

לכאורה פעולה פשוטה למדי, אך יחד עם זאת מדובר באחד הנושאים המדוברים והחשובים יותר בעולם הצילום. כל מצלמה או עדשה חדשות שיוצאות לשוק, יודעות להתפאר במערכות ובמנועי הפוקוס המשוכללים שלהן.
כבר דיברתי לא מעט בנושא, כתבתי לא מעט על פוקוס, על הסיבות לכך שהתמונות שלכם לא בפוקוס, על 10 טכניקות פוקוס שיעזרו לכם לצלם תמונות חדות יותר, על עומק השדה, ואפילו הקדשתי פוסט שלם על לחצן הפוקוס האחורי ש(באמת) יכול לעשות לכם את החיים לקלים יותר.
הפעם לא אכביר במילים, רק אתן לכם שיעור במתנה מתוך קורס צילום למתחילים ב"נקודת מבט בית הספר לצילום".
בשיעור הזה תלמדו כל מה שאתם צריכים לדעת על פוקוס, והכל ב-16 דקות!
מצלמה לידכם – חובה!!
לימוד נעים 🙂
אם אהבתם את הוידאו, אז תהיו חברים טובים ותשתפו אותו לחברים שלכם.
אתם מוזמנים גם להגיב למטה, לשאול שאלות, להביע דעה.
כמו כן, אתם מוזמנים להצטרף לניוזלטר שלנו ולהיות הראשונים לקבל כל פוסט חדש שעולה לאוויר.
אז נתראה בפוסט הבא 😊

בהמשך לפוסט הראשון והשני שנכתבו בעקבות חגיגות 100 הפוסטים בבלוג, הפעם מוצגות לכם 25 טעויות נוספות שאתם תהיו חייבים לעבור כדי להיות צלמים!! כמובן שכל הטעויות שבפוסט נכתבו מתוך הניסיון האישי שלי כצלם וכמורה לצילום בנקודת מבט – בית הספר לצילום.
סדרת הפוסטים הזו היא סיכום של כל הכתוב בבלוג, כך שכדאי לכם מאוד לשים לב לקישורים שמלווים את הפוסט. הם יפנו אתכם לפוסטים נוספים ומלמדים 😊

ביננו?
זו טעות של "ייהרג ובל יעבור"..
וזה לא משנה אם מדובר בתמונות שלכם או בתמונות של לקוחות.
גיבוי החומרים בעידן הדיגיטלי הוא חובה! אתם מצלמים המון קבצים דיגיטליים חשובים ובסוף אתם מסתמכים על הכרטיס, על המחשב או על איזשהו דיסק חיצוני שיושב בארון.
בפועל, דיסקים -אמינים ככל שיהיו- אינם יכולים לשמש כעותק יחיד של החומרים שלכם מכיוון שבכל רגע נתון עלול לקרות משהו שיסיים את חייו של הדיסק.
כיום יש לנו המון דרכים לגבות את החומרים שלנו -גם ידנית וגם אוטומטית- והדיסקים הקשיחים זולים יותר משהיו בעבר.
תעשו לעצמכם חיים קלים וטובים, ותרכשו הארדיסק נוסף לגיבוי החומרים שלכם. עותק אחד יכול להיות על המחשב, ועותק שני על הדיסק החיצוני.
כבר שמעתי סיפורים של האקרים שפרצו למחשבים אישיים וביקשו כופר על מנת לשחרר את הקבצים. אף אחד לא רוצה שזה יקרה לו..
אם אתם רוצים ממש להגדיל ראש, אתם יכולים לגבות את החומרים שלכם בענן כמו דרופבוקס, גוגל דרייב, אדובי קלאוד וכדו'..
ככה אתם תהיו מוגנים מפני גניבה, שריפה וכו'. מה שכן – תשקיעו בסיסמאות חזקות 😊

קובץ RAW הוא הקובץ הגולמי של התמונה שלכם שלא עבר עיבוד וכיווץ במעבד של המצלמה.
למה זה טוב?
בעוד שקובץ JPEG הוא קובץ דחוס שרובד הצבע ורובד האור מחוברים יחד למודל RGB, בקובץ RAW המצב הוא אחר.
בקובץ RAW אתם מקבלים 2 רבדים נפרדים לאור ולצבע, כך שבכל אחד מהם יש לכם שליטה בנפרד. בנוסף, קובץ RAW יאפשר לכם לתקן שגיאות בתמונות ברמה גבוהה ומפותחת יותר מאשר קובץ JPEG. הוא יאפשר לכם לערוך את איזון הלבן, הוא יאפשר להרחיב את הטווח הדינמי של התמונה, להרחיב את מגוון הצבעים בתמונה ועוד..
אבל האם אנחנו תמיד צריכים לצלם ב-RAW?
התשובה בפסקה הבאה..
אז נכון שיהיו כאלו שיאדירו את שמו של ה-RAW (ובצדק..), אבל לא לכל תמונה ישנה סיבה טובה והגיונית לצילום ב-RAW. מי שמכיר אותי יודע טוב מאוד יודע שאני מצלם לא מעט על JPEG. משום מה, ה-JPEG מצליח להוציא ממני יותר כצלם, אבל זה כבר נושא בפני עצמו. יותר חשוב מזה – יש מצבים שבהם אנחנו פשוט לא צריכים את ה-RAW.
לדוגמה: בצילומים משפחתיים, בצילומי אירועים, או בכל צילום שדורש מכם לצלם המון תמונות שאין לכם באמת צורך ביכולות של ה-RAW כדי לערוך אותן.
מעבר לכך, כשתצלמו ב-JPEG, אתם תהיו קשובים הרבה יותר לצילום שלכם.
בואו נניח את הקלפים על השולחן. אם יש לכם רכב שיודע לנסוע במהירות של 200 קמ"ש, סביר להניח שרוב הזמן אתם לא תשתמשו ביכולת הזו שלו. ולמה זה ככה?
א. כי זה מסוכן.
ב. כי רוב הזמן אין צורך.
ככה בדיוק זה גם במצלמה.
אם אתם מצלמים ספורט, עיתונות, בעלי חיים בטבע וכדו', ייתכן שרוב הזמן אתם תרצו להשתמש באפשרות הזו, אבל אם אתם מצלמים נוף או פורטרטים נייחים, אין באמת סיבה הגיונית לשימוש תמידי בצילום רצף של תמונות.
בצילום רצף אתם תמצאו את עצמכם עם המון קבצים שאין לכם מה לעשות איתם, אתם תמצאו את עצמכם נאבקים מול הר של תמונות כדי למצוא תמונה אחת נבחרת, ובנוסף להכל – אתם מאטים את חיי המצלמה שלכם – ובמיוחד את התריס.
נכון שבצילום בקובץ RAW המשמעות לכך זניחה, אבל אין כמו חוויה צילומית עשירה בפרטים 😊
לא משנה מה וכמה תוכלו לעשות בעריכת הקובץ, חווית הצילום חשובה לא פחות.. ולכן, תאמצו לעצמכם דפוס עבודה שבו תצלמו עם שליטה מלאה על כל הפרמטרים שבמצלמה – כולל WB.
למה זה טוב?
כי תוכלו לספר את הסיפור שלכם הרבה יותר טוב כשהתמונה נראית כמו שאתם רוצים.
חוץ מזה, זוכרים מה אמרנו בטעות מס' 53? שלא הכל צריך לצלם ב-RAW.. ולכן חשוב לדעת לשלוט היטב ב-WB.
לחצו כאן כדי לעבור למדריך המלא לאיזון לבן בצילום.
אם התמונות שלכם לא מספיק חדות, אתם צריכים לבדוק את זה. הרבה פעמים קל מאוד להאשים את העדשה, המצלמה או מצב התאורה.. זה לא משנה ממש כל עוד לא בדקתם מהי באמת הבעיה.
אחד הגורמים השכיחים יותר לצילום תמונות שאינן חדות, זו אחיזת מצלמה לא נכונה שגורמת לתנועות הידיים שלנו להופיע בצילומים כמריחות עדינות או לא עדינות.

אחיזה לא נכונה של מצלמה
המצלמות של היום בנויות בצורה המתאימה לכף היד, כך שניתן לאחוז בה אחיזה יציבה מאוד ודי בקלות. אז ראשית, יש לאחוז את המצלמה ב-2 הידיים, כאשר יד ימין אוחזת במצלמה במקום המיועד לכך, ויד שמאל תומכת את העדשה מלמטה.
בנוסף, ניתן להצמיד את המרפקים לגוף ואת המצלמה לפנים ובכך להרוויח יציבות נוספת.

אחיזה נכונה של מצלמה
דבר אחרון – לא לשחרר את האחיזה עד גמר החשיפה, למען הסר ספק.
אז קניתם עדשה חדשה עם צמצם פתוח מאוד ואת מתרגשים. מכאן מתחילה דרך מהנה של למידה עצמית, פיתוח הסתגלות ויכולת למידה של צילום בצמצמים פתוחים.
הבעיה היא שברגע שאנחנו מצלמים עם צמצם פתוח מאוד, אנחנו לפעמים שוכחים מה זה צמצם סגור, ולכן אנחנו עלולים למצוא את כל התמונות שלנו עם עומק שדה רדוד מאוד – מה שלא תמיד אנחנו זקוקים לו.
אז אם יש לעדשה שלכם יכולת מסוימת וייחודית, זה לא באמת אומר שאתם תמיד צריכים להשתמש בה, כי היא יכולה לעשות גם דברים אחרים וגם כי לא תמיד אתם צריכים את אותה תוצאה.
הנה 5 מצבים הגיוניים לצילום בצמצם פתוח.

כמו שיש את אלו שמשתמשים תמיד בצמצם פתוח, כך יש גם את אלו שמעדיפים את הצמצם הסגור לרוב.
זה בסדר.. היו תקופות שצלמים צילמו רק עם צמצם F64 (סגור מאוד), כדי לקבל תמונות חדות ועשירות בפרטים.
אז הימים השתנו, והיום יש לנו הרבה יותר אפשרויות מבעבר, ובואו נסכים.. לא כל סיטואציה שנצלם, תתאים לצילום בצמצם סגור.
לפעמים אתם תרצו להכניס הרבה פרטים בתמונה אחת, וצמצם סגור יעזור לכם בכך.
אחת התופעות הנפוצות יותר בקרב צלמים מתחילים זו מחלת הציוד והשדרוג של ציוד צילום. לרוב זה נובע מהמחשבה שאם יהיה לנו ציוד יותר טוב, אז התמונות שלנו יהיו יותר טובות ואנחנו נהיה צלמים טובים יותר.
והאמת היא שזה בדיוק ההיפך.. כי ככל שיהיה לכם פחות ציוד, וככל שהוא יהיה מוגבל – כך אתם תלמדו להיות צלמים טובים יותר.
אני יכול להסתכל מאין באתי בעצמי, על האלתורים שעשיתי כשרק התחלתי את דרכי בעולם הצילום ורק להסיק כמה למדתי מזה.
אז אל תמהרו לקנות ציוד שבסוף לא יהיה לכם שימושי, חבל מאוד על הכסף..
תחשבו היטב מה אתם באמת צריכים ומה ישמש אתכם לאורך זמן.
אחד הרגעים שהכי מרגשים אותי זה הרגע הזה שבו אני מזהה סיטואציה מעניינת לצילום ואני לא עוזב אותה עד שאני מצליח לקבל את מה שאני רוצה. זה יכול להיות גם מתסכל, כי לפעמים אתם יכולים לחכות המון זמן ולהשקיע מאמצים ובסוף להישאר בלי כלום. גם זה קורה..
אבל הרגע הזה הוא אחת התחושות הכי טובות שיש, כי אם אתם הצלחתם – אתם הטענתם את עצמכם די טוב.
מעבר לכך, ייאוש וצילום לא הולכים יחד. כדי להשיג תמונה טובה שתהיו שלמים עם כל חלק בה, אתם צריכים לעבוד ולשים לב לפרטים הכי קטנים שיש שלפעמים קורים בו זמנית במקומות שונים בפריים ואתם צריכים לתפוס אותם לרגע אחד ומיוחד.
אז תשקיעו בצילום שלכם, תחכו כמה זמן שצריך, ואל תפספסו תמונות טובות!
העולם שלנו הרבה יותר יפה מנקודת מבטו של צלם, ועל זה רבים וטובים ממני יעידו. לעיתים, אנחנו שוכחים את העובדה שיש לנו את היכולות לראות מעבר למה שהעיניים שלנו מגבילות אותנו, וכמובן שגם את האפשרות להציג את כל זה לעולם.
אנחנו יכולים לעמוד בנקודה אחת ולשנות את שדה הראיה בשבריר שנייה מ-130 מעלות ל-4 מעלות, רק באמצעות החלפת עדשה או שינוי אורך המוקד.
אנחנו יכולים להרכיב עדשת מאקרו, עדשת טלה, עדשה רחבה, עדשה רחבה מאוד… ובכל אחד מהמקרים, אנחנו נקבל תוצאה שונה לגמרי מבחינה אופטית, מבחינת עומק השדה, מבחינת אפשרויות הפוקוס, ומבחינת העומק הויזואלי.
בנוסף, אנחנו יכולים לשנות את זווית הצילום, את הקומפוזיציה, את העומק שבתמונה, לבחור את האור הנכון ו/או לשלוט בו..
אנחנו יכולים להשתמש בטכניקות של מריחה והקפאת תנועה ביחד ולחוד, אנחנו יכולים להשתמש בטכניקת החשיפה הכפולה ובעוד המון כלים שאנחנו רוכשים במהלך הזמן.
מה שמביא אותי לכתוב את הסעיף הבא 😊
האם אתם יכולים להצביע לי על תמונה ולומר לי מה נכון ומה לא נכון בה? האם בכלל יש דבר כזה 'נכון' ו'לא נכון' בצילום?
מה אנחנו צריכים לעשות כדי לצלם תמונה טובה?
אם אני לא 'חותך ראשים' ולא מצלם מול האור, ושומר על חלוקה יפה של הפריים לפי כלל השלישים – זה אומר שצילמתי תמונה טובה?
אגיד לכם לאן אני חותר..
בצילום בפרט ובאמנות בכלל, ככל שאנו ניצור יותר חוקים, אנו נגביל את עצמנו לראיה מקובעת ומקובלת, ובעצם כך אנחנו מגבילים את חופש היצירה שלנו.
ולצורך העניין, כל הגדרה של צילום נכון או צילום שאינו נכון, רק תמנע מכם לבנות את השפה האישית שלכם ואת סגנון הצילום האישי שלכם ולפתח אותו ככלי לביטוי אישי.
אז למה בכל זאת מלמדים את כללי הצילום בלימודי צילום?
התשובה היא פשוטה..
כשאנחנו לומדים צילום ואמנות, אנחנו לומדים ומקבלים המון כלים שכולם משמשים כאמצעים להביע חוויה מסוימת שאותה אנו רוצים להעביר. אבל כללים אלו – הם אינם חוקים.
מה שכן, על מנת 'לשבור את הכללים', אנחנו חייבים להכיר אותם.
כל כלי הצילום שלמדתם (קומפוזיציה, זוויות צילום, תאורה, הרגע המכריע, פרספקטיבה, יחסי גומלין וכו') – כולם ככולם נוצרו החל מהיווצרות הצילום ועד היום, ובעיקר, כל כללי הצילום נוצרו לאחר מעשה. ז"א שהם נוצרו מטעויות, מחוסר תשומת לב או מחוסר ידע של צלמים אחרים..
מה ניתן ללמוד מזה?
שאם אתם תקשיבו לטעויות שלכם, אתם יכולים לרכוש המון כלים, שאגב – הם יהיו רק שלכם 😊
הביטוי האותנטי והאמיתי של רגש נמצא בתוכנו, וכצלמים – הוא לא מכיל בתוכו רק את מה שאנחנו רואים, אלא (ובעיקר) את איך שאנחנו רואים.
בעיניים אנחנו יכולים לראות סצנה מסוימת, אך דרך העדשה אנחנו יכולים להתמקד בפרט מאוד קטן מהסצנה הנראית לעין, ובכך למקד את הצופה בפרט החשוב ביותר, או לחלופין – לספר סיפור אחר לגמרי ממה שבאמת היה קיים בשטח.
אני בטוח שלא פעם ולא פעמיים שמעתם מאדם שצילמתם שהוא לא פוטוגני.. יש גם סיכוי סביר שבמקרים מסוימים אתם חשבתם בתוך תוככם שהאדם שעומד מולכם הוא לא פוטוגני.
אבל מה זה באמת 'פוטוגני'? האם המונח הזה קיים באמת או שמא הוא הומצא על ידי אלו שיודעים לעמוד מול מצלמה או מאחוריה?
במהלך השנים כצלם, אני מביט על המון אנשים דרך העדשה. בזמן הזה, למדתי להכיר את אותם אלמנטים שהופכים אדם לפוטוגני.
לא מדובר באף יפה או גבות בלתי מחוברות, וגם לא באיפור או ביכולותיה הקסומות של תוכנת פוטושופ.
מדובר בעיקר בתכונות פנימיות שיוצאות החוצה מהאדם המצולם, ואלה יוצאות החוצה רק כאשר האדם מרגיש נינוח מול המצלמה והצלם שעומדים מולו, מאיימים להנציח פיסה מחייו.
אם אתם רוצים לצלם אדם פוטוגני, אז דברו אתו על רגשות. תופתעו לגלות שתכונות אבהיות, תכונות אוהבות, תוכנות מאושרות וכו' עשויות להיות פוטוגניות הרבה יותר ממבנה הפנים.
בסופו של יום – לצלם את איך שהאדם נראה – זה עניין אחד; אבל לצלם פורטרט שמציג מי האדם – זה משהו אחר.
האם שאלתם פעם "איך אפשר להוציא יותר רגש מהמצולם?"
יכול להיות שאתם מבינים צילום לעומק ושאתם שולטים היטב בתאורה, אך משום מה – כשאתם מגיעים לצלם אדם, משהו שם לא עובד כמו שציפיתם.
לרוב זה ינבע מחוסר ידע או חוסר שימת לב לפרטים תקשורתיים המופיעים בגוף האדם ומשמשים לנו כחלון אל תוכו ותוכנו.
אנחנו למדנו לתקשר עם בני אדם באמצעות שפה, וכך אם אדם יאמר לי שהוא כועס אז אדע שהוא כועס.
אבל מה אם האדם שמולי לא ישתף אותי בכעס שלו? במקרה כזה, נוכל לפרש את הכעס שלו על ידי הבעות הפנים, שפת הגוף, מחוות תנועה, קשר עין, מגע, שינויים בטון הדיבור ועוד..
כאשר אדם חווה רגש מסוים, מתעוררת אצלו תגובה טבעית שבאה לידי ביטוי בשינויים בשרירי הפנים, וכך נוצרת לה אותה הבעת פנים שתספר לנו את מה שהאדם חווה.
פניו של האדם יכולים ליצור מגוון עצום של הבעות פנים (כמה אלפים) מכיוון שכל רגש יכול להגיע בעוצמות שונות וגם להשתלב עם רגשות אחרים.
הבעות פנים זה משהו שיוצא מבפנים החוצה, ולא ניתן לביים אותו (אלא אם כן אתם מצלמים שחקן), ולכן כדי ליצור הבעות פנים רצויות, אתם צריכים לדעת לזהות הבעות פנים ולפעמים אף לגרום להן להגיע על ידי שיחה מכוונת עם המצולם שלכם.
הנה פוסט שיסביר לכם כיצד הבנה בשפת הבעות הפנים תשפר את התמונות שלכם.
בין אם אתם מצלמים חתונה, צילומי תדמית, צילומי בוק בת מצווש או פרויקט אמנותי כלשהו – אם לא ערכתם תאום ציפיות מול המצולם, ב-לא מעט מקרים אתם עלולים למצוא את עצמכם מול אי נעימות.
אתם צריכים להבין שלא כולם חושבים כמוכם, ולפעמים יש ציפיות אחרות מהצד השני שאתם לא מודעים אליהם וגם לא תהיה לכם את האפשרות להיות מודעים אליהם אם לא תשאלו.
תאום ציפיות צריך לכלול את הצגת העבודות שלכם למצולם או ללקוח, במידה והוא לא ראה (זה קורה כשמגיעים בהמלצת חבר וסומכים על הדעה שלו). הוא צריך לכלול היכרות עם המצולם (כזו שרלוונטית לצילומים ואפשר גם יותר), התייחסות לצרכים שלו וגם לחששות במידה ויש.
תבינו ממנו איך הוא רוצה להצטלם, מה המסר שהוא רוצה להעביר בתמונות ושתפו אותו במחשבות ובתהליך – כמובן שבגבול הטעם הטוב.
הדבר האחרון שאתם רוצים זה להשקיע 6 שעות על צילום + שעתיים על עריכה ובסוך לקבל תגובה שלילית מהמצולם.
אני חבר בהמון קבוצות צילום בפייסבוק, ואני חושב שאחת השאלות הנפוצות ביותר קשורה לעדשה לצילום פורטרטים. תמיד התשובות המתקבלות מתייחסות לעדשת 50mm או לעדשת 85mm. אני מאוד אוהב את העדשות האלה וגם כתבתי עליהן לא מעט כאן בבלוג, אבל אני בהחלט לא משתמש רק איתן כדי לצלם את הפורטרטים שלי.
לא פעם אני משתמש ב-35 מ"מ שמאפשרת לי להתקרב למצולמים שלי ולהרגיש 'איתם'. לפעמים אצלם גם עם 20 מ"מ על מנת להגדיל את הפרספקטיבה בתמונה, להכניס קצת יותר מהסביבה וליצור אווירה.
בחירת העדשה שלכם לצילום, לכל סוג של צילום, צריכה להגיע קודם כל מהבחירה שלכם בנוגע לפרספקטיבה.
פשוט תשאלו את עצמכם: האם אתם מעוניינים בתמונה שטוחה, עומק שדה קטן, רקע מצומצם ושמירת מרחק מהמצולמים?
אם כן, אז עדשת טלה כלשהי כמו 85 מ"מ תעשה את העבודה.
אם אתם מעוניינים להיות קרובים למצולם שלכם, לקבל עומק ויזואלי עשיר, עומק שדה גדול והרבה מהסביבה, אז עדשה רחבה כמו 35 מ"מ או יותר תעשה את העבודה.
המונח 'בוקה' (מיפנית – BOKEH) מתייחס לטשטוש, למידת הטשטוש או למידת איכות הטשטוש של האזורים שאינם בפוקוס בתמונה.
הבוקה הוא יפה ובהרבה מקרים הוא מוסיף עניין לתמונה, יוצר הפרדה מוחלטת של הנושא מהרקע ואף יכול להפוך רקע פחות יפה ל-יפה במיוחד.
לעתים, צלמים נוטים לתת חשיבות יתר לבוקה עד כדי כך שהם ירכשו את העדשות היקרות ביותר ויצלמו תמיד עם הצמצמים הפתוחים ביותר כדי לקבל רקע מטושטש כמה שיותר, ופה מתחילה הבעיה כי לפעמים העולם שלנו יפה גם בצמצמים סגורים, ואם אתם רוצים להבליט את הנושא שלכם על פני הסביבה, אתם יכולים לעשות זאת גם באמצעים אחרים כמו שימוש יצירתי באור, בקומפוזיציה, בצבעים וכדו'.
בשורה התחתונה: יש לנו המון כלים בצילום. חבל שלפעמים אנחנו מתקבעים על משהו אחד שאהבנו ומזניחים את האחרים בצד.
אתם רוצים שהמצולם שלכם יהיה חופשי ומשוחרר כאשר אתם מצלמים אותו? מעולה.
אתם רוצים לדעת איך לעשות את זה הכי טוב? גם כן מעולה.
הטיפ הכי טוב שאני יכול לתת לכם הוא פשוט שתלכו להצטלם מדי פעם אצל צלם (זה יכול להיות חבר בשת"פ), גם אם זה לסשן קצר. עמידה מול המצלמה תלמד אתכם הרבה על מה שעובר למצולם בראש, ולמה לפעמים הוא לא נראה 'פוטוגני'. תוכלו ללמוד מזה הרבה ולהשתמש בכלים האלה כשתעמדו שוב מאחורי המצלמה 😊
אפשר ללמוד המון מצילום פורטרטים. החל מתקשורת עם בני אדם ועד הבנה בשפת גוף והבעות הפנים. שלא נדבר על הכרות עם אנשים שונים, תרבויות שונות וכו'..
אבל ההיכרות הכי טובה שיכולה לעזור לכם, זו ההיכרות שלכם את עצמכם.
מדי פעם, תוציאו את המצלמה ותצלמו גם את עצמכם. אתם יכולים לחשוב על סדרה שמתעדת אתכם במצבים שונים או רק תמונה תדמיתית מדי תקופה. כך או כך – כשאתם תהיו גם אלה שמצלמים וגם אלה שמצטלמים, אתם תלמדו על תקשורת שהיא בינכם לבין עצמכם, בינכם לבין המצלמה ובינכם לבין העולם.
אחד מהדברים הראשונים שמלמדים בקורס צילום, הוא מציאת הנושא. הרי ללא נושא ממשי (סיפור ואמירה גם יכולים להוות כנושא), לא נדע מה אנחנו רוצים לצלם ואיך.
כשיש לנו נושא ברור, הכל יעבוד יותר טוב, אנחנו נדע מה אנחנו רוצים ואנחנו נדע באילו כלים להשתמש.
לפעמים, ובמיוחד בתחילת הדרך, קל לדעתנו להיות מוסחת על ידי 'רעשים' אחרים הקיימים בסביבה, וכך אנחנו מסירים את מלוא תשומת הלב מהנושא – מה שעלול להוביל לאיבוד רגעים חשובים שיכולנו לצלם.
אז נכון שאנחנו רוצים וצריכים להיות קשובים תמיד לסביבה שלנו כי גם שם קורים דברים מעניינים.
כצלם שצילם המון חתונות, אני יכול להמליץ לכם לאמן את עצמכם לצלם עם 2 עיניים פתוחות. זו שבעינית תתמקד במה שקורה שם, והשנייה תשמור על מה שקורה בחוץ. קשה להתרגל, אבל זה אפשרי.
במקביל יש לכם גם אוזניים שאתם יכולים להשתמש בהם כדי להאזין לסביבה ולהיות ערניים לכל מה שקורה, כך שהתמקדות טובה בנושא, לאו דווקא תפריע לכם בסדר היום 😊
פרפקציוניזם זו עוד אחת מהמחלות שהצילום יודע להביא אתו.. אנחנו תמיד רוצים את המושלם, ואנחנו לא מוכנים להתפשר.
וזה בסדר גמור ותכונה טובה, אבל לא בהגזמה ולא תמיד.
פרפקציוניזם במידה מסוימת יתרום לכם לקבל תמונות טובות יותר ומדויקות יותר בזמן הצילום עם דגש ותשומת לב לפרטים הקטנים, אבל אם תגזימו אתו, אתם תמצאו את עצמכם עומדים שעות מול סיטואציות ומול תוכנת העריכה בניסיונות להגיע לשלמות, ורוב הזמן אף להתאכזב מזה, כי אם אתם פרפקציוניסטים בהגזמה – אז שום דבר לא יהיה מושלם בשבילכם.
מעבר לכך, בז'אנרים העוסקים בתיעוד (צילום אירועים, צילומי רחוב, צילומי עיתונות וכדו'), דווקא חוסר הפרפקציוניזם הוא הכלי הכי טוב שיש. שם התמונות לא צריכות להיות מושלמות, אלא להעביר אותנטיות והקפאה של רגע מבלי להתפלסף יותר מדי.
עד לפני כמה עשרות שנים, הצילום בשחור/לבן היה האמצעי היחידי, והצילום הצבעוני רק לבש צורה של חלום שלא ניתן להגשים.
משנולד הצילום הצבעוני, הצילום בשחור/לבן קיבל משמעות חדשה וערך מסוג אחר.
ממגבלה הוא הפך להיות כלי. וכך גם הצילום הצבעוני.
כחלק מהבחירות שלנו, אנחנו יכולים לבחור האם אנחנו רוצים להציג/לצלם את התמונה כשחור לבן או כצבעונית ובכך להכניס ערך ואווירה אחרים לצילום שלנו.
הנה פוסט שלם (!) שילמד אתכם על האמנות בצילום שחור לבן: מתי? כמה? למה? ואיך?.
צילום שחור/לבן זה כיף, זה משהו אחר. ומי שמכיר אותי יודע כמה אני אוהב אותו ומרבה להשתמש בו, אבל לא תמיד.
באופן טבעי, אולי אני נמשך יותר לתמונות שחור/לבן מאוד קונטרסטיות, כך שמראש אני מחפש את זה כשאני מצלם, ולכן זה יתאים גם לתמונות; אבל כשאבחר לצלם/לעבד את התמונה כצבעונית, תהיה לכך סיבה.
אם אנחנו נתייחס גם לצבעים בתמונות, נוכל ליצור משמעות גם באמצעותם.
כשאתם יוצרים יצירה אמנותית – צילום בצבע דורש סיבה, בדיוק כמו שצילום בשחור/לבן דורש סיבה.
אם עדיין לא עשיתם את זה, אז בפעם הבאה שאתם מצלמים סצנה מסוימת, תחשבו האם מתאים לה יותר צבע או שחור/לבן. כשהצבע יתחיל להפוך לבחירה ולא לברירת מחדל, התמונות הצבעוניות והתמונות שחור/לבן שלכם יתחילו לקבל משמעות חדשה.
אני אוהב את סדרת הפוסטים הזו, מכיוון שכל נושא שאני מדבר עליו מוליד עוד ועוד נושאים שכיף לדבר עליהם, להתייחס אליהם, להיזכר בהם ולחדד עוד כמה עפרונות בדרך.
תזכרו תמיד שטעויות זה בסדר; אם אתם מכירים בהם ולומדים מהם. לפעמים טעות אחת יכולה להפוך להיות הכלי הכי חשוב שלכם…
אני מקווה שאהבתם את הפוסט ושהוא עשה לכם סדר בעוד מספר דברים חשובים.
אתם מוזמנים לשתף את הפוסט, להגיב למטה, לשאול שאלות, להביע דעה.
כמו כן, אתם מוזמנים להצטרף לניוזלטר שלנו ולהיות הראשונים לקבל כל פוסט חדש שעולה לאוויר.
אז נתראה בפוסט הבא 😊

מושגי היסוד של עולם הצילום מורכבים מ-לא מעט מונחים שאינם מוכרים לרבים מאיתנו, מכיוון שהם משלבים מושגים טכנולוגיים כמו מבנה המצלמה, מערכות מדידת אור, חיישנים, ISO, רזולוציה, ומונחים מתחום האופטיקה כמו מבנה העדשות, פוקוס, אורך מוקד, עומק שדה ועוד.
אני מאמין שכדי להיות צלמים טובים יותר, עלינו להכיר את מרב הכלים העומדים לרשותנו. הרי, בסופו של יום, בעזרת כלים אלו אנחנו יוצרים את התמונות, ובעזרתם אנחנו גם יכולים ליצור את שפת הצילום האישית שלנו ואת סגנון הצילום האישי שכל צלם חולם עליו.
הפוסט הזה נולד מתוך מטרה לעזור לכם להיכנס אל עולם הצילום, להכיר לכם את הנפשות הפועלות, על מנת שתוכלו להבין טוב יותר את מה שקורה בתוך הקופסא השחורה הזו שאנחנו מכנים 'מצלמה'.
במהלך הפוסט, אדבר על המון מונחים שלחלק מכם יישמעו כשפה זרה לחלוטין, לכן כדאי מאוד לשים לב לקישורים שמלווים את הפוסט, שיפנו אתכם בדיוק לאן שצריך כדי ללמוד עוד ולהבין טוב יותר את עולם הצילום.
כדי להתחיל להבין איך כל המערכות עובדות, ראשית נכיר את מבנה הכלי העיקרי שלנו – המצלמה.
המצלמה מורכבת מהחלקים הבאים:
גוף המצלמה – בו נמצאים כל הרכיבים הפיזיים והאלקטרוניים הדרושים לצורך צילום תמונות. גוף המצלמה עשוי בדרך כלל מפלסטיק (במצלמות הבסיסיות והזולות יותר) או מסגסוגות מתכת מסוגים שונים (במצלמות המתקדמות והיקרות יותר). ישנם סוגים שונים ומגוונים של גופי מצלמות והם מוצעים בגדלים שונים, עיצובים שונים ומשקלים שונים, לכן לפני רכישת מצלמה מומלץ להגיע לחנות צילום, לאחוז את הדגמים השונים ביד, על מנת לדעת איזה גוף הכי מתאים עבורכם.

גוף של מצלמה דיגיטלית מסוג DSLR

גוף של מצלמה דיגיטלית מסוג MIRRORLESS
עינית הצילום – הרכיב שדרכו מביטים אל הסצנה שאותה רוצים לצלם.
כיום ישנם שני סוגים עיקריים של עיניות למצלמה:

עינית אופטית במצלמת DSLR

עינית דיגיטלית במצלמת MIRRORLESS
בתוך העינית ניתן לראות את התמונה שתצולם ואת נתוני הצילום החיוניים.
תבריג העדשה (הידוע בכינוי "ביונט") – טבעת מיוחדת עליה מורכבות עדשות שונות (במצלמות המאפשרות להחליף עדשות). הטבעת מקשרת בין העדשה לגוף המצלמה, כולל העברת מתח חשמלי נמוך, כך שתוכלו לשלוט בתפעולים השונים של העדשה כמו מפתח צמצם, מיקוד ומדידת אור, ישירות מגוף המצלמה. לכל יצרן ישנו ביונט משלו, מה שמחייב שימוש בעדשות המותאמות באופן ספציפי לאותו יצרן.

תבריג העדשה – ביונט
סגר (המכונה גם 'תריס') – רכיב הקיים בגוף המצלמה ומשמש לצורך קביעת משך זמן החשיפה לאור. במצבו הטבעי, תריס המצלמה סגור כל הזמן וחוסם את מעבר האור אל החיישן. בזמן הצילום בלבד, הוא ייפתח לזמן מסוים וקצוב, יחשוף את החיישן לאור והתמונה תיווצר.
מהירות תריס גבוהה (מהירה) תגרום להקפאת התנועה בתצלום, בעוד שמהירות תריס נמוכה (איטית) תגרום למריחת תנועה וטשטוש הנושא או הסצנה.
על מנת לקבל תמונה בחשיפה נכונה, יש לשמור על יחס גומלין נכון בין מפתח הצמצם למהירות התריס (הסבר בהמשך…).

תריס המצלמה
חיישן הצילום – רכיב אלקטרוני שעשוי מסיליקון ומכיל מיליוני יחידות הרגישות לאור (הידועות בכינוין – פיקסלים). התמונה המצולמת נקלטת בחיישן ומועברת ממנו לשמירה בכרטיס הזיכרון.
החיישן הוא הרכיב החשוב ביותר בצילום הדיגיטלי. הוא אחראי על הטווח הדינמי שבתמונות, על הצבעים, על החדות, על הפרטים ועל גודל התמונה הדיגיטלית.
בהפשטה – ככל שהחיישן יכיל כמות גדולה יותר של פיקסלים, כך יהיו יותר פרטים בתמונה וכך גם התמונה תהיה גדולה יותר.
לגודל החיישן ישנה חשיבות מאוד גדולה בצילום הדיגיטלי, שכן, מאז הומצא הצילום הדיגיטלי, הומצאו חיישנים קטנים באופן משמעותי מסרטי הצילום הפופולריים (MM35) – דבר שמשפיע על שדה הראיה של העדשה, ובעקיפין משפיע גם על עומק השדה.
חיישן הזהה בגודלו לסרט הצילום MM35, נקרא חיישן Full Frame, ובקיצור FF.
לעומת זאת, חיישן הקטן בגודלו מסרט הצילום MM35, נקרא חיישן Crop.
היתרון של חיישן גדול, זו האפשרות והיכולת לצלם בתנאי תאורה חלשים עם ערכי ISO גבוהים, ולקבל תמונות נקיות יותר מרעשים דיגיטליים.
כדי להבין יותר את העניין הזה, אני ממליץ מאוד לקרוא על כל מה שאתם חייבים לדעת על פול פריים, קרופ ומה שביניהם.

החיישן – הלב הפועם של המצלמה הדיגיטלית
ISO – פרמטר הקשור במשולש החשיפה ומציין את רגישותו של החיישן לאור. בעזרת ערכי ISO גבוהים נוכל לצלם במהירויות תריס גבוהות בתנאי תאורה שאינם מאפשרים זאת.
מסך אחורי – בעזרתו ניתן לקבוע הגדרות תפעול של המצלמה וגם לצפות בתמונה המצולמת, כך שניתן לבדוק אותה ולהחליט האם לשמור או למחוק אותה.

הגדרות המצלמה מופיעות על המסך האחורי של המצלמה
מד אור – בכל מצלמה (גם במצלמת הסמארטפון שלכם) קיים רכיב מד האור, שתפקידו לעזור לנו להגיע לחשיפה נכונה. מד האור של המצלמה יודע לראות את האור החוזר מהאובייקטים השונים ולתרגם אותם לערכים של החשיפה (צמצם, תריס ו-ISO).
'מדידת אור' זו הפעולה שאנו עושים כאשר אנו מביטים בסרגל מד האור ומחליטים על החשיפה שלנו בהתאם לכמות האור.
כרטיס זיכרון – רכיב זיכרון שעליו נשמרות התמונות המצולמות. למעשה – הכונן הזמין של המצלמה. לאחר הצילום יש להעתיק את התמונות למחשב או לכונן קשיח לצורך המשך עבודה וגיבוי. כרטיס הזיכרון הוא אמצעי לזיכרון זמני בלבד.

כרטיס הזיכרון – אמצעי האחסון של המצלמה.
מבזק (פלאש) – רכיב המאפשר להוסיף תאורה מלאכותית בעצמה גבוהה, כאשר תנאי התאורה הקיימים אינם מספיקים לצילום התמונה בחשיפה הנכונה, או כאשר נרצה שליטה מוחלטת באור שלנו.
ישנם דגמי מצלמות הכוללים מבזק מובנה בגוף המצלמה וישנן מצלמות המחייבות הוספת מבזק חיצוני.

מצלמה עם פלאש מובנה

פלאש חיצוני SPEEDLIGHT מחובר למצלמה
תוכלו ללמוד על השימוש הנכון בפלאש בפוסטים הבאים:
פלאש למצלמה: המדריך המלא לצילום עם פלאש (מבזק)
7 טעויות נפוצות שלעולם אל תעשו עם פלאש
עדשה (קרויה גם 'עצמית') – רכיב אופטי המשמש כ'עין' של המצלמה ואחד מהרכיבים החשובים ביותר. בשונה מהעין האנושית, עדשות מצלמה מגיעות במגוון רחב של שדות ראיה, מפתחי צמצם והרכבים אופטיים שונים שלכולם השפעה על איכות וטיב התמונות. עדשות מצלמה מגיעות כעדשות זום בטווחי ראיה שונים או כעדשות פריים בעלות שדה ראיה בודד ללא אפשרות שינוי.
עדשת המצלמה היא למעשה גוף המכיל מספר עדשות (קעורות וקמורות) שלכל אחת מהן תפקיד אחר (לכנס את קרני האור ולמקד אותן), ולכולן מטרה אחת – פוקוס!!!!
אורך מוקד העדשה – מונח שבפועל מציין את שדה הראיה של העדשה, אך מבחינה אופטית הוא מסומן ב-MM המציינים את המרחק מהנקודה העיקרית בעדשה ועד למשטח המיקוד – שזה בעצם החיישן.
לדוגמה:
עדשה 18-55MM זו עדשת זום שאורכי המוקד שלה נעים מ-MM18 ועד MM55, מה שאומר שניתן לשנות איתה את שדה הראיה על ידי סיבוב של טבעת הזום.
עדשה MM50 זו עדשת 'פריים' שאינה מאפשרת שינויים באורך המוקד.
תוכלו ללמוד עוד על עדשות בפוסט שמדבר על עדשות מצלמה: כל מה שאתם חייבים לדעת על עדשות.
צמצם – בלב עדשת המצלמה קיימת מערכת צמצם המאפשרת לקבוע את כמות האור שתגיע אל חיישן הצילום (או אל סרט הצילום במצלמות פילם). בדומה לאישון העין, פתח צמצם גדול יכניס כמות גדולה של אור, בעוד פתח קטן יכניס כמות קטנה של אור.
לצמצם ישנו תפקיד נוסף ומאוד חשוב, והוא קביעת עומק השדה (אזור החדות) של התמונה.
צמצם סגור יניב לנו שטח חדות גדול בתמונה (עומק שדה גדול), בעוד צמצם פתוח יניב לנו שטח חדות קטן (עומק שדה קטן), ובכך גם יאפשר לנו לבודד את הנושא שלנו מהרקע על ידי טשטוש הרקע.

עומק שדה בצילום
תוכלו ללמוד עוד על עומק שדה בפוסט משחקי הפוקוס: 5 הגורמים המשפיעים על עומק השדה.
מפתח הצמצם – זהו גודל פתח הצמצם – מסומן בערכים הקרויים STOP-F, כאשר המספרים הקטנים (לדוגמה – F2.8) מציינים פתח גדול (המאפשר כניסה של כמות אור גדולה ומאפשר עומק שדה קטן), והמספרים הגדולים (לדוגמה – F16) מציינים פתח קטן (המאפשר כניסה של כמות אור קטנה ועומק שדה גדול).

צמצם במפתחים שונים
פוקוס – בהסבר פשוט מאוד, פוקוס זה מיקוד של קרני האור על גבי חיישן הצילום, כך שהנושא יהיה חד וברור.
בעבר שכבר נשכח מאיתנו, פוקוס היה נעשה באמצעות הזזת המצלמה קדימה ואחורה. לאחר מכן, עם התקדמות הטכנולוגיה, פיתחו עדשה שניתן לסובב ידנית טבעת פוקוס ייעודית ובכך לשנות את מישור הפוקוס מבלי לשנות את התמונה על ידי התקרבות לנושא או התרחקות ממנו.
היום אנחנו חיים בעידן שבו הפוקוס הוא כלי מורכב מאוד המשלב בתוכו את מערכת הפוקוס החכמה של המצלמה ואת מנוע הפוקוס שבעדשה. שניהם יחד עובדים בצורה מדהימה, אם יודעים לעבוד איתם נכון.
אז ישנן המון דרכים לעבוד עם מערכת הפוקוס האוטומטית של המצלמה. אולי לא כולן יהיו לכם שימושיות תמיד, אבל טוב להכיר ולהתנסות בהן.
הנה 10 טכניקות פוקוס מאוד שימושיות, שיעזרו לכם לצלם תמונות חדות יותר.
חשיפה היא סך כל כמות האור הקיימת בצילום. החשיפה נקבעת על ידי 3 פרמטרים – צמצם, תריס ו-ISO (לחצו כאן כדי לקרוא בהרחבה).
הצמצם, שנמצא בעדשה – תפקידו לאפשר לנו לשלוט על כמות האור הנכנסת מבעד לעדשה בהתאם לגודל הפתח.
התריס, שנמצא במצלמה – תפקידו לאפשר לנו לשלוט בפרק הזמן שבו החיישן נחשף לאור (מ-1/8000 של השנייה, ועד מס' שניות, דקות או שעות).
ה-ISO מאפשר לנו להגביר את האות המגיעה אל החיישן ובכך לגרום לתמונה להיות בהירה יותר. ל-ISO ישנה תופעת לוואי המגיעה בדמות של גרעיניות על התמונה, שגוברת ככל שהערכים הם גבוהים יותר.
כדי לדעת לעבוד עם ה-ISO ולצאת מזה בחיים, אני ממליץ לכם לקרוא על כל מה שרציתם לדעת על ISO, כיצד לעבוד אתו ואיך להבין אותו נכון.
בחירת החשיפה היא אחת מבחירות הצלם החשובות ביותר בצילום התמונה. מעבר לעובדה שהיא תשפיע על כמות האור שבתמונה, היא תשפיע גם על עומק השדה (על ידי הצמצם) וגם על מריחה והקפאה של תנועה (על ידי מהירות התריס).
מכאן, שההחלטות שמקבלים בבחירת החשיפה, צריכות להיות שקולות בהתאם למה שאנחנו רוצים לקבל בתמונה.
אבל היי.. רגע, באמת שזה לא כזה מסובך..
בסך הכל, אנחנו צריכים לחשוב מה חשוב לנו קודם.. עומק השדה או עניין ההקפאה/מריחה?
אם בחרנו בעומק השדה, אז נבחר את ערך הצמצם הרצוי, ואז נשלים את החשיפה באמצעות מהירות התריס, ובמקרה הצורך גם באמצעות ה-ISO.
אם בחרנו במריחה/הקפאה, אז נבחר את מהירות התריס הרצויה, ואז נשלים את החשיפה באמצעות הצמצם, ובמקרה הצורך גם באמצעות ה-ISO.
צילום במצב ידני, אוטומטי או חצי אוטומטי? זאת השאלה.
למצלמה מצבי צילום שונים, כמו שאתם יודעים. בחלק מהמצלמות קיים מצב צילום אוטומטי, ובחלק הנוטה יותר לכיוון המקצועי, קיימים רק מצבים חצי אוטומטיים, וכמובן – מצב ידני מלא.

גלגל מצבי הצילום במצלמה
– המצב האוטומטי של המצלמה ייקח את מלוא השליטה לידיים שלו ויחליט עבורכם את החשיפה, את הערכים של כל פרמטר, את הגדרת הפוקוס, את מיקום הפוקוס ועוד.
– המצבים החצי אוטומטיים (עדיפות צמצם או עדיפות סגר) יאפשרו לכם לבחור פרמטר חשוב כמו צמצם או תריס, ויאפשרו למצלמה להשלים את החשיפה בעצמה. במצב צילום חצי אוטומטי, יש לצלם שליטה על כל ההגדרות, מלבד קביעת הערכים של הפרמטר שאותו הוא לא בחר (צמצם או תריס), אך תינתן לו האפשרות לבצע 'פיצוי חשיפה' על מנת 'לתקן' את החשיפה של המצלמה ולקבל תמונה בהירה או כהה יותר מכפי שהמצלמה בחרה.
האם חשבתם פעם מה הופך צלם טוב לצלם מצוין? התשובה היא די פשוטה – האופן שבו הוא משתמש באור.
צלם טוב יודע איך לחבר תמונה, איך עם זווית צילום מסוימת הצופה יקבל נקודת מבט ייחודית על הנושא, הוא יודע איך לתפוס את הרגע המכריע בצילום בצורה מעניינת וייחודית, והוא יודע כיצד לספר סיפור בתמונות וגם איך להעביר רגש ותחושות באמצעות הצילום.
צלם מצוין יעשה את כל אלו בצורה הטובה ביותר, אבל הוא יעשה אותם עם שימוש מושכל באור!
אור הוא דבר פשוט. באמת. בדיוק בגלל זה צלמים מתחילים רבים לא תמיד מודעים אליו או שלא משקיעים בו את הזמן ותשומת הלב הראויים לו. מסיבה כואבת זו, קיימים לא מעט אנשים בעולם הזה שיכולים לבלות המון זמן עם המצלמה מבלי לחשוב באמת על האור, על האופי שלו ועל האיכות שלו. כשלומדים צילום, הדבר הכי חשוב זה לשים לב לאור!!
הנה פוסט מאוד מעניין שילמד אתכם איך הבנת האור תעזור לכם לצלם תמונות טובות.
הצל הוא החבר הכי טוב שלכם כצלמים.
כשם שלא ניתן לקבל עשן ללא אש, כך גם אתם לא יכולים לקבל אור ללא חושך או צללים.
בדומה לאור, צל הוא אחד המרכיבים החשובים ביותר בתמונה. הוא אחד מאותם אלו שאחראים על תחושת העומק הויזואלי בתמונה, כך שבהעדרו התמונה תראה שטוחה וחסרת עומק ופרטים.
שימוש בצללים דורש הבנה באור, ראיה טובה ויכולת הבחנה בין אור לצל, במיוחד כאשר התאורה ניגודית. החדשות הטובות הן שזה משהו שכל אחד יכול לרכוש אם רק ירצה בכך.
הנה פוסט שילמד אתכם כיצד שימוש מושכל בצללים יעזור לכם ליצור תמונות דרמטיות ומעניינות יותר.
עוד מאז התפתח הציור (שמתקשר לצילום באופן ישיר) נוצרו להם כללי קומפוזיציה על ידי אמנים רבים. כללים אלו לא נועדו לקבוע מה מותר ומה אסור, אך בהחלט כדאי להקשיב להם וליישם אותם. עובדה שזה עובד כבר מאות שנים.
מאחורי כל “כלל” עומדים מחקרים פסיכולוגיים, ניסויים ותהיות של צלמים וציירים גדולים, שעם הזמן הבינו מה המח האנושי מרגיש כשהוא מסתכל על תמונה או ציור מסוימים. באופן עקבי – מדובר בצורות, קווים, זוויות, יחסי גובה, יחסי גודל, יחסי גומלין בין נושאים שונים, שימוש נכון בעדשה, שחור לבן, ניגודי צבע, ובעצם כל מה שניתן לשלב בתמונה עד הפרטים הקטנים.
הקומפוזיציה נועדה לענות על שאלות כמו:
כדי ללמוד עוד קצת על קומפוזיציה, אני מזמין אתכם לקרוא את עשרת הדיברות לקומפוזיציה נכונה בצילום.
פרספקטיבה היא יחס הגודל הנראה לעין בין העצמים הקרובים והרחוקים שבתצלום. שינויים בפרספקטיבה נובעים מהמרחק בו נמצא הצלם ביחס לעצם הקרוב ביותר. ככל שהצלם יהיה קרוב יותר לעצם הקרוב ביותר – כך הפרספקטיבה תהיה עמוקה יותר. זאת אומרת שהעצם הקרוב יראה גדול מאוד ביחס לעצם הרחוק שיראה קטן ומרוחק יותר.
לקבלת פרספקטיבה עמוקה או שטוחה, ישנה חשיבות גדולה לזווית הצילום, כאשר צילום מלמטה יעצים את העומק שבתמונה וצילום מלמעלה ישטיח אותה.
מה שמשפיע מאוד על הפרספקטיבה, זהו אורך המוקד של העדשה. בשימוש בעדשה רחבה, יחד עם קרבה לנושא, נגדיל את העומק הויזואלי שבתמונה.
כדאי לכם לקרוא כאן על 10 דרכים להוספת ממד של עומק חזותי לתמונות שלכם.
מה שמיוחד בעיניים שלנו, זה שהן יודעות לבצע פוקוס לבד, לסגור או לפתוח לבד את האישון בהתאם לכמות האור שמגיעה אל העין וגם לאזן את סטיות הצבעים הקיימות בעולם.
העניין הוא שכל מקור תאורה בעולם מפיק לנו צבע שונה בהתאם לטמפרטורת הקלווין (K) של האור, מה שגורם להשפעה צבעונית על התמונות שאנחנו מצלמים.
לצורך העניין, שמש של אמצע היום מפיקה אור לבן, אך שמש בשעת הזריחה או השקיעה מפיקה לנו אור בצבעים של אדום/כתום/צהוב.
מקורות תאורה מלאכותיים כמו פלואורסצנט או תאורת לד, יגיעו בדרך כלל עם סטיות צבעוניות של ירוק, סגול וכדו' – שאותם אנחנו נצטרך לאזן.
בעבר הלא רחוק בכלל (בעידן סרטי הצילום), צלמים התבקשו להשתמש בפילטרים צבעוניים על מנת לאזן את סטיות הצבעים.
בימינו אלה, זה נעשה הרבה יותר קל מאי פעם, כשכל מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לאזן את האור, זה פשוט להגדיר למצלמה את טמפרטורת האור שבו אנחנו משתמשים, והיא כבר תדע מה לעשות כדי לאזן את הצבעים.
מה שעוד יותר מיוחד זה שאנחנו יכולים לבחור שלא לאזן את הצבעים בתמונה ובכך לקבל סטיית צבע מכוונת של כחול או צהוב, והנה יש לנו עוד כלי מדהים שיוסיף לשפה הצילומית העשירה שלנו.
כדי לדעת עוד על איזון הלבן, אתם מוזמנים לקרוא את המדריך המלא לאיזון לבן (WB).
אחת ה'צרות' הגדולות יותר של צלמים בתחילת דרכם, היא הקושי לדעת כדי לגשת לתמונה, באילו פרמטרים לבחור, במה להתחיל ואיך לסיים..
אני מאוד מבין את התסכול הזה, הרי גם אני הייתי שם.
מה שחשוב לדעת זה שיחסי הגומלין בין הפרמטרים של החשיפה, זה לא משהו שנקבע על פי חוק, אלא על פי מצב התאורה ורצונות הצלם בלבד!!
זאת אומרת שאנחנו יכולים להגיע לחשיפה זהה (מבחינת כמות האור שבתמונה) באמצעות דרכים שונות ושימושים שונים במשולש החשיפה (צמצם, תריס ו-ISO).
אז איך מתחילים? זו השאלה..
נניח שאתם מצלמים פורטרט או פרח. במצב הזה, הסבירות הגבוהה היא שתרצו להפריד את הנושא מהרקע, כך שהנושא יהיה חד והרקע יהיה מטושטש.
במצב הזה, אנחנו נבחר קודם את ערך הצמצם (כדי לשלוט בעומק השדה שבתמונה), ואז ניגש לסרגל מד האור על מנת להשלים את החשיפה באמצעות התריס וה-ISO (תוך כדי שאנחנו ממשיכים להתייחס לכל הנתונים כדי שלא נגיע למהירות תריס שאינה רצויה, או שנעלה את ערך ה-ISO למקומות שאנחנו לא צריכים.
אותו הדבר לגבי צילום נוף, שנרצה עומק שדה גדול.
דוגמה נוספת היא כאשר אתם רוצים תנועה ולהמחיש אותה בצילום. במצב הזה, אנחנו נרצה לתת עדיפות למהירות התריס ולכן אנחנו נבחר מהירות תריס שתמרח או שתקפיא את הנושא שלנו בהתאם לצורך והרצון, ואז ניגש למד האור על מנת להשלים את החשיפה באמצעות הצמצם וה-ISO.
זה קל! כבר אמרתי, נכון?
אבל רגע.. איך עושים טכנית במצלמה?
אל תדאגו, כי כל התשובות לשאלות האלה נמצאות במדריך המלא למדידת אור וחשיפה נכונה.

השילוש הקדוש של הצלמים (משולש החשיפה). מתוך האתר petapixel
צילום הוא תחום מורכב. זה נכון.
בחלון זמן אחד, מאוד מאוד קטן, אנחנו צריכים להתייחס לכל כך הרבה גורמים שבסוף ייכנסו אל תוך התמונה ויהיו אחראים על כל מה שהתמונה מעבירה מאיתנו והלאה.
בכל פעם שאנחנו מרימים את המצלמה כדי לצלם, עלינו להתייחס לאור, לצבע, למיקום הנושאים בתמונה, ליחסים ביניהם, לזווית הצילום, לסוג הקומפוזיציה המרכיבה את התמונה, למיקום הפוקוס ועוד.
בנוסף לכל, אנחנו צריכים להתייחס גם לפן הטכני ולשלוט בו היטב כדי שנוכל להוסיף לתמונה את הטכניקות שבהן אנחנו רוצים להשתמש, כדי שנוכל לקבוע מדידת האור ואת החשיפה, כדי לקבל שליטה על עומק השדה, על הקפאה ו/או מריחה של תנועה ועל עוד דברים טובים שאתם כבר יודעים, כי אם הגעתם עד לפה אז כנראה שקראתם את הפוסט וגם הגעתם ממנו לפוסטים אחרים.
אז כן, צילום הוא תחום מורכב המשלב בתוכו אמנות מדהימה (האחות הקטנה והבוגרת של הציור) וטכניקות ייחודיות שקיימות רק בצילום.
אז אם הגעתם לכאן, אני מניח שהצילום בוער בכם לפחות כמו שהוא בוער אצלי.
אני מזמין אתכם להירשם לניוזלטר שלנו ולהתעדכן על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.
אהבתם את הפוסט?
אתם מוזמנים להגיב לנו בתחתית הפוסט וכמובן לשתף אותו לאלו שעשויים למצוא בו עניין דומה לשלכם.
אז תודה שהייתם איתי.
נתראה בפוסט הבא 😊

כמורה לצילום, אני מחוייב לתת ביקורת על העבודות של התלמידים שלי, בתחילת כל שיעור, וזאת על מנת שהמשתתפים בקורס הצילום יוכלו ללמוד את הטעויות שלהם, ולהמנע מהן או להשתמש בהן ככלי.
עם הזמן, קיבצתי את הטעויות שחוזרות על עצמן שוב ושוב אצל צלמים בתחילת דרכם.
לפני שאתם לוחצים PLAY על הוידאו, חשוב לי לציין שהפוסט הזה לא בא להכתיב לכם חוקים, ודווקא הרוב המוחלט של הטעויות שאנחנו עושים – יכולים לשמש אותנו דווקא לדברים טובים אם נדע מתי להשתמש בהן וכיצד.
כצלמים, אתם חייבים ללמוד את הבסיס הנכון של הצילום שלכם, כדי שתוכלו להשתמש בכל דבר ככלי, גם אם הוא טעות.
צפייה מהנה 🙂
אני מקווה שאהבתם את הסרטון ושהבנתם שטעויות זה לא דבר נורא כל כך, רק צריכים להיות קשובים לעצמנו.
חברים, תודה רבה ששוב הייתם איתנו. אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים להגיב כאן למטה וכמובן לשתף אותו בשמחה לחברים שלכם.
אם אתם עדיין לא רשומים לעדכונים שלנו, אתם מוזמנים לעשות זאת כעת ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.
אז נתראה בפוסט הבא 🙂

היא שבכתיבת הפוסט הזה אני ממש מתרגש. לפני 4 שנים הקמתי את הבלוג הזה ולא האמנתי שהוא יהפוך להיות בית לכל כך הרבה אנשים שאוהבים ונושמים צילום – כמוני. לא האמנתי שיגיע היום ואציג לפניכם את הפוסט ה-100. כן, הפוסט ה-100!!!
יותר מזה, כל כך חיכיתי לפוסט ה-100 שבבלוג, ואפילו תכננתי להוציא ספר לרגל החגיגות, אבל החיים תכננו אחרת ועקב נסיבות מאוד חיוביות, פרויקט הספר נדחה.
אז לכבוד חגיגות 100 הפוסטים, הכנתי לכם פוסט כיפי וקליל עם טעויות שכל צלם עושה, עשה או יעשה מתישהו בחייו..
כל הטעויות נכתבו מהניסיון האישי שלי כצלם וכמורה לצילום שנתקל בלא מעט טעויות ושאלות, וגם בלא מעט תשובות שאינן נכונות..
הפוסט הזה הוא מעין סיכום זריז של התכנים בבלוג, כך שבמהלך הפוסט יופיעו המון קישורים לתכנים לימודיים הקשורים לתכנים הכתובים בפוסט. אל תהססו להיכנס אליהם כדי ללמוד דברים חדשים.
תיהנו 🙂
אזור הנוחות הוא המקום הזה שנח לנו להיות בו. בצילום, זה יכול לבוא לידי ביטוי באופן שיקבע אותנו ובאיזשהו שלב ישעמם אותנו ואת הצופים בתמונות שלנו. אזורי הנוחות של הצלם יכולים להיות העדשה הקבועה, התאורה הקבועה, נקודת המבט הקבועה ועוד הרבה דברים שקצרה היריעה מלהכיל, וגם כי אתם הולכים לקרוא עוד 99 טעויות בהמשך, אז אני די רוצה שיישאר לכם כח..
אבל אני בטוח שאתם מבינים על מה אני מדבר.
מדי פעם, קחו לכם רגיעה קטנה וצאו החוצה אל מעבר לאזור הנוחות הפרטי שלכם.
חפשו מקומות חדשים, שעות אחרות לצילום, נקודות מבט חדשות, נושאים חדשים, תחליפו עדשה, נסו לצלם באור אחר, תצלמו קצת מהסמארטפון, ובאופן כללי – תתרגשו מהצילום כאילו זו הפעם הראשונה שאתם מחזיקים מצלמה ביד.
אחד המאפיינים הבולטים של מדיום הצילום זו העובדה שלמצלמה ישנן המון מגבלות על פני העיניים שלנו, ולכן ישנו הבדל מהותי בין ההתבוננות דרך עדשת המצלמה לבין ההתבוננות דרך העיניים.
המגבלות האלה כוללות את שדה הראיה המוגבל, את עניין הפוקוס ועומק השדה המאפשרים לנו להתמקד רק באזורים מסוימים, את הבחירה באורך המוקד שיכול לשנות המון בתמונות שלנו, את הטווח הדינמי המוגבל, את הסטיות האופטיות בעדשות (כי בכל זאת, מדובר באופטיקה) ועוד כמה דברים טובים שרק מצלמה יכולה לאפשר לנו.
אז הרבה פעמים אני שומע מצלמים שזה מבאס אותם שלפעמים הם רוצים להגיע לתוצאה מסוימת, אך המגבלות האלה מפריעות להם.
היופי הגדול שבמדיום הצילום זה שהוא מאוד דומה למערכת הראיה שלנו, אך יחד עם זאת הוא גם שונה מאוד.
העיניים שלנו יכולות לקלוט המון גוונים גם בסצנה קונטרסטית מאוד, בעוד שלמצלמה אין את היכולת הזו (עדיין?).
בעוד העיניים שלנו "מודדות אור" ומתמקדות באופן אוטומטי – במצלמה זה נתון לשליטה שלנו.
באמצעות המצלמה, אנחנו יכולים לראות דברים שלעולם לא היינו שמים לב אליהם אלמלא המצלמה.
זכרו כי מגבלות הן לא עניין שלילי בכלל. הן אלו שעושים את הצילום למדיום כל כך מעניין. הרי אם המצלמה הייתה בדיוק כמו העיניים שלנו, עולם הצילום היה משעמם ואולי לא היו כל כך הרבה צלמים בעולם.
אתם מוזמנים להיכנס לכאן כדי ללמוד להפוך את מגבלות המצלמה ליתרונות.
תמיד כשאני מדבר על צילום אני יוצר הפרדה בין העולם היצירתי / אמנותי, לבין העולם הטכני.
יחד עם זאת, אני גם מציין את העובדה שצילום הוא מדיום המשלב בתוכו אמנות וטכניקה יחד. זאת אומרת שללא הטכניקה, לא נוכל ליצור את האמנות שלנו – דבר שהרבה צלמים לא מתייחסים אליו.
אם שוב נעשה הפרדה בין הטכניקה לאמנות, אנחנו נגלה שדווקא בטכניקה אין לנו יותר מדי דברים להתעסק בהם, אבל אנחנו חייבים לדעת ולהכיר בהם, להשתמש בהם ולשלב ביניהם על מנת ליצור דברים חדשים.
צמצם, תריס, איזו, איזון לבן, עומק שדה, מדידת אור, שימוש בעדשות ופוקוס – לא אמורים לשנות לכם את סדר היום ולהפריע לכם באמנות, אלא בדיוק ההיפך הגמור הוא. אתם צריכים להכיר את כל אלו לעומק ולדעת להשתמש בהם על מנת ליצור את האמנות שלכם.
וכמובן שאפשר לדבר גם על טכניקות מתקדמות יותר כמו חשיפה כפולה, HDR, שילובים של מריחה והקפאת תנועה, ציור באור וכדו', שאם תרבו להשתמש בהם, אז תשפרו את העבודה שלכם ואת הראיה הצילומית שלכם בצורה משמעותית.

כשמשתמשים בעדשות מצלמה (ואנחנו תמיד משתמשים בהן), אנחנו חייבים להבין שהעדשה היא בעצם העין של המצלמה. וכמו שאצלנו, אם לעין יש בעיה, אז המח לא יוכל לתקן אותה בכוחות עצמו – כך גם במצלמה.
אם כן, עדשת המצלמה היא הרכיב בחשוב ביותר בדרך לתמונה איכותית וכן גם בדרך לסיפור של התמונה, כי לעדשה ישנה השפעה ניכרת על כך.
עדשות רחבות, לדוגמא, ירחיבו לנו את שדה הראיה וביחד גם את עומק השדה, אבל הכי חשוב – יש להן השפעה מאוד גדולה על הפרספקטיבה (עומק ויזואלי) שבתמונה.
לעומת זאת, עדשות צרות יצמצמו את שדה הראיה שלנו, יקטינו את עומק השדה וישטיחו את התמונות.
אם כן, לעשות זום בעדשה רק מכיוון שהנושא נמצא רחוק או כי זה יותר קל לנו – אלו לא סיבות מספיק טובות, ואולי לא טובות בכלל (אלא אם כן, אתם מצלמים בעלי חיים בטבע).
כשאתם בוחרים את העדשה ו/או את אורך המוקד לצילום, אתם בעצם צריכים להתייחס לכל הפרמטרים האלו, להחליט מה אתם רוצים לקבל בתמונה שלכם, ולפעול בהתאם לכך.
לחצו כאן כדי לקרוא את כל מה שאתם חייבים לדעת על עדשות למצלמה.

לכל עדשה באשר היא, ישנה "נקודה מתוקה" שבה היא יודעת להפיק את המירב האופטי שלה. בשימוש בנקודה המתוקה, אנחנו נרוויח את התמונות החדות והאיכותיות ביותר שהעדשה יודעת להפיק.
כדי להגיע לנקודה המתוקה בעדשת המצלמה שלכם, אתם בעצם צריכים לסגור 2 סטופים שלמים של צמצם מהצמצם הפתוח ביותר של העדשה. זאת אומרת – שעדשה עם מפתח צמצם מרבי 2.8F, תניב את התוצאות הטובות ביותר החל מצמצם 5.6F ועד צמצם 11F (בערך. תלוי באיכות העדשה).
אז האם אתם צריכים תמיד להתייחס לזה? ממש לא..
אבל בלא מעט מצבים, אתם תרצו.

צילום: תומר אלמקייס.
כן, זה מתסכל לחזור הביתה ולגלות שחצי מהתמונות שצילמנו מטושטשות, והאמת היא שיותר מתסכל מזה – זה לא לדעת מהן הסיבות לכך.
לצערי, אני נתקל המון בתופעה הזו שלאנשים אין שום סיבה למה חלק מהתמונות שלהם מטושטשות, ויותר מכך – הרבה מהם לא מבינים את ההבדל שבין חוסר פוקוס למריחת תנועה.. וכאן זה בדיוק המתכון לטעות שוב ושוב ושוב..
חוסר חדות בתמונה יכול לקרות מחוסר פוקוס, מעבודה לא נכונה עם מערכת הפוקוס של המצלמה, ממהירות תריס נמוכה שמשפיעה גם על רעידות הידיים וגם על נושאים בתנועה, מאחיזה לא נכונה של המצלמה או אפילו משימוש שלא לצורך במנגנון ייצוב התמונה שבעדשה.
הדרך הטובה ביותר ללמוד היא לחקור את התמונה ולבדוק היכן בדיוק "הבעיה". זו הדרך הטובה ביותר לשפר את הצד הטכני שבתמונות שלנו.
לחצו כאן כדי לקרוא על 11 סיבות לכך שהתמונות שלכם לא מספיק חדות והדרכים לפתור אותן.
כשאנחנו מחזיקים את המצלמה ביד, ישנה חשיבות רבה לתנועות הידיים שלנו שלפעמים, בלי מודע, ישפיעו בצורה חזקה על החדות שבתמונות. לשם כך, אנחנו צריכים תמיד להיות עם האצבע על הדופק בנוגע למהירות התריס שתקפיא את תנועות הידיים שלנו.
בלי לחשוב יותר מדי, ישנו כלל אצבע פשוט שאומר שמהירות התריס המינימאלית לצילום מהיד היא 1/אורך המוקד.
זאת אומרת, שאם אתם מצלמים עם אורך מוקד 100 מ"מ, אתם צריכים לצלם במהירות תריס מינימאלית של 1/100 + לקחת בחשבון את מקדם הקיטוע של המצלמה שלכם (קרופ).
ז"א שאם המצלמה שלכם היא קרופ 1.6X ואתם מצלמים עם אורך מוקד 100 מ"מ, אז אתם צריכים לצלם במהירות תריס מינימאלית של 1/160.
המלצה נוספת היא לא לרדת ממהירות תריס 1/60 גם בעדשות רחבות מאוד.
כמובן שמדובר בכלל אצבע המשתנה מאדם לאדם, אז קחו זאת בחשבון.

יש דברים שלא ניתן לתקן בעריכה, והגדול מבניהם הוא חוסר פוקוס.
לא מעט צלמים שאני פוגש משתמשים בפוקוס באופן הפשוט ביותר, ולפעמים הם משתמשים בהגדרת פוקוס אחת שמשמשת אותם עד שבא מישהו כמוני ומראה דרכים אחרות.
במצלמות בנות ימינו מותקנת מערכת פוקוס חכמה מאוד, כזו הטומנת בחובה הגדרות פוקוס שונות ותתי הגדרות, שלכולן יש שימוש במהלך היומיום שלנו כצלמים, אז באמת שאין שום סיבה לא להשתמש בהן..
אנחנו משקיעים את מיטב כספנו בציוד, אך לא תמיד אנחנו מממשים את כל הפוטנציאל שלו. ותתפלאו, לפעמים אנחנו לא מממשים אפילו את הרוב.
2 הגדרות הפוקוס העיקריות הן פוקוס ננעל (המיועד לאובייקטים סטטיים) ופוקוס עוקב (המיועד לאובייקטים דינמיים). כל אחד מהם יתאים לסיטואציה אחרת, וכל תת-הגדרה שנמצאת בכל אחד מהם, תתאים למשהו אחר או שתעבוד לנו יותר טוב מבחינת נוחות.
בואו ללמוד על 10 טכניקות פוקוס שימושיות מאוד שיעזרו לכם לצלם תמונות חדות יותר.

נכון שכולנו רגילים לעשות פוקוס באמצעות חצי לחיצה על ידי לחצן הצילום, אך ישנה דרך נוספת, טובה לא פחות (ואולי אף יותר) מחצי לחיצה..
מדובר בכפתור הפוקוס האחורי הקרוי ON-AF שבעצם מנתק את כפתור הצילום מהיכולת לעשות פוקוס ומשאיר אותנו עם לחצן ייעודי לפוקוס ולחצן ייעודי לצילום.
אתם יכולים להתרגל לעבוד עם כפתור הפוקוס האחורי תמיד ואתם יכולים להשתמש בובמצבים מסוימים כמו צילום של אובייקט בתנועה – שם הוא יכול לעזור לכם מאוד!
אם מעניין אתכם לדעת עוד על כפתור הקסם הזה, אתם פשוט יכולים ללחוץ כאן😊

עדשת פריים היא למעשה עדשה בעלת אורך מוקד אחד, ללא אפשרות זום. צלמים מתחילים יראו בכך חיסרון בדרך כלל, אך כמו שהזכרתי בסעיף 2, מגבלות הצילום הן לא באמת מגבלות..
ובעיניי, זו טעות גדולה לא להחזיק בתיק עדשת פריים אחת לפחות!
עדשת פריים תגרום לכם לחפש יותר, להעריך יותר וללמוד יותר. מה גם שעדשות פריים מגיעות במפתחי צמצם פתוחים מאוד (1.8, 1.4 או 1.2) ובאיכויות אופטיות מהמעולות שתדעו.
אז הנה לכם 5 סיבות ממש טובות לכך שאתם צריכים עדשת פריים בתיק הצילום שלכם.
והנה 10 סיבות לכך שאתם צריכים עדשת 50 מ"מ בתיק הצילום שלכם.

נכון, לפעמים יש לנו את התחושה הזו שאם ניקח את כל הציוד זה בטוח לא יזיק.. הרי אולי נצטרך משהו, ועדיף שהוא יהיה איתנו כשנצטרך אותו.
מצד שני, אם נסחב איתנו כל כך הרבה ציוד, זה עלול להפריע לנו בצילומים כי לציוד צריך לדאוג.. מה גם, שכאשר אתם תיקחו אתכם יותר מדי ציוד, אתם עלולים למצוא את עצמכם מתבלבלים ולא יודעים מה אתם רוצים.
ההמלצה שלי היא שלפני כל סט צילום תכינו את התיק מחדש, תחשבו מה אתם צריכים ותיקחו אותו אתכם. אתם תופתעו לגלות שבהרבה מקרים אתם לא תצטרכו יותר מ-2 עדשות (או אפילו עדשה אחת) ואולי גם פלאש.
לי אישית יש 2 תיקי צילום עיקריים שבהם אני משתמש. האחד מיועד לציוד מועט יחסית, כמו צילומי זוגיות למשל, והשני מיועד לצילומים גדולים יותר כמו צילום חתונות – ששם אני צריך יותר עדשות, יותר פלאשים, מצלמת גיבוי, סוללות, מטענים וכו'..
תסכימו איתי שאין שום סיבה שבעולם לסחוב איתנו מטענים כשמדובר בסט צילום של 3 שעות..
טעות גדולה מאוד בקרב צלמים (במיוחד אצל צלמים מתחילים), זה שהם חושבים שציוד טוב ישפר את העבודה שלהם, וכך הם מוצאים את עצמם קונים ציוד שוב ושוב ומשדרגים כל הזמן את הציוד הקיים.
ציוד טוב בהחלט עשוי לשפר את העבודה שלנו, אבל זה ממש לא אומר שצילום יהפוך אותנו לצלמים טובים יותר.
צילום טוב מתחיל מהראש, הלב והנשמה. הציוד הוא רק האמצעי, וטוב שהוא יהיה טוב, אבל אין צורך ללכת שבי אחריו. אם תסתכלו על כל הצלמים הגדולים, אתם עוד עשויים לגלות שהם משתמשים באותה מצלמה ואותה עדשה במשך שנים.. ואולי זו אחת הדרכים הטובות לפיתוח סגנון צילום אישי וייחודי.

לפעמים תמונה נראית לנו טובה, אך ורק כי אנחנו צילמנו אותה. וזה בסדר, כי יש דברים שהם רק שלנו..
יחד עם זאת, אנחנו חייבים מדי פעם להסתכל על התמונות שלנו מנקודת מבט של בוחן, למצוא את הטוב שבתמונות ולהבין למה הוא עובד, ולחפש את השגיאות בתמונות כדי להבין את ההשפעה שלהם כדי שניתן יהיה לשפר את העבודה שלנו בפעמים הבאות.
עלינו לבחון את התמונות מנקודת מבט אובייקטיבית, ולשאול את עצמנו מהו הנושא והאם הוא ברור לצופה, לבחון האם נקודת המבט שלנו אכן יוצרת אמירה, האם הסיפור שבתמונה חזק, האם הקומפוזיציה, הזווית והתאורה טובים ועוד…
כך או כך, יהיה לכם קשה מאוד להתקדם בצילום ולשפר את העבודה שלכם אם לא תדעו לבקר את התמונות שלכם בצורה ראויה.
הנה שיעור ממש חשוב שייתן לכם 6 דרכים למתן ביקורת עצמית יעילה על הצילום שלכם.
הצלם רוברט קאפה אמר שאם התמונות שלכם לא טובות מספיק, זה סימן לכך שאתם לא קרובים מספיק, ואין ספק שהוא צדק..
אחת הטעויות הגדולות בצילום היא לא להתקרב מספיק לנושאי הצילום שלכם, ולרוב זה נובע מחוסר הבנה בסיסת של משמעות הסיפור והעומק הויזואלי שבתמונה.
אז נכון שהדבר הכי קל בעולם זה לסובב את טבעת הזום ולהתקרב לנושא שלנו מבלי להתקרב פיזית, אבל כשאנחנו עושים את זה אנחנו בעצם מצמצמים את שדה הראיה ומקטינים את העומק הויזואלי שבתמונה – ולא תמיד זה מה שאנחנו רוצים.
מה גם שקרבה לנושאי הצילום שלנו ימחישו את העובדה שהיינו קרובים ונוכחים בסיטואציה – מה שיחזק מאוד את הסיפור שבתמונה ויעצים אותו.
אז תתחילו להתקרב יותר לנושאים שלכם, נצלו יותר את הרגליים שלכם ואולי גם תרוויחו כמה שעות של כושר על הדרך 😊

והכוונה היא למובן המילולי של המשפט.
רוב הזמן אנחנו מסתכלים על העולם מאותו גובה, כך שזה מה שהמח שלנו מכיר ויודע..
אם גם בתמונות אנחנו ניתן לו את אותה זווית, אנחנו לא נחדש לו דבר.. אלא אם כן, זה ממש יצדיק את זה, כמו תמונה שבה אנחנו רוצים נקודת מבט של אדם ההולך ברחוב, למשל..
אז כדי לחדש למוחות הצופים בתמונות שלנו, וכדי לגרות אותם, וכדי להעצים את הרגש והתחושות בתמונות – אנחנו נרצה להשתמש בזוויות צילום ייחודיות.
עשו לכם תרגיל וקחו יום אחד שבו אתם תצלמו מכל זווית אפשרית, מלבד זווית אחת – זווית הראייה שלכם כשאתם במצב עמידה.
אה, וכנסו לפוסט הזה שיעזור לכם לעורר את היצירתיות בעזרת נקודות מבט ייחודיות.

תמיד שואלים אותי אם התמונות שלי עברו עיבוד, וכמעט רוב הזמן אנשים מגיבים לכך בפליאה. שכן, אם מעבדים את התמונות אז מאבדים את הצילום..
אז הרשו לי לתקן אתכם – אתם ממש לא חייבים לאבד את התמונות שלכם. עיבוד הוא לאו דווקא שינוי מהותי של התמונות שלכם – וגם אם כן, זה בסדר, כל עוד זו האמנות שלכם.. אבל כאן אתם יכולים לחלוק ולשאול איפה עובר הגבול בין צילום לאמנות דיגיטלית..
בעידן סרטי הצילום, כשלא היו מצלמות דיגיטליות, אנשים היו מעבדים את התמונות במעבדה, עם כימיקלים וריח (מדהים, חייב לציין), ועם חושך מוחלט (למעט צילום בשחור לבן שאפשר עבודה עם נורה אדומה), כאשר רק התמונה גלויה לעיניהם דרך המגדל.
שם הם היו עושים הכל.
כן, הכל..
הם היו מבהירים ומכהים את התמונות, עובדים על אזורים, מחדדים, מוסיפים קונטרסט, מעלימים אובייקטים, מוסיפים אובייקטים ועוד הרבה דברים שמוכרים לכם היום בעידן הפוטושופ.
כמובן שמה שלוקח לנו לעשות היום ב-10 דקות, תורגם ל-10 שעות מעבדה בערך.
בשורה התחתונה, עיבוד הוא חלק בלתי נפרד מהצילום עוד מיום היווסדו של הצילום, אז אל תחששו לעבד את התמונות שלכם, אך חשוב מאוד שתשמרו על רגישות בעיבוד – מה שמביא אותי לכתוב את הסעיף הבא..

צילום: יהודית גרמי. עיבוד: טל ניניו.
העיבוד הדיגיטלי הגיע אלינו יחד עם הופעתן של המצלמות הדיגיטליות ומאוד מהר תפס את מקומו בעולם. הוא הכניס לא מעט מטעמים לצילום וגם לא מעט חילוקי דעות על הקלות שבאפשרותנו לשנות את התמונות שלנו כהרף עין.
אז אכן, עיבוד תמונה יכול להיות קיצוני והוא יכול להיות מתון..
הוא יכול להיות עיבוד שמחזק את התוכן של התמונה, או כזה שעלול להרוס אותה..
אחת הטעויות החמורות ביותר שצלם יכול לעשות, זה לעבד את התמונות שלו יתר על המידה. אבל אין מה לעשות.. כולנו עברנו את תקופת ההתלהבות מיכולותיהן של לייטרום ופוטושופ האחיות (תרתי משמע 😉 ).
וכאן לגמרי אסור לנו להגזים, כי עיבוד יתר יכול רק להרוס.
לא פעם ולא פעמיים סטודנטים שלי אמרו לי שהם מעבירים את התמונות לטלפון ועורכים אותם שם באפליקציה פשוטה. ואני תמיד שואל: למה?
תאמינו לי שאת התמונות שלכם אתם רוצים לראות על מסך גדול ולערוך אותן כמו שמגיע להן על ידי תוכנה מקצועית לעיבוד תמונות, כמו לייטרום ופוטושופ.
תעשו לעצמכם טובה, ותרכשו את 2 התוכנות האלה (בגרוש וחצי) ותערכו את התמונות שלכם כמו שמגיע להן. ולכם.
והנה המדריך המהיר לעיבוד תמונה בלייטרום שיעשה לכם היכרות זריזה וטובה עם התוכנה.
לכו ללמוד, אבל אל תשכחו לחזור 😛
והנה הטעות הכי גדולה, שאולי בגללה הרבה אנשים חושבים שעיבוד תמונה זה עניין שלילי.
העיבוד לא אמור להחליף את הצילום שלכם, ולא לתקן את השגיאות שלכם – למרות שבהרבה מקרים הוא יכול לעשות את זה.
אל תשכחו שבסופו של יום – אתם צלמים! וככאלה, אתם צריכים להיות נאמנים לאמנות שלכם וליצור אותה דרך המצלמה. העיבוד הוא השלב שיבוא אחר כך על מנת לחזק את האמירה והסיפור ולפעמים גם לנקות לכלוך או מפגעים.
מה גם, שהרבה יותר כיף לבלות זמן איכות עם המצלמה מאשר עם המחשב.

צילום: יוג'ין סמית'.
לא משנה מה טיב הציוד שלנו או כמה עדשות יש ברשותנו, בסוף – כל אחד מאיתנו עלול למצוא את עצמו חסר השראה. הרי לכל אחד מאיתנו קרה שהוא מתחיל להשתעמם מהתמונות שלו, וזה בדיוק הזמן לחדש ולהתחדש.
תעקבו אחרי צלמים שאתם אוהבים ומעריכים, ותלמדו מהם. תשאבו מהם השראה לרעיונות חדשים ויצירתיים, ותשתדלו לא להעתיק.
השראה ניתן לקבל גם ממקורות אחרים כמו ציור, מוסיקה או סרטים, כך שתהיו יצירתיים גם בעניין הזה.
הנה 6 דרכים פשוטות ויעילות שיחזירו לכם את ההשראה בצילום.
משום מה, מסתובבת שמועה כזו בעולם שה-ISO סתם עושה הרבה רעש ושצריך להשתמש בו לעתים רחוקות אם בכלל..
הרבה צלמים חוששים ממנו, במיוחד כאלו שנמצאים בתחילת הדרך ושואפים לשלמות איכות התמונות. מה שצריך לדעת זה שלפעמים השאיפה לשלמות רק יכולה להזיק.. במיוחד, כאשר חושבים דברים לא נכונים.
אז שימוש ב-ISO גבוה היה אולי מילה גסה אם אנחנו מדברים על התקופות הראשונות של הצילום הדיגיטלי, לפני כל החידושים הגדולים. כיום, המצלמות מגיעות ברגישויות מאוד גבוהות עם כמות רעשים מינימאלית שלא תהרוס לכם את התמונות אם אתם תעבדו נכון.
כך או כך, לא לחינם קיים ה-ISO במצלמה, ולא לחינם הוא חלק בלתי נפרד מהשילוש הקדוש של החשיפה, הוא כאן כדי לתמוך בנו כאשר מצבי התאורה קשים ולא ניתן יהיה לצלם את מה שאנחנו רוצים ללא עזרתו.
אז תרגישו חופשי להשתמש באיזו כשצריך.
מתי צריך ואיך? את זה תוכלו להמשיך ולקרוא כאן 🙂

זה יכול להיות מלחיץ שפתאום משהו בחשיפה משתבש ואנחנו לא מבינים למה. הרבה פעמים אנשים מתקשרים אליי בלחץ באמצע צילומים ואומרים לי שיש בעיה בחשיפה או שהמצלמה מצלמת בדיליי וכדו'.. בדרך כלל אני מבין מיד את הבעיה, כי בינינו? אין משהו שלא עברתי..
אז קרה לי שהשארתי את ה-ISO גבוה מאוד מיום צילומים קודם ולקח לי זמן להבין מה הבעיה.
קרה לי גם שהעברתי את ה-ISO לאוטומט בטעות, וכשאני לא יודע שעשיתי את זה, זה יכול להיות מתסכל כשבמשך שעה אני מנסה לצלם בחשיפה טובה ולא מצליח.
קרה לי גם שהפלאש עבר בטעות למצב של תיקון עיניים אדומות, ואז נוצר לי דיליי רציני בין הלחיצה ועד לצילום עצמו..
אבל אתם יודעים מה טוב בזה? שאלו טעויות שקורות רק פעם אחת בחיים!
תמיד כשאני מדבר על תאורה, יש אלו שחוששים מלצלם בתאורה קשה. כך הם מוצאים את עצמם מוגבלים בשעות בצילום או הלוקיישנים.
תאורה קשה היא באמת לא כזו מפחידה כמו שלפעמים עושים ממנה. היא יכולה להוסיף לנו המון עומק לתמונות שלנו, להפוך את הסיפורים שלנו לחזקים יותר, להוסיף דרמה ולתמוך בנושא.
אל תפספסו אותה!
הנה פוסט שיעזור לכם להבין כמה דברים על תאורה.
לפני שאסביר לכם למה, אני רק אומר לכם שהצל הוא החבר הכי טוב שלכם! ואם הוא לא ככה, אז תתחילו להתיידד איתו כי הוא יעזור לכם הרבה.
אני יכול להבין למה רבים מכם אולי חוששים ממנו או מעדיפים להימנע ממנו. זה בדרך כלל מכיוון שבתאורה רכה ומפוזרת יותר קל לנו להתמודד עם האור ועם החשיפה, בעוד שבתאורה קשה, אנחנו צריכים "להילחם" יותר על ההחלטות שלנו ולפעמים גם להתפשר.
אבל מי אמר שזה דבר רע?
צללים יוסיפו לעומק הויזואלי של התמונה ושל הנושאים שלכם, ייתנו אשליה אופטית של תמונה חדה יותר וידגישו מרקמים.
מה שכן – שימוש בצללים ובתאורה קשה, דורשים קצת יותר הבנה באור ויכולת הבחנה טובה בין אור לצל.
החדשות הטובות הן שזה משהו שכל אחד יכול לרכוש, רק אם ירצה.
אז בואו לגלות כיצד שימוש מושכל בצללים יעזור לכם ליצור תמונות דרמטיות ומעניינות יותר.
למה אנחנו בעצם יוצרים את התמונות שאנחנו מצלמים? בפועל, אנחנו יוצרים את התמונות בשביל האמנות שלנו, בשביל הנפש שלנו.
לפעמים, יש יצירות שנשארות במגירה כי אנחנו רוצים אותן רק לעצמנו, וזה בסדר גמור ויש בזה אפילו קצת כיף.. אבל רוב הזמן אנחנו נרצה שאנשים ייחשפו לעבודות שלנו, שיקשיבו למה שיש לנו לומר.. ואת האמת שאנחנו גם רוצים להקשיב למה שיש להם לומר.
ישנן כל כך הרבה אפשרויות היום.. בפייסבוק בקבוצות הצילום השונות (גם לנו יש אחת. מוזמנים.), באינסטגרם ובפורומי צילום למיניהם. כמובן שגם תערוכות באות בחשבון.. פשוט תשוטטו ברשת ותמצאו לא מעט אופציות לשיתוף האמנות שלכם ולקבלת ביקורת בונה עליהן.
האמת היא שהתכנון שלי היה לכתוב פוסט אחד המכיל 100 טעויות, אבל החיים תכננו אחרת והתגליתי כטיפוס שמאוד אוהב לדבר. לפיכך, החלטתי לחלק את הפוסט הזה ל-4 חלקים, שכולן יחד יכילו את 100 הטעויות שכל צלם צריך לעבור כדי להיות צלם.
אז בפעם הבאה שניפגש כאן, אני אציג לכם 25 טעויות נוספות שכל צלם חייב לעשות כדי להיות צלם.
לבינתיים, הישארו טובים 😊
חברים, בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכם באופן אישי שאתם כאן, קוראים, לומדים ומשתפים. בזכותכם הגענו היום לפוסט ה-100 שבבלוג וזה באמת אחד הדברים היותר מרגשים בתולדות הבלוג.
אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים להגיב כאן למטה, לשאול שאלות, להביע דעה.
כמו כן, אתם ממש מוזמנים לשתף את הפוסט לחברים שלכם ולהירשם לניוזלטר שלנו, כך שתוכלו להיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.
אז נתראה בפוסט הבא 🙂
אנו משתמשים בעוגיות לשיפור חווית הגלישה שלך, ניתוח השימוש באתר והתאמה אישית של תוכן. למידע נוסף, אנא קרא את מדיניות הפרטיות שלנו.