דלג לתוכן

ארכיון 2017

כך תצלמו תמונות פורטרט מושלמות בתאורת חלון בלבד

לפני מספר ימים נפגשתי עם מאפרת שרוצה לצלם את המאופרות שלה בצורה יעילה על מנת שתוכל לשתף את התמונות בפייסבוק באופן מיידי. הסתכלתי על התמונות שהיא צילמה עד היום, ומצאתי את עצמי מסביר לה מה טוב, מה לא טוב, ואיך היא תוכל לשפר את הצילום שלה גם אם היא לא צלמת מקצועית.

לאחר שדיברתי איתה מעט, הבנתי שהשעות שבהן היא מאפרת הן בדרך כלל שעות הצהריים, ושהאיפור נעשה בבית הלקוח – כך שאין לה מושג איזו תאורה נוכחת שם ואם היא תצליח להעלות כמה תמונות טובות בחכתה.

הרעיון הראשוני שלה היה לקנות פנסים ועמודי תאורה על מנת להאיר את המאופרות שלה.. עם כל הרצון הטוב, היא עדיין מאפרת והיא לא צריכה לסחוב לבית הלקוח גם ציוד צילום בנוסף לציוד האיפור. כך מצאתי את עצמי מסביר לה על האופן הטוב ביותר שבו היא יכולה לצלם אנשים עם מצלמה ועדשה בלבד, מבלי הצורך לסחוב פנסים או עמודי תאורה.

ואכן, צילום בתוך מבנים יכול להיות בעייתי במקצת אם אנחנו לא יודעים לראות ולהבין את האור. תנאי התאורה הם כמעט תמיד נמוכים וקשים להתמודדות, ולפעמים גם צבע האור משפיע מאוד על התוצאה הסופית.
יחד עם זאת, כאשר אנחנו מצלמים בתוך מקום מקורה, זה לא בהכרח אומר שאנחנו נצטרך עדשות יקרות, חצובה, או הוספת מקורות תאורה חיצוניים – למרות שאלו עשויים להוות יתרון.

למעשה, במהלך שעות היום הבהירות, אתם תוכלו לצלם תמונות מאוד טובות אם תצלמו בתוך הבית, ולפעמים גם הרבה יותר טובות מאלו שתצלמו בחוץ. הסיבה לכך היא שבשעות הצהריים המוקדמות השמש שופכת את האור שלה על העולם מלמעלה, דבר שיוצר לנו צללים קשים מתחת לעיניים ולאף, ותאורה קונטרסטית מאוד במידה ולא מדובר ביום מעונן.

כאשר אתם מצלמים בתוך מבנה, אתם יכולים להשתמש באור הטבעי, זה שנכנס מבעד לחלונות. אור זה הוא בדרך כלל אור עקיף (לא ישיר) והוא הרבה יותר קל לשליטה. אתם יכולים לחשוב עליו כעל סטודיו אישי משלכם שאינו מצריך מכם השקעה כספית וסחיבת ציוד.

אז איך אפשר לקבל את הטוב ביותר אך ורק מתאורת חלון? תמשיכו לקרוא 🙂

מה צריך?

לפני הכל, אתם צריכים חלון.. אבל לא סתם חלון.

החלון צריך להיות ממוקם במיקום טוב ביחס לשמש, וכמובן שלא יהיה עץ או בניין שיחסמו את האור מלהיכנס בחופשיות. כמו כן, רצוי שהחלון יהיה בגודל סביר. באופן עקרוני, ככל שהחלון יהיה גדול יותר, כך גם כמות האור והפיזור שלו יהיו גדולים יותר. דבר נוסף שאתם צריכים לבדוק זה את עצמת הריכוך של האור. אמנם זה לא תמיד עניין הכרחי, מכיוון שאם השמש לא מאירה אל תוך החלון באופן ישיר, אז האור כבר מגיע מפוזר ורך.
אבל מה באמת קורה אם השמש מאירה אל תוך החלון באופן ישיר? (קורה בשעות מסוימות, בהתאם למיקום השמש)

קודם כל, זה מעניין וזה יכול ליצור לנו תמונות מאוד מיוחדות. במיוחד אם לחלון יש תריס, וילון עם חורים/מרקמים וכדו'..

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

אבל אם בכל זאת אתם מעוניינים בתאורה רכה, אז תצטרכו לרכך אותה. תוכלו לעשות זאת באמצעות וילון חצי שקוף, בד כלשהו או באמצעות החלק החצי שקוף של הרפלקטור (אם יש לכם). זה לא ממש משנה מה אתם מציבים שם כדי לרכך את האור, אתם רק צריכים לוודא שהוא מוצב בין מקור האור לנושא שלכם. המטרה היא שהאור יעבור דרך אותו מקור ריכוך, ובכך הוא יגיע רך יותר אל המצולם שלכם.

אה, וגם רצוי שיהיה לבן. אלא אם כן בא לכם קצת אפקטים 🙂

צילום: תומר אלמקייס

חשוב לציין שתאורת חלון היא לא תאורה חזקה במיוחד, ולכן רוב הזמן אנחנו נצטרך לעבוד עם המינימום שעומד לרשותנו.. צמצם פתוח ככל האפשר ומהירות תריס נמוכה ככל האפשר, וזאת על מנת לספק כניסה מרבית של אור. במידה והגעתם לקצה גבול היכולת והתמונה חשוכה, אז אל תשכחו להשתמש ב-ISO על מנת לאפשר לחיישן להיות רגיש יותר לאור.

אתם יכולים גם להשתמש בחצובה על מנת לייצב את התמונות שלכם ולעבוד עם מהירויות תריס איטיות יותר מבלי הצורך להשתמש ב-ISO, אבל לדעתי זה מעט מסרבל כאשר מדובר בצילום פורטרט שבו התנועה שלנו צריכה להיות חופשייה ולא מוגבלת.

כיוון התאורה

אחד הדברים החשובים יותר שעליכם לדעת על תאורה טבעית זה שאת מיקום השמש אתם לא יכולים להזיז, ולכן אם תרצו כיווני תאורה שונים על המצולם שלכם, אז תצטרכו להזיז את המצולם פיזית ו/או לזוז בעצמכם ולשנות את זווית הצילום שלכם.

אחרי שהבנתם את העניין הזה, אתם צריכים להבין דבר אחד נוסף: אין סוגי תאורה או כיווני תאורה המחמיאים לכל אדם. לכל אדם יש תווי פנים אחרות וכן גם אופי אחר, ולכן כל אדם יצא טוב בדרכי הארה שונות.
יחד עם זאת, ישנם כיווני תאורה שמחמיאים ליותר אנשים וישנם כאלו שלפחות.
זה גם לא סוד שבעזרת האור אנחנו נוכל גם להמחיש מצבי רוח שונים, ולכן גם מאוד תלוי מהי עוצמת האור הטבעי והשפעותיו וגם מהו האור המאיר את החלל הפנימי ומהן השפעותיו.

אם אתם רוצים תמונה דרמתית, אז כבו את כל האורות שבחלל הפנימי ומקמו את הנושא שלכם קרוב לחלון. כאשר תעשו זאת, האור יאיר רק חלק מהמצולם שלכם בעוד שהחלק השני יישאר בצל ויתקבל כחשוך בתמונה שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

על ידי תזוזות קטנות של המצולם, אתם תוכלו לשלוט באזורים שבהם ייפול האור על פני המצולם שלכם ובכך להחליט אם אתם רוצים חצי פנים מוארות וחצי פנים מוצלות, או שאתם רוצים זווית הארה המאירה מעט גם את חצי הפנים השניות.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

אם אתם מרגישים שהאור הוא קונטרסטי מדי בשבילכם או בשביל התוצאה שבה אתם מעוניינים, אז אתם יכולים להדליק את האורות בחדר. אלו יעזרו לכם להתגבר על הצללים הכהים, אך עליכם לזכור שטמפרטורת האור המלאכותי שבחדר אינה זהה לרוב לטמפרטורת אור השמש, ולכן זה יכול ליצור לכם בלבול באיזון הלבן.
נורת הטונגסטן תפיק לכם אור בגוון צהוב, ונורת הפלואורסצנט תפיק אור בגווני כחול/ירקרק. שני סוגי תאורה אלו עלולים להיות לא מתאימים לצילום שלכם כאשר הם משולבים עם האור הטבעי, ולכן זה יהיה לכם יעיל אם אתם מתכננים להמיר את התמונות שלכם לשחור לבן, או במידה שאתם בכוונה רוצים שילוב של תאורות בצבעים שונים בתמונה שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

דרך נוספת שתוכלו למלא צללים בעזרתה, היא שימוש ברפלקטור. רפלקטור הוא משטח כסוף/זהב/לבן שמטרתו להחזיר אור. הניחו את הרפלקטור מול החלון והשתמשו בו כדי להחזיר את האור המגיע מהחלון אל האזור המוצל של המצולם שלכם. לרוב, זה יספיק לכם.

לחלופין, אתם יכולים למלא את הצללים עם מנורה חזקה שטמפרטורת הצבע שלה אינה שונה מזו של השמש (K5500). יש נורות רציפות המגיעות בטמפרטורה זו, אך לדעתי הדרך הטובה ביותר היא שימוש בפלאש מחוץ למצלמה מכיוון שטמפרטורת הפלאש זהה לטמפרטורת השמש, וגם העוצמה שלו חזקה מאוד.

אפשרות נוספת היא למקם את המצולם שלכם מול החלון, ואת עצמכם תמקמו בין החלון לבין המצולם – אבל לא ממש במרכז כדי שלא תחסמו את האור. זה ייתן לכם הארה קדמית ונטולת דרמה על הנושא שלכם, אולם מוטב שתדעו כי זו תהיה תאורה שטוחה ולרוב גם משעממת.

באמצעות אור החלון ניתן גם ליצור תמונות סילואט (צללית) מעניינות מאוד. כל מה שאתם צריכים זה למקם את המצולם שלכם ליד החלון, ואתכם מול החלון.. השתמשו במדידת אור נקודתית, תיקחו את קריאת האור מהרקע המואר שלכם ואתם מסודרים..
כמובן שלכבות את האורות בחדר זה מאסט.

צילום: תומר אלמקייס

במצב הזה, אם אתם רוצים נושא מואר, אז אתם צריכים לקחת בחשבון שהרקע יישרף לכם כמעט כליל בגלל ניגודיות התאורה.

צילום: תומר אלמקייס

את הדרכים שאיתן אפשר להאיר את הצללים כתבתי כבר למעלה (באמצעות רפלקטור, מנורה או פלאש), אבל דרך מעולה להכניס אור גם מהצד השני היא להשתמש בדלת. דלת שחשופה לאור יום בדרך כלל תהווה שטח גדול יותר מחלון, וכל מה שאתם צריכים זה רק לפתוח אותה ולהכניס עוד הרבה אור אל תוך החלל שלכם.

שלבו את החלון בקומפוזיציה שלכם

חלון הוא לא בהכרח רק מקור אור. הוא יכול להיות גם חלק מאוד חשוב מהתמונה שלכם בכלל ומהקומפוזיציה בפרט. אתם יכולים להשתמש בחלון כמסגרת טבעית לנושא שלכם, במיוחד אם החלון יכול להוות אלמנט מעניין.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

ושוב, אם אתם הולכים לעשות את זה כאשר החלון מוצב מאחורי המצולם שלכם אז תצטרכו לדאוג למילוי צללים במידה והרצון שלכם הוא לא תמונת סילואט.

צילום: תומר אלמקייס

דרך נוספת ויצירתית להשתמש בחלון היא דווקא להציב את עצמכם מחוץ לחלון. בדרך זו אתם יכולים ליצור תמונות מעניינות מאוד שבהן יש השתקפויות של כל מה קורה בחוץ, ולהוסיף עוד עניין לסיפור שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

כשאתם מצלמים מול החלון אתם צריכים לשים לב למספר דברים שיכולים להרוס לכם את התמונה אם אתם לא התכוונתם אליהם ולא שמתם לב אליהם.

  1. תעמדו בזווית לחלון, כך שאתם לא תצלמו את ההשתקפות של עצמכם.
  2. אם אתם בדרך כלל לא מנקים חלונות, אז הגיע הזמן.. לפחות בשביל הצילום 🙂 טביעות אצבע ומריחות אחרות על החלון, ייראו בצורה מאוד ברורה בצילום ויהיה קשה (על גבול הבלתי אפשרי) להסירן בעריכה.

צילום: תומר אלמקייס

כמה מילים לסיום

מה שיפה באור החלון זה שהוא נמצא לידנו המון, בשפע ובחינם. אנחנו לא צריכים לסחוב אותו, להחליף נורה, להטעין סוללות וכדו'.. הוא טבעי, הוא מתפזר באופן טבעי לחלוטין, והוא תמיד יהיה בצבע הנכון. בדיוק איך שאנחנו אוהבים אותו.

דבר נוסף שנורא מעניין זה שתאורת חלון היא מאוד קלה לשימוש, גם למשתמש החובב והמתחיל.
אז בפעם הבאה שאתם עוברים ליד חלון, תעצרו לרגע ותחשבו מה הייתם עושים איתו..

ויותר מזה – תעשו!

חברים, תודה לכם שקראתם אותי, אני מקווה שהייתי יעיל עבורכם גם הפעם..
אם כן, אתם מוזמנים לשתף את הפוסט הזה בשמחה ואהבה לכל אלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם.

אז עד הפעם הבאה שנתראה,
תהיו יצירתיים 🙂

כל מה שאתם צריכים לדעת על עיבוד תמונה: מתי? למה? כמה? ואיך?

הגיע הזמן שאקדיש מזמני כדי לכתוב על הנושא הכה חשוב הזה. כבר שאלו אותי לא מעט פעמים על העיבודים שאני עושה, איך אני עושה אותם, מתי אני עושה אותם, ומהו המניע שגורם לי לרצות לעבד את התמונה.

העיבוד הדיגיטלי נכנס אל חיינו יחד עם כניסתן של המצלמות הדיגיטליות לשוק, ומהר מאוד הוא תפס את מקומו במחוזותינו.
הוא הכניס המון מטעמים וחידושים לעולם הצילום, ובהחלט אפשר לומר שהוא אחד הגורמים החשובים יותר בשינויים שהמדיום הזה עבר מאז הומצא.

