון לגבי זה.

דוגמא נוספת שיכולה לבלבל אתכם היא צילום בהופעה. שם, כל האולם חשוך, אבל רק האזור של האמן על הבמה יהיה מואר, וגם אז האור יהיה נקודתי מאוד.

אסף אבידן. צילום: תומר אלמקייס.

אז מה הפיתרון? וכיצד ניתן להגיע לחשיפה טובה במצבים כאלו?

ההמלצה שלי היא (חד משמעית) להשתמש תמיד במדידת אור נקודתית (SPOT) ולקבוע את החשיפה שלכם לפי אזור שנראה קרוב ביותר לגוון אפור 18% (בעוצמת הבהירות וללא קשר לצבע שלו), שזהו הגוון האמצעי שבין לבן לשחור. כמובן שהאובייקט האפור הזה צריך להיות מואר באותו אור שמאיר את הנושא שלכם כי אחרת לא עשיתם שום דבר מועיל.

אם אין אובייקט כזה בסביבה, אז פשוט תמדדו אור מהנושא שלכם "ותתקנו" את החשיפה בהתאם לגוון שלו.

בפועל זה פשוט מאוד ולא אמור לסבך אתכם. כדי ללמוד עוד על מדידת אור, אתם מוזמנים לקרוא את המדריך המלא למדידת אור וחשיפה נכונה.

סיכום

מבחינה טכנית, הצילום מסתמך על מדע מדויק ופחות על ניסוי וטעייה. זאת אומרת שיש לכם את כל הדרכים להגיע לתוצאות מושלמות גם מבלי להסתכל במסך המצלמה כל שנייה. כצלמים, אנחנו לומדים כל הזמן דברים חדשים. אחרת לא היינו נמשכים לתחום שדורש למידה יומיומית.

זכרו, כי אם אתם עושים טעויות של צלמים מתחילים, זה לא כל כך נורא כי הרי מטעויות אנחנו למדים הכי טוב. רק תזכרו שאם עשיתם טעות, אתם חייבים לנסות להבין מהי הטעות וכיצד ניתן לפתור אותה כדי שבאמת תוכלו ללמוד ממנה ולא לחזור עליה בשנית.

חברים, תודה לכם ששוב קראתם אותי ואני באמת מקווה שהפוסט הזה היה יעיל עבורכם לפחות כמו הפוסטים הקודמים לו.
אני מזכיר לכם שמלבד הפוסט הזה יש לכם 77 פוסטים נוספים שתוכלו לקרוא כאן בבלוג הצילום שלי.
אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה לכל מי שימצא בו עניין דומה לשלכם. כמובן שאתם מוזמנים להגיב וגם לתת רעיונות לפוסטים הבאים.

הכירו את קורס הצילום למתחילים שלנו – לפרטים

נתראה בפוסט הבא 🙂

28ינו

שיטת האזורים בצילום: המדריך המלא למדידת אור וחשיפה נכונה

מאת studioRL חשיפה,מדידת אור,תאורה

אגלה לכם סוד – לאחרונה, כחלק מהפעילות הבלוגרית שלי, אני מוצא את עצמי מסתובב יותר בקבוצות הצילום השונות שבפייסבוק על מנת לזהות חסרים אצל צלמים ובכך לקבל השראות לפוסטים. אני חושב שאם אני מצליח להביא פוסט שיענה לכם על צורך עכשווי, זה יהיה מאוד מועיל.

אחת התופעות שאני חווה יותר מדי לאחרונה היא חוסר הידע והשליטה באחד מהנושאים החשובים ביותר בעולם הצילום – החשיפה. מרגע לרגע, אני מבין שהצילום הדיגיטלי שואב מאיתנו לאט לאט את ההנאה האמיתית שבצילום, את הצורך ליצור כאן ועכשיו, ובעיקר את ההערכה האמיתית למדיום הזה שעוזר לכל אחד ואחת מאיתנו בכל רגע נתון.

המצלמות המשוכללות, הקבצים מלאי המידע, תוכנות העריכה המטורפות ומפלצות המחשבים – כל אלו שיפרו באופן מהותי את מדיום הצילום שבשנים האחרונות קיבל תפנית חדה וחיובית (והיד עוד נטויה…).
יחד עם זאת, צלמים שבימים אלו צועדים את צעדיהם הראשונים בתחום, מקבלים את הצילום "על מגש של כסף", כאשר כבר אין דגש על נתונים בסיסיים כמו חשיפה נכונה או איזון לבן. הרי ממילא אפשר לצלם ב-RAW, וממילא אנחנו עורכים את התמונות, וממילא הקבצים מפוצצים במידע, וממילא עוד אלף ואחת סיבות שצלמים שנולדו לעידן הדיגיטלי יכולים לומר לכם על צילום לא נכון.

ולענייננו, נושא החשיפה הפך להיות למטריד בשנים האחרונות. מסכי המצלמות "החליפו" את מד האור שלא במתכוון, וצלמים רבים נוטים לאמץ את שיטת ה"צלם והבט במסך" מבלי להתייחס כלל למד האור (במקרה הטוב) ולעתים גם מבלי להכיר בו כלל (במקרה הרע).

אז מה שאתם הולכים לקרוא היום זה בעיקר מדריך טכני על חשיפה ומדידת אור וקצת רקע כללי על מנת שתבינו את הסיבות לכל דבר.
במהלך הפוסט אדבר על מושגים שחלקכם אולי לא מכירים, אז תשימו לב לקישורים חיצוניים שכנראה יסבירו לכם את מה שאתם צריכים.

קריאה מהנה 🙂

אז מהי חשיפה?

