דלג לתוכן

שדרגו את רמת הצילום שלכם בעזרת 3 צעדים פשוטים ויעילים

אחת השאלות הנפוצות יותר בתחום הצילום היא "איך אפשר לשדרג את התמונות שלי שתיראינה מקצועיות יותר?". 

בפועל, אין זה משנה מהי רמת הידע שלכם או מהו השלב הלימודי שבו אתם נמצאים. כך או כך, קשה מאוד לערוך השוואה בין התמונות שלנו לבין תמונות שצולמו על ידי אדם אחר המוגדר בעיננו כמקצועי יותר.

כמעט כל אחד רוצה לצלם תמונות שנראות כאילו נלקחו ממגזין מפורסם, אבל לא כולנו יודעים איך לעשות זאת נכון. ישנם כאלו שיאשימו את הציוד שלהם ויחליטו כי הם צריכים מצלמה מקצועית יותר או עדשה יקרה שבלעדיה לא יהיה ניתן להגיע לתוצאות הרצויות.
החדשות הטובות הן, שאחרי הפוסט הזה אתם לא תצטרכו לרוץ ולשדרג את המצלמה והעדשה שלכם, אלא להמשיך לצלם בכלי הקיים ולנצל אותו עד תום!

אחת הדרכים הטובות ביותר לפתח את החוש הצילומי שלכם, היא להתבונן על תמונות ולבחון אותם מנקודת מבט מקצועית. היום הרשת מלאה בתמונות ובצלמים שמשתפים את התמונות שלהם בקבוצות הפייסבוק השונות, באינסטגרם ובאתרים נוספים.
אם כן, הטיפ הראשון שאני יכול לתת לכם הוא למצוא את הז'אנר הצילומי האהוב עליכם ולחפש את הצלמים המעניינים ביותר שאתם רוצים לעקוב אחריהם. אלו שאתם מעריצים אותם ואוהבים את העבודה שלהם, אלו שייתנו לכם השראה.

השלב הבא הוא לבחון את התמונות.
שימו לב למכנה המשותף של כל התמונות ולסגנון של הצלם שצילם אותן ותשאלו את עצמכם האם אתם מבינים מה קורה שם והאם מדובר במשהו שתוכלו ליישם אותו בעצמכם במיידי. אם לא, אז תצטרכו לערוך מחקר מעמיק יותר ולחפש את הדרכים הנכונות להשיג את התוצאות שאתם רוצים.

בעזרת התבוננות בתמונות, בחינה נכונה שלהם ושאילת השאלות הנכונות, אתם תוכלו לשדרג את רמת הצילום שלכם מהר יותר מכפי שציפיתם.

היום אני אציג בפניכם 3 צעדים פשוטים שמלווים אותי בכל תמונה שאני מצלם, והייתי רוצה שצעדים אלו ילוו גם אתכם.

אז שתהיה לכם קריאה מהנה 🙂

צעד מס' 1: מלאו את הפריים שלכם ואל תכניסו אליו ג'אנק.

מכיוון שהעיניים שלנו מוגבלות הרבה פחות מהמצלמה (בלשון המעטה), אחת מהטעויות הנפוצות בקרב צלמים מתחילים היא למלא את הפריים בכל הבא ליד. זו מעין תשוקה מולדת כזו, ממש כמו לצלם את הנושא שלנו במרכז הפריים ו/או לעשות את הפוקוס במרכז הפריים.

ייאמר לזכותנו שאנחנו צלמים, ויש לנו עין נוספת שהיא מוגבלת מחד, אך גמישה מאוד מאידך.. מה שאומר שבעזרתה אנחנו יכולים לשלוט יותר על שדה הראייה שלנו, על העומקים שבתמונות, על הקומפוזיציות ועל עוד הרבה דברים יפים וטובים.

אם כן, צעד מספר אחד שאני יכול להמליץ עליו הוא חוק מס' 1 בקומפוזיציה: מלאו את הפריים שלכם, הכניסו אליו אך ורק את מה שחשוב והוציאו ממנו פרטים העלולים להסיח את דעת הצופה.

עכשיו, בואו ניקח דוגמא פשוטה מהיום יום שלנו. מתי בפעם האחרונה צילמתם את הילד / אחיין / נכד שלכם ולא הייתם מרוצים מהתוצאות?
עכשיו בואו נשאל "למה לא הייתם מרוצים מהתוצאות?"

אם אתם מסתכלים על סט שלם של תמונות שצילמתם ואתם לא מרוצים מכולן, אז אתם צריכים למצוא מהו החוט המקשר בין כל התמונות ולהבין איפה הבעיה שאתם צריכים לפתור.

עכשיו אגיד לכם שברוב המקרים, הסיבה שאתם לא מרוצים מהתוצאות היא כי הפריים שלכם לא מלא מספיק בנושא שלכם או כי ישנן הסחות דעת מיותרות שלוקחות תשומת לב רבה מדי מהנושא. לדוגמא: אתם מצלמים את הילד שלכם משחק בפארק אבל התמונה מלאה בהסחות דעת אחרות כמו אמא שמאכילה את הילד שלה ברקע, ילדים אחרים משחקים, מכוניות חונות / נוסעות וכדו'.. כל אחד מאלו שהזכרתי כאן יכול להיות תורם טוב לסיפור של התמונה במידה ואנחנו רוצים אותו ככזה ומשתמשים בו ככזה, אך אם אין לנו עניין בו, אנחנו נצטרך "להעלים" אותו כדי שהנושא לא ילך לנו לאיבוד בין ים של מידע מיותר.

צילום: תומר אלמקייס.

אז איך עושים את זה נכון?

הפתרון הפשוט ביותר לבעיה זו היא פשוט למלא את הפריים ולהכניס אליו אך ורק את מה שאנחנו רוצים.

אם אתם מצלמים עם המצלמה של הטלפון, אז תתקרבו עם הרגליים ולעולם אל תשתמשו בזום הדיגיטלי. בזום דיגיטלי לא באמת מדובר בזום, אלא בפעולת קרופ (חיתוך התמונה).
אותו הדבר אם אתם מצלמים במצלמה מקצועית עם עדשת פריים. במידה ויש לכם עדשת זום, אתם יכולים להשתמש בזום של העדשה ולמלא את הפריים בנושא שלכם, גם אם מדובר בתקריב על הפנים בלבד. בתכלס, אם אין לכם סיבה מספיק משכנעת לצלם פורטרט עם גוף מלא, אז אין טעם לזה.

כמובן שאני מוציא מכלל הקשר את הדיוקן הסביבתי שרוב הזמן דורש צילום עם עדשות רחבות יותר ופריימים המקשרים את האדם לסביבתו. בתמונות כאלה, חשוב מאוד להכניס הרבה מהסביבה וזאת על מנת להציג לצופה את החיבור של המצולם עם הסביבה הטבעית בה הוא נמצא, אך גם כאן מומלץ שזה ייעשה במינון מדויק על מנת שלא ייכנסו אלמנטים מסיחי דעת לפריים ויגרעו מהסיפור שלו.

ליאור כלפון. צילום: תומר אלמקייס.

צעד מס' 2: חפשו ומצאו אור טוב.

אחד מההבדלים הברורים ביותר בין תמונות טובות לתמונות גרועות, זהו השימוש באור. הרבה צלמים מתחילים נוטים ליפול אל תוך ה"מלכודת" הזו מכיוון שהם מוצאים את עצמם רוב הזמן מצלמים בשעות הפחות טובות של היום, בתנאים של תאורה חלשה או שפשוט הם לא יודעים להתמודד נכון עם התאורה.

אז בטח אתם שואלים עכשיו "מהן השעות הכי טובות לצילום?"..

למעשה, ההשפעה הכי גדולה של השעה על הצילום שלנו זהו כיוון האור. בשעות הצהריים של ימי הקיץ, השמש נמצאת ממש מעל הראש שלנו ועלולה ליצור לנו צללים קשים מאוד ופחות רצויים.
במידה ואתם רוצים את השמש ולא את הצל, אז הפתרון הטוב ביותר הוא להגיע בשעה ידידותית יותר כמו שעות הבוקר או שעות אחה"צ שבהן השמש בזווית נמוכה ויוצרת תאורה מעניינת יותר והרבה יותר מפוזרת.

שעת הזהב זו שעה מאוד מומלצת לצילום והיא מגיעה אלינו פעמיים ביום. לראשונה היא מגיעה אלינו כרבע שעה לפני הזריחה ונמשכת כבערך שעה אחריה.
הפעם השנייה שהיא מגיעה אלינו היא כשעה לפני השקיעה ונמשכת כרבע שעה אחריה.
בשעה זו, שקרויה על שם האור הזהוב המלווה אותה, אתם תוכלו להשתמש בשמש כשמש צידית או אחורית ולצלם תמונות עם המון קסם רומנטי.

טיפ קטן: אל תחששו לצלם מול השמש. דווקא שם אתם יכולים לצלם את התמונות הכי מדהימות!

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

אז סבבה וזה.. אבל יש מצב גדול שאתם רוצים בכלל לצלם תמונות טובות במהלך היום, גם אם מדובר בשעה 12:00 בצהריים.

אז אתם יכולים להיות רגועים, כי ניתן לצלם תמונות טובות גם בצהרי היום ולא חייבים לחכות לתאורה טובה עד הערב. מה שצריך זה לחשוב קצת, לראות את האור ולהבין אותו ולהתאמן על הדרכים שאיתם תוכלו להתמודד ולשפר את התאורה הנתונה.

לדוגמא: אם אתם מצלמים פורטרטים, אתם יכולים להכווין את המצולמים שלכם כך שהאור יהיה מכוון אליהם היטב. אתם יכולים גם לצלם באזור מוצל ובכך להרוויח אור רך. אתם יכולים לצלם בשמש ולהקפיץ את האור עם רפלקטור או להשתמש בפלאש חיצוני במידת הצורך והרצון.
בתכל'ס, אתם יכולים לעשות הכל, ואין באמת תאורה שהיא בלתי ניתנת להתמודדות.

בעבר כתבתי פוסט על 7 שימושים בתאורה טבעית שכל צלם חייב להכיר, אז כדאי לכם לעיין בו ואולי להתרענן בכמה טיפים חדשים.
בכל מקרה, צילום בצהרי היום הוא לא מסובך, רק צריך לדעת מה, למה, כמה ואיך.

באופן אישי, אני מאוד אוהב תאורה קשה. בעזרתה אני יכול לצלם תמונות קונטראסטיות ודרמתיות מאוד – דבר שפחות אפשרי כשמדובר בתאורה רכה ומפוזרת.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

.

צעד מס' 3: תפתחו את סגנון הצילום שלכם.

פיתוח סגנון צילום אישי זה אחד משאיפותיו הגדולות ביותר של כל צלם, אך מדובר גם באחד ההישגים הקשים אם כי אפשריים בהחלט (לכל צלם). כשאני מדבר על סגנון צילום אישי, אני מדבר על מצב שבו תמונה מופיעה מולכם ואתם תדעו לזהות מיד מי הצלם שצילם אותה למרות ששמו לא יופיע בהקשר לתמונה.

הביטו בעבודותיהם של צלמים גדולים כמו ג'יימס נאכטוויי, אנסל אדאמס, אלכס ליבק, פליקס לופה ועוד רבים וטובים שעבודותיהם מסוגננות בסגנון צילום אישי וייחודי.

אני מניח שלרובכם יצא מצב של שוטטות תמימה באינסטגרם או בפיד של פייסבוק ופתאום ראיתם תמונה שמיד ידעתם מי צילם אותה למרות שעדיין לא ראיתם את השם שלו. אם זה קרה לכם, כנראה שלאותו צלם יש סגנון צילום אישי.

אז איך אתם יכולים להגדיר את סגנון הצילום האישי שלכם?

למעשה, זו שאלת השאלות ואין ממש משהו מוגדר לכך. אצל צלם אחד יהיה מדובר באור ייחודי שהוא תמיד מחכה לו או יוצר אותו, אצל צלם אחר יכול להיות מדובר ברגעים מכריעים שהוא יודע לשים לב אליהם ואצל מישהו אחר זה יכול להתבטא בקומפוזיציות ייחודיות, בצבעים, בקונטראסט, בבחירת נושאים ייחודיים, באופן העיבוד וכדו'.

זכרו כי סגנון צילום אישי, כשמו כן הוא. הוא אישי. והוא רק שלכם. אם תנסו לחכות סגנון של מישהו אחר אז יהיה לכם קשה מאוד לפתח סגנון צילום משלכם.

הדרך הכי טובה לפיתוח שפה צילומית אישית היא לצלם הרבה סדרות של תמונות ולדאוג לכך שהן תהיינה מצולמות כולן בהקשר של אותו סיפור, מאותה נקודת מבט, באותו אופי של אור וכדו'.. בדרך הזו אתם תלמדו על עצמכם למה אתם מתחברים הכי הרבה, מה מושך אתכם יותר ומה פחות, והכי הכי חשוב – זו עבודה קשה אך משתלמת!
מה שחשוב עוד יותר מזה – המטרה היא לא ליצור תמונות זהות, אלא תמונות שנראות כאלה שצולמו על ידי אותו צלם.

הנה סדרת תמונות המתעדת את הלידה של ביתי הגדולה, אלינור, מאחורי הקלעים.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

ואם בא לכם לראות סדרת תמונות נוספת, אתם מוזמנים להיכנס לסדרה שעשיתי על האנשים השקופים של דרום תל אביב.

סיכום

אם אתם צלמים בתחילת דרככם, זכרו כי לוקח זמן להגיע למצב שבו אתם ב-100 אחוזי שליטה על הצילום שלכם ברמה מקצועית, ואתם צריכים להיות סבלניים אך יחד עם זאת לא לחכות שזה יגיע לבד. אצל אנשים מסוימים זה יכול להיות עניין מהיר ואצל אחרים זה יכול להיות איטי יותר. פשוט תזרמו עם הקצב שלכם ואל תלחצו על עצמכם. בסופו של דבר, פיתוח מיומנויות בצילום דורש המון זמן של תרגול בפועל.

לכן, העצה האחרונה שלי אליכם היא שתשקיעו כמה שיותר זמן בבילוי לצד המצלמה שלכם. ככל שתצלמו יותר, כך תהיינה לכם יותר הזדמנויות לבחון את התמונות שלכם לעומק, ללמוד אותן, לשאול שאלות על הדרכים שבהן אתם יכולים לשפר את התמונות שלכם ובעיקר ללמוד וללמד את עצמכם.

עד כאן להיום, חברים. שוב תודה שקפצתם לבקר כאן 🙂

אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן.

ועכשיו אני רוצה להתלהב קצת ולספר לכם שזהו הפוסט ה-70 (כן, כן, זה מטורף) שכתבתי מאז שהבלוג עלה לאוויר אי שם בינואר 2016, אז אני מזכיר לכם שחוץ מהפוסט הזה, ממתינים לכם 69 פוסטים נוספים הזמינים לקריאה. פשוט לחצו על הלוגו שלנו בראש הדף ותגיעו לשם.
ואם עדיין לא נרשמתם לניוזלטר שלי, אתם מוזמנים לעשות זאת כעת ולהיות מעודכנים תמיד על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

קורסי צילום ועיבוד תמונה בנקודת מבט:

אסתטיקה ואיזון חזותי בתמונות – כך תעשו זאת נכון

האם מתישהו צילמתם או ראיתם תמונה טובה מבחינת האמירה שלה וגם מבחינה טכנית, אבל בכל זאת הרגשתם שמשהו בה לא עובד לכם כמו שצריך?

לפעמים קיימת מעין תחושה כזו של חוסר אסתטיקה, משהו כזה שצורם לעין אך אתם לא יודעים להצביע בדיוק לעבר הבעיה.. אם זה קרה לכם, יש סיכוי ש'נפלתם' על תמונה שאינה מאוזנת מבחינה ויזואלית.

גם קומפוזיציה מעולה עלולה להיות צורמת אם חלק מהאלמנטים המופיעים בה אינם מאוזנים ואין משקל נכון ביניהם. אבל מהו אותו המשקל הזה שעליו אני מדבר? ואיך הוא בדיוק יכול לאזן את התמונה?

היום אנחנו הולכים להיכנס לאחד המקומות המתקדמים והיפים יותר בעולם הצילום, בתקווה לשפוך לכם אור על המרכיב הכה חשוב הזה שבהחלט יכול ליצור שינוי משמעותי בתוצאות הצילום שלכם.

אז מהו איזון חזותי?

איזון חזותי הוא חלק גדול מהשפה הצילומית. מדובר במעין שיווי משקל שאנחנו מכניסים לתמונות שלנו במטרה ליצור מאזן בין חלקים בתמונה או בין נושא אחד לאחר.

יש הנוטים לחשוב שאיזון חזותי נעשה רק על ידי אלמנטים פיזיים המופיעים בפריים, אבל למען האמת זה הרבה יותר מורכב מזה.

האיזון של התמונה יכול להיעשות על ידי מספר לא מועט של גורמים הקשורים לצבע, גוונים, מרקם, פרספקטיבה, יחסי גומלין בין אובייקטים לסביבה ואפילו באמצעות הסיפור והאמירה שבתמונה.

בסופו של יום, תמונה מאוזנת היא כזו שתמקד את הצופה בנושא הראשי אך עדיין תשמור על מודעות לגבי אלמנטים אחרים בפריים. מבחינה ויזואלית, אלמנטים אלו יתרמו בדרכם על מנת להשלים את הנושא ולא לגרוע ממנו.

לעתים קרובות, איזון טוב של הפריים ישדרג את הקומפוזיציה בצורה ניכרת. הוא עובד מעולה עם חוק השלישים, קווים מוליכים, קומפוזיציה מתכנסת, ובקיצור, עם כל מה שידרוש מהתמונה שלכם להיות מאוזנת מבחינה ויזואלית.

צילום: תומר אלמקייס.

סימטריה ואסימטריה

אפשרי בהחלט לומר שסימטריה ואסימטריה הם שני עמודי התווך של האיזון החזותי.

סימטריה היא כלי מאוד שימושי בקומפוזיציה, אבל כזה שצריכים להיות זהירים איתו מאוד מכיוון שאם לאחד מהאזורים בתמונה יש מסה גדולה יותר, אנחנו עלולים לאבד מהאפקט.

צילומי נוף הם דוגמא קלאסית לשימוש בסימטריה, בעיקר כאשר ישנו אגם או נחל היוצרים שקיפות שמשכפלת את כל מה שקורה למעלה, אך אפשרי ליצור קומפוזיציות סימטריות כמעט בכל מקום.
המטרה היא להגיע למצב שחלק אחד של התמונה זהה לחלק השני שלה. כמובן לא חייב להיות 100% תיאום בין החלקים.

סימטריה בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

סימטריה בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

סימטריה בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

לעומת זאת, אסימטריה היא המקום שבו אנחנו משתמשים באובייקט משני כדי לאזן את הנושא העיקרי שלנו. התמונה הבאה היא דוגמא מעולה. לכאורה, צילמתי את השמלה של הכלה, אבל משהו בפריים היה חסר כדי לספר את הסיפור. אז התרחקתי כמה צעדים אחורה והכנסתי את מס' החדר של הכלה. גם תורם לסיפור וגם תורם לאיזון התמונה.

אסימטריה בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

איזון פיזי

איזון פיזי הוא אולי הצורה המוכרת ביותר של האיזון החזותי שעליו אני מדבר. הוא מחייב אותנו לקשר בין האלמנטים המופיעים בפריים ולוודא שהם עובדים יחד בצורה מועילה ולא גורעים אחד מהשני.

בדוגמא הבאה, האיזון של התמונה נוצר על ידי ההקשר בין הזוג העומד ברקע לציור שעל הכביש.

איזון פיזי בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

בתמונה הזו, האיזון של התמונה נעשה ע"י הכרית החתוכה המופיעה ברקע מצד ימין. הטבעות נמצאות בצד שמאל, ואם צד ימין היה ריק אז הייתה תחושה של חוסר איזון.

איזון פיזי בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

דוגמא נוספת היא בתמונה הזו. לכאורה המבנה של הפריים סימטרי ויש בסיס טוב לתמונה מאוזנת, אבל צריך לשים לב למספר דברים חשובים. הנושא הראשי שלי ממורכז והמשני מצד שמאל. את הנושא המשני הייתי יכול להעמיד גם מצד ימין וליצור תמונה דומה, אבל מצד ימין יש לי עץ שמבצבץ מאחורי הפירמידה ואם הנושא יהיה שם אז כל הפריים יטה לימין. לכן העמדה של הנושא המשני מצד שמאל יוצרת איזון לתמונה.
או מנקודת מבט אחרת – העץ המבצבץ מימין הוא זה שנותן איזון לתמונה.

איזון פיזי בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

איזון צבעוני

צבעוניות היא כלי נהדר לאזן את התמונות שלנו. ניתן לעשות זאת על ידי צילום של תמונה מונוטונית בשילוב של אובייקט בצבע אחר, כמו בדוגמא הזו.

איזון צבעוני בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

אפשרי גם לאזן באמצעות צבעים ניגודיים כמו כאן, שהצבעים של הקומקום והאגרטל ניגודיים ויוצרים איזון.

איזון צבעוני בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

או כמו כאן שהצבעים עובדים בצורה מושלמת.

איזון צבעוני בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

ניתן גם לאזן את התמונה באמצעות שילוב של תאורה חמה וקרה יחד עם פעולת איזון צבעים פשוטה ב- White Balance (האיזון הלבן), כמו בדוגמא הזו שבה האור הסביבתי הוא אור קר (שעת ערב שלאחר השקיעה), והאור המאיר את הזוג בתוך הרכב הוא אור חם. לצורך איזון התאורה, הגדרתי את ה-WB ל-3300K בערך, מה שנתן לי איזון צבעים יפהפה של חם וקר.

איזון צבעוני בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

איזון באמצעות אור וצל

אור וצל. כצלמים לא יכולנו לבקש ניגודים יותר טובים מאלו כי מי, אם לא אנחנו, ינצלו אותם עד תום?

השימוש באור וחושך בו זמנית בתמונה אחת היא מתנה מדהימה עבורנו הצלמים, ויכאב הלב אם מצלמות העתיד יכילו חיישנים עם טווח דינמי קרוב לזה של העין שלנו, כי אחרת אנחנו נתחיל לאבד עניין בצילום המסורתי.

לתמונה הבאה יש איזון מכל מיני כיוונים. יש כאן השתקפות, קווים מאונכים ומאוזנים ואלמנטים כמו וילונות ושולחן שתורמים לאיזון, אבל האיזון הכי גדול כאן זו הניגודיות בין האור לצל ומה שמחזק את כל זה, זו ההשתקפות שבקרקע.

איזון תמונה באמצעות אור וצל. צילום: תומר אלמקייס.

איזון באמצעות סיפור / אמירה

כמו שכתבתי בעבר, לסיפור בתמונה יש כח. כח שבאמצעותו אנחנו יכולים להפוך תמונה פשוטה לתמונה עם אפקט ה"וואוו". וכשאני אומר "וואוו" אני לא מתכוון לכך כי התמונה היפה, אלא כי היא טובה. תמונה טובה מבחינתי זו תמונה שיש בה סיפור, רגש ומשקל, ויש הקשר נכון בין אובייקט אחד למשנהו.

אם אנחנו מכניסים לתמונה ניגודים של ישן מול חדש, חלום מול מציאות, יפה מול מכוער, חיים מול מוות, עתיק מול מודרני וכדו', אנחנו נוכל ליצור איזון מושלם לתמונות ולהוסיף נדבך אחר לעלילה.

בתמונה הזו רציתי להציג את המוות הנגרם בים כתוצאה מפעולות הנעשות ביבשה.

איזון תמונה באמצעות אמירה. צילום: תומר אלמקייס.

ובנימה אופטימית יותר, בתמונה הבאה ישנו קשר עין בין הכלה לבין הילדים, מה שנותן תחושה של מציאות מחד ושל חלום מאידך.

איזון תמונה באמצעות אמירה. צילום: תומר אלמקייס.

דוגמא נוספת אפשר לראות בתמונה הזו שבה ישנה תחושה שבימין התמונה מדובר בתקופה ישנה יותר ובשמאל התמונה מדובר בתקופה מודרנית יותר.

איזון תמונה באמצעות אמירה. צילום: תומר אלמקייס.

סיכום

האיזון החזותי הוא חלק מחיינו הצילומיים והוא חיוני מאוד עבורנו. יחד עם זאת, לעתים קרובות אנחנו יכולים גם להתעלם ממנו בחלק מהתמונות שלנו וזה בסדר.. הכל תלוי מה אנחנו מצלמים ולאיזו מטרה.

ישנם צלמים עם ראיה חדה לסימטריה, וכך הם יכולים לזהות איזון כבר מהמבט הראשון על הסיטואציה, בעוד ישנם כאלו שלהם זה ייקח מעט יותר זמן.

כך או כך, זה עניין של זמן עד שמתרגלים לשים לב לזה בצורה אוטומטית. לכן, מה שאני ממליץ זה שתתרגלו את עצמכם ותחשבו כל הזמן איך לאזן את הפריים או את הנושא שלכם. הביטו היטב מסביב, חפשו אובייקטים חיים או דוממים, צבעים, צורות, חומרים, וכל מה שעולה לכם לראש.
בנוסף לכך, תעברו על התמונות שלכם ותבחנו אותן האם וכמה הן מאוזנות. זה ישפר לכם מאוד את הראיה הצילומית ואת סגנון הצילום האישי שלכם.

עד כאן להיום, חברים.
מוזמנים להגיב כאן את הדעה שלכם, וכמובן אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בכיף ובאהבה דרך כפתורי השיתוף המצורפים לפוסט. כמו כן, אם אתם מעוניינים להישאר מעודכנים על כל פוסט חדש שיוצא, הירשמו לניוזלטר ותהיו הראשונים לדעת.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

עדשות רחבות והשפעתן על הצילום שלכם

אם אתם עדיין מצלמים עם מצלמת פוקט או דמוי SLR כלשהי, אז יש מצב גדול שאתם עדיין לא מבינים את משמעות המונח אורך מוקד והשפעתו על הצילום שלכם. אם אתם מצלמים במצלמה בה ניתן להחליף עדשות, אז סביר להניח שיש לכם לפחות הבנה בסיסית בנושא.

מה שכן, לא מעטים המקרים בהם אני נתקל בצלמים שלא ממש יודעים מה הם עושים ואין להם מושג על פי מה לבחור באורך המוקד הרצוי בהתאם לסיטואציה, לתנאים ולנסיבות.

כך או כך, לא משנה אם אתם צלמים מתחילים, חובבים או מקצועיים, בפוסט הזה אני אתן לכם סקירה כללית על משמעות המושג אורך מוקד, ואציג בפניכם את הסיבות הראויות שבגללן תרצו לצלם בעדשה רחבת זווית.

אז מה זה אורך מוקד?

כמו בתחילת כל פוסט טכני, אני משתדל תמיד ליצור יישור קו בין אלו שמבינים יותר לאלו שמבינים פחות.

באופן כללי, המונח "אורך מוקד" מתייחס לשדה הראיה של העדשה. ישנם צלמים שיתייחסו לאורך המוקד כאשר הם צריכים או מעוניינים לראות את הנושא שלהם קרוב יותר.

אורך המוקד נמדד ב-MM כאשר מספרים קטנים מציינים אורך מוקד קצר (עדשה רחבת זווית), ומספרים גדולים מציינים אורך מוקד ארוך (עדשה צרת זווית או עדשת "טלה"). ה-MM מציינים מדידה בפנים העדשה והם מתייחסים למרחק שבין המרכז האופטי של העדשה למשטח המיקוד, שזה בעצם החיישן. זאת אומרת שאם אתם מצלמים באורך מוקד 35 מ"מ – זה אומר שהמרחק בין החיישן למרכז האופטי של העדשה הוא 35 מ"מ.

יתכן ותמצאו את המידע הזה כלא שימושי עבורכם מכיוון שאם נדבר גלויות, רובנו (אם לא כולנו) לא באמת לוקחים סרגל ומודדים את המרחק הזה.. מה שכן, תמיד טוב לדעת איך דברים עובדים 🙂

לצורך העניין, יספיק לכם להשתמש במונחים "עדשה רחבה", "עדשת Normal" או "עדשת טלה" ולזכור שככל שהמספר קטן יותר  מ-50 מ"מ – מדובר בעדשה רחבה, וככל שהוא גדול יותר מ-50 מ"מ – מדובר בעדשה צרה.
50 מ"מ – זהו אורך מוקד NORMAL המדמה את שדה הראיה של העין האנושית.

אם אתם מצלמים במצלמת פוקט כלשהי, אז יתכן מאוד שהמונח "אורך מוקד" מופיע לכם כ- זום 8X, זום X32 או משהו בסגנון. זוהי דרך אחרת להציג את הנושא והיא פונה בעיקר לאנשים שאינם צלמים או לצלמים חובבים.

מתי רצוי להשתמש בעדשה רחבה?

ישנן מספר סיבות שלפיהן אנחנו נחליט באיזה אורך מוקד לצלם.

הסיבה הראשונה קשורה למרחב הצילומי שלנו, ועד כמה הוא מאפשר לנו להיות גמישים עם אורכי המוקד.

צולם באורך מוקד 20 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

הסיבה השנייה קשורה לנושא התמונה ולאופי שהיא צריכה להעביר. לדוגמא, בצילום נוף אנחנו לרוב נרצה להציג מרחב גדול, לכן צלמי נוף אוהבים עדשות רחבות במיוחד.

צולם באורך מוקד 24 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

בתמונות אלו, קיימת התחושה של שטח פתוח ורחב מאוד, וזה תמיד עובד בתמונות מהסוג הזה.

אבל מה קורה אם אתם בסיטואציה שבה יש לכם אפשרות לצלם באיזה אורך מוקד שתרצו? על פי מה תבחרו את אורך המוקד המתאים עבורכם?

אם כן, הסיבה השלישית היא: פרספקטיבה.
אה, ועד כמה אתם רוצים להיות קרובים לנושא שלכם, שזה בעצם דבר שמאוד תלוי באורך המוקד.

ציולם באורך מוקד 35 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס. צולם באורך מוקד 35 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

כשאתם תצלמו עם עדשה רחבה ותתקרבו לנושא שלכם, משהו מדהים יקרה. התמונות שלכם יביעו רגש ותחושות ויספרו סיפור, ולצופה תהיה התחושה שהוא נוכח בעצמו בסיטואציה.

צולם באורך מוקד 20 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

זה קורה מכיוון שעדשה רחבה יוצרת עיוות של המרחב. תחשבו שהיא בעצם לוקחת את כל מה שאנחנו רואים באופן טבעי וכמו מכווצת אותו אל תוך התמונה. התוצאה היא שאנחנו רואים הרבה תוכן בתמונה אבל כל מה שרחוק מאיתנו הופך להיות קטן מאוד.

אבל מה קורה עם מה שקרוב אלינו?

ובכן, מה שקרוב אלינו הופך להיות גדול ומועצם יותר ועל ידי כך נוצרת לנו פרספקטיבה גדולה ומעניינת.

צולם באורך מוקד 24 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

עיוותים אופטיים בעדשות רחבות

בשימוש בעדשה רחבה במיוחד, אם נהיה קרובים לנושא שלנו, אנחנו עלולים ליצור עיוות שלא יחמיא כלל לנושא ואולי גם לא יחמיא לתוצאה שאנחנו רוצים לקבל. לכן, בשימוש בעדשות רחבות אנחנו צריכים להיות זהירים אם אנחנו לא מתכננים לקבל עיוות מהותי.

העיוות המתלווה לעדשות רחבות (וגם בעדשות טלה) נקרא בעגה המקצועית "עיוות אספרי". בעדשות רחבות הוא מגיע כעיוות "חבית"  ובעדשות צרות הוא מגיע כעיוות "כרית מחטים" (נקראים כך בשל צורתם האופיינית).

עיוות "חבית" מוגזם בעדשת עין הדג. צילום: תומר אלמקייס.

בצילום של אדם מקרוב עם עדשה רחבה אנחנו נקבל עיוות "חביתי" שיגדיל את האף של המצולם ויעגל לו את הראש (בדומה להתבוננות מבעד עינית של דלת). באופן כללי, בצילום של אובייקטים מקרוב מאוד, אנחנו נגדיל אותם ונעוות אותם בו זמנית.

אז מתי אתם כן יכולים להשתמש בעיוות הזה לטובתכם?

אמנם צלמים רבים נרתעים מעדשות רחבות בגלל העיוות שהן יוצרות, אך בהחלט ניתן להשתמש בעיוותים אלו לטובתנו.

נניח שאתם מצלמים סיטואציה ואתם רוצים להפוך אותה ליותר גדולה ממה שהיא במציאות.. תוכלו להשתמש בעדשה רחבה על מנת "להגדיל" את המרחב שלכם ולהגזים ביחסי המרחק בין אובייקטים.

אז לצילום אנשים מקרוב זה אולי לא יתאים (אלא אם כן זו תמונה הומוריסטית), אבל לצילום נוף זה יכול להתאים, ואם תדאגו להכניס אובייקטים בחזית הפריים, אתם תוכלו ליצור תחושה של עומק חזותי מטורף בגלל ההגזמה במרחק בין האובייקטים.

קצת הומור לא יזיק פה. צילום: תומר אלמקייס. הכניסו אלמנטים בקדמת הפריים. צילום: תומר אלמקייס.

צלמי אדריכלות נוהגים להשתמש בעדשות רחבות מאוד מכיוון שבעזרתן הם מציגים את הנכס בצורה המחמיאה לו ביותר, כשהכל נראה גדול יותר מאשר במציאות.

צילום: אביב קורט. צילום: אביב קורט.

סיכום

עדשות רחבות הן באמת אתגר לצלם. הן עלולות להיות משעממות ועשויות להיות הדבר הכי מדהים שיש לכם בתיק הצילום שלכם. הכל מתחיל ונגמר באופן השימוש.

כדי להשתמש ביכולותיה של העדשה  הרחבה, אנחנו נצטרך להתקרב מאוד לנושאים שלנו, אחרת אנחנו נמצא את עצמנו עם תמונות משעממות, שטוחות וחסרות עומק ויזואלי.

אם אתם צלמים של סיפור ורגש ואין לכם עדשה רחבה, קנו לכם אחת כזו ותתחילו להתקרב לנושאים שלכם.
מילה שלי שתגלו עולם חדש 🙂

זהו להיום, חברים.

אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה לכל אלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם. וכמובן להירשם לניוזלטר ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שיוצא לאור.
אם עדיין לא נרשמתם כמובן..

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

 

כל מה שרציתם לדעת על ה-ISO, כיצד לעבוד איתו ואיך להבין אותו נכון

בסדנאות שלי,  אני מוצא את עצמי נאלץ שוב ושוב להסביר על חסדיו של ה-ISO, למה הוא טוב, מתי עדיף ומתי רצוי להשתמש בו וכיצד.

משום מה, אני מבין שהדעה הרווחת בקרב צלמים מתחילים היא שה-ISO  סתם עושה הרבה רעש והשימוש בו צריך להיות לעתים רחוקות אם בכלל. הם ממש חוששים לטפס עם ה-ISO לערכים גבוהים כשצריך, מה שמוביל כמובן לתוצאות פחות טובות. 

במאמר הזה אסביר לכם מהו ISO ולמה הוא טוב, ואבחן את הדרך החכמה להשתמש בו.

אז לפני שניגש לעניינים אני רוצה לשאול אתכם שאלה. איזה סוג של צלמים אתם? כאלו שנותנים למצלמה להחליט בשבילכם ומצלמים על אוטומט? או אולי כאלו שלוקחים את השליטה לידיים שלכם ומצלמים במצב צילום ידני?

אם אתם נוטים ללכת בדרך הראשונה, אז יתכן שאתם לא נותנים את מלוא תשומת לבכם לחשיפה של התמונה. זאת אומרת שאתם לא מתייחסים לערכי הצמצם, התריס וה-ISO, אלא נותנים למצלמה להחליט זאת עבורכם.

כן, זה קורה גם אם אתם מצלמים במצבי הסצנה השונים של המצלמה שלכם.
למעשה, מצבי הסצנה השונים הם מצבים אוטומטיים המוגדרים מראש לסיטואציות מסוימות של טבע, נוף, ספורט וכדו', אך עדיין המצלמה היא זו שקובעת את הנתונים.

אז לפני הכל, אם אתם עדיין לא שולטים בחשיפה באופן מוחלט, אני ממליץ לכם לקרוא עכשיו את הפוסט שמדבר על השילוש הקדוש שכל צלם חייב להכיר. אחרי זה אתם מוזמנים לחזור לכאן ולקרוא על ה-ISO בהרחבה.

אז מה זה ISO ומאיפה הוא הגיע אלינו?

ISO (ר"ת – International Standards Organization) הוא מדד הרגישות של חיישן המצלמה לאור. במילים אחרות, הערכים הנמוכים ביותר הם 50, 64, 100 או 200. במצב הזה החיישן פחות רגיש לאור. בערכים גבוהים יותר, כמו 800, 1600, 3200 וכו', החיישן רגיש יותר לאור.

הארגון הבינלאומי לתקנים הוא זה שקובע את הקריטריונים שבהם משתמשים יצרני המצלמות לכיול ה-ISO במצלמות שהם מייצרים. הסיבה לכך היא שאנחנו רוצים לשמור על מצב שבו 2 מצלמות של 2 יצרנים שונים עם עדשות שונות ייצרו את אותה התוצאה אם הן נמצאות על אותן ערכים של צמצם, תריס ו-ISO.

במילים אחרות, תמונה שצולמה במצלמת ניקון D810 עם עדשת 85 מ"מ בנתונים F2.8, 1/1000 ו-400 ISO, תהיה זהה לחלוטין לתמונה שצולמה עם מצלמה אחרת ועדשה אחרת אך באותם נתונים, וכמובן באותו הזמן ובאותו המקום.
כמובן שאם תבחנו את התמונות לרמות דיוק, יתכן שתמצאו סטיות עדינות מאוד בין מצלמה אחת לאחרת, אך סטיות אלו הן מיניאטוריות ואינן צריכות להדאיג אתכם.

ה-ISO הוא חלק מאוד חשוב ממשולש החשיפה, אחרת הוא לא היה קיים והחיים שלנו היו טובים פחות. הוא עובד בצורה מושלמת עם הצמצם והתריס והוא מאפשר לנו גמישות מרבית בצילום בכלל ובצילום בתאורה חלשה בפרט.

אחד מהיתרונות הבולטים של הצילום הדיגיטלי הוא שאנחנו יכולים לשנות את ערך ה-ISO מתמונה לתמונה – דבר שלא היה קיים בעידן סרטי הצילום, שם בחירה של רגישות הסרט (ASA דאז) הייתה משפיעה על סרט של 36 תמונות מבלי היכולת לשנות את הרגישות.

אז היום אנחנו חיים טוב. יחסית..

אבל היי, רגע.. ל-ISO יש גם תופעות לוואי. ככל שה-ISO יהיה גבוה יותר, כך יהיה לנו יותר "רעש" (גרעיניות) בתמונה, במיוחד באזורים הכהים. זו אמנם לא אותה בעיה כמו שהייתה לפני 10 שנים אבל זה בהחלט נתון שאתם צריכים להיות מודעים אליו ולהתייחס אליו.

בכל מקרה, הגרעיניות הזו מעולם לא הרגה אף אחד. ותתפלאו, כי יש צלמים שמתגעגעים מאוד לימי הגרעיניות ב-ASA 400.

בשביל לצלם את התמונה הבאה, השתמשתי ב-ISO נמוך (100) מכיוון שרציתי מהירות תריס איטית (30 שניות) כדי למרוח את המים ולגרום להם להיראות כמו פלטה אחת גדולה, ויחד עם זאת לקבל תמונה באיכות מרבית.

צילום: תומר אלמקייס.

עבור התמונה הבאה השתמשתי ב-ISO גבוה מאוד (6400) מכיוון שהיא צולמה בתאורה חלשה מאוד ולא רציתי להשתמש בפלאש כי רציתי לשמור על האווירה האמיתית שנכחה בסיטואציה.

צילום: תומר אלמקייס.

כיצד להשתמש ב-ISO?

דבר שטוב לדעת הוא שאפשר להגדיר את ה-ISO להיות אוטומטי גם כאשר אנחנו מצלמים על מצב ידני מלא. זה יכול להיות נפלא לסיטואציות עם תאורה חלשה וקונטראסטית, רק שצריך לזכור ששימוש ב-ISO אוטומטי מזכיר קצת את העבודה עם מצב עדיפות תריס או צמצם, כך שבמצב זה אתם תצטרכו להתעסק גם עם הכפתורים של פיצוי חשיפה ונעילת חשיפה.

אני כמובן ממליץ תמיד על ISO ידני, כך שתהיה לכם שליטה מלאה על החשיפה ועל היחסים שבין הצמצם, התריס וה-ISO.

אז אולי חלקכם מרימים עכשיו גבה ושואלים "למה אני צריך/ה לשלוט בחשיפה?" אז אתן לכם דוגמא..

נניח שאתם נמצאים בסיטואצית צילום בתאורה חלשה ואתם מצלמים מהיד.. אתם יכולים לפתוח את הצמצם ולהאט את מהירות התריס ולקבל חשיפה טובה. הבעיה היא שאתם מצלמים מהיד, אז מהירות התריס תצטרך להיות 1/60 לכל הפחות. אז נשארתם עם הצמצם ועם ה-ISO. אם תבחרו לצלם בצמצם פתוח, תאבדו עומק שדה. אם תצלמו בצמצם סגור, תרוויחו עומק שדה, אבל תצטרכו להעלות את ה-ISO ולקבל קצת גרעיניות.

עכשיו, כצלמים, אתם צריכים לבחור מה חשוב לכם יותר.. עניין הרעש או עומק השדה?
אז השליטה היא בידיים שלכם, ולא בידי המצלמה.

הנה דוגמא טובה לשימוש נכון ב-ISO. התמונה הזו צולמה בחוץ כפי שאתם רואים, והיא משלבת תאורה של פלאש (מאירה את החופה והקהל) יחד עם תאורה סביבתית. התאורה הסביבתית לא חזקה במיוחד ואני רציתי שהיא תהיה דומיננטית ונוכחת מכיוון שהיא תורמת מאוד לאווירה של התמונה.

צילום: תומר אלמקייס.

החישוב כאן היה פשוט. אני מצלם מהיד ואין לי הרבה זמן כי קפצתי רגע בין ברכה לברכה לצלם תמונה מרחוק. אני מבין את מצב התאורה, מגדיר צמצם 3.2F (כמעט הכי פתוח של העדשה), מגדיר מהירות תריס 1/40 (כי אני עם עדשה רחבה, מצלם מנמוך ויש לי יציבות) וזהו.. עכשיו אני יודע שעם הצמצם והתריס סיימתי ומה שנותר לי זה להעלות את ה-ISO עד שאקבל חשיפה טובה. אז הגעתי ל-ISO 2000 שזה לא נורא בכלל.
הפלאשים, כמובן בשליטה נפרדת.

שימו לב שבכל התהליך אני הייתי מודע לכל מה שקורה סביבי וידעתי בדיוק מה אני רוצה, ולרגע לא נתתי למצלמה להחליט בשבילי.

מה שחשוב לדעת זה שההחלטה שלי להכניס כמה שיותר אור דרך הצמצם והתריס, היא זו שגרמה לתמונה להיראות איכותית ועם רעשים מיניאטוריים שאתם לא מצליחים לראות בגודל הזה.

השפעת גודל החיישן על ה-ISO

בטח כבר שמעתם לא פעם על העובדה שבמצלמת פול פריים הרגישות של ה-ISO טובה יותר ממצלמת קרופ.
אז זה נכון. ככל שהחיישן גדול יותר, כך הפיקסלים דחוסים פחות וניתן להגיע לתוצאות טובות גם ברגישויות ISO גבוהות מאוד. לעומת זאת, במצלמות שבהן החיישן קטן, זה אומר שהפיקסלים צפופים יותר והסיכויים לקבל "רעשים" גדולים יותר.

אז הכל טוב ויפה, אבל זה לא באמת צריך להוציא אתכם מחר לחנות הצילום הקרובה ולהתחדש במצלמת Full Frame חדשה.

בשנים האחרונות מסתמן מהפך בתחום הצילום, כאשר הטכנולוגיה הולכת ומשתפרת מיום ליום, כך שהיום כבר ניתן למצוא מצלמות Crop עם רגישות גבוהה ורעשים מיניאטוריים שלא באמת מציקים (אם יודעים לצלם נכון, כמובן).

ושוב, כמובן שהכל תלוי באופי הצילום שלכם ובנישה שאתם עוסקים בה.

שימוש ב-ISO במצבי צילום שונים 

התמונות האיכותיות ביותר (דהיינו אלה עם פחות "רעשים"), מצולמות תמיד בערכי ISO נמוכים. זה קל מאוד כאשר אנחנו במקום עם הרבה אור (כמו נוף באור יום), אך זה יקשה עלינו כאשר תנאי התאורה חלשים (בתוך בית, ברחוב בלילה וכדו').

כדי לצלם ב-ISO נמוך בתנאי תאורה חלשים אנחנו נזדקק לחצובה וזאת על מנת שנוכל להאריך את משך זמן החשיפה (מהירות תריס), לסגור צמצם במידת הצורך והרצון מבלי להיות מוגבלים ולשמור על תמונה נקייה מרעשים.
מהסיבה הזו (אבל לא רק), חצובה היא כלי בלתי נפרד מצלמי נוף ואדריכלות.

בצילום סטודיו אנחנו גם רוצים לשמור (לרוב) על תמונות נקיות מרעשים ולכן נצלם ב-ISO נמוך. מה גם שבסטודיו עובדים עם פלאשים בדרך כלל, ופלאשים הם חזקים מספיק בשביל לצלם ב-ISO נמוך.

ISO100, 1/250, F11. צילום: תומר אלמקייס.

אל תחששו מ-ISO גבוה

אני יודע שחלק גדול מכם חוששים לטפס עם ה-ISO.. הוא מפחיד אתכם כמעט כמו הליצנים שמסתובבים כרגע ברחובות, אבל לא עוד..

אם לא היה שימוש ב-ISO, אז הוא לא היה קיים במצלמה שלכם. כשאתם מדלגים על השלב הזה של טיפוס ב-ISO, אתם מפספסים עולם חדש של צילום בתנאי תאורה לקויים. עולם שלפני 10 שנים היה סוג של חלום.

אז איך מתגברים על החשש הזה?

נניח שהילד שלכם פוחד מאוד מכלבים. כדי להעלים לו את הפחד הזה, אתם תצטרכו להביא לו להחזיק / ללטף כלב קטן ולשחק איתו קצת. אחרי זה להביא לו כלב טיפה יותר גדול ואחרי זה עוד יותר גדול.. רק ככה הוא יבין שכלב יכול להיות בעל חיים מאוד ידידותי ולא מפחיד.

לענייננו 🙂

העצה שלי אליכם היא שפשוט תכירו את המצלמה שלכם, את היתרונות ואת המגבלות שלה. צלמו בתאורה חלשה (אפשרי בבית) בערכי ISO שונים ובחשיפות טובות ולאחר מכן תבחנו את התמונות  שצילמתם. יהיה לכם כיף נורא לגלות פתאום שאתם מקבלים תוצאות טובות גם ב-ISO 6400, ויהיה לכם גם טוב לדעת מה הגבול של המצלמה שלכם.

גלגל הצלה בים סוער

כן, אני אוהב להגדיר אותו כך, כי ממש ככה הוא מרגיש לי. ה-ISO יכול להציל אתכם בלא מעט מצבים של תאורה חלשה, וזה יכול לקרות לכם גם בתאורת פנים וגם בתאורת חוץ של בין הערביים או שעת הזהב. היתרון הגדול של המצלמות המודרניות הוא שהן מאוד רגישות לאור ואפשר לטפס עם ה-ISO כשצריך ומבלי לחשוש.

אני מוצא את זה כיתרון עצום לצלמים שרוצים לשמור על האווירה שנוכחת בסיטואציה גם אם היא מתאפיינת בתאורה חלשה. זה מתאים מאוד לצלמי עיתונות, צלמי אירועים או צלמי רחוב שבעבר נאלצו יותר להשתמש בפלאשים בסיטואציות חשוכות.

בעצמי אני יכול להעיד על תקופה שבה לא יכולתי לצלם במצבים מסוימים ללא פלאש, והיום יש מצבים שאני אפילו לא צריך להוציא אותו מהתיק.

חברים, יש לכם אחלה כלי ביד. תשתמשו בו!

כמה מילים לסיום

אני אגיד לכם דבר אחד. אתם חיים בעולם שכולו טוב. באמת..

לפני 11 שנים כשקניתי את ה-DSLR הראשונה שלי, לא הצלחתי להעלות את ה-ISO ליותר מ-400.. אחרת הייתי מקבל תמונה שנראית כמו נייר לטש. לפעמים זה היה דווקא מגניב כי התמונות היו נראות כמו ציור, אבל רוב הזמן רציתי תמונות נקיות מרעשים, כי הרעש היה דיגיטלי מדי ולא קרוב אפילו לגרעיניות של סרטי הצילום.

ההתקדמות של הטכנולוגיה הביאה צלמים רבים לתוצאות מצוינות בערכי ISO גבוהים מאוד כמו 6400 ואף יותר מכך. זו בהחלט מהפכה ששינתה את דרך העבודה של המון צלמים וזאת על ידי האפשרות להיות יצירתיים גם בתנאי תאורה שאינם ידידותיים במיוחד. אבל כן חשוב גם להבין שלפעמים, כדי לקבל את האיכות הגבוהה ביותר, עדיף להשתמש ב-ISO נמוך.

ואם שכחתם איך נראית תמונה מלאת רעשים מתקופת ה-D80 של ניקון (שאגב, הייתה מצלמת דגל), אז הנה תזכורת..

ניקון D80, ISO 800. צילום: תומר אלמקייס.

חברים, אם יש לכם שאלות על הפוסט, הערות או הארות, אתם מוזמנים לכתוב לי בתגובות.
אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה לאלו שימצאו בו עניין דומה. כמו כן, אם עדיין לא נרשמתם לניוזלטר שלי, אתם מוזמנים לעשות זאת עכשיו ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

6 דרכים למתן ביקורת עצמית יעילה על הצילום שלכם

אחד מהדברים שאני מקפיד עליהם לאורך השנים זה מתן ביקורת עצמית על העבודות שלי. כל מי שמכיר אותי יודע שאני מתעקש על הנושא הזה ומתייחס אליו בכובד ראש.

כשאנחנו בוחנים את התמונות שלנו, אנחנו מתבוננים על דברים שעובדים יותר ועל כאלו שטעונים שיפור. אנחנו למדים מהטוב ומהפחות טוב, אנחנו למדים מהטעויות שלנו, ואנחנו למדים בעיקר להיות מודעים לתהליך הלמידה (שלא נגמר לעולם, אגב).
המשוב שאני מקבל בקורסים שלי הוא שביקורת עבודות היא אחד מהדברים המועילים ביותר שאנחנו עושים יחד בכיתה.

הרעיון הוא להתבונן בתמונה מנקודת מבט של בוחן, לחפש את הטוב שבתמונה ולהבין למה הוא עובד, לחפש את השגיאות שבתמונה וללמוד איך להתגבר עליהם בפעמים הבאות, והכי הכי חשוב – להתבאס בעצמנו מטעויות שעשינו, ובכך  להשתפר באופן טבעי בפעמים הבאות.

ביקורת עבודות קבוצתית היא דבר מאוד מועיל, ולכן כל מורה לצילום יגיד לכם שביקורת עבודות היא חלק בלתי נפרד מלימודי צילום. שם אנו למדים לא רק מטעויות של עצמנו, אלא גם מטעויות של אחרים וגם מההצלחה שלהם.

בכל אופן, כדי לקבל את הביקורת הזו אתם לא חייבים להירשם לקורס צילום במיידי, אבל מה שאתם כן יכולים לעשות זה ללמוד איך להעביר ביקורת עצמית על התמונות שלכם. לכן, היום אדבר על הדרכים הנכונות להתבונן בתמונות שלכם. אלו שיובילו אתכם לבקר אותן בצורה המועילה ביותר שתעזור לכם לשפר את הצילום שלכם באופן משמעותי.

אז איך תדעו אם התמונה שלכם טובה או לא?

האמת היא שזו שאלת השאלות..

בתחילת הדרך קשה לנו מאוד לדעת האם התמונות שאנחנו מצלמים הן טובות או לא וגם מהן הסיבות לכך, אז אם אתם מצלמים להנאתכם ואתם היחידים שרואים את התמונות שצילמתם, לעולם לא יהיה לכם אמצעי להשוואה.

באופן טבעי, כל אמן רוצה לשתף את העבודות שלו ולקבל עליהן ביקורת, וכך גם אתם.. הבעיה מתחילה כאשר ישנו חשש שאולי התמונה לא טובה, ואולי תתקבל ביקורת שלילית שתהרוס אתכם יותר מאשר תבנה.

אז לפני הכל, התבוננות בעבודותיהם של צלמים אחרים תיתן לכם הרבה מידע לגבי טיב ואיכות התמונות שלכם. בסופו של דבר, אתם אלו שיוצרים את התמונה שלפעמים הערך הסנטימנטלי שלה גבוה מאוד עבורכם, מה שעלול להרגיש לכם כמו התמונה הטובה ביותר שצילמתם. לכן, אם תסתכלו בעבודות של אחרים, אתם תקבלו פרספקטיבה עמוקה יותר על העבודות שלכם.

אתם אמנם לא מעוניינים כלל להשוות את עצמכם לאחרים או להעתיק מהם, אבל מהתבוננות בעבודה שלהם אתם תוכלו לדעת מה אתם יכולים לעשות טוב יותר, כיצד אתם יכולים להשתפר והאם יש דברים נוספים ללמוד..

מצד שני, אם אתם כל הזמן תסתכלו על תמונות של אחרים ותגידו "הלוואי שהייתי יכול לצלם ככה", אז אתם לא ממש תוכלו ללמוד מזה משהו.
אז לפני הכל, אתם צריכים לדעת שבצילום תמיד יש מה ללמוד ולאן לשאוף, ואני חושב שזו אחת הסיבות שהתחום הזה סוחף אחריו את ההמון הרב.

עכשיו, כשאתם יודעים את זה, בואו נראה מהם 6 הדרכים שיובילו אתכם לבקר את העבודות שלכם בצורה המועילה ביותר.

1. בחנו את התמונות מנקודת מבט אובייקטיבית.

הטיפ הראשון שאני יכול לתת לכם הוא שתנתקו את הרגשות שלכם מהתמונה (כמה שאפשר כמובן) ואל תחשבו למה אתם אוהבים את התמונה, אלא תשאלו את עצמכם למה התמונה הזו עובדת ומשדרת את מה שהיא משדרת. גם להיפך, כמובן.
כשאתם תעשו את זה, המח שלכם יראה את הדברים אחרת וגם יפרש אותם כך.
זה אולי נשמע כמו דבר קטן ולא חשוב, אבל זה עובד.

ברור לי ולכם שאתם אוהבים את התמונות שלכם, הרי אתם צילמתם אותם במלוא כישרונכם ואהבתכם. בגלל זה כנראה גם קשה לכם לבקר את עצמכם, אך אם אתם תביטו בתמונות שלכם בצורה אובייקטיבית ותתייחסו לדברים שעובדים יותר ולאלו שפחות, תוכלו לקבל מידע גדול יותר על נקודות החוזק והחולשה בתמונות שלכם. כך אתם תעזרו לעצמכם להבין איך לעשות את זה טוב יותר בפעמים הבאות.

לימוד בהתבוננות בתמונות של צלמים אחרים גם כן בא בחשבון. מלבד זאת שהוא יעזור לכם בנושאים טכניים כאלו ואחרים, הוא יעזור לכם בפענוח הרגשי של התמונה. למעשה, כאשר אנחנו מביטים בתמונה, מתעוררת אצלנו תגובה רגשית, חיובית או שלילית – מה שעשוי להיות מתורגם לנו כ"אוהב את התמונה" או "לא אוהב את התמונה".

מה שאני רוצה לומר לכם זה שתיקחו צעד אחד קדימה, תנטרלו את ה"אוהב" וה"לא אוהב" ובחנו את התמונה האם היא טובה או לא, מבלי לקשר את החיבור האישי שלכם אליה.

תחשבו על זה רגע.. תמונה יכולה להיות עם קומפוזיציה חזקה, תאורה מדהימה ונושא ברור, אך בכל זאת הסיפור של התמונה משדר משהו שאתם לא מתחברים אליו. השאלה היא האם זו עדיין תמונה טובה? האם היא עובדת? התשובה היא כן. אולי אתם לא אוהבים את התמונה, אולי יש בה משהו מנוכר ומדכא וזה לא מה שמושך אתכם, אבל התמונה עדיין עובדת והיא עדיין העלתה לכם רגש תחושות מסוימות.

צילום: תומר אלמקייס.

כשאני נותן ביקורת לאחר, אני לעולם לא שואל את עצמי אם אני אוהב את התמונה או לא, אלא מה הצלם רצה להעביר, האם הוא הצליח בכך, האם יש מה לשפר וכיצד. כך תתנהגו גם כאשר אתם נותנים ביקורת לעצמכם.

2. האם הנושא ברור לצופה?

עכשיו, כשאתם מסתכלים על התמונות בצורה אובייקטיבית, אפשר להמשיך הלאה ולהתחיל לזהות אם התמונה עובדת או לא.

בראש ובראשונה, שימו לב אם יש נושא ברור בתמונה. זאת אומרת שכאשר אתם מסתכלים בתמונה בפעם הראשונה, אתם יודעים בדיוק לאן הצלם רצה שהעין שלכם תלך.

ישנם אמצעים רבים שיעזרו לכם להדגיש את הנושא שלכם על פני שאר התמונה.
הנה חלק מהם, מלווים בדוגמאות והסברים.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

  • שימוש באלמנטים או קווים מוליכים המובילים את הצופה אל הנושא באופן ברור.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

  • שמירה על פשטות, כאשר הנושא הוא האובייקט היחיד בתמונה.

צילום: תומר אלמקייס.

כפי שניתן להסיק, אנחנו יוצרים את התמונה שלנו סביב הנושא ולא להיפך.
כאשר אתם יוצרים תמונה, חפשו לפני הכל את הנושא שלכם ואת האמירה. אחרי זה תבנו את התמונה בהתאם, והכל יהיה קל יותר.

3. האם התמונה מספרת סיפור?

אחת המילים החשובות שאתם צריכים לשאול בעת ניתוח תמונה היא "למה"?

למה הצלם צילם את התמונה? מה זה אומר לצופה? האם ישנו סיפור שאנחנו יכולים לראות?

תחשבו רגע על הסיפור שבתמונה.. יכול להיות שהתמונה מדברת על אהבה, על שלווה, על עצבות או על כל דבר אחר.
כאשר אתם מצלמים, נסו לא לקחת את הנושא פשוטו כמשמעו.. זאת אומרת שהנושא שלכם יכול להיות רעיון או תחושה ולאו דווקא אובייקט או אדם ספציפיים.

כך, לדוגמא, ספסל ריק עשוי להעביר את המסר של בדידות או שלווה.

בואו נתבונן לרגע בתמונות הבאות וננסה להבין את הסיפור שמאחוריהן.

נתחיל בתמונה הזו שהיא דוגמא מעולה לחוצפה הישראלית. מצד אחד, הדיג והרחצה אסורים, אך מצד שני, אף אחד לא מתייחס לשלט הזה.

צילום: תומר אלמקייס.

התמונה הבאה צולמה במסגרת עבודתי כצלם במגזין המושבות. צילמתי את השר יובל שטייניץ (שר האוצר דאז) בביקורו במפעל מרכבים בקיסריה.

רציתי, בתמונה אחת, לספר את הסיפור של הביקור שלו, שהוא בעצם הגיע לשם על מנת לחזות בנפלאות המפעל ולהכיר את השכלולים החדשים שלהם. במהלך הסיור, כשיובל עלה אחד האוטובוסים הוא התיישב על כיסא הנהג וכאן ידעתי שאני יכול להביא את התמונה המנצחת.

התמונה הראשונה צולמה מפנים האוטובוס בצפיפות איומה ולא נחלה הצלחה. התמונה השנייה צולמה מחזית האוטובוס וגם כן לא שידרה לי משהו מיוחד.
התמונה השלישית צולמה מהצד מחלון הנהג, כאשר אוטובוס אחר משתקף על החלון, מה שהביא אותי לסיפור שרציתי לספר.

צילום: תומר אלמקייס.

4. האם התאורה מתאימה למצב הרוח של התמונה?

בפוסט שמדבר על 7 שימושים בתאורה טבעית שכל צלם חייב להכיר, אני מסביר על ההבדלים בין תאורה קשה לתאורה רכה וגם על המאפיינים של כל אחד.

אור רך יעזור לכם להכניס יותר פרטים בתמונה שלכם. למעשה הוא יגדיל את הטווח הדינמי של התמונה שלכם, ירכך את הצללים בצורה משמעותית וייצר תמונות עם פחות דרמה ומסתורין.

צילום: תומר אלמקייס.

אור קשה לעומת זאת, יגרום לאובדן פרטים באזורים המוצלים, ידגיש את האזורים המוארים, ידגיש את הטקסטורה ויעצים את הדרמה והמסתורין.

צילום: תומר אלמקייס.

מה שעליכם לזכור זה שאין דבר כזה אור נכון או לא נכון, אבל צריך להתאים את סוג האור לתמונה ולסיפור המסופר בה.

לכן, בזמן שאתם בודקים / מצלמים את התמונות אתם צריכים לשאול גם את השאלות הבאות:

האם התאורה תורמת לתמונה או גורעת ממנה?

האם ניתן להשתמש באור כדי להדגיש את הנושא?

האם יש אור ברקע שלוקח את תשומת הלב מהנושא?

בתמונה הזו בחרתי שהנושא שלי יהיה כהה כצל, ולכן גם התמונה הומרה לשחור לבן. האם אתם חושבים שזה עובד?

צילום: תומר אלמקייס.

5. תסכלו על כל התמונה.

הסעיף הזה די עובד יחד עם סעיף 2.

אחת מהטעויות הנפוצות יותר בקרב צלמים מתחילים היא שהם מנסים להכניס יותר מדי פרטים לתוך תמונה אחת. הם רוצים להראות את הכל בתמונה וכך הנושא הולך לאיבוד והתוצאה לא מתרכזת בסיפור אחד שירגש את הצופה.

תשאלו את עצמכם האם ישנם אובייקטים שלא תורמים לתמונה ולא צריכים להיות שם.. אולי יש גם דברים אחרים שמושכים את העין של הצופה. לפעמים ענף שנראה כאילו הוא יוצא מהראש של המצולם, או אפילו קו אופק עקום יכולים להרוס לנו את התמונה שלנו.

תחשבו תמיד מה אתם רוצים לחזק בתמונה ומה פחות.. כשאתם תדעו את זה, אז יהיה לכם הרבה יותר קל לצלם תמונה טובה.

תתרגלו להסתכל על כל התמונה, תתקרבו, תתמקדו, שנו את זווית הצילום שלכם ועשו כל מה שנדרש כדי להוציא את הדברים המיותרים מהתמונה ולהתרכז אך ורק בעיקר.

6. תהפכו את התמונות שלכם.

כן, התכוונתי לזה. תהפכו את התמונות שלכם.
אתם עשויים לגלות עולם חדש שייפתח בפניכם.

למעשה ישנה סיבה פיזיולוגית לעשות את זה, מכיוון שהתמונה הופכת להיות "לא מציאותית" והמח זורק אותנו ישר למקומות אחרים, כך שאנחנו נשים לב קודם כל לדברים כמו אור וצל, צורות, צבעים וכדו'.

צילום: תומר אלמקייס.

אז אתם יכולים לעשות את זה מסיבות אמנותיות ולהציג את התמונה לצופה כאשר היא הפוכה, ואתם יכולים להשתמש בשיטה הזו כשימוש במתן ביקורת על התמונות שלכם במידה ואתם לא בטוחים שיש לכם נושא ברור. כך, כשתהפכו את המצלמה, אתם תראו מה מושך את העין. אם זה לא הנושא, אז תתחילו לחשוב מה אתם עושים כדי לפתור את הבעיה וצלמו תמונה נוספת.

לפעמים, תזוזה של מטר או שניים תעשה הבדל משמעותי. מה שחשוב לדעת ששינוי זווית לא משהו שאתם תוכלו לעשות בזמן עריכת התמונות, אז תשקיעו זמן של מחשבה בזמן הצילום.
באופן כללי, בעריכה אתם רק יכולים לשפר את הקיים אך לא תוכלו לתקן תאורה לא טובה או רקע שמסיח את הדעת. טוב, את השני אולי אפשר לעשות במקרים מסוימים אבל תצטרכו לפני כן לפנות כמה שעות מהחיים שלכם לטובת העניין.

 לסיכום

לדעתי אי אפשר להתקדם בצילום מבלי לבקר את התמונות שלך בצורה הכי קשה שאפשר. ביקורת עצמית היא חובה לכל צלם באשר הוא, ולכן אני ממליץ תמיד להסתכל על כל התמונות שאתם מצלמים ובזמן העריכה לשים לב לכל פרט כדי שבפעם הבאה לא תצטרכו לתקן, אלא רק לשפר.

כל אחת מהדרכים שכתבתי כאן יכולה לעזור לכם במתן ביקורת עצמית על התמונות שלכם ושיפור הצילום שלכם באופן משמעותי. החלו את השימוש בטיפים אלו על התמונות שלכם ועשו זאת גם על תמונות של צלמים אחרים.

כשתעברו את התהליך הזה של ביקורת עצמית על העבודות שלכם, לא רק שאתם תהיו מסוגלים לזהות צילום טוב כאשר אתם רואים אותו, אלא שאתם תדעו גם כיצד לתקן את הטעויות שלכם כבר בפעם הבאה שאתם יוצאים לצלם.

זה מתחיל בשלב הראשון שבו אתם צריכים להיות בידיעה שאתם רוצים את התמונות שלכם טובות יותר, וזה ממשיך לשלב השני שבו אתם צריכים לדעת איך לעשות את זה.

כל הטיפים האלה נכונים הן לגבי מתן ביקורת עצמית והן לגבי מתן ביקורת לאחרים, מלבד הגישה השונה.
אז לסיום, כאשר אתם מבקרים עבודה של אדם אחר, זכרו 2 כללים חשובים:

  1. שמרו על אווירה נעימה והערות חיוביות ומועילות. לדוגמא: ביקורת כמו "התמונה הזו לא טובה" – זו לא ביקורת מועילה. במקומה אתם יכולים לכתוב מה לדעתכם היה משדרג את התמונה.
  2. תתחילו לפחות בדבר אחד חיובי, ורק לאחר מכן תפנו לשלילי.
    חפשו קודם כל את הדברים הטובים בתמונה ודברו עליהם. לאחר מכן חפשו את הדברים הפחות טובים, נסו להבין למה הם לא טובים וכיצד ניתן לשפר.

חברים, שמחתי להיות אתכם גם הפעם, אז תודה שקראתם אותי שוב. אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו באהבה לכל מי שימצא בו עניין דומה לשלכם.

אם עדיין לא נרשמתם לניוזלטר שלי, אז אתם מוזמנים להירשם עכשיו ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שיוצא לאור.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

 

כל מה שאתם צריכים לדעת על פול פריים, קרופ ומה שביניהם

הזכרתי את הנושא מספר פעמים בבלוג, אך מעולם לא הקדשתי פוסט שלם לעניין. עכשיו, יותר מתמיד, אני מוצא את עצמי מרגיש צורך לכתוב על זה, ואולי בגלל שלאחרונה אני נתקל די הרבה בחוסר הבנה בסיסי בנוגע להבדלים בין מצלמות ה-Full Frame לבין המצלמות בעלות החיישנים הקטנים יותר, הקרויות בלעז – מצלמות Crop.

במובן כלשהו, המעבר ממצלמה קומפקטית או "חצי מקצועית" למצלמת DSLR, מהווה התקדמות כלשהי עבור הצלם, כזו שחושפת אותו לעולמות חדשים של יצירה והתבטאויות.
יחד עם זאת, המעבר למצלמת DSLR מלווה לרוב בלא מעט לבטים והרבה מאוד סיבוכים לצלם הצעיר. עד שסוף סוף למדתם מהו אורך מוקד, פתאום אתם מבינים שבשביל לקבל שדה ראיה מסוים, אתם תזדקקו לעדשה רחבה יותר במידה ואתם מצלמים במצלמת קרופ.

אז מה זה קרופ? מה זה Full Frame? מה הקשר שלהם לאורך המוקד? למה זה צריך להיות ככה? ממתי כל הסיפור הזה התחיל ולמה מסבכים אותנו עם זה?

בפוסט המקיף הזה, אענה לכם על השאלות האלה ואעשה לכם קצת סדר בבלגן.
אז בואו נתחיל..

מה זה פול פריים, מה זה קרופ, ומה הקשר ביניהם?  

מצלמת פול פריים זו הגדרה למצלמה בעלת "פריים מלא", דהיינו – מצלמה שהחיישן שלה הוא בגודל 35 מ"מ (במדידה לגובה).

מה זה בעצם אומר לנו?

למעשה, קיימים המון סוגים ופורמטים של מצלמות, וכמו שיש מצלמות עם חיישן קטן יותר מ-35 מ"מ, כך יש מצלמות עם חיישנים גדולים יותר.
לצורך העניין, בואו נחזור קצת אחורה בזמן אל עידני צילום ישנים יותר.

לפני המצאת המצלמה, היו מצלמים בדרכים שונות ע"י קמרה אובסקורה ולוחות רגישים לאור. כל צלם היה מכין לעצמו את הלוח בהתאם לרצונות, לצרכים ולתנאים שהיו לו. עם המצאת המצלמה, החלו להמציא מצלמות בפורמטים שונים, דהיינו – גדלים שונים של סרטי צילום וזאת בהתאם לצרכיהם של הצלמים.

באותן תקופות, המצלמות היו גדולות מאוד ולאט לאט הומצאו מצלמות קטנות יותר עד שהעניין הפך לגמיש, וכל צלם יכול היה לבחור בפורמט המתאים לו.

כך הומצאו מצלמות בפורמט גדול (מכילות לוח צילום בגדלים של 4X5, 5X7, 8X10 אינצ') ומצלמות בפורמט בינוני (המכילות לוח / סרט צילום בגדלים של 6X6, 6X9 ס"מ וכדו'). בגלל גודלם המגושם של לוחות וסרטי הצילום, בעזרת מצלמות אלה היו מתאפשרות הדפסות ענק, ולכן עם השנים מצלמות אלה הפכו שימושיות בעיקר בקרב צלמים מקצועיים הזקוקים להדפסות גדולות במיוחד.

אחת מפריצות הדרך הגדולות ביותר בעולם הצילום, זוהי מצלמת ה-35 מ"מ שפותחה אי שם ע"י חברת Kodak. זו המצלמה המוכרת לכולנו, זו שרובנו המוחלט מצלמים איתה.

מדובר בפורמט הצילום הנפוץ ביותר מאז המצאתו, ולא בכדי. זו הפעם הראשונה שהצליחו לייצר מצלמה קטנה בפורמט צילום מאוד שימושי המתאים הן לצלם החובב והחובבן והן לצלם המקצועי שלא נזקק להדפסות ענק. כמובן שהיו יתרונות נוספים כמו שימוש בסרט צילום אטום לאור (דבר שלא היה לפני כן), כך שניתן היה להחליף סרט צילום בכל מקום ובכל זמן מבלי הצורך בחדר חושך.

מאז, מצלמות ה-35 מ"מ שולטות בעולם מכיוון שהיה זה הפורמט הקטן ביותר של סרטי הצילום שעדיין היה נח לשימוש.

עם תחילתו של הצילום הדיגיטלי, חיישן אלקטרוני הונח במקום סרט הצילום. עלות ייצורו של החיישן הייתה יקרה מאוד – דבר שהיה מייקר משמעותית את עלות המצלמות. מה גם שהטכנולוגיה עוד הייתה בחיתוליה, וככל הנראה לא התאפשר לייצר חיישנים הזהים בגודלם לסרט הצילום 35 מ"מ.

וכך נכנס לעולם המונח Crop , או בשפה המקצועית יותר – APS-C. למעשה, המונח הזה מתייחס למצלמות שהחיישן שלהן קטן יותר מסרט צילום 35 מ"מ, דבר המקטין את שדה הראיה של המצלמה. באותה מידה, במצלמות בעלות חיישן (או סרט צילום) גדול יותר, שדה הראיה של המצלמה רחב יותר.

בכל אופן, כשהתחילו לייצר מצלמות דיגיטליות בעלות חיישן פריים מלא (35 מ"מ), המשיכו במקביל לייצר מצלמות "קרופ" בגדלי חיישן קטנים יותר, וזאת על מנת לענות לצרכיהם של כל בני האדם. כך תמצאו חיישנים הקטנים בחצי או ברבע מחיישן 35 מ"מ.

מהו אורך מוקד?

המונח "אורך מוקד" אינו מתייחס לאורכה הפיזי של העדשה, אלא למרחק בין המרכז האופטי של העדשה (מיקום ההתמזגות של קרני האור) לבין החיישן הדיגיטלי או סרט הצילום, והוא מצוין ב-MM. בעוד שפרט זה אינו נחוץ לרובכם, ואולי גם פחות מעניין אתכם, המונח "אורך מוקד" יכול לספר לכם משהו על שדה הראיה של העדשה שלכם.

אורכי מוקד קטנים מתאימים לצילום של תמונות "פתוחות", בעוד אורכי מוקד גדולים יותר מתאימים לצילום של תמונות "סגורות". במילים אחרות, אורכי מוקד קטנים מאפשרים לכם ראיה רחבה יותר, בעוד אורכי מוקד גדולים מאפשרים לכם ראיה צרה יותר.

אם נתרגם את זה לזוויות, אנחנו נגלה שבאורך מוקד 11 מ"מ – שדה הראיה של העדשה הוא 180 מעלות, בעוד שבאורך מוקד 135 מ"מ – שדה הראיה של העדשה הוא 18 מעלות.

תוכלו לראות זאת בדוגמאות הבאות..

צולם באורך מוקד 20 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

צולם באורך מוקד 85 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

מהו החיישן הדיגיטלי וכיצד גודלו משפיע על אורך המוקד?

מכיוון שמצלמות דיגיטליות לא רושמות את התמונה על סרט צילום, הן זקוקות לדרך אחרת לעשות זאת. לשם כך הומצא החיישן הדיגיטלי שתפקידו להיות רגיש לפוטונים (חלקיקי אור), להפוך אותם לאלקטרונים ולתרגם אותם לתמונה שתישמר בכרטיס הזיכרון.

עלינו לומר בכל בוקר "מודה אני על המצאת החיישן". כנראה שבלעדיו היינו מצלמים עדיין בשיטה הישנה ומוציאים לא מעט כסף על סרטי צילום, פיתוחים, הדפסות וזמן.

אבל..

החיישן הדיגיטלי הוא החלק הכי יקר במצלמה, ובפועל הוא אחד מהגדולים שאחראים על מחירה הכבד. לכן, יצרני המצלמות שאינם רוצים לפנות רק לקהל הצלמים המקצועיים ממשיכים לייצר מצלמות עם חיישנים קטנים יותר במחירים ידידותיים יותר לסביבה.

עניין זה משפיע מאוד על מה שאנחנו רואים דרך עינית המצלמה שלנו, ובסופו של דבר על מה שנרשם על גבי החיישן.

בסופו של דבר, ההשוואה הנהוגה כיום היא השוואה לסרט צילום 35 מ"מ מכיוון שהוא הנפוץ ביותר, אך אני מתאר לעצמי שכאשר הומצא פורמט ה-35 מ"מ, הוא היה ה-Crop של המצלמות הגדולות..
נקודה למחשבה..

בכל אופן, למען הנוחיות של כולנו, את ההשוואה אני אערוך לפי פורמט ה-35 מ"מ.

בדוגמא הבאה אתם רואים פריים שצולם במצלמת פריים מלא, דהיינו 35 מ"מ. הריבועים הצבעוניים בתוך הפריים מתייחסים לשדה הראיה שלכם כאשר מדובר בחיישנים קטנים יותר (ותסלחו לי על חוסר הדיוק, זה נעשה רק לשם ההדגמה).

צילום: תומר אלמקייס.

התמונה צולמה באורך מוקד 35 מ"מ (בעדשה). שדה הראיה הרחב ביותר בתמונה (זה המסומן באדום) הוא מה שהייתם מקבלים במידה וצילמתם את התמונה עם מצלמת פריים מלא (חיישן 35 מ"מ).

המלבן הצהוב מתייחס לשדה הראיה שהייתם מקבלים אם הייתם משתמשים באותו אורך מוקד על חיישן קרופ. המלבן הכחול מתייחס לשדה הראיה במצלמות 3/4 קומפקטיות המיועדות לשימוש החובבני / ביתי, ואילו הריבוע הקטן ביותר (הירוק) מתייחס לשדה הראיה במצלמות קטנות מאוד כמו מצלמה של טלפון סלולארי.

מה שאתם צריכים לדעת זה שמלבד חיישן פריים מלא (35 מ"מ), שגודלו הוא אוניברסלי, שאר החיישנים שונים בגודלם בהתאם ליצרן, וקיימים לא מעט גדלים שונים של חיישנים.

כאשר אתם מצלמים עם מצלמת פול פריים, יש לכם שדה ראיה רחב ונעים מאוד, בדומה למצלמות הסרט 35 מ"מ. ככל שתצלמו עם חיישנים קטנים יותר, כך תאבדו יותר פרטים מהאזורים החיצוניים של הפריים, מה שנקרא בשפה המקצועית – Crop Factor, ובתרגום חופשי – מקדם הקיטוע (התרגום החופשי שמור ל"טד" יוסי קרמר).

בגלל ההבדל הזה, היצרנים החלו לייצר עדשות המיועדות למצלמות עם חיישנים קטנים יותר (CROP) על מנת שנוכל לקבל שדה ראיה "זהה" למצלמות הפריים המלא.

לדוגמא: עדשה באורכי מוקד של 17-55 המיועדת למצלמת קרופ, תהווה תחליף לעדשת 24-70 המיועדת למצלמת פול פריים.

או

עדשת 35 מ"מ המיועדת למצלמת קרופ, תהווה תחליף לעדשת 50 מ"מ המיועדת למצלמת פריים מלא.

עדיין מבולבלים? בואו נסתכל על זה אחרת…

נניח שבא לכם עדשה מגניבה לצילום פורטרטים והמליצו לכם על עדשת 85 מ"מ. אם אתם מצלמים במצלמת פריים מלא, אתם תקבלו שדה ראייה מאוד נח שאינו מגביל אתכם בכלל בצילום אנשים. אם אתם מצלמים במצלמת קרופ, אתם תגלו כי שדה הראיה שלכם צר בהרבה והוא שווה ערך ל-136 מ"מ בהשוואה למצלמת פריים מלא.
ז"א שעל מנת לקבל את אותו שדה הראיה (או משהו קרוב אליו), אתם תצטרכו להשתמש בעדשה עם אורך מוקד קטן יותר כמו 50 מ"מ.

אז מה זה אומר בעצם?

עדשות FX או FF, למעשה אלו עדשות המיועדות למצלמות פריים מלא, אך הן יכולות להיות בשימוש גם על גבי מצלמות קרופ מכיוון שהעדשה מכסה שטח גדול יותר מהחיישן. מה שצריך לדעת זה שכאשר אנחנו מצלמים עם עדשת FF על מצלמת קרופ, אנחנו מאבדים הרבה משדה הראיה של העדשה.

בשונה מעדשות המיועדות למצלמות פריים מלא, עדשות המיועדות למצלמות קרופ אינן מתאימות לצילום עם מצלמות פריים מלא. העדשה אמנם תתחבר למצלמה ללא כל בעיה, אך מכיוון שהעדשה אינה מכסה את כל שטח החיישן, אז בשולי התמונה יופיעו שוליים כהים. אלו הם למעשה אותם אזורים שלא נחשפים לאור.

צילום: תומר אלמקייס.

יש אנשים רבים הרואים יתרון במצלמות קרופ מכיוון שהם יכולים להשתמש באורכי מוקד קטנים יותר ולקבל תקריבים דומים לאורכי מוקד גדולים יותר. כך תמצאו צלמי ציפורים המצלמים באורכי מוקד 200 מ"מ על קרופ X2, מה שנותן להם שדה ראיה דומה ל-400 מ"מ על מצלמת פריים מלא.

אז אולי לאנשים מסוימים זה באמת יתרון, ולפעמים גם אני משתמש בפונקצית ה-CROP שבמצלמה שלי על מנת "לצמצם" את שדה הראיה שלי (או במילים אחרות – לעשות קרופ לתמונות בזמן הצילום עצמו), אך לשימוש בקרופ ישנן השפעות עקיפות נוספות הקשורות באופטיקה, והשפעות הקשורות ברגישות החיישן.

השפעות הקשורות באופטיקה
החיישן לא באמת משפיע על האופטיקה של העדשה כי הוא לא קשור אליה בשום צורה. מה שכן, כאשר אנחנו נרצה לצלם בשדה ראיה מסוים, נניח 50 מ"מ בהשוואה לפול פריים, אז במצלמת קרופ אנחנו נצטרך לצלם באורך מוקד קטן יותר כמו 35 מ"מ (בעדשה) על מנת לקבל שדה ראיה דומה. ואורך מוקד קטן יותר = פרספקטיבה גדולה יותר ועומק שדה גדול יותר.

את הדוגמא הזו אתם יכולים להרגיש היטב במצלמת הטלפון שלכם. יצרני הטלפונים רוצים ליצור מצב שבו יש חיישן קטן מאוד ויחד עם זאת להביא בפניכם את האפשרות לצלם פריימים רחבים. לצורך העניין, על מנת לקבל זווית ראיה של 28 מ"מ כמו שהיא מתקבלת במצלמת פול פריים, נדרשת עדשה מאוד רחבה, בסדרי גודל של 8 מ"מ ואפילו רחבה מכך. בגלל הסיבה הזו, המצלמה הסלולארית מאפשרת לנו לצלם תמונות עם עומק שדה גדול למרות שאנחנו תמיד מצלמים עם צמצם 2.8 ומטה.

השפעות הקשורות ברגישות החיישן.
כאמור, לגודל החיישן ישנה השפעה נוספת והיא הרגישות לאור. הרגישות של החיישן לאור נורא תלויה בגודל החיישן ובצפיפות הפיקסלים. בחיישן גדול כמו 35 מ"מ, אפשר להכניס המון פיקסלים מבלי לדחוס אותם יותר מדי. בחיישנים קטנים יותר, הרצון לדחוס עוד ועוד פיקסלים לתוך חיישן קטן, גורם לצפיפות הפיקסלים ופוגם ברגישותם לאור. דבר המתבטא בגרעיניות ברגישויות ISO גבוהות, מה שסוגר בפנינו את האפשרות לצלם בתנאי תאורה קשים במיוחד.

אין ספק שעולם הטכנולוגיה משתפר מיום ליום, ויצרני המצלמות משחררות יותר ויותר מצלמות קרופ שמסוגלות להתמודד עם תנאי תאורה קשים מאוד, אך בכל זאת אחד מהיתרונות הבולטים של מצלמות פול פריים על פני מצלמות הקרופ מלבד עניין שדה הראיה, זהו עניין הרגישות לאור. במצלמות פול פריים בנות ימינו ניתן לטפס ב-ISO ללא כל חשש ועדיין לקבל פרטים טובים בתמונה למרות הגרעיניות.

לסיכום

אני נגעתי היום באחד הנושאים המדוברים יותר בעולם הצילום הדיגיטלי, כאשר אני יודע שקיים חוסר הבנה בתחום. בסופו של דבר, המידע הזה לא יהפוך אתכם לצלמים טובים יותר מחר,  אך הוא בהחלט יועיל לכם בלבטים שלכם (אם קיימים), בהבנה של השימוש בעדשות ואורכי מוקד שונים, ובהשפעות של גודל החיישן על הצילום שלנו.

אין ספק שמצלמות Full Frame הן עדיפות בהרבה על פני מצלמות ה-Crop, אך זה לא אומר שאתם צריכים לרוץ עכשיו ולשדרג את הציוד שלכם כי אולי אתם לא חייבים.

תבחנו את הצרכים שלכם, את התנאים שבהם אתם מצלמים, את אורכי המוקד שאיתם אתם עובדים בדרך כלל וכך תדעו מה עדיף יותר עבורכם. אם אתם מצלמים בסטודיו, אז אין ממש חשיבות ל-ISO גבוה, מה שאומר שאתם יכולים לקבל תוצאות מדהימות גם עם מצלמת CROP. לעומת זאת, אם אתם מצלמים חתונות או עיתונות, אתם תמיד תמצאו את עצמכם זקוקים למצלמת פריים מלא ושאר יתרונותיה.

כך או כך, אם החלטתם להמשיך לצלם במצלמות קרופ, זכרו תמיד לבדוק את גודל החיישן לפני קניית מצלמה וזאת על מנת לעשות חישוב של אורכי המוקד ותרגומם למקדם הקיטוע (Crop Factor). כמו כן, לקחת את העניין הזה בחשבון גם לפני קניית עדשה.

אז הגענו לסיום הפוסט ואני באמת מקווה שעזרתי לכם להבין את העניין הזה שכה רבים דנים ומתקשים בו. אם אתם מכירים מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו שהפוסט הזה יעזור לו, אז תשתפו. זו רק לחיצה אחת על כפתור ה-Share.

בנוסף לכל זה, אם אתם מעוניינים להיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר, אני מזמין אתכם להירשם לרשימת התפוצה שלי בתחתית הפוסט. כמו כן, אני ממתין לתגובות, לשאלות ולחיזוקים שלכם במידה ויש.

עד אז, הישארו טובים.

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

8 דרכים שיובילו אתכם לצלם תמונות חדות יותר

תתארו לכם סיטואציה מרגשת שבה יש את כל מה שאתם אוהבים.. אור וצל, קומפוזיציה, רגע, רגש וכדו'..

אתם מצלמים אותה והופ.. התמונה לא חדה מספיק. אתם מחפשים את הסיבות לכך, אך מוצאים את עצמכם חוזרים הביתה מיואשים מבלי היכולת והידע "לרפא" את המחלה.

לפני מספר ימים נשאלתי "האם אפשר לחדד תמונה שאינה בפוקוס?". לשמחתי ולשמחתכם הרבות, הטכנולוגיה של בחירת פוקוס לאחר הצילום עדיין בחיתוליה (כן, יש מישהו שעובד על זה), וכרגע התשובה לכך היא שלא ניתן לחדד תמונה שלא צולמה בפוקוס.
קל וחומר שלא ניתן לחדד תמונה שהתקבלה מרוחה כתוצאה ממהירות תריס איטית.

באופן כללי, החידוד של תוכנות העריכה בא לחזק חדות קיימת ולא ליצור אותה יש מאין. מעבר לכך, תוכנות העריכה למיניהן אולי חכמות מאוד בחלקן אך הן לעולם לא תחלפנה את הצלם.

אז מכיוון שאנחנו צלמים (וטוב שכך..), יש לנו לא מעט דברים שאנחנו יכולים לעשות על מנת לצלם תמונות חדות להפליא.

צילום תמונות חדות זו אחת משאיפותיו הגדולות של הצלם. תמונה חדה תמיד תמשוך יותר את הצופה ותעורר בו עניין. מעבר לכך, אם אתם מתכוונים להדפיס אי פעם את התצלומים שלכם, אז טוב שהם יתברכו בחדות מרבית.

עניין שחשוב לדעת זה שיש לא מעט דרכים להגיע לתוצאות חדות.. לפעמים הדרך תהיה פשוטה, ולפעמים היא תהיה מורכבת יותר. בסופו של דבר, הכל תלוי בסיטואציה ובנושא שאתם מצלמים.

אז בואו ניגש לעניין ונסקור את 8 הדרכים שיובילו אתכם לצלם תמונות חדות יותר.

1. שימרו על יציבות המצלמה.

מצלמה היא כלי שצריך להיות יציב בזמן הצילום. אם אתם מצלמים מהיד, אז תדאגו לכך ש-2 הידיים מחזיקות את המצלמה. יד אחת מחזיקה את המצלמה במקום הייעודי לכך, והיד השנייה תומכת את העדשה מתחתיה (העדשה "יושבת" על היד). אם בנוסף לכל זה אתם תצמידו את המרפקים שלכם לגוף ואת המצלמה לפנים, אז תקבלו יציבות גבוהה יותר. זו גם עוד סיבה טובה להשתמש תמיד בעינית המצלמה ולא במסך..

2. צלמו במהירות תריס גבוהה על מנת "להקפיא" את הנושא.

במידה ואתם אוחזים את המצלמה ביד, תמיד תצטרכו לדאוג לכך שמהירות התריס תהיה מספיק מהירה על מנת לקבל תמונה חדה. מעבר לכך שאם מדובר בנושא דינאמי אז הוא מועד יותר למריחת תנועה, אנחנו חשופים גם לרעידות הידיים שאליהם אנחנו גם צריכים להתייחס בכובד ראש.

אז בראש ובראשונה, אתם צריכים לדעת מהו ה-Limit שלכם בהתאם לאופי הרעידות או ליציבות שלכם ובהתחשב באורך המוקד של העדשה.

לגבי העניין הזה – ישנו חוק יבש בצילום שאומר שכדי "לנטרל" את רעידות הידיים שלנו, עלינו לצלם במהירות תריס מינימאלית של 1 חלקי אורך המוקד ובלבד שלא יורדים מתחת למהירות תריס 1/60.
זאת אומרת שאם אנחנו מצלמים באורך מוקד 200 מ"מ, אז אנחנו צריכים לדעת שמהירות התריס המינימאלית "המותרת" היא  1/200, ואם אנחנו מצלמים באורך מוקד 14 מ"מ אז מהירות התריס המינימאלית תהיה 1/60.
מי שמצלם עם מצלמת קרופ יצטרך לעשות חישוב נוסף של אורך המוקד כפול מקדם הקיטוע (1.5, 1.6 וכו').

הסיבה לחוק הזה היא פשוטה. ככל שאנחנו נצלם באורכי מוקד ארוכים יותר, כך רעידות הידיים שלנו תהיינה מועצמות יותר. מה שכן, כפי ששמתם לב, החוק הזה הוא אחד מחוקי הצילום ה"יבשים" – זאת אומרת שזו המלצה מעולה שמתאימה לבני האדם באופן ממוצע, אבל היא עשויה להשתנות מאדם לאדם ולכן לא תמיד אנחנו מחויבים להישמע אחר ההוראות.
בסופו של דבר, אין שום בעיה לצלם מהיד במהירויות תריס איטיות יותר אם אתם יציבים מספיק ויודעים מה אתם עושים, אך הקשבה לחוק הזה תהיה לכם לעזר רב.

אנחנו צריכים להתייחס למהירות התריס גם בהתאם לתנועת הנושא שלנו ועד כמה אנחנו רוצים להקפיא אותו באופן מוחלט.

אחת השאלות שאני נשאל המון היא "איך אדע מהי מהירות התריס שאני צריך על מנת להקפיא נושא בתנועה?", הרי ישנו הבדל בין מהירות של ילד שרץ לבין מהירות של סוס דוהר או רוכב אופניים בתנועה.
אז לטובתנו, לא ניתן לספק תשובה מדויקת בנושא, ואתם תצטרכו ללמוד את זה על ידי ניסוי וטעייה. הסיבה לכך היא כי לכל ילד, סוס או רוכב אופניים תהיה מהירות תנועה שונה שתדרוש מאיתנו נתונים שונים.

מה שכן, אני אוכל לעזור לכם ולכוון אתכם ל"אזורים הנכונים".

לצילום של אדם הולך במהירות ממוצעת, יספיקו מהירויות תריס של 1/60 – 1/125. ככל שההליכה תהיה מהירה יותר, כך מהירות התריס תצטרך להיות גבוהה יותר.

הקפאה של אדם רץ יכולה להתבצע במהירויות תריס של 1/500 – 1/1000. במהירות נמוכה יותר אתם עלולים לצלם תמונה שבה הנושא קפוא באזורים מסוימים, אך מרוח באזורים אחרים שנמצאים בתנועה גדולה יותר (ידיים, רגליים..).
ולפעמים, אתם אולי תרצו דווקא את התוצאה הזו.

צילום: תומר אלמקייס.

הקפאה של נושאים בתנועה מהירה יותר כמו רוכב אופניים, רכב נוסע וכדו', תדרוש מכם לצלם במהירויות תריס גבוהות יותר, אז אל תיבהלו אם תצטרכו לצלם במהירויות תריס של 1/2000 או יותר.

צולם במהירות תריס 1/2500. צילום: תומר אלמקייס.

הבעיה מתחילה כאשר אנחנו רוצים לצלם במהירות תריס גבוהה אבל אנחנו מחוסרי אור. אם אפשר, תפתחו את הצמצם שלכם כמה שאתם יכולים ותעלו את ערך ה-ISO לנקודה שבה הוא "מציל" אתכם.

במידה והסעיף הזה היה "סינית" עבורכם, אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט שמדבר על השילוש הקדוש של הצלמים.

3. השתמשו בחצובה.

חצובה היא כלי הכרחי לצלם, בדיוק כמו מצלמה ועדשה. אם היא לא תהיה שם ברגעים שאתם זקוקים לה, אתם תמצאו את עצמכם מבכים את עצמכם על חטא. מניסיון.

חצובה תשמש אתכם בעיקר כאשר אתם צריכים לצלם במהירויות תריס איטיות, שם אתם נדרשים לייצב את המצלמה (בדרך כלל), אך היא תשמש אתכם גם כאשר אתם משתמשים בעדשות טלה ארוכות מוקד או כאשר תרצו לקבע פריים מסוים ולעשות כיוונים שונים או מספר חשיפות מבלי להזיז את המצלמה ממקומה.

למי שלא אוהב לסחוב איתו ציוד כבד ומרובה, ישנן חצובות "אופנוע" המתקפלות לגודל קטן בצורה ידידותית ונוחות לנשיאה. מלבד זאת, ישנן חצובות מונופוד (חד-רגל) הנותנות ייצוב קל והן נוחות מאוד לשימוש בטיולים.

אם בכל זאת עדיין אין לכם אחת כזו או ששכחתם אותה בבית, אתם תמיד יכולים לאלתר.. לרוב זה יבוא לכם על חשבון זווית וקומפוזיציה, אבל כשאין ברירה – אין ברירה.
בכל אופן, אתם תמיד יכולים להניח את המצלמה על הרצפה, על מעקה או על כל דבר אחר שייתן לכם יציבות. בדרך אתם תגלו גם זוויות צילום מעניינות שאולי לא חשבתם עליהן.

דבר נוסף שחשוב שתדעו זה שכאשר אתם משתמשים בחצובה, אתם עדיין חשופים לאי אלו רעידות כאלה ואחרות. עצם הלחיצה שלכם על כפתור הצילום עלולה לגרום לרעידת המצלמה, וכמו כן גם המראה שעולה לפני התריס.
הפתרון לרעידה מהלחיצה הוא להשתמש בשלט רחוק, כבל מחשף או אפילו לשלוט על המצלמה דרך הטלפון (למי שקיימת האפשרות). המטרה היא בעצם לבצע צילום ללא מגע במצלמה וזאת על מנת לא לגרום לרעידות.

את המראה שעולה למעלה רגע לפני הצילום אנחנו יכולים פשוט לנעול דרך אפשרות הנקראת  Miror Lock-Up, והשימוש בה הוא כאשר מצלמים עם חצובה בחשיפות ארוכות. האפשרות הזו תרים לכם את המראה כמה שניות לפני תחילת החשיפה, כך שלתנועת המראה לא תהיה השפעה שלילית על התמונה.

4. הכירו את מערכת הפוקוס של המצלמה שלכם.

אם אתם לא יודעים את זה, אז אני נרגש להיות הראשון שמספר לכם על העניין. במצלמות המשוכללות של ימינו מותקנות מערכות פוקוס חכמות במיוחד עם יכולות פוקוס מתקדמות הכוללות פוקוס ננעל, פוקוס עוקב במצבים שונים, זיהוי פנים, ריבוי נקודות מיקוד ועוד..

להגדרות הפוקוס השונות ישנה השפעה גדולה מאוד על טיב החדות של התמונות שלכם, ולשמחתכם הגדולה – אין הגדרה ספציפית אחת שיכולה להתאים לכם לכל המצבים.

המצבים השימושיים הם:

פוקוס ננעל – AF-S בניקון או One Shot בקנון – זהו מצב שבו אנחנו נועלים את הפוקוס על הנושא באמצעות חצי לחיצה או לחצן הפוקוס האחורי, והפוקוס יישאר באותה נקודה עד שנרים היד ונשחרר אותו. מצב זה מתאים לצילום של אובייקטים סטטיים.

צילום: תומר אלמקייס.

פוקוס עוקב – AF-C בניקון או AI SERVO בקנון – זהו מצב שבו המצלמה שומרת את הפוקוס על הנושא כל עוד האצבע עומדת על לחצן הפוקוס. מצב זה שימושי ביותר למצבים בהם הנושא נמצא בתנועה. כמו כן, במצב זה אני מאוד ממליץ להשתמש בלחצן הפוקוס האחורי שיעזור לכם בלכידת רגעים מכריעים בדיוק רב וללא פספוסים.

צילום: תומר אלמקייס.

לכל אחת מההגדרות האלה ישנם תתי הגדרות בהתאם ליצרן ודגם המצלמה. לחצו כאן על מנת להכיר את הטכניקות השונות לביצוע פוקוס בצורה אופטימאלית ולימדו את היתרונות והחסרונות של מערכת הפוקוס של המצלמה שלכם.

5. אל תגזימו עם ה-ISO ללא סיבה מוצדקת.

הרבה פעמים אני רואה צלמים שמצלמים בערכי ISO גבוהים ללא כל סיבה מוצדקת. הגברת רגישות ה-ISO תמיד תגרע מאיכות התמונה שלכם ולא משנה עד כמה המצלמה שלכם חדשה ומשוכללת. השימוש ב-ISO גבוה יפחית את החדות בתמונה ויגרום לאיבוד פרטים.

אני לא אומר לכם לא להשתמש ביכולותיו המדהימות של ה-ISO, הרי הוא גלגל ההצלה העיקרי שלנו. מה גם שעם השכלולים שהזמן מביא איתו, המצלמות נהיו רגישות יותר וה-ISO כבר לא מפחיד אותנו כמו שהיה בעבר. מה שכן, נצלו קודם את כניסת האור דרך הצמצם והתריס, ורק כאשר תגיעו לקצה גבול היכולת שלכם, של המצלמה, או של העדשה – רק אז תשתמשו ב-ISO.

בשורה התחתונה, ככל שתכניסו יותר אור דרך הצמצם והתריס (ISO לא מכניס אור, אלא רק אחראי על רמת רגישות החיישן), כך לחיישן יהיה יותר חומר גלם להשתמש בו, ובכך התמונה תהיה חדה ואיכותית יותר.

6. השתמשו בעדשות איכותיות.

תעשו לעצמכם טובה ותרכשו לכם עדשה איכותית. אני מבין את הרצון של המון צלמים בתחילת דרכם לקנות עדשת "כלבו" שתיתן מענה לכל צרכיהם, אך זה תמיד יבוא על חשבון האיכות. אל תצפו לקנות עדשת זום זולה ולצפות לחדות מהאגדות. אם אין לכם תקציב גדול או שלא בא לכם להשקיע 7000 ש"ח על עדשת זום איכותית, פשוט תקנו 2 עדשות פריים באורכי מוקד שימושיים וכך גם תיהנו מ-2 עדשות שונות, גם תפתחו יותר את הראיה הצילומית שלכם וגם יישאר לכם קצת עודף לפילטרים, סוללות וכדו'..

לחצו כאן כדי לקרוא את כל מה שאתם חייבים לדעת על עדשות.

7. הכירו את הנקודה המתוקה של העדשה שלכם.

כשמדברים על "הנקודה המתוקה", מדברים על מפתח הצמצם שבו העדשה מנצלת את מלוא האופטיקה ויוצרת את התמונות החדות ביותר. לרוב מדובר בסגירה של 2-3 סטופים ממפתח הצמצם הפתוח ביותר של העדשה. זאת אומרת שאם מפתח הצמצם המקסימאלי של העדשה שלכם הוא F3.5, אז הנקודה המתוקה תהיה באזור הצמצם F8.

כמובן שבחירת מפתח הצמצם צריכה להתבצע מתוך שיקוליו האמנותיים והטכניים של הצלם, אז זה לא אומר שאתם צריכים לחפש תמיד אחרי הנקודה המתוקה.. מה שכן, אם אתם כבר סוגרים צמצם, אז תנצלו את הנקודה הזו כי שם אתם תקבלו חדות מרבית.

8. אם יש לכם מייצב תמונה, נצלו אותו.

מנגנון ייצוב תמונה הוא מנגנון המיועד לייצב את רעידות המצלמה / רעידות הידיים של הצלם. ישנם מנגנוני ייצוב הקיימים בגוף המצלמה וישנם כאלו הקיימים בגוף העדשה. בשניהם המטרה היא להזיז חלקים בכיוון הנגדי לתנועת היד על מנת שקרני האור ימשיכו לפגוע באותה נקודה על החיישן מבלי לזוז ממנה.

במנגנון ייצוב תמונה הקיים במצלמה, הייצוב נעשה על ידי תנועת החיישן מעלה ומטה.
במנגנון ייצוב תמונה הקיים בעדשה, הייצוב נעשה על ידי "עדשה צפה" שעולה ויורדת בהתאם לתנועות הידיים שלנו.

השימוש במנגנון ייצוב תמונה נועד למצבים בהם אתם זקוקים לצלם מהיד במהירויות תריס איטיות. מומלץ מאוד להקפיד עליו בעדשות טלה ארוכות מוקד, שם כל תנועה מורגשת ומועצמת.

כמו כן, מומלץ מאוד לא להשתמש במנגנון הייצוב כאשר אין צורך בכך, מכיוון שזה עלול לבלבל את העדשה שלכם וליצור פעולה הפוכה לגמרי..

לסיכום

כמו הרבה דברים אחרים, חדות זה משהו שאנחנו צריכים לדאוג לו בזמן הצילום. הבנו שחדות קשורה לאופטיקה, ליציבות שלנו, ליציבות המצלמה, לתנועת הנושא, להגדרות חשיפה נכונות ביחס לסיטואציה, להגדרות פוקוס נכונות ולפעמים גם לתשומת לב יתרה לפרטים.

השיטה שאני בחרתי להשתמש בה היא לבחון כל עניין לגופו, ובהתאם לכך להחליט על הנתונים וההגדרות שלי.

אז כן.. אני תמיד משנה את מהירות התריס, הצמצם וה-ISO, וגם את הגדרות הפוקוס..
מה שחשוב לדעת זה שאין הגדרה מסוימת אחת שתענה לכם על כל הצרכים, כך שלפעמים אתם תמצאו את עצמכם משנים הגדרות כל מספר שניות.

אז אתם יכולים לחשוב שאולי ההתעסקות הזו תגרע מטיב העבודה שלכם, אבל כשאתם תתרגלו זה כבר יהיה עניין שמתבצע באופן אוטומטי. ממש כמו נהיגה.

כך או כך, צילום זה דבר מאוד אישי. לכל אחד יש את ההרגלים שלו, את הנושאים שלו, את הציוד שלו ואת דפוסי החשיבה שלו.

פשוט תכירו את המצלמה שלכם לעומק, תכירו את המגבלות שלכם, את היתרונות ואת החסרונות, ואמצו לעצמכם דפוסי עבודה המתאימים לכם באופן אישי. אם צלם אחד אמר לכם לצלם תמיד עם פוקוס ננעל, זה לא אומר שהוא טועה.. זה אולי רק יכול להעיד על כך שעבורו זה טוב מכיוון שהוא מצלם רק נושאים סטטיים.

חברים, הגענו לסיום.
אני מקווה שהפוסט הזה היה לכם לעזר. אם אהבתם, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה ובקלות דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן. כמו כן, אני מזמין אתכם להירשם לניוזלטר של "בית הספר לצילום" ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

אם אתם ממש רוצים להגדיל ראש, אז תוכלו גם לפנק אותנו בלייק בדף הפייסבוק שלנו 🙂

אז אני שמח גם הפעם על כך שקראתם אותי.
ניפגש שוב בפוסט הבא 🙂

כך תספרו סיפור באמצעות כישורי הצילום שלכם

כשהתחלתי לצלם, ממש בתחילת דרכי, צלמים דיברו איתי הרבה על סיפורים. ואני, צלם צעיר שרק דורך את צעדיו הראשונים בתחום הצילום, רוצה ללמוד עוד ועוד אך לא מבין את משמעות הסיפור שבתמונה, איפה לחפש אותו ואיך ליצור אותו בכלל..

לימים הבנתי שהתשובה נמצאת ממש מתחת לאף שלי כי הרי הצילום עצמו הוא סיפור. או יותר נכון, צורה ויזואלית של סיפור. הסיפור הזה יכול להגיע בתמונה אחת, בסדרה של תמונות, בדיפטיך, בפוטומונטאז' וכדו'.

יש כל כך הרבה ז'אנרים בצילום שהעיסוק העיקרי בהם הוא הסיפור. אפשר למצוא את זה בצילום עיתונות, בצילום רחוב, בצילום אירועים ובכל ז'אנר תיעודי אחר, אך תוכלו למצוא את זה גם בצילומי טבע, ספורט, סטודיו וכדו'.

הסיפור שבתמונה, הוא זה שגורם לצלם לצאת לרגע מחוץ לקופסא ולחשוב קצת מעבר למה שהעיניים רואות. הוא גם זה שיגרום לצופה לראות משהו מרגש בתמונה ובכך לזכור אותה.

אם כן, שאלת השאלות שעליה אני אשתדל לענות היום היא: איך נוכל להיות 'צלמים מספרי סיפור' מעולים?

ממש כמו בספר.

מספיק שתקראו ספר אחד בחיים על מנת לדעת שלספר יש התחלה, אמצע וסוף. בדרך כלל ההתחלה של הספר תערוך לנו היכרות עם הדמויות, המקומות והסיפורים שמאחוריהן, החלק האמצעי יחבר בין הדמויות ובין הסיפורים, והחלק האחרון ייתן לנו את התשובות לשאלות ששאלנו במהלך הספר, יסגור לנו את הסיפור ולעתים גם ישאיר לנו רמז לגבי מה שהולך להיות בחלק הבא.

סיפור ויזואלי דורש מבנה דומה אך שונה במעט, מכיוון שאין לנו כל כך הרבה דפים לכתוב עליהם. בצילום, אנחנו מובילים את הצופה בתמונה למעין מסע בתוך הפריים דרך הסיפור שאנחנו עדים לו, בדרך שמדגישה את הלך הרוח והרגשות של הסיפור.

צילום: תומר אלמקייס.

למרות הקלילות הנשמעת מדבריי, עליכם לדעת שסיפור ויזואלי ניתן לספר בתמונה אחת אך ישנם סיפורים מורכבים יותר שידרשו סדרה של תמונות.

על מנת לתרגל את עצמכם בנושא, אני ממליץ לכם לחזור לזמן מה אל עידן סרטי הצילום ולשאוב משם השראה. זה לא אומר שמחר אתם מחליפים את המצלמה שלכם למצלמת FILM ומתחילים לצלם ככה.. למרות שאתם יכולים אם אתם רוצים 🙂

בכל מקרה, תאמצו לעצמכם דפוס חשיבה דומה לצלם המצלם במצלמת FILM עם סרט צילום המוגבל ל-36 תמונות ובלי מסך דיגיטלי. אתם יכולים פשוט לבטל את הPreview לזמן מה או שפשוט תסובבו את המסך אם המצלמה שלכם תומכת באפשרות.

אחרי יום אחד שאתם תצלמו בשיטה הזו, אתם תגלו שלכל התמונות שצילמתם הייתה מטרה וששום תמונה שצילמתם לא צולמה סתם. כל תמונה הייתה הכי מדויקת שיש עם אמירה וסיפור שלם.

בשונה מצילום וידאו, שם אנחנו יכולים לספר סיפור בפרק זמן מסוים, בתנועה מוחשית, עם סאונד וכדו', בצילום סטילס התמונה היא דוממת, שטוחה וללא רוח חיים, אך יחד עם זאת היא יכולה להיות שוקקת חיים אם רק נדע לעשות זאת נכון.

צילום: תומר אלמקייס.

תכננו את הסיפור שלכם וחברו אותו בחכמה.

אני חושב שהכלל הראשון שאתם צריכים לדעת הוא שכאשר אתם מצלמים בסביבה המשתנה במהירות ושהסיטואציות בה הן בלתי צפויות, אז אתם לא צריכים ללכת שבי אחרי חוקי הצילום למיניהם.
למעשה, אם יש ז'אנר אחד בצילום שבו אפשר להעריך תמונה גם אם הקומפוזיציה לא מושלמת, זהו הז'אנר התיעודי בכלל וצילום רחוב בפרט.

זה לא אומר שאתם צריכים לזרוק את כל מה שאתם יודעים על קומפוזיציה, אור, זוויות צילום וכדו'.. ממש לא!

העניין הוא, שבצילום מהסוג הזה אתם צריכים לדאוג יותר לאופן שבו אתם משתמשים במרחב שלכם בצורה יעילה בתוך התמונה. הסיפורים הטובים ביותר מצליחים כשהם אינם מכילים אלמנטים מיותרים ומסיחי דעת. תמונה שמטרתה לספר סיפור צריכה להיות גם נקייה מהסחות דעת מיותרות.

ודאו שהנושא שלכם בולט מספיק על פני שאר התמונה, ודאו שאלמנטים אחרים שקיימים בפריים הם רק כאלו שתורמים לחיזוק של הנושא ולא מפריעים לו, ו-ודאו שאין אלמנטים אחרים היכולים לשמש כנושא ולקחת את תשומת הלב מהנושא האמיתי שלכם.

ממש כמו בכתיבת ספר, לספר סיפור בצילום זה עניין שדורש קצת תכנון מראש. אתם צריכים להחליט מה אתם רוצים להעביר בתמונה, מה אתם רוצים שיהיה מצב הרוח של התמונה ולאיזה כיוון הסיפור יתפתח. כדי שתוכלו לקבל מושג כלשהו על העניין, בואו נעבור על מספר תמונות ונבחן את הסיטואציות.

התמונות הבאות הן דוגמא מעולה לסיפורים שאני נוהג לחפש ביום החתונה. תמונות כאלו מספרות על עתיד זוגי מדהים, אהבה שלא נגמרת, ילדים עתידיים ועוד.

בתמונה הזו הילדים אמנם אמיתיים, אך משהו ברגע הזה שהיה שם יחד עם ההתרגשות של הכלה גרם לי לראות את הילדים כדמיוניים. ברגע שזיהיתי את הסיפור שאני רוצה לספר, החל תהליך קצר של חיפוש אחר הרגע הנכון שבו הסיפור שלי ייצא לפועל. במקרה הזה, המבט של הכלה לכיוון של הילדים הוא זה שממחיש את הכמיהה לילדים ולהמשכיות. הילדים, לעומת זאת משחקים תפקיד נהדר של ילדות כיפית שכל אחד רוצה.

החיבור בין 2 הסיטואציות (שאחת מהן היא מקרית לחלוטין), הוא זה שגרם לסיפור שלי לצאת לפועל.

צילום: תומר אלמקייס.

המסר של התמונה הזו די דומה לתמונה הקודמת, אך כאן התמונה מספרת יותר על האהבה ועל התוצר שלה.

צילום: תומר אלמקייס.

התמונות הבאות מתייחסות ללידה של הילדה שלי, אלינור. התמונה הראשונה מתייחסת לתהיות על העתיד החדש שהגיע למחוזותינו, ואילו התמונה השנייה היא כבר העתיד והשבועה לילדה.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

התחברו לנושא שלכם.

רעיונות לסוגים של נושאים חדשים יכולות להשתנות מאדם לאדם. כך, אם אנחנו נזרוק 15 צלמים בסביבה כלשהי, אנחנו נגלה כי לכל אחד מהצלמים תהיה נקודת מבט אחרת כלפי המקום, מה שהשפיע מאוד על בחירת הנושאים והתוצאות. אדם אחד יבחר לצלם נושאים שמחים, השני יבחר לצלם נושאים עצובים, השלישי יבחר לצלם נושאים יפים, וכן הלאה..

כך או כך, זה לא משנה מה הנושא שבחרתם, פשוט תצלמו את מה שאתם אוהבים כי ברגע שאתם באמת מתעניינים בנושא ומחוברים אליו רגשית, לא יהיה לכם קשה להיכנס אליו ולספר את הסיפור שלו.

אייל מסד, שחקן. צילום: תומר אלמקייס.

יש לכם כלים מעולים. תשתמשו בהם.

לכל אחד מאיתנו יש חושים שיותר חזקים אצלו מהאחר. בפועל, זה מה שמייחד אותנו כצלמים מכיוון שמה שצלם אחד רואה, הצלם האחר לא יראה.. מעבר לחמשת החושים הקיימים בגוף שלנו, יש לנו את היכולות לזהות רגעים מכריעים, תחושות, הבעות פנים וסיפורים, וגם את היכולת לחשוב מהר, להסיק מסקנות ולהגיע להחלטות מהירות. יש לנו גם שפה ויזואלית עשירה מאוד שאם נדע להשתמש בה בחוכמה אנחנו נוכל להפיק מהצילום שלנו הרבה יותר, ולחזק בצורה משמעותית את המסר והסיפור שאנחנו רוצים לספר דרך התמונה.

לימדו את חוקי הצילום והשפה הצילומית, תרעננו את הזיכרון שלכם בנוגע לנקודות מבט, תחשבו תמיד על הקומפוזיציה שתעביר את המסר בצורה הברורה ביותר, תתאמנו בשימוש בעדשות ואורכי מוקד שונים, לימדו לשלוט בשילוש הקדוש, העשירו את הידע שלכם בפסיכולוגיה שימושית, לימדו להעביר רגש באמצעות שימוש מושכל בתנועה, תתקרבו לנושא ותתרחקו ממנו וחפשו פרטים קרובים שיכולים להוסיף תבלינים לסיפור.

בקיצור, מסתבר שיש לנו, כצלמים, הרבה יותר מ-5 חושים, אז פשוט תכירו אותם ותלמדו לשלוט בהם.

3 דורות בתמונה אחת. צילום: תומר אלמקייס.

תהיו ערניים לסביבה ולנושא שלכם

סיפור טוב הוא כזה שמעורר רגש ותחושות אצל הצופה. אירועים שמחים הם חלק מחייהם של רוב האנשים ולכן תמונות כאלה עלולות להיראות "רגילות" ופחות מסקרנות אם לא צולמו כראוי.
לעומת זאת, תמונות שצולמו באזורי מתח וסכסוך נוטות לייצר תגובות רציניות יותר אצל אנשים.

טוב, זה לא אומר שאתם צריכים להיכנס לעזה עכשיו כדי לספר סיפור מעניין, אבל זה אומר שאתם צריכים להניח את הדרמה במרכז העניינים. מחוות פשוטות כמו אצבע מורה, זרועות פתוחות לחיבוק, מבט מאוהב, מבט סקרן וכדו' יעשו היטב את העבודה.. למעשה, כמעט בכל צורה של שפת גוף אנחנו יכולים להשתמש על מנת להוסיף דרמה לתמונה ולסקרן את הצופה שלנו יותר.

הסיפור נמצא במבט. צילום: תומר אלמקייס.

תסתכלו תמיד על כל התמונות שלכם!

אם יש טיפ גדול אחד שאני יכול לתת לכם לחיים, זה שתסתכלו תמיד על כל התמונות שלכם, תבחנו אותן ותתנו לעצמכם ביקורת עצמית. לעולם אל תוותרו על החוויה הזו, היא זו שתשפר את העבודה שלכם בקצב מהיר ויעיל ותכניס לכם לא מעט ביטחון עצמי בצילום.

זכרו כי העניין הטכני בתמונה הוא פרט שולי. זה כמובן לא אומר שהתמונות שלכם צריכות להיות מטושטשות או שרופות רחמנא לצלן, אבל העניין הטכני הוא החלק הקל שבתמונה – זה שאפשר ללמוד ולרכוש.. את עניין הרגש לא ניתן לרכוש, ולכן זו צריכה להיות ה'דאגה' העיקרית שלכם.

תבחנו את התמונות שלכם לעומק, נסו להבין באיזה תמונות אתם הצלחתם להעביר את הסיפור שלכם בצורה הכי מרגשת ותאספו לעצמכם את המידע לשיפור בסט הבא שלכם.

חתונה גאה. צילום: תומר אלמקייס.

כמה מילים לסיום..

אין ספק שתמונה עם סיפור טוב זה עניין מאתגר, אבל אם זו המטרה שלכם אז תלכו איתה עד הסוף, תחפשו סיפורים ותעקבו אחריהם עד שתצליחו לספר אותם. מה שכן, השתדלו לא להיות שאפתנים או פרפקציוניסטים מדי. במקרה הזה, זה רק יכול להרוס לכם.

נכון שהיצירתיות היא מרכז הבמה בתהליך הזה, אבל עדיין אתם צריכים לשמור על זה פשוט. דמיינו שקראתם ספר או צפיתם בסרט שיש בו יותר מדי מידע ושלא השאירו לכם שום מקום לדמיון. זה בדיוק מה שאתם לא רוצים שיקרה.

לסיום, אני אתן לכם טיפ אחרון. לפעמים, בלי לשים לב אנחנו מצלמים יותר מדי תמונות מבלי להתייחס לסיפור. נסו מהיום להתייחס לכל פרט בכל תמונה שאתם מצלמים.. נסו לחבר את האלמנטים שבפריים, נסו זוויות ופרספקטיבות שונות, ותצלמו רק כשהכל מוכן. הרי בעידן שלנו זה כל כך קל ללחוץ.. זה לא עולה לנו כסף, ובטח שלא מזיז למחשב שלנו אם הוספנו לו כמה ג'יגות.

אז פשוט אל תלחצו סתם. תמצאו את הסיבה לכל לחיצה..

חברים, הגענו לסיום. אני מקווה שאהבתם את הפוסט הזה לפחות כמו הפוסטים הקודמים. אתם מוזמנים לשתף את הפוסט בשמחה דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן, וכמובן להירשם לניוזלטר ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט או עדכון חדש.

תודה שהייתם איתי,
נתראה בפוסט הבא 🙂

צילום פורטרט: כיצד הבנה בשפת הבעות הפנים תשפר את התמונות שלכם?

אחת השאלות היותר נפוצות בקרב צלמים היא: "איך אפשר להוציא יותר רגש מהמצולם?" בהרבה מקרים מדובר בצלמים טובים שמבינים צילום ותאורה לעומק, אך בנושא הספציפי של צילום פורטרט הם מוצאים עצמם מתקשים. 

לרוב, הסיבה לכך נובעת מחוסר ידע או חוסר שימת לב לפרטים רגשיים ותקשורתיים המופיעים בגוף האדם ומשמשים כחלון לרגשותיו.

לנו, בני האדם ישנם ערוצי תקשורת מילוליים שדרכם אנחנו מעבירים מסרים בקלות יחסית. אם אני כועס, אני פשוט יכול לומר שאני כועס, לכתוב שאני כועס או לסמן בשפת הסימנים שאני כועס.

לעתים, מסיבות כאלה ואחרות, האדם שמולי לא ישתף אותי את שעל ליבו ואני אצטרך לפרש את תחושותיו בדרכיי שלי. כאן נכנסים למשוואה ערוצי התקשורת הבלתי מילוליים שבאמצעותם אנחנו יכולים לפרש רגשות ותחושות. ערוצי התקשורת הבלתי מילוליים שעליהם אני מדבר הם שפת גוף, מחוות תנועה, מגע, קשר עין, שינויים בטון הדיבור, הבגדים שהאדם שמולנו בחר ללבוש, הבושם שבו הוא בחר להשתמש בו וכמובן הבעות הפנים שמספרות לנו לא מעט.

הבעות פנים הן אחד מערוצי התקשורת הבלתי מילוליים החשובים ביותר לאדם בכלל ולצלם בפרט, ולכן אני אגע בהן בהרחבה בפוסט הזה.

מאז שנולדנו, אנחנו למדנו להכיר את הבעות הפנים השונות ולפרש אותן לתחושות. כך בעצם אנחנו יודעים לזהות איזו תחושה מניעה את האדם שמולנו בכל רגע נתון. בפועל, אם אנחנו חושבים על זה, במהלך שנות חיינו היינו אמורים לצבור ניסיון ולהיות מומחים בתחום, אבל האמת די רחוקה מכך.

על פי מחקרים שבוצעו, כל מה שאנחנו יודעים על הבעות פנים, לקוח מתוך הניסיון האישי שלנו בחברה שבה אנחנו נמצאים ובהקשר לתרבות. זאת אומרת שהבעות פנים הן אינן אוניברסליות ושהפרשנות שלהן די תלויה בהקשר התרבותי שבו הן מופיעות. למרות זאת, המחקרים מלמדים כי ניתן להסתגל בקלות למעבר בין תרבות אחת לאחרת מכיוון שהשינויים הם שינויים קטנים.

מאחר שהרוב המוחלט של בני האדם לא לקחו על עצמם ללמוד לעומק את השפה הבלתי מילולית הזו, ולא כולם יודעים לזהות אי אלו דקויות כאלה ואחרות המייצגות את ההבדל בין ביטוי אחד לאחר, כולנו די מתחילים.
מה שמעניין הוא שרוב בני האדם מצליחים לחיות חיי אושר ושמחה למרות המגבלה הזו המקננת בתוכם, ולפעמים מבלי שהם יודעים על כך.

הצלמים, לעומת זאת, יכולים להיות די מתוסכלים אם הם לא מבינים את התחום הזה ולא יודעים לשים לב או לפרש נכון את הבעות הפנים. בכל אופן, אם אתם מצלמים אנשים, אז אתם חייבים לדעת לקרוא את הבעות הפנים השונות ולהתייחס אליהן בכל תמונה שאתם מצלמים.

מהן בכלל הבעות פנים ולמה טוב לנו להכיר אותן?

כאשר אדם חווה רגש מסוים, מתעוררת אצלו תגובה טבעית ובלתי רצונית שבאה לידי ביטוי בשינויים בשרירי הפנים. אלו יוכלו לספר לנו על הרגש שהאדם חווה מבלי שהוא יצטרך לספר לנו על כך.

פניו של האדם יכולים ליצור מגוון עצום של הבעות פנים (מדובר באלפים) מכיוון שכל רגש או תחושה יכולים להגיע בעוצמות משתנות וכן מספר רגשות יכולים להיות משולבים בו זמנית.

למזלנו הרב, ישנן רק 8 הבעות פנים אוניברסליות בסיסיות. כשאני אומר אוניברסליות, אני מתכוון לכך שאלו הן הבעות הפנים שתמצאו גם באזורים הכי נידחים בעולם.

שמונת הבעות הפנים האלה הן: עצב, שמחה, פחד, כעס, הפתעה, ציפייה, קבלה ודחייה.

הפתעה או כעס? -צילום: תומר אלמקייס.

שילוב של הבעות, ייצרו לנו תחושות כמו בוז, דיכאון, תשוקה, אהבה, בדידות, ייאוש, גועל וכדו'..

אהבה, תשוקה, גאווה. -צילום: תומר אלמקייס.

בשלב הזה, אתם יכולים לתהות מדוע הבעות הפנים מקבלות את מירב התהילה? הרי גם שפת גוף היא חלק מהמשוואה. ובכן, רגשות באים לידי ביטוי בעיקר באזור בפנים ופחות באזור הגוף. מה שכן, הגוף יכול לספר לנו את רמת ההחצנה של מצבי הרוח אותם אנו חווים, כדוגמת אדם עצבני ולחוץ הדופק במהירות עם הרגל או היד, או כוסס ציפורניים בעצבנות.
אין ספק שזה מידע חשוב מאוד, אבל הפנים הם המקום שבו מתרחשות הפעולות העיקריות.

הפנים מציגים לנו 3 סוגים עיקריים של סימנים. ישנם סימנים סטטיים כמו צבע עור, שהם היבטים קבועים של הפנים. ישנם סימנים איטיים כמו קמטי הבעה שמתפתחים עם הזמן, וישנם סימנים מהירים המתרחשים כאן ועכשיו ומציגים לנו בצורה ברורה את הרגשות. אלו הם הסוגים המהירים של הבעות הפנים שבדרך כלל מופיעים למספר שניות בודדות, ואנחנו, כצלמים, צריכים להקפיא אותם. זו גם הסיבה שעל צלם הפורטרט להכיר ולהבין את תחום הבעות הפנים ולזהות רגעים של רגשות מעורבים היוצרים לנו הבעות פנים שונות.

כמה רגשות מעורבים מלווים את הנושא?
-צילום: תומר אלמקייס.

החדשות הטובות הן שאתם לא ממש צריכים ללכת עכשיו לקורס "חוכמת הפנים" כדי לדעת את זה.. אתם די מהר יכולים לאמן את עצמכם לזהות ביטויים רגשיים אמיתיים, ואז תוכלו לצלם בדיוק ברגע הנכון על מנת להקפיא את אותו רגע חולף של רגש אמיתי.

רגע של כיף. -צילום: תומר אלמקייס.

כמובן שאתם גם יכולים להתעלם לחלוטין מהבעות פנים אמיתיות ולקבל רק חיוכים מאולצים ומזויפים שאנשים יכולים לעטות על פניהם במשך זמן רב יותר.

הבחירה היא שלכם!

חשיבותן של הבעות הפנים בצילום

חשוב מאוד שכל צלם אנשים ילמד להבחין בהבעות הפנים השונות. זה יעזור לו בזמן הצילום, בזמן מיון התמונות והגשתן ללקוח, ואפילו גם בחיים עצמם.

בצילום

כאשר אתם מצלמים, עליכם להקפיד לבחון את הנושאים שלכם כאשר העין שלכם בתוך עינית המצלמה, ואתם צריכים להחליט מתוך אינטואיציה רגשית מתי ללחוץ על המחשף ולהקפיא את הרגע שמולכם.
אתם צריכים גם להיות מסוגלים לקלוט מתי האדם שמולכם מזייף את החיוך, ומתי הוא חווה אושר אמיתי. ההבדל בין חיוך אמיתי לחיוך מזויף הוא הבדל של שמיים וארץ. הבדל זה מתבטא באיכות הביטוי שאתם מביאים מהסיטואציה.

כאשר אתם מבינים את העובדות על הבעות הפנים ויודעים שהם בדרך כלל מופיעים למספר שניות בודדות, אתם כבר בתחילתו של שינוי בדרך שבה אתם מצלמים.
בתחילת דרככם, אתם יכולים לבקש מהלקוחות שלכם לחייך, לצלם כמה תמונות "טכניות" ולאחר מכן להמשיך הלאה ולקוות שתהיה לכם תמונה טובה. בפועל, הקפאת רגעים חולפים של רגשות אמיתיים מחייבת טכניקה שונה מזו. על הצלם לחפש את הביטויים האלו, להיות סבלניים ולחכות שהם ייצאו באופן טבעי. כשאלו יוצאים, אתם מיד מצלמים בהנחה שהבעת הפנים הזו תחלוף בעוד מספר שניות.

צילום: תומר אלמקייס.

זה אולי נשמע קשה, אבל זה לא באמת קשה. אתם פשוט יכולים להחמיא למצולמים שלכם ולהעסיק אותם במחשבות על נושאים מרגשים. מספיק שתתעניינו בהם ובעיסוקים שלהם וכבר תזכו לראות נפלאות.. אתם יכולים גם לשאול אותם על הפעם הראשונה שהם פגשו את אהבת חייהם או לדבר על כל נושא מרגש אחר. תוך כדי השאלה ותוך כדי התשובה אתם צריכים להתבונן היטב, וברגע שאתם מזהים הבעה אמיתית – זה השלב ללחוץ על המצלמה.
במצבים כאלה אתם צריכים להיות מיומנים על מנת לתפוס את הבעת הרגש האמיתית, וכמו כן – אתם צריכים לקחת בחשבון שבמהלך שנייה בודדה הבעת הפנים משנה את צורתה ולכן אפשרי לצלם רצף קטן של תמונות ולהגדיל את הסיכויים שלכם לתפוס הבעת פנים טובה ואמיתית.

בתמונה הזו, היה רגע כזה שהחבר הצחיק את מיקי החתן והוציא ממנו הבעות שלא היה אפשרי להתעלם מהם. רצף של צילום עזר לי לתפוס הבעות שונות בפרק זמן קצר יחסית.

צילום: תומר אלמקייס.

התמונות הבאות צולמו במסע צילום לגיאורגיה שהדרכתי לפני מספר שנים. היינו בדרך לכפר "שאטילי" כאשר ראינו בצידי הדרך את האיש שבתמונה יושב עם משפחתו לארוחת בוקר מול נוף מרהיב ביופיו. כצלמים סקרנים, כמובן שבחרנו לעצור, להכיר ולצלם..

כשהתקרבנו אליהם גילינו אדם מאוד נחמד (דיברנו בעיקר איתו) שסיפר לנו מעט על עברו ועל עיסוקו בגיאורגיה. במהלך השיחה, אני בחרתי להיות עם העין בתוך המצלמה ולצלם אותו תוך כדי שהוא מספר על עצמו. ידעתי שזה יביא לי את התוצאות הטובות ביותר.

הנה 2 תמונות מהסיטואציה, וכל תמונה מספרת סיפור אחר.

צילום: תומר אלמקייס.

בצילום של אדם אחד, אנחנו נדרשים להיות מרוכזים רק בו, וזה מקל עלינו מאוד בתזמונים הנכונים לצילום. אך מה קורה בצילום של יותר מאדם אחד? כאן יש לכם יותר פנים, ואתם צריכים להתייחס לכולם על מנת להקפיא רגע שבו כולם עם הבעת פנים טובה ומחמיאה.

צילום: תומר אלמקייס.

ודאו שאתם מסתכלים על כל המצולמים ונסו לצלם תמונה שבה לכולם יש הבעת פנים טובה. בגדול, ככל שיש לכם יותר מצולמים בתמונה, אז יהיה לכם מאתגר יותר לתפוס רגע שבו לכולם יש הבעת פנים טובה, אז במקרים כאלה מומלץ אפילו יותר לצלם רצף של תמונות.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

טכניקות אלו אולי יאטו במקרים מסוימים את קצב הצילום שלכם, אך עליכם לדעת שאתם עושים זאת כדי לקבל תוצאות אמיתיות. בפועל, זה הרבה יותר שווה מכמות גדולה של תמונות.

בתהליך מיון התמונות

אם אתם כבר מבלים זמן רב במיון התמונות שלכם, אתם יכולים לדעת היטב כמה מהר משתנות ההבעות והרגשות מתמונה לתמונה. בתמונה אחת אנחנו נראה הבעה מקורית ומרגשת, בעוד התמונה שאחריה עלולה להציג הבעה משעממת וחסרת חיים.
הפנים משתנות כל הזמן, וכאשר אתם בשלב שבו אתם צריכים לשבת ולמיין את התמונות עבור הלקוח שלכם, אתם יוצרים לעצמכם אתגר רציני.

איזה ביטוי הוא זה שאתם צריכים ללכת איתו? בדרך כלל זה החלק הקשה ביותר שדורש זמן ושיקולים זהירים. אחרי הכל, ביטויים הם מתוחכמים מאוד, וההבדל בין חיוך אמיתי לכזה מזויף, יכול להיות יותר קל ממה שאי פעם דמיינתם.

הבנה מספקת בהבעות הפנים יהפכו את תהליך מיון התמונות לקל יותר עבורכם. ברגע שאתם תשימו לב לכל פרט, אתם תדעו לזהות במהירות את ההבעה החזקה ביותר מהאחרים וגם תהיו מסוגלים להבין יותר טוב לאיזה ביטוי מתקשרת כל הבעת פנים, ובכך להחליט אם זה נכון עבור המסר שאתם מנסים להעביר בתמונה.

עד כה דיברנו בעיקר על החשיבות של הבעות הפנים בצילום שלנו. אין ספק שזה עניין חשוב מאוד מכיוון שתמונות אינן מכילות תקשורת שמועה או כתובה, והבעות הפנים הן השיטה העיקרית להעברת רגש מהמצולם לצופה.

מעבר לצילום, להבנת הבעות הפנים יש ערכים נוספים גם לחיים עצמם. הם יכולים לעזור לכם באינטראקציה עם בני אדם וגם עם הלקוחות שלכם בכל השלבים של התהליך.

בואו נראה איך…

בחיים

בכל פעם שאתם נפגשים עם הלקוחות שלכם, שימו לב להבעות הפנים שלהם. אלו יסבירו לכם בדיוק מה הם חושבים עליכם ועל העבודה שלכם מבלי שתצטרכו לשאול. הבעות הפנים יגידו לכם האם הם מבולבלים, חוששים, מרגישים לא בנח או שאולי הם מעריצים אתכם ואת העבודה שלכם.. אם תדעו לזהות את הסימנים האלה, אתם תוכלו להתאים את הגישה שלכם ולכוון את השיחה למקומות הנכונים.

אז כמו שראינו, הבעות הפנים יכולות לעזור לנו לתקשר באופן טוב יותר עם בני האדם בכלל ועם המצולמים שלנו בפרט. אבל מה לגבי הבעות הפנים שלנו? האם גם להם תהיה השפעה על המצולמים?

ובכן, גם להבעות הפנים שלנו ישנן השפעות על המצולמים בדיוק כמו שלהבעות הפנים שלהם ישנן השפעות על התמונה. בסופו של דבר, המצולם שלנו גם מעוניין להרגיש טוב בחברתכם וגם רוצה לדעת שאתם מרגישים טוב בחברתו.

הבעות הפנים שלכם יגידו לו שכיף לכם, שאתם נהנים כרגע בחברתו, שאתם נהנים לצלם אותו, שאתם מתרגשים מהתוצאות וכדו'.. כל זיהוי כזה מצד המצולם יוסיף לו ביטחון, וכל זריקת ביטחון כזו היא מקפצה לתמונה המושלמת.
אם הבעות הפנים שלכם יציגו למצולם שאתם מודאגים, לחוצים או כועסים, הוא יאבד את האמון בכם וזה לא טוב בכלל!

באותה מידה, הבעות הפנים שלכם יכולים לעזור לכם המון גם בפגישות ובמהלך ההתקשרות שלכם עם הלקוחות. אז תיקחו בחשבון שאם אתם ביום לחוץ או שאתם עצבניים, זה לא ממש יום טוב לפגישות.. אלא אם כן אתם תדעו לשלוט על ההבעות שלכם.

אם כן, שמנו לב שהבנה בהבעות הפנים תעזור לנו גם ביצירת תמונות מושלמות וגם בחוויית הלקוח שאנחנו מספקים. כל זה קשור מאוד (וגם חשוב) ליצירת תמונות טובות.

לקראת סיום, אני רוצה לכתוב קצת על אחת מהבעות הפנים החשובות והשימושיות ביותר לצלם הפורטרט: האושר.

אושר

אם אתם צלמי פורטרט או חתונות, זה הרגש שאתם תחפשו בתדירות הגבוהה ביותר. בסופו של דבר, מי ששוכר את העבודה שלכם רוצה שאתם תצלמו אותו ברגעים שמחים ומאושרים עם חיוך על הפנים. הבעות פנים כמו כעס או עצב לא יתקבלו בברכה לרוב. לכן זה טוב ללמוד לפני הכל את התחושות של האושר, שלמזלכם זה אחד הביטויים היותר קלים לזיהוי.

האושר מוצג בפנים התחתונות ובעיניים. איזור המצח והגבות אינם מעורבים ברגש זה, כך שאם אתם מזהים הבעה כלשהי המתרחשת באזור הזה, יש סיכוי טוב שיש כאן רגשות מעורבים.

המאפיין העיקרי של אושר נמצא בשפתיים. כשאנחנו מחייכים זהו הסימן לאושר, את זה כולם יודעים ומבינים.. אבל מה שחשוב עבור הצלמים זה להכיר את ההבעות השונות המתלוות לחיוך. אלו יכולים לעזור לכם להבחין בעוצמת הרגש וגם האם הוא אמיתי או לא.

לחיוך מתלווים קמטי הבעה היורדים מצדדיו של האף לכיוון השפתיים ומספרים לנו על עוצמת הרגש. הרי אנחנו יכולים לקבל את אותה עוצמת חיוך גם עם פה פתוח וגם עם פה סגור. במקרה הזה, מה שיספר לנו על עוצמת הרגש אלו קמטי ההבעה.
מה גם, שחיוך עם שיניים תמיד יציג תחושת אושר גדולה יותר.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

בהבעת פנים של אושר, מתרחשים גם המון דברים סביב העיניים. מצידי העיניים ומתחתן, ישנם קמטי הבעה הנראים היטב בעת חיוך של אושר אמיתי. בתוך העיניים ניתן לראות ברק מסוים – מה שאנחנו מגדירים "ניצוץ בעיניים", הלחיים מתרוממות, העור שמתחת לעפעף התחתון נדחף למעלה, וכך נוצרים קמטי ההבעה שמתחת ובצידי העיניים.

כמו שכל צלם יודע, הכי קל לזייף חיוך.. כל מה שנדרש זה לבקש מהמצולם לחייך וזהו. לצערנו ולצערכם, חיוך מאולץ שכזה אינו מעביר שום רגש  אמיתי לצופה, הוא הופך את התמונה לפחות משמעותית  והוא לא מייצג שום רגע אמיתי עבור המצולם.

מתוקף תפקידכם כצלמים, אתם צריכים לדאוג לכך שהמצולם שלכם יחייך חיוך אמיתי. תמצאו את השיטות שלכם ופשוט תפתחו אותם עם הזמן.

צילום: תומר אלמקייס.

סוף דבר

ובכן, ראינו והבנו שהבעות הפנים הם נושא כה חשוב בצילום אנשים ובכלל. זכרו כי המטרה העיקרית שלכם צריכה להיות הרגע וההבעה האמיתיים ולא הזיוף שלהם.
אני באמת מקווה שהפוסט הזה עזר לכם בהתבוננות שלכם על אנשים וכמובן בצילום שלהם.

לסיום, אני רוצה לתת לכם תרגיל שאינו מצריך מצלמה. לפחות בהתחלה. בפעם הבאה שאתם מנהלים שיחה רצינית עם מישהו, שימו לב להבעות הפנים שלו תוך כדי שהוא מדבר על נושאים מסוימים. שימו לב גם מה קורה כשאתם אלו שמדברים ומנהלים את השיחה או שואלים שאלות. תוך כדי ההתבוננות, תעצרו בראש את התמונה שלכם כאשר מגיעה הבעת הפנים הרצויה.
ככל שתעשו את זה יותר, אתם תהיו מיומנים יותר, תוכלו להכיר יותר את האנשים שאיתם אתם מדברים ותוכלו לתקשר היטב בעזרת התמונות שלכם.

אחרי זה, אתם כמובן יכולים לעשות את אותו הדבר עם המצלמה ביד..

תרגיל נוסף יכול לשמש אתכם רק אם אתם אוהבים לצלם רצף של תמונות.. במצב כזה, כשאתם מסננים את התמונות, תעברו על סדרה של תמונות שצולמה ברצף של מס' שניות ושימו לב לכמות השינויים המופיעים בהבעות הפנים בזמן כה קצר. שימו גם דגש על העיניים של המצולם כדי לראות את כמות המידע שהן מסוגלות להעביר.

חברים, תודה רבה שהייתם איתי גם בפעם זו. אני מקווה שהפוסט הזה יעזור לכם להוציא תמונות טובות ומרגשות יותר.

אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו באהבה לכל מי שימצא בו עניין דומה לשלכם. כמו כן, אני ממתין לתגובות ולשאלות שלכם ממש כאן מתחת לפוסט.

כך תהפכו את מגבלות ראיית המצלמה ליתרונות שיעשו לכם חיי צילום טובים יותר

הצלמת דורות'יאה לאנג אמרה פעם ש"מצלמה היא כלי שמלמד אנשים איך לראות ללא מצלמה".

כשחושבים על זה קצת לעומק, המצלמה באמת מלמדת אותנו המון על ראיה והתבוננות, על היופי שבפרטים הקטנים, על אותם רגעים מכריעים שלא היינו שמים לב אליהם אלמלא המצלמה הייתה בידינו. כצלמים, אני חושב שניתנה לנו מתנה גדולה.

להתבוננות על העולם מבעד לעדשת המצלמה יש הבדל מהותי מהתבוננות על העולם שלא דרך עדשת המצלמה. גם בעזרת המצלמה הבסיסית ביותר ניתן ליצור תמונות שאיננו יכולים לראות באופן טבעי דרך העיניים שלנו.
הסיבה לכך נובעת בגלל העובדה שלמצלמה ישנן מגבלות מסוימות על פני העין האנושית, ומכיוון שהמצלמה היא כלי מכאני בעל שליטה על כל חלק וחלק במערכת הראיה שלו.

מגבלות המצלמה יחד עם מכאניקה משובחת, הפכו במרוצת השנים להיות חלק מהכלים שאיתם אנחנו משתמשים על מנת להציג את העולם דרך נקודת המבט שלנו. היכרות מעמיקה עם המצלמה ועם מגבלותיה תעזור לכם להבין למה המצלמה רואה אחרת מהעין שלכם, מה שיביא אתכם להיות צלמים יצירתיים וטובים יותר.

הנה הדרכים השונות של המצלמה לראות את העולם באופן שונה מהעין האנושית.

שדה ראיה מוגבל

כשאנחנו מביטים על העולם בעיניים שלנו, אנחנו רואים תמונה רחבה מאוד ללא מגבלות בשדה הראיה. כשאנחנו מביטים על העולם מבעד לעינית המצלמה, אנחנו תלויים במסגרת הצילום שלנו, כך שאנחנו מחויבים לחשוב מה אנחנו מעוניינים שייכנס לתמונה ומה לא, וזאת על מנת להפיק את המרב מהפריים.

אפשר להסתכל על כך כמגבלה, אך אפשר גם להסתכל על כך כהזדמנות ליצור אמירות שלא היינו יכולים ליצור אלמלא הייתה לנו המגבלה הזו שבלעדיה אולי לא היינו בוחרים בקפידה את הנושא ואת המיקום שלו בפריים, או שלא היינו בררנים מספיק לגבי מה שנכנס לפריים ומה שיוצא ממנו.

אם כך, מגבלת שדה הראיה של המצלמה היא לא באמת מגבלה. דווקא היא זו שעוזרת לנו לראות באופן נקודתי יותר מבלי להיות מושפעים מעניינים אחרים בסביבה.

צילום: תומר אלמקייס.

פוקוס

בעיניים שלנו אנחנו אפילו לא חושבים על פוקוס. ברגע שאנחנו מסתכלים לאזור מסוים, העין מתמקדת עליו במהירות יוצאת דופן ומבלי שנשים לב לכך. הפוקוס תמיד יהיה ממורכז ותמיד יהיה על האובייקט שעליו אנחנו מסתכלים.

בצילום, זה שונה. אנחנו יכולים לקבוע היכן יהיה הפוקוס ובכך לכוון את הצופה לחלק המשמעותי ביותר של התמונה. לכן עניין הפוקוס הוא אחד מהנושאים הראשונים שמלמדים בצילום.

תבינו איך פוקוס עובד, תכירו את מערכת הפוקוס האוטומטית של המצלמה שלכם ואת טכניקות הפוקוס השונות, ותצרו לעצמכם מצב שבו אתם נמצאים בשליטה מלאה גם בעניין הזה.

צילום: תומר אלמקייס.

עומק שדה

אחת השליטות היותר כיפיות שקיימות במצלמה זו השליטה בהחלטה שלנו על כמה התמונה שלנו ממוקדת – מה שהעיניים שלנו לא יודעות ולא יכולות לעשות.
באמצעות המצלמה אנחנו נוכל לשלוט על האזורים שאותם אנחנו רוצים באזור החדות שלנו, ובכך להוציא מכלל עניין את האזורים האחרים שאינם מעניינים. השליטה על איזור ההתמקדות היא אחת מאותם היבטים נפלאים ויצירתיים שהצילום מספק לנו.

אזור החדות הזה שעליו אני מדבר נקרא "עומק שדה". בתמונה שבה עומק השדה גדול, אנחנו נקבל מצב שבו אזור גדול מהתמונה נמצא בפוקוס. לעומת זאת, בתמונה שבה עומק השדה קטן, אנחנו נקבל מצב שבו אזור קטן מהתמונה נמצא בפוקוס.
השליטה על עומק השדה שלנו תלויה בשילוב של מספר גורמים המשפיעים עליו להיות גדול או קטן. גורמים אלו הם אורך המוקד של העדשה, מפתח הצמצם, מרחק בין המצלמה לנושא, מרחק בין הנושא לרקע, וכן גודל החיישן שמשפיע גם הוא בצורה עקיפה.

אם נאזן בצורה טובה את חמשת הגורמים המשפיעים על עומק השדה, אז אנחנו נוכל לקבל תוצאות שלעולם לא נראה באופן טבעי.

צילום: תומר אלמקייס.

אורך מוקד

אם אתם רוצים קומפוזיציה מסוימת ולא מצליחים להשיג אותה, אז אתם יכולים לשקול לשנות את אורך המוקד של העדשה. זה משהו שהעיניים שלנו לא יכולות לעשות. כדי לראות משהו מקרוב מאוד ובפירוט מלא, אנחנו נצטרך להתקרב פיזית, וכדי לקבל תמונה רחבה יותר אנחנו נצטרך להתרחק.

שינוי של אורך המוקד מאפשר למצלמה להישאר באותו מקום ובכל זאת לראות גם זווית רחבה וגם זווית צרה, וזאת בהתאם לרצונות הצלם.

באמצעות בחירה נכונה של אורך המוקד, אנחנו נוכל להעצים את התחושות ואת הסיפור שבתמונה, להוסיף מימד של עומק חזותי, או להשטיח את התמונה במידה ואנו רוצים בכך.
הבנת העדשה ואורכי המוקד השונים תעזור לכם להבין את שדה הראיה של העדשה ואת ההשפעות השונות על התמונות.

צולם באורך מוקד 85 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

צולם באורך מוקד 20 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

מריחה והקפאה של תנועה

אחת מהיכולות המדהימות של המצלמה זו היכולת שלה להקפיא ולמרוח תנועה. בתמונה אחת אנחנו יכולים לתפוס רגע של אלפית שנייה, ובתמונה אחרת אנחנו יכולים לתפוס רגע שנמשך מספר שניות או אפילו דקות.

באמצעות התריס של המצלמה אנחנו יכולים לשלוט במשך הזמן שבו החיישן נחשף לאור, ובכך להחליט האם נושאים בתנועה יצאו קפואים או מרוחים. כמו כן, בדיוק כמו שניתנת לנו האפשרות להחליט אם הם ייצאו קפואים או מרוחים, אנחנו יכולים גם להחליט עד כמה הם ייצאו מרוחים, וזאת על ידי שליטה במהירות התריס. ככל שהתריס יהיה פתוח לזמן רב יותר, כך האובייקט הנע ייצא מרוח יותר.

חישבו על כך בפעם הבאה שאתם מצלמים נושא בתנועה ונסו פעם אחת לא להקפיא אותו אלא למרוח אותו. נסו לצלם במהירויות תריס שונות על מנת להבין את מינון המריחה הנדרש לכם.

צילום: תומר אלמקייס.

באותה מידה, באמצעות מהירות תריס אנחנו יכולים להקפיא תנועה מהירה מאוד. מצלמות משוכללות מאפשרות לנו לצלם במהירויות תריס של 1/8000 ולהקפיא עצמים הנעים במהירות גבוהה.

צילום: תומר אלמקייס.

טווח דינמי

טווח דינמי זה היחס שבין עוצמת האור החלשה ביותר לבין עוצמת האור החזקה ביותר שנקלטים על גבי החיישן. במילים אחרות, מדובר במנעד הטונים שהמצלמה מסוגלת לקלוט מלבן ועד שחור.
מגבלה זו עשויה להציק לנו בעיקר כאשר מדובר בסצנה קונטראסטית, שבה לא נוכל להשיג את כל מנעד הטונים על מנת לקבל פרטים הן באזורים הבהירים והן באזורים הכהים.

מה שחשוב לדעת זה שככל שהזמן עובר, כך גם הטכנולוגיה מתקדמת וכך גם הטווח הדינמי של המצלמות. השמועה אומרת שביום מן הימים ייצרו מצלמות עם טווח דינמי זהה לזה שקיים בעין שלנו ואפילו טוב יותר ממנו (רחמנא לצלן). טוב, נו, ימים יגידו..

כרגע אני לא שמעתי על שום מצלמה שמסוגלת לקלוט טווח דינמי גדול כל כך כמו בעין שלנו. ראו הוכחה לכך כשאתם תצלמו ביום שמשי בסצנה קונטראסטית, שם אתם תצטרכו להחליט לבצע את קריאת האור או מהחלק המואר או מהחלק המוצל. המצלמה פשוט לא מסוגלת לקלוט מנעד רחב של טונים כמו שהעיניים שלנו מסוגלים לקלוט.

לצורך השוואה – יכולת ההבחנה של המצלמה הממוצעת היא 5-7 סטופים בין הלבן לשחור. במצלמות משוכללות יותר אתם תמצאו טווח דינאמי של 8-11 סטופים בין הלבן לשחור .
לעומת זאת, אם אנחנו עורכים השוואה בין המצלמה לעין האנושית, יכולת ההבחנה של העין האנושית היא 24 סטופים בין הלבן לשחור בסצנות קונטראסטיות, והרבה יותר מכך בסצנות שאינן קונטראסטיות.

רוצים להבין את זה טוב יותר? נסו לצלם פורטרט על רקע של שקיעה. פעם אחת תמדדו אור מהשמיים, ובפעם השנייה תמדדו אור מהנושא שלכם. אתם תגלו שהמצלמה לא יכולה לקלוט בתמונה אחת גם את הפרטים בשמיים וגם את הפרטים של הנושא שלכם ללא עזרים מלאכותיים.

צילום: תומר אלמקייס.

אתם יכולים לעשות את אותו הדבר בצילום מבעד לחלון בבית שלכם באור יום. פעם אחת תמדדו אור מהחדר עצמו ובפעם השנייה מהאזור שבחוץ. גם כאן אתם תגלו שהמצלמה לא תהיה מסוגלת לראות את הפרטים של הפנים ושל החוץ ביחד.

ככה אתם תוכלו לעשות השוואה בין המידע שהעין שלכם מסוגלת לקלוט לבין המידע שהמצלמה שלכם מסוגלת לקלוט. חשוב מאוד להבין את עניין הטווח הדינמי בצילום על מנת לדעת "לקרוא" סיטואציות של תאורה ולהפיק מהן את המיטב.

צילום: תומר אלמקייס.

הרבה מסתכלים על מגבלת הטווח הדינמי כחיסרון אבל אני מאוד בעד להסתכל עליה דווקא כיתרון עבור הצילום, שכן אם יגיעו למצב שבו המצלמות קולטות טווח דינמי כמו של העין, אז מה יהיה כל כך מיוחד בצילום?

הרגע המכריע

בכל שנייה נתונה, העיניים שלנו מסוגלות לקלוט המון רגעים שחולפים לנגדן מבלי היכולת לעצור רגעים מסוימים ולהתמקד בהם. בצילום, אנחנו יכולים לבחור רגע אחד בודד ולהקפיא אותו לעד. אני חושב שזו הסיבה היחידה שבגללה אני צלם היום. האפשרות לשמור זיכרון, לתעד ולהנציח קסמה לי תמיד.

בפועל, אין זה משנה אם אתם מצלמים נוף, פורטרט או אירוע – לנקודת הזמן שבה החלטתם לצלם, תמיד תהיה משמעות עבור התמונה שצילמתם.
הצלם הנרי קרטייה ברסון אמר פעם ש"שאין בעולם דבר שאין לו רגע מכריע". בצילום נוף זה יכול להיות בדיוק הרגע שהשמש נכנסה לענן או יצאה ממנו, או בדיוק הרגע שעבר נשר גדול והוסיף לכם לתמונה את מה שהיה חסר בה. בצילום פורטרט זה יכול להיות אותו הרגע שהמצולם שלכם נזכר במשהו מרגש שהשפיע על הבעות פניו. בצילום רחוב זו יכולה להיות סיטואציה ספציפית או שילוב של מספר סיטואציות אל תוך תמונה אחת. כך או כך, את הרגע המכריע ניתן למצוא בכל נושא שאנחנו מצלמים.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

לימדו כיצד לשים לב לרגע המכריע, לראות אותו מבעוד מועד, להתכונן אליו וללחוץ על המחשף בדיוק בזמן הנכון.

סיכום

היופי הכי גדול בצילום זה שהוא מאוד דומה למערכת הראיה שלנו, אך יחד עם זאת הוא שונה. באמצעות המצלמה אנחנו יכולים לראות דברים שאנחנו בחיים לא נראה בעיניים שלנו או שלא נשים לב אליהם.

כשעורכים השוואה בין הצילום למערכת הראיה האנושית, אנחנו מגלים שלמצלמה ישנן המון מגבלות שאם נבין אותן נכון ונדע להשתמש בהן לטובתנו אז נוכל להפוך אותן ליתרונות.
זכרו כי מגבלות הן לאו דווקא עניין שלילי, והן אלו שהופכים את הצילום למה שהוא. אם המצלמה הייתה מסוגלת לראות כמו העיניים שלנו, אז הצילום היה הרבה פחות מעניין ממה שהוא עכשיו..

חברים, המון תודה שקראתם אותי. אני מקווה שהפוסט הזה היה לכם לעזר רב 🙂
אני מזכיר לכם שקיימים בבלוג 59 פוסטים נוספים (כן, כן, זה הפוסט ה- 60 במספר. וואוו!!!) הזמינים לקריאה בכל יום ובכל שעה.

אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה לאלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