דלג לתוכן

כך תיצרו תמונות יצירתיות בעזרת שימוש מושכל בתנועה

כשחושבים על זה, זה קצת מוזר לדבר על תנועה כאשר מדברים על צילום סטילס. כל מי שתשאלו, יאמר לכם שצילום זה הקפאה והנצחה של רגע אחד בחלון הזמן. זה אמנם נכון, מכיוון שבסופו של דבר – התוצר הסופי שלנו מגיע בצורה של תמונה שהאובייקטים בה אינם זזים – להבדיל מצילום וידאו. 

יחד עם זאת, דווקא כאן אנחנו עומדים בפני אתגר מעניין מאוד. אמנם אנחנו מצלמים תמונת סטילס, אך אנחנו יכולים להשתמש בתנועה על מנת להכניס יותר רגש לתמונות שלנו, לספר את הסיפור בצורה טובה בהרבה, ולפעמים רק כדי ליצור תמונות סוריאליסטיות וציוריות.

אז לפני שאנחנו מדברים על מריחת תנועה, אנחנו חייבים להבין קודם את היסודות של הקפאת התנועה. כשאנחנו רוצים להקפיא תנועה מהירה, אנחנו נשתמש במהירות תריס גבוהה. ניתן להשתמש גם בפלאש מכיוון שלפלאש יש יכולת הבזקה מהירה שבכוחה להקפיא תנועה. אתם יכולים לדמיין את עצמכם במסיבה חשוכה שכל 2 שניות נדלק פליקר שמאיר למאית שנייה את רחבת הריקודים. האנשים הרוקדים הופכים להיות קפואים למראה העיניים שלנו מכיוון שבחושך אנחנו לא רואים אותם, ומהירות ההבזקה של הפליקר יוצרת מצב שבו הם מוארים לפרק זמן קצר מאוד וכך הם נראים לנו קפואים. אותו הדבר קורה כאשר אנחנו משתמשים במהירות תריס גבוהה וגם כאשר אנחנו משתמשים בפלאש.

הקפאת תנועה בעזרת מהירות תריס גבוהה – 1/250. צילום: תומר אלמקייס.

הקפאת תנועה באמצעות פלאש. צילום: תומר אלמקייס.

למטרת הנושא שעליו אנחנו מדברים היום, אנחנו רוצים בדיוק את ההיפך. אנחנו רוצים להאריך את זמן צילום התמונה ולהמחיש את התנועה שבסצנה. יש לא מעט דרכים לבצע זאת, אז היום אתאר לכם כיצד אתם יכולים לעשות שימוש חכם במהירות תריס ולפעמים גם בתוספת פלאש, על מנת להכניס "חיים" לתמונות שלכם.
במהלך הפוסט אסביר גם על בעיות פוטנציאליות שתוכלו להיתקל בהן ואת הדרכים לפתור אותן.

אז בואו נצא לדרך 🙂

לכל מריחת תנועה צריכה להיות סיבה

בוודאי שראיתם בעבר לא מעט תמונות שבהן מרגישים את התנועה באופן מוחשי ואולי גם תהיתם איך תוכלו ליצור זאת בעצמכם. ישנן מספר דרכים להשיג זאת, אך לכל אחת מטרה שונה במעט.
לפעמים אתם תרצו למרוח אלמנטים מסוימים בפריים על מנת להתמקד בנושא אחד, ולפעמים אתם תרצו להקפיא או למרוח את הכל. כך או כך, הבחירה תלויה מאוד במטרות שלכם בהקשר לאותה סצנה.

הרבה צלמים משתמשים במריחת תנועה רק כאשר קיימים אובייקטים נעים בסצנה, אך ישנן גם סיבות אחרות לכך. התנועה בתמונה יכולה להיות מקושרת למצב הרוח שלכם או של הנושא שלכם, ובאופן כללי לתחושות שאתם מעוניינים להעביר בתמונה. מים זורמים עשויים להעיד על שלווה, בעוד תמונה של המון רב במרכז העיר יכולים להעיד על לחץ או על פעילות מסוימת.

אפשר להשתמש במריחת תנועה גם על מנת "להעלים" אלמנטים מסיחי דעת כגון מכוניות נעות, אנשים הולכים וכדו', ובכך למקד את הצופה בנושא הברור שלכם. מה שחשוב באמת זה שאתם צריכים לדעת מהן הסיבות לכך שאתם מעוניינים למרוח תנועה.

עכשיו, כשאתם יודעים את זה, אנחנו יכולים להמשיך הלאה ולבחון את הטכניקות השונות שיעזרו לכם לספר סיפור באמצעות תנועה.

חשיפה ארוכה

קשה לי להאמין שיש פה מישהו שלא שמע לפחות 10 פעמים את המונח "חשיפה ארוכה".
כולנו יודעים שחשיפה ארוכה מכניסה לנו יותר אור לחיישן, ויחד עם זאת – יש בכוחה למרוח תנועה. למרות זאת, ישנם לא מעט צלמים בתחילת דרכם שאינם משתמשים באופציה זו בתבונה.

המונח "חשיפה ארוכה" מתייחס באופן יחסי למהירות של התנועה שבסצנה. ז"א שאם הנושא שלנו נע מאוד מהר, אז חשיפה של 1/60 יכולה להיות ארוכה ביחס לאותו נושא ולגרום למריחה שלו, ממש כמו בדוגמא הזו שבה אנחנו רואים זוג סטטי יושב על ספסל בפארק הירקון בתל אביב.

מהירות תריס 1/60 הספיקה לי בכדי למרוח את רוכב האופניים ועדיין להשאיר את שאר הפריים חד וקפוא.

צילום: תומר אלמקייס.

לעומת זאת, במקרה הבא בוצעה חשיפה של 20 שניות על מנת לגרום למצולמים להיראות כדמויות מסתוריות שמשלימות את הסיפור שבתמונה.

צילום: תומר אלמקייס.

ב- 2 המקרים המצלמה הייתה במצב סטטי, לעומת הטכניקה הבאה.

צילום פאנינג

הנה לכם טכניקה נוספת שאתם יכולים להשתמש בה על מנת להמחיש תנועה. צילום פאנינג (מאנגלית: Panning) זו טכניקה פשוטה המספקת לנו אופציה יעילה ליצירת תמונות דינמיות מאוד. בעזרת טכניקה זו, אנחנו מצלמים נושא שנמצא בתנועה תוך כדי מעקב אחריו עם המצלמה בזמן שהתריס פתוח. כל זאת במטרה לשמור על נושא חד, אך למרוח את הרקע בכדי להכניס דינמיות לפריים.

כל מה שאנחנו צריכים זה רק לזהות את מהירות התנועה של הנושא, לאמוד את המרחק שלנו ממנו, להבין כמה מריחה אנחנו רוצים ברקע, לקבוע מהירות תריס בהתאם ולהתחיל לצלם.

זכרו כי המעקב אחר הנושא צריך להתבצע באותו הקצב שלו, לא מהר יותר ולא לאט יותר. אחרת הנושא שלכם גם ייצא מרוח.

צילום: תומר אלמקייס.

אפשרות דומה היא כאשר אתם נמצאים בתוך אזור התנועה ומצלמים את הנושא שלכם כאשר המצלמה במצב סטטי. מכיוון שאתם אלו שנמצאים בתנועה, אז כל הרקע ייצא מרוח, ממש כמו בדוגמא הזו שבה הזוג יושב בקרוסלה מסתובבת ואני יחד איתם.

צילום: תומר אלמקייס.

ציור באור

ציור באור זו טכניקה מעניינת מאוד, ואין מי שלא יאהב אותה. הרעיון העומד מאחורי טכניקה זו הוא שכל עוד התריס של המצלמה פתוח, אפשר ליצור איזו מריחה שאנחנו רוצים, עד כדי שינוי המציאות ויצירת תמונות סוריאליסטיות וציוריות.

אפשר לעשות זאת ע"י צילום של אובייקטים בתנועה ואפשר לעשות זאת בעצמנו על ידי תנועת המצלמה כרצוננו או על ידי ציור ממשי בעזרת אביזרי תאורה פשוטים כמו פנס של טלפון, זיקוק, סטיקלייט וכדו'.

חשיפה של 2 שניות מהיד תוך כדי תנועות עדינות. צילום: תומר אלמקייס.

חשיפה של 1/5 שנייה עם חצובה. צילום: תומר אלמקייס.

חשיפה של 20 שניות עם חצובה תוך כדי ציור בעזרת הפנס של הטלפון. צילום: תומר אלמקייס.

שימוש בפלאש בצילום תנועה

הפלאש הוא אביזר תאורה ייעודי לצלמים והשימושים בו הם רבים. ההיכרות הראשונית שלנו עם הפלאש הייתה במצבים בהם היינו זקוקים למקור תאורה נוסף, אך אם נדע להשתמש בו באופן יצירתי, אנחנו נוכל להשתמש בו גם כדי ליצור תמונות המשלבות מריחה והקפאה של תנועה ולהעשיר את הצילום שלנו.

כדי לדעת להשתמש בפלאש בצילום תנועה אנחנו צריכים להבין רגע איך הוא עובד ואיך הוא יודע להסתנכרן יחד עם מהירות התריס.

אז לפני הכל, אתם צריכים לדעת שהתריס של המצלמה בנוי מ-2 וילונות. בזמן החשיפה, וילון אחד עולה על מנת לחשוף את החיישן לאור, ומיד אחריו עולה הוילון השני על מנת להסתיר את החיישן מהאור. כאשר אנחנו משתמשים בפלאש -שכאמור יודע להבזיק במהירות עצומה- הפלאש מבזיק בתחילת החשיפה או בסופה (בהתאם לבחירה שלנו), אך בשאר הזמן שבו התריס פתוח, הוא ממשיך לחשוף את החיישן לאור הקיים בלבד.

זאת אומרת שעל ידי מהירות התריס אנחנו מורחים תנועה, ועל ידי הפלאש אנחנו מקפיאים תנועה, כך שאנחנו יכולים לשלב בין השניים וליצור תמונות עם המון עניין.

בדוגמא הזו השתמשתי בפלאש על מנת להאיר את הקיר שמאחורי הזוג כדי ליצור מהם צללית וגם כדי "להקפיא" אותם, מכיוון שבחרתי במהירות תריס של 1/40 שתאפשר לי למרוח את תנועת המכונית העתידה להגיע.

צילום: תומר אלמקייס.

בתמונה הזו השתמשתי בחשיפה של 6 שניות בצילום מהיד תוך כדי תנועות עדינות. בשנייה השלישית לחשיפה, הבזקתי עם פלאש מהצד (בצורה ידנית) ואמרתי לאביטל לצאת מהפריים. הפלאש הקפיא אותה, אך התריס הפתוח המשיך להכניס את האור הקיים וכך נוצר מצב שב-6 שניות הפכתי את אביטל לרוח רפאים מעניינת.

צילום: תומר אלמקייס.

אז מהי מהירות התריס הנכונה למריחה או הקפאה של תנועה?

הרבה צלמים מתחילים שואלים אותי מהן מהירויות הצילום הנכונות שבהן יוכלו להקפיא תנועה או למרוח אותה.

צר לי לאכזב אתכם, אבל אין איזושהי נוסחא קבועה שתוכלו להסתובב איתה בכיס ולעשות מה שכתוב. כל מצב הוא ייחודי, ומהירות תריס אחת לא תתאים למצבים אחרים.

על מנת לזהות את מהירות התריס הנכונה לסיטואציה שבה אתם נמצאים, עליכם לשאול את עצמכם מספר שאלות:

  1. כמה מהר הנושא שלכם זז?
  2. מהו המרחק שבין המצלמה לנושא?
  3. כמה תנועה אתם רוצים בתמונה שלכם?

ככל שמהירות התריס שלכם תהיה איטית יותר, כך הנושא שלכם יהיה מרוח יותר – ולהיפך.

ההמלצה שלי היא לא להגדיר את אותן הגדרות שראיתם בתמונה אחרת מכיוון שכל נושא ידרוש מכם משהו אחר.

צולם במהירות תריס 1/40 מתוך אוטובוס נוסע. צילום: תומר אלמקייס.

סיכום

מריחת תנועה יכולה להכניס לא מעט תבלינים למטעמי הצילום שלכם. היא תוסיף לכם בעיקר הרבה פלפל ותגרום לכם רק לרצות לצאת ולצלם יותר. היא תהפוך אתכם לסוג של ציירי מצלמה והיא תכניס המון ייחודיות לתמונות שלכם.

כמו בכל מיומנויות הצילום, אתם צריכים להיות בקיאים לצילום תנועה, וזה ידרוש מכם הרבה ניסיון מעשי. אתם תצטרכו לנסות ולטעות, וכן גם להקדיש לזה מזמנכם. בסופו של דבר, צילום זו אמנות שנעשית בעזרת טכניקה, וככזו היא דורשת גם כשרון וגם ידע וניסיון. למרבה המזל, אנחנו יכולים לשלוט בה כבבת עינינו.

אחד הדברים שאתם צריכים לזכור כאשר אתם מבצעים חשיפות ארוכות או קצרות באופן קיצוני, זה שאתם מכניסים המון אור לחיישן, ואתם חייבים לפצות על כך מכיוון שאחרת אתם עלולים לשרוף את התמונות שלכם. הדרך לפצות על כך יכולה להיעשות באמצעות הצמצם, ISO נמוך ו/או הרכבת פילטר ND על העדשה.

הדבר החשוב ביותר הוא שתכירו את עקרונות החשיפה ותלמדו למדוד אור באופן נכון!

חברים, אני מקווה שנהניתם גם בפעם זו. מתחת לפוסט תוכלו לכתוב לי את התגובות שלכם וכמובן לשתף את הפוסט לחברים שלכם.
אם עדיין לא נרשמתם לניוזלטר, אז אתם מוזמנים להירשם עכשיו ולהיות הראשונים להתעדכן על כל פוסט חדש שיוצא.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

צמצם פתוח: 5 מצבים לצילום בצמצמים פתוחים

בעקבות 2 הפוסטים האחרונים המדברים על סטופ בצילום ועל הסיבות המצדיקות את עדשות הפריים בתיק הצילום שלכם, נשאלתי על ידי מספר אנשים – מדוע אנחנו צריכים צמצם כל כך פתוח אם ממילא אפשר להעלות את ערך ה-ISO לרגישויות גבוהות? ובאופן כללי, למה הוא טוב? 

לפני שנגלוש לעומק הפוסט, אני רוצה לעשות לכם חידוד קל בנוגע לאופן פעולת הצמצם.

הצמצם הוא אחד מ"השילוש הקדוש" – אותם שלושת הפרמטרים המרכיבים את החשיפה.
יחד עם מהירות התריס, ובהתאם לרמת הרגישות שנקבעה לחיישן (ISO), הצמצם שולט בכמות האור המגיעה בסופו של דבר אל החיישן על מנת ליצור תמונה.

בגלל שהצמצם הוא 1 מתוך 3 פרמטרים, אז לא ברורים מיד ההבדלים בין צילום בצמצם פתוח לבין צילום בצמצם סגור, כל עוד החשיפה המתקבלת היא טובה. נכון שחשיפה טובה צריכה להיות אחת המטרות העיקריות שלכם כצלמים, אבל זה לא אומר שאתם לא צריכים להתייחס גם לדברים שאתם יכולים לעשות באופן יצירתי יותר על מנת לשנות / לשפר את התוצאות שלכם.

בפוסט הזה, אני רוצה לשתף אתכם על יתרונותיו של הצמצם הפתוח, מתי נזדקק לו ומתי נרצה אותו, אבל לפני זה בואו נבין רגע מה זה צמצם ואיך הוא עובד.

איך פועל הצמצם?

כמו תמיד, כשאני מסביר משהו, אני אוהב לנתח אותו מהשורש. אני חושב שרק בדרך הזו יוכל הלומד ללמוד. אז לפני שתקראו את המצבים בהם תזדקקו לחסדיו של הצמצם הפתוח ואת הדרכים שבהן אתם יכולים להשתמש בו כדי להיות יצירתיים יותר, אני רוצה שנבין רגע איך עובד הצמצם וכיצד הוא תורם לצילום.

הצמצם הוא התקן שנמצא בתוך העדשה והוא משמש כפתח שדרכו עובר האור אל עבר החיישן. הצמצם בנוי ממספר עלעלים על מנת לאפשר לנו לשלוט בגודלו בהתאם לרצונותינו וצרכינו.

כאשר אנחנו בוחרים לצלם בצמצם סגור (מספר F גדול), אנחנו בעצם מצמצמים את כניסת האור לעבר החיישן. כאשר אנחנו בוחרים לצלם בצמצם פתוח (מספר F קטן), אנחנו מרחיבים את כניסת האור לעבר החיישן.

ההבדל המהותי בין הצמצם לתריס, הוא שהצמצם אחראי לכמות האור הנכנסת אל החיישן, והתריס אחראי למשך הזמן שבו החיישן יהיה חשוף לאור. זאת אומרת שבתאורה נתונה אתם יכולים לצלם תמונה שבה הצמצם סגור ומהירות התריס איטית, ובאותה מידה ובאותם תנאים, אתם יכולים לצלם תמונה שבה הצמצם פתוח ומהירות התריס גבוהה.

ב-2 התמונות אתם תגיעו לחשיפה זהה, אך יהיה הבדל ניכר בין 2 התמונות.

מלבד תפקידו לשלוט בכמות האור הנכנסת אל החיישן, הצמצם אחראי גם על עומק השדה. לצורך העניין, המונח "עומק שדה" מתייחס לטווח שבו אובייקטים נמצאים בפוקוס. צילום בצמצם פתוח יניב לכם עומק שדה קטן שבו רק אזור קטן יהיה ממוקד. לעומת זאת, ככל שהצמצם יהיה סגור יותר, אז עומק השדה יגדל ונקבל שטח מיקוד גדול יותר.

עכשיו, כשזה יושב לכם יותר טוב בראש, זה הזמן לספר לכם על המצבים שבהם השימוש בצמצם פתוח יעזור לכם הן מבחינה טכנית והן מבחינה אמנותית.

1. כאשר התאורה חלשה.

אחת הסיבות היותר טובות לשימוש בצמצם פתוח היא העובדה שאתם יכולים לצלם תמונה חשופה היטב גם בתאורה חלשה. כמובן שתמיד אתם יכולים להוסיף פלאש אם נראה שאין לכם כמות אור מספקת, אבל בהרבה מקרים זה רעיון טוב יותר לצלם בצמצם פתוח ולהשתמש בתאורה הזמינה עבורנו. במיוחד אם מדובר בצילום תיעודי כלשהו שבו שאתם מעוניינים לספר את הסיפור כמו שהוא.

צולם בצמצם F2. צילום: תומר אלמקייס.

צולם בצמצם F2. צילום: תומר אלמקייס.

צמצם פתוח יאפשר לכם לצלם תמונה חשופה היטב מבלי להעלות את ערך ה-ISO יותר מדי או להשתמש במהירות תריס איטית מדי. מה שכן, אם אתם משתמשים בעדשות קיט, אתם לא תוכלו לצלם בצמצמים פתוחים מאוד.
הרבה צלמים בתחילת דרכם לא מבינים את המשמעות של העניין עד שהם חווים "על בשרם" קשיים מסוימים, או לחלופין – עד שהם מצלמים בצמצם פתוח מאוד ומבינים את העניין.

ההמלצה שלי היא לרכוש לעצמכם לפחות עדשת פריים אחת. רוב עדשות הפריים מכילות צמצמים פתוחים מאוד כמו F1.8, F1.4 או F1.2.. כמובן שמחיר העדשה משתנה ככל שהצמצם המרבי שלה פתוח יותר אבל עדשת 50 מ"מ עם צמצם F1.8 או אפילו F1.4 תעלה לכם פרוטות (במונחים של ציוד צילום) והיא עשויה להוסיף ולעזור לכם המון!

2. בצילום פורטרטים.

בצילום פורטרטים של בני אדם או אפילו של בעלי חיים, אנחנו לרוב נרצה להשתמש בצמצם פתוח על מנת לטשטש הסחות דעת המפריעות לנושא להיות מרכז העניינים.

דמיינו שאתם מטיילים עם האחיינית שלכם ברחוב ראשי בעיר. לצלם אותה שם זו יכולה להיות עבודה קשה, מכיוון שהכל עמוס אנשים, מכוניות, שלטי חנויות, שלטי חוצות ועוד אלמנטים מסיחי דעת כאלו ואחרים. במצב כזה, צילום בצמצם סגור יכניס לכם לפוקוס המון אלמנטים שאתם לא תהיו מעוניינים בהם בכלל. אלו ייקחו את תשומת הלב מהנושא שלכם.

הדרך הקלה לפתור בעיה זו היא פשוט לצלם את הסצנה בצמצם פתוח יותר. הצמצם הפתוח יגרום לעומק שדה רדוד וישאיר את האלמנטים שמאחורי הנושא (וגם את אלו שמלפניו) להיות מטושטשים וכך הנושא שלכם יבלוט ללא הסחות דעת מיותרות.

ליאור כלפון. צולם בצמצם F2. צילום: תומר אלמקייס.

צולם בצמצם F3. צילום: תומר אלמקייס.

צולם בצמצם F2. צילום: תומר אלמקייס.

3. כשרוצים לבודד חלקים קטנים בצילום מאקרו.

כאשר אנחנו נצלם מאוד קרוב לנושא, אנחנו נקבל עומק שדה קטן מאוד גם אם אנחנו נצלם בצמצמים סגורים. זה נובע בגלל העובדה ש-פיזית אנחנו קרובים מאוד לנושא שלנו. אז למרות שרוב הזמן אנחנו אולי נרצה דווקא לסגור צמצם על מנת להשיג יותר חדות מהנושא, ישנם מצבים מסוימים שבהם נרצה לעשות בדיוק ההפך.

לדוגמא, נניח שאתם מצלמים פרח. אתם יכולים לצלם אותו עם צמצם סגור ובכך להכניס את כל הפרח לפוקוס (או חלק גדול ממנו), ואתם יכולים לצלם בצמצם פתוח על מנת  ליצור מראה סוריאליסטי יותר וקסום כמעט.

צולם בעדשת מאקרו 50 מ"מ. צמצם F2.8. צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

בסופו של דבר – בצילום זה הכל עניין של בחירת הצלם, מכיוון שזו הדרך שלנו להציג לצופה את מה שהוא לא יכול לראות בעיניים שלו. זה יכול להפוך את התצלום למעניין ומשכנע מאוד, ובאופן כללי – כל מי שמצלם מאקרו צריך לצלם מדי פעם בצמצמים פתוחים ולו רק על מנת להבין את הפוטנציאל הגדול של העניין.

4. צילום נושאים בתנועה.

אם אתם רוצים לצלם נושאים בתנועה מהירה כגון בעלי חיים רצים או עפים, ילדים מתרוצצים וכדו', אתם תזדקקו למהירות תריס גבוהה על מנת להקפיא את תנועת הנושא ולא למרוח אותה. כדי להשיג מהירות תריס גבוהה אתם תצטרכו לפצות על כך ולהכניס יותר אור באמצעות הצמצם, או לחלופין להעלות את ערך ה-ISO, אך כמובן שהפתרון היעיל יותר הוא שימוש בצמצם פתוח.

קחו בחשבון שאם מדובר בתאורת יום ביום בהיר, אז לא תזדקקו ממש לחסדיו של הצמצם הפתוח על מנת להקפיא תנועה מהירה, אך ביום מעונן, בצילום בצל או בשעות שבהן התאורה חלשה יותר, אתם עלולים להרגיש את הצורך הזה.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

אז אולי אתם חושבים עכשיו שאם הסיבה היחידה שתצטרכו לצלם בצמצם פתוח היא רק כדי להקפיא תנועה מהירה, אז אתם פשוט יכולים להעלות את ערך ה-ISO כי ממילא המצלמות של היום בנויות לכך.

טוב, זה לא מאמר על ISO, אך בהחלט אני מרגיש צורך לדבר על הנושא באופן נקודתי מכיוון שהרבה לא יודעים זאת, אבל אתם לא יכולים להשתמש ב-ISO מבלי להבין כיצד עובדת החשיפה.
לצורך העניין, הצמצם והתריס אחראים על כניסה של אור אמיתי לחיישן המצלמה, ואילו ה-ISO אינו מכניס אור אלא רק מעלה את רגישות החיישן לאור. על מנת שתוכלו להשתמש ב-ISO ביתר יעילות, אתם צריכים להבין שבראש ובראשונה אתם צריכים להכניס אור לחיישן. וכמה שיותר אור אמיתי, ככה יותר טוב.

זאת אומרת שגם בתאורה חלשה, אנחנו קודם כל נרצה להכניס את כמות האור המרבית המתאפשרת לנו באמצעות הצמצם והתריס, ורק לאחר מכן -כשאין ביכולתנו או ברצוננו לפתוח עוד את הצמצם ולהאט את מהירות התריס- אנחנו נפנה ל-ISO ונעלה את הערך שלו לאן שצריך. ככה אנחנו נהיה בטוחים שלא העלנו את ערך ה-ISO למקום שאנחנו לא זקוקים לו כלל.

5. יצירת בוקה מרהיבה.

שימוש נוסף בצמצם פתוח הוא יצירת בוקה יפה ונעימה לעין – מה שהרבה צלמים אוהבים. בוקה (Bokeh) היא בעצם האזור בתמונה שאינו בפוקוס. אופייה של הבוקה תלוי מאוד במבנה הצמצם, בצורתו, בגודלו ובמספר העלעלים שמהם בנוי הצמצם.

עם צמצם פתוח מאוד בעדשה, אתם תוכלו לבחור כל רקע פשוט ולהפוך אותו למעניין יותר או לטשטש אותו לחלוטין אם רק תרצו בכך. רקעים עם נגיעות של אור, מנורות קטנות, מנורות רחוב, או כאלו בעלי טקסטורה מעניינת יוכלו לשמש אתכם כרקעים פוטנציאליים מאוד ליצירת בוקה מעניינת. כל מה שאתם צריכים לעשות זה למקם את הנושא שלכם במרחק מסוים מהרקע ולהשתמש בצמצם פתוח.

עם הזמן והניסיון אתם כבר תדעו ללכת ברחוב ולזהות רקעים פוטנציאליים ליצירת בוקה יפה.

צולם בצמצם F1.8. צילום: תומר אלמקייס.

צולם בצמצם F3.3. צילום: תומר אלמקייס.

סיכום

צילום בצמצמים פתוחים זה מגרש צעצועים לצלמים. ממש ככה! הם מוסיפים הרבה פאן לצילום וגם לא מעט אתגרים לצלם.
אתם צריכים לזכור שעל מנת לשלוט בצמצם באופן מוחלט, אתם צריכים לצאת מאוטומט ולהתחיל לעבוד על מצב צילום ידני מלא או מצב עדיפות צמצם (A בניקון, AV בקנון) שבו השליטה על הצמצם נתונה בידיכם, אך שאר הפרמטרים נקבעים באופן אוטומטי על ידי המצלמה.

אני מקווה שהפוסט הזה גרם לכם להבין פן חשוב, במיוחד לאלו מכם שמצלמים עם עדשות קיט בצמצמים מרביים שבין 3.5 ל-6.3 ורוצים מעט יותר. הפתרון הוא באמת לא יקר. אתם יכולים לפתור את זה בקנייה של עדשת 50 מ"מ F1.8 שמחירה זעום ביחס לתמורה.

עד כאן להפעם, חברים. אני מקווה שעניינתי אתכם גם בפעם זו.
אם אהבתם את תוכן הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה דרך כפתורי השיתוף המופיעים מטה (ומעלה). כמו כן, אם חשקה נפשכם להיות הראשונים לקרוא את התוכן שאני מפרסם בבלוג, אתם מוזמנים להירשם לניוזלטר שלי ממש כאן מתחת לפוסט ולהתעדכן בכל פוסט חדש שיוצא.

משהו קטן ואחרון 🙂

בוודאי לכל אחד ואחת מכם יש נושאים שהייתם רוצים לקרוא עליהם. תרשמו לי בתגובות למטה מהם הנושאים שמעניינים אתכם, ואולי הפוסט הבא יוקדש כולו לנושא שביקשתם.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

10 כלים שימושיים שיעזרו לכם להביע רגש ותחושות בתמונות שלכם

אני חושב שהעוצמה הגדולה ביותר של הצילום זו היכולת להביע רגש באמצעותו. אם תשימו לב, אתם תגלו שהתמונות החזקות ביותר שנחרטו לכם בזיכרון, אלו תמונות המביעות רגש ומצבי רוח מסוימים.

הרגש והתחושות שהתמונה מעבירה, הם אלו שיגעו בצופה ויגרמו לו לאהוב את התמונה ולזכור אותה.

לדעתי, צלם טוב הוא כזה שיכול ליצור תמונות שמעבירות לצופה את היחסים שלו עם הסצנה יחד עם תחושות מסוימות שבגללן הצופה ירצה לבהות בתמונה עוד מספר דקות, ליהנות ממנה ולשאול עליה שאלות.
וכך, אם אנחנו נתבונן בתמונותיהם של צלמים שנחרטו בהיסטוריה, אז נגלה מכנה משותף אחד בין כולם, וזהו אלמנט הסיפור והרגש. התמונות שלהם גורמות לנו להיכנס אל תוך התמונה והסיפור שלה ולהרגיש שאנחנו מחוברים לסיטואציה המצולמת.

תחשבו על סיטואציה פשוטה של צילום נוף.. אתם יכולים לצלם תמונת נוף נקייה שמדברת על הטבע והיופי שלו בלבד, ואתם יכולים לצלם תמונה שבה רואים אדם נהנה מהנוף בצורה כלשהי.. אתם יכולים לצלם תמונת טבע מלאה בצבע, יופי ואור – כזו שיותר מדברת על פלאי הבריאה, או תמונת טבע קודרת – כזו שתרמז יותר על בואו הקרב של סוף העולם..

חשוב לדעת שכשם שכל צלם יצלם תמונה אחרת בהתאם לאופי שלו ולמצב הרוח שלו בזמן הצילום, כך גם כל צופה עשוי להתחבר לתמונה אחרת בהתאם לאופי שלו ולמצב הרוח שלו בזמן הצפייה.

טוב, אז אתם לא באמת יכולים לנחש את מצבי הרוח של הצופים בתמונות שלכם, אבל זה די טוב מכיוון שהתמונה שאתם מצלמים היא ביטוי רגשי של מה שאתם רואים דרך העינית בזמן הצילום, ואת התחושות האלה אתם רוצים להעביר לצופה.

אז מה באמת אפשר לעשות על מנת להכניס קצת רגש לתמונות שלנו ולשתף את הצופה באותן התחושות שחווינו בזמן הצילום?

הכנסת עומק רגשי לתמונות זו אמנם משימה לא פשוטה, אך יחד עם זאת היא אפשרית. בפוסט שכתבתי על השפה הצילומית, דיברתי על כלים כמו אור, קומפוזיציה, זוויות צילום וכדו' שבעזרתם אנו מדברים את השפה שלנו ללא מילים. הפעם אני רוצה להראות לכם איך בעזרת טכניקות פשוטות ומעט פסיכולוגיה, אנחנו נוכל לבטא רגש בתמונות שלנו ולהוביל את הצופה בתמונה לעבר התחושות שחווינו בזמן הצילום או אלו שרצינו להנציח.

אז ברוח האביב שכבר כאן, וברוח החופש והבילויים המשפחתיים שהוא מביא איתו, מוגשים לפניכם 10 כלים שאני משתמש בהם באופן אישי על מנת לבטא רגש ותחושות בתמונות שלי. כלים אלו מלווים אותי בכל סט צילומים, בין אם מדובר בצילום אנשים ובין אם מדובר בצילום אובייקט דומם כגון נוף או תכשיט.

1. תרגישו את הסיטואציה. תתחברו אליה.

הצלם אנדרה קרטס אמר פעם: "לראות זה לא מספיק. אתה צריך להרגיש את מה שאתה מצלם".

מכיוון שאתם אלו שיוצרים את התמונה בפועל, אז ישנה חשיבות רבה למצב הרוח שלכם בזמן הצילום ולהשפעה שלו על התוצר הסופי. אם תצלמו חתונה ותהיו במצב רוח מדוכא, יהיה לכם קשה מאוד לבטא רגש של שמחה ואושר בתמונות.
תבחנו את עצמכם ותביטו רגע על תמונות שצילמתם (כאלו שאתם ממש אוהבים), ותוכלו להיזכר באופן מוחלט במצב הרוח שהייתם בו בזמן צילום התמונה.

כך צלם של אנשים חייב לאהוב אנשים ולהתרגש מהם, צלם טבע חייב לאהוב את הטבע, להכיר אותו ולהתרגש ממנו, צלם הספורט חייב שתהיה לו זיקה לספורט כי אחרת הוא לא יצליח להתרגש ולרגש, וצלם התכשיטים חייב להתלהב ולהתרגש מעיצובים כי אחרת הוא לא יצליח לצלם אותם בצורה טובה.
כך או כך, זה לא ממש משנה מה אתם מצלמים. ככל שתבינו יותר את הסיטואציה, תתחברו אליה ותרגישו אותה, כך תצליחו לספר סיפור מרגש יותר.  

טיפ ממני: לפני שאתם מתחילים לצלם – הניחו את המצלמה בצד, התבוננו בסצנה שאתם רוצים/צריכים לצלם ובחנו אותה.

לפעמים אנחנו נוטים לצלם כל הזמן, גם אם אנחנו לא ממש מרוצים מהתוצאות שלנו. כשאתם רוצים להעביר רגש, כדאי לכם לפעמים להניח את המצלמה בצד לפרק זמן מסוים ופשוט להתבונן על הסיטואציה, להבין אותה וליהנות ממנה.. ממש להניח לרגע את התפקיד שלכם כצלמים ופשוט להתבונן על הסיטואציה כאחד האדם. אחרי מספר דקות אתם תגלו שלמצב הרוח שלכם יש חלק גדול יותר בסיטואציה, וזה בדיוק הזמן לגשת אליה ולצלם אותה – הפעם מנקודת מבט של צלם שהפך להיות חלק מהסיפור.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

2. השתמשו באור כמכחול ביד הצייר.

אור ומצב רוח מתקשרים בקשר הדוק לאיך שהמח שלנו חווה תחושות. אי הנוחות שאנחנו מרגישים כשאנחנו עוברים באזור חשוך בלילה היא שונה לחלוטין מהתחושה הנוחה והמרגיעה שאנחנו מרגישים לאור השמש השוקעת.

בצילום, האור ואיך שאנחנו משתמשים בו, הוא אחד מהגורמים העיקריים שקובעים את מצב הרוח והרגש שהתמונה מעבירה, ולכן כצלמים אנחנו חייבים לעשות שימוש באור על מנת להתחבר לחיבור הרגשי שיש לכולנו.

צילום: תומר אלמקייס.

נפילת האור והצל לא רק תספר לנו איך אנחנו מרגישים כשאנחנו מסתכלים על התמונה, אלא גם תיתן לנו רמזים ויזואליים על ממדי העומק שבמרחב.
כדי לנצל את האור בתמונות בצורה הטובה ביותר, הדבר הראשון שאתם צריכים לעשות זה להתבונן על האור והצל, איך ואיפה הם נופלים, ובכך להתאים את המיקום שלכם (או של הנושא שלכם) בהתאם, וכך גם את החשיפה.

צילום: תומר אלמקייס.

לא משנה אם אתם מצלמים בתאורה רכה או קשה, בתאורת יום או בתאורת פלאש, בתאורה חמה או בתאורה קרה – אור זה עניין של הכשרה. אתם צריכים להכשיר את העין שלכם להבחין באור ולדעת לתרגם אותו לצילום.

הנה מספר טכניקות לשימוש באור על מנת לבטא תחושות:

על מנת לבטא דרמה בתמונות שלכם, השתמשו בתאורה קשה וקונטראסטית.

צילום: תומר אלמקייס.

על מנת לבטא רומנטיקה ורוך בתמונות שלכם, השתמשו בתאורה רכה ונעימה.

צילום: תומר אלמקייס.

על מנת לבטא תחושה חלומית / מיסטית, השתמשו בתאורה המאירה את הנושא שלכם מאחור (מקור תאורה מול הצלם).

צילום: תומר אלמקייס.

3. הרגע המכריע הוא הבסיס של כל סיפור.

הצלם הגדול אנרי קרטייה ברסון אמר פעם ש"אין דבר בעולם שאין לו רגע מכריע".
לכל סיטואציה (הערת המחבר: למעט צילום של אובייקט דומם בסטודיו) ישנו רגע אחד מכריע שאם אתם תצלמו אותו, אתם תקבלו סיפור מושלם.

הרגע הזה יכול להתקשר לחיבור בין אלמנטים בפריים (צבע, צורה, אנשים, בעלי חיים וכדו') והוא יכול להתקשר דווקא לרגע הנכון שבדיוק נכנסה קרן אור, והאירה איזה עץ ברקע באופן מושלם. כך או כך, בכל צילום שאנחנו מצלמים אנחנו חייבים להביט עוד מספר דקות דרך העינית על מנת לתפוס את הרגע הנכון.

אם כן, אפשר להסיק מכך שלכידת הרגע המכריע היא צעד חשוב ביותר בהטמעת רגשות בתוך התמונות שלנו. בין אם מדובר בחיבוק אוהב בין בני זוג או אמא וילד, ובין אם מדובר בצחוק קל שמתפתח לצחוק אמיתי מהבטן – תפיסת רגע של תגובה רגשית תעסיק את הצופה ותציף אותו ברגשות.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

אז איך מזהים את אותו רגע שבו נכון לנו ללחוץ על המחשף?

ישנם מספר דברים שאתם יכולים לעשות על מנת לעזור לעצמכם לזהות רגע, אבל הדבר החשוב ביותר הוא לממש את הסבלנות ולהשתמש ביכולת הראיה שלכם על מנת לזהות תנוחות של אנשים, הבעות פנים ושפת גוף. בהרבה מקרים, אלו גם יעזרו לכם "לצפות" את הצעד הבא.

עכשיו אתם יכולים לשאול את השאלה: איך תופסים את הרגע כשאנחנו מצלמים אדם בסצנה מבוימת? וזו שאלה מעולה, מכיוון שסצנה מבוימת היא סצנה שלכאורה אנחנו מכוונים בה הכל, עד לפרטים הקטנים.
אז אגלה לכם את הסוד..

השיטה היא מאוד פשוטה. כצלמים, אתם רואים את הלוקיישן, את האור, את הזווית, את הקומפוזיציה, ובקיצור אתם רואים את הפוטנציאל הצילומי שקיים באזור מסוים. את הנושא שלכם אתם לא חייבים לביים פיזית אלא להעמיד אותו במקום שאתם רוצים ולהסביר לו או להדגים לו פיזית (בעצמכם) איך הייתם רוצים שהוא יישב, ופשוט לתת לו לעשות את זה בעצמו ולמצוא את התנוחה הנוחה לו ביותר.

תוך כדי שהוא מסדר את עצמו, זה זמן מעולה לצלם תמונות מעולות. כשהוא כבר מצא את עצמו משתלב בתמונה שלכם, דברו איתו, תעסיקו אותו במחשבות על נושאים מרגשים שיוציאו ממנו מבטים והבעות פנים אמיתיות. אתם יכולים גם להצחיק אותו ולשתף אותו בתמונות שצילמתם על מנת שידע שלהתנהג באופן טבעי זה בסדר.

צילום: תומר אלמקייס.

בסיום הסשן, זה הזמן לתת עוד מספר קליקים כדי לתפוס רגעים אמיתיים. לפעמיים דווקא התמונות האלה הן התמונות המוצלחות ביותר.

מה שחשוב לזכור זה שלכל אדם יש המון הבעות פנים, והמון זוויות שבהן הוא נראה טוב יותר או פחות, ולכן חשוב לדעת שרגע מכריע הוא לאו דווקא רגע אחד מתוך סט צילומים שלם. נכון שזה מאוד יפה לתפוס רגע אחד של צחוק מתפקע שמספר את הסיפור כולו אבל צריך לדעת שבסט צילום אחד אנחנו יכולים ללכוד מנעד רחב של רגשות בתמונות שונות.

צילום: תומר אלמקייס.

4. התייחסו לעיניים, למבטים ולהבעות הפנים.

העיניים הם החלון לנשמה, ככה אומרים. אצל כל אדם או בעל חיים, העיניים תמיד יעבירו את מה שהאדם מרגיש. דרך עיניו של אדם אתם תוכלו לדעת אם הוא שמח או עצוב, מדוכא או מאושר, שלו או טרוד וכדו'.. לכן, כשאנחנו מצלמים פורטרט, אנחנו חייבים לשים דגש על העיניים של המצולם ועל המבטים שלו מכיוון שאלו משמשים אותנו כדלת כניסה אל תוך הנפש שלו וכבסיס ללכידת הרגשות שהוא חש.

לפעמים מבט חטוף הצידה והרמת גבה יכולים לתאר סיפור ש-5000 מילים לא יוכלו לתאר. אם אתם נמצאים בסשן שבו אתם יכולים לדבר עם המצולם שלכם, אז דברו איתו על נושאים מעניינים ומרגשים, ותוך כדי אתם תגלו אינסוף מבטים והבעות פנים שונות שכל אחד מהם יכול להיות סיפור בפני עצמו.

צילום: תומר אלמקייס.

5. תחשבו "קומפוזיציה".

קומפוזיציה היא היבט חשוב מאוד בצילום, ועל ידי קבלת החלטות נכונות בבניית הקומפוזיציה אנחנו יכולים להוסיף עומק מרחבי ורגשי לתמונה. הקומפוזיציה היא זו שאחראית על העומק החזותי שבתמונה, ובאופן ישיר היא אחראית על הדגשת הנושא שלנו והחיבור שלו בין האלמנטים בפריים.

למען הסדר הטוב, אתם צריכים לדעת שצילום הוא מדיום שלוקח סצנה תלת ממדית ומשכפל אותה על גבי מדיום דו ממדי.
מבלבל? הנה הסבר..

כשאנחנו מביטים על העולם מבעד לשתי עיניים, אנחנו בעצם מביטים עליו מ-2 זוויות שונות שהמח מחבר אותם יחד לכדי תמונה אחת. ככה בעצם אנחנו יכולים לחוות את העומק שבעולם ולזהות אובייקטים במרחקים ובגדלים שונים.
בצילום זה אחרת, מכיוון שבצילום אנחנו מצלמים עם עדשה אחת (אלא אם כן מדובר בצילום סטריאוסקופי), והתוצר הסופי הוא תמונה שטוחה.

אז איך אנחנו יכולים לקחת אובייקט שהוא שטוח ולתת לו אשליה של עומק?

אפשר לבנות את התמונה בשכבות, כאשר יש אלמנט/ים בחזית, במרכז וברקע של הפריים. אלו ימשכו את העין של הצופה מחזית הפריים אל סופו. אפשר להשתמש גם בקווים מוליכים, מסגור תמונה טבעי, או כל אלמנט (פיזי או ויזואלי) אחר שיוביל את העיניים של הצופה בתמונה מחזית הפריים לעבר הנושא ולעומק הסיפור.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

אפשר גם לנצל שטחים מתים על מנת לתת תחושה של בידוד ולעזור לנושא להתבלט, או לשנות את זווית הצילום על ידי צילום מלמטה או מלמעלה כדי לשנות את התחושה המועברת.

צילום: תומר אלמקייס.

6. תבחרו את אורך המוקד הנכון.

אחת מהשאלות שאני אוהב לשאול בסדנאות שלי היא: מהן הסיבות שמשפיעות עליכם לבחור לצלם באורך מוקד מסוים? רוב התשובות מסתכמות בתלות במרחק של הצלם מהנושא, תלות בגודל החלל וכדו'.. מה שהרבה לא מתייחסים אליו זה שלאורך המוקד ישנו תפקיד הרבה יותר חשוב מלקרב אלינו אובייקטים רחוקים או להיפך. התפקיד הזה מתקשר בקשר ישיר לתחושות שהתמונה מעבירה.

אותו תפקיד נקרא "פרספקטיבה".

בחירת אורך מוקד נכון לכל סיטואציה זה עניין מאוד חשוב לתחושה שמעבירה התמונה. כבר כתבתי בעבר על אורכי מוקד בפוסט "כל מה שאתם חייבים לדעת על עדשות", אז אם לא קראתם – אני ממליץ לכם לקרוא ולהתאמן בבית על צילום באורכי מוקד שונים ממרחקים שונים על מנת להבין את השינויים.

עדשה רחבה ממרחק קרוב למצולם שלכם תיצור לכם עומק ויזואלי הרבה יותר גדול מעדשה צרה ממרחק גדול..
בסביבה אינטימית שבה אני מחפש רגש ורגעים אמיתיים בתוך הסיטואציה, אני מעדיף אורכי כגון 20 מ"מ, 35 מ"מ או 50 מ"מ שמאפשרים לי להיות קרוב יותר לנושאים שלי. בסיטואציות שבהן אני מחפש "לצוד" רגעים מרחוק מבלי שישימו לב אליי, אני מעדיף להשתמש באורכי מוקד כמו 85 מ"מ או 105 מ"מ.

צולם באורך מוקד 24 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

צולם באורך מוקד 85 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

7. חפשו את הפרטים הקטנים.

הביטוי האותנטי והאמיתי ביותר של הרגש הוא זה שמגלה את נפשו של האדם, והמטרה של כל צלם צריכה להיות לכידת הרגש.
אז נכון, אם נשים לב לעיניים ולהבעות הפנים, אנחנו נוכל להעביר תחושות לצופה די בקלות ומבלי לעבוד קשה מדי, אבל לפעמים אפשר לחפש את הרגש גם במקומות אחרים כמו שפת גוף, אגלי זיעה על הגוף, תנועות הידיים והרגליים של המצולם וכדו'. גם בצילום מסוג אחר, במקום לצלם תמונה המציגה את כל הסצנה בשלמותה, אתם יכולים להתמקד באובייקט אחד בודד שיספר הרבה יותר.

אל תגבילו את עצמכם בחיפוש אחר הפרטים הקטנים שייצרו או יחזקו את התחושות שהתמונה מעבירה.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

8. פוטוגניות קיימת רק בראש שלכם.

כבר יצא לכם לשמוע ממצולם שלכם שהוא לא פוטוגני? אני בטוח שכן..

אז מה זה באמת "פוטוגני"? האם זה קיים או שזה מונח שאנשים שיודעים להצטלם המציאו? אני חושב שזה באמת נושא פילוסופי שדורש פוסט בפני עצמו, אבל לצורך העניין אני מעוניין להסביר מה אני חושב על זה.

במהלך השנים שבהן אני מביט על המון אנשים דרך העדשה, למדתי להכיר את אותו אלמנט שהופך את האנשים לפוטוגניים.
ולא, לא מדובר במראה הפיזי של האדם כלל, לא מדובר באיפור וגם לא ביכולותיהן הקסומות של תוכנות העריכה. מדובר באיזשהו אור פנימי שמוקרן החוצה כאשר האדם מתנהג בטבעיות ומוציא מעצמו את ה"אני" האמיתי שלו.

תמונה של דוגמנית יפה עלולה להיות ריקה מתוכן מכיוון שהיא מציגה יופי של אדם בלבד, ללא סיפור חיים או השקפות עולם.
ישנו ציטוט מאוד יפה שאני אוהב: " ליצור תמונה שמציגה איך אדם נראה, זה דבר אחד. ליצור דיוקן שמציג את מי שהוא, זה דבר אחר." (-פול קאפוניגרו).

כמעט בכל יום אני שומע את הביטוי "אני לא פוטוגני". מה שאותם אנשים לא יודעים זה שהסיבה לכך שהם לא פוטוגניים היא כי תמיד שהם עומדים מול מצלמה הם מנסים להיות מי שהם לא.

כצלמים, אני רוצה שתשימו לב למשהו.. כשאתם מצלמים את האנשים היקרים לכם, אתם תמיד תנסו לצלם אותם ברגעים מרגשים, עם צחוק יפה או מבט מסוים שגורם לכל אחד להתאהב בהם. שם אתם עושים את זה באופן טבעי, אבל אתם יכולים להתחיל להתייחס לזה ולהשתמש בזה בכל פעם שאתם מצלמים.

צילום: תומר אלמקייס.

הנה תרגיל קטן שיעזור לכם לגרום לכל אדם לחשוב שהוא פוטוגני (התרגיל אינו דורש מצלמה 🙂 ):

במהלך שיחה פשוטה שלכם עם חבר או בן משפחה, תתייחסו להבעות הפנים של האדם שמולכם ולביטויים שהם מייצגים. היתרון שלכם כאן הוא שאתם ללא מצלמה, והאדם שמולכם מרגיש אתכם מאוד בנח. במצב כזה אתם יכולים לראות אותו במגוון דרכים שונות כגון: שובב, מטופש, שלו, מוטרד, נרגש, עצוב, שמח וכדו'..

תוך כדי התבוננות תחשבו לעצמכם באילו נקודות הייתם לוחצים על המחשף כדי לצלם תמונה.. נסו את זה ותיווכחו שב-10 דקות של שיחה אתם יכולים לצלם מלא תמונות שכל אחת שונה מהשנייה לחלוטין. את אותה טכניקה בדיוק אתם צריכים ליישם בפועל כשאתם נמצאים בסט צילום גם עם אדם שאתם לא מכירים.

צילום: תומר אלמקייס.

הנה מספר טיפים שיעזרו לכם לקבל הבעות טבעיות ומרגשות מכל אדם:

  • התבוננו במצולם שלכם היטב במהלך שיחה וזהו את הבעות פניו השונות .
  • תגיעו לצילומים עם נושאים מוכנים לשיחה ותשתמשו בהם בזמן הצילום.
  • תתעניינו במצולם שלכם, תשאלו אותו על עצמו, על התחביבים שלו ועל העיסוקים שלו.
  • תיידעו את המצולם שלכם שכל מה שאתם רוצים לצלם זה את האדם שבתוכו ולא את החיצוניות. זה יעזור לו לעזור לכם.
  • תיפתחו גם בעצמכם. שתפו את המצולם שלכם בדברים האישיים שלכם, והוא ישתף אתכם בשלו. כתוצאה מכך, התמונות שלכם יתעוררו לחיים.

9. ספרו את הסיפור על ידי המחשת תנועה.

הייחודיות של צילום סטילס היא שכל תמונה היא הקפאה של רגע אחד זעיר – לנצח! אם הקפאת אותו הרגע מלווה בדינמיות מסוימת, אז אנחנו יכולים ליצור סיפור משכנע יותר וגם לשנות את מצב הרוח של התמונה לחלוטין.
אם כן, שימוש בתנועה בצילום כדי לספר סיפור – זו דרך מצוינת להוסיף עומקים של רגש לתמונות.  בסופו של דבר, אתם רוצים שהצופה ירגיש חלק מהסיטואציה שלכם ככל האפשר.

כצלמים, אנחנו יכולים לשפר את המעורבות של הצופה בתמונה על ידי שימוש במהירות תריס גבוהה המקפיאה רגעים חולפים כגון קפיצות של ילדים, התזות מים או סיטואציות דומות שאנחנו לא נוכל לראות בעיניים שלנו ללא המצלמה.

צילום: תומר אלמקייס.

לעומת זאת, בעזרת מהירות תריס איטית אנחנו נוכל לגרום למקור התנועה להימרח על גבי התמונה ובכך להמחיש לצופה את התנועה ולא להקפיא אותה.

צילום: תומר אלמקייס.

10. תגידו כן ליצירתיות, כן לשבירת הכללים ודי לפרפקציוניזם!

באופן מסוים, כולנו רוצים שלמות אמנותית ביצירות שלנו, אבל הרבה פעמים אנחנו שוכחים שלפעמים השלמות האמנותית מתרחשת כאשר מתגלה מהצופה תגובה רגשית שיכולה להיות מושגת למרות (או אפילו בגלל) חוסר שלמות טכנית.
היכולת לאמץ את היצירתיות, לשבור את הכללים ולהניח לרגע בצד את הפרפקציוניזם הטכני הם דרך מעולה ליצור חיבור רגשי עם הצופה בתמונה.

הוספת עומק יצירתי לתמונות שלכם יכולה להיעשות במספר דרכים. בעזרת התבוננות בסביבה בקפידה, התייחסות לכל פרט, אימוץ נקודות עניין, אור וצל, מרקמים והשתקפויות, צבעים, צורות וכדו' ושילוב שלהם בתוך התמונה שלכם, אתם תוכלו להוסיף רבדים נוספים של חיבורים וניגודים שיוסיפו לא מעט תחושות לתמונה.

מה גם, שיתר פרפקציוניזם יגרום לכם להתעסק עם יותר מדי עניינים טכניים בזמן בצילום שעלולים לפגוע יותר מאשר לתרום.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

סוף דבר

הצלמת דורותיאה לאנג אמרה פעם ש"מצלמה היא כלי שמלמד אנשים איך לראות ללא מצלמה".

כשהתחלתי לצלם, לא תיארתי לעצמי שצילום הוא מדיום שדרכו אני אוכל לדבר ולבטא רגשות. היום אני מבין שמאז שהתחלתי לצלם אני שם יותר לב לפרטים, לרגעים, לרגשות ולביטויים – גם כאשר אני ללא מצלמה.
הצילום הוא מדיום שיכול לקחת כל אחד ואחת מאיתנו אל תוך עולם יצירתי אישי, אנחנו רק צריכים להבין שהצילום הוא השפה שלנו, והמצלמה היא העט.

חברים, תודה רבה שקראתם אותי גם הפעם.
אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בכיף לאלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם.

שיהיה לכולכם חג שמח,

נתראה בפוסט הבא 🙂

כך תצלמו תמונות פורטרט מושלמות בתאורת חלון בלבד

לפני מספר ימים נפגשתי עם מאפרת שרוצה לצלם את המאופרות שלה בצורה יעילה על מנת שתוכל לשתף את התמונות בפייסבוק באופן מיידי. הסתכלתי על התמונות שהיא צילמה עד היום, ומצאתי את עצמי מסביר לה מה טוב, מה לא טוב, ואיך היא תוכל לשפר את הצילום שלה גם אם היא לא צלמת מקצועית.

לאחר שדיברתי איתה מעט, הבנתי שהשעות שבהן היא מאפרת הן בדרך כלל שעות הצהריים, ושהאיפור נעשה בבית הלקוח – כך שאין לה מושג איזו תאורה נוכחת שם ואם היא תצליח להעלות כמה תמונות טובות בחכתה.

הרעיון הראשוני שלה היה לקנות פנסים ועמודי תאורה על מנת להאיר את המאופרות שלה.. עם כל הרצון הטוב, היא עדיין מאפרת והיא לא צריכה לסחוב לבית הלקוח גם ציוד צילום בנוסף לציוד האיפור. כך מצאתי את עצמי מסביר לה על האופן הטוב ביותר שבו היא יכולה לצלם אנשים עם מצלמה ועדשה בלבד, מבלי הצורך לסחוב פנסים או עמודי תאורה.

ואכן, צילום בתוך מבנים יכול להיות בעייתי במקצת אם אנחנו לא יודעים לראות ולהבין את האור. תנאי התאורה הם כמעט תמיד נמוכים וקשים להתמודדות, ולפעמים גם צבע האור משפיע מאוד על התוצאה הסופית.
יחד עם זאת, כאשר אנחנו מצלמים בתוך מקום מקורה, זה לא בהכרח אומר שאנחנו נצטרך עדשות יקרות, חצובה, או הוספת מקורות תאורה חיצוניים – למרות שאלו עשויים להוות יתרון.

למעשה, במהלך שעות היום הבהירות, אתם תוכלו לצלם תמונות מאוד טובות אם תצלמו בתוך הבית, ולפעמים גם הרבה יותר טובות מאלו שתצלמו בחוץ. הסיבה לכך היא שבשעות הצהריים המוקדמות השמש שופכת את האור שלה על העולם מלמעלה, דבר שיוצר לנו צללים קשים מתחת לעיניים ולאף, ותאורה קונטרסטית מאוד במידה ולא מדובר ביום מעונן.

כאשר אתם מצלמים בתוך מבנה, אתם יכולים להשתמש באור הטבעי, זה שנכנס מבעד לחלונות. אור זה הוא בדרך כלל אור עקיף (לא ישיר) והוא הרבה יותר קל לשליטה. אתם יכולים לחשוב עליו כעל סטודיו אישי משלכם שאינו מצריך מכם השקעה כספית וסחיבת ציוד.

אז איך אפשר לקבל את הטוב ביותר אך ורק מתאורת חלון? תמשיכו לקרוא 🙂

מה צריך?

לפני הכל, אתם צריכים חלון.. אבל לא סתם חלון.

החלון צריך להיות ממוקם במיקום טוב ביחס לשמש, וכמובן שלא יהיה עץ או בניין שיחסמו את האור מלהיכנס בחופשיות. כמו כן, רצוי שהחלון יהיה בגודל סביר. באופן עקרוני, ככל שהחלון יהיה גדול יותר, כך גם כמות האור והפיזור שלו יהיו גדולים יותר. דבר נוסף שאתם צריכים לבדוק זה את עצמת הריכוך של האור. אמנם זה לא תמיד עניין הכרחי, מכיוון שאם השמש לא מאירה אל תוך החלון באופן ישיר, אז האור כבר מגיע מפוזר ורך.
אבל מה באמת קורה אם השמש מאירה אל תוך החלון באופן ישיר? (קורה בשעות מסוימות, בהתאם למיקום השמש)

קודם כל, זה מעניין וזה יכול ליצור לנו תמונות מאוד מיוחדות. במיוחד אם לחלון יש תריס, וילון עם חורים/מרקמים וכדו'..

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

אבל אם בכל זאת אתם מעוניינים בתאורה רכה, אז תצטרכו לרכך אותה. תוכלו לעשות זאת באמצעות וילון חצי שקוף, בד כלשהו או באמצעות החלק החצי שקוף של הרפלקטור (אם יש לכם). זה לא ממש משנה מה אתם מציבים שם כדי לרכך את האור, אתם רק צריכים לוודא שהוא מוצב בין מקור האור לנושא שלכם. המטרה היא שהאור יעבור דרך אותו מקור ריכוך, ובכך הוא יגיע רך יותר אל המצולם שלכם.

אה, וגם רצוי שיהיה לבן. אלא אם כן בא לכם קצת אפקטים 🙂

צילום: תומר אלמקייס

חשוב לציין שתאורת חלון היא לא תאורה חזקה במיוחד, ולכן רוב הזמן אנחנו נצטרך לעבוד עם המינימום שעומד לרשותנו.. צמצם פתוח ככל האפשר ומהירות תריס נמוכה ככל האפשר, וזאת על מנת לספק כניסה מרבית של אור. במידה והגעתם לקצה גבול היכולת והתמונה חשוכה, אז אל תשכחו להשתמש ב-ISO על מנת לאפשר לחיישן להיות רגיש יותר לאור.

אתם יכולים גם להשתמש בחצובה על מנת לייצב את התמונות שלכם ולעבוד עם מהירויות תריס איטיות יותר מבלי הצורך להשתמש ב-ISO, אבל לדעתי זה מעט מסרבל כאשר מדובר בצילום פורטרט שבו התנועה שלנו צריכה להיות חופשייה ולא מוגבלת.

כיוון התאורה

אחד הדברים החשובים יותר שעליכם לדעת על תאורה טבעית זה שאת מיקום השמש אתם לא יכולים להזיז, ולכן אם תרצו כיווני תאורה שונים על המצולם שלכם, אז תצטרכו להזיז את המצולם פיזית ו/או לזוז בעצמכם ולשנות את זווית הצילום שלכם.

אחרי שהבנתם את העניין הזה, אתם צריכים להבין דבר אחד נוסף: אין סוגי תאורה או כיווני תאורה המחמיאים לכל אדם. לכל אדם יש תווי פנים אחרות וכן גם אופי אחר, ולכן כל אדם יצא טוב בדרכי הארה שונות.
יחד עם זאת, ישנם כיווני תאורה שמחמיאים ליותר אנשים וישנם כאלו שלפחות.
זה גם לא סוד שבעזרת האור אנחנו נוכל גם להמחיש מצבי רוח שונים, ולכן גם מאוד תלוי מהי עוצמת האור הטבעי והשפעותיו וגם מהו האור המאיר את החלל הפנימי ומהן השפעותיו.

אם אתם רוצים תמונה דרמתית, אז כבו את כל האורות שבחלל הפנימי ומקמו את הנושא שלכם קרוב לחלון. כאשר תעשו זאת, האור יאיר רק חלק מהמצולם שלכם בעוד שהחלק השני יישאר בצל ויתקבל כחשוך בתמונה שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

על ידי תזוזות קטנות של המצולם, אתם תוכלו לשלוט באזורים שבהם ייפול האור על פני המצולם שלכם ובכך להחליט אם אתם רוצים חצי פנים מוארות וחצי פנים מוצלות, או שאתם רוצים זווית הארה המאירה מעט גם את חצי הפנים השניות.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

אם אתם מרגישים שהאור הוא קונטרסטי מדי בשבילכם או בשביל התוצאה שבה אתם מעוניינים, אז אתם יכולים להדליק את האורות בחדר. אלו יעזרו לכם להתגבר על הצללים הכהים, אך עליכם לזכור שטמפרטורת האור המלאכותי שבחדר אינה זהה לרוב לטמפרטורת אור השמש, ולכן זה יכול ליצור לכם בלבול באיזון הלבן.
נורת הטונגסטן תפיק לכם אור בגוון צהוב, ונורת הפלואורסצנט תפיק אור בגווני כחול/ירקרק. שני סוגי תאורה אלו עלולים להיות לא מתאימים לצילום שלכם כאשר הם משולבים עם האור הטבעי, ולכן זה יהיה לכם יעיל אם אתם מתכננים להמיר את התמונות שלכם לשחור לבן, או במידה שאתם בכוונה רוצים שילוב של תאורות בצבעים שונים בתמונה שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

דרך נוספת שתוכלו למלא צללים בעזרתה, היא שימוש ברפלקטור. רפלקטור הוא משטח כסוף/זהב/לבן שמטרתו להחזיר אור. הניחו את הרפלקטור מול החלון והשתמשו בו כדי להחזיר את האור המגיע מהחלון אל האזור המוצל של המצולם שלכם. לרוב, זה יספיק לכם.

לחלופין, אתם יכולים למלא את הצללים עם מנורה חזקה שטמפרטורת הצבע שלה אינה שונה מזו של השמש (K5500). יש נורות רציפות המגיעות בטמפרטורה זו, אך לדעתי הדרך הטובה ביותר היא שימוש בפלאש מחוץ למצלמה מכיוון שטמפרטורת הפלאש זהה לטמפרטורת השמש, וגם העוצמה שלו חזקה מאוד.

אפשרות נוספת היא למקם את המצולם שלכם מול החלון, ואת עצמכם תמקמו בין החלון לבין המצולם – אבל לא ממש במרכז כדי שלא תחסמו את האור. זה ייתן לכם הארה קדמית ונטולת דרמה על הנושא שלכם, אולם מוטב שתדעו כי זו תהיה תאורה שטוחה ולרוב גם משעממת.

באמצעות אור החלון ניתן גם ליצור תמונות סילואט (צללית) מעניינות מאוד. כל מה שאתם צריכים זה למקם את המצולם שלכם ליד החלון, ואתכם מול החלון.. השתמשו במדידת אור נקודתית, תיקחו את קריאת האור מהרקע המואר שלכם ואתם מסודרים..
כמובן שלכבות את האורות בחדר זה מאסט.

צילום: תומר אלמקייס

במצב הזה, אם אתם רוצים נושא מואר, אז אתם צריכים לקחת בחשבון שהרקע יישרף לכם כמעט כליל בגלל ניגודיות התאורה.

צילום: תומר אלמקייס

את הדרכים שאיתן אפשר להאיר את הצללים כתבתי כבר למעלה (באמצעות רפלקטור, מנורה או פלאש), אבל דרך מעולה להכניס אור גם מהצד השני היא להשתמש בדלת. דלת שחשופה לאור יום בדרך כלל תהווה שטח גדול יותר מחלון, וכל מה שאתם צריכים זה רק לפתוח אותה ולהכניס עוד הרבה אור אל תוך החלל שלכם.

שלבו את החלון בקומפוזיציה שלכם

חלון הוא לא בהכרח רק מקור אור. הוא יכול להיות גם חלק מאוד חשוב מהתמונה שלכם בכלל ומהקומפוזיציה בפרט. אתם יכולים להשתמש בחלון כמסגרת טבעית לנושא שלכם, במיוחד אם החלון יכול להוות אלמנט מעניין.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

ושוב, אם אתם הולכים לעשות את זה כאשר החלון מוצב מאחורי המצולם שלכם אז תצטרכו לדאוג למילוי צללים במידה והרצון שלכם הוא לא תמונת סילואט.

צילום: תומר אלמקייס

דרך נוספת ויצירתית להשתמש בחלון היא דווקא להציב את עצמכם מחוץ לחלון. בדרך זו אתם יכולים ליצור תמונות מעניינות מאוד שבהן יש השתקפויות של כל מה קורה בחוץ, ולהוסיף עוד עניין לסיפור שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

כשאתם מצלמים מול החלון אתם צריכים לשים לב למספר דברים שיכולים להרוס לכם את התמונה אם אתם לא התכוונתם אליהם ולא שמתם לב אליהם.

  1. תעמדו בזווית לחלון, כך שאתם לא תצלמו את ההשתקפות של עצמכם.
  2. אם אתם בדרך כלל לא מנקים חלונות, אז הגיע הזמן.. לפחות בשביל הצילום 🙂 טביעות אצבע ומריחות אחרות על החלון, ייראו בצורה מאוד ברורה בצילום ויהיה קשה (על גבול הבלתי אפשרי) להסירן בעריכה.

צילום: תומר אלמקייס

כמה מילים לסיום

מה שיפה באור החלון זה שהוא נמצא לידנו המון, בשפע ובחינם. אנחנו לא צריכים לסחוב אותו, להחליף נורה, להטעין סוללות וכדו'.. הוא טבעי, הוא מתפזר באופן טבעי לחלוטין, והוא תמיד יהיה בצבע הנכון. בדיוק איך שאנחנו אוהבים אותו.

דבר נוסף שנורא מעניין זה שתאורת חלון היא מאוד קלה לשימוש, גם למשתמש החובב והמתחיל.
אז בפעם הבאה שאתם עוברים ליד חלון, תעצרו לרגע ותחשבו מה הייתם עושים איתו..

ויותר מזה – תעשו!

חברים, תודה לכם שקראתם אותי, אני מקווה שהייתי יעיל עבורכם גם הפעם..
אם כן, אתם מוזמנים לשתף את הפוסט הזה בשמחה ואהבה לכל אלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם.

אז עד הפעם הבאה שנתראה,
תהיו יצירתיים 🙂

צילום פורטרט – 10 כללים בסיסיים שלעולם לא תרצו לשכוח

צילום פורטרט הוא תחום רחב מאוד שטומן בחובו לא מעט כללים אמנותיים, פסיכולוגיים וטכניים, שבסופו של דבר משפיעים על התמונה הסופית.

למרות (ואולי בגלל) שצלמים רבים משדרגים את המצלמות שלהם למצלמות DSLR כדי לקבל שליטה טובה יותר על הצילום, צילום פורטרט תמיד יהיה מאתגר, בין אם הוא מבוים ובין אם לאו.

ההבדל בין פורטרט שצולם על ידי צלם מקצועי לבין פורטרט שצולם על ידי צלם חובבן יכול להיות עצום. הצלם המקצועי יחבר את כל הנתונים האפשריים לכדי תמונה אחת, ואילו החובבן יתמקד בנתון אחד או שניים.. אותם נתונים שאני מדבר עליהם יכולים להתבטא בזווית צילום מחמיאה, גוון העור של המצולם, סוג וכיוון התאורה, סביבה מתאימה, עדשה מתאימה, הגדרות מצלמה, אופי המצולם, הבעות פנים, שפת גוף וכדו'..

אני נתקל בהמון תמונות של אנשים ברשת, ואין ספק שזהו אחד מהז'אנרים הפופולאריים ביותר בצילום, אם כי גם בין המורכבים.

ריכזתי עבורכם 10 כללים בסיסיים לצילום פורטרט, שיעזרו לכם לגשת נכון לתמונה ולהוציא מהמצולם שלכם את המיטב.
אתחיל עם הבסיס, הקשור בחשיפה, ומשם אמשיך לזוויות צילום ולקומפוזיציה.
לאחר מכן, אלמד אתכם איך לנצל את האור הטבעי לטובתכם, ומתי ואיך להוסיף פלאש חיצוני על מנת לשדרג את התמונה שלכם.

בין אם אתם מצלמים את החברים שלכם או שהוזמנתם לצלם בוק בת מצווה או כל דבר אחר, ובין אם אתם מצלמים בתאורה טבעית או בתאורה מלאכותית, הפוסט הזה יכול לשפר את תמונות הפורטרט שלכם.

1. קחו קריאת אור מהנושא

מערכת מדידת האור של המצלמה היא מערכת חכמה מאוד שיודעת לתרגם לנו את כמות האור לנתוני חשיפה..
מערכת מדידת האור לוקחת תפקיד חשוב מאוד בצילום התמונה, ואם אתם צלמים אז אתם חייבים לדעת איך להשתמש במערכת הזו שכל קורס לימודי צילום מקצועי לא יפסח עליו אם הוא מכבד את עצמו.

אז כבר כתבתי פוסט בעבר שמסביר על מדידת אור, אבל בכל זאת אסביר את הבסיס החשוב לצילום פורטרט.

ה"בעיה" עם מדידת האור, שהיא לוקחת קריאת אור ממוצעת בהתאם לאזורי המדידה שהגדרתם במצלמה. זו יכולה להיות מדידת אור שלוקחת ממוצע מכל הפריים (Matrix), זו יכולה להיות מדידת אור שלוקחת ממוצע ממרכז הפריים (Center Weighted), או מדידת אור נקודתית שלוקחת ממוצע מאזור קטן מאוד בפריים (Spot).

דבר נוסף שחשוב לדעת על מדידת האור – המצלמה מתוכנתת כך שמדידת אור "טובה" היא "אפור 18%". במילים אחרות – המצלמה תרצה להביא כל גוון שבעולם, כהה או בהיר, להיות במרכז הסקאלה שבין הלבן לשחור – שזה בעצם אפור.
בהנחה שהנושא שלנו בגוון עור ממוצע (במרכז הסקאלה שבין הלבן לשחור), אז אנחנו נקבל קריאת אור נכונה כשסמן מד האור עומד על 0.

אך מה קורה אם הנושא שלנו כהה או בהיר יותר?

כאשר הנושא כהה, קריאת האור של המצלמה תיתן לנו חשיפת יתר, ולכן אנחנו נצטרך להכניס פחות אור ממה שהמצלמה המליצה..
כאשר הנושא בהיר, קריאת האור של המצלמה תיתן לנו חשיפת חסר, ולכן אנחנו נצטרך להכניס יותר אור ממה שהמצלמה המליצה.

זאת אומרת שכאן אנחנו נכנסים כצלמים, ו"מתקנים" את קריאת האור של המצלמה בהתאם לתוצאה שאנחנו מעוניינים בה. במצב עדיפות צמצם או במצב עדיפות תריס, אנחנו נשתמש בכפתור פיצוי חשיפה על מנת לשנות את קריאת האור של המצלמה בהתאם לרצונותינו. בעבודה במצב ידני (M), אנחנו פשוט נשנה את החשיפה שלנו בצורה ידנית. דהיינו – פתיחת/סגירת צמצם, העלאה/הורדה של מהירות התריס, ו/או הגברה / הנמכה של רגישות ה-ISO.

אז כמו שאתם מבינים (ואולי כבר הבנתם לפני כן), לכל אדם יש גוון עור אחר, שכאמור, מחזיר כמות אור אחרת. לכן, לפני הכל, אתם צריכים להבין את הגוון של המצולם שלכם, על מנת שתדעו מהם היתרונות ומהם החסרונות.

כמו כן, אם הפנים של המצולם לא מוארים באור אחיד, אתם צריכים לדעת מאיזה איזור בפנים למדוד את האור. כאשר מדובר בתאורה קונטראסטית אז ההמלצה היא למדוד נקודתית מהחלק המואר.

צילום: תומר אלמקייס

כאשר מדובר בתאורה רכה אז תיקחו את קריאת האור מהמעבר בין האור לצל (על פני המצולם).

צילום: תומר אלמקייס

2. תשלטו בשילוש הקדוש (צמצם, תריס, ISO)

השליטה בשילוש הקדוש של הצלמים היא בעצם השליטה על החשיפה שלנו וחלק מהשליטה על מראה התמונה הסופי. לכל אלו יש תפקידים נורא חשובים בבניית התמונה שלנו, ולכן השליטה בהם היא חובה.

צמצם – במידה וההעדפה הראשונית שלנו היא הצמצם (כשנרצה שליטה על עומק השדה שלנו), אז אנחנו נתחיל את העבודה שלנו בהגדרת מפתח הצמצם הרצוי, ונשלים את החשיפה באמצעות מהירות התריס וה-ISO.

כדי לצלם עם עומק שדה רדוד, עדיף לעבוד עם צמצמים פתוחים יחסית (F2.8-F5.6), כמובן בהתאם למרחק של הרקע ובהתאם לאורך המוקד שאיתו אתם מצלמים. עומק השדה הרדוד יבליט את הנושא שלכם על פני הרקע. לצורך עומק שדה רדוד יותר, אתם תצטרכו לעבוד עם עדשות בעלי מפתח צמצם גדול במיוחד כמו F1.8 או F1.4.

צולם באורך מוקד 85 מ"מ, בצמצם F2. צילום: תומר אלמקייס

תריס – במידה וההעדפה הראשונית שלנו היא מהירות התריס (כשנרצה למרוח או להקפיא תנועה), אז אנחנו לפני הכל נגדיר את מהירות התריס הרצויה, ולאחר מכן נשלים את החשיפה באמצעות הצמצם וה-ISO.

כשאנחנו מגדירים את מהירות התריס, אנחנו צריכים לקחת בחשבון את תנועת הנושא, את רעידות הידיים שלנו, ואת אורך המוקד של העדשה. כל אלו יגרעו מחדות התמונה במידה ולא נגדיר מהירות תריס נכונה. כאשר אנחנו נרצה למרוח או להקפיא תנועה, אנחנו נבחר במהירות תריס המתאימה לתנועת הנושא או לאפקט המריחה הרצוי.

צולם במהירות תריס 1/60. צילום: תומר אלמקייס

כשאתם מצלמים מהיד, אז חייבים לקחת בחשבון גם את רעידות הידיים ולהתחשב בהם בהגדרת מהירות התריס וזאת על מנת שהתמונות שלכם יצאו מספיק חדות.

לשם כך המציאו כלל אצבע שאומר שמהירות התריס המינימאלית לצילום מיד ממוצעת היא 1/אורך המוקד. זאת אומרת שאם אתם מצלמים באורך מוקד 200 מ"מ, אז מהירות התריס לא יכולה להיות נמוכה יותר מ-1/200. אם אתם מצלמים עם מצלמת קרופ, אז תכפילו את אורך המוקד שלכם בקרופ (1.5, 1.6, 2 וכו'). אתם תקבלו תוצאה גדולה יותר מ-200 מ"מ ולכן אתם תצטרכו לעבוד גם מהירות תריס גבוהה יותר. הסיבה לכך היא פשוטה – ככל שתאריכו את אורך המוקד שלכם, המצלמה תהיה רגישה יותר לתנועת היד שלכם.

זה גם אומר שאתם יכולים לרדת למהירויות תריס נמוכות יותר במידה ואתם משתמשים בעדשות רחבות זווית. מה שכן, מומלץ לא לרדת ממהירות תריס 1/60 כאשר מצלמים מהיד, גם אם העדשה היא 16 מ"מ, אבל האמיצים שבכם מוזמנים לנסות, להיות יציבים, ויש מצב שתקבלו תוצאה טובה אם אתם מספיק יציבים ואם הנושא שלכם לא נמצא בתנועה.

אם יש לכם מייצב אופטי בעדשה, אז אתם תוכלו לרדת עוד מספר סטופים במהירות תריס (בהתאם לסוג המייצב), אך חשוב לא להפעיל את המייצב כשאין בו צורך.

ISO – גלגל ההצלה שלנו. בדרך כלל הוא לא יהיה ההעדפה הראשונית שלנו אלא אם כן אנחנו נרצה ליצור גרעיניות בכוונה. לכן גם לא קיים במצלמה מצב עדיפות ISO.
ל-ISO ישנה השפעה שלילית על התמונה (מוסיף גרעיניות וגורע מחדות התמונה), אך הוא שם כדי להציל אותנו במצבים בהם האור לא משחק לטובתנו.

ישנם מספר דברים שאנחנו חייבים לדעת על לפני שאנחנו ניגשים לצילום אנשים: הם זזים, הם ממצמצים, והם משנים כל הזמן את הבעות הפנים שלהם. כדי שנוכל להקפיא הבעת פנים של שבריר שנייה, וגם כדי שנוכל למנוע מריחה, עלינו להשתמש במהירות תריס גבוהה. את זה כבר קראתם למעלה.

אבל מה קורה אם מדובר בתנאי תאורה קשים והתאורה שלנו לא מאפשרת לנו לעבוד במהירויות תריס גבוהות? פותחים צמצם?

ואם פתחנו את הצמצם עד הסוף ועדיין התמונה חשוכה? ירידה במהירות התריס עלולה לסכן את התמונה ולגרום למריחה. אם כן, כאן נכנס תפקידו של ה-ISO. אתם תוכלו להעלות את רגישות החיישן לאור, ובכך לאפשר לעצמכם לצלם במהירות תריס גבוהה יותר.

העצה שלי היא שאל תחששו מה-ISO. תעלו איתו כמה שצריך. אבל כמה שצריך! כבר ראיתי צלמים שמצלמים במהירות תריס 1/4000 ובאיזו 2000, ורוב הזמן אין שום סיבה לכך.. תכניסו קודם כל אור אמיתי כמה שאתם יכולים (צמצם ומהירות תריס) ורק אחרי זה תשלימו את החסר עם ה-ISO, שלמעשה הוא לא מכניס לנו אור, אלא רק מגביר את רגישות החיישן לאור.

צולם ב-ISO 1000 על מנת לאפשר עבודה במהירות תריס גבוהה. צילום: תומר אלמקייס

וזכרו, עדיף שתהיה לנו תמונה מגורענת משלא תהיה לנו תמונה!

3. בחרו את אורך המוקד הנכון

לבחירת אורך המוקד של העדשה ישנה השפעה מאוד גדולה על צילום הפורטרט. עבור פורטרטים עם השפעה סביבתית, עדשה רחבה היא חובה. צילום פורטרט עם עדשה רחבה ועם זווית נמוכה יגרום לפורטרט להיראות גבוה יותר ממה שהוא באמת. זו טכניקה מצוינת שהשימוש בה "מרמה" את הצופה על ידי שינוי בפרספקטיבה ובזווית הצילום.

צילום: תומר אלמקייס

יחד עם זאת, לא כדאי להתקרב יותר מדי למצולם שלכם כאשר אתם מצלמים עם עדשה רחבה, מכיוון שזה ייצור עיוות אופטי שלרוב אינו מחמיא למצולמים.

צילום: תומר אלמקייס

כשאתם מצלמים באורכי מוקד ארוכים (עדשות טלה), הנושא שלכם עדיין במרכז העניינים אבל הרקע הופך להיות חלק מהמשחק. צילום באורכי מוקד ארוכים יחמיאו מאוד למצולמים שלכם. אורכי מוקד כמו 85 מ"מ או 105 מ"מ הם מעולים לצילום פורטרטים. הם יבליטו את הנושא שלכם על פני הרקע ויהפכו רקעים פשוטים למעניינים. לכן, כשאתם מצלמים עם עדשת טלה, תמיד תסתכלו מה יש מאחורי המצולם ותחשבו אם זה ייצא מעניין כאשר הוא לא בפוקוס.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

 4. תהיו יצירתיים עם הקומפוזיציות שלכם

תעשו לעצמכם טוב, ואל תהיו עצלנים עם הקומפוזיציות שלכם. אני רואה תמונות עם יותר מדי מקום ריק מעל הראש של המצולם, אני רואה תמונות עם חיתוכים לא נכונים, ועם קומפוזיציות משעממות.

תיכנסו פנימה ותצאו החוצה, אל תכלילו אלמנטים לא קשורים, חפשו קומפוזיציות שמוליכות את העין לכיוון הנושא, ומקמו את הנושא שלכם במיקום מעניין בפריים.

צילום: תומר אלמקייס

בסופו של דבר, הקומפוזיציה היא זו שתמשוך את הצופה אל מרכז העניינים, ואולי גם תשאיר אותו להתעכב שם זמן מה.

צילום: תומר אלמקייס

5. שדרו בטחון למצולם שלכם

אם המצולם שלכם לא מרגיש בנח עם המצלמה והצלם שעומדים מולו, אז קחו זמן כדי לשוחח איתו מעט. שתו איתו קפה, שתפו אותו ברעיון שלכם ותכירו אותו. תנו גם לו להכיר אתכם מעט, ותראו לו תמונות אחרות שצילמתם על מנת לחזק לו את הביטחון שהוא נמצא בידיים טובות.

כאשר תתחילו לצלם, כוונו את המצולם שלכם בהתאם לתאורה ותעמידו אותו בזווית שמחמיאה לו. כמו כן, אל תשכחו לשתף אותו בתמונות מדי פעם, גם כדי להעלות לו את הביטחון, גם כדי שייתן הערות במידה ויש, וגם כדי שיסתכל על הבעות הפנים שלו וידע לשנות בהתאם.

צילום: תומר אלמקייס

6. תלמדו לעבוד האור הטבעי

תאורה טבעית היא התאורה הרציפה החזקה ביותר שיש לנו. אם נדע להשתמש בה נכון, אנחנו נצטרך ברוב שעות היום רק מצלמה ועדשה.

התאורה הטבעית משנה את צבעה וצורתה בהתאם לשעות היום, למצב מזג האוויר ולמיקום. משעת הזריחה עד השקיעה, דרך שעות הזהב, השמש עושה מסלול של קשת מעלינו. ז"א שבשעות הבוקר ואחה"צ השמש נמוכה ואנחנו יכולים להשתמש בה מבלי לסבול יותר מדי.. בשעות הצהריים השמש נמצאת מעל הראש שלנו ואלו הם שעות פחות טובות לצילום לאור השמש מכיוון שהיא תיצור צללים קשים ולא מחמיאים בפני המצולם.

התחשבו במיקום של השמש על מנת להעמיד את המצולם שלכם כך שהוא מקבל תאורה מחמיאה. כשהשמש נמוכה היא מייצרת אור בגוונים של אדום/צהוב, ולכן יש לאזן את הצבעים באמצעות הגדרות האיזון הלבן (White Balance) (סביב ה-2500K).

צילום: תומר אלמקייס

התחשבו בתנאי מזג האוויר על מנת לדעת אם האור מפוזר או ממוקד, קשה או רך..
השתמשו באור הטבעי גם כשהוא נכנס דרך חלון או דלת.. זו תאורה מושלמת לצילום פורטרט.
השתמשו בשמש כתאורה פרונטלית, צידית או אחורית ותלמדו על השפעות כיוון התאורה על הנושא שלכם.
באמצעות צילום מול השמש אתם תוכלו ליצור תמונות חלומיות וגם תמונות סילואט מגניבות.

צילום: תומר אלמקייס

7. השתמשו ברפלקטור

רפלקטור הוא פתרון תאורה מדהים, קל לניוד ולשימוש, והוא זול מאוד. הרפלקטור יקבל את מקור התאורה שלכם, יחזיר אותו למצולם, יאיר אותו וייתן לו מראה זוהר ומקצועי. ישנם רפלקטורים המגיעים ב-5 חלקים הכוללים משטח כסוף (מחזיר הרבה אור), משטח זהב (מחזיר הרבה אור בצבע חם), משטח לבן (נועד למילוי צללים), משטח לבן חצי שקוף (לריכוך אור ישיר), ומשטח כהה (לצורך הכהית אזורים מסוימים).

הרפלקטור יכול לשמש כמקור תאורה יחיד (כאשר המצולם שלנו בצל ואנחנו מחזירים אליו את אור השמש), כמקור תאורה משני, כאשר השמש מאירה את הנושא שלנו מלפנים, והרפלקטור מאיר אותו מאחור, וכמקור תאורה ראשי על הפנים, כאשר אנחנו משתמשים בשמש כתאורה אחורית. אנחנו גם יכולים לשלב מספר רפלקטורים על מנת לקחת מקור אור אחד (שמש) ולשכפל אותו מספר פעמים בתמונה אחת.

השימוש ברפלקטור יכול להיות בתאורה טבעית בחוץ או בפנים ליד החלון, והוא יכול לשמש אתכם גם בצילומי סטודיו. באופן אישי יש לי 3 כאלה, כאשר אחד נמצא קבוע באוטו ועוד שניים בסטודיו.

לדעתי, רפלקטור זה מצרך חשוב לכל צלם שמצלם אנשים.

צילום: תומר אלמקייס

כך זה נראה מאחורי הקלעים. צילום: נעה בר-און

8. הקפידו על העמדה

לתנוחה של הנושא שלכם, ישנה השפעה רבה על התוצאה הסופית. שינוי קל בשפת הגוף או בהבעת הפנים יכולים לשנות את התחושה שהתמונה מעבירה באופן קיצוני.

קחו בחשבון שהעמדת המצולם תלויה מאוד גם בכיוון התאורה ולהיפך. כאשר אתם מעמידים את המצולם שלכם בתנוחה מסוימת או במקום מסוים, אתם צריכים להתחשב בכיוון האור. במידה וזו תאורה טבעית , אז אתם צריכים להעמיד את המצולם בהתאם לכיוון התאורה, או לחלופין – לצלם מזווית שבה התאורה מאירה את הנושא בצורה מעניינת. במידה ואתם יוצרים את האור בעצמכם, אז השליטה בכיוון האור נמצאת בידיים שלכם, כך שאתם יכולים קודם כל להעמיד את המצולם ואחרי זה להאיר אותו.

בזמן הצילום, נסו מגוון רב של הבעות פנים ושפת גוף על מנת שלאחר הצילום תהיה לכם (וגם למצולם) אופציות בחירה.
והדבר החשוב ביותר – הקפידו על כך שנח למצולם שלכם, כי אם לא, אז התמונה הסופית תיראה מאולצת.

צילום: תומר אלמקייס

9. מדי פעם השתמשו בפלאש חיצוני

הסברה הנפוצה היא שפלאש נועד לשימוש מתי שאין ברשותנו אור זמין, אבל אתם יכולים להתחדש בידיעה חדשה שהפלאש יכול להיות שימושי מאוד עבורנו גם באור יום. אולי זה נשמע לכם מוזר.. להשתמש בפלאש באור יום? למה בעצם? אז קודם כל, פלאש יכול למלא צללים שנוצרו על ידי שמש קשה. מעבר לכך, פלאש בעוצמה גבוהה המשולבת עם מהירות סינכרון גבוהה יכול ליצור לכם תמונות מיוחדות ושונות.

תקבעו את החשיפה שלכם בהתאם לסביבה , כאשר השמש לא מאירה את המצולם (זאת אומרת שהנושא מוצל), ותוסיפו פלאש חיצוני שיאיר את המצולם שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

היתרון של פלאש חיצוני על פני הפלאש שיש לכם על המצלמה הוא שהפלאש החיצוני יכול לעבוד גם על המצלמה וגם מחוצה לו. מעבר לכך, הוא הרבה יותר עוצמתי, הרבה יותר שימושי, ויש לו ראש שניתן לכוונון, כך שאם אתם נמצאים ליד קיר או מתחת לתקרה, אז אתם תוכלו לכוון את ראש הפלאש לכיוון הקיר או התקרה על מנת "להקפיץ" אותו למצולם שלכם.

אגב, תוכלו לעשות את אותו הדבר גם עם רפלקטור 🙂

לימדו להפעיל את הפלאש מרחוק באמצעות משדרי רדיו סלייב, או באמצעות סלייב אופטי.

10. תרככו, תפזרו, ותמקדו את האור

לימדו לרכך את האור באמצעים פשוטים כמו מטריות או לייטבוקסים, תלמדו להכיר את ההבדלים בין תאורה קשה לתאורה רכה ואת השפעותיהם על המצולמים שלכם.

תלמדו לפזר ולמקד את האור על מנת לשלוט בטווח הפגיעה שלו. שיטה טובה למיקוד ופיזור האור היא השימוש בזום של הפלאש.. לכל פלאש חיצוני (SpeedLight), ישנו ZOOM המאפשר לנו לקבוע את זווית ההארה של הפלאש. די דומה לאורך המוקד של העדשה.

בזום של 20 מ"מ אנחנו נקבל פיזור של האור לטווח רחב מאוד, ואילו בZOOM של 105 מ"מ אנחנו נקבל מיקוד של האור על איזור מסוים. נצלו את זה לטובתכם ותשתמשו בזה.

כמה מילים לסיום

צילום אנשים זה באמת עולם שלם. עולם שלם ומעניין. באופן אישי, בכל פעם שאני מסתכל על אדם חדש אני חושב איך לצלם אותו, איזו זווית תחמיא לו ועם איזה סוג וכיוון תאורה אצלם אותו.

אחד הדברים שחשוב מאוד לזכור זה שבשביל לצלם אנשים, לא צריך לצאת עם המון ציוד. לפעמים אנחנו יכולים להסתפק במצלמה ועדשה, ולהשתמש אך ורק במה שיש לרשותנו בשטח.
ה"התמודדות" הזו עם האור הקיים מבלי להיעזר בגורם חיצוני, יכולה ללמד אתכם המון על עצמכם כצלמים, והיא יכולה גם לפתח לכם את מיומנויות הראיה שלכם.

אני מקווה שנהניתם לקרוא אותי גם הפעם. אם כן, אתם מוזמנים לשתף את הפוסט בשמחה דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן.
כמו כן, אני ממתין לקרוא את התגובות שלכם על הפוסט.

נתראה בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

כך תעוררו את היצירתיות שלכם בעזרת שימוש בנקודות מבט ייחודיות

האם יוצא לכם להרגיש שהתמונות שלכם חוזרות על עצמן במעין שגרת צילום כזו?

אם אתם מצלמים כל יום ואתם מוצאים את עצמכם משועממים מול התמונות במחשב, אז תמשיכו לקרוא.

צילמתם נוף, או שצילמתם את האחיינים והילדים שלכם, ואתם שמים לב שכל התמונות שלכם זהות ואין בהן שום שינוי מלבד הנושא שהתחלף. לא משנה מה אתם עושים, אתם פשוט לא מצליחים לפרוץ את חומת השעמום.

אני קורא לזה "מחסום יצירתי". אותו המחסום היצירתי מגיע אלינו מתוך דפוסי חשיבה והרגלים מסוימים שאנחנו בונים לעצמנו במהלך קיומנו. קשה מאוד להתגבר על אותו מחסום יצירתי, אולם בכל זאת ישנם דרכים שיוציאו אתכם ממנו וידליקו בכם את היצירתיות מחדש.

המזל שלכם הוא שאתם צלמים. וצלמים הם אנשים ברי מזל במובן מסוים. יש לנו את האפשרות להביט על העולם מנקודות מבט שונות, להחליט מה יהיה כיוון האור, ומספיק שנעשה שינוי קל בפרספקטיבה כדי שתהיה לנו נקודת מבט חדשה על הנושא שלנו.

רוב האנשים מביטים על העולם מנקודות מבט "קבועות מראש", למעט מקרים בהם הם נאלצים לשכב על הרצפה, לטפס על עץ (מי שלא גר בקומה רביעית), או להסתכל על אובייקט מקרוב. בכל מקרה, ברוב הזמן אנחנו מסתכלים על העולם מגובה עמידה ומגובה ישיבה, ולא ממש מתאמצים כדי לשנות את זווית הראיה ולראות אחרת את הדברים.

אם כן, אחד הצעדים הראשונים שיפרצו לכם את חומת השעמום הוא להתחיל להסתכל על הנושאים שלכם בצורה שונה. במקום לצלם את הכלב שלכם מהגובה שאתם רגילים לראות אותו, אז תשכבו על הרצפה וצלמו אותו מנקודת מבט של נמלה. אתם תגלו שהכלב יראה שונה לחלוטין מאשר היה נראה בצילום מגובה העיניים. השינויים בזווית ובפרספקטיבה מציגים אותו אחרת לגמרי.

צילום: תומר אלמקייס

עכשיו נסו לעשות לעצמכם תרגיל מעניין. חפשו בסביבה הפרטית שלכם נושא לצילום, אבל כזה שעומד המון זמן באותו מקום ולא זז. זה יכול להיות הבית שלכם, או עץ בחצר שלכם. הרעיון הוא כזה: אתם כל יום רואים את העץ או הבית מנקודת מבט מסוימת, ועכשיו יש לכם את ההזדמנות להביט עליהם מנקודות מבט אחרות לגמרי. במידה ובחרתם את הבית שלכם, אז תתקרבו אליו, אל הקירות, אל המדרגות, מבפנים כלפי חוץ, מבחוץ כלפי פנים ועוד.. אם בחרתם בעץ, אז תתקרבו אליו, צלמו את המרקם שלו, ואת החיים שיש עליו, צלמו את השורשים או את העלים שלו ותלמדו את העץ מקרוב.

תלמדו להסתכל על העולם כצלמים

מה קורה אם אתם עומדים בראש גרם מדרגות ומסתכלים מלמעלה על מישהו שעולה?

צילום: תומר אלמקייס

מה קורה אם אתם שוכבים על הרצפה ומסתכלים על העולם מנקודת מבט של תינוק ששוכב על הגב?

צילום: תומר אלמקייס. צילום מאחורי הקלעים: גיא זאבי

אם אתם רוצים לצלם מישהי קוראת מכתב מרגש, אז במקום להתרחק ממנה ולקלוט את כל הסיטואציה, נסו להתקרב אליה מאחור ולצלם מאחורי העורף שלה, מנקודת המבט שלה כפי שהיא רואה את המכתב.

צילום: תומר אלמקייס

אתם מתחילים להבין את הרעיון? הדרך הטובה ביותר להלחם במחסום היצירתי היא פשוט להוציא מהראש שלכם את הפרספקטיבה הרגילה שאיתה אתם חיים. במילים אחרות, אם אתם במצב עמידה ומתכוננים לקראת תמונה, תעצרו לרגע ותחשבו איך אתם יכולים לקחת את הנושא הזה ולהפוך אותו למשהו מיוחד.. לפעמים זה כיפוף ברכיים קל שסוגר לכם פינה, ולפעמים אתם תצטרכו להיות יצירתיים יותר ולשקול אפשרויות אחרות כמו שכיבה על הרצפה, טיפוס על קירות וכדו'.

צרו לעצמכם מעין מפה של המח שלכם ואיך הוא יקבל את הנושא מזוויות שונות. דמיינו איך ייראה הנושא מקרוב, מרחוק, בקלוז-אפ או ב-לונג-שוט. לכו עם האינסטינקטים שלכם, ואתם תגלו פעמים שאתם תהיו מופתעים מעצמכם.

5 טיפים שכדאי לזכור

  1. כאשר אתם מצלמים מקרוב, חפשו נושאים שיש בהם מרקם מעניין, וצלמו אותם עם אור נכון שמדגיש את המרקם הזה. אור שמגיע מהצד (עם רכות מסוימת אך לא רך לגמרי) הוא אור מושלם עבור צילום של מרקמים. הסיבה לכך היא כי המרקם דורש צל על מנת שהתלת ממדיות תצא החוצה ושהמרקם יבלוט.
    נסו לצלם נושאים שונים ולבחון את הטקסטורה שלהם. יתכן וחלקם לא יעניינו אתכם במבט ראשוני בעין, אבל כשתתקרבו עם העדשה ותשתמשו בתאורה הנכונה, אתם תופתעו מאוד לגלות לכמה מרתקים יכולים להפוך הדברים הפשוטים של היום יום.
  2. צלמו תמונות מופשטות יותר על מנת להוציא דברים מהקשרים היומיומי. תמונה מופשטת היא תמונה שבה צילמתם הנושא מקרוב, מזווית מסוימת ו/או עם תאורה מסוימת שהוציאו את הנושא מהקשרו הטבעי אך עדיין הציגו אותו כמעניין.בכל יום אני נתקל בסוג מסוים של ספה, אבל במקרה הבא זו הייתה ספת עור ששולבה עם תאורה של מסיבה ובמבט מקרוב היא הוצגה בצורה מדהימה, ומחוץ להקשרה הטבעי.

    צילום: תומר אלמקייס

  3. השתמשו במסגור טבעי של התמונות שלכם כדי להכניס בהן יותר עניין. אם אתם נמצאים באזור עם עצים, אז נסו לצלם מתוך הענפים ולהשתמש בהם כמסגרת טבעית של הנושא שלכם. מסגרת טבעית יכולה להיות גם חלון, מראה או כל דבר יצירתי אחר.

    צילום: תומר אלמקייס

  4. חפשו קווים מוליכים, קווים חוצים, השתקפויות, ושכבות של עומק וצבע. הכניסו אלמנטים לקדמת הפריים כדי שיספרו לצופה על העומק שבתמונה.

    צילום: תומר אלמקייס

    צילום: תומר אלמקייס

  5. שינוי בנקודת המבט הוא לאו דווקא להתכופף, לשכב, לטפס.. הוא גם תלוי במיקום הפיזי שלכם ובמיקום הנושא. קחו 2 תמונות לדוגמא: באחת, הזוג הולך לכיוון הצופה, ובשנייה הוא הולך לכיוון האופק. אלו הן 2 תמונות שצולמו בהפרשי זמן קצרים, ובכל זאת כל תמונה משדרת משהו אחר. האחת משדרת "התחלה" והשנייה משדרת "סוף".

צילום: תומר אלמקייס

סיכום

אז הבנתם כמה אנחנו ברי מזל לעומת שאר האמנים? אני לא מכיר עוד אמן שיכול לרפא את המחסום היצירתי שלו בעזרת טיפול בטיפוס על עץ או שכיבה על הבטן/גב..

אם אתם תבלו ביומיים הקרובים בחיפוש אחרי זוויות שונות, משונות, ייחודיות ומיוחדות, אתם תוכלו לפרוץ את החומה המשעממת ואת המחסום היצירתי יחד. ואם לא הצלחתם, אז תשאלו את עצמכם, האם הייתם מספיק נועזים? האם נקודות המבט שחיפשתם באמת היו שונות, משונות וייחודיות?

זכרו שאתם לא צריכים לעשות את זה עם כל התמונות שלכם, אבל ברגע שתהיה לכם ההבנה על ההתבוננות הזו, אתם תוכלו להוציא תמונות הרבה יותר טובות מאלו שצילמתם עד היום, ואת זה אני מבטיח לכם. לצורך הביטחון, כשאתם מצלמים את התרגיל, אז צלמו גם תמונה של הנושאים שלכם מנקודת מבט רגילה, אם כי אני בטוח שהתמונות שאתם תאהבו הם אלו שיצולמו מנקודות מבט בלתי שגרתיות.

צאו לצלם, חפשו זוויות, ותתמקדו ביומיים הבאים בלצלם רק בזוויות שאינן שגרתיות, ואתם תגלו שמעכשיו והלאה התמונות שאתם תאהבו הם אלו שלא הייתם מצלמים לפני שעשיתם את התרגיל הזה.

עד כאן להפעם, חברים.

אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה ובאהבה דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן.

כמו כן, אשמח לקרוא את התגובות שלכם ולענות לכם על שאלות, אז תרגישו חופשי להתפרע 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי פוטושופ ולייטרום בנקודת מבט:

משחקי הצללים: כך תיצרו תמונות סילואט מושלמות

אני מתאר לעצמי שכבר ראיתם בעבר תמונות צללית של זוג מחובק בשקיעה או של איזה מבנה יפה. בטח גם חלקכם תהו מדוע התמונות האלה נראות כל כך רומנטיות ומסתוריות, ואולי גם עברה לכם מחשבה בראש על אופן יצירת התמונה.

בעקבות הפוסט האחרון שכתבתי על צילום מול השמש, מספר אנשים שאלו אותי גם על צילום סילואט, מה זה בכלל, ואיך יוצרים אותו. אז החלטתי שהפעם אכתוב על הנושא הזה בצורה מפורטת, ואביא בפניכם את כל מה שאתם צריכים לדעת על צילומי סילואט.

מהו סילואט?

מקורה של המילה סילואט הוא בלועזית (Silhouette), ומשמעותה: "צללית". באמנות, מונח זה מתאר יצירה אמנותית שבה הנושא מוצג כצללית כהה ונטולת פרטים.
בהמרה לצילום, אנחנו מדברים על מצב שבו הנושא שלנו מוצב לפני אור חזק מאוד – בדרך כלל אור השמש, אך לא מחייב. במצב זה, אם לא נשתמש בעזרים מלאכותיים כגון פלאש או עריכה דיגיטלית, אנחנו לא נוכל לקבל תוצאה ברורה גם של הרקע המואר וגם של הנושא שלנו. מה שאנחנו כן נוכל לקבל זו תוצאה של רקע ברור ונושא כהה, או נושא בהיר ורקע "שרוף" (או בהיר מאוד).

זאת אומרת שלשם יצירת צללית אנחנו לא זקוקים לעזרים חיצוניים מלבד מצלמה ועדשה.

צילום סילואט מוכר בדרך כלל בצילום בשקיעה או בשעת הקסם כאשר השמש נמצאת למטה והיא מפיקה צבעים נעימים למראה, אך הוא יכול להתבצע גם במקומות אחרים כגון בתוך הבית מול חלון מואר, או בתנאים אחרים כגון שימוש באמצעים מלאכותיים.

סילואט בשקיעה. צילום: תומר אלמקייס

סילואט בשקיעה. צילום: תומר אלמקייס

סילואט בבית. צילום: תומר אלמקייס

סילואט בבית. צילום: תומר אלמקייס

עבודה במצב צילום ידני

מהבחינה הטכנית, צילום סילואט ידרוש מאיתנו לעבוד עם מצלמה בעלת שליטה מלאה על החשיפה שלנו. אז לפני הכל, תעבדו על מצב צילום ידני (M), ותקבעו בעצמכם את הגדרות הצמצם, התריס וה-ISO.

אז למה בעצם לצלם במצב צילום ידני? מכיוון שבמצב אוטומטי המצלמה תבצע חשיפה ממוצעת על מנת לקבל חשיפה מאוזנת של הפריים. זה עלול לבוא על חשבון ISO גבוה ונתוני צמצם ותריס שאתם לא מעוניינים בהם. ובלי קשר, זה לא יביא לכם את התוצאה שאתם רוצים.

תעבדו על ISO 100-200, תחליטו על מפתח הצמצם בהתאם לעומק השדה שאתם רוצים, ותקבעו את מהירות התריס בהתאם. אם אתם מצלמים בצמצם סגור וזקוקים ליותר אור, אז תעלו את ערך ה-ISO בהתאם.

כשאתם קובעים את מהירות התריס, זכרו את כלל האצבע שאומר שערך מהירות התריס לא יהיה קטן יותר מאורך המוקד, ובכללי שהוא לא ירד מ-1/60. זאת על מנת לקבל תמונה חדה ללא מריחות הנובעות כתוצאה מרעידות הידיים. זאת אומרת שאם אתם מצלמים באורך מוקד 100 מילימטר, אז תצלמו במהירות תריס של 1/100 לכל הפחות. אם אתם מצלמים עם מצלמת קרופ, אז תצטרכו להתחשב בכך ש-100 מ"מ על קרופ X1.5 זה 150 מ"מ, ועל קרופ X2 זה 200 מ"מ, ובכך תתאימו את מהירות התריס בהתאם.

מדידת אור בצילום סילואט

נתחיל מכך שאת מד האור תעבירו למצב SPOT (מדידת אור נקודתית). במצב זה אתם יכולים למדוד אור מנקודה ספציפית בפריים מבלי להיות מושפעים מהתאורה שמסביב, ולכן זהו המצב האידיאלי לעבוד איתו כשמצלמים סילואט.

b2

את קריאת האור מומלץ לקחת מהאזור המואר שבפריים, שהוא למעשה הרקע שלנו.
בצילום סילואט בתוך הבית מול חלון, תיקחו את קריאת האור מהחלון על מנת לקבל פרטים ברקע ולהצליל את הנושא.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

אם אתם מצלמים בשקיעה, אז אני ממליץ שתיקחו קריאת אור מהאזור שמסביב לשמש ולא מהשמש עצמה, מכיוון שמדידת אור מהשמש תניב לכם תוצאה כהה מאוד שבה רק השמש נראית בבירור. ואולי יתכן מאוד שזה מה שאתם רוצים וזה בסדר גמור, כמו בתמונה הזו לדוגמא.

מדידת אור מהשמש. צילום: תומר אלמקייס

מדידת אור מהשמש. צילום: תומר אלמקייס

אם אתם אוהבים לצלם בצמצמים סגורים מאוד, אז מומלץ שתיקחו אתכם חצובה כדי שתוכלו לעבוד על מהירויות תריס איטיות יותר.

למרות מה שאולי למדתם על פלאש מילוי, הפעם אתם לא תצטרכו אותו. אם תצטרכו אותו, זה מהסיבה שתרצו ליצור תמונות סילואט מדהימות באמצעות פלאש, אבל זה נושא לגופו שעליו אדבר בהמשך הפוסט.

חפשו צורות וקווי מתאר של אלמנטים שונים

מכיוון שבצילום סילואט נושא הצילום שלנו נטול פרטים, אז אנחנו נביט עליו באופן שונה מבדרך כלל. לדוגמא, אם אתם מצלמים אדם, אז אין טעם שפניו ייפנו לכיוון המצלמה, וגם אין טעם להתייחס להבעות פניו. במקום זאת, העמידו אותו כך שפניו פונות הצידה, ובכך אתם תצלמו את קווי המתאר של פניו ולא איזה גוש שחור סתמי שאולי יזכיר לכם ראש אבל לא יהיה ממש דומה לו.
אם אתם מצלמים מבנה כלשהו, אז תחפשו את הזווית שמדגישה את הצורה שלו. בצילום אנשים, אתם יכולים ליצור סיפורים ממשיים, מסקרנים, רומנטיים ומסתוריים. נצלו את זה כדי ליצור תמונות סילואט שיגידו עליהם "וואוו".

ספרו את הסיפור. צילום: תומר אלמקייס

ספרו את הסיפור. צילום: תומר אלמקייס

לא פעם נתקלתי בצלמים המצלמים תמונות סילואט של זוג ואומרים להם להתנשק. אני מניח שאחרי ההסבר שלי על קווי המתאר, אתם יכולים לנחש איך נראית התוצאה. גוש שחור ותו לא!
במקום זאת, אתם יכולים להעמיד את הזוג זה מול זו, מביטים אחד על השנייה ומבלי ליצור מגע באזור הפנים (אם המגע הוא קל ומבוקר, זה יכול להיות בסדר). בכך אתם תקבלו סילואט מושלם, עם קווי מתאר יפים וזוג מאוהב בשקיעה..

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

בשורה התחתונה – קווי המתאר והצורות, הם אלו שיתנו לצופה את המידע והמשמעות לגבי נושאי הצילום שלכם.

תתנסו ותטעו

צילום סילואט ידרוש מכם ללכת קצת נגד רצונות המצלמה שלכם, ואולי גם נגד חוקים מסוימים שלמדתם עד היום. זה יהיה בסדר גמור אם לא תצליחו לצלם תמונת סילואט טובה בפעם הראשונה, אבל זה באמת עניין כל כך פשוט שרק ידרוש מכם מעט תשומת לב ודיוק.
המזל שלכם הוא שיש לכם מסך במצלמה, והניסוי והטעייה לא יצטרכו לקחת זמן רב. צלמו תמונה אחת עם חשיפה ראשונית שאתם חושבים לנכון, תסתכלו עליה, תבחנו אותה ותשנו בהתאם. אני מניח שהתמונה השנייה כבר תהיה טובה יותר.

צילום סילואט עם תאורה מלאכותית

טוב, אז אם הגעתם עד לכאן, ואולי בכל זאת תחליטו לקחת אתכם פלאש או פנס לצילומים, אז ברור שאסביר לכם גם איך להוסיף מעט תבלינים לתמונות שלכם באמצעות תאורה מלאכותית.

לצורך הבנה- תאורה מלאכותית היא מקור תאורה שאינו טבעי. ז"א שזה יכול להיות פלאש, פנס, פנסי רחוב, פנסי מכוניות, תאורת מסיבה וכדו'..

יצירת סילואט באמצעות תאורה מעשית

תאורה מעשית היא בעצם תאורה מלאכותית הנתונה לשליטתנו, כגון פלאש או פנס.
הפלאש הוא מכשיר כל כך קטן וחמוד, והוא יכול לקחת את התמונות שלכם צעד אחד קדימה למקומות אחרים לגמרי.

יצירת סילואט עם פלאש לא תגביל אתכם בשעות של היום, מכיוון שבתאורה מלאכותית אתם לא צריכים להיות תלויים בחסדיה של השמש. למעשה, מומלץ מאוד שהאזור שבו אתם מצלמים לא יהיה מואר באור השמש, מכיוון שאתם רוצים תמונה שבה הפלאש הוא מקור האור היחיד שלכם. זאת אומרת שללא הפלאש התמונה צריכה להיות כהה לגמרי (טסט שאתם צריכים לעשות לפני שהדלקתם את הפלאש).

יצירת סילואט באמצעות פלאש יכולה להיעשות בשני דרכים, ואלו הם:

אפשרות אחת היא שהפלאש יאיר את הרקע ובכך אתם תקבלו צללית של הנושא.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

האפשרות השנייה היא לכוון את הפלאש כך שיאיר את המצולם מאחור, ובכך אנחנו בעצם יוצרים תמונה מאוד מעניינת שבה האור מגיע מזווית נגדית למצלמה, וכל מה שחוסם אותו מתקבל כצללית.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

בחושך מוחלט ניתן להגיע לתוצאות דומות עם פנס, וטוב שהוא יהיה בעצמה חזקה.

סילואט עם פנס. צילום: תומר אלמקייס

סילואט עם פנס. צילום: תומר אלמקייס

אני לא נכנסתי כאן לפן הטכני של עבודה עם פלאש, מכיוון שזהו נושא לגופו שעליו הקדשתי בעבר פוסט שלם. לכן, אם אתם עדיין לא יודעים עדיין איך לעבוד עם פלאש ברמה הטכנית, אז אתם מוזמנים לקרוא את המדריך המלא לצילום עם פלאש.

צילום סילואט באמצעות תאורה מלאכותית זמינה

כשאני אומר "תאורה מלאכותית זמינה", אני מתכוון לתאורה שאינה טבעית, אך זו תאורה שלא אנחנו יצרנו, אלא כזו שזמינה עבורנו ברחוב, במסיבות ואפילו בתוך הבית. צילום בתאורה כזו יכול לספר לנו המון על האווירה של התרחיש או של המקום בו צולמה התמונה.

בדומה לצילום סילואט באור השמש, גם כאן אנחנו זקוקים רק למצלמה ועדשה. אה, וגם למעט יצירתיות.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

כמה מילים לסיום

סילואט משמש לא מעט אמנים ביצירות שלהם. ניתן לראות את השימוש בו בתמונות, בציורים, באיורים, בקולנוע, ואפילו בפסיפסים.
לכאורה, צילום סילואט הוא צילום די פשוט מבחינה טכנית, וצילמו תמונות כאלה עוד מימים ימימה. אני מניח שאתם מכירים התמונה המפורסמת שבה צללית של אדם מחזיקה את השמש. זה רעיון נחמד אבל נדוש, נכון? אז תשתדלו לא להיות בנאליים מדי, תיקחו את הסילואט למחוזותיכם היצירתיים ותצלמו תמונות טובות ומעניינות.

חברים, עד כאן להפעם. אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה ובקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן.

שתפו אותי בתגובות שלכם, אשמח לדעת מהן התובנות שלכם מהפוסט ומהצילומים שצילמתם.

נתראה בפוסט הבא 🙂

כך תצלמו מול השמש ותצאו מזה בחיים

כשלומדים צילום, לומדים בין היתר על עדשות, על המרכיבים שלהן, על היתרונות שלהן, וכמו כן גם על החסרונות שלהן. אחד הנושאים המוזכרים תמיד כשמדברים על עדשות זהו ההבהק (Flare) אשר נוצר בצילום מול אור חזק. למעשה מדובר בסטייה אופטית, ויש סיכוי טוב שמישהו אמר לכם פעם שאם יש לכם את זה בתמונה אז התמונה הרוסה.

אחד מהמדדים המוכיחים כי העדשה שברשותכם היא בעלת אופטיקה טובה, זו היכולת שלה להניב תוצאות טובות מול אור חזק, ומהסיבה הזו יצרני העדשות מקפידים כל כך על הנושא הזה ואפשר לומר שהם יוצאים מגדרם על מנת לייצר עדשות שאינן גורמות להיווצרות ה-Flare.

אם כך, המסקנה היא כי הבהק הוא דבר גרוע, נכון? ואולי גם צילום מול אור חזק?

טוב, אז לא באמת…

לפני שאני הולך לספר לכם למה קודמיי לא ממש בסדר עם זה, ולמה היצרניות כל כך מקפידות על הנושא הזה, תנו לי רק לומר לכם כי ללמוד להימנע מבעיות אלה דווקא יכול לעזור לכם מאוד בהתחלה. זה בסך הכל נכון לומר כי טשטוש, ניגודיות גבוהה או הבהק ה-Flare יכולים להרוס את התמונה שלכם אם אתם לא מודעים למה שאתם עושים. אבל ברגע שאתם מבינים ויודעים מה שאתם עושים, אתם בהחלט יכולים להכליל את שלושת ה"שגיאות" האלו בתמונות שלכם, והם בהחלט יכולים להוסיף לכם המון לעומק היצירתי ולאווירה של התמונה.

היום אדבר אתכם על צילום מול אור אחורי, מתי להשתמש בו בצורה יעילה וכיצד.

כאשר ההבהק יבוא לנו בטוב

אפשר לומר שתאורה אחורית והבהקי ה-Flare הם שם דבר כרגע, ובמיוחד בצילום חתונות. אני מאמין שראיתם לא מעט תמונות של זוגות המצולמים בשעות אחר הצהריים המאוחרות עם אור זהוב מסביבם. איך הרגשתם כשהסתכלתם על התמונה? אני מניח שעברה לכם בראש אווירה רומנטית, חלומית ואולי גם מעוררת קנאה.

הנה תזכורת:

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

אם כן, מדוע אתם חושבים שאתם מרגישים כך?

התשובה לכך היא מאוד פשוטה: האור.

אז נכון, האור הוא תשובה להמון תמונות נהדרות, ואתם לא יכולים לקבל תמונה מדהימה ללא שימוש מושכל באור, אבל סוג האור המסוים הזה שקיים בשעת הקסם הוא זה שנותן לתמונות האלה את התבלין החם והרומנטי. ואם האור הזה מגיע מאחורי המצולם (מול המצלמה) הוא יכול לעשות פלאים, אבל ייתכן מאוד שעד היום אתם בכלל נמנעתם ממנו..

תאורה אחורית מתקשרת מאוד גם לצילום צלליות – שם יש הבדלי תאורה קיצוניים בין הרקע לבין הנושא, ובמצב כזה אנחנו יכולים לקחת קריאת אור מהרקע ובכך להשאיר את הנושא כצללית.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

מצב זה (של צילום צללית) יכול לקרות גם בטעות, כאשר אנחנו מצלמים על מצב צילום אוטומטי, בו המצלמה רואה את כמות האור שבסצנה ומחליטה לחשוף בהתאם.. לכן, כאשר אתם מצלמים בתאורה אחורית, תוותרו על ההגדרות האוטומטיות או החצי אוטומטיות של המצלמה שלכם. פשוט תעבדו על מצב ידני (M) וצאו לרגע מצורת העבודה עם כפתור פיצוי חשיפה, כי לא רק שזה לא יתרום לכם – זה ישגע אתכם.

האור האחורי

תמונות כאלו מצולמות בדרך כלל בשעות אחר הצהריים במהלך שעת הזהב, אם כי ניתן להגיע לאותן תוצאות גם בשעות הבוקר, שכן שעת הזהב מופיעה גם שם (זוכרים?).

ישנן כמה סיבות לכך שהשעה הזו ביום עובדת כל כך טוב בתמונה. הסיבה הראשונה היא כי במהלך זמנים אלו האור רך ומפוזר יותר, ובכך הוא תורם מאוד לתמונות שלנו. אבל הסיבה שבגללה אתם צריכים לצאת בשעות האלו ולצלם בסגנון התאורה הזה, זה מכיוון שאתם צריכים את השמש במיקום נמוך בשמיים על מנת שתוכלו לצלם כאשר השמש נמצאת באותו גובה של הנושא שלכם. כשהיא שם, אתם תוכלו להשתעשע איתה המון.. תוכלו ליצור צלליות והבהקים, ובכך תוסיפו המון קסם לתמונות שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

ברוב הזמן, אתם הולכים להציב את הנושא שלכם כך שהשמש נמצאת מאחוריו במלואה או בחלקה, וזה מהסיבה שאם אתם תכניסו את כל השמש לפריים, אתם עלולים להציף את התמונה באור ולקבל את התוצאה שאתם פחות רוצים. אתם יכולים למקם את הפריים שלכם כך שהשמש מוסתרת על ידי מבנה, עץ או אדם, ואז לזוז מעט ימינה או שמאלה, לתת לשמש להציץ ופשוט לצלם את התמונה שאתם רוצים ברגע שהשמש במיקום הרצוי.

טוב להשתמש בשיטה הזו שגם נותנת לכם אפשרות שליטה טובה יותר במיקום השמש בפריים, וגם שומרת על העיניים שלכם מקרינת השמש החזקה.

הגדרות

תתחילו מכך שהמצלמה שלכם מכוונת על מצב ידני (M). זכרו, כי במצב הזה אתם צריכים לסמוך על מחוון מד האור של המצלמה שלכם (זה שנמצא בתוך עינית המצלמה, בדרך כלל למטה) ולהיעזר בו על מנת להגיע לחשיפה טובה.

כך נראה מחוון מד האור שבעינית המצלמה:

Camera viewfinder - vector

תפקידו לומר לנו מהו מצב החשיפה שלנו.. אם הסקאלה הולכת לכיוון ה- "+", זה אומר שאתם בחשיפת יתר, ובמילים אחרות – המצלמה חושבת שהתמונה שלכם מוארת יותר מכפי שהיא אמורה להיות. אם הסקאלה הולכת לכיוון ה- "-", זה אומר שאתם בחשיפת חסר, ובמילים אחרות – המצלמה חושבת שהתמונה שלכם חשוכה יותר מכפי שהיא אמורה להיות.

לדוגמא: אם הסמן נמצא על המספר +1, זה אומר שאתם בחשיפת יתר של סטופ אחד. ואם הוא נמצא בקווים שבין 0 ל- +1, זה אומר שאתם ב- +1/3 או +2/3 של חשיפה (בתיאום).

הדבר שבאמת חשוב להבין כאן זה שצילום בתאורה אחורית עלול לבלבל את מד האור של המצלמה ולהטעות אתכם. הנתונים המוצגים בסקאלת מד האור רק מספרים לכם את מה שהמצלמה חושבת שיקרה אם תצלמו בנתונים אלו, אבל זה לא בהכרח אומר שאתם תקבלו תוצאה שגויה. זכרו כי מערכת מדידת האור של המצלמה מצביעה לכם על נתון מסוים שלא תמיד נכון עבורכם, במיוחד בצילום בתאורה אחורית ששם המצלמה רואה המון אור ויכולה לבלבל אתכם. לכן אתם צריכים להבין את מערכת מדידת האור כדי לדעת לשלוט בחשיפה שלכם.

בכל פעם שאתם תכוונו את המצלמה שלכם לשמש, המצלמה תחשוב שאתם הולכים לצלם תמונה חשופה ביותר מדי אור. יש לה סיבה טובה לחשוב כך מכיוון שזה נכון שהרבה אור נכנס למצלמה, ותפקידו של מד האור להתריע על כך.

אבל לפעמים אנחנו רוצים תוצאה אחרת לגמרי.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

במקרה שבו אנחנו רוצים לקבל את התאורה הזהובה, החלומית והרומנטית הזו, אנחנו קודם כל נעבוד על מצב מדידת אור נקודתית (SPOT) על מנת שנוכל למדוד אור מנקודה ספציפית מבלי להיות מושפעים מהתאורה החזקה שמסביב. את קריאת האור תיקחו מהנושא שלכם. אולי זה לא ייתן לכם את התוצאה המדויקת ביותר, אבל זה יהיה מקום מצוין להתחיל. אחרי שהקשבתם למד האור וכיוונתם את החשיפה, ייתכן שתקבלו תוצאה מעט בהירה יותר מכפי שאתם רוצים, מכיוון שהמצלמה חושבת שיש מעט מאוד אור בנקודה שממנה אתם מודדים. במצב כזה כוונו את מד האור שלכם למינוס 1/3 או 2/3 כדי לקבל תוצאה טובה יותר. אם אתם מצלמים ב-RAW, או אם למצלמה שלכם יש טווח דינמי גדול, אז אתם יכולים לכוון את מד האור שלכם למינוס סטופ אחד או שניים מתחת לאפס (של מד האור). זה אולי יחשיך מעט את הנושא שלכם, אבל ייתן לכם יותר פרטים ברקע, והאור האחורי וההבהק יהיו נעימים יותר. את הנושא המעט כהה שלכם אתם תוכלו להבהיר אחרי זה בקלות בתוכנת העריכה.

רקע שטוף באור הוא די מובן באליו בסוג כזה של תמונות, אבל אתם חייבים לקחת בחשבון שלא ניתן לשחזר אזורים שנשרפו, ולכן (במצב הזה) אם אתם תצלמו במעט חשיפת חסר אתם תרוויחו יותר פרטים באזורים הבהירים. את הכהים יותר תוכלו לשחזר אחר כך. מצד שני, אם הרקע שלכם בעייתי ויש בו אובייקטים מסיחי דעת שאתם לא מעוניינים להכניס לפריים, אז תצלמו כאשר הרקע שטוף באור ובכך תוכלו "להעלים" את מה שקורה שם.

בצילומים מהסוג הזה אני מציע לכם לצלם בצמצמים פתוחים על מנת לאפשר פתח גדול יותר לכניסת אור טבעי וגם על מנת ליצור עומק שדה קטן שישפיע מאוד על האווירה של התמונה.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

דבר נוסף שחשוב להתייחס אליו זה שיהיה לכם קשה יותר לעשות פוקוס על הנושא שלכם כאשר המצלמה מכוונת אל השמש. אפשר פשוט להציב את היד לרגע מעל העדשה על מנת להסתיר ממנה את השמש. פעולה זו תסתיר את ההבהק של השמש ותאפשר לכם להתמקד על הנושא שלכם בקלות וביעילות.

על מנת לקבל את אפקט ההילה סביב הנושא שלכם, אתם תצטרכו להעמיד את המצולם שלכם על פני רקע כהה יחסית ושהשמש מאירה אותו (את הנושא) מאחור. כך תתקבל הילה סביב המצולמים שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

סוף דבר

סוג זה של צילום הוא באמת יפה ומעניין, והוא יכול לשמש אותנו בכל יום. החל מצילומי בוקים, משפחות, ילדים, זוגות, צילומי תדמית ועוד.. אבל הוא דורש התנסות. אני לא מבטיח לכם שאתם הולכים לקבל תוצאות מושלמות על הפעם הראשונה, אבל זה בסדר.. ואם בנוסף לכך תמצאו את עצמכם מנחשים את החשיפה, גם זה בסדר 🙂

אני חושב שבתור התחלה, פשוט אל תנסו לחפש את השלמות. פשוט צלמו להנאתם, תבחנו ותלמדו, ותהיו הרבה יותר מאושרים מהתוצאות שלכם. השלמות תבוא כבר אחר כך.

חברים, תודה רבה שהייתם איתי גם הפעם. אם אהבתם את הפוסט הזה, אז כמובן שאתם מוזמנים לשתף אותו בקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן. כמו כן, אם אתם רוצים לקבל את הפוסטים שלי לפני כולם אז אתם יכולים להירשם לניוזלטר שלי ותהיו הראשונים שיקבלו את הפוסטים במייל.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

כיצד שימוש במצב צילום ידני ישפיע על אמנות הצילום שלכם?

כאשר לומדים צילום, זה יכול להיות קצת מסובך להבין איך עובדת מצלמה. רובנו התחלנו לצלם על מצב אוטומטי, מכיוון שלא ממש ידענו מה שאנחנו עושים או מה שאנחנו רוצים לעשות.

ברמת העיקרון, במצלמת DSLR (וגם בחלק מאלו שהן לא DSLR) יש 4 מצבי צילום עיקריים:

M – מצב ידני מלא. 

S/TV – מצב עדיפות תריס.

A/AV – מצב עדיפות צמצם.

P – Program – שהוא מאוד קרוב למצב אוטומטי מלא.

a

במאמר הזה אנסה להסביר לכם איך לעבוד עם הצמצם, עם מהירות התריס ועם ה-ISO בדרך הקלה ביותר. אני מקווה שזה יעזור לכם לא להשתמש יותר במצבים האוטומטיים של המצלמה שלכם.

למען הסר ספק, אני לא מתנגד למצבים "חצי אוטומטיים" כמו S/TV או A/AV, אבל אני פשוט חושב שהם עלולים להפחית את היצירתיות שלכם כצלמים.

מצב צילום ידני יגרום לכם לחשוב קצת יותר

כשאתם מצלמים תמונות במצב צילום אוטומטי, אתם פשוט מצלמים באופן אובייקטיבי. במילים אחרות, אתם נותנים למצלמה את האפשרות לחשוב ולהחליט בשבילכם. לדוגמא: אתם רוצים לצלם זוג חתן וכלה חמודים 🙂 האם אתם יודעים איך אתם רוצים לצלם אותם? אולי אתם רוצים לצלם אותם על פני רקע מטושטש? אולי אתם רוצים לצלם אותם על רקע של נוף כאשר כל התמונה בפוקוס? ואולי יותר חשוב לכם להקפיא אותם ברגע מסוים?

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

הנקודה היא כזו.. כשאתם מצלמים על מצב ידני, אתם מכניסים הרבה יותר סובייקטיביות לתמונות שלכם, יש לכם נתח גדול יותר של מודעות על הכוונות והרצונות שלכם, ואתם תמיד תדעו מה אתם צריכים לעשות כדי להגיע לתוצאה הסופית שאתם מעוניינים בה.

הבעיה של הרבה אנשים בתחילת דרכם הצילומית היא איך להגיע לחשיפה הנכונה כאשר מצלמים במצב צילום ידני, אז אשתדל לעשות לכם קצת סדר בנושא.

מציאת החשיפה הנכונה

חשיפה נכונה היא בעצם האיזון המושלם בין צמצם, מהירות תריס ורגישות ה- iso בהתאם לאור הזמין.
כאשר אתם תצלמו באור יום, החשיפה שלכם עשויה להשתנות כל מספר דקות ו/או בכל פעם שתשנו סצנה. לדוגמא, נניח שאתם מצלמים פורטרט בתאורה טבעית. במצב כזה, התאורה עלולה להשתנות לכם בקצב מהיר כל הזמן.. אולי פתאום הגיע ענן שהסתיר את השמש ושינה את עוצמת האור, או שפשוט החלטתם להזיז את המצולם שלכם מטר וחצי שמאלה ושם התאורה שונה.. כאשר מצלמים בתאורה טבעית, יכולות להיות המון סיבות לשינויים בחשיפה, ואנחנו כל הזמן צריכים להיות מודעים אליהם ולראות אותם.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

בסטודיו זה עובד קצת אחרת, כי ברגע שכיוונתם את התאורה הרצויה וקבעתם את החשיפה הנכונה עבורכם, לא תצטרכו לשנות שוב את ההגדרות שלכם עד הפעם הבאה שתעשו שינוי במיקום התאורה או בעוצמתה.

בגדול, הנקודה העיקרית כאן היא שאתם צריכים להבין את האור, את העוצמה שלו ואת הכיוון שלו.

c

צילום אופנה בסטודיו: תומר אלמקייס.

לפני שנמשיך לנושא העיקרי שלשמו התכנסנו כאן היום, אני רוצה לתת לכם תזכורת קלה לגבי התפקידים של הצמצם, התריס וה-ISO.

צמצם

Camera diaphragm aperture with flare and reflection on lens

בדומה לאישון של העין, הצמצם הוא התקן שנמצא בתוך העדשה והוא משמש כפתח אשר דרכו עובר האור לעבר החיישן, ובעצם קובע את כמות האור הנכנס אל החיישן. מה שמבלבל הרבה צלמים בתחילת דרכם זה הערך המספרי של הצמצם וזה מכיוון שבמהלך היומיום שלנו אנחנו מתרגמים פתחים גדולים למספרים גדולים ולהיפך.

אך כאן זה שונה.. בצמצם, הפתחים הגדולים מתורגמים עם מספרים קטנים והפתחים הקטנים מתורגמים עם מספרים גדולים. לדוגמא: צמצם F2 הוא צמצם בעל פתח גדול מאוד, ולעומתו צמצם F16 הוא צמצם בעל פתח קטן מאוד. בהתחלה זה יכול לבלבל קצת אבל מהר מאוד מתרגלים לזה ומבינים שהצמצם הוא לא נושא מסובך בכלל.

ברמת העיקרון, אנחנו משתמשים בצמצם עבור שני דברים עיקריים:

  1. שליטה בכמות האור הנכנסת אל החיישן. צמצם פתוח יכניס הרבה אור, לעומת צמצם סגור שיכניס מעט אור.
  2. שליטה בעומק השדה שלנו. צמצם פתוח יניב לנו עומק שדה קטן (רקע מטושטש), בעוד צמצם סגור יניב לנו עומק שדה גדול (תמונה שבה הכל חד).
בחירה בעומק שדה רדוד כדי לקבל רקע מטושטש. צילום: תומר אלמקייס

בחירה בעומק שדה רדוד כדי לקבל רקע מטושטש. צילום: תומר אלמקייס

תריס

via GIPHY

התריס הוא התקן שנמצא במצלמה והוא למעשה חוצץ בין האור שנכנס דרך העדשה לבין החיישן. כאשר אנחנו לוחצים על כפתור הצילום, התריס מתרומם ומאפשר את מעבר האור לעבר החיישן, וזאת בהתאם למשך הזמן שקבענו לו. מכאן, אפשר להסיק שתפקידו של התריס הוא לאפשר לנו שליטה במשך זמן החשיפה שלנו, שזהו משך הזמן שבו החיישן נחשף לאור.

כאמור, התפקיד הראשון של התריס הוא כמובן השליטה במשך הזמן שבו ייחשף החיישן לאור. ז"א שבתנאי תאורה נמוכים אנחנו נצטרך לבצע חשיפות ארוכות על מנת להכניס יותר אור לחיישן הצילום.

התפקיד השני של התריס הוא לאפשר לנו הקפאה או מריחה של תנועה. לדוגמא, אם אנחנו מצלמים נושא בתנועה, יש לנו את האפשרות להקפיא אותו במקום ויש לנו את האפשרות למרוח אותו וליצור דינמיקה בתמונה.

הקפאת תנועה. מהירות תריס 1/2500. צילום: תומר אלמקייס

הקפאת תנועה. מהירות תריס 1/2500. צילום: תומר אלמקייס

מהירות תריס 1/200 שאפשרה מריחה של הכנפיים בלבד. צילום: תומר אלמקייס

מהירות תריס 1/200 שאפשרה מריחה של הכנפיים בלבד. צילום: תומר אלמקייס

ISO

Camera sensor

ISO הוא למעשה הרגישות של החיישן לאור  ורוב הזמן הוא משמש לנו כגלגל הצלה. ככל שערך ה-ISO גבוה יותר, כך רגישותו לאור גבוהה יותר, ולהיפך. ההמלצה הכי גדולה שאני יכול לתת לכם בנוגע ל-ISO היא שאל תחששו ממנו, ואם אתם צריכים אותו אז תשתמשו בו כי הוא שם בשביל זה. נכון שזה עושה נזק לתמונה על ידי התוספת של הגרעיניות, אבל במצלמות ה-DSLR המודרניות אנחנו יכולים לצלם ב- 1600 ISO (ובמצלמות מתקדמות גם בהרבה יותר מזה) ועדיין להישאר עם איכות מעולה. מלבד זאת, אתם תמיד יכולים להפחית רעשים בתוכנת העריכה.

הנקודה היא כזו.. או שתצאו מהסיטואציה עם תמונה מגורענת אבל טובה, או שתצאו מהסיטואציה בלי תמונה או עם תמונה לא מעניינת כי לא רציתם להגביר את ה-ISO וצילמתם עם פלאש פופ-אפ ישיר.

צולם ב- 3200 ISO ע

צולם ב- 3200 ISO ע"מ לקבל את האור הסביבתי. צילום: תומר אלמקייס

צילום במצב ידני

מצב ידני בצילום הוא המצב שמאפשר לנו קבלת החלטות באופן מלא! ואם תרצו להקשיב לי, אז ב-100 אחוז מהמקרים אנחנו זקוקים לשליטה מלאה. בואו נדמיין סיטואציה שבה מצב התאורה שלכם חלש מאוד אך עדיין יש לכם חומר גלם שאפשר להשתמש בו. השארתם את ערך ה-ISO נמוך יחסית והגדרתם את המצלמה על מצב עדיפות צמצם (A/AV) כי רציתם לשלוט בעומק השדה שלכם. במצב כזה המצלמה נתנה לכם מהירות תריס איטית שלא מאפשרת צילום יציב מהיד. אז עברתם למצב עדיפות תריס (S/TV) והגדרתם מהירות תריס 1/60 כדי לצלם תמונות יציבות יותר. המצלמה השתמשה בצמצם הכי פתוח של העדשה אבל עדיין אין לה מספיק אור.. אין לכם ברירה אלא להעלות את ה-ISO.. אבל אתם מפחדים ממנו כי הוא יהרוס לכם את החדות של התמונה, ובנוסף הנושא שלכם כהה קצת, אז המצלמה נותנת לכם תוצאה בהירה יותר ממה שצריך להיות, מה שמחייב אתכם לעבוד עם כפתור נוסף – פיצוי חשיפה.

עכשיו אתם מבינים עם כמה דברים מיותרים יש לכם להתעסק ולשנות כשאתם נותנים למצלמה שלכם לחשוב במקומכם? קצת מתסכל..

בואו ניקח את אותה סיטואציה ונצלם אותה במצב צילום ידני. הבחירה האמנותית שלכם היא הצמצם אז בחרתם בצמצם הכי פתוח של העדשה כדי להכניס יותר אור וכדי לקבל רקע מטושטש. בחרתם במהירות תריס 1/80 כדי לאפשר מקסימום כניסה של אור במינימום מריחות תנועה (בהתאם לאורך המוקד, תנועות הידיים שלכם ותנועות הנושא המצולם). אתם מסתכלים על מד האור ואתם רואים שעדיין חסר לכם אור. אז אתם פשוט מגבירים את רגישות ה-ISO עד שאתם מגיעים לחשיפה נכונה (גם אם הוא יגיע ל-2500, זה בסדר). עכשיו תצלמו ותגידו לי באיזה מהמקרים היה לכם קל יותר.

סיטואציה שונה: אתם מצלמים ילד שרץ או מכונית שנוסעת, ואתם מעוניינים להקפיא תנועה. הבחירה האמנותית שלכם היא מהירות התריס, אז אתם מתחילים את קביעת החשיפה שלכם בהתאם למהירות התריס הנדרשת/הרצויה על מנת להקפיא את אותה תנועה (כל תנועה לגופה), אחר כך קובעים את ערך הצמצם בהתאם, ואם יש צורך אז מגבירים גם את ערך ה-ISO.

ואולי הבחירה האמנותית שלכם היא דווקא ה-ISO? כן, כן.. לפעמים צילום ב-ISO גבוה בכוונה תחילה, יכול להניב לכם תוצאות מאוד מעניינות. תנסו את זה.. תגדירו את המצלמה שלכם על ISO גבוה ותשתמשו בגרעיניות כדי ליצור תמונות ייחודיות ואותנטיות. אגב, שחור לבן מומלץ מאוד במקרה הזה (אך לא מחייב) 🙂

בקיצור, בשימוש במצב צילום ידני אתם מקבלים החלטות אמנותיות לגבי התמונות שלכם. אתם כל הזמן "משחקים" עם הצמצם, התריס וה-ISO ואתם משאירים בצד את התוספת הזו שנקראת "כפתור פיצוי חשיפה".
ישנן דרכים רבות לאזן את שלושת הפרמטרים שמשפיעים על החשיפה, וכל בחירה כזו תניב לכם תוצאה אמנותית שונה. כאן זה כבר תלוי בכם, בעין השלישית שלכם, ביצירתיות שלכם ובמה שאתם רוצים להעביר בתמונה.

סיכום

אז הבנו שהצמצם, התריס וה-ISO, הם אלו שאחראים על החשיפה שלנו, והבנו שהשימוש במצב צילום ידני גורם לנו להקדיש יותר מחשבה ביצירת התמונות שלנו. בין הבחירות האמנותיות שלכם, אתם יכולים לבחור לקבל עומק שדה קטן או גדול, מריחה או הקפאה של תנועה, יצירת גרעיניות או תמונה חלקה, וכמובן שילוב של כל אחד עם השני..

שילוב של הקפאה ומריחה בו זמנית ע

שילוב של הקפאה ומריחה בו זמנית ע"י שימוש בפלאש חיצוני + תנועת מצלמה. צילום: תומר אלמקייס

כמובן שניתן לבחור כמה אור אתם רוצים בתמונות שלכם.

אם הבחירה האמנותית שלכם מתחילה בצמצם, אז אתם משלימים את החשיפה שלכם עם התריס וה-ISO.

אם הבחירה האמנותית שלכם מתחילה בתריס, אז אתם משלימים את החשיפה שלכם עם הצמצם וה-ISO.

אם הבחירה האמנותית שלכם מתחילה ב- ISO, אז אתם משלימים את החשיפה שלכם עם הצמצם והתריס.

זהו להיום, חברים. אני מקווה שהפשטתי לכם כאן את פני הדברים ושכעת זה נראה לכם מסודר יותר. אם יש לכם עדיין קושי בהבנת החשיפה, אז אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט שמדבר על השילוש הקדוש.
אם אהבתם אז אתם מוזמנים לשתף את הפוסט בשמחה ובקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן.

תודה שהייתם איתי גם הפעם,

נתראה בפוסט הבא 🙂

מהו טווח דינמי ולמה צריך להיות לכם אכפת ממנו? המדריך המלא!

אם אתם צלמים, אז סביר להניח ששמעתם לא מעט פעמים את המושג "טווח דינמי". זהו אחד מאותם ביטויים שצלמים משתמשים בהם ביומיום בהנחה שכולם יודעים על מה הם מדברים, למרות שלמרבית הצלמים בתחילת הדרך יש במקרה הטוב, הבנה בסיסית של המושג.

טווח דינמי כפי שהוא נוגע לצילום, מתקשר לאור וליכולות הטכנולוגיות של המצלמה. הבנת המושג הזה ואיך הוא עובד, יכולה באמת לעזור לכם בשלבי הלמידה, וגם הרבה אחרי.

אז למה באמת צריך להיות לכם אכפת מזה, ואיך זה יכול לעזור לכם? התשובות בהמשך..

מהו טווח דינמי ולמה כל כך חשוב שנבין אותו?

טווח דינמי הוא למעשה אחת הבעיות הנפוצות ביותר בתאורה, שהצלם יכול להיתקל בהן. זה קשור בקשר ישיר להבדל בין מה ואיך שהעין רואה לבין מה ואיך שהמצלמה רואה. אז באמת, זו אחת המגבלות של הטכנולוגיה, שכמובן הולכת ומשתפרת כל הזמן, ומי יודע כמה שנים ייקח עד שימציאו מצלמה שרואה כמו העין האנושית? (מעניין, אה?)

אז מתישהו, בעיית הטווח הדינמי אולי לא תהווה בעיה, כי המצלמות תהיינה מסוגלות להתמודד עם זה. אבל היום, אתם צריכים להיות מודעים לכך שישנה מגבלה של טווח דינמי במצלמה שלכם, ולהבין אותה היטב על מנת שתוכלו להמשיך הלאה  🙂

בהגדרה, טווח דינמי הוא בעצם ההבדל בגוונים שבין שחור מוחלט ללבן מוחלט. במצבי תאורה מסוימים (כמו שמש קשה של צהרי היום) יש המון הבדל בין האזורים המוארים שבסצנה לבין האזורים החשוכים, והמצלמה פשוט לא מסוגלת לקלוט את כל מנעד הגוונים שבין שני הערכים האלה.

במצב כזה, אם אתם מחוסרי ניסיון, אתם עלולים למצוא את עצמכם מול דילמה לא פשוטה. אם תיקחו קריאת אור מאזור בהיר, אתם תקבלו תמונה שבה יראו באופן ברור את כל מה שבהיר בתמונה, אך כל מה שכהה – יהיה כהה מאוד ונטול פרטים. באופן דומה, אם תיקחו קריאת אור מהאזורים הכהים שבתמונה, אתם תקבלו תמונה שבה האזורים הכהים יצטלמו בברור, אך האזורים הבהירים יישרפו עד כדי איבוד פרטים. זו מגבלה שכל צלם חייב לדעת עליה, כי יש מצבים שפשוט לא נוכל לצלם ללא תאורה מלאכותית או טכניקת (HDR (High Dynamic Range המשלבת מספר חשיפות בתמונה אחת (נדבר עליה בהמשך, אל דאגה).

דוגמא טובה לכך היא צילום פורטרט בשקיעה. כשתעמידו את המצולם שלכם מול השקיעה, אתם תוכלו לראות בברור את הגוונים שבשמיים יחד עם כל הגוונים של הנושא שלכם, אך כשאתם תרצו להביא את זה לידי ביטוי בתמונה, אתם תעמדו בפני דילמה.. זה או שתיקחו קריאת אור מהשמיים, תקבלו שקיעה יפה אך הנושא שלכם יהיה כהה, או להיפך.. תיקחו קריאת אור מהנושא שלכם, הוא יהיה בהיר, אך השמיים יהיו לבנים ובוהקים (שרופים).

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

דוגמא נוספת לכך זה צילום נוף מהחלון באור יום. תסתכלו מהחלון כלפי חוץ (באור יום) ואתם תראו שיש לכם את היכולת להבחין גם במה שקורה בתוך החדר וגם במה שקורה בחוץ. כשתרצו להביא את זה לידי ביטוי בתמונה, אתם שוב תהיו באותה דילמה כמו בתמונה של השקיעה.

העניין הוא שלעין האנושית ישנו טווח דינמי גדול מאוד, והיא מסוגלת להתמודד עם הבדלי תאורה קיצוניים ועדיין לראות פרטים גם באזורים הכהים מאוד וגם באזורים הבהירים מאוד – דבר שהמצלמה (עדיין) לא יודעת להתמודד איתו.

טווח דינמי הוא עניין שימושי להרבה תחומים, ובכל תחום הוא נמדד לפי ערכים אחרים הקשורים באותו תחום. בצילום, טווח דינמי נמדד לפי ערך חשיפה הידוע גם כ"סטופ" (Stop), שהוא ערך ידידותי ומובן יותר לנו, הצלמים. אם כך, לעין האנושית יש את היכולת להבחין בגווני הגוונים, גם במצבים בהם יש ניגודיות קשה בין האזורים הבהירים לאזורים הכהים. בהשוואה לצילום, אני מדבר על הבחנה של 10-14 סטופים בין הלבן המוחלט לשחור המוחלט. בגדול, זה תלוי את מי שואלים, מכיוון שבפועל, העין מסוגלת להבחין גם בהרבה יותר מזה, אבל בואו ניקח בחשבון שאנחנו מסתכלים על אזור קטן מהסצנה ולא על הסצנה כולה. לעומת העין האנושית, המצלמה הממוצעת מסוגלת להבחין בהבדלים של 5-7 סטופים בין הלבן המוחלט לשחור המוחלט. מצלמות משוכללות יותר, מסוגלות להבחין בהבדלים של 8-11 סטופים בין הלבן לשחור.

אז למה המידע הזה כל כך נחוץ? ולמה לפעמים אתם כן צריכים לחשוב עליו ולפעמים לא?

בואו נניח שאתם כרגע מצלמים ביום מעונן. ביום כזה, התאורה מאוד רכה ומפוזרת, כך שיש לכם הבדל של 3 סטופים בלבד בין הכהים לבהירים. מספיק שתסתכלו בעיניים על סצנה כזו כדי להבין שכאן לא תהיה לכם בעיה, כי אלו טווחים שהמצלמה המודרנית עומדת בהם יפה מאוד.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

מצד שני, אם אתם מצלמים באור יום בשמש ישירה, ייתכן ויהיו הבדלים של יותר מ-12 סטופים של טווח דינמי, כך שיהיה לכם קשה מאוד ללכוד את כל הגוונים בתמונה. כאשר אתם נמצאים בסיטואציה כזו, אתם תקבלו תמונה עם המון צל ומעט מאוד אור, אלא אם כן היה חשוב לכם לצלם דווקא את האזורים שבצל, ולקחתם את קריאת האור משם (במקרה כזה, כל מה שבהיר, יישרף).

אז עכשיו אתם יודעים שכאשר אתם מצלמים, אתם צריכים לחשוב על 2 דברים בו זמנית. האחד הוא איך הסצנה מוארת ואיך אתם רואים אותה בעיניים שלכם, והשני הוא איך המצלמה שלכם תהיה מסוגלת לצלם את זה. מצלמות עם טווח דינמי קטן יעלימו לכם הרבה פרטים באזורים הבהירים והכהים, לעומת מצלמות עם טווח דינמי גדול שיכולות ליצור לכם תמונות עם מנעד גדול יותר של גוונים. אם כך, באמת יעזור לכם לדעת ולהבין קצת את הטווח הדינמי של המצלמה שלכם.

אז איך אתם יכולים לדעת מהו הטווח הדינמי במצלמה שלכם?

רוב יצרני המצלמות לא מפרסמים בפומבי את יכולות הטווח הדינמי של דגמי מצלמות ספציפיים, ואם הם עושים את זה אז זה לא ממש חלק מתהליך השיווק שלהם, אלא אם כן המצלמה ממש מצטיינת בתחום.

הדרך הטובה ביותר להבין את המצלמה שלכם, היא פשוטה מאוד. עם הזמן שבו אתם משתמשים במצלמה שלכם, אתם כבר תזהו לבד את היכולות שלה להתמודד עם אור, ותדעו בכל סיטואציה מה אתם הולכים לקבל. עד שזה יקרה, אתם פשוט יכולים להשתמש בהיסטוגרמה של כל תמונה על מנת לקבל את המידע הזה.

ככה נראית היסטוגרמה:

C

החלק השמאלי של ההיסטוגרמה מתייחס לאזורים הכהים שבתמונה, החלק הימני מתייחס לבהירים, וכל האזור האמצעי מוקדש לגווני הביניים. אם ההיסטוגרמה שלכם נוטה יותר לכהים ולבהירים, זה אומר שהתמונה שלכם קונטראסטית מאוד. יכול להיות שיש לכם בעיה עם הטווח הדינמי במצלמה שלכם או שזה פשוט קשור לחשיפה שלכם, ולאו דווקא למצלמה, ולפעמים פשוט לא יהיה לכם מה לעשות כדי לשנות את זה.

בהיסטוגרמה שמוצגת למעלה אנחנו יכולים להבין שיש לנו אזורים שרופים בתמונה (לפי החלק הימני שעולה עד למעלה), שיש לנו אזורים שחורים (לפי החלק השמאלי שעולה עד למעלה), שיש לנו אזורים כהים אבל עם פרטים (אפשר לראות את הירידה מהכהים לכיוון הבהירים), ושיש לנו מעט מאוד גווני ביניים בתמונה. ז"א שלפני שלפי ההיסטוגרמה אתם יכולים לדעת עכשיו שהתמונה היא מאוד קונטראסטית.

ואם מעניין אתכם, אז זו התמונה:

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

בהיסטוגרמה הבאה, המצב קצת שונה..

E

ההיסטוגרמה הזו מציגה לנו תמונה שבה אין לנו אזורים שרופים בכלל, יש לנו הרבה גווני ביניים, ושיש לנו אזורים כהים מאוד אבל עדיין עם פרטים. ז"א שרק ממבט חטוף על ההיסטוגרמה אנחנו יכולים להבין שבתמונה יש מנעד עשיר מאוד של גוונים.

וזו התמונה:

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

כיצד להתמודד עם מגבלת הטווח הדינמי?

ישנן מספר דרכים להתמודד עם מגבלת הטווח הדינמי, אך זה נורא תלוי במה שאתם מצלמים. הפתרון הראשוני והברור ביותר הוא לחזור ולצלם את התמונה שאתם רוצים בזמן אחר של היום. אתם יכולים לנצל את "שעת הזהב" לצורך העניין. בשעת הזהב, התאורה חלשה יותר ויש לנו הרבה יותר גווני ביניים, ככה שאפשר לצלם תמונות טובות מבלי הצורך "להילחם", אלא אם כן אנחנו מצלמים מול השמש ורוצים להכליל את השמיים יחד עם אלמנטים בחזית בתמונה אחת (במידה והנושא זה שקיעה או זריחה).

מכאן, אפשר להבין שאם אתם מצלמים נוף, אז צילום בשעת הזהב לא ממש יעזור לכם, כי סביר להניח שאתם תרצו להכליל את השמיים בתמונה, וכאמור – ישנם הבדלי סטופים משמעותיים מאוד בין השמיים לבין הקרקע.
אז אתם יכולים פשוט לחשוף את התמונה לפי קריאת האור של השמיים ולהניח לשאר הפריים להופיע כצללית, או שאתם יכולים להשתמש באחת משתי טכניקות שיכולות לעזור לכם להתמודד עם ה"בעיה".

הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות הוא לרכוש לעצמכם פילטר ND מדורג שמרכיבים על העדשה. הפילטר הזה בנוי כך שחלקו העליון כהה, ונהיה בהיר כלפי מטה בהדרגה (כמו שמשקפי שמש מדורגים). כל מה שהפילטר הזה עושה זה להוריד במספר סטופים (משתנה מפילטר לפילטר) את השמיים על מנת שתוכלו לצלם תמונה שבה רואים בברור את השמיים ויחד איתם גם את חזית הפריים. הפילטר הזה בעצם מאפשר לכם ליהנות מ-2 העולמות בתמונה אחת והוא מתאים לכל מצב שבו יש לכם ניגודיות גבוהה בין מה שקורה בשמיים לבין מה שקורה בקרקע.

G

דבר נוסף שיכול לעזור לכם להתמודד עם בעיות בטווח הדינמי זה לצלם בטכניקת (HDR (High Dynamic Range. זו טכניקה שהשתמשו בה עוד בעידן סרטי הצילום, על מנת להגיע לגווני הגוונים שבתמונה, אך בתקופה ההיא זה לקח להם הרבה יותר זמן ממה שזה יכול לקחת לנו היום בעידן הפוטושופ. הרעיון שעומד מאחורי הטכניקה הזו, זה שאנחנו צריכים לצלם יותר מתמונה אחת ובחשיפות שונות, וזאת כדי שנוכל לחבר אותן לתמונה אחת שבה יש טווח דינמי רחב. ההמלצה היא לצלם לפחות 3 תמונות בחשיפות שונות, ולמחמירים – אפשר גם 5 תמונות. אז אתם יכולים לחפש קצת בגוגל על הנושא הזה, ולמצוא לא מעט תמונות HDR מעובדות באופן מוגזם, וגם כאלו שנראות טבעיות למדי. אז לפני הכל, אתם לא ממש חייבים להגיע לתוצאות מעובדות מדי, כי זו לא המטרה. המטרה שלנו בצילום בטכניקת HDR היא ברורה מאוד: ללכוד את הפרטים גם באזורים המוארים ביותר וגם באזורים הכהים ביותר.

הנה תמונת HDR הבנויה מ-5 חשיפות שונות:

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

התהליך הזה הוא מאוד מאוד פשוט. אתם חייבים שתהיה לכם חצובה, כי אתם צריכים לצלם 3 חשיפות שונות של אותו הפריים בדיוק. החשיפה הראשונה צריכה להתבצע בהתאם לקריאת האור "הנכונה" מהנושא שלכם. החשיפה השנייה צריכה להיות בסטופ אחד יותר גבוה מהחשיפה הראשונה, והחשיפה השלישית צריכה להיות בסטופ אחד יותר נמוך מהחשיפה הראשונה (לא ממש חשוב הסדר של החשיפות).

עכשיו, כשיש לכם 3 חשיפות שונות של אותו הפריים, אתם צריכים לחבר אותן יחד לתוך תמונה אחת. אז לפני הכל, זה באמת הרבה יותר פשוט מאיך שזה נשמע.

כל מה שאתם צריכים לעשות זה לפתוח את תכנת ה-Photoshop, ללכת ל- File > Automate > Merge to HDR Pro ולהעלות לשם את שלושת התמונות שצילמתם. פוטושופ תמזג את שלושת התמונות באופן אוטומטי ותיתן לכם הגדרה קבועה מראש, אך לכם תהיה את ההזדמנות לשנות את ההגדרות ולקבוע את רמת העיבוד שאתם רוצים לפי טעמכם האישי.  אם אתם רוצים ללכת על מראה טבעי, אז תבחרו מראש שהתמונה לא תהיה מעובדת יותר מדי, אבל שעדיין תיתן לכם את הפרטים באזורים המוארים ובאזורים הכהים.

אתם חייבים לקחת בחשבון שאם אתם מצלמים אובייקט אנושי, אז יהיה לכם קשה לצלם 3 חשיפות שונות של אותו נושא מכיוון שהוא זז. אפילו תנועות קטנות כמו מצמוץ יכולות להשפיע. במצב כזה אתם יכולים לצלם רק תמונה אחת שבה, כאמור, תהיה לכם בעיה עם הטווח הדינמי. כדי לגבור על כך, אתם יכולים לצלם בקובץ RAW ולנסות לפתוח את הצללים אחרי זה (כמה שאפשר), או פשוט להאיר את הנושא שלכם בפלאש. הפלאש יכול להאיר בעוצמה חזקה מאוד, וכך לעזור לכם לקבל גם את הגוונים שבשמיים, וגם את הנושא שלכם בברור.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

סיכום

ביום בהיר אחד שיבוא עלינו לטובה (או שלא), אנחנו עשויים למצוא את עצמנו ללא מגבלת הטווח הדינמי. הרי, במוקדם או במאוחר, הטכנולוגיה תגיע לשם. אם אנחנו רוצים שהיא תגיע לשם או לא, זה כבר עניין אחר.. לדעתי זה דווקא כיף כשיש לנו מגבלה כזו. היא מאתגרת אותנו כצלמים ועושה את ההבדל בין מה שהעין רואה לבין מה שהמצלמה יכולה לראות. אם לא יהיה את ההבדל הזה, אז איפה תהיה הייחודיות שלנו כצלמים? אבל באמת שזה כבר נושא פילוסופי שמצדיק כתיבת פוסט בפני עצמו. בכל מקרה, עד שהטכנולוגיה הזו תהיה כאן, אנחנו תמיד צריכים לחשוב ולהתייחס למגבלה הזו בכל פעם שאנחנו מצלמים.

פילטר ND מדורג זו השקעה מצוינת, אם אתם מצלמים הרבה תמונות של נופים. ממש כמו להרכיב משקפי שמש באור יום. אם אתם אוהבים לצלם אנשים, אז רפלקטורים ופלאשים הם פתרון מעולה כדי להתגבר על המגבלה הזו. אם אתם תגיעו מוכנים לצילומים שלכם, אתם לא תהיו מאוכזבים מהתמונות שלכם לאחר שצילמתם אותן, כי אתם פשוט תהיו מסוגלים להתמודד עם המגבלות האלה עוד לפני שלחצתם על כפתור הצילום.

אני מאוד מקווה שהפוסט הזה עזר לכם להבין את אחד הנושאים המדוברים והחשובים יותר בצילום, אם כי הפחות מובנים לצלם המתחיל. תרגישו חופשי לשתף את הפוסט הזה לאלו שגם כן ימצאו בו עניין.

נתראה בפוסט הבא 🙂