חשיפה היא סך כל הכמות האור המגיעה אל חיישן המצלמה או אל סרט הצילום (במצלמות FILM). החשיפה נקבעת על ידי ערכים מסוימים של מפתח צמצם, מהירות תריס ורגישות ה-ISO (עיינו בפוסט "השילוש הקדוש שכל צלם חייב להכיר"). ערכים אלו אינם קבועים והם עשויים להשתנות מרגע לרגע בהתאם לתנאים, לתאורה ולרצונות שלכם.
כמו כן, מכיוון שחשיפה היא סך הכמות הכללית של האור, אז זה אומר שאתם יכולים לצלם 2 תמונות בחשיפות זהות לחלוטין אך עם נתונים שונים לחלוטין.

התבלבלתם?
אז בואו נמשיך..

כאן, למעשה, אנחנו נכנסים לחוק הגומלין שמספר לנו שאת החשיפה אנחנו קובעים פעם אחת בהתאם לסיטואציה, ואנחנו יכולים לשמור עליה גם אם אנחנו מעוניינים לשנות נתונים במהלך הצילום.

לדוגמא, נניח שבסיטואציה מסוימת החלטתם שאתם רוצים לצלם עם צמצם F4, ומד האור הראה לכם שכנגד אתם צריכים מהירות תריס 1/400 (ב-ISO100 לצורך העניין) על מנת לקבל חשיפה טובה.
צילמתם, הבטתם בתמונה והחשיפה מעולה בדיוק כמו שתכננתם, אבל בא לכם לפתוח סטופ אחד בצמצם כדי ליצור עומק שדה רדוד יותר. במקרה כזה, אם פתחתם סטופ אחד בצמצם (מ-F4 ל- F2.8) אז כנגד, אתם צריכים להעלות את מהירות התריס בסטופ אחד (מ-1/400 ל-1/800) או להוריד את ערך ה-ISO בהתאם (אם אפשרי).

כך בעצם, אתם שיניתם את נתוני הצילום, אך שמרתם על החשיפה שלכם.

אפור 18%, מדידת אור ומה שביניהם

אתם לא באמת תבינו עד כמה אתם יכולים לשלוט במצלמה שלכם עד שתצאו מהמצב האוטומטי ותתחילו לצלם במצב צילום ידני – Manual. במצב זה אתם לוקחים את המושכות לידיים שלכם ובעצם נפתחת בפניכם האפשרות לשנות כל דבר ולהשתלט על הצילום. אתם תוכלו לבחור בין מצבי הפוקוס השונים, אתם תוכלו לקבל שליטה על האיזון הלבן (WB), וכמובן שאתם תקבלו שליטה מלאה על החשיפה שלכם – משהו שהמצלמה לא תמיד תדע לעשות כמוכם.

הסיבה לכך נובעת מהעובדה שמד האור שנמצא בתוך המצלמה מכוון להגיע לרמת בהירות ממוצעת (נקודת הכיול של מד האור) בלי קשר ובלי מודעות לרמת הבהירות האמיתית של הנושא.

הדבר מתבטא בעיקר כאשר אנחנו נצלם נושאים בהירים מאוד (ראו פוסט צילום בשלג), או כהים מאוד. במקרים אלו המצלמה תתרגם את הכהה למחסור באור וכתוצאה מכך היא תבהיר את התמונה (חשיפת יתר). את הלבן היא תתרגם להרבה אור וכתוצאה מכך היא תכהה את התמונה (חשיפת חסר).

אז איך באמת אתם יכולים לקחת את השליטה לידיים שלכם ולפצות על השגיאות של המצלמה?

ובכן, אם אתם מצלמים במצב אוטומטי/חצי אוטומטי כלשהו, אתם יכולים לעשות זאת על ידי כפתור "פיצוי חשיפה" (זה עם הסמל: -/+) ואם אתם מצלמים במצב ידני, אז תוכלו לעשות זאת על ידי שינוי ידני של הפרמטרים (צמצם, תריס, איזו).
כך או כך, באיזו דרך שתבחרו, אתם חייבים להבין איך מד האור עובד וללמוד להקשיב לו כי יש סיבה לכך שהוא קיים שם.

אם כן, הדבר הראשון שחשוב להבין הוא שמד האור מתייחס לעולם כגוונים של אפור. במילים אחרות, כעולם נטול צבעים.
כן, זה למרות שהמצלמה מצלמת תמונות צבעוניות.

דבר קריטי אחר שחשוב לדעת זה שכל אובייקט שתצלמו, בין אם הוא בהיר ובין אם הוא כהה, מד האור ירצה תמיד לעשות אותו אפור ממוצע – זה המכונה אפור 18%.

תזכרו ותרשמו את זה! זה פרט חשוב מאוד בתרבות הצילום ובקריירת הצילום שלכם.

אם נרצה או לא, כשאנחנו עובדים עם מד האור, אנחנו תמיד נחשוב לפי אפור 18% ונחליט אם אנחנו רוצים יותר או פחות. במילים אחרות, אם הסצנה שלכם מלאה באזורים בהירים כמו שלג או הרבה אנשים שלובשים חולצות לבנות, מד האור שלכם יתרגם את הלבן הזה לכמות גדולה של אור ויביא אותו להיות אפור 18% מכיוון שהוא לא ידע לעולם שמדובר בשלג או באנשים.
כך גם לגבי נושא כהה..

אז אמרנו שכאשר אנחנו מצלמים במצב שאינו מצב ידני מלא (M), אנחנו נצטרך לבצע פעולה שנקראת פיצוי חשיפה וזאת על מנת להביא את החשיפה למקומה הרצוי.

לחצן פיצוי חשיפה

במצב צילום ידני לעומת זאת, אנחנו מתייחסים תמיד לסקאלה של מד האור (זו שנמצאת בתחתית או בצידי העינית) ומקשיבים לה. בינתיים, מה שאתם צריכים לדעת זה שמרכז הסקאלה, ה-0, מתייחס לנקודת הכיול – אפור 18%, כך שאם נמדוד אור מנושא לבן ונאפס את החשיפה על פי דעת המצלמה, אז נדע שהוא יתקבל כאפור ולכן נרצה להיות מעל ה-0 (= פיצוי חשיפה חיובי). כמובן שההיפך הוא בצילום של אובייקט כהה.

אם הבנתם נכון, עיקר ה"בעיה" היא כאשר הנושא שלנו בהיר או כהה יותר מאפור 18%. זאת אומרת שאם נמדוד אור מאפור 18%, אז אנחנו נקבל חשיפה נכונה.

אז סבבה שיש לכם מד אור, אבל איך הוא באמת יעזור לכם אם הוא ממילא לא יביא תוצאה מדויקת רוב הזמן? או במילים אחרות, כיצד ניתן להקשיב להצעת מד האור ולהחליט על שינויים בחשיפה?
כמובן שאני מדבר על מדידת אור מבלי לקבל אינדיקציה ממסך המצלמה או להסתמך עליו.

לשם כך, אתם חייבים להבין את שיטת האזורים (Zone System), כי הכל מתחיל ונגמר שם..

שיטת האזורים – Zone System

שיטת האזורים היא שיטה לתרגום האור שפיתח הצלם אנסל אדמס כדי להגיע לתוצאות עקביות בהדפסה. למעשה מדובר בשיטה שמקורה בהדפסת תמונות בחדר החושך כדי לעזור לצלמים לתרגם את האור הנראה לעין לאור המתקבל על גבי נייר הצילום.
עם הזמן, שיטה זו התפתחה למד האור הקיים היום בכל מצלמה.

לפי שיטת האזורים, העולם מחולק ל-11 אזורים של טונים.

כמו שאתם יכולים להבין, ה-0 הוא שחור, 10 הוא לבן, וכל 9 האזורים האחרים הם אזורים של אפור בטונים שונים.
האפור הממוצע, זה שנמצא במרכז הסקאלה שבין השחור ללבן, הוא אפור 18% והוא נקרא כך מכיוון שהוא מחזיר 18% מהאור הפוגע בו. האפור הזה הוא נקודת הכיול של החשיפה בכל המצלמות בעולם.

הנה הסבר על כל אזור כדי שיהיה לכם קל יותר להבין את זה:

אזור 0 מתייחס לשחור מוחלט, ללא מידע כלל.
אזור 1 מתייחס לאזור כהה עם טונליות מועטה אך עדיין נטול פרטים.
אזור 2 מתייחס לאזור הכהה הראשון שבו מתחילים להופיע פרטים, אם כי מועטים מאוד.
אזור 3 מתייחס לאזורים כהים עם פרטים הנראים לעין.
אזור 4 מתייחס לאזורים כהים כמו צל בנוף או עור בגוון כהה.
אזור 5 מתייחס לאזורים עם טונליות בינונית – מה שנקרא "אפור 18%".
אזור 6 מתייחס לאזורים כמו צללים בשלג, עור בהיר וכדו'.
אזור 7 מתייחס לעור בהיר מאוד, אספלט אפור באור שמש וכדו'.
אזור 8 מתייחס לאזור הבהיר ביותר שבו יש עדיין פרטים.
אזור 9 הוא טון קל עם פרטים מועטים מאוד, כמו שלג בוהק, דף לבן וכדו'
אזור 10 הוא לבן מוחלט, ללא פרטים – מה שקרוי גם "שרוף".

הדבר הבא שאתם צריכים לזכור זה שבין אזור אחד לשני מפריד סטופ אחד של חשיפה.

עכשיו, כשיש לכם את המידע הזה והדברים יושבים אצלכם טוב יותר מקודם, אתם צריכים לארוז את הכל ולהתחיל להשתמש בזה לטובת הצילום שלכם.

נניח שהנושא שלכם הוא ברמת בהירות כמו באזור 8, אז עכשיו אתם יודעים שהאיזון של מד האור יביא אותו להיות אפור 18% (אזור 5). זאת אומרת שאם מדובר בשמלה לבנה, המצלמה לא ממש תרצה שהשמלה הזו תהיה לבנה ולכן כאן אתם נכנסים כצלמים. כדי לקבל את השמלה כמו במציאות אתם תצטרכו "לפצות" חיובית ב-1-3 סטופים על מנת לקבל חשיפה נכונה.

בדוגמא הבאה לקחתי קריאת אור מהכרית הלבנה. בתמונה הימנית הקשבתי למצלמה וקיבלתי כרית אפורה ופריים חשוך. בתמונה השנייה פתחתי סטופ אחד וקיבלתי את התוצאה הרצויה.

לצורך תרגול והבנה מעמיקה יותר, נסו לצלם דף לבן (או אובייקט לבן אחר). אם אתם מצלמים במצב צילום ידני, תמדדו אור מהדף כך שתעמדו על ה-0 בסקאלת מד האור. אם אתם מצלמים במצב עדיפות צמצם או תריס, אז תוודאו שאתם מצלמים ללא פיצוי חשיפה.

עכשיו צלמו תמונה אחת.

לאחר מכן, תפצו ב-2 סטופים חיוביים (בצורה ידנית או חצי אוטומטית) וצלמו תמונה נוספת.

מבחינים בהבדל? בתמונה הראשונה הדף יצא לכם אפור וממש לא לבן. בתמונה השנייה, הדף ייראה לבן אך עדיין עם מעט פרטים.

והנה המחשה של סקאלת מד האור מול שיטת האזורים:

מדידת אור באמצעות מד אור חיצוני

כלי נוסף ויעיל מאוד הוא מד האור החיצוני שאם נודה בכך, רובנו לא מכירים אותו וגם אלו שכן מכירים – ממעטים להשתמש בו. אני מודה שאני מאלו שמכירים אותו ולא משתמשים בו כי באמת היום פחות זקוקים לו אם מבינים באמת מה צריך לעשות, למה וכמה.

בכל אופן, כבודו של מד האור החיצוני מונח במקומו וזה זמן מעולה לתת לו את הבמה הראויה לו.

מד האור החיצוני נראה כך:

הוא עובד בצורה דומה למד האור שנמצא בתוך המצלמה שלנו וגם הוא תמיד מכוון לאפור 18%, אבל היתרון הברור שלו זה שהוא יודע למדוד גם אור נופל ולא רק אור חוזר.

לצורך העניין, מד האור שנמצא במצלמות שלכם יודע למדוד את האור החוזר מהנושא ולכן הוא מושפע מרמת הבהירות/כהות של הנושא. זה אולי לא נשמע ברור, אבל יש הבדל גדול בין האור הסביבתי לבין האור המוחזר מעצמים בסביבה. האור שחוזר מהנושא שלכם מושפע מאוד מרמת הבהירות שלו כך שאם הנושא שלכם בהיר אז הוא יחזיר יותר אור, אבל אם הוא כהה הוא יחזיר פחות אור. וזה, כמובן, משהו שמשפיע מאוד על מדידת האור ודורש התייחסות וערנות תמידית.

לעומת זאת, מד האור החיצוני יודע גם להתייחס לאור ככזה ש"נופל" על הנושא ולכן הוא לא מושפע מרמת הבהירות שלו. זאת אומרת שבאמצעות מד האור החיצוני, אנחנו יכולים למדוד את האור ולהגיע תמיד לחשיפות נכונות מבלי הצורך לחשב את רמת הבהירות של הנושא (למרות שזה עניין מאתגר בפני עצמו).

אם נודה בזה, אני מניח שאתם לא באמת הולכים לקנות מד אור חיצוני כי סביר להניח שבמקומו תרצו איזו עדשה חדשה, וזה בסדר.. אם אתם בכל זאת רוצים, אז תדעו שיש אפליקציות מעולות למדידת אור חיצונית כאשר מלבישים "כיפה" לבנה על חיישן האור של הטלפון (בדומה למד אור אמיתי) ולהגיע לאותן תוצאות. חוץ מזה, ניתן להגיע לחשיפה מדויקת גם באמצעות כרטיס אפור 18% או (כן כן) באמצעות כף היד שלכם.

מדידת אור באמצעות כרטיס אפור

כשהתחילו השימושים במד האור במצלמה, חיפשו דרכים קלות ויעילות שתקלנה על הצלם לא לטעות בחשיפה, שכן, בשונה מהיום, בעידן סרטי הצילום לא היו מסכים שנותנים מידע מיידי אודות התמונה והחשיפה. לשם כך הומצא כרטיס בגוון אפור 18% שקריאת האור ממנו מניבה חשיפה נכונה, מכיוון שכאמור – אפור 18% הוא נקודת הכיול של המצלמה.

איך עושים את זה?
פשוט מאוד.

מציבים את הכרטיס האפור במקום הנושא, עם אותה תאורה שאיתה מצלמים את הנושא ומאפסים את מד האור.

מדידת אור מאולתרת באמצעות כף היד

לאלו מכם שלא רוצים להסתובב עם כרטיס אפור, או למקרה ששכחתם אותו בבית, דעו שכף יד של אדם ממוצע מחזירה כ-36% מהאור הפוגע בה. זאת אומרת שאם ניקח קריאת אור מכף היד ונפתח סטופ אחד (פיצוי חשיפה חיובי), אז נקבל חשיפה נכונה.

כמובן שכף היד צריכה לעמוד באותו אופן של הכרטיס האפור המוזכר בפסקה הקודמת.

מדידת אור לפי אזורים

הדבר הבא שאתם צריכים לדעת הוא שקיימות במצלמה 3 שיטות עיקריות למדידת אור, כאשר כל אחת מהשיטות מאפשרת לנו למדוד אור מאזור רחב או מצומצם יותר.

ככה הם נראים במצלמה (יתכנו סמלים שונים ליצרניות השונות):

וזה מה שהם אומרים:

Matrix – במצב זה אנחנו מודדים אור מכלל הפריים. המצלמה תיקח ממוצע כולל של בהירים וכהים ותשכלל חשיפה ממוצעת.
Center Weighted – במצב זה אנחנו מודדים אור מאזור מרכזי בפריים. גם כאן נעשה ממוצע של אזורים בהירים וכהים אם קיימים.
Spot – המצב האידיאלי והנכון ביותר לעבודה בשוטף. במצב זה אנחנו מודדים אור בצורה נקודתית מאזורים קטנים מאוד בתוך הפריים שלנו. בשל כך אנחנו לא נותנים למצלמה להחליט בעצמה על חשיפה ממוצעת, מה שמאפשר לנו להגיע לתוצאות מדויקות מאוד.

ככה זה נראה בשטח בניסיון לצלם את הירח על רקע השמיים הכהים.

צילום התמונות: אביב קורט.

בתמונה השמאלית – מדידת אור כללית. מד האור התחשב ברוב השחור שיש בתמונה והתייחס לכך בקריאת האור.
בתמונה האמצעית – מדידת אור מרכזית – מד האור התייחס למרכז הפריים שבו יש יותר אזורים כהים מבהירים, ולכן הירח עדיין לא נראה במיטבו.
בתמונה הימנית – מדידת אור נקודתית – מד האור התייחס אך ורק לירח מבלי להיות מושפע כלל משאר הסביבה.

היסטוגרמה

כשמדברים על חשיפה, קשה מאוד שלא להזכיר את ההיסטוגרמה שהיא בעצם תעודת הזהות של החשיפה בתמונה. ההיסטוגרמה קיימת בכל מצלמה ותוכנת עיבוד תמונה שמכבדות את עצמן ותפקידה הוא להציג לנו את התפלגות הפיקסלים בתמונה מהבהיר ביותר ועד לכהה ביותר.

ככה היא נראית:

החלק הימני של ההיסטוגרמה מתייחס לאזורים הבהירים בתמונה, החלק המרכזי מתייחס לגווני הביניים והחלק השמאלי מתייחס לאזורים הכהים.
לפי ההיסטוגרמה שלמעלה אתם יכולים להבין שהתמונה המשויכת אליה עשירה במידע, יש בה הרבה גווני ביניים, מעט מאוד אזורים כהים נטולי פרטים ומעט בהירים.

