עד לפני מספר עשורים, צילום בשחור ולבן היה האמצעי היחיד שבו יכולנו לרשום באמצעות דפוס האור. ולכן, עבור חלק מאיתנו, צילום בשחור לבן מתקשר ישירות למצלמות הפילם, סרטי הצילום הנוסטלגיים, חדר החושך וריח הכימיקלים.  מאז ראשיתו של הצילום, הצילום בשחור

כמעט כל המצלמות שנמכרות היום כוללות פלאש מובנה. ניתן לראות אותו במצלמות קומפקטיות, במצלמות מקצועיות וגם בטלפון הסלולארי שלכם. במצלמות מתקדמות יותר קיים התקן Hot-Shoe שתפקידו להחזיק פלאש גדול יותר ולסנכרן אותו יחד עם המצלמה. אבל שימוש טוב בפלאש, לאו

אם יש דבר אחד שיכול לבנות או להרוס תמונה יותר מכל דבר אחר, זה האור. זה לא ממש משנה אם אתם עומדים מול נוף מדהים, מבנה יפה או דוגמנית מהממת. מבלי האיכות של האור, אתם עלולים למצוא את עצמכם מול

אחד הדברים המתסכלים ביותר זה לחזור מיום צילום ולגלות שכל התמונות שצילמתם אינן חדות מספיק או לא חדות בכלל. תחשבו שהיה לכם את הרגע המושלם, האור המושלם, התמזגות של אלמנטים ברקע, בניית קומפוזיציה לתפארת, ובנוסף לכל זה – גם לחצתם בדיוק

הפעם החלטתי לכתוב על נושא שהוא מעבר לאמנות וטכניקה. אני רוצה להתייחס קצת לחיבור שלנו לצילום, כצלמים. לרגש הזה שמניע אותנו, לכיף, להנאה ולסנכרון בין המח לאצבע שקורה כאשר אנחנו מזהים סיטואציה הראויה לצילום. אני מניח שאם אתם קוראים את

מסגרות טבעיות נמצאות בכל מקום, וממש לא רק במקומות טבעיים. בצילום, מסגרת טבעית יוצרת גבול מסביב לנושא שלנו, מעצימה אותו ומחזקת את האמירה עליו. המסגור יכול להיות ממש טבעי, כמו ענף של עץ, פתח של מערה, חור בסלע והוא יכול