דלג לתוכן

התמונה הכי גדולה בעולם!

כן. יש דבר כזה…

קיבלתי מידידי היקר ד״ר אריק כרמון, כמה תמונות לדוגמה ממצלמתו החדשה Fujifilm GFX-100. אם שאלתם את עצמכם מה מייצג המספר 100, התשובה פשוטה: 102 מגה פיקסל. במילים: מאה ושניים מיליון פיקסלים.
בקליק אחד!!!
השאלה הראשונה שהטרידה אותי הייתה כמה שוקל קובץ כזה… בדקתי מספר קבצים והמשקל נע בין כ-110 מ״ב ל-130 מ״ב לקובץ Raw. משקל הקובץ בעריכה בפוטושופ – 291 מ״ב!
לא יכולתי לבדוק משקל של קובץ jpeg. מי יצלם קובץ דחוס במצלמה הכי גדולה בעולם?..?…

כמה זה 102 מגה פיקסל?

החיישן בפרופורציה של 4/3 מספק 8736 × 11648 (צריך לקרוא את זה לאט כדי להאמין…).
עד לפני כמה שנים זה היה גודל מקובל בתמונות פנורמה.
על מנת להמחיש את גודל התמונה, סימנתי מלבן בגודל החיישן של ניקון D810 שהוא 36 מ״פ.
הקו של המסגרת האדומה הוא בעובי של 50 פיקסלים וגודל הטקסט הוא 690 נק׳, אחרת זה היה קטן מדי ולא הייתם רואים כלום…

כדאי לשים לב גם ליחס התצוגה בהתאמה למסך HD בגדול 21.5 אינצ׳ – 8.23%…
בגודל תצוגה 100%, יוצג חלק די פצפון של התמונה. כן, כן, המלבן האדום והפיצפון הזה מייצג 1920/1080 פייקסלים:

מי צריך מצלמה כזאת?

שאלה טובה. התשובה האינסטנקטיבית היא – צלמים מקצועיים. אין ספק, שזה נכון.

יחד עם זאת, גם חובבים רציניים שמחפשים לקבל מהמצלמה יותר ממה שמצלמת DSLR או מירורלס רגילה יכולות לספק, ימצאו תועלת רבה במצלמה כזאת (בהנחה שהם יכולים לרכוש אותה, אבל זה כבר דיון לבלוג כלכלי, לא בלוג צילום).
היכולת לייצר קובץ עצום באיכות גבוהה מאפשרת גמישות עצומה בצילום. מספיק לראות את סימון הפרופורציה בפיסקה הקודמת, כדי להבין עד כמה.
פורמט המצלמה מאפשר להשתמש בעדשות גדולות ומהירות, בקוטר גדול מאוד המאפשר ניצול מעולה של האור ולהגיע לעומק שדה מרשים, גם רדוד וגם מלא.
התמונה הזאת צולמה בצמצם f-6.4. עומק השדה הרדוד והבוקה – תענוג לעיניים…

התמונה הזאת צולמה בצמצם f-32. עומק השדה מירבי, רמת הפירוט והחדות בכל שטח התמונה מרשימים למדי. גם העובדה שאין שום דיפרקציה בצמצם כל כך סגור מרשימה למדי.
אי אפשר לדבר על תמונות שצולמו במצלמה מתוצרת פוג׳י, מבלי להתייחס לנושא הצבע.
סרטי הצילום של פוג׳י היו אהובים על צלמי הטבע והנוף, מאז ומעולם. בשנים האחרונות, פוג׳י הטמיעו פרופילי פיתוח ייחודיים בקובצי ה-Raw שלהם.

הפרופילים האלה מאפשרים לדמות את הצבעים של סרטי הצילום שלהם. בעת עיבוד התמונות בלייטרום או בפוטושופ, ניתן להשתמש בפרופילים האלה וליהנות מתמונה דיגיטלית איכותית ועצומה בגודלה, בצבעים של פעם ובשחור לבן עם ארומה של פילם…

דוגמאות לפרופילים בצבע:

תהיה נוספת...

קבצים כל כך גדולים בהחלט גורמים לי לתהות שוב, מה כבר אפשר לעשות עם קבצים כאלה… גם בלי לקחת קורס צילום למתקדמים או קורס פוטושופ, ברור כי כשרוצים להדפיס תמונות גדולות מאוד באיכות גבוה מאוד, חייבים קבצים גדולים מאוד ומקרה הזה, כל המרבה הרי זה משובח.

ללא מניפולציות הגדלה, ניתן להפיק מקובץ שצולם במצלמה הזאת תדפיס בגודל 2/1.5 מ׳. אני מניח שניתן יהיה להפיק הדפסה טובה מאוד, גם בגדול כפול מזה.

איפה אפשר ללמוד על המצלמה הזאת?

אתר imaging resource מכיל סקירות מקיפות של כל המצלמות והעדשות המיוצרות כיום.

תוכלו לקרוא סקירה מקיפה על Fuji GFX 100, כאן.

לסיכום

מצלמה כל כך מיוחדת ונדירה (במיוחד לאור מחירה – 10,000$), ראויה למבחן דרכים אמיתי. הפוסט הזה הוא רק המנה הראשונה… אנחנו מתכננים לקחת אותה למבחן מלא, לצלם אותו היטב, לערוך אותו ולהגיש לכם אותו בטמפרטורת החדר 🙂 

מבטיחים לא לחסוך מכם שום פרט (או פיקסל…).

 

קורסי צילום וסדנאות צילום בנקודת מבט:

עיצוב חזותי בצילום: כיצד שימוש בצורות ישפר את הראיה הצילומית שלכם?

אם אתם לא בוהים רק באוויר, אתם עשויים לגלות שלכל דבר בעולם שלנו ישנה צורה. הצורה נמצאת בכל מקום והיא משפיעה לנו על המח גם מבלי שנשים לב לכך.

אם תרצו או לא, בין אם זה מודע ובין אם לאו, הצורה היא הדבר הראשון שהמח שלכם מתייחס אליו כאשר אתם מסתכלים על אובייקט או על סצנה מסוימים.

באמנות בכלל ובצילום פרט, הצורה היא אחד מאותן ששה אלמנטים עיצוביים שנמצאים בחלל שלנו ומגרים את המח שלנו בכל רגע נתון ביום, ולמעשה – הצורה היא חלק מאוד חשוב בבניית הקומפוזיציה של התמונה.
בין אותן ששת האלמנטים נמנים גם צבע, מרקם, נקודות, קווים וחלל.

כל תמונה מכילה צורה אחת או יותר, אבל תמונות גדולות הן אלה המכילות שילובים של צורות, צורות ניגודיות או תמונות שבהן הצלם השתמש בצורה מיוחדת או מעניינת כד ליצור יותר עניין לצופה.

הצורה עוסקת בתכונות הממדיות של האובייקט וניתן למצוא אותה בכל אובייקט שיש לו מתאר ברור. כדי להבין טוב יותר את הרעיון הזה, אתם יכולים פשוט להסתכל על תמונה שבה הנושא מופיע כצללית מול רקע בהיר (כמו צילום של אדם או בניין על רקע של שקיעה) וכך תוכלו להסתכל על הנושא בצורה אחרת לגמרי ולהתייחס אליו שלא באופן הטבעי שלו מכיוון שבצללית אין עומק ויזואלי לנושא, כך שהוא שטוח והפרטים שלו מוסתרים מכם וזה משאיר לכם את האפשרות לחשוב רק על המטרה שלשמה נועדה התמונה.

צילום: תומר אלמקייס.

זו הייתה רק דוגמא לעניין, אבל כמובן שהצורה אינה מוגבלת רק לצלליות, שכן דימוי תלת ממדי יכול גם כן להיות בעל צורה חזקה.
הרעיון הוא ללמוד למצוא אובייקטים עם צורות מושכות ולצלם אותם באופן מושך באותה מידה..
כמו בכל חוקי הקומפוזיציה, שימוש מיומן בצורות יכול לחזק לכם את המשמעות ולהוסיף לא מעט עניין לתמונות שלכם.

בפוסט הזה אנסה לגרום לכם להבין איך הבנה בסוגים השונים של הצורות ובקיום שלהם בטבע יעזרו לכם להשתמש בהם בצילום שלכם, ושמדובר באחת הדרכים היעילות יותר לשפר את טיב התמונות שלכם בצורה משמעותית.

צורה אורגנית לעומת צורה גיאומטרית

צורות אורגניות מתרחשות לרוב בטבע, ומכאן שמן. הן כוללות קימורים, כמו כאלה שאתם יכולים לראות בדרך כלל בצמחים למיניהן, או צורות לא סדירות כמו אלו שאתם יכולים לראות על סלעים.

צילום: אביב קורט.

לעומתן, צורות גיאומטריות הן ישרות וסימטריות וניתן יותר למצוא אותן כאשר הן עשויות מעשה ידי אדם, כגון מבנים, כבישים, גשרים, מכוניות, ובפועל – בכל מוצר שאתם עשויים להחזיק כרגע ביד.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

צורות חיוביות לעומת צורות שליליות

אם רק עכשיו התחלתם להכניס את הצורות לצילום שלכם במודע, יש מצב גדול שאתם מתמקדים בעיקר בצורות חיוביות. זאת אומרת שאתם מתמקדים בצורה מוחשית שלא קשה לפספס אותה. כמו טבעת, למשל, שצורתה עגולה וכולנו רואים את זה. אבל הגיע הזמן לחפש גם צורות שליליות, כאלו שאין להם צורה משלהם אבל הן נוצרו על ידי חפצים סביבם, על ידי תאורה או אפילו על ידי זווית צילום נכונה שרק אנחנו כצלמים יכולים לשים לב אליה.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: אביב קורט.

צילום: אביב קורט.

אז מה הצורות יכולות לספר לנו?

באופן כללי, לצורות יש המון מה לספר לנו והן מעבירות לנו המון מידע. הצורות מצביעות על גודל ומשקל, והאינטראקציה שהן מקיימות עם הסביבה ועם אובייקטים אחרים בסביבה תספר משהו על הפרופורציה של האובייקט, איך הוא משתווה לאחרים ועד כמה הוא חשוב ודומיננטי.

כמו קווים שיכולים לשמש כקווים המוליכים אל הנושא או כאלה המוליכים בין אובייקטים בתמונה, כך גם צורות יכולות להוביל אותנו אל הנושא, לחזק את האמירה עליו ולהעביר מסרים שונים. צורות רגילות כמו עיגולים, ריבועים ומשולשים מעבירות תחושה של סדר ויציבות. צורות לא סדירות כמו מלבנים, מקבילים ומעוינים יכולים להוסיף לתמונה אשליה של תנועה או פשוט לגרום לה להיראות דינמית יותר.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

שימוש יעיל בצורות

כאשר אתם מסתכלים על הנושא שלכם, נסו לחשוב מה הופך אותו למעניין. אם קווי המתאר שלו דומיננטיים יותר מאשר העומק התלת ממדי שלו, אתם צריכים לגשת אליו עם התייחסות לכך הרבה יותר מאשר ההתייחסות לעומק שלו.

חשוב לעשות את ההבחנה הזו מכיוון שתבנית וצורה יוצרים 2 סוגים שונים של דימויים. אם הנושא שלכם מעניין יותר בגלל הצורה שלו, אתם צריכים לתת את הדגש יותר על הזווית, על הפרספקטיבה ועל המיקום של האובייקטים האחרים בפריים.

צילום: תומר אלמקייס.

לעומת זאת, אם הנושא שלכם מעניין יותר בגלל התבנית שלו, אז תצטרכו להתייחס יותר לאור ולצל ולהתייחס לצורה שלו כצורה דו ממדית ולא כצורה תלת ממדית.

את הצורות אתם תוכלו למצוא באובייקט יחיד או באוסף של אובייקטים והשילוב ביניהם. בתור התחלה, כדי לא להוליך שולל את הצופה בתמונה, נסו למצוא אובייקטים בעלי צורות דומות ולשלבם בתוך התמונה שלכם. לפעמים, שילוב של יותר מדי צורות בפריים אחד עלול לבלבל את המח של הצופה בתמונה וליצור קצת בלגן.

צילום: תומר אלמקייס.

כיצד להביא את זה לידי ביטוי בפועל?

לפעמים, כדי ליישם דברים בפועל וגם כדי להיות צלמים טובים יותר, אתם צריכים להעמיד את עצמכם בנקודת מבטו של הצופה בתמונות. התרגיל הראשון והטוב ביותר שאתם יכולים לעשות הוא פשוט להתבונן בתמונות שלכם, לבקר את התמונות שלכם, לבחון אותן ולחפש צורות חיוביות ושליליות. דהיינו צורות ממשיות של אובייקטים או צורות שנוצרו כתוצאה משילוב של אובייקטים בפריים.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

בשלב הבא, תבחרו את התמונות האהובות עליכם כולל התמונות שנראות לכם פחות עובדות מהבחינה הזו. חפשו צורות גיאומטריות וצורות אורגניות חזקות ותשאלו את עצמכם את השאלות הבאות:

  • מה הופך את התמונות האלה לתמונות חזקות?
  • מהם מצבי הרוח שהתמונות משדרות לכם?
  • האם התמונות המועדפות שלכם משלבות סוגים שונים של צורות?
  • האם הן מכילות צורות דומות?
  • האם הצורות האלה תורמות לתמונה או שמא הן צורמות לעין וגורמות לאי נוחות?

לאחר שסיימתם לענות לעצמכם על השאלות האלה, אתם מוזמנים להתחיל להסתכל בעבודותיהם של צלמים אחרים שאתם עוקבים אחריהם. הסיכויים גבוהים מאוד שמעכשיו אתם תתחילו לשים לב לצורות האלה בכל תמונה.
השוו את התמונות האלה לתמונות שלכם ותלמדו האם יש מקום אצלכם לשיפור.

כמה מילים לסיום

צורות עשויות להיות חלק מאוד משמעותי מהתמונות שלכם, אם רק תשימו לב אליהן. השימוש בהן ישפר את התמונות שלכם בגלל האסתטיקה שהן יכולות להכניס לתוך הקומפוזיציה, הן תמקדנה את עינו של הצופה ותובלנה אותו להתבונן במקומות שאתם בוחרים.
צורות הן חלק חשוב מאוד מהשפה הצילומית והן יכולות להיות המהות של הקומפוזיציה או אלמנט משני שגורם לדימויים להיות מעניינים יותר או ראויים לצפייה.

רכשו לעצמכם את המיומנות הזו וצאו איתה לשטח בפעם הבאה שאתם מצלמים. כשיש לכם זמן בסיטואציה המצולמת שלכם, קחו לכם מספר רגעים כדי לבחון את הסביבה שלכם מבחינת צורות. אם אתם לא מוצאים צורות מעניינות, שנו את זווית הצילום שלכם, תתרוממו, תתכופפו ותזוזו כמה שיותר על מנת לאפשר לעצמכם להתבונן בנושא שלכם מנקודות מבט שונות.
במילים אחרות, אלצו את עצמכם להבחין בצורות שסביבכם ובסופו של דבר אתם תפתחו את המיומנות הזו באופן טבעי.

כמובן שלא כל תמונה צריכה לשלב צורות. תמונה יכולה להיות בנויה משילוב של צבעים, קווים, נקודות, מרקם וכדו'. גם אם תתמקדו רק באחד מאלו, התמונות שלכם עשויות להיות חזקות בסופו של דבר, אבל אין ספק ששימוש בצורות בתמונות שלכם הוא מקום מצוין להתחיל בו. במיוחד לאלו מכם שרואים את הצילום כמהות החיים ורוצים להתקרב אליו מנקודת מבט אמנותית יותר.

לאחר שהבנתם את כל העניין הזה של צורות ולפני שאנחנו מסיימים כאן, אני רוצה לבקש מכם דבר אחד אחרון!
בבקשה, אל תסתכלו על העניין הזה כעניין טכני בלבד. השתמשו בעיניים שלכם, בלב שלכם ובנשמה שלכם כשאתם מצלמים.

הצילום הוא אמנם טכני בחלקו, אך כל העניין הטכני נמצא כאן רק על מנת לשמש לנו ככלי שאמור להפוך את התמונות שלנו לתמונות שמספרות סיפור, לתמונות הרבה יותר עשירות ומסקרנות, וכמובן לתמונות שמביעות רגש ותחושות.

חברים, תודה רבה שקראתם אותי. אתם מוזמנים לכתוב לי למטה בתגובות, לשאול שאלות, להביע דעה.
כמו כן, אתם מוזמנים לשתף את הפוסט הזה בשמחה לכל אותם אלו שישמחו לקרוא אותו.