יחד עם כל הטוב שמביא איתו העיבוד הדיגיטלי, הוא יודע גם ליצור אינספור חילוקי דעות בין צלמים שמאמינים ותומכים בו ובין כאלו שלא.. בפוסט הזה אענה על השאלות הנפוצות: מתי לעבד תמונה? למה לעבד אותה? כמה לעבד? ואיך לעשות זאת נכון? כמו כן, אנסה גם להסביר לכם מהו בעצם עיבוד דיגיטלי, למה הוא נועד ומה ההבדל בין עיבוד למניפולציה גרפית.

מתי?

תמיד!
כל תמונה זקוקה לעיבוד במינון כזה או אחר. אתם פשוט יכולים לבחור להסתכל על זה באופן הבא:

התוצר הסופי, שזוהי בעצם יצירת האמנות שלכם – התמונה, בנויה מ-2 חלקים: צילום ועיבוד.
החלק הראשוני שביצירה הוא צילום התמונה שמכליל בתוכו התייחסות לאלמנטים כמו חשיפה, עומק שדה, מריחה והקפאה של תנועה, פוקוס, איזון לבן, זווית צילום, קומפוזיציה, תאורה, מדידת אור, רגע מכריע, ובעצם את כל השפה הצילומית יחד עם טכניקת הצילום המעשית.

לאחר שצילמתם את התמונה, מגיע החלק השני של היצירה. זהו השלב שבו אנחנו מכניסים את התמונה ל"מעבדה" שלנו – חדר החושך הדיגיטלי, ומתחילים לעבד ולסיים את היצירה. השלב הזה כולל בתוכו אלמנטים כמו שינויים בבהירות התמונה, בניגודיות שבין הכהים לבהירים, בצבעוניות של התמונה, בהחלטה שלנו אם התמונה תהיה שחור לבן או צבעונית, שינויים בטווח הדינמי שבתמונה וכדו'.. לפעמים אנחנו נרצה גם לעבוד על אזורים מסוימים על מנת לטפל באזור נקודתי אחד מבלי להשפיע על שאר התמונה או אפילו להעלים אלמנטים ברקע כגון שקעי חשמל שעל הקיר, לכלוכים ברקע וכדו'.. זה בסדר, ואין בעיה עם זה. לי בכל אופן.

הבעיה מתחילה כאשר ישנה היסחפות יתר, והצלמים מתחילים לסמוך על תוכנת העיבוד על מנת ליצור את התמונה. זאת אומרת שהם מצלמים תמונה כלשהי עם התייחסות מאוד קטנה לפרטים, כאשר החשיבה היא ליצור יש מאין בעזרתה הטובה של פוטושופ.

אני לא ציני.. בכלל לא. פוטושופ היא חברה מאוד טובה שלי. אני אמנם לא מדבר איתה כל יום, אבל כשאני צריך אותה, אני יודע שהיא שם. לעומתה, לייטרום היא חברה יותר טובה, ואיתה אני מבלה את רוב הזמן שבו אני יושב על המחשב. פשוט ברוב הזמן אני מוצא את עצמי מסתפק בה לחלוטין.

אז לאן אני חותר בעצם?

תהיו צלמים, קודם כל! אם אתם מגדירים את עצמכם כצלמים, אז תלמדו לצלם ותצלמו את התמונות שלכם כמו שצריך. מלכתחילה אל תסמכו על תוכנת העיבוד שתתקן לכם את התמונה, אלא תעשו את מרב המאמצים שלכם על מנת לצלם תמונה טובה כבר בזמן הצילום.

כשאתם תהיו במקום הזה, אתם תבינו שהעיבוד של התמונה הוא בסך הכל סוג של תבלין שמוסיף עוד טעם לסיפור שלכם. והוא לא צריך להגיע כשהתמונה לא צולמה טוב, אלא בדיוק ההיפך הוא הנכון..

לפני ואחרי. צילום: תומר אלמקייס

למה?

בעידן סרטי הצילום, הייתה גמישות מסוימת שחסרה היום. כמובן שלכל דבר יש יתרונות וחסרונות, אבל אני מדבר על כך שבזמן ההוא הצלמים יכלו לצלם עם גוף מצלמה של חברה מסוימת, אבל לא הייתה להם מגבלה לגבי נראות התמונה מכיוון שהם יכלו לבחור להשתמש בסרטי צילום של מגוון יצרנים. חלק מהצלמים אהבו לגוון, ואילו היו כאלו ש"אימצו" סרט צילום אחד שאיתו הם הלכו לאורך כל הדרך. בדרך כלל אלו שאימצו לעצמם סרט צילום משלהם היו צלמים אמנים בעלי סגנון צילום אישי שפיתחו לעצמם במהלך השנים.

יחד עם זאת, ואולי למרות זאת, צלמים היו מפתחים את סרטי הצילום בשיטות מסוימות על מנת לתת לתמונות מראה אחר, וכן גם היו מדפיסים את התמונות בניירות וכימיקלים שונים, חושפים אזורים מסוימים לאור לאורך זמן ארוך או קצר יותר, מוסיפים צבע או מחסירים צבע וכדו'.. וכל זאת על מנת לשלוט במראה התמונה הסופי.

הזמנים השתנו.. והיום, בעידן הדיגיטלי – המצב הוא אחר.. אנחנו קונים דגם מסוים של מצלמה, ואנחנו מקבלים איתו את החיישן הדיגיטלי BUILT-IN.

מלבד יכולת הצילום שלה – שזהו הפן המכאני, המצלמה כוללת בתוכה גם את הפן הדיגיטלי שמחליף את סרט הצילום והמעבדה. אם נרצה או לא – התמונות שלנו, הצבעים שלהן, הקונטראסט, הרוויה, עומק הצבע, החדות וכדו' מאוד תלויים בהגדרות היצרן של אותו הדגם. כך אתם יכולים למצוא את עצמכם קונים דגם חדש של מצלמה ולראות הבדל ניכר בנראות התמונה, למרות שמדובר באותו יצרן.

עכשיו נשאלת השאלה: האם אתם תמיד מרוצים ממה שיצרן המצלמה קבע עבורכם? לא הייתם רוצים לשנות לפעמים את סרט הצילום שלכם למשהו אחר? לא הייתם רוצים להכניס את התמונות שלכם למעבדה עם הריח של הכימיקלים ולעבוד עליה כמה שעות עד התוצר הסופי? לא הייתם רוצים להוסיף לתמונה שלכם איזשהו טאץ' אישי גם בעיבוד?

אני בטוח שכן..

ויש לכם את האפשרות לעשות זאת גם בעידן הדיגיטלי, רק שתצטרכו לוותר על החלק הזה של ריח הכימיקלים ואולי גם על המונח "שעות"..

חדר החושך הובא אלינו במלוא הדרו בצורה של תוכנה דיגיטלית שיודעת לחלק את התמונה לפיקסלים ולתת לנו לשלוט בה כרצוננו. זמן העבודה התקצר משמעותית, וכל שעת מעבדה הפכה להיות דקת מחשב בערך. אולי זה מה שמתסכל כל כך הרבה צלמים שהגיעו מעולם הפילם, אבל אין מה לעשות.. אנחנו כבר כאן, ועדיף שלא נתלונן אלא נהנה מזה.

לאן אני חותר?

הסיבה שאתם צריכים לעבד את התמונה שלכם היא כדי לתת לה טאץ' סופי שהוא רק שלכם, ולפעמים גם לבצע תיקונים קלים. כי בתכל'ס אם אתם משתמשים בתוצר איך שהוא יצא מהמצלמה, אז תחשבו על זה כך שאתם צילמתם את התמונה אבל ניקון ערכה אותה.. או קנון, זה תלוי בכם.

לפני ואחרי. צילום: תומר אלמקייס

כמה?

טוב, זו באמת שאלה שצריכה לקבל התייחסות מרבית. הנושא הזה של עיבוד תמונה הוא נושא מאוד רגיש, ואם אתם לא תדעו לעבד את התמונה עם רגש מסוים – זה פשוט יכול רק להזיק לתמונות שלכם.

אחד מכללי הברזל שאני מנחיל לסטודנטים שלי זה שלפני הכל יעבדו עם רגש. אני יודע שבהתחלה זה קשה, כי אין ספק שזה כיף לגלות פתאום עולם דיגיטלי חדש ומדהים בעל אפשרויות אינסופיות, אבל באמת שאין צורך להגזים..
אני רואה תמונות שמשוטטות להן בפייסבוק ובאינסטגרם, בעיבודים נוראיים.. לפעמים התמונה כל כך טובה שהעיבוד לא הוסיף לה, אלא גרע ממנה..

השמיים הכחולים הפכו לסגולים, הים הפך לירוק, ומישהו החליט להוסיף סטורציה כל כך גבוהה שיש כבר פיקסליזציה בתמונה.. זה סבבה שיש לנו אפשרויות אינסופיות, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לשים את כל הנתונים על 100%..

אני גם רואה לא מעט ניסיונות ליצור תמונות HDR מתמונה אחת בודדת, ואני באמת בספק אם אותו הצלם שהעלה את התמונה הזו יודע מה זה HDR.. לרוב מדובר באיזה פריסט או "פילטר" אוטומטי כלשהו שמדמה HDR, אבל אם אתם רוצים HDR אמיתי אתם צריכים לצלם אותו כך מבעוד מועד..

בשורה התחתונה – תהיו מאוד זהירים בעיבוד שלכם.. תעבדו על אחוזי עיבוד ריאלים, ותמיד אחרי שאתם חושבים שסיימתם – תעברו שוב על כל הפרמטרים מההתחלה ותראו שאתם סגורים לגבי הכל ושאין לכם שינויים נוספים.
כמו כן, אם יש איזו טכניקה מסוימת שאתם רוצים לבצע, אז תלמדו אותה ותבינו אותה.. לפעמים טכניקה היא שילוב של צילום ועיבוד יחד, ולא רק של אחד מהם.

לפני ואחרי. צילום: תומר אלמקייס

איך?

יום אחד מישהי שאלה אותי "תומר, עם איזו תוכנה אתה הכי ממליץ לי לעשות פוטושופ"?
הבנתי שכנראה הרבה אנשים לא יודעים ש"פוטושופ" זה בעצם של מותג, בדיוק כמו ש"במבה" ו"פלאפון" הם שם של מותג.

אז קיימות המון תוכנות ואפליקציות לעריכה בשוק. חלקן הגדול מיועד למשתמש החובב, וחלקן הפחות גדול מיועד למשתמש המקצועי. אחת החברות הגדולות והותיקות ביותר לבניית תוכנות עריכה היא חברת "אדובי", שמפתחת תוכנות לעריכת תמונות, גרפיקה ווידאו כבר מעל ל-30 שנים.

בין התוכנות המוכרות יותר שפיתחה החברה הן: Photoshop, Lightroom,  Premiere, After Efects,  Flash ועוד..

האמת שרוב התוכנות שמייצרת אדובי, קשורות בכלל לעולם הגרפיקה, עריכת הוידאו והתלת מימד. "פוטושופ" הייתה תוכנה קרובה יותר לצלמים עד שהומצאה הלייטרום שהיא בעצם תוכנה שיוצרה במיוחד עבור צלמים.

"פוטושופ" היא תוכנה מטורפת מאוד עם המון כלים ואינסוף פקודות. היא יוצרה בכלל עבור מעצבים גרפיים, מעצבי אתרים, עורכי וידאו, אדריכלים, ציירים ומה לא.. הצלמים הם חלק קטן מאוד מאלו שבונה התוכנה חשב עליהם. זאת אומרת שאם אתם ניגשים עכשיו לפוטושופ, אתם עלולים למצוא את עצמכם נאבקים מולה מבלי לדעת מה קורה, מאיפה להתחיל ואיך לסיים..

תוכנת פוטושופ, גרסת CC. צילום: תומר אלמקייס

לעומת זאת, לייטרום היא תוכנה שנוצרה על ידי צלמים מקצועיים ובשביל צלמים מקצועיים. דמיינו לעצמכם קבוצה של צלמים גדולים שמכירים היטב את חדר החושך על כל היבטיו וצורותיו, ויחד עם זאת הם מכירים גם את פוטושופ ויכולותיה על כל היבטיה וצורותיה, ישבו אותם המוכשרים וחשבו איך להביא את חדר החושך אל המסך – והצליחו.

Adobe Photoshop Lightroom היא תוכנה שימושית ביותר עבור הצלם, והיא כוללת בתוכה כלים מקצועיים לניהול ספריות ותמונות, וכלים מקצועיים לעיבוד תמונה שכל צלם צריך באמתחתו.
לעומת אחותה הגדולה "פוטושופ", "לייטרום" היא תוכנה מאוד ידידותית לצלם, והיא קלה מאוד ללמידה ולהסתגלות. היא תיתן לכם מענה לרוב המוחלט של צרכיכם, ומילה שאתם תתמכרו אליה.

תוכנת לייטרום, גרסת CC. צילום: תומר אלמקייס

אז למה היא תיתן לכם מענה "רק" לרוב המוחלט של צרכיכם?

דבר ראשון, יש את האינטרסים של חברת "אדובי", יצרנית התוכנה. פוטושופ היא תוכנת הדגל שלהם כבר 25 שנים, והם כנראה מאוד לא רוצים להוציא לאור תוכנה שתמלא את מקומה של תוכנת הדגל שלהם, ולכן לייטרום היא תוכנה שונה לחלוטין מפוטושופ והיא מחסירה מעצמה בעיקר את הנושא של עבודה עם שכבות, ריטושים למיניהם ושאר מניפולציות גרפיות.

בהנחה שהצלם הנפוץ נזקק לפעמים גם לשימושים גרפיים כאלו ואחרים, "פוטושופ" עדיין נשארה שם, בדיוק לצרכים האלו.
לכן, חברת "אדובי" מציעה חבילה מאוד מעניינת לצלמים. חבילה זו כוללת בתוכה את תוכנת "פוטושופ" ואת תוכנת "לייטרום" יחד, והיא ניתנת להורדה בקישור הזה בתשלום (מגוחך) של 35 שקלים בחודש תמורת עבודה על הגרסאות החדשות ביותר עם עדכוני תוכנה שוטפים.

בשורה התחתונה – אם אתם כבר מעבדים את התמונות שלכם, אז תעשו את זה באופן מקצועי ככל האפשר.
וכן, זה אומר שתתחילו לעבוד עם תוכנת עיבוד שמיועדת לצלמים.

עשה ואל תעשה

החוק הפוטוז'ורנליסטי שמלווה אותי באופן אישי הוא להיות נאמן למקור של התמונה ולהקפיד לעשות את מה שהיה אפשר לעשות בחדר החושך. זאת אומרת שאני לא ארצה לשנות את מראה התמונה כאילו שהיא צולמה במקום אחר. אם אני הייתי רוצה מקום אחר אז פשוט הייתי נוסע לצלם שם.

זה אומר בעצם שאעשה קונטרסט, איישר את התמונה אם צריך, קרופ קטן אם צריך, עבודה על צבעוניות או שחור לבן, עבודה על חדות התמונה, הוספה או הסרה של גרעיניות/רעש, וממש ממש לפעמים – תיקונים של עיוות העדשה אם אני מצלם בזווית רחבה מאוד וחשובים לי קווים ישרים ולא מעוותים.

לפני ואחרי. צילום: תומר אלמקייס

רוב העבודה שלי מסתכמת בפעילות הזו, אך ישנם מקרים שבהם אני מכניס את התמונות לפוטושופ על מנת לבצע ריטוש או לעבוד עם שכבות.

וכאן יכולות להיות טעויות מרובות של צלמים מתחילים שפשוט לא רואים את הדברים בעין מקצועית ומנוסה.
אז הנה לכם רשימה של 10 דברים שאני ממליץ לעשות או לא ממליץ לעשות בכלל. תאמצו אותה, וזו תהיה לכם התחלה מעולה!

  1. תעבדו רק עם תוכנות מקצועיות לעיבוד תמונה.
  2. אל תערכו את התמונות בטלפון. לטלפון יש שימושים אחרים.
  3. תערכו לאט, בזהירות ובעדינות. כמו שמלטפים אשה.
  4. תשמרו על מרקם עור אנושי, במידה והפורטרט שלכם הוא לא בובה.
  5. התרחקו מכלי טשטוש למיניהם. אם אתם רוצים לרכך, יש דרכים טובות יותר לעשות את זה.
  6. אל תעצבו ואל תערכו. פשוט תעבדו! בלי קישוטים ומניפולציות מיותרות. אם התמונה לא טובה, אז היא פשוט לא טובה.
  7. אל תנסו לתקן את התמונות שלכם. אם הן לא צולמו טוב, שום "פוטושופ" לא יציל אותן. מקסימום תוכלו "לטשטש עקבות".
  8. אל תגזימו עם צבעוניות יתר. זה לא יפה.
  9. תמונת שחור לבן עם שמלה אדומה צבעונית בסגנון "רשימת שינדלר" – זה בנאלי.
  10. אם אתם יודעים מראש שהתמונה שלכם תהיה זקוקה לעיבוד "כבד" יותר, אז צלמו אותה מראש בקובץ RAW.

סוף דבר

הפוסט הזה נולד במקרה.. עברתי על ההודעות בדף הפייסבוק שלנו, וראיתי בקשה לכתיבת פוסט בנושא. הפעם, משום מה, לא התבקשתי לכתוב על איך לבצע את העיבוד בפועל, אלא לתת טיפים, להסביר על העולם הזה ועל תוכנות העריכה המקצועיות שאיתן אני משתמש, מתי צריך לערוך וכדו'..

האמת שלא היססתי ומיד התחלתי לכתוב, כי באמת הרגשתי שישנה חשיבות רבה לנושא הכה חשוב הזה שמעורר מחלוקות בקרב לא מעט צלמים מקצועיים וחובבים כאחד.

הדבר הכי חשוב שאתם צריכים לצאת איתו לאחר הקריאה של הפוסט הזה, זה שתהליך העיבוד הוא חלק בלתי נפרד מתהליך יצירת התמונה, ושהתמונות שלכם זקוקות לעיבוד דווקא בגלל שהן צולמו טוב, ולא בגלל שהן לא צולמו טוב.

אז כמה תמונות יש לכם לעבד עכשיו?
אני מקווה שהמון 🙂

חברים, תודה רבה שהייתם איתי שוב.. נעמתם לי מאוד, ואני מקווה שגם אני נעמתי לכם.
אם הגעתם עד לכאן, אז כנראה שהיה לכם כיף לקרוא אותי.. אני מזמין אתכם להירשם לרשימת התפוצה שלי ולהיות הראשונים להתעדכן על כל פוסט חדש שיעלה. כמובן שאם כבר נרשמתם, אז אתם יכולים להמשיך לשורה הבאה..

אם אהבתם את הפוסט והרגשתם שהוא תרם לכם, אז אודה לכם מאוד שתשתפו אותו לאלו שימצאו בו עניין דומה.

אז עד שניפגש שוב,
תישארו יצירתיים וצמאים לידע 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

10 תובנות חשובות שיובילו אתכם לצלם תמונות טובות יותר

יום אחד, חבר שלי הסתכל על תמונה שצילמתי ואמר לי: "אם רק הייתה לי מצלמה כזו, יכולתי לצלם תמונות מדהימות". במילים אחרות, הוא אמר לי שהתמונה שהוא ראה כרגע טובה בגלל המצלמה..

אני מניח שכל אחד מכם שמע אי פעם אמרה דומה לזו, ואני יכול לומר לכם שאמרה כזו היא בדיוק כמו שאנחנו נגיד שאם היה לנו את המכחול של דה וינצ'י אז היינו יכולים לצייר כמוהו..

אז ברור שהמצלמה היא כלי הכרחי מאוד עבורנו, הצלמים. היא זו שבסופו של דבר אחראית בין היתר על איכות התמונה, גודלה, וכמובן על כל הדרך הטכנית ליצירת התמונה.. אבל מכאן ועד לתת למצלמה דוממת את הקרדיט על התמונות שלכם, זה מרחק שנות אור מהמציאות.

במציאות, המצלמה היא (בסך הכל) הכלי שאיתו אנחנו יוצרים. כלי שעובד על אותו עקרון כבר 200 שנה, מאז הומצאה המצלמה.
השורה התחתונה היא שאתם לא חייבים מצלמה טובה כדי לצלם תמונות טובות יותר. מספיק שתגלו את התכונות שבתוך המצלמה שלכם על מנת שתוכלו להשפיע על הצילום שלכם באופן מהותי.

לשם כך ריכזתי עבורכם 10 תובנות שאם תקשיבו להם, אז החיים שלכם יהיו יפים יותר.

1. תבינו את עקרונות הצילום ותוכלו לצלם גם בסיטואציות קשות

לפעמים (אבל ממש לפעמים), המצב האוטומטי של המצלמה יכול להביא לכם תוצר די סביר, אבל רוב הזמן זה לא המקרה. המצב האוטומטי של המצלמה מתוכנן כך שהוא תמיד יבצע מדידת אור ממוצעת מכל הפריים בהנחה שכל העולם הוא בגווני ביניים (אפור 18%). כמובן שאם הנושא כהה יותר או בהיר יותר מזה, אתם לא תקבלו חשיפה נכונה. 

בסצנה שבה יש הרבה לבן, כגון צילום בשלג או צילום פורטרט של כלה, המצלמה תחשוב שיש הרבה אור בגלל שהלבן מחזיר הרבה אור, וכך התוצאה תהיה כהה מדי. בסצנה שבה יש הרבה שחור, המצלמה תחשוב שאין אור ולכן התוצאה תהיה בהירה מדי.

כמו שאתם יכולים להסיק, במצב האוטומטי המצלמה היא זו ששולטת עליכם, ולא אתם אלו ששולטים עליה. כדי לשלוט על המצלמה שלכם ולהביא לידי ביטוי את הרצונות והמחשבות שלכם, תלמדו הכל על חשיפה, תכירו את 3 הפרמטרים המשפיעים על החשיפה בתמונה, תעבדו על מצב צילום ידני ותוכלו לצלם בתנאים שבהם המצב האוטומטי של המצלמה נכשל.

צילום: תומר אלמקייס

2. תבינו את עקרונות מדידת האור ותוכלו לצלם גם בתנאי תאורה קשים

כמו שהבנתם, מדידת האור האוטומטית של המצלמה נעשית מכל הפריים. בסצנה המוארת באופן שווה אתם יכולים להסתדר עם זה, אבל מה קורה אם התאורה שלכם ניגודית מאוד? זה כבר סיפור אחר..

אתם יכולים לקחת את הדוגמא הנפוצה ביותר של צילום פורטרט בשקיעה. אתם מצלמים מול השמש, רוב התמונה היא בעצם שמיים מוארים, ולכן המצב האוטומטי של המצלמה יתחשב בזה ויניב לכם תוצאה שבה השמיים חשופים יפה, אך הנושא מתקבל כצללית.

זה עשוי להיות יפה מאוד אם מה שאתם רוצים זו תמונת סילואט, אבל מה קורה אם זה לא מה שאתם רוצים?

סצנות עם ניגודיות גבוהה הם לא סצנות שיניבו לכם תוצאות טובות במצב צילום אוטומטי. תלמדו את היסודות הבסיסיים של חשיפה ומדידת אור, ותכירו את סוגי מדידות האור השונות כדי שתוכלו לצלם בכל תנאי התאורה שבהם תיתקלו.

צילום: תומר אלמקייס

3. תבינו את עקרונות החשיפה ותוכלו לשלוט במריחה והקפאה של תנועה

צלמים מתחילים מאוד מתוסכלים כאשר הם מצלמים תמונות שלא יוצאות מספיק חדות מכיוון שהם לא יודעים מה גרם לכך ואיך לתקן את המצב. לעומתם, הצלמים המקצועיים יודעים איך להשתמש במהירות התריס על מנת להקפיא או למרוח תנועה, ויודעים גם את המינון הנכון על מנת להגיע למריחה או להקפאה הרצויים.

כמובן שלא נשכח את תפקידו העיקרי של התריס – להכניס לנו אור אל החיישן על ידי הגדרת זמן חשיפה. ז"א שככל שהתריס יהיה מורם לאורך זמן רב יותר, כך ייכנס לנו יותר אור למצלמה, וכמובן שגם כל מה שקורה בדרך. לכן, אם אתם תעבדו במצב האוטומטי של המצלמה, אתם עלולים לצלם תמונות מטושטשות אם תצלמו בתנאי תאורה לקויים כגון בלילה או במקום סגור.

תלמדו מהי מהירות תריס, איך לעבוד איתה יחד עם הצמצם וה-ISO, וכך תוכלו לשלוט בעצמכם על ההקפאה והמריחה של תנועה. ברגע שתשלטו בזה, אתם תוכלו ליצור תמונות שבהן יש הרגשה שהמים זורמים, ותמונות שבהן תוכלו להקפיא אדם באוויר, ובקיצור – תהיה לכם הרבה יותר שליטה על כל מה שקורה בתמונה שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

4. תבינו את מערכת הפוקוס האוטומטית ותוכלו לשלוט בפוקוס שלכם

אם עדיין לא הבנתם, כל מה שקשור לצילום אוטומטי לרוב לא יניב לכם תוצאות טובות. כך גם לגבי הפוקוס..
במצב האוטומטי של המצלמה, הפוקוס נעשה באופן אוטומטי מוחלט. המצלמה תחליט היכן יהיה הפוקוס, והיא תחליט גם האם הפוקוס יהיה נעול או דינמי. למעט מספר תרחישים בודדים כמו צילום מאקרו או פורטרט, אתם לא תקבלו תוצאות טובות. בדרך כלל הפוקוס יהיה על האובייקט הקרוב ביותר למצלמה כי המצלמה תניח שזה הנושא שלכם, אבל שוב.. לא תמיד (ואולי ברוב הזמן) זה לא מה שאתם רוצים.

כדי לקבל תוצאות טובות, אתם צריכים להכיר ולהבין את מצבי הפוקוס האוטומטיים של המצלמה שלכם. אם תשתמשו במצב פוקוס ננעל (AF-S בניקון / ONE SHOT בקנון), אז אתם תוכלו לנעול את הפוקוס על נקודה מסוימת והוא יישאר שם עד שתורו לו אחרת. שיטה זו מתאימה לצילום של נושאים נייחים שאינם בתנועה. כאשר הנושא שלכם נמצא בתנועה, ההמלצה היא להשתמש בפוקוס דינמי (עוקב) שבעצם עוקב אחרי הנושא (AI SERVO בקנון / AF-C בניקון).

כאשר עובדים על מצב פוקוס דינמי, ההמלצה היא להשתמש בלחצן הפוקוס האחורי (במידה וקיים במצלמה שלכם) על מנת לאפשר לעצמנו שליטה טובה יותר בפוקוס ובאופן צילום התמונות.

צילום: תומר אלמקייס

5. תבינו את הגורמים המשפיעים על עומק השדה כדי לשלוט בו טוב יותר

המצלמה שלכם לעולם לא תדע מה אתם רוצים להביא בתמונה, מהו הנושא שלכם, ואיך להדגיש אותו על פני שאר הפריים. היא יכולה אולי לנסות לנחש, אבל לא לדעת בוודאות, ובטח שלא מתוך רגש. המצב האוטומטי של המצלמה בנוי לתת לנו תמונה "טובה" באופן אוטומטי שמוגדר לה מראש, כך שלעולם היא לא תדע איזה מפתח צמצם אתם רוצים או צריכים, והיא לעולם לא תוכל לצלם את התמונה שאתם רוצים מבלי העזרה והרצונות שלכם.

כשאתם רוצים שליטה בעומק השדה שבתמונה, אתם לא יכולים לתת למצלמה שלכם לבצע את העבודה בשבילכם, ולכן אתם תצטרכו להכיר את חמשת הגורמים המשפיעים על עומק השדה, ולהתייחס אליהם בכל פעם שתרצו שליטה בעומק השדה שבתמונה שלכם.

שליטה בעומק השדה זו בעצם היכולת שלנו כצלמים להחליט על עומק החדות שבתמונה. אחד הגורמים המשפיעים ביותר על הנושא הזה הוא הצמצם, ולכן אם נרצה לטשטש את הרקע (עומק שדה קטן), אז נצטרך לצלם בצמצם פתוח.. אם נרצה חדות מרבית בתמונה (עומק שדה גדול), אז נצטרך לצלם בצמצם סגור. מלבד הצמצם, ישנם גורמים נוספים שמשפיעים על עומק השדה, כמו אורך המוקד, המרחק בין הצלם לנושא, המרחק בין הנושא לרקע, ואפילו גודל החיישן שמשפיע בעקיפין.

צילום: תומר אלמקייס

6. תבינו איך הציוד שלכם עובד כדי לצלם תמונות חדות יותר

טוב, דיברנו על פוקוס, על צמצם, על עומק שדה ועל מהירות תריס.. אז מה עוד יכול להשפיע על החדות בתמונה שלנו?

אחד הדברים שהרבה צלמים בתחילת הדרך לא יודעים זה שלכל עדשה ישנה "נקודה מתוקה". הנקודה הזו היא המקום (לא פיזית) בעדשה שבה היא מפיקה את התוצאה האיכותית והחדה ביותר.

כלל האצבע אומר שעדשה בעלת מפתח צמצם מרבי נתון, תפיק את התוצאות הטובות ביותר בסגירת 2-3 סטופים. מכאן אפשר להסיק שעדשה בעלת מפתח צמצם מרבי F2.8, תפיק את התוצאה הטובה ביותר בסביבות ה-;F5.6 ועדשה בעלת מפתח צמצם מרבי של F4 תפיק את התוצאה הטובה ביותר בסביבות ה-F8.

7. תבינו את מערכת האיזון הלבן על מנת לצלם תמונות בצבעים טובים יותר

צבע הוא כלי שיכול לעשות את התמונה שלכם לטובה יותר, אבל הוא יכול גם להרוס אותה כליל.

על מנת לקבל צבעים אמיתיים ומציאותיים בתמונה, עליכם להבין את עניין האיזון הלבן על כל היבטיו. עם הגדרות נכונות של WB (White Balance) לסוג התאורה שלכם, אתם תקבלו את התוצאות המדויקות ביותר, ולא תצטרכו את עזרת המצלמה או תוכנת העריכה. עם הבנה מקסימאלית בנושא האיזון הלבן, אתם גם תוכלו ליצור תמונות עם סטייה צבעונית מכוונת, ובכך להוסיף אופי אחר לתמונות שלכם. אני מניח שיצא לכם לראות תמונות "חמות" בעלות גוונים כתומים, תמונות "קרות" בעלות גוונים כחולים, וגם כאלו המשלבות את 2 העולמות.. בטח גם תהיתם איך עושים את זה והאם זו עבודת פוטושופ כלשהי..

אז אולי חלק מהתמונות שראיתם באמת עברו עיבוד דיגיטלי, כי היום זה חלק מהעולם, אבל אתם צריכים לדעת שישנה דרך שבה אפשר לנהל היטב את הצבעים בתמונה, וזה על ידי שימוש חכם במערכת ה-WB הדיגיטלית.

כדי שתבינו על מה אני מדבר, אני רוצה רגע לערוך השוואה בין ה-WB הדיגיטלי לאנלוגי..
למעשה, בצילום אנלוגי (FILM), לא היה דבר כזה שנקרא White Balance.. סרטי הצילום היו מגיעים בהתאמה לתאורת Day Light (אור יום) וזהו. אם הצלם היה מצלם בתאורה אחרת, זו הייתה בעיה שלו והוא היה צריך להרכיב פילטר צבעוני על העדשה על מנת לאזן את הצבעים, או פשוט לצלם בשחור לבן.

היום זה כל כך קל שלפעמים בא לי לבכות על צלמים ש"לא מזיזים את ה-WB מהאוטומט". פשוט לבכות.

המערכת הזו כל כך שימושית לנו, ואתם לא מבינים עד כמה. בעזרתה אנחנו יכולים להגיע לגוונים המדויקים ביותר שאליהם אנחנו רוצים להגיע. קחו לדוגמא סיטואציה שבה משולבים תאורה חמה ותאורה קרה.. במצב האוטומטי, המצלמה תתבלבל ולא תדע לפי איזו תאורה לאזן את הצבעים, וכך התמונה עלולה להיהרס.

כשתדעו לשלוט באיזון הלבן של המצלמה שלכם, אתם תוכלו להגיע לתוצאות מעולות כבר בזמן הצילום, ולשפר את היכולות שלכם כצלמים.

צילום: תומר אלמקייס

8. תבינו יותר את הצילום על ידי אימון בטכניקות צילום מתקדמות

גם צלמים שבקיאים מאוד בתורת הצילום על כל היבטיה, לפעמים מפספסים כמה דברים בדרך ונוטים לא להשתמש במה שיש באמתחתם.

נסו טכניקות צילום שונות כמו HDR, חשיפות ארוכות מאוד, חשיפות כפולות, צילום ב-RAW, צילום פנורמה, הערמת פוקוס ועוד.. גם אם אלו לא מעניינים אתכם, נסו אותם. נסו הכל מהכל כדי שבבוא היום תהיה לכם תשובה לכל שאלה שתשאלו את עצמכם.

חשיפה כפולה. צילום: תומר אלמקייס

טכניקת HDR המשלבת מספר חשיפות. צילום: תומר אלמקייס

9. תשכילו בתורת הצילום ותפנו זמן לחופש הביטוי והיצירתיות

ברגע שיש לכם בראש את כל המושגים והכל גם מסודר בסדר הנכון, אתם תוכלו להשתמש בהם הרבה יותר מרק למנוע בעיות נפוצות כמו תמונה מטושטשת. הבנת מהירות התריס אומנם תאפשר לכם למנוע טשטוש שנוצר כתוצאה ממריחה, אבל היא גם תפתח בפניכם את האפשרות לדעת מתי אתם רוצים להקפיא או למרוח תנועה, וגם איך לעשות זאת נכון.

הבנת הצמצם תאפשר לכם להבין מה לא בסדר בתמונה במידה ועומק השדה קטן מדי, אבל היא גם תפתח בפניכם את האפשרות לדעת מתי אתם רוצים עומק שדה קטן או גדול, ואיך להביא את זה לידי ביטוי בפועל.

כך, כל תוסף שתוסיפו לידע שלכם יעזור לכם להפיק את המיטב מהמצלמה שלכם, ובעיקר מעצמכם.

10. תבינו את המצלמה שלכם כדי שלא תפספסו תמונות

צלמים שאינם מכירים את המצלמה שלהם, עלולים לבלות זמן רב יותר בחיפוש אחרי התפריטים והאפשרויות השונות במצלמה. ביומיום שלי אני עובד עם הרבה צלמים, ובכל פעם אני נתקל בחוסר ידע בכל מה שקורה בתוך המצלמה. החל מבקרה על הכפתורים, וכלה בכיוון הצבעים והתאורה במסך ה-LCD.. ישנם דברים שכצלמים אנחנו חייבים לדעת אותם, גם אם הם לא קשורים לפעולת בצילום עצמה באופן ישיר.

אחד הדברים החשובים ביותר לדעתי זה שהצלם צריך להכיר את המצלמה שלו כאילו היא החברה הכי טובה שלו. אם תכירו היטב את המצלמה שלכם, אתם תוכלו לבצע פעולות מהירות מבלי הצורך להוריד את העין מעינית המצלמה.

כדי להכיר את המצלמה האישית שלכם ולהגדיר אותה לפי הנוחות שלכם, אני מאוד ממליץ לקרוא את ספר ההסברה של דגם המצלמה שלכם, ואולי תגלו כמה דברים חדשים שלא ידעתם שהמצלמה שלכם מסוגלת לעשות.

כמה מילים לסיום

המצלמה היא כלי מטורף. באמת.
לפעמים אני מסתכל על הדבר הזה ומתפעל ממנו כאילו זה תינוק שזה הרגע יצא לאוויר העולם. היכולות המדהימות שמכשיר כזה יכול לעשות, אינסוף השימושים שעומדים לרשותנו כדי שנצלם את התמונות הטובות ביותר..

מה שכן, ואחזור רגע להתחלה, המצלמה היא כלי..
וככלי, היא משמשת אותנו כמכחול ביד הצייר..

אם אנחנו לא נדע איך להזיז את המכחול, איך לערבב את הצבעים הנכונים, איך להעביר את המכחול ברגש על הבד, איך להביא לידי ביטוי את הויז'ן שלנו, איך לדבר את השפה הצילומית ואיך לספר נכון את הסיפור – אנחנו פשוט לא נצליח לרגש באמצעות התמונות.
הצילום הוא מדיום המשלב אמנות וטכניקה היוצרים יחד שפה ויזואלית עשירה מאוד, ואנחנו פשט צריכים לנצל את כל המשאבים שהוא מציע לנו.

חברים, תודה רבה שקראתם אותי.
אני מקווה שהפוסט הזה עשה לאלו מכם קצת סדר בראש.
אם אהבתם והרגשתם טוב עם הקריאה, אתם מוזמנים לשתף את הפוסט הזה בשמחה לאלו שימצאו בו שימוש דומה.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

כך תגנו על ציוד הצילום שלכם מפני מזיקים

להיות בעלים של ציוד צילום, זה קצת כמו להיות הורה. ברגע שאתם תופסים בעלות על כאלה, העולם הופך למקום מסוכן יותר לחיות בו.

ציוד הצילום שלכם מייצג משהו מאוד גדול עבורכם, הן בפן האישי והן בפן הכלכלי. מה שזה שאומר, שכאשר אתם יוצאים החוצה עם הציוד שלכם, אתם עלולים לראות כל מיני סכנות פוטנציאליות מסביבכם.

קודם כל זה בסדר גמור..

אבל האם אתם באמת יודעים מהן הסכנות הפוטנציאליות שעלולות לסכן את הציוד שלכם? רוב הסיכויים שאתם חושבים כרגע על הדברים המובנים מאליהם, אך אם אתם אוהבים באמת את הציוד שלכם, אתם צריכים לדעת מהן הסכנות שאתם עלולים לפגוש בדרך.

לשם כך, ריכזתי עבורכם מספר תרחישים אפשריים, ואת הדרכים למנוע אותם.

נפילה

כמה שכואב להודות בזה, אני חוויתי מספר נפילות של ציוד בזמן שעשיתי איתו דברים שכנראה לא הייתי צריך לעשות. אין ספק שזה מפתה לקחת אתכם מצלמה כאשר אתם עושים באנג'י או כשאתם רוכבים על סוס.. ואני לא עשיתי את זה תוך כדי באנג'י או רכיבה, ובכל זאת זה קרה לי. פשוט כי לא הייתי זהיר מספיק.

אם זה עדיין לא קרה לכם, אז אנסה להדגים..
כשזה קורה, הלב יורד לתחתונים, הדופק עולה, ואתם לא מפסיקים לקלל את עצמכם על חוסר הזהירות שלכם.

אז לפני שזה קורה, אם אתם נוטים לצלם במהלך פעילויות אקסטרים, אני ממליץ לכם מאוד לרכוש ציוד מתאים. המצלמות המקצועיות בנויות מגוף חזק מאוד שמגן על פנים המצלמה.

בנוסף, הקפידו לעבוד עם רצועה איכותית ומקורית, תוודאו שהיא מחוברת כמו שצריך ותהדקו אותה היטב אל הגוף שלכם. באירועים אני עובד עם רצועה המיועדת ל-2 מצלמות כאשר 2 מצלמות מחוברות אליה. זה קצת מקשה עליי את התנועה, וכשאני מתכופף אני תמיד צריך לזכור שיש עליי מצלמה נוספת כדי שהיא לא תקבל מכה מהרצפה.

כאשר המצלמה אינה בשימוש, תניחו אותה בתוך התיק ותסגרו אותו, במיוחד בזמן נסיעה. אני רואה המון צלמים שמניחים את המצלמה על הספסל האחורי של הרכב וכואב לי הלב.. כל ברקס הכי קטן יכול להפיל אותה ולגרום לה נזק.

גניבה

זוהי ככל הנראה הדאגה הגדולה ביותר בנוגע לבטיחות הציוד של צלמים. מצלמות ועדשות הן ציוד נורא יקר, ואפילו מצלמה קומפקטית פשוטה עשויה להיות שווה כמה מאות דולרים, ויתכן שהגנבים יעדיפו את המצלמה שלכם מאשר את הארנק או את התיק..

השתמשו בשכל הישר שלכם בכל מקום שאליו אתם הולכים. תזכרו שכייסים וגנבים יכולים להיות בכל מקום, גם אם אתם באזור יוקרתי או בקהילה שאינה מחשידה. השתדלו לתלות עליכם את הציוד היקר ביותר ולהניח את התיק באזור שבו אתם בקשר עין איתו.

בנוסף, כאשר אתם קונים תיק לציוד שלכם, תקנו אחד כזה שלא יצעק לעולם שמדובר בתיק של צלם. ישנן לא מעט חברות שמייצרות תיקים לציוד צילום שלא נראים כמו תיקי צילום מבחינה חיצונית.
תצמידו את התיק אליכם, תסגרו את כל הרוכסנים והאבטחות, ואל תשאירו דברים יקרי ערך בתאים החיצוניים. גנבים וכייסים הם אנשים מנוסים ומתוחכמים מאוד, כך שמומלץ להיות זהירים.

כאשר אתם מתניידים ברכב עם הציוד שלכם, לעולם אל תשאירו אותו לבד במכונית. אפילו לא לחצי דקה. כבר שמעתי לא מעט סיפורים על אנשים שירדו שנייה לקיוסק, וכשחזרו הם ראו חלון שבור ותיק חסר..  אני מאוד ממליץ לכם לא לקחת את הסיכון.
אם בכל זאת החלטתם לא להקשיב לי, אז תעשו לעצמכם טובה ולפחות תשימו אותו במקום מוסתר, כך שלא יזמין את הגנב.

אם אתם מאוד מפחדים, או שאם לא בא לכם ממש להתייחס לנושא הזה כשאתם מצלמים, אתם יכולים לעשות ביטוח שיכסה את הציוד שלכם מגניבות. ישנן פוליסות ביטוח על בתים שעשויות לכסות לכם גם את ציוד הצילום שלכם מגניבה – גם אם זה אירע מחוץ לבית. חשוב לבדוק עם סוכן הביטוח שלכם ולוודא שאתם רוכשים כיסוי הולם שיעזור לכם במקרה של גניבה, כך שכאשר תצאו לצלם, אתם לא תחשבו על הנזקים שעלולים להופיע.

כשאתם באמצע יום צילום, אני ממליץ לכם לא לקחת סיכונים גם אם יש לכם ביטוח.. הדבר הכי לא נעים זה להיתקע באמצע יום צילום ללא ציוד.. ושלא נדבר על התמונות שצילמתם שסביר להניח שנמצאות במצלמה..
אז הנה עוד דבר להתייחס אליו – תפרידו את כרטיס הזיכרון מהמצלמה שלכם. לכל מקרה שלא יהיה..

אבק וחול

אבק וחול זהו נושא עדין מאוד לצלמים.. אבק תמיד ימצא את דרכו להגיע אל החיישן שלנו גם אם אנחנו לא נחליף עדשה לעולם.. כשהאבק מגיע אל החיישן, אנחנו נתחיל לראות נקודות שחורות על התמונות שלנו. נקודות אלו הם גרגרי אבק שיושבים על החיישן, ואתם תסבלו מהם יותר אם תצלמו בצמצמים סגורים.

אני יודע שאולי הפלתי תיק כבד על חלקכם, ובהחלט צר לי על זה, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהחיישן האלקטרוני מושך אליו אבק כמו מגנט.
כדי לסבול פחות, אני ממליץ לכם כמה שפחות להחליף עדשות בחוץ. אם אתם חייבים לצלם בים, אז תחליפו עדשה באוטו, או שתצאו מהבית כשהעדשה מורכבת כבר על המצלמה.

זכרו שכאשר אתם פותחים את המצלמה, אתם חושפים אותה לפגעי מזג האוויר. כשהמצלמה פתוחה היא חשופה ללחות, לחול, לאבק ולשאר פגעי מזג האוויר. חול ואבק בתוך המצלמה או העדשה שלכם עלולים לגרום נזק רב לכפתורים, לטבעות הזום והפוקוס, ואפילו לחלקים פנימיים בגוף המצלמה והעדשה.

לכן, ההמלצה שלי היא כזו.. בכל פעם שאתם יוצאים לצלם בים או באזור שבו ישנם סופות חול, תגיעו הביתה ותנקו היטב את הציוד שלכם. לימדו על הדרך איך לנקות את החיישן בעצמכם או שפשוט תשלחו אותו לניקוי מעבדה אחת לתקופה מסוימת.

אם אתם מודאגים לגבי עניין החול (ואתם באמת צריכים להיות מודאגים), אז תרכשו לכם כיסוי עמיד למים שמתאים לדגם המצלמה שלכם ותשתמשו בו בכל פעם שאתם מצלמים בחוף הים. הוא יגן על המצלמה מפני מים וגם מפני חלקיקי האבק והחול שבאוויר.

מים ומלח

צילום: תומר אלמקייס

טוב, אתם בטוח כבר יודעים שמים וחשמל לא הולכים יחד.. אלו יכולים לגרום לקורוזיה בחלקים הפנימיים של המצלמה, לגרום נזק רב ואף להחריב את הציוד שלכם. אותו הדבר בדיוק לגבי מלח. כשאתם מצלמים בים, אתם חשופים להמון מלח באוויר, ולפעמים גם לטיפות מים קטנות שמותזות מהים אליכם מבלי שאתם שמים לב אליהן. המלח יכול לחדור אל המצלמה והעדשה שלכם ולאט לאט לאכול את החלקים הפנימיים ולגרום לנזקים חמורים. קחו אתכם מטלית לניקוי עדשות ולניקוי מצלמה ותנקו מיידית כאשר אתם מזהים פגיעה. כדי להגן על ציפויי העדשה, מומלץ מאוד להרכיב פילטר UV על העדשה, כך שהמלח לא יגיע אל הזכוכית החיצונית שלה.

בכל מקרה, תמיד אחרי צילומים במקומות כאלו תנקו היטב את הציוד שלכם.

ידיים מלוכלכות

שיחקתם בחול? פתחתם חצובות? אכלתם? מרחתם קרם הגנה? הידיים שלכם התלכלכו בחומרים שהמצלמה שלכם לא מעוניינת לקבל. שומנים נדבקים למצלמה שלכם ומדביקים אליה עוד ועוד לכלוך, מה שיגרום לבלאי מהיר של הכפתורים ושל הגומיות שעל המצלמה והעדשה.

שמעתי על סוגים מסוימים של קרם הגנה או קרם מרחיק יתושים שמורידים את הצבע מהמצלמה. אני לא נתקלתי בזה אישית, אבל זה נשמע בסך הכל די הגיוני מכיוון שלרוב מדובר בכימיקלים שיכולים להזיק.

כך או כך, מומלץ מאוד לשטוף ידיים לפני השימוש במצלמה.

לסיכום

המצלמה היא הבייבי שלנו. היא הכלי שאיתו אנחנו עובדים, ולפעמים מבלים את רוב שעות היום. היא נותנת לנו עבודה ללא הגבלה של זמן וללא מנוחה, והיא זו שעוזרת לנו ליצור את היצירות שלנו. מגיע לה שנתייחס אליה בכבוד, שננקה אותה, שנדאג לה, ושננקוט באמצעי מניעה שיקדימו תרופה למכה.

מי אם לא אנחנו? 😉

עד כאן להיום, חברים. אני מאוד מקווה שמצאתם את הפוסט הזה כיעיל עבורכם. אם כן, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן, וכמובן לשתף אותי בחוויות שלכם ובטיפים נוספים אם יש לכם.

תודה שהייתם איתי. נתראה בפוסט הבא 🙂

קרופ בצילום: 8 כללי ברזל לחיתוך נכון של תמונה

כבר יצא לי לדבר בבלוג על הצילום כשפה ויזואלית ועל קומפוזיציה, ואתם הבנתם שבעזרת שינוי קל של נקודת המבט ובעזרת בנייה של קומפוזיציה נכונה אנחנו נוכל לשנות את מראה התמונה ולספר את הסיפור שלנו. יחד עם זאת, לכולנו קורה שאנחנו מגיעים הביתה ועוברים על התמונות, ומוצאים שהקומפוזיציה לא מושלמת, שהתמונה עקומה, שאולי היינו יכולים להתקרב מעט יותר לנושא שלנו, או שאולי יכולנו לחתוך את הפריים באופן אחר ומעניין יותר..

חיתוך תמונה זו בעצם הדרך שלנו להחליט מה ייכנס לתוך הפריים ומה יישאר מחוצה לו. צלמים רבים בתחילת דרכם נוטים לא להניח את לבם על הפרט הכה חשוב הזה, הם לא יודעים מה חשוב להכניס לפריים ומה לא, או איפה נכון לחתוך את התמונה או את הנושא, ובהרבה מקרים זה יוצר להם תסכול רב מכיוון שחיתוך לא נכון עלול לגרוע ממראה התמונה הסופי ואף להביא למחיקתה.

לצורך העניין, הכנתי לכם את הפוסט הזה שמביא בפניכם 8 כללים בסיסיים לחיתוך תמונות נכון.

כלל מס' 1 – תחתכו טוב כבר בזמן הצילום

אחת הבעיות הנפוצות העומדות בפני צלמים היא שהם חוששים מלבצע חיתוכים ומשאירים את העניין הזה לאחר הצילום, בזמן העריכה / עיבוד. כבר ראיתי תמונות שצולמו עם עומס של פרטים, אך חיתוך נכון בזמן העריכה סידר את התמונה. מה שכן, כאשר אנחנו מסתכלים על תמונה בפייסבוק, אנחנו לא יודעים להעריך את הגודל המקורי שלה, ואיך היא הייתה נראית לפני חיתוכים ועריכה. הרבה צלמים מבצעים חיתוכים עמוקים אל תוך התמונה מבלי לקחת בחשבון את העובדה הפשוטה שהם פשוט זורקים המון פיקסלים לפח ולמעשה מקטינים את גודל התמונה.

כשאני מצלם עם כמות פיקסלים מסוימת, אני מצפה מעצמי להשתמש בכל הפיקסלים האלה לטובתי, ולזרוק כמה שפחות מהם (ומעדיף שבכלל לא). כדי שזה יקרה, אני צריך לבנות את התמונה שלי כבר בזמן הצילום ולא להסתמך על פוטושופ.
מה גם שאם אנחנו נצלם אובייקט מרחוק ואז "נתקרב" אליו באמצעות תוכנת העריכה, אנחנו נקבל תוצר שטוח למדי, בעוד אם היינו מתקרבים אליו פיזית, היינו מקבלים פרספקטיבה שונה למדי.

כלל מס' 2 – היעזרו בתוכנת עריכה

טוב, אני לא בא לסתור את עצמי מהסעיף הקודם.. אני עדיין חושב שצילום טוב צריך להתבצע כמה שיותר טוב בזמן הצילום, אבל כולנו בני אדם ולפעמים אנחנו שמים לב לדברים נוספים שמציקים לנו רק כאשר אנחנו צופים בתמונות במחשב.
בעוד שהפיתוי למחוק את התמונה הוא גדול, אתם צריכים לדעת שהמצלמות בנות ימינו מצלמות ברזולוציות גבוהות מאוד, ויש לנו את האפשרות לחתוך מעט מהתמונה על מנת לסדר אותה מחדש, גם לאחר מעשה.

אז אין ספק שלפני הכל אתם צריכים לצלם את התמונה כמו שצריך, ולשים לב לכמה שיותר פרטים כבר בזמן הצילום.. אבל אם בכל זאת עשיתם טעות, או שהתחרטתם על משהו, זה לא סוף העולם.. אתם יכולים תמיד להיעזר בתוכנת העריכה על מנת ליישר את התמונה או לחתוך אותה באופן אחר.

חיתוך קטן שעושה שינוי גדול. משמאל: התמונה לפני חיתוך. צילום: תומר אלמקייס

כלל מס' 3 – מצלמים פריימים סגורים מאוד ללא סיבה מוצדקת

אם אתם מודעים למה שאתם עושים, אז הכל טוב. אבל אם אתם לא מודעים, אז אתם יכולים למצוא את עצמכם בבעיה בלא מעט מהמקרים. אותה הבעיה שאני מדבר עליה קשורה (איך לא?) בחיתוך התמונה. אבל בחיתוך יתר של התמונה.. נתקלתי בהרבה תמונות שהנושא בהם כל כך גדול שהוא כמעט נוגע בקצוות הפריים. דמיינו פורטרט שבו רואים רק את הראש.. הצוואר חתוך, האוזניים נוגעות בקצוות הפריים, וכך גם קצה הראש. במצב כזה, האופציה היחידה שיש לכם היא רק לחתוך יותר..

בסעיף הקודם אמרתי לכם שתיעזרו בתוכנת העריכה.. במקרה שבו לא השארתם "אוויר" בקצוות הפריים, לא יהיה לכם כל כך מה לעשות.. אם יתמזל מזלכם, אז תוכלו לחתוך את התמונה ולקבל משהו אחר, אבל לרוב – חיתוך יתר בזמן הצילום יהרוס לכם את התמונה.

זיכרו! לחתוך תמיד אפשר, אך ליצור יש מאין זה פחות מיכולותינו האנושיות.

צילום: תומר אלמקייס

כלל מס' 4 – תמצאו את האיזון הנכון

חיתוך התמונה מתקשר בקשר ישיר לקומפוזיציה, והוא יכול לגרום לאיזון לא טוב של הפריים במידה והוא לא נעשה בצורה נכונה.

אותו האיזון שאני מדבר עליו מתקשר למיקום של האובייקטים בפריים ובתקשורת שלהם אחד עם השני. באופן אישי, מהיום הראשון שאני מצלם עם DSLR, אני נעזר ברשת (GRID) שבעינית המצלמה על מנת למקם את האובייקטים באופן מעניין, ולבנות את הפריימים שלי בצורה ישרה ומדויקת כמה שאפשר.

תקשיבו לחוקי הקומפוזיציה וחוק השלישים, שימו לב לקווים חוצים, לקווים אלכסוניים ולקווים מוליכים, ותקפידו למקם את הנושא שלכם במיקום מעניין. למרות שלא צריך ללכת שבי אחרי החוקים, יש להם המון מה לומר לנו.. ולנו יש המון מה ללמוד מהם.

הדוגמא הבאה ממחישה את החשיבות של חלוקה נכונה של הפריים והולכת העין ע"י קווים וצורות.

צילום: תומר אלמקייס

כלל מס' 5 – הימנעו מאלמנטים מסיחי דעת

אין דבר גרוע יותר מלחזור הביתה ולגלות שהתמונה המנצחת שצילמתם מתהדרת באלמנטים מסיחי דעת ברקע שכנראה לא שמתם לב אליהם בזמן הצילום.

במקרים מסוימים, כאשר האלמנטים מסיחי הדעת נמצאים בקצוות הפריים, חיתוך יכול לפתור לכם את הבעיה הזו. אם האלמנטים נמצאים בסמוך לנושא שלכם או מאחוריו, אתם כנראה תצטרכו ללמוד מספר טכניקות עריכה אחרות..

כלל מס' 6 – תנסו פורמטים חדשים

אתם אולי לא יודעים את זה, ואולי יש עוד לא מעט כמוכם, אבל לפורמט של התמונה שלכם ישנה השפעה רבה מאוד על התמונה ועל הסיפור שלה. לפעמים כל מה שחסר לנו זה רק להחליט על פורמט נכון של התמונה. הפורמט של התמונה זה בעצם היחס בין אורך התמונה לרוחב התמונה.

הפורמט הנפוץ היום במצלמות DSLR הוא יחס של 3X2 שזה פורמט מלבני מתון והוא מאוד יפה ומתאים לצילום סטילס. הפורמט במצלמות וידאו HD הוא 16X9, שזהו פורמט מלבני שמתאים מאוד לוידאו. היום רוב המסכים מגיעים בפורמט הזה, ולכן אם התמונות שלכם הולכות להיות מוצגות במסך – זה יכול להיות פורמט מעולה עבורן. בעבר נהגו להשתמש במצלמות 4X5 ו-6X6 שיצרו תמונות ריבועיות יותר. היום, במצלמות מסוימות ניתן להגדיר פורמטים אחרים, וישנן מצלמות ביתיות המגיעות בפורמטים שונים בהתאם לגודל החיישן והחלטות יצרן אחרות.

תנסו פורמטים שונים על התמונות שלכם, ואל תתקבעו רק על הפורמט שהמצלמה נותנת לכם. בהרבה מקרים, תמונה שהפכתי למרובעת (יחס של 1X1), תהיה חזקה יותר מהפורמט הקודם שלה.

יחס של 2X3. צילום: תומר אלמקייס

יחס של 16X9. צילום: תומר אלמקייס

יחס של 1X1. צילום: תומר אלמקייס

כלל מס' 7 – היו נועזים

חיתוך לרוב מסתיים בכך שאנו נפתרים מקצוות הפריים המיותרות, אך לעתים אנו יכולים להיות נועזים יותר ולהיכנס יותר פנימה, אל עומק הנושא שלנו, ולקבל תמונות מעניינות ומופשטות.

צילום: תומר אלמקייס

בדרך הזו אתם למעשה יכולים לקחת סצנה גדולה, לפרק אותה למלא מלא חתיכות קטנות ובעצם להתמקד על כמה סיטואציות שונות מאותו נושא.

לדוגמא:

במקום לצלם קבוצה שלמה של אנשים, אתם יכולים להתקרב אליהם ולהתמקד רק בסיטואציה מסוימת.

צילום: תומר אלמקייס

במקום לצלם פורטרט מלא של אדם, התקרבו אליו והדגישו את מה שבאמת חשוב..

צילום: תומר אלמקייס

במקום לצלם גוף מלא של אדם אתם יכולים לצלם רק חלק ממנו שיספיק כדי לספר את הסיפור.

צילום: תומר אלמקייס

האפשרויות הן באמת אינסופיות, אתם רק צריכים להיות יצירתיים..

כלל מס' 8  – אם החלטתם לחתוך באופן דיגיטלי, אז תאמצו את הכללים הבאים

צילום: תומר אלמקייס

  • לעולם אל תבצעו את חיתוך לתמונה לפני שיש לכם גיבוי לתמונה המקורית. אולי בעוד חודש אתם תרצו חיתוך אחר..
  • קחו את הזמן. ישנן דרכים רבות לחתוך תמונה, ושווה לכם לנסות מספר אופציות עד שתגיעו לתוצאה הרצויה.
  • כשמשנים את הפורמט של התמונה, זה יכול להפוך את ההדפסה לקשה ומורטת עצבים, במיוחד אם אתם מדפיסים במעבדות צילום, שם הם עובדים עם פורמטים קבועים מראש.
  • חיתוך תמונה עובד הכי טוב אם התמונה שלכם בנויה מהרבה פיקסלים. זכרו כי בחיתוך תמונה דיגיטלי אתם זורקים המון פיקסלים לפח, ולכן אם אתם מתחילים מראש עם כמות פיקסלים קטנה, אתם עלולים למצוא את עצמכם עם תמונה לא שימושית בעליל.
  • מסיבה זו בדיוק, אני מחזיר אתכם לסעיף מס' 1 שאומר לכם "תחתכו טוב כבר בזמן הצילום". אולי בהתחלה זה יהיה לכם קשה, אבל לאט לאט אתם תלמדו לצלם תמונות מדויקות מבלי הצורך לחתוך במחשב (או עם חיתוך קטן) אלא לצורך שינוי פורמט.

לסיום

חיתוך נכון של התמונה זה אחר הדברים החשובים יותר שאנחנו צריכים להתייחס אליהם בזמן הצילום על מנת שנוכל לבנות את התמונה שלנו נכון, תוך ניצול מלא של הרזולוציה שהמצלמה מאפשרת לנו. חיתוך תמונה דיגיטלי תמיד יגנוב לנו מהרזולוציה של התמונה וזה משהו שאנחנו חייבים להתייחס אליו כאשר אנחנו מבצעים חיתוך מהסוג הזה.

יחד עם זאת, אנחנו נמצאים בעולם דיגיטלי המאפשר לנו לבצע פעולות אינסוף על התמונות שלנו, והאפשרות לבצע חיתוך תמונה היא אחת מהן. אפשרות זו היא כלי עזר רב מאוד עבורנו, כאשר היא נותנת לנו מעין הזדמנות שנייה להחליט על הקומפוזיציה של התמונה.
אז אם אתם עדיין לא בטוחים בתוצאות שלכם בזמן הצילום, אני ממליץ לכם להגדיר את המצלמה שלכם על צילום ברזולוציה הכי גבוהה שהיא מאפשרת, כך שהחיתוכים שתבצעו אחרי זה במחשב לא יפגעו בכם.
הדרך הטובה ביותר לבצע חיתוך דיגיטלי היא באמצעות תוכנת עריכה מקצועית כמו פוטושופ או לייטרום, אך הרוב המוחלט של המצלמות מגיע היום עם אפשרויות עריכה בסיסיות, ביניהם אופציית החיתוך (Crop) שאתם יכולים לעשות מיד לאחר צילום התמונה.

עד כאן להפעם, חברים. אני מקווה שהפוסט הזה פתח לכם את הראש לכיוונים נוספים בצילום שלכם. אם אהבתם, אז אתם מוזמנים לשתף את הפוסט בשמחה דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן. בנוסף, אני שמח להודיע לכם שהוספנו לבלוג מנוע חיפוש פנימי שמאפשר לכם לחפש פוסטים לפי נושאים, לנוחיותכם. אני מקווה שתשתמשו בו בחוכמה.

אז עד הפוסט הבא, צאו לצלם ושתפו אותי בתמונות ובתגובות שלכם 🙂

קורסי צילום ועיבוד תמונה בנקודת מבט:

צילום רחוב – האנשים השקופים של דרום תל אביב

מרחק של שעה נסיעה מהבית,

ונדמה היה כאילו חציתי יבשות אל מקום שבו אין חוקים.
3 שעות של הליכה בדרום העיר נראו לי כמו מסע למדינת עולם שלישית.
פליטים מאיימים עליך במבט,
אך במבט עמוק אל תוך עיניהם, לא קשה לזהות את הפחד האוחז בהם.
הם מאיימים עליך,
אך בו זמנית הם מרגישים מאוימים מעדשת המצלמה המכוונת לעברם.
זו שאולי תנציח אותם.
זו שאולי תנציח את הרגע הזה שהם לא רוצים לזכור.

אלו הם אנשים מחוסרי כל.
פליטים מאזורי העוני והפשע בעולם,
ונרקומנים חסרי תקנה.
הרחוב הוא הבית שלהם,
פינות הרחוב הם החדרים,
והקרטון הוא מזרן.
סמים קשים עושים את דרכם מיד אחת לאחרת,
אנשים מזריקים ומסניפים בתוך ההמון וכהרף עין,
והזנות היא חלק בלתי נפרד מהנוף הדרום תל אביבי המסורתי.
אני מביט בהם, ואז בעוברי האורח,
מנסה ליצור את החיבור ביניהם,
ואני מוצא את עצמי מתקשה.

אני בוחר להתרכז באנשים השקופים,
אלו שצמאים למעט תשומת לב,
אלו שרובנו לא רואים בכלל.
אני בוחר להתבונן בהם מבעד לעדשת המצלמה.
שם, בפנים, הכל מועצם יותר.
בתוך העינית אני נוכח,
אך בו זמנית אני מנותק משאר הסביבה שלי.
כאילו שאני נמצא בתוך עולם משלי,
רואה את מה שאחרים לא,
ולוכד את אותם הרגעים שבהם אני מזהה כאב.

אני ניגש אליהם בעדינות,
מבקש בלב להיכנס אל תוך עולמם הפרטי,
מנסה להבין את סיפור חייהם דרך העדשה.

כתב וצילם: תומר אלמקייס.

אני מקווה שאהבתם לצפות בסדרת התמונות "האנשים השקופים של דרום תל אביב". אתם מוזמנים לשתף אותה בשמחה ולקחת חלק בהגברת המודעות של הנושא.

צילום פורטרט – 10 כללים בסיסיים שלעולם לא תרצו לשכוח

צילום פורטרט הוא תחום רחב מאוד שטומן בחובו לא מעט כללים אמנותיים, פסיכולוגיים וטכניים, שבסופו של דבר משפיעים על התמונה הסופית.

למרות (ואולי בגלל) שצלמים רבים משדרגים את המצלמות שלהם למצלמות DSLR כדי לקבל שליטה טובה יותר על הצילום, צילום פורטרט תמיד יהיה מאתגר, בין אם הוא מבוים ובין אם לאו.

ההבדל בין פורטרט שצולם על ידי צלם מקצועי לבין פורטרט שצולם על ידי צלם חובבן יכול להיות עצום. הצלם המקצועי יחבר את כל הנתונים האפשריים לכדי תמונה אחת, ואילו החובבן יתמקד בנתון אחד או שניים.. אותם נתונים שאני מדבר עליהם יכולים להתבטא בזווית צילום מחמיאה, גוון העור של המצולם, סוג וכיוון התאורה, סביבה מתאימה, עדשה מתאימה, הגדרות מצלמה, אופי המצולם, הבעות פנים, שפת גוף וכדו'..

אני נתקל בהמון תמונות של אנשים ברשת, ואין ספק שזהו אחד מהז'אנרים הפופולאריים ביותר בצילום, אם כי גם בין המורכבים.

ריכזתי עבורכם 10 כללים בסיסיים לצילום פורטרט, שיעזרו לכם לגשת נכון לתמונה ולהוציא מהמצולם שלכם את המיטב.
אתחיל עם הבסיס, הקשור בחשיפה, ומשם אמשיך לזוויות צילום ולקומפוזיציה.
לאחר מכן, אלמד אתכם איך לנצל את האור הטבעי לטובתכם, ומתי ואיך להוסיף פלאש חיצוני על מנת לשדרג את התמונה שלכם.

בין אם אתם מצלמים את החברים שלכם או שהוזמנתם לצלם בוק בת מצווה או כל דבר אחר, ובין אם אתם מצלמים בתאורה טבעית או בתאורה מלאכותית, הפוסט הזה יכול לשפר את תמונות הפורטרט שלכם.

1. קחו קריאת אור מהנושא

מערכת מדידת האור של המצלמה היא מערכת חכמה מאוד שיודעת לתרגם לנו את כמות האור לנתוני חשיפה..
מערכת מדידת האור לוקחת תפקיד חשוב מאוד בצילום התמונה, ואם אתם צלמים אז אתם חייבים לדעת איך להשתמש במערכת הזו שכל קורס לימודי צילום מקצועי לא יפסח עליו אם הוא מכבד את עצמו.

אז כבר כתבתי פוסט בעבר שמסביר על מדידת אור, אבל בכל זאת אסביר את הבסיס החשוב לצילום פורטרט.

ה"בעיה" עם מדידת האור, שהיא לוקחת קריאת אור ממוצעת בהתאם לאזורי המדידה שהגדרתם במצלמה. זו יכולה להיות מדידת אור שלוקחת ממוצע מכל הפריים (Matrix), זו יכולה להיות מדידת אור שלוקחת ממוצע ממרכז הפריים (Center Weighted), או מדידת אור נקודתית שלוקחת ממוצע מאזור קטן מאוד בפריים (Spot).

דבר נוסף שחשוב לדעת על מדידת האור – המצלמה מתוכנתת כך שמדידת אור "טובה" היא "אפור 18%". במילים אחרות – המצלמה תרצה להביא כל גוון שבעולם, כהה או בהיר, להיות במרכז הסקאלה שבין הלבן לשחור – שזה בעצם אפור.
בהנחה שהנושא שלנו בגוון עור ממוצע (במרכז הסקאלה שבין הלבן לשחור), אז אנחנו נקבל קריאת אור נכונה כשסמן מד האור עומד על 0.

אך מה קורה אם הנושא שלנו כהה או בהיר יותר?

כאשר הנושא כהה, קריאת האור של המצלמה תיתן לנו חשיפת יתר, ולכן אנחנו נצטרך להכניס פחות אור ממה שהמצלמה המליצה..
כאשר הנושא בהיר, קריאת האור של המצלמה תיתן לנו חשיפת חסר, ולכן אנחנו נצטרך להכניס יותר אור ממה שהמצלמה המליצה.

זאת אומרת שכאן אנחנו נכנסים כצלמים, ו"מתקנים" את קריאת האור של המצלמה בהתאם לתוצאה שאנחנו מעוניינים בה. במצב עדיפות צמצם או במצב עדיפות תריס, אנחנו נשתמש בכפתור פיצוי חשיפה על מנת לשנות את קריאת האור של המצלמה בהתאם לרצונותינו. בעבודה במצב ידני (M), אנחנו פשוט נשנה את החשיפה שלנו בצורה ידנית. דהיינו – פתיחת/סגירת צמצם, העלאה/הורדה של מהירות התריס, ו/או הגברה / הנמכה של רגישות ה-ISO.

אז כמו שאתם מבינים (ואולי כבר הבנתם לפני כן), לכל אדם יש גוון עור אחר, שכאמור, מחזיר כמות אור אחרת. לכן, לפני הכל, אתם צריכים להבין את הגוון של המצולם שלכם, על מנת שתדעו מהם היתרונות ומהם החסרונות.

כמו כן, אם הפנים של המצולם לא מוארים באור אחיד, אתם צריכים לדעת מאיזה איזור בפנים למדוד את האור. כאשר מדובר בתאורה קונטראסטית אז ההמלצה היא למדוד נקודתית מהחלק המואר.

צילום: תומר אלמקייס

כאשר מדובר בתאורה רכה אז תיקחו את קריאת האור מהמעבר בין האור לצל (על פני המצולם).

צילום: תומר אלמקייס

2. תשלטו בשילוש הקדוש (צמצם, תריס, ISO)

השליטה בשילוש הקדוש של הצלמים היא בעצם השליטה על החשיפה שלנו וחלק מהשליטה על מראה התמונה הסופי. לכל אלו יש תפקידים נורא חשובים בבניית התמונה שלנו, ולכן השליטה בהם היא חובה.

צמצם – במידה וההעדפה הראשונית שלנו היא הצמצם (כשנרצה שליטה על עומק השדה שלנו), אז אנחנו נתחיל את העבודה שלנו בהגדרת מפתח הצמצם הרצוי, ונשלים את החשיפה באמצעות מהירות התריס וה-ISO.

כדי לצלם עם עומק שדה רדוד, עדיף לעבוד עם צמצמים פתוחים יחסית (F2.8-F5.6), כמובן בהתאם למרחק של הרקע ובהתאם לאורך המוקד שאיתו אתם מצלמים. עומק השדה הרדוד יבליט את הנושא שלכם על פני הרקע. לצורך עומק שדה רדוד יותר, אתם תצטרכו לעבוד עם עדשות בעלי מפתח צמצם גדול במיוחד כמו F1.8 או F1.4.

צולם באורך מוקד 85 מ"מ, בצמצם F2. צילום: תומר אלמקייס

תריס – במידה וההעדפה הראשונית שלנו היא מהירות התריס (כשנרצה למרוח או להקפיא תנועה), אז אנחנו לפני הכל נגדיר את מהירות התריס הרצויה, ולאחר מכן נשלים את החשיפה באמצעות הצמצם וה-ISO.

כשאנחנו מגדירים את מהירות התריס, אנחנו צריכים לקחת בחשבון את תנועת הנושא, את רעידות הידיים שלנו, ואת אורך המוקד של העדשה. כל אלו יגרעו מחדות התמונה במידה ולא נגדיר מהירות תריס נכונה. כאשר אנחנו נרצה למרוח או להקפיא תנועה, אנחנו נבחר במהירות תריס המתאימה לתנועת הנושא או לאפקט המריחה הרצוי.

צולם במהירות תריס 1/60. צילום: תומר אלמקייס

כשאתם מצלמים מהיד, אז חייבים לקחת בחשבון גם את רעידות הידיים ולהתחשב בהם בהגדרת מהירות התריס וזאת על מנת שהתמונות שלכם יצאו מספיק חדות.

לשם כך המציאו כלל אצבע שאומר שמהירות התריס המינימאלית לצילום מיד ממוצעת היא 1/אורך המוקד. זאת אומרת שאם אתם מצלמים באורך מוקד 200 מ"מ, אז מהירות התריס לא יכולה להיות נמוכה יותר מ-1/200. אם אתם מצלמים עם מצלמת קרופ, אז תכפילו את אורך המוקד שלכם בקרופ (1.5, 1.6, 2 וכו'). אתם תקבלו תוצאה גדולה יותר מ-200 מ"מ ולכן אתם תצטרכו לעבוד גם מהירות תריס גבוהה יותר. הסיבה לכך היא פשוטה – ככל שתאריכו את אורך המוקד שלכם, המצלמה תהיה רגישה יותר לתנועת היד שלכם.

זה גם אומר שאתם יכולים לרדת למהירויות תריס נמוכות יותר במידה ואתם משתמשים בעדשות רחבות זווית. מה שכן, מומלץ לא לרדת ממהירות תריס 1/60 כאשר מצלמים מהיד, גם אם העדשה היא 16 מ"מ, אבל האמיצים שבכם מוזמנים לנסות, להיות יציבים, ויש מצב שתקבלו תוצאה טובה אם אתם מספיק יציבים ואם הנושא שלכם לא נמצא בתנועה.

אם יש לכם מייצב אופטי בעדשה, אז אתם תוכלו לרדת עוד מספר סטופים במהירות תריס (בהתאם לסוג המייצב), אך חשוב לא להפעיל את המייצב כשאין בו צורך.

ISO – גלגל ההצלה שלנו. בדרך כלל הוא לא יהיה ההעדפה הראשונית שלנו אלא אם כן אנחנו נרצה ליצור גרעיניות בכוונה. לכן גם לא קיים במצלמה מצב עדיפות ISO.
ל-ISO ישנה השפעה שלילית על התמונה (מוסיף גרעיניות וגורע מחדות התמונה), אך הוא שם כדי להציל אותנו במצבים בהם האור לא משחק לטובתנו.

ישנם מספר דברים שאנחנו חייבים לדעת על לפני שאנחנו ניגשים לצילום אנשים: הם זזים, הם ממצמצים, והם משנים כל הזמן את הבעות הפנים שלהם. כדי שנוכל להקפיא הבעת פנים של שבריר שנייה, וגם כדי שנוכל למנוע מריחה, עלינו להשתמש במהירות תריס גבוהה. את זה כבר קראתם למעלה.

אבל מה קורה אם מדובר בתנאי תאורה קשים והתאורה שלנו לא מאפשרת לנו לעבוד במהירויות תריס גבוהות? פותחים צמצם?

ואם פתחנו את הצמצם עד הסוף ועדיין התמונה חשוכה? ירידה במהירות התריס עלולה לסכן את התמונה ולגרום למריחה. אם כן, כאן נכנס תפקידו של ה-ISO. אתם תוכלו להעלות את רגישות החיישן לאור, ובכך לאפשר לעצמכם לצלם במהירות תריס גבוהה יותר.

העצה שלי היא שאל תחששו מה-ISO. תעלו איתו כמה שצריך. אבל כמה שצריך! כבר ראיתי צלמים שמצלמים במהירות תריס 1/4000 ובאיזו 2000, ורוב הזמן אין שום סיבה לכך.. תכניסו קודם כל אור אמיתי כמה שאתם יכולים (צמצם ומהירות תריס) ורק אחרי זה תשלימו את החסר עם ה-ISO, שלמעשה הוא לא מכניס לנו אור, אלא רק מגביר את רגישות החיישן לאור.

צולם ב-ISO 1000 על מנת לאפשר עבודה במהירות תריס גבוהה. צילום: תומר אלמקייס

וזכרו, עדיף שתהיה לנו תמונה מגורענת משלא תהיה לנו תמונה!

3. בחרו את אורך המוקד הנכון

לבחירת אורך המוקד של העדשה ישנה השפעה מאוד גדולה על צילום הפורטרט. עבור פורטרטים עם השפעה סביבתית, עדשה רחבה היא חובה. צילום פורטרט עם עדשה רחבה ועם זווית נמוכה יגרום לפורטרט להיראות גבוה יותר ממה שהוא באמת. זו טכניקה מצוינת שהשימוש בה "מרמה" את הצופה על ידי שינוי בפרספקטיבה ובזווית הצילום.

צילום: תומר אלמקייס

יחד עם זאת, לא כדאי להתקרב יותר מדי למצולם שלכם כאשר אתם מצלמים עם עדשה רחבה, מכיוון שזה ייצור עיוות אופטי שלרוב אינו מחמיא למצולמים.

צילום: תומר אלמקייס

כשאתם מצלמים באורכי מוקד ארוכים (עדשות טלה), הנושא שלכם עדיין במרכז העניינים אבל הרקע הופך להיות חלק מהמשחק. צילום באורכי מוקד ארוכים יחמיאו מאוד למצולמים שלכם. אורכי מוקד כמו 85 מ"מ או 105 מ"מ הם מעולים לצילום פורטרטים. הם יבליטו את הנושא שלכם על פני הרקע ויהפכו רקעים פשוטים למעניינים. לכן, כשאתם מצלמים עם עדשת טלה, תמיד תסתכלו מה יש מאחורי המצולם ותחשבו אם זה ייצא מעניין כאשר הוא לא בפוקוס.

צילום: תומר אלמקייס

צילום: תומר אלמקייס

 4. תהיו יצירתיים עם הקומפוזיציות שלכם

תעשו לעצמכם טוב, ואל תהיו עצלנים עם הקומפוזיציות שלכם. אני רואה תמונות עם יותר מדי מקום ריק מעל הראש של המצולם, אני רואה תמונות עם חיתוכים לא נכונים, ועם קומפוזיציות משעממות.

תיכנסו פנימה ותצאו החוצה, אל תכלילו אלמנטים לא קשורים, חפשו קומפוזיציות שמוליכות את העין לכיוון הנושא, ומקמו את הנושא שלכם במיקום מעניין בפריים.

צילום: תומר אלמקייס

בסופו של דבר, הקומפוזיציה היא זו שתמשוך את הצופה אל מרכז העניינים, ואולי גם תשאיר אותו להתעכב שם זמן מה.

צילום: תומר אלמקייס

5. שדרו בטחון למצולם שלכם

אם המצולם שלכם לא מרגיש בנח עם המצלמה והצלם שעומדים מולו, אז קחו זמן כדי לשוחח איתו מעט. שתו איתו קפה, שתפו אותו ברעיון שלכם ותכירו אותו. תנו גם לו להכיר אתכם מעט, ותראו לו תמונות אחרות שצילמתם על מנת לחזק לו את הביטחון שהוא נמצא בידיים טובות.

כאשר תתחילו לצלם, כוונו את המצולם שלכם בהתאם לתאורה ותעמידו אותו בזווית שמחמיאה לו. כמו כן, אל תשכחו לשתף אותו בתמונות מדי פעם, גם כדי להעלות לו את הביטחון, גם כדי שייתן הערות במידה ויש, וגם כדי שיסתכל על הבעות הפנים שלו וידע לשנות בהתאם.

צילום: תומר אלמקייס

6. תלמדו לעבוד האור הטבעי

תאורה טבעית היא התאורה הרציפה החזקה ביותר שיש לנו. אם נדע להשתמש בה נכון, אנחנו נצטרך ברוב שעות היום רק מצלמה ועדשה.

התאורה הטבעית משנה את צבעה וצורתה בהתאם לשעות היום, למצב מזג האוויר ולמיקום. משעת הזריחה עד השקיעה, דרך שעות הזהב, השמש עושה מסלול של קשת מעלינו. ז"א שבשעות הבוקר ואחה"צ השמש נמוכה ואנחנו יכולים להשתמש בה מבלי לסבול יותר מדי.. בשעות הצהריים השמש נמצאת מעל הראש שלנו ואלו הם שעות פחות טובות לצילום לאור השמש מכיוון שהיא תיצור צללים קשים ולא מחמיאים בפני המצולם.

התחשבו במיקום של השמש על מנת להעמיד את המצולם שלכם כך שהוא מקבל תאורה מחמיאה. כשהשמש נמוכה היא מייצרת אור בגוונים של אדום/צהוב, ולכן יש לאזן את הצבעים באמצעות הגדרות האיזון הלבן (White Balance) (סביב ה-2500K).

צילום: תומר אלמקייס

התחשבו בתנאי מזג האוויר על מנת לדעת אם האור מפוזר או ממוקד, קשה או רך..
השתמשו באור הטבעי גם כשהוא נכנס דרך חלון או דלת.. זו תאורה מושלמת לצילום פורטרט.
השתמשו בשמש כתאורה פרונטלית, צידית או אחורית ותלמדו על השפעות כיוון התאורה על הנושא שלכם.
באמצעות צילום מול השמש אתם תוכלו ליצור תמונות חלומיות וגם תמונות סילואט מגניבות.

צילום: תומר אלמקייס

7. השתמשו ברפלקטור

רפלקטור הוא פתרון תאורה מדהים, קל לניוד ולשימוש, והוא זול מאוד. הרפלקטור יקבל את מקור התאורה שלכם, יחזיר אותו למצולם, יאיר אותו וייתן לו מראה זוהר ומקצועי. ישנם רפלקטורים המגיעים ב-5 חלקים הכוללים משטח כסוף (מחזיר הרבה אור), משטח זהב (מחזיר הרבה אור בצבע חם), משטח לבן (נועד למילוי צללים), משטח לבן חצי שקוף (לריכוך אור ישיר), ומשטח כהה (לצורך הכהית אזורים מסוימים).

הרפלקטור יכול לשמש כמקור תאורה יחיד (כאשר המצולם שלנו בצל ואנחנו מחזירים אליו את אור השמש), כמקור תאורה משני, כאשר השמש מאירה את הנושא שלנו מלפנים, והרפלקטור מאיר אותו מאחור, וכמקור תאורה ראשי על הפנים, כאשר אנחנו משתמשים בשמש כתאורה אחורית. אנחנו גם יכולים לשלב מספר רפלקטורים על מנת לקחת מקור אור אחד (שמש) ולשכפל אותו מספר פעמים בתמונה אחת.

השימוש ברפלקטור יכול להיות בתאורה טבעית בחוץ או בפנים ליד החלון, והוא יכול לשמש אתכם גם בצילומי סטודיו. באופן אישי יש לי 3 כאלה, כאשר אחד נמצא קבוע באוטו ועוד שניים בסטודיו.

לדעתי, רפלקטור זה מצרך חשוב לכל צלם שמצלם אנשים.

צילום: תומר אלמקייס

כך זה נראה מאחורי הקלעים. צילום: נעה בר-און

8. הקפידו על העמדה

לתנוחה של הנושא שלכם, ישנה השפעה רבה על התוצאה הסופית. שינוי קל בשפת הגוף או בהבעת הפנים יכולים לשנות את התחושה שהתמונה מעבירה באופן קיצוני.

קחו בחשבון שהעמדת המצולם תלויה מאוד גם בכיוון התאורה ולהיפך. כאשר אתם מעמידים את המצולם שלכם בתנוחה מסוימת או במקום מסוים, אתם צריכים להתחשב בכיוון האור. במידה וזו תאורה טבעית , אז אתם צריכים להעמיד את המצולם בהתאם לכיוון התאורה, או לחלופין – לצלם מזווית שבה התאורה מאירה את הנושא בצורה מעניינת. במידה ואתם יוצרים את האור בעצמכם, אז השליטה בכיוון האור נמצאת בידיים שלכם, כך שאתם יכולים קודם כל להעמיד את המצולם ואחרי זה להאיר אותו.

בזמן הצילום, נסו מגוון רב של הבעות פנים ושפת גוף על מנת שלאחר הצילום תהיה לכם (וגם למצולם) אופציות בחירה.
והדבר החשוב ביותר – הקפידו על כך שנח למצולם שלכם, כי אם לא, אז התמונה הסופית תיראה מאולצת.

צילום: תומר אלמקייס

9. מדי פעם השתמשו בפלאש חיצוני

הסברה הנפוצה היא שפלאש נועד לשימוש מתי שאין ברשותנו אור זמין, אבל אתם יכולים להתחדש בידיעה חדשה שהפלאש יכול להיות שימושי מאוד עבורנו גם באור יום. אולי זה נשמע לכם מוזר.. להשתמש בפלאש באור יום? למה בעצם? אז קודם כל, פלאש יכול למלא צללים שנוצרו על ידי שמש קשה. מעבר לכך, פלאש בעוצמה גבוהה המשולבת עם מהירות סינכרון גבוהה יכול ליצור לכם תמונות מיוחדות ושונות.

תקבעו את החשיפה שלכם בהתאם לסביבה , כאשר השמש לא מאירה את המצולם (זאת אומרת שהנושא מוצל), ותוסיפו פלאש חיצוני שיאיר את המצולם שלכם.

צילום: תומר אלמקייס

היתרון של פלאש חיצוני על פני הפלאש שיש לכם על המצלמה הוא שהפלאש החיצוני יכול לעבוד גם על המצלמה וגם מחוצה לו. מעבר לכך, הוא הרבה יותר עוצמתי, הרבה יותר שימושי, ויש לו ראש שניתן לכוונון, כך שאם אתם נמצאים ליד קיר או מתחת לתקרה, אז אתם תוכלו לכוון את ראש הפלאש לכיוון הקיר או התקרה על מנת "להקפיץ" אותו למצולם שלכם.

אגב, תוכלו לעשות את אותו הדבר גם עם רפלקטור 🙂

לימדו להפעיל את הפלאש מרחוק באמצעות משדרי רדיו סלייב, או באמצעות סלייב אופטי.

10. תרככו, תפזרו, ותמקדו את האור

לימדו לרכך את האור באמצעים פשוטים כמו מטריות או לייטבוקסים, תלמדו להכיר את ההבדלים בין תאורה קשה לתאורה רכה ואת השפעותיהם על המצולמים שלכם.

תלמדו לפזר ולמקד את האור על מנת לשלוט בטווח הפגיעה שלו. שיטה טובה למיקוד ופיזור האור היא השימוש בזום של הפלאש.. לכל פלאש חיצוני (SpeedLight), ישנו ZOOM המאפשר לנו לקבוע את זווית ההארה של הפלאש. די דומה לאורך המוקד של העדשה.

בזום של 20 מ"מ אנחנו נקבל פיזור של האור לטווח רחב מאוד, ואילו בZOOM של 105 מ"מ אנחנו נקבל מיקוד של האור על איזור מסוים. נצלו את זה לטובתכם ותשתמשו בזה.

כמה מילים לסיום

צילום אנשים זה באמת עולם שלם. עולם שלם ומעניין. באופן אישי, בכל פעם שאני מסתכל על אדם חדש אני חושב איך לצלם אותו, איזו זווית תחמיא לו ועם איזה סוג וכיוון תאורה אצלם אותו.

אחד הדברים שחשוב מאוד לזכור זה שבשביל לצלם אנשים, לא צריך לצאת עם המון ציוד. לפעמים אנחנו יכולים להסתפק במצלמה ועדשה, ולהשתמש אך ורק במה שיש לרשותנו בשטח.
ה"התמודדות" הזו עם האור הקיים מבלי להיעזר בגורם חיצוני, יכולה ללמד אתכם המון על עצמכם כצלמים, והיא יכולה גם לפתח לכם את מיומנויות הראיה שלכם.

אני מקווה שנהניתם לקרוא אותי גם הפעם. אם כן, אתם מוזמנים לשתף את הפוסט בשמחה דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן.
כמו כן, אני ממתין לקרוא את התגובות שלכם על הפוסט.

נתראה בפוסט הבא 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

כך תעוררו את היצירתיות שלכם בעזרת שימוש בנקודות מבט ייחודיות

האם יוצא לכם להרגיש שהתמונות שלכם חוזרות על עצמן במעין שגרת צילום כזו?

אם אתם מצלמים כל יום ואתם מוצאים את עצמכם משועממים מול התמונות במחשב, אז תמשיכו לקרוא.

צילמתם נוף, או שצילמתם את האחיינים והילדים שלכם, ואתם שמים לב שכל התמונות שלכם זהות ואין בהן שום שינוי מלבד הנושא שהתחלף. לא משנה מה אתם עושים, אתם פשוט לא מצליחים לפרוץ את חומת השעמום.

אני קורא לזה "מחסום יצירתי". אותו המחסום היצירתי מגיע אלינו מתוך דפוסי חשיבה והרגלים מסוימים שאנחנו בונים לעצמנו במהלך קיומנו. קשה מאוד להתגבר על אותו מחסום יצירתי, אולם בכל זאת ישנם דרכים שיוציאו אתכם ממנו וידליקו בכם את היצירתיות מחדש.

המזל שלכם הוא שאתם צלמים. וצלמים הם אנשים ברי מזל במובן מסוים. יש לנו את האפשרות להביט על העולם מנקודות מבט שונות, להחליט מה יהיה כיוון האור, ומספיק שנעשה שינוי קל בפרספקטיבה כדי שתהיה לנו נקודת מבט חדשה על הנושא שלנו.

רוב האנשים מביטים על העולם מנקודות מבט "קבועות מראש", למעט מקרים בהם הם נאלצים לשכב על הרצפה, לטפס על עץ (מי שלא גר בקומה רביעית), או להסתכל על אובייקט מקרוב. בכל מקרה, ברוב הזמן אנחנו מסתכלים על העולם מגובה עמידה ומגובה ישיבה, ולא ממש מתאמצים כדי לשנות את זווית הראיה ולראות אחרת את הדברים.

אם כן, אחד הצעדים הראשונים שיפרצו לכם את חומת השעמום הוא להתחיל להסתכל על הנושאים שלכם בצורה שונה. במקום לצלם את הכלב שלכם מהגובה שאתם רגילים לראות אותו, אז תשכבו על הרצפה וצלמו אותו מנקודת מבט של נמלה. אתם תגלו שהכלב יראה שונה לחלוטין מאשר היה נראה בצילום מגובה העיניים. השינויים בזווית ובפרספקטיבה מציגים אותו אחרת לגמרי.

צילום: תומר אלמקייס

עכשיו נסו לעשות לעצמכם תרגיל מעניין. חפשו בסביבה הפרטית שלכם נושא לצילום, אבל כזה שעומד המון זמן באותו מקום ולא זז. זה יכול להיות הבית שלכם, או עץ בחצר שלכם. הרעיון הוא כזה: אתם כל יום רואים את העץ או הבית מנקודת מבט מסוימת, ועכשיו יש לכם את ההזדמנות להביט עליהם מנקודות מבט אחרות לגמרי. במידה ובחרתם את הבית שלכם, אז תתקרבו אליו, אל הקירות, אל המדרגות, מבפנים כלפי חוץ, מבחוץ כלפי פנים ועוד.. אם בחרתם בעץ, אז תתקרבו אליו, צלמו את המרקם שלו, ואת החיים שיש עליו, צלמו את השורשים או את העלים שלו ותלמדו את העץ מקרוב.

תלמדו להסתכל על העולם כצלמים

מה קורה אם אתם עומדים בראש גרם מדרגות ומסתכלים מלמעלה על מישהו שעולה?

צילום: תומר אלמקייס

מה קורה אם אתם שוכבים על הרצפה ומסתכלים על העולם מנקודת מבט של תינוק ששוכב על הגב?

צילום: תומר אלמקייס. צילום מאחורי הקלעים: גיא זאבי

אם אתם רוצים לצלם מישהי קוראת מכתב מרגש, אז במקום להתרחק ממנה ולקלוט את כל הסיטואציה, נסו להתקרב אליה מאחור ולצלם מאחורי העורף שלה, מנקודת המבט שלה כפי שהיא רואה את המכתב.

צילום: תומר אלמקייס

אתם מתחילים להבין את הרעיון? הדרך הטובה ביותר להלחם במחסום היצירתי היא פשוט להוציא מהראש שלכם את הפרספקטיבה הרגילה שאיתה אתם חיים. במילים אחרות, אם אתם במצב עמידה ומתכוננים לקראת תמונה, תעצרו לרגע ותחשבו איך אתם יכולים לקחת את הנושא הזה ולהפוך אותו למשהו מיוחד.. לפעמים זה כיפוף ברכיים קל שסוגר לכם פינה, ולפעמים אתם תצטרכו להיות יצירתיים יותר ולשקול אפשרויות אחרות כמו שכיבה על הרצפה, טיפוס על קירות וכדו'.

צרו לעצמכם מעין מפה של המח שלכם ואיך הוא יקבל את הנושא מזוויות שונות. דמיינו איך ייראה הנושא מקרוב, מרחוק, בקלוז-אפ או ב-לונג-שוט. לכו עם האינסטינקטים שלכם, ואתם תגלו פעמים שאתם תהיו מופתעים מעצמכם.

5 טיפים שכדאי לזכור

  1. כאשר אתם מצלמים מקרוב, חפשו נושאים שיש בהם מרקם מעניין, וצלמו אותם עם אור נכון שמדגיש את המרקם הזה. אור שמגיע מהצד (עם רכות מסוימת אך לא רך לגמרי) הוא אור מושלם עבור צילום של מרקמים. הסיבה לכך היא כי המרקם דורש צל על מנת שהתלת ממדיות תצא החוצה ושהמרקם יבלוט.
    נסו לצלם נושאים שונים ולבחון את הטקסטורה שלהם. יתכן וחלקם לא יעניינו אתכם במבט ראשוני בעין, אבל כשתתקרבו עם העדשה ותשתמשו בתאורה הנכונה, אתם תופתעו מאוד לגלות לכמה מרתקים יכולים להפוך הדברים הפשוטים של היום יום.
  2. צלמו תמונות מופשטות יותר על מנת להוציא דברים מהקשרים היומיומי. תמונה מופשטת היא תמונה שבה צילמתם הנושא מקרוב, מזווית מסוימת ו/או עם תאורה מסוימת שהוציאו את הנושא מהקשרו הטבעי אך עדיין הציגו אותו כמעניין.בכל יום אני נתקל בסוג מסוים של ספה, אבל במקרה הבא זו הייתה ספת עור ששולבה עם תאורה של מסיבה ובמבט מקרוב היא הוצגה בצורה מדהימה, ומחוץ להקשרה הטבעי.

    צילום: תומר אלמקייס

  3. השתמשו במסגור טבעי של התמונות שלכם כדי להכניס בהן יותר עניין. אם אתם נמצאים באזור עם עצים, אז נסו לצלם מתוך הענפים ולהשתמש בהם כמסגרת טבעית של הנושא שלכם. מסגרת טבעית יכולה להיות גם חלון, מראה או כל דבר יצירתי אחר.

    צילום: תומר אלמקייס

  4. חפשו קווים מוליכים, קווים חוצים, השתקפויות, ושכבות של עומק וצבע. הכניסו אלמנטים לקדמת הפריים כדי שיספרו לצופה על העומק שבתמונה.

    צילום: תומר אלמקייס

    צילום: תומר אלמקייס

  5. שינוי בנקודת המבט הוא לאו דווקא להתכופף, לשכב, לטפס.. הוא גם תלוי במיקום הפיזי שלכם ובמיקום הנושא. קחו 2 תמונות לדוגמא: באחת, הזוג הולך לכיוון הצופה, ובשנייה הוא הולך לכיוון האופק. אלו הן 2 תמונות שצולמו בהפרשי זמן קצרים, ובכל זאת כל תמונה משדרת משהו אחר. האחת משדרת "התחלה" והשנייה משדרת "סוף".

צילום: תומר אלמקייס

סיכום

אז הבנתם כמה אנחנו ברי מזל לעומת שאר האמנים? אני לא מכיר עוד אמן שיכול לרפא את המחסום היצירתי שלו בעזרת טיפול בטיפוס על עץ או שכיבה על הבטן/גב..

אם אתם תבלו ביומיים הקרובים בחיפוש אחרי זוויות שונות, משונות, ייחודיות ומיוחדות, אתם תוכלו לפרוץ את החומה המשעממת ואת המחסום היצירתי יחד. ואם לא הצלחתם, אז תשאלו את עצמכם, האם הייתם מספיק נועזים? האם נקודות המבט שחיפשתם באמת היו שונות, משונות וייחודיות?

זכרו שאתם לא צריכים לעשות את זה עם כל התמונות שלכם, אבל ברגע שתהיה לכם ההבנה על ההתבוננות הזו, אתם תוכלו להוציא תמונות הרבה יותר טובות מאלו שצילמתם עד היום, ואת זה אני מבטיח לכם. לצורך הביטחון, כשאתם מצלמים את התרגיל, אז צלמו גם תמונה של הנושאים שלכם מנקודת מבט רגילה, אם כי אני בטוח שהתמונות שאתם תאהבו הם אלו שיצולמו מנקודות מבט בלתי שגרתיות.

צאו לצלם, חפשו זוויות, ותתמקדו ביומיים הבאים בלצלם רק בזוויות שאינן שגרתיות, ואתם תגלו שמעכשיו והלאה התמונות שאתם תאהבו הם אלו שלא הייתם מצלמים לפני שעשיתם את התרגיל הזה.

עד כאן להפעם, חברים.

אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה ובאהבה דרך כפתורי השיתוף המופיעים כאן.

כמו כן, אשמח לקרוא את התגובות שלכם ולענות לכם על שאלות, אז תרגישו חופשי להתפרע 🙂

שיעורים נוספים בצילום שכדאי לכם לקרוא ולראות:

קורסי פוטושופ ולייטרום בנקודת מבט: