אם יש דבר אחד שיכול לבנות או להרוס תמונה יותר מכל דבר אחר, זה האור. זה לא ממש משנה אם אתם עומדים מול נוף מדהים, מבנה יפה או דוגמנית מהממת. מבלי האיכות של האור, אתם עלולים למצוא את עצמכם מול

אחד הדברים המתסכלים ביותר זה לחזור מיום צילום ולגלות שכל התמונות שצילמתם אינן חדות מספיק או לא חדות בכלל. תחשבו שהיה לכם את הרגע המושלם, האור המושלם, התמזגות של אלמנטים ברקע, בניית קומפוזיציה לתפארת, ובנוסף לכל זה – גם לחצתם בדיוק

הפעם החלטתי לכתוב על נושא שהוא מעבר לאמנות וטכניקה. אני רוצה להתייחס קצת לחיבור שלנו לצילום, כצלמים. לרגש הזה שמניע אותנו, לכיף, להנאה ולסנכרון בין המח לאצבע שקורה כאשר אנחנו מזהים סיטואציה הראויה לצילום. אני מניח שאם אתם קוראים את

מסגרות טבעיות נמצאות בכל מקום, וממש לא רק במקומות טבעיים. בצילום, מסגרת טבעית יוצרת גבול מסביב לנושא שלנו, מעצימה אותו ומחזקת את האמירה עליו. המסגור יכול להיות ממש טבעי, כמו ענף של עץ, פתח של מערה, חור בסלע והוא יכול

אחד מהכללים הראשונים בצילום הוא שנושא הצילום צריך להיות בפוקוס. המצלמות הדיגיטליות בנות ימינו מציעות לנו מספר דרכים להיכנס לפוקוס בצילום ויהיו גם מקרים בהם נצטרך לעבוד קצת יותר קשה ולעשות זאת בעצמנו. מי מאיתנו לא חווה מקרים בהם המצלמה

סביר מאוד להניח שלפני שהתחלתם לצלם לא היה לכם כל מושג מהו איזון לבן (White balance) והסיבה לכך היא כי בעולם האמיתי איזון הלבן נעשה באופן אוטומטי ע”י המחשב הכי טוב שהומצא אי פעם – המח האנושי. המח שלנו מאזן