אם עדיין לא נרשמתם לניוזלטר שלי, אתם מוזמנים לעשות זאת כעת ולהתעדכן על כל פוסט חדש שיוצא לאוויר העולם.

אז נתראה (איך לא?) בפוסט הבא 🙂

6 סיבות לכך שהתמונות שלכם לא מספיק בפוקוס ואיך תפתרו את זה

באמת שאין דבר מתסכל יותר מלחזור הביתה מיום צילום ולגלות שחצי מהתמונות שלכם לא בפוקוס.

כשאתם מצלמים, אתם יכולים לעשות הרבה טעויות שלפעמים גם עשויות להיראות טוב למרות (ולפעמים בגלל) שהן טעויות, אבל חוסר פוקוס לרוב ייראה רע, אלא אם כן מדובר בעניין אמנותי שלשמו התכנסתם.

פוקוס הוא אחד הדברים החשובים בצילום. עם הזמן הטכנולוגיה מתפתחת וענייני הפוקוס הופכים למורכבים ומסבכים יותר מיום ליום עם אפשרויות רבות כל כך שעומדות לרשותנו.

אז אם קיימת מערכת פוקוס אוטומטית כל כך חכמה במצלמות שלנו, למה לא הכל מושלם? למה בכל זאת אנחנו נמצא את עצמנו הרבה פעמים נטולי פוקוס בכלל?

אז קודם כל, העובדה שיש לנו פוקוס אוטומטי זה לא אומר בהכרח שהפוקוס נעשה אוטומטית. עדיין יש לנו את הבחירות של איפה, כמה, למה ואיך..
המצלמה נותנת לנו לא מעט כלים, אבל אנחנו צריכים להכיר את כל הכלים שיש לנו כדי שנדע במה לבחור, מתי לבחור, למה לבחור וכדו'.

היום אני אתכם כדי לסקור 6 תרחישים אפשריים שעלולים לגרום לתמונות שלכם לצאת מפוקוס. אם תמנעו מכל אותם המצבים, אתם תוכלו לצלם את התמונות החדות שתמיד רציתם.

1. עדשה לא מכוילת.

באופן כללי, אם אתם משתמשים במערכת הפוקוס האוטומטית של המצלמה והעדשה שלכם, אז העדשה שלכם צריכה להיות מכוילת לגוף המצלמה. אם יש לכם מספר עדשות, אז כולן צריכות להיות מכוילות לגוף המצלמה. אם יש לכם גם מספר מצלמות, אז כל העדשות צריכות להיות מכוילות לכל מצלמה.

לפני שאתם ממהרים לנסוע למעבדה ולשלם על זה לא מעט כסף, אתם צריכים לדעת שאתם יכולים לכייל את העדשות שלכם דרך גוף המצלמה. אם תעשו את זה עבור כל העדשות שלכם, מובטחות לכם תמונות חדות לאין ערוך גם בצמצמים פתוחים מאוד!

והנה 2 חבר'ה אלופים שב-4:30 דקות יסבירו לכם איך לכייל את העדשות שלכם כמו שצריך:

2. הגדרות פוקוס אוטומטי שגויות.

פוקוס אוטומטי הוא בהחלט אחד מפלאי הצילום המודרני ואין שום סיבה שצריכה לגרום לנו לא ללמוד להשתמש בו כראוי.

אם תחזרו לימי הצילום האנלוגי, אתם תגיעו לימים שבהם הפוקוס נעשה בצורה ידנית בלבד והקשה מאוד על הצלמים שפספסו לא מעט את הפוקוס בתמונות שלהם, בייחוד כאשר הנושא שלהם היה בתנועה.

לפני מספר ימים נתקלתי בשאלה באחת מקבוצות הצילום שבפייסבוק, כאשר מישהו ציין את העובדה שהוא מצלם רוב הזמן בפוקוס ידני ושאל אם הוא עובד נכון או לא?
אז לפני הכל, אתם צריכים לדעת שחלק גדול ממחיר העדשה שלכם זה מנוע הפוקוס המהיר והחכם. אם הוצאתם עליו כל כך הרבה כסף, אז למה לא להשתמש בו? או למה לא ללמוד להשתמש בו ולנצל אותו כהוגן?

אז יש הרבה שחושבים שלצלם עם פוקוס ידני זה שווה ערך לצילום במצב ידני (M) במצלמה.
זאת אומרת – עם הרבה יותר שליטה. זאת אומרת – מקצועי יותר.
אז זהו, שלא..

מערכת הפוקוס האוטומטית שבמצלמה שלכם היא מערכת מאוד מאוד חכמה ויש בתוכה לא מעט הגדרות שאם אתם תכירו אותן ותדעו מתי להשתמש בכל אחת מהן, אתם תוכלו לשפר את הפוקוס בתמונות שלכם בצורה מאוד משמעותית!

למעשה, כאשר מדובר בפוקוס אוטומטי, אתם יכולים להיות במצב של פוקוס ננעל (AF-S – בניקון / One shot – בקנון) המיועד לאובייקטים סטטיים שאינם בתנועה, ואתם יכולים להיות על מצב פוקוס עוקב (AF-C – בניקון / AI SERVO – בקנון) המיועד לנושאים שבתנועה.

בנוסף, לכל אחת מהתכונות האלה, יש תתי הגדרות המתאימות לצרכים שלכם, להרגלים שלכם ולסיטואציות שאותן אתם מצלמים.

ההבדל העיקרי בין 2 המצבים הוא שבמצב פוקוס ננעל, אתם מבצעים את הפוקוס על ידי חצי לחיצה או על ידי לחצן הפוקוס האחורי (הרחבה בסעיף הבא) והפוקוס פשוט ננעל לפי מרחק מסוים וזהו. הוא לא יזוז לכם יותר עד שתבצעו פוקוס מחדש.
במצב של פוקוס עוקב מדובר בפוקוס שהוא רציף, כך שהוא פשוט יעקוב אחר הנושא שבתנועה וישמור עליו בפוקוס לאורך כל הדרך (כל עוד האצבע לוחצת על הכפתור, כמובן) מבלי שתצטרכו לבצע פוקוס בכל פעם מחדש.

אז אם אתם מוצאים חלק מהצילום שלכם לא בפוקוס, כנראה שאתם לא נמצאים על ההגדרה המתאימה לסיטואציה.

אם כך, אז למה לא להשתמש תמיד בפוקוס עוקב ולהישאר רגועים?
מכיוון שבפוקוס עוקב, המנוע תמיד מחפש לזוז, כך שאם הוא על אובייקט סטטי אתם עלולים לפספס את הפוקוס.

כדי לשלוט יותר במערכת הפוקוס האוטומטית של המצלמה שלכם, אני ממליץ לכם לקרוא על 10 הטכניקות שיעזרו לכם להיכנס לפוקוס ולצלם תמונות חדות יותר באמצעות קביעת הפוקוס במצלמה.

3. השתמשו בלחצן הפוקוס האחורי (Back – Button).

לא כולם מודעים אליו, אבל הוא קיים בכל מצלמה שקצת מכבדת את עצמה. באלה שהוא לא קיים בהן, אך עדיין קצת מכבדות את עצמן, ניתן להגדיר לחצן אחר שיעשה את העבודה.

לחצן הפוקוס האחורי נמצא מאחורי המצלמה במקום המתאים ללחיצה על ידי האגודל והתפקיד שלו הוא ליצור הפרדה מוחלטת בין פעולת הפוקוס לפעולת הצילום.

אתם בטח שואלים את עצמכם למה צריך את זה? הרי רובכם התרגלתם לבצע את הפוקוס בחצי לחיצה דרך כפתור הצילום ומיד לאחר מכן לצלם את התמונה, אז למה צריך להפעיל 2 אצבעות במקום אצבע אחת?

כמו שאמרתי קודם, לחצן הפוקוס האחורי ייצור הפרדה מוחלטת מכפתור הצילום, כך שהפוקוס שלכם יהיה הרבה יותר בשליטה. זה מתאים במיוחד לעבודה עם פוקוס עוקב כאשר הנושא שלכם נמצא בתנועה.
במצב הזה, אתם לא תהיו מחויבים לצלם רצף של תמונות כדי לתפוס את הרגע המכריע, אתם פשוט תצטרכו ללחוץ על הפוקוס באצבע אחת ולצלם באצבע אחרת רק כאשר הרגע שאתם רוצים מופיע לנגד עיניכם.

אני מזמין אתכם לקרוא כאן על לחצן הפוקוס האחורי שיעשה לכם חיים יפים יותר.

4. שימוש לא נכון בנקודות המיקוד.

Camera viewfinder – vector

סביר להניח שלמצלמה שלכם יש המון נקודות מיקוד. משהו שנע בין 11 ל-150 נקודות מיקוד ואף יותר מכך, בהתאם לדגם המצלמה שלכם.

אז הכל טוב ויפה, ונקודות המיקוד הן בהחלט כלי עזר מעניין, אבל לא תמיד הן יעבדו לכם כמו שצריך. למעשה, כל מה שאתם צריכים לדעת זה שנקודת הפוקוס הטובה והיעילה ביותר היא זו שנמצאת במרכז העינית שלכם.

בצילום באור יום, שימוש בנקודות הפוקוס הצדדיות יכולות להיות מועילות גם כן, אך ככל שהתאורה תהיה חלשה יותר, המצלמה תתקשה לבצע פוקוס כאשר נקודת הפוקוס לא נמצאת במרכז הפריים.

דבר נוסף שקורה לא מעט זה שאנחנו לפעמים שוכחים את נקודת הפוקוס בצדדים או שאפילו לוחצים בטעות על הג'ויסטיק ומזיזים אותה מבלי להתכוון. כשזה קורה, זו הדרך המדהימה ביותר לפספס את הפוקוס בתמונה שלכם.
פשוט תסתכלו תמיד על נקודת הפוקוס ותבינו אם היא נמצאת במקום שאתם רוצים. בחלק מהמצלמות ישנו כפתור המיועד לנעילת נקודת הפוקוס כדי שהיא לא תזוז שלא מרצונכם.

במצלמות המתקדמות ביותר, אלו שמצוידות במסך מגע, אתם יכולים ממש לגעת באזור שאתם רוצים לבצע פוקוס ולהתמקד עליו בקלות, ממש כמו שאתם עושים עם הטלפון שלכם.
זו בהחלט פריצת דרך נוספת בעולם הצילום הדיגיטלי 🙂

5. בצילום מבוקר, נסו להשתמש במסך המצלמה שלכם.

תמיד אני אומר שאין כמו צילום דרך עינית המצלמה. זו הדרך היעילה, המהירה והנוחה ביותר לצילום. מה שכן, אם אתם מצלמים נוף, סטודיו או כל דבר אחר שמצריך מכם צילום מבוקר והמצלמה שלכם ממילא יושבת על חצובה, אתם יכולים להשתמש במסך המצלמה שלכם ולבצע פוקוס בצורה מדויקת ביותר על ידי תצוגה גדולה יותר של התמונה שלכם, קרבה לפרטים הקטנים ווידוא שהכל חד כתער.

זהו פיצ'ר שימושי ביותר לצילומים מבוקרים. לימדו להשתמש בו ותשמרו על תמונות חדות להפליא.

6. כשצריך, היעזרו בפוקוס הידני.

כן, אני רציני. למרות כל מה שאמרתי בתחילת הפוסט.

אני עדיין עומד במילים שלי, אבל יש מצבים שבהם יהיה קשה למצלמה לבצע פוקוס (כמו בתנאים של תאורה חלשה) או שפשוט תרצו לקבוע את הפוקוס לפי מרחק היפרפוקאלי ולא לפי נושא מסוים , כמו בצילום נוף למשל, ואת זה אנחנו נצטרך לעשות עם פוקוס ידני בלבד.

בדיוק כמו מצבי הפוקוס האוטומטיים, גם כאן צריך לדעת מתי נכון להשתמש בפוקוס הידני. השימוש בפוקוס הידני מתאפשר בכל עדשה (בעזרת טבעת הפוקוס) והוא עשוי להביא לכם חוויות מדהימות לצילום שלכם.

הפוקוס הידני הוא דרך מעולה למקד את התמונות שלכם, החל ממצבים של חוסר באור ועד למצבים של צילום עם פוקוס מדויק ביותר.

בשורה התחתונה, לכל יצרנית מצלמה יש דרכים שונות לבצע פוקוס, וההגדרות עשויות להשתנות מיצרנית אחת לאחרת. לכן אתם צריכים לחפש את הדרכים היעילות ביותר לבצע פוקוס וזאת בהתאם למצלמה שאתם מחזיקים ביד.

סיכום

כשאין פוקוס, הנטייה של המון צלמים היא קודם כל להילחץ.
אבל רגע.. לכל דבר יש פתרון. רק צריך לעצור לרגע, להבין מהו ולתפעל אותו.
פוקוס הוא באמת אחד הגורמים הראשיים לתסכול אצל צלמים ולכן זהו נושא שחשוב להכיר על בוריו ולשלוט בו על כל היבטיו.

אם אתם עדיין לא מכירים את כל מצבי הפוקוס של המצלמה שלכם, אני מציע לכם להכיר אותם במהרה. אם זה לחפש את דגם המצלמה שלכם ביוטיוב יחד עם המילה Focus, ואם זה לפתוח את המדריך שקיבלתם עם המצלמה שלכם ופשוט ללמוד את ההגדרות ולדעת מה כל הגדרה עושה.
שילמתם המון כסף על הציוד שלכם, אז תשקיעו זמן בללמוד אותו!

חברים, תודה רבה שהייתם איתי גם הפעם. כרגיל, אתם מוזמנים לכתוב את דעתכם על הפוסט, לשאול שאלות, להביע דעה.
כמו כן, אתם מוזמנים לשתף את הפוסט בשמחה לכל מי שאתם חושבים שישמח לקרוא אותו.

אם עדיין לא נרשמתם לניוזלטר שלי, אתם מוזמנים לעשות זאת כעת ולהתעדכן על כל פוסט חדש שיוצא לאור.

אז נתראה בפוסט הבא : -)

איך הבנת האור תעזור לכם לצלם תמונות טובות יותר

האם חשבתם פעם מה הופך צלם טוב לצלם מצוין?

אגלה לכם. מה שהופך צלם טוב לצלם מצוין זהו האופן שבו הוא משתמש באור.
צלם טוב יודע איך לחבר תמונה, איך עם זווית צילום מסוימת הצופה יקבל נקודת מבט ייחודית על הנושא, הוא יודע איך לתפוס את הרגע המכריע בצורה מעניינת וייחודית והוא ידע כיצד לספר סיפור בתמונות וגם איך להעביר רגש ותחושות באמצעות הצילום.

צלם מצוין יעשה את כל אלו בצורה הטובה ביותר, אבל הוא יעשה אותם עם שימוש מושכל באור!

אור זה דבר פשוט. באמת. בדיוק בגלל זה חלקכם לא תמיד מודעים אליו או שלא משקיעים בו את הזמן ותשומת הלב הראויים לו. מסיבה כואבת זו קיימים לא מעט אנשים בעולם הזה שיכולים לבלות המון זמן עם המצלמה מבלי לחשוב באמת על האור, על האופי שלו ועל האיכות שלו.

אז לא מזמן נשאלתי "מה זה אור רך?" ו"מה זה אור קשה"? "מה ההבדל ביניהם" ו"כיצד אדע מתי להשתמש במה?".
אז החלטתי שבפוסט הזה אתייחס לנושא הכה חשוב הזה כדי שבפעם הבאה שתצאו לצלם אתם תדעו להתייחס לאור קצת אחרת ולשפר את רמת הצילום שלכם באופן משמעותי.

צילום: תומר אלמקייס.

אור טבעי מול אור מלאכותי

מבחינתנו הצלמים, אנחנו מחלקים את האור ל-2 קטגוריות עיקריות: אור טבעי ואור מלאכותי. כל קטגוריה כזו טומנת בחובה תתי קטגוריות של אור שלכל אחת מהן מאפיינים שונים.

לדוגמא, האור הטבעי מקושר בעיקר לשמש אבל הוא יכול להגיע גם כאור נר, אור מדורה או אור ירח. למרות שכל אלו הם למעשה סוגים של אור טבעי, לכל אחד מהם יש מאפיינים אחרים הקשורים לרכות, עוצמה וצבע.
שמש בצהריים תפיק אור שצבעו לבן בעוד שנר או מדורה יפיקו אור שצבעו כתום / אדום.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

אור מלאכותי הוא למעשה כל אור שאינו טבעי, כגון: נורת להט, פלואורסצנט, תאורת רחוב, פנס של רכב, פלאשים וכדו'. גם כאן, לכל סוג של אור ישנם המאפיינים שלו שגם הם (איך לא?) קשורים לרכות, עוצמה וצבע.
נורת הלהט תיצור אור בגוונים של צהוב / כתום בעוד שנורת הפלואורסצנט תיצור אור בגוונים כחול עם סטייה לירוק.

מעבר למאפייני הצבע, יש את מאפייני האופי. אור שמגיע ישירות ממקור האור יפיק אור השונה מאור שעובר דרך מקור ריכוך כגון ענן (בתאורה טבעית) או אהיל (בתאורה מלאכותית).
בתאורה הטבעית גם ישנה חשיבות גדולה לשעה ביום מכיוון שלשעה ישנה השפעה גדולה על כיוון האור, צבעו ורכותו.

המאפיינים של האור

אני בטוח ששמעתם יותר מפעם אחת את המושגים "אור רך" ו"אור קשה". כשמשתמשים במושגים האלה מתכוונים לכך שאור קשה הוא אור מאוד חזק שיוצר צללים קשים ואור רך הוא אור שיוצר צללים רכים.
אור קשה הוא למעשה אור המגיע ממקור אור קטן וישיר כמו שמש ביום לא מעונן. לעומתו, אור רך זה אור המגיע ממקור אור גדול או כזה שעבר דרך מקור ריכוך שהגדיל את מקור האור בצורה משמעותית ופיזר אותו – כמו אור שמש ביום מעונן.
אור עקיף גם הוא רך, והכוונה לאור החוזר ממשטח גדול כמו קיר או רפלקטור.

יש מצב שאי שם בקריירת הצילום שלכם נאמר לכם להימנע משימוש באור קשה ולהרבות ככל האפשר בצילום באור רך. מי שאמר לכם את זה רצה לעזור לכם כי בסך הכל זה די בסדר לחשוב ככה וברוב המקרים זה גם די יעזור לכם.
אור רך יגדיל את הטווח הדינמי שבסצנה שלכם וכך תקבלו תמונות עשירות יותר בפרטים בעוד שהאור הקשה יהיה אור קונטראסטי מאוד ועם הרבה פחות פרטים.

יחד עם זאת, ולמרות מה שאמרו לכם, לאור הקשה יש מקום מאוד טוב ומאוד חיובי בקריירת הצילום שלכם. לדוגמא, אם אתם רוצים להדגיש אזור מסוים בסצנה שלכם, אתם תוכלו לעשות את זה מצוין בצהריים ללא עננים. כך גם אם אתם רוצים לשדר דרמה או אם אתם מצלמים משטח בעל מרקם מסוים שאותו אתם רוצים להדגיש.
אור קשה יכול להיות בחירה מצוינת בהרבה מקרים, אז אל תחסמו אותו. בנוסף לכך, לימדו כיצד להשתמש בצללים כדי ליצור תמונות דרמטיות ומעניינות יותר.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

רוב הזמן אנחנו רוצים לצלם באור רך כמו ביום מעונן, אור חלון או אור כזה שאנחנו מוצאים בשעת הקסם שמופיעה לפני הזריחה ואחרי השקיעה.

כמו שאמרתי קודם, האור הרך יניב לנו הרבה יותר פרטים בתמונה והוא גם יחמיא יותר לאנשים.

צילום: תומר אלמקייס.

טמפרטורת הצבע

נו, בטח שגם את המושג הזה שמעתם יותר מ-5 פעמים. בטח גם שאלתם פעם "איך צבע יכול להיות טמפרטורה?"
כן, זה קצת מסבך, אני יודע.. אבל זה מסבך רק ברמת התיאוריה כי בפועל זה הדבר הכי קל בעולם!

בקיצור, טמפרטורת הצבע היא למעשה תרגום לצבע שהיה מתקבל אם הייתם לוקחים מתכת שחורה ומחממים אותה ללא הפסקה. כך, כשהמתכת תגיע ל-1000 מעלות צבעה יהיה אדום. לאט לאט, ככל שתחממו אותה יותר, הטמפרטורה תעלה וצבע המתכת יתחיל להשתנות לכיוון הכתום, צהוב, לבן, תכלת ועד שהיא תגיע לגוון הכחול שזוהי טמפרטורה של 10,000 מעלות קלווין.

עכשיו זה נשמע לכם יותר מוכר, ויש סיכוי שעכשיו גם הבנתם למה נורת טונגסטן (להט) שמפיקה צבע כתום מתאפיינת בטמפרטורה של 3200 מעלות קלווין.

בסדר, אתם עדיין יכולים לומר שזה מסובך לכם, אבל שתדעו שבעבר הלא כל כך רחוק, כל צלם היה חייב לשחות בחומר הזה כדי לדעת שאם הוא לא מצלם באור יום הוא יצטרך להרכיב פילטר צבעוני כדי לסנן צבעים לא רצויים או שהוא פשוט יתקע עם תמונות אדומות, צהובות וכחולות.
זה קרה מכיוון שסרטי הצילום הגיעו מותאמים לאור יום בלבד, כך שכדי לאזן צבעים בתאורות אחרות, הצלם 'נאלץ' להשתמש בפילטרים צבעוניים.

היום הכל הרבה יותר קל ואיזון הצבעים נעשה בצורה דיגיטלית, כך שאנחנו יכולים לאזן את הצבעים דרך הגדרת האיזון הלבן -White Balance (או בקיצור – WB) שבמצלמה הדיגיטלית שלנו.
הרבה צלמים, חובבים ומקצועיים, משתמשים בהגדרת ה-WB האוטומטית שיודעת לעבוד לא רע בלא מעט תנאים, אבל אם אתם רוצים יותר שליטה על העניין אתם יכולים פשוט לצלם על הגדרות קלווין (K) ובכך לבחור בטמפרטורה הרצויה ולפעמים גם לשבור את האיזון וליצור תמונות ייחודיות מאוד. אם אין לכם הגדרת קלווין במצלמה, אז תוכלו להשתמש בהגדרות המובנות של ה-WB ובכך לאזן את הצבעים בתמונה בהתאם לסיטואציה (יום מעונן, צל, נורת להט, אור יום וכדו') וגם 'לרמות' כשתרצו.

כך או כך, למרות הטכנולוגיה השופעת בכל טוב, אתם חייבים להבין את הנושא הזה לעומק מכיוון שהוא לגמרי עוד כלי בשפה הצילומית.

צילום: תומר אלמקייס.

כיוון האור והשפעותיו על הצילום

לכיוון שממנו מגיע האור יש השלכות רבות על התמונות שלנו. בטח יצא לכם לראות פעם אדם המואר מלמטה. זה נותן תחושה מפחידה וזה בגלל שאנחנו פשוט לא רגילים לראות אור שמגיע מהכיוון הזה.

העובדה הזו צריכה להעיר בכם את ההבנה מדוע כיוון האור הוא חשוב. אתם יכולים לצלם 8 תמונות (ויותר) שונות מאותו מקום עם אותו נושא ועם אותו רקע וזה רק בגלל שאתם תשנו את כיוון התאורה שלכם.
כך תאורה צידית וצללים ארוכים הנוצרים בשעת זריחה או שקיעה יכולים לתת תחושה דרמטית בעוד תאורה אחורית תרגיש קסומה, מיסטית או סוריאליסטית.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

הכיוון של האור יעשה לכם הרבה יותר מאשר להעביר את מצב הרוח של התמונה. כמו שראיתם למעלה, צילומי פורטרט יכולים להיראות שונה מאוד כאשר משתמשים בכיוונים שונים של האור.
כך אור קדמי ישטיח את תווי הפנים, יעלים את המרקם של העור ועל הדרך יעלים קמטים, פצעים ונקבוביות. אור צידי ידגיש יותר את מרקם העור ועל הדרך יבליט קמטים ושאר פגמים כך שהוא דורש תשומת לב רבה.

עוצמת האור

כשמדברים על אור – עוצמה ואיכות קשורים בקשר חברי הדוק, כאשר מקורות אור בעוצמה גבוהה נוטים לייצר אור קשה; ולעומתם – מקורות אור בעלי עוצמה נמוכה מייצרים אור רך. בפועל, בגלל שאנחנו צלמים, אנחנו משתמשים בצמצם, בתריס וב-ISO על מנת לשלוט בכמות האור הרצויה לכל סיטואציה.
לדוגמא, אם עוצמת האור נמוכה, יתכן שאתם תרצו לצלם עם צמצם פתוח כדי לאפשר צילום במהירות תריס גבוהה יותר ובכך אתם תפסידו עומק שדה. יתכן גם שאתם תרצו עומק שדה גדול יותר ולשם כך תצטרכו להעלות את ערך ה-ISO ולהקריב מעט מאיכות התמונה לטובת העניין.

בצילום בסטודיו יש לכם את השליטה המלאה באור שלכם ולכן יש לכם את החופש להגדיר את התאורה בצורה כזו שהיא תתאים לכם לכל מה שרק תרצו.
בתאורה טבעית יהיה לכם קשה נורא לקבל את השליטה הזו אלא אם כן תשתמשו בפילטרים, רפלקטורים ומסתירי אור.

ההתנהגות של האור

עכשיו אנחנו נכנסים קצת לתוך אזור טכני, אבל שזה לא ימנע מכם להבין בצורה הבסיסית את האופן שבו האור מתנהג עם אובייקטים שונים.
ישנם חפצים ש'בולעים' אור, ישנם כאלו שמחזירים אותו וישנם כאלו שהאור עובר דרכם.

זה די דומה לאופן שבו עובד הצבע. אובייקט כחול הוא בעצם אובייקט שמחזיר את הצבע הכחול אבל בולע את שאר הצבעים. כך אובייקט שמחזיר את כל הצבעים יתקבל כ-לבן ואובייקט שבולע את כל הצבעים יתקבל כשחור.

רוב האובייקטים בולעים אור. אלו שמחזירים אור הם כאלו שאנחנו מפרשים בדרך כלל כמבריקים כמו זכוכית, מתכת, נייר כסף וכדו'. ישנם חפצים לא מבריקים שגם כן יכולים להחזיר אור כמו קיר למשל. לכן, אלו יכולים לשמש אותנו כרפלקטורים טבעיים 🙂

הדבר הבא שצריך לדעת זה שהשתקפות יכולה להיות ישירה או מפוזרת. השתקפות ישירה מגיעה ממשטח חלק כמו פח חלק של רכב בעוד השתקפות מפוזרת תגיע ממשטח בעל מרקם כלשהו (כמו קיר) ותיצור אור רך יותר מזה שתיצור השתקפות ישירה.

צילום: תומר אלמקייס.

אובייקטים שהאור עובר דרכם הם בדרך כלל כאלו שאנחנו יכולים לראות דרכם כמו זכוכית, פלסטיק שקוף או מים.
זכוכית שקופה לא תשפיע במיוחד על איכות האור מכיוון שהאור עובר דרכה באופן ישיר. לעומתה, זכוכית פרוסט (כמו זו שיש לכם במקלחת) היא זכוכית בעלת מרקם מחוספס, כך שהאור העובר דרכה מתפזר ומתקבל כאור רך יותר.

איך זה משפיע עליכם כצלמים?

זה אומר שאם אתם מבינים את האור ויודעים לדבר איתו, אתם תוכלו להתמודד איתו בכל שעה ובכל צורה.

לדוגמא, אם אתם מצלמים ביום שמש בהיר, אתם ממש לא צריכים לחשוש מזה. במקום זה אתם יכולים פשוט להשתמש באור הזה כדי לצלם תמונות דרמטיות וקונטראסטיות. אתם יכולים גם להשתמש ברפלקטור או כל מחזיר אור אחר על מנת להוסיף מקור תאורה נוסף ו/או לקבל קצת יותר שליטה על האור שלכם.

אור יום אחורי + רפלקטור. צילום: תומר אלמקייס.

אתם יכולים גם להשתמש בבד מרכך (קיים בחלק מהרפלקטורים) על מנת לרכך את אור השמש ולהפוך אותה מ"זוועתית" ל"מושלמת". מדובר בעצם בבד לבן חצי שקוף שממוקם בין מקור האור לנושא ובכך מרכך את האור בצורה מושלמת.

אז יצאתי רגע החוצה וצילמתי לכם 2 תמונות של לימון. אחת עם תאורה קשה ובשנייה הצבתי מרכך לבן כדי לרכך את אור השמש.
הנה הדוגמאות.

ככה נראה בד הריכוך.

למעשה, הלימון כרגע נמצא מתחת לבד הריכוך, כך שהאור מגיע אל הלימון כשהוא רך ומפוזר יותר.

סיכום

תמיד אני מופתע מחדש מכמות המיילים שלי שמצביעה על כך שיותר ויותר צלמים חובבים לא ממש מבינים באור ולא מתייחסים אליו כהוגן.

העולם הטכנולוגי זרע בנו ברכה שהיא גם קללה ואנחנו חייבים לשים לב להבדלים (הדקים כקליפת השום) ביניהם. אני מדבר על אותם מצבים אוטומטיים שמצד אחד הביאו לא מעט טוב, אבל מצד שני הם לוקחים את ההחלטות החשובות ביותר מהצלם וזה פחות טוב כאשר אנחנו רוצים לקבל שליטה על התמונות שלנו.

אני רוצה להבטיח לכם משהו ואני גם עומד במילה שלי. אתם יכולים לשפר את התמונות שלכם מרגע זה רק אם אתם תחשבו על האור בכל תמונה שאתם מצלמים.
האור הוא הדבר הכי חשוב בצילום וככה הוא יישאר, אז לפני הכל כדאי לכם להבין אותו ולדבר את שפתו.
אם תעשו את זה, אתם תרגישו איך אתם נהיים יצירתיים יותר ואיך התמונות שלכם הופכות להיות טובות יותר הן מבחינה אמנותית והן מבחינה טכנית.

חברים, תודה רבה שקראתם אותי שוב. אם הגעתם עד לכאן, אז אתם מוזמנים לכתוב את דעתכם על הפוסט, לשאול שאלות ולהביע דעה.
כמובן שאתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה לאלו שיראו בו עניין דומה לשלכם.
כמו כן, אתם מוזמנים להירשם בשמחה לניוזלטר שלי ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שעולה לאוויר.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

5 מצבי תאורה קשים בצילום וההתמודדות איתן ללא שימוש בפלאשים

אחד מסימני ההיכר של הצלם המקצועי זו היכולת לצלם תמונות טובות גם כאשר מצב התאורה לא טוב.

אז לא רק שזה אפשרי, לפעמים זה גם נדרש. אחרי הכל, אף אחד לא יכול לומר ללקוח שלו שהוא מצטער שהתמונות יצאו גרועות כי בדיוק השמש יצאה מהענן או כי האור שבחדר היה חלש מדי.

כמו שאומרים: תירוצים לא בבית ספרינו 😉

אם נניח את הקלפים על השולחן, אנחנו נגיד פה אחד שהאור הוא המזון שלנו. האור הוא אובססיה של כל צלם, אבל אור יכול להיות ידידותי וקל לעבודה והוא יכול להיות גם קשה ומסובך להתמודדות.
אם היה גן עדן רק לצלמים, אז שעת הזהב הייתה נמשכת כל היום והתאורה הייתה רכה תמיד. אבל אנחנו יכולים לרגע להתעורר מהחלום ולהבין שלא כך הדבר. שעת הזהב תופיע לפרקי זמן קצרים מאוד בתחילתו ובסופו של היום, ומה שקורה בין לבין אולי ידרוש התמודדות אבל בעיקר יביא איתו תוצאות אחרות.

כבר כתבתי בעבר על 3 בעיות בצילום בתנאי תאורה חלשים והדרכים להתמודד איתן, אך הפעם בחרתי להציב בפניכם סיטואציות מהחיים שלנו כצלמים ולבחון את הדרכים היצירתיות להתמודד עם האור הקיים מבלי להוסיף לו עזרים מלאכותיים כגון פלאש.

במדריך המלא לצילום עם פלאש כתבתי על היתרונות העצומים של הפלאש, אבל מה שחשוב לדעת זה שלא תמיד אנחנו חייבים או צריכים אותו. לפעמים אנחנו נרצה להמחיש את האווירה הקיימת ולא ליצור אוירה חדשה – יש מאין.

אז בואו נעבור על 5 מצבי תאורה שונים שלפי דו"ח השאלות שאני נשאל, אלו מצבי התאורה הקשים ביותר להתמודדות.

קריאה מהנה 🙂

1. צילום רחוב בלילה.

צילום בתנאי תאורה חלשים זה קשה, אני יודע. במיוחד בתאורה מהסוג הזה שאתם רואים בלילה ברחובות.
אז זה קשה, אבל לא בלתי אפשרי. וברור שלא צריך לוותר על צילום רק בגלל תנאי התאורה.

חיי הלילה מלאים ברגעים טובים שבהחלט מגיע להם להיתפס בעין המצלמה ואם עושים את זה נכון, אפשר להגיע לתוצאות מדהימות.

בשנים האחרונות הטכנולוגיה התפתחה מאוד, ותחום הצילום שינה פעמיו למקום שלפני 5 שנים היה נראה כחלום. המצלמות בנות ימינו מכילות חיישנים איכותיים הרגישים מאוד לאור וגמישים מאוד לעבודה עם איזו גבוה ועם רמה נמוכה של רעש דיגיטלי.

אני מדבר על מצב שעד לפני 5 שנים צילום ב-ISO גבוה מ-800 עם גרעיניות נמוכה יחסית, הייתה אפשרית רק במצלמות מתקדמות מהסדרות הגבוהות של היצרנים (וגם שם הוא לא היה גבוה במיוחד ביחס להיום). מי שהחזיק בידיו מצלמת "כניסה", הסתפק בערכי ISO נמוכים יותר, כי אחרת איכות התמונה הייתה יורדת באופן משמעותי וברור לעין.

היום אתם יכולים להגיע לרחוב בשעה 22:00 וליהנות מהצילום כמעט כמו שאתם נהנים ממנו באור יום (ולפעמים גם יותר). תשתמשו בצמצמים פתוחים (כמה שיותר פתוח – יותר טוב) על מנת לאפשר ליותר אור להיכנס אל החיישן ובכך לעבוד בערכי ISO גבוהים עם מינימום רעשים ולשמור על מהירות תריס סבירה להקפאת תנועה.

מעבר לכל, צילום של רחוב דורש גם אור מעניין. בהנחה שבלילה התאורה היחידה היא תאורת רחוב מלאכותית, אז חפשו את המקומות בהם נמצא מקור אור מעניין ומספק.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

2. אור שמש נוקשה.

אור קשה, כמו זה הנוצר ביום בהיר כשהשמש חשופה מעננים, הוא אחד מהדברים שהכי קשה להתמודד איתם. טוב, לא באמת הכי קשה, אבל לא מעט צלמים מגדירים אותו כך.

הסיבה לכך נובעת בגלל שאור השמש הוא חזק מאוד, וכשהוא מגיע ללא ריכוך הוא יוצר קונטראסט גבוה בין האור לצל.

ההתמודדות עם אור שמש נוקשה מתחילה לפני הכל בהתבוננות על כיוון השמש. אם השמש נמוכה טיפה ולא ממש מעל הראש שלנו, אז יש לנו הרבה יותר אפשרויות להתמודדות מכיוון שכאשר אנחנו זזים אז אנחנו משנים את כיוון התאורה ביחס אלינו.

באשר להתמודדות הטכנית, כולנו יודעים שלמצלמה יש טווח דינמי מוגבל, ולכן אנחנו נצטרך לבחור בין הכהים לבהירים. הכוונה שלי היא לכך שאם אנחנו רוצים לראות את מה שקורה באזורים הבהירים, אנחנו נצטרך לבצע את מדידת האור מאזורים אלו, ואם נרצה לראות את מה שקורה באזורים הכהים אז נצטרך לבצע מדידת אור משם.

מה שצריך לדעת זה שכאשר אנחנו נמדוד אור מהאזור הבהיר, אז האזורים הכהים יהיו כהים מדי ולפעמים עד כדי איבוד פרטים. כשאנחנו נמדוד אור מהאזור הכהה, אז האזורים הבהירים יהיו בהירים מדי עד כדי איבוד פרטים.

צילום: תומר אלמקייס.

אז מה עושים במצב כזה? מאיפה מודדים את האור? ואיך עושים את זה נכון?

אז הבנתם שאם הנושא שלכם עומד חצי באור חצי בצל, אתם צריכים להחליט מאיפה תיקחו קריאת האור, כי אחרת לא תקבלו תוצאה משביעת רצון.

במצב הזה (ובכלל), אני ממליץ להגדיר את מד האור על מדידת אור נקודתית (SPOT). כך אתם תוכלו לקחת קריאת אור מדויקת מאזור קטן מבלי שהמצלמה תתחשב באזורים האחרים בפריים.

אם אתם מצלמים אנשים (ובתכל'ס גם אובייקטים אחרים), אתם יכולים להיעזר ברפלקטור על מנת לשכפל את אור השמש.

הדבר הזה ייתן לכם מספר אפשרויות מדהימות!

  1. להשתמש בשמש כ-2 מקורות תאורה מכיוונים שונים.
  2. להשתמש באור השמש המוחזר מהרפלקטור כמקור אור יחיד ומיוחד.
  3. להשתמש ברפלקטור על מנת למלא צללים.

בתמונה הזו שיר יושבת בצל אך האור שמאיר אותה הוא אור שמש שמוחזר מרפלקטור שנמצא מצד ימין.

צילום: תומר אלמקייס.

רפלקטור יכול להיות כל משטח לבן, כסוף או זהב (תלוי בצורך). אתם יכולים ליצור לעצמכם אחד כזה עם קאפה עטופה בנייר כסף (או בלי), אתם יכולים להשתמש גם בסך השמש הכסוף שיש לכם ברכב ואתם יכולים לרכוש לכם אחד כזה שהוא מקצועי ונח ומכליל בתוכו את כל מה שאנחנו צריכים (לבן אטום, לבן חלבי, כסוף, זהב ושחור).

החזרת אור מרפלקטור לבן תיצור לנו אור רך מאוד ובכמות נמוכה. מתאים מאוד למילוי צללים.

החזרת אור מרפלקטור כסוף תיצור לנו מקור תאורה חזק, רך וקונטראסטי.

החזרת אור מרפלקטור מוזהב תיצור לנו אור זהה לזה שהרפלקטור הכסוף יוצר, אך צבע האור יהיה חם.

המשטח הלבן החלבי הוא בעצם סוג של ענן נייד ומטרתו היא לרכך לנו את האור העובר דרכו.

המשטח השחור נועד לחסום החזרי אור לא רצויים ולשלוט יותר בהצללות.

צילום: תומר אלמקייס.

אם אתם רוצים לדעת עוד על עבודה עם תאורה טבעית, אני מזמין אתכם לקרוא את הפוסט 7 שימושים בתאורה טבעית שכל צלם חייב להכיר.

3. משטחים רפלקטיביים.

משטחים רפלקטיביים (כמו מים ושלג למשל) יכולים לבלבל מאוד את מד האור שלנו במקרה הטוב ולהרוס את התמונות במקרה הרע. כך אם תרצו לצלם את הים בצהרי יום שמשי, לא תוכלו לעשות זאת ללא עזרים חיצוניים מכיוון שהשמש משתקפת על המים ובכך מאבדת את הפרטים.
בצילום בשלג המצב קצת אחרת מכיוון שהשלג הלבן מחזיר את אור השמש והופך להיות בוהק מאוד ובכך מבלבל את מד האור.

אז איך מתמודדים?

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם צילום של הים ביום שמשי היא להשתמש בפילטר מקטב (פולורייזר) שמטרתו לעזור לנו להתגבר על החזרי אור ממשטחים מבריקים. אם אין לכם אחד כזה, אז חפשו שעות אחרות לצילום או זוויות פחות בעייתיות.

צילום: תומר אלמקייס

התמודדות עם שלג היא קצת שונה והאמת שהיא לא דורשת יותר מדי טכניקה אלא רק הבנה בסיסית במדידת האור. כל שעליכם לדעת זה שהשלג מחזיר הרבה אור, כך שמבחינת המצלמה יש הרבה אור בסצנה ולכן היא תרצה להכניס פחות אור על מנת להגיע לאפור הממוצע (אפור 18%). לכן, במקרה הזה אנחנו לא נסמוך על מד האור של המצלמה ונפתח 2 סטופים על מנת "להחזיר" את השלג לגוון המקורי שלו.

צילום: תומר אלמקייס.

דרך נוספת היא לחפש בסביבה אובייקט בגוון אפור ממוצע ולמדוד את האור ממנו, או לחלופין – להשתמש בכרטיס אפור 18% שזה בדיוק הייעוד שלו.

אם הלכתם לאיבוד בשורות האחרונות, אז כנראה שאתם צריכים לקרוא את המדריך המלא למדידת אור וחשיפה נכונה.

4. צילום מול השמש.

כאשר אנחנו מצלמים מול השמש, אנחנו יכולים ליצור תמונות מדהימות ויחד עם זאת אנחנו עלולים לבלבל את מד האור של המצלמה וכך להתבלבל גם בעצמנו.
תאורה אחורית זו תאורה ייחודית ומיוחדת שיכולה להוסיף לא מעט קסם לתמונות שלכם אם תדעו להשתמש בה נכון.
הבעיה מתחילה כאשר לא יודעים להשתמש בה נכון או שחוששים ממנה ונמנעים מלהשתמש בה. וזו טעות!

צילום: תומר אלמקייס.

תמונות מהסוג הזה שראיתם עכשיו מצולמות בשעות אחה"צ או בשעות הבוקר ולרוב עם נטייה לשעת הזהב. בשעות אלו האור מפוזר ונעים יותר, צבעו זהוב והדבר החשוב ביותר – השמש נמוכה ובכך היא מאפשרת לנו גמישות בהצבת הנושאים שלנו וביחס שלהם לאור.
כשהשמש במצב הזה אנחנו יכולים ליצור תמונות דרמטיות ע"י שימוש בצללים, אנחנו יכולים להשתמש בה כתאורה שטוחה (אם היא מאחורינו), ואנחנו יכולים להשתמש בה כתאורה שמאירה את הנושא מאחור ובכך ליצור תמונות בעלות מראה קסום וגם ליצור צלליות מעניינות.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

אז בפועל זה לא באמת מסובך ליצור תמונות כאלה, רק צריך להבין מעט את האור וכמובן גם את יכולות המצלמה ומגבלותיה.

אז לפני הכל, כדי לא להתבלבל, כוונו את המצלמה שלכם למצב צילום ידני M כדי שתוכלו לשלוט במד האור שלכם. אחרת, המצלמה תראה כניסה גדולה מדי של אור ותחשיך את התמונה למצב שאותו אולי אתם לא רוצים.
השלב הבא זה למדוד את האור.

במידה ואתם רוצים תאורה שתאיר את הנושא שלכם מאחור ותיצור הילה מסביבו, תצטרכו קודם כל להעמיד אותו כאשר יש רקע כהה יחסית מאחוריו. את קריאת האור תיקחו מהנושא שלכם במצב מדידה SPOT על מנת שמד האור לא יושפע ממה שקורה בסביבה.
במצב הזה, אם הנושא שלכם בהיר – הרווחתם; אך אם הנושא שלכם כהה, אתם עלולים "לשרוף" את כל הסביבה שלכם אם היא מוארת באור יום. הפתרון האידיאלי הוא שימוש ברפלקטור שיחזיר את אור השמש למצולם שלכם וכך הרווחתם 2 מקורות תאורה משמש אחת.

צילום: תומר אלמקייס.

אם אתם רוצים ליצור צלליות מעניינות, אז כל מה שאתם צריכים זה למדוד אור מהשמיים כאשר השמש מאחורי הנושא שלכם ולהתחיל להשתעשע.

אם אתם רוצים לדעת עוד על צלליות, מוזמנים לקרוא את הפוסט כך תיצרו תמונות סילואט מושלמות.

5. צילום במסיבות ובהופעות.

מסיבות והופעות מתאפיינות בתחושה ייחודית שמושפעת המון מאופי התאורה. אותה תחושה ייחודית הופכת להיות מסובכת כאשר אנחנו מעוניינים לצלם אותה. יש תחושה שהתאורה משטה בנו ושה-White Balance לא סגור על עצמו, כך שהרבה פעמים אנחנו נכוון למשהו אחד ונקבל משהו אחר.

אז נכון שהפתרון האידיאלי הוא שימוש בפלאש שתמיד יאיר לנו את המצולמים וזהו.. אבל לפעמים אנחנו נרצה להמחיש את האווירה האמיתית שנכחה במסיבה או בהופעה ולא נרצה להוסיף תאורה משלנו שתשנה את הכל.
אגב, זו אחת הסיבות שאסור לצלם עם פלאשים בהופעות (וגם לא מומלץ). תחשבו על כך שיש שם תאורן מקצועי שעושה לכם עבודת קודש, אז למה לא לנצל את זה?

אז אולי העבודה כאן באמת קשה יותר, כי היא דורשת מאיתנו לחשוב כל הזמן, לראות, להתבונן, לחפש, והרבה פעמים גם לחכות לרגע המכריע שבו הכל יתמזג בצורה מושלמת עם התאורה המושלמת.

אסף אבידן. צילום: תומר אלמקייס.

אם כן, צילום במסיבות והופעות ידרוש מאיתנו ציוד שיודע להתמודד עם תנאי תאורה קשים כדי שנוכל להשתמש ב-ISO גבוה מבלי להרוס את התמונות שלנו יותר מדי וזה אומר גם שרצוי להשתמש בעדשות עם צמצמים פתוחים F2.8 ומעלה.
אלו יאפשרו לנו לצלם במהירויות תריס גבוהות יחסית לצילום מהיד, מה שלרוב נדרש מאיתנו בסיטואציות כאלה. מנגנון ייצוב בעדשה יהווה יתרון במצבים אלו, וגם מונופוד (חצובת חד-רגל).

מלבד הציוד שרק יעזור לכם להגיע לתוצאות טובות יותר, נדרשת גם היכולת שלכם להבין את האור, לזהות סיטואציה וכמובן להגדיר את החשיפה הנכונה כדי שלא תפספסו תמונות חשובות.

אחד הקשיים הראשונים שאנחנו פוגשים בצילום מהסוג הזה זה העניין שהתאורה כל הזמן משתנה, כך שאם אנחנו לא ממוקדים, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו נלחמים ובסוף חוזרים הביתה ללא תמונות טובות.

אז איך ניתן להתגבר על זה?

חשוב להבין שבצילום כזה התאורה אמנם משתנה המון, אבל יש סטים של תאורה שחוזרים על עצמם, כך שאנחנו יכולים לכוון את כל הפרמטרים לסט אור מסוים ופשוט לחכות לרגע שסט האור הזה יופיע שוב.
כמובן שגם כאן לעבוד על מצב ידני M ומצב מדידה SPOT.

הכי קל להרוס תמונות בהופעות ובמסיבות, אז תהיו עדינים.

צילום: תומר אלמקייס.

סיכום

כצלמים, הגישה שלנו לסיטואציה חשובה מאוד. אם ניגש לסיטואציה מסוימת ונחשוב כמה התאורה קשה, אז סביר להניח שנסיים כמו שהתחלנו.
אם נשנה את הגישה ונחשוב כיצד אנחנו יכולים להשתמש במה שיש לנו על מנת ליצור את הכי טוב שלנו, אנחנו נמצא בכל תאורה את הקסם הייחודי שלה.

הפוסט הזה מכיל רק 5 סיטואציות, אך סיטואציות דומות אתם יכולים למצוא כל יום, כל הזמן.. ואתם, כצלמים, צריכים לדעת להתבונן, להבין, לגשת נכון ולנצל את מה שיש לטובתכם.

חברים, תודה רבה ששוב קראתם אותי. אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בכיף.
כמו כן, אם עדיין לא נרשמתם לניוזלטר שלי, זה הזמן לעשות זאת ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שיוצא לאור.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

כיצד שימוש מושכל בצללים יעזור לכם ליצור תמונות דרמטיות ומעניינות יותר

לעתים קרובות מדי אני מגלה על עוד ועוד צלמים שתמיד רוצים להתגבר על הצללים בתמונות שלהם. הם תמיד ירצו להאיר את הפורטרט שלהם בתאורה מאוד מפוזרת עד כדי השטחה, הם יצלמו נוף בטכניקת HDR כדי להתגבר על הצללים או גרוע מכך – יש כאלו שמראש לא יצלמו את התמונה מכיוון שהצללים מפריעים להם. 

לפני שתצללו אל תוך הפוסט הזה אתם חייבים להבין משהו מאוד חשוב: הצל הוא החבר הכי טוב שלכם כצלמים.
כשם שלא ניתן לדעת מהו אושר מבלי לדעת מהו עצב, וכשם שלא ניתן להבין הצלחה אם לא הרגשנו כשלון, כך גם אתם לא יכולים לקבל אור ללא חושך או צללים.
בדומה לאור, צל הוא אחד המרכיבים החשובים ביותר בתמונה. הוא אחד מאותם אלו שאחראים על תחושת העומק הויזואלי שבתמונה, כך שבהעדרו התמונה תראה שטוחה וחסרת עומק ופרטים.

שימוש בצללים דורש הבנה באור, ראיה טובה ויכולת הבחנה בין אור לצל, במיוחד כאשר התאורה ניגודית.
החדשות הטובות הן שזה משהו שכל אחד יכול לרכוש אם רק ירצה 🙂

אז בואו לגלות כיצד שימוש מושכל בצללים יעזור לכם ליצור תמונות דרמטיות יותר ותמונות בעלות עומק חזותי עשיר יותר, ובכך ישפר את התמונות שלכם באופן משמעותי.

הצל כנושא התמונה

לאובייקטים שונים יש צורות שונות שיכולות להיות בכיף הנושא הבא שלכם. תחשבו על דברים כמו עצים, אנשים, גדרות, אופניים וכדו'. בעזרת כיווני תאורה שונים, אתם תוכלו ליצור דימויים מעניינים מאוד מהצל של האובייקטים הללו. אתם יכולים לצלם רק את הצל ולחתוך את האובייקט האמיתי ואתם יכולים להציג את שניהם יחד.

ברור שלשם כך אתם תצטרכו אור שמש נוקשה או שימוש בתאורה מלאכותית חזקה כמו פלאש. אם אתם רוצים צללים ארוכים יותר, אז התאורה צריכה להאיר מזווית נמוכה יותר, זאת אומרת שאם מדובר בתאורה טבעית, אז זה אומר שתצטרכו לצלם בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות אחה"צ המאוחרות.

הנה דוגמא מעולה לשימוש בצל כנושא התמונה. בתמונה הבאה יש פלאש חשוף (ללא מקור ריכוך) שמאיר את המצולמים מימין ובעיקר יוצר את הצל שלהם שהוא בעצם נושא התמונה.

צילום: תומר אלמקייס.

צרו צללית (סילואט) משלכם

בשונה מצל שנוצר מאובייקט שחוסם את האור, צללית נוצרת כתוצאה מכך שיש אובייקט כהה על רקע בהיר. צילום של צלליות הוא קל מאוד להשגה אם אנחנו מבינים את האור בצורה בסיסית וגם יודעים למדוד נכון את האור. לצורך העניין אתם צריכים שיהיה לכם אור אחורי חזק (מאחורי הנושא שלכם) או רקע בהיר מאחורי אובייקט כהה.

כמובן שאתם יכולים להיות יצירתיים ו"לעצב" את הנושא שלכם כראות עיניכם (במידה והדבר אפשרי כמובן). העניין הוא שבצילום מהסוג הזה אנחנו חושבים יותר על הצורות המתקבלות בתמונה ופחות על העומק של הנושא עצמו, וזה דבר מאתגר בפני עצמו.
כמו שאתם יכולים להבין מהתמונות הבאות, שקיעה היא דרך מצוינת ליצור צלליות מדהימות.

סילואט בשקיעה. צילום: תומר אלמקייס.

סילואט בשקיעה. צילום: תומר אלמקייס.

גם צילום של הנושא שלכם כאשר יש חלון מואר מאחוריו יניב לכם תוצאות מדהימות.

סילואט מול אור חלון. צילום: תומר אלמקייס.

והנה עוד כמה רעיונות לצילום צלליות גם כאשר השמש נעלמת לנו.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

מבחינה טכנית, צילום סילואט נעשה כאשר יש אובייקט כהה על רקע בהיר ומדידת האור נלקחת מהאזור הבהיר.
כאשר אנחנו רוצים לצלם סילואט אך אין לנו את התנאים המתאימים, אנחנו יכולים להביא את התנאים אלינו, ממש כמו בדוגמא הבאה שבה השתמשתי בפלאש שהאיר את הקיר שמאחורי המצולמים.

סילואט עם פלאש. צילום: תומר אלמקייס.

צילום של הנושא שלכם כצללית יספר סיפור אחר לגביו ויעורר סקרנות כלפיו.
אם אתם רוצים לדעת יותר על צילום סילואט, אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט "משחקי הצללים: כך תיצרו תמונות סילואט מושלמות".

צלמו פורטרטים דרמתיים

לפני שנתיים כתבתי את הפוסט 7 שימושים בתאורה טבעית שכל צלם חייב להכיר. אם קראתם את הפוסט הזה, אתם יכולים להבין שאין כזה דבר אור טוב יותר או אור טוב פחות. הכל מתחיל ונגמר בכוונות וברצונות שלכם כצלמים.

הנטייה הגדולה של צלמים מתחילים רבים היא לצלם ללא צללים כי מישהו אי פעם לימד אותם שצללים זה רע ותאורה קשה זה עוד רע אף יותר. מה שחשוב לדעת זה שאם יש לכם צללים בתמונה, זה לאו דווקא מצביע על כך שהתאורה היא קשה מכיוון שצללים מופיעים גם כאשר התאורה רכה.

כך או כך, הצללים הם אלו שיספרו לנו על העומק של הנושא שלנו ויוסיפו גם לדרמתיות של התמונה.

פורטרט בתאורת חלון. צילום: תומר אלמקייס.

לשם ההמחשה, תעשו לעצמכם את התרגיל הבא:

בחרו חלון שהשמש לא נכנסת דרכו בצורה ישירה והושיבו שם מצולם כלשהו כאשר הוא קרוב לחלון ושהחלון נמצא מימינו או משמאלו.
מקמו את עצמכם מולו כאשר הכתף שלכם פונה לקיר (וכך גם הכתף שלו) ותגידו לו להסתכל עליכם כך שהתוצאה תהיה חצי פנים מוארות וחצי פנים מוצלות. עכשיו תצלמו תמונה אחת.

לאחר מכן תרחיקו אותו מהחלון ותצלמו אותו כך שהחלון נמצא מאחוריכם. תעשו השוואה בין התמונות ותגלו שבראשונה יש לכם הרבה יותר עומק שנוצר כתוצאה מאור וצל יחד. לעומתה, התמונה השנייה תהיה שטוחה ונטולת צללים ועומק.

אז מה אתם יכולים ללמוד מזה? איזו תאורה טובה יותר לצילום פורטרט?

אני מקווה שעניתם נכון מכיוון שאין באמת תאורה שהיא טובה יותר או פחות. פשוט מדובר בשתי תאורות שונות שלכל אחת יש האופי וההשפעות שלה וכל אחת תתאים לצרכים אחרים.

אז כיצד זה יכול לבוא לידי ביטוי בתמונות שלכם?

תמונות דרמטיות וקונטראסטיות יכולות להיות תמונות שמספרות סיפור עמוק יותר על הנושא שלכם ומציגה אותו כדמות חזקה או כזו עם סיפור חיים מרתק.
תמונות עם תאורה שטוחה יותר ללא צללים יכולות להתאים לצילום רך של תינוקות, צילומי נשיות עדינים וכדו'.

בתמונה הבאה מצולם ברנס בן ה-93, עם תאורה טבעית רכה אך כזו שמגיעה מלמעלה ויוצרת צללים עדינים שמבליטים כל קמט במפת חייו המופיעה על פניו.

צילום: תומר אלמקייס.

התמונה הבאה מצולמת בתוך חדר, כאשר אור שמש נוקשה נכנס מבעד לתריס. הבדלי התאורה הקיצוניים הם אלו שגרמו לדרמה ולמקום שהתמונה הזו לוקחת אתכם אליו.

צילום: תומר אלמקייס.

התמונה הבאה מציגה משהו רך ונעים יותר ומתייחסת ליופי של המצולמת ופחות לסיפור חייה. לשם כך נעשה שימוש בשמש המאירה את הדוגמנית מאחוריה, כך שכל החלק הפונה אלינו הוא למעשה אזור מוצל והתאורה המתקבלת עליו היא רכה מאוד וכמעט שטוחה..

צילום: תומר אלמקייס.

השתמשו בצללים כדי להוסיף עומק גם בצילומי הנוף שלכם

צילום נוף הוא לא באמת קל כמו שאנחנו חושבים עליו בתחילת הדרך שלנו. אנחנו יכולים לצלם אלפי תמונות עד שתמונה תזכה ליחס של תגובות ושיתופים.

מילת המפתח בתמונה נוף טובה זו תאורה טובה, וכאן אנחנו מאוד תלויים בחסדיה של השמש ובשעות של היום.
צלמי נוף רבים יכולים לחכות מספר ימים לתאורה הנכונה שתגיע בשעה הנכונה ולו כדי לצלם "רק" תמונה אחת. אז אם זה לא אפשרי מבחינתכם, או שאתם לא מתכננים לעזוב את האשה והילדים ל-3 ימים לטובת צילום של תמונה אחת, פשוט תבחרו את זמני הצילום שלכם ברוב חכמה ודעת. ככה אתם תדעו אם אתם רוצים לצלם בשעות הבוקר, הצהריים, הערב או אפילו בשעת הזהב – שם האור קסום מאוד ואתם יכולים לצלם תמונות מקסימות מול השמש ולצאת מזה בחיים.

צילום: תומר אלמקייס.

הדבר הבא שאתם צריכים לעשות זה לחשוב על הכיוון של האור. כשאתם משתמשים בשמש כמקור התאורה שלכם, אז כיוון האור תלוי למעשה במיקום שלכם ביחס לשמש / לנושא שלכם.

אם השמש נמצאת מאחוריכם, זה אומר שאתם תקבלו תמונה שטוחה בדומה לצילום עם הפלאש הקטן שעל המצלמה שלכם (אם יש לכם כזה). רוב הזמן זו התוצאה שאתם פחות תרצו לקבל.
כדי לקבל יותר עומק בתמונה, מקמו את עצמכם כך שהשמש מאירה מהצד או אפילו ניגודית אליכם.

בשורה התחתונה: תאורה צידית תיצור צללים שיוסיפו עומק לתמונות שלכם, ידגישו את המרקם ויפיחו חיים ביצירות שלכם.

צילום: תומר אלמקייס.

צלמו שחור לבן

אם אתם דורכים את צעדיכם הראשונים בעולם הצילום, אתם חייבים ללמוד את האור ולדעת לדבר את השפה שלו. דרך מעולה ללמוד את האור היא לצלם בשחור לבן מכיוון ששחור לבן ידגיש לנו את האור והצל ואת הקונטראסט שבתמונה, כך שאנחנו מיד נבחין בכל בעיה או שינוי.

אני ממליץ לכם לאתגר קצת את עצמכם ולצלם את הסט הבא שלכם (ואפילו גם את זה שאחריו) בשחור לבן וזאת רק על מנת לחוות את חווית השימוש באור. אם תצלמו בקובץ RAW, אז תוכלו מצד אחד לחוות את חווית הצילום בשחור לבן, אך בזמן עיבוד התמונה אתם תוכלו להחזיר לה את הצבעים.

אני מאוד אוהב לצלם שחור לבן כי זה צילום שיש בו הרבה נשמה. אין צבעוניות שמסיחה את הדעת והריכוז הוא ברגש ובאור בלבד – מה שממקד אותנו מאוד במטרה שלנו.

צילום: תומר אלמקייס.

כמה מילים לסיום

הדבר החשוב ביותר שלמדתם היום זה שהצל הוא מקור החיים של התמונה בדיוק כמו האור, ואסור לכם לפחד ממנו משום שהוא צריך להיות החבר הכי טוב שלכם.
הוא ידגיש פרטים חשובים ויעלים את אלו שלא, הוא יעיד על העומק של הנושא שלכם וידגיש את המרקם שלו והוא תמיד יהיה שם כדי לספר לכם מהיכן הגיע האור ובאיזו שעה צולמה התמונה (במידה ומדובר באור טבעי).

עכשיו, לאחר שקראתם, זה הזמן לצאת החוצה, לחפש את האור ואת הצל גם יחד ולהתחיל להשתמש באהבה החדשה שלכם.

אז תודה לכם שקראתם אותי. אני מקווה שהפוסט הזה היטיב אתכם לפחות כמו אלו הקודמים לו. אם אהבתם את הפוסט, אל תהססו לשתף אותו לחברים שלכם שאולי ימצאו בו עניין דומה לשלכם, וכמובן גם להגיב את הדעה שלכם.
מזכיר לכם שכרגע יש בבלוג 74 פוסטים נוספים ועשירים במידע שניתן לקרוא בדף הבית של הבלוג.

אם טרם נרשמתם לניוזלטר שלי, אז זה הזמן לעשות זאת ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שיוצא לאור.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

אסתטיקה ואיזון חזותי בתמונות – כך תעשו זאת נכון

האם מתישהו צילמתם או ראיתם תמונה טובה מבחינת האמירה שלה וגם מבחינה טכנית, אבל בכל זאת הרגשתם שמשהו בה לא עובד לכם כמו שצריך?

לפעמים קיימת מעין תחושה כזו של חוסר אסתטיקה, משהו כזה שצורם לעין אך אתם לא יודעים להצביע בדיוק לעבר הבעיה.. אם זה קרה לכם, יש סיכוי ש'נפלתם' על תמונה שאינה מאוזנת מבחינה ויזואלית.

גם קומפוזיציה מעולה עלולה להיות צורמת אם חלק מהאלמנטים המופיעים בה אינם מאוזנים ואין משקל נכון ביניהם. אבל מהו אותו המשקל הזה שעליו אני מדבר? ואיך הוא בדיוק יכול לאזן את התמונה?

היום אנחנו הולכים להיכנס לאחד המקומות המתקדמים והיפים יותר בעולם הצילום, בתקווה לשפוך לכם אור על המרכיב הכה חשוב הזה שבהחלט יכול ליצור שינוי משמעותי בתוצאות הצילום שלכם.

אז מהו איזון חזותי?

איזון חזותי הוא חלק גדול מהשפה הצילומית. מדובר במעין שיווי משקל שאנחנו מכניסים לתמונות שלנו במטרה ליצור מאזן בין חלקים בתמונה או בין נושא אחד לאחר.

יש הנוטים לחשוב שאיזון חזותי נעשה רק על ידי אלמנטים פיזיים המופיעים בפריים, אבל למען האמת זה הרבה יותר מורכב מזה.

האיזון של התמונה יכול להיעשות על ידי מספר לא מועט של גורמים הקשורים לצבע, גוונים, מרקם, פרספקטיבה, יחסי גומלין בין אובייקטים לסביבה ואפילו באמצעות הסיפור והאמירה שבתמונה.

בסופו של יום, תמונה מאוזנת היא כזו שתמקד את הצופה בנושא הראשי אך עדיין תשמור על מודעות לגבי אלמנטים אחרים בפריים. מבחינה ויזואלית, אלמנטים אלו יתרמו בדרכם על מנת להשלים את הנושא ולא לגרוע ממנו.

לעתים קרובות, איזון טוב של הפריים ישדרג את הקומפוזיציה בצורה ניכרת. הוא עובד מעולה עם חוק השלישים, קווים מוליכים, קומפוזיציה מתכנסת, ובקיצור, עם כל מה שידרוש מהתמונה שלכם להיות מאוזנת מבחינה ויזואלית.

צילום: תומר אלמקייס.

סימטריה ואסימטריה

אפשרי בהחלט לומר שסימטריה ואסימטריה הם שני עמודי התווך של האיזון החזותי.

סימטריה היא כלי מאוד שימושי בקומפוזיציה, אבל כזה שצריכים להיות זהירים איתו מאוד מכיוון שאם לאחד מהאזורים בתמונה יש מסה גדולה יותר, אנחנו עלולים לאבד מהאפקט.

צילומי נוף הם דוגמא קלאסית לשימוש בסימטריה, בעיקר כאשר ישנו אגם או נחל היוצרים שקיפות שמשכפלת את כל מה שקורה למעלה, אך אפשרי ליצור קומפוזיציות סימטריות כמעט בכל מקום.
המטרה היא להגיע למצב שחלק אחד של התמונה זהה לחלק השני שלה. כמובן לא חייב להיות 100% תיאום בין החלקים.

סימטריה בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

סימטריה בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

סימטריה בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

לעומת זאת, אסימטריה היא המקום שבו אנחנו משתמשים באובייקט משני כדי לאזן את הנושא העיקרי שלנו. התמונה הבאה היא דוגמא מעולה. לכאורה, צילמתי את השמלה של הכלה, אבל משהו בפריים היה חסר כדי לספר את הסיפור. אז התרחקתי כמה צעדים אחורה והכנסתי את מס' החדר של הכלה. גם תורם לסיפור וגם תורם לאיזון התמונה.

אסימטריה בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

איזון פיזי

איזון פיזי הוא אולי הצורה המוכרת ביותר של האיזון החזותי שעליו אני מדבר. הוא מחייב אותנו לקשר בין האלמנטים המופיעים בפריים ולוודא שהם עובדים יחד בצורה מועילה ולא גורעים אחד מהשני.

בדוגמא הבאה, האיזון של התמונה נוצר על ידי ההקשר בין הזוג העומד ברקע לציור שעל הכביש.

איזון פיזי בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

בתמונה הזו, האיזון של התמונה נעשה ע"י הכרית החתוכה המופיעה ברקע מצד ימין. הטבעות נמצאות בצד שמאל, ואם צד ימין היה ריק אז הייתה תחושה של חוסר איזון.

איזון פיזי בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

דוגמא נוספת היא בתמונה הזו. לכאורה המבנה של הפריים סימטרי ויש בסיס טוב לתמונה מאוזנת, אבל צריך לשים לב למספר דברים חשובים. הנושא הראשי שלי ממורכז והמשני מצד שמאל. את הנושא המשני הייתי יכול להעמיד גם מצד ימין וליצור תמונה דומה, אבל מצד ימין יש לי עץ שמבצבץ מאחורי הפירמידה ואם הנושא יהיה שם אז כל הפריים יטה לימין. לכן העמדה של הנושא המשני מצד שמאל יוצרת איזון לתמונה.
או מנקודת מבט אחרת – העץ המבצבץ מימין הוא זה שנותן איזון לתמונה.

איזון פיזי בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

איזון צבעוני

צבעוניות היא כלי נהדר לאזן את התמונות שלנו. ניתן לעשות זאת על ידי צילום של תמונה מונוטונית בשילוב של אובייקט בצבע אחר, כמו בדוגמא הזו.

איזון צבעוני בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

אפשרי גם לאזן באמצעות צבעים ניגודיים כמו כאן, שהצבעים של הקומקום והאגרטל ניגודיים ויוצרים איזון.

איזון צבעוני בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

או כמו כאן שהצבעים עובדים בצורה מושלמת.

איזון צבעוני בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

ניתן גם לאזן את התמונה באמצעות שילוב של תאורה חמה וקרה יחד עם פעולת איזון צבעים פשוטה ב- White Balance (האיזון הלבן), כמו בדוגמא הזו שבה האור הסביבתי הוא אור קר (שעת ערב שלאחר השקיעה), והאור המאיר את הזוג בתוך הרכב הוא אור חם. לצורך איזון התאורה, הגדרתי את ה-WB ל-3300K בערך, מה שנתן לי איזון צבעים יפהפה של חם וקר.

איזון צבעוני בצילום. צילום: תומר אלמקייס.

איזון באמצעות אור וצל

אור וצל. כצלמים לא יכולנו לבקש ניגודים יותר טובים מאלו כי מי, אם לא אנחנו, ינצלו אותם עד תום?

השימוש באור וחושך בו זמנית בתמונה אחת היא מתנה מדהימה עבורנו הצלמים, ויכאב הלב אם מצלמות העתיד יכילו חיישנים עם טווח דינמי קרוב לזה של העין שלנו, כי אחרת אנחנו נתחיל לאבד עניין בצילום המסורתי.

לתמונה הבאה יש איזון מכל מיני כיוונים. יש כאן השתקפות, קווים מאונכים ומאוזנים ואלמנטים כמו וילונות ושולחן שתורמים לאיזון, אבל האיזון הכי גדול כאן זו הניגודיות בין האור לצל ומה שמחזק את כל זה, זו ההשתקפות שבקרקע.

איזון תמונה באמצעות אור וצל. צילום: תומר אלמקייס.

איזון באמצעות סיפור / אמירה

כמו שכתבתי בעבר, לסיפור בתמונה יש כח. כח שבאמצעותו אנחנו יכולים להפוך תמונה פשוטה לתמונה עם אפקט ה"וואוו". וכשאני אומר "וואוו" אני לא מתכוון לכך כי התמונה היפה, אלא כי היא טובה. תמונה טובה מבחינתי זו תמונה שיש בה סיפור, רגש ומשקל, ויש הקשר נכון בין אובייקט אחד למשנהו.

אם אנחנו מכניסים לתמונה ניגודים של ישן מול חדש, חלום מול מציאות, יפה מול מכוער, חיים מול מוות, עתיק מול מודרני וכדו', אנחנו נוכל ליצור איזון מושלם לתמונות ולהוסיף נדבך אחר לעלילה.

בתמונה הזו רציתי להציג את המוות הנגרם בים כתוצאה מפעולות הנעשות ביבשה.

איזון תמונה באמצעות אמירה. צילום: תומר אלמקייס.

ובנימה אופטימית יותר, בתמונה הבאה ישנו קשר עין בין הכלה לבין הילדים, מה שנותן תחושה של מציאות מחד ושל חלום מאידך.

איזון תמונה באמצעות אמירה. צילום: תומר אלמקייס.

דוגמא נוספת אפשר לראות בתמונה הזו שבה ישנה תחושה שבימין התמונה מדובר בתקופה ישנה יותר ובשמאל התמונה מדובר בתקופה מודרנית יותר.

איזון תמונה באמצעות אמירה. צילום: תומר אלמקייס.

סיכום

האיזון החזותי הוא חלק מחיינו הצילומיים והוא חיוני מאוד עבורנו. יחד עם זאת, לעתים קרובות אנחנו יכולים גם להתעלם ממנו בחלק מהתמונות שלנו וזה בסדר.. הכל תלוי מה אנחנו מצלמים ולאיזו מטרה.

ישנם צלמים עם ראיה חדה לסימטריה, וכך הם יכולים לזהות איזון כבר מהמבט הראשון על הסיטואציה, בעוד ישנם כאלו שלהם זה ייקח מעט יותר זמן.

כך או כך, זה עניין של זמן עד שמתרגלים לשים לב לזה בצורה אוטומטית. לכן, מה שאני ממליץ זה שתתרגלו את עצמכם ותחשבו כל הזמן איך לאזן את הפריים או את הנושא שלכם. הביטו היטב מסביב, חפשו אובייקטים חיים או דוממים, צבעים, צורות, חומרים, וכל מה שעולה לכם לראש.
בנוסף לכך, תעברו על התמונות שלכם ותבחנו אותן האם וכמה הן מאוזנות. זה ישפר לכם מאוד את הראיה הצילומית ואת סגנון הצילום האישי שלכם.

עד כאן להיום, חברים.
מוזמנים להגיב כאן את הדעה שלכם, וכמובן אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בכיף ובאהבה דרך כפתורי השיתוף המצורפים לפוסט. כמו כן, אם אתם מעוניינים להישאר מעודכנים על כל פוסט חדש שיוצא, הירשמו לניוזלטר ותהיו הראשונים לדעת.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

עדשות רחבות והשפעתן על הצילום שלכם

אם אתם עדיין מצלמים עם מצלמת פוקט או דמוי SLR כלשהי, אז יש מצב גדול שאתם עדיין לא מבינים את משמעות המונח אורך מוקד והשפעתו על הצילום שלכם. אם אתם מצלמים במצלמה בה ניתן להחליף עדשות, אז סביר להניח שיש לכם לפחות הבנה בסיסית בנושא.

מה שכן, לא מעטים המקרים בהם אני נתקל בצלמים שלא ממש יודעים מה הם עושים ואין להם מושג על פי מה לבחור באורך המוקד הרצוי בהתאם לסיטואציה, לתנאים ולנסיבות.

כך או כך, לא משנה אם אתם צלמים מתחילים, חובבים או מקצועיים, בפוסט הזה אני אתן לכם סקירה כללית על משמעות המושג אורך מוקד, ואציג בפניכם את הסיבות הראויות שבגללן תרצו לצלם בעדשה רחבת זווית.

אז מה זה אורך מוקד?

כמו בתחילת כל פוסט טכני, אני משתדל תמיד ליצור יישור קו בין אלו שמבינים יותר לאלו שמבינים פחות.

באופן כללי, המונח "אורך מוקד" מתייחס לשדה הראיה של העדשה. ישנם צלמים שיתייחסו לאורך המוקד כאשר הם צריכים או מעוניינים לראות את הנושא שלהם קרוב יותר.

אורך המוקד נמדד ב-MM כאשר מספרים קטנים מציינים אורך מוקד קצר (עדשה רחבת זווית), ומספרים גדולים מציינים אורך מוקד ארוך (עדשה צרת זווית או עדשת "טלה"). ה-MM מציינים מדידה בפנים העדשה והם מתייחסים למרחק שבין המרכז האופטי של העדשה למשטח המיקוד, שזה בעצם החיישן. זאת אומרת שאם אתם מצלמים באורך מוקד 35 מ"מ – זה אומר שהמרחק בין החיישן למרכז האופטי של העדשה הוא 35 מ"מ.

יתכן ותמצאו את המידע הזה כלא שימושי עבורכם מכיוון שאם נדבר גלויות, רובנו (אם לא כולנו) לא באמת לוקחים סרגל ומודדים את המרחק הזה.. מה שכן, תמיד טוב לדעת איך דברים עובדים 🙂

לצורך העניין, יספיק לכם להשתמש במונחים "עדשה רחבה", "עדשת Normal" או "עדשת טלה" ולזכור שככל שהמספר קטן יותר  מ-50 מ"מ – מדובר בעדשה רחבה, וככל שהוא גדול יותר מ-50 מ"מ – מדובר בעדשה צרה.
50 מ"מ – זהו אורך מוקד NORMAL המדמה את שדה הראיה של העין האנושית.

אם אתם מצלמים במצלמת פוקט כלשהי, אז יתכן מאוד שהמונח "אורך מוקד" מופיע לכם כ- זום 8X, זום X32 או משהו בסגנון. זוהי דרך אחרת להציג את הנושא והיא פונה בעיקר לאנשים שאינם צלמים או לצלמים חובבים.

מתי רצוי להשתמש בעדשה רחבה?

ישנן מספר סיבות שלפיהן אנחנו נחליט באיזה אורך מוקד לצלם.

הסיבה הראשונה קשורה למרחב הצילומי שלנו, ועד כמה הוא מאפשר לנו להיות גמישים עם אורכי המוקד.

צולם באורך מוקד 20 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

הסיבה השנייה קשורה לנושא התמונה ולאופי שהיא צריכה להעביר. לדוגמא, בצילום נוף אנחנו לרוב נרצה להציג מרחב גדול, לכן צלמי נוף אוהבים עדשות רחבות במיוחד.

צולם באורך מוקד 24 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

בתמונות אלו, קיימת התחושה של שטח פתוח ורחב מאוד, וזה תמיד עובד בתמונות מהסוג הזה.

אבל מה קורה אם אתם בסיטואציה שבה יש לכם אפשרות לצלם באיזה אורך מוקד שתרצו? על פי מה תבחרו את אורך המוקד המתאים עבורכם?

אם כן, הסיבה השלישית היא: פרספקטיבה.
אה, ועד כמה אתם רוצים להיות קרובים לנושא שלכם, שזה בעצם דבר שמאוד תלוי באורך המוקד.

ציולם באורך מוקד 35 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס. צולם באורך מוקד 35 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

כשאתם תצלמו עם עדשה רחבה ותתקרבו לנושא שלכם, משהו מדהים יקרה. התמונות שלכם יביעו רגש ותחושות ויספרו סיפור, ולצופה תהיה התחושה שהוא נוכח בעצמו בסיטואציה.

צולם באורך מוקד 20 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

זה קורה מכיוון שעדשה רחבה יוצרת עיוות של המרחב. תחשבו שהיא בעצם לוקחת את כל מה שאנחנו רואים באופן טבעי וכמו מכווצת אותו אל תוך התמונה. התוצאה היא שאנחנו רואים הרבה תוכן בתמונה אבל כל מה שרחוק מאיתנו הופך להיות קטן מאוד.

אבל מה קורה עם מה שקרוב אלינו?

ובכן, מה שקרוב אלינו הופך להיות גדול ומועצם יותר ועל ידי כך נוצרת לנו פרספקטיבה גדולה ומעניינת.

צולם באורך מוקד 24 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

עיוותים אופטיים בעדשות רחבות

בשימוש בעדשה רחבה במיוחד, אם נהיה קרובים לנושא שלנו, אנחנו עלולים ליצור עיוות שלא יחמיא כלל לנושא ואולי גם לא יחמיא לתוצאה שאנחנו רוצים לקבל. לכן, בשימוש בעדשות רחבות אנחנו צריכים להיות זהירים אם אנחנו לא מתכננים לקבל עיוות מהותי.

העיוות המתלווה לעדשות רחבות (וגם בעדשות טלה) נקרא בעגה המקצועית "עיוות אספרי". בעדשות רחבות הוא מגיע כעיוות "חבית"  ובעדשות צרות הוא מגיע כעיוות "כרית מחטים" (נקראים כך בשל צורתם האופיינית).

עיוות "חבית" מוגזם בעדשת עין הדג. צילום: תומר אלמקייס.

בצילום של אדם מקרוב עם עדשה רחבה אנחנו נקבל עיוות "חביתי" שיגדיל את האף של המצולם ויעגל לו את הראש (בדומה להתבוננות מבעד עינית של דלת). באופן כללי, בצילום של אובייקטים מקרוב מאוד, אנחנו נגדיל אותם ונעוות אותם בו זמנית.

אז מתי אתם כן יכולים להשתמש בעיוות הזה לטובתכם?

אמנם צלמים רבים נרתעים מעדשות רחבות בגלל העיוות שהן יוצרות, אך בהחלט ניתן להשתמש בעיוותים אלו לטובתנו.

נניח שאתם מצלמים סיטואציה ואתם רוצים להפוך אותה ליותר גדולה ממה שהיא במציאות.. תוכלו להשתמש בעדשה רחבה על מנת "להגדיל" את המרחב שלכם ולהגזים ביחסי המרחק בין אובייקטים.

אז לצילום אנשים מקרוב זה אולי לא יתאים (אלא אם כן זו תמונה הומוריסטית), אבל לצילום נוף זה יכול להתאים, ואם תדאגו להכניס אובייקטים בחזית הפריים, אתם תוכלו ליצור תחושה של עומק חזותי מטורף בגלל ההגזמה במרחק בין האובייקטים.

קצת הומור לא יזיק פה. צילום: תומר אלמקייס. הכניסו אלמנטים בקדמת הפריים. צילום: תומר אלמקייס.

צלמי אדריכלות נוהגים להשתמש בעדשות רחבות מאוד מכיוון שבעזרתן הם מציגים את הנכס בצורה המחמיאה לו ביותר, כשהכל נראה גדול יותר מאשר במציאות.

צילום: אביב קורט. צילום: אביב קורט.

סיכום

עדשות רחבות הן באמת אתגר לצלם. הן עלולות להיות משעממות ועשויות להיות הדבר הכי מדהים שיש לכם בתיק הצילום שלכם. הכל מתחיל ונגמר באופן השימוש.

כדי להשתמש ביכולותיה של העדשה  הרחבה, אנחנו נצטרך להתקרב מאוד לנושאים שלנו, אחרת אנחנו נמצא את עצמנו עם תמונות משעממות, שטוחות וחסרות עומק ויזואלי.

אם אתם צלמים של סיפור ורגש ואין לכם עדשה רחבה, קנו לכם אחת כזו ותתחילו להתקרב לנושאים שלכם.
מילה שלי שתגלו עולם חדש 🙂

זהו להיום, חברים.

אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה לכל אלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם. וכמובן להירשם לניוזלטר ולהיות הראשונים לדעת על כל פוסט חדש שיוצא לאור.
אם עדיין לא נרשמתם כמובן..

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

 

כך תהפכו את מגבלות ראיית המצלמה ליתרונות שיעשו לכם חיי צילום טובים יותר

הצלמת דורות'יאה לאנג אמרה פעם ש"מצלמה היא כלי שמלמד אנשים איך לראות ללא מצלמה".

כשחושבים על זה קצת לעומק, המצלמה באמת מלמדת אותנו המון על ראיה והתבוננות, על היופי שבפרטים הקטנים, על אותם רגעים מכריעים שלא היינו שמים לב אליהם אלמלא המצלמה הייתה בידינו. כצלמים, אני חושב שניתנה לנו מתנה גדולה.

להתבוננות על העולם מבעד לעדשת המצלמה יש הבדל מהותי מהתבוננות על העולם שלא דרך עדשת המצלמה. גם בעזרת המצלמה הבסיסית ביותר ניתן ליצור תמונות שאיננו יכולים לראות באופן טבעי דרך העיניים שלנו.
הסיבה לכך נובעת בגלל העובדה שלמצלמה ישנן מגבלות מסוימות על פני העין האנושית, ומכיוון שהמצלמה היא כלי מכאני בעל שליטה על כל חלק וחלק במערכת הראיה שלו.

מגבלות המצלמה יחד עם מכאניקה משובחת, הפכו במרוצת השנים להיות חלק מהכלים שאיתם אנחנו משתמשים על מנת להציג את העולם דרך נקודת המבט שלנו. היכרות מעמיקה עם המצלמה ועם מגבלותיה תעזור לכם להבין למה המצלמה רואה אחרת מהעין שלכם, מה שיביא אתכם להיות צלמים יצירתיים וטובים יותר.

הנה הדרכים השונות של המצלמה לראות את העולם באופן שונה מהעין האנושית.

שדה ראיה מוגבל

כשאנחנו מביטים על העולם בעיניים שלנו, אנחנו רואים תמונה רחבה מאוד ללא מגבלות בשדה הראיה. כשאנחנו מביטים על העולם מבעד לעינית המצלמה, אנחנו תלויים במסגרת הצילום שלנו, כך שאנחנו מחויבים לחשוב מה אנחנו מעוניינים שייכנס לתמונה ומה לא, וזאת על מנת להפיק את המרב מהפריים.

אפשר להסתכל על כך כמגבלה, אך אפשר גם להסתכל על כך כהזדמנות ליצור אמירות שלא היינו יכולים ליצור אלמלא הייתה לנו המגבלה הזו שבלעדיה אולי לא היינו בוחרים בקפידה את הנושא ואת המיקום שלו בפריים, או שלא היינו בררנים מספיק לגבי מה שנכנס לפריים ומה שיוצא ממנו.

אם כך, מגבלת שדה הראיה של המצלמה היא לא באמת מגבלה. דווקא היא זו שעוזרת לנו לראות באופן נקודתי יותר מבלי להיות מושפעים מעניינים אחרים בסביבה.

צילום: תומר אלמקייס.

פוקוס

בעיניים שלנו אנחנו אפילו לא חושבים על פוקוס. ברגע שאנחנו מסתכלים לאזור מסוים, העין מתמקדת עליו במהירות יוצאת דופן ומבלי שנשים לב לכך. הפוקוס תמיד יהיה ממורכז ותמיד יהיה על האובייקט שעליו אנחנו מסתכלים.

בצילום, זה שונה. אנחנו יכולים לקבוע היכן יהיה הפוקוס ובכך לכוון את הצופה לחלק המשמעותי ביותר של התמונה. לכן עניין הפוקוס הוא אחד מהנושאים הראשונים שמלמדים בצילום.

תבינו איך פוקוס עובד, תכירו את מערכת הפוקוס האוטומטית של המצלמה שלכם ואת טכניקות הפוקוס השונות, ותצרו לעצמכם מצב שבו אתם נמצאים בשליטה מלאה גם בעניין הזה.

צילום: תומר אלמקייס.

עומק שדה

אחת השליטות היותר כיפיות שקיימות במצלמה זו השליטה בהחלטה שלנו על כמה התמונה שלנו ממוקדת – מה שהעיניים שלנו לא יודעות ולא יכולות לעשות.
באמצעות המצלמה אנחנו נוכל לשלוט על האזורים שאותם אנחנו רוצים באזור החדות שלנו, ובכך להוציא מכלל עניין את האזורים האחרים שאינם מעניינים. השליטה על איזור ההתמקדות היא אחת מאותם היבטים נפלאים ויצירתיים שהצילום מספק לנו.

אזור החדות הזה שעליו אני מדבר נקרא "עומק שדה". בתמונה שבה עומק השדה גדול, אנחנו נקבל מצב שבו אזור גדול מהתמונה נמצא בפוקוס. לעומת זאת, בתמונה שבה עומק השדה קטן, אנחנו נקבל מצב שבו אזור קטן מהתמונה נמצא בפוקוס.
השליטה על עומק השדה שלנו תלויה בשילוב של מספר גורמים המשפיעים עליו להיות גדול או קטן. גורמים אלו הם אורך המוקד של העדשה, מפתח הצמצם, מרחק בין המצלמה לנושא, מרחק בין הנושא לרקע, וכן גודל החיישן שמשפיע גם הוא בצורה עקיפה.

אם נאזן בצורה טובה את חמשת הגורמים המשפיעים על עומק השדה, אז אנחנו נוכל לקבל תוצאות שלעולם לא נראה באופן טבעי.

צילום: תומר אלמקייס.

אורך מוקד

אם אתם רוצים קומפוזיציה מסוימת ולא מצליחים להשיג אותה, אז אתם יכולים לשקול לשנות את אורך המוקד של העדשה. זה משהו שהעיניים שלנו לא יכולות לעשות. כדי לראות משהו מקרוב מאוד ובפירוט מלא, אנחנו נצטרך להתקרב פיזית, וכדי לקבל תמונה רחבה יותר אנחנו נצטרך להתרחק.

שינוי של אורך המוקד מאפשר למצלמה להישאר באותו מקום ובכל זאת לראות גם זווית רחבה וגם זווית צרה, וזאת בהתאם לרצונות הצלם.

באמצעות בחירה נכונה של אורך המוקד, אנחנו נוכל להעצים את התחושות ואת הסיפור שבתמונה, להוסיף מימד של עומק חזותי, או להשטיח את התמונה במידה ואנו רוצים בכך.
הבנת העדשה ואורכי המוקד השונים תעזור לכם להבין את שדה הראיה של העדשה ואת ההשפעות השונות על התמונות.

צולם באורך מוקד 85 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

צולם באורך מוקד 20 מ"מ. צילום: תומר אלמקייס.

מריחה והקפאה של תנועה

אחת מהיכולות המדהימות של המצלמה זו היכולת שלה להקפיא ולמרוח תנועה. בתמונה אחת אנחנו יכולים לתפוס רגע של אלפית שנייה, ובתמונה אחרת אנחנו יכולים לתפוס רגע שנמשך מספר שניות או אפילו דקות.

באמצעות התריס של המצלמה אנחנו יכולים לשלוט במשך הזמן שבו החיישן נחשף לאור, ובכך להחליט האם נושאים בתנועה יצאו קפואים או מרוחים. כמו כן, בדיוק כמו שניתנת לנו האפשרות להחליט אם הם ייצאו קפואים או מרוחים, אנחנו יכולים גם להחליט עד כמה הם ייצאו מרוחים, וזאת על ידי שליטה במהירות התריס. ככל שהתריס יהיה פתוח לזמן רב יותר, כך האובייקט הנע ייצא מרוח יותר.

חישבו על כך בפעם הבאה שאתם מצלמים נושא בתנועה ונסו פעם אחת לא להקפיא אותו אלא למרוח אותו. נסו לצלם במהירויות תריס שונות על מנת להבין את מינון המריחה הנדרש לכם.

צילום: תומר אלמקייס.

באותה מידה, באמצעות מהירות תריס אנחנו יכולים להקפיא תנועה מהירה מאוד. מצלמות משוכללות מאפשרות לנו לצלם במהירויות תריס של 1/8000 ולהקפיא עצמים הנעים במהירות גבוהה.

צילום: תומר אלמקייס.

טווח דינמי

טווח דינמי זה היחס שבין עוצמת האור החלשה ביותר לבין עוצמת האור החזקה ביותר שנקלטים על גבי החיישן. במילים אחרות, מדובר במנעד הטונים שהמצלמה מסוגלת לקלוט מלבן ועד שחור.
מגבלה זו עשויה להציק לנו בעיקר כאשר מדובר בסצנה קונטראסטית, שבה לא נוכל להשיג את כל מנעד הטונים על מנת לקבל פרטים הן באזורים הבהירים והן באזורים הכהים.

מה שחשוב לדעת זה שככל שהזמן עובר, כך גם הטכנולוגיה מתקדמת וכך גם הטווח הדינמי של המצלמות. השמועה אומרת שביום מן הימים ייצרו מצלמות עם טווח דינמי זהה לזה שקיים בעין שלנו ואפילו טוב יותר ממנו (רחמנא לצלן). טוב, נו, ימים יגידו..

כרגע אני לא שמעתי על שום מצלמה שמסוגלת לקלוט טווח דינמי גדול כל כך כמו בעין שלנו. ראו הוכחה לכך כשאתם תצלמו ביום שמשי בסצנה קונטראסטית, שם אתם תצטרכו להחליט לבצע את קריאת האור או מהחלק המואר או מהחלק המוצל. המצלמה פשוט לא מסוגלת לקלוט מנעד רחב של טונים כמו שהעיניים שלנו מסוגלים לקלוט.

לצורך השוואה – יכולת ההבחנה של המצלמה הממוצעת היא 5-7 סטופים בין הלבן לשחור. במצלמות משוכללות יותר אתם תמצאו טווח דינאמי של 8-11 סטופים בין הלבן לשחור .
לעומת זאת, אם אנחנו עורכים השוואה בין המצלמה לעין האנושית, יכולת ההבחנה של העין האנושית היא 24 סטופים בין הלבן לשחור בסצנות קונטראסטיות, והרבה יותר מכך בסצנות שאינן קונטראסטיות.

רוצים להבין את זה טוב יותר? נסו לצלם פורטרט על רקע של שקיעה. פעם אחת תמדדו אור מהשמיים, ובפעם השנייה תמדדו אור מהנושא שלכם. אתם תגלו שהמצלמה לא יכולה לקלוט בתמונה אחת גם את הפרטים בשמיים וגם את הפרטים של הנושא שלכם ללא עזרים מלאכותיים.

צילום: תומר אלמקייס.

אתם יכולים לעשות את אותו הדבר בצילום מבעד לחלון בבית שלכם באור יום. פעם אחת תמדדו אור מהחדר עצמו ובפעם השנייה מהאזור שבחוץ. גם כאן אתם תגלו שהמצלמה לא תהיה מסוגלת לראות את הפרטים של הפנים ושל החוץ ביחד.

ככה אתם תוכלו לעשות השוואה בין המידע שהעין שלכם מסוגלת לקלוט לבין המידע שהמצלמה שלכם מסוגלת לקלוט. חשוב מאוד להבין את עניין הטווח הדינמי בצילום על מנת לדעת "לקרוא" סיטואציות של תאורה ולהפיק מהן את המיטב.

צילום: תומר אלמקייס.

הרבה מסתכלים על מגבלת הטווח הדינמי כחיסרון אבל אני מאוד בעד להסתכל עליה דווקא כיתרון עבור הצילום, שכן אם יגיעו למצב שבו המצלמות קולטות טווח דינמי כמו של העין, אז מה יהיה כל כך מיוחד בצילום?

הרגע המכריע

בכל שנייה נתונה, העיניים שלנו מסוגלות לקלוט המון רגעים שחולפים לנגדן מבלי היכולת לעצור רגעים מסוימים ולהתמקד בהם. בצילום, אנחנו יכולים לבחור רגע אחד בודד ולהקפיא אותו לעד. אני חושב שזו הסיבה היחידה שבגללה אני צלם היום. האפשרות לשמור זיכרון, לתעד ולהנציח קסמה לי תמיד.

בפועל, אין זה משנה אם אתם מצלמים נוף, פורטרט או אירוע – לנקודת הזמן שבה החלטתם לצלם, תמיד תהיה משמעות עבור התמונה שצילמתם.
הצלם הנרי קרטייה ברסון אמר פעם ש"שאין בעולם דבר שאין לו רגע מכריע". בצילום נוף זה יכול להיות בדיוק הרגע שהשמש נכנסה לענן או יצאה ממנו, או בדיוק הרגע שעבר נשר גדול והוסיף לכם לתמונה את מה שהיה חסר בה. בצילום פורטרט זה יכול להיות אותו הרגע שהמצולם שלכם נזכר במשהו מרגש שהשפיע על הבעות פניו. בצילום רחוב זו יכולה להיות סיטואציה ספציפית או שילוב של מספר סיטואציות אל תוך תמונה אחת. כך או כך, את הרגע המכריע ניתן למצוא בכל נושא שאנחנו מצלמים.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

לימדו כיצד לשים לב לרגע המכריע, לראות אותו מבעוד מועד, להתכונן אליו וללחוץ על המחשף בדיוק בזמן הנכון.

סיכום

היופי הכי גדול בצילום זה שהוא מאוד דומה למערכת הראיה שלנו, אך יחד עם זאת הוא שונה. באמצעות המצלמה אנחנו יכולים לראות דברים שאנחנו בחיים לא נראה בעיניים שלנו או שלא נשים לב אליהם.

כשעורכים השוואה בין הצילום למערכת הראיה האנושית, אנחנו מגלים שלמצלמה ישנן המון מגבלות שאם נבין אותן נכון ונדע להשתמש בהן לטובתנו אז נוכל להפוך אותן ליתרונות.
זכרו כי מגבלות הן לאו דווקא עניין שלילי, והן אלו שהופכים את הצילום למה שהוא. אם המצלמה הייתה מסוגלת לראות כמו העיניים שלנו, אז הצילום היה הרבה פחות מעניין ממה שהוא עכשיו..

חברים, המון תודה שקראתם אותי. אני מקווה שהפוסט הזה היה לכם לעזר רב 🙂
אני מזכיר לכם שקיימים בבלוג 59 פוסטים נוספים (כן, כן, זה הפוסט ה- 60 במספר. וואוו!!!) הזמינים לקריאה בכל יום ובכל שעה.

אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לשתף אותו בשמחה לאלו שימצאו בו עניין דומה לשלכם.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂

3 בעיות בצילום בתנאי תאורה חלשים והדרכים להתמודד איתן

צילום בתאורה חלשה מהווה את אחד האתגרים הקשים ביותר עבור הצלם, ולא פחות עבור המצלמות והחיישנים הדיגיטליים. חיישן המצלמה דורש אור בכדי ליצור תמונה, וככל שיש פחות אור – כך יצירת התמונה הופכת למאתגרת יותר.

המצבים האוטומטיים שבמצלמות מתוכנתים כך שיכניסו מספיק אור לחיישן על מנת ליצור חשיפה מאוזנת. כדי להגיע לתוצאה הזו, המצלמה שלכם תשתמש במהירות תריס איטית כדי לאפשר כניסה של אור לפרק זמן רב יותר. הבחירות שהמצלמה עושה במצבים האוטומטיים שלה עלולות להביא אתכם למצב שבו אתם נאבקים מול תמונות מרוחות ומטושטשות מבלי לדעת מהו הגורם לכך.

היום אני הולך להציג לכם את הבעיות שסביר להניח שנתקלתם בהן, ואת הפתרון להן כמובן.

לצורך הבנת הפוסט לעומקו, עליכם להבין בהבנה בסיסית לפחות את שלושת הפרמטרים המרכיבים את החשיפה (צמצם, תריס, ISO). אם אתם כבר יודעים את זה, אז תמשיכו הלאה.

בעיה מס' 1: תמונות מטושטשות כתוצאה ממריחת תנועה.

צילום: תומר אלמקייס.

הסיבה העיקרית לכך שהתמונות שלכם מטושטשות במצבים בהם התאורה חלשה, זו הסיבה שאתם מצלמים במהירויות תריס איטיות, ולפעמים מבלי לדעת על כך כלל. במקרה שמהירות התריס איטית, אתם עלולים לטשטש את התמונה שלכם גם על ידי מריחה של נושאים בתנועה וגם על ידי מריחה של התמונה כתוצאה מידיים רועדות.

יחד עם זאת, האפשרות העומדת בפנינו לטשטש ולמרוח היא כלל לא שלילית כמו שאולי צלמים בתחילת דרכם רואים אותה. לפעמים אנחנו נרצה להשתמש באפשרות הזו דווקא על מנת להמחיש תנועה, כמו בתפיסת רכב נוסע או אנשים בתנועה.

צילום: תומר אלמקייס.

הבעיה היא שכאשר לא מודעים לכך, אז לא מתכוונים לכך, והתמונות עלולות לצאת מטושטשות מבלי שנדע למה. אז אם אתם רוצים לצלם תמונות חדות בתאורה חשוכה – הנה כמה דרכים לעשות זאת.

  • צלמו במצב ידני.

כמו שאמרתי למעלה, כדי ליצור חשיפה מאוזנת במצב צילום אוטומטי, המצלמה תשלוט על הצמצם, התריס וה-ISO, וכך היא עלולה ליצור לכם מצב של חשיפה ארוכה שתוביל לתמונות מטושטשות בגלל תנועת הנושא או רעידות המצלמה. לכן, על מנת שתוכלו לקבל את התוצאות הטובות ביותר, אתם תצטרכו לקחת את השליטה על המצלמה שלכם ולהתחיל לצלם במצב צילום ידני (M).

כמובן שאתם יכולים לעשות זאת גם במצב עדיפות צמצם או עדיפות תריס, אבל אני תמיד מעדיף לצלם על מצב ידני, וכך אני ממליץ גם לכם לעשות.
כאשר אתם תצלמו במצב צילום ידני, אתם תיקחו את השליטה לידיים שלכם. זאת אומרת שאתם אלו שתחליטו מה יהיה הערך של כל פרמטר ופרמטר, והאם יהיה שווה לכם להעלות את ערך ה-ISO ולפתוח יותר את הצמצם כדי שתוכלו לעבוד עם מהירות תריס גבוהה יותר.

צמצם F2. מהירות תריס 1/200, ISO 1000. צילום: תומר אלמקייס.

במילים אחרות – במצב צילום ידני, אתם אלו ששואלים את השאלות ואתם אלו שעונים את התשובות.

  • כוונו את מהירות התריס בהתאם לנושאים דינמיים.

אם אתם מצלמים בתאורה חלשה, אתם צריכים לוודא שמספיק אור פוגע בחיישן כדי ליצור חשיפה טובה, ולכן אתם יכולים לעבוד בדיוק בקו הדק שמפריד בין מריחה של תנועה להקפאתה. קחו את השליטה על מהירות התריס שלכם, ותראו מהי מהירות התריס האופטימאלית שתקפיא את הנושא שלכם, ובהתאם לכך תתאימו את שאר הפרמטרים.

  • מהירות התריס האופטימאלית לצילום בתאורה חלשה.

אם אתם נעזרים בחצובה, אז התלות היחידה שלכם היא רק בכמה אתם רוצים את הנושא שלכם מרוח. אם אתם מצלמים מהיד, אז אתם חייבים לקחת בחשבון את תנועת היד שלכם שכאמור היא גורם משפיע מאוד לתמונות מרוחות ומטושטשות.

חוץ מתנועות היד שלכם והמצב כמובן, זה גם תלוי באורך המוקד שאיתו אתם מצלמים, מכיוון שככל שאורך המוקד ארוך יותר, כך רעידות הידיים שלכם תהיינה מועצמות יותר.

בגדול, ישנו כלל אצבע שאומר שבצילום מהיד, החישוב של מהירות התריס צריך להתבצע באופן הבא:

אורך המוקד/1.

זה אומר שאם אתם מצלמים באורך מוקד 100 מ"מ, אז תצטרכו לצלם במהירות תריס של לפחות 1/100, וכך עם כל אורך מוקד אחר, תוך כדי שאתם לוקחים בחשבון את גודל החיישן שלכם (קרופ או פריים מלא).

בכל מקרה, ההמלצה הרווחת לאורך השנים היא לא לרדת ממהירות תריס של 1/60 גם אם אתם מצלמים עם אורך מוקד 14 מ"מ, מכיוון שמתחת ל-1/60 זו כבר תהיה מהירות תריס איטית מדי באופן כללי ולא רק באופן יחסי לאורך המוקד.

  • פתחו את הצמצם. 

הדבר הבא שאתם צריכים לעשות אחרי שקבעתם את מהירות התריס, זה לפתוח את הצמצם על מנת להכניס יותר אור לחיישן. פתיחת סטופ אחד בצמצם תכפיל את כמות האור שתיכנס אל החיישן, כך שאם פתחתם צמצם מ-F4 ל-F2.8, אז הכנסתם פי 2 יותר אור. כאן נכנסות יתרונותיהן של עדשות הפריים ש-להן צמצמים פתוחים מאוד המאפשרים צילום גם בתנאי תאורה קשים במיוחד.

לעתים קרובות מאוד, אם מצב האור באמת בכי רע, אני מראש אקבע את הצמצם הפתוח ביותר לפני שאני פונה למהירות התריס, וזה מכיוון שאני כבר יודע שאני אצטרך את עזרתו.

  • העלו את ערך ה-ISO

ה-ISO אמור להיות גלגל ההצלה שלנו. אחרי שהשתמשנו במקסימום צמצם ומקסימום מהירות תריס המתאפשרים לנו, אנחנו נפנה ל-ISO ונעלה אותו.

לאן? לכמה שצריך.. זכרו כי עדיף לקבל תמונה מגורענת מ-לא לקבל תמונה בכלל. מעבר לכך, המצלמות של היום בנויות היטב ועמידות לעבודה עם ערכי ISO גבוהים במיוחד וזאת בהתאם לדגם המצלמה ולמחיר ששילמתם עליה 🙂

ה-ISO גם יכול לשמש אתכם אם אתם רוצים עומק שדה גדול יותר, שהרי לשם השגתו אתם תצטרכו לסגור את הצמצם ועל הדרך תאבדו מהאור הנכנס אל החיישן.

בכל מקרה, חישבו תמיד על ה-ISO כגלגל הצלה. ברוב הזמן הוא יהיה שם כשצריך.

בעיה מס' 2: רעידות של המצלמה.

צילום: תומר אלמקייס.

רעידות, ולו הקטנות ביותר, מהוות כסיבה עיקרית לתמונות מטושטשות. רעידה יכולה להתקבל בחשיפה איטית עם צילום מהיד, היא יכולה להתקבל כתוצאה משימוש באורך מוקד ארוך יחד עם מהירות תריס איטית באופן יחסי, והיא יכולה לקרות גם כאשר המצלמה על חצובה ויש רוח חזקה שמזיזה אותה. כמו כן, רעידה של המצלמה יכולה לקרות אפילו מעוצמת הלחיצה על כפתור הצילום או אפילו מהמראה שנמצאת במערכת הפנטה פריזמה.

כמו שאתם מבינים, הדבר הראשון שאתם צריכים ללמוד זה להחזיק מצלמה כראוי ולדאוג לייצוב מלא! לפעמים, אפילו האדם היציב ביותר עם יד מפלדה עדיין יחווה מצבים של חוסר יציבות.
אז הנה מספר עצות שתוכלו ליישם על מנת להתגבר על הרעידות בצילום.

  • השתמשו בחצובה על מנת לייצב את המצלמה באופן מוחלט.
  • כוונו את מהירות התריס על עצם דומם כגון קיר או אוטו חונה, וזאת על מנת לוודא שהמצלמה עצמה לא רועדת.
  • בצילום ללא חצובה – תדאגו לייצוב מלא של המצלמה ושל הגוף שלכם בדגש על הידיים, ועדיף שהמרפקים יישענו על משהו יציב.
  • בצילום ללא חצובה, השתמשו במייצב של העדשה אם קיים. הוא יאפשר לכם להרוויח עוד 3-4 סטופים לתריס ולצלם מהיד במהירויות תריס איטיות יותר.
  • כשאתם מצלמים עם חצובה השתמשו בכבל שחרור תריס, וזאת על מנת לא לגעת פיזית במצלמה ולגרום לרעידה. כמו כן, גם שימוש במצב נעילת מראה יגן על התמונה שלכם מפני רעידות קלות הנוצרות בעת עליית המראה.

בעיה מס' 3: חוסר פוקוס.

צילום: תומר אלמקייס.

אחד הדברים שמשפיעים עלינו לרעה בתנאי תאורה חשוכים זו ירידה משמעותית ביכולת שלנו ושל הציוד שלנו לבצע פוקוס על הנושא. כך אנו עלולים למצוא את עצמנו נאבקים ומפספסים תמונות עם פוטנציאל.
מערכות הפוקוס האוטומטיות של המצלמה ושל העדשה זקוקות לכמות של אור על מנת לבצע מיקוד ראוי. במצבים שבהם אין מספיק אור, מנוע הפוקוס של העדשה ילך אחורה וקדימה, ומנוע הפוקוס של המצלמה לא ימצא אזור להתמקד עליו. לפעמים העדשה תרצה כל כך להתמקד, שהיא פשוט תתמקד על עצם אחר..

כן, זה מצב שיכול לעצבן, בעיקר בגלל העובדה שהוא גורם לכם לפספס תמונות טובות. גם כאן, ככל שהמצלמה מקצועית ויקרה יותר (וגם העדשה), כך גם מערכת הפוקוס תהיה טובה ואמינה יותר.

בהנחה שלא לכולכם יש מצלמות יקרות עם מערכות פוקוס מתקדמות, הנה לכם מספר טיפים שיעזרו לכם לוודא שאתם בפוקוס גם בתנאי תאורה חלשים.

  • השתמשו בפוקוס האוטומטי דרך העינית בלבד!

מבלי להיכנס לפרטים טכניים מדי, אתם רק צריכים לדעת שמערכת הפוקוס האוטומטית עובדת טוב יותר כשאתם מצלמים דרך העינית האופטית ולא דרך המסך. כך היא מדויקת ומהירה הרבה יותר.

  • השתמשו אך ורק בנקודת הפוקוס המרכזית!

ברוב המוחלט של המצלמות בנות ימינו יש מספר נקודות פוקוס לנוחיותנו. זה נח אולי כאשר תנאי התאורה משחקים לטובתנו, אך לא כך הדבר כאשר מדובר בחוסר תאורה. כאשר מזיזים את הנקודה מהמקום המרכזי שלה, מערכת הפוקוס עלולה להתקשות להתמקד על הנושא באופן מוחלט, ולכן השתדלו לצלם אך ורק עם נקודת הפוקוס המרכזית.

  • היעזרו בנורת העזר אם צריך.

ברוב המצלמות קיימת נורה קטנה בסמוך לעדשה. מטרת הנורה היא להאיר מעט את הנושא על מנת לעזור למערכת הפוקוס להתמקד מהר וטוב יותר. שימרו על תכונה זו עובדת תמיד, וכאשר המצלמה תזהה מחסור באור היא תפעיל את נורת העזר באופן אוטומטי.
קחו בחשבון שהנורה תעזור לכם אך ורק אם הנושא קרוב אליכם. אם הוא רחוק, היא פשוט לא תעזור.

  • השתמשו בעדשות עם צמצמים פתוחים.

מערכת הפוקוס האוטומטית של המצלמה זקוקה לאור, את זה אתם כבר יודעים.
הגדילו ראש, והשתמשו בעדשות עם צמצמים פתוחים על מנת להכניס יותר אור, ובכך להקל גם על מערכת הפוקוס. עדשות עם מפתח צמצם מקסימאלי F2.8 תעשינה עבודה נפלאה, אך אין ספק שעדשות עם צמצמים פתוחים יותר עשויות להפיק תועלת רבה יותר.

אלו מכם המצלמים עם עדשות קיט, צריכים לדעת שהצמצם שלהן משתנה עם אורך המוקד. זאת אומרת שבמצב הרחב של העדשה, מפתח הצמצם המרבי הוא F3.5, אך בצד הצר שלה זה כבר הופך להיות F5.6 או במקרים מסוימים F6.3. במצב כזה, פעולת הזום הפשוטה לכאורה גורמת לכניסה של פחות אור (כי הצמצם נסגר), ולמערכת הפוקוס יהיה קשה יותר להתמקד. זו גם אחת הסיבות שעדשה עם צמצם קבוע עדיפה יותר.

  • השתמשו בפלאש SpeedLight עם רשת עזר לפוקוס.

לפלאשים חיצוניים חכמים ישנה נורת עזר חזקה במיוחד שבזמן הפוקוס היא יורה רשת אדומה שפוגעת בנושא ועוזרת למצלמה לבצע פוקוס במהירות וביעילות. אם יש לכם פלאש כזה, אתם יכולים להרכיב אותו על המצלמה, ואפילו רק לשם מטרה זו.

  • מקדו ידנית על נושאים סטטיים.

אם אתם מצלמים נושא סטטי ומתקשים להתמקד, אל תהססו להתמקד ידנית. אם יש לכם אפשרות שגם המצלמה תהיה סטטית, אז תוכלו להשתמש במסך המצלמה ולהגדיל את הפריים (זום דיגיטלי פשוט) על מנת לבצע פוקוס בצורה מדויקת.
בהרבה מקרים אני נעזר בפנס של הטלפון על מנת להאיר את הנושא מקרוב ולעזור לעצמי לבצע פוקוס. לפעמים גם למצלמה, אגב.

מתי כדאי להשתמש בפלאש?

בתאורה חלשה, האינסטינקט הראשון של רוב האנשים הוא פשוט להשתמש בפלאש על מנת להוסיף יותר אור.
זה בסדר, כי אחרי הכל, רוב המצלמות מגיעות עם פלאש מובנה, ובנוסף לכך – פלאשים חיצוניים בני ימינו עולים גרושים.
אז באמת למה לא להשתמש בפלאש?

פלאש הוא כלי נהדר, ואפילו מדהים! הוא יכול לשמש כמקור תאורה ראשי / עיקרי או כמקור תאורה משני. הוא תמיד יחלץ לעזרתנו כשנצטרך אותו והוא אפילו יידע להקפיא תנועה כשנרצה.

השאלה היא: האם שימוש בפלאש זה תמיד הדבר הנכון לעשות? ובכן, לא תמיד..

הנה כמה סיבות לא להשתמש בפלאש.

  • בהרבה מקומות פשוט לא יאפשרו לכם להשתמש בהם ותצטרכו להתמודד בעצמכם עם התאורה הקיימת. זה יכול להיות בהופעות, בכנסים, במוזיאונים או בכנסיות.
  • פלאש יכול לגרום לאנשים לראות אתכם כשאתם לא תרצו בכך, כמו בצילום רחוב ולפעמים גם בצילום אירועים.
  • פלאש ישיר יוצר תמונות שאינן מחמיאות. אם אתם חייבים פלאש, חפשו מאיפה להקפיץ אותו או שפשוט תעבדו עם פלאש מנותק מהמצלמה.
  • פלאש עלול להעלים לכם את האווירה האמיתית של הסצנה אם לא תדעו לשלב אותו נכון בצילום.
  • אם אתם מצלמים תינוקות, הימנעו מפלאשים ישירים וחזקים. אלו עלולים לפגוע להם בראייה המתפתחת. תמיד עדיף להקפיץ את הפלאשים מתקרה או קירות, או להשתמש במרככים גדולים.
  • אם אתם מצלמים בעלי חיים בטבע, הימנעו מלצלם עם פלאש. זה עלול להפחיד את בעלי החיים, להבריח אותם או אפילו לגרום להם לכעוס עליכם קצת.

מה שחשוב שתזכרו זה שאם אתם רוצים לצלם עם פלאש, אז אל תצלמו עם הפלאש המובנה שעל המצלמה שלכם. רכשו לכם פלאש חיצוני ידני ולימדו איך לעבוד איתו. לימדו על כיווני תאורה, ריכוך והקפצת האור ותוכלו להגיע לתוצאות מדהימות.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

צילום: תומר אלמקייס.

אם בא לכם לדעת עוד קצת על צילום עם פלאש, אתם מוזמנים ללחוץ כאן.

סיכום

כמו שראיתם, צילום בתאורה חלשה זה לא עניין מסובך במיוחד, ושבפועל – אפשר להתגבר על כל מכשול. מה שצריך זה רק להכיר את הטכניקות הקיימות ואת הצילום באופן כללי. לשם כך, אני ממליץ לכם כבר מעכשיו לעבור לצילום במצב ידני מלא (M). כך גם תהיה לכם שליטה מלאה על כל מה שקורה וכך גם אתם תלמדו את עצמכם ותלמדו מעצמכם.

זהו להפעם, חברים.
אתם מוזמנים לשתף אותי בתובנות שלכם מהפוסט ממש כאן למטה בתגובות. כמו כן, תרגישו חופשי לשתף את הפוסט לכל אשר תחפצו.

אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה שלי, זה הזמן לעשות את זה דרך החלון שמתחת לפוסט.

אז נתראה בפוסט הבא 🙂