דלג לתוכן

לתפוס את הרגע: כך תלכדו את הרגע המכריע

צילום איננו כמו ציור. כאשר אתה מצלם תצלום מתקיימת לשנייה פעולה יצירתית. העין שלך מוכרחה לזהות קומפוזיציה או ביטוי רגשי אותם מזמנים לך החיים, ואתה חייב לדעת מתוך אינטואיציה מתי ללחוץ על המצלמה. זה הוא הרגע בו הצלם יצירתי- אנרי קרטייה ברסון.

צמד המילים "הרגע המכריע" הפך לאחד מהמושגים הבולטים בעולם הצילום בזכות ספרו "הרגע המכריע" שכתב אנרי קרטייה ברסון שנחשב לאחד מגדולי הצלמים במאה שנים האחרונות, ועבודתו נתנה (ועודה נותנת) השראה רבה לצלמים מכל העולם.

קרטייה ברסון התייחס בעבודותיו להיבטים הפחות מוכרים אך אלו שיש בהם משמעות רבה. גישתו הייתה של צלם הצופה מהצד ואינו מתערב כלל במתרחש. לפי תפיסתו של אנרי קרטייה ברסון – בכל מצב ניתן לגלות את אותו שבריר שנייה בו אלמנטים סטטיים ודינמיים מתכנסים אל קומפוזיציה אחת המתמצתת את משמעותה של הסיטואציה כולה.

צילום: אנרי קרטייה ברסון

צילום: אנרי קרטייה ברסון

ב- 7 השנים האחרונות אני מצלם חתונות בסגנון תיעודי. כשהתחלתי עם זה חשבתי שאין דבר פשוט יותר מלראות את הרגע ולתפוס אותו. עם זאת, מהר מאוד הבנתי שכאשר הכנתי את עצמי והגדרתי את המצלמה שלי להגדרות הנכונות לי, הגדלתי את הסיכויים שלי לתפוס תמונות טובות.

חשוב לי לציין שאין כאן איזו נוסחת קסמים שקובעת באופן חד משמעי את החוקים. לפעמים זה באמת עניין של מזל (להיות במקום הנכון ובזמן הנכון) ומהירות תגובה של הצלם אך לעיתים קרובות אתם תצטרכו להשתמש בטכניקות המתוארות כאן כי באמת אין דבר יותר מבאס מתמונה שהתפספסה.

שפרו את מהירות התגובה שלכם

הצילום צריך להיות מהיר מאוד ובנוסף עליכם לתרגל את העיתוי המדויק ואת מהירות התריס של המצלמה. תוכלו לתרגל זאת על ידי צילום אובייקטים נעים שוב ושוב, כמו מכוניות נוסעות או אופניים, עד שתגיעו למצב שבו אתם לוחצים על המחשף בעיתוי מושלם כדי לתפוס את הנושא שלכם בדיוק ברגע ובמקום שרציתם ועם מהירות התריס שרציתם. אני קורא לזה: "הסנכרון בין העין לאצבע" וזה באמת ככה כי ישנו זמן תגובה מהרגע שראיתם משהו עד לרגע שלחצתם על המחשף כדי לצלם אותו. אתם צריכים להיות אינסטינקטיביים מאוד והמצלמה שלכם צריכה להיות מוגדרת כך שהיא תעזור לכם בכל מה שהיא יכולה ולשם כך מומלץ לקרוא את ספר ההוראות המצורף עם המצלמה שלכם ותלמדו איך לשלוט בה גם ברמת תכנות הלחצנים.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

ולא, אל תצלמו במצב צילום רציף כי זה לא יעזור לכם ללמוד.

בדרככם אתם עשויים לגלות כי צילום בעדשות פריים יעזור לכם במהירות התגובה. בעדשות זום אנחנו לפעמים מאבדים זמן יקר על ידי התקרבות פנימה והחוצה עם סיבוב טבעת הזום ובדרך כלל מהר יותר פשוט לזוז. בשימוש עם עדשות פריים אתם תגלו גם שמהירות המיקוד מהירה יותר ושאתם יוצרים טוב יותר איתם מאשר עם עדשות הזום.

תגדירו את המצלמה שלכם

נתחיל מכך שהמטרה שלכם היא לחכות שמשהו יקרה, להיות מוכנים ולצלם. מאוד חיוני שלשם כך תהיה לכם את המצלמה הנכונה ושהיא תוגדר כהלכה. ככל שתתאימו יותר את המצלמה לצרכים שלכם כך גדלים הסיכויים שלכם להגיע לתוצאות משביעות רצון. כדי להקל עליכם, יצרני המצלמות עבדו קשה כדי להביא לכם כלים שיכולים לעזור לכם בהמון דרכים.

זה יכול להתבטא בשימוש במצבים האוטומטיים / חצי אוטומטיים של המצלמה שלכם. אם אתם עובדים לאט יותר על מצב M אז תוכלו לעבוד על מצב עדיפות צמצם או עדיפות תריס כאשר אתם משתמשים בתאורה רציפה – זה יעזור לכם להתרכז יותר ברגע ופחות בהתעסקות עם החשיפה. גם הגדרת iso אוטומטי יכולה לעזור לכם כאשר אתם בתנאי תאורה חלשים ומשתנים כך שלא תצטרכו כל הזמן לשנות את ערך ה-iso וזה יקל עליכם המון בהתעסקות עם החשיפה.

שימו לב לטמפרטורה של האור שלכם ועד כמה היא בעייתית. אם אתם באזור עם מספר מקורות תאורה בטמפרטורות שונות אתם יכולים לעבוד על איזון לבן (WB – White Balance) אוטומטי. זה ימנע מכם התעסקות יתרה נוספת.

עבור סוג זה של צילום – זה בסדר אם תצלמו על המצבים הנ"ל גם אם בדרך כלל אתם לא נוהגים לעשות זאת. הרגע המכריע הוא עניין קריטי וחשוב הרבה יותר מדיוקים של פרמטרים קטנים. הכל עניין של רגש, הבעה, עיתוי וציפייה עם כמה שפחות הסחות דעת. מה שכן – כאשר מצלמים במצבים האלו וסומכים באופן חלקי על בחירות המצלמה, אני ממליץ מאוד לצלם בקובץ raw כדי שתהיינה אפשרויות רחבות יותר בעבודת העריכה ותוכלו לתקן את התמונה בקלות ולשחזר אזורים אבודים.

אם אתם בכל זאת מעוניינים לעבוד כמו מקצוענים ובכל זאת לצלם על מצב ידני (M) תגדירו את המצלמה שלכם מראש ותחכו עד שיקרה משהו.

דבר נוסף שראוי לאזכור הוא מהירות הכתיבה של כרטיס הזיכרון שהרי המצלמה בעצם רושמת את נתוני התמונה על הכרטיס אחרי כל צילום. אם אתם מצלמים על כרטיס במהירות סבירה ומטה סביר להניח שאתם נתקלים בעיכובים בכתיבת התמונות על הכרטיס. זה יכול לכאוב נורא כאשר אתם מצלמים מספר תמונות רציפות או קבצים כבדים, במצב כזה המצלמה מתחילה "לחשוב" ובינתיים אתם יכולים לפספס רגעים קריטיים. לכן מומלץ לעבוד עם כרטיסי זיכרון מהירים ובאיכות גבוהה ולא לצלם בקבצי raw אם אין לכם באמת צורך בכך. אם אתם עובדים על מצב ידני מלא אז כל השליטה היא בידיים שלכם ואם תצלמו טוב – לא תצטרכו לתקן וכך גם לא יהיה לכם צורך בקבצי raw.

תכנון מוקדם

תחשבו על סוג התמונות שאתם רוצים ואיפה הם עלולים לקרות. זה כמעט חסר סיכוי לצאת ולחפש תמונות באופן אקראי, אתם באמת צריכים לשים את עצמכם במצב הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון כדי להגדיל את הסיכויים שלכם לקבל את התמונות שאתם מחפשים.

אם אתם צלמי רחוב, למשל, אתם צריכים לדעת שאם תצאו החוצה בסוף שבוע ובאמצע היום יהיה לכם סיכוי גבוה יותר לתנועה של אנשים ברחובות, האינטראקציות יהיו רבות יותר וסיכויי ההצלחה שלכם יהיו גבוהים יותר. הכל מתחיל עם הקביעה שלכם לסוג התמונות הרצויות והיכן המקום הסביר ביותר שתוכלו לקבל בו את מבוקשכם.

ברגע שהגעתם למקום, דמיינו לעצמכם את התמונות שרציתם בהתאם למקום עצמו, זה ימקד אתכם יותר במטרה. אם אתם מצלמים בקבלת פנים של חתונה למשל, אתם יכולים להתמקד בקשרים אנושיים כגון מפגשים של אנשים שלא התראו זמן רב, פטפוטים, חיבוקים ועוד.. אם אתם מצלמים ברחוב תוכלו ליצור הקשרים בין העוברים ושבים לשלטי חוצות, מודעות רחוב, חלונות ראווה של חנויות ועוד. אם תגדירו לעצמכם כמה פרמטרים אז היצירתיות שלכם תגבר, תשומת הלב שלכם תהיה ממוקדת וסיכויי ההצלחה שלכם יגדלו. תסתכלו על סיטואציות במרחב ותנסו לחשוב מה יכול לקרות עוד רגע ואם זה שווה צילום.

אין דבר גרוע יותר מאשר לא לדעת מה אתם רוצים, לסמוך על המזל ולצלם באופן אקראי.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

תגדירו את הסצנה

חשוב לחפש מראש את כל האלמנטים שאתם יכולים לשלוט עליהם. לדוגמא: מציאת קרן אור בודדת בתוך מרחב מוצל, רקע יפה או מקום בו אתם מזהים קומפוזיציה פוטנציאלית. אחרי שהגדרתם לכם את הסצנה, תיכנסו למצב "ציד" ופשוט תמתינו שמשהו יקרה. ריכוז הוא שם המשחק כאן ואם לרגע לא הייתם מרוכזים אז יכול להיות שפספסתם משהו.

הסיכוי לקבל תמונה טובה עם השיטה הזו גבוה יותר באופן משמעותי. אמנם זה עלול לקחת זמן רב יותר אבל התוצאה שתקבלו תהיה שווה את זה. אני מבטיח לכם.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

אל תסתפקו בצילום תמונה אחת

כדי להיות צלמים טובים בתחום התיעודי אתם צריכים לעבוד קשה ולפעמים לא תקבלו את התוצאה הרצויה בפריים אחד שצילמתם. צלמו מספר תמונות מאותה סיטואציה, תתקרבו ותתרחקו (פיזית), תזוזו ימינה ושמאלה, צלמו מלמעלה ומלמטה ותנסו זוויות צילום שונות. אל תצלמו על מצב צילום רציף כי אין טעם לכך בסוג צילום כזה אבל תצלמו את התמונות בסמוך מאוד אחת לשנייה ומזוויות שונות. כשתעברו על התמונות במחשב אתם תשמחו שצילמתם מספר תמונות ותהיה לכם האפשרות לבחור את התמונה המנצחת.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

תהיו נוכחים אך אל תתבלטו

בדרך כלל אנשים יראו אתכם בסביבה כשאתם מצלמים אותם וסביר להניח שבמקרים מסוימים הם גם ידעו שאתם מצלמים אותם. אני לא חושב שבגלל זה צריך לצלם עם עדשת 400 מ"מ ענקית, הרבה יותר טוב לצלם עם משהו קטן יותר ופחות פולשני כדי להיות קרובים לסיטואציה ומעורבים בכל מה שקורה כאילו אתם חלק ממנה. אתם יכולים ליצור אינטראקציה עם המצולמים שלכם, זה יהפוך אתכם לפחות מאיימים וכתוצאה מכך האנשים יתנהגו בצורה טבעית יותר מולכם.

כדי להיות בלתי מאיימים אתם יכולים פשוט להיות רגועים ונינוחים, לחייך ולשמור על שפת גוף רגועה וידידותית ופשוט להתייחס בכבוד למרחב האישי של האנשים. נכון שאמנם אתם בעמדת צופים/ציידים אך אם אתם תצלמו כאשר אתם מעורבים בתוך הסיטואציה, התמונות יהיו טבעיות ומרגשות הרבה יותר. אם נושאי הצילום שלך מתעקשים על פוזות מזויפות ומחייכים למצלמה, אתם תצטרכו לעבוד קשה יותר כדי להוציא תמונות טבעיות.

דרך מצוינת להתגבר על הבעיה הזו היא לצאת מהסיטואציה ולהשקיף עליה ממרחק יחסי וכשמשהו קורה פשוט להיכנס מהר, לצלם ולצאת שוב. אם תשלבו את זה עם שפת גוף שאינה מתבלטת אתם בעצם יכולים להישאר בלתי נראים.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

השתמשו בעיניים כדי "להטעות" את המצולמים

קשר עין עם אנשים הוא תקשורת רבת עוצמה ואתם יכולים להשתמש בו כיתרון ענקי.

אני חושב שאנשים יכולים להרגיש אם מישהו מסתכל או עוקב אחריהם והימנעות מקשר עין יכולה להיות כלי נהדר להשתמש בו אם אתם רוצים לצלם קבוצה של אנשים מבלי שירגישו בכם, זה מדהים עד כמה קרוב אתם תוכלו להגיע אליהם אם אתם נראים כאילו תשומת הלב שלכם מופנית למקום אחר. כך תוכלו לקבל את התמונה שאתם רוצים מבלי שישימו לב אליכם.

יש לנו גם נטייה טבעית להסתכל על הנושא שלנו כאשר אנחנו מורידים את המצלמה מהעיניים וכדאי להימנע מזה כדי שהמצולם לא "יתפוס אתכם על חם". אם תרגילו את עצמכם אתם תהיו הרבה פחות פולשניים כלפי הנושא שלכם ובמיוחד אם אתם נראים כאילו אתם ממוקדים בנושא אחר שנמצא הרחק מהם.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

תצפו לעתיד לבוא

טוב, אני לא באמת מצפה מכם שתהיו נביאים ותחזו את העתיד, אני פשוט מתכוון לכך שאתם צריכים לדמיין מה עומד לקרות בעוד רגע וכדי שזה יקרה אתם צריכים להבין קצת בהתנהגות אנושית ולהיות מוכנים למה שאתם חושבים שעומד לקרות. לעתים קרובות, עם מעט תרגול, אתם תוכלו להכין את עצמכם היטב כדי לקבל את התמונה הטובה.

כדוגמא אני אקח את עיסוקי כצלם חתונות, שם חלק מהתפקיד שלי הוא לצלם תמונות של אנשים צוחקים, נהנים, מתרגשים וכו' כך שאם אני שומע שיחה משעשעת מהצד אני יודע שהיא עלולה להיגמר בצחוק ואני לא אמתין עד שהם יצחקו אלא כבר אהיה מוכן לתמונה שאני רוצה לקבל עם העין בתוך העינית של המצלמה וכשהצחוקים יגיעו כבר אהיה מוכן לתפוס את הרגע.

אותו עקרון יכול להיות מיושם על כל מיני מצבים. לצורך העניין תדמיינו מה יקרה אחרי שצילמתם את התמונה. לעתים קרובות יקרה משהו אחר מעניין הרבה יותר ואתם צריכים להיות מוכנים אליו אם וכאשר הוא יקרה.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

אל תחמיצו תמונות. נקודה

לעתים קרובות הרגע המכריע שאנחנו מדברים עליו יקרה דווקא בזמן שנוריד את הראש למסך המצלמה כדי לראות מה צילמנו. הרבה פעמים צילמתי תמונה, נתתי מבט חטוף למטה רק כדי לגלות שהרגע החמצתי משהו טוב יותר. אל תביטו על המסך כשאתם מצלמים סיטואציה ותהיו מוכנים לצלם את התמונה הבאה גם אם אתם חושבים שכבר יש לכם ביד את התמונה המנצחת.

כאשר נדמה לכם שאין שום דבר לצלם – תחשבו שוב

לעתים נדירות ביותר קיים מצב בו אתם תרגישו שבסיטואציה בה אתם נמצאים אין תמונה טובה שיכולה לקחת אתכם למקום מרגש כלשהו וזה די מסתכם במיומנות של הצלם. יכול להיות שאתם לא תקבלו את התמונה המדויקת שהייתה לכם בראש אבל תנסו לחשוב רחב יותר ותחפשו משהו אחר לגמרי ממה שחשבתם. הגמישות והחשיבה היצירתית שלכם כבר תביא לכם תמונה טובה.

מבחינה מעשית – החלפת עדשות, שינוי מיקום ושינוי בתאורה ישנו לכם את כל התמונה ויציתו בכם מחשבה יצירתית. עם זאת, לפעמים זה רק עניין של לחפש ולחכות עוד קצת. תמיד יהיה לכם מה לצלם, לפעמים אלו רגעים קטנים שחולפים מהר אבל הם תמיד שם.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

אולי זה מאחוריכם

באמת, זה מוזר אבל לפעמים אני מחפש תמונה מולי ולא רואה ישועה כלשהי ואז אני מבין שאני פשוט צריך לחפש דרך אחרת. פנייה לצדדים או סיבוב לאחור יכול להציג מגוון חדש לחלוטין של אפשרויות צילום.

לפעמים התמונה נמצאת ממש מאחוריכם, אתם רק צריכים להסתובב לחפש..

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

חזקו את הרגע ע"י נושאים ראשיים ומשניים

נסו לצלם את התמונה ע"י הוספת אלמנט נוסף המתקשר עם הנושא הראשי. צרו נושא ראשי ונושא משני, זה יכול להיות שני נושאים שכל אחד מהם יכול להיות תמונה בפני עצמה אך אם תשלבו אותם לתוך תמונה אחת הם יעבדו הרבה יותר טוב. אם התמונה מציגה מערכת יחסים בין שני נושאים זה אפילו טוב יותר, אולי נושא אחד נותן פרשנות על האחר או שסתם משלים אותו בצורה, צבע או מחווה מסוימת.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

סיכום

הטכניקות הכתובות למעלה הן טכניקות בהן אני משתמש במהלך היומיום שלי כדי לתעד רגעים של זוגות שירגשו לאורך דורות.

עם כל כמות הזמן המושקעת בכך, תמיד אני מוכן לפעולה ולא מוותר. היו סבלניים מאוד, תחכו, תחכו ותחכו.. עד שיגיע הרגע הנכון ללחוץ.

כמו בכל דבר, גם בצילום, הניסיון עושה את ההבדל וככל שתצלמו יותר כך תהיו טובים יותר. תעשו לעצמכם תרגילים כאלה ביומיום והם יכולים להיות אפילו במהלך הליכה ברחוב וגם ללא המצלמה. פשוט תסתכלו על סיטואציות באוטובוס, ברכבת, בקניון וכו' ושימו לב כמה רגעים קורים מסביבכם וכל אחד מהם יכול להיות תמונה מנצחת. פתחו מיומנויות בקריאת אנשים ותרגלו את מיומנויות התצפית שלכם, שלבו אותם עם הטכניקות הכתובות כאן ומהר מאוד תגלו שאתם יכולים ממש להתכונן לצילום של רגע שעדיין לא קרה ולהיות הרבה יותר אפקטיביים בצילום שלכם כך ששיעור ההצלחה שלכם יהיה גבוה באופן משמעותי.

אני מקווה שהפוסט הזה יהיה לכם לעזר בדרככם להיות צלמים טובים יותר.

נתראה בפוסט הבא,

תומר.

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

משחקי הפוקוס: 5 הגורמים המשפיעים על עומק השדה

אנחנו כל הזמן רואים את זה בצילומים מקצועיים. דוגמנית יפה, פורטרט או פרח הבולטים אל מול רקע מטושטש ורך. תמונות כאלו מדגישות לנו את הנושא בצורה כל כך ברורה ויפה ואם נדע לעשות זאת נכון אנו נוכל ליצור תמונות מדהימות בכל מקום.

אז איך עושים את זה נכון? האם צריך להתאמן הרבה על הציוד שלנו כדי לגרום לזה לקרות? ממש לא.. לא צריך להיות מומחה גדול בצילום או לקנות עדשה יקרה על מנת להשיג את המראה הזה. זהו אחד מהדברים הכי קלים שתוכלו לעשות כדי להוסיף מימד חדש לתמונות שלכם וכל מה שנדרש לכם הוא ידע בסיסי, מצלמת ה-DSLR שלכם ועדשה. וכן, גם עדשת קיט תהיה טובה לעניין.

הבנת המושג "עומק שדה" תאפשר לנו שליטה בכלי צילום שיאפשר לנו להגיע לתוצאות צילום מגוונות ויעצים את הקומפוזיציה של התמונה.

עומק שדה (Depth Of Field ובקיצור – DOF) הוא האזור שנמצא בתוך טווח הפוקוס שלנו. למעשה כל מה שנמצא לפני ואחרי מישור המוקד ועדיין בפוקוס. כל מה שאינו נמצא בטווח עומק השדה יהיה מטושטש ונטול פרטים.

נהוג לחשוב שההשפעה הגדולה ביותר על עומק השדה קשורה לצמצם אך זו טעות נפוצה. עומק השדה אמנם מושפע מאוד מהצמצם אך קיימים גם גורמים אחרים שאליהם אתייחס במהלך המאמר.

כל אחד מהגורמים הבאים משפיע באופן ישיר על עומק השדה בתמונה.

1. אורך המוקד

אורך המוקד משפיע באופן משמעותי על עומק השדה שלנו. ככל שאורך המוקד יהיה קצר יותר (זווית ראיה רחבה) כך עומק השדה יהיה גדול יותר וככל שאורך המוקד יהיה ארוך יותר (זווית ראיה צרה) כך יוקטן עומק השדה ונוכל לטשטש את הרקע באופן ניכר וליצור הפרדה מהותית מהנושא.

בצילום של סצנה רחבה, כמו בצילום נוף, סביר להניח שאנחנו נרצה עומק שדה גדול ע"מ לשמור על חדות לכל אורך הפריים (או ברובו) ולהכניס יותר פרטים לתמונה. לשם כך בצילומי נוף נהוג להשתמש באורכי מוקד קצרים (עדשות רחבות) המשפיעות הן על עומק השדה הגדול והן על הפרספקטיבה הרצויה בסוג צילומים זה.

התמונה שלמטה צולמה בצמצם פתוח יחסית ועומק השדה הגדול נובע בעיקר מכך שהשתמשתי באורך מוקד קצר. אתם יכולים להגדיל את התמונה כדי לראות יותר פרטים ותשימו לב שגם העצים שקרובים אלינו וגם הכנסייה נמצאים בפוקוס.

צולם באורך מוקד 24 מ

צולם באורך מוקד 24 מ"מ במפתח צמצם F6.3. צילום: תומר אלמקייס

לעומת זאת אם אנו בוחרים לצלם פורטרט, פרח, פרפר או כל נושא אחר שנרצה ליצור לו הפרדה ברורה מהרקע אנחנו נצטרך להשתמש באורכי מוקד ארוכים יותר ע"מ להשטיח יותר את התמונה ולטשטש את הרקע בהתאם לרצונות והצרכים שלנו.

צולם באורך מוקד 50 מ

צולם באורך מוקד 50 מ"מ במפתח צמצם F1.8. צילום: תומר אלמקייס

צולם באורך מוקד 200 מ

צולם באורך מוקד 200 מ"מ במפתח צמצם F3.5. צילום: תומר אלמקייס

2. מפתח הצמצם

הצמצם הוא למעשה חור בעדשה המאפשר כניסת אור לגוף המצלמה בדומה לאישון שבעין. עם החלטה על גודל מפתח הצמצם, שנקבע בערכים הקרויים F-STOP, אנו יכולים לקבוע את כמות האור שתכנס לגוף המצלמה כדי להגיע לחשיפה טובה. ככל שערך ה-F-STOP קטן יותר כך הצמצם פתוח יותר ויכניס יותר אור. לדוגמה: מפתח צמצם F1.8 יכניס לנו הרבה יותר אור ממפתח צמצם F4.

בנוסף – לצמצם יש תפקיד חשוב נוסף. יש לו השפעה רבה על עומק השדה בתמונה. אם אתם מצלמים במצבים אוטומטיים המצלמה תקבע בשבילכם את הצמצם וזה לא טוב. במקרים מסוימים אתם תרצו רקע רך וקטיפתי בעוד במקרים מסוימים אתם תרצו חדות לאורך כל הדרך. זו החלטה שצריכה להתקבל אך ורק על ידי הצלם שהרי המצלמה מגדירה את החשיפה שלה על פי תנאי התאורה בלבד. אם אתם רוצים לטשטש את הרקע ולהתמקד אך ורק על נושא הצילום אתם צריכים לקחת את השליטה לידיים שלכם ולשלוט על הצמצם בעצמכם. ניתן לעשות זאת במצב ידני (M) או במצב עדיפות צמצם (A במצלמות ניקון ו-AV במצלמות קנון) בו ניתן להגדיר את מפתח הצמצם ולאפשר למצלמה להגדיר את שאר הנתונים.

אם אתם מצלמים בעדשת קיט סביר להניח שהצמצם שלכם הוא F3.5-5.6. משמעות הדבר היא שאם, לצורך העניין, העדשה שלכם היא עדשת זום באורכי מוקד של 18-140 זה אומר שבקצה הרחב של העדשה (18 מ"מ) מפתח הצמצם המרבי יהיה F3.5  ובקצה הצר (140מ"מ) מפתח הצמצם המרבי יהיה F5.6.  בעדשות מקצועיות יותר הצמצם אינו משתנה ונשאר קבוע לאורך כל הדרך וללא קשר לאורך המוקד.

הנה לכם דוגמה של השפעת הצמצם על עומק השדה. אתם יכולים לראות בתמונה הראשונה שצולמה בצמצם F1.8 שקשה להבחין בפרטים וכמעט בלתי אפשרי כי הטשטוש המסיבי מרח את הכל. לעומת זאת – התמונה האחרונה צולמה בצמצם F16, שם ניתן לראות הרבה יותר פרטים בתמונה. התמונות צולמו באורך מוקד 85 מ"מ.

השפעת הצמצם

3. המרחק בין הנושא לרקע

אם אנו מעוניינים לטשטש את הרקע וליצור הפרדה מוחלטת בין הרקע לנושא זה לא מספיק שנשתמש רק באורך מוקד ארוך ובצמצם פתוח. אנו נצטרך לשים לב לרקע ולמרחק שלו מהנושא. אם תשעינו את המצולם שלכם על חומה ותצלמו פרונטלית אז לא יהיה עומק בתמונה וכך מישור הפוקוס יתפוס את כל הפריים ותתקבל חדות בכל התמונה או ברובה ובעצם לא תהיה לכם הפרדה מוחלטת בין הנושא לרקע. ממש כמו בתמונה שלמטה.

הפקה: מאוריסיו פולצ'ק. דוגמן: אופיר סודאי. צילום: תומר אלמקייס

הפקה: מאוריסיו פולצ'ק. דוגמן: אופיר סודאי. צילום: תומר אלמקייס

כמובן שניתן לקבל הפרדה ע"י אור וצל, קונטרסט וצבע ואלו יכולות להיות תמונות מהממות אך התכנסנו כאן היום ע"מ ללמוד איך ליצור את ההפרדה הזו ע"י טשטוש הרקע. לשם כך אנו נצטרך להרחיק את הנושא מהרקע ובכך אנחנו ניצור עומק בתמונה (קרוב ורחוק) ונוכל לשלוט יותר בטשטוש הרקע. ככל שהרקע יהיה רחוק יותר מהמצולם כך נוכל לטשטש אותו יותר. שימו לב לבוקה (האזור המטושטש) היפה שנוצר בתמונה הזו בגלל הצמצם הפתוח והמרחק של הרקע מהנושא.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

4. המרחק בין המצלמה לנושא הצילום

זהו גורם נוסף וחשוב מאוד בדרך ליצירת התמונה המושלמת. המרחק בין המצלמה לנושא הצילום משפיע גם על אופי התמונה וגם על הטשטוש שייווצר מאחורי הנושא. ככל שהמצלמה תהיה קרובה יותר לנושא כך אנו יוצרים יותר עומק בתמונה והרקע יהיה מטושטש יותר ולכן בצילומי תקריב ניתן לקבל רקעים מטושטשים מאוד גם בצמצמים סגורים יחסית. בתמונה הזו – הקרבה ל"דוגמן" היא זו שאחראית על יצירת הטשטוש הזה ברקע.

צולם באורך מוקד 70 מ

צולם באורך מוקד 70 מ"מ ובמפתח צמצם F5.6. צילום: תומר אלמקייס

גם בתמונה הזו הקרבה למצולם יחד עם אורך המוקד הגדול יצרו מצב שבו העיניים של הזברה בפוקוס וכל שאר התמונה לא.

צולם באורך מוקד 200 מ

צולם באורך מוקד 200 מ"מ במפתח צמצם F5.6. צילום: תומר אלמקייס

5. גודל החיישן

דבר אחרון המשפיע על עומק השדה -והוא קשור בעקיפין לאופטיקה- הוא גודל החיישן של המצלמה.

ולמה בעקיפין?

בפוסט הקודם דיברתי על עדשות ובין היתר על הנושא של מקדם הקיטוע במצלמות הדיגיטליות – מה שאומר שאם המצלמה שלכם היא בעלת חיישן קרופ 1.5 ואתם מעוניינים לקבל טווח של 50 מ"מ אז אתם צריכים להשתמש בעדשת 35 מ"מ כך שאתם אמנם מקבלים שדה ראייה של 50 מ"מ אבל אופטיקה של 35 מ"מ על כל המשתמש מכך כולל עומק השדה.

עכשיו אתם יכולים להבין למה המצלמות של הטלפונים הסלולריים שבידכם מכילות צמצם פתוח מאוד (F2.8, F1.8 וכו') ועדיין מפיקות תמונות עם עומק שדה גדול.. ואם עדיין לא הבנתם למה אז זה נובע מכך שהחיישן של המצלמה בטלפון הוא מאוד קטן כך שאם היצרן רצה ליצור זווית ראייה של 24 מ"מ, על חיישן כזה קטן הוא היה צריך להשתמש בעדשה הרבה יותר רחבה שכאמור נותנת לנו עומק שדה גדול יותר.

הנה דוגמה שממחישה את מקדם הקיטוע. התמונה צולמה במצלמת פול פריים והריבוע הפנימי מציג את התמונה שהייתה מתקבלת אם הייתי משתמש באותו אורך מוקד על חיישן קרופ 1.5.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

כעת, לאחר שהבנו את הנושא אנו יכולים לגשת לצילום התמונה שלנו בצורה מושכלת יותר ולקבל החלטה מפוקסת יותר על מה שאנחנו רוצים לקבל בתמונה.

צילום בעומק שדה רדוד יניב לנו קומפוזיציות מעניינות עם פוקוס סלקטיבי של הנושא. כאשר הנושא מופרד מהרקע אנו מפנים את תשומת לב הצופה לנושא התמונה שאנחנו בחרנו שכן העין תימשך תמיד לאזורים החדים שבתמונה.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

בעזרת צילום בעומק שדה רדוד אנו יכולים ליצור תמונות בהן הנושא המפוקס "נשען" על מה שקורה ברקע וכך ליצור יחסי גומלין ולקבל נושא ראשי ונושא משני.

יחסי גומלין ע

יחסי גומלין ע"י פוקוס סלקטיבי. צילום: תומר אלמקייס

יחסי גומלין ע

יחסי גומלין ע"י פוקוס סלקטיבי. צילום: תומר אלמקייס

במצבים בהם הרקע עמוס בפרטים השימוש בעומק שדה רדוד יועיל מאוד ויאפשר לטשטש את הפרטים הלא מעניינים בתמונה ולהפוך אותם לרקע מטושטש ונעים יותר.

צולם באורך מוקד 85 מ

צולם באורך מוקד 85 מ"מ במפתח צמצם F1.8 כדי ליצור הפרדה מהרקע. צילום: תומר אלמקייס

כמובן שלא כל נושא צילום יכול להצטלם בעומק שדה רדוד וישנם מקרים בהם עומק השדה הגדול חיוני יותר לקבלת התוצאה הרצויה כמו בצילום נוף למשל. גם בצילום קבוצה של אנשים אם אנחנו נשתמש בעומק שדה רדוד יכול להיווצר מצב שבו אדם אחד יהיה בפוקוס ושאר האנשים לא.

בצילום פורטרט נדרש משנה זהירות בכל הנוגע לעומק שדה רדוד. אמנם זה מדהים לצלם פורטרט עם צמצם פתוח מאוד שרק העין נמצאת בפוקוס אך כל תנועה קטנה של הצלם או של המצטלם יכולה להוציא אותנו מפוקוס ובבית אנחנו עלולים לגלות שהפוקוס הוא על האף ולא על העיניים.

צולם באורך מוקד 50 מ

צולם באורך מוקד 50 מ"מ במפתח צמצם 1.8. צילום: תומר אלמקייס

בוקה קדמי

כמו שאנחנו יודעים עכשיו לטשטש את הרקע של התמונה וע"י כך ליצור תמונות ייחודיות ונעימות למראה אנו יכולים גם לטשטש את חזית התמונה כי הרי האזורים הלא מפוקסים בתמונה הם האזורים שנמצאים מחוץ לאזור הפוקוס שלנו והם קיימים אחרי מישור המוקד וגם לפניו.. ע"י כך שתכניסו לפריים אלמנטים מעניינים/מוארים/צבעוניים אתם תוכלו ליצור אווירה ייחודית עם הרבה כח בתמונות והובלת הצופה אל הנושא.

הנה לכם כמה תמונות לדוגמא.

ריקוד סלואו בחתונה. בועות הסבון הנמצאות בחזית הפריים

ריקוד סלואו בחתונה. בועות הסבון הנמצאות בחזית הפריים "יצאו מפוקוס" וקיבלו את המראה המיוחד הזה. צילום: תומר אלמקייס

הסלעים הרטובים בפרונט

הסלעים הרטובים בפרונט "יצאו מפוקוס" ולכן הבהקי האור שעליהם הפכו לעיגולי אור נעימים ש-אגב, צורתם מושפעת מצורת הצמצם. צילום: תומר אלמקייס

סיכום

השליטה בעומק השדה היא כלי חיוני מאוד עבור הצלם. כדי להשיג עומקי שדה רדודים מומלץ להשתמש בעדשות בעלות מפתח צמצם מרבי גדול אך אלו הן עדשות כבדות וגדולות ויש להן קשר ישיר לכיס שלנו. יש כמובן יוצאות מן הכלל כגון עדשת פריים 50 מ"מ. זו שמגיעה במפתח צמצם F1.8 היא זולה מאוד, מתאימה לכל כיס ומספקת הרבה מעבר למחיר שלה. בזכות אורך המוקד שלה ומפתח הצמצם הפתוח מאוד אפשרי ליצור איתה משחקי פוקוס סלקטיבי מעניינים ויצירתיים.

כמובן שנוכל לעשות זאת גם עם עדשת קיט בסיסית אך נצטרך "לעזור" לה יותר ע"י כך שנפתח את הצמצם למקסימום האפשרי, נשתמש באורך מוקד ארוך, נרחיק את המצולם מהרקע ככל הניתן ונהיה קרובים למצולם ככל הניתן וכמובן שהכל צריך להיעשות בהתאם לקומפוזיציה שאנחנו רוצים.

ברגע שתבינו את המגבלות של הציוד שלכם תוכלו לקבל תוצאות טובות יותר.

אני מקווה שנתתי לכם חשק לצאת לצלם אז אל תשכחו לשתף אותי..

שיהיה בהצלחה,

תומר.

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

עדשות מצלמה: כל מה שאתם חייבים לדעת על עדשות למצלמה

לפני שקניתם את מצלמת ה-DSLR הראשונה שלכם, אתם באמת לא התבקשתם לדעת כל כך הרבה על עדשות מצלמה. מצלמות דמוי DSLR ומצלמות פשוטות יותר מגיעות עם עדשת מצלמה מובנית, כך שאין לכם ממש מה לעשות עם זה, אך במצלמות DSLR המצב קצת שונה. הן מגיעות כגוף מצלמה בלבד שאתם יכולים לחבר אליו כל עדשה שתרצו.

מצלמות ה-DSLR המיועדות יותר לצלם החובב מגיעות לרוב עם עדשת קיט – שהיא בעצם עסקת חבילה אחת שסוגרת פינות. תמיד זו תהיה עדשת זום שמכסה טווחים שימושיים, אך כשיש לכם עדשה כזו, סביר להניח שכל הידע שלכם יסתכם בכך שאתם תדעו את הטווח של העדשה ואולי תדעו גם מה זה אומר במילימטרים, אך אם בזה מסתכם הידע שלכם – זה בהחלט לא מספיק.
והאמת היא שאי אפשר להאשים אתכם.

עם הזמן, יצרני המצלמות מקלות הרבה יותר על הצלם החובב ויוצרות עבורו את מירב האפשרויות ה"נוחות" והחסכוניות יותר שלא תמיד מתאימות לצלם המקצועי.

עכשיו, כשיש לכם ביד כבר מצלמת DSLR, זה בסדר שיש לכם עדשת קיט שאיתה אתם מצלמים, מתנסים ולומדים.. אבל בבוא העת, כשתרצו להרחיב את ארסנל העדשות שלכם, אתם תצטרכו להבין קצת יותר ויתכן שחלקכם כבר מעכשיו מחפשים את העדשה הבאה ונמצאים בדילמה החשובה ביותר:
איזו עדשה לקנות?
כמובן שמדברים על כזו שתתאים לכם גם מבחינת האיכות וגם מבחינת המחיר.

אז קיים המון מידע שצריך לדעת על עדשות למצלמה. המון.
זה ממש לא רק עניין של שימוש בעדשה רחבה או עדשת טלה, מכיוון שיש עוד המון פרמטרים שצריך לקחת בחשבון לפני שקונים עדשה למצלמה.

מעבר לכך שהפוסט הזה הוא מדריך מלא בנושא עדשות למצלמה, הפוסט הזה הוא גם מדריך לקניית עדשה למצלמה שלכם והוא ילמד אתכם מושגים כלליים בעולם האופטיקה המדהים הזה, הוא ילמד את אתכם על סוגי עדשות וייתן לכם את ההבנה איך לבחור עדשה למצלמה שלכם.

אני מאמין, מקווה ויודע שתצאו ממנו עם המון מידע שישנה את דרך החשיבה שלכם כבר מעכשיו.

Photographer Desk Lenses

מהי עדשת מצלמה?

בהמרה לגוף האדם – העדשה היא העיניים שלנו והמצלמה היא המח המתרגם את האור לתמונה. אם משהו בעין שלנו לא יעבוד כמו שצריך, המח שלנו לא יוכל לתקן את זה וכך גם בתחום הצילום.
העדשה מהווה את הרכיב החשוב ביותר בדרך לתמונה איכותית , כך שאם משהו באופטיקה לא יעבוד טוב – לא המצלמה ולא הפוטושופ יוכלו לתקן זאת.

בחירת עדשה למצלמה היא חשובה אף יותר מבחירת גוף המצלמה. עדשת מצלמה גם מאריכה חיים הרבה יותר מהמצלמה, שכן עדשה טובה עלולה לשמש אותנו לאורך זמן רב גם אחרי שהמצלמה הפסיקה את פעולות ליבה והחזירה את נשמתה לבורא.

לפני שאתחיל להסביר לכם על סוגי עדשות ואורכי מוקד, אני חייב לציין שאין כאן נוסחה קבועה ואין איזושהי עדשה מושלמת לתנאי צילום מסוימים או איזושהי עדשה שמתאימה לכל תנאי הצילום. יש עדשות שטובות למטרות מסוימות וישנן כאלה שהן יותר "רב שימושיות".

מבנה עדשת המצלמה

Sectional camera lens view

העדשה למעשה בנויה ממספר אלמנטים שיושבים בתוך מארז אחד וכולם יחד יודעים לכנס לנו את קרני האור באופן מדויק ישירות אל חיישן הצילום.

אלו הם האלמנטים מהם בנוי גוף העדשה:

  • מספר עדשות.
  • צמצם.
  • מערכת הפוקוס.
  • מערכת הזום (בעדשות זום).
  • אלמנטים המתקנים סטיות אופטיות.
  • מנגנון ייצוב תמונה (בעדשות מסוימות).
  • ציפויי עדשה.

שתי נקודות שחשוב לדעת:

  1. ככל שעדשת המצלמה תהיה מורכבת מ-יותר אלמנטים, כך המבנה האופטי שלה יהיה מסובך יותר.
  2. ככל שאיכות החומרים תהיה טובה יותר, כך עדשת המצלמה תפיק תוצאות טובות יותר וזה יורגש גם במחיר.

אורך מוקד העדשה

אורך מוקד העדשה הוא למעשה טווח שדה הראייה של העדשה. הוא מסומן במילימטרים המציינים את המרחק מהנקודה העיקרית בעדשה עד למשטח המיקוד – שזה בעצם החיישן.

אם, לדוגמא, יש לכם עדשה 18-55, זה אומר שלעדשה שלכם יש זווית ראיה של 18 מ"מ עד 55 מ"מ וכל עצירה בדרך שבין ה-18 ל-55 אתם תקבלו אורך מוקד וזווית ראייה אחרים (19, 20, 21 וכו').

אורך מוקד העדשה משפיע על הפרספקטיבה (העומק הויזואלי) ועל עומק השדה שבתמונה. יחד עם זאת יש לו השפעה ניכרת על אופי התמונה.

אז מתי צריך מה? ואיך? ולמה?
כן, כן, אני מכיר את השאלות האלה..

אז בואו נכיר את אורכי המוקד השונים והשפעתם על הצילום.

אורך מוקד Normal

אורך מוקד נורמל הוא אורך מוקד בעל זווית ראיה זהה לזו שיש בעין האנושית והוא מציג את האובייקטים המצולמים באותו הגודל כמו שאנו רואים אותם במציאות. הוא לא משנה את הפרספקטיבה של העולם, לא מגדיל ולא מקטין ואינו יוצר עיוותים כלשהם בתמונה.

טווח נורמל הוא למעשה עדשה 50 מ"מ.

צולם בעדשת 50 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

אורך מוקד קצר – Wide Angle

אורך מוקד קצר זהו אורך מוקד בעל זווית ראיה רחבה ולכן עדשה עם אורך מוקד קצר קרויה עדשה רחבה. למעשה, מדובר בכל טווח הקטן מ-50 מ"מ. במילים אחרות, כל טווח שמרחיב לנו את שדה הראייה מעבר למה שאנו רואים באופן טבעי או מעבר למה שאנחנו רואים בעדשה 50 מ"מ.

הטווחים השימושיים ביותר הם 24 מ"מ עד 35 מ"מ, אך ישנם שימושים גם בעדשות רחבות יותר כמו 17 מ"מ ו-10 מ"מ. השימוש הידוע בעדשה רחבה הוא כאשר אנו רוצים להכניס הרבה יותר לתוך הפריים כמו בצילום נוף לדוגמא.

נוף גיאורגיאני. צולם בעדשת 24 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

אבל לא כאן מתחיל ולא כאן מסתיים לו אופן השימוש בעדשה רחבה. לא רק כשאנחנו נרצה לצלם נוף או כאשר אין באפשרותנו לצעוד אחורה יותר.
אנו נשתמש בעדשה רחבה גם כאשר נרצה ליצור עומק חזותי וליצור יחס במרחב בין קטן/גדול וקרוב/רחוק.
ואני אסביר..

אם תצלמו אובייקט מסוים עם עדשה רחבה ותהיו קרובים אליו מאוד, אתם תיצרו מצב שהוא נראה גדול הרבה יותר ביחס לסביבה בה הוא נמצא ובנוסף תקבלו הרגשה שהרקע מאוד רחוק ממנו.

מבחינה ההשפעה האמנותית – השימוש בעדשה רחבה עם קרבה לסיטואציה המצולמת תגרום לצופה להרגיש שהוא ממש שם בתוך הסיטואציה והוא ממש ירגיש את האווירה שבתמונה. לכן גם יש כאלו שנוהגים לכנות אותן "עדשות אווירה".

כפר שאטילי, גיאורגיה. צולם באורך מוקד 29 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

צריך "להיזהר" בשימוש בעדשות רחבות זווית מכיוון שככל שהעדשה תהיה רחבה יותר, כך יגדלו העיוותים בתמונה וקווים ישרים יתחילו לקבל צורה מעגלית. ניתן לראות זאת בבירור בעדשות "עין הדג" שבכוונה תחילה מקצינות את העיוות.

צולם בעדשת עין הדג 16 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס

עדשות מצלמה רחבות זווית הן מעולות לצילומי פנים ושימושיות מאוד אצל צלמי האדריכלות וזאת מ-2 סיבות עיקריות:
האחת היא ההתמודדות עם המוגבלות ללכת אחורה בתוך מבנה והשנייה היא יצירת פרספקטיבה רחבה שמאוד מחמיאה לחללים והופכת אותם למרווחים הרבה יותר.

צילום אדריכלות: אביב קורט

אורך מוקד ארוך (Telephoto)

עדשה בעלת אורך מוקד ארוך נקראת גם עדשת טלפוטו – ובקיצור "טלה". אלו הן עדשות בעלות שדה ראייה צר יותר מה-Normal. למעשה כל טווח הגדול מעדשה 50 מ"מ נקרא "טלה", ובמילים אחרות – כל טווח שמצר לנו את זווית הראייה הטבעית.

ככל שנרצה "לצוד" אובייקט רחוק יותר, כך נצטרך עדשת טלפוטו בעלת אורך מוקד ארוך יותר.
לדוגמא – אם אנו בעניין של צילום ציפורים במעופם, אנו נצטרך להשתמש באורכי מוקד של 200-300 מ"מ וככל שנעלה עם אורך המוקד, כך נוכל לצלם אובייקטים רחוקים יותר כמו בצילום בעלי חיים בטבע או בצילום ספורט.
אנו נרצה להשתמש בעדשת טלפוטו גם כאשר נרצה להשטיח את הפרספקטיבה של התמונה ו/או ליצור הפרדה ברורה בין הנושא לרקע על ידי שימוש בעומק שדה קטן.

עדשת טלפוטו יכולה להיות עדשת Prime בעלת אורך מוקד קבוע או עדשת זום בעלת אורך מוקד משתנה, כאשר הבעיה העיקרית עם עדשת טלפוטו שהיא גם עדשת זום – היא שהזולות מכילות צמצם משתנה – ז"א שבקצה הרחב יותר של העדשה הצמצם יהיה (לדוגמא) F4.5 ובקצה הצר הוא יהיה (לדוגמא) F6.3 – דבר שעלול להגביל אותנו מאוד בתנאי תאורה חשוכים, כך שכל שינוי בזום יצריך מאיתנו לעשות פיצוי חשיפה חיובי.

עדשות המצלמה האיכותיות והיקרות יותר יכילו צמצמים קבועים שנשארים במפתח צמצם זהה לאורך כל הדרך. ההבדלים במחיר בין 2 סוגי העדשות יכול לנוע בהבדלים של אלפי שקלים והסיבה לכך קשורה לפיזיקה מורכבת, אז נוותר על זה לעת עתה..

הפרדה מוחלטת מהרקע. צולם באורך מוקד 85 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס

לצוד את הנושא שלנו. צולם באורך מוקד 200 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס

דבר נוסף שאתם צריכים לדעת על עדשות טלפוטו הוא שככל שאורך המוקד ארוך יותר, כך אתם תצטרכו להעלות את מהירות התריס במצלמה וזה מכיוון שהרעידות של הידיים מורגשות יותר באורכי המוקד האלה. בגלל הסיבה הזו צלמי טבע וספורט משתמשים תמיד בחצובות לייצוב המצלמה. מנגנון הייצוב שקיים בעדשות מסוימות הוא יתרון עצום, אך גם יתרון יקר שיוציא מכם לא מעט זוזים נוספים מכיסכם.

השפעתו של אורך מוקד העדשה על התמונה

אורך מוקד העדשה חשוב לנו מבחינת הקומפוזיציה הכללית של התמונה שמשפיעה באופן ישיר על האמירה שלנו בתמונה.

כדי להסביר לכם את כל התורה הזו על רגל אחת אני רוצה לתת לכם תרגיל קטן שאם תעשו אותו אתם מיד תבינו את תורת השימוש בעדשות מצלמה.

צאו החוצה וחפשו אובייקט מעניין שישמש אתכם לנושא התמונה – זה יכול להיות עץ, אוטו, עציץ או כל דבר אחר. תדאגו לכך שיהיה לו רקע עם פרטים ויחסית רחוק (בית עם חלונות זה סבבה).

עכשיו תצלמו 3 תמונות תוך שמירה על קומפוזיציה זהה ככל הניתן.
את התמונה ראשונה תצלמו עם עדשה רחבה (אורך המוקד הכי רחב שיש לכם) ותזכרו איפה מיקמתם את הנושא. אחרי זה תצלמו עם עדשה 50 מ"מ (אורך מוקד נורמל) ותשמרו על כך שהנושא יהיה בדיוק באותו הגודל כמו בתמונה הראשונה.
נכון, אתם צריכים ללכת אחורה. אז תלכו.

אחרי שצילמתם את התמונה השנייה, תצלמו את התמונה השלישית עם עדשת טלפוטו באורך המוקד הכי צר שיש לכם ושוב תשמרו על הנושא שלכם באותו גודל כמו בתמונות הראשונות. עכשיו אתם צריכים ללכת ממש ממש אחורה.

עכשיו תסתכלו על שלושת התמונות ותראו מה קרה לרקע ומה קרה לנושא שלכם.

ועכשיו תסתכלו על זה:

אם לא קיבלתם תוצאה דומה – לא עשיתם נכון את התרגיל.

סוגי עדשות

קיימים 2 סוגי עדשות מצלמה עיקריים:

1. עדשת "PRIME"

עדשת פריים היא עדשה בעלת אורך מוקד קבוע, לא משתנה.
מכיוון שהמבנה האופטי של עדשות פריים לא מכליל בתוכו את מערכת הזום (שבפני עצמה מצריכה זכוכיות נוספות ומערכת חכמה), מדובר בעדשות מאוד איכותיות שמגיעות לרוב עם צמצמים פתוחים מאוד – שזה יתרון גדול בצילום בתנאי תאורה קשים.

יתרון נוסף הוא בעומק השדה הרדוד ובבוקה (האזור בתמונה שאינו בפוקוס) שהן מייצרות. הן קיימות בהרבה טווחים והן העדשות האיכותיות ביותר.
לחצו כאן כדי ללמוד יותר על עדשות "פריים".

2. עדשת זום

לעומת עדשת ה-PRIME, קיימת גם עדשת זום. מדובר בעדשה בעלת אורך מוקד משתנה והיא מגיעה בשלל טווחים שימושיים. מטרתה של עדשת זום היא להקל על הצלם מלהפעיל את שרירי הרגליים ולשנות את זווית הראיה בסיבוב טבעת הזום בלבד. הטובות שבעדשות הזום יקרות מאוד וזאת מכיוון שהמבנה האופטי שלהן מורכב.

עדשת זום סטנדרטית מכילה טווח צילום בסיסי ושימושי. המקצועיות שבהן מגיעות בטווחים של 24-70, 17-55, 16-35, 70-200 (וכו') עם צמצם קבוע שלא משתנה עם הזום. עדשות הזום הפחות מקצועיות מגיעות בטווחים של 18-55, 18-105, 18-200 (וכו') עם צמצם שמשתנה עם הזום – דבר ש(באמת)יכול לשגע פילים.

הנפוצה שבהן היא עדשה 18-55 שהיא עדשת קיט הנמכרת כעסקת חבילה עם מצלמות "כניסה".

אז עדשות זום או עדשות Prime

כשנפרדתי מעדשות הזום לטובת עדשות הפריים, נשאלתי ע"י לא מעט צלמים אם השתגעתי והאמת היא שכן.. השתגעתי קצת.. אבל זה קרה רק אחרי המעבר.

השתגעתי מהיכולות האופטיות ה(בהחלט)מרגשות של העדשות האלו ומעבר לכך הסרתי מעצמי את המחסום ב"להיות עצלן".
כשאני אומר "עצלן", אני לא מתכוון לכך שהייתי עצלן, אלא שהשימוש בעדשת זום חוסך מכם הרבה תזוזה – ואם היא שם, אז אתם משתמשים בה ופחות מפעילים את שרירי הרגליים.

מעבר ליתרונות אלו, יש גם את יתרון הגודל והמשקל (לרוב, עדשות פריים תהיינה קטנות וקלות יותר מעדשות הזום) ואת היתרון החשוב ביותר שזה הצמצם הפתוח. עדשות פריים יגיעו במפתחי צמצם פתוחים מאוד של F1.2, F1.4, F1.8  ו-F2 לעומת עדשות הזום שלרוב מפתח הצמצם הפתוח ביותר שלהן יהיה F2.8.

החיסרון בעדשות הפריים הוא שאם לפני שנתיים הייתי מסתדר עם 2 עדשות זום שמשלימות אחת את השנייה (24-70 ו- 70-200), אז היום אני צריך 5 עדשות פריים שיכסו לי את הטווחים האלה וקשה לי נורא להיפרד מהן, כך שלכל יום צילום אני "נאלץ" לקחת איתי את כולן ובכל סיטואציה עליי להחליט באיזה טווח אני רוצה להשתמש ובהתאם לכך להתאים את עצמי מראש.

באופן אישי אני הפכתי את החסרונות האלו ליתרונות. אין לי בעיה לסחוב 5 עדשות שכל אחת מהן מרגשת אותי בפני עצמה. מה גם שהחשיבה של התאמת עדשה לסיטואציה גורמת לי להתרגש יותר.

עדשת זום לעומת זאת, היא עדשה נוחה שמכסה לנו טווח רחב, כך שנוכל -למעשה- לצאת ליום צילום עם עדשת זום סטנדרטית אחת ועוד עדשת זום טלה במקרה הצורך. המקצועיות שבהן הן מאוד איכותיות, כאשר השימושיות שבהן (בטווח הקצר) היא עדשה 18-55 או עדשה 17-55 למצלמות קרופ ו-24-70 למצלמות פריים מלא.
עדשת זום שימושית בטווח הארוך הוא 70-200 שמכסה לנו טווח שימושי מאוד.

בימינו הן מיוצרות עם אופטיקה מעולה ומערכות פוקוס מתקדמות מאוד. הן יכולות להקל עליכם ו"להציל" אתכם בהרבה מקרים.

אז עדשת זום או עדשת פריים?

כמובן שזו החלטה שלכם.

קיימות המון עדשות מצלמה מומלצות. גם כאלה שהן עדשות זום וגם כאלה שהן עדשות פריים.
בכל מקרה אני מאוד ממליץ -ואפילו בחום- שגם אם הבחירה שלכם היא עדשת זום, אז תרכשו לכם עדשת פריים אחת לפחות.

עדשה 50 מ"מ עם צמצם F1.8 היא עדשת פריים מדהימה שתשמש אתכם לא מעט. העלות שלה נעה בין 500 ל-900 ש"ח וזה באמת מחיר מצחיק לעדשה מצוינת עם אופטיקה מעולה, חדות שאתם לא מכירים עדיין וצמצם פתוח לרווחה.
אתם תגלו לאט לאט שאתם מתאהבים בה ואין לי ספק בכלל שאתם לא תרצו להיפרד ממנה. מעבר לכך היא יכולה לשמש לכם גם כעדשת גיבוי מצוינת.

עדשת קיט

עדשת קיט היא עדשה שיצרניות המצלמות יוצרות כדי לפתור לצלם המתחיל את דילמת בחירת העדשה במחיר סביר מאוד. היא פשוטה, זולה, איכותית יחסית, הפוקוס שלה במהירות סבירה וסך הכל עדשות כאלה הן סבבה של עדשות לצלם המתחיל ונמכרות כ"עסקת חבילה" עם מצלמות ה"כניסה".
עדשת קיט תמיד תהיה עדשת זום והיא תגיע בטווחים סטנדרטיים כמו עדשה 18-55 או עדשה רחבה עד טלה קצר כגון 18-105.

המוגזמות שבהן -ואני לא מגזים- מגיעות כעדשות "סופר זום" המגיעות בטווחים של 18-200 ו-אפילו 18-300.. עכשיו תדמיינו לעצמכם כמה "חומר" היה צריך לדחוס היצרן ותוך כדי כך גם לשמור על מחיר אטרקטיבי שכמובן מושפע מעלות החומרים והעבודה.

אז נכון שעדשות קיט יכולות להיות מאוד שימושיות לטיולים כשאתם לא רוצים לסחוב אתכם יותר מדי ציוד, אבל האיכות שתקבלו תהיה רחוקה מאוד אפילו מעדשות הקיט הסטנדרטיות וזה יורגש בכל תמונה.ת מצ

מפתח הצמצם המקסימלי בעדשות

אחד הנושאים שאתם חייבים לדעת עליו הוא הצמצם. עכשיו, אחרי שכבר קראתם את הפוסט המדבר על השילוש הקדוש,  אתם כבר יודעים מהו צמצם, מה תפקידו ואיך הוא משפיע על התמונות שלנו. מפתח הצמצם המקסימלי מהווה מרכיב חשוב בבחירת עדשה וזאת בהתאם לרצונות ולצרכים של הצלם.

לכל עדשה יש את מפתח הצמצם המקסימאלי שלה. ישנן עדשות מצלמה עם מפתח צמצם מקסימאלי אחד (לדוגמא: F2.8) וישנן עדשות מצלמה עם מפתח צמצם מקסימאלי משתנה, כך שאתם עשויים "להיתקל" בשני מספרים שיציינו את מפתח הצמצם המקסימאלי של העדשה (לדוגמא: 3.5-5.6).

כשזה קיים, הסיבה נובעת ממבנה אופטי פשוט או מעדשת זום-טלה ארוכה מאוד, כך שמפתח הצמצם המקסימאלי ישתנה בהתאם לאורך המוקד. זה מופיע בעדשות קיט ובעדשות זום-טלה גדולות.

מקדם הקיטוע והשפעתו על העדשה

מקדם הקיטוע (Crop Factor) או בקיצור "קרופ" מתייחס לגודל החיישן במצלמה. במצלמות פריים מלא (Full Frame) גודל החיישן הוא 35 מ"מ וכל מה שקטן ממנו נחשב ל-קרופ. הקרופ הזה בעצם נוצר עם תחילתו של עידן המצלמות הדיגיטליות כשלא יכלו עדיין ליצור חיישן זהה בגודלו לסרט הצילום בשל מוגבלויות הטכנולוגיה. כשהתפתחה הטכנולוגיה והתחילו לייצר מצלמות פריים מלא דיגיטליות, עדיין השאירו את מצלמות הקרופ כי העלויות שלהן קטנות יותר ויכולות לפנות גם לצלמים שרוצים "להשקיע פחות".

השימוש במקדם הקיטוע משפיע מאוד על זווית הראיה של העדשה, כך שאם לדוגמא אנחנו משתמשים בעדשת 50 מ"מ על מצלמת פריים מלא, אנו נראה תוצר של עדשה 50 מ"מ, אך אם נצלם במצלמת קרופ 1.5 אנחנו נקבל תמונה חתוכה שנותנת לנו תוצאה דומה לאורך מוקד 75 מ"מ. כדי לעשות את החישוב בעצמכם, הנוסחה היא כזו:

אורך המוקד בעדשה (50 מ"מ) X מקדם הקיטוע (1.5) = אורך המוקד שתקבלו אחרי מקדם הקיטוע (75).

ואם אתם רוצים לראות כמה שטח מהתמונה אתם מפספסים – ככה זה נראה:

צולם בעדשה 50 מ"מ במצלמת פריים מלא. הריבוע הפנימי מציג את הפריים שהיה מתקבל אם הייתי מצלם במצלמת קרופ.

בשפת יצרני המצלמות והעדשות – פריים מלא מכונה FX ו-קרופ מכונה APS-C או DX שהם למעשה 2 שמות לאותו דבר.

חשוב לציין שיש סוגים שונים של חיישני קרופ. ביניהם קרופ 1.5, קרופ 1.6, קרופ 2 ויש גם יותר..

למה אתם צריכים לדעת זה?

אם המצלמה שלכם היא מצלמת פריים מלא והעדשות שלכם הן עדשות קרופ אז הן לא יכסו את כל שטח החיישן, כך שתהיה לכם מסגרת עגולה ושחורה בקצות הפריים. לעומת זאת אם המצב הפוך והמצלמה שלכם היא מצלמת קרופ, אתם תוכלו להרכיב עליה עדשה המיועדת למצלמת פריים מלא. היא תכסה לכם את כל החיישן ויותר ממנו אך מה שייקלט בתמונה זה בהתאם למקדם הקיטוע במצלמה שלכם.

לחצו כאן כדי לדעת עוד על ההבדלים בין מצלמות קרופ למצלמות פריים מלא. 

 סטיות אופטיות בעדשה

צילום הוא תחביב יקר, ואם לא הבנתם את זה עדיין – אנחנו בבעיה. אמנם אתם לא צריכים למשכן את החיים שלכם כדי לקנות עדשה למצלמה שלכם, אבל חשוב שתבינו כמה התפשרות תקציבית יכולה להשפיע על איכות התמונות שלכם. לכל עדשה של מצלמה יש מידה מסוימת של עיוותים כאשר בעדשות היקרות יותר קיימים אלמנטים המתקנים את הסטיות האופטיות ככל הניתן.

הנה לכם רשימה קצרה של חלק מתופעות הלוואי שייתכן ותתקלו בהן בדרך.

1. פוקוס רך

או פשוט מאוד – חוסר חדות.

חדות של עדשת מצלמה זולה לעולם לא תגיע לאותה חדות של עדשת מצלמה באיכות גבוהה. לרוב הצלמים החובבים זה לא משנה, כי ממילא הם לא מדפיסים תמונות בהגדלות ענק (שם האיכות הירודה מורגשת מאוד) אבל אם תסתכלו על התמונה שצילמתם בגודל של 100% אתם תבחינו בריכוך של פרטים ובחוסר חדות כואב.

אם זה משהו שמדאיג אתכם, אז אתם צריכים לשקול להעלות את תקציב הקנייה שלכם או לחכות קצת עם הקנייה ולחסוך את הכסף לעדשה טובה יותר, אך זכרו שאם המעה אינה מצויה בכסכם ואתם ממילא לא צריכים עדשה מטורפת -כי כרגע צילום זה לא המקצוע שמכניס לכם פרנסה- אז אין לכם סיבה לקפוץ למים העמוקים ואתם יכולים לקנות עדשת מצלמה סבירה שתענה על הצרכים הבסיסיים שלכם ותו לא.

כנסו לכאן כדי לדעת על סיבות נוספות שהתמונות שלכם לא מספיק חדות.

2. חוסר קונטראסט (ניגודיות)

הניגודיות בעדשה מתייחסת ליכולת שלה להבחין בין פרטים קטנים מאוד.
אם לעדשה יש ניגודיות טובה, אתם תהיו מסוגלים לראות את ההבדלים בפרטים הקטנים ביותר כמו מרקם של חומרים גם אם המעבר בין גוון לגוון הוא קטן מאוד או זהה. הקונטראסט והמיקרו-קונטראסט בעדשה משפיעים באופן ישיר על חדות התמונה.

עדשות מצלמה זולות יותר עלולות להתאפיין באיבוד פרטים קטנים ועל הדרך לאבד חדות, אבל שוב.. גם כאן אתם צריכים לשאול את עצמכם איך אתם מרגישים עם זה ועד כמה ההבדלים האלו מפריעים לכם.

3. עיוות אספרי (SPHERICAL)

עיוות אספרי הוא עיוות הפוגע בפרספקטיבה של התמונה ומתחיל להופיע כאשר אנחנו יורדים או עולים מאורך מוקד נורמאל (עדשה 50 מ"מ).
למעשה זהו עיוות במרחב שנראה לעין בעיקר בקווים ישרים המתקבלים פחות ישרים ממה שהם במציאות.

עדשה רחבה מתאפיינת בתופעה של עיוותי "חבית" ששם אנחנו מקבלים תמונה שנמתחת החוצה כך שהקווים הישרים מתעגלים כלפי חוץ ויוצרים מעין צורה של חבית – ומכאן שמה של התופעה.

עדשת טלפוטו מתאפיינת בתופעה של עיוות "כרית מחטים" שבעצם מותחת את התמונה כלפי פנים כך שקווים ישרים מתקבלים בצורה מעגלית כלפי פנים התמונה, מה שיוצר צורה של כרית מחטים – ומכאן שמה של התופעה.

שתי התופעות האלו ישתנו בצורה קיצונית בכל שינוי באורך המוקד של העדשה. החדשות הטובות הן שברוב העדשות של היום קיים אלמנט המתקן את העיוותים האספריים במידה מסוימת.
החדשות הרעות הן שהתופעה הזו מסונכרנת מצוין עם המחיר של העדשה – ז"א שככל שהתיקון האופטי יהיה טוב יותר, כך העדשה תהיה יקרה יותר.

מה שנחמד לדעת זה שישנן דרכים לתקן את העיוותים האלו באמצעות תוכנת מחשב כמו פוטושופ או לייטרום בקלות יחסית. אני באופן אישי לא שונא את העיוותים האלה ואפילו די מחבב אותם מכיוון שיש בהם אופי מסוים, כך שאני לא רואה צורך להשקיע בהם אלפי שקלים, אלא אם כן אתה צלם אדריכלות, שכן צלמי האדריכלות לא אוהבים אותם וישקיעו הרבה כדי לקנות עדשה איכותית שמתקנת את התופעה הזו כמעט קליל וזה בכדי שבצילום מבנים בעדשות רחבות מאוד, הקווים יהיו ישרים ולא מעוותים.

עיוות "חבית" קיצוני בעדשה רחבה (עין דג). צילום: תומר אלמקייס.

4. סטייה כרומטית

סטייה זה נקראת בשפה המקצועית CA שהם ראשי התיבות של Chromatic Aberration.

עדשות מצלמה רגילות אינן ממקדות את הספקטרום הנראה באותו מקום – כלומר, אור כחול אינו מתמקד באותה נקודה כמו אור אדום וזה נובע בגלל הבדלים באורך הגל ותנועת האור דרך הזכוכית. התוצאה נראית כמו מריחת צבע בעיקר בשולי התמונה אך לא רק. הדבר בולט בעיקר בעדשות טלה ארוכות ובטלסקופים בגלל המסלול הארוך שהאור עובר.

לשם תיקון של הסטייה האופטית הזו, יצרו אלמנט הקרוי ED שהוא בעצם זכוכית מיוחדת שמאפשרת לכל אורכי הגל להתמקד באותה נקודה. התוצאה – חדות מצוינת. הזכוכית הזו קשה וחזקה ואינה נשרטת.

יצרני העדשות מרבות להתפאר בכך שהעדשות שלהן מכילות אלמנט ED. בעדשות ניקון ניתן לזהות זאת ע"י טבעת זהב סביב העדשה וכיתוב האותיות ED על העדשה.

5. Vignetting

העיוות האחרון שאתם צריכים לדעת עליו הוא עיוות הוינייטינג שמגיע בצורת פינות פריים אפלות. העיוות הזה בולט יותר בעדשות רחבות ובצמצמים פתוחים. ז"א שסגירת צמצם עוזרת בהרבה מקרים.

ברוב המצלמות היום ישנה הגדרה של תיקון העיוות שזה בעצם אינטרפולציה של המצלמה, מעין עיבוד פנימי במחשב של המצלמה שמתקן את העיוות מיד לאחר צילום התמונה. אתם יכולים להגדיר לה שתתקן או שלא, וזאת בהתאם להעדפתכם האישית.

האפלת הפינות, כמו עיוותי המרחב, משפיעה גם היא על אופי התמונה, וגם במקרה זה – ישנם צלמים שלא אוהבים אותה וישנם כאלו (כמוני) שאוהבים אותה ולפעמים דווקא מחזקים אותה יותר בעריכה.

דוגמא קלאסית להאפלת פינות. צילום: תומר אלמקייס.

מנגנון ייצוב תמונה בעדשה

מנגנון ייצוב תמונה הוא מנגנון אלקטרוני הקיים בעדשות מסוימות. מדובר בעדשה פנימית שהתפקיד שלה הוא לזוז לכיוון ההפוך מתנועת המצלמה המושפעת מרעידות הידיים שלנו. 

לצורך העניין – אם הרעידה כלפי מטה, אז הזכוכית תזוז בכיוון הנגדי כלפי מעלה כדי לשמור שקרני האור לא יזוזו ממקומם על החיישן. מנגנון זה מאפשר לנו לצלם מהיד במהירויות תריס איטיות יותר ולכן הוא שימושי בתנאי תאורה חלשים ובשימוש בעדשות הטלה שכאמור, שם כל תנועה מורגשת – ולו הקטנה ביותר.

מנגנון ייצוב התמונה נקרא VR בעדשות ניקון, IS בעדשות קנון ו- OS בעדשות סיגמא.

סיכום

בזמן האחרון קיבלתי לא מעט פניות המכילות בתוכן שאלות על עדשות למצלמות ואין ספק שזה תחום מורכב מאוד ש(תכל'ס)שייך לעולם האופטיקה ולא מובן להרבה צלמים, בעיקר למתחילים.

שאלו על עדשות מצלמה מומלצות ולא פעם ביקשו ממני הסבר על עדשות מצלמה.

עכשיו, כשאתם תלכו לקנות עדשה של מצלמה, אתם תדעו מה כל דבר אומר ועל מה שווה להשקיע יותר.

באופן כללי – עדשות צילום הן לא עניין פשוט, אך ככל שתגבירו את הידע הטכני שלכם, כך השימוש שלכם בציוד יהיה טוב ויעיל יותר. תשמרו את המאמר הזה אצלכם וכשתרצו להכניס עדשה חדשה לתיק שלכם תפתחו אותו שוב ותקבלו את כל המידע הנדרש לכם כדי לעשות קנייה חכמה.

מקווה שהתייעלתם גם הפעם.

באהבה רבה,
תומר.

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

פלאש למצלמה: המדריך המלא לצילום עם פלאש (מבזק)

כולנו מכירים את האפשרות להוסיף פלאש למצלמה.במצלמות רבות ניתן למצוא פלאש פנימי מובנה ובאחרות, יהיה צורך להוסיף פלאש חיצוני. למעשה, הפלאש שעל המצלמה הוא מקור תאורה שרוב בני האדם יודעים שכדאי להשתמש בו כאשר התאורה הטבעית איננה ידידותית.

לפלאש תכונות רבות, יתרונות וחסרונות. ייעודו הראשוני של הפלאש הוא לשמש כמקור תאורה נח וזמין תמיד להאיר את התמונה עבור הצלם, במידה והתאורה הטבעית אינה משחקת לטובתו אך הייעוד שלו ךא מסתכם רק בזה. במצלמות הביתיות ובמצלמות החובבים הוא מובנה כחלק מהמצלמה (פלאש פנימי), דבר המשפיע רבות על אופי התמונה. בצילום המקצועי – הפלאש חיצוני והשימוש בו נרחב יותר ואינו מסתכם רק כשיש מחסור באור.

במקרים רבים משתמשים בו מסיבות אחרות לגמרי ובשליטתו המלאה של הצלם. הפלאש מגיע בצורות רבות, החל מפלאש מובנה במצלמה הפועל באופן אוטומטי, פלאש חיצוני המורכב על המצלמה וכלה בפלאשים גדולים שהשימוש בהם מתחיל ונגמר בסטודיו. במדריך זה ארחיב מאוד בנושא וכשתסיימו לקרוא אותו – כל מה שחשבתם עד היום על פלאש הולך להשתנות.

החלק הראשון במדריך יוקדש לעניין הטכני כדי שיהיה לכם קל יותר להיכנס אל החלק השני, בו אשלב מדריך לעבודה עם פלאש ואחשוף שיטות מאוד שימושיות לעבודה עם פלאשים.

אז בואו נתחיל..

חלק ראשון: מה זה פלאש ואיך הוא עובד?

פלאש (בעברית: מבזק) הוא מכשיר אלקטרוני המשמש ליצירת אור בהבזקה קצרה ובעוצמה גבוהה. כשאני אומר הבזקה קצרה, אני מתכוון לכך שפלאש יכול להגיע למהירות הבזקה של בין 1/5000 ל- 1/15,000 של השנייה (תלוי בעוצמת ההבזקה). עוצמתו החזקה של הפלאש, יחד עם ההבזקה המהירה והגמישות שלו גרמו לו להיות פופולארי בקרב הצלמים ויצרני המצלמות.

הפלאש הקדום (מבזק היסטורי…)

עוד משחר ההיסטוריה ניסו דרכים שונות כדי ליצור מקור תאורה חזק ומהיר. הראשונה, שהייתה לפריצת דרך בעולם הצילום, הייתה שריפת אבקה דליקה שמונחת על מגש. הצלם הקדמוני היה מעמיד את המצולמים שלו, מסדר אותם כאוות נפשו, מכין את האבקה ומתכונן לתמונה. כשהכל מוכן הוא היה חושף את תריס המצלמה, מדליק את אבקת השריפה וסוגר את התריס בחזרה.

עד שנוצר לו הפלאש הנוכחי, הרבה עשן עלה לאוויר ולא מעט שריפות נגרמו בעקבות השימוש בשיטה הזו, אך היא הייתה פתרון יעיל לאותה תקופה 'לא רגישה לאור' שכן הדלקת האבקה הייתה בעוצמה חזקה ולמשך זמן קצר. מדהים איך שהכל התפתח עם השנים ליותר קטן והרבה יותר טוב.. מה שיותר מדהים אותי הוא שהיום אנחנו מתפנקים על חברות ומותגים, כשבעבר כל צלם היה מכין לעצמו פלאשים בסטודיו כאוות נפשו. אגב, הם היו חד פעמיים.

איך עובד הפלאש בן ימינו (מבזק מודרני…)

לאורך השנים הפלאש עבר שדרוגים רבים עד שהגיע לאיך שהוא נראה היום. הפלאשים בני ימינו עובדים על חיבור ישיר לחשמל או על סוללות. בפלאש ישנו קבל הממיר את הכח שהוא מקבל מהסוללות או מהשקע החשמלי לעצמה של בין 300 ל-600 וולט בהתאם לסוג הפלאש. בזמן שזה קורה אפשר לשמוע צפצוף מהפלאש שמעיד על הטעינה. משם כל הוולטים האלה נוסעים אל הטרנספורמטור שהוא בעצם שנאי פנימי, המקפיץ את המתח שהוא מקבל לאלפי וולטים ומזרים אותם ישירות לנורת הפלאש.

נורת הפלאש היא נורה מזכוכית המכילה בתוכה גז קסנון שבמצבו הרגיל, אינו מוליך חשמל. בזמן ההבזקה החשמל מוזרם מהטרנספורמטור לנורת הפלאש במתח של אלפי וולטים, ובכך הופך את גז הקסנון לגז מוליך (יונים) ואז לאור (פוטונים). כל הפעולה הזו קורית במהירות עצומה וכשהתהליך מסתיים, הפלאש חוזר על הפעולה על מנת להתכונן להבזקה הבאה.

סוגי הפלאשים הקיימים

1. פלאש מובנה

פלאש מובנה הוא הפלאש שכולם מכירים. הוא מובנה כחלק מהמצלמה ומכאן שמו. יתרונו הגדול שהוא עובד בסנכרון מלא עם המצלמה ללא צורך באביזרים חיצוניים כגון סוללות או משדרים. הוא שימושי מאוד לצלם החובבן מינוס שאינו יודע לתפעל מצלמה באופן ידני. חסרונו הגדול שהוא נמצא מעל העדשה או בסמוך אליה כך שהוא מגיע מכיוון הצילום, מה שגורם ל"השטחת" התמונה ויצירת עיניים אדומות (הסבר יינתן בהמשך). במצלמות מתקדמות יותר ניתן יהיה להוסיף פלאש למצלמה כפלאש חיצוני.

מבזק מובנה במצלמה קומפקטית

2. פלאש מורכב (נקרא גם "פלאש חיצוני")

זהו פלאש שאינו קשור למצלמה ומגיע כאביזר נפרד לחלוטין. הוא גדול יותר, חזק יותר ובעל ספק כח נפרד שעובד על סוללות אצבע או ליתיום. ניתן להשתמש בו כפלאש חיצוני בנפרד מהמצלמה או להשתמש בו בחיבור למצלמה על ידי הלבשתו להתקן ה-Hot Shoe (נעל חמה). הפלאש המורכב הוא קטן, קומפקטי, חזק ונגיש. הוא נכנס לכל תיק ויכול להיות זמין תמיד כשנרצה בכך. בימינו, הפלאשים המורכבים מיוצרים ברוב חכמה ודעת ויכולים להפיק אור בעוצמה חזקה מאוד.

הם מגיעים כפלאשים "טיפשים" שיודעים לעשות רק מה שאומרים להם וכפלאשים "חכמים" עם תכונות ממוחשבות אוטומטיות, מבלי הצורך לחשוב יותר מדי. לפלאשים החיצוניים יש ראש שניתן לסובב אותו ימינה, שמאלה ולמעלה וזאת על מנת להיות גמישים יותר בכיוון התאורה.

פלאש חיצוני שמורכב על רגלית

פלאש מורכב (חיצוני)

צילום עם פלאש חיצוני (ספידלייט) שמורכב על המצלמה

התקן ה – Hot Shoe במצלמה

3. פלאש סטודיו

זהו פלאש גדול וחזק במיוחד הדורש חיבור לחשמל. השימוש בו לרוב נעשה בסטודיו ומכאן שמו. יתרונו הגדול שהוא חזק, עוצמתי ובעל טעינה מהירה. חסרונו שהוא גדול, כבד ומוגבל לחיבור לחשמל.

פלאש סטודיו

4. Ring Flash

זהו פלאש טבעתי המשמש בעיקר לצילומי מאקרו. ספק הכח יושב על ה-Hot Shoe ואילו נורת הפלאש עצמה יושבת סביב העדשה כך שהפלאש מייצר תאורה המגיעה בדיוק מאותה זווית של העדשה וזאת כדי למנוע הצללות בצילום מקרוב.

פלאש סטודיו מסוג Ring flash

תכונותיו של הפלאש

הפלאש הוא מקור תאורה שיכול להיות זמין לנו תמיד מבלי להיות תלויים בחסדיה של השמש. הוא יכול לשמש כמקור אור יחיד בתמונה והוא יכול לשמש כתוספת משלימה למקור אור סביבתי (תאורת שמש, תאורת רחוב, תאורה ביתית וכו'). לפלאש תכונה חשובה מאוד – מכיוון שהוא מבזיק במהירות כה גבוהה (תזכורת: 1/5000 – 1/15,000) יש לו את היכולת להקפיא תנועה בדומה לתריס המצלמה (ל סתם קוראים לו גם ספידלייט…). יכולת זו היא יתרון גדול כאשר נרצה לצלם בחשיפה ארוכה ובו זמנית להקפיא את הנושא שלנו.

האור שהפלאש מפיק הוא בטמפרטורה של 5500K בדומה לשמש. ניתן לשנות זאת ע"י הרכבת ג'לים צבעוניים על ראש הפלאש כך שאם בא לנו רקע בגוונים קרים אנחנו יכולים לכוון את המצלמה לטמפרטורה קרה ולהרכיב על הפלאש ג'ל כתום שיחזיר את הנושא לצבעים המקוריים שלו.

שליטה בחשיפה בזמן צילום עם פלאש

בצילום עם פלאש מה שמשפיע על החשיפה של הפלאש אלו רק הצמצם וה-ISO. התריס אינו משפיע בכלל על חשיפת הפלאש מכיוון שהפלאש מהיר הרבה יותר מהתריס וכל עוצמת האור היוצאת מהפלאש נכנסת כולה אל החיישן. לכן העבודה עם פלאשים דורשת ידע נוסף וחשיבה שונה במקצת.

דבר נוסף המשפיע על עוצמתו של הפלאש על הנושא שלנו, הוא המרחק מהפלאש לנושא. ככל שהפלאש רחוק יותר כך הוא ישפיע פחות. הפלאשים מוגבלים למרחקים של עד 5 מטרים, מעבר לכך הם כבר לא ישפיעו.

מהירות סנכרון

עכשיו אנו יודעים שהפלאש חייב להיות בסנכרון מושלם עם התריס של המצלמה בזמן החשיפה. כדי שנבין את פעולת הסנכרון אני רוצה שנחדד קצת את אופן פעולת התריס.

התריס הוא התקן במצלמה, איתו ניתן לשלוט על זמן החשיפה ולהחליט כמה זמן אנו רוצים שהחיישן ייחשף לאור. הוא בנוי מכמה שלבים כך שבחשיפה מהירה השלבים האלו נעו בתיאום מדויק, כך שבכל רגע נתון בזמן החשיפה חלק אחר של החיישן נחשף לאור עד שבתום החשיפה נחשף כל החיישן לאור. מזה ניתן להסיק שהתריס צריך לקבל אור בצורה רציפה אך מכיוון שהאור של הפלאש אינו רציף הוא צריך להיות מסונכרן באופן מדויק עם התריס.

אם נצלם במהירות תריס נמוכה יחסית לא תהיה בעיה, אבל מה יקרה אם מהירות התריס תהיה גבוהה יותר ממהירות ההבזקה והפלאש לא יצליח להיכנס לתמונה? במקרה כזה רק חלק קטן מהחיישן ייחשף לאור וכתוצאה מכך נקבל פס כהה בתמונה, שנוצר כתוצאה מכך שבזמן ההבזקה חלק מהתריס כיסה חלק מהחיישן ולא חשף אותו לאור הפלאש.

צילום עם פלאש שבוצע בהגדרות שגויות

כשעוברים את מהירות הסינכרון המקסימלית. צילום: תומר אלמקייס

ברוב המצלמות, במיוחד במצלמות הביתיות והחצי מקצועיות, יצרני המצלמה מגבילים את מהירות התריס בזמן צילום עם פלאש למהירות הסנכרון המקסימלית שנעה בין 1/200 ל-1/320 ברוב המצלמות.

כדי לגבור על הבעיה הזו פיתחו שיטה שנקראת High Sync Speed – מהירות סנכרון גבוהה. במצב זה יורה הפלאש סדרה של הבזקות בזמן החשיפה וכך כל החיישן נחשף לאור גם במהירויות תריס של 1/8000. כדי לצלם בשיטה הזו נצטרך פלאש ומשדר/מקלט תומכים.

תכניות במצלמה לצילום עם פלאש

1. אוטומטי

במצב זה המצלמה מחליטה מתי / כמה / למה להפעיל את הפלאש. מומלץ לא להשתמש במצב הזה ולהפעיל את שיקולי הדעת שלכם כצלמים.

2. תיקון עיניים אדומות

עיניים אדומות היא תופעה שנוצרת כאשר תאורת הפלאש מגיעה מאותו הכיוון של הצילום. האור פוגע באישוני העין וחוזר ישירות לעדשה. בחלק האחורי של העין שלנו יש המון נימי דם ולכן האור שחוזר מהם הוא אדום. כדי להתגבר על התופעה הזו, במצב תיקון עיניים אדומות, המצלמה מורה לפלאש להבזיק פלאש אחד מקדים וחזק וזה כדי שהאישונים יתכווצו במהירות ואז הפלאש מבזיק פעם נוספת והיא למעשה ההבזקה של הצילום עצמו. לרוב זה מקטין את התופעה אך לא פותר אותה ב-100%.

3. סנכרון קדמי

מה שצמד המילים האלו אומרות בעצם זה שהפלאש יבזיק בתחילת החשיפה. זוהי ברירת המחדל של כל המצלמות.

4. סנכרון אחורי

במצב זה הפלאש מבזיק בסוף החשיפה. מאוד שימושי כאשר אנו עושים שימוש במריחות תנועה יחד עם פלאש.

הגדרות המבזק למצלמה

TTL – ראשי התיבות של Through The Lens (דרך העדשה). במצב זה הפלאש מודד את האור תוך כדי ההבזקה וכשהוא מגיע לרמה הרצויה הוא עוצר את הפעולה.

E-TTL – זוהי שיטה מתקדמת יותר בה הפלאש מבזיק לפני החשיפה הבזקה חלשה. האור החוזר עוזר לפלאש למדוד אור מהסצנה המצולמת וכך להחליט את עוצמת ההבזקה לחשיפה שתגיע מיד לאחר ההבזקה המקדימה.

Manual –  במצב זה אנו בשליטה מלאה על הפלאש. אנו קובעים את עוצמת ההבזקה בעצמנו ואפשר לומר שאם בחרנו לצלם במצב הזה אז נוסף לנו עוד בייבי קטן לטפל בו בנוסף לצמצם/תריס/איזו אבל התוצאה, אם תשאלו אותי, הרבה יותר טובה וכשמתרגלים אליו אין לו תחליף. ישנם פלאשים המגיעים עם אפשרות זו בלבד, מה שמוזיל להם את העלות באופן משמעותי כך שאם אין לכם צורך במצב TTL, זהו פיתרון אידיאלי.

Strobe – אפשרות הקיימת בחלק מהפלאשים ובמצלמות מסוימות. במצב זה, כאשר נגיד לו, יבזיק הפלאש מספר רב של הבזקים מהירים ובעצמה נמוכה. מצב זה נועד בעיקר לצילום פורטרטים ואופנה כאשר רוצים לראות את השפעת האור על המצולם לפני הצילום.

Repeat – במצב זה הפלאש יבזיק מספר הבזקים בהתאם למה שהגדרנו לו פר שנייה. ז"א שאם הגדרנו לפלאש 10 הבזקים בשנייה ואנחנו בחשיפה של 1/2 שנייה אז הוא יבזיק 5 הבזקים במהלך החשיפה. זה שימושי מאוד ליצירת תמונות אמנותיות של תנועה מתמשכת כמו ריקוד לדוגמא.

Flash Zoom – תכונה שקיימת בפלאשים חיצוניים. זהו מנגנון שנמצא בראש הפלאש ומתאים את עצמו לאורך המוקד של העדשה. אם, לצורך העניין צילמנו בעדשות 85 מ"מ הפלאש ימקד יותר את האור ואם נצלם בעדשה רחבה יותר כמו 24 מ"מ אז הפלאש יפזר יותר את האור.

Master – בעבודה עם מספר פלאשים זה הפלאש הראשי המסונכרן עם המצלמה באופן ישיר.

Slave – במצב זה הפלאש מופעל ברגע שהוא "רואה" הבזקה של פלאש אחר. במקרה שאנו עובדים עם יותר מפלאש אחד על הסט – הפלאש הראשי חייב להיות Master ושאר הפלאשים יכולים להיות Slave.

מערך פלאשים למצלמות בסטודיו

חלק שני: המבזק כמקור תאורה

בחלק הראשון קיבלתם הסבר מפורט על תכונותיו של הפלאש ועכשיו יהיה לכם קל הרבה יותר לעבור לחלק השני והמעניין במדריך כי הרי הבטחתי לכם שיהיה סוף טוב לכל הסיפור הזה.

לפני הכל אני רוצה לקחת אתכם רגע לפוסט בו אני מדבר על צילום בתאורה טבעית כדי שתלמדו על כיווני תאורה, אופי של תאורות שונות וריכוכים טבעיים.

קראתם כבר? יופי, אפשר להמשיך…

הפלאש הוא מקור תאורה קשה בדיוק כמו שמש ישירה. צלמים בתחילת דרכם חוסמים לעצמם את האפשרות להשתמש בו בגלל סטיגמות חברתיות כגון אלו שאומרות ש"צילום עם פלאש משטיח את התמונה" והם צודקים רק במקרה שהפלאש מגיע ישירות מהמצלמה, מכיוון הצילום. התאורה הזו לא מעניינת, ומקטינה את השפעת העומק בתמונה אך הפלאש, כפי שראינו בחלק הראשון של המדריך, מגיע גם בצורה חיצונית ללא כל קשר למבנה המצלמה ואנו יכולים להפעיל אותו מחוצה לה ולהביא את האור מכיוונים אחרים לגמרי ולפתוח דלת לעולם חדש של צילום.

פלאשים יכולים להיות מגניבים לצילום, אך צריכים להיות זהירים איתם מבלי להגזים יותר מדי. אתחיל בהסברים על עבודה עם פלאש בנפרד מהמצלמה ואחרי כך אתן לכם טיפים יעילים מאוד לצילום עם פלאש חיצוני על המצלמה.

3 מצבים בהם אני משתמש בצילום עם פלאש:

1. כאשר אין לי מקור תאורה יעיל אחר.

2. כאשר אני רוצה לשלב תאורה טבעית עם תאורה מלאכותית.

3. כאשר אני רוצה ויכול לשלוט באור ב-100%. בדרך כלל בסטודיו או בצילום בחושך.

ברירת המחדל שלי היא להשתמש בפלאש חיצוני וליצור זוויות תאורה מעניינות. לרוב, הפלאש יהיה חשוף וללא כל ריכוך (אין לי בעיה עם זה) ולפעמים ארכך אותו באמצעות מטריה, סופטבוקס או אמצעי ריכוך אחר בהתאם לסצנה אותה אני מצלם.

עבודה עם פלאש חיצוני בתאורת חוץ

ישנן דרכים שונות להפעיל את הפלאש מחוץ למצלמה. הדרך הפרימיטיבית ביותר היא לשים את הפלאש החיצוני על מצב Slave ולהפעיל את הפלאש שעל המצלמה. ברגע שה-Slave קולט את ההבזקה שיוצאת מהפלאש שעל המצלמה הוא מבזיק גם. אם בחרתם בדרך הזו, אתם צריכים להיות מודעים לכך שהפלאש שעל המצלמה ישפיע מאוד על הנושא שלכם כך שתצטרכו לכוון אותו למעלה (אם אפשרי) ולהנמיך לו את העוצמה ככל הניתן.

בנוסף, קשה מאוד ולעתים אף על גבול הבלתי אפשרי לעבוד בשיטה זו בשמש. אם תעבדו איתו במקום כמו אירוע לדוגמא, כל פלאש שיופעל באירוע יפעיל גם את הפלאש שלכם. די מעצבן.

דרך נוספת ופשוטה מאוד היא לחבר את הפלאש עם כבל Sync ארוך ישירות למצלמה. ככה הוא גם יכול לעבוד במצב TTL. הרבה זמן לא ראיתי צלמים שמשתמשים בשיטה הזו כי היא מגבילה מאוד. ישנה דרך יעילה ונוחה הרבה יותר – להיעזר במכשירים שנקראים משדר/מקלט אלחוטיים שעובדים על תדרי רדיו. המשדר מתחבר לפלאש והמקלט למצלמה וכך הפלאש יודע מתי להבזיק. קיימים היום פלאשים המכילים בתוכם את האפשרות הזו מבלי הצורך לחבר את הפלאש למצלמה או למשדר נפרד.

האפשרות הגמישה הזו של צילום עם פלאשים קטנים מתי ואיפה שרק נרצה פתחה עולם חדש להרבה צלמים. כשאני מצלם בחוץ, אני מוצא את עצמי לא מעט פעמים מוציא פלאש או שניים מהתיק, רק כדי ליצור משהו מיוחד גם אם אין לי ממש צורך בפלאש.

לצורך המחשת השימוש בפלאש בתאורת חוץ מצורפות התמונות הבאות עם הסבר לכל תמונה.

שימוש בפלאש חיצוני בעת צילום תמונה יצירתית

צילום: תומר אלמקייס

התמונה הזו צולמה בלילה עם פלאש יחיד שנמצא מאחורי המצולמים. הרעיון היה ליצור תמונה דרמתית שתדגיש את צורת הגוף של המצולמים ותאיר את האבקה הלבנה.

צילום עם פלאש שמוקם מאחורי הזוג המצולם

צילום: תומר אלמקייס

בתמונה זו מדדתי את האור לפי התאורה הטבעית הקיימת ולאחר מכן הוספתי את הפלאש מימין. כדי לקבל חשיפה טובה מהרקע הייתי צריך לסגור מאוד את הצמצם  ולהאיר את הנושא באמצעות הפלאש ש"פתח" לי את האזורים המוצלים. הבחירה שלי להביא אותו מהצד גרמה להכל להיראות מעניין.

צילום עם פלאש שמוקם מימין לזוג המצולם

צילום: תומר אלמקייס

כאן יש שימוש ב- 2 פלאשים ושמש אחת. במקרה של צילום אנשים בשקיעה אין לנו ממש ברירה אלא אם אנחנו רוצים לצלם סילואט (צללית) וזה מכיוון שאם אנו רוצים לחשוף את התמונה לפי השמש אז השמש תצא טוב אבל הנושא יצא חשוך ולהיפך. אז תמיד יגידו לכם להפעיל פלאש אבל זה לא העיקר כי אם תשתמשו בו בתובנה התוצאות שלכם יהיו לא רק טובות אלא גם מעניינות. כאן מדדתי אור לפי השמיים כדי להגיע למצב שהשמיים חשופים טוב ולא יוצאים שרופים. התמונה שהתקבלה, כאמור, יצאה עם שמיים מעולים ונושא חשוך. כשהארתי את הזוג היה חסר  לי משהו.. לא הספיק לי שרק הם מוארים אז הוספתי פלאש נוסף שיאיר לי את הקרקע המגניבה הזו שיחד עם הזווית הנמוכה העצימו את הכל.

צילום עם פלאש חיצוני שמאיר את הקרקע

צילום: תומר אלמקייס

כאן כיוון האור הוא אחר וזה מכיוון שהעמדה של הזוג אחרת. פני הזוג והמבט שלהם פונים קדימה ושמאלה ומיקום השמש נותן הרגשה כאילו היא מאירה אותם אך השמש הייתה חלשה מדי בכדי להאיר את הזוג ולכן השתמשתי בפלאש שהאיר את הזוג מלפנים.

צילום עם פלאש חיצוני שיצר אלומות אור מצידי הזוג

צילום: תומר אלמקייס

כאן פלאש אחד האיר את הזוג מאחוריהם ומכיוון שהמעקה של הגשר מבריק ומחזיר אור אז הוא החזיר את האור מ-2 הצדדים – מה שיצר את ה"כוכבים" בצידי הזוג ואת ההרגשה כאילו יש 3 פלאשים בתמונה.

צילום עם פלאש חיצוני שמוסתר מתחת לעלה

צילום: תומר אלמקייס

בתמונה הזו רציתי להשיג משהו קצת אחר. היה לי מספיק אור טבעי כדי לצלם את הזוג אבל רציתי בכוונה להוסיף מקור תאורה משלי כדי לקבל יותר עניין בתמונה. מיקמתי את הזוג ואת הקומפוזיציה שאני רוצה, מדדתי את האור הסביבתי כפי שאני רציתי אותו והתחלתי למקם את הפלאשים. בגלל שרציתי אור ממוקד על כל אחד מהמצולמים בנפרד ומבלי שהוא ישפיע לי על אזורים אחרים בפריים הייתי צריך להעמיד אותם קרוב למצולמים ומלמטה כדי שהם לא יאירו לי את הקרקע. הצבת הפלאשים על הספסל הייתה אידיאלית ביותר מבחינתי אבל לא בא בחשבון שיראו את המכשיר השחור הזה בפריים אז לכסות את הפלאשים בעלים היה פתרון נהדר שגם תרם לא מעט לתמונה לדעתי.

צילום עם פלאש חיצוני שמאיר מלמטה כלפי מעלה

צילום: תומר אלמקייס

זו תמונה אהובה עליי מאוד ובכל פעם שאני מסתכל עליה אני מצדיק את העובדה שתמיד יש לי פלאש בתיק. התמונה צולמה באור יום של חודש יולי בשעה 17:30 בערך. השמש הייתה במיקום מצוין ושלא כמו בשקיעה – הצבעים היו קרים יותר והתאורה קונטראסטית יותר. כמו שאתם רואים השמש נמצאת מאחורה והזוג בצל. פלאש אחד שמאיר את הזוג משמאל סגר לי את הפינה ותוך כמה שניות קיבלתי את התמונה שרציתי.

צילום עם פלאש חיצוני שמקפיא את רחבת הריקודים כששאר התמונה מרוחה

צילום: תומר אלמקייס

בתמונה הזו השתמשתי ב-2 פלאשים כדי שיאירו לי את רחבת הריקודים ויצאתי החוצה הרחק מהרחבה. השתמשתי בחשיפה של 1/60 ותנועת יד מהירה על מנת לקבל את המריחה הזו. רחבת הריקודים נשארה קפואה בגלל תאורת הפלאש שכאמור, מקפיאה תנועה.

צילום עם פלאש חיצוני שמוסתר בין ענפי העץ

צילום: תומר אלמקייס

זו דוגמא מעולה לצילום במהירות סנכרון גבוהה. שימו לב למיקום של השמש ודמיינו לעצמכם כמה הייתי צריך לסגור מהירות תריס וצמצם. התמונה צולמה עם פלאש שנמצא על אחד הענפים בעץ (אל תנסו לחפש כי לא תמצאו אותו :-)).

צולם ב-iso 100, מהירות תריס 1/2000 וצמצם F6.3. ללא היכולת לעבוד במהירות סנכרון גבוהה היה לי קשה מאוד לצלם את התמונה הזו בשעה שהשמש חזקה כל כך.

עבודה עם פלאש על המצלמה

כל התמונות הנ"ל צולמו עם תאורת פלאשים מחוץ למצלמה אך לפעמים בכורח הנסיבות אנו נצטרך להשתמש בפלאש על המצלמה וזה יצריך מאיתנו לחפש תמיד פתרונות ריכוך/פיזור יצירתיים.

אלו הם האפשרויות העומדות לרשותנו כאשר אנו מצלמים עם פלאש על המצלמה.

פלאש ישיר

צילום עם פלאש ישיר

פלאש ישיר

הכוונה לפלאש המגיע מאותו כיוון של הצילום. הוא יוצר תאורה לא יפה ולא מחמיאה המשטיחה מאוד את התמונה וגורמת לתופעת העיניים האדומות.

שימו לב, בתמונה למעלה אתם יכולים לראות את השפעתו של הפלאש הישיר. זה שמגיע ישירות מהמצלמה. לכבשה החמודה אין צללים וזה גורם לה להיראות שטוחה. כמו כן, האור מאוד קשה – ניתן לראות זאת לפי הצל שנוצר מאחוריה. אפ תמונות כאלה מאכזבות אתכם, זה הזמן להוסיף פלאש למצלמה…

פלאש מוקפץ

כן, אני יודע שזה נשמע לכם כמו התחלה של ארוחה טובה אבל לא. פלאש מוקפץ הוא פתרון נהדר לריכוך האור ושינוי זווית התאורה. עקרון הפעולה הוא פשוט. יש לנו פלאש על המצלמה שניתן לסובב לו את הראש ולכוון אותו לאן שנרצה. באופן אישי, אני תמיד בוחן את הסביבה ובודק מאיפה אפשר להקפיץ את הפלאש. זה יכול להיות מתקרה, מקיר ומכל אלמנט מחזיר אור יצירתי אחר. האור היוצא מהפלאש יגיע לתקרה או לקיר ויחזור ממנו לנושא הצילום.

צילום עם פלאש שמוקפץ מהתקרה

פלאש מוקפץ מהתקרה

פלאש עם פלאש שמוקפץ משמאל

פלאש מוקפץ משמאל

פלאש עם פלאש שמוקפץ מימין

פלאש מוקפץ מימין

שימו לב להשפעת האור על הבובה כאשר התאורה חוזרת מקיר או מתקרה. האור רך יותר, מפוזר יותר ונעים יותר לעין. עניין חשוב שצריך לשים לב אליו בצילום עם פלאש מוקפץ הוא שצבע האור מושפע מאוד מצבע הקיר שממנו הקפצנו. אם אנו נקפיץ פלאש מקיר ירוק אז האור ייצבע לנו בירוק.

פלאש סטודיו בעבודה

מערך המשלב פלאש סטודיו מימין ופלאש סטודיו משמאל

שלא כמו בצילומי חוץ – בסטודיו העבודה עם פלאשים מעט שונה. בסטודיו אנחנו בשליטה מלאה על כל מה שקורה מבחינת האור. אנחנו פשוט מייצרים אותו מאפס, שולטים בעוצמה שלו, בכיוון שלו ובעזרת אביזרים ייעודיים, מרככים אותו בדיוק לרמה שאנחנו רוצים, ממקדים אותו, מפזרים אותו ובקיצור שולטים בו.

בסטודיו הכל מונח לנו על מגש של כסף ושום דבר לא מסורבל כך שיש לנו את כל הזמן שבעולם להתייחס לכל דבר קטן. צילום בסטודיו שימושי מאוד לצילום מסחרי ולצילום אופנה שם התאורה צריכה להיעשות בצורה מבוקרת ובשליטה מלאה אך צלמים רבים משתמשים בו גם לשם האמנות.

צילום אופנה בסטודיו. צילום: תומר אלמקייס

צילום אופנה בסטודיו. צילום: תומר אלמקייס

צילום הריון בסטודיו. צילום: תומר אלמקייס

צילום הריון בסטודיו. צילום: תומר אלמקייס

צילום תכשיטים בסטודיו. צילום: תומר אלמקייס

צילום תכשיטים בסטודיו. צילום: תומר אלמקייס

סיכום

עכשיו, אחרי שראיתם ולמדתם את תורת הצילום עם פלאש בעזרת המדריך המפורט, אתם יכולים לצאת החוצה, להתאמן קצת ולגלות עולם חדש. הנושא הזה לא מסובך בכלל אבל אין ספק שהוא דורש ידע, הבנה ושליטה בצילום בכלל ובאור בפרט. הניסיון והזמן עושים את שלהם, תלמדו מטעויות שאתם עושים בדרך ואל תחזרו עליהן.

חישבו תמיד כיצד להיות מקוריים, בכל תמונה! בחנו את כיווני האור השונים בחשיפות שונות, עם השפעת האור הסביבתי ובלעדיו. הטיפ הכי גדול שאני יכול לתת לכם הוא –  התחילו עם מקור תאורה אחד, בחנו את התמונה והוסיפו עוד אחד במקרה הצורך.

אתם מוזמנים לכתוב לי ממש כאן למטה אם אהבתם וכמה המדריך לצילום עם פלאש עזר לכם לצלם תמונות טובות יותר. שתפו את הפוסט עם החברים שלכם, אני בטוח שיש ביניהם כאלו שהמדריך הזה יעניין אותם.

שתהיו לי טובים, כמו תמיד, ונתראה בפוסט הבא.

 

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

טיפים לצילום ילדים: 11 כללי זהב שיעזרו לכם לצלם תמונות טובות יותר

כאבא ל – 2 בנות מגניבות יוצא לי לא מעט להוציא את המצלמה ולצלם אותם ברגעים יפים ולפעמים גם מביכים. כל הורה כאן יכול לומר שילדים הם הדבר הכי יפה שיש לנו בחיים ואולי יש כאלו שיגידו שזה עד גיל מסוים אבל בינתיים אני די נהנה מהן.

הילדות הזו עוברת די מהר ובמרוץ החיים אנחנו מרגישים שרק אתמול הם נולדו, היום הם בבית הספר ומחר כבר בצבא.

כמה רגעים לפני שכל זה קורה יש לנו הזדמנות מצוינת להנציח אותם כשהם עוד קטנים וחמודים ולהשאיר לנו ולהם מזכרת שאין שני לה.

מי מאיתנו לא נוסע לטייל עם המשפחה בסופ"ש, בחגים ובכלל? שם זו ההזדמנות הכי גדולה לקחת אתכם את המצלמה ולהתענג מדי פעם על צילום איכותי.

הנה לכם כמה כללים בסיסיים שיעזרו לכם להוציא מהילדים שלכם תמונות טובות יותר.

1. תהיו סבלניים

ילדים דורשים המון סבלנות. אם אתם מבינים על מה אני מדבר – כנראה שגם לכם יש ילדים. אל תלחיצו אותם עם המצלמה, לא כל ילד אוהב שמצלמים אותו ובגיל מסוים כשהם מבינים מה זה הדבר השחור הזה שאתם מחזיקים ביד הם יתחילו גם לעשות לכם פוזות מאולצות שיקשו עליכם יותר. תהיו סבלניים, תזרמו אתם ומקסימום אם חזרתם הביתה ללא התמונות שרציתם אל תתבאסו מזה אלא תלמדו מזה כך שעם הזמן אתם תרכשו מיומנויות שישפרו את התמונות שלכם פלאים!

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

2. תתפסו את הרגע

כולנו יודעים שהתמונות הכי מרגשות אלו התמונות שמשקפות משהו אמיתי. רגע יפה, מבט שובב/כועס/עצוב/שמח ועוד סיטואציות טבעיות ומעניינות יכולות להיות מקור מצוין לתמונה טובה. עמדו בצד עם העין בתוך המצלמה, תתמקדו ותחכו לרגע. אל תמשכו יותר מדי את תשומת לבם ותנו להם להיות בתוך המרחב הפרטי שלהם. תופתעו לגלות כמה תמונות אתם יכולים לצלם בדקה..

נשבע לכם שזה לא מבוים. צילום: תומר אלמקייס

נשבע לכם שזה לא מבוים. צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

3. תרדו לגובה העיניים

הרבה אנשים שמצלמים את הילדים שלהם מצלמים מלמעלה. הילדים הם נמוכים מאוד ביחס אלינו ולפעמים אנחנו פשוט מתעצלים להתכופף.. אז זהו, שצילום מלמעלה תמיד ישנה את הפרספקטיבה והנושא המצולם יהיה קטן ביחס לעולם. ההיפך הגמור קורה בצילום מלמטה שהוא מעצים את הנושא. אם תרדו לגובה שלו תצלמו אותו בזווית שתעצים אותו ביחס לסביבה. לפעמים תרצו גם לשבור את הכלל הזה ובכל זאת לצלם מלמעלה וזו יכולה להיות קומפוזיציה מעניינת במקרים מסוימים.

4. השתמשו בתאורה רכה ומחמיאה

ילדים הם רגישים, רכים ותמימים.. מה יותר יפה מלצלם אותם עם תאורה רכה? את התאורה הרכה תוכלו למצוא ביום מעונן כשהעננים מרככים את אור השמש, תוכלו למצוא אותה בצל, בתוך הבית ותוכלו לרכך אותה בעצמכם ע"י מרככי תאורה או שימוש בפלאש מוקפץ מקיר או תקרה.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

5. היו יצירתיים בהעמדה

רוב הזמן אתם מצלמים שהילד לא שם לב אליכם אך מדי פעם יפה גם להעמיד את הילד כמו שאתם רוצים ואולי לתפוס גם מבט ישיר למצלמה, זה ישדרג את האמירה של התמונה. הבעיה מתחילה שהוא לא ממש יבין מה אתם רוצים ממנו אם לא תדעו לבקש זאת נכון. הגישה לילד צריכה להיעשות בגובה העיניים. לדוגמא: אם בא לכם שהוא יעשה פוזה מסוימת למצלמה אז תעשו בעצמכם ותגידו לו שיעשה כמוכם.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

6. צרו אינטרקציה עם הילד

כדי שיצאו לכם תמונות טובות הילד צריך להרגיש שהוא סומך עליכם ושאתם חברים שלו.. לפני שהוצאתם את המצלמה מהתיק – שחקו איתו קצת, דגדגו אותו, תצחקו איתו ותוציאו לאט את המצלמה בלי לתקוף. תנו לו להרגיש כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם.

ילדה מתוקה שצילמתי בסין. צילום: תומר אלמקייס

ילדה מתוקה שצילמתי בסין. צילום: תומר אלמקייס

7. צלמו בחוץ

צאו החוצה לעולם המואר ותגלו שהחוץ הוא הסטודיו הכי יפה. התאורה טבעית ויש מבחר רקעים מדהימים כפי יכולתכם. כנסו עם הילד לפארק שעשועים ותתגלה לכם צבעוניות ושמחת חיים. קחו אותו לטיול בטבע, שדה חמניות, כותנה, חציר ומה שעולה על רוחכם. תשתדלו לשמור תמיד על תאורה רכה. אם השמש לא מרוככת תמקמו את הילד כך שהשמש תאיר אותו מאחור או שתצלמו אותו בצל. אין כלל ברזל לצילום בתאורה רכה אבל היא פשוט מחמיאה יותר ולא מסנוורת כמו שמש ישירה.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

8. התייחסו לרקע בכבוד

התייחסנו לאור, לרגע היפה, להעמדה, לחיוך אבל יש עוד עניין קטן שצריך לשים לב אליו. הרקע שלנו משפע מאוד על התמונה ולפעמים הוא עלול לקחת את תשומת לב הצופה מהנושא שלנו ולכן אנו נתייחס לרקע כחלק מהתמונה ממש. גם אם החלטנו לטשטש אותו עדיין יש לו השפעה גדולה על התמונה. השתדלו לא להכניס לרקע אלמנטים כמו עמודי חשמל שנראים כאילו יוצאים מהראש של הילד. אם אתם מצלמים בטבע אז תשאירו את התמונות טבעיות מבלי להכניס לפריים מכונית שבדיוק עברה או טלפון סלולרי שנשאר על הספסל.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

9. צלמו במהירויות תריס גבוהות

הרבה פעמים שמעתי אנשים מתוסכלים שכל התמונות שהם צילמו את הילדים שלהם יצאו מטושטשות כי הילדים התורצצו מהר מדי ולא עצרו לרגע אחד. כן, האמת שלפעמים הם יכולים להיות כאלו מעצבנים וחושבים רק עצמם.. הם ישחקו במשחקים שלהם כמה שהם רוצים אבל לא יתנו לנו לשחק בצעצוע שלנו. למרבה המזל יש לזה פתרון. תלמדו איך לשלוט על החשיפה שלכם ותעלו את מהירות התריס במצלמה שלכם על מנת להקפיא תנועה ולמנוע מריחות בתמונה.

אלינור בפעם הראשונה בים. צילום: תומר אלמקייס

אלינור בפעם הראשונה בים. צילום: תומר אלמקייס

10. תהיו מקוריים

בכל יום אני נחשף למלא תמונות ילדים בפייסבוק ואין ספק שהילדים הם מקור מעולה ליצירה אמנותית הרי הם בעצמם יצירת אמנות. כדי שהתמונות שלכם לא יהיו רגילות תנסו להבדיל אותם ולמצוא את הדרך להיות מקוריים ע"י כך שתצלמו בזווית ייחודית, קומפוזיציה ייחודית, תאורה מחמיאה, רגע מכריע וכל מה שיהפוך לכם את התמונה מתמונה רגילה לתמונה "וואוו".

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

11. ספרו את הסיפור

כשלמדתי צילום לימדו אותי תמיד שלכל תמונה יש סיפור ואם לא הצלחנו להעביר את הסיפור אז התמונה יכולה להיות מגניבה והכל אבל חסר בה משהו מאוד חשוב. חפשו תמיד את הסיפור בתמונה. הסיפור יכול להגיע כשהילד מתעסק בצעצוע מסוים ואנחנו מכלילים את הצעצוע בפריים וזה יכול להגיע כשהילד רץ בשמחה אל אמא שלו כשהיא חוזרת מהעבודה. הסיפור תמיד קיים רק צריך לחפש אותו כל הזמן. קשרו את הילד עם אלמנטים אחרים הנמצאים בפריים וצרו את הסיפור האישי שלכם.

כשלזוג שאתה מצלם יש כבר ילדה. צילום: תומר אלמקייס

כשלזוג שאתה מצלם יש כבר ילדה. צילום: תומר אלמקייס

צילום עצמי. תומר אלמקייס

צילום עצמי. תומר אלמקייס

בחדר הלידה. צילום: תומר אלמקייס

בחדר הלידה. צילום: תומר אלמקייס

כשלזוג נוסף שאתה מצלם יש כבר ילדה. צילום: תומר אלמקייס

כשלזוג נוסף שאתה מצלם יש כבר ילדה. צילום: תומר אלמקייס

סיכום

צילום ילדים הוא כיפי ומגניב, במיוחד אם עושים אותו לשם הרגש וההנצחה המשפחתית. אל תתנו לו לחלוף לכם מול העיניים בעוד המצלמה שלכם נחה בתיק את שנת החורף שלה כי לא תוכלו לעולם לחזור אחורה ולצלם אותם שוב ברגעים המקסימים האלה.

צאו החוצה, קחו את הילדים או האחיינים שלכם ואת 11 הכללים האלו ותצלמו אותם ברגעים הכי יפים שיש.

מקווה שתרמתי לכם עוד משהו בדרך.

שיהיה בכיף ועד הפוסט הבא, תישארו יצירתיים.

ואל תשכחו לשתף אותי תרתי משמע 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

3 עקרונות שתוכלו ליישם היום כדי להיות צלמים טובים יותר מחר

אפשר לומר שהדלת של כל צלם מתחיל נפתחה כאשר הוא גילה את יכולותיה הנוחים של המצלמה החדשה שלו. כולנו התחלנו לצלם על אוטומט והיינו די מרוצים מהתוצאות שלנו פחות או יותר אך אם אתם צלמים בתחילת דרככם אתם יודעים שתמיד תצא בת קול מהשמיים ותגיד לכם שאתם מסוגלים ליותר. 

תחום הצילום הוא תחום מאוד מורכב ויש לו שלוחות רבות. הלמידה בצילום היא באמת אינסופית ואתם עלולים למצוא את עצמכם לומדים בכל יום משהו חדש שלא ידעתם קודם לכן. הטכנולוגיה מתקדמת בקצב מטורף, מצלמות שאנחנו קונים היום לא יהיו באותו הערך בעוד שנה – שנתיים וכמות הצלמים בעולם גדלה מיום ליום.

החדשות הטובות הן שיש כמה עקרונות פשוטים מאוד שאתם יכולים לעשות כבר היום וללא הצורך להוציא אלפי שקלים על ציוד.

אם תיישמו את העקרונות האלו בכל פעם שתצאו לצלם – הדרך שלכם להיות צלמים טובים תהיה קרובה מתמיד.

1. תגנזו את האוטומט

מאז ומתמיד יצרני המצלמות הוציאו פרסומות כמו: "צלם על אוטומט ותוציא תמונות מדהימות" או "עם המצלמה החדשה של XXXXXX כבר לא תעבוד קשה"..

פרסומות אלה אינן פונות לצלם המקצועי אלא לאדם שרוצה לצלם במצב אוטומטי מבלי לחשוב יותר מדי ושייצאו לו תמונות טובות הרי זה כל כך פשוט להגדיר את המצלמה על מצב אוטומטי, נכון? ואתם, חלילה, לא תצטרכו לטרוח כדי להגדיר את מפתח הצמצם ומהירות הסגר.

אבל –

אם אתם מצלמים על אוטומט אני מבטיח לכם שכל התמונות שלכם נראות די דומות. הן סבבה והכל אבל לא מדהימות ויש לכך סיבה אחת והיא די ברורה. המצלמה שלכם לא יכולה להיות יצירתית. היא יודעת לקרוא את האור ולהתאים את הנתונים לכך שהתמונה תצא מוארת מספיק ולא חשוכה מדי/מוארת מדי אך היא זקוקה למשהו נוסף. כן, לאותו ייצור אנושי מעשה ידי הבריאה אשר בנוי ברוב חכמה ודעת. אין תחליף לעיניים שלנו, לחשיבה שלנו וליכולות שלנו כבני אדם. שום מכונה בעולם לא תוכל לחשוב ולראות כמונו.

מצבי סצנה במצלמה

אם צמד המילים "צמצם" ו"מהירות תריס" עושות לכם עדיין דקירות בלב זה בסדר גמור. למרבה המזל יצרני המצלמות מצאו דרך לצאת מהמצב האוטומטי בצעדי תינוק. במצלמות "כניסה" (מצלמה חצי מקצועית המיועדת לצלם המתחיל) ובמצלמות קומפקטיות קיימים מצבי סצנה שהם למעשה הגדרות מובנות לסצנות צילום מסוימות והמטרה שלהם היא לתת לכם מעט במה ליצירתיות מבלי להפעיל את הצד הטכני. מצבי הסצנה נמצאות לרוב בגלגל חוגה הנמצא בראש המצלמה ובמצלמות מסוימות הם מופיעים בתוך התפריט. בהתאם לדגם המצלמה שלך אתה עלול לקבל מצבי סצנה של: צילום פורטרט, צילום נוף, צילום מאקרו, צילום תנועה, צילום בלילה, צילום זיקוקים ועוד.. זה רעיון לא רע בכלל להתחיל עם ההיכרות של המצבים האלה וכך בכל סיטואציה שאתם נמצאים בה תדעו להתאים את ההגדרה המתאימה אך אם לא תביטו לעתים קרובות בנתוני ה –EXIF  (המידע) של המצלמה כדי להבין מה היא עשתה בכל סצנה שצילמתם לא תלמדו יותר מדי ובטח שלא תשפרו את יכולות העבודה שלכם.

את נתוני ה –EXIF  תוכלו לראות במצלמה וגם בקובץ עצמו אחרי שהעברתם אותו למחשב.

אם תיקחו את התמונות שצילמתם ותציצו בנתוני ה –EXIF  אתם תגלו שבצילום נוף המצלמה השתמשה בצמצם סגור ע"מ ליצור עומק שדה גדול יותר, בצילום פורטרט המצלמה השתמשה בצמצם פתוח ע"מ ליצור הפרדה מהנושא לרקע, בצילום תנועה המצלמה השתמשה במהירות תריס גבוהה ע"מ לגרום להקפאת תנועה ובצילום לילה המצלמה השתמשה בחשיפה ארוכה ע"מ להכניס יותר אור.

האם מצבי סצנה הם הפתרון?

מצבי הצילום האלו הם מצבים אוטומטיים לחלוטין והם ברירת מחדל לצלם המתחיל מינוס. במצבים אלו המצלמה מחליטה לעשות פעולה כזו או אחרת כי אמרתם לה שכרגע אתם רוצים לצלם נוף / פורטרט / פרח וכו'. אז היא החליטה לסגור צמצם בצילום נוף אבל היא לא יודעת אם אתם עם חצובה או לא ואם אתם רוצים חשיפה ארוכה או לא. ובצילום פורטרט היא לא יודעת אם אתם רוצים צמצם פתוח מאוד או טיפה יותר סגור. את הנתונים האלה רק אתם יודעים וכאן נכנסת היצירתיות והידע שלכם כצלמים.

מצבי צילום חצי אוטומטיים

במצלמות המקצועיות וגם במצלמות ה"כניסה" קיימים מצבי צילום חצי אוטומטיים הנותנים לנו שליטה מעולה על הצילום. שליטה זו דורשת הבנה אך מורידה מאיתנו התעסקויות בזמן הצילום כך שאם -לצורך העניין- אתם מצלמים עכשיו ילדים מתרוצצים תצלמו על מצב "עדיפות סגר" וכך תוכלו להגדיר בעצמכם את מהירות הסגר ע"מ להקפיא תנועה ולאפשר למצלמה להשלים את החשיפה ע"י כך שהיא תבחר את מפתח הצמצם בעצמה.

מצב זה נקרא S במצלמות ניקון ו –TV  במצלמות קנון.

לעומת זאת – אם אתם מצלמים תמונה בה תרצו שליטה בעומק השדה צלמו במצב "עדיפות צמצם". כך תוכלו להגדיר את מפתח הצמצם בעצמכם ולאפשר למצלמה להשלים את החשיפה ע"י כך שהיא תבחר את מהירות הסגר בעצמה.

מצב זה נקרא A במצלמות ניקון ו – AV במצלמות קנון.

אם אתם מעוניינים להרחיב את הידע שלכם בנושא החשיפה את מוזמנים לקרוא את המאמר הזה.

2. קחו את הפוקוס בידיים שלכם

פוקוס אוטומטי הוא אחד החידושים היותר טובים בעולם הצילום של ה – 50 שנים האחרונות. כמובן שהיו עוד הרבה חידושים מעולים כמו המעבר לצילום דיגיטלי אבל בהחלט אפשר לומר שהפוקוס האוטומטי שינה את הדרך בה צלמים עובדים. תארו לכם את הימים בהם היה פוקוס ידני בלבד והשליטה בפוקוס הייתה אך ורק בעזרת טבעת הפוקוס שיושבת על העדשה. תוסיפו לכך את העובדה שאתם מצלמים בסרט צילום (Film) וכל צילום לא טוב עולה לכם כסף.. נשמע מבאס אה? אבל הצלמים של הימים ההם לא ידעו משהו אחר אז הם למדו לצלם בהתאם למגבלות הקיימות ובנוסף הם היו זהירים יותר ומדויקים יותר אבל בסופו של דבר פוקוס ידני יצא מהאופנה בתחום צילום הסטילס וזה בגלל העובדה שהתמקדות לוקחת זמן אפילו לאדם מיומן. קשה מאוד לעקוב אחרי הנושא שלך עם פוקוס ידני וסביר להניח שאם אתם תצלמו בפוקוס ידני ייצאו לכם יותר תמונות מטושטשות מתמונות חדות.

אז הבנתם שאני בעד הפוקוס האוטומטי.. טוב, אני לא מאמין שיש מישהו שלא אוהב אותו אבל בכל דבר אפשר למצוא יתרונות וחסרונות. מערכת הפוקוס האוטומטית תהיה טובה יותר בהתאם לדגם המצלמה שלכם. במצלמות המקצועיות קיימת מערכת פוקוס חכמה מאוד לעומת המצלמות הקומפקטיות ששם היא מוגבלת יותר.

כיצד עובדת מערכת הפוקוס האוטומטית?

כדי להבין כיצד לשלוט על הפוקוס שלכם אתם לפני הכל צריכים לדעת איך המערכת הזו עובדת והאמת שזה די פשוט. מערכת הפוקוס של המצלמה שלכם יודעת לזהות ניגודיות בפרטים הקטנים וברגע שהיא מזהה אותם היא נועלת עליהם את הפוקוס. אם נתמקד על איזור ללא ניגודיות הפוקוס ינוע הלוך ושוב ללא תוצאה משביעת רצון.

לצורך העניין אם אנחנו נתמקד על עץ אז מערכת הפוקוס תזהה את הפרטים הקטנים בעץ וכך תתמקד עליו אך אם ננסה להתמקד על קיר לבן – העדשה שלכם תשנא אתכם.

במקרים כאלה וגם במקרים של תנאי תאורה חלשים ייתכן ותצטרכו לעזור למצלמה בעזרת טבעת הפוקוס. לכן היא עדיין קיימת שם אם התכוונתם לשאול.

שיטות הפוקוס הקיימות

1. פוקוס ננעל

AF-S במצלמות ניקון ו- One shot במצלמות קנון.

פוקוס ננעל הוא המצב ה"רגיל" שבו כולנו משתמשים. במצב זה, אנו ננעל על הנושא המפוקס שלנו באמצעות חצי לחיצה על המחשף. מרגע זה הפוקוס לא יזוז לשום מקום כל עוד האצבע שלנו נשארת בחצי הלחיצה. מצב זה הוא המצב האולטימטיבי והשימושי ביותר כאשר אתם רוצים קודם להגדיר את נקודת הפוקוס ואז לקבוע את הקומפוזיציה ולמקם את הנושא מחוץ למרכז התמונה.

במצב פוקוס ננעל המצלמה לא תצלם אם היא לא תמצא פוקוס.

2. פוקוס עוקב

AF-C במצלמות ניקון ו- Al Servo במצלמות קנון.

במצב זה אנחנו נשתמש כאשר אנו נרצה לצלם נושאי צילום המתרחקים או מתקרבים מהמצלמה. מרגע שנתמקד על הנושא שלנו -כל עוד האצבע שלנו נשארת במצב חצי לחיצה- המצלמה תעקוב אחר אותו נושא שהתמקדנו עליו.

מתאים מאוד לצילום במסיבות, עיתונות וצילומי ספורט. שם הנושאים שלנו נמצאים בתנועה.

במצב זה המצלמה תצלם בכל מקרה גם היא לא מצאה פוקוס.

3. פוקוס אוטומטי

AF-A במצלמות ניקון ו- Al Focus במצלמות קנון.

על המצב הזה אני מספר לכם רק כדי שתדעו לא להשתמש בו. במצב הזה הפוקוס הוא אך ורק במרכז הפריים והמצלמה עושה החלטות בעצמה. היא תבחר באובייקט במרכז הפריים, תתמקד עליו ואם הוא ינסה לזוז היא תעקוב אחריו. הבעיה היא שרוב הזמן המצלמה תבוא נגד הרצונות שלכם ותתחיל להתמקד על דברים הכי לא קשורים.

אל תנסו את זה בבית!

נקודות מיקוד

אם יש לכם מצלמת DSLR אתם בטח שמתם לב שיש לכם יותר מנקודת פוקוס אחת ואתם יכולים להזיז אותה בעזרת הג'ויסטיק או החצים לאן שתרצו. ככל שדגם המצלמה שלכם מתקדם יותר כך יהיו לכם יותר נקודות פוקוס.

Camera focusing screen

האמת, שזו אופציה נחמדה והכל אבל זה די נשאר כגימיק לתחרותיות של יצרני המצלמות כי צלמים מקצועיים לא באמת זקוקים לזה.

הסיבה העיקרית לכך היא שהמצלמה הכי טובה בלמצוא פוקוס במרכז הפריים ובמיוחד בתנאי תאורה חלשים. אם תתמקדו תמיד על מרכז הפריים אתם תתרגלו לזה די מהר. פשוט תתמקדו על הנושא שלכם כאשר הוא במרכז הפריים ולאחר מכן -כשהאצבע עדיין בחצי הלחיצה- תחזרו לקומפוזיציה שאתם רוצים.

אני מבטיח לכם שזו אופציה מהירה ומדויקת יותר.

3. השתמשו בפיצוי חשיפה

מד האור של המצלמה הוא כלי נהדר אבל בהרבה מקרים קשה לסמוך עליו. כמו מערכת הפוקוס האוטומטית במצלמה, גם מד האור עובר שדרוגים ושיפורים במהלך הזמן והופך להיות מדויק יותר אך לא משנה מה יהיה- המצלמה לא תמיד תוכל לעשות זאת נכון. מד האור מותאם לכך שהוא יביא כל נקודה שנמדוד ממנה אור לגוון אפור 18% – שהוא מרכז הסקאלה בין שחור ללבן. אם נבין איך המערכת הזו עובדת אז נוכל "לעזור" למצלמה להגיע לתוצאות טובות יותר.

הדרך הנכונה ללמוד על פיצוי חשיפה היא החוויה והניסיון. אני יודע שזה לא ממש מועיל לכם כרגע אך ככל שתתנסו בזה יותר כך תהיו טובים יותר. בשלב מסוים בקריירה שלכם כצלמים בטוח שמעתם/תשמעו לפחות פעם אחת שאם אתם מצלמים בשלג אתם צריכים להשתמש בפיצוי חשיפה חיובי מבלי לדעת את הסיבה לכך באמת אך כדי להבין את ה"למה" אתם צריכים, לפני הכל, להבין את ה"איך".

אז מה זה בעצם מד אור, מהו פיצוי חשיפה ואיך הם עובדים?

מד אור הוא התקן חכם מאוד היושב בתוך המצלמה ויודע לקרוא את האור המגיע אליו ובכך לומר לנו או למצלמה מה תהיה החשיפה הנכונה כדי שהתמונה לא תהיה כהה מדי/בהירה מדי.

בואו נסתכל רגע על הסקאלה של מד האור כפי שהיא מופיעה במצלמה:

A-3

מהי חשיפה נכונה?

נתחיל מכך שאין באמת מושג כזה חשיפה נכונה ושם מומלץ יותר הוא "חשיפה מומלצת". חשיפה מומלצת מבחינת המצלמה זה כאשר הסמן נמצא באפס (כפי שמופיע בתמונה) ששם כאמור היא הביאה את הנקודה ממנה מדדנו אור לגוון של 18% אפור. אם אנו עובדים על מדידת אור כללית (ברירת המחדל של רוב המצלמות) המצלמה תיקח ממוצע של כל הגוונים הקיימים בפריים ותביא אותם לגוון ממוצע של 18% כדי להגיע לחשיפה טובה. אך מה אם צילמנו אובייקט שחור או לבן?

באובייקט שחור המצלמה תראה אובייקט כהה והיא תרצה להביא אותו להיות אפור, מה שיבהיר לנו משמעותית את שאר הפריים לכן במצב זה אנו נצטרך לעשות פיצוי חשיבה שלילי (ע"מ להכניס פחות אור ממה שהמצלמה קבעה) כדי לתקן את ראיית המצלמה ולהחזיר שחור את הגוון המקורי שלו.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

אותו הדבר לגבי נושא לבן והדוגמא האידיאלית לכך זה צילום נוף מושלג. במצב כזה המצלמה תראה שיש מלא אור בפריים ותודיע לנו על כך בצורה כזו שהלבנים ייצאו בעצם – אפורים. ע"י כך היא תחשיך לנו את שאר הפריים. במצב זה נצטרך לעשות פיצוי חשיפה חיובי (ע"מ להכניס יותר אור ממה שהמצלמה קבעה) כדי לתקן את ראיית המצלמה ולהחזיר ללבן את הגוון המקורי שלו.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

אין זה משנה אם אתם עובדים על מצב ידני מלא או על מצב חצי ידני/חצי אוטומט. כך או כך תוכלו לעשות פיצוי חשיפה. במצב הידני תוכלו לעשות זאת ישירות דרך גלגלת הצמצם ו/או התריס ובמצב חצי ידני/חצי אוטומט תצטרכו ללחוץ על כפתור פיצוי החשיפה שהסמן שלו הוא: -/+ תוך כדי סיבוב הגלגלת.

היסטוגרמה

דבר שיעזור לכם להבין את עקרון החשיפה מאוד מהר זה היכרות עם ההיסטוגרמה שלכם. אני מבין שאולי זה נשמע לכם כמו סינית אבל זה די פשוט. בכל מצלמה שמכבדת את עצמה קיימת היסטוגרמה שמציגה  את מצב החשיפה שלכם. בחלק מהמצלמות אתם יכולים לראות את ההיסטוגרמה לפני הצילום כך שאתם יכולים לקבל מושג כללי על מערך הגוונים בתמונה עוד לפני שצילמתם אותה ובחלק מהמצלמות ניתן לצפות בהיסטוגרמה רק לאחר צילום התמונה. כך או כך – אתם יכולים ללמוד ממנה הרבה.

ככה זה נראה.

LEVELS 1

החלק הימני של ההיסטוגרמה מתייחס לגוונים הבהירים בתמונה, החלק השמאלי מתייחס לגוונים השחורים ביותר והמרכז מתייחס לגווני הביניים.

בואו נסתכל על התמונה הבאה ונבחן את ההיסטוגרמה שלה.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

בהיסטוגרמה של התמונה הזו אתם יכולים לראות מצד ימין שיש לנו גוונים בהירים, מעט גוונים בהירים מאוד וכל שאר הפריים נוטה לגווני ביניים ומעט מאוד שחורים אטומים (הצד השמאלי ביותר). ז"א שיש כאן חשיפה טובה עם המון פרטים

בואו נסתכל על תמונה נוספת:

צילום: תומר אלמקייס

בתמונה הזו יש לנו הרבה גווני ביניים אך שימו לב שההיסטוגרמה מראה לנו משהו חשוב.. מצד ימין היא מראה לנו שהבהירים צריכים להתבהר (פיצוי חשיפה חיובי) ומצד שמאל שהכהים צריכים להתכהות. אתם יכולים לנחש שהבהירים זו השמלה שאותה אני אוהב ככה ולא יותר בהיר מזה והכהים הם הצללים שלנו והאזורים החשוכים בתמונה שגם אותם אני אוהב ככה.

כשאתם תהיו ערניים למה שקורה בהיסטוגרמה שלכם אתם תקבלו הרבה יותר מידע על התמונה שלכם ומה אתם צריכים לעשות ע"מ לשפר אותה..

ודוגמא טובה לכך היא תמונת הכלבה מלמעלה. אם הייתי מצלם אותה עם מדידת האור של המצלמה מבלי לתת פיצוי חשיפה שלילי הייתי מקבל היסטוגרמה שמראה לי שיש הרבה גוונים אפורים בתמונה והרבה מאוד גוונים בהירים וזה לא טוב כי הכלבה היא שחורה וחשיפה לא נכונה גם תבהיר לי מאוד את צבע הכלבה וגם תשרוף לי את כל הרקע. לכן השתמשתי בפיצוי חשיפה שלילי ובמצב כזה ההיסטוגרמה מראה לי הרבה שחורים, מעט אפורים ומעט בהירים.

יכול להיות שייקח לכם זמן להתרגל לזה ויכול להיות שגם תוותרו על זה לגמרי כי במסכי המצלמות בנות ימינו אפשר לקבל המון מידע על התמונה רק מלהסתכל עליה אבל אין ספק שהידע והניסיון עם ההיסטוגרמה ישפר את ההישגים שלכם.

סיכום

שלושת העקרונות הכתובים למעלה הם פשוטים מאוד. אני מבטיח לכם שאם תיישמו כל אחד מהם עוד היום – אתם תוכלו להיות צלמים הרבה יותר טובים כבר ממחר.

נכון שהעניין דורש הבנה והתעסקות טכנית אך אי אפשר ממש להצליח בתחום מסוים אם לא מבינים אותו עד הסוף.

צילום הוא תחום ענק תרתי משמע והוא מכיל בתוכו המון מידע אמנותי, טכני, פסיכולוגי, מתמטי ופיסיקלי והדרך להיות צלם טוב עוברת דרך המון למידה והתנסויות גם בתחומים האלו.

מקווה שהייתי קריא גם הפעם.

אם הרגשתם שהפוסט הזה סגר לכם פינות אז תשתפו אותי ממש כאן מתחת לפוסט.

אם יש לכם חברים המתעניינים בצילום אל תשכוו לשתף איתם את שלושת העקרונות הללו. אולי גם להם זה יעזור 🙂

אז עד הפעם הבאה שנתראה,

תהיו יצירתיים.

תומר.

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

השילוש הקדוש שכל צלם חייב להכיר: צמצם, תריס, ISO ומה שביניהם

לא, אני לא מעוניין לדבר על תולדות הנצרות אלא על נושא מאוד חשוב שהרבה צלמים בתחילת דרכם מסתבכים איתו..

תחשבו לעצמכם.. כמה פעמים צילמתם תמונה ולא יצאתם מרוצים מהתוצאה? אם התשובה היא יותר מפעם אחת הפוסט הזה בשבילכם.

בצילום אנחנו לא יכולים לנחש. אם ניחשנו ולא יצא טוב – פספסנו את הרגע. לכן אנחנו תמיד צריכים להיות מודעים לכל דבר ולראות את התוצאה הסופית עוד הרבה לפני התוצאה הסופית.

לשם כך אנו נצטרך שליטה מלאה על המצלמה שלנו כדי שנוכל לשלוט בכל אחד מהפרמטרים הבאים:

  1. צמצם
  2. תריס / סגר
  3. איזו (ISO)

אלו הם שלושת הפרמטרים שמשחקים אצלנו תפקיד מאוד חשוב ובמילים הכי פשוטות: אם אנחנו ציירים והאור הוא חומר הגלם שלנו אז השילוש הקדוש הוא המכחול..

לשלושת המרכיבים האלו יש תפקיד אחד משותף: הם שולטים -כל אחד בדרכו האישית- באור המגיע אל החיישן. יחד עם זאת, כל אחד מהם -בנפרד- ישפיע בצורה אחרת על התמונה.

לפני שאני אדבר על המונחים האלה שלחלקכם אולי לא מוכרים כל כך אני רוצה שנדבר רגע על העין האנושית.

העין

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

בטח מוזר לכם שפתאום בא לי לדבר על העין אבל תדעו שברגע שהבנתי איך העין שלנו עובדת הבנתי הכל..

אני לא מעוניין להיכנס לאנטומיה של העין אז אתייחס לשלושה מרכיבים עיקריים: האישון, העפעף והרשתית.

האישון – תפקידו לשלוט בכמות האור הנכנסת אל הרשתית. שלא יהיה חזק מדי ולא חלש מדי..

העפעף – תפקידו בעין הוא לשמור על הלחות שלה ולצמצם את כמות האור. אם הוא סגור – לא נראה דבר.

הרשתית – היא הגב – אליה מתכנסים כל קרני האור לכדי תמונה ומשם לעיבוד במח.

אם נמיר את העין למצלמה אז האישון הוא הצמצם, העפעף הוא התריס והרשתית היא החיישן.

עכשיו, אני מניח שזה קצת יותר ברור אז לפני הכל בואו נכיר את העין המכאנית שלנו – המצלמה והעדשה.

old camera and lens

צמצם

הצמצם הוא מנגנון מכאני היושב בלב העדשה ובנוי ממספר עלים. הצמצם הוא בעצם החור שדרכו עובר האור אל החיישן. תפקידו לאפשר לנו שליטה בכמות האור העוברת דרך העדשה ע"י כך שאנו יכולים להגדיל ולהקטין את החור.

Camera diaphragm aperture with flare and reflection on lens

ממש כמו בעין שלנו – כשיש הרבה אור האישון קטן וכשחשוך הוא גדל. אצלנו זה קורה באופן אוטומטי וזאת כדי למנוע מהעין שלנו להסתנוור. במצלמה יש לנו שליטה מלאה בעניין.

מפתח הצמצם

גודל הצמצם נקבע בערכים בינלאומיים המכונים F-Stops. הם זהים בכל המצלמות והעדשות הקיימות בשוק.

ז"א שצמצם 2.8F במצלמת ניקון כלשהי יעביר את אותה כמות אור שיעביר צמצם 2.8F של מצלמת קנון.

אלו הם מפתחי הצמצם המקובלים:

camera shutter symbols vector illustration

קיימים גם ערכי צמצם פתוחים יותר כמו צמצם 1.4F וגם סגורים יותר כמו צמצם 64F.

עליכם לדעת דבר מאוד חשוב!

ככל שערך המספר קטן יותר כך הצמצם פתוח יותר – ז"א שפתיחת סטופ אחד תגדיל לנו את כמות האור פי 2.

ככל שערך המספר גדול יותר כך הצמצם סגור יותר – ז"א שסגירת סטופ אחד תפחית את כמות האור בחצי.

אתם בטח שואלים את עצמכם למה הצמצם מוגדר במספרים כאלה? הרי יכלו להקל עלינו ולקרוא להם: 1, 2, 3, 4….

אז כמובן שיש כאן מתמטיקה שכרגע אתם לא זקוקים לה יותר מדי מלבד לדעת את העובדה שמפתח הצמצם הוא היחס שבין הקוטר של העדשה לבין אורך המוקד. אולי בהזדמנות אחרת אתן הסבר מפורט יותר בנושא אך העובדה הזו תקל עליכם לדעת מדוע הצמצם שבטלפון שלכם הוא 2.8 ובכל זאת הוא קטן יותר מצמצם 16 בעדשה מקצועית.

הצמצם ועומק השדה

עומק שדה הוא מושג בצילום ובאופטיקה והוא מציין את טווח המרחקים שלפני ואחרי מישור המוקד (פוקוס) בהם עדיין קיים הפוקוס. מלבד השליטה בכמות האור הנכנסת אל החיישן – לצמצם יש תופעת לוואי ידועה. הוא משפיע בצורה ברורה מאוד על עומק השדה שלנו. ככל שהצמצם יהיה פתוח יותר – עומק השדה בתמונה יהיה קטן יותר ולהיפך. ז"א שאם נשתמש בצמצם פתוח – טווח הפוקוס יוקטן ואם נסגור צמצם טווח הפוקוס יגדל.

סורי על הסידור המהיר במיוחד הזה אבל התמונות הבאות צולמו רק כדי להמחיש לכם את ההבדלים שבין צמצם פתוח מאוד לצמצם סגור מאוד.

לחצו על התמונה להגדלה. צילום: תומר אלמקייס

לחצו על התמונה להגדלה. צילום: תומר אלמקייס

אז הבנו את 2 התפקידים של הצמצם ואפשר לעבור הלאה.

סגר/תריס

הסגר הוא התקן מכאני המותקן במצלמה ותפקידו לתת לנו שליטה על זמן החשיפה ע"י פתיחתו וסגירתו בדומה לעפעף בעין. זאת אומרת שבשליטה מלאה על הסגר אנו יכולים להגדיר מה יהיה הזמן בו החיישן/סרט הצילום ייחשף לאור.

מהירויות הסגר נמדדות בערכים של זמן. לדוגמא: הערך 1/125 מתאר לנו מהירות חשיפה של שנייה חלקי 125 והערך 1/2 מתארך לנו זמן חשיפה של חצי שנייה.

תצוגה נוספת של זמן מגדירה לנו שניות שלמות והיא מגיעה במספרים שלמים עם הסמן ". לדוגמא: הערך "3 מתאר לנו זמן חשיפה של 3 שניות. ז"א שהחיישן/סרט הצילום נחשף לאור במשך 3 שניות שלמות.

עכשיו אתם כבר יודעים שאם נחשוף למשך שנייה אחת ("1) נקבל הרבה יותר אור מאשר נחשוף למשך 1/3 שנייה שכן במהירות של שנייה אחת אנו חושפים את החיישן להרבה יותר אור.

ברוב המצלמות המקצועיות מהירויות התריס מתחילות ב"30 (30 שניות) ונגמרות ב1/4000 או 1/8000 ואפשרות נוספת לחשיפת BULB שזה אומר שאנו קובעים מתי הסגר יפתח ומתי הוא ייסגר וזה יכול להימשך כמה זמן שנרצה כל עוד הסוללה של המצלמה תחזיק מעמד.

מהירות סגר ותנועה

דמיינו לעצמכם תריס שנפתח למשך שנייה אחת ונסגר. במשך שנייה שלימה נכנס אור לחיישן וכל מה שקרה בשנייה הזו נקלט בחיישן.

מדהים נכון?

אז מצד אחד  כשאנו מצלמים מהיד אנחנו צריכים להיזהר לא לצלם במהירויות נמוכות כדי שהתמונה לא תימרח אלא אם כן זה משהו שעושים בכוונה תחילה.

תמונה שצולמה עם מריחה ידנית בכוונה תחילה. צילום: תומר אלמקייס

תמונה שצולמה עם מריחה ידנית בכוונה תחילה. צילום: תומר אלמקייס

מצד שני בעזרת התריס אנחנו יכולים למרוח תנועה ע"י מהירויות סגר נמוכות. זה יכול להיות בנחל זורם, בפארק השעשועים, ברחוב או בכל סיטואציה אחרת שתרצו להדגיש את הדינמיות בתמונה ולהכניס בה חיים.

בתמונה הזו סיבוב מהיר מאוד של הקרוסלה, התמקדות על הזוג וחשיפה במהירות של 1/60 מהיד גרמה לכל הרקע להימרח ולזוג להישאר חד.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

בתמונה הזו עקבתי עם המצלמה על רוכב האופניים באותה מהירות בה האופניים מתגלגלות וכך הנושא שלי נשאר חד והרק נמרח בצורה כזו.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

עכשיו דמיינו לעצמכם תריס הנפתח במהירות של 1/8000 של השנייה. במהירות כזו אנו יכולים להקפיא כדור של רובה אם נדע לעשות זאת נכון. אז נכון שלרוב האנשים אין כמעט צורך להגיע למהירות חשיפה כזו אבל גם מהירויות נמוכות יותר כמו 1/60 יכולות להקפיא תנועה לא מהירה במיוחד כמו רעידות קטנות של היד. כשאנו מצלמים מהיד אנחנו ברוב המקרים רוצים להקפיא תנועה כדי שתנועות הידיים שלנו לא ייקלטו במצלמה ויגרמו למריחת הנושא.

הנה לכם דוגמא לקומפוזיציות זהות בחשיפות שונות.

מריחה והקפאת תנועה ע"י שינוי זמן החשיפה. צילום: אביב קורט

מריחה והקפאת תנועה ע"י שינוי זמן החשיפה. צילום: אביב קורט

בחשיפות ארוכות בהן המצלמה סטטית והנושא בתנועה נדרשת חצובה לשמירה על ייצוב המצלמה. עם הזמן אתם תפתחו טריקים לאלתור חצובה בשטח כמו להניח אותה על הרצפה, על סלע או ספסל אבל זה לעולם לא ישמש תחליף לחצובה אמיתית.

העצה שלי – רכשו לכם חצובה אחת טובה ותשאירו אותה באוטו תמיד. שתהיה שם, אתם לא יודעים מתי תזדקקו לה.

ISO – רגישות החיישן/סרט הצילום לאור

ISO הוא תקן בינלאומי לקביעת הרגישות לאור בסרט הצילום. לכאורה הוא מדבר על סרטי הצילום שם הרגישות נקבעת ע"י חומרים כימיים המרוחים על סרט הצילום אך שרד איתנו גם לעידן הדיגיטלי וממשיך לציין את מידת הרגישות של החיישן. התקן מבוסס על המקור בארה"ב הנקרא ASA.

מה שאתם צריכים לדעת זה שככל שמספר ה-ISO גבוה יותר כך החיישן רגיש יותר לאור.

ל-ISO השפעה גדולה על איכות הצילום. ככל שנעלה עם מספר ה-ISO ורגישות החיישן תעלה ייווצר לנו "רעש" (לשעבר גרעיניות) בתמונה.

הנה דוגמא לאותו "רעש" שאני מדבר עליו.

שימו לב לגרעיניות בתמונה. צילום: תומר אלמקייס

שימו לב לגרעיניות בתמונה. צילום: תומר אלמקייס

בימינו המצלמות יכולות להגיע למספרים גבוהים ב-ISO מבלי לפגוע באיכות כמעט בכלל אך עדיין מומלץ שלא להשתמש ב-ISO אם אין צורך בו.

ידידיי, עברנו את החלק הראשון בפוסט שהציג לכם את מבנה העין השלישית שלנו. עכשיו נשאר לכם לדעת איך לשלוט בכל אחד מהם בנפרד ובכולם ביחד ולצאת לצלם.

אז באמת היו לא מעט מקרים שאנשים התקשו בסינכרון של השילוש היפה הזה ולא ידעו מה לעשות ואיך, ומתי צריך מה..

אז לפני הכל יש סדר לכל דבר ואם תתרגלו לפעול לפי סדר מסוים, אתם תוכלו לשלוט בנושא מהר מאוד ואולי כבר מהיום.

אז איך מתחילים?

למען הסדר הטוב אני אתייחס למספר סיטואציות פוטנציאליות כדי להסביר בצורה הכי ברורה שיש את התפקיד של כל אחד מהמרכיבים הנ"ל.

סיטואציה א' – צילום ילדים

מכירים את זה שאתם באים לצלם את הילד/אחיין/נכד שלכם והוא לא מפסיק להתרוצץ בפארק? אתם מגיעים הביתה וכל התמונות שצילמתם מטושטשות/מרוחות ואתם מבואסים כי אין אפילו תמונה אחת שאפשר לשתף בפייסבוק ולהתלהב?

אחרי שקראתם יותר מחצי מהפוסט הזה אתם בטח מתארים לעצמכם מה אתם צריכים לעשות. נכון, אתם צריכים לצלם במהירות סגר גבוהה על מנת לגבור על המהירות של הילד המתרוצץ ובנוסף תגבור על תנועות הידיים ובכך תקפיא את הסיטואציה.

בסיטואציה מסוג כזה אנחנו ניתן קודם כל העדפה למהירות הסגר כדי לאפשר למצלמה להקפיא תנועה.

אבל רגע.. אם הגברתם את מהירות התריס נכנס לחיישן פחות אור. נכון, ובדיוק לשם כך יש לנו גיבוי (או פיצוי).. פותחים את הצמצם בהתאם ומכניסים יותר אור. תנאי תאורה חלשים? פתחתם את הצמצם עד קצה גבול היכולת והתמונה עדיין חשוכה? תגבירו את רגישות ה-ISO.

די פשוט, לא?

בתמונה הזו נראית אלינור כאילו היא הדבר הכי רגוע בעולם אך מה שאתם לא יודעים הוא שבזמן הצילום היא הלכה קדימה ואחורה הלוך חזור וכדי לתפוס אותה חדה וברורה הייתי חייב להעלות את מהירות הסגר.

L

צילום: תומר אלמקייס

סיטואציה ב' – צילום נחל זורם

אתם עושים טיול עם המשפחה בחו"ל והגעתם לנחל יפהפה באמצע יער עבות. צבעי הסתיו והריח שלו ממלאים את האוויר ואתם רוצים להעביר את ההרגשה הזו בתמונה כך שבכל פעם שתסתכלו בה תריחו את הריח המשכר הזה ותרגישו את החוויה כאילו חזרתם לשם. אם תצלמו מהיד תצטרכו לעבוד במהירות גבוהה וכך תנועת המים של הנחל תוקפא בצילום ולא תהיה דינמית. אם נבחר למרוח תנועה אנו ממש נביא לצופה את ההרגשה כאילו הוא נוכח שם והמים זורמים. את זה נעשה, כאמור, בשימוש בחשיפה ארוכה ע"י כך שנגדיר למצלמה לצלם במהירות תריס נמוכה. לא לשכוח חצובה!

שימו לב להבדלים בין שתי התמונות הבאות. בתמונה שנחשפה למשך זמן של  1/3 שנייה אפשר לראות את סימני המים המרוחים לעומת התמונה השנייה שצולמה במהירות של 30 שניות שהמים כבר נראים כמו ענן.

חשיפה למשך 1/3 שנייה. צילום: תומר אלמקייס

חשיפה למשך 1/3 שנייה. צילום: תומר אלמקייס

צולם בחשיפה של "30 (30 שניות). צילום: תומר אלמקייס

צולם בחשיפה של "30 (30 שניות). צילום: תומר אלמקייס

נ.ב. בשימוש בחצובה תשתמשו בערך ה-ISO הנמוך ביותר כי שם אתם ממש לא צריכים אותו.

אם בכל זאת אתם מסתבכים וחוששים לפספס רגעים בגלל התעסקות יתר או שסתם בא לכם להתפנק ולא לעבוד קשה, קיים במצלמה מצב "עדיפות סגר". מצב זה מאפשר לכם לקבוע את מהירות הסגר ולתת למצלמה לפצות את החשיפה ע"י מערכת מדידת אור אוטומטית שתגדיר לבד את מפתח הצמצם. מצב זה נקרא S במצלמות ניקון ו-TV במצלמות קנון.

סיטואציה ג' – צילום פורטרט

במקרה של צילום אנשים או פורטרטים אנו לרוב נבחר להגדיר קודם כל את הצמצם כי סביר להניח שאנחנו רוצים להפריד את המצולם שלנו מהרקע.

תזכורת: צמצם פתוח ייתן לנו עומק שדה רדוד  ויפריד את הנושא מהרקע בצורה יפה וברורה.

את פיצוי החשיפה במקרה הזה אנחנו עושים עם מהירות הסגר כאשר אנו מתחשבים בגבולות הגזרה שלנו כדי לשמור על הקפאת תנועה אופטימאלית (תנועות ידיים וזה..). אם הגעתם לקצה גבול היכולת והתמונה עדיין חשוכה שוב רגישות ה-ISO נכנסת לשימוש.

עומק שדה רדוד יוצר הפרדה מושלמת מהרקע. צילום: תומר אלמקייס

עומק שדה רדוד יוצר הפרדה מושלמת מהרקע. צילום: תומר אלמקייס

סיטואציה ד' – צילום נוף

צילום נוף הוא אחד מהנושאים המרגיעים ביותר. אין לחץ ויש את כל הזמן שבעולם לבחור קומפוזיציה ולנסות חשיפות שונות. הרי הנוף לא יברח לנו לשום מקום. כשאני מצלם נוף זה ממש כמו לעשות מדיטציה עם המצלמה. יש לי זמן לחשיפות ארוכות, צמצמים סגורים ו-ISO נמוך וכך להגיע לתוצאות האיכותיות ביותר.

בצילום נוף אנו ברוב המקרים נרצה לצלם בצמצמים סגורים ככל הניתן וזאת על מנת לקבל עומק שדה גדול וחדות מרבית.

אם אתם עם חצובה (וחסר לכם שלא..) אז אתם כבר יודעים שערך ה-ISO יישאר בערכו הנמוך ביותר (ברוב המצלמות הערך הקטן ביותר הוא 100 וישנם מצלמות שהוא נמוך יותר) והחשיפה יכולה להיות ארוכה. כך אנו דואגים שכל התמונה תהיה חדה כתער.

את התמונה הזו צילמתי לפני שנתיים בגיאורגיה. שימו לב שכל הפרטים בתמונה חדים ומפוקסים. גם הקרובים ביותר וגם הרחוקים ביותר. התמונה הזו צולמה בצמצם F11 כדי להגיע לעומק שדה מרבי.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

גם כאן, אם חשקה נפשכם לעבוד קל, קיים במצלמה מצב "עדיפות צמצם". מצב זה מאפשר לכם להגדיר את מפתח הצמצם ולתת למצלמה לפצות את החשיפה ע"י מערכת מדידת אור אוטומטית שתגדיר לבד את מהירות הסגר. מצב זה נקרא A במצלמות ניקון ו-AV במצלמות קנון.

סיכום

אני חושב שהיום למדתם את אחד מהשיעורים היותר חשובים שאי פעם תצטרכו בתחום של תפעול המצלמה. ההבנה הזו תגרום לכם לצאת החוצה ולהתלהב מכל תמונה כי האפשרויות הן (באמת) אינסופיות..

כמו שראיתם – יש לנו לא מעט מגבלות כצלמים ותמיד שינוי פרמטר אחד יבוא על חשבון פרמטר אחר ובזה אתם צריכים להתחשב כל הזמן.. תמיד אנחנו צריכים לחשוב על המצב האופטימאלי כדי לא לדפוק משהו אחר או לדפוק אותו כמה שפחות..  יחד עם זאת – ה"מגבלות" האלה הופכות להיות יתרונות כשהן מוציאות מאיתנו את היצירתיות בכל פעם מחדש.

כפי ששמתם לב – תמיד בחישובי החשיפה ה-ISO בא אחרון. כי ה-ISO הוא בסך הכל סוג של גלגל הצלה ש(באמת)מציל אותנו בהרבה מאוד מקרים.

אני מקווה שהפקתם תועלת רבה מהפוסט הזה ואני מאוד אשמח לדעת שאהבתם אותו אז אל תהססו לכתוב לי למטה בתגובות ולשתף בחוויות שלכם מהצילומים שאתם הולכים לעשות בקרוב (כי אני בטוח שזה מה שהולך לקרות).

ועד הפעם הבאה שנתראה,

תהיו יצירתיים 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

עשרת הדיברות לקומפוזיציה נכונה בצילום

מה הופך תמונה לתמונה מדהימה? מה יוצר את אפקט ה"וואוו"? מה יגרום לאנשים להימשך מאוד לתמונה שצילמתם גם אם הם לא מבינים בצילום?

חלק גדול מאוד מכך – זו הקומפוזיציה של התמונה.

באמנות – הקומפוזיציה היא אמצעי הבעה דומיננטי שהאמנים משתמשים בו על מנת להוביל את הצופה לנושאים מרכזיים ביצירה. קומפוזיציה יכולה להתבטא ע"י זווית, מיקום הנושא בפריים, בחירת רקע נכון, הולכת עין ע"י קווים ישרים, הדגשת נושאים ע"י פוקוס סלקטיבי, שימוש מושכל באור ועוד.

כשאנו מצלמים אנו רוצים לומר משהו, להביע דעה, לחוות את הסיטואציה מבעד לעדשה ולהביא את החוויה הזו לידי ביטוי בתמונה שתזכיר לנו ותגרום לצופה להרגיש את מה שאנחנו הרגשנו בזמן צילום התמונה ובו זמנית את מה שאנו רוצים שהצופה בתמונה ירגיש.

שמעתי לא מעט את המשפט: "באמנות אין חוקים". אני רק יכול לומר שזה נכון חלקית כי באמת שום חוק לא יכול לקבוע לנו בצורה חד משמעית מה יפה בשבילנו ומה לא אבל חוסר ידע ומודעות יגרום לכם לחשוב שתמונה מסוימת שצילמתם היא מדהימה אך בפועל היא לא תמשוך את תשומת לב הצופים ולא תעביר את המסר שלכם נכון.

עוד מאז התפתח הציור (שמתקשר לצילום באופן ישיר) נוצרו להם חוקי קומפוזיציה ע"י אמנים רבים. חוקים אלו לא באים לקבוע לנו מה מותר ומה אסור אך בהחלט ניתן להקשיב להם וליישם אותם ועובדה שזה עובד כבר מאות שנים. מאחורי כל "חוק" עומדים מחקרים פסיכולוגיים, ניסויים ותהיות של צלמים וציירים גדולים שעם הזמן הבינו מה המח האנושי מרגיש כשהוא מסתכל על תמונה או ציור מסוימים.

אם החלטתם לשבור את החוקים – "שבירת" החוקים צריכה להיעשות בצורה מבוקרת ומתוך ידיעה, ניסיון וראייה צילומית.

מונחים לפניכם עשרת הדיברות לקומפוזיציה נכונה שכבר מהיום יעזרו לכם "להשתלט" על העין שלכם.

1. צלמו רק דרך עינית המצלמה

זה שיש לכם Live View במצלמה זה ממש לא אומר שצריך להשתמש בו כל הזמן. עשו לעצמכם טובה ותשתמשו בפונקציה הזו רק כשאתם מצלמים מהטלפון כי שם אין ברירה אחרת.

עינית המצלמה במצלמות SLR (בימינו DSLR) מחוברת עם מראות ישירות לעדשה כך שמהעינית אנו רואים דרך העדשה ולא דרך מסך. דרך העינית אנו מנתקים את עצמנו מהסביבה ומרוכזים במטרה כך שדעתנו תוסח פחות. מעבר לכך בעינית אנו רואים הרבה יותר ברור כי מה שמפריד בינינו לבין העולם הן כמה זכוכיות ולא מסך שמוגבל לכמות פיקסלים וצבעים.

חפשו את הפריים שלכם מתוך העינית. הפרספקטיבה של העדשות שונה מהפרספקטיבה של העין  ולכן זה יעזור לכם לראות את התמונה הרבה יותר טוב.

צילום עצמי

2. תסתכלו על כל התמונה

בשונה מהמצלמה – לעין האנושית יש יכולות אחרות כי אין מה לעשות – אנחנו לא מכונה. העין האנושית ממרכזת. תמיד האובייקט שנסתכל עליו יהיה במרכז שדה הראייה שלנו ועל כך אין לנו שליטה. כצלמים – אנו משתמשים ביכולות ראייה אחרות ע"י שימוש במכשיר מכני ואופטי שיציג לנו כתמונה את מה שראינו ויזואלית. ולמה אני אומר לכם את זה? כי כשאתם מצלמים אל תסתכלו רק למרכז הפריים. מסביבו קורים דברים מעניינים שיכולים להתקשר אליו בישירות או בעקיפין. או לחלופין יהיו אלמנטים שלא תרצו בכלל שייכנסו לתמונה.

3. הכניסו לפריים אך ורק את מה שאתם רוצים

אל תכניסו לפריים אלמנטים שלא קשורים ואחרי זה תנסו למצוא את הסיבות למה הם כן קשורים רק כדי להחזיר את שלוות הנפש לחייכם. הוציאו מהפריים את מה שאתם לא זקוקים לו ע"י שינוי זווית, שינוי אורך מוקד בעדשה (זום) והתקרבות/התרחקות.

בתמונה הזו לדוגמא יש מצד ימין חבל כביסה ומחסן. הבחירה לא להכניס אותם היא זו שעושה את התמונה נקייה.

A

4. בחרו במפתח צמצם פתוח ע"מ להוציא אובייקטים מפוקוס

לא בא לכם על הרקע מאחורי הנושא? צלמו במפתח צמצם פתוח וטשטשו את הרקע. לפעמים רקע מכוער או פשוט יהפוך להיות רקע מדהים כאשר הוא מחוץ לפוקוס. מעבר לכך, הוא ידגיש את הנושא שלנו.

B

5. "שחקו" עם הזום ע"מ ליצור פרספקטיבות שונות

העדשה הנה החלק החשוב ביותר במצלמה בדיוק כמו שאם נהיה ללא עיניים לא יהיה למח שלנו שום מידע לתרגם.

אורכי מוקד שונים משנים את זווית הראייה והפרספקטיבה בצילום. ע"י שימוש נכון בעדשה אנו נוכל לקבוע את הפרספקטיבה שאנחנו רוצים. למדו את העדשה שלכם ותכירו את אורכי המוקד השונים ע"מ ליצור פרספקטיבות שונות.

C

6. תתקרבו ותתרחקו פיזית

אני לא אוהב להשתמש בעדשות זום כי אני מרגיש עצלן איתם. בעדשות זום – במקום להתקרב ולהתרחק אנחנו בפעולת זום פשוטה מקבלים כביכול את התוצאה שרצינו ובדיוק לשם כך נועדה עדשת הזום.. כדי שיהיה לנו יותר קל. והקל הזה הופך אותנו לעצלנים כשאנחנו מחזיקים עדשת זום ביד. אז גם אם יש לכם עדשת זום תשאירו אותה על אורך מוקד קבוע שעליו תחליטו בהתאם לכל סיטואציה ותתקרבו ותתרחקו פיזית. עם הרגליים. כשאנו מתקרבים ומתרחקים פיזית אנו משנים בכל צעד שלנו את מה שקורה בפריים ואתם תופתעו לגלות כמה הרגליים שלכם יכולות להיות זום טבעי מדהים.

7. חפשו יחסי גומלין

בכל תמונה יש יחסי גומלין כלשהם. השאלה היא אם יחסי הגומלין האלו קיבלו משמעות מעיניו של הצלם או לא. אם יש נושא מרכזי אחד הרי שיש לו יחסי גומלין עם הרקע. האם הרקע מטושטש מספיק כדי להדגיש אותו? האם ברקע יש צבע כלשהו שיכול להתקשר לנושא? חפשו את יחסי הגומלין ובכך תוסיפו עניין רב לתמונה.

יחסי גומלין יכולים להיות כל דבר המקשר בין אובייקטים בפריים ובמיוחד כאלו המתקשרים באופן ישיר עם הנושא המרכזי.

דוגמאות ליחסי גומלין: אב מסתכל על בנו, ילד רץ לעבר ילדה, קישור נושאים באמצעות צבע או צורה, הדגשת נושאים באמצעות הקפאה ומריחת תנועה, הדגשת נושא באמצעות ניגודיות צבע בינו לבין שאר הפריים ובתכל'ס יש לכם פה את היצירתיות להסתכל על העולם ולעשות את ההקשרים ביניכם.

D E T

8. הקשיבו לחוק השלישים

קחו את הפריים שלכם וחלקו אותו לתשעה ריבועים. החוק אומר שמיקום הנושא בכל אחת מהנקודות המצטלבות יעניין את הצופה הרבה יותר. תבדקו את זה! במצלמות בנות ימינו קיימת האפשרות שיוצג מסך גריד בעינית וגם במסך (למי שמשתמש) כך שזה עוזר מאוד בבחירת הקומפוזיציה. כמובן שאני לא אומר שצריך ללכת שבי אחרי החוק הזה אך כמו שהזכרתי בסעיף 2 – העין האנושית מסתכלת תמיד על המרכז וזה לא הולך להשתנות בקרוב אבל לנו כצלמים ישנה הזדמנות לראות את העולם בעין אחרת וברוב המקרים אנו לא נרצה להביא משהו שאנחנו רגילים אליו. שימו את הנושא שלכם בצידי הפריים, למטה, למעלה.. חפשו את הנקודה בה אתם חושבים שזה זה ותנו גם לשאר הפריים לדבר, לתקשר איתו.

F G H

אחרי שתתנסו קצת בקימפוז לפי חוק השלישים נסו לצאת ממנו ו"להפר אותו". חפשו איפה אתם כן יכולים למרכז את הנושא ו"לשבור את הכללים".

I L

9. צרו קווים מוליכים בתמונה

קו מוליך – כשמו כן הוא. הוא זה שיוביל את הצופה בתמונה אל אותם נקודות שאתם בחרתם. קו מוליך יכול להיות קווים ברצפה, שבילים, גדרות וכו'.. גם כאן ליצירתיות אין סוף. קו מוליך יגרום לעין לשוטט בפריים ולהגיע אל נושא הצילום וכל זה בהכוונה שלכם.

J K P

10. מסגרו את הנושא שלכם

צרו עניין סביב הנושא שלכם ותדגישו אותו ע"י מסגורו באלמנטים מצויים. זה יעטוף את הנושא שלכם וייתן לו משמעות אחרת. נושא ממוסגר ייתן לנו בהרבה מקרים תחושה של הצצה, כאילו בלשנו אחריו. צלמו מבעד לחלונות, גדרות, שערים, עצים ועוד ותעצימו את הפריים שלכם.

M N O Q

סיכום

קומפוזיציה הוא תחום די מעניין אך מעט מורכב וידרוש מכם לבלות זמן רב עם המצלמה ולעשות הרבה תרגילים. ראיתם כאן שישנם חוקי קומפוזיציה שמלמדים אותנו בעצם למה העין תמשך יותר אך לא בהכרח. קיימים מקרים בהם תרצו דווקא "לשבור" את חוקי הקומפוזיציה אל מומלץ שהדבר ייעשה בחכמה. אני מקווה שהפוסט הזה היה קליל עבורכם כי בפוסט הבא שידבר על הנושא אני מבטיח לחפור לכם הרבה יותר 😉

אם אהבתם והפוסט הזה עזר לכם, שתפו אותו לחברים שלכם כדי שגם הם יוכלו לאהוב אותו וכרגיל – תוכלו לכתוב לי כאן כל הערה שלכם.

צילומים מהנים 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

צילום בשלג: המדריך המלא לחשיפה נכונה

נכנסתי לאחת מקבוצות הצילום הגדולות בפייסבוק ונתקלתי בתמונה של אשה המצולמת בשלג. הצלם הצעיר, מתניה, הציג בעיה שהוא נתקל בה באופן חוזר. הוא מצלם את הדוגמנית שלו, הרקע יוצא מואר ויפה אך פני המצולמת כהות.

כמו שכל דבר בפייסבוק קורה במהירות – התגובות לא איחרו להגיע. מהתגובות הבנתי שלהרבה צלמים בתחילת דרכם אין כל מושג שיעזור להם להתגבר על אותה "בעיה".

בתמונה נראית אשה עומדת בצל כשמאחוריה רקע מושלג מואר ע"י שמש ישירה. הרקע נראה מצוין מבחינת החשיפה אך האשה חשוכה..

לצורך העניין הנה התמונה המדוברת

צילום: מתניה אדרי

צילום: מתניה אדרי

צילום בכלל וצילום בשלג בפרט דורשים המון הבנה באור ובחשיפות והחלטתי לתת מענה לשאלה זו בעיקר כי נחשפתי לחוסר הידע מצד המגיבים שהטעו את הצלם בתשובות כמו: "תצלם ב HDR", "תערוך בפוטושופ" ועוד פתרונות לא ממש פותרות את הבעיה. כמובן שעריכה קלה יכולה לתקן טעויות אך לפני הכל אנחנו צלמים ואנחנו רוצים לצלם נכון. את העריכה והעיבוד נשאיר לאקסטרה. מעבר לכך – אם משהו בתמונה נשרף כליל אין כל דרך לשחזר אותו לאחר הצילום.

בפוסט זה אני אגע בבעיה שמתניה נתקל בה ואציג בפניכם את הפתרון אך לפני זה אני מעוניין להיכנס לפרטים טכניים כי אם לא תבינו את ה"למה" לעולם לא תלמדו את ה"איך".

בואו נקבל קצת רקע כללי על מדידת אור

בתוך המצלמה שלנו יש אלמנט חכם שנקרא מד אור. מד האור הזה יודע לקחת את כמות האור החוזרת מהאובייקט המצולם למצלמה ולתרגם לנו אותה לסקאלה הממליצה לנו על חשיפה נכונה. ולמה ממליצה? כי יש מצבים שנצטרך "להערים" על המצלמה כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.

לפני הכל ככה נראית הסקאלה של מד האור כפי שמופיעה במסך המידע של המצלמה:

A

כאשר הסמן נמצא על אפס – מבחינת המצלמה זו חשיפה נכונה.

כשהוא במינוס אנחנו בחשיפת חסר (תמונה כהה יותר).

וכשהוא בפלוס אנחנו בחשיפת יתר (תמונה בהירה יותר).

18% אפור

18% אפור הוא הגוון המרכזי בסקאלת הגוונים שבין לבן מוחלט לשחור מוחלט. כך לפני שנים רבות החליטו אי שם שזהו הגוון האידאלי ע"מ לקבוע מדידת אור ממוצעת. את שמו קבעו לו כי הוא מחזיר 18% מהאור הנופל עליו.

B

מודדי האור המקצועיים יודעים למדוד אור נופל כך שאין זה משנה אם האובייקט אותו אנו מצלמים כהה יותר או בהיר יותר אך מודדי אור מקצועיים שמורים לצלמים מקצועיים בלבד ודי מיותרים בימינו הדיגיטליים לרוב הצלמים.

הבעיה מתחילה כאשר מד האור המותקן במצלמה שלנו יודע למדוד רק אור חוזר ולכן לא משנה מאיזה גוון אנו נמדוד את האור המצלמה תמיד תביא אותו למצב של 18% אפור.. אם הבנתם נכון – זה אומר שבמדידת אור מאובייקט כהה המצלמה תביא אותו למצב של אפור 18% וכך שאר התמונה תהיה בהירה יותר. במדידה מאובייקט בהיר שוב המצלמה תביא אותו לאפור 18% ואנו נקבל תמונה כהה יותר אך אם נמדוד מאובייקט המחזיר בדיוק 18% מהאור אנו נקבל חשיפה נכונה.

מה זה אומר בעצם?

בצילום באזורים מושלגים אתם עלולים למצוא את עצמכם תופסים את הראש ולא מבינים מה עשיתם לא נכון..

אובייקט לבן כמו שלג או קיר מחזיר 95 אחוזים מהאור הפוגע בהם כך שאם נצלם "רגיל" אנו נקבל אותם כהים יותר מהגוון המקורי שלהם וזאת מכיוון שמד האור במצלמה ימליץ לנו להגיע לאמצע הסקאלה שהיא, כאמור, אפור 18%.

כרטיס אפור

כרטיס אפור הוא כרטיס בגוון 18% אפור שהמציאו כדי לעשות לנו חיים קלים יותר. ובפשטות: בכל פעם שנרצה לצלם סיטואציה מסוימת אנו ניקח מדידת אור מהכרטיס האפור וכך אנו נקבל איזון טוב בתאורה.

(אגב, כף היד של אדם לבן ממוצע מחזירה 18% מהאור ויכולה לשמש כתחליף מצוין לכרטיס האפור)

אך אליה וקוץ בה.

אין באמת כזה דבר חשיפה נכונה. כצלמים, אנו רוצים להיות בשליטה מלאה ולפעמים בא לנו טיפה יותר או טיפה פחות..

לשם כך אנחנו נבין תחילה את האור ואת המצלמה ונפעל בעצמנו.

מדידת אור

אלו הם מדידות האור הקיימות:

D

Matrix – במצב זה המצלמה תיקח את כל הפריים ותעשה ממוצע כללי על מנת להגיע לחשיפה נכונה.

Center Weighted – במצב זה המצלמה תיקח איזור קטן יותר ותעשה ממוצע על מנת להגיע לחשיפה נכונה.

Spot – במצב זה אנו נוכל למדוד אור בצורה נקודתית מאובייקטים קטנים שנמצאים בתוך הפריים. זהו המצב המועדף עליי כבר שנים רבות כי אז אני בוחר, בהתאם לסיטואציה ולפריים שלי, מאיזו נקודה אני רוצה למדוד את האור.

ומה בשטח?

מכיוון שהחלטתי לדבר דווקא על הנושא המושלג בואו נציג סיטואציה בה אתם מצלמים עכשיו הר מושלג. אתם רוצים שהשלג הלבן יישאר לבן. לא כהה יותר ולא בהיר יותר.

C

המצב האידאלי בצילום מסוג כזה הוא למדוד אור נקודתית לפי השלג ולתת פיצוי חשיפה חיובי של 2.5 סטופים. ז"א לפתוח 2.5 תחנות צמצם או 2.5 תחנות סגר/תריס או 2.5 תחנות ISO.

בעידן המצלמות המטורפות, למסכי המצלמות יש את היכולת להציג אזורים שרופים כך שתוכלו לדעת אם אתם מקבלים פרטים בלבן או שהוא נשרף כליל.

די פשוט לא?

ולענייננו

עכשיו אני רוצה לחזור אתכם לתחילת הפוסט לנושא שלשמו התכנסנו כאן הערב וזו הבעיה של מתניה שצילם את המצולמת שלו בשלג והיא יצאה כהה..

כצלם אני יכול להסתכל על התמונה ולדעת את הטעויות שהצלם עשה.

בואו נניח שהצלם רצה לצלם את הדוגמנית שלו על רקע השלג וששניהם יקבלו חשיפה טובה. שגם המצולמת תהיה מוארת וגם הרקע.

מה הן הטעויות שהצלם עשה?

הטעות הראשונה שהצלם עשה היא שהוא העמיד את המצולמת בצל אל מול רקע מואר מאוד ע"י שמש ישירה ז"א שכך או כך אם הוא החליט להישאר על אותו פריים בדיוק לא הייתה יוצאת לו תוצאה משביעת רצון ללא עזרים מלאכותיים כגון פלאש וזה מה שיצר לו את שרשרת הטעויות.

הטעות השנייה שלו היא שהוא מדד את האור לפי השלג ולא נתן פיצוי חשיפה חיובי או שהוא השתמש במדידת אור Matrix ונתן למצלמה לעשות את העבודה באופן אוטומטי כך שהמצלמה זיהתה המון אור בפריים (כי השלג מחזיר כמעט את כל האור שהוא מקבל) וסגרה / הורתה לו לסגור כל סטופ אפשרי על מנת להגיע ל18% אפור – דבר שגרם למצולמת להיות כהה. אם הוא היה מפצה את החשיפה לפי המצולמת היא הייתה יוצאת מוארת אך מנגד הרקע היה נשרף.

כנראה שהכל התחיל מזה שהוא פחד לצלם בשמש ישירה ובדיוק בגלל זה הקדשתי פוסט שלם שמדבר רק על תאורה טבעית.

אז מה הפתרון?

1. נתחיל מזה שהוא היה צריך להעמיד אותה בשמש.

2. אם הוא היה מסובב אותה טיפה כדי שתקבל אור שמש ישיר על פניה הוא היה יכול להגיע לתוצאה שגם השלג נראה טוב וגם המצולמת נראית טוב ובכללי גם תמונה הרבה יותר טובה.

3. השלג משמש כרפלקטור (מחזיר אור) נהדר כשעומדים עליו.

4. מדידת האור הייתה צריכה להתבצע קודם כל לפי נושא הצילום ובהתאם לכך לשלב את התאורה בין המצולמת לרקע. אפשרי לעשות את זה ע"י אור שמש ישיר, צידי או אחורי על פניה ואפשרי גם שימוש ברפלקטור שיחזיר המון אור למצולמת בנוסף לאור שחוזר אליה מהשלג הלבן.

ע"י מדידת או נכונה וטיפול מסור בזמן הצילום תוכלו לקבל הרבה יותר פרטים בפריים אחד.

די פשוט.

עם עין מקצועית לא מגיעים לתוצאה לא טובה כי כבר יודעים מראש מה טוב ומה לא אבל במקרה של מתניה – הוא ראה את הבעיה אחרי שצילם וחיפש אלטרנטיבה אוטומטית שתתקן את ה"בעיה". ובצילום אין אוטומט כי הצלם הוא זה שמחליט והוא זה שקובע. ניתן לפתור כל בעיה בשטח אם רק ניגשים אליה נכון ובאמת מבינים את שורש הבעיה שבמקרה הזה היא שימוש לא נכון באור הטבעי וחוסר ידע במדידת אור.

לפני זמן מה צילמתי זוג חמוד בשלג. במקרה היה זה יום מעונן והתאורה הייתה רכה ומאוד מפוזרת. הקרקע שימשה לי רפלקטור נהדר ולא נתבקשתי להיעזר באמצעי עזר אחרים מלבד השותף שלי ארתור שזרק עלינו קצת שלג.

הנה כמה תמונות מאותו יום קר מאוד שתוצאותיו היו שוות כל רגע קט.

C&S TTD (65)

C&S TTD (43)

C&S TTD (34)

C&S TTD (19)

סיכום

אז כמו שאתם רואים, זה לא קשה בכלל ויחד עם זאת דורש מעט ידע טכני וראיה צילומית . חורף זו תקופה מדהימה לנסוע לחרמון ולצלם את החברה, האשה, הילדים, האחיינים, הנכדים או סתם לתפוס סיטואציות מעניינות של אנשים וילדים משתעשעים בשלג.

עם מעט ההבנה הזו שנתתי לכם כאן אתם תוכלו לחזור הביתה מההרים המושלגים עם המון תמונות טובות ולא תמונות ברירת מחדל. קחו לכם את המאמר הזה אתכם ותיעזרו בו. הוא לא נכון רק לשלג. השלג הוא רק דוגמא קיצונית ביותר על מנת להמחיש לכם התמודדות קשה למי שאין לו ניסיון וידע בצילום.

אם אהבתם ופוסט זה עזר לכם – אני אשמח לדעת מזה. תוכלו להגיב לי ממש כאן מתחת לפוסט ולשתף בתובנותיכם. אני אשמח לדעת שזמן הכתיבה שהשקעתי היה שווה את זה.

ועכשיו צאו החוצה לצלם.

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

7 שימושים בתאורה טבעית שכל צלם חייב להכיר

בפוסט הקודם נתתי לכם טיפים מקצועיים לצילום אנשים ורבים פנו אליי בשאלה איך להאיר אנשים בצורה נכונה ואיך לשלוט באור בצורה מקצועית.

החלטתי לכתוב על הנושא הזה מכיוון שהאור הינו המרכיב הראשוני החשוב ביותר בתמונה. המילה Photography בנויה למעשה מצמד המילים Photo (אור) ו- Graphy (רישום). מכאן, אני מניח שאתם מסיקים שהמצלמה יודעת לרשום/לצייר באור. שלא כמו העין האנושית – המצלמה יודעת לעשות הבדל מהותי בין אור לצל וכך, עם הסתכלות מעמיקה במרחב ומעט ידע טכני ניתן לשלוט באור בצורה כזו שתשנה כל התמונה. רציתי לדבר הפעם על תאורה טבעית בלבד – זו שזמינה לכולם כמעט בכל מצב. הרבה צלמים שאני מכיר מעדיפים ליצור את האור שלהם באופן עצמאי בסטודיו. זה מאוד יפה אך לפעמים אני חושב כמה שהם מפספסים.. מחוץ לסטודיו מחכה לנו עולם שלם שכל כולו סטודיו אחד גדול עם התאורה הכי טבעית, הכי יפה והכי עצמתית שיש. שלא כמו בסטודיו- השמש נמצאת במקום אחד ואנחנו לא יכולים לשלוט בתזוזה שלה לכן אם נרצה כיוון תאורה אחר נצטרך לשנות את התמונה שלנו ע"י שינוי זווית צילום ושינוי העמדה של המצולם.

אם לא "נפחד" מהשמש אנו נוכל -לעתים גם באלתור עזרים בשטח- לנצל את ה-100% שלה ואת זה אני מבטיח לכם!

מתוך אינספור שימושים בשמש הטבעית שלנו – ריכזתי עבורכם רשימה של 7 שימושים מאוד שימושיים בתאורת Daylight בליווי הסברים ותמונות.

1. שמש חשופה בשעות היום

השמש החשופה מפחידה הרבה צלמים ויוצרת אצלם מעין "קיבעון" כזה ש"אין לצלם לעולם בשמש". גם אני בתחילת דרכי פחדתי נורא מהשמש והייתי מצלם בעיקר בצל, מה שנתן לי תמונות די משעממות מבחינת התאורה. עם הזמן, כששיניתי את התפיסה שלי פתאום נפתח לי עולם חדש של צילום. השמש כמקור אור ישיר, יחיד וללא ריכוך יכולה להיות מאוד מעניינת אם ניגשים אליה יפה וללא פחד. אז נכון שיש שעות ביום -כמו שעות הצהריים המוקדמות- שהתאורה קשה מאוד, קשה נורא לצלם וישנם צללים קשים על פני המצולם ובזוויות לא מחמיאות בכלל. אז אין ספק שישנה חשיבות רבה לשעה בה אנו מצלמים ועם הזמן אתם תלמדו להכיר את השמש ולדעת בדיוק "מתי", "איך" ו"איפה" אך בשימוש מושכל תוכלו להגיע לתוצאות מעניינות במיוחד. תסתכלו על המצולם שלכם ועל כיוון השמש. אל תתביישו לסובב אותו ולקבל מידע על איך שהאור יושב עליו מכיוונים שונים. רק כך אתם תגלו איזה כיוון מחמיא יותר לתווי הפנים שלו.

שמש חשופה בזווית שמאוד מחמיאה למבנה הפנים של המצולמת

שמש חשופה בזווית שמאוד מחמיאה למבנה הפנים של המצולמת

משנים זווית צילום ומקבלים תוצאה שונה לגמרי

משנים זווית צילום ומקבלים תוצאה שונה לגמרי

2. שמש חשופה בשעות בין הערביים

בשעות בין הערביים השמש כבר ממוקמת בגובה נמוך יותר. בהרבה מקרים היא תהיה מוסתרת ע"י עצים, מבנים וכדו' אך באזורים פתוחים אנו נוכל להשתעשע איתה עד שהיא תבחר להיעלם לנו משדה הראייה. השמש של בין הערביים נעימה ומלטפת, האור שלה חם ואפשר ליצור ניגודיות מעניינת של צבעים. בתמונה הזו ניגודיות הצבע נובעת מהצבע החם מאוד של השמש. מכיוון שהנושא שלי הוא בני אדם וגוון העור שלנו הוא גוון חם אנו נצטרך "לקרר" את התמונה ע"י שינוי הטמפרטורה ב White Balance. הדבר יאזן את צבע העור שלא יהיה חם מדי ושאר אזורי התמונה שנמצאים בצל או שהצבעים שלהם קרים יקבלו גוון כחלחל קר.

תאורת בין ערביים ישירה (השמש מאחורי הצלם)

תאורת בין ערביים ישירה (השמש מאחורי הצלם)

כיוון התאורה הצידי בשעת בין הערביים ייתן לנו תוצאות דרמטיות והמון עומק בתמונה. השמש נמצאת בגובה נמוך ואינה מגבילה אותנו בכלל. זה הזמן לשחק ולעוף איתה.

אם אתם בקטע של משחקי אור וצל - שמש ישירה של בין הערביים תשמש לכם אחלה צעצוע :-)

אם אתם בקטע של משחקי אור וצל – שמש ישירה של בין הערביים תשמש לכם אחלה צעצוע 🙂

3. קרן אור נקודתית

השמש מגיעה אלינו באלפי צורות שונות ובכל יום אנו יכולים לראות משהו חדש. באמת.

קרן אור נקודתית יכולה לחדור דרך ענפי העצים, דרך חור בקיר, החזר נקודת אור ממראה וכדו'.

אם תהיו מספיק יצירתיים תוכלו ליצור תמונות דרמטיות להפליא ע"י שימוש בקרן אור בודדת המאירה את הנושא שלכם אל מול רקע מוצל.

דוגמא אחת שצילמתי בגיאורגיה מראה אשה ברחוב כאשר פניה וידה מוארות ושאר הרקע חשוך ולפני שאני אדבר עליה אני רוצה שתראו אותה.

F

לתמונה הזו אני חיכיתי. הכוונה שממש חיכיתי. ראיתי נקודת אור מעניינת שהגיחה מתוך עץ גבוה ואני כמו צייד -עם העין שלי תקועה בתוך העינית- מחכה שמשהו יקרה. לא חיכיתי הרבה זמן עד שזו הופיעה ונתנה לי את מה שרציתי בדיוק מפליא.

וכאן זה דומה רק מעט מבוים.

F2

בתמונה הזו היינו באחד הפארקים באזור המרכז ולקראת סיום יום הצילומים ראיתי את כניסות האור האלה שמגיעות מהעצים.

G

בשעות מוקדמות יותר אפשר לתפוס תאורה נקודתית על פני רקע מואר, דבר שלא ייצור קונטראסט כמו בתמונות הקודמות אך בהכוונה קטנה שלכם אתם תוכלו לתת דגש על איזור מסוים בתמונה שבמקרה הזה זה המבט של הדוגמנית שלנו.

G2

אם רק תשימו לב למה שקורה סביבכם ותהיו ערניים לכל דבר אתם תופתעו כל פעם מחדש מהיכולות שלכם.

4. שמש אחורית

כשאני אומר "שמש אחורית" אני מתכוון לכך שהאור נמצא מאחרי המצולם.. שמש אחורית תיצור לנו מראה קסום וזוהר. היא תדגיש את הקונטור של הגוף בהילה מדהימה ואין מצולם שלא יאהב את זה. תאורה אחורית משנה את הכל ואתם יכולים להפסיק את הקריאה לרגע ולנסות להאיר אובייקטים שונים מכיוונים שונים. בלי לצלם, רק לראות בעיניים את השינוי וזה יכול להיות גם מהפנס של הטלפון שלכם.

תאורת שמש אחורית

תאורת שמש אחורית

תאורת שמש אחורית

תאורת שמש אחורית

תאורת שמש אחורית

תאורת שמש אחורית

5. אור שמש רך

קבלו תרגיל קטן. הוא לא יצריך מכם לקום מהכסא, אל תדאגו 🙂

קחו את הפנס של הטלפון שלכם, דף A4 לבן ואובייקט קטן שישמש כדוגמן (מחדד, מהדק, אבן, כוס או כל דבר אחר שנמצא לידכם כרגע). את הדוגמן תניחו על משטח בהיר ולא מבריק (כדי שתוכלו להרגיש את הצל). תחילה תאירו אותו עם הפנס בלבד ותשימו לב שהצל קשה מאוד. יופי. עכשיו בין הפנס לבין הדוגמן שלכם תשימו כחוצץ את דף ה-A4. לכו עם הפנס קדימה ואחורה ותראו את השינוי בצל.

אותו הדבר קורה לנו כאשר עננים מסתירים לנו את השמש. אור השמש עובר דרך הענן ומגיע אלינו שהוא רך ומפוזר יותר.

השימוש בתאורה רכה נפוץ כבר שנים רבות והצלם הקדמון תמיד חיפש דרכים יצירתיות לריכוך התאורה עד שבימינו קיימים המון אמצעים מקצועיים המיועדים למטרה זו ועדיין בכל יום מייצרים מרככי תאורה שונים.

החדשות הטובות הן שהדרך לצלם עם תאורה רכה יכולה להישאר טבעית ולא תצריך מכם לנסוע לחנות הצילום הקרובה לביתכם כדי לקנות מרכך תאורה. במקום ליצור את הריכוך בעצמנו אנו פשוט נחפש אותו. שמש ביום מעונן תיצור תאורה רכה ונעימה. ככל שהענן החוצץ בין השמש לבינינו יהיה שמן יותר כך התאורה שלנו תהיה רכה יותר כי אור שמש עובר למעשה דרך ארוכה יותר בתוך הענן.

החדשות הרעות הן שכמו השמש גם העננים הם לא עניין שבשליטתנו וזה באמת תלוי בקצת מזל או בתכנון של יום צילום לפי תחזית מזג האוויר.

ריכוך תאורה טבעי ע"י ענן

ריכוך תאורה טבעי ע"י ענן

אם אתם מעוניינים בתאורה רכה מאוד וללא צללים כלל צלמו בצל. בצל האור רך ומפוזר מאוד כך שהמצולם שלנו יהיה מואר במלואו ללא צללים כלל.

J2

6. תאורת חלון

אחת האהובות עליי. כשאני מצלם בתוך מבנה אני תמיד מעדיף את האור המגיע מהחלון. לרוב הוא רך, נעים וחזק יותר מהאור הקיים בתוך המבנה – דבר היוצר קונטראסטיות ורכות יחד. אם נכנס אור שמש ישיר מהחלון ואתם רוצים לרכך אותו, וילון יעשה היטב את העבודה..

הנה לכם מספר דוגמאות שימחישו לכם מהו אור המגיע מהחלון.

K

L

M

7. ריבוי שמשות

נשמע לכם כמו משימה בלתי אפשרית? חכו שנייה לפני שאתם קובעים לעצמכם עובדות. נכון שיש לנו רק שמש אחת אבל מה אם נוכל לשכפל אותה? נשמע מעניין לא?

בעזרת כלים בסיסיים היודעים להחזיר אור נוכל לשכפל את השמש שלנו מס' פעמים וליצור לנו סטודיו מתאורה טבעית בטבע! העזרים יכולים להיות מראה, קאפה לבנה, קאפה מצופה בנייר כסף ואפילו הוילון הכסוף של הרכב שלכם. כל אלו ישמשו תחליף נהדר לרפלקטור (מחזיר אור) ובעזרתם נוכל לשכפל את מקור האור שלנו בצורות שונות שהרי כל חומר יחזיר את האור באופן שונה וכמות אור שונה.

וכדי שתבינו, כמובן, מצורפות דוגמאות.

מואר עם רפלקטור בלבד

מואר עם רפלקטור בלבד

שמש מאירה משמאל, רפלקטור מחזיר את האור מימין

שמש מאירה משמאל, רפלקטור מחזיר את האור מימין

שמש מאירה מימין, רפלקטור מחזיר את האור משמאל

שמש מאירה מימין, רפלקטור מחזיר את האור משמאל

סיכום

אני מקווה מאוד שהבנתם שהתאורה היא המרכיב החשוב ביותר בצילום ואם מבינים טיפה בתאורה אנו יכולים ליצור תמונות מדהימות מבלי צורך ממשי לערוך אותם.

בפעם הבאה שאתם יוצאים לצלם, תסתכלו על האור ועל הכיוונים שלו ואל תלחצו על המחשף עד שאתם יודעים שזו התמונה שלכם. אם אתם צריכים לקבוע יום לצילום, תתחשבו בתנאי מזג האוויר ותבדקו לפני כן את התחזיות. שווה להזיז יום צילום קדימה או אחורה כדי לקבל תוצאות טובות יותר. מכיוון שאני מצלם בעיקר חתונות וסיטואציות ספונטניות, אני מגיע ליום הצילום גם כן בספונטניות מבלי לדעת מה הולך להתרחש. אני זורם עם כל מצב ומוציא ממנו את כל מה שאני יכול ובמקרה הצורך והרצון אני נעזר בעזרי תאורה חיצוניים אך במקרה של ימי צילום מבוקרים כמו צילום אופנה באור יום אני חייב להיעזר בתחזיות כדי לדעת שאני "נופל" על יום טוב..

חברים, תודה לכם שהייתם איתי. אם אהבתם את הפוסט והוא תרם לכם אתם יכולים לשתף אותו בכיף לחברים שלכם.

שיהיה לכם בהצלחה ועד הפעם הבאה תהיו טובים 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט: