3 בעיות נפוצות של צלמים מתחילים והדרכים לפתור אותן
כשאתם רק נכנסים לעולם הצילום, אתם עדיין לא מבינים במושגים בסיסיים כמו חשיפה וסביר להניח שמצב הצילום המועדף עליכם יהיה מצב צילום אוטומטי שבו המצלמה היא זו ששולטת עליכם ולא אתם עליה.
במצב האוטומטי, המצלמה אולי תצלם לכם תמונות סבירות, אבל לא תהיה לכם את האפשרות להחליט על החשיפה האידיאלית עבורכם או עבור הסיטואציה שבה אתם נמצאים. אתם גם לא תוכלו לשלוט בעומק השדה, לא תוכלו לשלוט במריחה או הקפאה של תנועה או באיזון נכון של הצבעים בתמונה.
לאחר זמן מה אתם מגיעים לבד לאותה הנקודה שבה הצילום האוטומטי כבר לא מספק אתכם. זה הזמן שבו אתם צריכים לעצור ולקחת את הצילום שלכם מספר צעדים קדימה. במצב הזה אתם צריכים להבין כיצד עובדת המצלמה ומהם הגורמים לכל דבר.
מאז שאני כותב את הבלוג, אני נשאל בכל יום המון שאלות שלכאורה התשובות עליהן הן פשוטות, אבל צלם בתחילת דרכו עלול לראות את העניינים כמסובכים.
בפוסט הזה, ריכזתי עבורכם 3 בעיות נפוצות של צלמים מתחילים יחד עם הדרכים המקצועיות לפתרון שלהן. בעיות אלו הן בעיות יומיומיות שאני נשאל עליהם כמעט מדי יום, אז אני מקווה שהפוסט הזה יעזור לכם להבין את פני הדברים, להתגבר על המכשולים ולשפר את הצילום שלכם באופן משמעותי.
קריאה מהנה 🙂
בעיה מס' 1: "הצבעים בתמונה לא טובים".
צילום: תומר אלמקייס.
כשאנחנו נסתכל על אובייקט לבן בעיניים שלנו, אנחנו נראה אותו לבן. בעקבות כך כל הצבעים שבתמונה גם כן יהיו מאוזנים למעט מצבים של תאורות הצבועות באדום או בצבעים אחרים.
כאשר מדובר בצבעים המושפעים מהטמפרטורה של האור, העין תדע לסנן את הסטיות הצבעוניות באופן אוטומטי ובכך לגרום לנו לראות צבעים טובים ונקיים מסטיות של צבע.
הכל טוב ויפה עד שאנחנו מוציאים את המצלמה, מכיוון שבצילום לא כך הדבר.
סוג האור ובעיקר הטמפרטורה שלו יכולים לשנות באופן מהותי את הצבעים בתמונות שלכם וזאת למרות שבשבילכם זה נראה משהו מובן מאליו. זאת מכיוון שהעיניים שלנו יודעות שהן מביטות כרגע על קיר או חולצה לבנים והיא פשוט תאזן את הסטיות הצבעוניות בהתאם, ואין זה משנה אם אתם נמצאים כרגע בשמש, בצל, בשקיעה, בתוך הבית, תחת נורת לד או תחת נורת להט (טונגסטן). העין שלנו פשוט תדע להתמודד עם זה.
אז למה זה לא ככה במצלמה?
כי בפועל, הלבן תלוי נורא בטמפרטורת הצבע של האור. כך הצבעים שמלווים אותנו בשקיעה הם צבעים בגוונים חמים של כתום/אדום ולכן זה הצבע שישלוט על התמונות שלנו. כך גם בתאורות שהצבעים שלהם הם צבעים חמים כמו נורת הלהט.
לעומת זאת, בחוץ בצל, האור הוא בגוונים קרים ולכן הלבן יתקבל ככחול. תחת נורת הפלואורסצנט הלבן עלול להתקבל כירוק ולא כלבן.
אם לא שמתם לב לזה עד כה, כנראה שהמצלמה שלכם נמצאת על תכונה בשם Auto WB – שזה איזון לבן אוטומטי. במצב הזה המצלמה תעריך את הצבעים בסצנה שלכם, תמצא את הלבן ותאזן את כל הצבעים, כך שאתם תקבלו צבעים נקיים.
זה אומר שבתאורה המתאפיינת בצבעים חמים כמו בזמן שקיעה, אור נר או נורת להט, המצלמה תוסיף לתמונות את הגוון הכחול על מנת לאזן את הצבעים החמים.
כן, זה גם אומר שכאשר תצלמו בתאורה המתאפיינת בצבעים קרים כמו בשעה הכחולה (Blue Hour) או בצילום באור יום בצל, המצלמה תוסיף לכם את הצבע הצהוב וזאת על מנת לאזן את הצבע הכחול..
אז הכל טוב ויפה ויש לנו מצב אוטומטי שעובד מצוין בהרבה מצבים, אבל יחד עם זאת – לא תמיד הוא יידע להתמודד טוב עם התאורה הזמינה שלנו.
אז כמו שאתם לא רוצים לעבוד על מצב אוטומטי במצלמה, וכמו שאתם לא רוצים לתת למצלמה שלכם לבחור את סוג הפוקוס, או את כמות נקודות הפוקוס או היכן יהיה הפוקוס, כך אתם לא ממש רוצים לתת לה לקבוע את הצבעים שלכם. הרי בסצנות שבהן אין לבן בכלל, המצלמה עלולה להסתבך ולטעות בצבעים. בנוסף לכך, יש תאורות מסוימות שהמצלמה פשוט לא תצליח להתמודד עם הצבע שלהן באופן אוטומטי, כך שאתם תצטרכו "לעזור" לה.
מה גם שלא תמיד אתם תרצו לאזן את הצבע בתמונות. לפעמים אתם תרצו להוסיף אווירה לתמונה על ידי הוספת צבעים קרים או חמים.. וזה, רבותי, משהו שרק אתם יכולים לראות, לדעת ולעשות.
המצלמה תמיד תרצה לאזן את הצבע. אתם יכולים לראות בצבע גם את הפן האמנותי והיצירתי.
כך, אם אתם רוצים להדגיש את הצבעים הכתומים והאדומים כדי ליצור אווירה חמימה ונעימה, אתם יכולים לבחור במצב "מעונן" ב-WB ובכך "להערים" על המצלמה ולקבל צבעים חמים יותר במקום צבעים מאוזנים.
צילום: תומר אלמקייס.
אם אתם רוצים ליצור תמונה בצבעים קרים, אתם יכולים להגדיר את המצלמה שלכם על מצב של נורת להט ובכך "להערים" עליה שוב ולקבל צבעים קרים בתמונה.
צילום: תומר אלמקייס.
אתם יכולים גם ללכת צעד אחד קדימה ולקבוע את הצבעים בעצמכם על ידי שליטה במעלות הקלווין (K) אם זה קיים במצלמה שלכם. לצערי ולצערכם, במצלמות "כניסה" האות K לא קיימת ולכן תצטרכו להסתפק במצבים המובנים של המצלמה שזה כל הציורים של שמש, פלאש, צל, יום מעונן, טונגסטן, פלואורסצנט וכו'.
אם אתם רוצים ללמוד עוד על האיזון הלבן ולהעשיר את הידע שלכם בנושא, אתם מוזמנים לקרוא את המדריך המלא לאיזון הלבן.
בעיה מס' 2: "השמיים אינם כחולים כפי שראיתי במציאות".
צילום: תומר אלמקייס.
אם אתם מצלמים ביום בהיר, אז סביר להניח שאתם מצפים לקבל שמיים כחולים, אם אלו קיימים שם ואין שכבה של עננים המכסים אותם. הבעיה היא שבצילום אתם לא תמיד זוכים לקבל אותם כפי שאתם רואים אותם בעיניים שלכם.
הפתרון לזה תלוי בכם כמובן, והאמת היא שזה לא קשור לצבעים של התמונה כמו בסעיף הקודם (אולי קצת), אלא שהפעם זה קשור בעיקר לחשיפה.
אם אתם מצלמים בצהריים והתמונה שלכם מכילה גם שמיים וגם נושא שנמצא בקרקע ובצל, אז אתם תקבלו שמיים בגוון כחול בהיר מאוד או אפילו לבן. הסיבה לכך היא בגלל הטווח הדינמי המוגבל של המצלמה.
טווח דינמי הוא מושג שמתאר את היחסים שבין הפרטים הבהירים ביותר לפרטים הכהים ביותר שבתמונה. כאשר הטווח הדינאמי קטן, כמו באור יום ללא עננים כשהתאורה קונטראסטית מאוד, ההבדלים בין הבהיר ביותר לכהה ביותר יכולים להגיע לכ-12 סטופים.
לעומת זאת, ביום מעונן כשהתאורה מפוזרת והקונטראסט נמוך, ההבדל בין הבהיר ביותר לכהה ביותר יכול להיות רק כ-3 סטופים. מה שכן, ביום מעונן, אתם לא תקבלו שמיים כחולים.
הרעיון הוא פשוט מאוד. הטווח הדינאמי של המצלמה לא מתקרב אפילו לטווח הדינאמי שהעין שלנו מסוגלת לקלוט. זה דבר טוב ולא טוב, תלוי איך מסתכלים על זה.
בעיניי זה טוב מכיוון שאם המצלמה הייתה רואה כמו העין שלנו, אז החיים שלנו כצלמים היו משעממים מדי.
אז מה הפתרון?
אם אתם מצלמים בשעות הצהריים המוקדמות כשהשמש ממש מעל הראש שלכם, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הבעיה הזו היא פשוט לא לצלם תמונות שכוללות שמיים. ככל שהשמש תרד יותר, וככל שהיא תהיה פחות קרובה לפריים שלכם, אתם תקבלו שמיים כחולים עמוקים יותר.
צילום: תומר אלמקייס.
ניתן גם להרכיב על העדשה פילטר ND מדורג שהוא כהה בחלקו העליון ושקוף בחלקו התחתון, ממש כמו במשקפי שמש מדורגות. עם פילטר כזה אתם בעצם מכהים את השמיים ושומרים על הקרקע כמו שהוא.
ניתן גם להרכיב פילטר מקטב (פולרייזר) אשר יעמיק את הצבעים בשמיים וייתן להם גוון של כחול עמוק יותר. בלי קשר לנושא שלנו, פילטר כזה ייתן לכם גם אפשרויות נוספות כמו העלמת השתקפויות מזכוכיות או במצב של צילום של ים או אגם הוא פשוט ייתן לכם מים צלולים יותר.
פילטר מקטב למעשה בנוי מ-2 זכוכיות שניתן לסובב עד שמגיעים לתוצאה הרצויה (רואים הכל דרך עינית המצלמה) ואז לצלם את התמונה כפי שאתם רוצים אותה – למעשה, ברגע שאתם רואים שהשמיים כחולים.
כדי ללמוד עוד על שימוש מושכל בתאורה טבעית, אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט הזה.
בעיה מס' 3: "התמונות שלי בהירות מדי / התמונות שלי כהות מדי".
אחד הדברים שכל צלם מתחיל עושה זה לצלם במצב מדידת אור ממוצעת (Matrix בניקון / Evaluative בקנון). אם אתם לא יודעים על מה אני מדבר, אז כנראה שאתם משתמשים במצב הזה כי בדרך כלל זוהי ברירת המחדל של המצלמות.
מדידת אור בשיטה זו יכולה לעבוד נהדר במצבים מסוימים שבהם התמונה מכילה הרבה גווני ביניים ומעט מאוד שחורים ובהירים, או במצבים שבהם ישנה חלוקה שווה בין כהים לבהירים. במצבים אלו אתם תקבלו חשיפה טובה, אך במצבים אחרים כמו במצב שב-80% מהתמונה מדובר בצללים וב-20% האחרים מדובר באזורים בהירים (או להיפך), אתם עלולים למצוא את עצמכם עם חשיפה לא טובה.
אם כך, אתם ממש חייבים להבין בחשיפה ובמדידת אור גם במצב הזה, ואולי אפילו במיוחד במצב הזה מכיוון שהוא עלול להקשות עליכם הרבה יותר מאשר הוא יועיל לכם.
אז דמיינו לעצמכם מצב שבו אתם מצלמים בשלג כלה עם שמלה לבנה. במצב כזה, אם אתם תשתמשו במדידת אור ממוצעת, אתם תקבלו תמונה בגווני אפור, כך שהשלג לא יהיה לבן ואפילו לא קרוב לכך. זה קורה מכיוון שמבחינת המצלמה יש הרבה אור בתמונה והיא תרצה תמיד להביא את הלבן הזה להיות אפור (כי ככה לימדו אותה).
צילום: תומר אלמקייס
במצלמות מודרניות רבות (בעיקר במצלמות ביתיות, במצלמות דמוי SLR או במצלמות "כניסה") אתם תמצאו מצבים לצילום בשלג, כך שמראש המצלמה תדע להוסיף פיצוי חשיפה כדי שהשלג ייצא לבן, אבל כאן מדובר על מצבי סצנה אוטומטיים שבהם לא תהיה לכם כל שליטה על המתרחש.
דוגמא נוספת היא כאשר אתם מצלמים בסצנה קונטראסטית שבה חלקים מסוימים מהתמונה מוארים באור חזק ושאר החלקים אינם מוארים. בהנחה שאתם רוצים את הדגש על האזורים המוארים, אם תעבדו על מצב מדידה ממוצעת, אתם תקבלו תוצאה שבה האזורים הכהים הפכו להיות בגווני אפור והאזורים הבהירים הפכו לבהירים מדי עד כדי איבוד פרטים.
בכל המצבים, אתם תוכלו פשוט לפצות את החשיפה שלכם בפיצוי חשיפה חיובי או שלילי ובכך "לתקן" את החשיפה שהמצלמה רצתה להביא לכם, בין אם מדובר בצילום במצב צילום ידני (M) או במצב עדיפות צמצם או תריס.
צילום: תומר אלמקייס.
יכול להיות שייקח לכם מעט זמן לזהות סצנות שיהיו קשות עבור מד האור שלכם, אבל מתישהו ייפול לכם האסימון לגבי זה.
דוגמא נוספת שיכולה לבלבל אתכם היא צילום בהופעה. שם, כל האולם חשוך, אבל רק האזור של האמן על הבמה יהיה מואר, וגם אז האור יהיה נקודתי מאוד.
אסף אבידן. צילום: תומר אלמקייס.
אז מה הפיתרון? וכיצד ניתן להגיע לחשיפה טובה במצבים כאלו?
ההמלצה שלי היא (חד משמעית) להשתמש תמיד במדידת אור נקודתית (SPOT) ולקבוע את החשיפה שלכם לפי אזור שנראה קרוב ביותר לגוון אפור 18% (בעוצמת הבהירות וללא קשר לצבע שלו), שזהו הגוון האמצעי שבין לבן לשחור. כמובן שהאובייקט האפור הזה צריך להיות מואר באותו אור שמאיר את הנושא שלכם כי אחרת לא עשיתם שום דבר מועיל.
אם אין אובייקט כזה בסביבה, אז פשוט תמדדו אור מהנושא שלכם "ותתקנו" את החשיפה בהתאם לגוון שלו.
בפועל זה פשוט מאוד ולא אמור לסבך אתכם. כדי ללמוד עוד על מדידת אור, אתם מוזמנים לקרוא את המדריך המלא למדידת אור וחשיפה נכונה.
סיכום
מבחינה טכנית, הצילום מסתמך על מדע מדויק ופחות על ניסוי וטעייה. זאת אומרת שיש לכם את כל הדרכים להגיע לתוצאות מושלמות גם מבלי להסתכל במסך המצלמה כל שנייה. כצלמים, אנחנו לומדים כל הזמן דברים חדשים. אחרת לא היינו נמשכים לתחום שדורש למידה יומיומית.
זכרו, כי אם אתם עושים טעויות של צלמים מתחילים, זה לא כל כך נורא כי הרי מטעויות אנחנו למדים הכי טוב. רק תזכרו שאם עשיתם טעות, אתם חייבים לנסות להבין מהי הטעות וכיצד ניתן לפתור אותה כדי שבאמת תוכלו ללמוד ממנה ולא לחזור עליה בשנית.
חברים, תודה לכם ששוב קראתם אותי ואני באמת מקווה שהפוסט הזה היה יעיל עבורכם לפחות כמו הפוסטים הקודמים לו.
אני מזכיר לכם שמלבד הפוסט הזה יש לכם 77 פוסטים נוספים שתוכלו לקרוא כאן בבלוג הצילום שלי.
אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה לכל מי שימצא בו עניין דומה לשלכם. כמובן שאתם מוזמנים להגיב וגם לתת רעיונות לפוסטים הבאים.
הכירו את קורס הצילום למתחילים שלנו – לפרטים
נתראה בפוסט הבא 🙂