והנה התמונה:

צילום: תומר אלמקייס.

חשוב לציין כי ההיסטוגרמה היא חלק מהתמונה ולכן אתם תוכלו לבחון אותה רק לאחר צילום התמונה. מכאן שההיסטוגרמה היא לא כלי למדידת אור, אלא כלי לבדיקה והבנה של החשיפה בתמונה לאחר הצילום.

כמה מילים לסיום

עכשיו, כשאתם מבינים את התפקיד של מד האור שבמצלמה שלכם, אתם בדרך הנכונה לקבלת חשיפות עקביות נכונות יותר.

בפעם הבאה שאתם יוצאים לצלם, זכרו כי ישנה דרך לתרגם את האור ואתם לא חייבים להציץ כל שנייה במסך המצלמה כדי להיות בטוחים שאתם בחשיפה טובה.
אז לפני שתלחצו על כפתור הצילום, בחנו היטב את הטונים שבסצנה שלכם ותקבלו החלטה על אופן מדידת האור.

כאשר אתם משתמשים במדידת אור כללית (Matrix) או מרכזית (Center Weighted), תשאלו את עצמכם כמה כהים וכמה בהירים יש לכם בתמונה / באזור המרכזי (בהתאם לשיטת המדידה).

אם הבהירים רבים יותר מהכהים, אז פיצוי החשיפה יצטרך להיות חיובי (+) על מנת ליצור חשיפה טובה יותר.
אם הכהים רבים יותר מהבהירים, אז פיצוי החשיפה יצטרך להיות שלילי (-) על מנת ליצור חשיפה טובה יותר.
לעומת זאת, אם יש שוויון בין הכהים לבהירים, אתם עשויים לגלות שלא תצטרכו להשתמש כלל בפיצוי חשיפה.

אם אתם רוצים לדעת איך אני עובד, אז זה פשוט מאוד. אני תמיד על מצב מדידת אור נקודתית (SPOT), כך שאני לא נעזר בממוצע שהמצלמה עושה, אלא בוחר בעצמי את האזור שממנו אני רוצה לקחת את קריאת האור וזאת מבלי להיות מוגבל או להתבלבל.
למעשה, אין לי כל צורך ב-2 שיטות המדידה האחרות..

חברים, הגענו לקו הסיום 🙂

אני מקווה שהפוסט הזה לימד אתכם ועשה לכם סדר בראש לפחות כמו הפוסטים הקודמים שכתבתי.
אז אם אהבתם את הפוסט והוא עזר לכם, הרגישו חופשי לשתף אותו עם החברים שלכם. גם להם הוא יכול לעזור.
בנוסף, הרגישו חופשי להגיב ולשאול שאלות.. אענה לכם בשמחה 🙂

כמו כן, אם עדיין לא נרשמתם לניוזלטר שלי, אתם מוזמנים לעשות זאת עכשיו ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

16דצמ

חשיפה כפולה בצילום – המדריך המלא

מאת studioRL חשיפה,שיעורים בצילום

חשיפה כפולה -והכוונה לתמונה אחת בה משולבות 2 חשיפות (או יותר) שונות- זו טכניקת צילום רבת שנים שבפועל החלה כתאונה, כמעט כמו הצילום עצמו.

בשלבים המוקדמים יותר של עידן סרטי הצילום, לאחר צילום התמונה היה נדרש להזיז את קטע סרט הצילום שעליו צולמה התמונה האחרונה, על מנת להכניס קטע סרט חדש שאינו נגוע באור כדי לצלם עליו את התמונה הבאה.
הבעיה היא שכאשר אתם נדרשים לבצע את הפעולה הזו לאחר כל תמונה, קל מאוד לשכוח את העניין הזה.

כך הגיעה לעולם החשיפה הכפולה.

מה שקרה בעצם זה דבר פשוט. סרט הצילום נחשף לאור פעמיים ב-2 חשיפות שונות. זאת אומרת שאותו קטע סרט הכיל 2 תמונות שישבו אחת על השנייה.
לא תאמינו עד כמה שזה יכול להיות מדהים!

חשיפה כפולה בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

כמובן שבאיזשהו שלב המציאו מנגנון שמזיז את סרט הצילום מיד לאחר צילום התמונה, אבל גם זה לא היה קיים בכל המצלמות ועדיין לא מעט צלמים (ואני ביניהם) נפלו בזה.

בימינו, כשהכל עובד בצורה דיגיטלית, אז הדברים לא עובדים אותו הדבר.. על מנת ליצור חשיפה כפולה בעזרת המצלמה ולא בעזרת פוטושופ, אנחנו נצטרך שלמצלמה שלנו תהיה את האפשרות הזו.

כואב הלב, אבל לפעמים העולם המודרני משכיח מאיתנו טכניקות ישנות וטובות שבאמת יכולות להנעים את זמננו כצלמים.
יחד עם זאת, היום אני רואה יותר ויותר צלמים שמנסים להגיע למחוזות הרטרו ולהחזיר מעט את סגנונות העבר.

אז בואו נטעם מעט מהטכניקה הישנה והמיוחדת הזו שאני באמת כל כך אוהב.. זו שיכולה לקחת אתכם למקומות חדשים של יצירתיות בציור באור.

אז קדימה 🙂

שיטות מסורתיות של ריבוי חשיפות

אם אנחנו לא יכולים לעשות את הפעולה הטכנית הזו במצלמה דיגיטלית, אז איך בכל זאת נוכל ליצור חשיפות כפולות?

אז אם במצלמה שלכם ישנה הגדרה העונה לשם Multiple Expoture (או משהו דומה), הרווחתם! אם לא, אתם תצטרכו ליצור זאת באמצעות חשיפה אחת ארוכה, וגם פלאש יכול להועיל לכם כאן.

כל מה שאתם צריכים זה לוקיישן חשוך שבו תוכלו לבצע חשיפה ארוכה של 10-15-30 שניות (כרצונכם), ושהתמונה עדיין תהיה כהה.

למה כהה אתם שואלים?

מכיוון שאם התמונה כהה, אז אתם תוכלו להאיר נושא מסוים עם פלאש מספר רב של פעמים כאשר בכל פעם הוא נמצא במקום אחר בפריים, וכך ליצור "אפקט" דומה לזה של החשיפה הכפולה.

טכניקה זו משמשת לעיתים צלמי אדריכלות על מנת להאיר חלקים שונים בסצנה עם מקור תאורה אחד ובחשיפה אחת.

כפי שאתם יכולים להבין, החיסרון הבולט כאן זה העניין שהפריים צריך להיות חשוך, וזה רוב הזמן יגביל אותנו. למרות זאת, טכניקה זו יכולה להיות מאוד יעילה, במיוחד אם משתמשים בפלאש במצב Strobe (ריבוי הבזקים) כדי להקפיא תנועה מספר רב של פעמים בפריים בודד.

ממש כמו בתמונה הזו שבה תנועת הקלף הוקפאה מספר רב של פעמים בעזרת הפלאש.

אם אנחנו מדברים על תאורת יום נורמאלית, הדרך היחידה ליצור חשיפה כפולה היא על ידי הרכבת פילטר ND שמשמש כמעין משקפי שמש לעדשה על מנת להוריד סטופים בחשיפה. במילים אחרות – הוא מחשיך את הפריים, ובכך מאפשר לנו ליצור חשיפה ארוכה שתאפשר לנו לכסות את העדשה ולזוז מהר למקום אחר כדי לצלם את הפריים הבא.

במקרה הזה יש לא מעט חסרונות שאתם יכולים להבין אותם לבד. החיסרון הבולט זה העניין של המגבלה. אם אני רוצה לצלם 2 חשיפות במקומות שונים או בהפרשי זמן גדולים יותר, אז זה לא אפשרי. מה גם שנעלמת האפשרות להקפיא תנועה ללא עזרתו של הפלאש.

מעבר לכך, החיסרון המשותף ל-2 השיטות האלה זה שהן מסתמכות על הצטברות של עוד ועוד אור על החיישן, וכך בעצם קל לנו יותר לייצר תמונות שרופות, אלא אם כן אנחנו עושים חישוב מדויק של כמות הפלאשים פר חשיפה ומודדים את האור בצורה מדויקת, כי תוך כדי הצילום אין לנו שום מושג מה קורה. התוצאה רק בסוף.

השיטות המודרניות לחשיפה כפולה

חלק מהמצלמות הדיגיטליות מציעות אפשרות ממש ממש טובה לריבוי חשיפות, והאמת היא שזו לא רק דרך לשחזר את הטכניקה הישנה, אלא גם (ובעיקר) פותח בפנינו אופקים חדשים של יצירתיות. כשאני מצלם חשיפות כפולות אני הכי מרגיש "צייר עם מצלמה". כאן, יותר מהכל, יש חשיבות רבה לכל פרט, מהבהיר ועד לכהה, מהחד ועד למטושטש.

אם הייתה טעות, אז פספסתם תמונה. כבר קרה לי לא מעט פעמים שחיכיתי כמה דקות בין תמונה לתמונה, עם תכנון מלא, אבל בלת"מ של הרגע האחרון הרס הכל. זה קורה. והידיעה הזו היא זו שתגרום לכם להשקיע וליהנות יותר מתהליך הצילום עצמו.

לענייננו, אם המצלמה שלכם נוצרה בשנים האחרונות, אז סביר להניח שקיימת בה האפשרות הזו. אתם רק צריכים לבדוק בספר המצלמה או פשוט לעיין קצת בתפריט שלה ולחפש את צמד המילים Multiple Expoture או משהו דומה לזה. כל יצרן עשוי לקרוא לזה בשם אחר, אבל בפועל מדובר באותה פעולה.

בהגדרה זו אתם יכולים לבחור את מספר החשיפות שאתם רוצים לצלם על קובץ תמונה אחד. מממ מעניין 🙂

דבר נוסף שטוב לדעת – בקנון ישנה אפשרות לבחור תמונה שצולמה במצב רגיל (לא במצב חשיפה כפולה) ולצלם עליה תמונה נוספת. לדעתי, זו אופציה מעולה. בניקון זה קל יותר, שם הם נותנים את האפשרות לבחור 2 תמונות מהכרטיס ולשלב ביניהן. זה טוב למצבים שבהם אתם מתכננים את החשיפות הכפולות שלכם, אבל רוצים לבצע את החיבור לאחר מכן בצורה מבוקרת יותר אך עדיין דרך המצלמה.

חוץ מזה, השיטה הכי אידיאלית זו השיטה הפשוטה והידועה. פשוט לצלם תמונה על תמונה, לתכנן טוב וליהנות מהתהליך!
כך או כך, אל תתנו למצלמה שלכם להקל עליכם יותר מדי..

הצילום בפועל

בשביל לקבל את התוצאות הטובות ביותר, אתם תצטרכו לצלם 2 סצנות ניגודיות. כך, האור מתגבר על החושך ואתם נשארים עם רישום מעניין.

התמונה הבאה משלבת תמונת סילואט (צללית) של המצולמת, יחד עם תמונה של הנוף. הניגודיות בין התמונות היא זו שגרמה לתוצאה הסופית להיראות כך .
כאשר התמונות השתלבו להן יחדיו, האזורים המוארים גברו על האזורים החשוכים והכל השתלב לתוצאה הזו.

חשיפה כפולה בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

זכרו שכאשר אתם קונים מצלמה, אם קיימת בה אפשרות ריבוי החשיפות, אז היא תהיה מוגדרת על ברירת מחדל כלשהי של כמות חשיפות. לכן מומלץ להיכנס להגדרות המצלמה ולהגדיר את מספר החשיפות שאתם רוצים. אני לרוב משתמש ב-2 חשיפות ולא יותר, כי אחרת אני יכול למצוא את עצמי מביט מול עומס יתר של פרטים שלא באמת ראויים להצגה, אבל כמובן שזה אפשרי וההעדפה הזו היא אישית.

ומה לגבי החשיפה?

אולי חלקכם לא חשבו על זה, אבל אשתדל לעשות את זה בשבילכם. דמיינו לעצמכם שאתם חושפים חיישן בחשיפה נכונה. קיבלתם תמונה טובה, אני מניח. אבל מה יקרה כאשר תצלמו 2 תמונות, אחת על השנייה, כאשר שתיהן בחשיפה נכונה?

נכון, קיבלתם תוצאה של חשיפת יתר בסטופ אחד. לכן, זכרו שאם אתם מצלמים 2 חשיפות, אז אתם צריכים שהתמונות תהיינה בחשיפת חסר של סטופ אחד מהחשיפה שאותה אתם רוצים. כך גם אם אתם מצלמים 4 חשיפות, אז אתם צריכים שכל תמונה תהיה בחשיפת חסר של 2 סטופים, וכן הלאה..

כמובן שאתם יכולים להקל על עצמכם ולצלם במצב עדיפות צמצם או עדיפות תריס. המצלמה, חכמה שכזו, תדע מהי כמות החשיפות שאתם מתכננים לעשות ותדאג להביא לכם חשיפות חסר בהתאם. ושוב, גם כאן אני ממליץ לכם להמשיך לצלם על מצב צילום ידני M ולשלוט על הכל באופן מוחלט.

חשיפה כפולה בשלב העריכה

נכון שזה אולי הדבר האחרון שאנחנו רוצים, כי אין ספק שהאוטנטיות של הטכניקה היא אחד הדברים החשובים בכל העניין הזה, אבל לפעמים אנחנו נרצה או נצטרך עבודה מבוקרת יותר.

האמת שלפעולת עריכה זו נכון יותר לקרוא פוטומונטאז', אבל לדעתי היא עדיין יכולה להיקרא חשיפה כפולה אם התמונות צולמו למטרה הזו.

גם כאן, התוצאות הטובות ביותר תתקבלנה כאשר יש 2 פריימים ניגודיים. במצב כזה, האזורים המוארים מתגברים על האזורים החשוכים וכך נוצרת הרמוניה מעניינת בין הפיקסלים.

שיר אורדו, זמרת. צילום: תומר אלמקייס.

התמונה הזו קצת מורכבת מבחינת העשייה שלה, אבל לא משהו מסובך מדי.

מדובר בשילוב של 2 תמונות:

תמונת הרקע שצולמה בחשיפה של 2 שניות מהיד, וזאת על מנת ליצור מריחת תנועה מבוקרת.

צילום: תומר אלמקייס.

התמונה של שיר אורדו המוכשרת שצולמה מהיד בחשיפה של 2 שניות עם תנועה מבוקרת ומתוכננת בשילוב של פלאש ותאורה רציפה.

צילום: תומר אלמקייס.

שתי התמונות חוברו להן יחדיו בתכנת פוטושופ כאשר שכבה יושבת על שכבה עם ההגדרה Screen.

בנוגע ליצירתיות

לאחר שבדקתם את האפשרויות העומדות בפניכם בנוגע לריבוי חשיפות, אתם יכולים להתפנות ולחשוב על השינויים שאתם רוצים שיהיו בין התמונות שלכם. ושאני מדבר על שינויים, אני מדבר על שינויים ממשיים בין תמונה לתמונה. אתם ממש יכולים לצלם 2 תמונות שונות לחלוטין מבחינת הכל (חשיפה שונה, עדשה שונה, מיקום שונה וכדו') ובכך ליצור לעצמכם עולמות חדשים.

כך, לדוגמא, אתם יכולים לצלם תמונה אחת שהיא מאקרו ולשלב עליה תמונת נוף או שאתם יכולים לצלם תמונה אחת עם פוקוס ותמונה אחת בלי פוקוס. האפשרויות כאן הן באמת אינסופיות, והדרך להגיע לתוצאות מרשימות לא קשה במיוחד.

בדוגמא הבאה, מדובר בשילוב של 2 תמונות. האחת צולמה בחשיפה ארוכה ללא פלאשים חיצוניים ועם תנועת יד לקבלת מריחה, והתמונה השנייה צולמה בחשיפה קצרה יותר עם פלאשים חיצוניים. דבר זה גרם להבלטה של הנושא שנמצא בחזית הפריים.

חשיפה כפולה בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

הדוגמאות הבאות שייכות לצלם יגאל גיאת, אמן מוכשר מאוד וחבר טוב.
התמונות צולמו בטורונטו בשנת 2003 במצלמת פילם ונסרקו במחשב על מנת להביא אותן אל המסכים.
כל תמונה משלבת צילום של אותו פריים, פעם אחת עם פוקוס ופעם אחת בלי פוקוס.

צילום: יגאל גיאת.

מדהים כמה קסם אפשר להכניס פתאום לתמונות..

עכשיו אני רוצה להתגאות בתלמיד מוכשר שלי שצילם את התמונות האלה במסגרת פרויקט הסיום של קורס יסודות הצילום בהדרכתי, כאשר כל תמונה מורכבת מ-2 תמונות שונות המכילות סיטואציות שונות. העבודה נעשתה בצורה מבוקרת ומתוכננת כאשר כל תמונה צולמה בנפרד וחוברה יחד עם התמונה המתאימה לה.

צילום: גיל בן הדור.

סוף דבר

הצילום עצמו התחיל כסוג של "פוקס". רגע אחד של תשומת לב והופ, הנה אנחנו כבר 2000 שנה אחרי, נהנים ממצלמות העתיד 🙂
תתפלאו, אבל עוד הרבה טכניקות צילום נוצרו מתוך תאונה או פוקס.

החשיפה הכפולה היא רק אחת מאותן טעויות שבהחלט ניתן לברך עליהן "מודה אני", אך היא בהחלט יכולה לקחת את החלק האמנותי שבכם כמה צעדים קדימה ולשדרג אותו.

בחשיפות כפולות, אתם באמת יכולים לעוף עם הרעיונות שלכם לאן שאתם רוצים, רק אל תשכחו להתחשב תמיד בסיפור של התמונה ובשילוב יצירתי של חשיפות, כי בסופו של דבר אנחנו מציירים עם האור.

חברים, הגענו לסיום, ושוב אני שמח מאוד שקראתם אותי. זה באמת כיף כל פעם מחדש!!!
אז אני באמת מחכה לתגובות ולשיתופים שלכם כי כל תגובה ושיתוף ממלאים לי את המצברים וגורמים לי לכתוב עוד 🙂

אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה, אז אתם מוזמנים לעשות זאת כעת ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

נתראה, כמובן, בפוסט הבא 🙂

קטגוריה יסודות הצילום

עומק שדה בצילום - כיצד תיצרו אותו? איך תשלטו בו?

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום ועיבוד תמונה בנקודת מבט:

מבנה המצלמה הדיגיטלית

העדשה

חשיפה

בחירת החשיפה 'הנכונה'

דגשים לצילום תמונה מוצלחת יותר

1. האור.

2. אור וצל.

3. הקומפוזיציה – "הפריים" – יצירת תמונה במחשבה תחילה.

4. פרספקטיבה.

5. איזון לבן (WHITE BALANCE).

6. יחסי הגומלין בחשיפה.

לסיכום

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום ועיבוד תמונה בנקודת מבט:

טעות מס' 26: לא שמים מספיק דגש על הרגש שבצילום.

טעות מס' 27: לא משתמשים בחוקי הקומפוזיציה.

טעות מס' 28: סוגדים יותר מדי לחוקי הקומפוזיציה.

טעות מס' 29: מפספסים רגעים חשובים.

טעות מס' 30: לא מחוברים לסיטואציה.

טעות מס' 31: לא מכירים את שעת הזהב בצילום.

טעות מס' 32: מפחדים לצלם מול השמש.

טעות מס' 33: לא יודעים מה זה מדידת אור.

טעות מס' 34: לא לוקחים השראה מעידן סרטי הצילום.

טעות מס' 35: לא שואלים את השאלות הנכונות.

טעות מס' 36: מצלמים יותר מדי תמונות.

טעות מס' 37: לא לומדים לעומק את השפה הצילומית.

טעות מס' 38: לא לומדים טכניקות חדשות.

טעות מס' 39: לא מצלמים מספיק.

טעות מס' 40: ממעטים בלקיחת השראות.

טעות מס' 41: לא יוצרים פרויקטים אישיים.

טעות מס' 42: נוסעים רחוק כדי לצלם תמונות טובות.

טעות מס' 43: מסתמכים על תנאי מזג האוויר.

טעות מס' 44: משתמשים בפלאש המובנה של המצלמה.

טעות מס' 45: חושבים שפלאש הורס את התמונות.

טעות מס' 46: משתמשים בפלאש כשלא צריך ולהיפך.

טעות מס' 47: נשארים חסרי ביטחון מבלי לטפל בבעיה.

טעות מס' 48: לא מכירים לעומק את עקרונות הצילום.

טעות מס' 49: משתמשים בזום של המצלמה במקום ברגליים.

טעות מס' 50: לא לומדים צילום באופן מסודר.

לסיום

קורסי צילום ועיבוד תמונה בנקודת מבט:

טעות מס' 1: לא יוצאים מאזור הנוחות.

טעות מס' 2: לא נהנים מספיק ממגבלות הצילום.

טעות מס' 3: לא נהנים מספיק מיכולות הצילום והמצלמה.

טעות מס' 4: לא משתמשים נכון בעדשות.

טעות מס' 5: לא נותנים חשיבות לנקודה המתוקה בעדשה.

טעות מס' 6: מצלמים תמונות לא חדות מבלי להבין את הסיבה לכך.

טעות מס' 7: לא משתמשים בכלל האצבע: 1/אורך מוקד.

טעות מס' 8: לא מכירים לעומק את מערכת הפוקוס של המצלמה.

טעות מס' 9: לא משתמשים בלחצן הפוקוס האחורי.

טעות מס' 10: לא מחזיקים בתיק עדשת פריים אחת לפחות.

טעות מס' 11: לוקחים יותר מדי ציוד לסט צילומים אחד.

טעות מס' 12: חושבים שציוד טוב יהפוך אותם לצלמים טובים יותר.

טעות מס' 13: לא משקיעים במתן ביקורת עצמית טובה.

טעות מס' 14: לא מתקרבים מספיק לנושאי הצילום.

טעות מס' 15: מצלמים תמיד מגובה העיניים.

טעות מס' 16: חושבים שעיבוד זו מילה גסה.

טעות מס' 17: מעבדים את התמונה באופן מוגזם.

טעות מס' 18: עורכים בתוכנות פשוטות.

טעות מס' 19: מסתמכים על העריכה ושמים פחות דגש על הצילום.

טעות מס' 20: לא לוקחים השראה.

טעות מס' 21: חוששים מ-ISO גבוה.

טעות מס' 22: לשכוח לשנות את נתוני המצלמה מיום צילומים קודם.

טעות מס' 23: מפחדים מתאורה קשה.

טעות מס' 24: חושבים שצללים זה דבר שלילי.

טעות מס' 25: לא משתפים את התמונות.

סיכום

קורסי צילום ועיבוד תמונה בנקודת מבט:

תאהבו את הבוקה, אך תשתמשו בה בחוכמה

אז איך להפריד את הנושא מהרקע?

רעידות מצלמה מכוונות

נושאים בתנועה

מיקוד רך

לסיכום

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות: