16אוק

כל מה שרציתם לדעת על ה-ISO, כיצד לעבוד איתו ואיך להבין אותו נכון

בסדנאות שלי, אני מוצא את עצמי נאלץ שוב ושוב להסביר על חסדיו של ה-ISO, למה הוא טוב, מתי עדיף ומתי רצוי להשתמש בו וכיצד.

משום מה, אני מבין שהדעה הרווחת בקרב צלמים מתחילים היא שה-ISO סתם עושה הרבה רעש והשימוש בו צריך להיות לעתים רחוקות אם בכלל. הם ממש חוששים לטפס עם ה-ISO לערכים גבוהים כשצריך, מה שמוביל כמובן לתוצאות פחות טובות.

במאמר הזה אסביר לכם מהו ISO ולמה הוא טוב, ואבחן את הדרך החכמה להשתמש בו.

אז לפני שניגש לעניינים אני רוצה לשאול אתכם שאלה. איזה סוג של צלמים אתם? כאלו שנותנים למצלמה להחליט בשבילכם ומצלמים על אוטומט? או אולי כאלו שלוקחים את השליטה לידיים שלכם ומצלמים במצב צילום ידני?

אם אתם נוטים ללכת בדרך הראשונה, אז יתכן שאתם לא נותנים את מלוא תשומת לבכם לחשיפה של התמונה. זאת אומרת שאתם לא מתייחסים לערכי הצמצם, התריס וה-ISO, אלא נותנים למצלמה להחליט זאת עבורכם.

כן, זה קורה גם אם אתם מצלמים במצבי הסצנה השונים של המצלמה שלכם.
למעשה, מצבי הסצנה השונים הם מצבים אוטומטיים המוגדרים מראש לסיטואציות מסוימות של טבע, נוף, ספורט וכדו', אך עדיין המצלמה היא זו שקובעת את הנתונים.

אז לפני הכל, אם אתם עדיין לא שולטים בחשיפה באופן מוחלט, אני ממליץ לכם לקרוא עכשיו את הפוסט שמדבר על השילוש הקדוש שכל צלם חייב להכיר. אחרי זה אתם מוזמנים לחזור לכאן ולקרוא על ה-ISO בהרחבה.

אז מה זה ISO ומאיפה הוא הגיע אלינו?

ISO (ר"ת – International Standards Organization) הוא מדד הרגישות של חיישן המצלמה לאור. במילים אחרות, הערכים הנמוכים ביותר הם 50, 64, 100 או 200. במצב הזה החיישן פחות רגיש לאור. בערכים גבוהים יותר, כמו 800, 1600, 3200 וכו', החיישן רגיש יותר לאור.

הארגון הבינלאומי לתקנים הוא זה שקובע את הקריטריונים שבהם משתמשים יצרני המצלמות לכיול ה-ISO במצלמות שהם מייצרים. הסיבה לכך היא שאנחנו רוצים לשמור על מצב שבו 2 מצלמות של 2 יצרנים שונים עם עדשות שונות ייצרו את אותה התוצאה אם הן נמצאות על אותן ערכים של צמצם, תריס ו-ISO.

במילים אחרות, תמונה שצולמה במצלמת ניקון D810 עם עדשת 85 מ"מ בנתונים F2.8, 1/1000 ו-400 ISO, תהיה זהה לחלוטין לתמונה שצולמה עם מצלמה אחרת ועדשה אחרת אך באותם נתונים, וכמובן באותו הזמן ובאותו המקום.
כמובן שאם תבחנו את התמונות לרמות דיוק, יתכן שתמצאו סטיות עדינות מאוד בין מצלמה אחת לאחרת, אך סטיות אלו הן מיניאטוריות ואינן צריכות להדאיג אתכם.

ה-ISO הוא חלק מאוד חשוב ממשולש החשיפה, אחרת הוא לא היה קיים והחיים שלנו היו טובים פחות. הוא עובד בצורה מושלמת עם הצמצם והתריס והוא מאפשר לנו גמישות מרבית בצילום בכלל ובצילום בתאורה חלשה בפרט.

אחד מהיתרונות הבולטים של הצילום הדיגיטלי הוא שאנחנו יכולים לשנות את ערך ה-ISO מתמונה לתמונה – דבר שלא היה קיים בעידן סרטי הצילום, שם בחירה של רגישות הסרט (ASA דאז) הייתה משפיעה על סרט של 36 תמונות מבלי היכולת לשנות את הרגישות.

אז היום אנחנו חיים טוב. יחסית..

אבל היי, רגע.. ל-ISO יש גם תופעות לוואי. ככל שה-ISO יהיה גבוה יותר, כך יהיה לנו יותר "רעש" (גרעיניות) בתמונה, במיוחד באזורים הכהים. זו אמנם לא אותה בעיה כמו שהייתה לפני 10 שנים אבל זה בהחלט נתון שאתם צריכים להיות מודעים אליו ולהתייחס אליו.

בכל מקרה, הגרעיניות הזו מעולם לא הרגה אף אחד. ותתפלאו, כי יש צלמים שמתגעגעים מאוד לימי הגרעיניות ב-ASA 400.

בשביל לצלם את התמונה הבאה, השתמשתי ב-ISO נמוך (100) מכיוון שרציתי מהירות תריס איטית (30 שניות) כדי למרוח את המים ולגרום להם להיראות כמו פלטה אחת גדולה, ויחד עם זאת לקבל תמונה באיכות מרבית.

צילום: תומר אלמקייס.

עבור התמונה הבאה השתמשתי ב-ISO גבוה מאוד (6400) מכיוון שהיא צולמה בתאורה חלשה מאוד ולא רציתי להשתמש בפלאש כי רציתי לשמור על האווירה האמיתית שנכחה בסיטואציה.

צילום: תומר אלמקייס.

כיצד להשתמש ב-ISO?

דבר שטוב לדעת הוא שאפשר להגדיר את ה-ISO להיות אוטומטי גם כאשר אנחנו מצלמים על מצב ידני מלא. זה יכול להיות נפלא לסיטואציות עם תאורה חלשה וקונטראסטית, רק שצריך לזכור ששימוש ב-ISO אוטומטי מזכיר קצת את העבודה עם מצב עדיפות תריס או צמצם, כך שבמצב זה אתם תצטרכו להתעסק גם עם הכפתורים של פיצוי חשיפה ונעילת חשיפה.

אני כמובן ממליץ תמיד על ISO ידני, כך שתהיה לכם שליטה מלאה על החשיפה ועל היחסים שבין הצמצם, התריס וה-ISO.

אז אולי חלקכם מרימים עכשיו גבה ושואלים "למה אני צריך/ה לשלוט בחשיפה?" אז אתן לכם דוגמא..

נניח שאתם נמצאים בסיטואצית צילום בתאורה חלשה ואתם מצלמים מהיד.. אתם יכולים לפתוח את הצמצם ולהאט את מהירות התריס ולקבל חשיפה טובה. הבעיה היא שאתם מצלמים מהיד, אז מהירות התריס תצטרך להיות 1/60 לכל הפחות. אז נשארתם עם הצמצם ועם ה-ISO. אם תבחרו לצלם בצמצם פתוח, תאבדו עומק שדה. אם תצלמו בצמצם סגור, תרוויחו עומק שדה, אבל תצטרכו להעלות את ה-ISO ולקבל קצת גרעיניות.

עכשיו, כצלמים, אתם צריכים לבחור מה חשוב לכם יותר.. עניין הרעש או עומק השדה?
אז השליטה היא בידיים שלכם, ולא בידי המצלמה.

הנה דוגמא טובה לשימוש נכון ב-ISO. התמונה הזו צולמה בחוץ כפי שאתם רואים, והיא משלבת תאורה של פלאש (מאירה את החופה והקהל) יחד עם תאורה סביבתית. התאורה הסביבתית לא חזקה במיוחד ואני רציתי שהיא תהיה דומיננטית ונוכחת מכיוון שהיא תורמת מאוד לאווירה של התמונה.

צילום: תומר אלמקייס.

החישוב כאן היה פשוט. אני מצלם מהיד ואין לי הרבה זמן כי קפצתי רגע בין ברכה לברכה לצלם תמונה מרחוק. אני מבין את מצב התאורה, מגדיר צמצם 3.2F (כמעט הכי פתוח של העדשה), מגדיר מהירות תריס 1/40 (כי אני עם עדשה רחבה, מצלם מנמוך ויש לי יציבות) וזהו.. עכשיו אני יודע שעם הצמצם והתריס סיימתי ומה שנותר לי זה להעלות את ה-ISO עד שאקבל חשיפה טובה. אז הגעתי ל-ISO 2000 שזה לא נורא בכלל.
הפלאשים, כמובן בשליטה נפרדת.

שימו לב שבכל התהליך אני הייתי מודע לכל מה שקורה סביבי וידעתי בדיוק מה אני רוצה, ולרגע לא נתתי למצלמה להחליט בשבילי.

מה שחשוב לדעת זה שההחלטה שלי להכניס כמה שיותר אור דרך הצמצם והתריס, היא זו שגרמה לתמונה להיראות איכותית ועם רעשים מיניאטוריים שאתם לא מצליחים לראות בגודל הזה.

השפעת גודל החיישן על ה-ISO

בטח כבר שמעתם לא פעם על העובדה שבמצלמת פול פריים הרגישות של ה-ISO טובה יותר ממצלמת קרופ.
אז זה נכון. ככל שהחיישן גדול יותר, כך הפיקסלים דחוסים פחות וניתן להגיע לתוצאות טובות גם ברגישויות ISO גבוהות מאוד. לעומת זאת, במצלמות שבהן החיישן קטן, זה אומר שהפיקסלים צפופים יותר והסיכויים לקבל "רעשים" גדולים יותר.

אז הכל טוב ויפה, אבל זה לא באמת צריך להוציא אתכם מחר לחנות הצילום הקרובה ולהתחדש במצלמת Full Frame חדשה.

בשנים האחרונות מסתמן מהפך בתחום הצילום, כאשר הטכנולוגיה הולכת ומשתפרת מיום ליום, כך שהיום כבר ניתן למצוא מצלמות Crop עם רגישות גבוהה ורעשים מיניאטוריים שלא באמת מציקים (אם יודעים לצלם נכון, כמובן).

ושוב, כמובן שהכל תלוי באופי הצילום שלכם ובנישה שאתם עוסקים בה.

שימוש ב-ISO במצבי צילום שונים

התמונות האיכותיות ביותר (דהיינו אלה עם פחות "רעשים"), מצולמות תמיד בערכי ISO נמוכים. זה קל מאוד כאשר אנחנו במקום עם הרבה אור (כמו נוף באור יום), אך זה יקשה עלינו כאשר תנאי התאורה חלשים (בתוך בית, ברחוב בלילה וכדו').

כדי לצלם ב-ISO נמוך בתנאי תאורה חלשים אנחנו נזדקק לחצובה וזאת על מנת שנוכל להאריך את משך זמן החשיפה (מהירות תריס), לסגור צמצם במידת הצורך והרצון מבלי להיות מוגבלים ולשמור על תמונה נקייה מרעשים.
מהסיבה הזו (אבל לא רק), חצובה היא כלי בלתי נפרד מצלמי נוף ואדריכלות.

בצילום סטודיו אנחנו גם רוצים לשמור (לרוב) על תמונות נקיות מרעשים ולכן נצלם ב-ISO נמוך. מה גם שבסטודיו עובדים עם פלאשים בדרך כלל, ופלאשים הם חזקים מספיק בשביל לצלם ב-ISO נמוך.

ISO100, 1/250, F11. צילום: תומר אלמקייס.

אל תחששו מ-ISO גבוה

אני יודע שחלק גדול מכם חוששים לטפס עם ה-ISO.. הוא מפחיד אתכם כמעט כמו הליצנים שמסתובבים כרגע ברחובות, אבל לא עוד..

אם לא היה שימוש ב-ISO, אז הוא לא היה קיים במצלמה שלכם. כשאתם מדלגים על השלב הזה של טיפוס ב-ISO, אתם מפספסים עולם חדש של צילום בתנאי תאורה לקויים. עולם שלפני 10 שנים היה סוג של חלום.

אז איך מתגברים על החשש הזה?

נניח שהילד שלכם פוחד מאוד מכלבים. כדי להעלים לו את הפחד הזה, אתם תצטרכו להביא לו להחזיק / ללטף כלב קטן ולשחק איתו קצת. אחרי זה להביא לו כלב טיפה יותר גדול ואחרי זה עוד יותר גדול.. רק ככה הוא יבין שכלב יכול להיות בעל חיים מאוד ידידותי ולא מפחיד.

לענייננו 🙂

העצה שלי אליכם היא שפשוט תכירו את המצלמה שלכם, את היתרונות ואת המגבלות שלה. צלמו בתאורה חלשה (אפשרי בבית) בערכי ISO שונים ובחשיפות טובות ולאחר מכן תבחנו את התמונות שצילמתם. יהיה לכם כיף נורא לגלות פתאום שאתם מקבלים תוצאות טובות גם ב-ISO 6400, ויהיה לכם גם טוב לדעת מה הגבול של המצלמה שלכם.

גלגל הצלה בים סוער

כן, אני אוהב להגדיר אותו כך, כי ממש ככה הוא מרגיש לי. ה-ISO יכול להציל אתכם בלא מעט מצבים של תאורה חלשה, וזה יכול לקרות לכם גם בתאורת פנים וגם בתאורת חוץ של בין הערביים או שעת הזהב. היתרון הגדול של המצלמות המודרניות הוא שהן מאוד רגישות לאור ואפשר לטפס עם ה-ISO כשצריך ומבלי לחשוש.

אני מוצא את זה כיתרון עצום לצלמים שרוצים לשמור על האווירה שנוכחת בסיטואציה גם אם היא מתאפיינת בתאורה חלשה. זה מתאים מאוד לצלמי עיתונות, צלמי אירועים או צלמי רחוב שבעבר נאלצו יותר להשתמש בפלאשים בסיטואציות חשוכות.

בעצמי אני יכול להעיד על תקופה שבה לא יכולתי לצלם במצבים מסוימים ללא פלאש, והיום יש מצבים שאני אפילו לא צריך להוציא אותו מהתיק.

חברים, יש לכם אחלה כלי ביד. תשתמשו בו!

כמה מילים לסיום

אני אגיד לכם דבר אחד. אתם חיים בעולם שכולו טוב. באמת..

לפני 11 שנים כשקניתי את ה-DSLR הראשונה שלי, לא הצלחתי להעלות את ה-ISO ליותר מ-400.. אחרת הייתי מקבל תמונה שנראית כמו נייר לטש. לפעמים זה היה דווקא מגניב כי התמונות היו נראות כמו ציור, אבל רוב הזמן רציתי תמונות נקיות מרעשים, כי הרעש היה דיגיטלי מדי ולא קרוב אפילו לגרעיניות של סרטי הצילום.

ההתקדמות של הטכנולוגיה הביאה צלמים רבים לתוצאות מצוינות בערכי ISO גבוהים מאוד כמו 6400 ואף יותר מכך. זו בהחלט מהפכה ששינתה את דרך העבודה של המון צלמים וזאת על ידי האפשרות להיות יצירתיים גם בתנאי תאורה שאינם ידידותיים במיוחד. אבל כן חשוב גם להבין שלפעמים, כדי לקבל את האיכות הגבוהה ביותר, עדיף להשתמש ב-ISO נמוך.

ואם שכחתם איך נראית תמונה מלאת רעשים מתקופת ה-D80 של ניקון (שאגב, הייתה מצלמת דגל), אז הנה תזכורת..

ניקון D80, ISO 800. צילום: תומר אלמקייס.

חברים, אם יש לכם שאלות על הפוסט, הערות או הארות, אתם מוזמנים לכתוב לי בתגובות.
אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה לאלו שימצאו בו עניין דומה. כמו כן, אם עדיין לא נרשמתם לניוזלטר שלי, אתם מוזמנים לעשות זאת עכשיו ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

26אוג

8 דרכים שיובילו אתכם לצלם תמונות חדות יותר

מאת studioRL טיפים לצילום,יסודות הצילום,עומק שדה,פוקוס

תתארו לכם סיטואציה מרגשת שבה יש את כל מה שאתם אוהבים.. אור וצל, קומפוזיציה, רגע, רגש וכדו'..

אתם מצלמים אותה והופ.. התמונה לא חדה מספיק. אתם מחפשים את הסיבות לכך, אך מוצאים את עצמכם חוזרים הביתה מיואשים מבלי היכולת והידע "לרפא" את המחלה.

לפני מספר ימים נשאלתי "האם אפשר לחדד תמונה שאינה בפוקוס?". לשמחתי ולשמחתכם הרבות, הטכנולוגיה של בחירת פוקוס לאחר הצילום עדיין בחיתוליה (כן, יש מישהו שעובד על זה), וכרגע התשובה לכך היא שלא ניתן לחדד תמונה שלא צולמה בפוקוס.
קל וחומר שלא ניתן לחדד תמונה שהתקבלה מרוחה כתוצאה ממהירות תריס איטית.

באופן כללי, החידוד של תוכנות העריכה בא לחזק חדות קיימת ולא ליצור אותה יש מאין. מעבר לכך, תוכנות העריכה למיניהן אולי חכמות מאוד בחלקן אך הן לעולם לא תחלפנה את הצלם.

אז מכיוון שאנחנו צלמים (וטוב שכך..), יש לנו לא מעט דברים שאנחנו יכולים לעשות על מנת לצלם תמונות חדות להפליא.

צילום תמונות חדות זו אחת משאיפותיו הגדולות של הצלם. תמונה חדה תמיד תמשוך יותר את הצופה ותעורר בו עניין. מעבר לכך, אם אתם מתכוונים להדפיס אי פעם את התצלומים שלכם, אז טוב שהם יתברכו בחדות מרבית.

עניין שחשוב לדעת זה שיש לא מעט דרכים להגיע לתוצאות חדות.. לפעמים הדרך תהיה פשוטה, ולפעמים היא תהיה מורכבת יותר. בסופו של דבר, הכל תלוי בסיטואציה ובנושא שאתם מצלמים.

אז בואו ניגש לעניין ונסקור את 8 הדרכים שיובילו אתכם לצלם תמונות חדות יותר.

1. שימרו על יציבות המצלמה.

מצלמה היא כלי שצריך להיות יציב בזמן הצילום. אם אתם מצלמים מהיד, אז תדאגו לכך ש-2 הידיים מחזיקות את המצלמה. יד אחת מחזיקה את המצלמה במקום הייעודי לכך, והיד השנייה תומכת את העדשה מתחתיה (העדשה "יושבת" על היד). אם בנוסף לכל זה אתם תצמידו את המרפקים שלכם לגוף ואת המצלמה לפנים, אז תקבלו יציבות גבוהה יותר. זו גם עוד סיבה טובה להשתמש תמיד בעינית המצלמה ולא במסך..

2. צלמו במהירות תריס גבוהה על מנת "להקפיא" את הנושא.

במידה ואתם אוחזים את המצלמה ביד, תמיד תצטרכו לדאוג לכך שמהירות התריס תהיה מספיק מהירה על מנת לקבל תמונה חדה. מעבר לכך שאם מדובר בנושא דינאמי אז הוא מועד יותר למריחת תנועה, אנחנו חשופים גם לרעידות הידיים שאליהם אנחנו גם צריכים להתייחס בכובד ראש.

אז בראש ובראשונה, אתם צריכים לדעת מהו ה-Limit שלכם בהתאם לאופי הרעידות או ליציבות שלכם ובהתחשב באורך המוקד של העדשה.

לגבי העניין הזה – ישנו חוק יבש בצילום שאומר שכדי "לנטרל" את רעידות הידיים שלנו, עלינו לצלם במהירות תריס מינימאלית של 1 חלקי אורך המוקד ובלבד שלא יורדים מתחת למהירות תריס 1/60.
זאת אומרת שאם אנחנו מצלמים באורך מוקד 200 מ"מ, אז אנחנו צריכים לדעת שמהירות התריס המינימאלית "המותרת" היא 1/200, ואם אנחנו מצלמים באורך מוקד 14 מ"מ אז מהירות התריס המינימאלית תהיה 1/60.
מי שמצלם עם מצלמת קרופ יצטרך לעשות חישוב נוסף של אורך המוקד כפול מקדם הקיטוע (1.5, 1.6 וכו').

הסיבה לחוק הזה היא פשוטה. ככל שאנחנו נצלם באורכי מוקד ארוכים יותר, כך רעידות הידיים שלנו תהיינה מועצמות יותר. מה שכן, כפי ששמתם לב, החוק הזה הוא אחד מחוקי הצילום ה"יבשים" – זאת אומרת שזו המלצה מעולה שמתאימה לבני האדם באופן ממוצע, אבל היא עשויה להשתנות מאדם לאדם ולכן לא תמיד אנחנו מחויבים להישמע אחר ההוראות.
בסופו של דבר, אין שום בעיה לצלם מהיד במהירויות תריס איטיות יותר אם אתם יציבים מספיק ויודעים מה אתם עושים, אך הקשבה לחוק הזה תהיה לכם לעזר רב.

אנחנו צריכים להתייחס למהירות התריס גם בהתאם לתנועת הנושא שלנו ועד כמה אנחנו רוצים להקפיא אותו באופן מוחלט.

אחת השאלות שאני נשאל המון היא "איך אדע מהי מהירות התריס שאני צריך על מנת להקפיא נושא בתנועה?", הרי ישנו הבדל בין מהירות של ילד שרץ לבין מהירות של סוס דוהר או רוכב אופניים בתנועה.
אז לטובתנו, לא ניתן לספק תשובה מדויקת בנושא, ואתם תצטרכו ללמוד את זה על ידי ניסוי וטעייה. הסיבה לכך היא כי לכל ילד, סוס או רוכב אופניים תהיה מהירות תנועה שונה שתדרוש מאיתנו נתונים שונים.

מה שכן, אני אוכל לעזור לכם ולכוון אתכם ל"אזורים הנכונים".

לצילום של אדם הולך במהירות ממוצעת, יספיקו מהירויות תריס של 1/60 – 1/125. ככל שההליכה תהיה מהירה יותר, כך מהירות התריס תצטרך להיות גבוהה יותר.

הקפאה של אדם רץ יכולה להתבצע במהירויות תריס של 1/500 – 1/1000. במהירות נמוכה יותר אתם עלולים לצלם תמונה שבה הנושא קפוא באזורים מסוימים, אך מרוח באזורים אחרים שנמצאים בתנועה גדולה יותר (ידיים, רגליים..).
ולפעמים, אתם אולי תרצו דווקא את התוצאה הזו.

צילום: תומר אלמקייס.

הקפאה של נושאים בתנועה מהירה יותר כמו רוכב אופניים, רכב נוסע וכדו', תדרוש מכם לצלם במהירויות תריס גבוהות יותר, אז אל תיבהלו אם תצטרכו לצלם במהירויות תריס של 1/2000 או יותר.

צולם במהירות תריס 1/2500. צילום: תומר אלמקייס.

הבעיה מתחילה כאשר אנחנו רוצים לצלם במהירות תריס גבוהה אבל אנחנו מחוסרי אור. אם אפשר, תפתחו את הצמצם שלכם כמה שאתם יכולים ותעלו את ערך ה-ISO לנקודה שבה הוא "מציל" אתכם.

במידה והסעיף הזה היה "סינית" עבורכם, אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט שמדבר על השילוש הקדוש של הצלמים.

3. השתמשו בחצובה.

חצובה היא כלי הכרחי לצלם, בדיוק כמו מצלמה ועדשה. אם היא לא תהיה שם ברגעים שאתם זקוקים לה, אתם תמצאו את עצמכם מבכים את עצמכם על חטא. מניסיון.

חצובה תשמש אתכם בעיקר כאשר אתם צריכים לצלם במהירויות תריס איטיות, שם אתם נדרשים לייצב את המצלמה (בדרך כלל), אך היא תשמש אתכם גם כאשר אתם משתמשים בעדשות טלה ארוכות מוקד או כאשר תרצו לקבע פריים מסוים ולעשות כיוונים שונים או מספר חשיפות מבלי להזיז את המצלמה ממקומה.

למי שלא אוהב לסחוב איתו ציוד כבד ומרובה, ישנן חצובות "אופנוע" המתקפלות לגודל קטן בצורה ידידותית ונוחות לנשיאה. מלבד זאת, ישנן חצובות מונופוד (חד-רגל) הנותנות ייצוב קל והן נוחות מאוד לשימוש בטיולים.

אם בכל זאת עדיין אין לכם אחת כזו או ששכחתם אותה בבית, אתם תמיד יכולים לאלתר.. לרוב זה יבוא לכם על חשבון זווית וקומפוזיציה, אבל כשאין ברירה – אין ברירה.
בכל אופן, אתם תמיד יכולים להניח את המצלמה על הרצפה, על מעקה או על כל דבר אחר שייתן לכם יציבות. בדרך אתם תגלו גם זוויות צילום מעניינות שאולי לא חשבתם עליהן.

דבר נוסף שחשוב שתדעו זה שכאשר אתם משתמשים בחצובה, אתם עדיין חשופים לאי אלו רעידות כאלה ואחרות. עצם הלחיצה שלכם על כפתור הצילום עלולה לגרום לרעידת המצלמה, וכמו כן גם המראה שעולה לפני התריס.
הפתרון לרעידה מהלחיצה הוא להשתמש בשלט רחוק, כבל מחשף או אפילו לשלוט על המצלמה דרך הטלפון (למי שקיימת האפשרות). המטרה היא בעצם לבצע צילום ללא מגע במצלמה וזאת על מנת לא לגרום לרעידות.

את המראה שעולה למעלה רגע לפני הצילום אנחנו יכולים פשוט לנעול דרך אפשרות הנקראת Miror Lock-Up, והשימוש בה הוא כאשר מצלמים עם חצובה בחשיפות ארוכות. האפשרות הזו תרים לכם את המראה כמה שניות לפני תחילת החשיפה, כך שלתנועת המראה לא תהיה השפעה שלילית על התמונה.

4. הכירו את מערכת הפוקוס של המצלמה שלכם.

אם אתם לא יודעים את זה, אז אני נרגש להיות הראשון שמספר לכם על העניין. במצלמות המשוכללות של ימינו מותקנות מערכות פוקוס חכמות במיוחד עם יכולות פוקוס מתקדמות הכוללות פוקוס ננעל, פוקוס עוקב במצבים שונים, זיהוי פנים, ריבוי נקודות מיקוד ועוד..

להגדרות הפוקוס השונות ישנה השפעה גדולה מאוד על טיב החדות של התמונות שלכם, ולשמחתכם הגדולה – אין הגדרה ספציפית אחת שיכולה להתאים לכם לכל המצבים.

המצבים השימושיים הם:

פוקוס ננעל – AF-S בניקון או One Shot בקנון – זהו מצב שבו אנחנו נועלים את הפוקוס על הנושא באמצעות חצי לחיצה או לחצן הפוקוס האחורי, והפוקוס יישאר באותה נקודה עד שנרים היד ונשחרר אותו. מצב זה מתאים לצילום של אובייקטים סטטיים.

צילום: תומר אלמקייס.

פוקוס עוקב – AF-C בניקון או AI SERVO בקנון – זהו מצב שבו המצלמה שומרת את הפוקוס על הנושא כל עוד האצבע עומדת על לחצן הפוקוס. מצב זה שימושי ביותר למצבים בהם הנושא נמצא בתנועה. כמו כן, במצב זה אני מאוד ממליץ להשתמש בלחצן הפוקוס האחורי שיעזור לכם בלכידת רגעים מכריעים בדיוק רב וללא פספוסים.

צילום: תומר אלמקייס.

לכל אחת מההגדרות האלה ישנם תתי הגדרות בהתאם ליצרן ודגם המצלמה. לחצו כאן על מנת להכיר את הטכניקות השונות לביצוע פוקוס בצורה אופטימאלית ולימדו את היתרונות והחסרונות של מערכת הפוקוס של המצלמה שלכם.

5. אל תגזימו עם ה-ISO ללא סיבה מוצדקת.

הרבה פעמים אני רואה צלמים שמצלמים בערכי ISO גבוהים ללא כל סיבה מוצדקת. הגברת רגישות ה-ISO תמיד תגרע מאיכות התמונה שלכם ולא משנה עד כמה המצלמה שלכם חדשה ומשוכללת. השימוש ב-ISO גבוה יפחית את החדות בתמונה ויגרום לאיבוד פרטים.

אני לא אומר לכם לא להשתמש ביכולותיו המדהימות של ה-ISO, הרי הוא גלגל ההצלה העיקרי שלנו. מה גם שעם השכלולים שהזמן מביא איתו, המצלמות נהיו רגישות יותר וה-ISO כבר לא מפחיד אותנו כמו שהיה בעבר. מה שכן, נצלו קודם את כניסת האור דרך הצמצם והתריס, ורק כאשר תגיעו לקצה גבול היכולת שלכם, של המצלמה, או של העדשה – רק אז תשתמשו ב-ISO.

בשורה התחתונה, ככל שתכניסו יותר אור דרך הצמצם והתריס (ISO לא מכניס אור, אלא רק אחראי על רמת רגישות החיישן), כך לחיישן יהיה יותר חומר גלם להשתמש בו, ובכך התמונה תהיה חדה ואיכותית יותר.

6. השתמשו בעדשות איכותיות.

תעשו לעצמכם טובה ותרכשו לכם עדשה איכותית. אני מבין את הרצון של המון צלמים בתחילת דרכם לקנות עדשת "כלבו" שתיתן מענה לכל צרכיהם, אך זה תמיד יבוא על חשבון האיכות. אל תצפו לקנות עדשת זום זולה ולצפות לחדות מהאגדות. אם אין לכם תקציב גדול או שלא בא לכם להשקיע 7000 ש"ח על עדשת זום איכותית, פשוט תקנו 2 עדשות פריים באורכי מוקד שימושיים וכך גם תיהנו מ-2 עדשות שונות, גם תפתחו יותר את הראיה הצילומית שלכם וגם יישאר לכם קצת עודף לפילטרים, סוללות וכדו'..

לחצו כאן כדי לקרוא את כל מה שאתם חייבים לדעת על עדשות.

7. הכירו את הנקודה המתוקה של העדשה שלכם.

כשמדברים על "הנקודה המתוקה", מדברים על מפתח הצמצם שבו העדשה מנצלת את מלוא האופטיקה ויוצרת את התמונות החדות ביותר. לרוב מדובר בסגירה של 2-3 סטופים ממפתח הצמצם הפתוח ביותר של העדשה. זאת אומרת שאם מפתח הצמצם המקסימאלי של העדשה שלכם הוא F3.5, אז הנקודה המתוקה תהיה באזור הצמצם F8.

כמובן שבחירת מפתח הצמצם צריכה להתבצע מתוך שיקוליו האמנותיים והטכניים של הצלם, אז זה לא אומר שאתם צריכים לחפש תמיד אחרי הנקודה המתוקה.. מה שכן, אם אתם כבר סוגרים צמצם, אז תנצלו את הנקודה הזו כי שם אתם תקבלו חדות מרבית.

8. אם יש לכם מייצב תמונה, נצלו אותו.

מנגנון ייצוב תמונה הוא מנגנון המיועד לייצב את רעידות המצלמה / רעידות הידיים של הצלם. ישנם מנגנוני ייצוב הקיימים בגוף המצלמה וישנם כאלו הקיימים בגוף העדשה. בשניהם המטרה היא להזיז חלקים בכיוון הנגדי לתנועת היד על מנת שקרני האור ימשיכו לפגוע באותה נקודה על החיישן מבלי לזוז ממנה.

במנגנון ייצוב תמונה הקיים במצלמה, הייצוב נעשה על ידי תנועת החיישן מעלה ומטה.
במנגנון ייצוב תמונה הקיים בעדשה, הייצוב נעשה על ידי "עדשה צפה" שעולה ויורדת בהתאם לתנועות הידיים שלנו.

השימוש במנגנון ייצוב תמונה נועד למצבים בהם אתם זקוקים לצלם מהיד במהירויות תריס איטיות. מומלץ מאוד להקפיד עליו בעדשות טלה ארוכות מוקד, שם כל תנועה מורגשת ומועצמת.

כמו כן, מומלץ מאוד לא להשתמש במנגנון הייצוב כאשר אין צורך בכך, מכיוון שזה עלול לבלבל את העדשה שלכם וליצור פעולה הפוכה לגמרי..

לסיכום

כמו הרבה דברים אחרים, חדות זה משהו שאנחנו צריכים לדאוג לו בזמן הצילום. הבנו שחדות קשורה לאופטיקה, ליציבות שלנו, ליציבות המצלמה, לתנועת הנושא, להגדרות חשיפה נכונות ביחס לסיטואציה, להגדרות פוקוס נכונות ולפעמים גם לתשומת לב יתרה לפרטים.

השיטה שאני בחרתי להשתמש בה היא לבחון כל עניין לגופו, ובהתאם לכך להחליט על הנתונים וההגדרות שלי.

אז כן.. אני תמיד משנה את מהירות התריס, הצמצם וה-ISO, וגם את הגדרות הפוקוס..
מה שחשוב לדעת זה שאין הגדרה מסוימת אחת שתענה לכם על כל הצרכים, כך שלפעמים אתם תמצאו את עצמכם משנים הגדרות כל מספר שניות.

אז אתם יכולים לחשוב שאולי ההתעסקות הזו תגרע מטיב העבודה שלכם, אבל כשאתם תתרגלו זה כבר יהיה עניין שמתבצע באופן אוטומטי. ממש כמו נהיגה.

כך או כך, צילום זה דבר מאוד אישי. לכל אחד יש את ההרגלים שלו, את הנושאים שלו, את הציוד שלו ואת דפוסי החשיבה שלו.

פשוט תכירו את המצלמה שלכם לעומק, תכירו את המגבלות שלכם, את היתרונות ואת החסרונות, ואמצו לעצמכם דפוסי עבודה המתאימים לכם באופן אישי. אם צלם אחד אמר לכם לצלם תמיד עם פוקוס ננעל, זה לא אומר שהוא טועה.. זה אולי רק יכול להעיד על כך שעבורו זה טוב מכיוון שהוא מצלם רק נושאים סטטיים.

חברים, הגענו לסיום.
אני מקווה שהפוסט הזה היה לכם לעזר. אם אהבתם, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה ובקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן. כמו כן, אני מזמין אתכם להירשם לניוזלטר של "בית הספר לצילום" ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

אם אתם ממש רוצים להגדיל ראש, אז תוכלו גם לפנק אותנו בלייק בדף הפייסבוק שלנו 🙂

אז אני שמח גם הפעם על כך שקראתם אותי.
ניפגש שוב בפוסט הבא 🙂

11יונ

3 בעיות בצילום בתנאי תאורה חלשים והדרכים להתמודד איתן

מאת studioRL חשיפה,טכניקות צילום,מדידת אור

צילום בתאורה חלשה מהווה את אחד האתגרים הקשים ביותר עבור הצלם, ולא פחות עבור המצלמות והחיישנים הדיגיטליים. חיישן המצלמה דורש אור בכדי ליצור תמונה, וככל שיש פחות אור – כך יצירת התמונה הופכת למאתגרת יותר.

המצבים האוטומטיים שבמצלמות מתוכנתים כך שיכניסו מספיק אור לחיישן על מנת ליצור חשיפה מאוזנת. כדי להגיע לתוצאה הזו, המצלמה שלכם תשתמש במהירות תריס איטית כדי לאפשר כניסה של אור לפרק זמן רב יותר. הבחירות שהמצלמה עושה במצבים האוטומטיים שלה עלולות להביא אתכם למצב שבו אתם נאבקים מול תמונות מרוחות ומטושטשות מבלי לדעת מהו הגורם לכך.

היום אני הולך להציג לכם את הבעיות שסביר להניח שנתקלתם בהן, ואת הפתרון להן כמובן.

לצורך הבנת הפוסט לעומקו, עליכם להבין בהבנה בסיסית לפחות את שלושת הפרמטרים המרכיבים את החשיפה (צמצם, תריס, ISO). אם אתם כבר יודעים את זה, אז תמשיכו הלאה.

בעיה מס' 1: תמונות מטושטשות כתוצאה ממריחת תנועה.

צילום: תומר אלמקייס.

הסיבה העיקרית לכך שהתמונות שלכם מטושטשות במצבים בהם התאורה חלשה, זו הסיבה שאתם מצלמים במהירויות תריס איטיות, ולפעמים מבלי לדעת על כך כלל. במקרה שמהירות התריס איטית, אתם עלולים לטשטש את התמונה שלכם גם על ידי מריחה של נושאים בתנועה וגם על ידי מריחה של התמונה כתוצאה מידיים רועדות.

יחד עם זאת, האפשרות העומדת בפנינו לטשטש ולמרוח היא כלל לא שלילית כמו שאולי צלמים בתחילת דרכם רואים אותה. לפעמים אנחנו נרצה להשתמש באפשרות הזו דווקא על מנת להמחיש תנועה, כמו בתפיסת רכב נוסע או אנשים בתנועה.

צילום: תומר אלמקייס.

הבעיה היא שכאשר לא מודעים לכך, אז לא מתכוונים לכך, והתמונות עלולות לצאת מטושטשות מבלי שנדע למה. אז אם אתם רוצים לצלם תמונות חדות בתאורה חשוכה – הנה כמה דרכים לעשות זאת.

צלמו במצב ידני.

כמו שאמרתי למעלה, כדי ליצור חשיפה מאוזנת במצב צילום אוטומטי, המצלמה תשלוט על הצמצם, התריס וה-ISO, וכך היא עלולה ליצור לכם מצב של חשיפה ארוכה שתוביל לתמונות מטושטשות בגלל תנועת הנושא או רעידות המצלמה. לכן, על מנת שתוכלו לקבל את התוצאות הטובות ביותר, אתם תצטרכו לקחת את השליטה על המצלמה שלכם ולהתחיל לצלם במצב צילום ידני (M).

כמובן שאתם יכולים לעשות זאת גם במצב עדיפות צמצם או עדיפות תריס, אבל אני תמיד מעדיף לצלם על מצב ידני, וכך אני ממליץ גם לכם לעשות.
כאשר אתם תצלמו במצב צילום ידני, אתם תיקחו את השליטה לידיים שלכם. זאת אומרת שאתם אלו שתחליטו מה יהיה הערך של כל פרמטר ופרמטר, והאם יהיה שווה לכם להעלות את ערך ה-ISO ולפתוח יותר את הצמצם כדי שתוכלו לעבוד עם מהירות תריס גבוהה יותר.

צמצם F2. מהירות תריס 1/200, ISO 1000. צילום: תומר אלמקייס.

במילים אחרות – במצב צילום ידני, אתם אלו ששואלים את השאלות ואתם אלו שעונים את התשובות.

כוונו את מהירות התריס בהתאם לנושאים דינמיים.

אם אתם מצלמים בתאורה חלשה, אתם צריכים לוודא שמספיק אור פוגע בחיישן כדי ליצור חשיפה טובה, ולכן אתם יכולים לעבוד בדיוק בקו הדק שמפריד בין מריחה של תנועה להקפאתה. קחו את השליטה על מהירות התריס שלכם, ותראו מהי מהירות התריס האופטימאלית שתקפיא את הנושא שלכם, ובהתאם לכך תתאימו את שאר הפרמטרים.

מהירות התריס האופטימאלית לצילום בתאורה חלשה.

אם אתם נעזרים בחצובה, אז התלות היחידה שלכם היא רק בכמה אתם רוצים את הנושא שלכם מרוח. אם אתם מצלמים מהיד, אז אתם חייבים לקחת בחשבון את תנועת היד שלכם שכאמור היא גורם משפיע מאוד לתמונות מרוחות ומטושטשות.

חוץ מתנועות היד שלכם והמצב כמובן, זה גם תלוי באורך המוקד שאיתו אתם מצלמים, מכיוון שככל שאורך המוקד ארוך יותר, כך רעידות הידיים שלכם תהיינה מועצמות יותר.

בגדול, ישנו כלל אצבע שאומר שבצילום מהיד, החישוב של מהירות התריס צריך להתבצע באופן הבא:

אורך המוקד/1.

זה אומר שאם אתם מצלמים באורך מוקד 100 מ"מ, אז תצטרכו לצלם במהירות תריס של לפחות 1/100, וכך עם כל אורך מוקד אחר, תוך כדי שאתם לוקחים בחשבון את גודל החיישן שלכם (קרופ או פריים מלא).

בכל מקרה, ההמלצה הרווחת לאורך השנים היא לא לרדת ממהירות תריס של 1/60 גם אם אתם מצלמים עם אורך מוקד 14 מ"מ, מכיוון שמתחת ל-1/60 זו כבר תהיה מהירות תריס איטית מדי באופן כללי ולא רק באופן יחסי לאורך המוקד.

פתחו את הצמצם.

הדבר הבא שאתם צריכים לעשות אחרי שקבעתם את מהירות התריס, זה לפתוח את הצמצם על מנת להכניס יותר אור לחיישן. פתיחת סטופ אחד בצמצם תכפיל את כמות האור שתיכנס אל החיישן, כך שאם פתחתם צמצם מ-F4 ל-F2.8, אז הכנסתם פי 2 יותר אור. כאן נכנסות יתרונותיהן של עדשות הפריים ש-להן צמצמים פתוחים מאוד המאפשרים צילום גם בתנאי תאורה קשים במיוחד.

לעתים קרובות מאוד, אם מצב האור באמת בכי רע, אני מראש אקבע את הצמצם הפתוח ביותר לפני שאני פונה למהירות התריס, וזה מכיוון שאני כבר יודע שאני אצטרך את עזרתו.

העלו את ערך ה-ISO

ה-ISO אמור להיות גלגל ההצלה שלנו. אחרי שהשתמשנו במקסימום צמצם ומקסימום מהירות תריס המתאפשרים לנו, אנחנו נפנה ל-ISO ונעלה אותו.

לאן? לכמה שצריך.. זכרו כי עדיף לקבל תמונה מגורענת מ-לא לקבל תמונה בכלל. מעבר לכך, המצלמות של היום בנויות היטב ועמידות לעבודה עם ערכי ISO גבוהים במיוחד וזאת בהתאם לדגם המצלמה ולמחיר ששילמתם עליה 🙂

ה-ISO גם יכול לשמש אתכם אם אתם רוצים עומק שדה גדול יותר, שהרי לשם השגתו אתם תצטרכו לסגור את הצמצם ועל הדרך תאבדו מהאור הנכנס אל החיישן.

בכל מקרה, חישבו תמיד על ה-ISO כגלגל הצלה. ברוב הזמן הוא יהיה שם כשצריך.

בעיה מס' 2: רעידות של המצלמה.

צילום: תומר אלמקייס.

רעידות, ולו הקטנות ביותר, מהוות כסיבה עיקרית לתמונות מטושטשות. רעידה יכולה להתקבל בחשיפה איטית עם צילום מהיד, היא יכולה להתקבל כתוצאה משימוש באורך מוקד ארוך יחד עם מהירות תריס איטית באופן יחסי, והיא יכולה לקרות גם כאשר המצלמה על חצובה ויש רוח חזקה שמזיזה אותה. כמו כן, רעידה של המצלמה יכולה לקרות אפילו מעוצמת הלחיצה על כפתור הצילום או אפילו מהמראה שנמצאת במערכת הפנטה פריזמה.

כמו שאתם מבינים, הדבר הראשון שאתם צריכים ללמוד זה להחזיק מצלמה כראוי ולדאוג לייצוב מלא! לפעמים, אפילו האדם היציב ביותר עם יד מפלדה עדיין יחווה מצבים של חוסר יציבות.
אז הנה מספר עצות שתוכלו ליישם על מנת להתגבר על הרעידות בצילום.

השתמשו בחצובה על מנת לייצב את המצלמה באופן מוחלט.
כוונו את מהירות התריס על עצם דומם כגון קיר או אוטו חונה, וזאת על מנת לוודא שהמצלמה עצמה לא רועדת.
בצילום ללא חצובה – תדאגו לייצוב מלא של המצלמה ושל הגוף שלכם בדגש על הידיים, ועדיף שהמרפקים יישענו על משהו יציב.
בצילום ללא חצובה, השתמשו במייצב של העדשה אם קיים. הוא יאפשר לכם להרוויח עוד 3-4 סטופים לתריס ולצלם מהיד במהירויות תריס איטיות יותר.
כשאתם מצלמים עם חצובה השתמשו בכבל שחרור תריס, וזאת על מנת לא לגעת פיזית במצלמה ולגרום לרעידה. כמו כן, גם שימוש במצב נעילת מראה יגן על התמונה שלכם מפני רעידות קלות הנוצרות בעת עליית המראה.

בעיה מס' 3: חוסר פוקוס.

צילום: תומר אלמקייס.

אחד הדברים שמשפיעים עלינו לרעה בתנאי תאורה חשוכים זו ירידה משמעותית ביכולת שלנו ושל הציוד שלנו לבצע פוקוס על הנושא. כך אנו עלולים למצוא את עצמנו נאבקים ומפספסים תמונות עם פוטנציאל.
מערכות הפוקוס האוטומטיות של המצלמה ושל העדשה זקוקות לכמות של אור על מנת לבצע מיקוד ראוי. במצבים שבהם אין מספיק אור, מנוע הפוקוס של העדשה ילך אחורה וקדימה, ומנוע הפוקוס של המצלמה לא ימצא אזור להתמקד עליו. לפעמים העדשה תרצה כל כך להתמקד, שהיא פשוט תתמקד על עצם אחר..

כן, זה מצב שיכול לעצבן, בעיקר בגלל העובדה שהוא גורם לכם לפספס תמונות טובות. גם כאן, ככל שהמצלמה מקצועית ויקרה יותר (וגם העדשה), כך גם מערכת הפוקוס תהיה טובה ואמינה יותר.

בהנחה שלא לכולכם יש מצלמות יקרות עם מערכות פוקוס מתקדמות, הנה לכם מספר טיפים שיעזרו לכם לוודא שאתם בפוקוס גם בתנאי תאורה חלשים.

השתמשו בפוקוס האוטומטי דרך העינית בלבד!

מבלי להיכנס לפרטים טכניים מדי, אתם רק צריכים לדעת שמערכת הפוקוס האוטומטית עובדת טוב יותר כשאתם מצלמים דרך העינית האופטית ולא דרך המסך. כך היא מדויקת ומהירה הרבה יותר.

השתמשו אך ורק בנקודת הפוקוס המרכזית!

ברוב המוחלט של המצלמות בנות ימינו יש מספר נקודות פוקוס לנוחיותנו. זה נח אולי כאשר תנאי התאורה משחקים לטובתנו, אך לא כך הדבר כאשר מדובר בחוסר תאורה. כאשר מזיזים את הנקודה מהמקום המרכזי שלה, מערכת הפוקוס עלולה להתקשות להתמקד על הנושא באופן מוחלט, ולכן השתדלו לצלם אך ורק עם נקודת הפוקוס המרכזית.

היעזרו בנורת העזר אם צריך.

ברוב המצלמות קיימת נורה קטנה בסמוך לעדשה. מטרת הנורה היא להאיר מעט את הנושא על מנת לעזור למערכת הפוקוס להתמקד מהר וטוב יותר. שימרו על תכונה זו עובדת תמיד, וכאשר המצלמה תזהה מחסור באור היא תפעיל את נורת העזר באופן אוטומטי.
קחו בחשבון שהנורה תעזור לכם אך ורק אם הנושא קרוב אליכם. אם הוא רחוק, היא פשוט לא תעזור.

השתמשו בעדשות עם צמצמים פתוחים.

מערכת הפוקוס האוטומטית של המצלמה זקוקה לאור, את זה אתם כבר יודעים.
הגדילו ראש, והשתמשו בעדשות עם צמצמים פתוחים על מנת להכניס יותר אור, ובכך להקל גם על מערכת הפוקוס. עדשות עם מפתח צמצם מקסימאלי F2.8 תעשינה עבודה נפלאה, אך אין ספק שעדשות עם צמצמים פתוחים יותר עשויות להפיק תועלת רבה יותר.

אלו מכם המצלמים עם עדשות קיט, צריכים לדעת שהצמצם שלהן משתנה עם אורך המוקד. זאת אומרת שבמצב הרחב של העדשה, מפתח הצמצם המרבי הוא F3.5, אך בצד הצר שלה זה כבר הופך להיות F5.6 או במקרים מסוימים F6.3. במצב כזה, פעולת הזום הפשוטה לכאורה גורמת לכניסה של פחות אור (כי הצמצם נסגר), ולמערכת הפוקוס יהיה קשה יותר להתמקד. זו גם אחת הסיבות שעדשה עם צמצם קבוע עדיפה יותר.

השתמשו בפלאש SpeedLight עם רשת עזר לפוקוס.

לפלאשים חיצוניים חכמים ישנה נורת עזר חזקה במיוחד שבזמן הפוקוס היא יורה רשת אדומה שפוגעת בנושא ועוזרת למצלמה לבצע פוקוס במהירות וביעילות. אם יש לכם פלאש כזה, אתם יכולים להרכיב אותו על המצלמה, ואפילו רק לשם מטרה זו.

מקדו ידנית על נושאים סטטיים.

אם אתם מצלמים נושא סטטי ומתקשים להתמקד, אל תהססו להתמקד ידנית. אם יש לכם אפשרות שגם המצלמה תהיה סטטית, אז תוכלו להשתמש במסך המצלמה ולהגדיל את הפריים (זום דיגיטלי פשוט) על מנת לבצע פוקוס בצורה מדויקת.
בהרבה מקרים אני נעזר בפנס של הטלפון על מנת להאיר את הנושא מקרוב ולעזור לעצמי לבצע פוקוס. לפעמים גם למצלמה, אגב.

מתי כדאי להשתמש בפלאש?

בתאורה חלשה, האינסטינקט הראשון של רוב האנשים הוא פשוט להשתמש בפלאש על מנת להוסיף יותר אור.
זה בסדר, כי אחרי הכל, רוב המצלמות מגיעות עם פלאש מובנה, ובנוסף לכך – פלאשים חיצוניים בני ימינו עולים גרושים.
אז באמת למה לא להשתמש בפלאש?

פלאש הוא כלי נהדר, ואפילו מדהים! הוא יכול לשמש כמקור תאורה ראשי / עיקרי או כמקור תאורה משני. הוא תמיד יחלץ לעזרתנו כשנצטרך אותו והוא אפילו יידע להקפיא תנועה כשנרצה.

השאלה היא: האם שימוש בפלאש זה תמיד הדבר הנכון לעשות? ובכן, לא תמיד..

הנה כמה סיבות לא להשתמש בפלאש.

בהרבה מקומות פשוט לא יאפשרו לכם להשתמש בהם ותצטרכו להתמודד בעצמכם עם התאורה הקיימת. זה יכול להיות בהופעות, בכנסים, במוזיאונים או בכנסיות.
פלאש יכול לגרום לאנשים לראות אתכם כשאתם לא תרצו בכך, כמו בצילום רחוב ולפעמים גם בצילום אירועים.
פלאש ישיר יוצר תמונות שאינן מחמיאות. אם אתם חייבים פלאש, חפשו מאיפה להקפיץ אותו או שפשוט תעבדו עם פלאש מנותק מהמצלמה.
פלאש עלול להעלים לכם את האווירה האמיתית של הסצנה אם לא תדעו לשלב אותו נכון בצילום.
אם אתם מצלמים תינוקות, הימנעו מפלאשים ישירים וחזקים. אלו עלולים לפגוע להם בראייה המתפתחת. תמיד עדיף להקפיץ את הפלאשים מתקרה או קירות, או להשתמש במרככים גדולים.
אם אתם מצלמים בעלי חיים בטבע, הימנעו מלצלם עם פלאש. זה עלול להפחיד את בעלי החיים, להבריח אותם או אפילו לגרום להם לכעוס עליכם קצת.

מה שחשוב שתזכרו זה שאם אתם רוצים לצלם עם פלאש, אז אל תצלמו עם הפלאש המובנה שעל המצלמה שלכם. רכשו לכם פלאש חיצוני ידני ולימדו איך לעבוד איתו. לימדו על כיווני תאורה, ריכוך והקפצת האור ותוכלו להגיע לתוצאות מדהימות.

צילום: תומר אלמקייס.

אם בא לכם לדעת עוד קצת על צילום עם פלאש, אתם מוזמנים ללחוץ כאן.

סיכום

כמו שראיתם, צילום בתאורה חלשה זה לא עניין מסובך במיוחד, ושבפועל – אפשר להתגבר על כל מכשול. מה שצריך זה רק להכיר את הטכניקות הקיימות ואת הצילום באופן כללי. לשם כך, אני ממליץ לכם כבר מעכשיו לעבור לצילום במצב ידני מלא (M). כך גם תהיה לכם שליטה מלאה על כל מה שקורה וכך גם אתם תלמדו את עצמכם ותלמדו מעצמכם.

זהו להפעם, חברים.
אתם מוזמנים לשתף אותי בתובנות שלכם מהפוסט ממש כאן למטה בתגובות. כמו כן, תרגישו חופשי לשתף את הפוסט לכל אשר תחפצו.

אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה שלי, זה הזמן לעשות את זה דרך החלון שמתחת לפוסט.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

27מאי

צמצם פתוח: 5 מצבים לצילום בצמצמים פתוחים

מאת studioRL טיפים לצילום,טכניקות צילום,עומק שדה,פוקוס

בעקבות 2 הפוסטים האחרונים המדברים על סטופ בצילום ועל הסיבות המצדיקות את עדשות הפריים בתיק הצילום שלכם, נשאלתי על ידי מספר אנשים – מדוע אנחנו צריכים צמצם כל כך פתוח אם ממילא אפשר להעלות את ערך ה-ISO לרגישויות גבוהות? ובאופן כללי, למה הוא טוב?

לפני שנגלוש לעומק הפוסט, אני רוצה לעשות לכם חידוד קל בנוגע לאופן פעולת הצמצם.

הצמצם הוא אחד מ"השילוש הקדוש" – אותם שלושת הפרמטרים המרכיבים את החשיפה.
יחד עם מהירות התריס, ובהתאם לרמת הרגישות שנקבעה לחיישן (ISO), הצמצם שולט בכמות האור המגיעה בסופו של דבר אל החיישן על מנת ליצור תמונה.

בגלל שהצמצם הוא 1 מתוך 3 פרמטרים, אז לא ברורים מיד ההבדלים בין צילום בצמצם פתוח לבין צילום בצמצם סגור, כל עוד החשיפה המתקבלת היא טובה. נכון שחשיפה טובה צריכה להיות אחת המטרות העיקריות שלכם כצלמים, אבל זה לא אומר שאתם לא צריכים להתייחס גם לדברים שאתם יכולים לעשות באופן יצירתי יותר על מנת לשנות / לשפר את התוצאות שלכם.

בפוסט הזה, אני רוצה לשתף אתכם על יתרונותיו של הצמצם הפתוח, מתי נזדקק לו ומתי נרצה אותו, אבל לפני זה בואו נבין רגע מה זה צמצם ואיך הוא עובד.

איך פועל הצמצם?

כמו תמיד, כשאני מסביר משהו, אני אוהב לנתח אותו מהשורש. אני חושב שרק בדרך הזו יוכל הלומד ללמוד. אז לפני שתקראו את המצבים בהם תזדקקו לחסדיו של הצמצם הפתוח ואת הדרכים שבהן אתם יכולים להשתמש בו כדי להיות יצירתיים יותר, אני רוצה שנבין רגע איך עובד הצמצם וכיצד הוא תורם לצילום.

הצמצם הוא התקן שנמצא בתוך העדשה והוא משמש כפתח שדרכו עובר האור אל עבר החיישן. הצמצם בנוי ממספר עלעלים על מנת לאפשר לנו לשלוט בגודלו בהתאם לרצונותינו וצרכינו.

כאשר אנחנו בוחרים לצלם בצמצם סגור (מספר F גדול), אנחנו בעצם מצמצמים את כניסת האור לעבר החיישן. כאשר אנחנו בוחרים לצלם בצמצם פתוח (מספר F קטן), אנחנו מרחיבים את כניסת האור לעבר החיישן.

ההבדל המהותי בין הצמצם לתריס, הוא שהצמצם אחראי לכמות האור הנכנסת אל החיישן, והתריס אחראי למשך הזמן שבו החיישן יהיה חשוף לאור. זאת אומרת שבתאורה נתונה אתם יכולים לצלם תמונה שבה הצמצם סגור ומהירות התריס איטית, ובאותה מידה ובאותם תנאים, אתם יכולים לצלם תמונה שבה הצמצם פתוח ומהירות התריס גבוהה.

ב-2 התמונות אתם תגיעו לחשיפה זהה, אך יהיה הבדל ניכר בין 2 התמונות.

מלבד תפקידו לשלוט בכמות האור הנכנסת אל החיישן, הצמצם אחראי גם על עומק השדה. לצורך העניין, המונח "עומק שדה" מתייחס לטווח שבו אובייקטים נמצאים בפוקוס. צילום בצמצם פתוח יניב לכם עומק שדה קטן שבו רק אזור קטן יהיה ממוקד. לעומת זאת, ככל שהצמצם יהיה סגור יותר, אז עומק השדה יגדל ונקבל שטח מיקוד גדול יותר.

עכשיו, כשזה יושב לכם יותר טוב בראש, זה הזמן לספר לכם על המצבים שבהם השימוש בצמצם פתוח יעזור לכם הן מבחינה טכנית והן מבחינה אמנותית.

1. כאשר התאורה חלשה.

אחת הסיבות היותר טובות לשימוש בצמצם פתוח היא העובדה שאתם יכולים לצלם תמונה חשופה היטב גם בתאורה חלשה. כמובן שתמיד אתם יכולים להוסיף פלאש אם נראה שאין לכם כמות אור מספקת, אבל בהרבה מקרים זה רעיון טוב יותר לצלם בצמצם פתוח ולהשתמש בתאורה הזמינה עבורנו. במיוחד אם מדובר בצילום תיעודי כלשהו שבו שאתם מעוניינים לספר את הסיפור כמו שהוא.

צולם בצמצם F2. צילום: תומר אלמקייס.

צמצם פתוח יאפשר לכם לצלם תמונה חשופה היטב מבלי להעלות את ערך ה-ISO יותר מדי או להשתמש במהירות תריס איטית מדי. מה שכן, אם אתם משתמשים בעדשות קיט, אתם לא תוכלו לצלם בצמצמים פתוחים מאוד.
הרבה צלמים בתחילת דרכם לא מבינים את המשמעות של העניין עד שהם חווים "על בשרם" קשיים מסוימים, או לחלופין – עד שהם מצלמים בצמצם פתוח מאוד ומבינים את העניין.

ההמלצה שלי היא לרכוש לעצמכם לפחות עדשת פריים אחת. רוב עדשות הפריים מכילות צמצמים פתוחים מאוד כמו F1.8, F1.4 או F1.2.. כמובן שמחיר העדשה משתנה ככל שהצמצם המרבי שלה פתוח יותר אבל עדשת 50 מ"מ עם צמצם F1.8 או אפילו F1.4 תעלה לכם פרוטות (במונחים של ציוד צילום) והיא עשויה להוסיף ולעזור לכם המון!

2. בצילום פורטרטים.

בצילום פורטרטים של בני אדם או אפילו של בעלי חיים, אנחנו לרוב נרצה להשתמש בצמצם פתוח על מנת לטשטש הסחות דעת המפריעות לנושא להיות מרכז העניינים.

דמיינו שאתם מטיילים עם האחיינית שלכם ברחוב ראשי בעיר. לצלם אותה שם זו יכולה להיות עבודה קשה, מכיוון שהכל עמוס אנשים, מכוניות, שלטי חנויות, שלטי חוצות ועוד אלמנטים מסיחי דעת כאלו ואחרים. במצב כזה, צילום בצמצם סגור יכניס לכם לפוקוס המון אלמנטים שאתם לא תהיו מעוניינים בהם בכלל. אלו ייקחו את תשומת הלב מהנושא שלכם.

הדרך הקלה לפתור בעיה זו היא פשוט לצלם את הסצנה בצמצם פתוח יותר. הצמצם הפתוח יגרום לעומק שדה רדוד וישאיר את האלמנטים שמאחורי הנושא (וגם את אלו שמלפניו) להיות מטושטשים וכך הנושא שלכם יבלוט ללא הסחות דעת מיותרות.

ליאור כלפון. צולם בצמצם F2. צילום: תומר אלמקייס.

צולם בצמצם F3. צילום: תומר אלמקייס.

צולם בצמצם F2. צילום: תומר אלמקייס.

3. כשרוצים לבודד חלקים קטנים בצילום מאקרו.

כאשר אנחנו נצלם מאוד קרוב לנושא, אנחנו נקבל עומק שדה קטן מאוד גם אם אנחנו נצלם בצמצמים סגורים. זה נובע בגלל העובדה ש-פיזית אנחנו קרובים מאוד לנושא שלנו. אז למרות שרוב הזמן אנחנו אולי נרצה דווקא לסגור צמצם על מנת להשיג יותר חדות מהנושא, ישנם מצבים מסוימים שבהם נרצה לעשות בדיוק ההפך.

לדוגמא, נניח שאתם מצלמים פרח. אתם יכולים לצלם אותו עם צמצם סגור ובכך להכניס את כל הפרח לפוקוס (או חלק גדול ממנו), ואתם יכולים לצלם בצמצם פתוח על מנת ליצור מראה סוריאליסטי יותר וקסום כמעט.

צולם בעדשת מאקרו 50 מ"מ. צמצם F2.8. צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

בסופו של דבר – בצילום זה הכל עניין של בחירת הצלם, מכיוון שזו הדרך שלנו להציג לצופה את מה שהוא לא יכול לראות בעיניים שלו. זה יכול להפוך את התצלום למעניין ומשכנע מאוד, ובאופן כללי – כל מי שמצלם מאקרו צריך לצלם מדי פעם בצמצמים פתוחים ולו רק על מנת להבין את הפוטנציאל הגדול של העניין.

4. צילום נושאים בתנועה.

אם אתם רוצים לצלם נושאים בתנועה מהירה כגון בעלי חיים רצים או עפים, ילדים מתרוצצים וכדו', אתם תזדקקו למהירות תריס גבוהה על מנת להקפיא את תנועת הנושא ולא למרוח אותה. כדי להשיג מהירות תריס גבוהה אתם תצטרכו לפצות על כך ולהכניס יותר אור באמצעות הצמצם, או לחלופין להעלות את ערך ה-ISO, אך כמובן שהפתרון היעיל יותר הוא שימוש בצמצם פתוח.

קחו בחשבון שאם מדובר בתאורת יום ביום בהיר, אז לא תזדקקו ממש לחסדיו של הצמצם הפתוח על מנת להקפיא תנועה מהירה, אך ביום מעונן, בצילום בצל או בשעות שבהן התאורה חלשה יותר, אתם עלולים להרגיש את הצורך הזה.

צילום: תומר אלמקייס.

אז אולי אתם חושבים עכשיו שאם הסיבה היחידה שתצטרכו לצלם בצמצם פתוח היא רק כדי להקפיא תנועה מהירה, אז אתם פשוט יכולים להעלות את ערך ה-ISO כי ממילא המצלמות של היום בנויות לכך.

טוב, זה לא מאמר על ISO, אך בהחלט אני מרגיש צורך לדבר על הנושא באופן נקודתי מכיוון שהרבה לא יודעים זאת, אבל אתם לא יכולים להשתמש ב-ISO מבלי להבין כיצד עובדת החשיפה.
לצורך העניין, הצמצם והתריס אחראים על כניסה של אור אמיתי לחיישן המצלמה, ואילו ה-ISO אינו מכניס אור אלא רק מעלה את רגישות החיישן לאור. על מנת שתוכלו להשתמש ב-ISO ביתר יעילות, אתם צריכים להבין שבראש ובראשונה אתם צריכים להכניס אור לחיישן. וכמה שיותר אור אמיתי, ככה יותר טוב.

זאת אומרת שגם בתאורה חלשה, אנחנו קודם כל נרצה להכניס את כמות האור המרבית המתאפשרת לנו באמצעות הצמצם והתריס, ורק לאחר מכן -כשאין ביכולתנו או ברצוננו לפתוח עוד את הצמצם ולהאט את מהירות התריס- אנחנו נפנה ל-ISO ונעלה את הערך שלו לאן שצריך. ככה אנחנו נהיה בטוחים שלא העלנו את ערך ה-ISO למקום שאנחנו לא זקוקים לו כלל.

5. יצירת בוקה מרהיבה.

שימוש נוסף בצמצם פתוח הוא יצירת בוקה יפה ונעימה לעין – מה שהרבה צלמים אוהבים. בוקה (Bokeh) היא בעצם האזור בתמונה שאינו בפוקוס. אופייה של הבוקה תלוי מאוד במבנה הצמצם, בצורתו, בגודלו ובמספר העלעלים שמהם בנוי הצמצם.

עם צמצם פתוח מאוד בעדשה, אתם תוכלו לבחור כל רקע פשוט ולהפוך אותו למעניין יותר או לטשטש אותו לחלוטין אם רק תרצו בכך. רקעים עם נגיעות של אור, מנורות קטנות, מנורות רחוב, או כאלו בעלי טקסטורה מעניינת יוכלו לשמש אתכם כרקעים פוטנציאליים מאוד ליצירת בוקה מעניינת. כל מה שאתם צריכים לעשות זה למקם את הנושא שלכם במרחק מסוים מהרקע ולהשתמש בצמצם פתוח.

עם הזמן והניסיון אתם כבר תדעו ללכת ברחוב ולזהות רקעים פוטנציאליים ליצירת בוקה יפה.

צולם בצמצם F1.8. צילום: תומר אלמקייס.

צולם בצמצם F3.3. צילום: תומר אלמקייס.

סיכום

צילום בצמצמים פתוחים זה מגרש צעצועים לצלמים. ממש ככה! הם מוסיפים הרבה פאן לצילום וגם לא מעט אתגרים לצלם.
אתם צריכים לזכור שעל מנת לשלוט בצמצם באופן מוחלט, אתם צריכים לצאת מאוטומט ולהתחיל לעבוד על מצב צילום ידני מלא או מצב עדיפות צמצם (A בניקון, AV בקנון) שבו השליטה על הצמצם נתונה בידיכם, אך שאר הפרמטרים נקבעים באופן אוטומטי על ידי המצלמה.

אני מקווה שהפוסט הזה גרם לכם להבין פן חשוב, במיוחד לאלו מכם שמצלמים עם עדשות קיט בצמצמים מרביים שבין 3.5 ל-6.3 ורוצים מעט יותר. הפתרון הוא באמת לא יקר. אתם יכולים לפתור את זה בקנייה של עדשת 50 מ"מ F1.8 שמחירה זעום ביחס לתמורה.

עד כאן להפעם, חברים. אני מקווה שעניינתי אתכם גם בפעם זו.
אם אהבתם את תוכן הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה דרך כפתורי השיתוף המופיעים מטה (ומעלה). כמו כן, אם חשקה נפשכם להיות הראשונים לקרוא את התוכן שאני מפרסם בבלוג, אתם מוזמנים להירשם לניוזלטר שלי ממש כאן מתחת לפוסט ולהתעדכן בכל פוסט חדש שיוצא.

משהו קטן ואחרון 🙂

בוודאי לכל אחד ואחת מכם יש נושאים שהייתם רוצים לקרוא עליהם. תרשמו לי בתגובות למטה מהם הנושאים שמעניינים אתכם, ואולי הפוסט הבא יוקדש כולו לנושא שביקשתם.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

20מאי

מה זה "סטופ" בצילום? איך הוא קשור לחשיפה? ולמה חשוב כל כך להבין אותו?

מאת studioRL חשיפה,טיפים לצילום

בוודאי שמעתם לא מעט פעמים את המילה "סטופ" (Stop), ואולי חלקכם לא ממש הבינו במה מדובר.

בצילום, כשאומרים "סטופ", מתכוונים באופן ישיר לחשיפה (סך כל כמות האור המגיעה אל החיישן או סרט הצילום). למעשה, לכמות האור שאנחנו מכניסים אל החיישן.

הרבה צלמים בתחילת דרכם נרתעים מהמושג הזה וחוששים מלהבין אותו מכיוון שהוא נשמע מעט מסובך, אבל האמת היא שהנושא הזה לא מסובך בכלל ואפילו פשוט מאוד.

אז בואו ניגש לעניין…

מה זה "סטופ"?

סטופ הוא מונח המשמש לתיאור ההבדלים ברמת החשיפה (צמצם, תריס, ISO). לצורך העניין, אם אתם שומעים צלם שאומר שהוא הולך להגדיל את החשיפה שלו בסטופ אחד, זה אומר שהוא הולך להגדיל את כמות האור שלו פי 2 מהכמות הנוכחית. בדומה לכך, אם הוא אומר שהוא הולך להקטין את החשיפה שלו בסטופ אחד, אז זה אומר שהוא הולך להפחית את כמות האור בחצי מהכמות הנוכחית.

כידוע שכמות האור הכללית הנתפסת בזמן הצילום נקראת "חשיפה", והיא מושפעת מ-3 גורמים – מפתח הצמצם, מהירות תריס ורגישות ה-ISO.

כל אחד מאלו נמדד בערכים שונים, ולכן הרעיון של ה"סטופ" הומצא כדרך נוחה יותר להשוות ביניהם.

סטופ בצמצם

הצמצם נמדד בערכים הקרויים F-Stop המציינים את היחס שבין אורך המוקד לקוטר הצמצם.
כאשר ערך הצמצם הוא מס' קטן, זה אומר שהצמצם פתוח ונכנס יותר אור. כאשר ערך הצמצם הוא מס' גדול, זה אומר שהצמצם סגור יותר ובכך מכניס פחות אור.

בצמצם, ערך הסטופ אינו מתייחס להכפלה או למחצית מהערך עצמו, אלא להכפלה או לחלוקה של הערך ב-1.41 – שזה בעצם השורש הריבועי של 2.

לדוגמא:

* אם נסגור צמצם בעל ערך F2.8 בסטופ אחד, אז התוצאה תהיה צמצם F4 מכיוון ש- 2.8 X 1.41 = 4.
* אם נפתח צמצם בעל ערך F22 בסטופ אחד, אז התוצאה תהיה צמצם F16, מכיוון ש- 22 \ 1.41 = 16.

סטופ במהירות התריס

מהירות תריס זו בעצם ההגדרה שלנו לזמן שבו התריס נשאר פתוח במהלך החשיפה. ככל שהתריס יחשוף את החיישן ליותר זמן, כך ייכנס לנו יותר אור ולהיפך.

מהירות התריס נמדדת בערכים המציינים זמן – שניות או חלקי שניות.

לדוגמא:

צילום במהירות תריס 250 = מהירות תריס 1/250 של השנייה.
צילום במהירות תריס 6" = מהירות תריס של 6 שניות. (הסימן " מציין שנייה ולא חלקי שנייה).

סטופ ברגישות ה-ISO

ערך ה-ISO מתאר לנו עד כמה החיישן של המצלמה רגיש לאור שפוגע בו. זאת אומרת שחיישן רגיש יותר, יפיק לנו תמונה מוארת יותר.

ה-ISO נמדד בערכים מספריים המציינים את רגישותו של החיישן, כאשר מספר נמוך מציין רגישות נמוכה, ומספר גבוה מציין רגישות גבוהה.

בכל שלושת הפרמטרים, עלייה בסטופ אחד תגדיל את כמות האור הנכנסת אל החיישן פי 2, וירידה בסטופ אחד תקטין אותו בחצי.

בשנים האחרונות גברו השימושים בתחנות ביניים, כך שברוב המצלמות ניתן להשתמש בערכים של 1/2 או 1/3 סטופים המאפשרים גמישות גדולה יותר בצילום.
באופן אישי, המצלמה שלי מוגדרת ל-1/3 סטופים, ככה שתמיד אני זוכר שכל "קליק" בגלגלת יוריד או יעלה 1/3 סטופ.

חוק הגומלין בחשיפה

הדבר הטוב ביותר בהמצאתם של הסטופים זה שהם נותנים לנו דרך מאוד נוחה לשמור על החשיפה שלנו תוך כדי שאנחנו עושים שינויים בצמצם, בתריס וב-ISO.

נניח שאתם מצלמים תמונה עם ערכי חשיפה של צמצם F11, מהירות תריס 1/100 ו-ISO 200. הנושא שלכם יוצא מעט מרוח, אז אתם מחליטים להגדיל את מהירות התריס ל-1/200.

בפעולה הזו אתם קיצרתם את זמן החשיפה בסטופ אחד, מה שאומר שעכשיו אתם תקבלו תמונה כהה יותר בסטופ אחד – דהיינו, חצי מכמות האור שנכנסה לתמונה הקודמת.
על מנת להחזיר את החשיפה לקדמותה, אתם תצטרכו להגדיל אותה שוב בסטופ אחד, רק שהפעם זה ייעשה על ידי הצמצם או ה-ISO.

זאת אומרת שבמקרה הזה, אנחנו נצטרך לפתוח צמצם מ-F11 ל- F8 (סטופ אחד) או להגדיל את רגישות ה-ISO מ-200 ל-400. בכך, אנחנו עשינו את השינוי הרצוי מבלי לשנות את החשיפה.

כמו שאתם יכולים להבין – כשאנחנו מתרגמים את החשיפה שלנו לערכים של סטופים, הרבה יותר קל לנו לשנות את הגדרות החשיפה מבלי לפגוע בחשיפה עצמה.

שיקולי הצלם בזמן החשיפה

בזמן שאתם מרכיבים את החשיפה שלכם משלושת המרכיבים שלה (צמצם, תריס, ISO), אתם צריכים להיות מודעים לכך שכל אחד מהפרמטרים משפיע באופן אחר על הצילום, ולא תמיד זה מה שאתם רוצים.

אם מהירות התריס שלכם תהיה איטית מדי, אתם עלולים למרוח את התמונה שלכם. זה יכול לקרות גם מתנועת המצלמה וגם מתנועת הנושא. מצד שני, לפעמים זה דווקא מה שאתם תרצו.

צולמה מהיד בחשיפה של 2 שניות תוך כדי תנועה. צילום: תומר אלמקייס.

אם הצמצם שלכם יהיה פתוח מדי, אתם עלולים לפספס אובייקטים שחשוב לכם שיהיו בפוקוס. מצד שני, עם צמצם פתוח אתם יכולים ליצור תמונות שבהן עומק השדה קטן והנושא מאוד בולט על פני שאר הסביבה שלו.

אם רגישות ה-ISO תהיה גבוהה מדי, אתם עלולים לצלם תמונות עם רעש דיגיטלי גבוה שמוריד מאיכות התמונה. וכמובן שגם כאן אולי זה דווקא מה שתרצו..

סיכום

כמו בכל דבר בצילום, התאמת שלושת הפרמטרים המשפיעים על החשיפה צריכה להיעשות באיזון נכון. לפני הכל, אתם צריכים להחליט מהן ההשפעות שאתם רוצים על התמונה ולבחור בהגדרות שיביאו לתוצאה הזו. לאחר מכן, אתם מסיימים לקבוע את החשיפה שלכם באמצעות 2 הפרמטרים האחרים.

הסטופים הם בהחלט כלי עזר מעולה שמאפשר לנו לשלוט בחשיפה בצורה מהירה ומדויקת יותר מבלי להסתכל כל הזמן על מד האור.

אז זהו להפעם, חברים.
אם נהניתם מהפוסט, הרגישו חופשי לשתף אותו עם אלו שלדעתכם ימצאו בו עניין דומה. בנוסף, אם יש לכם שאלות או הערות, אתם מוזמנים לרשום לי בתגובות שמתחת לפוסט.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

28פבר

כך תצלמו תמונות פורטרט מושלמות בתאורת חלון בלבד

מאת studioRL טיפים לצילום,טכניקות צילום,מדידת אור,תאורה

לפני מספר ימים נפגשתי עם מאפרת שרוצה לצלם את המאופרות שלה בצורה יעילה על מנת שתוכל לשתף את התמונות בפייסבוק באופן מיידי. הסתכלתי על התמונות שהיא צילמה עד היום, ומצאתי את עצמי מסביר לה מה טוב, מה לא טוב, ואיך היא תוכל לשפר את הצילום שלה גם אם היא לא צלמת מקצועית.

לאחר שדיברתי איתה מעט, הבנתי שהשעות שבהן היא מאפרת הן בדרך כלל שעות הצהריים, ושהאיפור נעשה בבית הלקוח – כך שאין לה מושג איזו תאורה נוכחת שם ואם היא תצליח להעלות כמה תמונות טובות בחכתה.

הרעיון הראשוני שלה היה לקנות פנסים ועמודי תאורה על מנת להאיר את המאופרות שלה.. עם כל הרצון הטוב, היא עדיין מאפרת והיא לא צריכה לסחוב לבית הלקוח גם ציוד צילום בנוסף לציוד האיפור. כך מצאתי את עצמי מסביר לה על האופן הטוב ביותר שבו היא יכולה לצלם אנשים עם מצלמה ועדשה בלבד, מבלי הצורך לסחוב פנסים או עמודי תאורה.

ואכן, צילום בתוך מבנים יכול להיות בעייתי במקצת אם אנחנו לא יודעים לראות ולהבין את האור. תנאי התאורה הם כמעט תמיד נמוכים וקשים להתמודדות, ולפעמים גם צבע האור משפיע מאוד על התוצאה הסופית.
יחד עם זאת, כאשר אנחנו מצלמים בתוך מקום מקורה, זה לא בהכרח אומר שאנחנו נצטרך עדשות יקרות, חצובה, או הוספת מקורות תאורה חיצוניים – למרות שאלו עשויים להוות יתרון.

למעשה, במהלך שעות היום הבהירות, אתם תוכלו לצלם תמונות מאוד טובות אם תצלמו בתוך הבית, ולפעמים גם הרבה יותר טובות מאלו שתצלמו בחוץ. הסיבה לכך היא שבשעות הצהריים המוקדמות השמש שופכת את האור שלה על העולם מלמעלה, דבר שיוצר לנו צללים קשים מתחת לעיניים ולאף, ותאורה קונטרסטית מאוד במידה ולא מדובר ביום מעונן.

כאשר אתם מצלמים בתוך מבנה, אתם יכולים להשתמש באור הטבעי, זה שנכנס מבעד לחלונות. אור זה הוא בדרך כלל אור עקיף (לא ישיר) והוא הרבה יותר קל לשליטה. אתם יכולים לחשוב עליו כעל סטודיו אישי משלכם שאינו מצריך מכם השקעה כספית וסחיבת ציוד.

אז איך אפשר לקבל את הטוב ביותר אך ורק מתאורת חלון? תמשיכו לקרוא 🙂

מה צריך?

לפני הכל, אתם צריכים חלון.. אבל לא סתם חלון.

החלון צריך להיות ממוקם במיקום טוב ביחס לשמש, וכמובן שלא יהיה עץ או בניין שיחסמו את האור מלהיכנס בחופשיות. כמו כן, רצוי שהחלון יהיה בגודל סביר. באופן עקרוני, ככל שהחלון יהיה גדול יותר, כך גם כמות האור והפיזור שלו יהיו גדולים יותר. דבר נוסף שאתם צריכים לבדוק זה את עצמת הריכוך של האור. אמנם זה לא תמיד עניין הכרחי, מכיוון שאם השמש לא מאירה אל תוך החלון באופן ישיר, אז האור כבר מגיע מפוזר ורך.
אבל מה באמת קורה אם השמש מאירה אל תוך החלון באופן ישיר? (קורה בשעות מסוימות, בהתאם למיקום השמש)

קודם כל, זה מעניין וזה יכול ליצור לנו תמונות מאוד מיוחדות. במיוחד אם לחלון יש תריס, וילון עם חורים/מרקמים וכדו'..

צילום: תומר אלמקייס

אבל אם בכל זאת אתם מעוניינים בתאורה רכה, אז תצטרכו לרכך אותה. תוכלו לעשות זאת באמצעות וילון חצי שקוף, בד כלשהו או באמצעות החלק החצי שקוף של הרפלקטור (אם יש לכם). זה לא ממש משנה מה אתם מציבים שם כדי לרכך את האור, אתם רק צריכים לוודא שהוא מוצב בין מקור האור לנושא שלכם. המטרה היא שהאור יעבור דרך אותו מקור ריכוך, ובכך הוא יגיע רך יותר אל המצולם שלכם.

אה, וגם רצוי שיהיה לבן. אלא אם כן בא לכם קצת אפקטים 🙂

צילום: תומר אלמקייס

חשוב לציין שתאורת חלון היא לא תאורה חזקה במיוחד, ולכן רוב הזמן אנחנו נצטרך לעבוד עם המינימום שעומד לרשותנו.. צמצם פתוח ככל האפשר ומהירות תריס נמוכה ככל האפשר, וזאת על מנת לספק כניסה מרבית של אור. במידה והגעתם לקצה גבול היכולת והתמונה חשוכה, אז אל תשכחו להשתמש ב-ISO על מנת לאפשר לחיישן להיות רגיש יותר לאור.

אתם יכולים גם להשתמש בחצובה על מנת לייצב את התמונות שלכם ולעבוד עם מהירויות תריס איטיות יותר מבלי הצורך להשתמש ב-ISO, אבל לדעתי זה מעט מסרבל כאשר מדובר בצילום פורטרט שבו התנועה שלנו צריכה להיות חופשייה ולא מוגבלת.

כיוון התאורה

אחד הדברים החשובים יותר שעליכם לדעת על תאורה טבעית זה שאת מיקום השמש אתם לא יכולים להזיז, ולכן אם תרצו כיווני תאורה שונים על המצולם שלכם, אז תצטרכו להזיז את המצולם פיזית ו/או לזוז בעצמכם ולשנות את זווית הצילום שלכם.

אחרי שהבנתם את העניין הזה, אתם צריכים להבין דבר אחד נוסף: אין סוגי תאורה או כיווני תאורה המחמיאים לכל אדם. לכל אדם יש תווי פנים אחרות וכן גם אופי אחר, ולכן כל אדם יצא טוב בדרכי הארה שונות.
יחד עם זאת, ישנם כיווני תאורה שמחמיאים ליותר אנשים וישנם כאלו שלפחות.
זה גם לא סוד שבעזרת האור אנחנו נוכל גם להמחיש מצבי רוח שונים, ולכן גם מאוד תלוי מהי עוצמת האור הטבעי והשפעותיו וגם מהו האור המאיר את החלל הפנימי ומהן השפעותיו.

אם אתם רוצים תמונה דרמתית, אז כבו את כל האורות שבחלל הפנימי ומקמו את הנושא שלכם קרוב לחלון. כאשר תעשו זאת, האור יאיר רק חלק מהמצולם שלכם בעוד שהחלק השני יישאר בצל ויתקבל כחשוך בתמונה שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

על ידי תזוזות קטנות של המצולם, אתם תוכלו לשלוט באזורים שבהם ייפול האור על פני המצולם שלכם ובכך להחליט אם אתם רוצים חצי פנים מוארות וחצי פנים מוצלות, או שאתם רוצים זווית הארה המאירה מעט גם את חצי הפנים השניות.

צילום: תומר אלמקייס

אם אתם מרגישים שהאור הוא קונטרסטי מדי בשבילכם או בשביל התוצאה שבה אתם מעוניינים, אז אתם יכולים להדליק את האורות בחדר. אלו יעזרו לכם להתגבר על הצללים הכהים, אך עליכם לזכור שטמפרטורת האור המלאכותי שבחדר אינה זהה לרוב לטמפרטורת אור השמש, ולכן זה יכול ליצור לכם בלבול באיזון הלבן.
נורת הטונגסטן תפיק לכם אור בגוון צהוב, ונורת הפלואורסצנט תפיק אור בגווני כחול/ירקרק. שני סוגי תאורה אלו עלולים להיות לא מתאימים לצילום שלכם כאשר הם משולבים עם האור הטבעי, ולכן זה יהיה לכם יעיל אם אתם מתכננים להמיר את התמונות שלכם לשחור לבן, או במידה שאתם בכוונה רוצים שילוב של תאורות בצבעים שונים בתמונה שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

דרך נוספת שתוכלו למלא צללים בעזרתה, היא שימוש ברפלקטור. רפלקטור הוא משטח כסוף/זהב/לבן שמטרתו להחזיר אור. הניחו את הרפלקטור מול החלון והשתמשו בו כדי להחזיר את האור המגיע מהחלון אל האזור המוצל של המצולם שלכם. לרוב, זה יספיק לכם.

לחלופין, אתם יכולים למלא את הצללים עם מנורה חזקה שטמפרטורת הצבע שלה אינה שונה מזו של השמש (K5500). יש נורות רציפות המגיעות בטמפרטורה זו, אך לדעתי הדרך הטובה ביותר היא שימוש בפלאש מחוץ למצלמה מכיוון שטמפרטורת הפלאש זהה לטמפרטורת השמש, וגם העוצמה שלו חזקה מאוד.

אפשרות נוספת היא למקם את המצולם שלכם מול החלון, ואת עצמכם תמקמו בין החלון לבין המצולם – אבל לא ממש במרכז כדי שלא תחסמו את האור. זה ייתן לכם הארה קדמית ונטולת דרמה על הנושא שלכם, אולם מוטב שתדעו כי זו תהיה תאורה שטוחה ולרוב גם משעממת.

באמצעות אור החלון ניתן גם ליצור תמונות סילואט (צללית) מעניינות מאוד. כל מה שאתם צריכים זה למקם את המצולם שלכם ליד החלון, ואתכם מול החלון.. השתמשו במדידת אור נקודתית, תיקחו את קריאת האור מהרקע המואר שלכם ואתם מסודרים..
כמובן שלכבות את האורות בחדר זה מאסט.

צילום: תומר אלמקייס

במצב הזה, אם אתם רוצים נושא מואר, אז אתם צריכים לקחת בחשבון שהרקע יישרף לכם כמעט כליל בגלל ניגודיות התאורה.

צילום: תומר אלמקייס

את הדרכים שאיתן אפשר להאיר את הצללים כתבתי כבר למעלה (באמצעות רפלקטור, מנורה או פלאש), אבל דרך מעולה להכניס אור גם מהצד השני היא להשתמש בדלת. דלת שחשופה לאור יום בדרך כלל תהווה שטח גדול יותר מחלון, וכל מה שאתם צריכים זה רק לפתוח אותה ולהכניס עוד הרבה אור אל תוך החלל שלכם.

שלבו את החלון בקומפוזיציה שלכם

חלון הוא לא בהכרח רק מקור אור. הוא יכול להיות גם חלק מאוד חשוב מהתמונה שלכם בכלל ומהקומפוזיציה בפרט. אתם יכולים להשתמש בחלון כמסגרת טבעית לנושא שלכם, במיוחד אם החלון יכול להוות אלמנט מעניין.

צילום: תומר אלמקייס

ושוב, אם אתם הולכים לעשות את זה כאשר החלון מוצב מאחורי המצולם שלכם אז תצטרכו לדאוג למילוי צללים במידה והרצון שלכם הוא לא תמונת סילואט.

צילום: תומר אלמקייס

דרך נוספת ויצירתית להשתמש בחלון היא דווקא להציב את עצמכם מחוץ לחלון. בדרך זו אתם יכולים ליצור תמונות מעניינות מאוד שבהן יש השתקפויות של כל מה קורה בחוץ, ולהוסיף עוד עניין לסיפור שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

כשאתם מצלמים מול החלון אתם צריכים לשים לב למספר דברים שיכולים להרוס לכם את התמונה אם אתם לא התכוונתם אליהם ולא שמתם לב אליהם.

תעמדו בזווית לחלון, כך שאתם לא תצלמו את ההשתקפות של עצמכם.
אם אתם בדרך כלל לא מנקים חלונות, אז הגיע הזמן.. לפחות בשביל הצילום 🙂 טביעות אצבע ומריחות אחרות על החלון, ייראו בצורה מאוד ברורה בצילום ויהיה קשה (על גבול הבלתי אפשרי) להסירן בעריכה.

צילום: תומר אלמקייס

כמה מילים לסיום

מה שיפה באור החלון זה שהוא נמצא לידנו המון, בשפע ובחינם. אנחנו לא צריכים לסחוב אותו, להחליף נורה, להטעין סוללות וכדו'.. הוא טבעי, הוא מתפזר באופן טבעי לחלוטין, והוא תמיד יהיה בצבע הנכון. בדיוק איך שאנחנו אוהבים אותו.

דבר נוסף שנורא מעניין זה שתאורת חלון היא מאוד קלה לשימוש, גם למשתמש החובב והמתחיל.
אז בפעם הבאה שאתם עוברים ליד חלון, תעצרו לרגע ותחשבו מה הייתם עושים איתו..

ויותר מזה – תעשו!

חברים, תודה לכם שקראתם אותי, אני מקווה שהייתי יעיל עבורכם גם הפעם..
אם כן, אתם מוזמנים לשתף את הפוסט הזה בשמחה ואהבה לכל אלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם.

אז עד הפעם הבאה שנתראה,
תהיו יצירתיים 🙂

28אוק

משחקי הצללים: כך תיצרו תמונות סילואט מושלמות

מאת studioRL טיפים לצילום,טכניקות צילום,מדידת אור

אני מתאר לעצמי שכבר ראיתם בעבר תמונות צללית של זוג מחובק בשקיעה או של איזה מבנה יפה. בטח גם חלקכם תהו מדוע התמונות האלה נראות כל כך רומנטיות ומסתוריות, ואולי גם עברה לכם מחשבה בראש על אופן יצירת התמונה.

בעקבות הפוסט האחרון שכתבתי על צילום מול השמש, מספר אנשים שאלו אותי גם על צילום סילואט, מה זה בכלל, ואיך יוצרים אותו. אז החלטתי שהפעם אכתוב על הנושא הזה בצורה מפורטת, ואביא בפניכם את כל מה שאתם צריכים לדעת על צילומי סילואט.

מהו סילואט?

מקורה של המילה סילואט הוא בלועזית (Silhouette), ומשמעותה: "צללית". באמנות, מונח זה מתאר יצירה אמנותית שבה הנושא מוצג כצללית כהה ונטולת פרטים.
בהמרה לצילום, אנחנו מדברים על מצב שבו הנושא שלנו מוצב לפני אור חזק מאוד – בדרך כלל אור השמש, אך לא מחייב. במצב זה, אם לא נשתמש בעזרים מלאכותיים כגון פלאש או עריכה דיגיטלית, אנחנו לא נוכל לקבל תוצאה ברורה גם של הרקע המואר וגם של הנושא שלנו. מה שאנחנו כן נוכל לקבל זו תוצאה של רקע ברור ונושא כהה, או נושא בהיר ורקע "שרוף" (או בהיר מאוד).

זאת אומרת שלשם יצירת צללית אנחנו לא זקוקים לעזרים חיצוניים מלבד מצלמה ועדשה.

צילום סילואט מוכר בדרך כלל בצילום בשקיעה או בשעת הקסם כאשר השמש נמצאת למטה והיא מפיקה צבעים נעימים למראה, אך הוא יכול להתבצע גם במקומות אחרים כגון בתוך הבית מול חלון מואר, או בתנאים אחרים כגון שימוש באמצעים מלאכותיים.

סילואט בשקיעה. צילום: תומר אלמקייס

סילואט בבית. צילום: תומר אלמקייס

עבודה במצב צילום ידני

מהבחינה הטכנית, צילום סילואט ידרוש מאיתנו לעבוד עם מצלמה בעלת שליטה מלאה על החשיפה שלנו. אז לפני הכל, תעבדו על מצב צילום ידני (M), ותקבעו בעצמכם את הגדרות הצמצם, התריס וה-ISO.

אז למה בעצם לצלם במצב צילום ידני? מכיוון שבמצב אוטומטי המצלמה תבצע חשיפה ממוצעת על מנת לקבל חשיפה מאוזנת של הפריים. זה עלול לבוא על חשבון ISO גבוה ונתוני צמצם ותריס שאתם לא מעוניינים בהם. ובלי קשר, זה לא יביא לכם את התוצאה שאתם רוצים.

תעבדו על ISO 100-200, תחליטו על מפתח הצמצם בהתאם לעומק השדה שאתם רוצים, ותקבעו את מהירות התריס בהתאם. אם אתם מצלמים בצמצם סגור וזקוקים ליותר אור, אז תעלו את ערך ה-ISO בהתאם.

כשאתם קובעים את מהירות התריס, זכרו את כלל האצבע שאומר שערך מהירות התריס לא יהיה קטן יותר מאורך המוקד, ובכללי שהוא לא ירד מ-1/60. זאת על מנת לקבל תמונה חדה ללא מריחות הנובעות כתוצאה מרעידות הידיים. זאת אומרת שאם אתם מצלמים באורך מוקד 100 מילימטר, אז תצלמו במהירות תריס של 1/100 לכל הפחות. אם אתם מצלמים עם מצלמת קרופ, אז תצטרכו להתחשב בכך ש-100 מ"מ על קרופ X1.5 זה 150 מ"מ, ועל קרופ X2 זה 200 מ"מ, ובכך תתאימו את מהירות התריס בהתאם.

מדידת אור בצילום סילואט

נתחיל מכך שאת מד האור תעבירו למצב SPOT (מדידת אור נקודתית). במצב זה אתם יכולים למדוד אור מנקודה ספציפית בפריים מבלי להיות מושפעים מהתאורה שמסביב, ולכן זהו המצב האידיאלי לעבוד איתו כשמצלמים סילואט.

את קריאת האור מומלץ לקחת מהאזור המואר שבפריים, שהוא למעשה הרקע שלנו.
בצילום סילואט בתוך הבית מול חלון, תיקחו את קריאת האור מהחלון על מנת לקבל פרטים ברקע ולהצליל את הנושא.

צילום: תומר אלמקייס

אם אתם מצלמים בשקיעה, אז אני ממליץ שתיקחו קריאת אור מהאזור שמסביב לשמש ולא מהשמש עצמה, מכיוון שמדידת אור מהשמש תניב לכם תוצאה כהה מאוד שבה רק השמש נראית בבירור. ואולי יתכן מאוד שזה מה שאתם רוצים וזה בסדר גמור, כמו בתמונה הזו לדוגמא.

מדידת אור מהשמש. צילום: תומר אלמקייס

אם אתם אוהבים לצלם בצמצמים סגורים מאוד, אז מומלץ שתיקחו אתכם חצובה כדי שתוכלו לעבוד על מהירויות תריס איטיות יותר.

למרות מה שאולי למדתם על פלאש מילוי, הפעם אתם לא תצטרכו אותו. אם תצטרכו אותו, זה מהסיבה שתרצו ליצור תמונות סילואט מדהימות באמצעות פלאש, אבל זה נושא לגופו שעליו אדבר בהמשך הפוסט.

חפשו צורות וקווי מתאר של אלמנטים שונים

מכיוון שבצילום סילואט נושא הצילום שלנו נטול פרטים, אז אנחנו נביט עליו באופן שונה מבדרך כלל. לדוגמא, אם אתם מצלמים אדם, אז אין טעם שפניו ייפנו לכיוון המצלמה, וגם אין טעם להתייחס להבעות פניו. במקום זאת, העמידו אותו כך שפניו פונות הצידה, ובכך אתם תצלמו את קווי המתאר של פניו ולא איזה גוש שחור סתמי שאולי יזכיר לכם ראש אבל לא יהיה ממש דומה לו.
אם אתם מצלמים מבנה כלשהו, אז תחפשו את הזווית שמדגישה את הצורה שלו. בצילום אנשים, אתם יכולים ליצור סיפורים ממשיים, מסקרנים, רומנטיים ומסתוריים. נצלו את זה כדי ליצור תמונות סילואט שיגידו עליהם "וואוו".

ספרו את הסיפור. צילום: תומר אלמקייס

לא פעם נתקלתי בצלמים המצלמים תמונות סילואט של זוג ואומרים להם להתנשק. אני מניח שאחרי ההסבר שלי על קווי המתאר, אתם יכולים לנחש איך נראית התוצאה. גוש שחור ותו לא!
במקום זאת, אתם יכולים להעמיד את הזוג זה מול זו, מביטים אחד על השנייה ומבלי ליצור מגע באזור הפנים (אם המגע הוא קל ומבוקר, זה יכול להיות בסדר). בכך אתם תקבלו סילואט מושלם, עם קווי מתאר יפים וזוג מאוהב בשקיעה..

צילום: תומר אלמקייס

בשורה התחתונה – קווי המתאר והצורות, הם אלו שיתנו לצופה את המידע והמשמעות לגבי נושאי הצילום שלכם.

תתנסו ותטעו

צילום סילואט ידרוש מכם ללכת קצת נגד רצונות המצלמה שלכם, ואולי גם נגד חוקים מסוימים שלמדתם עד היום. זה יהיה בסדר גמור אם לא תצליחו לצלם תמונת סילואט טובה בפעם הראשונה, אבל זה באמת עניין כל כך פשוט שרק ידרוש מכם מעט תשומת לב ודיוק.
המזל שלכם הוא שיש לכם מסך במצלמה, והניסוי והטעייה לא יצטרכו לקחת זמן רב. צלמו תמונה אחת עם חשיפה ראשונית שאתם חושבים לנכון, תסתכלו עליה, תבחנו אותה ותשנו בהתאם. אני מניח שהתמונה השנייה כבר תהיה טובה יותר.

צילום סילואט עם תאורה מלאכותית

טוב, אז אם הגעתם עד לכאן, ואולי בכל זאת תחליטו לקחת אתכם פלאש או פנס לצילומים, אז ברור שאסביר לכם גם איך להוסיף מעט תבלינים לתמונות שלכם באמצעות תאורה מלאכותית.

לצורך הבנה- תאורה מלאכותית היא מקור תאורה שאינו טבעי. ז"א שזה יכול להיות פלאש, פנס, פנסי רחוב, פנסי מכוניות, תאורת מסיבה וכדו'..

יצירת סילואט באמצעות תאורה מעשית

תאורה מעשית היא בעצם תאורה מלאכותית הנתונה לשליטתנו, כגון פלאש או פנס.
הפלאש הוא מכשיר כל כך קטן וחמוד, והוא יכול לקחת את התמונות שלכם צעד אחד קדימה למקומות אחרים לגמרי.

יצירת סילואט עם פלאש לא תגביל אתכם בשעות של היום, מכיוון שבתאורה מלאכותית אתם לא צריכים להיות תלויים בחסדיה של השמש. למעשה, מומלץ מאוד שהאזור שבו אתם מצלמים לא יהיה מואר באור השמש, מכיוון שאתם רוצים תמונה שבה הפלאש הוא מקור האור היחיד שלכם. זאת אומרת שללא הפלאש התמונה צריכה להיות כהה לגמרי (טסט שאתם צריכים לעשות לפני שהדלקתם את הפלאש).

יצירת סילואט באמצעות פלאש יכולה להיעשות בשני דרכים, ואלו הם:

אפשרות אחת היא שהפלאש יאיר את הרקע ובכך אתם תקבלו צללית של הנושא.

צילום: תומר אלמקייס

האפשרות השנייה היא לכוון את הפלאש כך שיאיר את המצולם מאחור, ובכך אנחנו בעצם יוצרים תמונה מאוד מעניינת שבה האור מגיע מזווית נגדית למצלמה, וכל מה שחוסם אותו מתקבל כצללית.

צילום: תומר אלמקייס

בחושך מוחלט ניתן להגיע לתוצאות דומות עם פנס, וטוב שהוא יהיה בעצמה חזקה.

סילואט עם פנס. צילום: תומר אלמקייס

אני לא נכנסתי כאן לפן הטכני של עבודה עם פלאש, מכיוון שזהו נושא לגופו שעליו הקדשתי בעבר פוסט שלם. לכן, אם אתם עדיין לא יודעים עדיין איך לעבוד עם פלאש ברמה הטכנית, אז אתם מוזמנים לקרוא את המדריך המלא לצילום עם פלאש.

צילום סילואט באמצעות תאורה מלאכותית זמינה

כשאני אומר "תאורה מלאכותית זמינה", אני מתכוון לתאורה שאינה טבעית, אך זו תאורה שלא אנחנו יצרנו, אלא כזו שזמינה עבורנו ברחוב, במסיבות ואפילו בתוך הבית. צילום בתאורה כזו יכול לספר לנו המון על האווירה של התרחיש או של המקום בו צולמה התמונה.

בדומה לצילום סילואט באור השמש, גם כאן אנחנו זקוקים רק למצלמה ועדשה. אה, וגם למעט יצירתיות.

צילום: תומר אלמקייס

כמה מילים לסיום

סילואט משמש לא מעט אמנים ביצירות שלהם. ניתן לראות את השימוש בו בתמונות, בציורים, באיורים, בקולנוע, ואפילו בפסיפסים.
לכאורה, צילום סילואט הוא צילום די פשוט מבחינה טכנית, וצילמו תמונות כאלה עוד מימים ימימה. אני מניח שאתם מכירים התמונה המפורסמת שבה צללית של אדם מחזיקה את השמש. זה רעיון נחמד אבל נדוש, נכון? אז תשתדלו לא להיות בנאליים מדי, תיקחו את הסילואט למחוזותיכם היצירתיים ותצלמו תמונות טובות ומעניינות.

חברים, עד כאן להפעם. אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה ובקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן.

שתפו אותי בתגובות שלכם, אשמח לדעת מהן התובנות שלכם מהפוסט ומהצילומים שצילמתם.

נתראה בפוסט הבא 🙂

18אוק

כך תצלמו מול השמש ותצאו מזה בחיים

מאת studioRL חשיפה,טיפים לצילום,טכניקות צילום,מדידת אור

כשלומדים צילום, לומדים בין היתר על עדשות, על המרכיבים שלהן, על היתרונות שלהן, וכמו כן גם על החסרונות שלהן. אחד הנושאים המוזכרים תמיד כשמדברים על עדשות זהו ההבהק (Flare) אשר נוצר בצילום מול אור חזק. למעשה מדובר בסטייה אופטית, ויש סיכוי טוב שמישהו אמר לכם פעם שאם יש לכם את זה בתמונה אז התמונה הרוסה.

אחד מהמדדים המוכיחים כי העדשה שברשותכם היא בעלת אופטיקה טובה, זו היכולת שלה להניב תוצאות טובות מול אור חזק, ומהסיבה הזו יצרני העדשות מקפידים כל כך על הנושא הזה ואפשר לומר שהם יוצאים מגדרם על מנת לייצר עדשות שאינן גורמות להיווצרות ה-Flare.

אם כך, המסקנה היא כי הבהק הוא דבר גרוע, נכון? ואולי גם צילום מול אור חזק?

טוב, אז לא באמת…

לפני שאני הולך לספר לכם למה קודמיי לא ממש בסדר עם זה, ולמה היצרניות כל כך מקפידות על הנושא הזה, תנו לי רק לומר לכם כי ללמוד להימנע מבעיות אלה דווקא יכול לעזור לכם מאוד בהתחלה. זה בסך הכל נכון לומר כי טשטוש, ניגודיות גבוהה או הבהק ה-Flare יכולים להרוס את התמונה שלכם אם אתם לא מודעים למה שאתם עושים. אבל ברגע שאתם מבינים ויודעים מה שאתם עושים, אתם בהחלט יכולים להכליל את שלושת ה"שגיאות" האלו בתמונות שלכם, והם בהחלט יכולים להוסיף לכם המון לעומק היצירתי ולאווירה של התמונה.

היום אדבר אתכם על צילום מול אור אחורי, מתי להשתמש בו בצורה יעילה וכיצד.

כאשר ההבהק יבוא לנו בטוב

אפשר לומר שתאורה אחורית והבהקי ה-Flare הם שם דבר כרגע, ובמיוחד בצילום חתונות. אני מאמין שראיתם לא מעט תמונות של זוגות המצולמים בשעות אחר הצהריים המאוחרות עם אור זהוב מסביבם. איך הרגשתם כשהסתכלתם על התמונה? אני מניח שעברה לכם בראש אווירה רומנטית, חלומית ואולי גם מעוררת קנאה.

הנה תזכורת:

צילום: תומר אלמקייס

אם כן, מדוע אתם חושבים שאתם מרגישים כך?

התשובה לכך היא מאוד פשוטה: האור.

אז נכון, האור הוא תשובה להמון תמונות נהדרות, ואתם לא יכולים לקבל תמונה מדהימה ללא שימוש מושכל באור, אבל סוג האור המסוים הזה שקיים בשעת הקסם הוא זה שנותן לתמונות האלה את התבלין החם והרומנטי. ואם האור הזה מגיע מאחורי המצולם (מול המצלמה) הוא יכול לעשות פלאים, אבל ייתכן מאוד שעד היום אתם בכלל נמנעתם ממנו..

תאורה אחורית מתקשרת מאוד גם לצילום צלליות – שם יש הבדלי תאורה קיצוניים בין הרקע לבין הנושא, ובמצב כזה אנחנו יכולים לקחת קריאת אור מהרקע ובכך להשאיר את הנושא כצללית.

צילום: תומר אלמקייס

מצב זה (של צילום צללית) יכול לקרות גם בטעות, כאשר אנחנו מצלמים על מצב צילום אוטומטי, בו המצלמה רואה את כמות האור שבסצנה ומחליטה לחשוף בהתאם.. לכן, כאשר אתם מצלמים בתאורה אחורית, תוותרו על ההגדרות האוטומטיות או החצי אוטומטיות של המצלמה שלכם. פשוט תעבדו על מצב ידני (M) וצאו לרגע מצורת העבודה עם כפתור פיצוי חשיפה, כי לא רק שזה לא יתרום לכם – זה ישגע אתכם.

האור האחורי

תמונות כאלו מצולמות בדרך כלל בשעות אחר הצהריים במהלך שעת הזהב, אם כי ניתן להגיע לאותן תוצאות גם בשעות הבוקר, שכן שעת הזהב מופיעה גם שם (זוכרים?).

ישנן כמה סיבות לכך שהשעה הזו ביום עובדת כל כך טוב בתמונה. הסיבה הראשונה היא כי במהלך זמנים אלו האור רך ומפוזר יותר, ובכך הוא תורם מאוד לתמונות שלנו. אבל הסיבה שבגללה אתם צריכים לצאת בשעות האלו ולצלם בסגנון התאורה הזה, זה מכיוון שאתם צריכים את השמש במיקום נמוך בשמיים על מנת שתוכלו לצלם כאשר השמש נמצאת באותו גובה של הנושא שלכם. כשהיא שם, אתם תוכלו להשתעשע איתה המון.. תוכלו ליצור צלליות והבהקים, ובכך תוסיפו המון קסם לתמונות שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

ברוב הזמן, אתם הולכים להציב את הנושא שלכם כך שהשמש נמצאת מאחוריו במלואה או בחלקה, וזה מהסיבה שאם אתם תכניסו את כל השמש לפריים, אתם עלולים להציף את התמונה באור ולקבל את התוצאה שאתם פחות רוצים. אתם יכולים למקם את הפריים שלכם כך שהשמש מוסתרת על ידי מבנה, עץ או אדם, ואז לזוז מעט ימינה או שמאלה, לתת לשמש להציץ ופשוט לצלם את התמונה שאתם רוצים ברגע שהשמש במיקום הרצוי.

טוב להשתמש בשיטה הזו שגם נותנת לכם אפשרות שליטה טובה יותר במיקום השמש בפריים, וגם שומרת על העיניים שלכם מקרינת השמש החזקה.

הגדרות

תתחילו מכך שהמצלמה שלכם מכוונת על מצב ידני (M). זכרו, כי במצב הזה אתם צריכים לסמוך על מחוון מד האור של המצלמה שלכם (זה שנמצא בתוך עינית המצלמה, בדרך כלל למטה) ולהיעזר בו על מנת להגיע לחשיפה טובה.

כך נראה מחוון מד האור שבעינית המצלמה:

תפקידו לומר לנו מהו מצב החשיפה שלנו.. אם הסקאלה הולכת לכיוון ה- "+", זה אומר שאתם בחשיפת יתר, ובמילים אחרות – המצלמה חושבת שהתמונה שלכם מוארת יותר מכפי שהיא אמורה להיות. אם הסקאלה הולכת לכיוון ה- "-", זה אומר שאתם בחשיפת חסר, ובמילים אחרות – המצלמה חושבת שהתמונה שלכם חשוכה יותר מכפי שהיא אמורה להיות.

לדוגמא: אם הסמן נמצא על המספר +1, זה אומר שאתם בחשיפת יתר של סטופ אחד. ואם הוא נמצא בקווים שבין 0 ל- +1, זה אומר שאתם ב- +1/3 או +2/3 של חשיפה (בתיאום).

הדבר שבאמת חשוב להבין כאן זה שצילום בתאורה אחורית עלול לבלבל את מד האור של המצלמה ולהטעות אתכם. הנתונים המוצגים בסקאלת מד האור רק מספרים לכם את מה שהמצלמה חושבת שיקרה אם תצלמו בנתונים אלו, אבל זה לא בהכרח אומר שאתם תקבלו תוצאה שגויה. זכרו כי מערכת מדידת האור של המצלמה מצביעה לכם על נתון מסוים שלא תמיד נכון עבורכם, במיוחד בצילום בתאורה אחורית ששם המצלמה רואה המון אור ויכולה לבלבל אתכם. לכן אתם צריכים להבין את מערכת מדידת האור כדי לדעת לשלוט בחשיפה שלכם.

בכל פעם שאתם תכוונו את המצלמה שלכם לשמש, המצלמה תחשוב שאתם הולכים לצלם תמונה חשופה ביותר מדי אור. יש לה סיבה טובה לחשוב כך מכיוון שזה נכון שהרבה אור נכנס למצלמה, ותפקידו של מד האור להתריע על כך.

אבל לפעמים אנחנו רוצים תוצאה אחרת לגמרי.

צילום: תומר אלמקייס

במקרה שבו אנחנו רוצים לקבל את התאורה הזהובה, החלומית והרומנטית הזו, אנחנו קודם כל נעבוד על מצב מדידת אור נקודתית (SPOT) על מנת שנוכל למדוד אור מנקודה ספציפית מבלי להיות מושפעים מהתאורה החזקה שמסביב. את קריאת האור תיקחו מהנושא שלכם. אולי זה לא ייתן לכם את התוצאה המדויקת ביותר, אבל זה יהיה מקום מצוין להתחיל. אחרי שהקשבתם למד האור וכיוונתם את החשיפה, ייתכן שתקבלו תוצאה מעט בהירה יותר מכפי שאתם רוצים, מכיוון שהמצלמה חושבת שיש מעט מאוד אור בנקודה שממנה אתם מודדים. במצב כזה כוונו את מד האור שלכם למינוס 1/3 או 2/3 כדי לקבל תוצאה טובה יותר. אם אתם מצלמים ב-RAW, או אם למצלמה שלכם יש טווח דינמי גדול, אז אתם יכולים לכוון את מד האור שלכם למינוס סטופ אחד או שניים מתחת לאפס (של מד האור). זה אולי יחשיך מעט את הנושא שלכם, אבל ייתן לכם יותר פרטים ברקע, והאור האחורי וההבהק יהיו נעימים יותר. את הנושא המעט כהה שלכם אתם תוכלו להבהיר אחרי זה בקלות בתוכנת העריכה.

רקע שטוף באור הוא די מובן באליו בסוג כזה של תמונות, אבל אתם חייבים לקחת בחשבון שלא ניתן לשחזר אזורים שנשרפו, ולכן (במצב הזה) אם אתם תצלמו במעט חשיפת חסר אתם תרוויחו יותר פרטים באזורים הבהירים. את הכהים יותר תוכלו לשחזר אחר כך. מצד שני, אם הרקע שלכם בעייתי ויש בו אובייקטים מסיחי דעת שאתם לא מעוניינים להכניס לפריים, אז תצלמו כאשר הרקע שטוף באור ובכך תוכלו "להעלים" את מה שקורה שם.

בצילומים מהסוג הזה אני מציע לכם לצלם בצמצמים פתוחים על מנת לאפשר פתח גדול יותר לכניסת אור טבעי וגם על מנת ליצור עומק שדה קטן שישפיע מאוד על האווירה של התמונה.

צילום: תומר אלמקייס

דבר נוסף שחשוב להתייחס אליו זה שיהיה לכם קשה יותר לעשות פוקוס על הנושא שלכם כאשר המצלמה מכוונת אל השמש. אפשר פשוט להציב את היד לרגע מעל העדשה על מנת להסתיר ממנה את השמש. פעולה זו תסתיר את ההבהק של השמש ותאפשר לכם להתמקד על הנושא שלכם בקלות וביעילות.

על מנת לקבל את אפקט ההילה סביב הנושא שלכם, אתם תצטרכו להעמיד את המצולם שלכם על פני רקע כהה יחסית ושהשמש מאירה אותו (את הנושא) מאחור. כך תתקבל הילה סביב המצולמים שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

סוף דבר

סוג זה של צילום הוא באמת יפה ומעניין, והוא יכול לשמש אותנו בכל יום. החל מצילומי בוקים, משפחות, ילדים, זוגות, צילומי תדמית ועוד.. אבל הוא דורש התנסות. אני לא מבטיח לכם שאתם הולכים לקבל תוצאות מושלמות על הפעם הראשונה, אבל זה בסדר.. ואם בנוסף לכך תמצאו את עצמכם מנחשים את החשיפה, גם זה בסדר 🙂

אני חושב שבתור התחלה, פשוט אל תנסו לחפש את השלמות. פשוט צלמו להנאתם, תבחנו ותלמדו, ותהיו הרבה יותר מאושרים מהתוצאות שלכם. השלמות תבוא כבר אחר כך.

חברים, תודה רבה שהייתם איתי גם הפעם. אם אהבתם את הפוסט הזה, אז כמובן שאתם מוזמנים לשתף אותו בקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן. כמו כן, אם אתם רוצים לקבל את הפוסטים שלי לפני כולם אז אתם יכולים להירשם לניוזלטר שלי ותהיו הראשונים שיקבלו את הפוסטים במייל.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

27ספט

כיצד שימוש במצב צילום ידני ישפיע על אמנות הצילום שלכם?

מאת studioRL טיפים לצילום,טכניקות צילום,מדידת אור

כאשר לומדים צילום, זה יכול להיות קצת מסובך להבין איך עובדת מצלמה. רובנו התחלנו לצלם על מצב אוטומטי, מכיוון שלא ממש ידענו מה שאנחנו עושים או מה שאנחנו רוצים לעשות.

ברמת העיקרון, במצלמת DSLR (וגם בחלק מאלו שהן לא DSLR) יש 4 מצבי צילום עיקריים:

M – מצב ידני מלא.

S/TV – מצב עדיפות תריס.

A/AV – מצב עדיפות צמצם.

P – Program – שהוא מאוד קרוב למצב אוטומטי מלא.

במאמר הזה אנסה להסביר לכם איך לעבוד עם הצמצם, עם מהירות התריס ועם ה-ISO בדרך הקלה ביותר. אני מקווה שזה יעזור לכם לא להשתמש יותר במצבים האוטומטיים של המצלמה שלכם.

למען הסר ספק, אני לא מתנגד למצבים "חצי אוטומטיים" כמו S/TV או A/AV, אבל אני פשוט חושב שהם עלולים להפחית את היצירתיות שלכם כצלמים.

מצב צילום ידני יגרום לכם לחשוב קצת יותר

כשאתם מצלמים תמונות במצב צילום אוטומטי, אתם פשוט מצלמים באופן אובייקטיבי. במילים אחרות, אתם נותנים למצלמה את האפשרות לחשוב ולהחליט בשבילכם. לדוגמא: אתם רוצים לצלם זוג חתן וכלה חמודים 🙂 האם אתם יודעים איך אתם רוצים לצלם אותם? אולי אתם רוצים לצלם אותם על פני רקע מטושטש? אולי אתם רוצים לצלם אותם על רקע של נוף כאשר כל התמונה בפוקוס? ואולי יותר חשוב לכם להקפיא אותם ברגע מסוים?

צילום: תומר אלמקייס

הנקודה היא כזו.. כשאתם מצלמים על מצב ידני, אתם מכניסים הרבה יותר סובייקטיביות לתמונות שלכם, יש לכם נתח גדול יותר של מודעות על הכוונות והרצונות שלכם, ואתם תמיד תדעו מה אתם צריכים לעשות כדי להגיע לתוצאה הסופית שאתם מעוניינים בה.

הבעיה של הרבה אנשים בתחילת דרכם הצילומית היא איך להגיע לחשיפה הנכונה כאשר מצלמים במצב צילום ידני, אז אשתדל לעשות לכם קצת סדר בנושא.

מציאת החשיפה הנכונה

חשיפה נכונה היא בעצם האיזון המושלם בין צמצם, מהירות תריס ורגישות ה- iso בהתאם לאור הזמין.
כאשר אתם תצלמו באור יום, החשיפה שלכם עשויה להשתנות כל מספר דקות ו/או בכל פעם שתשנו סצנה. לדוגמא, נניח שאתם מצלמים פורטרט בתאורה טבעית. במצב כזה, התאורה עלולה להשתנות לכם בקצב מהיר כל הזמן.. אולי פתאום הגיע ענן שהסתיר את השמש ושינה את עוצמת האור, או שפשוט החלטתם להזיז את המצולם שלכם מטר וחצי שמאלה ושם התאורה שונה.. כאשר מצלמים בתאורה טבעית, יכולות להיות המון סיבות לשינויים בחשיפה, ואנחנו כל הזמן צריכים להיות מודעים אליהם ולראות אותם.

צילום: תומר אלמקייס

בסטודיו זה עובד קצת אחרת, כי ברגע שכיוונתם את התאורה הרצויה וקבעתם את החשיפה הנכונה עבורכם, לא תצטרכו לשנות שוב את ההגדרות שלכם עד הפעם הבאה שתעשו שינוי במיקום התאורה או בעוצמתה.

בגדול, הנקודה העיקרית כאן היא שאתם צריכים להבין את האור, את העוצמה שלו ואת הכיוון שלו.

צילום אופנה בסטודיו: תומר אלמקייס.

לפני שנמשיך לנושא העיקרי שלשמו התכנסנו כאן היום, אני רוצה לתת לכם תזכורת קלה לגבי התפקידים של הצמצם, התריס וה-ISO.

צמצם

בדומה לאישון של העין, הצמצם הוא התקן שנמצא בתוך העדשה והוא משמש כפתח אשר דרכו עובר האור לעבר החיישן, ובעצם קובע את כמות האור הנכנס אל החיישן. מה שמבלבל הרבה צלמים בתחילת דרכם זה הערך המספרי של הצמצם וזה מכיוון שבמהלך היומיום שלנו אנחנו מתרגמים פתחים גדולים למספרים גדולים ולהיפך.

אך כאן זה שונה.. בצמצם, הפתחים הגדולים מתורגמים עם מספרים קטנים והפתחים הקטנים מתורגמים עם מספרים גדולים. לדוגמא: צמצם F2 הוא צמצם בעל פתח גדול מאוד, ולעומתו צמצם F16 הוא צמצם בעל פתח קטן מאוד. בהתחלה זה יכול לבלבל קצת אבל מהר מאוד מתרגלים לזה ומבינים שהצמצם הוא לא נושא מסובך בכלל.

ברמת העיקרון, אנחנו משתמשים בצמצם עבור שני דברים עיקריים:

שליטה בכמות האור הנכנסת אל החיישן. צמצם פתוח יכניס הרבה אור, לעומת צמצם סגור שיכניס מעט אור.
שליטה בעומק השדה שלנו. צמצם פתוח יניב לנו עומק שדה קטן (רקע מטושטש), בעוד צמצם סגור יניב לנו עומק שדה גדול (תמונה שבה הכל חד).

בחירה בעומק שדה רדוד כדי לקבל רקע מטושטש. צילום: תומר אלמקייס

תריס

via GIPHY

התריס הוא התקן שנמצא במצלמה והוא למעשה חוצץ בין האור שנכנס דרך העדשה לבין החיישן. כאשר אנחנו לוחצים על כפתור הצילום, התריס מתרומם ומאפשר את מעבר האור לעבר החיישן, וזאת בהתאם למשך הזמן שקבענו לו. מכאן, אפשר להסיק שתפקידו של התריס הוא לאפשר לנו שליטה במשך זמן החשיפה שלנו, שזהו משך הזמן שבו החיישן נחשף לאור.

כאמור, התפקיד הראשון של התריס הוא כמובן השליטה במשך הזמן שבו ייחשף החיישן לאור. ז"א שבתנאי תאורה נמוכים אנחנו נצטרך לבצע חשיפות ארוכות על מנת להכניס יותר אור לחיישן הצילום.

התפקיד השני של התריס הוא לאפשר לנו הקפאה או מריחה של תנועה. לדוגמא, אם אנחנו מצלמים נושא בתנועה, יש לנו את האפשרות להקפיא אותו במקום ויש לנו את האפשרות למרוח אותו וליצור דינמיקה בתמונה.

הקפאת תנועה. מהירות תריס 1/2500. צילום: תומר אלמקייס

מהירות תריס 1/200 שאפשרה מריחה של הכנפיים בלבד. צילום: תומר אלמקייס

ISO

ISO הוא למעשה הרגישות של החיישן לאור ורוב הזמן הוא משמש לנו כגלגל הצלה. ככל שערך ה-ISO גבוה יותר, כך רגישותו לאור גבוהה יותר, ולהיפך. ההמלצה הכי גדולה שאני יכול לתת לכם בנוגע ל-ISO היא שאל תחששו ממנו, ואם אתם צריכים אותו אז תשתמשו בו כי הוא שם בשביל זה. נכון שזה עושה נזק לתמונה על ידי התוספת של הגרעיניות, אבל במצלמות ה-DSLR המודרניות אנחנו יכולים לצלם ב- 1600 ISO (ובמצלמות מתקדמות גם בהרבה יותר מזה) ועדיין להישאר עם איכות מעולה. מלבד זאת, אתם תמיד יכולים להפחית רעשים בתוכנת העריכה.

הנקודה היא כזו.. או שתצאו מהסיטואציה עם תמונה מגורענת אבל טובה, או שתצאו מהסיטואציה בלי תמונה או עם תמונה לא מעניינת כי לא רציתם להגביר את ה-ISO וצילמתם עם פלאש פופ-אפ ישיר.

צולם ב- 3200 ISO ע"מ לקבל את האור הסביבתי. צילום: תומר אלמקייס

צילום במצב ידני

מצב ידני בצילום הוא המצב שמאפשר לנו קבלת החלטות באופן מלא! ואם תרצו להקשיב לי, אז ב-100 אחוז מהמקרים אנחנו זקוקים לשליטה מלאה. בואו נדמיין סיטואציה שבה מצב התאורה שלכם חלש מאוד אך עדיין יש לכם חומר גלם שאפשר להשתמש בו. השארתם את ערך ה-ISO נמוך יחסית והגדרתם את המצלמה על מצב עדיפות צמצם (A/AV) כי רציתם לשלוט בעומק השדה שלכם. במצב כזה המצלמה נתנה לכם מהירות תריס איטית שלא מאפשרת צילום יציב מהיד. אז עברתם למצב עדיפות תריס (S/TV) והגדרתם מהירות תריס 1/60 כדי לצלם תמונות יציבות יותר. המצלמה השתמשה בצמצם הכי פתוח של העדשה אבל עדיין אין לה מספיק אור.. אין לכם ברירה אלא להעלות את ה-ISO.. אבל אתם מפחדים ממנו כי הוא יהרוס לכם את החדות של התמונה, ובנוסף הנושא שלכם כהה קצת, אז המצלמה נותנת לכם תוצאה בהירה יותר ממה שצריך להיות, מה שמחייב אתכם לעבוד עם כפתור נוסף – פיצוי חשיפה.

עכשיו אתם מבינים עם כמה דברים מיותרים יש לכם להתעסק ולשנות כשאתם נותנים למצלמה שלכם לחשוב במקומכם? קצת מתסכל..

בואו ניקח את אותה סיטואציה ונצלם אותה במצב צילום ידני. הבחירה האמנותית שלכם היא הצמצם אז בחרתם בצמצם הכי פתוח של העדשה כדי להכניס יותר אור וכדי לקבל רקע מטושטש. בחרתם במהירות תריס 1/80 כדי לאפשר מקסימום כניסה של אור במינימום מריחות תנועה (בהתאם לאורך המוקד, תנועות הידיים שלכם ותנועות הנושא המצולם). אתם מסתכלים על מד האור ואתם רואים שעדיין חסר לכם אור. אז אתם פשוט מגבירים את רגישות ה-ISO עד שאתם מגיעים לחשיפה נכונה (גם אם הוא יגיע ל-2500, זה בסדר). עכשיו תצלמו ותגידו לי באיזה מהמקרים היה לכם קל יותר.

סיטואציה שונה: אתם מצלמים ילד שרץ או מכונית שנוסעת, ואתם מעוניינים להקפיא תנועה. הבחירה האמנותית שלכם היא מהירות התריס, אז אתם מתחילים את קביעת החשיפה שלכם בהתאם למהירות התריס הנדרשת/הרצויה על מנת להקפיא את אותה תנועה (כל תנועה לגופה), אחר כך קובעים את ערך הצמצם בהתאם, ואם יש צורך אז מגבירים גם את ערך ה-ISO.

ואולי הבחירה האמנותית שלכם היא דווקא ה-ISO? כן, כן.. לפעמים צילום ב-ISO גבוה בכוונה תחילה, יכול להניב לכם תוצאות מאוד מעניינות. תנסו את זה.. תגדירו את המצלמה שלכם על ISO גבוה ותשתמשו בגרעיניות כדי ליצור תמונות ייחודיות ואותנטיות. אגב, שחור לבן מומלץ מאוד במקרה הזה (אך לא מחייב) 🙂

בקיצור, בשימוש במצב צילום ידני אתם מקבלים החלטות אמנותיות לגבי התמונות שלכם. אתם כל הזמן "משחקים" עם הצמצם, התריס וה-ISO ואתם משאירים בצד את התוספת הזו שנקראת "כפתור פיצוי חשיפה".
ישנן דרכים רבות לאזן את שלושת הפרמטרים שמשפיעים על החשיפה, וכל בחירה כזו תניב לכם תוצאה אמנותית שונה. כאן זה כבר תלוי בכם, בעין השלישית שלכם, ביצירתיות שלכם ובמה שאתם רוצים להעביר בתמונה.

סיכום

אז הבנו שהצמצם, התריס וה-ISO, הם אלו שאחראים על החשיפה שלנו, והבנו שהשימוש במצב צילום ידני גורם לנו להקדיש יותר מחשבה ביצירת התמונות שלנו. בין הבחירות האמנותיות שלכם, אתם יכולים לבחור לקבל עומק שדה קטן או גדול, מריחה או הקפאה של תנועה, יצירת גרעיניות או תמונה חלקה, וכמובן שילוב של כל אחד עם השני..

שילוב של הקפאה ומריחה בו זמנית ע"י שימוש בפלאש חיצוני + תנועת מצלמה. צילום: תומר אלמקייס

כמובן שניתן לבחור כמה אור אתם רוצים בתמונות שלכם.

אם הבחירה האמנותית שלכם מתחילה בצמצם, אז אתם משלימים את החשיפה שלכם עם התריס וה-ISO.

אם הבחירה האמנותית שלכם מתחילה בתריס, אז אתם משלימים את החשיפה שלכם עם הצמצם וה-ISO.

אם הבחירה האמנותית שלכם מתחילה ב- ISO, אז אתם משלימים את החשיפה שלכם עם הצמצם והתריס.

זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפשטתי לכם כאן את פני הדברים ושכעת זה נראה לכם מסודר יותר. אם יש לכם עדיין קושי בהבנת החשיפה, אז אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט שמדבר על השילוש הקדוש.
אם אהבתם אז אתם מוזמנים לשתף את הפוסט בשמחה ובקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן.

תודה שהייתם איתי גם הפעם,

נתראה בפוסט הבא 🙂

18ספט

לחצן הפוקוס האחורי במצלמה שיעשה לכם חיים קלים יותר

מאת studioRL טיפים לצילום,פוקוס

אפשרי לומר ש"חצי לחיצה" היא אחת מאותן אמיתות בלתי מעורערות של החיים. ככה לימדו אותנו מינקות, וככה זה נשאר אצל רובנו. אני מתכוון לכך שלימדו אותנו שלחיצה על כפתור הצילום עד אמצע הדרך תמקד את העדשה לנושא שלנו, ואז נוכל לצלם כאשר הנושא בפוקוס.

אין ספק שזו המצאה מדהימה וגאונית -ויש המון המון כבוד אליה- אבל זו לא הדרך היחידה לעשות פוקוס במצלמת DSLR. ולא, זו גם לא הדרך הטובה ביותר לעשות פוקוס במצלמת DSLR.

תירגעו, אני לא בא לומר לכם שאתם עושים משהו לא בסדר או משהו לא נכון. אני פשוט רוצה שתדעו ש"חצי לחיצה" זו לא האופציה היחידה שלנו לבצע פוקוס.

מהו לחצן פוקוס אחורי ולמה הוא נועד?

לחצן הפוקוס האחורי (Back Button Focus) הוא בעצם כפתור בגב המצלמה (נמצא באזור שמתאים ללחיצה על ידי האגודל) שעוזר לנו להשתמש בשיטת פוקוס שמנתקת אותנו מכפתור הצילום ומאפשרת לו לעשות את מה שהוא באמת יודע לעשות (אתם יודעים, שחרור התריס).

לחצן הפוקוס האחורי נוצר על מנת להביא לנו יותר שליטה במערכת הצילום שלנו. בעצם, על ידי השימוש בו אנחנו נוכל להתמקד על הנושא שלנו ולאפשר לכפתור הצילום לעשות את הדבר שהוא הכי טוב בו, שזה בעצם צילום התמונה.

מעולה. אז למה שאנחנו נרצה להשתמש בו?

לחצן הפוקוס האחורי עושה עבודת התמקדות פשוטה, מדויקת ויעילה יותר. כאשר אתם מסירים את פעולת הפוקוס מכפתור הצילום שלכם, אתם משאירים אותו לעשות את התפקיד הראשוני והאמיתי שלו: שחרור התריס וצילום התמונה.

כאשר לכפתור הצילום שלנו יש את התפקיד הכפול של פוקוס + צילום, התיאום בין שני הדברים האלה יכול להיות קשה, וזו הסיבה לחשיבותו של כפתור הצילום האחורי.

בואו נמשיך, אסביר לכם את זה יותר לעומק.

פוקוס אוטומטי עובד קצת אחרת בהתאם לסוג/דגם המצלמה שלכם, אבל בואו ניקח לדוגמא את שיטת הפוקוס הפופולארית שנקראת בניקון Single AF, ובקנון One Shot. במצב זה, אתם בעצם נועלים את הפוקוס, כך שהוא נשאר במקום ללא שום שינוי עד פעולת הפוקוס הבאה. כאשר אתם מפקסים בשיטת "חצי לחיצה" על כפתור הצילום, אתם יכולים לצלם תמונה אחת בלבד או רצף של תמונות (אם אתם נמצאים על מצב צילום רציף). ברגע שהרמתם את האצבע מלחצן הצילום, אתם תצטרכו לפקס מחדש כדי לצלם תמונה נוספת. וזה אומר שאתם תצטרכו גם לבנות את הקומפוזיציה מחדש..

לעומת זאת, אם אתם תשתמשו בכפתור קביעת הפוקוס האחורי, אתם לא תצטרכו לחדש את הפוקוס ואת הקומפוזיציה בכל תמונה. אתם תוכלו לפקס פעם אחת, וכל עוד שהאגודל שלכם לוחצת על הכפתור – אתם תוכלו לצלם כמה תמונות שתרצו ומתי שתרצו.

כאשר אתם מסירים את פעולת הפוקוס מכפתור הצילום שלכם, אין שום סכנה שנקודת הפוקוס תשתנה רק בגלל שלחצתם על הכפתור הזה. הדבר הזה הולך לשפר לכם את תזמון הצילום שלכם ולהפוך את החיים שלכם ליפים יותר.

השימוש בלחצן הפוקוס האחורי מתאים לכל סוגי הצילום אך מתאים במיוחד לצילמי עיתונות, ספורט, אירועים, ילדים, או כל נושא אחר שמצריך מאיתנו לתפוס רגעים מסוימים.
לדוגמא, אם הנושא שלכם עושה משהו מעניין, ואתם יודעים שזה הולך להימשך לשבריר שנייה, אתם ממש לא רוצים לחכות עד שהמצלמה תוכל לפקס מחדש, כי עד שזה יקרה – אתם עלולים לפספס את הרגע. אם הפוקוס שלכם נעול באמצעות כפתור הפוקוס האחורי, אתם יכולים פשוט לצלם את התמונה מבלי הצורך לפקס מחדש. האפשרות הפחות טובה (ואולי גם המוכרת יותר) היא פשוט לחכות עם האצבע ב"חצי לחיצה" ולחכות שמשהו יקרה.

צילום: תומר אלמקייס

ישנן מצלמות שבהן מערכת הפוקוס בנויה כך שהמצלמה תמיד תחפש פוקוס איפה שנקודת הפוקוס נמצאת. זו אינה בעיה גדולה כל עוד הנושא נמצא תחת נקודת הפוקוס ולא זז ממנה, אבל ברגע שהנושא זז – המצלמה תבצע פוקוס מחדש על אובייקט אחר שנמצא מאחורי הנושא שלכם. לדוגמא: נניח שהחלטתם לצלם צמח כלשהו. אתם יכולים לפקס עליו, אבל אתם כל כך קרובים אליו שקשה לכם לשמור על נקודת המיקוד בדיוק איפה שאתם רוצים אותה. אם הנושא שלכם זז מספיק כדי לחמוק מנקודת הפוקוס, מערכת הפוקוס תחפש פוקוס מחדש ותתמקד על אובייקט אחר, ושוב בחזרה אל הצמח כאשר הוא יחזור למיקום של נקודת הפוקוס. אז אולי ניתן להאשים את משב הרוח הקלה שהזיזה את הצמח ממקומו וגרמה למצלמה לחשוב ששיניתם את הדעה בנוגע לנושא שלכם, אבל התוצאה תהיה בכל מקרה פוקוס שמשחק בין אובייקטים שונים ומעצבן אתכם. במצב כזה יהיה לכם קשה לצלם תמונה אחת נורמאלית כי מנוע הפוקוס לא יפסיק לנוע הלוך ושוב בין הנושא האמיתי שלכם לבין מה שמאחוריו או מלפניו, ואתם לא ממש תוכלו לעצור את זה מלקרות.

צילום: תומר אלמקייס

גם כאן, אם אתם משתמשים בכפתור הפוקוס האחורי, אתם תוכלו פשוט ללחוץ עליו פעם אחת כדי לנעול את הפוקוס על הנושא שלכם עד לפעם הבאה שתרצו לפקס מחדש. עכשיו המצלמה שלכם תפסיק לחפש פוקוס כל הזמן, ותישאר נעולה על הנושא שלכם כך שאתם תוכלו לצלם סדרה של תמונות מבלי הצורך לבצע פוקוס מחדש בכל תמונה (כל עוד הנושא נמצא באותו מישור מוקד, כמובן) ומבלי הצורך לצלם רצף של תמונות שווא.

כיצד להשתמש בכפתור הפוקוס האחורי?

טוב, זה נורא תלוי בדגם המצלמה שלכם. במצלמות קנון וניקון מתקדמות ישנו כפתור פוקוס אחורי, אותו תוכלו למצוא בגב המצלמה תחת השם AF-ON, והוא נמצא במקום המיועד לאגודל שלכם.

אם לא מצאתם כפתור כזה במצלמה שלכם, אתם תוכלו לתכנת כפתור כזה באמצעות תפריט המצלמה שלכם. פשוט תצטרכו להגדיר את כפתור AF-L/AE-L שישמש ככפתור AF-ON.

במצלמות Canon – תחפשו בתפריט המצלמה שלכם את האופציה AE Lock button/Shutter.

במצלמות Nikon – תחפשו בתפריט המצלמה שלכם (זה עם הציור של העיפרון) את האופציה Assign AE-L/AF-L button.

העניין של תכנות הכפתורים עשוי להשתנות מיצרן ליצרן, ולכן אם אתם לא מוצאים אותו אז פשוט תחפשו בספר הוראות ההפעלה של המצלמה שלכם.

אם יש לכם כבר כפתור AF-ON במצלמה שלכם, תצטרכו לעשות דבר מה על מנת שתוכלו להשתמש בו ביתר יעילות. ברוב המצלמות, ברירת המחדל של המצלמה היא שכפתור הצילום יבצע גם את הפוקוס, אבל זה לא ממש הולך לעזור לכם אם אתם ממילא רוצים להשתמש בכפתור הפוקוס האחורי. מה שאתם באמת רוצים זה לקחת את השליטה לידיים שלכם ולנתק את הפוקוס לחלוטין מכפתור הצילום. גם את זה אתם תצטרכו לעשות דרך תפריט המצלמה שלכם, ולמען האמת זו הדרך הטובה, היעילה והמהירה ביותר כדי להתרגל לצלם בשיטה הזו. ובאמת, זה כל כך פשוט ברגע שאתם מתרגלים לזה, וזה גם יכול לקרות די מהר אם אתם תתמידו מעט.

אז למקרה שעדיין לא השתכנעתם…

ישנם לא מעט מצבים שהמצלמה שלכם לא תצליח למצוא פוקוס מסיבה כזו או אחרת, ואתם כנראה תמצאו את עצמכם עוברים ממצב פוקוס אוטומטי למצב פוקוס ידני. זה יכול לקרות באזורים חשוכים, בסצנות עם ניגודיות נמוכה, או כאשר אתם מצלמים דרך זכוכית.

צילום: תומר אלמקייס

בתנאים רגילים, אתם יכולים לבצע פוקוס ידני דרך טבעת הפוקוס של העדשה, אבל אם לא הזזתם את הכפתור הקטן של העדשה מ-AF ל-M, אתם עבדתם לחינם כי לחיצה על כפתור הצילום תחפש פוקוס מחדש ותהרוס לכם את כל מה שבניתם. ואם הייתם חכמים והעברתם את הכפתור ל-M אז יש מצב שתשכחו אותו על M ואחרי זה לא תבינו למה אתם בלי פוקוס..

בשימוש בכפתור הפוקוס האחורי, אתם לא תצטרכו כלל לשנות את המתג שעל העדשה מכיוון שכפתור הצילום אינו שולט לכם עוד על הפוקוס האוטומטי של המצלמה שלכם. לכן, למרות שאתם לא משתמשים בכפתור הפוקוס כאשר אתם משתמשים בפוקוס ידני, אתם פשוט מונעים מכפתור הצילום להשתלט לכם על הפוקוס, ולהתמקד על הנושא שלכם ביתר יעילות.

ואם לא די בכך, הנה לכם סיבה הגיונית נוספת לשימוש בכפתור הפוקוס האחורי: כל העניין של חצי לחיצה יכול להעיק עליכם קצת לפעמים, כשאתם לוחצים חצי לחיצה ופשוט מחכים שמשהו יקרה כדי לצלם את התמונה שלכם. אבל מה קורה אם האצבע שלכם מחליקה מכפתור הצילום? עכשיו אתם צריכים להתחיל את הכל שוב מההתחלה.. או מה דעתם על זה שאתם לוחצים על כפתור הצילום חזק יותר ממה שצריך ואתם בסופו של דבר מצלמים תמונה לפני שאתם מוכנים, כאשר אתם בעיצומה של בניית קומפוזיציה?

רגע, עדיין לא סיימתי. יש סיבה נוספת שמצדיקה את המעבר לשימוש בכפתור הפוקוס האחורי, וזה כאשר אתם מצלמים על מצב פוקוס עוקב. במצב פוקוס עוקב, אם אתם משתמשים בכפתור הצילום כדי לבצע פוקוס, אתם תמצאו את עצמכם שוב ושוב מבצעים פוקוס מחדש.. וזה בגלל שאחרי הצילום תצטרכו להרים את האצבע (או לצלם רצף של תמונות). ברגע שאתם תרימו את האצבע, אתם תצטרכו לבצע פוקוס מחדש ושוב לבנות את הקומפוזיציה, וזה פשוט לא נח כי כל מה שאתם רוצים בסך הכל זה לעקוב אחרי הנושא שלכם ולתפוס רגעים תוך כדי המעקב. אם תשתמשו בכפתור הפוקוס האחורי, אתם פשוט תוכלו להמשיך לעקוב עם הפוקוס אחרי הנושא שלכם, לשמור על הקומפוזיציה שאתם רוצים ולצלם רק כשדברים מעניינים קורים.

צילום: תומר אלמקייס

סיכום

אני באמת לא רוצה להבטיח לכם שאם תתחילו כבר היום להשתמש בכפתור הפוקוס האחורי אז החיים שלכם ישתנו ללא היכר באופן מיידי. כמו כל שינוי בחיים – צריך להתרגל לזה, ובזמן הקרוב זה הולך להיות מתסכל קצת מכיוון שהאצבע שלכם מתוכנתת לעבוד כך שהיא קודם כל מבצעת חצי לחיצה ואחרי זה ממשיכה את הלחיצה עד הסוף כדי לצלם תמונה, אז אתם פשוט תצטרכו ללמד את היד שלכם להתרגל למשהו חדש. אני התרגלתי לעניין הזה די מהר אבל זה יכול להשתנות מאדם לאדם. דמיינו רגע שכבר 5 שנים אתם משתמשים בארון מסוים כדי לשים בו איזשהו חפץ, ויום אחד החלטתם לשנות את המיקום של אותו חפץ לארון אחר. אתם עלולים למצוא את עצמכם בחודשים הקרובים ניגשים בכל פעם לארון הישן כדי לקחת את אותו החפץ, כי זה מה שאתם רגילים לעשות באופן אוטומטי.

בדיוק אותו הדבר גם כאן. שימוש בכפתור הפוקוס האחורי זה עניין שדורש זמן הסתגלות, ולכן אני ממליץ מאוד לנטרל את כפתור הצילום מהפוקוס. זה יקצר לכם משמעותית את זמן ההסתגלות.

אז בבקשה, אל תהיו מתוסכלים בשעה הראשונה ואל תתייאשו ותחזרו מיד לעבוד בשיטה הישנה. אין ספק שקשה לעשות מהפך ממשהו שאתם רגילים אליו למשהו חדש, ויכול להיות שזה גם יגרום לכם לפספס כמה תמונות בדרך, אבל החדשות הטובות הן שאחרי כמה ימים המח שלכם כבר יתחיל לתכנת מחדש את האצבעות שלכם ואז אתם תוכלו להבין את גודל השינוי שעשיתם ולשאול את עצמכם למה לא השתמשתם בזה עד היום..

אם הפוסט הזה חידש לכם משהו, אם הוא גרם לכם להשתמש בכפתור הפוקוס האחורי, ו/או אם הוא שינה לכם משהו בתפיסה, אז תשתפו אותי בתגובות שלכם.. אשמח מאוד לדעת מזה. בנוסף, אתם מוזמנים לשתף את הפוסט בכיף על ידי לחיצה על אחד מכפתורי השיתוף המופיעים כאן.

אז תודה שהייתם איתי גם היום, מחכה לתגובות שלכם, כמו תמיד 🙂

קטגוריה יסודות הצילום

אז מה זה ISO ומאיפה הוא הגיע אלינו?

כיצד להשתמש ב-ISO?

השפעת גודל החיישן על ה-ISO

שימוש ב-ISO במצבי צילום שונים

אל תחששו מ-ISO גבוה

גלגל הצלה בים סוער

כמה מילים לסיום

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

1. שימרו על יציבות המצלמה.

2. צלמו במהירות תריס גבוהה על מנת "להקפיא" את הנושא.

3. השתמשו בחצובה.

4. הכירו את מערכת הפוקוס של המצלמה שלכם.

5. אל תגזימו עם ה-ISO ללא סיבה מוצדקת.

6. השתמשו בעדשות איכותיות.

7. הכירו את הנקודה המתוקה של העדשה שלכם.

8. אם יש לכם מייצב תמונה, נצלו אותו.

לסיכום

בעיה מס' 1: תמונות מטושטשות כתוצאה ממריחת תנועה.

בעיה מס' 2: רעידות של המצלמה.

בעיה מס' 3: חוסר פוקוס.

מתי כדאי להשתמש בפלאש?

סיכום

איך פועל הצמצם?

1. כאשר התאורה חלשה.

2. בצילום פורטרטים.

3. כשרוצים לבודד חלקים קטנים בצילום מאקרו.

4. צילום נושאים בתנועה.

5. יצירת בוקה מרהיבה.

סיכום

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

מה זה "סטופ"?

סטופ בצמצם

סטופ במהירות התריס

סטופ ברגישות ה-ISO

חוק הגומלין בחשיפה

שיקולי הצלם בזמן החשיפה

סיכום

מה צריך?

כיוון התאורה

שלבו את החלון בקומפוזיציה שלכם

כמה מילים לסיום

מהו סילואט?

עבודה במצב צילום ידני

מדידת אור בצילום סילואט

חפשו צורות וקווי מתאר של אלמנטים שונים

תתנסו ותטעו

צילום סילואט עם תאורה מלאכותית

יצירת סילואט באמצעות תאורה מעשית

צילום סילואט באמצעות תאורה מלאכותית זמינה

כמה מילים לסיום

כאשר ההבהק יבוא לנו בטוב

האור האחורי

הגדרות

סוף דבר

מצב צילום ידני יגרום לכם לחשוב קצת יותר

מציאת החשיפה הנכונה

צמצם

תריס

ISO

צילום במצב ידני

סיכום

מהו לחצן פוקוס אחורי ולמה הוא נועד?

מעולה. אז למה שאנחנו נרצה להשתמש בו?

כיצד להשתמש בכפתור הפוקוס האחורי?

סיכום

אנו מעריכים את הפרטיות שלך