דלג לתוכן

ארכיון 2019

צביעה מהירה של חלק מהתמונה – בפוטושופ

פוטושופ היא תוכנה רבת אפשרויות, כך שכל פעולה ניתן לעשות בדרכים שונות – מסובכות יותר ומסובכות פחות. 

אחת הפעולות היותר נפוצות, עוד מהיווסדה של התוכנה, זו האפשרות הניתנת לנו להחליף צבע של אזורים בתמונה. 
זאת אומרת – לבחור אובייקט בצבע מסוים ולהפוך אותו לכל צבע שנרצה. 

באיזה צבע הגיטרה המקורית? צילום: תומר אלמקייס.

בוידאו הבא, אלמד אתכם כיצד להחליף צבע של חלק מתמונה בפוטושופ, בשיטה מהירה, יעילה וניתנת לשחזור בכל תמונה.

בשיעור זה תלמדו:

  • לבחור אזור בתמונה לפי צבע
  • להחליף צבע קיים בצבע חדש באמצעות שכבת צבע מיוחדת הניתנת לעריכה בכל זמן
  • לתקן ולערוך מסכה
  • ליצור שתי מסיכות לשכבה אחת
  • ליצור קבוצת שכבות, להוסיף לה מסכה ולערוך אותה בשיטת עבודה המתאימה לביצוע בתוכנת פוטושופ מגרסה 6 ומעלה 🙂

חברים, תודה רבה שהייתם איתנו גם הפעם. אם אהבתם את הפוסט והשכלתם ממנו, אתם מוזמנים לכתוב לנו ממש כאן מתחת לפוסט וכמובן לשתף אותו לכל אלו שיימצאו בו עניין דומה לשלכם.

אם אתם מעוניינים לקבל מאיתנו פוסטים דומים בהמשך, אנחנו מזמינים אתכם להירשם לעדכונים שלנו ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

לפרטים נוספים על קורס פוטושופ לצלמים הקרוב שלנו לחצו כאן.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בפוטושופ ובלייטרום שכדאי לכם לראות:

מגע אישי בעיבוד תמונות – אפקט צבעי פסטל בלייטרום

אפקט של צבעי פסטל הוא אחד האפקטים המבוקשים והפופולריים כיום.

כמה וכמה צלמים, חברים ולקוחות פנו אלינו בתקופה האחרונה, וביקשו ללמוד כיצד ליצור את האפקט הזה בתוכנת לייטרום.

מכיוון שאף פעם לא ידענו לסרב לצלמים, לחברים או ללקוחות, הקלטנו לכם את הסרטון הבא שבו תוכלו ללמוד כיצד ליצור אפקט צבעי פסטל בלייטרום, בשיטה קצרה ופשוטה והכי חשוב – כזו שניתנת לביצוע בכל פורמט בו נשמרה התמונה.

לתשומת לבכם – הפרמטרים המוצגים בסרטון הם לצורך הדגמה. תוכלו לשנות אותם לפי רצונכם עד שתגיעו לתמונה שאתם הכי מרוצים ממנה.

מתנה קטנה מאיתנו – הורידו מכאן את הפריסט שיבצע את האפקט עבורכם בלחיצת עכבר קלילה.

לאחר מכן, תוכלו לבצע את ההתאמות הרצויות עבורכם במודול Develop בלייטרום.

הוראות הורדה של הפריסט:

1. לאחר לחיצה על הקישור להורדה תועברו לדף של Dropbox:

2. ליחצו על Download ובחרו באפשרות Direct Download:

3. יוצג חלון בו Dropbox מנסה לשכנע אתכם להצטרף לשירות שלה. אם אתם לא מעוניינים, ליחצו על הקישור No thanks, continue to download:

 

4. שמרו את הקובץ. בדפדפן כרום השמירה תתבצע באופן אוטומטי:

קובץ ה-zip שמכיל את הפריסט מונח כעת בתיקיית ההורדות שלכם ותוכלו לעבור להתקנה.

התקנת הפריסט

כדי להתקין את הפריסט על הלייטרום שלכם, הנה מדריך קצר שיסביר לכם איך לעשות זאת באופן המהיר ביותר:

  1. בלייטרום – כנסו למודול Develop.
  2. בחלון Presets בחרו בפקודה Import Presets .
  3. נווטו אל התיקייה אליה הורדתם את הפריסט ובחרו בקובץ שהורד. 
  4. לייטרום תייבא את הפריסט לתיקייה בשם Nekudat Mabat והפריסט מחכה לכם בתוכה.
  5. זהו. אפשר להתחיל לעבוד 😊

חברים, תודה רבה שהייתם איתנו גם הפעם. אם אהבתם את הפוסט והשכלתם ממנו, אתם מוזמנים לכתוב לנו ממש כאן מתחת לפוסט וכמובן לשתף אותו לכל אלו שיימצאו בו עניין דומה לשלכם.

אם אתם מעוניינים לקבל מאיתנו פוסטים דומים בהמשך, אנחנו מזמינים אתכם להירשם לעדכונים שלנו ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר. 

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בפוטושופ ובלייטרום שכדאי לכם לראות:

כך חוסר פוקוס מכוון ומושכל ישנה את הדרך שבה אתם מצלמים

בפועל, מי שאמר לכם את זה לא טעה. פוקוס הוא עניין די בסיסי בתמונות שלנו, כי אחרת -ברוב המקרים- לא תהיה לעין נקודה לאחיזה.
יחד עם זאת, אם אתם מצלמים כבר כמה שנים, אתם צריכים לדעת שחוקי הצילום השונים הם סוג של המלצה חשובה. שזה אומר שאנחנו צריכים להקשיב להם, אבל לא ללכת שבי אחריהם ואפילו לחפש הזדמנויות "שוות" לשבור אותם.

כשם שאתם שוברים את חוק השלישים ו/או כשם שאתם יוצרים תמונות עם חשיפת יתר או חשיפת יתר מכוונות, כך אתם יכולים להשתמש בחוסר פוקוס או בעומק שדה מינימאלי ככלי שישנה את צורת החשיבה שלכם ויוסיף לכם עוד משהו חשוב לראש הצלם שלכם.

אז רגע לפני שאתם מתעלמים מכל מה שלמדתם על פוקוס ועל מערכת הפוקוס האוטומטית, עליי לציין שהפוסט הזה לא נכתב כהמלצה להפסיק להתייחס לפוקוס שלכם. למען הסר ספק – חוסר פוקוס יכול להרוס את התמונות שלכם, אבל חוסר פוקוס מכוון עשוי להוסיף לכם תבלין ייחודי מאוד למנה שלכם.

אז כמו בכל דבר, אם יש לכם סיבה – תעשו. אם אין סיבה – אין צורך.

הפעם אני רוצה לשתף אתכם איך הליכה נגד המוסכמות המקובלות יכולה לשפר את התמונות שלכם, את סגנון הצילום שלכם ואת היצירתיות הנלווית אליהן.

תאהבו את הבוקה, אך תשתמשו בה בחוכמה

על המושג בוקה (Bokeh) בטח כולכם שמעתם ואני יכול לנחש גם שלחלקכם ישנו איזשהו חלום לא מוגשם לבוקה מהאגדות..
ואני יכול לנחש גם שחלקכם מוכנים לשים אלפי שקלים כדי לרכוש עדשה שתספק לכם את התוצאה הזו.

אז רגע לפני שאסביר לכם בדיוק איך לנצל את העדשה שלכם, כך שתוכלו להגיע לבוקה הכי מושלמת שהיא יודעת לתת, אנחנו נבין רגע מה זה בכלל בוקה.

מקור המילה בוקה (Bokeh) הוא בשפה היפנית והפירוש שלה הוא "טשטוש". זאת אומרת שמבחינה טכנית, כל חלק בתמונה שאינו בפוקוס נחשב כבוקה.
בשנים האחרונות המילה הזו התגלגלה ואנשים נוטים יותר לייחס את המילה הזו לצורות של בוקה מסוימות שיוצרות עיגולים של אור ברקע. בדרך כלל בתוצאה כזו מדובר בעומק שדה רדוד מאוד שהעלים יכולת זיהוי של האובייקטים הקיימים ברקע.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דבר נוסף, לרוב מתייחסים לבוקה כרקע מאחורי הנושא, אך בוקה יכול להופיע גם מלפני הנושא.

 

צילום: תומר אלמקייס.

בוקה טובה (כן, "בוקה" זה נקבה) זה משהו שאתם צריכים לשאוף להגיע אליו כאשר אתם מצלמים עם עומק שדה קטן.
בגלל שחלקכם צלמים מתחילים ואולי המושג "עומק שדה" קיים אצלכם רק בהבנה הבסיסית שלו, אז אני אחזור רגע לבסיס ואחזק אותו.

המונח "עומק שדה" מתייחס לאזורים בתמונה שנמצאים בפוקוס. זאת אומרת שתמונה עם עומק שדה גדול זו תמונה שבה ייראו הרבה פרטים, יהיו פחות אזורים מטושטשים או שלא יהיו אזורים מטושטשים כלל.
לעומת זאת, בתמונה עם עומק שדה קטן יראו פרטים בודדים או פרט בודד, וכל שאר התמונה תהיה מחוסרת פוקוס, כך שאזורים מסוימים כמו רקע או חזית יהפכו להיות מטושטשים.

כאשר אנחנו משתמשים בעומק שדה קטן, היתרון הגדול ביותר שלנו הוא היכולת לבודד את הנושא שלנו מהרקע ולהדגיש אותו. לדוגמא, אם אתם מצלמים אדם ברחוב, אתם יכולים לצלם אותו עם עומק שדה גדול, אבל זה יתאים למצבים שאתם מקשרים את הנושא לסביבה שלו.

 

צילום: תומר אלמקייס.

מצד שני, אתם יכולים לצלם אותו עם עומק שדה קטן, לטשטש את שאר האנשים ולהדגיש אותו מכל הסביבה שלו.

 

צילום: תומר אלמקייס.

אז איך להפריד את הנושא מהרקע?

עומק השדה מושפע מ-2 גורמים עיקריים:

1. מפתח הצמצם.
ככל שהצמצם יהיה פתוח יותר, כך עומק השדה יהיה קטן יותר ולהיפך.

2. אורך המוקד.
ככל שאורך המוקד יהיה ארוך יותר (עדשת טלה), כך עומק השדה יהיה קטן יותר.
ככל שאורך המוקד יהיה קצר יותר (עדשה רחבה), כל עומק השדה יהיה גדול יותר. 

מידת הטשטוש של הרקע (עוצמת הבוקה) מושפעות מ-2 גורמים נוספים:

1. המרחק בין המצלמה לנושא.
ככל שתהיו קרובים יותר לנושא שלכם, כך עומק השדה יהיה קטן יותר והרקע יהיה מטושטש יותר. ולהיפך..
זו בדיוק הסיבה שבצילומי מאקרו לא ניתן להגיע לעומקי שדה גדולים בגלל הקרבה הגדולה לנושאי הצילום.

2. המרחק בין הנושא לרקע.
ככל שהרקע יהיה רחוק יותר מהנושא שלכם, כך יהיה אפשר לטשטש אותו יותר. ולהיפך כמובן..

אז תעשו 1+1 ועכשיו אתם יודעים שאם אתם תתקרבו פיזית לנושא שלכם, תהיה לכך השפעה מאוד גדולה על רמת הטשטוש של הרקע. אם תוסיפו לכך צמצם פתוח, אז תשדרגו את הבוקה פי כמה וכמה. רוצים בוקה מרוחה במיוחד? צלמו בדיוק אותו דבר רק עם עדשת טלה (עדשה 85 מ"מ זה די מספק).
נסו את כל זה עם עדשת מאקרו, אז בכלל…

בפסקה הנ"ל אתם בעצם השתמשתם בכל הגורמים האפשריים על מנת להקטין את עומק השדה שלכם ולשלוט ברמת הטשטוש שבתמונה. כעת, תוכלו לשדרג יותר את רמת הטשטוש על ידי סגירת צמצם. לעתים, סגירת צמצם אפילו בסטופ אחד, תניב לנו בוקה שתתאים יותר לתמונה שאנחנו רואים בראש.
כדי לראות את ההבדלים השונים, אתם יכולים לעשות לעצמכם תרגיל ובו תצלמו כמו בדוגמא שלמעלה, אך בכל פעם תסגרו מעט את הצמצם. לאחר מכן, תסתכלו בתמונות ותראו את ההבדלים ברקע.

התמונות הבאות הן דוגמא מעולה לכך. בסך הכל חלון שבור עם תריס מאחוריו, אבל שימו לב למה שהשינויים בצמצם עשו.. 

 

צמצם F2. צילום: תומר אלמקייס.

 

צמצם F4. צילום: תומר אלמקייס.

 

צמצם F5.6. צילום: תומר אלמקייס.

 

צמצם F11. צילום: תומר אלמקייס.

איזו תמונה הכי אהבתם?
אני בחרתי את זו שצולמה בצמצם 4.. שם הטשטוש של התריס יצא בדיוק כמו שרציתי. לא יותר מדי בולט ולא מטושטש מדי. 

כדי ללמוד עוד קצת על עומק שדה, אתם מוזמנים לקרוא על 5 הגורמים המשפיעים על עומק השדה.

רעידות מצלמה מכוונות

כן, שמעתם נכון.
סליחה, קראתם.

עד עכשיו דיברנו על הדרך המסורתית והמקובלת לטשטש אזורים בתמונה. במצב הזה, כל עוד יש לכם אזור קטן של פוקוס אתם יכולים להיות רגועים. יחסית.

אבל..

ישנן דרכים אחרות, יצירתיות אף יותר, להשתמש בטשטוש.. אחת מהן זו הרעדה מכוונת של המצלמה. למרות (ואולי בגלל) כל מה ששמעתם על חצובות, שלט רחוק ועדשות עם מייצב תמונה, זו ההזדמנות לנסות ולגלות איך העניינים יכולים להסתדר גם אחרת.

עכשיו זה לא אומר שמהיום אתם מוותרים על חצובה או יציבות בתמונות שלכם.. זה פשוט אומר שבסיטואציות מסוימות, רעידות מצלמות מכוונות יכולות להפוך סיטואציה ריאליסטית לסיטואציה ציורית, אבל זה ידרוש מכם מעט תרגול.

 

צילום: תומר אלמקייס.

בתמונה הנ"ל השתמשתי במהירות תריס איטית למשך זמן של 2 שניות. במהלך החשיפה החזקתי את המצלמה ביד אחת ונתתי לרעידות הטבעיות של הידיים שלי לעשות את העבודה.

דבר שחשוב לשים לב אליו זה לגבול הדק שעובר בין תמונה מטושטשת שנראית כטעות, לבין תמונה מטושטשת שנראית יצירת אמנות.
אז אם התמונה שלכם יצאה מטושטשת בטעות, זו לא תמיד תהיה סיבה טובה להפוך אותה לתמונה טובה 😉

אתם יכולים לנסות גם בדרך אחרת ולהזיז את המצלמה ימינה / שמאלה / למעלה / למטה בזמן החשיפה.. תופתעו לגלות שפתאום אתם יודעים לצייר 🙂

 

צילום: תומר אלמקייס.

נושאים בתנועה

אני מקווה שלקחתם את העצה שלי ולא נפרדתם מהחצובה שלכם, כי בשיטה הבאה אנחנו נצטרך אותה.. או משהו שדומה לה.
בשיטה זו אנחנו בעצם מורחים אובייקטים מסוימים, בעוד אובייקטים אחרים נשארים חדים.
וזו, חברים, אחת הדרכים הטובות לצלם תמונות מוצלחות!

מה שצריך לדעת לפני שניגשים לעבודה זה שכל עוד יש לנו אובייקט אחד שאותו אנחנו רוצים חד / ללא מריחה, אז אנחנו צריכים שהמצלמה תהיה יציבה. דהיינו – חצובה.

עכשיו לסיטואציה.
נניח שאתם רוצים לבודד אדם אחד בקהל. אתם יכולים לבקש ממישהו לעמוד במקום אחד ולא לזוז, בעוד כל הקהל נמצא בתנועה, או שאתם יכולים למצוא מישהו שיושב בשקט וקורא ספר או אדם שנשען על קיר ומחכה.

כשהמצלמה על החצובה, מצאו את הקומפוזיציה המתאימה לכם ותוודאו שיש מספיק תנועה שנכנסת לפריים. הגדירו את מהירות התריס למשך זמן של שנייה או יותר (או פחות. תלוי מהי רמת המריחה שתרצו לקבל וכמובן שגם תלוי במהירות המצולמים).
רצוי לצלם עם טיימר או שלט רחוק, כדי לשמור על חדות מלאה בנושא שלנו.

התוצאה שתתקבל היא תוצאה שבה הסביבה והנושא שבחרתם יהיו חדים, אך כל האנשים שמסביב שנמצאים בתנועה יהיו מרוחים.

בטכניקה זו אתם יכולים להשתמש בכל דבר שתרצו לצלם נושאים בתנועה, רוח בעצים, גלים בים, אבל תזכרו שכדי לעשות חשיפה ארוכה אתם צריכים לצלם בתאורה חלשה. אם תרצו בכל זאת לצלם באור יום, אז תוכלו להרכיב פילטר ND שמשמש כמעין "משקפי שמש" לעדשה על מנת להכניס פחות אור ולדמות מצב של תאורה חלשה לצרכים של חשיפות ארוכות.

מיקוד רך

מיקוד רך – הכוונה לפוקוס שהוא לא 100% ובשביל זה אנחנו נצטרך לעבוד על פוקוס ידני. בשימוש בטכניקה הזו אנחנו יכולים ליצור תמונות שמשרות רוך ורוגע ובהרבה מקרים גם ייקחו אותנו אחורה בזמן.

גם כאן ישנו הגבול הדק שעובר בין טעות לאמנות. אז תטשטשו עם רגש ותשמרו על פרטים בנושא שלכם.

 

צילום: תומר אלמקייס.

לסיכום

טכניקות אלה שעליהן דיברנו היום, הן כל כך כיפיות..
בכל פעם שאתם מוצאים את עצמכם מחוסרי יצירתיות, פשוט תצאו מאזור הנוחות שלכם, תתנתקו רגע מכל המוסכמות המקובלות ונסו ליצור משהו שהוא רק שלכם. אני מבטיח לכם שמשם הדרך תהיה קצרה מאוד להחזיר את היצירתיות לחיים.

לעולם אל תחששו לנסות דברים חדשים שלא ניסיתם עד היום ותמיד תזכרו שלא נורא אם לא יצא טוב. בפעם הבאה ייצא יותר טוב 🙂

חברים, תודה רבה שנשארתם עד כאן.
אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים להגיב לנו כאן בתגובות וכמובן לשתף אותו לכל אלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם.
אם עדיין לא נרשמתם לעדכונים שלנו, זה הזמן לעשות את זה ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

בהזדמנות זו אני רוצה לברך את הבלוג שלנו שכפי ששמתם לב, בימים אלו עובר שינוי מהותי מ"בית הספר לצילום" ל"נקודת מבט – בית הספר לצילום" ומרחיב את כל פעילותו.

בין כל הרחבת הפעילות, נמצא גם (ובעיקר) הבלוג הזה שאתם קוראים כרגע וחלקכם אף עוקבים אחריו.

מיותר לציין כמה שעות עבודה מושקעות לצורך קיומו הפיזי של הבלוג ותחזוקתו.
אנחנו עושים את מירב המאמצים כדי שהבלוג הזה ימשיך להתקיים על הצד הטוב ביותר וייתן לכם מידע עשיר וענייני באופן שוטף.

אתם יכולים לקחת חלק בזה ולעזור לנו לעזור לכם 🙂
כל מה שאתם צריכים לעשות זה share אחד קטן לדף הפייסבוק שלכם. יותר מזה אנחנו לא צריכים..
אם אתם ממש רוצים להיות לארג'ים איתנו, אז בואו להיות חברים שלנו בדף הפייסבוק שלנו 😊

אז שוב תודה,
נתראה בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

5 תכונות חשובות בלייטרום שכל צלם חייב להכיר

אם אתם עובדים עם תוכנת לייטרום, בוודאי שנתקלתם מידי פעם בבעיה כלשהי, בתקלה שמציקה או במשהו שקרה שם מבלי שתבינו למה זה קרה דווקא לכם…

בעקבות שאלות רבות שפורסמו בקבוצות לייטרום ובלא מעט קבוצות צלמים בפייסבוק ובהמשך לשאלות דומות שנשלחו אלינו באופן פרטי, החלטנו להקליט לכם את השיעור הבא שמפרט על חמש תכונות חשובות בלייטרום, כאלו שכל צלם חייב להכיר.

לימוד נעים 🙂

חברים, תודה שצפיתם בנו. אנחנו מקווים שנהנתם מהסרטון ושהפקתם ממנו תועלת.
אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לכתוב לנו למטה בתגובות וכמובן שאתם מוזמנים להשתמש בכפתורי השיתוף ולשתף אותו לאלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם.

בנוסף, אם אתם לא מנויים עדיין על הבלוג שלנו, אז זה הזמן לעשות זאת ותוך פחות מ-5 שניות אתם תהיו רשומים לעדכונים שלנו ותהיו הראשונים לקבל עדכון על כל פוסט חדש שיוצא, בחינם וללא עלות. 

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בפוטושופ ובלייטרום שכדאי לכם לראות:

10 סיבות לכך שאתם צריכים עדשה 50 מ"מ בתיק הצילום שלכם

אז כנראה שכל דבר קורה בעיתו ובזמנו והנה הגיעה העת לכתוב על העדשה הזו שאני כל כך אוהב, זו שלא יוצאת לי מהתיק מיום קנייתה, זו שלא אעבור סט צילום מבלי להשתמש בה, ואולי זו שאני משתמש בה לעתים הקרובות ביותר.

כשהתחלתי לימודי צילום, סיפרו לי על העדשה הזו, ומבחינתי לא היה בא בחשבון שאקנה עדשת פריים ש"תגביל" אותי. היו לי שתי עדשות זום והסתדרתי איתן מעולה מבלי הצורך להחליף עדשות בכל פעם.

ככה חשבתי, עד שיום אחד "נפל לי האסימון" והבנתי שפספסתי משהו..

עדשה 50 מ"מ היא עדשה חדה בטירוף, היא זולה, היא קלת משקל.. למה שלא תהיה לי אותה בעצם?
אז כמו בן שרצתי לקנות..

מהר מאוד התאהבתי עד כדי כך שלא חלפה תקופה ארוכה מאוד עד שהמרתי את כל העדשות שלי לעדשות פריים.  

אז אני לא אומר לכם להיות משוגעים כמוני, אבל קנייה של עדשה 50 מ"מ בהחלט תשדרג את תיק הצילום שלכם ואת הצילום שלכם והיא גם תוסיף לא מעט "תבלינים" לתמונות שלכם.

אז קדימה.. בואו נדבר עליה 🙂

מהי עדשה 50 מ"מ?

עדשה 50 מ"מ היא עדשת פריים (עדשה בעלת אורך מוקד קבוע), והיא מגיעה בגרסאות שונות ובמפתחי צמצם מקסימאליים שונים, כאשר ישנן גרסאות עם מפתח צמצם F1.4 ו-F1.8 ובקנון יש את גרסת ה-1.2F. ישנן גם גרסאות אחרות עם צמצם F2 או צמצמים סגורים יותר.

כמובן שככל שהצמצם יהיה פתוח יותר, כך גם מחיר העדשה יהיה גבוה יותר.
בפוסט הזה, עדשה 50 מ"מ תקבל התייחסות כללית ללא קטלוג לפי יצרן או מפתח צמצם, מכיוון שכל כיס לגופו ומכיוון שגם הזולות שבעדשות אלו לא תביישנה את אחיותיהן הגדולות.

 

עדשה 50 מ"מ קנון

כששואלים אותי מה המטרה של עדשה 50 מ"מ ולאיזה סוג צילום היא נועדה, אני תמיד עונה שהיא מיועדת להכל! זו פשוט עדשה שימושית מאוד. הסיבה לכך נובעת בגלל העובדה שאורך המוקד 50 מ"מ הוא שווה ל"אורך המוקד" של העיניים שלנו, כך שהיא לא מרחיבה את שדה הראייה, לא מצרה אותו ואינה משנה מימד העומק של התמונה על ידי פרספקטיבה עמוקה או שטוחה.

אתם יכולים להשתמש בה בכל מקום. היא קטנה ולא מאיימת כך שהיא מושלמת לצילומי רחוב ולצילום פורטרטים, והיתרון הבולט זה הצמצם הפתוח שיכניס לכם הרבה אור גם בשעות הקשות.

 

צילום: תומר אלמקייס.

הערה קטנה: עדשה 50 מ"מ על מצלמת קרופ היא שוות ערך ל-75 מ"מ (בהתאמה).

מבאס מעט, אבל לא כל כך נורא. במאמר זה אני אתעלם באופן מוחלט מעניין הקרופ והפול פריים, ואתייחס אך ורק ליתרונותיה של העדשה והתכונות האופטיות שלה.

אם אתם מעוניינים להרחיב את הידע שלכם בעניין מצלמות הקרופ ומצלמות הפול-פריים, אתם מוזמנים ללחוץ כאן.

אז הנה כל הסיבות שבגללן אתם חייבים עדשה 50 מ"מ בתיק הצילום שלכם.

1. עדשה 50 מ"מ היא עדשה זולה!

עבור רוב האנשים, התקציב הוא הגורם הראשוני שמתייחסים אליו כשקונים עדשה למצלמה. למזלנו הרב, עדשה 50 מ"מ לא דורשת עבודה אופטית מסובכת ולכן היא לא יקרה.
היא מגיעה במגוון מחירים, אך כולם לא יקרים במיוחד כך שאנחנו יכולים להקל משמעותית על חשבון הבנק שלנו.

ניתן למצוא עדשה 50 מ"מ אצל כל היצרניות כמעט, לרבות קנון, ניקון וסוני. אפשר למצוא אותן גם אצל יצרניות צד ג' כמו סיגמא, טמרון, יונגנואו וכדו' – כך שאתם יכולים לבחור עדשת מצלמה שמתאימה ביותר עבורכם הן מבחינת האיכות והן מבחינת המחיר.

הזולה שבהן היא גרסת ה-F1.8 שאותה תמצאו במחירים שנעים בין 500 ל-1000 שקלים, תלוי בדגם וביצרן. את גרסאות ה-F1.2 (שקיימת רק אצל קנון) וה-F1.4 תמצאו במחירים גבוהים יותר, אבל עדיין לא משהו שישבור לכם את הכיס (ביחס לעדשות מצלמה איכותיות אחרות, כמובן).

זה אומר שכבר עכשיו אתם יכולים שתהיה לכם עדשת מצלמה נוספת בתיק – במינימום כסף ובמקסימום הנאה!

2. היא קטנה מאוד!

הרבה עדשות מצלמה איכותיות -ובמיוחד עדשות זום- מגיעות כעדשות גדולות וכבדות ומעט (לפעמים הרבה) מסורבלות, אבל עדשה 50 מ"מ היא אפילו קטנה לעומת עדשה 18-55 מ"מ – עדשת הקיט שלרוב מגיעה עם מצלמות הכניסה.

היכולת הקומפקטית הזו מושלמת כמעט תמיד, אבל בעיקר במצבים שבהם לא ניתן להרכיב עדשה גדולה, כבדה ומאיימת. צילום רחוב הוא דוגמא מעולה לכך, מכיוון ששם אנחנו נדרשים להיות פחות מאיימים ובנוסף לכך, אנחנו צריכים לנוע במהירות, בשקט ולתפוס את הרגע המכריע בלי הפרעות מיותרות.

עדשה 50 מ"מ מאפשרת את זה בקלות.

 

צילום: תומר אלמקייס.

חשוב לציין שגרסת ה-F1.8 תמיד תהיה קלה יותר מגרסאות ה-F1.4 וה-F1.2 בגלל איכות הבנייה שלהן, אך גם שתי האחרונות יתנו לכם את המענה הנדרש במצבים אלו.

3. עדשה 50 מ"מ היא עדשה חדה מאוד!

אחד מהדברים המשפיעים ביותר על איכות עדשות פריים כמו עדשה 50 מ"מ המדוברת, זו העובדה שהן מכילות הרבה פחות אלמנטים מאשר עדשות זום. 
עם פחות אלמנטים בעדשה, זה אומר שהאור עובר דרך קצרה יותר, קרני האור נשברים פחות וכך אנחנו יכולים לקבל תמונות חדות יותר.

 

צילום: תומר אלמקייס.

אתם יכולים לראות זאת כעובדה באם תעשו מבחן ותבדקו תמונה שצולמה עם עדשה 50 מ"מ לעומת תמונה שצולמה עם עדשה 18-55 מ"מ.
כמובן שאם עשיתם את הבדיקה עם עדשה 50 מ"מ ניקון, אז תסיימו אותה עם עדשה 18-55 ניקון (או כל עדשה אחרת).

אבל רגע.. קחו בחשבון שאם אתם עושים את זה, אתם מחר הולכים לחנות הצילום הקרובה כדי לרכוש לכם את העדשה הזו, אז תכינו את עצמכם 🙂

אחת העדשות החדות ביותר שיש היום בתחום ה-50 מ"מ זו עדשה 50 מ"מ סיגמא מסדרת ART המצטיידת במפתח צמצם F1.4.

זו עדשת מצלמה חדה מאוד ברמה "מוגזמת", אבל זה לא אומר שגם עם הגרסאות ה"פשוטות" יותר במפתחי צמצם F1.8 של קנון או ניקון לא ניתן לקבל תמונות חדות מאוד.

מעבר לחדות האופטית המאופיינת בעדשה 50 מ"מ, קיים גם עניין הצבעים העשיר שמאפיין אותה יחד עם סטייה כרומטית מופחתת מאוד ביחס לשאר העדשות, כך שאתם באמת יכולים ליהנות מחדות מדהימה וצבעים עשירים גם אם בחרתם ללכת על הגרסאות הזולות יותר.

4. מניסיון אישי – זו העדשה הכי שימושית שתכירו!

אין לי מה לומר לכם חוץ מזה שאם תוסיפו לתיק שלכם עדשה 50 מ"מ, זה יהיה צעד משמעותי נוסף וחשוב שתעשו בקריירת הצילום שלכם.

ביום צילום אחד אתם יכולים לצאת רק איתה מהבית ולגלות שאתם יכולים לצלם איתה נוף, אתם יכולים לצלם איתה את הילדים והנכדים שלכם, אתם יכולים לצלם איתה צילומי זריחה או שקיעה, את בעלי החיים שלכם ואפילו לקבל איתה תקריבים לא רעים בכלל.

בשורה התחתונה, כשהיא תהיה בתוך התיק שלכם, לא יהיה לכם קל לנצח אותה עם עדשות מצלמה אחרות.

 

צילום: תומר אלמקייס.

5. עדשה 50 מ"מ מתאימה גם למצלמת קרופ וגם למצלמת פול פריים

היבט נוסף להסתכל על עדשה 50 מ"מ זה שהיא מתאימה גם למצלמת פול פריים וגם למצלמת קרופ, כך שאם אתם מצלמים כרגע במצלמת קרופ ויום אחד תרצו להשתדרג למצלמת פול פריים, אז אתם לא תצטרכו להחליף גם את העדשה.

דבר נוסף שחשוב לדעת זה שיצרני המצלמות ממשיכות להשתמש באותו חיבור של העדשה למצלמה גם כאשר הם מפתחים מצלמות חדשות, כך שאם קניתם עדשה בשנת 2019, הסבירות מאוד גבוהה שתוכלו להשתמש בה על מצלמה חדשה שתקנו בשנת 2022.

נכון להיום, הדבר תקף כמובן לכל יצרני המצלמות.

6. היא גם מעולה לצילום בתנאי תאורה חלשים

עדשה 50 מ"מ (ועדשות פריים בכלל) מעולה לצילום בתנאי תאורה קשים. היא תעזור לכם לצלם תמונות מעולות בתנאי תאורה שעד היום לא ממש יכולתם לעמוד מולם ללא עזרה חיצונית או ISO גבוה במיוחד. כדי שתוכלו להבין את העניין, אז עם עדשה 50 מ"מ אתם תוכלו לצלם גם עם אור חלש מאוד ללא עזרת פלאש – במצבים כמו אור נר, אור חלון חלש, אור של הטלפון, תאורת רחוב או פנסי מכוניות.

 

F2.2, 1/125, 100ISO . צילום: תומר אלמקייס.

אני לא אומר שאתם לא תצטרכו להשתמש ב-ISO בכלל, אבל השימוש בו לא יהרוס את התמונות שלכם מכיוון שהצמצם מכניס הרבה יותר אור בצורה משמעותית וממילא אתם תשתמשו גם בערכי ISO נמוכים יותר.

באופן כללי, אם אתם חובבים סרטי צילום, אז לא אמורה להיות לכם בעיה עם מעט גרעיניות, אבל אם בכל זאת אתם מהמקפידים בעניין, אז תמיד תוכלו להסיר מעט את הרעשים בשלב עיבוד התמונה בלייטרום או בפוטושופ.

כך או כך, זה ממש לא משנה אם אתם אוהבים לצלם בתאורה חלשה או לא, השימוש בעדשה הזו בתאורה חלשה ילמד אתכם הרבה וגם יוסיף לכם לא מעט יצירות לחיים.

אולי זה לא נשמע לכם כל כך משמעותי, אבל אם אתם מצלמים היום עם עדשה 18-55 שכאשר היא נמצאת על אורך מוקד 50 מ"מ, אז הצמצם שלה הוא F5.6 – זה אומר שעם צמצם  F1.8 אתם תקבלו פתיחה של 4 סטופים שלמים. זאת אומרת – פי 4 יותר אור!

רק תחשבו על הדברים שאתם יכולים לצלם איתה בתאורה חלשה..

7. עדשה 50 מ"מ היא עדשה מהירה.

"עדשה מהירה" בהגדרתה היא עדשת מצלמה עם מפתח צמצם פתוח מאוד, למרות שלכאורה המהירות קשורה בכלל לתריס המצלמה ולא לצמצם.

אם כן, עדשות מצלמה מסוג זה נקראות "עדשות מהירות" מכיוון שהן מאפשרות לנו עבודה עם מהירויות תריס גבוהות יותר מכיוון שהצמצם מכניס הרבה אור.

(אגב, גם סרטי צילום המתאפיינים ברגישות ASA גבוהה, קרויים "סרטים מהירים" בגלל אותה סיבה..)

זה אומר שבתנאי תאורה חלשים אתם יכולים לצלם מהיד ולסמוך על התוצאות שלכם הרבה יותר מאשר עדשות קיט. מה גם, שעם עדשה 50 מ"מ אתם יכולים לאפשר לעצמכם להשתמש ב-ISO נמוך יותר. כך תקבלו פחות גרעיניות בתמונות, הצבעים יהיו עשירים יותר והתמונה תהיה חדה יותר.

 

צילום: תומר אלמקייס.

8. 50 מ"מ הוא אורך מוקד מושלם!

אורך מוקד 50 מ"מ הוא זהה לזווית הראייה דרך העיניים שלנו. זאת אומרת שכל מספר שמתחתיו הוא עדשה רחבה וכל מספר שמעליו הוא עדשת טלה.

זאת אומרת שכאשר אנחנו מצלמים עם עדשה 50 מ"מ, אנחנו מקבלים תמונות בזווית ראיה טבעית ללא שינויים כלשהם בפרספקטיבה של התמונה ולכן זו עדשה מעולה לצלמים מתחילים שיראו את הסצנה במצלמה כפי שהם רואים אותה במציאות וכך זה יעזור להם ללמוד טוב יותר את השטח ולצלם תמונות טובות יותר.

אז נכון שהרוב המוחלט של הצלמים המתחילים לא מצלמים עם מצלמות פול פריים ושדה הראיה שהם מקבלים עם עדשה 50 מ"מ הוא שדה ראיה שקרוב יותר לאורך מוקד 75 מ"מ, אבל עדיין האופטיקה היא אותה אופטיקה ועדיין אין שינויים בפרספקטיבה של התמונה.

השינוי היחיד הוא שפשוט תצטרכו להתרחק יותר מהנושאים שלכם כדי למלא יותר את הפריים שלכם.

9. עדשה 50 מ"מ מתאפיינת בבוקה לא רעה בכלל!

אחד הנושאים היותר מדוברים היום בקבוצות הצילום זהו עניין הבוקה שלא ניתן לפסוח עליו כשכותבים פוסט כזה..
למי שזה נשמע לו סינית כרגע, המילה "בוקה" מתייחסת לאזור המטושטש שבתמונה – זה שאינו בפוקוס.

 

צילום: תומר אלמקייס.

אם כן, אז עדשה 50 מ"מ מתאפיינת בבוקה לא רעה בכלל שתשפר את נראות התמונות שלכם ותטשטש אזורים פחות רלוונטיים במידה ותשתמשו בעומק שדה קטן. לכן יש המגדירים אותה גם כ"עדשת פורטרטים".

בכל אופן, אני רואה הרבה צלמים בתחילת הדרך שעובדים קשה על הפוטושופ כדי להשיג את "אפקט הבוקה" לאחר צילום התמונה ותמיד אני שואל: "למה?"
למה בעצם צריך לעשות את זה בפוטושופ כשמדובר במשהו שהוא טבעי כל כך?

10. העדשה הזו תעזור לכם להיות יצירתיים הרבה יותר. בהבטחה!

בינינו, הדבר הכי קל בעולם זה לקנות עדשת "כל-בו", כזו שיש לה זום מטורף, כזו שאפשר לקחת איתנו לכל מקום ולצלם איתה כל דבר שרק נרצה, החל מנוף רחב ידיים ועד נשר שטס לו הרחק מאיתנו בשמיים הכחולים (או האפורים. תלוי ביום.).

יצרני המצלמות תמיד מכינות קיטים לצלמים מתחילים שכוללים מצלמה יחד עם עדשת מצלמה בסיסית. לרוב, עדשות אלו יהיו עדשה 18-55 קנון או 18-55 ניקון (בהתאמה), אך לפעמים יהיו אלו עדשות אחרות כמו עדשה 18-105, עדשה 18-140 וכדו'.

מטרת הקיטים היא להקל על הצלם המתחיל מ"דילמת אורכי המוקד" ולתת לו ליהנות ממגוון אפשרויות צילום.

אבל…

אמנם עדשה 50 מ"מ היא לא עדשת "כל-בו", אבל דווקא בגלל זה היא כלי למידה מעולה.
יש בה אורך מוקד קבוע, ללא טבעת זום או אפשרות כזו, מה שמאפשר לנו להתקרב ולהתרחק פיזית אל נושאי הצילום שלנו. כך אנחנו מזיזים את הגוף שלנו ומתאמצים יותר כדי לקבל תמונה טובה ובאופן טבעי אנחנו גם משקיעים יותר ומחפשים יותר את התמונות שאנחנו אוהבים.

 

צילום: תומר אלמקייס.

מה גם שהדבר החשוב ביותר הוא שכאשר אנחנו מתקרבים ומתרחקים פיזית, הפרספקטיבה ועומק השדה משתנים..

בדרך הזו יותר קל לנו ללמוד את עצמנו כצלמים ולהבין מה אנחנו באמת אוהבים לצלם ואיך. מה גם שזו עדשת מצלמה שימושית מאוד, כאמור, אז אתם יכולים לצלם איתה כמעט כל דבר מבלי הצורך להחליף עדשות כל הזמן.

במילים אחרות, עדשה 50 מ"מ תגרום לכם לצלם את התמונות שלכם עם הרבה יותר מחשבה מאי פעם. היא תעזור לכם לגדול כצלמים כי אתם כל הזמן תצטרכו לחשוב על התמונות שלכם, על הסיפור בתמונה, תצטרכו לחשוב על העומק בתמונה ועל עוד הרבה הרבה דברים טובים שעדשת זום "גונבת" מכם ככה בשקט, מבלי שתרגישו.

סיכום

אני שמח שכתבתי את הפוסט הזה.
מכתיבת כל היתרונות של העדשה הזו, פתאום אני מרגיש געגוע אליה.. למרות שהיא נמצאת כאן לידי.

לדעתי, אפשר לסכם את הפוסט הזה במספר שורות:

אם אתם יוצאים לצילומים ולא יודעים איזו עדשת מצלמה לקחת אתכם,
אם אתם מתחילים צילומים ומתלבטים באיזו עדשה להתחיל,
אם חדות בתמונות זה משהו שחשוב לכם מאוד,
אז אין ספק שאתם צריכים עדשה 50 מ"מ בתיק הצילום שלכם!

חברים,
שמחתי לכתוב לכם גם הפעם ולחשוף אתכם לעוד כלי שיאפשר לכם להרחיב קצת את האופקים.
אם אהבתם את הפוסט, אשמח שתקדישו דקה כדי להגיב את דעתכם ולשתף את הפוסט למעגל החברים שלכם ואולי תעזרו לעוד אנשים לבחור עדשה למצלמה.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

כך תצלמו את התמונות הבלתי נשכחות

 

צילום: תומר אלמקייס.

דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".

 

צילום: תומר אלמקייס.

כמה מילים לסיום

אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.

ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים.
כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.

כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!

אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.

אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.

אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.

אז להתראות, יקיריי.
נתראה שוב בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

 

צילום: תומר אלמקייס.

דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור!
תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".

 

צילום: תומר אלמקייס.

כמה מילים לסיום

אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.

ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים.
כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.

כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!

אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.

אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.

אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.

אז להתראות, יקיריי.
נתראה שוב בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?

יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין.
ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.

אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור!
תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".

 

צילום: תומר אלמקייס.

כמה מילים לסיום

אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.

ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים.
כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.

כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!

אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.

אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.

אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.

אז להתראות, יקיריי.
נתראה שוב בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

 

צילום: תומר אלמקייס.

צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.

הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי.
לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.

 

צילום: תומר אלמקייס.

ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!

צילום נופים בלתי נשכחים

תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?

יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין.
ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.

אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור!
תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".

 

צילום: תומר אלמקייס.

כמה מילים לסיום

אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.

ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים.
כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.

כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!

אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.

אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.

אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.

אז להתראות, יקיריי.
נתראה שוב בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

 

צילום: תומר אלמקייס.

 

צילום: תומר אלמקייס.

צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.

הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי.
לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.

 

צילום: תומר אלמקייס.

ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!

צילום נופים בלתי נשכחים

תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?

יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין.
ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.

אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור!
תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".

 

צילום: תומר אלמקייס.

כמה מילים לסיום

אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.

ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים.
כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.

כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!

אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.

אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.

אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.

אז להתראות, יקיריי.
נתראה שוב בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

מסיבה פשוטה, קל ליצור תמונות מאקרו בלתי נשכחות, בהן הצופה מסתכל על נקודת מבט שהוא לא רגיל לראות ביומיום שלו. הרי באיזו תדירות אנחנו באמת מתקרבים לפרח ובודקים את עלי הכותרת שלו או את האבקנים? כנראה שאם זה לא העיסוק שלכם, אז אתם לא מרבים לעשות את זה במהלך היום שלכם.

בתמונות הבאות אתם רואים פרח, אבל רק חלק ממנו, ובצורה כזו שמפשטת אותו מאיך שאנחנו רואים אותו בדרך כלל. לכן, תמונות כאלה קל לנו לזכור הרבה יותר.

 

צילום: תומר אלמקייס.

 

צילום: תומר אלמקייס.

צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.

הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי.
לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.

 

צילום: תומר אלמקייס.

ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!

צילום נופים בלתי נשכחים

תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?

יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין.
ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.

אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור!
תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".

 

צילום: תומר אלמקייס.

כמה מילים לסיום

אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.

ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים.
כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.

כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!

אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.

אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.

אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.

אז להתראות, יקיריי.
נתראה שוב בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

 

צילום: תומר אלמקייס.

בפעם הבאה שאתם מצלמים בעלי חיים, אל תחפשו אחר התמונות הפשוטות שרק מציגות בעל חיים יפה, אלא חפשו את הסיפור שמאחורי בעל החיים, הסיטואציה שבה הוא נמצא וההקשר שלו כלפיה וכלפי הסביבה שלו. ככה תוכלו לדבר יותר בפן הרגשי, לספר סיפור ולהעלות שאלות לצופה בתמונות. אלו יגרמו לו לזכור אותה היטב.

 

צילום: תומר אלמקייס.

צילום תמונות מאקרו

מסיבה פשוטה, קל ליצור תמונות מאקרו בלתי נשכחות, בהן הצופה מסתכל על נקודת מבט שהוא לא רגיל לראות ביומיום שלו. הרי באיזו תדירות אנחנו באמת מתקרבים לפרח ובודקים את עלי הכותרת שלו או את האבקנים? כנראה שאם זה לא העיסוק שלכם, אז אתם לא מרבים לעשות את זה במהלך היום שלכם.

בתמונות הבאות אתם רואים פרח, אבל רק חלק ממנו, ובצורה כזו שמפשטת אותו מאיך שאנחנו רואים אותו בדרך כלל. לכן, תמונות כאלה קל לנו לזכור הרבה יותר.

 

צילום: תומר אלמקייס.

 

צילום: תומר אלמקייס.

צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.

הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי.
לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.

 

צילום: תומר אלמקייס.

ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!

צילום נופים בלתי נשכחים

תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?

יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין.
ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.

אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור!
תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".

 

צילום: תומר אלמקייס.

כמה מילים לסיום

אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.

ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים.
כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.

כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!

אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.

אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.

אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.

אז להתראות, יקיריי.
נתראה שוב בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

תמיד כיף לראות צילומים של בעלי חיים בסביבתם הטבעית, אבל לא תמיד תהיה זו תמונה בלתי נשכחת. לעומת זאת, יד של קוף שמחזיקה בגדר זה משהו שלא רואים כל יום. מעבר לכך שלא רואים כל יום, אפשר להעלות כל מיני השערות על התמונה הזו, כי התמונה בעיקרה מדגישה רגש של כאב.

 

צילום: תומר אלמקייס.

בפעם הבאה שאתם מצלמים בעלי חיים, אל תחפשו אחר התמונות הפשוטות שרק מציגות בעל חיים יפה, אלא חפשו את הסיפור שמאחורי בעל החיים, הסיטואציה שבה הוא נמצא וההקשר שלו כלפיה וכלפי הסביבה שלו. ככה תוכלו לדבר יותר בפן הרגשי, לספר סיפור ולהעלות שאלות לצופה בתמונות. אלו יגרמו לו לזכור אותה היטב.

 

צילום: תומר אלמקייס.

צילום תמונות מאקרו

מסיבה פשוטה, קל ליצור תמונות מאקרו בלתי נשכחות, בהן הצופה מסתכל על נקודת מבט שהוא לא רגיל לראות ביומיום שלו. הרי באיזו תדירות אנחנו באמת מתקרבים לפרח ובודקים את עלי הכותרת שלו או את האבקנים? כנראה שאם זה לא העיסוק שלכם, אז אתם לא מרבים לעשות את זה במהלך היום שלכם.

בתמונות הבאות אתם רואים פרח, אבל רק חלק ממנו, ובצורה כזו שמפשטת אותו מאיך שאנחנו רואים אותו בדרך כלל. לכן, תמונות כאלה קל לנו לזכור הרבה יותר.

 

צילום: תומר אלמקייס.

 

צילום: תומר אלמקייס.

צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.

הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי.
לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.

 

צילום: תומר אלמקייס.

ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!

צילום נופים בלתי נשכחים

תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?

יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין.
ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.

אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור!
תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".

 

צילום: תומר אלמקייס.

כמה מילים לסיום

אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.

ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים.
כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.

כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!

אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.

אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.

אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.

אז להתראות, יקיריי.
נתראה שוב בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

 

צילום: אביב קורט.

הכללת אדם ליד מבנה גדול יכולה להעניק לצופה תחושה של קנה מידה לגבי אותו בניין, מה גם שאדם או קבוצת אנשים יכולים לעזור בהקשר של הבניין לבני האדם. אנשי עסקים העושים את דרכם אל תוך בניין משרדים יכניסו לתמונה תחושה שונה מזו שמשתקפת לתיירים כלפי אותו בניין.

אתם יכולים גם להפוך את התמונות לבלתי נשכחות על ידי בחירת זוויות ייחודיות / מוזרות. בעת בחירת נקודת המבט שלכם, תשאלו את עצמכם כמה תמונות של הבניין הזה אתם ראיתם (או שתיכנסו רגע לגוגל ותחפשו) ומאיזה זוויות הן צולמו. זה יעזור לכם לחפש זווית צילום ייחודית שאולי אף אחד אחר לא חשב עליה עדיין.

תהיו ייחודיים ויזכרו את התמונות שלכם 🙂

 

צילום: תומר אלמקייס.

צילום טבע

תמיד כיף לראות צילומים של בעלי חיים בסביבתם הטבעית, אבל לא תמיד תהיה זו תמונה בלתי נשכחת. לעומת זאת, יד של קוף שמחזיקה בגדר זה משהו שלא רואים כל יום. מעבר לכך שלא רואים כל יום, אפשר להעלות כל מיני השערות על התמונה הזו, כי התמונה בעיקרה מדגישה רגש של כאב.

 

צילום: תומר אלמקייס.

בפעם הבאה שאתם מצלמים בעלי חיים, אל תחפשו אחר התמונות הפשוטות שרק מציגות בעל חיים יפה, אלא חפשו את הסיפור שמאחורי בעל החיים, הסיטואציה שבה הוא נמצא וההקשר שלו כלפיה וכלפי הסביבה שלו. ככה תוכלו לדבר יותר בפן הרגשי, לספר סיפור ולהעלות שאלות לצופה בתמונות. אלו יגרמו לו לזכור אותה היטב.

 

צילום: תומר אלמקייס.

צילום תמונות מאקרו

מסיבה פשוטה, קל ליצור תמונות מאקרו בלתי נשכחות, בהן הצופה מסתכל על נקודת מבט שהוא לא רגיל לראות ביומיום שלו. הרי באיזו תדירות אנחנו באמת מתקרבים לפרח ובודקים את עלי הכותרת שלו או את האבקנים? כנראה שאם זה לא העיסוק שלכם, אז אתם לא מרבים לעשות את זה במהלך היום שלכם.

בתמונות הבאות אתם רואים פרח, אבל רק חלק ממנו, ובצורה כזו שמפשטת אותו מאיך שאנחנו רואים אותו בדרך כלל. לכן, תמונות כאלה קל לנו לזכור הרבה יותר.

 

צילום: תומר אלמקייס.

 

צילום: תומר אלמקייס.

צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.

הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי.
לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.

 

צילום: תומר אלמקייס.

ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!

צילום נופים בלתי נשכחים

תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?

יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין.
ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.

אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור!
תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".

 

צילום: תומר אלמקייס.

כמה מילים לסיום

אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.

ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים.
כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.

כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!

אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.

אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.

אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.

אז להתראות, יקיריי.
נתראה שוב בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

 

צילום: תומר אלמקייס.

במקרה של בניינים זה עובד קצת אחרת. הם יהיו זהים ביום חמישי בדיוק כמו שהם היו ביום ראשון. אז איך בכל זאת ניתן ללכוד תמונת ארכיטקטורה יפה באופן בלתי נשכח?
ובכן, טריק אחד הוא (איך לא?) להוסיף אנשים לתמונה. אז כן, זה אולי משנה קצת את הגישה שלכם כי יש סיכוי גבוה שעד היום צילמתם את מגדל אייפל וחיכיתם ימים כדי שהמקום יהיה ריק מתיירים שלא רצויים במסגרת התמונה, אז למה לשנות את זה עכשיו?

התשובה הפשוטה היא כי אנשים יכולים לעזור להוסיף רבדים נוספים לתמונה. הן מבחינה טכנית -כמו פרספקטיבה למשל- והן מבחינה רגשית – כשהם יוסיפו לסיפור של התמונה ויחזקו אותו.

 

צילום: אביב קורט.

הכללת אדם ליד מבנה גדול יכולה להעניק לצופה תחושה של קנה מידה לגבי אותו בניין, מה גם שאדם או קבוצת אנשים יכולים לעזור בהקשר של הבניין לבני האדם. אנשי עסקים העושים את דרכם אל תוך בניין משרדים יכניסו לתמונה תחושה שונה מזו שמשתקפת לתיירים כלפי אותו בניין.

אתם יכולים גם להפוך את התמונות לבלתי נשכחות על ידי בחירת זוויות ייחודיות / מוזרות. בעת בחירת נקודת המבט שלכם, תשאלו את עצמכם כמה תמונות של הבניין הזה אתם ראיתם (או שתיכנסו רגע לגוגל ותחפשו) ומאיזה זוויות הן צולמו. זה יעזור לכם לחפש זווית צילום ייחודית שאולי אף אחד אחר לא חשב עליה עדיין.

תהיו ייחודיים ויזכרו את התמונות שלכם 🙂

 

צילום: תומר אלמקייס.

צילום טבע

תמיד כיף לראות צילומים של בעלי חיים בסביבתם הטבעית, אבל לא תמיד תהיה זו תמונה בלתי נשכחת. לעומת זאת, יד של קוף שמחזיקה בגדר זה משהו שלא רואים כל יום. מעבר לכך שלא רואים כל יום, אפשר להעלות כל מיני השערות על התמונה הזו, כי התמונה בעיקרה מדגישה רגש של כאב.

 

צילום: תומר אלמקייס.

בפעם הבאה שאתם מצלמים בעלי חיים, אל תחפשו אחר התמונות הפשוטות שרק מציגות בעל חיים יפה, אלא חפשו את הסיפור שמאחורי בעל החיים, הסיטואציה שבה הוא נמצא וההקשר שלו כלפיה וכלפי הסביבה שלו. ככה תוכלו לדבר יותר בפן הרגשי, לספר סיפור ולהעלות שאלות לצופה בתמונות. אלו יגרמו לו לזכור אותה היטב.

 

צילום: תומר אלמקייס.

צילום תמונות מאקרו

מסיבה פשוטה, קל ליצור תמונות מאקרו בלתי נשכחות, בהן הצופה מסתכל על נקודת מבט שהוא לא רגיל לראות ביומיום שלו. הרי באיזו תדירות אנחנו באמת מתקרבים לפרח ובודקים את עלי הכותרת שלו או את האבקנים? כנראה שאם זה לא העיסוק שלכם, אז אתם לא מרבים לעשות את זה במהלך היום שלכם.

בתמונות הבאות אתם רואים פרח, אבל רק חלק ממנו, ובצורה כזו שמפשטת אותו מאיך שאנחנו רואים אותו בדרך כלל. לכן, תמונות כאלה קל לנו לזכור הרבה יותר.

 

צילום: תומר אלמקייס.

 

צילום: תומר אלמקייס.

צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.

הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי.
לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.

 

צילום: תומר אלמקייס.

ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!

צילום נופים בלתי נשכחים

תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?

יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין.
ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.

אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור!
תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".

 

צילום: תומר אלמקייס.

כמה מילים לסיום

אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.

ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים.
כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.

כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!

אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.

אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.

אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.

אז להתראות, יקיריי.
נתראה שוב בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

אני רוצה שתעצרו לרגע ותחשבו על כל התמונות שראיתם בחיים שלכם.

אני יודע שאין סיכוי שתזכרו את כל התמונות, ואני גם יודע שאין סיכוי שתזכרו את רובם. אבל בטח יש מספר תמונות שאתם זוכרים היטב, כאלה שחקוקות לכן בראש ונותנות לכם השראה יומיומית.

מה דעתם על התמונה "מותו של חייל לויאליסט" שצילם רוברט קאפה?
מה דעתכם על התמונה של "הנערה האפגנית" שצילם הצלם סטיב מק'קורי?
או על התמונה "אם נודדת" שצילמה הצלמת דורות'יאה לאנג?

עכשיו אתם בוודאי יכולים להניח את ידכם על מספר לא מבוקר של תמונות שנתפסו בעיניכם כבלתי נשכחות, אבל נשאלת השאלה – מה הופך את התמונות האלה לבלתי נשכחות? כאלה שבכל דור ודור אנחנו זוכים לראות אותן תלויות על קירות, נמכרות בחוצות העיר או סתם מופיעות לנו בזיכרון כהשראה.

למעשה, לא כל התמונות הן בלתי נשכחות. רוב התמונות המצולמות בעולם הן כאלה שיישכחו במהרה, במיוחד כאשר מדובר בימינו אלה שבהם אנחנו מוצפים בהמון תמונות בכל רחבי הרשת.

אני רוצה שתעצרו רגע ותעשו לעצמכם תרגיל. שוטטו להנאתכם באחד מאתרי הצילום האהובים עליכם, או אפילו באינסטגרם או פינטרנסט. לאחר רבע שעה, בחנו את עצמכם על התמונות שראיתם.
כמה תמונות, לדעתכם, אתם חושבים שתוכלו לתאר אך ורק מהזיכרון שלכם?
תמונה אחת?
שתי תמונות?
יש מצב שלא יותר מזה.

כצלמים, אנחנו תמיד רוצים שהתמונות שלנו תהיינה בלתי נשכחות. זוהי כנראה הסיבה העיקרית לכך שאנחנו מצלמים אותן מלכתחילה. סיבות אחרות יכולות להיות כי אתם רוצים לשמר את הזיכרונות שלכם או כי אתם רוצים ליצור אמנות שמישהו אחר יזכור.

בסופו של יום – יצירת אמנות שתישאר במוחו של הצופה זמן רב לאחר שהוא צפה בה, היא אולי האתגר החשוב ביותר לאמן.

בואו נראה איך זה עובד..

מה הופך צילום לבלתי נשכח?

לפני מספר שנים התפרסם מחקר שהתייחס לשאלה הזו. החוקרים אספו 10,000 תמונות נבחרות מז'אנרים שונים, החל מצילומי טבע וצילומי אדריכלות ועד צילומים של אנשים.
במחקר הוצגו כל התמונות האלה כאשר חלקן חוזר על עצמן והמשתתפים התבקשו להקיש על מקש במקלדת המחשב כאשר הם מזהים תמונה שכבר ראו.

דירוג הזיכרונות של כל תמונה נקבע לפי כמות המשתתפים שזכרו אותה.
בנוסף, החוקרים יצרו אלגוריתם שיודע ליצור מודל חישובי שמנתח את התמונות יחד עם יכולת הזכירה שלהם על פי דירוגם של בני אדם. על כל תמונה, המודל החישובי ניתח נתונים שונים כמו קומפוזיציה, צבע וצורות, וקשר אותם עם הזיכרונות של התמונה – מה שדרך אגב, גרם לחוקרים לפתח אלגוריתם שיכול לחזות זיכרון של תמונות ללא צורך בבני אדם והם סבורים כי בבוא היום יושתל אלגוריתם כזה במצלמות ואז המח שלנו יפסיק לחשוב.. אבל לא בא לי לדבר על זה..

לענייננו, המסקנה שהוסקה מהמחקר הייתה כי תמונות שמכילות אנשים היו התמונות הנזכרות ביותר, אחריהן היו תמונות פנים של מבנים ולאחר מכן התמונות שנזכרו אלו תמונות מאקרו של חפצים סטטיים.
אם אתם צלמי נוף, אז יש לי חדשות רעות מכיוון שצילומי נוף מדורגים במקום האחרון במונחים של זיכרון.

זה ממש לא אומר שאתם צריכים להתמקד תמיד על צילום אנשים אם אתם רוצים ליצור תמונות בלתי נשכחות, אבל ייתכן שאתם תצטרכו לעבוד קצת יותר קשה אם אתם מצלמים נופים ריקים או סצנות אחרות נטולות בני אדם.
זכרו גם כי מדובר במחקר אקדמי יבש שלא בהכרח הכליל תמונות שעמדו בסטנדרטים איכותיים גבוהים ולכן התוצאות יכולות רק לשמש לנו כרמז (או אפילו קצת יותר מכך) על תשובה לשאלה גדולה יותר..

איך אתם יכולים לגרום לתמונות שלכם להיחרט בזיכרון?

ישנם מספר גורמים שיכולים כמעט להבטיח שהתמונות שלכם תיחרטנה במוחם של הצופים, ודבר אחד משותף לכולם: הרגש שקיים בתמונות!
ואולי זו הסיבה לכך שכל כך קשה ליצור תמונת נוף בלתי נשכחת.. אמנם צילומי נופים יכולים בהחלט לעורר רגשות אצל הצופה, אך ברוב המקרים רגש חזק יופיע בתמונה שבה נוכחת דמותו של אדם.

בואו נבחן רגע את התמונות שהזכרתי למעלה..

"מותו של חייל לויאליסט" הוא תצלום מאוד מפורסם שצילם הצלם רוברט קאפה. התמונה צולמה בתאריך 5.9.1936 ובה מתועד רגע מותו של חייל בשם פדריקו בורל גרסיה בזמן מלחמת האזרחים בספרד.

רוברט קאפה תפס את רגע פגיעת הכדור בחייל כשהוא נופל אחורה מעוצמת הפגיעה והרובה שבידו נשמט. מספר שעות קודם לכן, רוברט קאפה צילם את החייל כשהוא בחברת חבריו ליחידה.

התמונה פורסמה בכל רחבי העולם, זכתה להדים רבים, יצרה מחלוקות בקרב אנשים שטענו כי התמונה מזויפת ואף הפכה להיות אחת מהתמונות המפורסמות והחשובות ביותר מהמלחמה, ועד היום היא משמשת כתמונה המסמלת את מלחמת האזרחים בספרד.

תפיסת הרגע המכריע 

הייחודי לתמונה זו בלב ליבו של הקרב יחד עוצמת הרגש שתמונה זו מעבירה לנו – הם אלו שגרמו לתמונה הזו להיות עוצמתית כל כך ובלתי נשכחת.

 

"הנערה האפגנית" שצילם הצלם סטיב מק'קורי גם היא תמונה שכבר מעל 30 שנה חרוטה בזיכרון שלנו ולא מעט צלמים מרחבי העולם לוקחים ממנה השראה עד עצם היום הזה.

תמונה זו הופיעה לראשונה על השער של מגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק" בחודש יוני שנת 1985 ומאז היא לא יצאה מהתודעה שלנו. את הרגש היוצא מהתמונה אפשר לקרוא בפניה של הנערה המלאת פחד, כעס, חוסר ודאות ואומץ, וכולם בעת ובעונה אחת. כמו כן, קשה מאוד להתעלם מצבע עיניה של הנערה המושך את הצופה פנימה אל תוך מחשבותיה ורגשותיה.
קשה להתעלם גם מבגדיה המרופטים המרמזים על עוני וכמובן משילוב הצבעים המנצח של ירוק עם אדום.

התוצאה: תמונה דרמטית שמרתקת את הצופה ושואבת אותו פנימה אל תוך חייה של המצולמת.

 

"הנערה האפגנית". צילום: סטיב מק'קורי.

"אם נודדת" 

זו תמונה שצולמה על ידי הצלמת דורות'יאה לאנג בשנת 1936 במהלך השפל הגדול בארצות הברית והפכה לתמונת הסמל של אותה תקופה קשה.
בתמונה רואים אשה בת 32 העונה לשם פלורנס אוונס תומפסון אוחזת תינוק בידה בעוד 2 ילדיה האחרים נשענים על כתפיה מכל צד כאשר פניהם אינם גלויים למצלמה.

במרץ 1936, האשה המצולמת בתמונה סיימה קטיף סלק בעמק אימפריאל שבקליפורניה עם משפחתה ונסעה אתם צפונה לחפש עבודה חדשה. במהלך הנסיעה התקלקל רכבם והם נאלצו לעצור במחנה עוני שהיה אחד מרבים שהוקמו לצד הדרך בעקבות המצב הכלכלי הקשה. בזמן ששניים מבניה נסעו לתקן חלקים מהרכב בעיירה סמוכה, היא הקימה מאהל זמני יחד עם שאר בניה. בזמן ההמתנה התקרבה אליה הצלמת דורות'יאה לאנג וצילמה 6 תמונות בפרק זמן של 10 דקות.

התמונה המפורסמת ביותר היא התמונה האחרונה שצולמה כאשר לאחר כל תמונה היא התקרבה אליה עוד קצת.
תמונה זו מציגה לנו כאב, דאגה ותקווה, והיא הפכה להיות סמל לתקופת השפל הגדול של ארה"ב וייצגה עידן שלם. תמונה זו התפרסמה מהר מאוד בכל רחבי העולם והצילה רבים ממוות ומעוני. בהמשך, תמונה זו ביססה את מעמדה של דורות'יאה לאנג כצלמת מוערכת.

הרגשות המעורבים שתמונה זו מעבירה לנו – כאב, יחד עם דאגה ותקווה – הם אלו שמנציחים את התמונה הזו בזיכרון שלנו.

 

"אם נודדת". צילום: דורות'יאה לאנג'.

אז עכשיו בואו נדבר רגע על איך אתם יכולים ליישם את תחושת הדרמה והרגש בתמונות שלכם.

צילום אנשים

בני אדם מלאים בדרמה ורגשות, כך שזה לא ממש קשה לבטא רגש בתמונות של אנשים. תחשבו רגע על כל התמונות שצילמתם במהלך טיול משפחתי או סיטואציה משפחתית אחרת.. איזו תמונה (או תמונות) אתם אוהבים יותר? רוב הסיכויים שתמונה שבה הילדה שלכם עומדת ליד שלט בכניסה לפארק לא תרגש אתכם כמו תמונה שבה הילדה שלכם מתפעמת מיופיו של נוף יפה, זיקוקים או רגע שבו היא אוכלת ביסקוויט ומוטרדת מהעובדה שאתם מצלמים אותה כעת..

 

צילום: תומר אלמקייס.

זה ממש לא קשה להקפיא רגש בתמונות של אנשים אם אתם זוכרים שני כללים חשובים:

1. תמונות מבוימות המבוססות "פוזה" לא יעזרו לכם ליצור תמונות בלתי נשכחות.
2. ספונטניות היא מילת המפתח.

כאשר אתם מצלמים אדם, אתם רוצים שהתמונה הזו תיתן לצופים הצצה לתוך האישיות  של אותו אדם.
מה יותר יעניין לדעתכם? תמונה שבה המצולם שלכם עומד בהעמדה מבוימת או כזו שתציג אותו מתעסק במשהו / חושב על משהו?

על פי רוב, תמונות של אנשים שמתעסקים במשהו ייזכרו הרבה יותר מתמונות של אנשים שלא מתעסקים בדבר. אנשים שעוסקים בפעילות כלשהי יבטאו הרבה יותר רגש מאשר אלו שעומדים סתם כך..

כמובן שגם תמונות מבוימות יכולות להעביר רגש, אך הן דורשות עבודה "קשה" יותר ועבודה משותפת בין הצלם למצולם.

 

צילום: תומר אלמקייס.

צילום אדריכלות / צילום עיצוב פנים

בצילום אדריכלות / צילום עיצוב פנים קצת יותר מסובך ליצור רגש, במיוחד כשמדובר במבנים מפורסמים שנוטים להיות מצולמים מאוד. תמונות של אנשים עשויות להיות ייחודיות לעתים קרובות יותר מתמונות של מבנים וזאת בשל הסיבה הפשוטה שאנשים תמיד יוצרים מצבים מעניינים ואינטראקציה בדרכים מעניינות. מה גם שלאנשים יש שפת גוף והבעות פנים, כך שבאופן טבעי קל יותר להביע רגש באמצעות הצילום.

 

צילום: תומר אלמקייס.

במקרה של בניינים זה עובד קצת אחרת. הם יהיו זהים ביום חמישי בדיוק כמו שהם היו ביום ראשון. אז איך בכל זאת ניתן ללכוד תמונת ארכיטקטורה יפה באופן בלתי נשכח?
ובכן, טריק אחד הוא (איך לא?) להוסיף אנשים לתמונה. אז כן, זה אולי משנה קצת את הגישה שלכם כי יש סיכוי גבוה שעד היום צילמתם את מגדל אייפל וחיכיתם ימים כדי שהמקום יהיה ריק מתיירים שלא רצויים במסגרת התמונה, אז למה לשנות את זה עכשיו?

התשובה הפשוטה היא כי אנשים יכולים לעזור להוסיף רבדים נוספים לתמונה. הן מבחינה טכנית -כמו פרספקטיבה למשל- והן מבחינה רגשית – כשהם יוסיפו לסיפור של התמונה ויחזקו אותו.

 

צילום: אביב קורט.

הכללת אדם ליד מבנה גדול יכולה להעניק לצופה תחושה של קנה מידה לגבי אותו בניין, מה גם שאדם או קבוצת אנשים יכולים לעזור בהקשר של הבניין לבני האדם. אנשי עסקים העושים את דרכם אל תוך בניין משרדים יכניסו לתמונה תחושה שונה מזו שמשתקפת לתיירים כלפי אותו בניין.

אתם יכולים גם להפוך את התמונות לבלתי נשכחות על ידי בחירת זוויות ייחודיות / מוזרות. בעת בחירת נקודת המבט שלכם, תשאלו את עצמכם כמה תמונות של הבניין הזה אתם ראיתם (או שתיכנסו רגע לגוגל ותחפשו) ומאיזה זוויות הן צולמו. זה יעזור לכם לחפש זווית צילום ייחודית שאולי אף אחד אחר לא חשב עליה עדיין.

תהיו ייחודיים ויזכרו את התמונות שלכם 🙂

 

צילום: תומר אלמקייס.

צילום טבע

תמיד כיף לראות צילומים של בעלי חיים בסביבתם הטבעית, אבל לא תמיד תהיה זו תמונה בלתי נשכחת. לעומת זאת, יד של קוף שמחזיקה בגדר זה משהו שלא רואים כל יום. מעבר לכך שלא רואים כל יום, אפשר להעלות כל מיני השערות על התמונה הזו, כי התמונה בעיקרה מדגישה רגש של כאב.

 

צילום: תומר אלמקייס.

בפעם הבאה שאתם מצלמים בעלי חיים, אל תחפשו אחר התמונות הפשוטות שרק מציגות בעל חיים יפה, אלא חפשו את הסיפור שמאחורי בעל החיים, הסיטואציה שבה הוא נמצא וההקשר שלו כלפיה וכלפי הסביבה שלו. ככה תוכלו לדבר יותר בפן הרגשי, לספר סיפור ולהעלות שאלות לצופה בתמונות. אלו יגרמו לו לזכור אותה היטב.

 

צילום: תומר אלמקייס.

צילום תמונות מאקרו

מסיבה פשוטה, קל ליצור תמונות מאקרו בלתי נשכחות, בהן הצופה מסתכל על נקודת מבט שהוא לא רגיל לראות ביומיום שלו. הרי באיזו תדירות אנחנו באמת מתקרבים לפרח ובודקים את עלי הכותרת שלו או את האבקנים? כנראה שאם זה לא העיסוק שלכם, אז אתם לא מרבים לעשות את זה במהלך היום שלכם.

בתמונות הבאות אתם רואים פרח, אבל רק חלק ממנו, ובצורה כזו שמפשטת אותו מאיך שאנחנו רואים אותו בדרך כלל. לכן, תמונות כאלה קל לנו לזכור הרבה יותר.

 

צילום: תומר אלמקייס.

 

צילום: תומר אלמקייס.

צילום מאקרו מביא חלקים של העולם למיקוד שרוב בני האדם לא מודעים אליו ברמה ה-תת הכרתית ובעוד אתם לא באמת יכולים ללכוד את הרגשות של הפרח (מכיוון שאין לו רגשות), אתם בהחלט יכולים ליצור דרמה על ידי הדרך שבה אתם בוחרים לתאר את הפרח. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות כדי ליצור דרמה בתמונות מאקרו הוא גם הדבר הקל ביותר, במיוחד כשמדובר בפרחים. פשוט להדגיש צבעים וצורות ולהסתכל עליו באופן מופשט יותר. צבע וצורות יכולים לבטא רגש ונקודת מבט מופשטת תציג את הייחודיות שלכם.

הדבר השני הוא כמובן לשים לב לאור ולצללים. אור שטוח (כזה שמגיע מאותו כיוון של הצילום) הוא אור דו ממדי והוא "יעזור" לכם ליצור תמונה שטוחה. ותמונות שטוחות נראות פחות אמיתיות מאלו בעלות העומק החזותי.
לעומתו, אור רך ומפוזר שנופל על הנושא שלכם מהצד (או מכל כיוון אחר שהוא לא כיוון הצילום), ייצור לכם הצללות נעימות למראה שיבליטו את הנושא שלכם ואת החלקים החשובים בו וידגישו את העומק החזותי שבתמונה.

 

צילום: תומר אלמקייס.

ולא.. זה לא קשור רק לצילום מאקרו. אור וצל זה תמיד!

צילום נופים בלתי נשכחים

תמיד אני אומר לסטודנטים שלי שזו לא חוכמה לצלם נוף יפה.. זה די כמו לצלם ציור יפה ולשים את החתימה שלכם על התמונה. קצת מוזר, לא?

יחד עם זאת, בהחלט ניתן לצלם תמונת נוף בלתי נשכחת. המחקר שקראנו בתחילת הפוסט אמנם הזכיר את ז'אנר צילומי הנופים כז'אנר האחרון שנשמר לנו בתודעה, אבל בל נשכח שהסיבה לכך נובעת בגלל בעיה עתיקת יומין עם המדיום הזה. כשאנחנו מצלמים, אנחנו מנסים ללכוד חתיכה קטנה מעולם תלת ממדי וליצור ממנו דימוי דו ממדי שטוח לחלוטין.
ונופים – הם יפים במידה רבה בגלל התכונות התלת ממדיות שלהם.

אז אם לנוף אין שום דבר שיספק לנו פרספקטיבה, אז גם הנוף היפה ביותר בעולם ייראה לנו כמשעמם וחסר עומק בתמונות. אם כן, הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לספק את העומק הזה, שזה אומר – הכללת אובייקטים בחזית הפריים. אלו יכולים להיות סלעים, אנשים, עץ, גדר, או כל דבר אחר שיגרום לצופה להיות מודע לעומק הסצנה.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דבר שני, צילום נוף מצריך דרמה שבהרבה תמונות נוף היא לא קיימת גם אם הם מצולמים בסביבה מדהימה. כמובן שהאחראי הכי טוב לכך הוא האור!
תמונות שצולמו בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעת הזהב, יניבו את התוצאות הטובות ביותר מבחינת תאורה. בשעות אלו אתם תקבלו רכות, צללים ארוכים ונעימים למראה שיחמיאו לנוף שלכם ויוסיפו לו את העומק הנדרש. לעומת זאת, אם תצלמו בשעות אחרות ביום, אתם תקבלו לרוב תמונה שטוחה, חסרת עניין וחסרת פרטים.

 

צילום: תומר אלמקייס.

דרך נוספת להוסיף דרמה לנוף היא להחשיך את השמיים, אשר ניתן לעשות עם פילטר מקטב או אפילו בשלב עיבוד התמונה. תמונה עם שמיים דרמטיים (עננים יוסיפו היטב לדרמה) תמיד תיזכר יותר מתמונה עם שמיים "רגילים".

 

צילום: תומר אלמקייס.

כמה מילים לסיום

אני אתן לכם טיפ שאני תמיד נותן לסטודנטים שלי: תמיד תחפשו את נקודת המבט שאינה זהה לנקודת המבט של הראיה הטבעית שלכם, זו שאתם לא רגילים לראות ביומיום שלכם. זהו הבסיס העיקרי ליצירת תמונות בלתי נשכחות.

ביומיום שלנו אנחנו רגילים להתבונן על העולם מגובה מסוים ולכן תמונות שצולמו מאותה זווית תמיד ישעממו אותנו. אז לא משנה מה המחקרים אומרים – אם אתם רוצים לצלם תמונות שייכנסו לתודעה של הצופה, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים אלא יותר בכיוון של איך אתם מצלמים.
כל מה שנדרש מכם זה לחפש את האור הייחודי, הזווית הייחודית, העומק שבתמונה (פרספקטיבה), נקודת מבט ייחודית וכמובן הרגש שהוא הבסיס להכל.

כל אלו הם הבסיס לתמונות בלתי נשכחות!

אז זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה עשה לכם טוב לפחות כמו הפוסטים הקודמים בבלוג.

אם אהבתם את הפוסט ונשארתם עד כאן, אז תכתבו לי למטה בתגובות וכמובן תשתפו את הפוסט לחברים שלכם בווטסאפ, בפייסבוק או בכל מקום אחר שבו תחפצו.

אם אתם לא רשומים עדיין לנויזלטר שלי, אני מאוד רוצה להזמין אתכם לעשות זאת כעת. פשוט תלחצו כאן ותעברו מיד לדף ההרשמה. כך תהיו בטוחים שתהיו הראשונים שתקבלו את הפוסט הבא שאכתוב.

אז להתראות, יקיריי.
נתראה שוב בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות: