שדרגו את רמת הצילום שלכם בעזרת 3 צעדים פשוטים ויעילים
אחת השאלות הנפוצות יותר בתחום הצילום היא "איך אפשר לשדרג את התמונות שלי שתיראינה מקצועיות יותר?".
בפועל, אין זה משנה מהי רמת הידע שלכם או מהו השלב הלימודי שבו אתם נמצאים. כך או כך, קשה מאוד לערוך השוואה בין התמונות שלנו לבין תמונות שצולמו על ידי אדם אחר המוגדר בעיננו כמקצועי יותר.
כמעט כל אחד רוצה לצלם תמונות שנראות כאילו נלקחו ממגזין מפורסם, אבל לא כולנו יודעים איך לעשות זאת נכון. ישנם כאלו שיאשימו את הציוד שלהם ויחליטו כי הם צריכים מצלמה מקצועית יותר או עדשה יקרה שבלעדיה לא יהיה ניתן להגיע לתוצאות הרצויות.
החדשות הטובות הן, שאחרי הפוסט הזה אתם לא תצטרכו לרוץ ולשדרג את המצלמה והעדשה שלכם, אלא להמשיך לצלם בכלי הקיים ולנצל אותו עד תום!
אחת הדרכים הטובות ביותר לפתח את החוש הצילומי שלכם, היא להתבונן על תמונות ולבחון אותם מנקודת מבט מקצועית. היום הרשת מלאה בתמונות ובצלמים שמשתפים את התמונות שלהם בקבוצות הפייסבוק השונות, באינסטגרם ובאתרים נוספים.
אם כן, הטיפ הראשון שאני יכול לתת לכם הוא למצוא את הז'אנר הצילומי האהוב עליכם ולחפש את הצלמים המעניינים ביותר שאתם רוצים לעקוב אחריהם. אלו שאתם מעריצים אותם ואוהבים את העבודה שלהם, אלו שייתנו לכם השראה.
השלב הבא הוא לבחון את התמונות.
שימו לב למכנה המשותף של כל התמונות ולסגנון של הצלם שצילם אותן ותשאלו את עצמכם האם אתם מבינים מה קורה שם והאם מדובר במשהו שתוכלו ליישם אותו בעצמכם במיידי. אם לא, אז תצטרכו לערוך מחקר מעמיק יותר ולחפש את הדרכים הנכונות להשיג את התוצאות שאתם רוצים.
בעזרת התבוננות בתמונות, בחינה נכונה שלהם ושאילת השאלות הנכונות, אתם תוכלו לשדרג את רמת הצילום שלכם מהר יותר מכפי שציפיתם.
היום אני אציג בפניכם 3 צעדים פשוטים שמלווים אותי בכל תמונה שאני מצלם, והייתי רוצה שצעדים אלו ילוו גם אתכם.
אז שתהיה לכם קריאה מהנה 🙂
צעד מס' 1: מלאו את הפריים שלכם ואל תכניסו אליו ג'אנק.
מכיוון שהעיניים שלנו מוגבלות הרבה פחות מהמצלמה (בלשון המעטה), אחת מהטעויות הנפוצות בקרב צלמים מתחילים היא למלא את הפריים בכל הבא ליד. זו מעין תשוקה מולדת כזו, ממש כמו לצלם את הנושא שלנו במרכז הפריים ו/או לעשות את הפוקוס במרכז הפריים.
ייאמר לזכותנו שאנחנו צלמים, ויש לנו עין נוספת שהיא מוגבלת מחד, אך גמישה מאוד מאידך.. מה שאומר שבעזרתה אנחנו יכולים לשלוט יותר על שדה הראייה שלנו, על העומקים שבתמונות, על הקומפוזיציות ועל עוד הרבה דברים יפים וטובים.
אם כן, צעד מספר אחד שאני יכול להמליץ עליו הוא חוק מס' 1 בקומפוזיציה: מלאו את הפריים שלכם, הכניסו אליו אך ורק את מה שחשוב והוציאו ממנו פרטים העלולים להסיח את דעת הצופה.
עכשיו, בואו ניקח דוגמא פשוטה מהיום יום שלנו. מתי בפעם האחרונה צילמתם את הילד / אחיין / נכד שלכם ולא הייתם מרוצים מהתוצאות?
עכשיו בואו נשאל "למה לא הייתם מרוצים מהתוצאות?"
אם אתם מסתכלים על סט שלם של תמונות שצילמתם ואתם לא מרוצים מכולן, אז אתם צריכים למצוא מהו החוט המקשר בין כל התמונות ולהבין איפה הבעיה שאתם צריכים לפתור.
עכשיו אגיד לכם שברוב המקרים, הסיבה שאתם לא מרוצים מהתוצאות היא כי הפריים שלכם לא מלא מספיק בנושא שלכם או כי ישנן הסחות דעת מיותרות שלוקחות תשומת לב רבה מדי מהנושא. לדוגמא: אתם מצלמים את הילד שלכם משחק בפארק אבל התמונה מלאה בהסחות דעת אחרות כמו אמא שמאכילה את הילד שלה ברקע, ילדים אחרים משחקים, מכוניות חונות / נוסעות וכדו'.. כל אחד מאלו שהזכרתי כאן יכול להיות תורם טוב לסיפור של התמונה במידה ואנחנו רוצים אותו ככזה ומשתמשים בו ככזה, אך אם אין לנו עניין בו, אנחנו נצטרך "להעלים" אותו כדי שהנושא לא ילך לנו לאיבוד בין ים של מידע מיותר.
צילום: תומר אלמקייס.
אז איך עושים את זה נכון?
הפתרון הפשוט ביותר לבעיה זו היא פשוט למלא את הפריים ולהכניס אליו אך ורק את מה שאנחנו רוצים.
אם אתם מצלמים עם המצלמה של הטלפון, אז תתקרבו עם הרגליים ולעולם אל תשתמשו בזום הדיגיטלי. בזום דיגיטלי לא באמת מדובר בזום, אלא בפעולת קרופ (חיתוך התמונה).
אותו הדבר אם אתם מצלמים במצלמה מקצועית עם עדשת פריים. במידה ויש לכם עדשת זום, אתם יכולים להשתמש בזום של העדשה ולמלא את הפריים בנושא שלכם, גם אם מדובר בתקריב על הפנים בלבד. בתכלס, אם אין לכם סיבה מספיק משכנעת לצלם פורטרט עם גוף מלא, אז אין טעם לזה.
כמובן שאני מוציא מכלל הקשר את הדיוקן הסביבתי שרוב הזמן דורש צילום עם עדשות רחבות יותר ופריימים המקשרים את האדם לסביבתו. בתמונות כאלה, חשוב מאוד להכניס הרבה מהסביבה וזאת על מנת להציג לצופה את החיבור של המצולם עם הסביבה הטבעית בה הוא נמצא, אך גם כאן מומלץ שזה ייעשה במינון מדויק על מנת שלא ייכנסו אלמנטים מסיחי דעת לפריים ויגרעו מהסיפור שלו.
ליאור כלפון. צילום: תומר אלמקייס.
צעד מס' 2: חפשו ומצאו אור טוב.
אחד מההבדלים הברורים ביותר בין תמונות טובות לתמונות גרועות, זהו השימוש באור. הרבה צלמים מתחילים נוטים ליפול אל תוך ה"מלכודת" הזו מכיוון שהם מוצאים את עצמם רוב הזמן מצלמים בשעות הפחות טובות של היום, בתנאים של תאורה חלשה או שפשוט הם לא יודעים להתמודד נכון עם התאורה.
אז בטח אתם שואלים עכשיו "מהן השעות הכי טובות לצילום?"..
למעשה, ההשפעה הכי גדולה של השעה על הצילום שלנו זהו כיוון האור. בשעות הצהריים של ימי הקיץ, השמש נמצאת ממש מעל הראש שלנו ועלולה ליצור לנו צללים קשים מאוד ופחות רצויים.
במידה ואתם רוצים את השמש ולא את הצל, אז הפתרון הטוב ביותר הוא להגיע בשעה ידידותית יותר כמו שעות הבוקר או שעות אחה"צ שבהן השמש בזווית נמוכה ויוצרת תאורה מעניינת יותר והרבה יותר מפוזרת.
שעת הזהב זו שעה מאוד מומלצת לצילום והיא מגיעה אלינו פעמיים ביום. לראשונה היא מגיעה אלינו כרבע שעה לפני הזריחה ונמשכת כבערך שעה אחריה.
הפעם השנייה שהיא מגיעה אלינו היא כשעה לפני השקיעה ונמשכת כרבע שעה אחריה.
בשעה זו, שקרויה על שם האור הזהוב המלווה אותה, אתם תוכלו להשתמש בשמש כשמש צידית או אחורית ולצלם תמונות עם המון קסם רומנטי.
טיפ קטן: אל תחששו לצלם מול השמש. דווקא שם אתם יכולים לצלם את התמונות הכי מדהימות!
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
אז סבבה וזה.. אבל יש מצב גדול שאתם רוצים בכלל לצלם תמונות טובות במהלך היום, גם אם מדובר בשעה 12:00 בצהריים.
אז אתם יכולים להיות רגועים, כי ניתן לצלם תמונות טובות גם בצהרי היום ולא חייבים לחכות לתאורה טובה עד הערב. מה שצריך זה לחשוב קצת, לראות את האור ולהבין אותו ולהתאמן על הדרכים שאיתם תוכלו להתמודד ולשפר את התאורה הנתונה.
לדוגמא: אם אתם מצלמים פורטרטים, אתם יכולים להכווין את המצולמים שלכם כך שהאור יהיה מכוון אליהם היטב. אתם יכולים גם לצלם באזור מוצל ובכך להרוויח אור רך. אתם יכולים לצלם בשמש ולהקפיץ את האור עם רפלקטור או להשתמש בפלאש חיצוני במידת הצורך והרצון.
בתכל'ס, אתם יכולים לעשות הכל, ואין באמת תאורה שהיא בלתי ניתנת להתמודדות.
בעבר כתבתי פוסט על 7 שימושים בתאורה טבעית שכל צלם חייב להכיר, אז כדאי לכם לעיין בו ואולי להתרענן בכמה טיפים חדשים.
בכל מקרה, צילום בצהרי היום הוא לא מסובך, רק צריך לדעת מה, למה, כמה ואיך.
באופן אישי, אני מאוד אוהב תאורה קשה. בעזרתה אני יכול לצלם תמונות קונטראסטיות ודרמתיות מאוד – דבר שפחות אפשרי כשמדובר בתאורה רכה ומפוזרת.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
.
צעד מס' 3: תפתחו את סגנון הצילום שלכם.
פיתוח סגנון צילום אישי זה אחד משאיפותיו הגדולות ביותר של כל צלם, אך מדובר גם באחד ההישגים הקשים אם כי אפשריים בהחלט (לכל צלם). כשאני מדבר על סגנון צילום אישי, אני מדבר על מצב שבו תמונה מופיעה מולכם ואתם תדעו לזהות מיד מי הצלם שצילם אותה למרות ששמו לא יופיע בהקשר לתמונה.
הביטו בעבודותיהם של צלמים גדולים כמו ג'יימס נאכטוויי, אנסל אדאמס, אלכס ליבק, פליקס לופה ועוד רבים וטובים שעבודותיהם מסוגננות בסגנון צילום אישי וייחודי.
אני מניח שלרובכם יצא מצב של שוטטות תמימה באינסטגרם או בפיד של פייסבוק ופתאום ראיתם תמונה שמיד ידעתם מי צילם אותה למרות שעדיין לא ראיתם את השם שלו. אם זה קרה לכם, כנראה שלאותו צלם יש סגנון צילום אישי.
אז איך אתם יכולים להגדיר את סגנון הצילום האישי שלכם?
למעשה, זו שאלת השאלות ואין ממש משהו מוגדר לכך. אצל צלם אחד יהיה מדובר באור ייחודי שהוא תמיד מחכה לו או יוצר אותו, אצל צלם אחר יכול להיות מדובר ברגעים מכריעים שהוא יודע לשים לב אליהם ואצל מישהו אחר זה יכול להתבטא בקומפוזיציות ייחודיות, בצבעים, בקונטראסט, בבחירת נושאים ייחודיים, באופן העיבוד וכדו'.
זכרו כי סגנון צילום אישי, כשמו כן הוא. הוא אישי. והוא רק שלכם. אם תנסו לחכות סגנון של מישהו אחר אז יהיה לכם קשה מאוד לפתח סגנון צילום משלכם.
הדרך הכי טובה לפיתוח שפה צילומית אישית היא לצלם הרבה סדרות של תמונות ולדאוג לכך שהן תהיינה מצולמות כולן בהקשר של אותו סיפור, מאותה נקודת מבט, באותו אופי של אור וכדו'.. בדרך הזו אתם תלמדו על עצמכם למה אתם מתחברים הכי הרבה, מה מושך אתכם יותר ומה פחות, והכי הכי חשוב – זו עבודה קשה אך משתלמת!
מה שחשוב עוד יותר מזה – המטרה היא לא ליצור תמונות זהות, אלא תמונות שנראות כאלה שצולמו על ידי אותו צלם.
הנה סדרת תמונות המתעדת את הלידה של ביתי הגדולה, אלינור, מאחורי הקלעים.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
צילום: תומר אלמקייס.
ואם בא לכם לראות סדרת תמונות נוספת, אתם מוזמנים להיכנס לסדרה שעשיתי על האנשים השקופים של דרום תל אביב.
סיכום
אם אתם צלמים בתחילת דרככם, זכרו כי לוקח זמן להגיע למצב שבו אתם ב-100 אחוזי שליטה על הצילום שלכם ברמה מקצועית, ואתם צריכים להיות סבלניים אך יחד עם זאת לא לחכות שזה יגיע לבד. אצל אנשים מסוימים זה יכול להיות עניין מהיר ואצל אחרים זה יכול להיות איטי יותר. פשוט תזרמו עם הקצב שלכם ואל תלחצו על עצמכם. בסופו של דבר, פיתוח מיומנויות בצילום דורש המון זמן של תרגול בפועל.
לכן, העצה האחרונה שלי אליכם היא שתשקיעו כמה שיותר זמן בבילוי לצד המצלמה שלכם. ככל שתצלמו יותר, כך תהיינה לכם יותר הזדמנויות לבחון את התמונות שלכם לעומק, ללמוד אותן, לשאול שאלות על הדרכים שבהן אתם יכולים לשפר את התמונות שלכם ובעיקר ללמוד וללמד את עצמכם.
עד כאן להיום, חברים. שוב תודה שקפצתם לבקר כאן 🙂
אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן.
ועכשיו אני רוצה להתלהב קצת ולספר לכם שזהו הפוסט ה-70 (כן, כן, זה מטורף) שכתבתי מאז שהבלוג עלה לאוויר אי שם בינואר 2016, אז אני מזכיר לכם שחוץ מהפוסט הזה, ממתינים לכם 69 פוסטים נוספים הזמינים לקריאה. פשוט לחצו על הלוגו שלנו בראש הדף ותגיעו לשם.
ואם עדיין לא נרשמתם לניוזלטר שלי, אתם מוזמנים לעשות זאת כעת ולהיות מעודכנים תמיד על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.
אז נתראה בפוסט הבא 🙂
